חובת הלבבות שער הבטחון פרק ד' משפחה וחברה
29-11-11
בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
אם בן אדם יעשה את זה ויחל את הגמול מהם, ולאהבתו בכבודם ובשבחיו שהם ישבחו אותו, ובשביל להשתרר עליהם הוא עושה את זה, אם הוא יעשה את זה ככה לא ישיג רצונו מהם בעולם הזה. לא ישיג, ויגע לריק, הוא עשה בסוף, אבל הוא עשה למה? הוא מייחל לשבח, רוצה להשתרר עליהם רוצה הכל, אז בסוף הוא עושה אבל הוא לא ישיג את מה שהוא רוצה, והוא יגע לריק, וגם יפסיד את שכרו לעולם הבא. למה כי אם הוא עושה את זה עם הכוונה, כמו שאמרנו קודם שלא למטרות רווח בעולם הזה, אלא באמת כי כך ציווה ה' שצריך להתנהג, אז מעבר למעשה שהוא עשה אז יהיה לו גם את החסד במעשה שהוא עשה, יהיה לו קיום המצוה באהבה, יהיה לו קיום "ואהבת לרעך כמוך" אז הוא הרויח גם בעולם הזה שקט ושלוה, חי בשלום עם המשפחה, עם הקרובים והמכרים, וגם יקבל שכר מן האלקים. אבל אם הוא יעשה את זה לסיבות אנוכיות, אז בסוף מה קרה שהוא יגע באמת עשה, ולקבל את מה שהוא ציפה לא יקבל, ולא עוד, אלא יפסיד גם את שכרו לעולם הבא.
ואם הוא היה נוהג בזה לעבודת האלקים בלבד, אבל אם הוא מתנהג עם כל אלה כמו שאמרנו, אבל רק לעבודת האלקים, שימו לב, יעזרם האלהים לגמול אותו בעולם הזה, הקב"ה יתן בלבם לעזור לו ולגמול לו מה שראוי לתת לו כבר בעלם הזה, אז יהיה לו את השלום והשלוה, והאשה לא תקפיד עליו ותוותר בהרבה דברים, מה שטבעה נגיד לכעוס על כל דבר, היא תגיד זה בעל צדיק, הוא כל הזמן משתדל ומה אני, אז בסדר, נו לא יהיה, כן יהיה לא נורא, אין ככה כן ככה, ה' יתן בלבם שיעזרו אותו לגמול אותו בעולם הזה, וישים בפיהם שבחו ויגדל ענינו בעיניהם ואדרבא, אדם שעושה את הדברים לשם שמים, הפוך, הוא משיג עוד יותר, אם בן אדם עושה דבר והוא מחכה לגמול ותשלום, לשבחים, להכרת תודה, לפרסום, וכל הדברים הוא לא ישיג את זה, אם הוא מתכוון לעשות את זה בסתר, מתכוון לעשות את זה בשביל שצריך לעשות ועושה את זה כמצות האלקים, הקב"ה ישים בפה של אנשים את השבח שלו ויגדיל את ענינו בעיניהם. מה אתם שומעים תמיד, את מי משבחים? זה אני אומר לך, נשמה טהורה, הבן אדם הזה אתה לא יודע מה שהוא עושה, ומתחילים לפרסם את מה שהוא עושה, הוא לא התכוון בכלל, הוא לא עשה שום דבר בשביל זה, והם מתחילים לשבח, למה? בגלל שהוא עשה באמת לשם שמים ה' נותן בפיהם לשבח אותו. למה צריך שה' יתן בפיהם לשבח אותו? כי רוב בני האדם לא רוצים לשבח אף אחד, לא רוצים לפרגן ולא כלום, למה הוא פרגן לי? אני לא אפרגן לו, לא, מי שהוא כמו שה' רוצה ה' תוקע להם בפה שבחים וכו'. תוקע להם בפה. והם ישבחו אותו ויגדל ענינו בעיניהם, ואז הוא יגיע גם לגמול בעולם הזה וגם לגמול בעולם הבא, הנה, כולם משבחים אותו, כולם מברכים אותו, כולם מדברים עליו טובות, אז בעולם הזה הוא הרויח ובעולם הבא יקבל את שכרו מושלם. אז לא כדאי כבר אם אתה עושה הכל, לעשות את זה עם כוונת הלב כמו שציוה הבורא? למה להתעכב? למה לא לעשות הכל בחפץ ובשמחה וברצון, הרי בסוף אתה צריך להביא את זה, אין מה לעשות, יש חובות שמוטלות, אתה צריך לעשות אותם אז תעשה אותם בשמחה, תעשה אותם כמו שה' ציווה.
וכמו שאמר האלהים לשלמה, "וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד, מה ביקשת ממני חכמה, אני אתן לך גם עושר וגם כבוד. גם פה, אתה מה ביקשת? ביקשת לתת למשפחה את מה שמגיע להם, עשית את זה כמו שצריך, עשית את זה לפנים משורת הדין, רצת וטרחת ולא המתנת, זה ביקשת - למלא את צרכיהם, אני אתן לך לא רק שלוה בעולם הזה, אלא שכולם יכירו ויודו וישבחו ויפארו אותך וגם עולם הבא אני אתן לך, הכל תרויח. פששש איזה פטנט. פטנט. רק בשביל זה היה כדאי לקום בארבע וחצי. כל מה שאתה עושה תעשה את זה עם הכוונה שהבורא רוצה בה, הכל תרויח, עולם הזה ועולם הבא. אם תבוא ותתבע את מה שאתה חושב שאתה ראוי לקבל לא תקבל, הפוך, יסלדו ממך, לא אוהבים אחד שכל הזמן תובע כבוד.

ש. בני אדם

הרב: בני אדם אני מדבר, על מי אני מדבר? אז ז"א בני אדם לא אוהבים שאדם סוחט מהם את הכבוד, נו איך עשיתי לך, נו מה אתה אומר, וחוזר עוד ספר ספר תגיד, ספר לו נו, שמעת, שמעת מה הוא אמר, תחזור תחזור עוד פעם, מי יש לו סבלנות לאנשים כאלה, מה אתה מבלבל את המח, כולם נהיו עובדים שלו, אתה מבין. אבל אם בן אדם עושה את הדברים עושה כי צריך לעשות, כבר מישהו יצא ככה ויפתח ויגיד, איי פלוני אלמוני אתם לא יודעים מי זה, אתם יודעים מי זה? בא אני אספר לכם מי זה, ואז הוא פותח. אז הב"ה נותן בפיו של האדם לשבח את העובד. בהחלט, הפטנט הזה הוא טוב לכל, בכל הענינים, בכל הענינים, אל תמתין בימי חייך עד שידרשו ממך, תהיה חכם צעד אחד לפני תקדים. אתה לא תצטרך לחכות עד שיבקשו ממך, מה אתה לא יכול לראות שיש חסר? אתה נמצא במקום מסוים, אתה רואה שחסר משהו, תעשה, אתה רואה שמשהו לא במקום? תחזיר. אתה רואה שמשהו נפל - תרים, למה אתה צריך לחכות? למה אתה צריך לחכות? למה לא תעשה את זה אתה? למה שהשני יעשה לך? תעשה הכל, תעשה תקדים הכל, תרויח לבד, תרויח תרויח, ה' רוצה שאדם יעשה כל מה שיש לאל ידו בבחינת מכריו חבריו משפחתו וכו' תעשה, בשביל מה באת לעולם? תעשה, מה שאתה יכול לעשות עשה, כל אשר בכחך לעשות עשה. עכשיו אבל. למה כי אין חשבון ואין חכמה ואין תבונה ואין דעת לעולם שאתה הולך לשם, אין, שמה כבר יהיה מאוחר. פה בהרמת דבר אחד אתה קונה מצות חסד, אריכות ימים ושפע וטובות והכל, דבר קטן. דבר קטן.
מסופר שאשתו של הגאון מוילנא ועוד זקנה אחת בת גילה היו הולכות לאסוף צדקה. הן היו הולכות בחורף, בשלג, בכל מצב. והם סיכמו ביניהן שאחרי שהם יפטרו מהעולם מי שתהיה הראשונה שתפטר תבוא לחברתה בחלום ותספר לה מה עלה בדינה ואיך היא נמצאת ואיפה היא נמצאת ופה ושם, ואשת הגאון נשארה וחברתה נפטרה והיא באה אליה אחרי כמה זמן, והיא אמרה לה ששכרה בעולם העליון הוא גדול מאד מאד מאד, אבל היא אשת הגאון יש לה עוד עולם גדול גדול גדול שלא הראו לה אפילו, אז היא שאלה אותה מה ההפרש ביני לבינך, הרי עשינו הכל יחדיו. היא אמרה לה פעם אחת שאספנו את הכסף, את לקחת את השקית שאנחנו אספנו ושמת אותה במקום מסוים, באיזה תיבה או לא יודע מה, ההושטת יד שלך הזאת שהושטת אותה יותר ממני הקנתה לך עולם שלא נותנים לי לראות. ז"א אפילו פעולה אחת נוספת ויתרה יש בכחה לתת שכר גדול מאד.
אתם יודעים שישראל באו לכבוש את הארץ, אז הם היו מרגלים את כל הערים בשביל לדעת איך לכבשם, ואז הם הגיעו לאיזשהו מקום, והעיר הזאת לא יודעים מאיפה נכנסים ומאיפה יוצאים אליה, כי היא היתה כולה עבותה בעצים, והכניסה לעיר היתה דרך גזע עץ שהיה חלול ונכנסים דרכו לתוך העיר, אז מי שלא יודע לא יכול למצוא את פתח העיר. והנה יצא משם אדם אחד מהעיר, והשומרים האלה שהיו שומרים לראות את פתחי העיר, ראו אותו מבני ישראל, והוא היה גוי כמובן, ושאלו אותו, תגיד לנו את פתח העיר ואנחנו נציל אותך ואת משפחתך. אז כתוב שהוא סימן להם, איך הוא סימן, יש מאן דאמר שהוא עשה את זה באף, ככה אמר להם, זה הכיוון, יש אומרים שהראה להם באצבע. ומה זכה אותו האיש? הא? הוא רק ניצל? הוא רק ניצל? סנחריב שבלבל את כל העולם לא בלבל אותו, נבוכדנצר שכבש והרג לא נגע בו, והוא בנה את העשיר נקראת לוז שלא מתים בה ואפילו מלאך המוות לא עובר שם, וכל משפחתו וצאצאיו היו בעיר הזאת והיו חיים בלי גבול, ורק כשקצה דעתם בחייהם היו יוצאים חוץ לעיר פתח העיר ומתים. קושטא לוב, יס. זה בן אדם על חסד אחד שעשה עם בני ישראל באצבע, רק עשה ככה באצבע, באצבע או באף. כמה טרחה הוא עשה? ומה קיבל? אז אם זה חסד שיכול גוי לקבל בעולם הזה, מה אנחנו מגיע לנו? ושלשה צעדים שפסע נבוכדנצר לכבוד אלקי חזקיה, זכה ששלטו בכיפת העולם שלשה מבניו, בכל העולם כולו, על כל צעד בן אחד. נו, אז זה שווה או לא שווה? אז אנחנו יודעים מה זה שכר פסיעות שמגיעים בארבע וחצי בבוקר, שכר פסיעות אתם יודעים מה זה, זה לא שכר פסיעות שמונה או תשע, זה בארבע וחצי בבוקר, על כל פסיעה מקבלים שכר לאין שיעור. אם לגוי נתנו, למה נתנו לו לשלוט בכיפת העולם? כי לגויים נותנים שכר בעולם הזה ולא לעולם הבא, אז ממילא מה אפשר לתת לו? אז נתנו לו את כל העולם. אבל לנו לא יכולים לתת, כי אם יתנו את כל העולם אז זה לא תשלום, זה לא פיר. זה הכל? זה הכל? כי מצוה היא נצחית ושכר בעולם הזה הוא זמני, אז גם אם תהיה שבעים שנה מלך על העולם זה זמני, ואחרי שבעים אתה כלום. אבל אם שומרים לך את זה לעולם הנצחי, אז תתפרנס מזה לנצח. אז מה עדיף, לנצח או זמני? הטיפש והכסיל רואה רק את הועלם הזה מה שלנכחו, אבל החכם רואה את אחריתו. אז לכן כל פעולה שאנחנו עושים - בשמים אין לכם אפילו מושגים, כמה תנועת יד, כל דבר שאדם עושה, הוא מרים את היד ועונה למישהו מה השעה, אתה מכוון מישהו תשמע, אתה תקשיב, אתה נוסע ככה אח"כ אתה נוסע ככה אח"כ ככה אתה תראה שמה ככה ואז תפנה שמה, זה המקום, עמדת והסברת לבן אדם, השכר שמגיע לך זה יותר מההוא שאמר לעם ישראל איפה יכנסו.

ש. ואם לקחתי אותו והובלתי אותו

הרב: אם לקחת אותו והובלת אותו, נאמר עליך "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכך", כבר יש לך דרגה של מלאך. שלחו אותך מלאך להוביל את הבן אדם. אנחנו מזלזלים בכל דבר, לא יודעים ערך של מצוה, אם היינו יודעים ערך של מצוה, שהרב שטינמן יאריך ימים על ממלכתו, כשבא אצלי בביתי, אז בני הבית לא כל כך אהבו את זה שהוא בא אלי, והם צודקים, יהודי כזה צדיק, גדול דור, מבוגר מאד, לעלות שלש קומות ברגל, יהודי בן 97 הוא היה, זה לא פשוט, אנחנו עולים מתנשפים והוא עלה את הכל בלי לנוח, למה? הוא בא בשביל לבקש ממני שאני אתעסק במצוה מסוימת, שאלו אותו למה כבודו בא? אז למטה מעבר למה שהוא אמר קודם הוא הסביר, אתם לא יודעים מה זה מצוה אחת, אם הייתם יודעים מה זה מצוה אחת הייתם עושים הכל בשביל לקיים אותה. מצוה אחת. כתוב ממתי התינוק בא לחיי עולם הבא? נולד תינוק ונפטר, ממתי הוא בא לחיי עולם הבא? אחד מהתשובות אומרת משעה שיענה אמן, ז"א אם תינוק בא לעולם ולימדו אותו רק להגיד אמן, ופעם אחת הוא ענה אמן על ברכה, ברגע שהוא אמר פעם אחת ונפטר הוא בן העולם הבא. אז אם על אמן אחד אפשר לקבל עולם הבא, כמה אמנים יש. ופה בתפילה אני לא שומע אמן, מה הבעיה להגיד אמן? אז אומרים בלחש, עומדים כאילו לשבוק חים כבר, אין כח אין כח אין כח, תגיד אמן, תגיד אמן, כשאתה תובע את צרכיך ומבקש משהו, אתה במכולת לא אומר לו, יש חלב, יש חלב, אתה צועק לו הלו איפה החלב? איפה החלב, איפה הזה, אתה צועק, מה זה זה חלב זה לא צחוק, צריך לשתת חלב. אבל בתפילה הוא לא אומר אמן, אמן, אמן, לא שומעים, שלשים ארבעים חמישים שישים איש, בקושי שומעים. איך זה יכול להיות? אם יתנו לך ברכה שבעזרת ה' אתה שומע, נגיד אחד מבקש ברכה מצדיק, הוא אומר יהי רצון שתהיה עשיר אדיר, איך הוא יגיד? אמן אמן, הוא לא יגיד, הוא יצעק אמן. עם הידיים יגיד לכולם אמן, כולם יאלה אמן. והשליח ציבור אומר "אתה חונן לאדם דעת, חוננו", יהיה לך שכל, ה' יחון אותך בשכל תצעק אמן, אומר לך רפאנו שתהיה בריא, אמן, אומר ברכנו תהיה עשיר, אמן, למה אתה לא צועק אמן? הכל ברפיון, הכל ככה, היצר הרע יושב על הבן אדם, מעייף אותו, מתיש אותו, לא נותן לו לשמוח אפילו בזכויות שהוא נמצא בהם. איך יכול להיות? שמתם לב שרוב החתנים עצובים? כן, רוב החתנים עצובים, לא יודע, יצר הרע נותן להם משהו שיכעיס אותם בחתונה, וכל החתונה אומרים להם תאכל, שב תאכל, לא, לא רוצה עזוב אותי, עזוב אותי, לא רוצה לא רוצה, מה קרה לך, חתן, תבדקו כמה היה לכם בחתונה ככה קטנות אנקדוטות כאלה קטנות שהפריעו לכם, והיצר יודע לפעמים לתת לאדם טבזה כזאת קטנה, צביטה שיפסיד את המומנטום. כמה פעמים אתה מתחתן, היום לך תדע, אבל הכוונות שלך זה פעם אחת לגמור, ויש לך שלש שעות של שמחה, והכנת הכל וחודש לפני וקנית חליפה ועשית ככה וציפית שכל החברים יבואו כל המשפחה וישמחו איתך והכל, בסוף מישהו ככה ככה, או המלצר לא הביא לך את הסיחים בזמן, יבבי, ואם ככה ככה, ואם הזמר לא שר כמו שצריך, יבבי, ויצר הרע, איפה בן אדם חכם יכול להפליג מעל כל החשבונות. אין. אנשים לא יודעים לחיות. לא יודעים לחיות. יש להם ציפיות יותר מידי, ציפיות יותר מידי.
אני אומר לכם שיטה פשוטה, כדאי להיות פסמיסט בשביל לזכות להיות אופטמיסט, ז"א עדיף שלא תצפה כלום ואז ממילא הכל יהיה רווח, מאשר כל הזמן תצפה להרבה ותצטער שיש לך מעט. תמיד תחשוב שלא מגיע לך כלום, ואף אחד לא חייב לך כלום, ואתה תהיה מאושר שאין כדוגמתו, אם תאמצו את מה שאני אומר עכשיו מהיום תראו שהחיים שלכם נפלאים. לא מגיע לי כלום ולא חייבים לי כלום, יבבי, איזה חכמה. לא מגיע לי כלום. גם לא מגיע לי כלום, ככה תחיה, ככה תחיה, לא מגיע לי כלום. וגם לא חייבים לי כלום, הרי מאיפה מתחילות הטרוניות? מגיע לי, מגיע לי, הוא חייב לי, ואז ממילא אם הוא לא עומד בחובות שלפי דעתך כמו שמגיע לך אתה רק מצטער. ויש הרבה ממה להצטער, כי כמעט אף אחד לא מקיים את החובות שלו ואף אחד לא חושב שמגיע לך, אז ממילא אתה רק תצטער. אבל אם תקבל מזה ומזה ומזה אפילו מעט תהיה מאושר, כי לא מגיע לך ואף אחד לא חייב לך.
פעם בא אקילס הגר לרבי עקיבא ואמר לו, מהו זה שכתוב שה' אוהב את הגר לתת לו לחם ושמלה, זהו? גר עובר גירות, שלש שנים מטרטרים אותו ברבנות, תלך תשוב תלך תשוב לא כדאי לך תעוף לא כדאי לך וזה וזה וזה וזה, בסוף במסירות נפש הוא התגייר. מה כתוב בתורה? שה' אוהב את הגר לתת לו לחם ושמלה. כל מה שעשיתי זה שווה רק לחם ושמלה? בזה האהבה של הקב"ה? מה שה' אוהב כבר את הגר על שבא לחסות בצל השכינה, כל זה בשביל לתת לו לחם ושמלה? מה זה, בחיאת, אני קונה חליפה בשניה נכנס פה לחנות קונה, אני צריך לחכות אחרי שאני אהיה גר והכל שיהיה לי לחם ושמלה ועוד מהקב"ה ואחרי אהבה. ככה הוא שאל. אז הוא אמר לו לך תראה אצל אבינו זקננו יעקב אבינו, אחרי כל הצדקות שלו והקדושה שלו ועבודת האלקים שלו, ביקש מהקב"ה "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש", מה הוא מבקש מהקב"ה? מתנה, מתנה, "ונתן לי" - מתנה, לא מגיע לי, לא מגיע לי, ברור לי שלא מגיע לי, אבל מה שאני מבקש שזה יהיה מתנה לחם לאכול ובגד ללבוש. המינימום, והוא לא אמר אני אלך לקנות בחנות, הוא ידע שאם ה' לא יתן אין ברכה בזה, גם אם יהיה לך אין ברכה בזה.

ש. לא שומעים

הרב: נכון, הוא לא ביקש, הוא תבע, הוא תבע. פירושו שהוא תבע, שהוא תבע יותר מזה. אם יש לו טענה אז מה הוא עושה, הוא תובע, איך יכול להיות שאומר לקב"ה אחרי כל מה שעשיתי אז מגיע לי רק לחם ושמלה, אז הוא תובע, הוא מבקש מכח תביעה. יעקב אחרי כל מה שעשה, הוא מבין שלא מגיע לו כלום, והוא מבקש רק בגדר מתנה. זה ההבדל, הבנת?

ש. איך אתה מכוון שהכל לשם שמים, בעבודה דברים שאתה עושה אתה יודע לעבודה

הרב: לימדתי אתכם דבר אחד וזה קצר וקולע וזה ילווה אתכם תמיד, לעשות רצוך חפצתי", האם המעשה שאני עושה זה רצון הבורא או לא רצון הבורא, זה הכל, כל מה שאני עושה. האם זה האופן שהקב"ה רוצה שאני יעשה את זה או לא. עכשיו תחשוב, שאלת את הקב"ה בשיחת טלפון לפני שאתה הולך לעשות, מה ראוי לעשות עכשיו כשאני הולך לעשות את המעשה הבא? תקבץ את כל הידיעות שלך בענין זה, ותרכז אותם למה שהקב"ה רוצה כי אם אתה עושה ככה אתה עושה לשם שמים, לא ל טובת ההנאה, לא לחניפות, לא לשום סיבה אחרת, הכל זה רק נטו, אז אם אתה במצב כזה אתה יכול גם לתת לאויב שלך את מה שראוי ליתן לו על פי התורה, כמו שנאמר "עזוב תעזוב עמו", אתה רואה את האויב שלך עכשיו עומד בצד והוא תקוע עם פנצ'ר אז אתה לא שמח ואומר מגיע לו ונוסע, אתה עוצר לידו אומר לו אתה צריך עזרה ואתה עוזר לו. אז זה מדובר במי שהוא שומר תורה ומצוות, זה שנתקע והאויבות שלכם נבעה מסכסוך כזה וכזה וכו' וכו', ואתה מתבקש להבליג, ולעבור על מידותיך, ובכל אופן אתה מבין להתבטל ולשכוח מהמריבה כי הוא תקוע, ואם אתה היית תקוע והוא היה עובר מה היית מצפה מעצמך? שהוא יעזור נכון? אז ככה אתה עושה "ואהבת לרעך כמוך", אז ז"א אדם צריך לראות תמיד איך הוא משלים את רצון הבורא ועושה אותו על הצד שזה נטו למה שציוה הבורא, ככה צריך להתנהג, בלי להתחשב מה הוא חושב, אם הוא יגיד לך תודה, לא יגיד לך תודה, את מי זה מעניין? אתה עובד את הבורא אז תעשה שליחותו.

ש. גם לחילונים

הרב: מה זה גם לחילונים? אתה עכשיו משלוחן ומעביר פרחים לבתי האנשים שקנו בעבורם או שהזמינו, אתה מגיע עם הפרחים, לא נתנו לך טיפ, לא אמרו לך תודה, לא אמרו לך שלום, עוד גערו בך ואמרו לך, למה הגעת עכשיו, אמרו לי שאתה תגיע לפני חמש דקות, למה הגעת עכשיו? מה אתה תעשה, תקח את הפרחים, תגיד לא תקבלי ותצעק עליה ותחזור בחזרה לחנות? יפטרו אותך. אתה עובד אצל זה שמוכר פרחים, ואתה צריך לעשות את מה שהוא אומר, ולא מעניין אותך מה תהיה התגובה. שהוא מעסיק אותך הוא לא התחייב לך שהיא תתן טיפ, הוא לא התחייב לך שתגיד לך שלום, הוא לא התחייב לך שום דבר, הוא אמר אתה עובד אצלי, תפקידך לקחת את הפרחים למסור אותם ולחזור בחזרה, זה הכל, מה שקרה אחרי זה זה לא ענינו. ואתה הפוך, צריך לשרת את האינטרס שלו ולא לגרום לבעיות וחיכוכים כי אז היא לא תזמין אצלו פרחים, כי היא תגיד אם אתה שולח לי אנשים כאלה לא רוצה שתביא לי פרחים. אתה השליח של הקב"ה, תעשה מה שהוא אומר ומה יגיד ומה יעשו מה זה מעניין אותך, אתה עובד אצלו? אתה לא עובד אצלם. פשוט.

ש. אז איך אני אדע למשל, נגיד יש לי שיעור בתשע בערב, ועכשיו אתה מדבר עם האשה האשה צריכה אותך,

הרב: כן, תמיד היא צריכה אותך

ש. תמיד היא צריכה אותך, אז זהו, אז מתי אתה יודע לוותר על השיעור

הרב: לא מוותרים על השיעור

ש. אף פעם?

הרב: לא מוותרים, רק אם זה אונס שהי אלא יכולה להסתדר בשום אופן.

ש. תמיד יש ציורים

הרב: לא לא לא זה אדם פיקח יודע אם זה באמת אונס או לא אונס, אם היא חס וחלילה חולה וצריכה להגיע לבית חולים אז אתה חייב לעשות מיד, אם יש בעיות עם הילד בצורה חריפה שזה לא יכול להסתדר אם אתה תלך מפה אז צריך לטפל בענין, זה אונסים. אבל אם לא - מסתדרים, נכון קשה לפעמים, לא תמיד הציור שהבעל הולך זה מתאים, גם לא תמיד הציור מתאים שהאשה הולכת, אבל מה לעשות בחיים צריכים לדעת לכל אחד יש חובות. כמו שאשתך צריכה להכין אוכל לילדים אתה בא לך עכשיו בואי נלך לטייל, היא תלך איתך? למה לא? לא, אבל אתה הבעל, אתה אומר לה בואי נלך לטייל, היא אומרת לך אדוני, יש לי חובות, יש לי פה הילדים, אני לא יכולה להפקיר את הילדים. אנחנו נלך לטייל אח"כ, לא אני רוצה עכשיו שנלך לטייל. נו, זה מובן, למה זה מובן? ולמה שאני הולך לשיעור זה לא מובן. את מבשלת פה ואני אבשל את העולם הבא, בשביל שנינו אני מבשל. עושה לך בישולים הכל מטעמים, שיהיה לנו לחיי עולם הבא, מה לעשות אני צריך לפרנס אותך, זה הפרנסה.

ש. הקב"ה גם המציא פטנט שקוראים לו חמותך

הרב: ומה יש לה?

ש. כבוד

הרב: עזוב אותך, אתה איפה הגעת. אתה לא צריך אף אחד, תלמד להסתדר לבד, אם בן אדם כל הזמן יתלה שזה צריך, הנה זה חייב מגיע לי, יש אנשים שאומרים לא, זה פליטת פה, פליטת פה,

ש. בדיחה בדיחה אומרים

הרב: לא פליטת פה אני מדבר, למה פליטת פה, אין פליטת פה, אם אחד נגיד אמר לחבר שלו טיפש, לא לא סליחה זה פליטת פה, זה לא פליטת פה, אתה חושב עליך באמת ככה רק נפלט לך מה שאתה חושב. זה כמו בן אדם שהוא מקיא, אדם שמקיא אז הוא יכול להגיד לא, זה סתם הקאה, זה לא נשלט, זה סתם הקאה. כן אבל מה הקאת? את מה שהיה לך, לא הקאת את מה שלא היה לך. אז כשאתה פלטת כמו ילד, הילד פלט, הילד פלט, אז פה הגדול פלט, מה פלט? מה פלט? מה שיש לו, פליטת פה. אין דבר כזה, זה הכל בפנים. רק מה, בד"כ הוא יודע לשמור שלא יגיע לידי הקאה, אבל לפעמים הוא כבר לא יכול להשתלט ונפלט לו אז הוא אומר בדיוק מה שהוא חושב. זה כמו אלה בפורים שמתחפשים אז הם מתחפשים בדיוק למה שהם היו רוצים להיות כל השנה, כן, אחד רצה להיות גורילה התחפש לגורילה, למה הוא רוצה להפחיד את כל העולם האאאאא אתה מבין? אחד רוצה להיות קאבוי הוא היה מחפש לירות באנשים, אחד רוצה להיות שוטר, לא אגיד לכם מה הוא רצה. מכל מקום, כל אחד ואחד אפשר לראות מה הביטוי שלו. זה יוצא בזמן מן הזמנים.
אז אמרנו אם אדם יעשה את החובות המוטלות אז הוא ירויח גם בעולם הזה וגם לעולם הבא. ועכשיו עוד דוגמא, אבל אופני בטחונו על אלהיו בעניני מי שלמעלה ממנו ומי שלמטה מנו בכתות בני האדם, איך הוא צריך להתייחס לאנשים שהם למעלה ממנו או למטה ממנו מכתות בני האדם, אז הפנים הישרים לו דהיינו הדרכים שבהם הוא צריך לפעול, כשיביא אותו הצורך לבקש חפץ ממי שהוא למעלה ממנו או ממי שהוא למטה ממנו, אז כשאתה צריך איזה חפץ או אתה רוצה להשאיל ממנו משהו, אז יבטח בו על אלהיו, לא כשהוא הולך לבקש את החפץ יבטח באדם הזה שהוא יביא לו, אלא יבטח באלהיו וישים את האנשים שהוא פונה אליהם שהם רק סיבה בהשלמתו. ז"א אם ה' ירצה להשלים את רצונו אז הם רק יהיו הסיבה שדרכם הקב"ה יתן, אבל לא הם הנותנים, הם הסיבה להשלמת רצונו.

ש. הם לא שליחים

הרב: כמו, שישים עבודת הארץ וזעתה סיבה לטרפו, ז"א כשאדם רוצה להוציא טרף מזון, אז הוא שם באדמה זרעים, נכון? ואז יוצא לו הטרף, ואם ירצה הקב"ה להטריפו ממנה - מהאדמה, אז יצמח הזרע ויפרה וירבה, ואין צריך להודות לארץ על זה, שמת עכשיו זרעים, והקב"ה החליט להפריח, ה' הביא עננים מוריד גשמים מפיח טללים, והאדמה נתנה את פירותיה, אתה צריך ללכת לאדמה להגיד תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, אתה צריך להגיד לה? לא. היא רק הסיבה שהשתמש איתה הבורא לתת ולהשלים לך את חסרונך, אז אתה לא צריך להגיד לה תודה. אך ההודאה היא לבורא לבדו, ואם לא יחפוץ האלהים להטריפו ממנו לא תצמיח הארץ, או שהיא תצמיח ויקרה פגע, וגם אז אתה לא מאשים את הארץ, אתה לא בא לארץ וצועק על הארץ למה לא נתת לי פירות. אז כמו שאתה לא צועק על הארץ למה היא לא נתנה פירות, אתה גם לא מודה לארץ שהיא נתנה פירות, אז כשאתה הולך ומבקש ממישהו משהו אותו דבר, לא הוא הנותן, שמעתי, אז הוא לא הראוי לברכה והוא לא ראוי לקללה, מדרך ארץ אנחנו צריכים לברך אותו והכל בגלל שהוא נבחר להיות הצינור והסיבה, אבל הוא רק סיבה שדרכה הקב"ה משלים את חפצו. ואם זה לא יהיה הוא הסיבה, אז יהיה מישהו אחר הסיבה. לדוגמא, לפעמים אדם מבקש מחברו הלוואה, עשה לי טובה, אני תקוע, תן לי הלוואה, תן לי הלוואה. אז הוא אומר לו אין לי, והוא לא מאמין לו, הוא אומר אין בעיה, אין בעיה, אתה יודע העולם גלגל, אין בעיה, אין בעיה, הבנתי הבנתי, בדיוק עכשיו אין לך נכון? בדיוק נכון? תמיד כשאני בא אליך זה בדיוק. התורה אומרת "לא תיקום ולא תיטור את בניך עמך" וזה כבר מודיע לו שהוא הולך ליטור לו, לשמור לו את זה והוא יטפל בענין. אומר החפץ חיים, למה לא יקום ולא יטור? הוא אומר משל לאחד, ראובן שמחפש את שמעון, אז הוא שואל איפה שמעון? מישהו אומר לו שמה בקבוצה של האנשים שמה שמעון. הבן אדם מגיע לקבוצה, דופק לאחד בגב אומר לו שמעון, הוא אומר לו סליחה, אני לא שמעון. למה אתה לא שמעון? אמרו לי שאתה שמעון, מי אמר לך, אמרו שיש שמעון אבל זה לא אני. לא. אני אראה לך, אתה לא שמעון? בסדר אנחנו עוד נפגש חביבי. יגיד מה אתה נורמלי, הבן אדם קוראים לו לוי, מה אתה מתנפל עליו? אומר החפץ חיים זה בדיוק אותו דבר, אתה בא להלוות ממישהו, ה' לא גזר עליו לתת לך את ההלוואה, לא גזור עליו, הוא לא שמעון, מה אתה רוצה, ביקשת הוא לא נתן, זה לא משנה מאיזה סיבה, לא נתן לא נתן לא נתן כי אם ה' היה גוזר הוא היה הסיבה גם אם ירצה או לא ירצה. אז מה אתה מתנפל עליו. אז אם אתה יודע שהכל זה מסיבת הבורא יתברך אז אין לך תרעומת על אנשים, או שהיה להם הזכות להיות השליחים או שלא היה להם את הזכות להיות השליחים, אבל לא יותר מזה, אתה לא צריך לכעוס עליהם וגם לא להודות להם לכאורה, למה? כי הם רק סך הכל סיבה שה' גזר להשלמת חסרונך. אם אדם חי ככה, לא חיבים לי ולא מגיע לי כלום, חיים של אושר. אבל אם הוא כל הזמן רק שומר טינה ורק סוגר חשבונות ורק זה, אין חייו חיים.
ה' יזכנו להכיר את מה שאנחנו לומדים וליישם את זה בחיי היום יום וייטב לנו וישפר לנו תמיד אמן. ותודה שהשתתפתם בשיעור, כולל הצופים אם הם ראו אותי היום, כן, תהיו בריאים.

השיעור מתקיים לפני תפילת הנץ עם הרב בבית כנסת יביע אומר רחוב עוזיאל 42 בני ברק. ניתן לצפות בשידור חי וחוזר באתרי שופר, הציבור מוזמן.