טוען...

שער הבטחון - חובות הלבבות - פרק ד חלק יב גמול | הרב אמנון יצחק

 יביע אומר, בני ברק
 תאריך פרסום: 07.12.2011, שעה: 11:22


אז חזרה קצרה במהירות על אתמול, פירוש החלק החמישי זה חובות האיברים אשר התועלת והנזק עוברים אל הזולת כגון צדקה מעשר, לימוד החכמה, דהיינו ללמד לאחרים חכמה, לצוות בטוב את האחרים, להזהיר מן הרע, להשיב האמנות דבר שקיבלת בנאמנות ולהסתיר את הסוד, דהיינו לא לגלות מה שאמרו לך, לדבר טוב על אחרים, לעשות טוב לאחרים, כיבוד אבות זה לאחרים, להשיב את הרשעים בתשובה, להורות את בני האדם בדרכי טובתם, לחמול על העניים, לרחם עליהם וגם לסבול את חרפתם כשמעיר אותם אל העבודה ומחל אותם ומיראם בגמול ובעונש, גם כשאתה הולך להגיד לאנשים את השכר והעונש שמגיע להם והם עלולים לחרף אותך אתה צריך לסבול את זה, כל הדברים האלה זה נקרא עבודה באיברים לזולת, ונשאלת השאלה מה יהיה בטחוננו, איך אנחנו צריכים להתנהג בבטחון בשעה שאנחנו פועלים במצוות האלו.
אז אופני יושר הבטחון בזה, שיהיה האדם צופן כל המעשים האלה והדומה להם ויבחר עשותם ויסבב אליהם, ז"א תלוי ושמור בלבו של אדם שהוא רוצה לעשות את המעשים האלה וימתין אליהם ויצפה להם וישתדל לעשותם, ויסבב - יעשה סיבי סיבות בשביל להגיע להשלמתם. אבל כיצד - כמו שהקדמנו בחלק הרביעי, בחיוב הבחירה עלינו להתקרב אל האלהים בלבד, ז"א בכל המעשים האלה גם כשנעשה עם הציבור, כל כוונתו תהיה להתקרב אל האלהים בלבד ולא לקנות שם וכבוד ביניהם, ז"א לא להשיג על ידי המצוות שאנחנו עושים כבוד, שם, שם זה פרסום, כבוד זה בפועל, ולא לקוות הגמול מהם, ולא להמתין ולחכות ולאמר הנה זה מה שאני עושה איזה השקעה טובה, יד לוחצת רוחצת יד וכו', ולא להשתרר עליהם וגם לא על ידי כך לקנות שררה במעשים האלה שאנחנו עושים.

ש. לא שומעים

הרב: אם הם עושים מעצמם זה לא בעיה שלך. אתה תמיד יכול לברוח מהכבוד אם אתה רוצה, אם אתה רוצה. אם אתה לא רוצה

ש. לא שומעים

הרב: לשחק אותה מרגישים. כשאתה רוצה כבוד הוא בורח ממך, אל תדאג. כשאתה לא רוצה באמת, אמרו סוף הכבוד לבוא, מה פירוש, אמרנו כבר פעם, כשאדם רודף אחרי הכבוד אז כבוד בורח ממנו, נכון? אדם רודף רודף רודף רודף רודף רודף כבר נהיה זקן, הוא יצליח לתפוס אותו? הוא לא יצליח רודף, אם כשהיה צעיר רדף אחריו לא תפס אותו, כשנהיה זקן כבר אין לו כח בעצמו לרדוף אז חלאס. כשאדם בורח מהכבוד, זה כשהוא צעיר הוא מצליח לברוח לברוח לברוח לברוח בסוף הוא מתעייף מלברוח הכבוד יתפוס אותו.

ש. לא שומעים.

הרב: תמיד? איך תמיד? טוב, תחשוב טוב על מה שאמרנו עכשיו, לא למהר להסיק מסקנות.
אז אמרנו כשעושים את המצוות צריך שכוונתנו במצוות להתקרב אל האלקים בלבד, לא לקנות שם וכבוד ביניהם, לא לקוות הגמול מהם ולא להשתרר עליהם. ונצליח לעשות מה שאנחנו רוצים? אז הוא אומר, ואח"כ, אחרי כל מה שאתה עושה שאתה שומר במצפונים ורוצה לעשות את המצוות ועושה את כל הסיבות להגיע אליהם ואתה עושה את זה לשם שמים ואתה לא מתכוון לשם כבוד ולא לגמול ולא כלום כלום כלום, אחרי כל זה יובטח על האלהים שישלים המעשה שכיוון לעשותו בהם, כי עם כל הכבוד שאתה רוצה אז זה לא אומר שזה יוצא כי זה תלוי באלקים אם ירצה להשלים את המעשה שאתה מתכוון לעשותו. אז כל ההשלמה יכולה להגיע אם וכאשר, כאשר אתה רוצה לעשות את מה שה' רוצה שתעשה, ואחרי שאתה תסבב על המעשה שאתה רוצה לעשותו בסיבי סיבות, לא תמתין שזה ייעשה מעצמו, אלא תעשה עד תום את מה שצריך לעשות.
ויזהר כפי יכלתו בכל זה להסתירו ממי שאין צריך לו להודיע, אז כל זמן שאין חיוב להודיע את הדברים שאתה עשית אל תודיע כי אתה עלול להפסיד את שכרך. ואם אתה לא תודיע במקום שאתה לא צריך להודיע אז השכר שלך יהיה יותר גדול ממה שיהיה אם יהיה נודע. אז לא כדאי להודיע כי מפסידים. ואם לא מודיעים עוד יותר מרויחים.

ש. לא שומעים

הרב: אמרנו כבר אתמול, שאם זה מיועד להודיע על מנת לעורר אחרים לעשיה, נגיד אחד רוצה שיתרמו להקמת בית הכנסת, ואומרים שמוכרים מניה או מטר רבוע בסכום מסוים, אז הוא קופץ ראשון ואומר, הוא יכול לתת בסתר בלי להגיד לאף אחד, אחרי שהכל יגמר הוא יכול לעמוד בצד ולהגיד כמה הוא נותן, אבל הוא רוצה שאחריו יהיו עוד, שיתלהבו, יש לו זכות, יש לו גם זכות ראשונים שכל מי שיבוא אחריו זה יהיה זכותו גם כן, ז"א הוא לא נתן את הסכום הראשון, הוא נתן את כל הסכומים שיבואו אחריו.

ש. אז זה היה בסתר או לא בסתר

הרב: אמרנו, במקום שהוא רוצה לעורר, יש כאלה שלא יעשו ככה, שהם יתנו בסתר, ויש כאלה שאצלהם זה מחוקק כל כך לא לעשות שום דבר בפרהסיא ושלא ידעו מהם, וזה מעלה גדולה לפעמים, לפעמים החשבון הוא פשוט לא להתפרסם שיש לו כסף. אז הוא לא רוצה לעשות גם קפיצות כאלו שיבואו מבית כנסת אחר ויגידו לו יש עוד מטר פה. אז לכן רק ה' יודע מה הכוונות של כל אחד ואחד.
בכל אופן אנחנו לומדים את הכללים איך כדאי להתנהג.

ש. לא שומעים

הרב: בטח שהם מעורבות, ודאי שיש, כמעט ואין מעשה שהוא לא מעורבב. אבל הקב"ה יודע ודאי. לדוגמא כתוב, שאע"פ ששערי תפילה נסגרו, שערי דמה לא נסגרו, אז הדמעות יכולות לפתוח את השערים למעלה. תפילה זה יכול להיות מהשפתיים ולחוץ אבל בכי זה מהלב, ז"א זה פנימי יותר, זה יכול לפתוח שערים. אבל לפני שמתחילים להתחשב בדמעות שלך, בודקים כמה דמעות גרמת לאחרים, אז מוציאים את הדמעות שכנגד הדמעות שלך, לכן אומרים דמעות תנין, שבן אדם בוכה דמעות תנין, תנין בוכה? תנין חרת בולע את הבן אדם, אתה מבין.
בכל אופן, אז שוקלים, באות הדמעות האחרות תראה כמה הוא ציער אותי, כמה הוא פגע בי, כמה העליב אותי, כמה זה כמה זה כמה זה, אז אומרים אתה בוכה? תראה כמה גרמת לבכות, אז ממילא הדמעות שלך כבר אין להם את המשקל של מה שהיה, אבל אם לא היה לך כאלה שאתה גרמת להם וכו', פששששש הדמעות שלך חשובות.

ש. לא שומעים

הרב: לא משנה מאיזה סיבה מה גרמת לאחרים

ש. לא שומעים

הרב: מדברים על דמעות שהגיעו למעלה מצער. דמעות מדברים על דמעות. "דמעתי ספרת בנאדך" הקב"ה סופר את הדמעות, מה זה סופר, יש דמעות שהוא זורק אותם ככה הם לא שוות, יש דמעות שאדם אתה מבין כאילו, אבל דמעות אמיתיות ספרת בנאדך, לכל אדם יש כלי מוכן לדמעות.

ש. לא שומעים

הרב: תלוי אם זה היה בצדק או שלא בצדק, מה זה משנה, כל אדם שאתה גורם לו צער זה לא פשוט, הרי יש על זה דרשות שלמות. פנינה היתה צדיקה והיא עשתה לשם שמים וצערה את חנה. היה מגיש אוכל אלקנה היה מגיש אוכל לשלחן אז היה מגיש אוכל לחנה, לפנינה ולילדים של פנינה, כי לחנה לא היו ילדים, אז היא היתה אומרת לו, נו תתן גם לילדים שלה, נו תתן כה וזה, והיתה גורמת לה לבכות. ואח"כ היה בבוקר היתה אומרת לה נו, את לוקחת את הילדים לגן? ואין לה ילדים לחנה והיא היתה מצערת אותה. והיא היתה בוכה בוכה בוכה בוכה בוכה, ולמה היא עשתה את זה פנינה? כדי שיהיה לה בכי בכי, בכי בכי, ששערי דמעה לא ננעלו, ואז היא תבקע את שערי שמים ותזכה לילדים. אז אמרו חכמים שהיא התכוונה לשם שמים, ולמרות שהיא התכוונה לשם שמים כשחנה ילדה בן אחד פנינה קברה שניים, אח"כ חנה ילדה עוד בן אחד אז פנינה קברה עוד שניים, אח"כ חנה ילדה עוד בן אחד ופנינה קברה עוד שניים, אח"כ חנה ילדה עוד אחד, פנינה קברה עוד שניים, ואח"כ חנה ילדה עוד אחד ופנינה קברה עוד שניים, ויש אומרים שעל השניים האחרונים התחננה לחנה שתרחם עליה וכו' וכו', והם נשארו השניים האחרונים ונחשבו הילדים של חנה. עד עקרה ילדה שבעה, איך ילדה שבעה? ילדה חמישה, והשניים שהיא ויתרה זה נחשב שלה. ואלקנה אמר לה בהתחלה טוב אני לך מעשרה בנים שיש לפנינה, אז אתה רואה שאפילו אם מתכוונים לשם שמים וגורמים צער למישהו, אז זה לא פשוט, למה צער שמצערים יהודי זה כמו להכניס את היד לאש, וכשמכניסים יד לאש היא נשרפת, ואם יהיה אחד שיכניס את היד לאש לשם שמים, ויגיד לשם יחוד קודשא בריך הוא הריני מכניס את היד לשם שמים אז היד שלו תשרף לשם שמים, אבל מי שמכניס את היד לאש הוא נשרף, מי שמצער יהודי אז אין דבר כזה שהוא לא לוקה לא נענש, אז לכן זה דוגמא שיש דברים מעורבים, יש דמעות מעורבות, יש כל מיני חשבונות, והדברים האלה באים חשבון למעלה ושמה ממיינים את הכל.
כתוב אם יש לו מליץ אחד מיני אלף פדאהו מרדת שחת, אם אדם שוכב חולה על מטתו אז צריך זכויות בשביל שהוא יקום מהמיטה. אדם נפל למשכב זה כאילו נמסר למיתה, אדם שיש לו חום זה כאילו בדרך כבר המלאך המוות מחכה עם הסכין, אז בשביל לפדות אותו צריך להצילו, אז כתוב אם יש לו מליץ אחד מיני אלף פדעהו מרדת שחת, ז"א אפילו אם יהיה לו מצוה אחת מתוך אלף עבירות, זה יכול להיות שיספיק לו כבר בשביל להציל אותו. ויש אומרים, שאם יש לו חלקיק מתוך אלף שבמצוה, ז"א הוא עשה איזה דבר והיה לו איזה חלקיקון שמה זה גם כן יכול להועיל. ז"א הדברים מעורבים.
אבל אמרנו שאם בן אדם הולך אפילו חלק, חלק הכל חלק, והכוונה לשמים לא לשם כבוד לא לשם פרסום לא להשתרר על הבריות לא לקוות לגומלם וכו' וכו', עדיין צריך לבטוח בה' שיגמור את מעשהו לטובה אחרי שהוא מסבב לעשות כל אשר לאל ידו להגיע אל תכלית המעשה הרצוי לפני האלקים. זה חובות האיברים לזולתו, כמו שלמדנו, לתת צדקה וכו'. ואמרנו שישתדל מאד להסתיר את המעשים שלו, כי הוא יפסיד אם יגלה אותם, אא"כ יש בזה ענין לעודד את האחרים לעשות כמותו. וכאשר יגלגל הבורא על ידו מצוה, נו, הקב"ה זיכה אותו וגלגל מצוה על ידו, מגלגלין זכות על ידי זכאי, יחשוב בלבו שזה טובה מאת הבורא יתעלה שהיטיב בה אליו, לטובה, עכשיו הוא עשה לך טובה ישתבח הבורא עשה לך טובה, ואל ישמח משבח אותו בני אדם עליה, ואל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה, ואל יחפוץ בכבודם בעבורה, אמרנו אתמול שבן אדם אוכל, זה חיוב, נכון? ואחד אומר לו יופי יופי שאתה אוכל, יופי יופי, אומר מה אתה צוחק עלי, מה אני תינוק שאתה אומר לי יופי שאני אוכל, עוד מעט תשמיע לי קולות, אז בן אדם מבוגר שהוא אוכל זה צחוק שמשבחים אותו שהוא אוכל, אז אחד שעושה מצוה משבחים אותו כל הכבוד, כל הכבוד, עשית מצוה, איזה מצוה כל הכבוד כל הכבוד, אם הוא שמח הוא כמו תינוק, מה יש לך לשמוח? אתה שמח מהשבח? אתה צריך לשמוח שה' זיכה אותך, אבל אם ישבחו או לא ישבחו, אם יגנו או לא יגנו, אם יטילו דופי בסיבות שאתה עושה מצוה, מה זה עניינך בכלל? אתה צריך לעשות את המצוות מכיון שה' חפץ בהם.
ואל יחפוץ בכבודם בעבורה, ואז יביא אותו הדבר הזה להתגאות במעשים שלו, אוי ואבוי אוי ואבוי אם בן אדם מתחיל להתגאות במעשים שלו, תועבת ה' כל גבה לב, ה' מתעב בן אדם שהוא בעל גאוה. אפילו שהגאוה היא בלב, נסתרת ואין רואה, אבל ה' רואה הכל, וה' מתעב את בעל הגאווה. אז מי שרוצה להיות מתועב וולקם, בבקשה תתגאה. ז"א אדם צריך לעבוד חזק בהכרה לא להתגאות, לא להתגאות, לא להתגאות. וללמוד את גנות הגאווה, ללמוד גנות הגאווה, יש בספרים הרבה, יש ספרי מוסר שער הגאוה, ללמוד שער הגאוה כמה זה מגונה. אדם שמתגאה הוא לובש מלכות, לבוש מלכות של הקב"ה, שכתוב "ה' גאות לבש", מה מלבושו של הקב"ה - גאות. כי גאה גאה, וכל הלובש מלבוש מלכות של מלך חייב מיתה, כל הלובש אדם שיקח בגד של מלך וילבש עליו חייב מיתה, אז על מה אתה מתגאה? הרי הכל מאיתו יתברך, כי אם הוא ישלים אתה רואה משתדל וזה .... וצריך לבטוח שה' ישלים המעשה, אז מה אתה עשית? אתה היה לך רק את הבחירה הכוונה וההסכמה, והשלמת המעשה למדנו זה ע"י ה', אז אתה לא עשית שום דבר. אתה רק הכנת את עצמך לקראת, ואת ההשלמה עשה ה'. אז אתה צריך רק להיות, ימלא פי תהלתך, רק להודות לה' שזיכה אותך.

ש. אם אני מתגאה אז אני חוצפן בעצם

הרב: מה זה חוצפן, מה זה חוצפן, על מה אתה מתגאה. הרי אומר הנביא, אל יתהלל עשיר בעשרו, אל יתהלל חכם בחכמתו, אל יתהלל גיבור בגבורתו, מדברים על חכם חכם כמו שלמה המלך, מדברים על עשיר כמו אחאב בר עמרי, מדברים על גיבור כמו שמשון הגיבור, אל יתהלל, הקב"ה ברגע מוריד לך הכל, את החכמה, את הגבורה, את העושר, הכל לוקח לך בשניה אחת, משפיל ומרים, מוריד שאול ויעל, עוש מה שהוא רוצה, ממית ומחיה, מי אתה בכלל. כל מה שמחזיק אותך זה נשימה אחת, ואם הוא יפסיק אותך נשימה אחת להתראות, אתה יכול להיות שתי מטר ארבעים ושבע, רק אתה תיפול יותר לאורך.

ש. אם אדם לומד תורה בעמל ויגע, הוא התגאה על זה, בדמעות הוא השיג את התורה שלו והוא התגאה על זה נגיד, אז צריך לקחת לו, האם זה שלו בכלל או שגם

הרב: תראה, גאות לרגע או דברים כאלה, זה לא עדיין לא מוריד את הכל, חוץ מזה בעניני תורה כתוב ויגבה לבו בדרכי ה', ששם השמינית שבשמינית, אחד חלקי 64 יכול אדם קצת בשביל שאדם יהיה לו כבוד של התורה שירגיש,

ש. גאות יחידה

הרב: כן, אבל לא מהסוג הזה, אתה מבין? שהוא שם פה כנפיים ושם את הסיירת ואת הזה, אלא בן אדם אתה מבין שיש לו הרגש, הרגשה, אתה מבין, כבוד עצמי מה שנקרא, מה זה הכבוד העצמי? כבוד זה נשמה, למען יזמרך כבוד, מי מזמר? הנשמה שהיא נקראת כבוד. אז כבוד עצמי פירושו של דבר שתעריך את הנשמה שאתה חלק אלוקה ממעל, שאתה בן האלקים,

ש. סבכת אותי לגמרי, צריך שיהיה לי כבוד או לא צריך שיהיה לי כבוד?

הרב: כבוד וגאוה זה שני דברים שונים, כבוד זה כבוד, זה מציאות, כבוד, אתה לא צריך לחפש אותו, אם יש לך אותו יש לך אותו אם אין לך אותו אין לך אותו, אבל אם אתה מבקש אותו - תכבדו אותי אז אין לך אותו, כי אתה תלוי באחרים, זה לא במציאות אצלך, אם זה היה אצלך מה אתה מבקש מה שיש לך? תביא לי את הכיפה, אומרים לך היא על הראש, תביא עוד תביא שיהיה לי, שיהיה לי, מה שיהיה לי, אתה עושה צחוק, מה תלך עם שבע כיפות? זה קוקו. גאוה זה שאתה מתגאה ואומר, אני ואני ויש לי וזה ואני יכול ואני והכל אני, מי אתה חושב אמר את זה - אני, ומי עשה - אני, ומי גילה לו - אני, אני. אני הייתי אתמול, תגיד הייתי אתמול, למה אני הייתי אתמול? אני, אני, אני, כל הזמן אני אני,

ש. טוב זה נפקא מינא לעבודה. ..

הרב: נכון ואז

ש. ואז אומרים מי עשה את זה?

הרב: תראה, יש ספר הברית, ספר שצדיק גדול מאד שכשקראו את הספר הזה חשבו שהגאון מוילנא כתב אותו, אומרים שהוא בן דורו, צדיק גדול מאד, ספר הברית, כולל הרבה חכמות מהבריאה והכל והכל, והמחבר לא כתב את שמו, לא רצה, כמו שלמדנו, לא רוצה. התורה היא לכבוד ה', לא רצה. והספר התפרסם בהרבה מקומות וזה וזה וזה ואף אחד לא ידע מי המחבר. ויום אחד אחרי שנים, פתאום הוא מצא שהספר שלו מופיע שם המחבר, מישהו אחר, מה פירוש, ראה שאף אחד לא כתב, כתב שזה שלו והתחיל למכור אותו כאילו זה שלו, אז אחרי שנעשה המעשה הזה, אז המחבר גילה את עצמו, בשביל שהבן אדם הזה אתה מבין, לא יונה את הציבור, שלא יטעו בו בני אדם.
לעומת זאת, החפץ חיים כתב כמה ספרים, ובספרים הוא כתב רבי ישראל מאיר מראדין, ספר אחד הוא לא כתב את השם שלו, ובזכותה ספר שלא כתב את הספר שלו הוא התפרסם בכל העולם, זה הספר החפץ חיים - שמירת הלשון, שמה הוא לא כתב את השם, ומזה התפרסם שמו בכל העולם. ממה שהוא כתב לא התפרסם. אז יש לך הוכחה, הא יפה לא?
זה עבודה, חבר'ה אנחנו פה עכשיו מלטשים את עצמנו, אנחנו מקלפים את הקליפות, את מה שאנחנו מורגלים כל החיים מההמון, ההמון אנחנו העתקנו אותם, זה מתבטא כך אז אנחנו למדנו שככה, זה עשה ככה ראינו שמכבדים אותו, אה פעולה כזאת מביאה כבוד, ראינו זה עשה ככה נהיה לו כסף, אנחנו קלטנו כל מיני דברים, אבל מה שקלטנו מי אמר שזה הולך עם התורה? לכן החזו"א זצ"ל אמר דעת בעלי בתים היפך מדעת תלמידי חכמים, כי איפה קולטים את הכל - ברחוב בהמון, זה דעת בעלי בתים. אבל אם אדם יושב בספרים ולומד, אז הוא רואה מה המרחק בין תלמיד חכם לבין ההמון, אנשים לא יכולים להבין בכלל מה זה אם הם לא ילמדו.
יהודי, אתם צריכים להבין, זה מעלה ומדרגה שונה לחלוטין מבני האדם. כמו שאמרה לאה, שנולד ראובן, איך הוא קראה לו - ראו-בן, ראו מה בין בני לבן חמי. ראו מה בין בני שהוא קוראים לו ראובן לבן חמי שזה עשיו. שעשיו מכר את הבכורה בשביל נזיד עדשים, ואחרי זה הוא גם ביזה אותה "ויבז עשיו את הבכורה" ואחרי זה הוא רדף להרוג את אחיו יעקב שקנה ממנו את הבכורה. אתה בעצמך מכרת, אתה ביקשת לקבל אוכל בתמורה, אתה ביזית, אתה רודף אותו להרוג אותו? זה עשיו. אבל ראובן בגלל שבלבל את יצועי אביו הפסיד את הבכורה ליוסף, ולא רדף אחריו להרגו, ולא הציק לו, ולא עוד אלא שמכל אחיו עוד הלך לבור להצילו. זה לא מעלה אנושית. כשאמרו חז"ל מה בין ראשונים לאחרונים, מה בין התנאים לאמוראים, שאם הראשונים הם כמלאכים אנחנו כמו בני אנשים, ואם הראשונים הם בני אנשים אנחנו כחמורים. מה זה ההשוואה הזאת? האם באו להגיד את המרחק בין מלאך לאדם ובין אדם לחמור, זה מה שבאו להגיד, שהפעם בין דור אחד לחברו היה פער כזה? לא. הסבא מקלם זצ"ל אומר לא, זה בא להגיד שזה מינים שונים, סוגים שונים בכלל. זה מלאכים זה בני אדם, זה בני אדם זה חמורים, זה בכלל סוג אחר, אז ראו מה בין בני לבן חמי - עשיו זה גוי, וראובן זה ישראל, וההבדל בין גוי לישראל זה מין אחר. לכן הכוזרי כשהוא מונה את הדרגות בבריאה אז הוא אומר יש דומם, יש צומח, יש חי, יש מדבר, יש ישראל - דרגה חמישית. ז"א כמו שדומם וצומח זה שני מינים שונים וצומח ובעל חי זה אחר ובעל חי ודומם זה אחר, אדם וישראל זה שני מינים.
משה רבינו נקרא איש האלקים, למה? כי בשעה שהוא הלך להפטר מן העולם הקב"ה אמר לו עלה אל ההר וראה את הארץ. אתה לא יכול לעבור, אתה לא יכול להכנס, למה לא יכול להכנס? בגלל שהוא כעס על עם ישראל כשאמרו שיוציא להם מים, ובמקום לדבר אל הסלע הוא הכה, אז מי גרם לו שהוא טעה? הכעס, שאמר "שמעו נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים", אז כל זה שהוא לא נכנס לארץ ישראל בגלל שה' אמר לו לא תבואו אל הארץ, לא תביאו את העם אל הארץ. אז ברגע שהוא נמצא על ההר והוא רואה את הארץ הנכספת שהוא רוצה להכנס אליה ולקיים מצוות התלויות בה וכו', באותה שעה מה הוא צריך להזכר, מי גרם לי שאני לא נכנס - עם ישראל, ומה עושה באותה שעה? "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל", באותה שעה הוא מברך אותם, איפה משהו משקעים, משהו משקעים מהעבר, "יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם וכו'", זה נקרא איש האלקים. ז"א אדם יכול להגיע לדרגת אלוקות, כמו שהקב"ה. אנשים רשעים, מורדים בו, מצפצפים מכחישים אותו, מבזים, מטיחים כלפי מעלה, והוא נותן להם לאכול. והוא נותן להם פרנסה. והוא נותן להם עושר, והוא נותן להם כבוד, זה אלקי, זה לא אנושי. גם משה היה ככה, איש האלקים. שליטה מוחלטת על המידות.
הרמב"ם אומר על המשנה, מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה, רבי לויטס אומר, אז הוא מביא מעשה בחסיד אחד שישב בירכתיה ספינה ובא גוי מעליו והשתין עליו על הראש, והחסיד הזה היה מסתכל עליו ותמה על שפלותו של הגוי, ולא קם ולא זע, עד שהגוי סיים ואז הוא קם ורקד משמחה שהגיע להשתוות המידות. ז"א הוא היה בבלאנס כזה של מידות שהוא לא כעס ולא הצטער ולא נשפל, כאילו מים צוננים בחום שרבי, משהו. זה מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם אפילו גוי סרוח כזה.

ש. אני מבין את הכל אבל למה

הרב: השתוות המידות, אם אתה היית קם אז המידות שלך, מה אני פראייר, מה אני זה

ש. לא, לא עושה לום כלום, תודה רבה, למה שימשיך לעשות לי את זה? הוא רצה לסבול?

הרב: פה המדידה, פה המדידה. נגיד אחד מבזה אותך, אתה נמצא בקהל רב, אז יש אחד אומר למה שאני אשאר פה, אז הוא אומר תודה רבה הבנתי אותך והולך, כי הוא לא רוצה לספוג עוד, למה לא רוצה לספוג עוד? כי הוא מרגיש שהוא לא יכול לספוג עוד. אבל אם הוא נשאר במקום ומטיח בו ומטיח ומטיח והוא מחייך מחייך כמו באוניברסיטה, אתה ראת את האוניברסיטה העברית ששלש שעות קיללו אותי וזה וביזו והכל והכל והכל ואני מחייך להם, אה אה אה ועושה עליהם סרט. אתה מבין? צריך להגיע למצב של בלאנס. יש אומרים שהרמב"ם שכתב מעשה בחסיד זה היה הוא בעצמו. אתה מבין מה קורה פה?

ש. אבל גם הנצרות אומרת את זה, הנצרות אומרת

הרב: הנצרות זה שקר אחד גדול.

ש. מי שנותן לך סטירה תן לו את הלחי השניה

הרב: ראית אחד כזה שנתן?

ש. עזוב שאין דבר כזה

הרב: אז מה זה נותן? היא אומרת, מה זה היא אומרת. בסדר היא אומרת אז מה, אז מה אם היא אומרת.

ש. אז מה זה מידה טובה, אם נותנים לך בלחי צריך לתת את הלחי השניה?
הרב: לא.

ש. לא נכון?

הרב: לא

ש. אז למה כשעושים עליך מה שעושים עליך הוא לא קם והולך?

הרב: זה הענין של השתוות המידות, השאלה אם אתה עובד על המידות או לא, לדוגמא, חסידי נובהרדוק היו עובדים שאדם יהיה למטה בגאוה לא יהיה לו כבוד לא יהיה לו שום דבר, שלא יהיה להם קמצוץ, אז הם היו עובדים עבודה מיוחדת, הם היו נכנסים לבית מרקחת ומבקשים שמה מהרוקח אם אפשר לקבל מסמרי עשר, בבית מרחקת מבקשים מסמרים כאילו הם בחומרי בנין, ואז מסתכל עליו הרוקח ואתה יודע מפליט כמה מילים על הדתיים האלה, הבנת? והם היו מקבלים וככה סופגים ומתרגלים שלא לחוש לקללות, לבזיונות, לכל מיני דברים. לא. זה עבודה על המידות. כשעושים לך

ש. כשזה בעצמך, כשזה בא לבד

הרב: כשעושים לך השרדות ונותנים לך לאכול שקצים ורמשים ולהיות בבוץ וללכת ככה ולהכנס לג'יפה ולעשות הכל, קוראים לזה השרדות, אה מה זה, זה ג'יפה סתם ג'יפה והכל אין פה כלום, זה רק בשביל כסף, אבל בן אדם שעבד על עצמו, הוא יוכל לעמוד בכל המשימות. נגיד אתה לוקח עכשיו אנשים שהם

ש. בד"כ אם

הרב: לוקחים בן אדם ביחידה מובחרת, וביחידה מובחרת מענים אותו עינויים שאם הוא יפול בשבי או ביד האויב שהוא יוכל לעמוד שלא יוציאו ממנו סודות, אז מעבירים אותו עינויים אמיתיים כאילו הוא נמצא בשבי, להכין אותו לקראת, אז למה כל זה מבינים שזה יחידה מובחרת וזה ולא אומרים שהם מטומטמים ואהבלים והכל? אז בן אדם שעובד על המידות שלו לשפר אותם בצורה כזאת עד שהוא לא יחוש בכלל לא לעלבון ולא לכבוד ולא ולא ולא ולא, זה נקרא מהיחידה המובחרת. זה נקרא צדיק וחסיד ופרוש. יש מעלות.

ש. מה קורה הרב במצב של חילול כבוד התורה

הרב: זה הבעיה, שאנשים ישר אומרים שזה חילול כבוד התורה ושוברים לשני את הראש. אבל לפני ששוברים לו את הראש אפשר גם ככה לחבק אותו, בא נשמה בא זה ולהוציא אותו החוצה לאט לאט וזה, אתה מבין, בלי ללחוץ לו על השרירים בכוונה, לעשות לו בדרך כמה רמיזות עבות, אתה מבן, ואז הוא מבין את מה שאתה עושה ואז מתקוטטים מי שמחפש הבן אדם כאילו לקח אותו ביפה והוא התפרע אז יש לו הסיבה למסיבה לשבור לו את הראש, אם בן אדם רוצה יכול גם להשתיק הרבה בדרך קלילה. אבל זה הבעיה, שאנשים אוהבים להשתמש אם יש להם כח בכח, אם יש להם ככה, אם יש להם פה הם אוהבים לתת לאנשים בראש, כל מה שיש להם משתדלים לשרור על האנשים, לבטל את האנשים וכו'.

ש. אם עכשיו חס ושלום יש תלמיד אחד גדול ובאים סתם כאלה גויים או משהו ומקללים אותו ומבזים אותו, האם מותר להשתמש נגדם ב, לא יודע במה

הרב: תראה, קודם כל אם זה טפשים אז כולם יודעים שהם טפשים, ודבר שני, אפשר לבקש מהם לעזוב את המקום ויפה וכו' וכו', ויש הרבה דרכים עד שצריך להגיע, הרי זה לא מסכן את הרב בזה שביזו אותו והכל, אתה יכול למחות, אתה יכול להגיד שאתה מוחה על כבוד התורה, על כבוד תלמיד חכם, אתה יכול להגיד לו חצוף, אתה יכול להגיד לו זה זה זה זה, אתה יכול להשתדל אתה מבין להפסיק את זה בדרכי השתקה סבירים ולהגיד לו בא חמודי, בא רגע, בא יש לך איזה טענה בא תסביר לי בחוץ, אתה מבין ככה ככה, אבל לא צריך ישר בום טרח כסאות בלגנים זה, זה יותר לא להראות שיש פה חילול ה' אלא להראות את הכח והגבורה של הבן אדם שכבר לא שחרר את הלחצים שיש לו יומיים, אז הוא מחפש כאלה אתה מבין שיש להם איזה קטעים כאלה להתחבר אליהם. זה הבעיה שיש אנשים שסובלים מעודף כח.

ש. שיבוא ישבור את זה על הטלויזיה

הרב: או, שירים אותם רק, אתה יודע מה זה להרים עכשיו כמויות, מאות מאות טמבלויזיות, כל אחת חביבי ספריה, יש חמישים וארבע אינצ', 48 אינצ', איזה גדלים יחביבי לא יודע מי ירים אותם, אז אנחנו מביאים בובקטים עכשיו, שירימו טרח טריח טרח נקווה שנעמוד בקצב. בעזרת ה', נראה תספור שם.
מכל מקום, אז אנחנו רואים כאשר יגלגל הבורא על ידו מצוה יחשוב בלבו כי הוא טובה מאת הבורא יתעלה שהטיב בה אליו ואל ישמח בשבח אותו בניא דם עליה ואל יחפוץ בכבודם בעבורה, ויביא אותו את זה להתגאות במעשהו, ויפסיד לבו וכוונתו לאלהים ויפסיד מעשהו ויאבד שכרו. אם אתה שמח שמשבחים אותך בני אדם ואתה חפץ בכבוד מהם ואתה בא להתגאות ע"י זה, אתה מפסיד את הלב והכוונה לאלקים שהיה לך בהתחלה, ומפסיד את המעשה ומאבד את השכר. למה? כי כבר קיבלת שכר. שיבחו אותך, כבדו אותך, התגאית.... קיבלת יותר מהם, מה, מה אתה רוצה?

ש. לא שומעים

הרב: שמח במצוה? שמחם שמחם שמחם, למה לא? לשמוח במצוה בשעה שאדם עושה מצוה למה שלא ישמח, פיקודי ה' ישרים משמחי לב, אין בעיה, אבל לשמוח רק אם משבחים אותו, אם מכבדים אותו, הוא שמח על הכבוד. ספר, ספר לו מה היה, ספר, ספר, לא הוא לא יודע, הוא לא שמע, ספר ספר. אתה מבין?

ש. הרב, אם אדם מספר שהוא קם בבוקר וזה וזה, זה התגאות?

הרב: אם הוא שמח ואומר למי אמרת?

ש. שהוא קם בבוקר ויבוא ללמוד

הרב: אם אדם אומר, לא על מנת להשתבח אלא יש לו שמחה, היום ב"ה זכיתי לעשות מצוה גדולה, שמחה יוצאת לו שמחה, לא בגלל שההוא ישבח, אם הוא מכוון בסיפור בשיבל שהוא יגיד לו אשריך ואין כמוך ועוד לא נולדו כמוך, גם לא יהיו אחריך וכו', ואם הוא יגיד פחות מזה אז הוא אומר את הלא הבנת את הסיפור, אספר לך עוד פעם, אתה מבין, אם בן אדם אומר ושמח בעשיית מצוה, בסדר, זה לא בשביל על מנת להשתבח והכל, ואם הוא עוד רוצה לעודד את השני שיקום בארבע וחצי בבוקר, הנה אתם רואים ביקשתי מכם אתמול שכל אחד יביא אחד, לא ראיתי שהביא אחד,

ש. כמעט הצלחתי

הרב: כמעט הצלחתי זה לא הצלחתי.

ש. אם אשתו רואה בעלך הולך בארבע וחצי הולך מוקדם אז אני עושה למישהו בא כדאי, אתה לא מעוניין באיזה שיעור עושה לו מה אתה קם בשעה כזאת? ווי ווי ווי, ואז זה נוצר מצב

הרב: תגיד לו אם תבוא איתי גם עליך יאמרו ווי ווי ווי

ש. לא, אבל השאלה אם זה לא יוצר מצב

הרב: זה לא יוצר שום מצב, אתה צריך להבין

ש. אז אני צריך להביא?

הרב: אתה חייב להביא אנשים, מה זה?

ש. אבל זה שאני אומר שאני קם בבוקר מוקדם ובא אליך, ואומרים לך ווי ווי ווי

הרב: ווי ווי ווי בסדר, אין שום בעיה, גם אני מודיע לאנשים שיש שיעור בארבע וחצי, מה בשביל הווי ווי ווי? בשביל שיבואו. אני רוצה שיבואו עוד אנשים.

ש. הרב איך אפשר לקבל מצוות בעולם הזה על הכבוד, הרי הכבוד הוא רגעי והשכר בעולם הבא הוא נצחי

הרב: מי אמר שמקבלים כבוד, כתוב כבוד חכמים ינחלו, לעתיד לבוא

ש. אומרים שאדם שעושה מצוה ואז הוא מקבל על זה כבוד זה על חשבון העולם הבא

הרב: כי הוא רוצה, הוא מחליף, הוא ממיר, הוא ממיר. הנה,

ש. זה נצחי, זה לא

הרב: הנה בן אדם, לא, אדם קובע את המחיר של מצוות. איך משתלם לרשעים שכר של מצוות, הרי בעיא איכא אגרי עלמא, אין שכר בעולם הזה, איך אפשר לשלם דבר נצחי בעולם הזה? אז אומרים אדם קובע בעצמו את המחיר של המצוה, אם הוא אומר ששווה לו לפרסם את המצוה שה' אמר שיסתיר אותה, שווה לו לפרסם אותה בשביל הכבוד, אז הבן אדם קיבל את שכרו. לדוגמא, אם יתברר שאדם שעובד בשב"כ הוא מגלה סודות של השב"כ כי הוא רוצה להגיד אני בשב"כ, והוא מגלה, אז ישחררו אותו מהשב"כ, יגידו לו זהו, גמרת את הסיפור. אז ז"א אדם מחליט כמה שווה המצוה, אם הוא מוכן לחשוף פירושו של דבר שהיא שווה את החשיפה, מה השווי שלה? מה שאני אקבל עכשיו את הכבוד מה שאני סיפרתי וטוב לו, מה לא טוב לך עם חיי נצח שתקבל, זה לא מספיק? לא לא לא, אני רוצה שהבן אדם הזה ידע שיכבד אותי. אתה יודע מה אני עושה, אני לא רוצה לספר לך, טוב יותר טוב לשתוק, אוקי.

ש. זה הכי טוב הרב

הרב: כן אתה מכיר את אלה? כן.

ובכן, אבל פירוש החלק הששי והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא, שיהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם, הוא שהגמול על שני פנים, גמול בעולם הזה בלבד, וגמול בעולם הבא בלבד, ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד ולא פורש לנו באור זה באר היטב. אבל ערב הבורא גמול כולל ולא חילק הגמול על העבודות בעולם, כמו שעשה בעונש על העבירות בעולם, אמרנו אתמול שהקב"ה בעניני המצוות לא פירט ולא פירש מה שכרם של המצוות בעולם הזה. אלא עבר באופן כללי, אבל בענין העבירות פירש המעשים שהעושים חייבים עליהם כגון סקילה שריפה הרג חנק מלקותא רבעים מיתה כרת תשלומי כפל תשלומי ארבעה וחמשה ונזק שור בור ושן ואש ונותן מום באדם ושולחת יד במבושיו והמוציא שם והדומה לזה, על זה הוא אמר וחילק בדיוק מה מקבלים על כל עבירה ועבירה, אבל במצוות לא גילה הקב"ה מתן שכרן של המצוות. מתן שכרן של המצוות לעתיד לבוא. אבל גמול העולם הבא וענשו לא פירש מהם הנביא מאומה בספרו, אז בענין שכר מה שמקבלים בעולם הזה לא פירש הקב"ה, וגם שכר לעולם הבא לא פירש הקב"ה, לענין עבירות בעולם הזה גילה ענשן אבל לעולם הבא לא גילה ענשן. וזאת למה?

ש. לא שומעים

הרב: יש חמישה עולמות, יש עולם הזה, יש עולם הנשמות גן עדן גיהינום ששמה יש עונש ויש שכר, יש עולם ימות משיח, יש עולם תחיית המתים ויש עולם הבא. אז כשיוצאים מפה יש עונש.
אז הוא אומר למה לא פירש, אז הוא אומר מכמה סיבות, מכמה פנים. מהם כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה א צלנו, כי אנחנו לא מכירים את המציאות של נפש, אנחנו מכירים את הצורה של הגוף והתוצאות שיש בגוף וההרגשים שיש בגוף, זה אנחנו יודעים, אבל לא רק שאנחנו לא יודעת את צורת הנפש אנחנו גם לא יודעים מהו העונג ומהו הצער מגמול ועונש שיהיה בנשמה. אבל קצת יש לנו מושגים, אתמול דיברתי אתכם על רבינו סעדיה גאון על הדבש ועם המשי ועם הבשמים וכו' וכו', להבין שאם ה' נותן לנו שכר מהדברים האלה, מהבריות הפחותות, כל שכן וכל שכן שהקב"ה החליט לתת בדברים שהוא יכול לתת ואין לו גבול, אז מה יהיה אז זה. אמרתי לכם מצד הצער כמו שן כאב שן בלי הפסקה לנצח נצחים, או אחד שמורח לך את הטילל שלך על הפנים הלוך חזור וכו' וכו', אבל מכל מקום יש אנשים לפעמים שאומר שהוא לא מפחד מגיהינום, אז אני אומר לו אין בעיה, תעשה ניסוי בשבת תכנס לתנור על חום של שבת חמש דקות תראה אם אתה מחזיק מעמד, אז תדע שאם יהיה שמה חום רק חום של שבת בתנור מץ אז תמצמץ. בקיצור, הביזיון רק שיהיה בעולם האמת, הבזיון, הבזיון ה' ירחם זה משהו לא יאומן, הבושה, חכמים מזהירים אותנו מהבושה, למה שמה חושפים הכל, מגלים את כל מצפוני לבבו של האדם, לא רק את מעשיו שמראים לו הסרטה בתלת מימד, כל מה שהוא עשה הכל בחשכה בסתר, מה שהוא דיבר בלחש פותחים בפול ווליום, וכל המשפחה וכל הידידים וכל החברים כל השכונה כל השיעור, כולם, כולם יושבים ומסתכלים באמפי באמפי והוא יושב ומראים את הכל לכולם, יבבי. וגם מה הוא התכוון כשהוא אמר, יו, אחד יושב ליד החבר שלו אשריך, נשמה, אחי, אחי, אחותי, כל המילים, ובלב שומעים מה הוא אומר, ינבל יככה וזה ומקלל ופה ושם והלואי שתלך והלואי ש והלואי ש, בחוץ פששש איי איך חיכיתי לך, ומה הוא אומר בפנים... כל זה יראו. לכן הזהירו אותנו חכמים, שפיו וליבו יהיו שוים.

ש. לא שומעים

הרב: תראה, עם גוי אם יהיה לך הצדקה

ש. אני אתן לך דוגמא כבוד הרב

הרב: שמעתי, אם יהיה לך הצדקה אתה לא חייב לחשוף את מצפוני לבך בפניו אם יש לך הצדקה, לדוגמא גם אתה יכול כלפי בן אדם, נגיד אתה רוצה להוציא ממנו את החוב שהוא חייב לך, אז אתה יכול לעשות איזה משהו בשביל להוציא את זה ממנו, אתה תגיד משהו שהוא יבין משהו ואתה מתכוון למשהו אחר כדי להשיג את מה שהוא חייב לך ואז זה יגיע אליך בדרך המותרת על פי הדין, זה יהיה מותר, אז אפילו שפיך ולבך לא שוים אבל המטרה היא מה שבלבך בעצם שזה העיקר וזה המותר. או כמו שאדם שמותר לשנות בכמה דברים שהתורה מתירה, אז בפה אתה אומר משהו ובלב אתה מתכוון משהו וזה מותר. אז מה שמותר לדוגמא בשביל שלום עם האשה, אם אתה בדרך היית במקום מסויים שאתה יודע שאם היא תשמע אז היא תתרגז וכו', אתה לא חייב לספר את כל המקומות וזה, אני הייתי שם והגעתי וזהו, אתה לא חייב לעבור ולהגיד אתה מבין, אז בשביל השלום

ש. ואם היא שואלת ספציפית

הרב: כל פעם את שואלת אותו דבר, כמה פעמים אני יענה לך על הדבר הזה, די יש גבול, את לא סומכת עלי בכלל?

ש. אם השקר יש לו תכלית הוא הופך לאמת?

הרב: זה לא נקרא שקר במקום שמותר, זה נקרא במרמה בחכמה, בערמה בחכמה, ז"א יש דרכים שהם מותרות.

ש. יעקב אבינו לא שיקר

הרב: אף אחד לא שיקר, אמרתי זה לא שקר, זה נקרא בערמה בחכמה.
אז בכל אופן, אדם צריך לדעת, כדאי לו שפיו ולבו יהיו שוים בשביל שאח"כ יגיע לעולם האמת לא יצטרך לעמוד במצב לא נעים. אז עונשים לא צריך לחפש דוקא שרפות וקרח ובלגנים, רק הבושה, תחשבו רק על הבושה.

ש. לא שומעים

הרב: למה שיפגע? אתה יכול להגיד לו דברים אבל לא בצורה שיפגע, אם אתה לא צריך לפגוע למה צריך לפגוע, אפשר להשיג גם בלי לפגוע, למה צריך לפגוע?

ש. לא שומעים

הרב: אין לך סבלנות בשבילו כאילו

ש. בדיוק

הרב: יאלה שיאכל אותה. לא, אתה יכול להגיד לו שאתה לא קרקע. אפשר הכל, הכל כמעט אפשר, הכל אפשר בקטנה כמו שאומרים, בצחוקים ככה להוריד, אפשר. אני ב"ה לא הגעתי אף פעם אתה מבין לקטטה עם אנשים במצבים הכי קשים שיכולים להיות. רק אני יכול לכעוס רק במקומות שזה חילול ה' באמת, ז"א שיוצאים על הקב"ה או משהו או חלילה על המצוות בצורה פוגענית, אם זו שאלה של טעם או חובלי או משהו ששואל שאלה על הקב"ה או משהו ואני יודע שיש מקום עוד לענות לו וזה אולי זה בא נראה, הולך, אבל אם הבן אדם חלילה כוונתו לבזות, אני יכול למחוק אותו מהעולם. ממש לא,

ש. במילים או

הרב: לא צריך יותר ממילים. בכח אני אף פעם לא משתמש ב"ה.

ש. שמה במקום הזה אם מישהו בא ועושה משהו בכוונה

הרב: איפה שמה?

ש. בהרצאות לדוגמא שהרב נותן עכשיו

הרב: בהרצאה?

ש. מכעיס נגד ה' וזה אז הרב אומר שמה אפשר לכעוס, יש הרבה אנשים שזה קידוש ה', ז"א לענות לא בצורה הכי יפה

הרב: היתה אפילו אשה שאלה אותי בתרעומת על הקב"ה, אבל בתרעומת, למה פלוני מהמשפחה לקה במחלה והוא כזה והוא כזה והואר כזה, והיא דברה קשה כלפי שמיא, נתתי לה בראש ולכל המשפחה שישבה שמה, משהו מי שהיה שמה פחד פחד, פחד פחד, עכשיו היא מציירת מצב, אתה מבין שצריכים לרחם עליה כאילו וכו' וכו', ואני פתחתי עליה עוד הפוך, יעני הקב"ה עוד עשה איתכם חסד והתחלתי אתה מבין להסביר לה, אבל ככה כמו שצריך, לא בהסברים כמו שאני רגיל להסביר, ושמה כבר דיברו נגד ה' ממש, זה אני לא יכול לסבול, אסור לי לסבול. זה אם ביזוי תלמיד חכם צריך למחות, אז ביזוי קודשא בריך הוא על אחת כמה וכמה.

ש. פעם אחת ראיתי את הרב כועס, זה בענין הזמרים הפסולים

הרב: שמה זה מצוה. אבל בד"כ אני כועס לא על זה אלא על השטויות שמדברים אנשים. שאנשים כאילו חכמים וכאילו באים עם קושיה ופה ושם וזה ואין להם תחתיהם שום דבר, לא דיבור ולא שום דבר לא כלום, הם חושבים שהם חכמים, כאילו עכשיו יבוא החכם הגדול ויביא לנו איזה חידוש שלא ידענו לא שמענו לא הבנו לא ראינו ולא נודע לנו. אתה מבין, נתנו יותר ממאה מאתיים הרצאות רק על זמרים שכל אחת שונה מחברתה, ועוד לא הבינו. כמה אדם יכול להיות סתום, זה לא יאומן. אבל אני חושב שהיום העולם מבין מה זה זמרים פסולים, המושג הזה נכנס, כולם מבינים מה זה, השאלה מי רוצה להשמע לגדולי ישראל ומי שלא רוצה, זה הכל, לא יותר לא צריך כבר לברר כלום, הכל מבורר. יש אנשים יודעים שיש גן עדן ויש גיהינום, יש כאלה שאומרים שגיהינום, אה זה לא נורא, תראה, הרי בלאו הכי כל החבר'ה שלי לא יהיו בגן עדן, אז אני אהיה איתם שם, אתה מבין, אז זה בדיוק ככה אומרים, זה כל הזמרים אתה יודע פסולים, אין כמעט זמרים כשרים, נו אז מה אתה רוצה שאני לא אשמע שום דבר, אז אני נמצא עם החבר'ה האלה וזה, אתה מבין, בגיהינום סבבה.

ש. אז רגע היום שכל התורה הופצה בעולם אז אין מציאות יותר של יהודים שכביכול כתינוק שנשבה?

הרב: רחוק מאד שימצאו כאלה, יכול להיות עוד בקיבוצים או במדינות נכר שלא נתוודעו עוד מקטנותם

ש. מי שהוא לא חזר בתשובה אבל הוא רוצה לשמור שבת וזה, ההורים שלו רואים אותו שהוא רוצה לשמור שבת והכל והם לא רוצים לשמור שבת, לא רוצים לקיים מצוות וכאלה, זה עדיין בגדר תינוק שנשבה או שבגלל שנחשפו אז זה נעלם מעם

הרב: תראה, אם הם באו מבתים מסורתיים מקודם אז ודאי שהם לא כתינוק שנשבה, אם זה כאלה שדורות מעולם לא ראו בביתם לא כשרות ולא טהרה ולא קדושה ולא תפילה ולא שום דבר ולא תפילה ולא כלום כלום כלום שום סממנים, ילד שיגדל מקטנותו בבית כזה אז הוא יקרא תינוק שנשבה, עד שהוא יחשף ופה ושם, השאלה מה רמת הרצון שלו להכיר את היהדות.

ש. ברגע שהוא נחשף בקיצור אין יותר מציאות כזאת

הרב: אזה זה השאלה, מה הכרתו גם. יכול להיות שהוא נחשף ובשבילו זה נראה תמהוני וזה מתמיה וכל מיני דברים כאלה, אבל זה שקלול שהקב"ה יודע לעשותו, אנחנו מצוה עלינו להחזיר את כולם, גם הרחוקים ביותר, לא מצוה חיובית אבל מצוה, להחזיר אותם לאיתן התורה, כמו שאומר הרמב"ם.
מכל מקום, רואים שצורת הנפש לא ידועה לנו, וכל שכן מה היא תתענג או תצטער בענין מגמול או עונש, אז לכן לא פירשה התורה את הענינים האלה, אך פירשה אותו למי שהיה מבין הענין הזה, למי כן פירשה, כמו שאמר ליהושע, "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה", ז"א עומדים זה המלאכים, ונתתי לך מהלכים שאתה תוכל לעלות עוד ועוד בעולמות העליונים בין העומדים האלה זה המלאכים שעומדים בעולם העליון. אז למי שיש אפשרות לדעת הוא יודע.
ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בנפשו, דהיינו מי שיהיה לו מהלכים בעולמות העליונים זה לא בשעה שהוא קשור לגופו, אבל רמז למה שיהיה אחרי המוות שהנפש תשוב להיות בצורת המלאכים, הנשמות שלנו יהיו כמו המלאכים, למה? כי המלאכים נקראים צורות נבדלות, מה זה צורה נבדלת? צורה נבדלת מגוף, אז זה רק הצורה בלי גוף, אז אנחנו נפשוט מעלינו את הפיג'מה ואת הגוף נפשוט ואז הנשמה תשאר בפני עצמה בצורת המלאכים. וענין פשיטותה, שהיא נפשטת מן החומר, ודקותה - הדקות שלה ברוחניות, ועזבה להשתמש בגופה, וכשתזדכך - תהיה זכה ותזהיר מאורה- מאור הנשמה, והיו מעשיה טובים בעולם הזה, מתי תזהיר? חכמת אדם תאיר פניו, מתי - כשהוא נפשט מהכל. עכשיו נגיד בן אדם עושה המצוה, כי נר מצוה ותורה אור, למד תורה, מצוה, תורה, מצוה, תורה מצוות תורה תורה מצוות מצוות מצוות מצוות, הוא ממלא אור אור אור אור, איפה כל האור הזה? בגלל שהחומר שלנו עכור אז האור הזה חסום ע"י הגוף, אבל אצל צדיקים גדולים אתם רואים הארת פנים, אתה נכנס לרב קנייבסקי אתה רואה פרוז'קטור וזה עוד עם החסימה של הגוף. מה קורה שפושטים את הגוף, מתפרץ אור עצום של כל מה שהוא עשה כל ימי חייו, וזה תזדכך ותזהיר בעולם העליון. אז כתוב שלעולם הבא חכמת אדם תאיר פניו, אנשים ילכו ולפי כמות האור שיהיה עליו אתה יודע כמה הוא שווה. אז אתה רואה בן אדם אחד שזה כבר בטריה מלכסה זה, ככה, אחד מעמעם ככה, אתה יודע מעמעם, זה אין לו הרבה. ויש אחד יו יו לא יכולים לראות יו מה זה מה זה, יו לא יכולים לראות. אז ז"א, הכל

 בשר חמורים בצלחת!   חיים בדמיונות: משל הכרם והשועל 

הודעות ועדכונים

הרצאות קרובות

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578