שער הבטחון - חובות הלבבות - חזרה על פרק ד חלק ו | הרב אמנון יצחק שליט"א

בס"ד חובות הלבבות - שער הבטחון - חזרה על פרק ד חלק ו 05 - 01 - 2012 https://www.shofar.tv/videos/1543 

ההפרש הוא בין עבודת הבורא ושאר מעשה העולם בעניין הבטחון באלוקים יתברך. יש הבדל בין עבודת הבורא, לבין שאר המעשים של העולם, איך צריך לבטוח באלוקים. בשאר ענייני העולם אז אין גלויים לנו האופנים של הטוב והרע והמועיל בסיבה מן הסיבות מבלעדי שאריתם. אנחנו לא יודעים בעצם מה הדבר שאנחנו נתעסק בו ומה האופנים שיהיו בו טוב בסחבה מן הסיבות ולא נדע את האופנים של ההפסד והרע בקצתם בלתי קצתם. דהיינו בחלק מהם, כי לא עמדנו על איזו מלאכה מן המלאכות טובה לנו, ויותר ראויה לבקשת הטרף והבריאות והטוב, אנחנו לא יודעים באיזו סחורה ובאיזו דרך ובאיזה מעשה מן המעשים העולמיים נצליח כשנתגלגל בהם. אז כל זה עלום, לא ידוע מראש, ומה עושים במקרה כזה? 

ומן הדין עלינו שנבטח באלוהים בבחירתנו והשלמתה לעוזרנו, על מה שיש בו טובתנו, אחר שנתגלגל עליהם ונתחנן אליו להעיר לבבנו, לבחירת הטובה והראויה לנו מהם. אז מה הדין אומר? הדין אומר שצריכים לבטוח באלוקים, אדם בוחר לו איזה מלאכה, והוא צריך להשלים את כל מה שצריך באותה מלאכה, והוא יבטח באלוקים שיעזור לו שיהיה לו טובה מזה, שתצמח לו טובה מכל הפעולה, כמובן אחרי שהוא מתגלגל לעשות את כל הדברים שצריכים בזה, ויתחנן להשם להעיר את לבבו לבחור את הטובה ביותר בשבילו והראויה לו, זה בענייני העולם הזה.

כל זה מדובר במי שאין לו את הדרגה המקסימאלית שלא טורח ולא יגיע בכלל. אז זה בענייני העולם הזה. כי אף אחד לא יודע בעצם מה יצא לו מאותו מלאכה מאותה עבודה וכו', הן בעניין הבריאות וההצלחה שלטונות ועוד. אבל בעבודת הבורא יתברך זה לא כך, מפני שכבר הודיע אותנו הקב"ה את אופני הנכונה לנו, זאת אומרת: התורה כתוב לנו בדיוק את כל המצוות שצריך לעשות, מה התועלת בהם מה ההפסד בהם, והקב"ה ציווה אותנו לבחור בהם, וגם נתן לנו היכולת לעשותם. מי שאומר זה קשה - הוא פשוט לא רוצה לעשות, אם השם ציווה אז כמו שאבא לא יבקש מילד קטן להרים 50 קילו - אז הקב"ה לא יצווה אותנו לעשות מצוות שאין בכוחנו לעשות, 

אז הקב"ה ציווה אותנו והודיע לנו ואמר לבחור בזה, וייעד אותנו כבר בגמול על זה, ואמר בדיוק גם כמה נקבל - עכשיו אם יבוא אחד ויתחנן לקב"ה ויגיד לו: "ריבונו של עולם, תן לי לבחור בטוב מהמצוות שלך, תן לי זה"... מבקש ממנו כל מיני בקשות כאלה, והוא יבקש מהשם שיתן לו בטחון שיראה לנו את אופני הטוב לנו, נהיה טועים בדברינו וסכלים בביטחוננו. לא שייך שאדם יתחנן אל השם שיבחר בטוב, ולא שייך שבן אדם יבטח בקב"ה שהוא יראה את אופני הטוב, זה נקרא טועה וסכל, למה? משום שכבר קדמה הודעתו אותנו דרכי העבודה, משום שהקב"ה כבר הודיע אותנו איך לעבוד אותו, ואת מה שיועל לנו בעולם הזה ובעולם הבא. 

כמו שאמר משה רבינו (דברים ו, כד): "וַיְצַוֵּנוּ השם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת השם אֱלֹקינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים". אז הקב"ה פורט לנו בתורה את כל המצוות ומשה אומר: "וַיְצַוֵּנוּ השם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה" אז מה אתה שואל? שהקב"ה יתן לך לבחור בטוב? ידריך אותך בזה...? מה ---.

ש. (לא שומעים) 

הרב: אנחנו עכשיו לא ביצר מדברים עכשיו שיתן לו את הבחירה הנכונה, מזה קשור ליצר? כתוב לך בדיוק מה לבחור, "וַיְצַוֵּנוּ השם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת השם אֱלֹקינוּ" הוא אומר מה הטעם, לְיִרְאָה אֶת השם אֱלֹקינוּ, ומה השכר? לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים. הקב"ה אומר לך הכל, מה עוד צריך לבקש ולהתחנן שיסביר לי ויגיד לי? הנה הכל כתוב. ואמר בגמול העולם הבא (דברים ו, כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת. אז הוא אומר שעצם זה שאנחנו נשמור לעשות את כל המצוות - צְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ, מה שהשם יתן לנו גמול בעולם הבא, זה צְדָקָה מאתו יתברך, כמו שלמדנו: ששכר העולם הבא - לא מגיע לאדם אפילו אם יעשה את כל המצוות הכתובות בתורה, ויעשה מצוות כחול הים - מה שהוא קיבל כבר בעולם הזה זה לעילא ולעילא יותר ממה שהוא פעל. כמו שאמרנו: מה שאומרים ב"נשמת כל חי": "על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות פעמים הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו", אין לנו לשלם, אין לנו לשלם.

ועוד הפרש יש בין ענייני העולם לבין עבודת השם יתברך: אמרנו שבענייני העולם האדם לא יודע איזה מלאכה טובה ולא תזיק לו וכו' וכו', על זה הוא צריך להתחנן ולהתפלל להשם יתברך שידריך אותו שיכוון אותו, לדברים הטובים והנבונים שיעשה "שלא ייגע לריק ולא ילד לבהלה". אבל בענייני תורה - לא שייך לבקש מהקב"ה ולבטוח בו שהוא ידריך אותי, הכוונה יבחר בשבילי, ויודיע לי מה לבחור ומה לא, כאילו יש איזה מצוות שאפשר לוותר עליהם, ואפילו שצריך איזה הדרכה מיוחדת הכל כתוב. 

בעבודות אתה לא יכול לגשת להסתכל בתפריט של עבודות - ופתאום כמו באורים ותומים כמו שאורים ותומים יפיע לך בדיוק - אתה העבודה המתאימה לך מן השמים שתעשה ככה ככה, ותעבוד בעיר כזאת וכזאת, ותעבוד כך וכך שעות, ואצל אדם כזה וכזה, אם תעשה ככה אז יהיה לך טוב. אין דבר כזה אף אחד לא יודע. שמה, שם האדם הוא מגשש באפלה, ושמה שייך לבטוח בהשם להתפלל להשם להתחנן להשם שידריך אותנו. אבל בעבודת הבורא - מה אתה צריך להתחנן מה אתה צריך לבקש? יש לך ספר הוראות מדויק שאומר: זה וזה וזה וזה... תעשה, זה וזה וזה וזה וזה לא תעשה, מה מסובך כל כך? הכל כתוב, כתוב מה השכר מה העונש, שלום תתחיל לעשות. 

ש. הרב אמר שמה שקצוב מראש השנה זה מה יקבל, אז איך --- 

הרב: כבר ענינו על זה מספר פעמים, בדורות ההם לא היתה אפשרות רק בדרך נס קבוע להתפרנס, כי לא היתה מציאות, וזה הגיע מדרך אחרת. בימנו אנחנו רואים שהאופציות הן בלתי מוגבלות, שאנשים ניזונים ומתפרנסים, מקופות צדקה, מגמחי"ם מאנשים מתורמים, מהממשלה מכל מיני קשקושים, יש דרכים אינסופיות כמעט שאדם היום יכול להתפרנס. יש מדינות שלמות היום שמי שלא עובד - מקבל משכורת קבועה כדי שיוכל לחיות. יש אנשים עוברים לצרפת שמה מקבלים בערך, בערך שווי כסף לפה - 10 אלפים שקלים 8-10 אלף שקל למי שלא עובד, בלי סיבה, מבלי סיבה אתה לא עובד. אז יש מציאות היום שונה ממה שהיה פעם. 

ש. סתם יושב ולומד בלי שידעו 

הרב: עובד עוד עבודה בלי שידעו

ועוד הפרש יש: כי ענייני העולם יש שתשוב הסיבה המשובחת מגונה, והמגונה משובחת. לפעמים, הסיבה שאתה חושב שהיא משובחת יכולה להיות מגונה, דוגמה: היתה תקופה שההייטק צמח ופרח ופתאום זה נפל ונהיה משבר בענף ולאנשים לא היה כסף, אז מה קרה? התאזן, המזונות התאזנו, חצי שנה עבד הרויח 30 אלף שקל, חצי שנה הוא לא עבד בכלל, התאזן - הגיע ל- 15 אלף שקל בממוצע. ואם זה התארך יותר אז הממוצע ירד. אבל המגונה יכולה להיות משובחת והמשובחת יכולה להיות מגונה, ככה זה העולם פעם הולך ופעם לא הולך, אין דבר כזה שדבר מסוים כל הזמן מצליח בענייני העולם. 

אבל בענייני העבודה והעבירה הם לא כן, כי המגונה והמשובח מהם לא יעתק מעניינו ולא יתחלף לעולם. זאת אומרת: עבירה זה לעולם עבירה, מצווה זה לעולם מצווה, זה לא משתנה, אז אם אתה עסוק במצוות - שכרך מובטח תמיד, אין דבר כזה שיהיה פיחות במצוות, ערכן ירד אין דבר כזה, אין דבר כזה שעבירה פתאום תסולח, יגידו לך "עבירה הזאת אין דבר! עכשיו הפעם אנחנו---" אין דבר כזה. אז ענייני העבודה והעבירות - זה דברים יצוקים חקוקים בסלע, אתה יכול להיות בטוח שמה שאתה עושה לפי מה שאתה עושה –ככה תקבל לא ישתנה. ועוד שבענייני העולם - אתה כל הזמן על גלים, אתה לא יודע מה יהיה, כל ימיך אתה בחששות, יכול להיות שכל ההשקעות הגדולות שהשקעת יום אחד לא יהיו שוות אבק. 

ש. הם חושבים שהם הולכים על בטוח, אבל זה רק עניין של זמן 

הרב: בסדר, נשאיר להם את זה בספק. אבל מה שראוי לבטוח עליו, הוא גמר מעשה העבודה. על מה אנחנו צריכים לבטוח? שנצליח לגמור את מעשה העבודה, זה לא בטוח, זה לא בטוח שתצליח לגמור את העבודה שאתה רוצה לעשות. אנחנו מדברים על עבודת הבורא. אתה רוצה לעשות פרוייקט לכבוד השם יתברך, פרוייקט, להציל לעזור גמ"ח לא משנה למה - אז על זה ראוי לבטוח, איפה אני צריך את הבטחון? שאני אצליח לגמור את מעשה העבודה. אבל הבחירה לבחור בלב שלם ונאמן, והסכמה והשתדלות, אני מסכים ובאמת משתדל, - בבר לבב - בלב ברור, ועם כוונה לשמו הגדול, זה תלוי בי, אבל גמר המעשה לא תלוי בי. 

לכן, אני רוצה לבטוח בהשם יתברך שאחרי שבחרתי בבל שלם ונאמן לעשות את עבודת הבורא, והסכמתי על הדבר, והשתדלתי בלב נקי, וכיוונתי לשמו הגדול - נותר לי רק לבטוח בהשם, שישלים בידי את גמר המעשה שבחרתי. כי זה אף אחד לא הבטיח לי שאני אצליח לגמור את כל הרעיונות והרצונות שלי בעבודת הבורא יתברך. ובזה, ובזה אנחנו חייבין להתחנן אליו לקב"ה לעזור אותנו ולהורות אותנו עליו. כמו שכתוב (תהלים כה, כ): "הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי. ואמר (תהלים קיט, לה): הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹבתֶיךָ. ואמר (תהלים קיט, ל): דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי. ואמר (תהלים קיט, לא): דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹ,תֶיךָ השם אַל תְּבִישֵׁנִי. ואמר (תהלים קיט, מג): וְאַל תַּצֵּל מִפִּי דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי ".

זאת אומרת: כל מה שאנחנו עושים ומשתדלים אחרי הכל כדי שנזכה לגמר המעשה - אז אנחנו צריכים להתפלל ולהתחנן להשם יתברך שיעזור אותנו, ויורה אותנו בדרך שנוכל להשלים את המעשה על הצד הטוב ביותר. ומה סוגי התחינות שאדם מתחנן? כמו שאמר דוד: "הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹשתֶיךָ, הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי, דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי, דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹחתֶיךָ השם אַל תְּבִישֵׁנִי. וכל זה ראיה שבחירתו הייתה במעשה העבודה, וכל זה ראיה שבחירתו הייתה במעשה העבודה. למה? כי אחרי כל מה שהוא עושה ומשתדל והכל - לא מספיק, צריך גם להתפלל ולהתחנן שהקב"ה יעזור שתגמור. אז כל זה ראייה שהבחירה היתה במעשה עבודה. שבאמת הוא רצה להצליח עד תום. אך התפלל אל האלוהים על שני דברים, שני דברים: על מה מתפללים?

אחד מהם: ליחד את לבבו ולחזק בחירתו בעבודתו בהרחקת טרדות העולם מלבו ועיניו. זאת אומרת מתפלל להשם "ריבונו של עולם תייחד את לבבי, תחזר את בחירתי, בעבודה, בעבודה שלך, ותרחיק ממני טרדות העולם, מהלב ומהעניים, כי אלה שני סרסורי החטא, "עין רואה, לב חומד, וכלי מעשה גומרין". אז זאת אומרת הוא מתפלל להשם שהוא רוצה להתמיד בעבודת הבורא, ושטרדות העולם לא יפריעו לו ויסורו בלבו ועיניו. כמו שאמר (תהלים פו, יא): "יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ, גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ (תהלים קיט, יח), הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא (תהלים קיט, לז), הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹ תֶיךָ (תהלים קיט, לו)" והדומה להם.

זאת אומרת: דוד המלך מבקש, יַחֵד לְבָבִי - שהלב שלי יהיה מאוחד רק בדבר אחד, "לְיִרְאָה שְׁמֶךָ", שום דבר לא רוצה שיהיה בלב שלי, רק ליראה את שמך. ומה שאני מבקש שהעיניים שלי ישתמשו בהם רק לדבר אחד, "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ", שהעיניים שלי יראו רק את נפלאות התורה. מה כן אני מבקש? שתעביר מעֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא, אני לא רוצה לראות דברים שאני לא צריך לראות. ו"הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹ תֶיךָ" שהלב שלי כל הזמן יטה אל מצוותך ועדותיך. 

ש. אבל מקרה כשלומדים אומרים יהי רצון---

הרב: כן אבל זה אומרים טקסט, צריך להתחנן! והשני: "לחזק אבריו על השלמת המעשים בעבודתו. והוא שאמר (תהלים קיט, לה) הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹהתֶיךָ, סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה" (תהלים קיט, קיז) והרבה כמוהו. מה פירוש? אבל דבר שני שצריך להתפלל גם שיהיה לנו חוזק באיברים, כוחות! לעמוד! בכל המשימות האלה לעבודת הבורא. שיחזק את האיברים שלנו שנוכל להשלים את המעשים בעבודת הבורא. אז זאת אומרת תפילה אחת זה: שהאדם ייחד את הלב שלו והעיניים שלו לעבודת הבורא יתברך, ושיתחזק בבחירתו בעבודת השם, וירחיק ממנו את כל הטרדות של העולם, ומצד שני: שיהיה לו כח באיברים לעבודת הבורא יתברך שיוכל לעמוד בכל המשימות.

פירוש החלק החמישי, והוא חובות האברים אשר תועלתם ונזקם מתעברים אל זולתו. כמה חובות שלנו שבאיברים שלנו, כשהתועלת והנזק הם עוברים לזולת. זאת אומרת: יש מצוות שבעשייתן עם האיברים שלנו אנחנו עושים אותם כלפי הזולת, לא כלפי עצמנו כלפי הזולת. אז מה החובות של האיברים? ומה התועלת? ומה הנזק? בזה שאנחנו עושים כלפי אחרים, כגון: צדקה - שאנחנו נותנים לשני, והמעשר - שנותנים לכוהנים, ולימוד החכמה - ללמד את האחרים, וצוות בטוב - לצוות אחרים לקיים את הטוב, ולהיזהר מהרע - להזהיר מעשיית רע, להזהיר את השני, ולהשיב האמנות - להחזיר את מה שאתה התחייבת למישהו, הוא סמך עליך, האמין בך, אז להשיב את זה, להסתיר את הסוד - מישהו גילה לך סוד, אז להסתיר אותו. זה דברים שאתה מתחייב כלפי הזולת, וצריך אדם בחובות האיברים לעמוד בהם. ולדבר טוב על אחרים ולעשות הטוב לאחרים. וכיבוד אבות, והכנע הרשעים אל האלוקים. להורות בני אדם דרכי טובתם, ולחמול ענייהם, ולרחם עליהם, ולסבול חרפתם כשמעיר אותם אל העבודה, אם מישהו מוכיח אותך ואומר לך שאתה לא עושה כהוגן, אז תסבול את החרפה הזאת אך תשיב לו "הוא צודק, הוא צודק". ומייחל אותם ומייראם בגמול ובעונש. זאת אומרת: אנחנו מחויבים גם אצל אחרים להשפיע עליהם טובות ולהזהיר אותם, להדריך אותם וכו'.

בכל הדברים האלה, שאמרנו שזה חובת האיברים שלנו כלפי הזולת, אופני יושר הביטחון בזה, שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם. זאת אומרת: כל הזמן יהיה שמור בלבו, מתי יבוא לידי ואקיימנו. זאת אומרת: ישאף תמיד האדם לעשות זאת ולקיים את כל הדברים האלה שאמרנו, וזה יהיה צפון בלבו. ויבחר עשותם - הוא צריך תמיד לבחור בדברים, לא להשתמט מזה, לא להתעלם מזה, הוא צריך תמיד לשאוף לעשותם ויסבב אליהם - הוא צריך להביא את עצמו למצב שהוא יוכל לפעול בזה.

מה? נחזור: צדקה לתת, מעשרות לתת, ללמד חוכמה, לצוות אנשים בטוב, להזהיר אותם מרע, להשיב לאנשים את האמנה, לא להתעלם כאילו "בסדר אני חייב לו אבל לא עכשיו לא עכשיו לא עכשיו" - תחזיר מהר!, להסתיר את הסוד, לדבר טוב, לעשות טוב, לכבד אבות, להכניע את הרשעים, להורות בני אדם דרכי טובתם, לחמול על עניים - לא להיות פסיבי, להיות אקטיבי, לפעול לסבב כדי לעשות את השברים האלה, לרחם עליהם, לירא אותם בגמול ובעונש.

אז אדם צריך לצפון בלבו את כל המעשים האלה, והדומה להם גם מה שהוא לא פרט, ויבחר לעשות אותם ויסבב עליהם כמו שהקדמנו בחלק רביעי מחיוב הבחירה - עלינו להתקרב אל האלוהים בלבד: לא בשביל לקנות שם וכבוד ביניהם, בין בני אדם. ולא לקוות הגמול מהם, על מנת שישלמו לנו אחר כך גמול חוזר. ולא כדי להשתרר עליהם, להראות שאנחנו מעליהם. ואחר כך יבטח על האלוהים, בהשלמת המעשה שכוון לעשותו מהם, כפי מה שהוא רוצה בו ממנו, אחר שיסבב עליו. 

אז הבטחון שלנו זה ככה: כל הדברים האלה צריכים להיות צפונים בלבנו, צריכים להשתדל מאוד להשיגם, וצריכים לסבב את עצמנו להביא את עמנו לבצע אותם. ולא על מנת כבוד, ולא על מנת לקבל גמול, ולא על מנת להתנשא. ומה הוא הבטחון שאנחנו צריכים עכשיו בקיום החובות האלה בקיום האיברים הללו? הבטחון הוא שלבטוח באלוקים שישלים את המעשה הזה שאנחהו רוצים לעשות או המעשים, שכוונו לעשות אותו בהם - כפי מה שהוא רוצה מאתנו שנעשה, כמובן אחרי שנעשה פעולות! לא נבטח בהשם שהוא יגמור את המעשה ואנחנו לא נעשה כלום, אלא כל זה אחרי שיסבב לעשות את כל הדברים. 

ויזהר כפי יכולתו בכל זה להסתירו ממי שאין צריך לו להודיעו. כי בהיותו נסתר, יהיה שכרו גדול ממה שיהיה אם יהיה נודע. זאת אומרת: אבל כל המעשים האלה שאנחנו עושים– ישתדל אדם להצניע את מעשיו, להסתיר ממי שלא צריך להודיע. כי יש מקרים שצריך להודיע. דוגמה: אם זה יגרור אחרים לעשות פעולות דומות, ויצא מזה קידוש השם, לדרבן אחרים לעשייה כזאת, ולהביא דוגמה "הנה עשיתי ככה וככה וזה פעל והועיל" כדי לעודד אחרים - זה כן.

ש. אבל אם אתה מודיע למאה ואחד תפסת, ---

הרב: זו השאלה מה התוצאה שתנבע מזה? 

ש. ממאה תפסת אחד

הרב: מה תנבע? אם הנביעה הזאת היא חיובית, על פי רצון הבורא - אז אתה צריך להגיד את הדברים, אבל אם לא, אם אין תועלת, אז אתה מגלה לאנשים שידעו שאתה כזה, אבל אין בזה שום דבר, זה שאמרת לו, לא יעשה ולא יפעל ואין בכוחו ולא כלום ואין בדעתו ולא שום דבר, אז מזה מועיל שאתה מודיע? זאת אומרת: השכר גם יהיה יותר גדול ממה שאם יהיה נודע, יש כאלה לדוגמה שהם נותנים צדקה, אז הם אומרים אבל שאף אחד לא ידע - אז יש סיבה אמתית שאף אחד לא ידע, כי הוא רוצה להצליח במעשיו עד כמה שאפשר, ויש קמצנים פשוט, הוא לא רוצה שיתחיל תור אצלו, אז הוא אומר פשוט אל תודיע לאף אחד. 

ש. (לא שומעים)

הרב: לא, גם לא מצוה לפרסם, לא, "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לו" (משלי כז, יד), אחד אומר: "תשמע בבית פלוני שמה תנור פתוח כל הזמן, כל הזמן יש שמה אוכל". אז מה אתה עושה? מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לו, התחיל לשלוח לו אנשים כל השכונה, אומר: "תלכו תלכו אצלו, ההוא עושה טבון עכשיו לך, לך יש פיתות חמות". מה זה? 

ומה שלא יוכל להסתירו, יזכור את השורש אשר הקדמנו, כי התועלת והנזק לא יהיה מן הברואים כי אם ברשות הבורא יתברך. אז אם לא יוכל להסתיר את הדבר, סוג דבר שהוא עושה אי אפשר להסתיר אותו, אז צריך לזכור שהתועלת והנזק לא יהיה מן הברואים כי אם מרשות הבורא יתברך. אז אל תחשוש, אל תחשוש! 

אתה אומר: "שמע אני עכשיו לא יכול להסתיר את הדבר, היות ולמדתי שכדאי להסתיר את הדבר ולא לפרסם כי השכר הוא גדול - אז אני לא אעשה עכשיו שום דבר כי אני לא יכול להסתיר", 

אז הוא אומר: לא לא לא לא, אם אתה לא יכול להסתיר גם תעשה, גם תעשה, ואם אתה חושש אז תדע לך שהתועלת והנזק זה לא מן הברואים, אלא הכל ברשות הבורא יתברך, אז תעשה, תעשה תעשה תעשה אל תפחד תעשה. אם אתה יכול להסתיר, ואין בזה שום תועלת שאתה תגיד –אז תסתיר. אבל אם אין אפשרות להסתיר - אז לא תעשה? אומר: לא! לא, לא, תעשה! אומר לו הקב"ה: "תעשה!" תעשה והתועלת והנזק לא מן הברואים אלא ברשות הבורא יתברך. 

ש. (לא שומעים)

הרב: "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף" (משלי כא, יד) אז רק מַתָּן בַּסֵּתֶר יכול לכפות אף שכבר יצא נגד האדם, 

ש. חרון אף

הרב: חרון אף, אז אם יש חרון אף, אז מַתָּן בַּסֵּתֶר יש לו מסוגלות ויכולת וכוח, 

ש. (לא שומעים)

הרב: מהשכר שמונעים ממך צרות זה לא שכר? מה צריך לקבל רק ג'ובות? 

ש. (לא ברור)

הרב: תיתן לו לבנק

ש. אפילו עברו שלושה ימים? 

הרב: פשי! עברו כבר שלושה ימים, כן, מה הבעיה? ואם לא תיתן לו בכלל הוא ימות אחרי שלושה ימים? 

ש. (לא שומעים)

הרב: אז שלום, אז תן לו, אם אתה באמת רוצה שלא ידע ולא כלום, אז תן לו בבנק. 

ש. (לא שומעים)

הרב: כאשר הבורא יגלגל על ידו מצוה יחשוב בלבו: "כי היא טובה מאת הבורא יתעלה שהטיב בה אליו". ואל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה, ואל יחפוץ בכבודם בעבורה, ויביאהו זה להתגאות במעשהו, ויפסיד לבו וכוונתו לאלוקים, ויפסיד מעשהו ויאבד שכרו. 

שמעתם? אדם יכול לעשות מצוות ולהפסיד את הכל, איך מפסידים את הכל? הקב"ה מגלגל על ידו מצוה, מה זה מגלגל על ידו מצוה? אדם יכול לעשות מצוות בלי סוף נכון? מה זה מגלגל על ידו מצוה? כתוב: "מגלגלין זכות על ידי זכאי" לא כל אחד זוכה לכל מצוה, לא כל אחד זוכה לכל מצוה, אבל יש אחד שמתגלגלת על ידו מצוה.

(33:06) לדוגמה בית הכנסת הזאת התגלגלה מצוה על ידו של הרב יגאל כהן, שהחליט, והשם נתן בלבו להקים את הבית כנסת, בתוך ימים ספורים השם זיכה אותו והקים בית כנסת, ששנים כולם אמרו פה בסביבה: "איפה אפשר לעשות? מה אפשר לעשות? איפה אפשר לעשות? מה אפשר לעשות? איפה אפשר לעשות? מה אפשר לעשות? איפה אפשר לעשות? מה אפשר לעשות?" דיברו, דיברו, דיברו, דיברו, והשם לא גלגל על ידם את המצוה. עכשיו כאשר יגלגל הבורא על ידו מצוה, יחשוב בלבו, מה יחשוב? "יחשוב שהטובה הזו מאת הבורא יתברך שהוא הטיב בה אליו", הקב"ה עשה לו טובה והיטיב לו! אז הוא צריך לשבח את השם על הטובה שנתן לו.

אבל לא ישמח שישבחו אותו בני אדם על זה שהוא עשה את המצוה, "ואל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה, וגם לא יחפוץ בכבודם בעבורה", יתרחק כמה שיותר מהשבחים שנותנים לו בעבור המצוה, למה? זה יכול להביא אותו להתגאות במעשהו, מה זה להתגאות? הוא לא צריך להשוויץ ולהגיד לכולם: "כן כן בטח אני יודע אני יודע", לא צריך להגיד בפה, מספיק שבלב שלו הוא מתגאה, ויביאנו להתגאות במעשהו, ואז יפסיד את לבו וכוונתו לאלוקים, כי כל הלב והכוונה צריך להיות לאלוקים, לא בשביל שבח מבני אדם! לא בשביל להתגאות עליהם! אלא כל מה שעושים צריך להיות בשביל השם בלבד! ואם לא יהיה כך והוא כן יתגאה - ויפסיד מעשהו! ויאבד שכרו! למה? קיבלת שכר, זה שאתה הולך כמו טווס! אחלה שכר קיבלת! זהו מספיק לא מגיע לך יותר. 

אז אפשר להמיר, אתם שומעים? הרגשה של טווס לחיי העולם הבא, איזה טיפשות, שבן אדם בגלל שהוא מרגיש שהוא טווס - הוא יכול להפסיד שכר לעולם הבא נצח נצחים. 

ש. הוא אוהב את זה מה הוא יכול לעשות?

הרב: שיסבול. 100 אחוז מה לעשות

ש. האם הוא יכול לעשות תשובה

הרב: אדם כן יכול לעשות תשובה, על ידי זה שיעבוד על שפלות, 

ש. אבל הוא נהנה

הרב: אדם יכול לעשות תשובה גם אם הוא נהנה, גם אם הוא עבר עבירה ונהנה יכול לעשות תשובה, אדם עבר עבירה 

ש. (לא ברור)

הרב: אדם יכול לחזור בו, ולכונן, ולבכות, לפני השם ולהתחנן על הטעות שגבה לבו לפני השם, מה הבעיה?

ש. אבל שלא יחזור על זה---

הרב: כמו עבירות שבן אדם עשה ונהנה, נהנה מהעבירה, אז איך הוא יכול לעקור את ההנאה והוא נהנה? אם הוא מבין עכשיו את הגנות של העבירה, ואת הבזיון של העבירה, והוא מתחרט על זה, ומתעפר ומתפלש כמו שאומרים - אז הבן אדם הזה מתקן את זה. ומעתה הוא נוקט בדרכי הענווה והצניעות וכו' וכו'. 

ש. השאלה היא אחרת, לא לעקור את החטא, הוא הפסיד את השכר, אז זה חטא שהוא חטא, הוא מתקן את החטא, אבל הוא לא מקבל את השכר בחזרה, הוא מקבל אותו בחזרה?

הרב: בחזרה בחזרה, כל מה שאתה עושה מאהבה - אתה הופך אפילו את הזדונות לזכויות. הבנת? זה השם הרחום והחנון שנותן אפשרות לתקן הכל מכל כל. הנה השכל לא מסכים, אבל איך מי? אבל כבר קיבלת מה? איך אתה יכול? מה זה קומבינות? הקב"ה הטוב והרחום יודע שאנחנו ניכשל! הוא יודע! אבל הוא לא רוצה שניכשל! אז הוא נותן אפשרות, הבעיה זה שלאנשים יש את האפשרות לתקן את העבר ולא מתקנים, זה הבעיה! 

ש. מתקנים על הכל או פרט פרט?

הרב: פרט פרט, פרט פרט, 

ש. ואם אתה לא זוכר?

הרב: אם אתה לא זוכר אתה אומר על הכל, 

ש. מה שאתה זוכר פרט פרט

הרב: בדיוק

ש. אבל אתה לא יודע--- ואם אתה שמח מהדבר הזה? אתה שמח איך אתה יודע------

הרב: אם אתה שמח לבד אין איסור, כשאדם שמח בפקודי השם - זה מצוין, מי אמר לך לא לשמוח, אבל אם אתה שמח משבחים, זאת אומרת אתה מצפה להם, אתה יודע יש אנשים שפותחים בשיחה כדי שתגיע לה שהם רוצים שאתה תגיע, יש כאלה שמזמנים את עצמם לקראת, אתה מבין, יש כל מיני דברים תכסיסים, אז זה הבעיה. אם אדם אמר לך "אשריך! שזכית", אתה לא יכול לבלום אותו הוא כבר אמר, אבל אתה לא צריך להשתבח מזה, אתה לא צריך להרגיש שבח, אתה צריך להודות להשם "ישתבח הבורא שזיכה אותי", אבל לא בשביל השבח, 

ש. אם זה האשה?

הרב: אם אשתו מעודדת אותו –זה נפלא, הם שותפים, 

ש. הרב אני יכול להגיד שעשיתי פעולה מסוימת ---. אז מותר לך לעשות את זה?

הרב: אבל עדיין אתה מודיע שאתה חלק מזה, 

ש. אבל------.

הרב: בשביל מה אתה צריך? זה מראה כמה בן אדם מסכן, כמה הוא רוצה החשבה, הוא לא מחשיב את עצמו בכלל, הוא מרגיש שהוא גורנישט מיט גורנישט אפילו שהוא עשה דברים גדולים הוא מרגיש עדיין הוא אפס אם לא יעריכו אותו אנשים, מה אתה צריך הערכה מאנשים? מה אתה צריך? אתה זה אתה, יגידו עליך יותר - לא יוסיף לך, יגידו שאתה פחות - לא ימעיטו ממך, מה אתה צריך אותם? בשביל מה! יש אנשים שטופחים לעצמם על השכם כל יום. 

אמר לי פעם, סיפרתי את זה, אמר לי אחד: "תגיד לי איך אתה מרגיש שאנשים שמים ציציות וחוזרים בתשובה וזה וזה, איך אתה מרגיש?" 

אמרתי לו: "לא מרגיש שום דבר, אני הולך הביתה לישון וזהו, מחר קם יש עוד יום, צריך לעבוד ממשיך---"  

- "אני לא מבין את זה, מה? אין לך איזה הרגשה ככה וזה---" 

אמרתי לו: "לא אין לי שום הרגשה", 

ש. למה זה נותן

הרב: לך זה נותן, לך זה נותן

ש. למה? ---..

הרב: בקיצור הוא אומר לי: "אני נגר, אני נגר, אני לדוגמה אחרי עשר שנים יכול לדפוק בדלת שעשיתי ארון מטבח: "שלום! אני הנגר שעשיתי לכם את הארון מטבח אפשר להיכנס לראות איך הוא נראה?" מכניסים אותי ואני רואה ואז יש לי חדוות יצירה", ככה הוא אומר לי, 

אתה מבין, הוא שוכח מה שהוא עשה כל החיים שלו, איפה הוא עשה ארונות, איפה זה, מדברים אתו שיחה, 

"אתה גר ברעננה?" 

- כן, 

"או שמה אני עשיתי כמה ארונות קיר וכמה זה וכמה זה", 

הוא חייב לתקוע איפה שהוא עשה בכל מקום ובכל שיחה, מה זה מעניין מי בכלל מדבר איתך על זה? הוא תוקע "אני הייתי שמה", ואנשים "בטח בטח אני הייתי באוסטרליה" 

- כן כן, 

ואם הוא לא היה? 

- "כן בטח ראיתי את זה בגוגל ארט... כן כן", 

אתה מבין חריט, אנשים כל אחד רוצה להחשיב את עצמו בסיפורים, תעבוד חביבי! באנו לעבוד אין זמן יאלה! תרוץ! 

ש. בקיצור אני רואה מכל זה את מידת הענווה, כי מידת בגאווה זה בעיה כבוד הרב

הרב: ודאי, ודאי, ודאי.

ש. זה בעיה

הרב: זה הבעיה של רוב העולם, לכן יש אנשים יצאו מן העולם, עשו הרבה מעשים, יגיעו לעולם האמת, 

ויגידו לו: "מה אתה מחפש בקשה?" 

- "איפה מה שמגיע לי?" 

אומרים: "קיבלת למטה, קיבלת בשפע, דאגת לקבל דאגת!". 

אדם צריך לדעת העבודה לאלוקים - לבדו. לא צריך שבח ולא צריך כלום, ויגנו אותך ויאמרו... מה זה משנה עזוב אותך הכל שטויות---... תעבוד תעבודתעבוד, אין זמן, אין זמן! אם תתמקד מה אמרו ומה לא אמרו – לא תספיק שום דבר לעשות.

ש. (לא ברור)

הרב: נכון.

ש. זה לא בשביל שיגיד לי "כל הכבוד!" וזה, אני לא צריך את זה, אני צריך להרגיש טוב כדי...

הרב: כל מה שדיברנו זה אם הוא מקבל שבח מאנשים, לא אם הוא מעריך את מה שהשם נתן לו טובה, הוא צריך להודות להשם על הטובה שהוא נתן לו.

ש. (לא ברור)

הרב: אז למה הוא צריך את הכבוד? 

ש. יצר הרע

הרב: בסדר, אז תהיה עם יצר הרע בגיהינום, אין בעיה, 

ש. מה אבל זכותו לקבל שכר על המצוה, 

הרב: הוא קיבל כבר, 

ש. ממה שזה שאמרו לו "יישר כח!"---

הרב: נכון נכון, אבל הוא העריך את המצוה בשבח של בני אדם, לכן, כיוון שהוא העריך את העולם הבא שלו בשבח מצוה פה בעולם הזה - אז זה השכר שהוא מבין שמגיע לו, הוא לא מסתפק במה שיש לו לעולם הבא, הוא אומר לא, אני רוצה עוד, אני רוצה פה.

דרך אגב: זאת אומרת אם מגיע לך עולם הבא - אם מגיע לו, אם אחד עשה מצוה שמגיע לו על זה מיליארד דולר, אבל הוא יקבל את זה בעוד חודש, 

אבל הוא אומר: "לא! לא, אני רוצה עשרה שקלים כבר עכשיו", 

אז העשרה שקלים של עכשיו יותר חשובים ודחופים לו מהמיליארדים שיקבל אחר כך, 

ש. (לא ברור)

הרב: עזוב אותי מילים, יצר הרע, כל הזמן מילים, אתה על הזמן מאשים את יצר הרע, אתה יצר הרע, אם אתה מחליט כל הזמן יצר הרע - אתה כבר זה הוא. כל מילה, יצר הרע, יצר הרע, יצר הרע, תשתחרר ממנו.

ש. אני מנסה

הרב: אתה לא מנסה, אתה כל הזמן מלביש עליו את כל האשמות.

ש. בן אדם עושה מצוה, חצי מהחיים שלו הוא עושה את המצוה הזאת ובסוף אנשים אומרים לו: "יישר כח!" וזהו, לא צריך... 

הרב: אמרנו לא שאמרו לו, אלא שהוא שמח שמשבחים אותו בני אדם. כתוב "אל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה" 

ש. כתוב ששמח---

הרב: אל ישמח!! ואומר: "אל יחפוץ בכבודם בעבורם", 

ש. שה אם הוא שמח בגלל המצווה ולא ------.

הרב: בשמים יבררו אם שמחה מזה ומזה ויחליטו, אין שום בעיה אתה יכול להגיד שזה לא ושם יגידו לך אם זה כן, אין בעיה, מי שרוצה לחרט את עצמו אין בעיה וול - קם 

ש. (לא ברור)

הרב: יכול להיות

(יש הרבה בדיחות בקהל ולא מובן וכבוד הרב צוחק)

הרב: זה לא צריך לבקש זה אוטומטי! עוד פעם תשמע מה כתוב: "אל ישמח בשבח אותו בני אדם, ואל יחפוץ בכבודם בעבורם", אתה מצד עצמך אל תשמח ואל תחפוץ, אם אתה לא יוזם ולא כלום ובאו ואמרו לך איזה שבח - אתה בלב שלך בפנים לא שמח, מה זה "לא שמח", - מה עשיתי? עשיתי מה שצריך.

זה כמו עכשיו אני שואל אותך שאלה: כשהיית ילד קטן ואמא שלך האכילה אותך, אז אתה לקחת ביס אז היא אמרה: "יופי! גיבור, יופי גיבור", ואתה שומע גיבור, "פתח פה גדול" ואתה פותח פה גדול ומכניסה לך, יופי גיבור, והילד מפסוט מכל השבחים האלה וממשיך לאכול, הוא לא רוצה לאכול, אבל עם השבחים הוא פותח את הפה. עכשיו תאר לך בגיל שלך שאתה אוכל במסעדה ואומרים לך "יופי גיבור", מלצר עומד לידך ואומר לך: "איזה גיבור, איך אכלת איזה ביס, איזה זה!"--- תגיד לו: "מה, אתה מפגר? תעוף מפה! מה, אני ילד קטן? מה אתה עובד עלי? למה מה עשיתי? אני חייב לאכול!".

אותו דבר המצווה! עשית מצוה, מה אתה מחפש שישבחו אותך, עשית מה שצריך, מה אתה---.? רק השכל של האנשים כמו ילדים קטנים, נשארו קטנים, "תשבח אותי! כל יום תשבח אותי", מה תשבח אותי? מסכן האדם אין לו את "האני שלו" לא חי את "האני" שלו כל הזמן חי את האחרים! "מה יגידו עלי מה יגידו? מה אמרו מה אמרו? מה אמרו מה אמרו? שמעת מה אמרו?" כל הזמן "מה אמרו?" מה אכפת לך מה אמרו? אתה זוכר מה היה אתה זוכר לפני שלושים שנה? תספר לו תספר לו תספר לו---.. אש הדא? מזה הדברים האלה? תחיה תחיה תזרום קדימה סע! 

ש. אבל אין לו ערך עצמי

הרב: זה הבעיה שהוא מחפש את הערך העצמי ממי שלא יכול להעריך אותו, מה אתה מבקש ממנו ערך עצמי? הוא יודע להעריך אותך, או שיעריך אותך יותר או שיעריך אותך פחות, ואם הוא יעריך אותך בדיוק אז מה הוא הוסיף, מה הועיל! אתה זה אתה, אין יותר מאתה! 

ש. אבל זה טבע של בן אדם

הרב: זה לא טבע של בן אדם, 

ש. אני רוצה שאדם ילד לעבודה ובעל הבית שלו לא יתן לו מילה אחת טובה, אני רוצה לראות הוא לא יעבוד שמה אפילו אם יתנו לו 100 שקל לשעה

הרב: למה אתה אומר? אצלי עובדים אנשים ולא מקבלים מילה אחת טובה, הכלל אצלי זה ככה, כל זמן שאני לא מעיר - אתה בסדר גמור, אם אני מעיר אז אני מעיר על מה שלא בסדר, אז מה צריך להעיר? אדם עשה מה שאמרתי לו, אני צריך להגיד לו: "יפה שעשית מה שאמרתי!" ? ברור שיפה שעשה מה שאמרתי כי לא אמרתי לך משהו אחר.

(יש מלא דיבורים בקהל –)

ש. אז האשה רוצה---

הרב: אז מה אם היא רוצה? אז מה היא רוצה? זה יש בעיה אצל נשים ואצל תינוקות ואצל יצר הרע, יש "שמאל דוחה וימין מקרבת", שמה זה בעיה אתה מבין, זה טיפוס צריך לטפל בטיפוס, אבל הנקודה היא: שאדם צריך לדעת, אתה לא צריך לשמוח בשבחים ואתה לא צריך לחפוץ בכבוד, אמרו לך - אמרו לך בסדר, לא אמרו? בסדר גמור, זה סימן שהם יודעים בדיוק מי אתה, למה הם לא אומרים? מהקנאה, מה פתאום שיתרום לך שבחים?

ש. כבוד הרב מישהו הנוע אין לו גאוה, כמו שהרב אומר, הוא לא צריך את זה, 

הרב: ודאי שלו, 

ש. מי שלא - אז הוא צריך לעבוד על המידה הזו, מי שצריך את זה אז יש לו בעיה, הוא לא צריך את השבחים, כשאומרים לו הוא לבד דוחק את זה, 

הרב: אפילו לא לדחוק, במה יש לשמוח? עשיתי דבר פשוט צריך לשמוח? 

ש. אדם חייב הערכה

הרב: קודם כל זה נכון, אדם חייב הערכה עצמית, 

ש. בלי הערכה אני מת אני לא קם בבוקר

הרב: רגע אני שואל אותך אתה חושב שמעריכים אותך כמו שאתה באמת נכון? 

ש. לא

הרב: ידעתי, ואתה לא מת, 

ש. בסדר

הרב: ואתה לא מת

ש. אבל זה מעודד אותך

הרב: אבל זה לא מעודד כי אתה גם לא מקבל את ההערכה האמתית 

ש. אני מקבל 5 אחוז

הרב: 5 אחוז? 5 אחוז, 95 אחוז אתה לא מקבל אתה צריך למות אתה יודע כמה פעמים? 

ש. אי אפשר בלי הערכה, אפילו העובדים של הרב עצם זה שהרב לא אומר להם - זה הוכחה 

הרב: מאה אחוז זה מה שאני אומר, 

ש. הרב הרגילך אותם, שהשקט זה ההערכה

הרב: מה לא טוב? אני לא מבין אמה אתה מדבר, אדם היה בצבא גמר את הצבא, לא העריכו אותו בכלל, כלום, לא כל יום, מה הקצין בא, לא הבנתי מה בצבא, הקצין בא ואמר לך: "תודה רבה שקמת! כל הכבוד שקמת, כל הכבוד שהתאמנת!", לא, נגמר בסוף כתוב: "גמר את הצבא בהצטיינות", 

- אה, עכשיו אומרים לי? 

- לא! כי שלוש שנים לא אמרו נגדו שום טענה, כתבו שהוא סיים בהצטיינות, אבל לא הבנת! מה, אתה רוצה על כל פעולה שיגידו לך? 

ש. אבל הרב לא אומר

הרב: אני לא אומר? אני אומר לכם שבאתם כל יום, לא אומר לכם? 

ש. זה גם הערכה

הרב: לא זה בגללי אני אומר לכם, תודה רבה שבאתם אחרת אני מדבר לעצמי, 

ש. צדקה---

הרב: זה לא הסיבה, זה לא הסיבה, זה לא הסיבה, זה לא הסיבה, זה לא הסיבה, זה לא הסיבה, זה לא הסיבה, זה לא הסיבה! הסיבה שצריך לפרגן לאנשים זה לא בשביל האדם שעשה את הפעולה, כי האדם שעשה את הפעולה הוא כבר עשה אותה, אז מה הפרגון מוסיף? 

ש. מוסיף

הרב: בשביל שאחרים ילמדו לשבח דבר כזה, שהדבר הזה הוא שבח לעשותו! כל הפרגון

ש. ---.

הרב: אולי הוא יודע אבל הוא עשה, מה אתה צריך להגיד לו? עשה טעות אז מפרגנים אותו? 

ש.. שידע אם עשה טוב

הרב: תגיד, מה אתה חושב שאנשים--- מה, רק אתה תהיה מבקר המדינה שתפרגן או לא תפרגן, ותקבע אם עשו טוב או לא? שמעת? אם אדם עשה מצוה, אם אנחנו מפרגנים למצוה שהוא עשה - אנחנו מודיעים ברבים את חשיבות במעשה שעשה כדי שאנשים ימשיכו לעשות כדבר הזה, מפרסמים עושה מצוה, למה "מפרסמים עושה מצוה"? כדי שידעו שהמצוה שהוא עשה החשוב מאוד שצריך לעשות וממנו צריך ללמוד, ככה צריך לעשות! זה נקרא מפרסמים מעשה מצוה, עושה מצוה, למה? בשביל שידעו שזה הדרך ילך בה. 

אבל הפרגון כלפי אדם עצמו – הוא לא נזקק לו, הריח הוא עשה את המצוה הוא יודע מה הוא מעשה, למה אתה צריך לפרגן, מה אתה נותן לו חותמת? אתה נותן לו חותמת? זה כאילו אתה אומר לעצמך – "אני חזק אמן! אני גיבור נכון!" אני--- אתה צריך לאשר את מה שעשית? עשית כבר! למה עשית? בגלל שאתה יודע שצריך לעשות, בא אחד ומאשר לך, מה אני צריך אותך שתאשר לי? מה אני צריך שתאשר לי? 

נתתי צדקה, אתה בא ואתה אומר לי: "כל הכבוד שנתת צדקה!", מה זה "כל הכבוד"? מה, אני לא יודע שצריך לתת צדקה, אתה אומר לי "כל הכבוד!" ? כאילו בטעות עשיתי את זה, עשיתי כי צריך לעשות. אבל הפרגון צריך להיות כדי לחזק עושה מצוה, 

ש. ---

הרב: לא לא לא לא לא למה? כי יש אנשים שהם רשעים, אתה יודע למה הוא עשה את זה? בגלל ככה וככה אני אומר לך, אני מכיר--- כך וכך, אז בא אחד נותן חיזוק, אתה מבין כדי שלא יסתכלו לכיוונים שליליים כאילו הבן אדם עשה ככה וככה.

ש. אבל זה משפיע על הבן אדם שעשה, זה נותן לו הרגשה טובה

הרב: לא צריך הרגשות, מה צריך הרגשות, אתה אכלת בשבת? מישהו שיבח אותך שאכלת? ואם יבוא וישבח אותך "כל הכבוד שאכלת הרבה בשבת!" ?

ש. אני עשיתי מבצע משהו שקשה לעשות אז הוא שלח לי ב-אס אמ אס מילה טובה 

הרב: אין שום בעיה, אין שום בעיה, זה הערכה, זה הערכה

ש. בפעם הבאה---..

הרב: זה הערכה, זה הערכה, אתה יכול לשלוח, ואתה יכול להגיד: "ואשריך ותזכה!" וזה--- מה קשור עכשיו שאדם איך קוראים לו מחכה לזה כאילו מזה הוא חי, 

ש. אבל זה טוב

הרב: מישהו אמר שלא, אבל לא ישמח בעצם זה שמשבחים אותו, השמחה שלו צריכה להיות מעצם עשיית המצוה, ולא מהשבח, 

ש. ---.

הרב: אתה צריך להרגיל את עצמך תקשיב, אתה צריך להרגיל את עצמך לא להיות נפעל ממעשה בני אדם - בשבחם או בגנותם. אתה צריך להיות שעושה את מה שצריך לעשות ושלום על ישראל זה הכל. 

ש---.

הרב: ---בה בשביל לגלות בקיצור הנקודה היא: אדם צריך להיות במצב שהוא שמח בעצם המצוה שהוא עשה, הוא לא צריך שמחה מאחרים שישמחו אותו במה שהוא עשה. אם אתה תאכל ויגידו לך: "כל הכבוד שאכלת!" – אתה תשמח על מה שהוא אמר לך? כאילו עכשיו התיאבון שלך נהיה יותר, אתה נהנה יותר? אתה שבע עוד יותר? מה התוספת הזאת עושה? שום דבר. אבל בן אדם מסכן, אין לו מספיק כבוד בחיים, והוא ממש מרגיש שאף אחד לא מפרגן לו ולא כלום, אז לכן הבן אדם הזה הוא שמח על כל דבר שאומרים לו וכו' וכו' וכו' וכו', אז לא אכפת לנו אם אתה שמח מדברים מאמירות וזה פה ושם. בשמחה של מצוה אם השם גלגל לך מצוה לידך ועשית אותה - אתה צריך לדעת על הטובה שהשם גלגל.

אני חוזר על מה שכתוב ותשימו לב: "וכאשר יגלגל הבורא על ידו מצוה" - השם מגלגל את המצוה על ידו, "יחשוב בליבו שהיא טובה מאת הבורא יתעלה שהיטיב בה אליו" - הקב"ה זיכה אותו והיטיב לו במצוה הזאת ודוקא אליו נתן אותה אז הוא שמח ומודה לקב"ה. "ואל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה" - מה יש מה יש? קצת שמחה שמחה שמחה, "ואל יחפוץ בכבודם בעבורה" - זאת אומרת אל ישמח אחראי ששיבחו אותו, אל ישמח שמשבחים אותו ואל יחפוץ בכבודם, זה פה הוא יוזמה אישית, הוא חפץ בכבודם והוא בעצמו מביא את עצמו לידי זה שיכבדו אותו.

למה? זה יביא אותו להתגאות במעשהו, זה יביא אותו להתגאות במעשהו. קשה להגיד שהרבה אנשים לא יגיעו להתגאות מרוב שבחים שמשבחים אותם, אבל זה הביא אותו להתגאות במעשהו, ומה יקרה? מה יקרה? "יפסיד לבו וכוונתו לאלוקים" – הרי מה עשית? עשית את זה בשביל האלוקים? קיימת את המצוה לאלוקים? לא קראת לאנשים לפני עשיית המצוה: "בואו תראו מה אני הולך לעשות!, בואו תראו מה אני הולך לעשות!" נכון? עשית את לאלוקים נכון? אז הכוונה של הלב שלך היתה לאלוקים, ועכשיו מה? אם אתה מתחיל להשתבח מאנשים ואתה חפץ לקבל כבוד מהם - אתה מפסיד את הכוונה שהכוונת לאלוקים, כי עכשיו ניכר, ניכר בעליל שאתה מחפש שכר עכשיו על ידי השבחים מאנשים, אתה מפרסם ומודיע את מעשיך, ואתה חפץ בכבוד מהם, ממילא אתה מקבל את שכרך עכשיו! ואז יפסיד מעשהו ויאבד שכרו! 

אז עשית מצוה, אשריך ואשרי חלקך, אם ישבחו אותך - תגיד תודה רבה אל תתפעל מזה ולא כלום ואל תשאף, ואל תתחכך עם אנשים בשביל שישאלו וידעו וזה ופה ושם---

"ואני עתיד לבאר את בשער המתאים בעזרת השם עוד בהמשך אנחנו--- אז זה החלק החמישי". 

ש. כן? 

הרב: כן, 

ש. יצא לי להיות כמה שנים עם הבן של טולדנו, השם ישלח לו רפואה שלמה אני חושב הרב מכיר אותו, הרב של הרב ברוך טולדנו, ---.ישיבה קטנה באשדוד, נותן דרשות במוסר, כשיצאנו לאותו הוא התחיל לבכות ממש בכה בדמעות, אמרתי לו: "כבוד הרב למה אתה בוכה?" 

אומר: "מה עוזר כל מה שאני עבדתי וטרחתי והכל שאנשי הכולל עמדו בתור ונשקו לי את היד, ומה עושה לי היצר הרע, אומר לי: "אתה רואה...." ---. אני מדבר על בן אדם שהיה בן 80, מה עושה בן אדם שיורד מהבמה יש שמה 2000-3000 כולם מתרפסים ליד הרב", 

הרב: אז מה אתה רוצה עכשיו? 

ש. כנראה שהוא לא נהנה בגלל זה הוא בכה, ההפך הוא הצטער מזה - הוא ממש בכה, אני מגיע למסקנה שאנחנו לומדים עם מלאך לא עם בן אדם, 

הרב: רגע רגע תקשיב, אני רוצה שתבין, עכשיו אני רוצה להבין, בגיל 80 הוא רק נזכר בזה? 

ש. כל החיים שלו היה ככה, 

הרב: ותמיד הוא בכה אחרי זה? 

ש. לא הוא תמיד דיבר ---...

הרב: אני שואל תמיד הוא בכה אחרי שנשקו לו את היד? 

ש. פה זה היה מקרה

הרב: פה זה היה מקרה זה אחת, שתיים שואל עוד שאלה: הוא הפסיק אחרי זה לתת דרשות

ש. לא הוא המשיך

הרב: למה הוא לא הפסיק? כי לתת דרשות יותר חשוב מהצער על הנשיקות, נכון? אני הודעתי באחת הקלטות שאני לא סובל שמנשקים אותי ביד עם הטילל של האנשים, ולמרות כל זאת ממשיכים לטלל וגם מושכים לי את היד בלי רשות, נו את זה אתה רוצה שאני לא ילך להרצאות בגלל זה? 

ש. אני מבין שאנחנו לומדים עם מלאך, אם הרב יורד מהרצאה ------..

הרב: אתה יודע אני מוכן לתת לך עכשיו שכולם יעברו וינשקו לך את היד ונראה איך תרגיש אחרי זה, 

ש. חס וחלילה, אבל אם הרב יורד מהרצאה---

הרב: ואני מרחם על אנשים ואני מכוון להם את היד אחד פה ואחד פה שלא יהיה על הטילל של השני אני עושה ככה, 

ש. אם הרב לא מקבל סיפוק---- אז הרב עשה דבר גדול

הרב: זה מה שלימד אותי, זה מה שלימד אותי הרב שלי השם יניחנו בגן עדן, אמן!!! הרב יחיאל כהן משבזי, אני הייתי עושה ככה בהתחלה, לא הייתי מסכים, אז הוא אמר לי: "אתה לא עושה בסדר, אתה מעליב אנשים, אנשים נפגעים!, הוא לא מבין למה אתה עושה ככה, אז תיתן להם!" בגללו התחלתי לתת, קודם לא הייתי נותן, 

ש------. נסע ברכבת האדמו"ר מגור, וכולם כיבדו אותו --- אז אמרו לו: "היהודים רוצים לראות אותך, תזכה אותם!", אז הוא עשה את זה וזיכה אותם הוא לא צריך את זה ויהודים מרגישים שעשו משהו, 

הרב: נכון, נכון, ראיית פני צדיק, "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה" (דברים יא, כו) אמר משה רבינו, עצם ראיית פני צדיק - נותנת ברכה. 

ש. אני עם הרב במיאמי כשהרב ירד מן הבמה היו שמה כמה אלפים, דיברו על --- רק מלאך יכול לרדת במה כזאת ולא להגיד "תראו מה עשיתי" 

הרב: אני לא יודע על מה אתה מדבר, 

ש. איזה התלהבות היתה, מה הרב יורד מהבמה כאילו דיבר לפני חבר שלו? 

הרב: יורד מהבמה הולך הביתה, מה 

ש. מה זה אותה הרגשה כאילו לתת שיעור לפני בן אדם אחד? 

הרב: הפוך, אם אני הייתי רוצה כבוד עוד הייתי על הבמה עוד, 

ש. אני לא מדבר עכשיו על זה

הרב: נשמה, נשמה, נשמה צריך לעבוד את הבורא, אין זמן לשטויות, משחקים והצגות זה בתיאטרון, אדם צריך לעבוד, לעבוד זה פירושו "ללכת מחיל אל חיל", כל הזמן להמשיך, מה שהיה תשכח, בלי טפיחות על השכם "קדימה, קדימה!" מה נשאר? מה עוד צריך לעשות? ככה צריך אדם להסתכל, אנשים חיים נוסטלגיה, חיים שכאלה, חרטות שטויות, אתה מבין מזה הדיבורים? אדם חייב כל רגע למלא את הרגע בתוכן, כל רגע למלא את הרגע בתוכן, כל רגע כל רגעכל רגע, אם אתה מתרפק על העבר - הרגע שלך עבר לעבר הלך על העבר בלי תוכן.

ש. אז אתה מלאך אבל באמת כבוד הרב------ 

הרב: אתה כל הזמן מחפש מלאכים אני לא יודע מה, 

ש. אני אומר שהרב מלאך

הרב: אני יודע למה אתה אומר שאני מלאך, כי אתה רוצה להגיד שאתה לומד בשיעור עם מלאך.

ש. כבוד הרב אחר האיצטדיון בעזרת השם שהרב ימלא אותו לא רק ימלא אותו אלא יהיו בחוץ עוד 40 אלף איש, הרב יוצא משם כאילו שהוא יוצא מישוב של 100 איש?

הרב: בטח, אני שואף ל100 אלף אחר כך, 

ש. הבנו, הרב אומר שצריך ללמוד בתכל'ס לא בדמיונות, 

הרב: נכון, ממה שהשם משכה אותנו בלבד וזה מספיק, עצם זה שהשם נתן לך זכות לעשות מצוה - זה השכר הכי גדול שקיבלת, עצם זה שאתה עושה את המצוה, מה עוד אתה צריך יותר? כל השאר זה שטויות והבלים, זה סימן שאתה בכלל לא מעריך מה עשית, ואתה לא יודע מזה מצוה, ואם אתה מחכה לשבח של בן אדם - שאבן אדם אומר את זה שזה עם אינטרס, יכול להיות גם עם אינטרס, אם זה אתה מחשיב במקום המצוה - אז אתה על הפנים בהבנת המצוות. 

ש. לא חס ושלום מחשיב את זה אבל, ההרגשה הטובה, הרב לא עושה את האצטדיון בשביל לקבל כבוד, הרב עושה את האצטדיון בשביל עם ישראל, אבל כשהרב ירד מהאצטדיון בעזרת השם ירד למטה ו-40 אלף איש יסגדו לרב, והרב ירגיש כאילו הוא יושן במיטה, אני בטוח הרב מלאך!

הרב: אני יכול להרגיע אותך אף אחד לא סוגד לאף אחד, אני כבר הייתי בשתי אצטדיונים ואין סגידה ואין בטיח ואין שום דבר, ויש הרבה ביקורת והרבה השפלות הרבה ביזיונות והרבה קנאות והרבה זה--- ובלי עין הרע ברוך השם, ואמרתי שהעולם הבא שלי בנוי יותר מהזכויות שלי על אלה שמדברים עלי לשון הרע, אלה שמדברים עלי לשון הרע מעניקים לי עולם הבא לאין שיעור, 

(1:11:08) ואני במעמד זה רוצה לתת להם "מי שבירך", מי שברך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות הוא יברך את כל מספרי לשון הרע, שיזכו בעזרת השם לחזור בתשובה, אמן!!! ושאוכל להחזיר להם את העולם הבא בחזרה, ושלא אצטרך לכל הטובות האלה, אמן!!! 

מה אתה דואג אתה חושב שמי שיש לו כבוד אז אתה חושש שבאמת זה כבוד? אתה יודע כמה זה בעיות? אתמול למדנו שרב אומר: 99 מתים מעין הרע ורק אחד בדרך הטבע, אתה מבין? אז אתה נכנס למקום סכנה? אם אתה עושה כאלה דברים גדולים וכו' וכו' אתה נכנס למקום סכנה, ולמרות זאת נכנסים, כי צריך לעשות את עבודת השם בכל מחיר במסירות נפש, מה לעשות? השם ציוה - אז צריך לעשות, עם כל מה שיהיה לאחר מכן. 

ש. (לא ברור)

הרב: הם לא מקנאים במצוות, הם מקנאים בהצלחה בתוצאות, בהחשבה בערך בזה הם מקנאים. 

ש. אלה עם העין הרע הם עושים לשם שמים? זה לא הגיוני?

הרב: זה לא הגיוני, מי שלא פוחד גם מעין הרע זה לא פוגע, 

ש. בסדר, אבל אם עכשיו חילוני אומר: "ואי איזה כבוד יש לו!", הוא יכול לקבוע בכבוד הרב שעושה לשם שמים? 

הרב: מי שבאמת עושה לשם שמים אמיתי - אין לו שום פגיעה משום דבר. 

אבל מי שזה לא בדיוק - אז זה בעיה.

"פירוש החלק השישי, והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא, אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם, פירוש החלק השישי {הלו! אתה מקשיב?} פירוש החלק השישי והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא, אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם, הוא על שני פנים: גמול בעולם הזה בלבד, וגמול בעולם הבא בלבד. ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד, ולא פורש לנו ביאור זה באר היטב, אך ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה הכולל, ולא חילק הגמול על העבודות בעולם, כמו שעשה בעונש על העבירות בעולם. כמו שפירש המעשים שעושיהם חייבים סקילה שריפה הרג וחנק, ומלקות ארבעים, ומיתה וכרת, ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה, ונזק שור בור ושן ואש, ונותן מום באדם, ושולחת יד במבושיו, והמוציא שם רע והדומה לזה. אבל גמול העולם הבא ועונשו - לא פירש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים". 

אז הוא אומר ככה:  גמול העולם הזה והעולם הבא, שיהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם, שאדם עושה מעשים טובים בעולם, אז מגיע לו שכר בעולם הזה ומגיע לו שכר לעולם הבא, הגמול הזה הוא על שתי פנים: גמול העולם הזה בלבד, וגמול בעולם הבא בלבד, אז יש שכר בעולם הזה שמקבלים עליו בלבד ולא מקבלים לעולם הבא. ויש שכר שמקבלים לעולם הבא ולא מקבלים בעולם הזה, ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד - שמקבלים שכר בעולם הזה וגם לעולם הבא. ולא התבאר לנו הפירוש הזה באר היטב.

איך הולך החילוק בדיוק בכל המצוות מה כן ומה לא ואיך ביחד וכו', אבל הקב"ה ערב לעמו גמול כולל על מעשה הכולל. איך הקב"ה יחשבן ויתן - הקב"ה ערב שלא יקופח שום אדם במה שמגיע לו. ולא חילק הקב"ה את הגמול על העבודות בעולם, כמו שעשה בעונש על העבירות. כשעושים מצוות – אין לנו ביאור מדויק מה השכר של כל מצווה, אין לנו ביאור מדויק. על העבירות כן! כל העבירות שקראנו קודם: סקילה וזה וזה וזה--- כתוב, עושה עבירה כזאת - סקלה, כזאת - הרג, כזאת - חנק, זה מלקות זה ככה זה ככה, על עבירות כתוב מה מקבלים על כל דבר.

על מצוות לא כתוב מה השכר שמקבלים ואיפה בדיוק וכמה וכו'. למה? לא ביאר הקב"ה למה? אז הוא עכשיו מסביר לנו כמה פנים שנבין למה. מהם, אחת הסיבות, כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו. אנחנו לא מכירים את הנפש בלי הגוף, כל שכן מה שתתענג בו, אז אם אנחנו לא מכירים את הנפש, מה צורתה, אך איך נבין מה היא מתענגת? אז אני לא מבין איך היא מתענגת, אני רגיל שגוף אם אוכלים טועמים– אם טועמים נהנים, אבל נפש אני לא יודע מה זה בשביל שאני אדע ממה היא נהנית וממה היא לא נהנית, או ממה היא מצטער או לא יודע מה הגמול ומה העונש, אז אנחנו יכולים לעשות דימוי, דימוי להגיד: כמו שפה הם שורפים אותך באש - אז תבין כמה זה כואב, אז תבין עכשיו אם ישרפו אותך באש וכו' וכו', דימויים. 

אבל במהות הנפש אנחנו לא מכירים, ולכן אנחנו לא יכולים לדעת איך להגיד מזה עונג ומזה גמול בדיוק. הרמב"ם אומר: כמו שעיוור מלידה אי אפשר להסביר לו את הגוון של הצבעים, וכמו חרש מלידה שאי אפשר להסביר לו את שמע הצלילים, ככה אי אפשר להסביר למי שיש לו נשמה מה העונג שהיא מרגישה, כי הוא אף פעם לא הרגיש עונד נשמה בלי הגוף, כל מה שהוא הרגיש זה דרך הגוף, והוא לא יודע מזה בלי גוף. אז לכן אי אפשר להסביר בדיוק. אפשר לתאר תיאורים: שאם פה ראה הנאה כזאת - אז שמה זה לאין שיעור זה כך וכך וכך, ולדמות כל מיני דימויים, וזה אפילו לא לאפס קצה ממה שבאמת זה.

ש. שמעתי שמוזיקה---

הרב: יש הנאות שהם רוחניות, כגון: הנאה של הסתכלות - שאדם מסתכל רואה נוף דברים כאלה, אדם ששומע צלילים, אז הנשמה נהנית מזה, גם ראיה הנשמה נהנית לא הגוף, הגוף לא נהנה הגוף נהנה מאוכל מנוחה מדברים כאלה, מלימוד תורה חוכמה, אדם נהנה זה הנאה רוחנית.

ש. האדם---

הרב: הגוף הוא מחסום בשביל לראות רוחניות

ש. אבל רואים דברים

הרב: מה רואים? חשים לא רואים

ש. (לא ברור)

הרב: מזה קשור לזה

ש. אני שואל

הרב: לא, לא קשור! אך פירש את זה הקב"ה אותו למי שהיה מבין העניין הזה, כמו שנאמר ליהושע (זכריה ג,ז) "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה". אז יש בודדים בעולם שיכולים להבין את הדברים שהשם גילה להם את הסודות האלה כיוון שהם שכו בזכות עצמם לעלות למעלה ולחוש את הדברים. 

ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו. אבל רמז למה שיהיה אחר המות, שתשוב הנפש כצורת המלאכים, הרי המלאכים זה נקרא "נבדלים" הסכלים הנבדלים קוראים להם, מלאך, הוא שכל נבדל מגוף, שכל נבדל מגוף, אז אנחנו כשנתפשט מהחומר מהגוף אנחנו נהיה כמו מלאכים, שכל נבדל מגוף, אז כל זמן שאנחנו בגוף - לא נוכל להשיג את הדברים האלה, אבל רמז לנו שלאחר המות - שתשוב הנפש בצורת המלאכים, בעניין פשיטותה ודקותה, ועזבה להשתמש בגופה, כשהיא תהיה מזוככת והיא תזהיר בזוהר העליון - והיו מעשיה טובים בעולם הזה. 

אם המעשים שלה היו טובים בעולם הזה - והיא תגיע לפשיטות ככה ודקות וכו' וכו', אז היא תזכה להכיר וכו', אבל אם אדם הוא היה בעל עבירות - הוא לא יזכה. אז זה סיבה אחת למה? אי אפשר לפרש לנו, כי איך תפרש לנו אם אין לך השגות בזה? הגוף העכור לא מניח לך להבין את בכלל, ואף פעם לא חשת בזה, אז לא תוכל להבין את זה, אז אי אפשר להסביר דבר כזה. עונש אפשר להסביר כי זה בגוף, סקלה הרג חנק מלכות זה בגוף! אז כל העונשים אפשר להסביר אותם.

ומהם סיבה נוספת: שגמול העולם הבא ועונשו – לא צריך בכלל להסביר, למה לא צריך להסביר? כי הוא היה מקובל אצל עמי הארץ, לא רק אצלנו אצל כל עמי הארץ כל העמים בעולם, השכר והעונש מקובל, קבלה איש מפי מאיש, מהאדם הראשון קבלה איש מפי איש בכל העולם כולם יודעים משכר ועונש, מהנביאים, ומושכל אצל החכמים, והניחו לזכרו בספר, ולא היו צריכים לכתוב את זה בספר כי כולם ידעו, כמו שהניחו לזכור הרבה מפירוש המצוות והחובות, מפני שסמכו על הקבלה. 

אז יש הרבה דברים שלא כתובים במפורש בתורה, והם ידועים שצריכים לעשותם, וכל זה בגלל שהדברים הם מפורסמים. להסביר לבין אדם שצריך דרך ארץ? אז מה אתה רוצה שיכתבו כל הדרך ארץ בתורה? כשאומרים "תודה" אומרים "בבקשה", שאומרים ככה עושים ככה עושים ככה? לא כותבים כאלה זה דברים פשוטים, שכל העולם יודע.

אז כיוון שכל העולם יודע משכר ועונש, ובאמת גם מסקרים שעשו גם בארה"ב יותר מ-60% מאמינים בגן עדן ובזה... ובגיהינום ובשכר ועונש וכו' וכו', ולמעשה בדורות קודמים כולם האמינו, רק האתאיסטים האפיקורסים החליטו ככה לשבש את הדעות ולהטיל ספקות, שהם שלוחי היצר הרע, שהוא מתלבש עליהם בשביל - לספק את האמת ולאמת את השקר - להטיל ספק באמת ולהפוך שקר לאמת, אז לכן הסטטיסטיקה היא קצת לא מאה % היא קצת פחות עכשיו. אבל זה העבודה של היצר אבל ההישגים שלו לא מוצלחים כל כך, כי אם 60% מהאמריקאים בכל אופן מאמינים - אז אומר המצב לא טוב יצר הרע לא עובד מספיק טוב. 

מכל מקום עוד דבר יש עוד סיבה: ומהם שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בעניין שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה, ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן, כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט, כמו שכתוב (הושע יא, א) כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ. והאב כשרוצה ללמד את בנו בנערותו, והחכמות אשר יעלה בהם אל המעלות העליונות, אשר לא יבינם הנער בעת ההיא, ואילו היה מפייס אותו עליהם, ואומר לו: "סבול יגיעות המוסר והלימוד בעבור שתעלה בהם אל המעלות החמודות", לא היה סובל את זה ולא שומע אליו מפני שאין מבין אותם. 

זאת אומרת: לך תספר לבן אדם עכשיו: "שאם אתה תלמד טוב - אתה תקבל עולם הבא", אז לילד זה לא עובד, כל שכן למבוגר, כן, שהמבוגר רוצה מזומנים, רוצה מזומנים, - "מה אתה מבטיח לי שבעוד שבעים שנה שאני ימות אז אני אקבל, ואם לא אקבל? ומה אני אקבל? ומי אמר לך שאני יאהב את זה? אולי אני לא יאהב את זה? אז מה אתה מבטיח לי שמה?" הוא לא מבין! הוא לא קולט את הדברים האלה, הוא רוצה לראות דברים מוחשיים, דברים כאלה וכאלה זה מה שהוא רוצה, "אתה בא מספר לי שיהיה ויהיה ויהיה, ויהיה ויהיה? לא נתפס!". 

אז לכן העם שהיו מן הסכלות ומעוט ההבנה בעניין שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה, ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן, אז כשהוא רוצה לייסר אותו בנחת ולאט, כי נער ישראל ואוהבהו. כשרוצה ללמד אותו בנערות את החכמות אשר יעלה בהם למעלות - לא מבין אותם הנער בעת ההיא, ואילו היה מפייס אותו עליהם, ומשכנע אותו שכדאי, "אתה יודע? בא אני אסביר לך", אומר לו: "תשמע כדאי לך פה להתייסר בעולם הזה ללמוד ללמוד ללמוד, ואחרי זה את תגיע למעלות החמודות, ואחרי זה אתה תקבל ותקבל - לא ישפיע עליו". 

אבל כאשר ייעדהו על זה במה שהוא ערב לו מיד, ממאכל ומשתה ומלבוש נאה ומרכבת נאה והדומה לזה, ויועידהו במה שיצער אותו מיד מרעב ועירום ומלקות והדומה להם, בזה יישב את דעתו על מה שיבטח עליו כי זה הראיות המורגשות ועדויות גלויות אמתיות –אז יהיה לו קל לסבול יגיעת המוסר ולשאת את הטורח. וכאשר יגיע לימי הבחרות, ויחזק שכלו - יבין העניין המכוון אליו במוסרו, ויכווין אליו, ואז תמעט בעיניו הערבות אשר היה רץ אליה בתחילת ענייניו, והיה זה לחמלה עליו. 

זאת אומרת: לכן אם אדם, מחנך את הבן שלו, והוא מייעד לו ומועיד לו, ואומר לו: "תלמד תקבל סוכריה, תלמד תקבל שטר, תלמד תקבל אופניים, תלמד תקבל מכונית" - זה הוא מבין! על זה הוא היה מוכן להתייסר ולהתייגע ולעמול כל מה שתגיד לו. ואם אתה רוצה לייעד אותו או להועיד אותו לעונשים אם הוא לא ילמד - אז אתה אומר לו: "אני יעניש אותך, אתה לא תרד למטה אני לא זה... אני ימנע ממך כסף, אני לא יקנה לך כלום אני לא אעזור לך בכלל" - זה הוא מבין! זה עד שהוא יגדל. 

וכשיגדל וההכרה שלו תתחזק - הוא יבין שזה שטויות! "מה, אתה נתת לי סוכריה? מה זה סוכריה?, אני השקעתי כל כך הרבה עמל בסוף קיבלתי סוכריה? מה הבאת לי?" האבא עבד עליו, למד משניות בעל פה שעה - הביא לו סוכריה, אתה מבין, אבל כשהוא מתבגר, הוא מבין שאתה מבין שלא העתיד ככה, למה הוא צריך לעבוד שנה יקבל חבילה סוכריות. אז מכל מקום, כשאדם מתבגר וכו', הוא עוסק כבר בחוכמות, הוא כבר שקד על התורה והמצוות והמוסר - אז הוא יגיע להכרה שהוא לא צריך בכלל אפילו הבטחות ואל תסביר לי ולא כלום, אני יכול לסמוך ב–100%! שהקב"ה יתן לי את המקסימום שהוא יכול אם אני עושה את זה, מה אכפת לי? הרי כל מה שהוא יכול לתת לי זה פי מיליארדים ממה שאני יכול לתת לעצמי נכון? אז מה יש לי להפסיד אם אני סומך על הקב"ה? הרי זה מעשה טיפשות אם אתה שואל: "מה אני אקבל?", - טיפש מטופש! אתה יכול לתת לעצמך משהו בכלל? אתה לא יכול. אז אומר לך הבורא, 

ש. למה לא לומדים בשביל קבלה

הרב: מה לקבל? קיבלת, קיבלת חיים קודם כל, לא משנה עכשיו קיבלת חיים מה אתה משלם? 

ש. לא יכול לשלם

הרב: אתה רוצה עוד קבלה? מה אתה משלם? נו תתחיל תתחיל בא נגמור את החוב קודם, 

בא נגמור את החובות, רגע נתחיל מהחובות, כמה אתה צריך לשלם

ש. כל הטוב בעולם הזה, 

הרב: תעשה לי טובה בא נתחיל מההתחלה, 

ש. אוקיי, 

הרב: אל תקפוץ נולדת

ש. נכון, 

הרב: כמה אתה חייב? 

ש. הרבה

הרב: מה זה הרבה, כמה?

ש. לא יודע

הרב: כמה כמה? כל החיים שלך הרי כל רגע שאתה חי אתה חייב עוד פעם, כל רגע שאתה חי אתה חייב עוד פעם.

ש. כל רגע שאני חי בעזרת השם יתברך אני ירצה למלאות כאילו למלאות את הכוס---

הרב: נכון, אז מה הוא אמר הוא אמר לך?, נכון, אז מה הוא אמר הוא אמר לך?אז מה הוא אמר הוא אמר לך? תעשה מצוות ותמלא את עצמך, מה אתה רוצה עכשיו? הנה אתה מתמלא, מה אתה רוצה עכשיו? מה אתה רוצה ג'ובות, אה ג'בות, הג'ובות זה רק בשביל שתוכל לעשות עוד מצוות, הרי אם לא היינו צריכים בכלל כסף, לא היה מושג של כסף, מה היתה עושה מצוה מקבל בשכרה - אוכל, עושה מצוה - מקבל בשכרה אריכות ימים, עושה מצוה - מקבל בשכרה כבוד, עושה מצוה - מקבל בשכרה... לא היה כסף, אין כסף, אין משא ומתן ואין מסחר, אין כלום, מה היה קורה? אדם כל הזמן היה עושה מצוות, כל הזמן היה עושה מצוות, למה אחרת לא היה לו חיות! 

ש. אבל זה לא מתנהל ככה

הרב: זה מתנהל ככה, רק מה? הקב"ה נותן לבן אדם גם כן שכר מה - כסף, למה כסף? כי עם כסף עושים עוד מצוות שעושים עם כסף, כגון: צדקה ודברים אחרים שאתה עם זה יכול לבנות עולמות וכו'. אבל אם לא, לא היתה יכול לבנות, לא היתה יכול לעשות, אז הקב"ה נותן לך את זה.

ודבר שני: יש לך גם מבחן בזה, המבחן איך תשתמש עם זה, אז נותנים לך את הדבר הזה שאפשר אתו לעשות הון! של מצוות, ואפשר לעשות אתו הון! שלא יועיל ביום עברה. השאלה מה אתה עושה עם זה. אז הקב"ה נתן לנו עצם החיות שלנו ואנחנו חייבים לו על הכל מכל כל זה כבר מספיק, ולכן אם תעשה את כל המצוות שבעולם – כבר קיבלת שכרך. אבל השם אומר אתה יודע מה? אני גם מועיד לך ומכין לך שכרך גם עולם הבא, ואני מכין לך תוכנית חבל על הזמן, היום אתה רק בעולם הזה, ואחר כך יש עולם הנשמות, אם אתה זוכה אתה מגיע לגן עדן שזה אושר שאין כדוגמתו, אחרי זה יש עולם ימות משיח, שאתה מי שנמצא פה ומי שיתעורר בעולם הרביעי בתחיית המתים - יקום, ואז יהיה ימים של השגות עליונות בחוכמה בהבנה, ביראת השם בכל, 

לא יהיה צער, לא יהיה מות, יאריכו ימים אלף שנה, מעדנים מצויים כעפר, אושר ש--- אין מלחמות, אין שנאה, אין תחרות, אין קנאה אין כלום, כולם באחדות גמורה, שמחה משהו אדיר אין תיאור כזה רק הנביאים מנסים להסביר לנו.

ש. העולם הזה הוא כפרוזדור כעולם מעבר, למה גם צריך תחיית המתים? למה לא רק גן עדן?

הרב: או או! שאלה יפה! למה? כי הגוף שהשם נתן לאדם צריך לקבל גמול גם כן, הוא היה שותף, אז כיוון שהגוף נטמן באדמה, למה הוא נטמן? כדי שיתפורר כל הרושם של ה עוונות שהיה בגוף, והנשמה עולה למעלה, היא צריכה לעבור דרך גיהינום, ושמה היא צריכה לנקות את עצמה שהנשמה תהיה מטוהרת, אם הוא היה טהור הוא לא צריך, אבל אם הוא לא היה טהור הוא צריך, ואז מה קורה? הגוף למטה נהיה טהור, נקי מחטאים ומהרושם שלהם, הנשמה למעלה הזדכך ואז מחברים נשמה וגוף ביחד, וקמים לתחיית המתים לקבל שכר שלום, 

כי הבריאה של אדם זה בריאה למעלה מהמלאכים, אז לכן הגוף הזה הוא חשוב לקבל שכרו ביחד עם זה, ואחרי כל זה עוד יעד שהקב"ה לאדם עולם הבא! ועולם הבא למדנו שאדם לא ראוי לקבל אותו בגין מצוותיו, אלא אם כן הוא יחזיר אנשים בתשובה, אז מגיע לו בדין לקבל עולם הבא, זה היחידי שמגיע לו בדין לקבל עולם הבא, ו - /או של נדבה וחסד מאת השם יתברך, שהקב"ה בנדבה וחסד נותן לברואים עולם הבא על שהן עושים מצוות. וההמשך יבוא מחר 

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר (ישעיהו מב, כא): "חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".