השיעור התקיים במלון נוף ערד במסגרת נופש חנוכה בתאריך 29-12-11 חובות הלבבות - שער הבטחון 3-12-11

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
כאשר נסתכל, הקדמה חמישית, כאשר יתברר אצלנו כי השלמת הדברים המתחדשים בעולם הזה לאחר היצירה הוא בשני דברים, ז"א כדי שיושלמו דברים המתחדשים בעולם הזה אחר יצירתם האפשרות היא בשני דברים, אחד זה גזרות הבורא יתעלה וחפצו ביציאתם אל גבול ההויה, ז"א שגזרת הבורא מגיעה ישר לגבול ההויה, דהיינו אל האדם ישירות. ז"א אינו צריך לשום סיוע מגורם אחד, לדוגמא, יש אדם שמתעשר ע"י מטמון, או שנפלה לו ירושה, הרי שאדם זה התעשר ללא יגיעה וללא סיבות אחרות, ז"א זה לא יהיה ע"י ארגון של כמה ענינים עד שהגיע לכסף, אלא ישירות הגיע אליו, ישר יצא לגבול ההויה שלו למי שצריך, כי כך היתה גזרת המקום. אבל יש מי שיהיה שנגזר עליו העושר ע"י כמה סיבות ומיצועים, ז"א אמצעי באמצע עד שיגיע לנקודה הזאת ולא יצטרך לטורח ולנסוע בימים ובדרכים רחוקות עד שיגיע למה שנגזר אליו, זהו השני, סיבות המיצועים שמהם קרובים מהם רחוקים, מהם נגלים מהם נסתרים וכולם רוצים להשלים מה שנגזר הויתו והראותו בעזרת האלהים להם על זה.
אז שתי דרכים יש, שדברים המתחדשים בעולם הזה לאחר היצירה יושלמו בשני דרכים, אחד: שיגיע אלינו מה שצריך להגיע אלינו באופן ישיר, אפשרות שניה זה שיגיע אלינו ע"י גלגול של כמה דרכים, דרכים שיהיו ארוכות, קצרות, רחוקות קרובות, נעלמות נגלות, אבל בסוף ע"י מספר פעולות יגיע אלינו או שנגיע אנחנו אל הדבר שה' רצה שיגיע אלינו. אז יש ישיר ויש ע"י סיבות ומיצועים.
כדי לקבל דמיון בזה להבין, דמיון הסיבות הקרובות, שאנחנו רוצים להוציא מים ממעמקי הארץ, אם נגיד יש לנו באר אנחנו רוצים להוציא מתוך הארץ רוצים להוציא מים, יש גלגל ויש חבל ויש דלי ויש בהמה שמסובבת והיא מעלה, זה נעשה ע"י כלים המעלים את המים לבאר. מה הסיבה הרחוקה ומה הסיבה הקרובה, הסיבה הרחוקה זה האדם שהוא קושר את הבהמה אל הגלגל, והיא מניעה את הגלגל כדי להעלות את המים מתחתיות הבאר אל פני הארץ. אבל יש סיבות שזה בין האדם ובין הכלים, וזה מיצועים בין שני הדברים. והם... והעיגולים שמניע קצת מקצתם ויש את החבל, ז"א יש את האדם שהוא בעל הרצון להביא את המים ויש את הכלי האחרון זה הדלי, אבל הממוצע ביניהם - מה שגורם שזה יפעל יתפעל וכו', זה שיש בהמה שמניעה גלגל שקשור חבל אל הדלי והדלי מעלה, אז הסיבה הרחוקה מן המים זה האדם, שהוא רצונו להביא מים, הסיבה הקרובה למים מה זה? הדלי, ומה הממוצע ביניהם בשביל שתתאפשר הפעולה? זה הבהמה הגלגל והחבל, ואם יקרה פגע לאחת מאלה הנזכרות לא יגמר הענין, אם יקרע החבל אי אפשר להעלות, אם לא תהיה בהמה אין מי שישא את הגלגל, אם הגלגל ישבר אי אפשר יהיה לעשות. אז צריך שיושלמו כולם ולא יחסר אחד מהם, מכל הסיבות והמיצועים האלה כדי שיתאפשר השלמת הענין המכוון שהוא העלאת מים מן הבור ומן הבאר. עד פה ברור? אז יש דבר שיכול לבוא באופן ישיר ויש דבר שיתגלגל אלינו רק במספר סיבות ומיצועים.
וכן שאר המעשים היוצאים אל גבול ההויה לא יתקבצו מן האדם וזולתו, כי אם בגזרת האלהים והזמנתו והסיבות אשר בהם יהיה הגמר, אז בכל ענין שאנחנו נרצה אנחנו נצטרך לעבור תהליך אם זה לא ישיר שנקבל מאת ה' ישירות, נצטרך לעבור תהליך שהקב"ה גזר והזמין כמה סיבות צריך האדם לעבור עד שיגמר אליו הצורך והחפץ שהוא רוצה. כמו שכתוב "ולו נתכנו עלילות", נתכנו מלשון ענין כמו ותוכן לבנים יתנו, אז זה במנין הולך ולו נתכנו עלילות, מספר או מנין העלילות והסיבות עד שתגיע אליהם ספור ומדוד אצל הקב"ה.
ואמר הנביא "גדול העצה ורב העליליה", אז רב העליליה, רב זה לשון רב ואדון ומושל בכל אשר לו, רב זה אדון, אז הוא אדון על כל העלילות הקב"ה, ובלי מה שהוא התכוון במספר הסיבות שהגיעו אלינו הסיבות לא יגיע, והוא גם רב העליליה מלשון כמות, רב, הרבה, ז"א שהוא מרבה בעלילות עד שאתה מגיע אל מה שאתה צריך. ואמר, "כי היתה סבה מעם ה'". ז"א הכל הולך עם סיבה מאת ה'.
ואם תהיינה הסיבות נעדרות בכלל, לא תגמר יציאת דבר מן הפעולות הטבעיות אל גדר ההויה, ז"א לא אפשרי שתחסר סיבה מסיבות שגזר הבורא, כדי שאנחנו נגיע למשהו, ואז צריך לחפש עד שנגיע לסיבות כולם שיושלמו כדי שיגיע אלינו חפצנו.
וכאשר נסתכל בצורך האדם לסבב ולהתגלגל לגמור עניניו, נמצאהו בראות העין כך, עכשיו אנחנו רוצים ללמוד ולהבין צורך האדם, צרכי האדם, אנחנו צריכים נגיד מזון פרנסה, כל הדברים האלה שאנחנו בד"כ טרודים אחריהם, אם נסתכל בצורך האדם לסבב ולהתגלגל לגמור עניניו, נמצא את זה בראות העין כי הצריך אל המזון כששמים לפניו את המאכל שראוי לו, אם הוא לא יתגלגל בדרך הזאת כדי לאוכלו שיגביה את המאכל אל הפה וילעס אותו, לא ישבר העוונו, ז"א אין ברירה, אתה צריך להגיש את היד אל המאכל, להביא אותו אל הפה וללעוס אותו, וכן לצמא כשצריך אל המים, צריך להגביה את הכוס ולרוות את צמאונו. וכל שכן אם ימנע המאכל ממנו ז"א אנחנו פה במלון אנחנו לא צריכים פה להכין את האוכל, אנחנו באים והאוכל מוכן, מה שנשאר לנו זה רק להגיש אותו לפה וללעוס, להגיש את המשקה לפה לברך ולשתות, כמו שאני עושה עכשיו, אתם רואים לוקח את הפה ומברך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אי אפשר היה לעשות את זה אחרת. וכל שכן אם אנחנו לא במלון, אם ימנע המאכל ממנו כי אתה לא יכול להשיג את האוכל מוכן, אז אתה צריך עכשיו להתגלגל בדרך אחרת, אתה צריך לתקן את האוכל כדי שתאכל, אין לך מי שיביא לך, אז אתה צריך לטחון, ללוש, לאפות, וכל הדברים הדומים לזה, וזה יותר גלגול קשה, זה לא מוכן, אז תראה כמה גלגולים עכשיו אתה צריך לעשות כדי שתוכל בסוף לקחת את המאכל ולהגיש לפה. וזה קשה. אם צריך לקנות וגם לתקן, ז"א אתה יכול לקנות רק את החיטה ולהתחיל לטחון ומכאן והלאה כל המלאכות, יש יותר מזה, עוד אם לא יזדמנו לו גם הדמים שהוא יקנה אותו בהם, אין לו בכלל כסף גם לקנות את החיטים לטחון, ואז מה יקרה? יצטרך לגלגול ולסיבוב יותר גדול ממה שזכרנו, ואז הוא יצטרך להשכיר את עצמו בדמים או שימכור לו מה שהוא צריך מחפצים וקנינים ומה שיוצא בהם, אם אין לו אז יש לו שתי ברירות, או שהוא יצא לעבודה, הוא יצטרך להשכיר את עצמו למלאכה כדי שיהיה לו כסף לקנות את החיטים ולטחון וכו', או לקנות מוכן, ואם אין מי שרוצה לשכור אותו, אף אחד לא רוצה, אין עבודה, מה הוא יכול לעשות עכשיו בשביל לאכול? אז הוא צריך למכור חפצים וקנינים שיש לו, אם זה מטלטלין או קרקעות או בית או דברים בשביל שיהיה לו כסף לאכול, אז רואים שיש מי שהקב"ה נותן להם בצורה ישירה, בלי מיצועים וסיבות הרבה, ויש כאלה מסכנים, צריכים לטרוח בהרבה טרחות. ונשאלת השאלה והעילה שבעבורה חייב הבורא את האדם לחזר ולסבב על ס יבות הטרף ושאר מה שהוא צריך אליו, למה בכלל צריך בן אדם להשתדל במלאכה, בעבודה, למה צריך בכלל? "בזעת אפך תאכל לחם" אז זה קללה, אם אדם הראשון לא היה חוטא לא היה מתקלל, היה נשאר בגן עדן והיה אוכל ע"י המלאכים, שהיו צולים לו בשר ומשקין אותו יין, א הוא לא היה צריך לטרוח בכלל. הוא חטא והתקלל, וכל זרעו אחריו נתקלל, אבל הקללה הזאת היא לא חובה, מי שרוצה להיות מקולל שמונה שעות וולקם, מי שרוצה פחות קללה יעבוד פחות, מי שלא רוצה בכלל קללות לא יעבוד, זה תלוי כמה אתה רוצה להיות מקולל, ולקללה הזאת קוראים השתדלות. אתם זוכרים את הסיפור, יפו 18 ויפו 16, ז"א זה רק קללה והטעיה. אבל אלה שאין להם בטחון בה' כמו שנלמד תיכף, אז יש שתי סיבות למה יש את הקללה הזאת, למה יש את ההשתדלות הזאת, למה?
העילה שבעבורה חייב הבורא את האדם לחזר ולסבב על סיבות הטרף - טרף זה המזון שלו ושאר מה שהוא צריך אליו לא רק ממזון, זה לשתי פנים, אחד מהם מפני שחייבה החכמה, החכמה האלקית בחינת הנפש, הקב"ה רוצה לבחון אותנו, רוצה לבחון את הנפשות, האם האדם עובד את האלקים או ממרה את פיו, והוא בוחן את הנפש הזאת ומה שמראה את זה ממנה, מהם הדרכים ש מראים האם זה כך, זה הצורך והחסרון אל מה שהוא חוץ לה ממאכל ומשתה ומלבוש ומעון ומשגל, ז"א יש לאדם צורך או שחסר לו משהו, ומה שהוא חוץ לנפש, כגון מאכל, זה חוץ לנפש, זה לא כמו שאני נושם, שזה אני לא צריך שום דבר חיצוני, אם יש אויר בחוץ אני נושם, אבל מאכל זה אי אפשר לנשום מאכל, זה צריך להשיג אותו, מלבוש - צריך להשיג אותו, אם זה לקחת את הבד או לתפור אותו, להשיג בכלל את החומרים שמביאים לידי עשיית חוטים וכו', מעון - צריך דירה, זה חוץ מהנפש, אתה צריך להתגלגל בסיבות כדי להשיג את זה, וציוה ה' לחזר עליהם ואדם צריך לחזר עכשיו כדי להשיג את הדברים האלה, ולהביא אותם לסיבות המוכנות להם, על פנים מיוחדים ועיתים מיוחדים וידועים, ז"א כל דבר ודבר יש לו דרך וסיבה איך משיגים אותו בעת ובחלק ובדרכים מיוחדות.
עכשיו שימו לב, מה שגזר הבורא שיגמר לאדם מהם, דהיינו שיהיה לו מלבוש או יהיה לו אוכל או יהיה לו דירה וכו', יגמר ויושלם בהשלמת הזדמנות הסיבות. רק אם יזדמנו לנו הסיבות שיביאו אותנו הבורא אל השגת המאכל והמלבוש והמעון וכו', אז זה יכול להגמר אצלנו. ואם לא גזר לא להגמר מהם לא יגמר וימנעו ממנו הסיבות. אדם רוצה ללכת להשכיר את עצמו שיהיה לו אוכל, אז בסיבות האלה הוא יוכל להביא את האוכל. אבל יכול להיות שה' גזור שלא יהיה לו עבודה, והוא הולך ומחפש ומתחנן לאנשים אני מוכן להתפשר ותקח אותי אפילו בדמי אכילה רק, ולא מסדר לו הקב"ה סיבה כזאת, אז כל זמן שלא נגזר על ידי הבורא לא יעזור. ויש פעמים שאתה עובד, אתה מקבל שכר, ויש פעמים אתה עובד ולמרות זאת אתה לא מקבל שכר, בעל הבית פשט את הרגל או שהוא נוכל ושקרן או שהוא מתעלל בך או כל מיני סיבות אחרות. ויש פעמים שאתה כבר מקבל את השכר, אבל אתה לא נהנה ממנו, כי לפעמים אתה מאבד את הצ'ק ואת הכסף המזומן, או שאתה מפסיד אותו ברפורטים או שקורה לך כל מיני צרות, ז"א לא תמיד הכל מגיע בצורה ישירה אלא צריך הרבה תלאות בשביל להשיג. ולמה זה אמרנו? לבחון את האדם, האם הוא עובד את הבורא או ממרה את פיו. האם הוא יודה לה' או יבעט, מה הוא יעשה במצב כזה, וככה הקב"ה בוחן את האדם. "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן". בדרך של עינוי והרעבה. אתה צריך לסמוך שכל יום יהיה מן מחדש, יש לך עשרה ילדים, בערב אתה רוצה להשאיר עוד מהמן, ירום תולעים, לא נשאר. למחר אתה צריך להמציא מחדש ולסמוך ולבטוח שה' יתן לך אוכל מחדש. ליום אחד בלבד, ואח"כ עוד פעם, וכך ארבעים שנה. מה, הקב"ה לא יכול לתת לעם ישראל אוכל פעם אחת חודש לשנה, לא יכול? יכול. יכול. לא הוא רוצה לראות איך תעבוד אותו. הוא רוצה לראות האם תבטח בו, האם תאמין לו, וכשעם ישראל עמדו בזה אז מה הוא אמר, זכרתי לך חסד נעורייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. בארץ זרועה אתה יכול להכין ולאגור אוכל להרבה זמן, אבל אתם הלכתם במקום שאי אפשר לאגור, היא לא זרועה, הייתם צריכים לסמוך עלי יום יום, ה' אומר "זכרתי לך חסד נעורייך" זה שהלכת אחרי במדבר אני זוכר לכם את החסד הזה שסמכתם עלי. אתם שומעים? אז ה' בחן את הדור ההוא באמונה ובטחון. ארבעים שנה הם למדו שיעור בבוקר, בארבע וחצי בבוקר יורד המן, אבל עד אז צריך לחכות, ארבעים שנה שיעור. לא צחוק.
אז אם ה' לא גזר שיגמר בהם בסיבות מסוימות לא יגמר ואז ימנעו ממנו הסיבות, ועי"ז מתברר האם הוא עובד את ה' או הוא עובר עבירות, האם הוא עושה בכוונה, האם הוא עושה בבחירה. ויתחייב לפי זה גמול ועונש ואפילו לא גמר בהם המעשה. אז ז"א לפי זה ה' בוחן אותנו. אז כל סיבת ההשתדלות וכל הקללה הזאת היא בחינה מחודשת לכל יום ויום האם אתה עובד את ה' או ממרה את פיו. זה לאלה שאין להם מספיק בטחון בטחון שלם בה', והם אומרים שצריך השתדלות. בבקשה, לך ותשתדל אבל תדע, כל הפעולות שתעשה לא יביאו לך שום דבר, רק בגזרת הבורא. אם הוא גזר שההשתדלות תועיל היא תועיל, ואם הוא גזר ההשתדלות לא תועיל, ובין אם תשתדל או לא יגיע אליך בכל מקרה. אבל אתה למה יוצא? בגלל שאתה עדיין במבחן, עדיין אתה במבחן, האם אתה עובד עבורו או אתה ממרה את פיו. לדוגמא, אדם אמר שהוא חייב לעבוד, בסדר, אתה אמרת שאתה חייב לך תעבוד, אבל איפה אתה עובד? אם אתה עובד במקום שיש בו פריצות ויש לכלוך ויש לשון הרע ואפיקורסות וכו', אז אתה ממרה את פי ה'. אז אתה למרות שמשתדל אבל אתה משתדל בדרך של עבירה. ואל תספר סיפורים, אבל מה אני יעשה, אין לי עבודה אין לי אוכל אין לי פרנסה, אז מה, אתה יכול להשכיר את עצמך להיות שמש לעבודה זרה גם? מה אני יעשה? היה פעם אחד שהיה מוכר ע יתונים, ועיתונים הדין שלהם זה ספרים חיצונים, וכל הקורא בספרים חיצונים אין לו חלק לעולם הבא, אז מי שקורא עיתונים אין לו חלק לעולם הבא. אז הוא התחיל למכור ליד בתי כנסת, וראה אותו הרב ואמר לו, למה אתה רוצה להפסיד את העולם הבא שלך, למה אתה עושה את זה? אז הוא אמר לו מה אני יעשה, אני צריך לפרנס את הילדים שלי, אז אמר לו ואם אני אמצע לך עבודה יותר טובה אתה תהיה מכן להפסיק? אמר לו כן. ז"א זה לא מחייב אותך לעבוד דווקא בעבודה הפסולה והמאוסה הזאת, אמר לא, אם הרב יסדר לי עבודה אני מוכן. אמר לו טוב תמתין. אחרי יומיים בא אמר מצאתי לך עבודה, אמר לו מה העבודה? אמר לו אני דיברתי עם חברי הכומר שיראה אם יש לו איזה עבודה, אז הוא אמר לי באמת עכשיו נפטר השמש שלנו לעבודה זרה, זה שמפעיל את הפעמון וקורא לכולם לבוא לבית התיפלה והוא עכשיו נפטר וזה עבודה קלה ומרויחים שכר נאה, אז זה התפנה ועכשיו אני מודיע לך, הנה אם אתה רוצה יש משרה פנויה, אז היהודי צעק עליו, הרב לא מתבייש, מה חושד אותי שאני מוכן להיות שמש לעבודה זרה? בשום פנים ואופן אפילו אם ארעב ואמות. אמר לו ומה אתה עושה? שמש לעבודה זרה. אתה מפיץ ספרים חיצונים שגורם לאנשים שלא יהיה להם חלק לעולם הבא, זה יותר גרוע. אז אדם נבחן גם באיזה עבודה הוא עובד. אין דבר כזה אם צריך להביא הביתה אוכל, אתה לא מביא הביתה אוכל, ה' מביא. אתה הצינור שדרכו הוא מביא. אבל המבחן הוא האם אתה מוכן גם להיות שמש לעבודה זרה או שרק בדרך התורה. אז פה נבחן האדם בעבודתו. יש עוד הרבה צדדים והשלכות כיצד בוחנים את האדם, יש אנשים לדוגמא שהם עוסקים במסחר, אבל הם נכשלים בהונאה, הם מונים את הציבור של הקונים. משקרים במשקולות, מזייפים את המחיר, מונים את הצרכנים, אומרים שהסחורה היא טובה כשהם רואים שהיא לא, מוכרים לך סלסלה עם פירות, למעלה את היפים למטה את הקטנים והמכוערים וכן על זה הדרך, אז הנה בן אדם עובד אבל על עצמו, יקבל עונש הוא לא עומד בנסיון, ההשתדלות מעבר לזה שהיא קללה עכשיו היא גם מקללת אותו גם. שתי קללות, עצם ההשתדלות קללה והקללות היוצאות מהקללה זה מה שעובר עבירות בהשתדלות הזאת.
אז אם כן זה סיבה אחת שהקב"ה מצריך את האדם להשתדל מה שנקרא. בזה הוא בוחן את האדם. יש עוד צדדים נוספים.
סיבה שניה, למה אדם יוצא לפרנסתו, להשתדל מאד בענינים אלה? כי אם לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר ולסבב להבאת טרפו היה בועט ורודף אחר העבירות ולא היה משגיח על מה שהוא חייב בו על טובת האלהים עליו. ז"א אם אדם היה פנוי וה' היה נותן לו את כל צרכיו אליו לפיו ולביתו, הוא לא ההיה צריך לטרוח בכלל, מה היה עושה - היה פנוי, אם היה פנוי היה נוטה אל עבירות, מה יעשה עם כל הכסף? מה יעשה עם כל מה שהשפיע עליו ה', יש לו הכל והוא לא צריך לטרוח, יש לו זמן לכל דבר, רוצה היום נוסע מטייל חוזר ישן אוכל שותה, מה שהוא רוצה יכול לעשות, כמו שאומר הפסוק בישעיה, "והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו", אנשים יושבים רק בחפלות, אכילה ושתיה וליהנות ותופים ונבלים והכל, ולא מביטים על פועל ה' ולא מביטים על מעשי ידיו ולא רואים. אז לכן הקב"ה מטריח אותם בעבודה כדי שלא יהיו פנויים לעבירה, כמו שכתוב "וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו". מרוב שה' משפיע עליו טובה הוא הולך ובועט.
ואמרו ז"ל, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון. מה אמרו חכמים? אמרו את הסיבה השניה, מה הסיבה השניה שה' נותן לאדם להשתדל? זה כדי שלא יהיה פנוי לעבור עבירות, אז לכן הם אמרו כיון שלא כל אדם יכול לשבת כל הזמן וללמוד, זה בגלל שהוא לא רוצה, לא בגלל שהוא לא יכול, אז הוא יכול מספר שעות נגיד ללמוד ואח"כ הוא יהיה פנוי, יש לו כסף ויש לו הכל, אז הקב"ה אומרים חכמים, שיפה תורה עם דרך ארץ, למה צריך גם דרך ארץ מלאכה? למה? כדי שהיגיעה שאדם מתייגע בשניהם תשכיח ממנו את העוון, אדם לומד אז בשעה שהוא לומד הוא לא טרוד ביצרו, אדם שעובד אז הוא טרוד במלאכתו, ואז ממילא היגיעה הזאת מסירה את מחשבותיו מלבעוט בהשי"ת ולעבור עבירות, אז זה טוב ומועיל. וכן גם אמרו חכמים, כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, מה פירוש? כיון שאדם לא כל הזמן עסוק בתורה, אז אם לא יהיה לו מלאכה מה יקרה, הוא יהיה פנוי, ואז סופה בטלה - כל התורה סופה בטלה, כי מה שהוא למד לא יעזור כי בפנאי הוא יעשה את ההיפך, וזה יגרור עוון. הפנאי הזה יגרור אותו לעוונות. אז לכן אמרו חכמים שיפה תורה עם דרך ארץ כי לא כולם יכולים להשכיח עוון, אבל אם זה צדיק באמת אז הוא יכול להשכיח את העוון גם מתורה כל היום, הוא יכול לשבת וללמוד כל היום, וגם שאין כולל הוא לומד כל היום. וכל היום יש לו סדרים של לימודים. אז זו הסיבה השניה. וכל שכן מי שאין לו חלק באחת מהן ולא שם ליבו על אחת מהן אז ודאי שמצבו יותר גרוע, אם אדם גם לא עובד וגם לא לומד ולא שום דבר, האדם הזה פנוי מהבוקר עד הערב רק לעבירות. אז שתי סיבות למדנו למה בכלל צריך ללכת לעבודה, שמעתם למה צריך? אחד שאנחנו נבחנים בזה, אם נעבוד את הבורא ונקיים את מצוותיו או נמרה את פיו, כל זה בסה"כ מבחן, סיבה שניה זה שלא נהיה פנויים אם הכל היה מזומן לנו ונהיה פנויים נעבור עבירות, אז ה' מטריד את האדם במלאכה לעבודה כדי שלא יהיה טרוד ביצרו. שתי סיבות.
והיה מחמלת הבורא יתעלה על האדם שהטרידו בעניני עולמו ואחריתו להתעסק כל ימי חייו בזה וזה חסד ה' וחמלה ורחמים מלפניו שהוא מטריד את האדם כל הזמן בדברים האלה, כדי שהאדם יתעסק כל ימי חייו בזה ולא יבקש את מה שאינו צריך לו, ולא יוכל להשיגו בשכלו וגם לא יהיה פנוי עם השכל שלו לחשוב מעניני התחלה והתכלה, למה נברא העולם, מה סוף העולם ויתחיל לחרבש את עצמו והשכל שלו לא בנוי לעמוד בזה, כי יש דברים שנאמר בהם שאסור להתבונן מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, אבל אם אדם יהיה פנוי אז הוא יחליט שהוא פילוסוף, והוא יתחיל להתפלסף לו ולהסביר לעצמו ולחלום חלומות ויגיע למסקנות שגויות ויכפור באלקיו, כי לא כל אדם מסוגל, כי בשביל זה צריך ללמוד המון המון תורה וללמוד הרבה הרבה הקדמות עד שאדם יוכל להגיע בכלל לבחון דברים כאלה ואחרים. ולא כל דבר מותר גם לצדיקים הגדולים ביותר.
מכל מקום, שלמה המלך מסכם את מה שאמרנו בפסוק אחד בקהלת, "גם את העולם נתן בליבם" הקב"ה הכניס בנו את העולם ועניני העולם והרצון להתעסק בעניני העולם, גם את העולם נתן בליבם, למה? מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף, כדי שאדם לא יהיה פנוי לחשוב איך האלקים ברא את העולם ברוב העצות, אז לכן הקב"ה הטריד את האדם בעניני העולם שיצטרך לטרוח אחרי טרפו.
עכשיו אנחנו מגדירים, שימו לב, מי לא צריך את שתי הסיבות האלה. מי לא צריך לעבוד בכלל, מי זה האיש המאושר שהוא בטוח באלקיו ולא צריך לעשות שום דבר והכל יגיע אל פתחו ולפיו. מי זה האיש? ואם הוא מגביר עבודת האלקים, אדם שכל הזמן הוא מתגבר ומגביר בעבודת האלקים וסר מן הדברים המגונים, אז זה לא מספיק רק להגביר, צריך גם לסור מדברים מגונים, יש עשה טוב ויש סור מרע, שני הדברים האלה הוא עושה את זה בתגבורת, מגביר בעבודת האלקים ובוחר ביראתו, מתרחק מן העבירות, ובוטח בו בעניני תורתו ועולמו, גם בענינים הרוחניים הוא בוטח בה' וגם בעניני הגשמיים הוא בוטח בה', וסר מן הדברים המגונים וכוסף אל המידות הטובות וכל הזמן הוא נכסף לשפר את מידותיו, ולא כמו אנשים אומרים הלואי שכולם יהיו כמוני, חס ושלום, אלא כוסף כל פעם לשפר את המידות שלו שיהיו יותר טובות, לא יבעט במנוחה, שגם במצב של מנוחה שהוא נמצא הוא לא בועט כלפי שמיא, כמו שאמרנו שאחרים "וישמן ישורון ויבעט" - בגלל שיש להם הם בועטים, הוא אם יתן לו מנוח הקב"ה לא יבעט ולא יטה אל השלווה, אז כיון שהוא לא טרוד ויש לו בטחון בה', אבל הוא לא נוטה אל השלוה, אומר אני יש לי בטחון, אני הולך לטייל, הולך ליהנות, לא עושה עבירות, לא עושה עבירות, אבל אני אלך שלוה לנוח, לים אשחה, אטייל בטבע, אעשה כך וככה, לא לא לא, מדובר באחד שלא נוטה אל השלוה, ז"א תמיד הוא מעמיס על עצמו עבודת האלקים, והוא לא נוטה אל השלוה, כי אם הוא נוטה אל השלוה, לא דיין לצדיקים מה שמעותד להם לעולם הבא אלא שעוד רוצים לישב בשלוה? הקב"ה לא רוצה שישבו פה בשלוה, אלא ילכו מחיל אל חייל. אז אחד כזה שהוא לא נוטה אל השלווה ולא ישאיהו היצר, אבל זה גם אחד כזה שיצר הרע לא מצליח לפתותו, לא מצליח להונותו, אדם כזה שלא מתפתה מיצרו וגם לא יפת מכשפי העולם, הוא גם לא מתפתה מכל הכשפים של העולם, מה זה הכשפים? העולם הזה כמו מכשף, אתה יוצא לרחובה של העיר, אתה רואה חנויות מלאות ועמוסות וכל טוב עם בגדים וכלים מכלים שונים וכל מיני ענינים והכל ואתה רואה אורות ואתה רואה כל מיני דברים שקוראים להם תרבות יוווו איזה עולם מה זה מכשף את הבן אדם. אז בן אדם כזה לא יפת מכשפי העולם וגם ממה שאנשים מכושפים שהם כל הזמן רודפים אחרי ממון ועוד ממון ועוד כסף ועוד ועוד ועוד ועוד, אדם שלא מתפתה מכל אלה, נחזור, אדם שיש בו את כל הדברים שאני אומר כרגע, תשמעו מה אחריתו ומה סופו, אם הוא מגביר את עבודת האלקים ובוחר ביראתו ובוטח בו בעניני תורתו ועולמו וסר מן הדברים המגונים וכוסף למידות הטובות, לא יבעט במנוחה ולא יטה אל השלוה ולא ישיאו היצר ולא יפת בכשפי העולם, אדם כזה יסתלק מעליו טורח הגלגול והסבוב בהבאת טרפו, הוא לא יצטרך לעבוד בכלל. למה? מפני שיסתלקו ממנו שתי הפנים שחייבו לעבוד, מה הם היו? לבחון את האדם אם הוא עובד את ה' או ממרה אותו, זה לא צריך לבחון אותו כי הוא עובד את ה' בכל התנאים בכל המצבים, אפילו שהוא יכול להיות פנוי הוא לא רוצה להיות פנוי, הוא רוצה להיות שלו והוא לא רוצה ליטות אל השלוה, אפילו שהוא נח אז הוא לא משתמש לבעיטה בזה, הוא כל הזמן רק מגביר בעבודת האלקים ולא ממרה את ה' וירא אותו, וסר מכל הדברים הרעים, כוסף למידות הטובות, אחד כזה כבר לא צריך לבחון אותו, אז הוא יכול לקבל את הכל עד הפה. וסיבה שניה אמרנו, שלא יבעט, וזה לא בועט, למה? כי הוא לא נוטה אל השלוה והוא לא בועט במנוחה, אז ממילא שתיה סיבות המצריכות שאדם יתגלגל להשיג את טרפו אינם בו, ממילא הוא לא צריך להתגלגל בשום סיבה מסיבות העולם להשיג את הטרף. ואז שתי הפנים יסתלקו מעליו - הבחינה שבוחנים אותו, והבעיטה בתורה שהוא לא יבעט, ואז יבוא לו טרפו בלי טורח ובלא יגיעה כפי סיפוקו ומזונו. מה שכתוב "לא ירעיב ה' נפש צדיק". אז אם אתם חושבים שזה מחייב שהוא יהיה עשיר אדיר - לא, אבל כל סיפוקו וצרכו יגיע לו מ את ה'.
הנה יש לכם עכשיו נוסחה איך לא תצטרכו לעבוד כל ימי חייכם, ואיך הכל יגיע אליכם ותהיו פנויים לעבודת הבורא יומם ולילה, ואז תקנו עולם הבא מקסימלי. לא שווה היה לקום בארבע וחצי? אבל צריך לחזור על הדברים ולזכור אותם, אם לא אז תדעו שזה בשער הבטחון פרק ג', ושם כתוב הנוסחה, ולא תגידו שלא ידעתם, ואל תחזרו על השטות תשמע, אבל בלי לעבוד איך אפשר? הנה אפשר. וכל העבודה זה רק לבחינה אם האדם יעבוד את הבורא או ימרה את פיו ובשביל שלא יהיה פנוי ויבעט בהשי"ת חס ושלום. אבל אם אתה רוצה הנה אפשר. מה תעשה? תגביר בעבודת האלקים, תבחר ביראתו, תבטח בו בעניני התורה והעולם, תסור מן הדברים המגונים, תכסוף למידות הטובות, אם יתן לך מנוחה לא תבעט חס ושלום ואם יהיה לך אפשרות ושלוה לא תטה אליה ולא תתפתה ע"י יצר הרע, וע"י כשפי העולם. אם עמדת בזה ה' יביא לך הכל עד הבית. כל מה שאתה צריך.
אין שום בעיה, מה שצריך הוא יביא לך, כל הצבעים כל המדינות כל הדגלים, אין שום בעיה, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, בסדר גמור.
ואם תבחנו, כל הצדיקים הם באמת כך. תבחנו את כל אלה שמקבלים עד לבית בלי שום טרחה בלי שום סיבה בלי שום גלגול בלי שום דבר, זה הצדיקים. למה? כי הם מגבירים בעבודת האלקים ומייראים אותו, בוטחים, הנה הנביאים והצדיקים והחסידים בחנו כבר את כל הדברים האלה, ויש להם תשובות.
אבל הנביא משה רבינו ע"ה הניח את התשובה בביאור עילת זה, אין לנו תשובה מפורשת בתורה שאומרת לנו מדוע דרך רשעים צלחה, ואומרת למה צדיק ורע לו רשע וטוב לו, כל השאלות ותירוצם, למה לא כתוב לנו במפורש, למה לא כתוב בפסוקים? אלא מפני שעילת כל אחד מן הצדיקים הנבחנים וכל אחד מן הרשעים שהם בטובה בעולם הזה זולת עילת האחר. כל אחד ואחד יש לו סיבה אחרת ורבות הסיבות למה זה נבחן ולמה זה מתייסר ולמה זה מקבל ולמה זה בכלל לא מתייסר, זה סיבי סיבות לאין ספור ועל זה נאמר בתורה ככלל, "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו" ואומר קהלת "אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ" ז"א אל תהיה תמה, נכון אתה רואה עוולות וכל הדברים שמסתובבים לך על השכל, אל תתמה על השכל, למה? לקב"ה יש סיבות למה עם זה הוא מתנהג ולמה זה וצריך לדעת את מכלול הענינים והחשבונות שלו ושל הנלוים אליו שבגזירת הבורא על אחד זה גם משליך על אחרים, אז צריך להרכיב את כל הפאזל הזה בשביל לפעול כלפי האחד, זה רק הקב"ה יכול לעשות את חשבון התכלית. כי הקב"ה לא עושה עוול, כי אם הוא יקח בן אדם רשע שזה בדינו וימיתהו, אבל בני משפחתו לא ראויים לצער כזה, דהיינו יהיה להם צער גדול אם הוא יאבד, אז ה' ימתין עד שיהיו ראויים לעונש כדי להביא עליו, כי אחרת זה יהיה עוול. אז לך ותחשבן עכשיו את כל הסיבות והקרובים והרחוקים של אותו אדם עד שאפשר לפקוד עליו את עוונו. אז אתה שואל שאלות למה ולמה? אפשר לענות ככה? כל אחד זה אותו דבר? כל אחד המרכיבים של כל ימי חייו שוים? והנסיונות שלו שוים? וההשתדלות והצער שלו שוים? איפה זה צריך רק אפילו מחשב על לא יכול להכניס את הנתונים.
ואמר הכתוב "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" אתה יכול להיות רגוע, הקב,ה תמים פעלו, כל פעולותיו שלמות, אין חסר בהם, הוא לא מקצר קיצורים, הוא לא מתעצבן ופועל ככה מעצבים, לא, הכל זה במשפט וצדק, ואין עוול.
ולמרות שהפסוקים סתמו ולא ביארו לנו את הדברים על כל אחד ואחד למה זה, אבל עם כל זה ראיתי לבאר את הענין הזה מה שהיה בו מעט הספקה, אומר רבינו בחיי, אבל להשאיר אותך בלי כלום אני לא אשאיר, אני אתן לך כמה ביאורים שיישבו לך את הדעת בשביל שתבין מה הסיבות שהקב"ה לדוגמא לא נותן לצדיקים את מה שמגיע להם בעינינו. אז הוא אומר ככה, כי הפנים אשר בעבורם ימנע מהצדיק הזדמנות טרפו עד שיטרח עליו ויבחן בו, למה לפעמים צדיק צריך לעבוד ולעמול כדי להשיג את הטרף, וצריך עדיין להבחן? סיבה אחת, אפשר שקדם לו עוון שהתחייב להפרע ממנו, שנאמר "הן צדיק בארץ ישולם". לפעמים יכול לקרות שהצדיק עשה עוול, ועל העוון הזה הוא צריך לשלם. והתשלום זה שיצטרך לעבוד, יצטרך להתייגע, יצטרך לטרוח, לפעמים זה לא טרחה רק בעבודה, לפעמים זה גלות, לפעמים זה יסורים, כל מיני סיבות בשביל לתקן את העוון. רק כיון שהקב"ה לא מניח לצדיקים שיגיעו לעולם האמת כשיש להם עדיין עוונות ויצטרכו להתייסר בגיהינום חלילה, אז הוא משלם להם פה בעולם הזה, הן צדיק בארץ ישולם, אז פה הקב"ה משלם, על מה? על עוון אחד בלבד יכול להיות. למה? "וסביביו נשערה מאד" הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, וראינו בשיעורים השבוע שאפילו על אמירה של 36 תיבות שענה יעקב לפרעה, התלונן משהו קצת, החסיר לו הקב"ה 36 שנים חיים. נו, אז אפשר באמירה שאדם יחטא ויהיה לו עוון גדול. אמירה אחת. לא עוון ממש מה שאנחנו רגילים חושבים עבירות, אפילו בדיבור. אז ז"א אנחנו לא יודעים מה קורה עם הצדיק, אבל אם אנחנו רואים שיש אז היה משהו, מה היה? אחת הסיבות שקדם לו עוון.
ויש סיבה אחרת, שזה יהיה על דרך התמורה בעולם הבא, כמו שכתוב "להיטיבך באחריתך", ז"א יסורים של אהבה שאינם תלויים בעבירה, כמו שאמרו חכמים ז"ל, פשפש ולא מצא שום עבירה שיתלה היסורים בה וידוע שהם יסורים של אהבה, ונאמר "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה" כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכויותיו. אז ז"א, כדי לתת לו תמורה גדולה בעולם העליון אז הקב"ה מטריחו, מנסהו ואז הוא מגדיל את שכרו, כי מה זה נסיון - נס להתנוסס, והאלקים ניסה את אברהם ניסה הרים אותו, הנסיונות מרימים את האדם למעלה, אז הוא יקבל תמורה גדולה. למה? כפום צערא אגרא, אז אם אדם מצטער יותר בעבודת הבורא הוא מקבל גם שכר יותר, אז זה לא טוב? זה טוב מאד, כי אם אדם טורח יותר מקבל שכר יותר, זה נקרא יסורים של אהבה. אז זה גם סיבה, אז באמת הצדיק הזה שאתה רואה אותו מתייסר כביכול או טורח או מתייגע, זה לא בגלל שקדם לו עוון במקרה הזה אלא בגלל שהקב"ה רוצה להגדיל את שכרו יותר ויותר.
ויש סיבה אחרת, שהקב"ה מראה את סבלו והסברתו הטובה בעבודת הבורא יתברך, דהיינו שהוא סובל ומקבל את זה בסבר פנים יפות כדי שילמדו בני האדם ממנו, ז"א הוא יהיה דוגמא לאנשים, תגיד לי מה אתה מדבר שטויות, הצדיק הזה סובל ומקיים את כל התורה והמצוות, אז מי אתה שלא תקיים את כל התורה והמצוות? כמו איוב, שאיוב סבל סבל איום ונורא, יסורי איוב זה נקרא, ללמד את העולם כולו איך הוא קיבל את הכל ולא חטא בשפתיו. וכשאשתו אמרה לו ברך אלקים ומות, למה אתה צריך לסבול כל כך, מה שווה החיים, תמות, אז מה תעשה, תברך את האלקים הפוך הכוונה, ותמות. אז הוא אמר לה, כאחת הנבלות תדברי, הרק את הטובה נקח מאת האלקים ואת הרעה לא נקבל? ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך. ז"א צריך לברך את ה' גם כשהוא נותן ילדים גם כשהוא לוקח אותם, לאיוב נפטרו עשרה ילדים ביום אחד והוא היה מוכה שחין בכל גופו, יסורי תופת, והוא היה עשיר אדיר שהעני לחלוטין, יסורי איוב.
פעם אחת אחד מן החכמים, חכמי התלמוד, מלכות הרשעה לקחה אותו וגררה אותו בסוס לעיני כולם, קשרה אותו לסוס והיתה גוררת אותו ברחובה של עיר, ובן הדוד שלו שהתייוון ישב על הסוס, על סוס אחר, ואמר לו תראה על מה הרכיבני מרי ומה הרכיבך מרך, תראה, אני האדון שלי הגוי תראה על מה הרכיב אותי - על סוס, ואתה מה האדון שלך הקב"ה כביכול עשה איתך, על מה הרכיב אותך, שסוס גורר אותך, כאילו מה יצא לך מכל התורה שלך שלמדת? מה הוא ענה לו? אם כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה לעוברי רצונו, אם ככה הקב"ה מעניש את אלה שעושים את רצונו, ווי ווי ווי מה מחכה לך שאתה מעוברי רצונו. אותו בן אדם שמע את זה, נזדעזע והלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין מתוך תשובה וזכה לחיי עולם הבא. שמעתם?
אז לפעמים צדיקים מתייסרים כדי להראות לעיני העולם את קבלת היסורים בסבר פנים יפות, כדי שילמדו מהם העולם.
ויש שיהיה לרשע אנשי דורו ובוחן אותו הבורא יתעלה בעוני ובריש ובחלאים להראות חסידותו ועבודתו לאלהים מבלעדיהם, כמו שנאמר "אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם". אז פעמים זה להראות סבלו והסברתו הטובה שהוא מקבל הכל בסבר פנים יפות ואינו בועט ביסורים, כדי שילמדו בני האדם ממנו ויבחנו בו, שירצה אדם לעבודת את ה' אפילו שאין לו כל תאוות, ואפילו אם הוא בעוני ובריש וחלאים רעים, כמו שמצינו באיוב וחכמים שהיו בהם יסורים ולא התבטלו מהתורה והעבודה, כמו שנודע לנו מענין הלל הזקן, שהיה עני ביותר ולמרות כל זאת לא הפסיק מללמוד תורה עד שלא היה לו כסף להכנס לבית המדרש, הוא שכב על הגג בחודש טבת כדי להקשיב לתורה של שמעיה ואבטליון, וירד עליו שלג ברום שלש אמות מטר שמונים כיסה אותו ולא הרגיש מרוב השתוקקות והמתיקות שלו לתורה הוא לא חש והוא קפא למוות, ובשבת הורידו אותו מלמעלה וחיממו את האש והצילו את חייו. מסירות נפש בעוני גמור. זה להראות לעולם. וכתוב שמי דן את העניים - הלל הזקן. כשאדם יגיע לעולם האמת ויגיד אני לא יכלתי ללמוד תורה בגלל שאני הייתי טרוד אחר מזונותי, יגידו לו אתה היית יותר עני מהלל הזקן בא בבקשה, הלל, קוראים להלל והלל יסביר. יבוא עשיר ויגיד אני לא יכולתי היו לי עובדים, 3000 עובדים ואני לא יכולתי, הייתי טרוד.... אומרים לו סליחה רגע, קוראים לאלעזר בן חרסום שהיה לו אלף מדינות ביבשה ואלף אוניות בים שהוריש לו אביו, והיה לוקח מקלו ותרמילו והיה הולך ללמוד תורה ממקום למקום, ולא התעסק בממונו כלל. ואם יבוא אדם ויגיד אני הייתי טרוד ביצרי, פששש היה לי יצר הרע שלא היה לאף אחד בעולם, לא יכול שיגע אותי, אומרים לו כן? חכה רגע, קוראים ליוסף הצדיק, שואלים לך יש יצר הרע כמו לו? אז איך הצלחת להתגבר עליו? מי שיש לו יראת אלקים ורוצה אז הוא יכול. אתה לא רצית. אז ז"א רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. למה צריך להגיד היא תקום? ועצת ה' תקום, מה זה היא? מדברים על עצת ה', למה צריך להגיד היא? אומרים רבות מחשבות בלב איש, אדם חושב שהוא יגיע לעולם האמת יהיה לו תירוצים, למה אתה לא עבדת את הבורא? הייתי עני, למה לא עבדת את הבורא? הייתי עשיר, למה לא עבדת את הבורא? הייתי טרוד ביצרי, אומרים היא תקום, במשפט היא תקום, מי זה היא? ראשי תיבות, הלל יוסף ואלעזר בן חרסום, שלשת אלה יבואו ויגידו לך חביבי, רבות מחשבות אבל עצת ה' תקום ע"י הלל יוסף ואלעזר בן חרסום.
אין תירוצים רבותי, בכל מצב צריך לעבוד את ה', אז הצדיקים הם גם משמשים לנו קנה למדידה שממנו נלמד, ואם כך לעושי רצונו קל וחומר ועל אחת כמה וכמה לעוברי רצונו.
ויש שיהיה מפניש איננו מקנא לאלהים לקחת הדין מאנשי דורו, לפעמים צריך לטרוח בעבודה ובמלאכה והכל, בגלל שהוא לא מקנא לאלקים ולא מוכיח את בני דורו לקחת את הדין מאנשי דורו, אז מה אומר כביכול הקב"ה, תראה, אם אתה עושה מלאכתי מלאכת שמים ואתה מוכיח את הדור, אתה אומר להם מה הם לוקים ומה הם חסרים, אז אתה יכול להשאר על המתכונת הזאת, לא צריך שתטרח כלום ואני אביא לך את הכל, אבל אם אתה לא עושה את זה אז אתה תצטרך לטרוח ולעמול לא בזה, במלאכה, להשיג טרף לביתך. שמעתם? אז זה גם סיבה, כמו שידוע מענין עלי ובניו, שעלי ובניו, עלי היה גדול הדור, היה נביא, והיה כהן גדול, והיה מלך, והיו הבנים שלו עובדים בבית המקדש והם היו משהים את הנשים שהיו באות להקריב אחרי הלידה, והן רוצות לחזור הביתה, והיו מלינים אותן לילה נוסף, כיון שהם היו אוכלים הרבה מכל מה שמגיע אליהם, והיה עונש גדול, עונש גדול על עני ובניו, ובגלל שהוא לא הוכיח אותם מספיק ורק היה אומר, אל נא בני תרעו, מלשון רפה, אז העונש שמתים מבני עלי ומזרעו בחצי ימיהם, לא עוברים מחצית ימיהם. למה - כי מצווה האדם להוכיח, ובפרט מי שיש בידו להוכיח. כמו שכתוב כל שיכול להוכיח בתוך ביתו, בתוך עירו או בעולמו ואינו מוכיח נתפס בעוון כל אחד ואחד מהם, לפי היכולת והכח שלו. ואין בן אדם שפטור מתוכחת, יוכיח בתוך ביתו, סביבתו, הוכח תוכיח את עמיתך. אז לסיבה זו שלא מוכיחים יכולים גם צדיקים כעונש על זה לטרוח במלאכה ולהביא את טרפם בכוחם, במקום שיגיע אליהם מוכן ומזומן.
אז למדנו כמה סיבות שצדיקים יכולים כביכול להתייסר ולהיות חסרים. ויצטרכו להשלים במלאכת ידם את חסרונם. ויש עוד הרבה הרבה סיבות, ואמרנו הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם.
ועכשיו אני עובר בריצה קצת כי אנחנו מגיעים לזמן תפילה כבר, אבל טובת האל יתברך על הרשע יש שתהיה בעבור טובה שקדמה לו ויגמול האלהים עליה בעולם הזה, אצל צדיקים אמרנו שלפעמים עבר עבירה אחת ולכן הוא מתייסר, ואצל הרשעים לפעמים קורה שי שלו איזה מצוה אחת שקדמה לו ובשביל זה מן הראוי לפרוע לו בעולם הזה את שכמו, כמו שאמר "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" והראשונים תרגמו משלם לשונאים טובות שהם עשו לפניו בחייהם כדי להאביד אותם לחיי העולם הבא. אז מה שאתה רואה את העשיר הרשע במצבו, אתה צריך להאמין שזה שכרו בעולמו ותו לא. אז מה אתה מתפלא? הרי באיה איכא ליגרא עלמא - אי אפשר לשלם שכר בעולם הזה, כי כל חללו של עולם אם יתן לאדם זה לא מספיק על מצוה אחת. אז ודאי שמגיע לאדם על מצוה אחת את כל העולם כולו, למרות שזה לא מספיק, אז למה משלמים לרשע אם זה לא מספיק? כי הוא מעריך את המצוות בשכר עולמי. ז"א בשבילו שכר בעולם הזה זה יותר ממצוה, אז משלמים לו במטבע שהוא רוצה.
דבר שני, יתכן שזה יהיה אצלו פקדון שמה שהוא עכשיו עשיר ויש לו הכל, זה עד שיתן לו האל יתברך בן צדיק שיהיה ראוי לכל מה שהוא אסף לו, אז ז"א זה לא בגלל האדם עצמו אלא בגלל הבן שלו, כמו שכתוב "יכין וצדיק ילבש" הרשע מכין והצדיק לובש, וכמו שכתב "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס" למה - "לתת לטוב לפני האלקים שיבוא ויקח בסוף. ואפשר שהסיבה שה' נותן לו עושר והצלחה, שזה יהיה הסיבה הגדולה שבסיבות מותו ורעתו, כמו שכתוב "עושר שמור לבעליו לרעתו", אז בינתיים הוא אוסף אוסף אוסף כדי שיאסף. אז זה הסיבה, כמו פרה שמפטמים אותה מפטמים אותה מאד לשחיטה, ז"א כל מה שמביאים לו כדי שזה יהיה סיבת רעתו ומותו. ואפשר שהסיבה תהיה שיש לו כל טוב, זה שה' מאריך עד שיהיה חוזר בתשובה ויהיה ראוי לזה, כמו מנשה, שהיה מלך רשע מאד עד שחזר בתשובה ונשאר לו כל מה שנשאר לו. אז לפעמים ה' יודע שהוא עלול לחזור בתשובה, עתיד לחזור בתשובה, אז כל מה שהוא אסף ישאר לו לאחר מכן כשכרו.
ויש לפעמים שזה בגלל חסד שקדם אביו, בגלל שאבא שלו היה ראוי אז מיטיבים לבן בעבורו, ויש פה פסוקים על זה וכו'.
ויש לפעמים שזה לנסות את אנשי התרמית והמצפונים, מי אלה? אלה הדתיים, שהם נקראים אנשי המצפונים הרעים ואנשי התרמית, שהם דתיים חרטה ברטה, איך אתה יודע שהם כאלה? שהם רואים את זה שהוא עובר עבירות ומצליח, אז הם אומרים למה אני צריך לעבוד ולהתייגע ומיד הם סרים מעבודת הבורא. וחשים ורצים להתרצות אצל אנשי הרשע וללמוד ממעשיהם, כאילו מי צריך להיות דתי, הנה, בן אדם עושה כך וכך, תראו את כל הכתבות, אלה שכותבות שהיו חרדיות ופרשו מן הדרך, שונאות ישראל שכותבות בווי נט ובמקומות אחרים רק לעז על היהדות ועל היהודים ועל התורה וביזוי כל יקר, כל הכתבים לענינים דתיים כמעט בתשקורת זה חוזרים בשאלה, ונותנים להם במה, שונאי ישראל, נותנים להם את הכל בגלל שהם היו מאנשים התרמית והמצפונים הרעים וה' בחן אותם והם פרשו מן הדרך בגלל שהם ראו שהרשעים מצליחים והלכו להיות מלחכי הפנכה אצלהם והם עושים להם את עבודתם נאמנה, וחשים להתרצות אל אנשי הרשע, וע"י זה מתברר הנבר לאלהים ויראה הנאמן בעבודתו, רואים את אלה שה' מברר את מה שבלבם ורואים מי שנאמן בעבודת הבורא, ואפילו שהוא סובל בעת ששולטים בו ומביישין אותו ומקבל שכר מהבורא יתעלה על זה שלמרות הכל הוא עומד בעבודת הבורא למרות שמזלזלים ומבזים אותו והכל, כמו שידענו מענין אליהו עם איזבל שרדפה אותו להרגו והוא סבל מרורים ממנה ומבעלה אחאב וירמיה עם אנשי דורו ומלכי דורו, אז אם כן פה נבחנים בעבודת הבורא יתברך.
עד כאן ליום זה, אני מודה לכם על כל ההשתתפות בשיעורים, אני מקוה שנפשתם רוחנית, אני יודע שזה היה כך, כי אם מגיעים עשרות יהודים ונשים בבוקר בארבע וחצי ללמוד בשעת הנופש, אשריכם ואשרי חלקכם.
יש לכם מטען גדול שלקחתם מפה הביתה, צריך לחזור עליו, יהיו שידורים חוזרים מכל מה שאנחנו אמרנו, תוכלו להשיג גם את הדיסקים מאלה שהיו כאן ובאתר שופר, ותוכלו לחזור על החומר אם תקיימו אפילו חלק מה שאמרנו אתם מובטחים לחיי העולם הבא. בוקר טוב.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.