ה'חפץ חיים' 'חומת הדת' טו זריזות לעבודת ה' ולעורר האחרים לאהבת ה'

- - - לא מוגה! - - - 

פרק ט״ו,

חומת הדעת החפץ חיים.

כתוב בתורה,

ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מועדיך.

והיו הדברים האלה,

אשר הלכים את סברך היום.

ושמיכת אלה הכתובים, למה סמוכים אלה הכתובים?

ואהבת ל-והיו הדברים האלה.

אז בפשטות נראה לי בדרך זה.

אומר החפץ חיים,

בפשטות נראה לי,

שב, שב, שב, בדרך זה.

דהיינה ידוע שיש דבר שהוא עצם,

יהיה שהוא במקרה.

דהיינו, כשאנחנו רואים קדירה,

או אפילו ברזל,

שנתחמם מאוד אצל האש,

וקיבל בפנימיותו את כוח החום מן האש,

עד שכל הנוגע בו ייכוון,

אף על פי כן כוח החום שבו הוא רק במקרה שנמשך בתוכו.

אם שמנו

קדירה

או ברזל, וחיממנו אותו אצל האש,

הוא קיבל בפנימיות שלו את כוח החום מן האש,

עד שכל אחד שיגע בקדירה או בברזל הזה ייקבע,

אף על פי כן כוח החום שבו הוא רק במקרה שנמשך בתוכו.

מה שאין כן,

האש עצמה,

כוח החום שלה הוא בעצם,

הוא לא במקרה.

הוא עצמו.

הוא עצמו אש.

יש בזה נפקא מינה.

מה נפקא מינה?

שכוח החום שיש בקדירה

או בברזל

איננו רק בו בעצמו.

אבל כשניתן עוד קדירה או ברזל

ונסמוך אותם עליהם,

אין בכוחם להחם עוד.

ואפילו בהם בעצמם,

אין כוח החום שולט ביותר,

רק כשהם מונחים על האש.

אבל כשיסלקו אותם מן האש,

מעט-מעט

קווי כוח החום שבתוכן מעצמו,

עד שנתקרר לגמרי.

תסיר את הקדירה מן האש או את הברזל מן האש,

הוא יצטנן.

וכמובן שאין לו כוח לבשל

אם ישימו לידו

כשהוא לא על האש

עוד ברזל או עוד קדירה.

זה נקרא שהכוח בו במקרה.

כל זה מפני שהחום שבהם הוא במקרה.

מה שאין כן האש גופה.

האש עצמה,

אפילו אם היא תמשיך כמה שעות,

היא לא תתקרר.

כמה שהאש דולקת, היא לא תתקרר.

החום שלה הוא חום עצמי,

הוא לא חום מקרי.

ברור ההבדל?

ברור.

וגם יש בכוח של האש לחמם עוד אחרים, כמה שתביא תחמם.

כך זה ממש בעניין תורת השם.

היא בעצמה, התורה נמשלה לאש ממש.

כמו שנאמר, הלא כל דברי כאש,

נאום אדוניי.

על כן,

תלמידי החכמים שעוסקים תמיד בדברי תורה,

בכל מחשבותם תמיד באה.

בדברי התורה מונחים על לבבם.

איי, איי, איי, איי.

אז יש להם כוח לחמם אחרים.

כל זמן שהתורה על לשונם והתורה בלבם,

יש להם כוח האש.

יש להם כוח לאהב את שם השם גם על אחרים שמתדבקים אליהם.

כל מי שנדבק לתלמיד חכם באש שלו,

יכול להלהיב את האחרים ולחמם אותם גם,

שנאמר לו כל דברי כאש.

מה שאין כן,

מי שאינו לומד תורה בעצמו,

רק הוא מתקרב אצל תלמיד חכם ולומד למעשיו.

אפילו שזו מצווה גדולה,

ומקיים מצוות עשה ובו תדבק,

שזה כל מי שמתדבק אצל תלמיד חכם.

כמו שכתב הרמב״ם בספר המצוות,

מכל מקום זה אינו מועיל, לא רק על אותם ימים,

בשעות שהוא מתדבק אצלו.

אבל כשהוא פורש מטלמיד חכם,

מעט-מעט מתקרר,

ההרגש של הקדושה שנכנס בו על ידי ההידבקות.

יותר מזה,

שאפילו בעת ההידבקות

אינו מועיל אלא לעצמו על ידי התקרבותו לתלמיד חכם.

מה שאין כן לעוד אנשים שמקורבים אצלו,

אינו יכול להועיל כל כך.

הראיה,

שאני מבקש שתביאו עוד אחד ואתם לא מסוגלים.

למה?

כי איך שאתם עושים את השיעור, אתם ישר מתקררים.

ואם היה בכם אש של התורה,

אז הייתם ממשיכים לחמם בחום שקיבלתם הלאה והלאה.

ואתם דומים למזלג חשמלי שמכניסים אותו למים ומחמם.

כשמוציאים אותו הכוס מתקררת.

כי אצלכם התורה זה לא בעצם אלא במקרה שאם היא הייתה בעצם היינו רואים שהחום שלכם מחמם בכל מקום שאתם מגיעים ואנשים היו אוהבים את התורה גם כן.

כך אומר החפץ חיים.

זה אמת או לא אמת?

אמת לאמיתה והיא פשוטה וברורה.

ועתה נבוא לענייננו,

התורה אמרה,

ואהבת את אדוני אלוהיך.

לא כתוב.

תאהב את השם אלוקיך. לא כתוב.

ואהבת זה להורות שתאהב אותו על אחרים.

לא תאהב לבד.

ואהבת אותו לאחרים.

לא רק אתה תאהב אותו,

גם תהא מאהיב אותו על אחרים.

אתמול היינו בשבת,

ו-39 יהודים קיבלו על עצמם

לגמור את השס תוך שנה,

שבעה דפים ליום 39. השבת הזה כנגד ל״ט מלאכות אסורות בשבת.

ואחד ניגש אליי במוצאי שבת,

אמר גם אני מספר 40. ואחר כך הלכנו לניחום הבנים ולעילוי נשמת המנוחה.

ביקשתי שייקחו מסכתות ללמוד ולקחו 15 מסכתות.

למה אם יש בך אש התורה אתה מדליק את האחרים?

שלא לדבר כמה מנויים עשו לאינטרנט להיכנס שותפים וכמה עשו מניות

בשביל חיו יחיין.

תורה וזיכוי רבים.

איי, איי, איי, איי, לא לנוח רגע,

כל רגע לחמם, כי בשביל מה אתה אש?

בשביל לקוות?

בשביל להדליק?

הלוא כל דברי כאש.

אם אתה לא מדליק אחרים,

אז אין דברי כאש אצלך,

כי לא היו הדברים האלה על לבביך.

אחרי ואהבת כתוב,

איך אוהבים את השם?

והיו הדברים האלה על לבביך.

אז אם הם יהיו על לבביך,

אז יהיה חומר בעירה כל הזמן.

הנה, באיזה אופן נוכל לבוא למידה קדושה כזו?

שנאהב את הקדוש ברוך הוא על אחרים.

נסיים מה כתוב

והיו הדברים האלה על לבביך,

היינו,

שתדע בעצמך את התורה ויהיו על לבביך.

ידוע שהתורה נמשלה לאש ממש,

ויהיה בכוחך לעורר רגש קדושת אור התורה גם על אחרים.

מה שאין כן,

כשלא תלמד בעצמך לא יהיה בכוחך לעורר אהבת השם על אחרים.

אתם שומעים?

לא הולכים בשיעור ומחכים לשיעור מחר.

הולכים ולוקחים את התורה וממשיכים ללמוד.

כי אם לא יהיו הדברים האלה על לבביך,

מאיפה יהיה לך כוח בחירה להבעיר את האחרים?

הנה לכאורה ידי לכתוב אחר מצוות האהבה פסוק ושיננתם לפניך ודיברת בם.

אכן ביאור הדברים וכפישוטו.

והנה דרך האדם.

שימו לב, שימו לב. יבא ביי, איזה משלים נותן החפץ חיים. שימו לב.

דרך האדם.

שכלים הפחותים שלו, כמו כלי אפייה ובישול וכדומה,

עומדים בבית החיצון שלו.

מה זה בבית החיצון?

במטבח.

פעם זה היה מחוץ לבית.

אבל היום אצלנו זה נקרא במטבח.

והכלים העיקריים שביתו מתקשט על ידם עומדים בטרקלין שלו.

מה שאצלנו קראו היום סלון.

אז הכלים במטבח

והדברים העיקריים, הכלים היפים, נמצאים בסלון.

ורק כאשר יקרה מקרה, לפעמים עומדים שם כלי בישול זמן מועד ותכף מסלקים כי הם אוכלים בסלון. מביאים את הסיר, אוכלים ומחזירים בחזרה.

אבל אם יעשה ההפך, שיכניס את כלי האפייה והבישול שלו לסלון,

ושם הם יהיו מונחים בקביעות,

יחשב משוגע בעיני כול.

כל הכלים, כל הסירים נמצאים באמצע הסלון.

זה משוגע.

והנה ידוע שהלב

הוא המלך בכל האיברים.

משם עיקר החיות של האדם.

כמו שכתוב, מכל משמר ניצור לבך,

כי ממנו תוצאות חיים.

משם כוח המחשבה בלב.

והקרס,

הקרס הוא רק כלי המאכל והמשקה.

זאת אומרת, הלב זה הסלון והקרס זה המטבח.

וכן ידוע שתורת השם היא העיקר,

מברואי השם יתברך

והיא קדמה לעולם.

מכל הברואים שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו,

אז התורה היא העיקר מהברואים והיא קדמה לעולם.

כמו שכתוב,

השם קנאני ראשית דרכו, קדם מפעלם מאז.

וכל ענייני המאכל מתי נבראו. אחר כך,

כמו ביום השלישי,

שנאמר תשא הארץ דשא,

וביום השישי

תוצא הארץ עץ פרי בהמה ורמז.

ועל כן, ודאי מן הראוי שהתורה,

שהיא מבחר כל היצירה,

יהיה דבריה תקוע בלב של האדם בתמידות.

ושאר ענייני העולם שהם נוגעים למאכל ומשקה יהיו במחשבה שלו רק לפרקים.

וכשנתבונן בענייננו,

נמצא שאנשים עושים בהפך,

שכל עיקרי המחשבות תמיד הוא על הצורך לאכול ולשתות,

ושאר צורכי הגוף,

וזה תקוע על יבנו בתמידות.

בתורת ה' ומצוותיו ובמחשבות רק לפרקים.

זה המצב.

לפני שהוא הולך ללמוד, קודם עושה כוס תה, כוס קפה, כוס ג'ט דתי,

ודואג לאכול ובלים גם בהתחלה, וזהו,

שכאלה באמצע, ושכאלה קמים.

למה? כי בלב תקוע ובלים, ותקוע אוכל, ותקוע שתייה.

והתורה רק לפרקים.

והוא כמו המשוגע שזכרנו קודם,

שמכניס את כלי האפייה והבישול

לטרקלין שלו, לסלון.

ולכן בא כתוב,

להזכירנו, והיו הדברים האלה על לבביך. דברי התורה ולא האכילה והשתייה.

אלה יהיו על לבביך.

זה יהיה בתמידות.

מה שאין כן שאר ענייני העולם יבואו לפרקים.

בגלל זה היום עושים סלון עם מטבח ביחד.

היום עושים סלון ומטבח ביחד.

למה?

זה המצב.

שמה הם חושבים?

מה, נשב בסלון סתם? בלי אוכל?

בלי אוכל, בלי שתייה,

בלי שיחים.

איך אפשר לשבת בסלון סתם?

מה, נסתכל אחד על השני?

אז מה, נלך עד המטבח ונחזור? נעשה את הכול פה.

הבנתיוכם.

זה בושה וחרפה.

ממש בושה וחרפה.

שהלב שניתן לנו בשביל להכניס דברי תורה, מכניסים בו גם מאכל וגם משתה.

בגלל זה,

זה פשוט שיש סתימות בלב.

מרוב אוכל נהיה סתימות בלב.

גם אוכלים כל כך הרבה, נהיה שומנים.

העורקים נסתמים.

מניע התקפות.

והלב אומר, תפסיק לשלוח לי אוכל עליהם.

מספיק כבר.

שלח תורה.

שלח תורה.

והיו הדברים האלה על לבבך.

זה נפלא, מה אמר עליהם.

זה חוצב להבות אש.

אז יוצא שמי שלא מעורר אחרים אין לו אש עצמית.

והוא מתקרר ישר.

יש לו דין של מזלג חשמלי.

הבנתם?

זהו, עכשיו תחליטו אם אתם רוצים להשתנות.

לפי זה היו צריכים להוריד את הלב לקרס, ואת הקרס לעלות למעלה.

כתוב בתורה.

מאויביי פרק טזן, חומת הדעת, החפץ חיים.

מאויביי תחכמני מצוותיך,

כי לעולם היא לי.

הביאור הוא על דרך ששמעתי בשם חכם אחד,

שצריך אדם ללמוד ממנהגו של עולם.

אתם יודעים מה?

לפני שאני עובר לפרק הבא, אני חוזר לקודם, יש איזו תוספת קטנה.

כתוב, ואהבת את השם אלוקיך, ואחרי זה, והיו הדברים האלה.

אפשר לבאר את זה עוד בפשטות.

למשל, לשר אחד גדול,

שנתחתן עם בתו

באחד מאצילי מדינה גבוהים.

במשך הימים נעשה פירוד ביניהם

ונשא הבן לאביו.

ברבות הימים נזדמן עם חתנו בפונדק אחד,

ויוכיחו ביניהם מי סרח על מי.

ויען ויאמר לחותנו,

את כבוד אדוני החותני אני אוהב אהבה נאמנה.

רק יש לי קצת דין ודברים על רעייתי.

ומתוך דברים ארוכים שהיו ביניהם, נתפשרו ותקעו כף זה עם זה לאות על קירוב הדעת שביניהם,

שזה באהבה גמורה.

ויען ויאמר לחתנו,

תדע בני,

הגם שעשינו שלום בינינו,

אבל כל זמן שתהיה בבית אביך ולא תבוא לדור עמי בביתי עם ביתי כמו שהיה מלפנים,

זה אות בסימן שעדיין אין לבך שלם עמי.

אבל כשתחזור לביתי כמלפנים,

אז אדע

מתחדש האהבה לי ולכל ביתי כמו מלפנים.

וזה מרומז בכתוב.

ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך.

ועל זה מסיים הכתוב תכף.

מתי ייבחן האדם שיש לו אהבה נאמנה למלכו של עולם?

כשדברי השם חביבים אצלו והם חרוטים על ליבו.

כי ידוע שהתורה והקדוש ברוך הוא חד הוא.

כל דיבור ודיבור שבתורה יצא מפיו של הקדוש ברוך הוא.

בעשרים ושתיים אותיות התורה הלא הם חקוקים על כתרו של הקדוש ברוך הוא,

ובהם הוא נטע שמים וארץ,

כמו שמובא באותיות רבי עקיבא.

אז מתי הם יודעים שאדם אוהב את הקדוש ברוך הוא?

כשדברי תורה חביבים אצלו וחרוטים על ליבו.

מה שאין כרחס ושלום.

אם הוא מסיר את ליבו מן התורה,

הבחינה שאין ליבו שלם עם אלוהיו.

לכן אמר הכתוב,

מה היו הדברים האלה?

על לבבך, מה עוד יש לך לשים בלב?

הרי אתה אומר, ואהבת את ה' בכל לבבך.

אז איך אני אדע שאתה אוהב אותו בכל לבבך אם יהיו הדברים האלה?

אם יהיו הדברים האלה

על לבבך?

אם הם יהיו, סימן שאתה אוהב.

תכף אחר מצוות העשה של אהבה צריך שהדברים מיד יהיו על לבבך.

וכמה אנחנו צריכים להתבייש בעצמנו שאנחנו אומרים שבע מאות פעם בשנה.

והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך.

במקרה הזה נוקה ויורד על התהום.

בשרצון ה' יתברך,

שיהיו דבריו תקועים על לוח ליבנו.

ואנחנו משליכים את דברי התורה אחרי גבינו.

וידוע מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כי דבר ה' בזה,

מי שמבזה את דברי ה'

ונכרתה הנפש ההיא.

במי מדברים?

בזה שיש לו פנאי לעסוק בתורה ואינו עוסק.

יש לו פנאי.

והוא לא עוסק.

אם אדם מחזיק עיתון ביד,

סימן שהוא מבזה את דברי התורה,

כי במקום לשנן דברי תורה,

הוא משנן דברי טיפשים.

אם בן אדם יש לו זמן לשמוע רדיו,

במקום לשמוע דיסק,

אז הוא מבזה את דברי התורה.

כי יש לו פנאי.

יש לו פנאי.

אם אתה תשמע חדשות, אתה תשנה את המדיניות,

אז מה זה משנה מה אמר ביבי,

או מה שאמר ברק,

או מה שהם חרטטים כל היום? מה זה עניינך?

אתה לא צריך לדעת שהם קיימים בכלל.

שאלו אותך מראש הממשלה, תגיד גולדה.

מה זה עניינך?

יש לך זמן.

פנו.

תעמיס.

דברי תורה.

עוד, עוד, עוד.

אתה אוהב את השם? אז איך אתה עוזב אותו?

פעם,

אולי הייתם בקשר עם הקלה המיועדת.

עד איזה שעה הייתם מדברים איתה בלילה בטלפון?

מה נשמע, ומה נשמע? ומה נשמע? כבר דיברו שבעים פעם, מה נשמע? מה עוד נשמע?

ומה נשמע? ולא רוצים לעזוב את הטלפון.

לא רוצים לעזוב את הטלפון.

למה? כשאוהבים ככה זה,

לא מפסיקים לדבר.

אז אם אתה אוהב את השם, למה אתה לא מדבר טוב?

ואתה משמח אותו.

ובשעה שאתה מדבר, גם הוא מדבר.

מה אומר יהודה משת בני?

יהודה משת בני לא אומר כלום.

מה, מה אתם אומרים? אנחנו נשתנה, יש סיכוי.

נראה אחרי זה. אחרי התבודה.