---

אנחנו נסכם את מה שסיימנו בפעם הקודמת, ההפרש בין עבודת הבורא ושאר מעשה העולם בענין הבטחון באלהים יתברך, אז ז"א יש עבודת האלקים ויש עניני העולם, ומה הבטחון בשניהם יש אפשר, מה ההפרש? שאר עניני העולם לא גלויים לנו האופנים של הטוב והרע והמועיל, אנחנו לא יודעים באיזה סיבה מן הסיבות יועיל לנו או ירע לנו או ייטיב לנו, אם נתעסק בעניני עולם לא נדע אף פעם מה זה הדבר שדרכו סיבה טובה ומועילה או מרעה. לא נדע את ההפסד, לא נדע את הרע, כי לא עמדנו על איזה מלאכה מן המלאכות הטובה לנו יותר, אז מראש לא נוכל לדעת במה נשיג את חפצנו, ולא נדע מה יותר ראוי לבקש ממנו את הפרנסה, את הטרף, את הבריאות ואת הטוב, ולא נדע באיזה סחורה ולא נדע באיזה דרך, ובאיזה מעשה מן המעשים העולמיים נצליח כשנתגלגל בהם. אז בעניני העולם איננו יודעים מאומה מה יתפתח. אז מה הדין? הדין עלינו שנבטח באלהים בבחירה ובהשלמה, נבטח באלקים בבחירה ובהשלמה במה שנחליט להתגלגל בו שיעזור לנו על מה שיהיה בו טובתנו, ונתחנן אליו להעיר את לבבנו לבחירה הטובה והראויה לנו מהם. עלינו להתפלל לקב"ה, ויהי רצון מלפניך אבינו שבשמים שמה שאני הולך לעשות שזה יהיה לטובה ולתועלת, ולא יהיה לי מזה נזק, ז"א לבטוח ולהתחנן להשי"ת שיעיר גם את לבבנו לבחור בטוב ובראוי לנו, כי אנחנו לא יודעים, כסומים באפילה, באיזה סיבה מן הסיבות ראוי לנו להתגלגל בעניני העולם הזה.
אבל בעבודת הבורא יתברך זה לא כך, למה? משום שהקב"ה כבר הודיע לנו בדיוק מהם הדברים ה טובים והנכונים והרצויים לפניו, וכבר צוה אותנו לבחור בהם, וכבר אמר לנו מה הגמול שנקבל עליהם, ואם נתחנן אליו בבחירה ונבטח עליו שהוא יראה לנו את אופני הטוב לנו, נהיה טועים בדברנו וסכלים בבטחוננו, מדוע? כבר כבר קדמה ההודעה שלנו אותנו בדרכי העבודה, ואנחנו יודעים בדיוק, כתוב בתורה ובחכמים מה יועיל לנו בעולם הזה ומה יועיל לנו בעולם הבא. אז אחד שאומר, אני מחכה שהקב"ה הוא יבחר לי את הדרך והוא יצווה אותי וכו' וכו', שטות וכסלות וסכלות. אתה יכול להסתכל בתורה ולדעת בדיוק מה צריך לעשות ותדע אפילו מה השכר ומה שכר הפסיעות שלך וההשתדלות שלך והקימה שלך והשעה שאתה לומד בה, הכל כתוב. אתה יכול לדעת הכל, אתה תחכה בזה. כמו שכתוב "ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראת א ה' אלקינו לטוב לנו כל הימים", ז"א הקב"ה ציוה אותנו את כל החוקים האלה לעשות. ליראה את ה' ויהיה לנו טוב בעולם הזה ולעולם הבא. ואמר בגמול העולם הבא, "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות", ז"א הקב"ה מבטיחנו על כל מעשה.
אז בעניני העולם יש לנו לבטוח בה' אחרי שנתגלגל באחד מןה דברים שאיננו יודעים בכלל מה יצא לא יצא, אם זה הדרך זה הענין, אם זה העסק, אם זה האנשים שאנחנו צריכים להתעסק וכו' וכו', יבטח בה' שיורה אותו בדרך הטובה ושישלים את חפצו את רצונו בסיבות שהוא מתגלגל אליהם. ואם לא, שהקב"ה ידריך אותו בנתיב הסיבה והנסיבה שילך בדרך טובה וללא מעקשים, זה בעניני העולם הזה, כי הוא לא יכול לדעת מראש ממה יתגלגל הטוב וכו'. אבל בעניני העבודה, אין לו לבטוח בה' שימציא לו איזה מצוות ויביא לפתחו וימתין וכו' וכו', אתה צריך לרוץ אחרי מצוות ה' לעשותם ברצונך בחפץ לב, וכתוב לך מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות, הכל כתוב וגלוי. אתה צריך רק לבטוח שהקב"ה ישתבח ויתעלה שמו, יעזור לך להשלים את חפצך בעשיית התורה והמצוות, ולא לכשל, ולא לסטות ולא לעשות את זה שלא לשם שמים, זה אתה כן יכול, אחרי שאתה יודע כבר מה צריך לעשות אתה עושה. אז זה כבר הבדל אחד שיש לנו בין עניני עולם ובין המצוות עבודת ה', כיצד עלינו לבטוח.
ויש עוד דבר, עניני העולם יש שתשוב הסיבה המשובחת מגונה, והמגונה משובחת, לפעמים בעניני העולם שאתה מתעסק, אז לפעמים אתה מתעסק בבורסה, אז פעמים יש עליות, ולפעמים יש ירידות, אז הסיבה המשובחת יכולה להיות מגונה, ולפעמים יש ירידות שערים והירידות האלה הפכו להיות למשובחות, כי מי שיודע מה לקנות בשעה שזה יורד וכו' וכו', וכן בכל תחום ותחום, פעמים זה הולך פעמים זה לא הולך, ז"א אין קביעות ואין הבטחה שעסק מסויים לכולם יהיה טוב תמיד, ומה שהוא עוסק בו תמיד יניב לו פירות, אין דבר כזה.
יש שתשוב הסיבה המשובחת מגונה והמגונה משובחת אך העבודה והעבירה אינם כן. אבל בעניני התורה והמצוות או בעניני המרות פי ה' חס ושלום, בדרך העבירה, הדברים האלה לא משתנים לעולם, כי המגונה והמשובח מהם לא יעתק מענינו ולא יתחלף לעולם, כי מצוה זה מצוה ועבירה זה עבירה לעולם. אז ז"א בדברים של העולם הזה ברור שאתה לא יכול לסמוך, היום אסל מחר בסל, יום אחד דבש ויום אחד בצל, אז ז"א אתה לא יכול לבטוח, לכן אתה צריך לבטוח בה' תמיד, אבל בעניני התורה והמצוות מה שמצוה ושכרה מרובה תמיד זה ככה, ומה שעבירה מרובה וענשה מרובה זה תמיד ככה. אז מה יותר יציב, מה יותר טוב, אם אני מתעסק בעניני העולם הבא אז אני יודע הכל, הכל פרוש לפני, איפה השקעות הנכונות איפה הטובות, מה מקבלים, אין שום ספק, גם זה לא משתנה, תמיד זה נמצא, רק מה, יש דברים צדדיים שיכולים להגביר ולהגדיל את השכר. לדוגמא, זה שכר גדול שאדם קם בבוקר ללמוד, גדול מאד. אבל בשעה שהרבה אנשים ישנים הוא מקבל שכר עוד יותר כנגד אלה שישנים. עכשיו אם הוא מגיע לשיעור ובשיעור יש שני אנשים, או בשיעור יש חמישים אנשים, פירושו של דבר שהוא נוטל שכר גם כנגד כל מי שמשתתף. אני לדוגמא עכשיו נותן שיעורים לשתיים, רואים אותי שתיים אז אני אקבל שכר לשתיים, נכון שהכוונה שלי היתה שיבואו מאתיים, אבל אם יש שתיים אני אקבל שכר על שתיים שלימדתי אותם, את מי לימדתי? שתיים, ואם יסתכלו באינטרנט אז כמה שיסתכלו ברוך ה'. ואם יתרבו המסתכלים, ואם יתרבו המשתתפים, אני אקבל שכר בהתאם לכמה שהשפעתי עליהם. עכשיו גם אתם, כל מי שנמצא בשיעור מקבל שכר כנגד מי שנמצא, כי כל אחד מוסיף לחברו. הם לא הגורמים, אתם הגורמים. עשרה ראשונה שמגיעים מקבלים שכר כנגד כולם, נכון? אם יבואו מאה אח"כ יקבלו שכר, למה כבר יש מנין, ככה זה הולך אצל הקב"ה.

ש. לא רק זה, גם עצם זה שהוא הגיע הוא

הרב: הוא הוא שאמרנו, הוא הוא שאמרנו,

ש. אדם יש לו את החלק שלו

הרב: הוא שאמרנו. לא רק זה, אם היו פה שניים, אם היו פה שניים אז מה היה קורה, אחד התייאש השני כבר לא יבוא נגמר השיעור. אבל אם יש עשרה אז זה כבר נותן חשק, ואם יש שלשים נותן עוד יותר חשק, ואז אם יש חמישים רק האוירה הזאת אני לא רוצה לפספס, אפילו אם אני עייף, רק להיות חלק מהם, וכן הלאה. ואם אתם יודעים ככה שהשכר הוא גדול, אז מחר אתם צריכים להשתדל שכל אחד יביא עוד אחד, לא אני רק אצלצל לכמה אנשים ואני אשלים אותם, גם אתם יכולים להחליט אני לוקח פרויקט ומביא איתי עוד מישהו, ועוד אחד אני מביא איתי עוד מישהו, אני הבטחתי שתוך חודש יהיו פה מאתיים, עכשיו יש פה עשרות, ובשביל זה הרחיבו את הבית כנסת, למה שיהיה פה מאות. אז אני גם סומך עליכם, כי אתם הרי חפצים, חפצים שכר, אתם לא רוצים שאני רק ארויח, אתם רוצים גם להרויח, נכון? הנה שכר קצוב ידוע, אפשר להתחיל לעשות, למה להיות בטלן רק אני בא, תמיד אנחנו צריכים לדאוג לדחוף עוד אנשים עוד אנשים עוד אנשים, להגדיל תורה ולהאדיר, זה מה שהקב"ה רוצה, אז זה דברים שידועים ואם אדם עושה אותם שכרו בצידו.
אבל מה שראוי לבטוח עליו הוא גמר מעשה העבודה, ז"א בעניני התורה והמצוות אז מה יש לי לבטוח בה', אם הכל לפני ויש מצוות ואני יכול לשות אותם והכל, אז בעצם מה אני צריך, כאילו מה הבטחון בה'? אומר רבינו בחיי, גמר מעשה העבודה זה לא בידינו, אבל אחרי שבחרנו בלב שלם ונאמן, והסכמנו בהסכמה ברורה, בהשתדלות, בבר לבב, לבבנו ברור שאנחנו רוצים לעשות, וכוונתנו לשמו הגדול, אז אנחנו עכשיו בוטחים בקב"ה שישלים את גמר העבודה. ובזה אנחנו חייבים להתחנן אליו לעזור אותנו ולהורות אותנו עליו, כמו שכתוב "הדריכני באמתך ולמדני", עכשיו אני רוצה לשבת ללמוד, אז אני עכשיו בלב שלם, בהסכמה גמורה, אני מעוניין בנאמנות בכוונה גמורה לשמו הגדול, ואני רוצה ללמוד. אבל אני צריך להתחנן לקב"ה שהקב"ה קודם כל יזכני לשבת וללמוד בלי הפרעה, ואני רוצה שהוא יעזור לי שאני אבין מה שאני לומד, שאני לא אטעה, שאני לא אכשל, ושיורה אותי בדרך, כמו שכתוב "הדריכני באמיתך ולמדני", ואמר "הדריכני בנתיב מצוותיך" גם כשעושים מצוות צריך לדעת שאתה רוצה לעשות, לא תמיד תשלם המצוה בידך. אחד רוצה להתרים כסף לבית הכנסת, אתה רוצה להביא ספריה עכשיו, חסר פה ספריות, והבן אדם ירצה להשיג את זה אז הוא מתייגע מרים טלפונים מי מה מו מה, נו, זה תלוי בו? הרצון שלו גדול, ההסכמה שלו ברורה, הוא הכל רוצה לעשות לשם שמים והכל ולא עלה בידו. אז שכר ההשתדלות אמרנו, הבחירה והכוונה וההסכמה יש לו, אבל מי ישלים לו את זה? רק הקב"ה. אז צריך להתחנן לקב"ה שאדם יזכה גם להשלים את רצונו בעבודת ה'.
ואמר "דרך אמונה בחרתי", אז אנחנו מחליטים באיזה דרך אנחנו רוצים ללכת ואנחנו רוצים שהקב"ה ישפיע עלינו טובות. ואומר "דבקתי בעדותיך ה' אל תבישני", אני רוצה מאד מאד להשיג את כל הרעיונות וכל הדמיונות אפילו, והשאיפות שאני רוצה להגיע בעבודתך, אל תבישני, תעזור לי שלא אבוש, מאד אני רוצה, וכמה שאדם ישאף יותר וירצה עם הכוונות האלה שאמרנו, ככה הקב"ה יזכה אותו. ואמר "ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי למשפטך ייחלתי", אז צריך לבחור בלב שלם ונאמן, צריך הסכמה והשתדלות בבור לבב, וצריך כוונה לשמו הגדול שהולכים לעשות את מצוותיו, לבחור בלב שלם ונאמן להסכים ולהשתדל בבר לבב וכוונה לשמו הגדול, ואז לבטוח שה' יזכה אותנו לגמור את מעשה המצוה והעבודה של ה', וחייבים להתחנן אליו ולעזור ולהורות אותו. זה הבטחון בעבודת השי"ת.
וכל זה ראיה שבחירתו היתה במעשה העבודה, אך יתפלל אל האלהים על שני דברים, מה הוא צריך להתפלל? לשני דברים: אחד מהם לייחד לבבו ולחזק בחירתו בעבודתו בהרחקת טרדות העולם מלבו ועיניו, ז"א כשאני מתפלל להשי"ת, כשאני רוצה לעשות את המצוות מה אני צריך להתפלל אליו? שהקב"ה ייחד את לבבי, ז"א שאני אהיה מכוון מאופס, ממוקד, רק לעבודת הבורא יתברך, ושהבחירה שלי לא תתרופף, שיחזק את בחירתי בעבודתו וירחיק ממני טרדות העולם גם מהלב וגם מהעיניים. שאני לא אתפעל מדברים חיצוניים בדרך לעבודת ה' או תוך כדי עבודת ה', ושגם בלב לא יהיה לי הרהורים והיסוסים וספקות, לא יכנס שום דבר, ואני אוכל לייחד את לבבי, ושבחירתי תהיה מחוזקת על ידו וירחיק ממני את הטרדות של הלב והעיניים, כמו שאמר "יחד לבבי ליראה שמך". אז רואים שהבקשה שה' ייחד את לבבי. ז"א הלב שלי יהיה אחד ולא חלוק לכמה ענינים. יחד לבבי. כמו שלמדנו בשבת שער יחוד המעשה, לכוון הכל להשי"ת. וגל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" והעבר עיני מראות שוא" אז מה שאני רוצה זה שהקב"ה יגלה את עיני שאני אוכל להביט נפלאות מן התורה, אבל מצד שני אני גם מבקש בעת ובעונה אחת שיעביר מעיני ראיית שוא, כל מיני הבלים, העולם הוא מפתה, הוא גדול, בשעה שאתה הולך לשיעור יכול להיות שאחרים הולכים לעשות כסף, אז יש בן אדם אומר, תראה אני הולך לפה, יוצא בסוף עם כוס קפה בקושי, אם ההוא הולך לשמה כבר עשה מאתיים דולר. כן, יש נהגי מוניות שעובדים שעות כאלה ולפעמים יוצא להם טוב, ויש נהגי מוניות שיושבים פה ולומדים. אז ז"א זה תלוי. "הט לבי אל עדותיך", שהלב שלי תמיד יטה אחרי מצוות ה'. אז זה תפילה אחת שאדם צריך להתפלל אל הקב"ה כשהוא הולך לעבוד אותו, שהקב"ה ייחד את לבבו, יחזק את בחירתו בעבודתו וירחיק ממנו את טרדות העולם מהלב ומהעיניים. דבר שני, אנחנו צריכים להתפלל להשי"ת שיחזק את איברנו על השלמת המעשים בעבודתו, טוב, אני רוצה לעשות את רצון הבורא, אבל חס ושלום לא בקו הבריאות, אין לי כוחות, אומר בן אדם אתה קם? אין לי כח. נגיד שזה נכון, זה לא נכון, נגיד שזה נכון, אז תתפלל. תתפלל לקב"ה שיחזק את איבריך כדי שאתה תוכל להשלים את המעשים בעבודת השי"ת.
בשבת האחרונה כבר אמרתי לחלק, חלק לא יודעים, הייתי בשיעור בערב בליל שבת, והיו שמה הרבה צעירים בחורי ישיבות ואחרים, ודיברתי שמה שצריכים לקום בבוקר לעבודת הבורא וללמוד בשעה ארבע וחצי, הסתכלו עלי כאילו מתמיה, מאיפה הוא נפל עלינו, והתחלתי לשכנע אותם כמה זה חשוב, ואמרתי להם בין הדברים, אמרתי להם שעובדי הזבל, עודי העיריה ידונו אותם בשמים, כשהם יגיעו למעלה ישאלו אותם למה לא קמתם לשיעור בארבע וחצי? אז הוא אומר איפה אני יכול אתה יודע מה זה אני הרוג אני זה, אני ישן מאוחר ואני לא יכול, לא יכול. אז יגידו תמתינו פה ויקראו לעובדי העיריה של בני ברק, ויגידו באיזה שעה קמת? הוא יגיד בשתיים, למה קמת בשתיים? הוא אומר צריך לפנות את הפחים. איך היה הריח? הוא יגיד מסריח. וכמה הרווחת? אז הוא יגיד 22 שקל לשעה. יגידו לו והיה שווה לך? אומר אין ברירה, צריך לפרנס את המשפחה. אז יגידו נו, בן אדם בשביל לפרנס את המשפחה שהמזונות קצובים קם בשתיים בלילה, עבד בזבל, הריח סרחון, הרויח שכר מינימום, ואתה יכולת לקום בשעה ארבע, לא בשתיים, ועל כל אות לקבל תרי"ג מצוות, ושכר לחיי העולם הזה והעולם הבא, ולא קמת? מה תגיד לקב"ה?
יעקב אבינו אמר בפרשה שלנו, "מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי", אז כולם מבינים מה פשעי ומה חטאתי, מה עשיתי לך שאתה רודף אחרי? אבל יש פה רמז שיעקב אבינו אומר, אתה דלקת אחרי, נכון, רדפת אחרי, למה אתה רדפת אחרי? בגלל שאתה אומר שגנבו לך את האלהים, אז אתה כמה ימים, קילומטרים עשרות עשרות אתה רץ אחרי להשיגני למצוא את האלהים הגנוב. אז אם אתה אחרי ההבל והשוא מוכן לרוץ בדבקות כזאת ולחפש בכל אהל ואהל מי גנב ואיפה נמצא האלהים הגנוב, עכשיו אני יודע מה פשעי ומה חטאתי, יגידו לי הא, הוא על שטויות והבלים ככה מסר את נפשו על ההבל ועל השוא ואתה על האלהים החיים לא מוכן לקום בשעה ארבע, ארבע וחצי לבוא לשיעור? זה פשעי וזה חטאתי.
אז ז"א, זה לא פשוט חבר'ה, זה חושבים שזה כאילו מותרות קמים וזה ופה ושם, לא, ידונו אותנו לפי זה. יגידו חביבי, אתה אומר אין לך כח? אבל אם היה נופל הבן בשבת קודש מהמיטה והיה סכנה, היית מרים אותו ביד בלי נעליים רץ לעזר מציון, רץ, מאיפה כח? מה, הילד ימות חס ושלום, אה זה יש לך כח, ושהנשמה תמות? והשעות האלה הלכו לאיבוד, ומי שישן הוא כמו מת. תחיית המתים, מי לא רוצה לקום בתחיית המתים? הנה כל יום אתה יכול תחיית המתים, במקום לישון לקום, בשביל מה הולכים לישון - לקום, תחיית המתים. אז עשינו תחיית המתים בשבת ה-22 חבר'ה שקיבלו על עצמם ובאו. נו, אז זה קשה או לא קשה? לא קשה. איפה זה היה הכח? בפנים, פוטנציאל היה לו בפנים.
אחד בא סיפר לי, כבוד הרב, נכנסתי, מרוב שאני הפחדתי אותם, אז אחד בא, הגיע עד אלי הביתה חיכה לי, כשהוא מלוה הוא אומר לי תשמע, הלכתי לישון, פתאום ראיתי את הדמות שלך מולי, קיבלתי פחד שאני לא אקום, ישבתי, התחלתי ללמוד, גמרתי מסכת הוריות, כל המסכת, ובאתי לפה לא ישנתי בכלל. ז"א משעה עשר וחצי שסימתי את השיעור, נגיד עד 11, ב-11 הוא היה במיטה, קם, גמר, עד שעה ארבע גמר מסכת הוריות. אחד אחר אמר, אמרו לי איך אני אקום, אנחנו לא כיוונו את השעון, אמרתי להם מה הבעיה, תגידו, רבש"ע, אני רוצה באמת לקום לעשות לך שמחה, תעזור לי לקום, אני רוצה לקום בארבע, אתם תקומו בארבע. מתי שתגיד אתה תקום. אתה בטוח? אמרתי אני בטוח, כן, תעשה. היו שמה שלשה כאלה עקשנית, שני תימנים ואחד מרוקאי. כן, שניים. המרוקאי אמר, אני לא יכול לקום, אבל אם יעירו אותי אני אקום, אז זה היה תלוי בתימני, הם היו שלשה מתארחים פה, השבת, אז שאלו אותי התימנים מה אנחנו עושים, אמרתי להם, אז אחד מהם אומר לי, ב-4:10 אני רואה אותך ככה ישר קם, והעירו אחד את השני קמו ובאו, קיבלו ברכות לזיווגים הגונים, אמרתי להם אם תבואו תקבלו. יש לנו כוחות אדירים, הפוטציאל שלנו אדיר אדיר, אנחנו לא מנצלים אפס קצהו ממה שיש לנו. אתה כבר בא, מסכם כבר מבערב רשימה של מוזמנים לשיעור, דואג להם, על הבוקר שם אותם ישר באס אם אס מוכנים, טוז טוז טוז מתוך ארבעה שניים באו, פששש איזה רווח. כל אות שאני מדבר פה, כל אות, למה אני מדבר הרבה - שיהיה הרבה, כל אות תרי"ג מצוות, תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג, נו, אפשר להרויח בלי סוף. אני לא רואה שיש פה אנשים שבאים כל פעם עם עוד מישהו עוד מישהו, צריך לעבוד על זה.

ש. באים עם היצר הרע שלהם

הרב: אם היית רואה אותו שמה איך הוא מורט את הזקן ואת הזה, הוא מחכה לך מתי כבר תצא. יש כאלה הוא מושך אותם לעשות תה וזה פה ושם.
אז שתי תפילות יש לנו להתפלל לה', אחד שייחד את לבבנו ולחזק את בחירתו בעבודתו בהרחקת טרדות העולם מלבו ועיניו, כמו שאמר "יחד לבבי לירה שמך" "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", "העבר עיני מראות שוא", "הט לבי אל עדותיך" והדומה להם, והשני - שהקב"ה יחזק את אברנו להשלים את המעשים בעבודתו, זה מה שאמר "הדריכני בנתיב מצותיך" "סעדני ואושעה", והרבה כמוהו. ואומר רבינו בחיי, אני עתיד לבאר את אופני מפסידי החלק הזה, ואופני השלמתו ומה הדרך הנכונה בו, בעזרת ה' הוא כותב. איש הבוטח הגדול בעזרת ה', אתה רואה הוא כותב הוא יודע שהוא הולך לכתוב, הוא אומר בעזרת ה', כותב בעזרת ה', הוא לא אומר, כתוב פה בעזרת ה'.
אבל פירוש החלק החמישי, והוא חובות האברים אשר תועלתם ונזקם מתעברים אל זולתו, קודם בקטעים הראשונים שאנחנו למדנו בימים הקודמים, למדנו דברים שאדם עושה כלפי עצמו בינו לבין עצמו, חובות האיברים שלו כגון ציצית וסוכה, מה שלמדנו. עכשיו הוא אומר מה חובות האיברים של האדם, והתועלת והנזק שמתעברים אל זולתו, ז"א שהם שייכים לא רק בעשייתו לעצמו אלא בעשייתו לאחרים, כגון צדקה, שהוא צריך לתת לאחר, ומעשר שנותן לאחר, ולימוד החכמה שהוא מלמד אחרים, וצוות בטוב שהוא מזהיר את האחרים ומוכיח אותם ומשפיע עליהם, ויזהר מהר, ושהוא מסיר אבני נגף מלפני אנשים, הרימו מכשול מדרך עמי" ולהשיב האמנות ולהסתיר הסוד ולדבר טוב ולעשות ה טוב וכבוד אבות והשבת הרשעים אל האלקים והכנעת הרשעים אל האלקים, והורות בני אדם דרכי טובתם ולחמול ענייהם ולרחם עליהם, ולסבול חרפתם כשמעיר אותם אל העבודה אז הם אומרים לו מה אתה מתערב, מי אתה בכלל וכו' וכו', לסבול חרפתם כשמעיר אותם אל העבודה ומיחל אותם ומירא אותם בגמול ובעונש, צריך להיות מוכן גם לסבול בשביל זה, "לחיי נתתי למורטים גוי נתתי למכים", אמר הנביא, היו מרביצים לו מכות. מורטים לו את הזקן, מכים אותו בגב. ואומר, אל תחת מהם, אז עכשיו כל הדברים האלה מה אופני יושר הבטחון בהם, איך לבטוחע כשיו? איך להתנהג עם הבטחון? אופני יושר הבטחון בזה שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם, ויבחר עשותם ויסבב אליהם כמה שהקדמנו בחלק הרביעי מחיוב הבחירה עלינו, להתקרב אל האלקים בלבד, לא לקנות שם וכבוד ביניהם ולא לקוות הגמול מהם, ולא כדי להשתרר עליהם, ואח"כ יבטח על האלהים בהשלמת המעשה שכוון לעשותו מהם כפי מה שהוא רוצה בו ממנו אחר שיסבב עליו. אז אני חוזר, האופנים, הדרכים של יושר הבטחון, ז"א הדרך הישרה לבטוח בהשי"ת בענינים האלה שנוגעים ומתעברים אל זולתו, זה שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם, מה זה צופן בלבבו? כמו שכתוב "ואביו שמר את הדבר" אביו שמר את הדבר לראות איך יתקיים הדבר. אז צופן בלבבו פירושו אני רוצה, ומה שאני רוצה זה לא עובר כמו חלום והלך, אין, זה צפון, כמו יש כספת, מה ששמתי שם זה נשאר, אפילו עוד לא הגיע מה שאני רוצה לעשות אבל זה צפון ושמור וכל פעם אני מסתכל מה אני עוד רוצה לעשות ועוד לא עשיתי, ז"א שהדברים יהיו שמורים בליבו כל הזמן לעשותם. לא כמו חלום. אז שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם, כי הוא לא פרט את כולם הוא רק אמר דוגמאות, ויבחר עשותם, ואנחנו מחליטים ובוחרים שאנחנו רוצים לעשות את זה, ויסבב אליהם, פה לא צריך לחכות שהסיבות יגיעו אליך, אתה צריך לסבב אליהם, אתה צריך בקום עשה- לקום ולמצוא את הדרכים איך לעשות ולקיים את רצונותך בעבודת הבורא. פה החליטו להקים בית כנסת, יושב איתנו הקבלן הראשי שנרתם בחינם להקים את שני בתי כנסת האלה, ותראו תוך שבועות ספורים מה נהיה פה, אימפריה, אימפריה, למה? החליטו, צפון בליבם, וסובבו את כל המהלכים כדי שזה יתקיים. ז"א, כל בן אדם צריך שיצפון בלבו את המעשים, יבחר לעשות אותם אבל צריך גם לסבב אליהם. מצוות אל תחכה שיזדמנו אליך, לך לקראתם, תניע את עצמך, נוע נוע, קדימה. לא לשבת במקום ולחכות ולהגיד אם יהיה לי זכות, הא, הלואי ויהיה לי זכות, הא, שה' יזכה אותי, הא כל מיני קשקושים כאלה. קום ותחפש איך לעשות, תחפש עצות.

ש. אז למה כבוד הרב בשבת אין פה כזה שיעור?

הרב: יש. יש אני לא הספקתי להגיד לך והיו חמישים איש.

ש. לא ידעתי

הרב: אני יודע, אני לא הספקתי להגיד לך, כשאני ירדתי ירדתי מוקדם ואתה היית אמור להגיע בחמש, בארבע וחצי זה התחיל ולא הספקתי להגיד לך. בשבת פה כן.

ש. כמה שיעורים?

הרב: שבע. שבעה כן. אני אומר שבע, אני אומר שבע כי שבע זה לשון נקבה, ונקבה זה מוליד עוד שיעורים, אם אני אגיד שבעה אז הזכר לא מוליד, כי התחלנו אחד וזה נהיה שתיים והפעם זה כבר נהיה שבע.
פעם אשתו של רבין כעסה עלי שאני אומר שלש מליון אז היא אמרה אני לא מוכנה לדבר עם אחד שלא יודע להגיד שלשה מיליון, זה היתה הטענה שלה עלי כשאני אמרתי שהיא מקבלת יותר מידי כסף מלשכתו של רבין והוא נפטר כבר לפני שלש שנים. והיא עדיין ממשיכה לקבל כסף ללשכה. אתה מבין? אז היא לא ידעה מה לענות על מה שאני טוען, אז היא אמרה ברדיו שאני לא רוצה להתיחס ולדבר למישהו שאומר שלש מיליון במקום שלשה מיליון. זהו. זה הדקדקנים מהשמאלנים שתופסים את התפל ואין להם הבנת הנקרא. הם לא מבינים את הענין, הם שומעים רק את הצלילים.
ובכן, דרך אגב לא לשכוח כמובן שביום שלישי יש ניפוץ השיקוץ, אלף טמבלויזיות ביום שלישי ברחבה של רוממה, אז צריך לארגן הרבה טמבלויזיות, יש כבר מאות בירושלים ממתינים, ויש צפרדעים, יש בובקטים שירימו אותם, יש מנוף עם לול ארבעים מטר בגובה שיצלם מלמעלה ויש תזמורת, יש זמר, יש שיר, יש דרשה, יהיו פלאיירים.

ש. איך מגיעים

הרב: איך מגיעים? כתוב בפרסומות, מול רוממה ברשות השידור בכביש.

ש. יהיה שבירה? אקט שבירה יהיה?

הרב: אקט שבירה זה השלכה לפי מה שהתירה המשטרה, השלכה לצפרדעים. יש מדרגות ברוחב שתי מטר, עולים, מרימים את העגל ומשליכים אותו. יהיה טמבלויזיות ויהיה הכל.

ש. מותר לשים תמונה של אחד המובילים של הישראל לוין וכל אלה אני יודע

הרב: לא, אין צורך, שום אקט אלים אנחנו לא עושים, לא ביטויים אלימים ולא שבירות בומבסטיות

ש. מותר לשים את הלוגו

הרב: יש שמה קליפ חבל לך על הזמן, אין צורך, אין צורך, זה בסדר, החבר'ה יהיו מבסוטים שמה חבל לך על הזמן, יהיו אלפים ורבבות של אנשים. אלפים ורבבות יהיו שם, אתם יודעים, בירושלים אם שומעים שיש קאסח אלפים ורבבות מגיעים, ובפרט שיש אלף פעמים קאסח אז זה יכול להביא הרבה מאד אנשים.
מכל מקום רבותי, זה רק הפתיח, ובתחילת חודש ניסן אנחנו עושים אצטדיון רמת גן, ארבעים אלף איש אז צריך להתכונן. אני כרגע סובר שבלי. עדיף לי פחות בעיות כאלה ואחרות.
מכל מקום, מכל מקום אנחנו רואים פה שאופני יושר הבטחון שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם ויבחר לעשותו ויסבב אליהם, כמו שהקדמנו בחלק הרביעי מחיוב בחירה עלינו, אבל איך צריך להיות חיוב הבחירה, איך יהיה חיוב הבחירה? שימו לב, כשאתה בוחר אז אתה בוחר להתקרב אל האלהים בלבד, כל מה שאתה הולך לעשות את מצוותיו זה רק בשבילו, לא כמו שאמרנו כבר מספר פעמים שאדם יכול לכוון בעשותו לרצות את האנשים, להתייפות בפניהם, להחניף להם, לקנות לו שם מעמד, כל מיני דברים, לא, כשאתה הולך לבחור אם אתה רוצה שה' ישלים את מעשיך במצוות, אז אתה צריך להתקרב אל האלהים בלבד, לא לקנות שם וכבוד ביניהם, לא בשביל לקנות שם וכבוד אתה עושה מצוות שיש בהם שם וכבוד ותפארת, כמו העשירים הסכלים שעושים תרומות רק לדברים שמאדירים את שמם ושמותם מתנוססים על האבנים בגודל רב וניכר, אלא לא לקנות שם וכבוד ביניהם. ולא לקוות הגמול מהם, ולא שאדם יעשה דברים בשביל שיקבל גמול על זה, ולא להשתרר עליהם, ולא יעשה מצוות שיש בהם מן השררה להשתרר על הציבור וכו' וכו', אז אם אדם עושה באופן הזה סיכוייו שהקב"ה ישלים את מעשהו גדולים מאד. ואחרי שהוא הולך בדרך זו יבטח על האלהים שישלים את המעשה שכיוון לעשותו מהם כפי מה שהוא רוצה בו ממנו אחרי שיסבב עליו, אבל אתה צריך לקום ולסובב שהדבר הזה יצא לפועל, לא לשבת אתה מבין ולייחל וזה ופה ושם ולהמתין, אין דבר כזה, תקום תתחיל להניע את עצמך.
ועוד מה, יזהר כפי יכלתו בכל זה מה שאמרנו, בדרכי העבודה האלה, להסתיר את מה שהוא עושה ממי שאין צריך להודיע לו, מתי יהיה יותר לפרסם מעשה שאדם עושה? אם הוא רוצה לרתום אחרים לעשיה, אבל אם הוא מסתדר לבד והוא יכול להשיג את המטרה, אין צורך בפרסום כי כמה שהוא מצניע את דרכיו זה חשוב יותר כי הוא עושה הכל לכבוד ולתפארת, אלא הוא עושה את זה לשמו הגדול בלבד, אז מה צריכים לדעת אנשים אם אתה עשית את זה.

ש. אם אתה מתכוון לגרום לאנשים לעשות גם

הרב: או, אז אם הכוונה היא בשביל לגרום לאנשים לעשות, למה אני סיפרתי לכם ש-22 קמו? שאתם תוכלו להקים גם אחרים.

ש. לא שומעים

הרב: אבל גם אם הוא סיפר לך בשביל שהואי תכבד ואתה למדת מזה, אז הוא ירויח מזה ויפסיד מזה, ויפסיד מזה אם הוא התכוון להתפאר, וירויח מזה מה שבעצם קמת. אבל בסך הכללי אדם צריך לצפון, אבל הוא יכול להגיד את אותו מעשה גם על מישהו אחר, כמו שהח"ח זצ"ל היה מצניע את דבריו את מעשיו. היה מעשה שבא אליו אחד שהיה לו מחלת האפילפסיה, מחלת הנפילה, וביקש ממנו ש יתפלל עליו, יתפלל עליו יתפלל עליו כי הוא רוצה להתחתן ואף אחד לא רוצה להתחתן איתו. אז הוא אמר לו החפץ חיים זצ"ל תשמע, יש צדיק גדול בעיר פלונית, תלך אליו שיתפלל עליך אבל אחרי שהוא יתפלל ויברך אותך אל תגלה את הסוד הזה לאף אחד כל ימי חייך. זהו. הוא הלך, התברך אצל האדם הזה, והתרפא מיד. וככה עשרות שנים. אחרי עשרות שנים אחות אשתו לקתה במחלה הזו גם, ואז אשתו זכרה שהוא סיפר להם שפעם הוא היה חולה והוא התרפא והוא לא גילה לה אף פעם איך הוא התרפא. אז היא הפצירה בו שיספר לה מה איך הוא התרפא בשביל לרפא את אחותה, אז הוא אמר לה לא, אסור לי אני לא יכול לספר, והיא לחצה ואחותה בכתה והם בכו ולא הניחו לו, ובסוף הוא נכנע אחרי שבועות של לחץ הוא נכנע, והוא סיפר הייתי אצל הח"ח זצ"ל, אז הוא היה חי כמובן, והוא שלח אוי לאיזה מישהו בעיר ככה וככה וההוא נתן לי ברכה ומיד התרפאתי. אז התחננו אליו שילך עוד פעם לחפץ חיים ויבקש בשביל האחות, אז הוא בא אצל החפץ חיים, החפץ חיים כבר היה זקן בערוב ימיו, והוא ביקש ממנו כבוד הרב, אני מבקש מתחנן, אחות אשתי וזה ופה ושם, המצב שלה כמו שהיה לי פה וכו' וכו' וכו', ואני לא יכולתי לעמוד בזה והייתי חייב לספר להם וזה מה שהבטחתי לך לא יכולתי לעמוד בזה וככה וככה וככה, אמר לו החפץ חיים, אני מצטער, אבל אני לא יכול לעזור לך, אומר לו למה? למה כבוד הרב, אולי הרב ישלח אותי עוד פעם, אמר לו אני לא יכול לעזור לך. למה? אומר לו כי אז אני צמתי עליך ארבעים יום, ועכשיו אני כבר זקן. אני לא יכול. מה שהוא שלח אותו לההוא זה בשביל לכסות על זה שהוא הולך לצום עליו ארבעים יום, זה להסתיר את המעשים שאדם עושה.

ש. לא שומעים

הרב: באחרית הימים, אם הוא היה מגלה את זה אז לא היה לו רגע לחיות, לא היה לו רגע לחיות מהתורים שהיו עומדים אצלו.
ויזהר כפי יכלתו להסתיר ממי שאין צריך להודיע לו, כי בהיותו נסתר יהיה שכרו גדול יותר ממה שיהיה אם יהיה נודע, כתוב מתן בסתור יכפה אף, מתן בסתר יכפה אף, צדקה זה טוב, יש מעלות, שמונה מעלות לצדקה, אבל מי שנותן בסתר אם יש אפילו חרון אף כלפיו כופה את החרון אף לא יצא נגדו

ש. מה זה חרון אף?

הרב: שאף אחד לא יודע, וגם אתה אפילו לא יודע. יש מעלה שהוא לא יודע ויש מעלה ששניכם לא יודעים. כן אתה נותן, כמו שהוא אומר, לארגון מסוים

ש. הארגון יודע אבל,

הרב: הוא לא יודע

ש. הארגון הזה

הרב: זה לא נקרא נתינה, יש נתינה בסתר, אתה יכול לשלוח בדואר, אתה יכול לשלוח בכל דרך, אתה יכול לשלוח ע"י שליח, אתה יכול בכל דבר, כן, כן, אתה מבין? זה משהו לא יאומן. היה לנו מקרה בארגון שופר, סיפרתי את זה, שיום אחד צלצלה אשה אחת ואמרה שהיא רוצה לתרום 140 אלף שקל, טוב, רשמו את הפרטים וזה ושלום. אח"כ לחשו לי שיש איזה אשה שצלצלה שהיא רוצה לתרום 140 אלף שקל, אין דבר כזה בשופר, זה פעם ראשונה בהיסטוריה של שופר שמישהו צלצל מעצמו ואמר שהוא רוצה לתרום סכום כזה, כזה? אפילו עשרת אלפים לא תורם בן אדם סתם, אם לא מדברים איתו. אבל אני הסתפקתי אם זה אמיתי, אולי זה מתיחה, אתה יודע יש כל מיני כאלה מותחנים, אז ביקשתי שיבדקו שוב פעם נתתי למישהו שחשבתי שהוא מספיק פיקח בשביל, אמרתי שיבדוק, כי מה היה מוזר, תורמים לא מבקשים ברכה, לא מתנים את זה במשהו, לא אומרים מה אני אקבל, כלום. ושאלתי למה היא תורמת ומאיפה יש לה את הכסף, אז צלצלו אז היא אמרה כן, אני רוצה לתרום, מאיפה יש לך את הכסף? עבדתי 22 שנה וחיכיתי שיהיה לי פיצויים ואת כל הפיצויים אני נותנת לשופר. זה זוג הודים צדיקים, בקיצור אח"כ הזמנתי אותם לסוף שבוע וברכתי אותם, ועמדנו בקשר והייתי אצלהם בתרום וחבל על הזמן, איזה יהודים, איזה יהודים, אתם לא מבינים, בפשטות, אתם מבינים, בן אדם מקבל אחרי 22 שנה 140 אלף שקל לא לוקח ליהנות כלום, מברשת שיניים לקנות חדשה, משהו, לשפץ את הבית, להחליף מכונית, מה חסר לאנשים מה לעשות עם הכסף? ולא תגידו שזה אנשים שיושבים על, עבדה 22 שנה. יש ילדים

ש. הצליחו להפתיע את הרב

הרב: הצליחו להפתיע אותי. הצליחו להפתיע אותי. אבל זה מדהים, מדהים, מדהים מדהים מדהים. זה נקרא שאנשים עושים בסתר, אין להם ברירה, הם היו חייבים למסור את הכסף, אבל בלי פרסום בלי כלום בלי טררם בלי כלום, ממש כלום, אפילו ברכה, ברכה מינימום ברכה, מה אפשר, לא, לשום טובת הנאה. אני בטח, ככה זה הזכות של מי שעושה בסתר הקב"ה מפרסם אותו בגלוי. כן. זה הענין.

ש. הרב, אם מישהו נתן למישהו בסתר,

הרב: שהוא יעביר

ש. לא ממש בן אדם אברך תלמיד חכם, הוא נתן לו כסף ביד, רק הוא ביקש ממנו לא להגיד לאף אחד, ורק הוא, זה נקרא בסתר או שזה לא בסתר?

הרב: זה לא בסתר. זה בסתר כלפי אחרים, אבל זה לא בסתר כלפיו, זה מעלה של בסתר שאתה לא מגלה את המעשים האלה שאתה עושה לאחרים, אבל במעלות של הצדקה כשהוא יודע ואתה יודע ה פחות ממי שאתה לא יודע גם. או שהוא לא יודע, זה עוד דרגה קודמת לפני. אז ז"א הקב"ה אומר, אם אתה עושה לכבודי ולשמי וזה ואין בזה שום תועלת מהפרסום אז אני מבקש ממך שתעשה את זה בסתר ואתה גם תקבל על זה שכר יותר. ומה שלא יוכל להסתירו יזכור בו השורש שהקדמנו, כי התועלת והנזק לא יהיה מן הברואים כי אם ברשות הבורא יתברך. אבל אם יש דבר שהוא מוכרח לעשות אותו בגלוי, אי אפשר, אי אפשר, אז אבל אולי יצא נזק מזה, וידעו אנשים וזה פה ושם ואח"כ אני לא יודע מה, יתחילו לבוא אנשים וזה ולבקש וכל מיני דברים, הוא אומר תבטח בה' שהתועלת והנזק ממנו, ואתם יודעים, הקב"ה יכול לשלוח לבן אדם עניים מהוגנים ויכול לשלוח עניים לא מהוגנים. מה זה לא מהוגנים, רמאים ושקרנים ונוכלים שאתה זורק את הכסף שלך לפח, אין מזה שום הנאה. כמו שירמיה קילל את ישראל שיפלו באנשים שהם לא מהוגנים אבל צריך להבין את זה מה הוא אמר.

ש. הרב, כמה צריך להתאמץ, נגיד מישהו שוטף בית כנסת, אז הוא צריך לחכות עד שיעברו או שהוא צריך להתאמץ שלא יגלו אותו או ש

הרב: אם הוא עושה את זה בסתר?

ש. כן, לא ידעו שהוא שוטף, הם לא ידעו, אם ידעו שהוא שוטף יגידו וי זה צדיק, אז עכשיו הוא שוטף ועכשיו יש להם שיעור, כמה זמן הוא צריך להתחבאות כל רגע? הוא צריך להתאמץ עד כדי כך או נגיד לא לפרסם?

הרב: אם הוא יכול להחליף במישהו אחר שלא ידעו שזה הוא ולשלם לו הנה מה טוב, ואם הוא לא רוצה, הוא רוצה לעשות את זה בכוחות עצמו ואין לו ברירה והוא לא רוצה להתעכב, אז הוא יכול להגיד שזה השלמת הכנסה. אז לא יהיה לו הרבה כבוד מזה. השלמת הכנסה. השלמת הכנסה, המצב דחוק, הוא רוצה להשלים הכנסה לחיי עולם הבא, לא להגיד כמובן, השלמת הכנסה.

ש. ומה שחושבים בלב זה גם קובע, נגיד

הרב: בטח

ש. לא נגיד יש כאלה עושה מבצע באמת שיגלו את המבצע, זה גם קובע?

הרב: בטח זה קובע,

ש. אתה מסתתר מתחבא, הכל בלב שלו

הרב: והוא רוצה שידעו, בטח,

ש. זה גם, זה גם

הרב: ודאי, מה חשבת,

ש. בלב

הרב: אבל הקב"ה אומר במצפונים, להצפין, שהכוונה תהיה ליחד את שמו יתברך ולשמו יתברך בלבד, אז מה, מה ה' לא יודע מה אתה מתכוון?
וכאשר יגלגל הבורא על ידו מצוה יחשוב בלבו כי היא טובה מאת הבורא יתעלה שהיטיב בה אליו, כתוב שהקב"ה שולח עני לדלת של בן אדם, אז הזוהר קורא לזה כך, איה דורונא דשדר ליה קודשא בריך הוא, העני שעומד בדלת זה דורון ששלח לו הקב"ה לפתחו. כי לפעמים יש גזרה על בן אדם שהוא ימות, "וצדקה תציל ממוות" והקב"ה חפוץ החיותו, והוא שולח לו אדם הביתה מלאך התחיה הזה שיתן לו כסף ובזה הוא יחיה, ואם הוא טורק לו את הדלת, הבן אדם ראה בעינית שיש קבצן, שתק, סגר את העינית וזהו. אז הוא סילק אתה דורון שהוא שלח לו הקב"ה הביתה בשביל להחיותו. יכול להיות שבזה יהיה גזרת מותו. וכתוב שבית שלא פתוח לצדקה פתוח לתרופות, אז יותר טוב לתת צדקות מאשר לקנות תרופות.

ש. יש הרבה רמאים היום

הרב: נכון אז יתן מעט, בסדר אבל נכון,ב דברים שהם גלויים כגון השיכורים למיניהם וכאלה שמתנדנדים וכו', אבל נותנים כסף. נותנים כסף קטן. כסף קטן. נותנים כסף קטן.
אז כאשר יגלגל הבורא על ידו מצוה יחשוב בלבו כי היא טובה מאת הבורא יתעלה שהטיב בה אליו, אז ה' מגלגל פה מצוה אל האדם, ואדם יחשוב אל לבו שזה טובה מאת ה' יתעלה שהטיב בה אליו, יש אנשים שבאים אליו עם מצוות אומר מה איך הגעת אלי, למה באת אלי כאילו מה מי הודיע לך, מה מה מו. ואל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה, כאילו מה עשית, בן אדם שאוכל ואדם אומר לו כל הכבוד שאכלת, כל הכבוד, אז מה הוא יגיד לו? מה אני תינוק שאתה צריך לעודד אותי? כל הכבוד שאכלת? אחד עשה מצוה ומשבחים אותו, הוא צריך להרגיש ככה, מה אתה משבח אותי על חובות שאני צריך לעשות, כאילו אכלתי, תודה רבה שאכלת, כל הכבוד, מה אני תינוק? צריך לעשות מצוות. ואל יחפוץ בכבודם בעבורה, ויביאהו זה להתגאות במעשהו, שימו לב, ויפסיד ליבו וכוונתו לאלהים ויפסיד מעשהו ויאבד שכרו.

ש. גם הוא?

הרב: ככה כתוב, ואני עתיד לבאר בשערו בעזרת ה'. תהיה על זה הרחבה. כן, כי אתה עושה כבר בריצה כמה אתה כבר, כמה נשאר לך. כמה השתבחת עד היום. העבודה הטובה והאמיתית זה לשמו יתברך, תזכרו מה שאמרתי לכם תמיד, לעשות רצונך חפצתי ותו לא. בעצם זה שאדם חפץ לעשות את רצון הבורא אנחנו עובדים רק אחד, הקב"ה. זה הכל.
אבל הפירוש של החלק השישי, והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא, אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם הוא שהגמול על שני פנים, יש גמול בעולם הזה בלבד ויש גמול בעולם הבא בלבד, ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד, ולא פורש לנו באור זה באר היטב. אך ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה הכולל ולא חילק הגמול על העבודות בעולם דהיינו על העבודות שאדם עובד את ה' בעולם כמו שעשה בעונש על העבירות בעולם. כמו שפירש המעשים שהעושים עליהם חייבים סקילה, שריפה, הרג, חנק, מלקות ארבעים, מ יתה, כרת, תשלומי כפל, תשלומי ארבעה וחמשה ונזק שור ובור ושן ואש ונותן מום באדם ושולחת יד במבושיו והמוציא שם רע והדומה לזה, כל אלה הקב"ה אמר בדיוק מה העונש. בשכר הוא לא אמר כמה מקבלים על כל מצוה בדיוק כמו שפה הוא אמר פה זה עונש כזה פה זה עונש כזה פה עונש כזה פה עונש כזה. אבל גמול העולם הבא וענשו לא פירש מהם הנביא מאומה בספרו, וזה בעבור כמה פנים. אז במצוות ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה כולל, לא פרט, אבל הוא ערב, אומר אתה תקבל שכר מלא ומושלם ולא אומר כה, נגיד תפילין, כמה מקבלים? ציצית, כמה מקבלים? רק אמרו לנו חכמים זה שקול כנגד המצוות, זה שקול ככה, זה ככה, אמרו לנו שיעורים אבל לא בדיוק כמה מקבלים כמו שבעונש יש לנו בדיוק מה אדם מקבל עונש. ולא חילק הגמול על העבודות בעולם כמו שעשה בעונש של העבירות, שראינו את ההבדל. אבל בעניניה שכר והגמול לעולם הבא, והעונש לעולם הבא, לא פירש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים. למה לא מפורש שכר העולם הבא? אה? אז עכשיו הוא יסביר כמה סיבות למה לא.
הרמב"ם אומר שהבטחה על חיי עולם הבא, זה מהפסוק "למען ייטב לך והארכת ימים" למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. משמה יש את הלימוד של שכר העולם הבא. יש לו פרק שלם על זה, והוא מסביר שמה את כל הענין. אבל משמה לומדים את זה, "למען ייטב לך והארכת ימים" לעולם שכולו טוב ולעולם שכולו ארוך. אבל איפה הפירוט מה מקבלים? אין. למה אין? יש כמה סיבות. אחד, אחד מהם מהסיבות, כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו, אנחנו לא מכירים את צורת הנפש, גוף אנחנו מכירים, הנה אנחנו רואים גופות, אנחנו יודעים מה מהנה את הגופות, אנחנו טועמים וחווים ומרגישים את ההנאות. אנחנו יכולים לתאר לאדם את תענוגי העולם הזה, יש לנו השגות בזה, אתה נותן לאדם ציור, נחלים מפכים, ציוץ ציפורים, מוזיקה, הרמוניה, אתה יכול לתאר לבן אדם, אתה יודע זה ממש דבש, אתה אומר יש לך הגדרות, יש על מה לדבר. אבל צורת הנפש לא ידועה לנו, כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בענין ההוא, מגמול ועונש, אנחנו לא מכירים, לדוגמא אני נותן בהרצאות דוגמא לבן אדם, שואל אותי תגיד לי, מה זה גיהינום? אני אומר לו כלום, תאר לך רק שיש לך כאב של שן אחת ואין רופא שיניים לעולם. תאר לך ששמים לידך בן אדם נודניק שהוא רק עושה לך ככה על הפנים כל הזמן ואתה לא יכול להוריד לו אתה יד והוא רק עושה לך ככה ומרים לך את הרוק על הפנים ככה ואתה לא יכול להוריד לו את היד, זה הכל, זה גיהינום. מתאים לך? אנחנו לא יכולים לתאר את המעלות חום, אני יודע, כתוב בספרים, יש מסכת גיהינום, יש, כתוב מה זה וכמה זה ויש שבעה מדורים אז במדור הראשון זה חום מסוים, אז נגיד שזה מעלה אחת של חום, כתוב שבמדור השני זה פי שישים, אז זה כבר שישים מעלות, במדור הבא זה פי שישים של המדור הקודם לו, אז זה כבר 3600, זה כבר רק במדור השני 3600, ואח"כ פי שישים פי שישים פי שישים פי שישים שבעה מדורים, זה אם התחלנו מעלה אחת.

ש. זה כמו השמש

הרב: איזה שמש, שמש זה חרתה, שמש זה הגפרור שמדליקים איתו את הגיהינום. לא, כי הנשמה היא לא נשרפת במובן של שריפה כמו הברואים, תמתינו עוד רגע אני אספר לכם משהו קטן. רגע, נחתום, נחתום את השיעור הזה ברבינו סעדיה גאון שמביא בספרו גן הסכלים, בוסתן על עיגול, והוא אומר ככה, מהנאות העולם הזה נוכל להבין הנאות עולם הבא. הוא אומר ממה אדם נהנה בעולם הזה? ממאכל טוב, מבגד טוב, מריח טוב, הוא אומר עוד משהו שאי אפשר להגיד את זה בשידור, אז הוא אומר, מאכל טוב זה דבש, ויטמין די, טעים לכל הדעות, הוא אומר וממה הוא יוצא? מבריה פחותה בעולמו של הקב"ה הנקראת דבורה. ומה זה הדבש? זה הצוף שהיא מקיאה אותו מפיה, זה הדבש. אז אתה אוכל קיא של דבורים. אז זה הנאה אחת שלך. אח"כ הבגדים שאתה לובש, איזה בגד הוא מעולה? בגדי משי, משי חלק נעים, משי. ממה הוא עשוי? מבריה פחותה בעולמו של הקב"ה תולעת משי, ואיך היא מייצרת את החוט - היא מקיאה אותו, זה הקיא של התולעת, אז אתה לובש קיא של תולעים. ויש ריח טוב, ריח טוב כגון מוסק שמוזכר גם אצל חכמים, ומוכרים אותו בפרפומריות, הוא רק דוגמא אחת כן, ממה הוא עשוי? מזיעתן של חיות, מריצים חיות, הן מזיעות וגורפים מהם את הזעה, מערבבים עם כמה צמחים וכו' וכו', והרי לך טסס טסס טסס בושם מוסק. אז אתה יוצא עם אשתך לבילוי, אתם הולכים לאכול קיא של דבורים, אשתך לובשת קיא של תולעים ואתם מריחים זעה של חיות, ואחרי זה אני לא ממשיך מה עושים במקומות השפלים והפחותים וכן הלאה, וכל זה הנאות העולם הזה של הבן אדם. ואם מהפחותים שבברואים של הקב"ה הוא מביא לנו את ההנאות הכי גדולות שלנו, אז מה הקב"ה ייעד לנו בעולמו האין סופי להנאותנו, מזה יהיה לנו רק הפיפס הקטן שנוכל אולי אי פעם לשער ולדמיין מה הקב"ה יכול לתת. ואם מישהו הלך פעם לשויץ וראה את הנוף והאגמים והאויר והכל שזה בעולם הזה בארץ סרוחה ארץ העמים, אז מה יהיה בעולמות העליונים, איזה נופים ערבים ואיזה דברים. ובגן עדן התחתון יש גן עדן תחתון פה עלי אדמות, יש גן עדן עליון, אז זה שמה זה בשמים, זה גן עדן ריח בשמים גן עדן, כמו בעצים שהיה אדם הראשון היו מפיקים, כשנכנס יעקב אצל יצחק הביא עמו ריח של גן עדן, יש דבר כזה ריח של גן עדן, זה משכר, אתה מבין? כשעשיו נכנס הביא איתו ריח של גיהינום, אז הוא אמר לו מי זה איפה, את מי הולכים לאפות פה.
אז ז"א אין לנו מושגים לדעת בדיוק, זה מה שהוא אומר בתחילת ההסבר, שהוא אומר כל שכן שאיננו יודעים מה תתענג בו או תצטער בו מהענין ההוא מהגמול והעונש. וההמשך יבוא מחר.