שער הבטחון - חובות הלבבות - חזרה על פרק ד חלק ז | הרב אמנון יצחק שליט"א

אז אמרנו, למה לא נתבאר בעצם ולא נכתב בפירוש השכר על המצוות, בעולם הזה ולעולם הבא?, אמרנו, דבר ראשון: משום שצורת הנפש בלעדי בגוף לא ידועה אצלנו, כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בו בעניין ההוא מגמול וענש. אז כיוון שאנחנו לא יודעים את הנפש שלנו, בכלל לא מזהים אותה לא מרגישים אותה, ולא יודעים בשום אופן צד ההנאה שלה, אנחנו מרגישים את הבטן כמו שאומרים, מרגישים את הגוף מרגישים את החושים, כל מה ששייך לגשמיות, אבל את החלק הרוחני זה לא ידוע אצלנו צורת הנפש, אז בודאי על אחת כמה וכמה שאנחנו לא יודעים מה מענג אותה ומה מצער אותה.

אבל סתם מושג, כן, אם פוגעים בבן אדם, אז יש לו צער גדול מאוד, לא פגעו לו בגוף, לא התקרבו אליו, אפילו אם יש רק שמועה עליו - כבר יש לו צער. מי מצטער? הגוף לא מצטער, מי מצטער? הנפש!. בושה - דבר שהנפש מרגישה, אבל אנחנו לא יודעים עד תכלית, עד תכלית עד כמה הנפש יכולה להצטער וכמה היא יכולה ליהנות, נגיד שבח וכבוד - זה מרום את הבן אדם, זה משפיע אפילו על הגוף, אם אדם שמח "שמועה טובה תדשן עצם", העצמות אפילו מתרחבות בגופו של האדם. אז זאת אומרת זה קצת מן הקצת בשביל להבין, אבל זה בכלל לא מה שאנחנו יכולים להשיג בעניין הנפש.

רק מי שזכה לעלות, יהושע הכהן גדול, שנאמר עליו: "ונתתי לך מהלכים בין עובדים האלה" כאלה יודעים להבין מה גודל השכר או העונש בעולם העליון. אבל זה לא בעוד שנפשו קשורה בגופו אלא כשעולים למעלה. ואת ההרגשים האלה מרגישים אחרי המות, מתי שהנפש חוזרת להיות בצורת המלאכים, כמובן, כשהמעשים שלה היו טובים בארץ ואז הנפש היא פשוטה, דקה, והיא לא משתמשת בגוף מזדככת ומזהירה, אז היא תכיר ותרגיש ומה שיהיה בעולם העליון כשהיא תגיע אליו. אז סיבה אחת למה כתוב כי כל תיאור שיתואר אין לך בזה לא השוואה ושום הבנה ולא כלום, אז לא תוכל להעריך בכלל על מה מדברים אתך. 

לדוגמה: חכמים אמרו, "שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". נו אתה מבין מה זה? אתה כבר מתפעל מזה? אתה כבר אומר "בא הנה! בשביל זה כדאי לעבוד הכל?" זה לא אומר לך כלום. אבל בזה נאמר הכל, אנחנו לא מבינים מה זה "חכמים יושבים ועטרותיהם בראשיהם" אבל יש מפרשים - זה החכמה, העטרה של האדם זה חכמתו, "ועטרותיהם בראשיהם" לא על ראשיהם, "בעטרה שעיטרה לו אמו" זו החכמה, "אף חכמתי עמדה לי באף", וכשאדם זוכה להכיר בזכות החכמה שלו - והנאה שאין כדוגמתה, אדם שהוא חכם, ומשכיל בכל עניין - זה עושר שאין כדוגמתו. אז לכן מי שטורח בעולם הזה לקנות חכמה - ככה ירבה אושרו.

לדוגמה: אדם שבעולם הזה הרבה במושגים בידיעות, אז הכל שהוא נמצא - הוא מתמצא בכל מדברים הוא שומע מבין, ניכנס לתוך העניינים, אבל אם לא "הוא כאילם יסתום פיו", מה יגיד, עדיף שלא יגיד כלום! למה? "כי המבין להחריש לחכם יחשב" אז שתיקה עדיפה. זה נכון בעולם הזה, "יוסיף דעת יוסיף מכאוב", כיוון שהוא יודע כמה עוד חסר כמו שלמדנו, יש עוד מה להוסיף, כשמוסיף דעת מוסיף מכאוב, כי אתמול הוא חשב שהוא יודע הכל ופתאום מתברר שלא יודע כלום, על החוסר לא על עצם הידיעה, על עצם חוסר הידיעה, בעצם כשאתה מוסיף אתה יודע שהיתה חסר, וכן הלאה. כמה שאדם ילמד יראה כמה הוא חסר, זה לא יאומן כי יסופר כמה אדם ריק, ריק מתוכן ומפסוט, מפסוט מן החיים, מפסוט, למה? אומרים "אין שכל אין דאגות".

אנשים מתהלכים בעולם בורים ועמי ארצות, לא יודעים כלום, יודעים רק מה שיש ב"גוגל" קצת פה ושם, אם הם רוצים להבין משהו שואלים שם בגוגל וזה---. אבל למה הם פה? מה הם עושים פה? מה התכלית שלהם? את העיקר הם מפספסים. הם תמיד מטפלים במקיף ובנקודה הפנימית אף אחד לא ניגש בכלל, אל ההיכל - אף אחד לא ניגש, הכל בחוץ לגעת על ההוא וההוא וההוא ועל בעלי חיים על חרקים ועל זה ועל זה, יודע הכל, "נשיונל גאוגרפיק" הוא יודע על כל החיות, מי מתנפל על מי, מי אכל את מי, מי נגח את מי, מה המהירות שאריה רץ, הכל הוא יודע, מה אתו? הוא לא יודע. יש פרופסורים 30 שנה חוקרים חיידק, אבל על עצמם לא יודעים כלום.

ומהם - שגמול העולם הבא ועונשו, היה מקובל אצל עמי הארץ והנביאים ומושכל אצל החכמים, והניחו לזוכרה בספר, כמו שהניחו לזכור הרבה מפירוש המצוות והחובות מפני שסמכו על הקבלה. זאת אומרת: למה זה לא כתוב? כי הדברים האלה ידועים, ידועים לכולם, כל העמים מכל הארצות היו יודעים את הדבר הזה ועד היום יודעים את הדבר הזה, וממילא את טעם לשבת ולכתוב את הדברים הברורים והידועים לכל אדם, כמו שאמרנו ש"דרך ארץ קדמה לתורה", אז המושג הזה גם כן, יש דרך ארץ שזה מכנה משותף בכל העולם, הנכון לעשות, מה לא נכון לעשות, זה עובר בכל הדורות. אז לא כותבים את זה.

אין "הליכות דרך ארץ" שכתובות אחת לאחת בתורה, אבל יודעים שדרך ארץ קדמה לתורה וזה יסודות, גם מידות לא כתוב בתורה את המידות, כל מידה ומידה כמו שכתוב בספרי המוסר, כל מידה ומידה, איך מטפלים בה, מה הגנות שלה מה השבח שלה, לא כתוב. זה דברים א' ב' כמו שאומרים, אז לא כותבים מה שא' ב', לא כתוב בתורה: "לא לטפס על הקירות", זה פשוט שלא מטפסים על הקירות, התורה מתייחסת למה שאדם לא יודע לא צפוי לדעת, או דברים שהתורה רוצה להראות לך, לדוגמה: "לא תרצח לא תגנוב" שזה דברים פשוטים, שלא תקיים את זה בגלל שזה לא משתלם כי אז ירצחו אותך גם, אלא בשביל שתעשה את בגלל שהשם מצווה, שכל הדברים הברורים תדע, אתה לא מקיים את זה בגלל שזה משתלם או לא משתלם, נכון או לא נכון, אתה מקיים בגלל שהשם ציווה, אני לא רוצח - בגלל שהשם ציוה, אני לא גונב - בגלל שהשם ציוה, לא אם זה משתלם או לא משתלם, 

ש. אז אנחנו עושים מצוות בגלל שאנחנו מצווים?

הרב: ודאי, מצווה זה לשון ציווי, 

ש. .--- צדקה אפשר אלא--- צדקה?

הרב: צדקה תמיד זה נחשב כי הצד שני נהנה

ש. גם אם אין כוונה

הרב: גם אם אין כונה, כמובן זה לא כמו עם כוונה

ש. (לא ברור)

הרב: גניבה ורציחה, כשהקב"ה אומר את עשרת הדברות, מה צריך לבזבז שתי דברות חשובות להגיד דבר שהוא כל כך פשוט?, אלא באה התורה לומר, יש מעמד נשגב, אתם תקבלו את מה שאני אומר במעמד הזה, ואתם תדעו שכל מה שאתם עושים מהדבר שהכי מושכל שכל אחד מבין עד שאדם לא מבין, כגון שבת שאף אחד לא מבין, מה זה ציווי הזה שבת? למה צריך לט' מלאכות? מה בעניין? אתם צריכים לקיים את זה בגלל שאני המצווה, איך זה מתחיל: "אני השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ועל כן כל מה שאני אומר - אתה צריך לקיים. 

ש. למה מידות לא כתוב?

הרב: מידות זה תשתית בכלל שעליה בנוי כל המצוות, אם המידה שלנו מגונה - גם אם המצוות שנעשה, גם אם נעשה במידת הגאווה נגיד - אז הכל הולך לסיטרא אחרא אין לך מזה שום דבר, אתה מפסיד הכל כמו שלמדנו אתמול, שאם בן אדם ישמח או ימתין או יחשוף או יחפוץ שיכבדו וישבחו ואז הוא יגיע לידי גאוה - אז הוא יפסיד את המצוה ולא יקבל שכר בכלל, למה? כי אתה כבר מקבל שכר, זה מידה מגונה, אתה צריך לעשות בגלל המצווה, 

אז זה דברים שהם ברורים מידות הארץ צריכים לדעת אותם: ענווה שזה יותר משובח, גם אם לא תגיד את המידות, כולם יודעים מה המידות, כשאתה רואה בן אדם מתגאה - אתה סובל אותו? 

אחד אומר: "תנו לי כבוד! תנו לי כבוד", 

- כולם יגחכו לא? למה אתה מגחך? יש לו סיבה 

הוא אמר: "אני ואני ואני ואני ועוד לא גמרתי, חכה רגע ואני ואני ואני ואני, יש לי עוד מה להגיד, תמתינו רגע לא להתפזר רגע! גם אני עשיתי זה זה זה"

--- מישהו יישאר לשמוע אותו בכלל? למה? מישהו לימד אותם? לא לימדו אותם.

ואם אחד עניו, ולא מתבלט ויודעים שהוא בעל מעלה, ולא מתבלט ולא עושה תררררם ולא כלום, איך אוהבים אותו כולם? 

- "זה? על הכיפאק! זהב אני אומר לך משהו, משהו", 

- "מה אתה מתלהב מה? הוא לא מדבר בכלל הוא לא עושה כלום", 

- "עזוב אותך זה חבל על הזמן", 

- "מה "חבל על הזמן" ? תספר לי!, הוא אפילו לא אמר מה הוא עשה, מה אתה מתלהב ממנו? 

אז זה מונח אצלנו בלי שנרצה, מידות זה דבר---.. 

ש. הרב אמר מסיפורי האבות מה שהרב אמר בשבת, שמידות טובות לומדים מסיפורי האבות, ---...

הרב: זה ברור, אבל זה לא כתוב כמצוה, הכל יש בתורה, ענוה לדוגמה הרמב"ם אומרים שלומדים ממלך, מלך ישראל, "לבלתי רום לבבו מאחיו", אז אם ראוי למלך שראוי להכי כבוד ומעלה וגאוה כביכול וכו', כי הוא השיא של השיאים, שנבחר על ידי הקב"ה - אז יש לו במה להתגאות, מזהירה התורה: "לבלתי רום לבבו מאחיו", אז אם הוא לא יכול להתגאות - מי יכול להתגאות? אז אומר הרמב"ן: שפה יש מצות הענווה, אבל הוא היחידי שאומר את זה. שמפה לומדים ענווה. מכל מקום כמצוה זה לא ניתן. זה דברים פשוטים לא צריך להגיד את זה כמצוות, זה דברים פשוטים, בלי זה, זה כאילו אתה לא אנושי, האנושיות זה שכשיש את המידות האלה, מידות טובות אם אין זה אתה לא אנושי אתה ברברי.

רק התורה מגלה לנו כמו שלמדנו במוצאי שבת, התורה מגלה לנו - עד היכן אתה צריך להגיע עם המידות, שאם אתה חושב שזה המידות הממוצעות שידועות סתם בציבור, את תדע שהתורה מבקשת הרבה יותר מזה, הרבה יותר מזה. בשום מקום בעולם אין דבר כזה "השבת אבידה" מצוה להשיב אבידה? 

- "מצאתי חביבי שלום! לך תחפש את החברים שלך", 

מי יודיע לך? מי יגיד לך. ואם מישהו מחזיר כסף - איזה התפעלות! "ואי ואי ואי ואי מה אתה אומר?!" זה לא אנושי כמעט.

ואמרנו יש עוד סיבה למה לא כתוב על העולם הבא, או לא כתוב את השכר, כמו העונשים, אמרנו שהעונשים הם מוגדרים, כל עונש ועונש, כי העונש מתראה על הגוף, אז אדם יודע בדיוק ממה לפחד וממה לא. אבל לך תסביר לבן אדם על דברים שהם רחוקים ממנו ויבואו לאחר זמן וכו' וכו' זה לא משפיע עליו. לכן תינוק נותנים בהתחלה סוכריה וכן הלאה, זה מה שהוא מבין, אפילו של הערך של מה שהוא עושה הרבה יותר ממה שהוא מקבל, אבל הוא מסתפק בזה. תראה לילד יהלום, אבן קטנה כזאת, תראה לו סוכריה גדולה טופי - הוא הולך על הטופי, למה? מה הוא מבין, הוא מבין מה זה יהלום? 

אתה אומר לו: "יש עולם הבא!" 

- הוא לא מבין מה זה: "עזוב אותי, תן גלידה!", 

ככה אנשים חיים. אז לכן, הקב"ה לא כתב בתורה את הדברים האלה, אז לכן כשמדברים עם בני אדם, האבא שמלמד את בנו, 

אז הוא מסביר לו, מה שאמרנו אתמול; "מאכל משתה מכונית", מבטיח לו הבטחות כאלה, 

או אומר לו: "אם לא - אתה תהיה בעירום! ברעב בזה---". דברים שמפריעים לו.

ועוד דבר, למה לא כתוב את הדברים האלה? שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד. אם אתם חושבים שאדם יזכה לעולם הבא בגלל המעשים הטובים שלו {זה כבר חזרנו הרבה פעמים בשיעורים, אבל הנה אנחנו חוזרים על זה שוב פעם במקור} אם אדם חושב שגמול העולם הבא ראוי לו במעשים הטובים שלו בלבד - שידע שהוא לא ראוי לקבל עולם הבא במעשים הטובים שלו בלבד. אלא בשני דברים הוא יכול לזכות לעולם הבא: זאת אומרת בשני דברים אחרי המעשה הטוב, אחרי שהוא עושה מעשה טוב אז הוא צריך שני דברים: האחד, {אתה רוצה לזכות בעולם הבא?} שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה, יורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה, 

ש. מה זה אומר הרב?

הרב: מה שאני עושה עכשיו, 

ש. (לא ברור)

הרב: כן בדרך כלל, אבל יש גם מצוה להורות את הגויים 7 מצוות בני נח. 

ש. (לא ברור)

הרב: "מי שיודיע ומודיע שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה, וינהיגם לעשות הטוב". אז לא מספיק להורות צריך גם להנהיג אותם בזה, להוביל אותם לזה, להגיעם לזה, להחזירם בתשובה, כמו שכתוב: "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד". אז כמו שהכוכבים קיימים לעולם ועד - ככה מצדיקי הרבים. כמו שכוכבים מאירים לעולם ועד - ככה מצדיקי הרבים. וכמו שהכוכבים גבוהים - ככה הם יהיו גבוהים במעמדם. ואמר עוד פסוק: "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב". מי שמוכיח את האחרים את הרבים, ללכת בדרכי השם - אז ינעם לו, הוא יהיה בגן עדן, ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכתו של הקב"ה שנקרא טוב.

ש. (לא שומעים)

הרב: נכון, לכן אנשים מפסידים כי הם פוחדים שיפגעו, ולכן דיני תוכחת זה אפילו שיקלל אותו וינזוף בו, עד שיכה אותו. אם הוא רוצה להכות אותך - אתה פטור מלהוכיח עליו. אבל אם יקלל אותך וינזוף בך – וולקום (ברוך הבא) תהיה בריא, אתה מקבל גם שכר על זה.

ש. (לא שומעים)

הרב: למדנו אם אתה לא זוכר שאין חיוב להוכיח מחללי שבת בפרהסיה מכיוון שאין דין ערבות עליהם, אבל יש מצוה - חסד, להתחסד. 

ש. אין דין ערבות במחללי שבת בפרהסיה?

הרב: אין, 

ש. זאת אומרת אין אנו מקבלים עונשים 

הרב: על אלה שמחללים שבת בפרהסיה, אין דין ערבות, 

ש. אלה שחוזרים בתשובה --- על זה אנו מקבלים עונשים? 

הרב: לא, עם ישראל זה משקל, והמשקל הזה זה מכל ישראל, מהאפיקורסים רחמנא לצלן עד הצדיקים ביותר זה הכל במשקל, זה ישראל. אבל גם אם אתה לא מחויב להוכיח אותו - זה לא אומר שאתה לא יכול להוכיח אותו, אתה לא מחויב אתה לא עובר, אתה לא עובר אם לא הוכחת אותו. אבל אם הוכחת אותו ושיפרת אותו - אין בזה גנאי יש בזה שבח.

אברהם אבינו טיפל במי? בכופרים ביותר ובעובדי עבודה זרה, והוא הביא את העולם לאמונה, ואנחנו צריכים לאחוז מעשה אבותינו שפרסמו את השם בכל מקום, ואנחנו צריכים להיות דוגמה חיובית, שמאתנו רואים ולומדים, 

אתה רואה עם הסתה פרועה! מה יריקה עושה, אז זאת אומרת: מאז כבר יורקים אז היריקה מדבקת, אז החילונים יורקים על החרדים פי כמה וכמה, אבל אף אחד לא נעצר, יש תמונות צילומים והסרטות ושום דבר. יש אחד שעכשיו עצרו אותו קוראים לו פרנק, ומראים את הצילום את ההסרטה - הוא עבר ליד בחורה במרחק, שוטרים היו במכונית רחוקים וסגור ברכב סגור, והוא פלט איזה מילה אליה 

ואמר לה: "פריצות" פריצות, לא פרוצה, פריצות כאילו---.. והתנפלו עליו ולקחו אותו ואמרו שהוא התנגד למעצר ובעט ברגל של השוטר והכל חרטה ברטה, ורואים את הסרט: איך הבן אדם עבר, במרחק של איזה שני מטר ממנה, רואים שהוא רק עשה ככה שזה... אמרו שהוא גם ירק, וגם אמר כאילו שמעו, וכאילו הוא בעט בשוטר והכל בזה, והכל שקר וכזב. באו ראו אותו כזה צנום, הכניסו אותו למכונית, לא עשה שום דבר, והראו לשופט והשופט ראה, ואמר שזה מפריך את הראיות שלהם, והשאירו אותו ב"מעצר" ויש כתב אישום, עם כל החרטות, סדום, "סדום ועמורה".  אתם יודעים מה היה בסדום, "חוקי סדום" שמעתם עליהם? מה זה סדום? 

ש. (עונים ולא ברור)

הרב: זה לא "חוקי סדום" זה "מעשה סדום", זה היו לוקחים פחות משווה פרוטה שלא היו מתחייבים עליו וגומרים לו את הסחורה, נגיד: אחד מוכר גרעינים, כל אחד בא ולוקח גרעין זה פחות משווה פרוטה, כל אחד לוקח גרעין גרעין גרעין גרעין גרעין, שלום! נגמר לו הסחורה. מוכר אפונים - אפונה אפונה אפונה נגמר לו הסחורה. והוא לא גזל כי זה פחות משווה פרוטה.

אבל "חוקי סדום": דמשק אליעזר נכנס לסדום אז זרקו עליו אבן, אז הוא הלך לתבוע על זה שזרקו עליו אבן פצעו אותו, 

אז השופט אמר: "מה, יצא דם"? 

אמר לו: "כן!" 

אמר לו: "תשלם לו על הקזה, מה זה עשה לך טובה הקיז לך דם!" 

לקח שתי אבנים זרק על השופט, זרק שתיים על השופט 

אמר לו: "אחת תשלם לו ואחת תשלם לי", 

"חוקי סדום" הכל הפוך, מי שעושה צדקה - הורגים אותו, חוקי סדום. אז אנחנו ברוך השם כבר מגיעים לזה, לא שזה לא היה עד עכשיו, זה היה רק לא גלוי כל כך, עכשיו התאווה כל כך, השנאה כל כך לעשות רע לחרדים.

אז אמרנו: "וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו, וגמול אמונת לבו וסבלו, יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא". עכשיו: אם אתם המשתדלים יתקבץ אליכם ביחד, בקיבוץ אחד, הגמול מה שמגיע לכם על הצדקתו את הרבים, "ומצדיקי הרבים כוכבים לעולם ועד" אם מגיע לכם גמול על זה שהצדקתם את הרבים, עם גמול הצדקות שלכם מה שאתם עשיתם מצוות, וגמול האמונה שיש לנו בלב, והסבל שאנחנו מוכנים לסבול בעבודת הבורא - אז יהיה ראוי לגמול עולם הבא אצל הבורא!. זה אתה מקבל על בטוח, אתה רוצה להיות בטוח שאתה בן העולם הבא? תדאג להיות צדיק לעשות מה שצריך, תהיה באמונה בלב, ותצדיק את הרבים גם. אם לא תצדיק תהיה רק צדיק - עדיין לא בטוח שתקבל עולם הבא.

ש. מה זה להצדיק את הרבים---

הרב: "יורה בני אדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב" אז זה דבר אחד שאתו קונים את העולם הבא על בטוח, בלי זה אין ביטחון לעולם הבא. והשני: "חסד מאלוקים ונדבה וטובה" כמו שכתוב: "ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". אז לכן איך התורה יכולה לכתוב גמול העולם הבא, כי לא נודע מי ומי ראוי לזה, ולא רצתה התורה להודיע כל הפרטים ל---. להודיע כל זה. והרב רבי נפתלי כתב: "לאיש כזה שהוא מורה את בני אדם את עבודת השם כמו שאמרנו - אין צריך לפרט לו את גמול העולם הבא, שהוא יודע את כל זה מעצמו". אז זאת אומרת: אנחנו בשביל להיות בטוחים בעולם הבא, רק דבר אחד שיהיה בטוח, שיורה בני אדם לעבודת הבורא יתעלה, ינהיגם לעשות את הטוב. 

- "אבל לא כל בן אדם מוכשר לזה", ככה הם אומרים, 

- זה לא נכון!, 

אבל ככה אנשים אומרים: "אני לא מוכשר לזה, מה אני אגיד? למי אני יגיד? מזה מה אני אגיד?" 

אני התחלתי להוכיח ולהשפיע על אנשים שעוד היה לי קוקו.

ש. (לא ברור)

הרב: מה? מה זה קשור לגאונות?

ש. שיש לך לשון חדה ברוך השם וחוכמה---.

הרב: מה פתאום? איזה שטויות!,

ש. יש אנשים שאין להם כח בפה---.

הרב: מה פתאום, כשאני התחלתי הייתי בור ועם הארץ מדאורייתא ומדרבנן, 

ש. אבל היה לך את הביטוי החכמה

הרב: שום דבר, תשאל בבית ספר שאני למדתי

ש. לא זה לא ראיה

הרב: בדיוק, לא ראיה, לא ראיה, מתי התחילה הראיה? כשהתחלתי ללמוד תורה, התורה עושה אותך, "התורה מחכימה פתי"! אפילו אם תהיה פתי - היא מחכימה אותך, ואתה רואה חוכמה ואתה אומר אותה לאחרים אז אומרים שאתה חכם, זה לא שלי זה של התורה, זה חוכמת התורה, מה שאני אומר לכם עד עכשיו - לא מדבר מילה חוץ מתורה. זה לא חוכמה שלי, רק אני אומר את זה במילים שלי, אבל זה חוכמת התורה, מאחורי כל מה שאני מדבר - יש תורה!

ש. עדיין צריך להבין אותה

הרב: "אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים - צריכה לימוד", למה? אין דבר כזה "חולין" אצל חכמים, כיוון שהם למדו תורה למדו מה מותר להגיד, מה ראוי להגיד, מה לא צריך להגיד, איך אומרים, מה התועלת ממה שאומרים, לאיזה כיוון לסחוב את השיחה, ממה להתחמק, ממה לא לומר, אז השיחת חולין שלהם צריכה לימוד, איך עונים? עונים קצר עונים ארוך, עונים רכה עונים קשה, לפי הזמן לפי המקום לפי האדם--- זה התורה המלמדת.

ש. (לא ברור)

הרב: לא הבנתי, אתה, אני שואל אתה לא מבין, אתה לא מבין שאם אחד יגיד לך "קוף" באמצע הרחוב - אתה תתנגד? 

נגיד אחד יכנה מישהו "יא חתיכת קוף" 

מה הוא יגיד לו? "נכון" הוא לא יגיד לו נכון, אפילו שהוא למד, אז בתור לימוד הוא למד, אבל הוא לא מסכים עם זה, למה אם יעליבו אותו שהוא קוף - אז הוא ייעלב, מה אתה נעלב? זה כאילו יגידו לך "יא בן אדם", 

אז הוא אומר: "בא הנה אל תעליב! יא בן אדם!" 

ואם הפוך: כשאומרים לבן אדם "אתה בן אדם טוב", 

הוא צריך להתנגד? לא שמעתי שאומרים לבן אדם "אתה בן אדם טוב" שהוא מתנגד, אפילו המורה לטבע, שאם תגיד לו: "אתה בן אדם טוב" - הוא צריך להתנגד! כי עכשיו הוא לימד אותנו שהוא קוף, 

אז הוא צריך להגיד: "מה פתאום בן אדם טוב? אני קוף טוב!..." 

אתה שמעת פעם מורה שאומר "אני קוף טוב" ?

- "אבל עכשיו אתה לימדת אותי שאתה קוף! "בן אדם" זה הבן של אדם הראשון, זה בן אדם, ואתם אומרים שבאנו מהקופים! אז צריך להגיד "קוף טוב". 

אבל זה דברים פשוטים לא צריך בשביל זה חוכמה, טענת שאתה קוף תישאר עד הסוף, מה זה הדברים האלה? פתאום אתה קופץ להיות "בן אדם", מה שדרגת את עצמך? מה זה "אבולוציה" מהירה זה! זה לא על פני מיליוני שנות אור, צ'יק צ'אק בן משפט למשפט - הפך זהות, זה סותר גם את תורת האבולוציה. 

כל אחד יוכל, כל אחד, ואם הוא לא יכול - הוא החליט שהוא לא יכול, הוא קוף, הוא לא יכול, הוא לא יכול. אז אתה יכול לתרום לאלה שעושים את העבודה הזאת ואתה שותף, למה? נאמר אנחנו רוצים לחלץ עכשיו מישהו מהים, אז אני לא שחיין, ואני לא יודע להפעיל סירה, ואני לא יודע כלום, אבל אני רוצה להציל את הבן אדם, 

מה אומרת ההלכה? 

ההלכה אומרת: "הרואה טובע בנהר חייב להצילו, אם לא? הוא עומד על דם רעו, ויתבעו את הדמים מידו" חייב להצילו כתוב, חייב להצילו. לא יודע לשחות - צריך לשכור אנשים שיצילו אותו, לשכור, לשכור לשלם כסף, מה אכפת לי, הוא נכנס הוא טובע מה אני אשם? אני צריך להפסיד את הכסף שלי בשביל להציל אותו? חייב להצילו! אז כתוב: במידה ולא יודע - שוכר אנשים שיצילו אותו, הלכה!

אתה רואה אנשים טובעים בדיזנגוף, בים של שקר, חייב להצילו! חייב להצילו. הרי כשאתה הולך להציל בן אדם, אתה לא יודע בדיוק מה מצבו, מחלל שבת לא מחלל שבת, מצבו ככה לא ככה, הוא "תינוק שנשבה" לא תינוק שנשבה, כשאתה רואה אחד שטובע בים - אתה לא יודע מי זה, 

אז לא מתחיל לשאול אותו את כל השאלות: "תגיד איפה אתה גר מה אתה זה--- אתה שומר שבת אתה לא זה..."

ההוא בינתיים יטבע! חייב להצילו, אז עכשיו לא יכול להצילו מה נעשה? שוכר! שוכר אחרים שיצילו אותו.

אז אלה שתורמים לאירגוני התשובה, לכל אלה שפועלים להצלה של עם ישראל - הם שותפים בהצלה, ואז ממילא את זוכים לקיים את מה שכתוב פה יהיו בני עולם הבא! "שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה, וינהיגם לעשות הטוב". אחד הוא לא רופא, אבל הוא תורם, מה הוא תורם? תורם לבית חולים, ואז קונים תרופות וזה--- ומצילים בני אדם ואז הוא שותף בהצלה של אנשים נכון?

אחד לומד פה בבית הכנסת - ונהנה, יושב פה חודש חודשיים שלוש ארבע, ומישהו פה השקיע הנה בנה משהו יפה ועוד לא סיימו אבל, משהו לתפארה. נהנה מהמקום? תשלם, 100 שקלים לחודש, 50 שקלים לחודש, 30 שקלים לחודש---. נהנית? תשלם.

אדם נכנס למסעדה, נהנית? תשלם. אפילו קנית תרופה - תשלם. יש פה תרופה יותר טובה מזאת? רפואת הנפש לחיי העולם הבא - תשלם. 

למה אני אומר את זה? כי השאירו לי פה שהרב יגאל ביקש שיתרמו כל הזה--- כי ההוצאות גדולות, משלמים עשרת אלפים שקל לחודש - שכירות, חוץ מההוצאות הנלוות וכו'. אז כל מי שיוכל אחר כך וירצה - יעשה הוראת קבע או תשלום חד פעמי או אחר למקום. אה הנה השאירו פה, אז מי שירצה בעזרת השם. 

ש. (לא שומעים)

הרב: יש מטר מרובע זה 2.500 שקל למי שירצה, זה זכות, הזכות הזאת קיימת לנצח, ומי שרוצה לתת מה שיכול לתת בהוראת קבע. זה מצוה גדולה, עשו לנו חסד גדול, איפה היינו יכולים לכנס אחד את השני, לא היינו יכולים לשבת בשום מקום, אצלי בבית אי אפשר להכניס את כולם, היו שתיים שלוש ארבע חמש, ואחר כך השם עזר שנפתח המקום ואנחנו פה. צריך להודות להשם יתברך, 

ש. (לא שומעים)

הרב: היה - אבל בבית, כן, חבל שלא ידעת, מכל מקום אז רואים---.

ש. גם הנשכר הוא יהודי אז אסור לו לקבל שכר כי הוא מביא דין תורה לעצמו גם 

הרב: כן, אבל אתה מביא בן אדם שלא נמצא שמה כי אם הוא נמצא שמה אתה לא צריך להשכיר אותו הוא בעצמו נמצא שמה, ואם זה גוי נגיד סתם דוגמה סתם, ואם זה לא גוי, ואם זה אחד שלא רוצה, 

ואומר: "עזוב אותי! מה, אני אתקרר?, אני לא מעוניין", 

מה אתה לא מכיר אנשים שאפילו להגיד לך "מה השעה?" 

הוא אומר: "תקנה שעון", תלך לצפון תל אביב תראה. 

"והעילה בזה, כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר" - אם אנחנו נעשה מעשים טובים כחול הים במספר, "לא יהיה שקול כל מה שנעשה - בטובה אחת מטובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה, כל שכן אם יהיה לו חטא בעולם הזה", אם יש לו חטא. 

אז על מה מגיע לך עולם הבא? תעשה מצוות כחול היום, אתה לא יכול להחזיר על טובה אחת מטובות הבורא יתברך, טובה אחת, ועוד אם אתה חוטא. "ואם ידקדק הבורא עם האדם, בתביעת הודאת הטובה, והוא ידאג לתבוע מאתנו להודות לו על הטובה כמו שצריך - יהיה כל מעשהו שעשה בימי חייו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו. ומה שיהיה מגמול הבורא לו אינו מגיע לו על מעשהו, אלא חסד מהבורא עליו". הרי על מה אנחנו כביכול מחזירים לקב"ה? במה שהוא נתן לנו, הוא נתן לנו את היכולת, נתן לנו את האיברים, נתן לנו את הכל! הכל הוא נתן, עכשיו בשביל מה הוא נתן לך? בשביל שתעשה.

אני עכשיו נותן לך כלי עבודה 

ואומר לך: "תעבוד", 

במה אתה עובד? בכלים שלי, עכשיו אתן לך דוגמה: אתה עובד אצלי בשופל, שופל ענק. סוף היום אתה בא מבקש ממני כסף, נעשתה עבודה וכו' וכו'. עכשיו בשביל להרויח כסף, אם אתה היתה צריך להביא שופל כמה היה עולה לך? היה לך כסף לשופל? לא. אז אני מביא לך את השופל שלי, אני מסדר לך מקום לעבוד, אני מביא לך את הסחורה להעביר, אני עושה את הכל ואתה בסוף מקבל כסף. אם אתה היית צריך לעשות את הכל לבד - לא היית עובד בזה, אבל זה לא דומה זה עוד יותר מזה. זאת אומרת: הקב"ה גם נותן לך את האיברים לבצע, זה עם השופל לא נותן לך כלום, נותן לך רק את הכלים, אבל הבורא נותן לך את הכלים זה את האיברים גם, את היכולת.

ש. (לא שומעים)

הרב: אז אתה גולם

ש. אני לא יכול לעשות מצוות

הרב: אז אתה גולם

ש. אז הוא חייב לתת

הרב: מה חייב לתת?

ש. את הכלים

הרב: איזה כלים?

ש. כדי לקיים את המצוות

הרב: הוא יכול לעשות אדם נכה שיהיה מוגבל?

ש. כן, אבל אז הוא לא יכול לעשות מצוות

הרב: בטח הוא פטר אותו, אבל אם הוא נתן לך כלים, אז אתה צריך לעשות מצוות? 

ש. כן

הרב: זהו אז קיבלת תעשה, מה אתה רוצה עכשיו? שלום, אז לא מגיע לך כלום, אז הוא כן נותן, אז זה חסד, זה כמו ביום האם אמרנו האמא נותנת לך כסף לקנות לה פרחים ליום האם, והיא מרוצה ושמחה 

ואומרת לך: "אה! איזה מותק", ומספרת לכולם: "אתה יודע? הוא קנה לי! וזה..." אתה מבין? אז זאת אומרת: הקב"ה עושה איתנו חסד גדול בעצם הבריאה שלנו להיטיב לנו, ואחר כך משלם לנו שכר, ואחר כך עוד עולם הבא יה בה בי, כמה הקב"ה רוצה בטובתנו. ואתמול סיימנו שיש חמישה עולמות: עולם הזה, עולם הנשמות, ימות משיח, תחיית המתים, ועולם הבא. זאת אומרת יש מסלול ארוך אנחנו רק בראשון. וכל זה הטבות שהקב"ה רוצה לתת לנו, 

ש. ---מצוות

הרב: לא, בעולם הזה עכשיו, אחרי זה אנחנו רק קוצרים את התוצאות, 

ש. ---ב-4.30 מה---.

הרב: בתחיית במתים נהיה עם אברהם עם יצחק עם יעקב

ש. בסדר בתחיית המתים אבל אנחנו---

הרב: מה זה ""לא רחוק", אנחנו לא רחוקים, כן זה 40 שנה אחרי ימות משיח, 40 שנה אחרי ימות משיח, ממילא כשיגיעו ימות משיח אז כבר יחיו אלף שנה, אז 40 שנה זה כמו 40 יום, כלום צ'יק צ'אק, 

ש. מה שקוראים בבריאת העולם, האם זה כדור הארץ

הרב: מה שאתה קורא ב"בראשית" כן, 

ש. כדור הארץ?

הרב: כן, מזה כדור הארץ? "שכשאלוקים ברא את השמים ואת הארץ" זה מלמעלה עד למטה, כולל כל העולמות. כל השאר זה משמה מגן עדן וכו' זה בארץ. בריאת שמים וארץ - זה בריאת כל העולמות כולם.

ש. שואל, "וה--- לגן עדן מקדם, שהקב"ה --- מגן עדן את הגן, ואז כשהוא סילק אותו הוא בעצם סילק אותו לעדן, זאת השאלה שלי, כאילו עדן זה כדור הארץ---

הרב: לא, לא לא, לא, יש עדן, יש גן, יש קדם, תסתכל במפרשים לאט לאט, תקח "מעם לועז" תעבור, ומשם תראה את שבעת העולמות איך נבראו, כגלידי בצל וכו' וכו', ויש עולמות תחתיים במעבה האדמה, יש עוד שבע ארצות ויש עולמות עליונים.

ש. אז למה---

הרב: אנחנו פה, מה שמעניין אותך זה החוקים של בני ברק, מה החוקים בהונדורס – זה לא מעניין אף אחד. אתה מבין, אבל זה לא פשוט ללמוד בספר בראשית.

ש. אז יענו אנחנו תקועים

הרב: בטח, אתם תתקעו עוד הרבה זמן, יש כאלה תקועים כל החיים ועוד לא יוצאים משם. כל הסודות של כל הבריאה נמצאים בפרשה הזאת, {בראשית} כל הסודות של כל הבריאה, והגאון מוילנא אומר: שהכל רמוז באות ב' הראשונה, כי כל התחלה - יש בה את כל האחרית, סוף דבר, "סוף מעשה במחשבה תחילה", אז מה שנמצא בהתחלה מכיל את הסוף גם, אז בעצם יש בו את הכל, מתחילה ועד סוף. כשאתה שם גרעין אחד הראשון, יש בו כבר את כל הג'ונגלים בעולם, כי מזה מתפתח הכל, בבראשית, ב-ב' של ה-"בראשית" יש את כל ההתפתחות של כל הבריאה כולה, כל הסודות בפנים.

פעם כתבת על זה, כשאני התחלתי לחזור בתשובה הייתי מתבונן בדברים האלה, אז הסתכלתי ב-ב', ראיתי שהיא סגורה, ואחר כך זה התיישב לי עם מה שאמרו חכמים, "אל תסתכל ממה שלמעלה ממך ומה שלמטה ממך מה שלפנים - רק קדימה אתה יוכל להסתכל, אז הב' סגורה אתה מבין לא נותנת לך להסתכל לא למעלה לא למטה ולא אחורה.

ש. מה יש אחורה

הרב: יש, יש את הצ'ופציק בטח יש, יש אחר כך שלוש תפילות, יש שחרית יש מנחה ויש ערבית, יש תשלומין –זה הקטן, וכל מיני כאלה דברים, חידושים, כשאדם מתבונן זה דברים---. כל תרי"ג מצוות אומר הגאון מוילנה - נמצאות במילה בראשית, המילה בראשית מכילה כל תרי"ג מצוות, כל התרי"ג נאמרים בתוך המילה בראשית, פעם אחת הוא הגיע לפדיון הבן 

אז שאלו אותו: "איפה זה רמוז פה פדיון הבן?" 

- "בן ראשון אחר שלושים יום תפדה", זה המצווה.

ש. (לא ברור)

הרב: הגאון מוילנה - זה מלאך אלוקים, יש ספר שקראתי אותו עליו, אי אפשר להפסיק ז--- 

ש. מה מה---.

הרב: מה מה מה? בגיל שש - הוא כבר היה נותן דרשות בשתי בתי כנסת, בגיל שבע - הוא גמר את הש"ס, בגיל שמונה - הוא ידע כבר קבלה, בגיל עשר - הוא כבר ידע קבלה מעשית, בגיל שלוש עשרה - כבר לא היה לו מה להוסיף. זה היה מלאך, רצו מלאכים ללמוד אתו והוא לא הסכים. בגיל שלוש עשרה - הוא הגיף את התריסים ולמד לאור הנר ולא רתה לראות את הרחוב. לא, לא ראות נשים, "הדרת נשים", הדרת אנשים, לא רוצה לראות אף אחד, הוא ואלוקים ולומד תורה לאור הנר. ומה הוא היה אוכל? שם פת בתוך מים כמו ציפור, ושולק את זה כדי לא ליהנות מהאכילה, כמו שאומרים בתימנית "איזרט" זררררררט זה בפנים.

ש. מה יש לו נשמה כזאת

הרב: נכון, הנשמה שלו ככה נכון? ושלך של מי?

ש. שלי לא כזאת, 

הרב: מאיפה אתה יודע? כי לא ניצלת, 

ש. כי עובדה שאני לא שם, 

הרב: תשמע אם אני הייתי ממשיך בכיוון שאני הייתי ולא השם הראה את הספר שיכולתי לא לגעת בו, יכולתי לא לגעת בו, ספר, היה ספר בספריה לא הייתי מסתכל עליו - לא הייתי חוזר בתשובה. 

ש. זה סיפור אמיתי?

הרב: אמיתי, 

ש. הרב עשה התבוננות פנימית בלי משגיח חיצונית?

הרב: כן, לא התבוננות, קראתי, 

ש. באמת כך היה?

הרב: מזה כך היה? 

ש. זה סיפור דומה לשל אברהם אבינו, ככה היה אברהם אבינו, הוא הסתכל והוא הבין

הרב: אני מאוד מאוד דומה לו, ולא ידעתי שאני דומה לו עד שלמדתי עליו, ממש הסיפור דומה, כן, הייתי גם בבית ספר טרח.

זאת אומרת: אני קראתי "שיויתי השם לנגדי תמיד", זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים", וזה הכל, זה שכנע אותי.

ש. איך זה יכול להיות?

הרב: פשוט מאוד, כתוב "שאין הילוכו"

ש. ---

הרב: שמה כולם היו תרח... בקיצור אתה יושב ואתה אוכל, אתה מתנהג בבית לא כמו שאתה מתנהג בפני מלך נכון? זה דבר מושכל, ברור או לא ברור? לדוגמה, שישיבה כזאת, ראית מיד הזיז את הרגליים מהר, לא יושבים ככה, כתוב: "משלחי רגל השור" כן זה כתוב, אדם לא צריך, לא שמים רגל על רגל, רגל על רגל זה יוהרה, אלה ששמים רגל רגל ככה ויושבים ככה זה --- זה יוהרה, לא הולכים עם כובע כמו אלה עם המגבעות שמרימים את זה למעלה - זה נקרא יוהרה.

אז כשאתה לפני מלך אתה לא מתנהג ככה, אתה יושב אחרת, ההילוך שלך, הדיבור שלך הכל אחרת! אז לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה - שנאמר: "שאם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום השם הלא את כל הארץ אני מלא". אז פתאום אתה קולט שהוא מסתכל עליך כשאתה קורא, ואז אתה ישר אוסף את הרגליים ומתיישב ככה ומתחיל אתה מבין לדבר לעניין. אז יש אחד יקרא את זה - וימשיך,  ויש אחד עוצר ואמר "בא הנה זה נכון"! ופתאום אתה נזכר שיש בורא שמסתכל עליך כל הזמן. עכשיו אם אתה מצליח להדביק לך את הידיעה הזאת - אתה מסודר, גמרת, לא צריך להחזיר בתשובה ולא בטיח ולא כלום, זה מספיק אם בן אדם מבין.

ש. ---

הרב: כמו היום, כמו היום, כמו היום! שיש מצלמות בכל מקום ובכל עבודה, ורואים בדיוק אם אתה עובד או לא עובד, אם אתה זז או לא זז, אם אתה מרבה בשיחה או לא מרבה בשיחה, ואז אתה מוגבל! ואז אתה עושה מה שאומרים לך כי אם לא, רואים שנעדרת מהמקום. והיום יש דו"חות, היום יש תוכנות של שיחות, שאומרות כמה שוחחת, שאומרות אחרי כמה רינגים אתה ענית, אם זה עבר משלוחה לשלוחה, למה לא ענית? מוצאים פלט, ויודעים כמה שיחות דיברת, מה משך השיחות, מה מוצא של השיחות, ורואים גם את התוצאות, ואז יודעים לשקלל כמה אתה שווה, 

אז אם לא תעבוד באמת, בסוף החודש יקראו לך ויגידו לך: "אדוני זה מה שאתה שווה, קישטה!", אתה מבין? זאת אומרת: בן אדם צריך לדעת – הוא כל רגע נצפה, כל פעם רואים, היום יש לך באינטרנט כל הקלקה סופרים כמה הקליקו, יודעים - אם החומר הזה נקרא אם הוא שווה אם הוא מעניין אם הוא לא, וכך יכולים לשפר. אז היום כבר העולם אונס אותך להבין את זה, אונס אותך, ועוד מעט מדינת ישראל תהיה "האח הגדול" שלא תוכל לזוז בלי שאתה תהיה מתועד על כל מהלך שלך, עם מי הלכת, עם מי נפגשת הכל מצולם, המדינה רואה הכל, לא תהיה לך ברירה רק להיות צדיק, נגמר הסיפור. 

ש. כמו ה - GPS שאומר לך בדיוק------..

הרב: ה"חפץ חיים" התחיל לפני, מה הוא התחיל, כשהוציאו טרנזיסטור, אז אם יבוא בן אדם ויאמר "אני מדבר פה אז הקב"ה שומע שם?! אם אני מדבר מתחת לבנין אז מישהו שומע אותי בקומה רביעית?! אז איך הוא ישמע אותי?" הוציאו טרנזיסטור שאתה שומע בן אדם בכל התחנות בכל העולם כהרף עין, אז סימן שהכל עובר ממקום למקום, גלי הקול הם מהירים מאוד, והם מגיעים אתה מבין במהירות בזק, מקצה העולם עד קצה העולם. אז אם בן אדם יגיד: "כן, אני מדבר אבל הוא יזכור כל מה שאני מדבר? אני לא זוכר מה אני דיברתי אתמול". אומר: "אבל טייפ המצאת בשכל שהוא נתן לך? אז לו אין שכל לקלוט את כל מה שאתה מדבר?"

אז אתה תגיד: "כן, אבל אני יכול להכחיש, שזה לא אני, אני ואחי זה קול זהה", אז הוא אומר: "כן אבל הוא נתן לך שכר לעשות וידיאו, אתה מצולם, והיום יש תלת מימד, רואים אותך ממש, הכל מתועד! אז תוכל להתחמק?" רק מה, לקב"ה יש עוד דבר אחד שאין לנו בינתיים, מה חשבנו גם, בשעה שאמרנו מה חשבנו. יש ככה איזה נגיעה, קצת נגיעה "פוליגרף" נגיעה קצת, שאם אתה אומר אמת לא אומר אמת, מפחד חושש, יש קצת נגיעה אבל זה לא כלום, זה לא אומר מה אתה חושב, אבל הקב"ה - כל זה בשכל האנושי שהוא נתן לנו, אנחנו מגלים את זה באיחור, אנחנו לקראת הסיום שנדע שחביבי זהו תהיה מוכן ככה הם פני הדברים.

אז בן אדם חושב שהוא חכם ע"ה נאמר: "הנוטע אוזן - הלא ישמע"? הנוטע אוזן - הלא ישמע? "אם יוצר עין - הלא יביט" הלא יביט? "השם יודע מחשבות אדם כי המה הבל". מי שעשה לך אוזניים - הוא לא שומע, מה הוא לא יודע מה זה אוזן? הוא עושה איך תשמע והוא לא יודע מה זה לשמוע? הוא יוצר לך עין - אז הוא לא מביט? 

ש. זה נשמע פשוט------

הרב: זה הכי פשוט, ככה אני הבנתי, קראתי והבנתי, לא קראתי כאילו קוראים ספר להתקדם, להתקדם עוד דף, קוראים - ומבינים מה קוראים, מפנימים - ומתחילים לחיות לפי זה, תיק תק זה הולך תיק תק, תיק תק אתה מתקדם, תיק תק אתה נהיה חכם, תיק תק זה לא לומדים קורסים וקשקושים, זה כתוב! זה הכל חוכמה, הנה אתה שומע עכשיו שני פסוקים - מתפעל, פסוקים שאתה אומר אותם כל החיים ואתה אפילו לא שם לב מה אתה אומר, כעוף, "כעוף המצפצף ואינו יודע מה מצפצף" אז לכן אדם צריך להבין. 

ש. רגע, אז "שויתי השם לנגדי תמיד", נאמר בן אדם עובד על זה כל הזמן, והוא ננעל על זה, עד שזה יתרכז על זה כל הזמן, 

הרב: אם תזכור כל הזמן שהשם מביט עליך - אתה לא תעשה עבירות, בודאי שתרצה להוכיח לו שאתה לא מתבטל, ואתה עושה פעולות כל הזמן, לא הולך לחברים ואומר: "אני הולך לנוח היום בשבוע כן, ושהעולם יקפוץ ויטייל", אין דבר כזה!, כל יום אתה רוצה למלא פול טיים ג'וב, שבת נתנו לנוח,  ש. שמונה שיעורים

הרב: שמונה שיעורים בשבת, 

ש. במוצאי שבת באיזה שעה?

הרב: זה נקרא "לנוח", אין יותר שלוה ממנוחה כשאדם לומד תורה, זה האושר הכי גדול, זה לצאת לחופשה, אתה עוזב את העולם הזה ואתה ממריא לעולמות העליונים, אתה עוסק בחוכמה אתה לא פה! אתה מרחף! ואנשים מסכנים אתה מבין, לא יודעים מה לעשות, מגיע שבת נוסעים, לוקחים 300 גרם בשר או עופות או פרגיות - ונוסעים לאיזה יער מרחק, 200 ק"מ בשביל לאכול את זה וחוזרים, הם ממש מפגרים, זה עונש! זה גלות, 

ש. נתקעים בפקק

הרב: איזה פקק, וקללות ואבק, ואל תשאל וכסאח ורבים, אין שכל, אין שכל! השם נתן מתנה שבת - ואנשים מבזבזים אותה, 

ש. איזה מתנה

הרב: כתוב: "מתנה גנוזה לי בבית גנזיי ושבת שמה, רצוני לתנה לישראל לך והודיעם", מתנה, מתנה גנוזה! בבית גנזיי, פשששש. אדם יש לו בבית או לאשתו מקום שהיא מניחה שמה את כל התכשיטים, יש כאלה שיש להם כספת לא לכולם יש, יש להם כלי כזה שמצניעים אותו מתחת לבגדים, בשביל זה הגנבים מפרקים את כל החדר, אז כאלה שמים בפריזר, אז לוקחים להם גם מהפריזר, בקיצור: זה שמים פה, שמים בכספת שמים בבנקים ובשווייץ יש מרתפים עם מטילי זהב, מי שנכנס לראות שמה - מסתנוור, זה בעולם הזה.

אבל לקב"ה יש לו בית גנזים, אתם מבינים מזה, העולם הזה אפילו לא גרגיר חול בכל העולמות שהקב"ה ברא, אפילו לא גרגיר חול, וכל האוצרות שיש פה זה אפס כלום, כלום בכלל כלום כלום כלום כלום. אז מה יש לו בעולמות העליונים, ומכל העולמות כולם יש לו בית גנזים, ובבית גנזים שמים מה שהוא יקר ערך נכון? ואם בתוך הבית גנזים גונזים עוד משהו, גם שמה יש עוד גנזך, ומה יש בתוך הגנזך שיש בבית הגנזים? מתנה שקוראים לה שבת. אומר הקב"ה למשה רבינו: "מתנה טובה יש לי גנוזה בבית גנזי ושבת שמה, רצוני לתנה לישראל לך והודיעם", שהנותן מתנה לחברו צריך להודיעו".

משל; עני בא לעשיר, עני בא לחכם, והוא לא צריך להסביר, הוא רק רואה אותו בדלת הוא מבין מה מצבו, אז הוא מחפש לתת לו מעות ואין לו, מחפש במגירות אין לו, אין כסף בבית אבל הוא לא רוצה להשיב אותו ריקם - אז הוא הולך לבית הגנזים של אשתו, מוציא משם טבעת ונותן לו את הטבעת, 

(השידור קטוע) 

אנשים לא יודעים בכלל מה הם מפסידים, "טועמיה חיים זכו", יש להם: ראשון שני שלישי רביעי חמישי שישי מוצאי שבת, שבת זה של השם, השם נותן לך מתנה אתה מבזבז אותה, כמו שיתנו לך שטרות. יתנו לך שטר 100$ ואתה מדליק אתו סיגריה, אתה רואה אחד עושה כזה דבר - אתה מבין שהוא טיפש, שבת זה לא 100$ וגם לא מיליון דולר, זה אין קץ לשכר, אפשר למחוק עם שבת אחת - את כל העוונות של 70 שנה. אם "שומר שבת כהלכתה  - מוחלים על כל עוונותיו, אפילו היה עובד עבודה זרה כדור אנוש", "כהלכתה" על כל ההלכות שלה, צריך ללמוד את כל ההלכות, לקיים, תשמור שבת אחת אפילו כהלכתה פיקס פוקס - אתה מוחל את כל העוונות.

ש. אם הוא שומר כל השבתות אחרי שבת כהלכתה או שהוא צריך לעשות משהו מסוים?

הרב: מצוין, אם הוא מקיים את כל ההלכות - מצוין

ש. ---

הרב: איזה שטויות! בחייאת נו --- מה אתה מקלקל הכל, 

ש. מה עם תיקונים, הרי צריך לתקן את ---

הרב: אתה תדאג שאנשים אחרים ישמרו שבת, ותתקן את האחרים ויהיה לך את השבתות שלך בחזרה, 

ש. מה עם עבירות בעין באוזן במח?

הרב: להכל יש תיקון, 

ש. השאלה אם זה בכל האיברים?

הרב: אמרתי, אם אתה עושה תשובה על כל דבר - אתה מתקן גם את האיברים, כל זמן שהם לא נפגמו טוטאלית, 

ש. אפשר לפגום איבר טוטאלית

הרב: אדם איבד את העיניים יצאו לו שתי העיניים, אבל כל זמן שבן אדם עדיין

ש. מה זה תשובת המשקל?

הרב: אמרתי צריך לעשות תיקון, תיקון זה תשובה המשקל, 

ש. אז שמירת שבת היא המחילה היא לא התיקו.

הרב: מה אתה רוצה?

ש. להבין

הרב: זה ברור אבל מה אתה רוצה? חיללת שבת שמרת שבת, 

ש. לא---.

הרב: אז לא שייך לשבת בכלל? 

ש. לשמור שבת כהלכתה אבל עדיין האיברים פגומים

הרב: אמרתי, יעשה כנגד, ידריך אחרים לשמור וכו', אני לדוגמה לא שמרתי כמה שבתות, בעיקרון שמרתי, היו דברים שלא עברתי עליהם אף פעם, לא נסעתי בשבת אף פעם, לא הדלקתי אש בשבת אף פעם, לא עישנתי סיגריות בשבת אף פעם, אבל לא הבנתי שלהדליק טמבלויזיה שחשמל זה לא אש, לא הבנתי. 

ש. זה עושים עם אבן

הרב: לא, לא חשבתי ככה אבל אף אחד לא אמר לי איך קוראים לו, שזה "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", אבל חיללתי שבת לצערי הרב, אבל היום מה שאני גורם לאנשים לשמור שבת - אז אני מכסה על כל השבתות שאני לא עשיתי, לא הנחתי תפילין מגיל 13 והלאה תמיד, בהתחלה קצת ואחרי זה מנוחה, אבל היום הרבה אנשים מניחין תפילין, ואני מניח תפילין כל יום מאות אלפי תפילין, 

ש. יש הספק

הרב: כן, יכול לתת לך גם

ש. (לא ברור)

הרב: הם מגינות גם על כל עם ישראל אם אתה לא יודע, 

ש---

הרב: נו מה עוד אתה רוצה, אני משתדל עוד ועוד ועוד אתה רואה לא מפסיק, לא מפסיק, משתדל לייצר עוד עוד עוד עוד ככה צריך לעשות, 

ש. ---

הרב: הנה אתה רואה מה אני עושה, מה אני עושה? אני מלמד את האחרים

ש. מה לכל אחד יש לו את הכח של הרב?

הרב: כל אחד יש לו, כל אחד יש לו, יש רמטכ"ל ויש אלוף פיקוד, ויש מח"טים ויש מעדים, ויש ככה, וכל אחד יש לו השפעה על הקבוצה שתחתיו, מה שאתה יודע היום אלה שתחתכה לא יודעים, תלמד אותם מה שאתה יודע תרים אותם אליך, ובינתיים תמשיך תעלה הלאה, תעלה הלאה תשפיע יותר, וכן הלאה, אבל כל בן אדם יכול, לכל בן אדם יש מה לתת לזולת, כל בן אדם, כל בן אדם! אבל אנשים לא פותחים את פיהם, כתוב: "פתח פיך ואמלאהו" תפתח את הפה אמר השם אני אמלא לך--- את כל התשובות אני אתן לך רק תפתח, אתה מוכן לפתוח את הפה בשבילי? 

ש. אההה

הרב: כן, אה במקום הנכון זה עובד, זה לא תשובה אה זה תשובה, 

ש. מה עם המשיח--- בעולם הזה?

הרב: מה זה בעולם הזה ודאי בעולם הזה

ש. ---

הרב: בטח שיהיה, אם אנחנו נישאר פה? אז אנחנו נהיה פה, אנחנו נהיה פה, נמות לחצי שעה בשביל "שלעפר באת ולעפר תבוא" לעפר באת ולעפר תשוב, וחיים בתחיית במתים, וחיים את ימות משיח, ואחר כך עולם הבא, 

ש. אפילו אם מגיע לו גהינום?

הרב: אם מגיע לו, אם צגיע לו הוא יצטרך לעבור את זה בכל מקרה, המקום שנקרא גיהינום צריך לזכך את הנשמה, 

ש. --- 

הרב: לא משנה אז הקב"ה ידאג שמי שראויים ישארו ומי שלא ראויים לא ישארו, אז לכן כמה שאתה מזכך את עצמך ומכין את עצמך - אתה תהיה מוכשר, גם המעבר לחיי הגן עדן זה בשביל להכשיר את הנשמה שתהיה מסוגלת לעונג שיהיה לאחר מכן, כי עולם הבא זה עולם שאי אפשר אפילו להסביר, "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו" רק! אפילו הנביאים לא ראו מה שכר העולם הבא. גן עדן כתוב לנו מה יש, יש "מסכת גן עדן", יש "מסכת גיהינום" כתוב, אבל עולם הבא - עין לא ראתה, 

אז כל הגן עדן זה הכנה והתרגלות והסתגלות לספוג את העונג, כדי שתהיה מוכן, כי אם תקבל בבת אחת אתה לא יכול לחיות, רק השם נותן לך כח לסבול את זה, את העונג! עכשיו נאמר לא עלינו אתה עכשיו הרווחת ביליונים - הוא מת על המקום! הוא אומר איזה כיף ומת, הלב שלו לא יכול לסבול אושר בכמות כזאת, אתה רואה אנשים אומרים להם איזה הפתעה לא יודע משהו קשקוש, אתה אנשים נכנס גול חילול שבת - איך הם קופצים, אז זאת אומרת זה כלום, אתם יכול, היו כמה שמתו כשקבלו את הגביע, אתם זוכרים בכדור סל? מתו, קיבל את הגביע ומת מהתרגשות. 

ש. בדור הזה?

הרב: בדור הזה לפני 20 שנה בערך. לא זוכר אם זה היה צ'כוסלובקיה או משהו,  אז זאת אומרת אדם לא יכול לסבול אושר יותר מידי, אז הקב"ה צריך להרגיל אותו, צריך להרגיל אותו, אז השבת היא מעין עולם הבא, מעין פששששששש התפשטות החומר, מישהו באמת שומר שבת - ברגע שמגיע יום שישי ונכנסת שבת - אין לו שום מחשבה בראש של עבודה, של דברים, סידורים, מה הוא שכח, כלום! נתק גמור, נתק גמור אין עולם, אין עולם מכאן עד מוצאי שבת - נתק גמור, הוא לא צריך לעשות איזה שינוי זה אוטומט עובד.

אדם נכנס לשלוות הנפש, למנוחה, כאילו זה זמן בלתי מוגבל, למרות שהוא יודע שמחר זה נפסק - כאילו נכנס למערכה כזאת אין סופית, משהו שלוה ההיוווווו כל רגע נצח, פשששש. זה אושר שאין כדוגמתו.

ש. אפשר להגיד---

הרב: וזה עוד שבת לא בקדושה, זה שבת רק מעייפות החומר, אז תאר לך שבת שהיא רוחנית שהנשמה שלך כוספת לזה, אנחנו אצלנו, "וי נפש" כשהנשמה היתרה עוזבת אותנו במוצאי שבת - אנחנו מרגישים דאון, אתה יודע מזה דאון? דאון, כאילו פתאום אתה חוזר לשגרה מתחיל הלחץ מתחיל הזה מתחיל------ דאון! אתה יודע מזה דאון? אתה רואה את האנשים אחרי שיצאה שבת - זה לא האנשים של כניסת שבת, תסתכל על אנשים בכניסת שבת וביציאת שבת - זה פרצוף אחר לגמרי, 

ש---

הרב: כן, זה עוד קשר, מי שלא אוכל סעודה רביעית - כאילו לא אכל שלוש סעודות בשבת, 

ש---

הרב: בטח עם חילבה גם אז זאת אומרת: הקב"ה אומר לנו רבותי אם אתם רוצים לזכות לחיי העולם הבא - אתם צריכים להורות את בני האדם את עבודת הבורא יתעלה, ולהנהיג אותם לעשות את הטוב ואז גמול הצדקה שלכם וגמול הצידקה שלכם וגמול אמונת לבו וסיבלו - אז יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא, ואם לא, אם אין לו את זה אז הוא יצטרך לסמוך על החסד האלוקים ונדבה וטובה מאתו יתברך, אבל אתה צריך להיות באמת ראוי לזה, וזה צריך להיות במדרגות חשובות וראויות שאתה תקבל דבר כזה, וגם זה חסד גדול, כי ישאל אותך למה לא הוראתה לאנשים? ולה לא הנהגת אותם? למה? למה? למה? נו תגיד למה? למה?

ש. ---

הרב: אם היה לך מניות ואתה השתתפת אז בסדר גמור, אז לא תצטרך לתרץ הרבה, אבל בן אדם צריך ללמוד, ללמוד בשביל ללמד, ללמוד וללמד, אתה אומר בתפילה "ללמוד וללמד" 

ש. אתה מלמד את הילד שלך

הרב: אם אתה יודע את הילד שלך תלמד גם את הילד השני, אם אתה יודע ללמד - תלמד, מה הבעיה ללמד? ללמד זה לא כל הזמן לשבת וללמד, על הדרך אתה פוגש אנשים במקום שיחת חולין ושתויות והבלים, תשאל אותו איזה שאלה ככה, וגורם לו אתה מבין להתעניין, וגורר אותו לאן שאתה רוצה ושלום על ישראל, אתה מכניס אותו לעניינים צ'יק צ'אק אתה מבין.

ש. ---

הרב: ידעתיו, ידעתיו זה הקב"ה אהב את אברהם אבינו, "למען אשר יצוה את בניו אחריו ושמרו דרך השם", זה נעניין ללמד הלאה והלאה כדי שתשמרו דרך השם. אז עכשיו ---- אבל העונש בשני העולמים 

ש. ---.

הרב: כן, החזרה בתשובה זה המצוה הכי גדולה. 

ש---

הרב: אז זה תלוי, אם זה מצוה חולפת - שאי אפשר להחזיר את הבן אדם רק עכשיו שהוא נמצא לפניו - אז יעשה את זה עכשיו כי הוא יסתלק ממנו, אבל אם הבן אדם הזה מצוי, אז אחרי שהוא סיים הלימוד הקבוע לו - אז הוא ישקיע בו, אך העונש בשני העולמים הוא באמת ובדין, וחוב שחייב בו האדם. אבל הדינים שאדם יקבל עונש בעולם העליון או בעולם הזה - זה לא חסד של הקב"ה, זה לא עושים ככה כמו שחב' החשמל לוקחת ממך מפרעות או שיערוך, זה בדיוק, זה חוב ע"פ אמת ודין מה מגיע לך. בשכר ראינו שגם מה שלא מגיע לך אתה יכול לקבל בנדבה וחסד. אבל בדין אין דבר כזה שהקב"ה מגזים ונותן לך על הדרך עוד צ'פכה כמו שאומרים, אין דבר כזה. 

העונש בשני העולמים הוא באמת ובדין, וחוב שחייב בו האדם, זה חוב שחייב בו – אתה לא תקבל מיליגרם יותר ממה שמגיע לך, אין דבר כזה, ואם אתה מקבל זה מה שמגיע לך ולא הכל, כי בעולם הזה לא תמיד גומרים הכל רק הצדיקים, רק הצדיקים גומרים אתם את החשבון בעולם הזה הכל בשביל שיצאו נקיים לעולם האמת, כי יהיה להם אכזבה וצער גדול אם יעמידו אותם במצב לא נעים, יגידו להם שהיה להם איזה חטא או שתיים שהם לא תקנו, הרי הם רצו לתקן את הכל רק לא נודע להם שיש להם איזה משהו, אז הקב"ה עושה חסד אתם ומנקה אותם פה בעולם הזה, לכן רוב הצדיקים בסוף חייהם, בערוב ימיהם סובלים סבל חולאים בשביל לנקות אותם לגמרה, זה המירוק האחרון, והזיכוך האחרון, ואז הם יוצאים נקיים לחלוטין.

ש. זה חסד?

הרב: בטח זה חסד, אם מנקים בן אדם ומשאירים אותו טהור, 

ש. מה עדיף פה

הרב: בטח שעדיף פה, פה מה שאדם מקבל עונש - זה נסבל, שמה זה בלתי נסבל, פה זה לזמן קצר, שמה השווי זה זמן ארוך, שאומר הרמב"ן: שאם אדם היה רואה מה העונש על לאו אחד דאורייתא הכי קל, לאו אחד דאורייתא, דוגמה אדם משחית את הזקן שלו - זה חמש לאוים כל יום, חמש לאוים, זה 39 מלקות כפול 5 זה על כל יום של גילוח שהוא עושה בתער, זה מה מגיע לו, על לאו אחד אם הוא יראה מה העונש - היה מעדיף לקבל 70 שנה ייסורי איוב ולא על לאו אחד מה שמגיע לו בעולם העליון.  והגאון מוילנה אמר: שזה הרבה יותר מזה רק הרמב"ן לא רצה להפריז, לא רצה להגזים, 

ש---

הרב: אתם חושבים שהעולם צחוק אה? 

ש. לא, אם לא היה מתגלח בתער 

הרב: אבל הוא יכול לחזור בתשובה רגע, רגע הנקודה צריכים להבין, יש דבר שאנשים לא מבינים, כשאדם חוטא כלפי חברו, נגיד אדם פגע בחברו, אז חברו אומר זה בלתי נסלח מה שעשית לי, עכשיו אם זה בינו לבינו. אם זה בינו לבינו אבל היו גם נוכחים, אז זה הרבה יותר גרוע, אם זה לפני אנשים חשובים - זה עוד יותר גרוע, אם הוא עשה את זה למישהו שהוא יותר גדול ממנו - רגע זה עוד יותר גרוע. אם הוא עושה את זה לשר, לא כאלה של היום, שר מלכות -, שכוחו להרוג בן אדם, אוי ואווי, אם זה מלך - אחת דתו להמית, זה לא משנה שלא ענה... ולא שמע בקולו, זה לא משנה - זה נקרא "מורד במלכות", מורד במלכות חייב מיתה.

אז מי שמורד בקב"ה מלכו של עולם שנותן חיותו, מה דינו? אז מה אנחנו רואים ככל שהמעלה של מי שאתה חוטא - העונש גובר נכון? אם הקב"ה הוא אין סוף, הוא לא בשר ודם כמוך, הוא אין סוף, אז חטא כנגדו מה היה צריך לקבל עונש? אין סוף! חטא אחד היה צריך אדם להתייסר אין סוף! חטא אחד. רק הקב"ה מכווץ את כל העונש ונותן לבן אדם עונש בעולם הזה כליל, ולא סתם כליל אלא נותן לו את זה כהתראה, שתתעורר, ואם בן אדם מבין וחוזר בתשובה - השם מוחל ומוחק! ולא היה! ואנשים לא מנצלים את זה, לכן "חביבים ייסורים" כי הם באים ואדם מבין על מה הם באים - הוא צריך להיות מאושר כי מנקים אותו. כמו בן אדם אם אתה תהיה בדרגה של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון - אתה יכול להזמין אותם גם {ייסורים} 

אבל הנקודה היא, כשהקב"ה כשנותן ייסורים - זה מתוך אהבה, "כי את אשר יאהב השם יוכיח וכאב את בן ירצה" זה אהבת הבורא אלינו, ואז כשהקב"ה נותן לנו את האיתותים האלה, אם אנחנו חכמים, לא נבקש עוד איתותים, למה צריך עוד איתותים? אפילו אם אנחנו שמים וינקר, והוא מתקתק כל הזמן - אנחנו משתדלים להפסיק אותו מהר, למה זה מטריד, זה תיק תיק תיק תיק, תיק תיק תיק זה משגע אותנו, ומכה עוד מכה ועוד מכה ועוד מכה זה לא משגע אותך? 

וחובות ועוד חובות ועוד חובות ועוד חובות לא משגע אותך? ועוד צרות ועוד צרות ועוד צרות לא משגע אותך? ורדיפות ועוד רדיפות ועוד רדיפות, ביזיונות ועוד ביזיונות ועוד ביזיונות לא משגע אותך? ולמה אתה צריך את כל זה? תשתחרר מזה, איך משתחררים? עושה תשובה אמתית, תראה מה כתוב, תעשה מה שכתוב, שלום על ישראל תתפטר מהכל, מחפשים עצות מהו מהו מהו, קיים מה שכתוב בתורה תגמור הכל, פה יש את הכל, כל ההצלה כל הברכות כל הישועות הכל נמצא פה, אם אתה עושה הרווחת 

אם אתה לא עושה את זה, לא תוכל להשיג מה שכתוב פה בדרך אחרת, בלי השם ומצוותיו לא תשיג שום דבר, כלום, רק דמיון, דמיונות כן, אדם יכול לחיות בדמיונות בלי סוף, בלי סוף. אז מה יותר קל יש לך ספר הוראות, אדם לוקח מכונת כביסה יש הוראות, ואם הוא מתעקש? לוחץ על הכפתור הלא נכון, וזה לא מפעיל, והוא רוצה דוקא מהכפתור הזה, נו הטמבל הזה ישבור את הכפתור והמכונה לא תפעל, יש הוראות מתוק, יש הוראות, תפתח את ההוראות תלמד אותם, ותפעיל לפי ההוראות.

ש. יש שחוזרים ממסיבה---

הרב: יש דבר כזה, כשאין הדרכה אז אדם יכול להגיע למצב שאתה מתאר, זה כמו אדם שיעמיסו לו אוכל אוכל אוכל אוכל --- עד שהוא יפלוט והוא יקיא, צריך לתת לבן אדם להתקדם בהדרגה לפי היכולת שלו, זה לא נכון שרצים בתשובה מהר נופלים, זה לא נכון. כשבן אדם לומד מה שלא צריך ללמוד לפעמים, יש אנשים שישר קופצים הוא רוצה ישר את ה"זוהר", - "חבל על הזמן! בא נקצר תהליך – נגיע", אז הוא חושב שהוא "קבליסט", יש עיתונים של קבלה היום, יש מסאג'ים לפי קבלה היום, הכל, קבלה זה נהיה היום מוצא נמכר בכל התחומים, 

בשמים בקבלה, הכל עם קבלה, "קבלה" קבלה קבלה. זהו נהיה מסחר'ה, היום קבלה נהיה מסחר, רדיו עם קבלה, הכל עם קבלה, מקובלים בכל מקום, ואנשים משתגעים, לא מזכירים מלוכלכים פה, אז אנשים צריכים להבין צריך להתקדם עם הדרכה, עם הדרכה, צריך להיות מחובר לרב שידריך ויסביר, מה הקצב מה יעשה וכן הלאה, כמו שלוקחים ילד כיתה א' ב' ג' ד', לפעמים צריך להישאר כיתה, לפעמים צריך להישאר כיתה, לפעמים הוא בסדר צריך להקפיץ כיתה, אבל לא ישר מזה לתיכון, ישר מתיכון לאוניברסיטה טטטטטטט יש כאלה שגם יכולים להיות בודדים שהם עילויים, שבגיל צעיר הם כבר משהו מיוחד, אבל יודעים לזהות אותם, אבל כל בן אדם צריך הדרכה.

חסד הבורא שבן אדם זוכה לעלות כמו שצריך, "לכן יורה חטאים בדרך", הקב"ה יורה חטאים בדרך, אדם לא ירוץ יותר ממה שהוא יודע ללכת, קודם כל תלמד ללכת, אחר כך לאט לאט תרוץ, לא רצים ישר, מי שרוצה לרוץ 42 ק"מ מרתון אם יתחיל ביום הראשון הוא יכול לגמור, צריך לרוץ 100 200 אחר כך 500, לאט לאט כל כמה ימים להוסיף טיפה עד שיגיע ל-42, אי אפשר לרוץ מהיו הראשון 42, אין מה לעשות. כן. 

ש. אפשר ללמוד את הזוהר?

הרב: ודאי אבל לא לכל היהודים, רק אלה שגמרו את הש"ס והפוסקים והכל, ועברו גיל 40 והם נשואים ומיושב לפי דעתם והכל ורק מפי רב, והוא אומר לו ברמזים ואז אם הוא מבין מדעתו מבין ואם לא הוא לא מסביר לו, אבל היום זה נהיה נחלת הכלל, חרטא בקיצור, מסכנים אנשים נופלים, נופלים, למה כי הם מחפשים קיצורי דרך למדו את זה מהמחשב, קיצור דרך, 

ש. לא הבנתי כלום

הרב: טוב מאוד, טוב מאוד שלא הבנת, 

ש. אי אפשר להבין

הרב: פשט לא מבינים, הנה יושבים שבוע והם כבר הגיעו ליום השביעי ואפילו לא יודעים איך הגיעו ליום השביעי, ביום הראשון צריך להיתקע כמה שנים, מכל מקום רבותי לסיכום: מה שלמדנו זה שהתורה לא אמרה לנו את השכר בעולם הזה בפירוט כמו העונשים, ולא את השכר לעולם הבא, ואמרנו כמה הסברים, וביניהם מה שיצא לנו שרק מי שיורה אחרים בתורה ובהנהגה ינהיג אותם בדרך הטובה על פי התורה הקדושה - הוא הזכאי היחידי לחיי העולם הבא בזכות, בזכות מעשיו, כל השאר - זה רק חסד ונדבה מהבורא יתברך, אני ממליץ לא לחכות לחסדים וטובות אם יש דרך ברורה איך משיגים את זה, וגם מי שלא יכול בעצמו יכול להיות שותף על ידי מזכה הרבים, ובע"ה חלקו ונחלתו יהיה עמו. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.