שער הבטחון - חובות הלבבות - חזרה על ההקדמה חלק ג | הרב אמנון יצחק

בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירויח! אנחנו כבר באמצע הפתיחה עוברים בריצה ומהם; מנוחת הנפש והגוף מן המעשים הקשים והמלאכות המייגעות את הגופות, אמרנו שהבטחון מועיל, בעולם הזה לענייני התורה, שיהיה לאדם הבוטח מנוחת הנפש והגוף מן המעשים הקשים המייגעות את הגופות, כי זה לא מחייב אותו בדברים קשים וכו' ועזוב עבודת המלכים וחוקיהם, וחמס אנשיהם, אתה לא צריך להיות מחובר לכל המלכים השרים, חוקים שלהם, החמס של האנשים שלהם שבדרך כלל הם חומסין. כל אלה שהם אנשי שררה, קרובים לצלחת לא יכולים שלא לגעת... 

"והבוטח באלוקים תובע מסיבות הטרף מה שיש בו יותר מנוחה לגופו, ושם טוב לו, ופנאי ללבו, ומה שהוא מפיק יותר לחובות תורתו עם יתר אמונתו". זאת אומרת: בעל הבטחון אמרנו לא צריך את העבודות שמיגעות ומכלות את הגוף, הוא בוחר לו דוקא, זה שיוצא לעבודה, מחפש את הסיבות שיביאו לו מנוחה לגוף, זאת אומרת  לא צריך להתייגע, מלאכות קלות, ושיש בהם שם טוב, אחד שעובד בעורות אין לו שם טוב, אחד שעובד בעיריה - אין לו שם טוב, אחד שעובד --- יש כל מיני דברים שהשם לא בא כל כך טוב עם המלאכה, וגם עבודה שמייגעת את הגוף ומתישה.

אז אדם שהוא בעל בטחון תובע מעצמו  את סיבות הטרף שלו, דוקא ממה שיש בו מנוחה לגוף, ושם טוב ופנאי ללב, זאת אומרת: זה לא עבודה ארוכה למשך שעות רבות, אלא הוא יהיה פנוי בלבו, למה הוא צריך להיות פנוי לבו? כדי  להפיק יותר לחובות של התורה, עם יתר האמונה לעשות מצוות והכל, הרי בסך הכל אנחנו מצטיידים פה לעולם הבא, ומהעבודות והמלאכות לא ניקח שום דבר. אז מה ניקח? כמה שנהיה יותר פנויים והלב פנוי והמנוחה, אז נוכל לעבוד את הבורא יותר. 

כי הסיבה לא תוסיף בחוקו, העבודה שהאדם עובד, הסיבה שהוא מתעסק איתה, היא לא תוסיף לו מהחוק הקבוע לו לקבל אוכל וטרף מאת הבורא יתברך, והיא לא תחסר אותו ממנו מאומה, זאת אומרת: אין ביד הסיבה, העבודה, המלאכה, העיסוק שאדם מתעסק לא להוסיף, ולא לגרוע, שום דבר, אלא בגזירת האלוקים בלבד. כמו שנאמר (תהלים עה ז-ח): "כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" זאת אומרת: אם אנחנו נלך מהמזרח למערב ומהמערב למזרח, או שאנחנו נלך למדבריות, נעבור דרך המדבריות, שום דבר, שום דבר לא יכול להועיל, "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים". 

הנה עכשיו בדרכי לפה מספר לי אסף, שהוא דיבר עם ראש ישיבה שהיה צריך לצאת לחוץ לארץ להביא כספים, אז הוא אמר לו: "אנחנו לומדים בבוקר "שער הבטחון" לא צריכים לצאת לשם", 

אמר: "מה אני אעשה יש לי ישיבה? אני צריך להביא כסף". 

הוא חזר שואל אותו: "נו?". 

הוא אומר: "חלש מאוד", 

אחרי חודש ימים: "חלש מאוד". 

אבל ביום שישי האחרון בא אליו בן אדם לישיבה, שם מעטפה והלך. פותח אותה ספר 20 אלף דולר!. אז זאת אומרת: לקב"ה יש לו בכל מקום לתת, ומה שקצוב יגיע עד לדלת, אם לא השגת את זה שם תשיג את זה כאן. אם לא היית יוצא לשם היית חוסך חודש היית נשאר כאן. אבל בסך הכללי מה שצריך להגיע - מגיע, "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים", ואמר: "בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני", בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני". 

מהן, עוד טובה שהבוטח באלוקים לעניין התורה שלו, מיעוט צער נפשו במסחר. כשהאדם סוחר לפעמים יש תנועה, לפעמים אין תנועה, לפעמים הולך לפעמים לא, לפעמים יבש כמו הנגב, לפעמים --- אני גם אומר את הטון שאומרים את זה עם הדיכאון כבר (מחייך...), אז יש לו פחות צער ממיעוט במסחר. ואם מתעכב אצלו פרקמטיא - יש לו סחורות שנמצאות אצלו, אז זה מטריד אותו, אתה מבין, הסחורה עומדת, אף אחד לא לוקח. או אם הוא לא יכול לגבות חובות, אתם יודעים יש תקופות שהצ'קים קופצים, רוקדים אבל אין בהם ממש, שום דבר, אדם מחזיק ניירות, כתוב עליהם כמה חייבים אבל אין כסף. 

בעל הבטחון, יש לו מיעוט צער, מהמסחר, וגם אם הסחורה מתעכבת, וגם אם לא גובה את החוב, וגם אם יפגע בו חולי בגופו, ואז לא רק שהוא חולה הוא גם לא יכול לעבוד. מפני שהוא יודע שהבורא יתברך מתקן את עניינו יותר ממנו. 

תגיד, מה אתה מבין מה טוב בשבילך יותר ממה שהבורא מבין בשבילך?! אם השם החליט לעשות לך כך – יש לו עצות ודרכים, "רב העליליה על בני אדם" הקב"ה יודע איך לנהל את העולם,

ש. (לא שומעים 08:00)

הרב: ברור, זה עובד בזה שאתה עכשיו אוסף זכויות, כך בוקר שאתה קם ומופיע פה כל יום ב-4.30 אתה עושה זכויות הרבה עד לשנה הבאה, כשיגיע ראש השנה בשמים יתלהבו ממה שעשית השנה, ומסרת נפש לקום מוקדם בבוקר, ואז מהחשבון של שהנה הבאה - אתה כבר תראה הטבה ושיפור לאין שיעור, למה? כי אספת זכויות ואז מגיע לך, ואם אתה בוטח בהשם יותר בעקבות השיעור, אתה סומך על הקב"ה, ואתה לא חושש, ולא מפחד, ואתה אומר: הכל ביד שלך ריבונו של עולם. על הבטחון הקב"ה משלם בגדול. משלם חבל על הזמן. "השלך על השם יהבך והוא יכלכלך" 

אם אתה סומך עלי, אתה סמוך על שולחני - מי שסמוך על שולחני מה אני לא יתן לו לאכול? מה אני אשאיר אותו רעב, מה אני לא אסדר לו את כל העניינים? ככה הקב"ה יכניס אורחים? אם אברהם אבינו הבן שלו ידע להכניס אורחים ככה - אז האבא שבשמים לא יודע להכניס אורחים ככה? אז אם אתה אומר: אני על השולחן שלך אבא, אני משליך את כל יהבי עליך, לא יתן לך? ישאיר אותך רעב? בטח שהוא יתן לך, יש רק מקרים בודדים שהוא לא יתן לך כל כך הרבה, כי הוא יודע שאתה לא מרגיש טוב - אז גם מהריח הוא לא יתן לך כי אתה כל פעם תרוץ לאיזשהו מקום להתרוקן, זה חשבונות שרק הוא יודע. אבל בדרך כלל מי שסומך על הקב"ה - הכל פתוח כל העולם, אין שום עיכוב ואין שום עכבה, הכל תקבל.

מפני שהוא יודע כי הבורא יתברך הכל מתקן עניינו יותר ממנו. והוא בוחר לו טוב יותר ממה שהוא בוחר לעצמו. אנחנו לפעמים בוחרים לעצמנו דברים לא טובים בכלל, חושבים שזה טוב אבל זה לא טוב, אבל כשהשם בוחר לנו הוא ודאי יודע הכי טוב. אחד הבחירות של הקב"ה שהוא בחר בך, 

ש. בי 

הרב: נו, אתה הבן שלו "בנים אתם להשם אלוקיכם", אז הוא בחר טוב או לא בחר טוב? הוא שם אותך במקום טוב? אז למה שלא יתן לך טוב? אז אל תעזוב את אבא תהיה מחובר לאבא. כמו שאומר הכתוב: "אך לאלוקים דומי נפשי כי ממנו תקוותי", "דום להשם התחולל לו" אתה צריך להיות דומם בדומיה רק תייחל לקב"ה. "אך לאלוקים דומי נפשי" גם אם זה מידת הדין, אך לאלוקים זה מידת הדין, דומי נפשי, שששששש דומי נפשי. "כי ממנו תקותי, קווה אל השם חזק ויאמץ לבך", מקווה אל השם, קווה זה תקוה, מזה תקוה? זה קו, מזה קו? זה חיבור. קו טלפון מחבר ממקום למקום, יש תקות השני, זה חוט שיורד ומשתלשל והרגלים יורדים בו, במעשה דרחב. 

אז יש קו ביננו לבין השם, אל תנתק את הקו, אל תנתק את הקו, קווה אל השם, קווה, "חזק ויאמץ לבך", הוא עומד על הקו ממתין, מה קורה? שולח תפילות, הלא צריך פרנסה, הלא יש חובות, משגר, קווה אל השם חזק ויאמץ לבך. נו, נו! לא עונים, לא עונים - וקווה אל השם. אז קווה וקווה - אל תפסיק לקוות, תחבר את הקו, שיהי מחובר כל הזמן לא להפסיק. "אך לאלוקים דומי נפשי כי ממנו תקוותי".

 אז רואים שיש עוד יתרונות למי שבוטח בהשם, לעניין התורה, מיעוט הצער והמסחר, גם אם יהיה לו פרקמטיה תקועה, גם אם לא יוכל לגבות את החוב, גם אם יהיה חולה כי הוא יודע שהשם יתקן את עניינו יותר ממנו ויבחר לו את הטוב ביותר. 

ומעין השמחה שלו שהוא יעתיקהו אליו. לפעמים האדם מצא מקום מסוים והשם מחליט להעתיקו למקום אחר, לעניין אחר, מעניין לעניין, אבל נוח לו ממה שהו..... אבל השם החליט, מעתיקים אותו ממקום למקום. יש אנשים סוחרים דירה, יש כאלה שעוברים בשנה פעם פעמיים שלוש, יש עוברים כל שנה, יש כל מיני טרטורים, מעתיק אותו ממקום למקום מעניין לעניין, פתאום פה פיטרו אותו מעבירים אותו לכאן לשם, המצב לא קבוע. ומעין השמחה שלו בכל עניין שהוא מעתיק אותו אליו.

ואם יהיה כנגד טבעו? מה שהוא העתיק אותו עכשיו למקום אחר, זה לא לפי הטבע שלו, לא נוח לו, אז הוא אומר: מפני בטחונו באלוקים, שלא יעשה אלא טוב לו בכל עניין, כאשר תעשה אם החומלת לבנה, ברחיצתו בחיתולו וקשירתו והתרתו על כורחו.

על כורחו, התינוק לא אוהב שמתעסקים אתו, מטלטלין אותו, הופכים אותו, הוא רוצה להישאר במצבו, פתאום מרימים אותו מהרצפה, מפסיקים לו את המשחק, אומרים לו בא להתקלח, איזה להתקלח? מי רוצה להתקלח עכשיו, הוא רוצה לשחק, מעתיקים אותו ממצב למצב, הוא מתלכלך, לא מעניין אותו מהלכלוך. אבל האמא חומלת, היא רוחצת אותו מחתלת אותו, קושרת אותו מתירה אותו בעל כורחו, אפשר להגיד שאמא לא חומלת? הילד לא מפשוט, אבל מי שמסתכל מהצד מהו מבין? האמא אוהבת, האמא חומלת, תראה איך היא מטפלת במסירת נפש, היא היתה יכולה לנוח לה גם כן, להשאיר אותו ככה, מה אכפת לה? רק בערב היא תרחץ אותו וזהו שלום. לא! פעמיים שלוש ביום, למה? אמא חומלת. 

אז אותו דבר, אם הקב"ה מעתיק אותך ממקום למקום – זה טלטול שלא מוצא חן בעיניך, זה בעל כורחך, וזה נגד הטבע שלך, 

אבל מפני בטחונו באלקים, יש לו בטחון באלוקים, יש לו שמחה, שמחה יש לו בכל עניין שמעתיק אותו אליו, יש לו שמחה, השם החליט ככה? ישתבח הבורא, מי יודע איזה דברים טובים נפלאים יצאו לי מזה? ואחר כך מי יודע...... כל דבר זה רק שמחה.

כמו שאמר דוד עליו השלום "אם לא שוויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי", (16:36) כמו שתינוק נמצא בחיקה של האם הוא לא דואג, ראיתם פעם תינוק שהוא יושן בתוך הידיים של האמא, יווווווווווו איזה מצב! איזה שינה! איזה תענוג, יש כאלה לא מוכנים לישון עד שהיא תעשה לו ככה (תערסל אותו). היום זה כבר פחות מצוי למה? יש היום ערסל ויש זה..... מביאים לו איזה פלסטיק לשכב עליו מנדנדנים אותו ואם הוא  מרעיש עוד יותר  ככה (מנדנדים) ככה מהעצבים!, היום האמא כבר לא כל כך חומלת (מחייך), אבל פעם ? זה היה על הידיים!, פעם זה היה על הידיים, 

ש. (לא שומעים 17:20) 

הרב: כן בינתיים - - - זה נהג ללא שמיעה...

"וכיון שביארתי מתועלות הביטחון באלקים והנאותיו בתורה ובעולם מה שנזדמן לי", כל זה היה הזדמנות, הזדמן לו לרבינו בחיי להסביר לנו עד עכשיו, אז ביארתי מה תועלות הביטחון באלקים והנאות בתורה, עכשיו אני אבאר מעניין הבטחון שבעה דברים: אחד מהם: מה הוא הבטחון? ואני מדלג על ההגדרות ואני מגיע לבטחון, מה זה בטחון? מה זה בטחון!? כל אחד יבדוק עכשיו מה זה בטחון אצלו, אם יש לו בטחון. 

ש. (לא שומעים 18:23) 

הרב: הספר שלי שונה, 

ש. (לא שומעים 18:30) 

הרב: קודם כל זה לא טוב, משום שהקב"ה נמצא בכל מקום, פה ובחוץ ובבית, בכל מקום הוא נמצא, ואנחנו מלמדים לבטוח בו לא בי, 

ש. (לא שומעים 18:55) 

הרב: ברור ברור מרגיש אני יודע, כן, כן, כן, כן, אבל תזכור: שהוא נמצא בכל מקום, ומה שאתה לומד אתה יכול להיות רגוע שזה ככה וזה הכל, אפילו אם לא תזכור כל מה שאומרים, אפילו אם לא תחזור על השיעור בשידור חוזר, אבל את המסקנות אתה צריך להבין, המסקנות הן: שמה שלא תעשה הוא עושה לך הכי טוב, ומה שהוא עושה לך קבל בשמחה, ואל תבוא אף פעם בטרוניה, ולא בתלונה, ואל תגיד: "למה?" שום שאלות, הכל טוב, הכל טוב. 

אחד שנקלע לג'ונגל, ומי יכול להתמצא בג'ונגל? אין שמה תמרורים, אין שילוט, והג'ונגל מלא חיות טורפות, אבל פתאום הוא נקלע בצייד, 

הוא אומר לו: "תגיד אתה מתמצא בג'ונגל?" 

הוא אומר לו: "מה זה? זה מקור מחייתי כל היום אני פה", 

- "אז תעשה טובה תוציא אותי מפה", 

אומר לו: "אין שום בעיה אני אוציא אותך מפה", ואז הוא לוקח אותך מפה לשם לשם לשם, מסתובב כאן הולך שם עולה שם יורד שם, 

אתה לא תשאל אותו אפילו: "לאן אתה לוקח אותי?", כי כבר הבנת שהבן אדם הזה מתמחה, אז פעם ימינה פעם שמאלה מה השאלות? הוא יודע איך מוציאים אותך מכאן, אז מה, מה אתה מתפעל מהשינויים? בשביל לצאת מפה צריך לעשות את כל הסיבובים האלה, זה הדרך! 

אז הקב"ה הוא מתמצא בג'ונגל שלו, הוא יודע בדיוק מה יש פה, אז הוא לוקח אותך לפי מה שהוא יודע בשביל להוציא אותך מפה הכי טוב, סמוך עליו! אם על צייד אתה יודע לסמוך - על הקב"ה אתה לא יודע לסמוך?!. אז מה השאלות בדרך? 

- "מה קרה, למה שינינו עכשיו פה? קודם הלכנו ישר, למה אתה הולך ימינה?" 

מה, מה אתה שואל שאלות? אתה יודע לבד? לך לבד, שלום! אני עוזב אותך, לך! מה יהיה? יותר גרוע! למה אתה יודע מה ילד יום? אתה יודע מה מזומן לך ביום המחר? כל החיים זה הפתעות! "אדם מזומן למקרים". אבל אם הוא יודע שהקב"ה על יד ימינו --- 

כשבא אליך עני, עני, לא אתה ולא העני יודעים מי נמצא לידכם, כשבא אליך עני, אתה יודע מי מלווה אותו? מי מלווה אותו? הקב"ה. אז בא אליך עני - הקב"ה לידו "כי יעמוד לימין אביון" הקב"ה עומד על צד ימין שלו, והוא רואה מה אתה נותן לו, כמה אתה נותן לו, איך אתה נותן לו, העני לא יודע בכלל שהקב"ה לידו, הוא הולך,  חושב שהוא הכי עזוב הכי עלוב אין לו שום דבר, הוא צריך לקבץ מעות, 

הנה גשם עכשיו, תכף תראו אנשים נכנסים מבקשים (22:18), והם צריכים לעבור עכשיו מבית כנסת לבית כנסת. כמו ראשי ישבות שהולכים לחוץ לארץ, והם הולכים בגשם מגביר לגביר, מגביר לגביר, בשביל לבקש כסף לישיבה, לכולל לזה לזה....... אבל השם עומד לידם ליד ימינו והוא חושב שאין אף אחד משגיח עליו.

אנחנו צריכים לראות את התמונה הזאת מול העיניים, אדם צריך לחיות את זה, אם האדם חי את זה הוא המאושר שבאדם, מאושר שבאדם, אתה מרגיש שהנשמה שלך בך, אתה לא זוכר בכלל שיש לך נשמה, רק יש לך טענות, כמו שאתה לא זוכר ואתה לא מרגיש שהנשמה בתוכך ואתה מרגיש שאתה זה בעצם הגוף, לא הנשמה שאתה זה הגוף, זה אני כאילו מה שאני רואה במראה.

אז הוא אומר: אותו דבר הקב"ה נמצא סביבך לידך, אתה לא מרגיש כמו שאתה לא מרגיש את הנשמה, אתה יודע שיש לך נשמה אבל אתה לא זוכר, אתה לא זוכר! 

ש. --- בכל אופן הילד רוצה את שלו והילדה רוצה את שלה האשה רוצה גם כן לא תמיד אפשר להגיע --- הרב: אז הנה שידור חוזר יש, שידור חוזר, אנחנו עושים שידור ישיר וחוזר, תשמיע לה בדיוק מה שאתה לומד, ואם אתה השתכנעת - אין סיבה שהיא לא תשתכנע, כי ברור לה שהבעל לא מפרנס, הבעל יכול רק ללכת לחזור לחזור ללכת, הפרנסה לא תלויה בו, 

יש מישהו שיכול להגיד כמה הוא ירויח כל יום? למה הוא לא יכול? זה תלוי בו הרי לא? זה תלוי בו או לא תלוי בו? לא תלוי בו נו אז מה? אז אדם יכול רק להשתדל ותו לא זה הכל. אבל הוא לא מעלה ולא מוריד שום דבר, שום דבר.

אדם יש לו סחורות מלא סחורות טובות בזול, הוא יכול לקבוע כמה יהיה לו רווח? לא יכול, הוא יכול להיות בטוח שלא יגזלו אותו? הוא יכול להיות בטוח שלא תבוא מס הכנסה עליו? הוא יכול להיות בטוח שלא יהיה חולה, אפילו שיש לו הזדמנות למכור? הוא לא יכול לדעת. אתם הבאתם לפה סופגניות, יש בחוץ? אז תביא לאנשים חבל. נו אתם חלמתם שיהיו סופגניות בבוקר? מי חולם דברים כאלה? סופגניה על הבוקר? כן אבל בקור צריך קצת משהו. 

ובכן מה הוא מהות הבטחון? 

אך מהות הבטחון, היא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בענין אשר יבטח עליו, כפי יכולתו ודעתו, במה שמפיק טובתו. 

מתי אני יכול להיות בטוח? מתי אני יכול להתיו בטוח? שהלב שלי יהיה סמוך, על מי שבטחתי עליו, שהוא יעשה לי את הטוב ואת הנכון, בכל העניינים שאני בוטח עליו, כפי יכולתו ודעתו, כפי היכולת, אם יש לו יכולת בכלל, אבל להשם תמיד יש יכולת, ודעתו - הוא ודאי יודע מה חסרוני, ומה צרכיי כדי להפיק את טובתי. באחד כזה אני יכול לבטוח. 

אבל העיקר אשר בעבורו היה הבטחון מן הבוטח, ואם יפקד לא ימצא הבטחון - הוא שיהיה לבו בטוח במי שיבטח בו, שיקיים מה שאמר.

תנאי ראשון - כדי שאדם יכול לבטוח, זה מי שאתה בוטח עליו מקיים את מה שהוא אומר. אחד הבטיח שיתן לך ככה כסף, אחד הבטיח שיסדר לך עבודה, , אחד הבטיח שימצא לך ככה שיעשה לך ככה, במי אתה יכול לבטוח? במי שיקיים מה שאמר, יש מי שיכול לקיים את מה שאמר? אפילו אם הוא רוצה, יש מי שיכול לקיים את מה שאמר?אף אחד לא יכול לקיים את מה שאמר, יכול להיות שהוא יקיים במקרים מסוימים אבל לא תמיד הוא יכול לקיים, אם הוא יהיה חולה - הוא יכול לקיים? הוא לא יכול, כתוב, כתוב שניה, "אמרות השם אמרות טהורות כסף צרוף בעליל מזוקק שבעתיים", אומר המדרש: אמרות השם אמרות טהורות,אמרות השם אמרות טהורות, וכי אמרות אדם לא אמרות טהורות? 

משל למלך שבא לעיר, ולא יצאו לקראתו ולא עשו לו כבוד, הלך לעיר אחרת ולא עשו לו כבוד ולא יצאו לקראתו, הלך לעיר שלישית יצאו לקראתו וכבדוהו וקלסוהו. אמר למחר אני פותר אתכם מארנוניות! מחר אני מבטל לכם מיסים! מחר אני מזרים לכם את המים. למחר מת. איפה הוא ואיפה אמרותיו? "אמרות השם אמרות טהורות" מה שהשם אומר הוא מקיים, "אני השם לא שניתי", הקב"ה הוא לא בר שינוי, לא משתנה, מה שהוא אומר הוא מקיים, "אחת דיברתי" הקב"ה צריך רק פעם אחת לדבר.

 אתם אנשים שלא מאמינים להם - נשבע לכם בילדים שלי בקשקושים שלי, בעגבניות שלי, מקשקשים את המח, הפוך - אם אתה מוסיף עוד אתה רק מגרע, זה אומר: שרק עם הרבה הרבה הבטחות אז כלה היי ואולי, אם אדם יש לו מילה אז אומר פעם אחת זה הכל לא חוזר יותר, כמובן בנסיבות שזה יתאפשר, כל תכנית בסיס לשינוי, כמו שלמדו אותנו בצה"ל, כל תכנית בסיס לשינוי,אה! הבטחתם לנו שנצא מחר לרגילה! , כל תכנית בסיס לשינוי, נכנסה (30:46) הודעה שאי אפשר לשחרר, אז אני לא מתחייב לך, הכל נתון לשינויים.

כן, אז אדם במגבלות של אדם, אז אם הוא איש אמת במגבלות של אדם - אז הוא לא צריך להגיד יותר מפעם אחת, אבל מי שמרבה להבטיח, וצריך להישבע כבר בשביל לאשר את מה שהוא אומר - זה רק מראה על חולשת האמונה באיש כזה. אז מה שאתם שומעים אותו יותר מבטיח - אתה צריך לחשוש, אבל השם "אחת דיברתי", זהו, מספיק לו פעם אחת.

אבל הקב"ה לא רק אמר, כתוב מה הוא אמר, אתה יכול לבוא עם הכתוב, השם מה שמבטיח מקיים. תעמוד בתנאים, מלא את הטופס, תסמן וי כל מה שסימנת לפי זה תקבל, איזה תענוג! יש על מי לבטוח. בשביל שאדם יהיה במנוחת הנפש, ויהיה בטוח שעל מי שהוא סומך – אפשר לבטוח, זה אם יקיים מה שאמר, יעשה מה שערב עליו, כמו "דין ערב", שגם אם אחד לא משלם – אז הערב משלם. זאת אומרת יש גיבוי על גיבוי אתה בטוח שמי שאמר יקיים, אבל אם תהיה איזה סיבה שלא יקיים - יש ערב, אצל הקב"ה גם ערב לא צריך.

"ויחשוב עליו הטוב" - צריך גם זה שאתה סומך עליו, אתה בטוח שהוא חושב עליך רק טובות, רק טובות! שהוא לא משתנה; "אה! הוא לא ענה לי יפה, הוא לא כיבד אותי, אה! טוב, מה שהבטחתי לו שישכח מזה", ככה זה אצל בני אדם, יש סטייה משהו ביחסים - זהו ניתוק גמור. 

ש. זה לא אותו דבר 

הרב: איזה אותו דבר? כבר לא מכיר אותו בכלל, אז לכן אם רוצים לבטוח במישהו, צריך להיות בטוחים שהוא חושב עלינו טובות, בלי התנייה, בלי התנייה! זאת אומרת: הטוב שהוא חושב עלינו לא מותנה, לא מותנה! כי אם זה מותנה לא נעמוד בתנאי אז לא יהיה טוב, 

ש. (לא שומעים 33:50) 

הרב: סבלנות, סבלנות, אני לא רוצה להבטיח, 

ש. (לא שומעים 34:00) 

הרב: מה? אם אני לא הולך בדרך תורה 

ש. (לא שומעים 34:17) 

הרב: זה לא מדויק, משום שהקב"ה למדנו, שלפעמים הוא מעשיר בן אדם, אפילו שהוא רשע בינתיים, בשביל שהוא יודע שבסוף הוא יחזור בתשובה, והוא כבר הכין לו את הכסף לזמן שהוא יהיה בעל תשובה, אפילו זה יש. זה למדנו אחד מהדברים שמביא רבינו בחיי, שלפעמים אדם רשע, והוא צובר ממון, יום אחד הוא יחזור בתשובה, והממון ישאר לו, כמובן שמדובר בממון שבא בדרך כשרה, הוא רק רשע, אבל הוא לא גנב ולא נוכל, ולא עושק, והוא מרויח ביושר, אבל הוא רשע, עובר עבירות, אחד כזה ישאר לו הממון. אבל אם הוא עשק, אז מתחילים לקחת לו, לשחרר, מה שלא הגיע בדרך נכונה – הולך... 

יש מעשה שמובא: פעם היה חלבן, החלבנים של פעם מי שזוכר היו מביאים את החלב בקנקנים, ואחר כך השתפרו ועשו את זה בבקבוקים ארוכים מזכוכית, אתה זוכר? עם פיה רחבה, עם נייר כסף למעלה, אתה זוכר? וכשהיו מביאים בקנקנים אז לא היתה שום בעיה לערבב את זה עם מים, אתה מערבב עם מים - מוכר לאנשים חלב עם מים.... 

ש. מוסיף כוס 

הרב: מוסיף! איזה כוס? חצי חצי, חצי חצי 

ש. כמו בדלק 

הרב: כן, כמו בתחנות דלק, יש כמה תחנות דלק שמוסיפים מים, 

ש. (לא שומעים 36:26) 

הרב: לא, לא, פעם היה חלב אמיתי!, אבל החלבן היה מוסיף מים, גזל. 

ש. כמו היום 

הרב: כן, היום שמים חלב במים, הוא צודק, מכל מקום היה אחד כזה והתעשר מהר, כי מה, מה הוא השקיע, ומה הוא הרויח? על מים להרויח זה עושר 100% ועשה סכום נכבד, שתי שקיות של מטבעות זהב ביד שלו 

אמר: "אני פותח דף חדש, נוסע למדינת הים, שמה אני אתחיל דרך חדשה, אפתח עסק אחר והכל! שלום".

בדרך היתה סערה, והוא נפל למים, נפלה לו שקית אחת למים, ונשאר רק עם שקית אחת, הגיע לחוף מבטחים כולו רטוב, רועד, רעב, צמא, ראה איזה בית ככה בפאתי העיר, דפק כל עוד רוחו בו, נכנס לבפנים האכילו השקו אותו, רחצו אותו סכו אותו, הלינו אותו, האכילו אותו. אחרי שהוא התאושש ישן טוב והכל, הזמינו אותו לשולחן שוב לאכול, התחיל לבכות, בוכה בוכה, 

- "למה אתה בוכה? חיסרנו ממך משהו? באת לפה, במצב כמעט מת! תראה איך אתה פורח, תראה איך יש לך לחיים אדומות, ישנת, אכלת, שתית, התקלחת סאונה הכל! למה אתה בוכה?!" 

הוא אומר: "אל תשאל אני עליתי לאוניה עם שתי שקיות מלאות זהב! עכשיו נשאר לי רק אחת", 

אז שאל אותו: "תגיד מה אתה היית עושה, מה אתה עבדת, מה אתה עשית?" 

סיפר לו, ותוך כדי כך הוא אומר לו בגילוי לב: "אני לא הייתי כל כך ישר, את  יודע זה עבודה קשה ללכת לחלוב את הפרות, ולהביא את זה ולסחוב, אני כבר מבוגר ולא כל כך.... אז אמרתי "אני חייב לעשות קצת יותר רווח מהר כאילו  כמה אני יכול עוד לחיות וזה".... אז מהלתי את החלב במים. 

אז אמר לו המארח: "מה שאתה הרווחת מהחלב נשאר לך, ומה שבא מהמים - הלך למים" (39:21). 

אין דבר כזה שיישאר בידו של אדם מה שהוא עשה שלא ביושר, אז אל תבכה למה נעלם למה לקחו למה גנבו למה עשו למה.... הכל הולך בחשבון מדוקדק אין פה גרם, על המיליגרם הקב"ה עושה את החשבון אין דבר כזה. אבל יש כאלה שהקב"ה השאיר להם את העושר, כל זמן שהוא בא ביושר. 

אז כדי שאנחנו נהיה בטוחים, אז כדי שאנחנו נהיה בטוחים, אתה שומע אותי מיכאל? שומעים אותי מה קרה? רק אתה אולי שמעת את המוסיקה יותר מידי הערב אז בגלל זה אתה לא שומע. 

מהות הבטחון אמרנו שזה נפש הבוטח במנוחה סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה לו את הטוב והנכון בכל עניין שהוא בוטח עליו, ויש לו את היכולת וידיעה, מה יפיק את טובתו. אבל העיקר, העיקר שהאדם בוטח בהשם - זה שהוא יהיה בטוח שיהיה מי שבוטח עליו הוא יקיים מה שאמר, ויעשה מה שערב ויחשוב עליו הטוב במה שלא התנה לו, ולא ערב עשהו, שיעשהו נדבה וחסד. הקב"ה עושה גם עם הרשעים - נדבה וחסד. "הבוטח בהשם חסד יסובבנו", הבוטח בהשם חסד יסובבנו אתם שומעים מה זה. אז זה צריך להיות בו בטוח האדם שהבורא יש בו את כל התנאים האלה, ואפשר לסמוך עליו ב - 100%. 

אבל לא תמצא כזה דבר בשום אדם הכי טוב והכי מטיב, אין דבר כזה, קודם כל אין בן אדם כזה, דבר שני, אף אחד לא יכול לקיים בעצמו לעצמו שיוכל לקיים לעצמו את מה שהוא הבטיח לעצמו. אף אחד. כי האדם מזומן למקרים, המקרים באים על האדם בלי לשאול אותו, בלי לשאול אותו. אדם חשב לצאת הערב לאיזשהו מקום - פתאום הודיעו לו משהו, כל התכנית השתנתה, אדם חשב לצאת פה פתאום שפעת, אדם חשב כך חשב אחרת, אין שום הבטחה על כלום, אבל רק השם הוא לא משתנה, מה שהוא הבטיח הוא יקיים.

הסיבות שבהן יתכן הבטחון על הבוטח על הברואים זה שבע, 

אתם רוצים להיות עכשיו בטוחים באנשים נגיד, בא נראה אם אפשר לבטוח באנשים. אז נבחן אותם.

איך בוחנים את האנשים אם אפשר לבטוח עליהם? אחת מהן, הרחמים והחמלה והאהבה,כמה אנשים אתם מכירים שיש בהם רחמים חמלה ואהבה? כלפיכם, כלפיכם, כמה אתם מכירים כאלה שיש בהם רחמים חמלה ואהבה כלפיכם? 

ש. שניים 

הרב: ההורים שלך אתה אומר, זה בכל מצב רחמים חמלה ואהבה? בכל מצב , או שלפעמים היא אומרת "מגיע לך", או שלפעמים היא אומרת "מגיע לך", אתה רואה לא שמעתי לי - תסבול, 

ש. מה זה חמלה 

הרב: חמלה זה שאדם נמצא במצב מסוים - וחומלים עליו, זאת אומרת אכפת לנו ממנו מאוד, ואנחנו נעשה כל מה שרק אפשר בשביל לעזור לו. 

זה צריך לראות אם יש באדם שאנחנו רוצים לבטוח בו, כי האדם כשהוא יודע בחבירו שהוא מרחם וחומל עליו, יבטח בו, ותנוח נפשו עליו, בכל מה שיטריחהו מענייניו. 

לדוגמה: אני אמרתי לך תעשה משהו ואתה לא עשית, אז לכאורה מה הייתי צריך להגיד? לא עשית מה שאני אמרתי אז אני מצטער מאוד - תסבול, אבל אם יש לי חמלה, אז למרות שאתה במצב כזה שלא עשית בדיוק מה שאמרתי - אז יחמול עליך ויעמוד בדיבורי מה שהבטחתי לך, למרות שאלה לא עמדת בתנאים שאני הצבתי. זה נקרא חמלה שאני חומל עליך, לא לא צריך לחמול עליך, לכאורה אתה עשית לעצמך, גרמת לעצמך, הזהרתי אותך, אמרתי לך לא, אל תעשה ככה יהיה לך נזק, יקרה לך ככה יהיה לך ככה וככה..... ואני חומל עליך, 

ש. רחמים 

הרב: רחמים זה... בדיוק, זאת אומרת: אני מרחם עליך זה יכול להיות מלכתחילה, אבל בדיעבד אני כבר לא יכול לרחם עליך, אני אמרתי לך משהו ואתה לא עושה מה שאני אומר לך, אז ריחמתי עליך נתתי לך ואתה הפסדת את מה שנתתי לך, אז אני אתן לך עוד פעם? לא אתן לך עוד פעם, חמלה זה יותר זב דרגה יותר גבוה, שלמרות זאת אני חומל עליך, אתה לא ראוי ואני חומל עליך.

ואז תנוח נפשו עליו מכל מה שיטריחהו מענייניו, ואז מה יקרה? אני יהיה מוכן כנגד האדם שמרחם וחומל ואוהב אותי, שהוא יטריח אותי בכל עניין שהוא רוצה, למה אני בטוח שרק לטובתי הוא עושה, כיון שהוא מרחם חומל ואוהב - כל מה שהוא יטריח אותי (45:55) אין לי שום בעיה עם זה, הוא בודאי לא מנצל אותי, הוא בודאי לא עושה כנגדי, הוא ודאי מחפש טובתי. אז אני ודאי יכול לבטוח עליו. אבל לא נמצא, לא נמצא הרבה באנושות שיש להם את התנאים האלה, ברגע, וכל הזמן גם, כל הזמן! בלי הפסקה, כי אם זה ישתנה - אז מזה מועיל? הרגע הוא מרחם ואוהב וחומל ומחר מה? אז איך אני יכול לבטוח עליו? איך אומרים "הוא התהפך עלי" הוא התהפך עלי. זה תנאי ראשון.

"תנאי שני: שיהיה יודע בו עם אהבתו שאיננו מתעלם ממנו, ולא מתעצל בחפצו". אתם שומעים? יש אדם שהוא כבר מרחם חומל עליך ואוהב אותך, אבל יכול להיות שהוא מתעלם ממך, לא שמע לא ראה. כמה אנשים שומעים עלינו כל מיני דברים, כולם נזעקים לבוא? לא כולם, אפילו אדם איבד יקר לו, לא כולם מגיעים ל"שבעה" ול"הלוויה", לא כולם.

רעי איוב, היה להם אילן, הם היו במרחק גדול מאוד אחד מהשני, מאות קילומטרים, ומרוב החיבור שלהם שהיה להם חברות אמת - האילן היה נותן להם סימנים כשאחד מהם בצרה, והיו מגיעים יחדיו למי שהיו מרגישים שיש לו צרה. איפה יש כזה דבר היום? יש חברים כאלה? 

"שלא מתעלם, ולא מתעצל בחפצו", אם אתה חפץ במשהו - הוא לא יתעצל, על המקום הוא ילך ויביא לך, הוא יעשה ויפעל. 

הבעל קם בשעה שתיים בלילה: "שרה, תעשי כוס תה",

- "יוסף מה קרה לך? אתה יודע מה השעה?" 

אומר לה: "שתיים, תעשי לי כוס תה", 

- "יוסף למה אתה מעיר אותי? תקום תעשה לך כוס תה", 

- "שרה תעשי לי כוס תה", 

- "יוסף אתה מטריד אותי תן לי לישון", 

- "שרה, את לא אוהבת אותי שרה?" 

- "אני אוהבת אותך אבל תן לי לישון", 

- "אבל שרה אני רוצה תה", 

- "לפני שאתה הולך לישון תכין לך ג'ריקן", 

- "שרה, תעשי לי כוס תה", 

- "או נודניק למה אתה מפריע לי לישון?" 

אומר לה: "שרה, לפני שעה התינוק בכה קמת עשית לו חלב, מי הביא לך את התינוק? אני, ואת קמה לו באחת נותנת לו חלב ואני בשתיים לא מגיע לי תה?" 

אה! אתם מכירים את זה? לא, כי אתם לא קמים בשתיים. אז מכל מקום  אתה רואה הנה אשתך, אשת חקיך, אתה מבקש ממנה תה, אז מה אם שתיים בלילה 

- "מה אני יודע גרוע מהתינוק שלי? למה התינוק שלי מגיע לו ואני לא מגיע לי? 

- "מה אתה תינוק בחייאת, אתה וסף אתה תינוק? אתה כבר עגל גדול! תקום תכין לך, תתארגן!" 

אז אתה רואה שאפילו מישהו כאילו אהבת אותך, מתעלמת! מתעלמת ומתעצלת, ואמרנו בשביל לבטוח במישהו - צריך שהוא גם לא יתעלם ולא יתעצל, אז הנה אפילו האשה זה ככה, אז על מי יש לסמוך? אמרת "אשתך" אתה חוזר בך או לא חוזר? 

ש. לא חוזר, 

הרב: לא חוזר, בשתיים בלילה, כוס תה?, ובשלוש אם אתה רוצה? כן, תלוי בלחץ, תלוי. עם התינוק - היא לא תתווכח, והיא גם תגיד לו: "מאמי מה קרה מאמי? מה קרה? למה אתה בוכה, למה אתה בוכה?", אתה מבין, לך היא תגיד "מאמי מאמי למה אתה קם מה קרה יש לך נדודי שינה?" היא תגיד: "לך קח כדור ולך לישון". 

ש. (לא שומעים 51:50) 

הרב: אבל האשה כשהבעל חוזר הביתה 

שואלת אותו: "מה קנית לי?" 

והוא אומר: "לא קניתי כלום", 

- "אז מה אתה לא אוהב אותי?" 

אז הוא יענה את התשובה שלך, "מה את תינוק אין לך שכל? הרי יש לך שכל תדאגי לעצמך חפשי לך בשמים לבד, מה את רוצה ממני? יש לך שכל! לא?" 

אבל אנחנו לא מדברים משכל, אנחנו מדברים מאהבה! אז באהבה לא מתעלמים, לא מתעצלים, אז סימן שאין אהבה, אין אהבה! כי אהבה זה לתת, להעניק, לא להתעלם, זה אהבה! בטח, אבל אם בן אדם מתעלם ממך, כן, לא עושה את חפצך, לא דואג לך, לא חושב עליך, לא כלום, איפה האהבה? בדיוק, הכל זה ניצול, אוהבים את עצמם, הנה יש לנו איזון. 

ש. (לא שומעים 53:14) 

הרב: אבל המרוקאי אומר שזה לא התפקיד שלו, יש פה מרוקאים זה לא צחוק, מכל מקום זה דו צדדי, אבל מזה משנה, הפרינציפ הוא מי שאוהב לא מתעצל ולא מתעלם, 

ש. (לא שומעים) 

הרב: שלא יהיה בלגנים, הנה אצל הקווקזים אנחנו שומעים שאין בעיות עם תה, בכל שעה מקבלים מהפחד. אצל הגרוזינים מה קורה? מכינים כבר מהערב, והתחמונים מה? מכין סיניגאול.

בקיצור, אז מי שאוהב, לא מתעצל ולא מתעלם. אבל הוא יודע בו שהוא משתדל ומסכים לעשותו, כי אם לא יתבאר לו ממנו כל זה לא יהיה בטחונו עליו שלם. אם הוא יודע שהוא מתעלם ויש בו רפיון בחפצו - איך הוא יכול לסמוך עליו, איך אפשר לבטוח על בן אדם שיש לו רחמים עש לו חמלה ויש לו אהבה, אבל מזה? הוא מתעלם והוא מתעצל והוא מתרפה ואי אפשר לבטוח בו כי אם פתאום יהיה עצלן ופתאום לא בה לו, פתאום לא מתאים לו עכשיו צלצלת, אתה עכשיו מצלצל אליו באמצע דבר שיותר חשוב לו, אז מה הוא יתפנה מהכל ויעזוב הכל? אז הוא מרחם עליך מהכל וכשאתה תלחץ עליו ותגיד לו תשמע אני במצוקה ופה ושם, תרחם עלי אתה יודע תרחם גם עלי, גם לי יש עניינים שלי, ואז מתנגשים רחמים ברחמים, ומה יהיה? יהיה דין.

זאת אומרת: אי אפשר לסמוך על בני האדם, אתם רואים אפילו שהם מרחמים וחומלים ואוהבים, רק אם נהיה בטוחים שהם לא יתעלמו ולא יתעצלו ולא יתרפו למלאות את חפצנו וצורכנו, וכאשר יתקבצו לבוטח ממי שבטח עליו המידות האלה שהם גודל הרחמנות שהוא מרחם עליו, מרוב ההשגחה עליו על ענייניו, הוא מסתכל תמיד שבאמת לא יחסר לו כלום - אז יכול לבטח בו מבלי ספק, אבל, אבל יש עוד בעיה, מה הבעיה? שזה שאנחנו בוטחים בו אנחנו צריכים להיות בטוחים שהוא גם חזק, שאי אפשר לנצח אותו במה שהוא חפץ, זאת אומרת אם הוא רוצה להביא לך משהו – אין דבר בעולם שיכול למנוע ממנו להביא לך את זה, נגיד אתה צריך סכום כסף גדול - הוא על המקום יכול להביא את זה, אתה צריך ממנו הגנה פיזית - הוא לא יכול להיות מנוצח, הוא חזק שאי אפשר לנצח אותו, כל דבר שאתה צריך ממנו - הוא חזק שלא ינוצח ממה שאתה חפץ ממנו. איפה יש בן אדם שבכל עניין בכל מצב אפילו אם הוא אוהב מרחם וחומל והוא לא מתעצל ולא מתעלם - איפה יש מצב שהוא חזק בכל עניין שלא ינוצח!איפה יש דבר כזה? 

ולא ימנע ממנו שום מונע לעשות בקשת הבוטח, כי אם הוא יהיה חלש, אז אתה לא יכול להיות שלם בבטחון עליו, אפילו שמתברר שהוא מרחם ומשגיח, אבל בגלל שיכולים להימנע ממנו דברים לתת לך את חפצך - לא תוכל לסמוך עליו. אבל אם תמצא אחד כזה בכל עניין הוא פוטר לך את הבעיות, בכל עניין בכל דבר ואי אפשר למנוע ממנו להשיג את חפצך - אז ודאי שאתה יכול לבטוח בו. אם יתקיימו כל התנאים שאמרנו.

אבל יש עוד דבר רביעי: 

שהוא צריך גם להכיר את כל האופנים של התועלת שלך, מה מועיל לך ומה לא, כי מיכול להיות שאתה תבקש דברים שאין בהם תועלת אלא נזק, אז מה זה מועיל שאתה בוטח במישהו? ואם הוא ישמע לך ויביא לך כדור כמו הרופא של מייקל ג'קסון? אז אתה יכול לא לקום, אז הוא רצה להועיל לך, הוא רצה ללכת מהכאבים מהסרעהשהיתה לו מההופעה, רצה ללכת לנוח, הוא תמיד היה משתמש בכדורי שינה, אז הוא נתן לו משהו של סוס, ככה שישן טוב ועד עכשיו הוא ישן. אז זאת אומרת אפילו שזה רופא פרטי ורופא אישי והוא שילם הרבה כסף, אבל אם הוא לא יודע את התועלת אז איך אתה יכול לבטוח בו, הוא יכול להרוג אותך, 

וצריך שהוא לא יעלם ממנו מה שהוא טוב לו בנסתר ובנראה, מי יודע מה טוב לך בנסתר ובנראה? איפה מצוי אדם כזה? וגם מה שיטבלך בכל העניינים, מי יכול לעשות את כל השכלול הזה? מה כל דבר שאתה תביא לשני יכול להועיל? 

נגיד חבר שלך יש בו את כל הכללים האלה, ואז הוא נותן לך מכונית מתנה, מכונית מתנה, מישהו נותן לך מכונית מתנה, יכול להיות יכול להיות שזה יהיה הסיבה לתאונה, שאתה תצא לסיבוב שוויץ, ותראה מה המכונית החדשה מסוגלת לבצע, וחליק, ותקרה תאונה, במקרה הקל אתה תפצע. נו אז הוא יודע את התועלת במה שהוא עושה לך? הוא לא יודע, אז איך אתה יכול לסמוך עליו? אי אפשר לסמוך אל בן אדם רק אם הוא יודע באמת מה מועיל ומה לא, 

ש. (לא שומעים) 

הרב: רק מכוניות צעצועים לא נתנו להם שהם עשו נזק לעצמם וכו'? או שנתנו זה... והילד הכניס עיפרון לאח שלו בעין? או כל מיני דברים כאלה. זאת אומרת: צריך לדעת גם את התועלת של כל דבר בנגלה ובנסתר, 

 כי אם לא ידע את זה, לא תנוח נפש הבוטח עליו. אבל אם כל התנאים עכשיו יתקיימו, אך נוכל לסמוך על איש כזה, נמצא איש כזה? לא נמצא איש כזה

 אבל עוד זה לא מספיק בשביל לבטוח 100% בבן אדם, צריך שיהיה העניין החמישי: שיהיה מתייחד בהנהגת הבוטח עליו מתחילת הוויתו וגידולו, וינקותו ונערותו, ובחרותו (1:00:50) וישישותו וזיקנתו, עד תכלית ענינו". 

צריך אחד שיהיה איתך מהרגע שנולדת עד רגע שתמות, שהוא מכיר אותך בכל הזמנים, בכל התהלוכות שלך, ומה שיכול להזיק אותך, ומה שאתה אוהב ומה שאתה לא אוהב, ומה שיעשה לך פריחה בגוף, ומה לא יעשה לך פריחה, ומה אתה אלרגי ומה אתה לא אלרגי, ומה מתאים לגוף שלך לאכילה ושתיה, ואיזה תנאים לישון וזה.... וכל דבר הוא צריך לדעת משעה שנולדת עד הכל, בשביל שהוא יכסה בדיוק את כל מה שאתה צריך, ואיפה יש אחד כזה? אפילו ההורים לא נמצאים אתנו בכל הזמנים, עד החתונה, ואחרי זה לפרקים, אז איפה נמצא דבר כזה? ואם יהיה אחד כזה באמת, שיש בו את כל התנאים האלה נוכל להישען עליו. 

אבל יש עוד בעיה! "החלק השישי", מה זה החלק השישי?  "החלק השישי - שיהיה ענין הבוטח כולו מסור בידו", מה זה מסור בידו? שאתה מצוי תחת השגחתו בחפיפתו בשמירתו שאף אחד לא יוכל להגיע אליך להזיק לך. כמו שנגיד אדם נמצא בבור שמור בתנאים הכי טובים שיכולים להיות, עם דלתות ככה כמו שצריך והכל - ואף אחד לא יכול להיכנס לשם להזיק אותך. הרי אם אני אוהב מישהו, והוא לא נמצא במחיצתי, גם אם אני ארצה לשמור עליו, איך אני יכול? הוא בטבריה ואני פה, ועכשיו באים דופקים לו בדלת ורוצים לפגוע בו, איך אני יכול לשמור עליו? אז אני אוהב וחומל ויודע וגדלתי אתו והכל וזה וזה... מה אני יכול לעשות עכשיו? 

אז בשביל שאני אסמוך אבטח ואשען על מישהו - צריך שאני יהיה מסור בידו לגמרי, שלא יוכל אדם להזיק ולא להועיל, ולא להיטיב, ולא לדחות את הנזק חוץ ממנו, "כמו עבד שהוא אסור אשר הוא נמצא בבית הבור ברשות אדוניו". אם יהיה מצב כזה שאתה תהיה כמו מלך בתוך הארמון, ושמור, ויש לו את כל האמצעים לשמור, ולהגן ולהועיל והכל, והוא גם אוהב וחומל ולא מתרשל ולא מתעצל וכל מה שלמדנו וכו' - אז במצב כזה תוכל לסמוך עליו. 

אבל יש עוד תנאי אחד "שביעי" ואחרון:  "שמי שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד, שיהיה גם למי שראוי לו ולמי שאינו ראוי לו". זאת אומרת: גם אם אני אשתנה, ואני יהיה כבר לא אהיה באותו מצב, שהוא אהב אותי וחמל עלי, וריחם עלי, אני כבר שיניתי מצב, אני לא בדיוק אותו דבר, אז "תהיה הנדיבות מתמדת והחסד נמשך". איפה יש דבר כזה? איפה יש דבר כזה? "לא יכרת ולא יפסק", 

הוא שואל: האם באשה יש דבר כזה? 

אם תמצא אשה, אם תמצא אשה כזאת, מצאת את האלוקים. כל הדברים האלו לא ימצאו בשום בריה בעולם, רק באלוקים יתברך, כל התנאים האלה רק בהשם יתברך יכולים להימצא. אז אם אתה רוצה לבטוח במישהו? זה רק בו!  אין במי לבטוח, שום אדם עלי אדמות הכי אוהב הכי חומל הכי מרחם. 

ש. (לא שומעים 1:05:01) 

הרב: "אמרות השם אמרות טהורות". 

ש. (לא שומעים 1:05:20) 

הרב: זאת אומרת שלא רק ההוא נפטר ולא קיים את ההבטחה - אלא מה שלא מגיע לאדם לא יגיעהו. אפילו אם כל העולם ירצו להועיל לו, ולהיטיב לו ולהעניק לו, ולתת לו, אם השם גזר שלא יגיע אליו - לא יגיע והנה לא הגיע. זה מה שאמרנו, אפילו ירצו להזיק אותך, אפילו ירצו להועיל לך, הכל בגזרת הבורא, אם השם גזר – יהיה, לא גזר - לא יהיה, 

ש. (לא שומעים 1:05:50) 

הרב: אדם יכול להבטיח בנסיבות של אדם, זה הכל בתנאי שהוא אדם ואני עוד לא עונה לך על יהודה... 

ש. (לא שומעים 1:06:05) 

הרב: לכן אני לא מבטיח שאני אענה לך. 

אז לכן, "מי שנקבצו בו כל המידות האלה, עם כל שהזכרנו קודם נשלמו תנאי הבטחון בו", 

{אני מודה לחבר'ה מגבעת אולגה שהגיעו אשריהם!, אחרי קבל "רחל אמנו" שהיו שמה בקרו אצל אמא באו לפה, אשריהם ישראל!} 

אני רוצה להזכיר שוב פעם, יש פה יהודי אברך חשוב, שבא לפה כבר שתי שבתות מתל-אביב ברגל בשבת, בשביל ללמוד את השיעור ב-4.30 בבוקר, אשריו ואשרי חלקו שלא יחלה בכלל, 

הקהל: אמן!!! 

ש. אומרים שיש מישהו שמגיע מרמת גן 

הרב: רמת גן זה חצי הדרך של תל-אביב, אבל בסדר בעזרת השם תצליח בכל. 

הקהל: אמן!! 

ש. באים גם מגבעת שמואל 

הרב: לא, זה לא סתם גבעת שמואל, זה גבעת שמואל עם קידוש ועם בורקס, ועם כל החמוצים והזיתים וכו', אשריך, כבר קיבלת את הברכות בשבת למכביר!. 

אז אמרנו (1:07:29) רק מי שיתקיימו בו שבעת התנאים האלה, יהיה ניתן לסמוך עליו ולבטוח בו, וזה רק השם יתברך, אז אתה יכול להיות סמוך ובטוח, אין על מי לסמוך ואין על מי לבטוח, רק בהשם יתברך, אז מה יותר קל מזה? 

אוהב וחומל ולא מתרשל ולא מתעצל והכל ויודע מה טובתנו והכל, ואנחנו מסורים בידו והוא יכול בנו כטוב בעיניו, אין ברירה צריך להיות חכם לאהוב ולהחזיר אהבה, ולהכיר טובה למי שנותן ומעניק לנו בלי סוף וגם לא מגיע לנו, אם השם יבדוק אותנו - לא צריך בדיקה אפילו היום, איך אמרנו ברכות השחר או אל אמרנו ברכות השחר, איך אנחנו מתייחסים לבורא יתברך? איך זה? זה לא מה שמגיע לקב"ה, זה לא, זה מה שבקב"ה, אם הקב"ה היה נותן לנו לאכול לפי הברכות שלנו - היינו טועמים מר ולענה, למה הברכות שלנו הם גם כן בטעם הזה. ברוך את... שהכל נהיה בדברו.... בורא נהי........ דררררם..... ככה מברכים? תשמעו היום מזה קדיש שאומרים פה, זה השיעור היחידי בארץ שאומרים קדיש כזה, זה הקדיש, אבל צריך גם ברכות כאלה, ברכות כל דבר צריך להיות, במתיקות להחזיר לקב"ה את הטובה, אנחנו לא זוכרים את זה כל הזמן, לא זוכרים, אבל, אם לחלץ אחת שתיים שלוש ארבע חמש נתרגל לאט לאט.

פעם למדתי עם חברותה זה לא יאומן כי יסופר מה זכיתי, קראו לו הרב ברינבויםזכר צדיק לברכה נפטר צעיר בן 40, היה גאון גאון בתורה ובנסתר, בן 40, הוא הבן של ראש ישיבת מיר שנפטר לא מזמן בארה"ב, הגאון הזה היה לומד בלי הפסקה, בלי הפסקה אולי הוא היה ישן שעה, איך אני יודע? פעם אחד סידרתי לו מישהו שילמד אתו, אז אמרתי לו כב' הרב אפשר להביא לך מישהו עכשיו התחיל לחזור בתשובה יש לו ראש טוב ופה ושם... אם אתה מוכן ללמוד אתו. אמר לי כן, אמרתי מתי להביא אותו? אז הוא אמר תראה, תביא אותו ב - 4.00 בבוקר שילמד אתי, אמרתי לו למה בארבע בבוקר? אז הוא אומר כי יש סדר לימודים וחברות ופה ושם, אמרתי לו בסדר בארבע בבוקר. אמרתי מתי אני אלמד אתך? אמר לי תבוא בשתיים, אמתי כבודו ישן? לא ענה לי, והייתי לומד אתו בשעות האלה והוא לומד אתו אחרי זה, וככה זה היה ממשיך ואחר כך פתחנו את הישיבה בראש העין, ואחר כך פה איפה שממשיך עכשיו הרב עוזיהו קורט, שמה פתחנו שיעור ראשון, אתו היינו נותנים שיעורים ואחר כך הבאנו אותו ואחר כך נהיה שיעור שמה, ומזה התפתח ועלה ונהיה וברוך השם.

כל פעם שהיה נכנס בלימוד חוץ מכובדכם לאן שנכנסים, שהיה יוצא והיה מברך את ברכת "אשר יצר" אם הייתם רואים איך הוא מברך אשר יצר - זה ספר מוסר, ברוך אתה אדו..... אלו.... מלך העולם!! וככה ממשיך עד הסוף, היה נהיה אדום אדום! אדום אומר ברכה. 

הייתי נוסע אתו לראש העין, אז הוא היה בא עם פלפל ירוק, לא רגיל ירוק, שעושים ממנו ממולאים, מה זה...... אומר תפילת הדרך, כיוון שהיא לא פותחת בברכה, אז כדי לסמוך אותה לברכה - אז מברכים ברוך אתה זה...... בורא פרי האדמה, ואחר כך יהי רצון וכו' וכו', אז מצטייד עם פלפל או עם גזר, כל יום היה בא עם משהו אחר, נוסעים, אוכל, מברך, ואחר כך יהי רצון,,,,,, אתה רואה דקדוק בהלכה כל דבר חבל על הזמן. אתה בא לסגור לו את הדלת - הוא לא נותן לך, גם אם סגרת הספקת - הוא פותח סוגר לבד, לא רוצה ליהנות מאחרים. משהו מדהים אף אחד לא תופס, שלושה חודשים עקבתי אחריו ונפטר. 

ש. האם הוא היה פה? 

הרב: כן הבאתי אותו לפה כן, 

פעם הוא למד אתנו מוסר בראש העין, אמר חמש דקות בא אני אלמד אתכם איך לומדים משנה, ואמר לנו לעצום את העיניים, ושפתיים דולקות, ולהגיד: כל העולם הזה דומה לפרוזדור, לפני הטרקלין, וככה ולחזור, ולחזור ולחזור, והתחלנו לעשות ככה והיינו מציצים לראות ככה איך הוא עושה, ואחרי כמה זה הרגשנו שזה משחק בשבילנו, היינו משחקים זה מלא אמתי כאילו, אז הפסקנו, היינו מסתכלים עליו, ההוא בעולמות אחרים, אבל הוא נהיה אדום מזה אדום? כמו אבטיח, וכשהוא פתח את העיניים זה כאילו הוא נחת עכשיו עם החללית חזר לעולם. כל דבר היה עושה אותו בדקדוק, היה חוזר והיה קורע לאחוריו ב"שמונה עשרה", אז צריך שאדם ישפיל את ראשו ויגהר, וילך שלוש פסיעות אחורה, שמאלה ימינה קדימה, הוא היה עושה את זה, הוא היה כבד, הוא היה כבד, הוא היה אדם גדול, חזק אבל חזק, הוא היה עושה את זה כמו בחור בן 17 דקיק. הה גומר את התפילה והולך אחורה, עם כל הכפיפה ועושה ככה ועושה ככה, לא כמו אלה שעושים... {מנענעים את הראש שמאלה ימינה וקדימה במהירות} יש כאלה עושים רק שתיים, חסכון, וזה לא יום וזה לא יומיים לא ראיתי אותו פעם אחת משנה מזה, הכל בדקדוק.

פעם אחת ראיתי אותו ברחוב הולך, הוא היה הולך לאט לאט ככה והיה לו גמרא גדולה ככה ביד, צפצפתי לו באותו, והוא לא שמע, אז רצתי אחריו, הרב בירנבוים הרב בירנבוים! לא שומע, הרב בירנבוים!! הרב בירנבוים! פתאום הוא עצר, והסתובב ככה לאט לאט ככה זה הקצב ככה הסתובב הסתובב, הוא בא? אמרתי מי בא? המשיח! אמרתי לו על מה אתה מדבר, אז הוא אומר אז מה אתה צועק מה קרה? שמירת העיניים, שמירת הפה, משהו.... חבל על הזמן, ספר תורה מהלך, 

ש. (לא שומעים 1:16:15) 

הרב: לא, שלושה חודשים! שלשה חודשים, ואף אחד לא ידע, זה לא יאומן כי יסופר, איפה אנחנו בעבודת השם בכלל, איפה אנחנו? איך אנחנו, הכל ככה...

אתם יודעים שפעם כל הפרות והירקות היו בגדלים מדהימים שאי אפשר להבין אפילו! אתם רואים את הרמקול הזה שמה בפינה? זה ענבה, זה ענבה, שמים אותה בפינה עושים חור יוצא יין. זה הענבים שיהיו לעתיד לבוא. למה רק לעתיד לבוא ולא עכשיו? כי אין ברכה, יש קללה! הקללה שולטת, אין דבר שאין בו תולעת היום, אפילו פלפל חריף ביסבס, יש בו תולעים, צריך לפתוח! דגים, הכל, אין דבר שאין בו תולעים, מאיפה זה? מהתוכחה, התולעים, אבל אין ברכה. חטאים - מלא, מצוות - עושים בזלזול, עושים ברפיון, זה התוצאות. 

אבל אם היינו עושים את זה כמו שצריך לעשות - כמה ברכה היה יורד! "ברוך אתה", ברוך אתה, מה זה ברוך אתה? אתה מקור הברכות ריבונו של עולם! ברוך אתה - אתה מקור הברכות תשפיע עלינו כך וכך, אדם יכול להוריד שפע מהעולמות העליונים, אדם בפה שלו משנה את סדרי הבריאה, השם נתן לנו כח כעין הקב"ה, כמו שהוא בעל הכוחות כולם, נתן לנו "בצלם אלוקים" להיות שאנחנו יכולים במחשבה בדיבור במעשה להשפיע על כל העולם כולו! 

בן אדם אחד יכול לשנות את כל הבריאה כולה, מתתיהו ובניו שינו את כל פני הבריאה כולה, הם סילקו את יוון מפה, בן אדם אחד, רצון אחד, אברהם אבינו שינה את כל העולם כולו, בן אדם אחד, אדם הראשון במעשה אחד - שינה את כל העולם כולו, חטא אחד של אדם אחד - שינה את כל הבריאה כולה מהתכלית, אם היה שומר על עצמו שלא להיכשל באכילה - היה העולם מגיע לתיקונו! והיה עולה משם לחיי העולם הבא. אבל מעשה אחד של אדם אחד - שינה את כל העולם של ששת אלפים שנה, אנחנו צריכים מיליארדי - מיליארדי של ביליונים של ביליונים של בני אדם לתקן חטא אחד שלו. אתם יודעים מה הכח בבן אדם? זה לא יאומן כי יסופר, לא יאומן כי יסופר! אנחנו מזלזלים בעצמנו, אנחנו לא יודעים. 

מי ששמע את הדרשה שלי בקצרה שהיתה אתמול, בכנס של חנוכה, תשמעו את זה בשידור חוזר, אנחנו לא יודעים את הערך של עצמנו, לא יודעים, לא יודעים, לא יודעים.

אז לאלה שלא שמעו אני אחזור עוד פעם ואני אגיד: "היה רב אחד גדול שקראו לו הרב קרייזוירט זכר צדיק לברכה, היה תלמיד חכם גדול חסיד צדיק במעשיו ירא שמים. 

והוא סיפר פעם בבית הכנסת שלו סיפור, והוא אמר שלפני, 

אני אקדים לפני כן, היתה לו תמיד קושיה במשך שנים שהוא התלונן שהוא לא יודע את התירוץ עליה: "למה במשנה כתוב: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר: "בנים אתם להשם אלוקיכם", הוא לא מבין למה התנא הוסיף את המילים "חיבה יתרה נודעת להם", אם היתה המשנה אומרת כך: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום שנאמר: "בנים אתם להשם אלוקיכם", היה חסר משהו מן המשנה? לא, מה רצתה להגיד? שאנחנו בנים וחביבין, ולהביא פסוק שזה הראיה, אז למה אומר התנא "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם" מה התוספת הזאת? 

לא ידע תירוץ. 

אז הוא אמר: "עד שקרה מקרה, ולפני פרוץ מלחמת העולם השניה, ניגש אליו יהדי זקן, 

ואמר לו: "כבוד הרב אני חושש מהמלחמה, ואני לא יודע מה יקרה איתי, ולכן אני סומך על הרב, ואני מפקיד בידך את הירושה והצוואה שלי לבני, אז אני מבקש מכבודו שאם חלילה יקרה משהו - שתודיע לבני ותיתן להם". 

טוב מה קרה? אז הבן אדם נספה במלחמה, והרב קרייזוירט חיפש צאצאים, עשרים שנה חיפש ולא מצא. יום אחד הוא נוסע ברכבת, ועולה יהודי, והיהודי הזה מתיישב לידו "ווס מכסתה?" מתחילים לדבר, אחרי הנסיעה 

הוא שואל אותו: "מאיפה אתה? מה שמך ומה שם משפחתך?" 

והוא נוקב בשם של המשפחה של ההוא שנפטר.

אומר לו: "תגיד אתה מכיר את פלוני אלמוני מהעיירה זה וזה וזה.... עם המשפחה הזאת?" 

אז הוא אומר לו: "מה השאלה? - זה אבא שלי!", 

הוא אומר לו: "עשרים שנה אני מחפש אותך, אבא שלך השאיר בידי ירושה וצוואה, אני רוצה לתת לך, תראה רק הוכחות תעודות שאתה הבן ואני נותן לך". 

ואכן כך היה, נתן לו הוא פותח ורואה שכתוב שבבנק בשווייץ הוא השאיר שמה את כל הירושה, 

אז הוא אומר לרב: "כבוד הרב אפילו כסף לטיסה אין לי, אין לי!", בן אדם עני דחוק מסכן, 

אמר לו: "אני אלווה לך את הכסף ואתה תחזיר לי", נתן לו הגיע לשווייץ, שלושת רבעי מיליון דולר בחשבון. 

שאל הרב קרוייזוירט זכר צדיק לברכה בבית הכנסת: "היהודי הזה היה במשך השנים עשיר או עני? 

- הוא היה עשיר אבל בעצם הוא היה עני, כי הוא לא יודע שהוא עשיר". 

"עכשיו" הוא אומר: "המשנה תורצה לי, "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתירה" - כשזה נודע להם, כשנודע לך שאתה הבן של הקב"ה אז אתה חביב, אבל אם אתה לא יודע את הדבר הזה שאתה הבן של הקב"ה - אז אתה כמו כל גויי הארץ! מה המעלה שלך שונה משאר בני אדם? אז אתה "הבן של" ואתה לא יודע אפילו להעריך את זה שאתה "הבן של!" לא של איזה סלב, ידוען, אלא אתה "בן של מלכו של עולם!" (1:24:21) 

כדי להשלים את התמונה, צריך לראות, הרב אליעזר בן דוד סיפר, שפעם בהיותו בדרום אמריקה, הוא עבר ברחוב, אז גוי הסתכל עליו, ככה הסתכל, ואמר לו תסלח אתה יהודי לא? אז הוא אומר לו כן ידעת? הוא אומר אני קראתי עליכם בתנ"ך, מה קראת? אומר קראתי שאתם הבנים של הקב"ה, אז הוא אומר לו נו, אומר לו זה פעם ראשונה שאני הולך ברחוב ואני פוגש את הבן של הקב"ה בא לקראתי! פעם ראשונה! זה דבר פשוט? היום כשאנשים הולכים ברחוב הי תראה הנה זה זהזה, הנה זה זהזה, הנה זה זהזה, מזה זה זה? מה זה זהזהזה? מזה? הוא ראה את הבן של הקב"ה! אז הוא אמר לו: נו, נו, אז מה, אמר לו תשמע כל הזמן אמרתי אם אני אפגוש את הבן של הקב"ה - אני חייב לשאול אותו שאלה, אז בבקשה ממך שאלה אחת, מה השאלה? אמר לו תראה אני גוי, כשאני הולך ברחוב אז אני יודע על מה אני חושב ועל מה אני מסתכל, מעניין אותי כשהבן של הקב"ה הולך ברחוב על מה הוא חושב ועל מה הוא מסתכל? 

אומר הרב אליעזר בו דוד, הגוי הזה הסביר לי מזה יהודי. אנחנו הולכים ברחוב ואנחנו חושבים שאנחנו הבן של הקב"ה? אנחנו חושבים שאנחנו שונים מהגויים? אנחנו זוכרים בכלל שהקב"ה מסתכל עלינו, אבא מסתכל איך הבן שלו מתנהג? אנחנו זוכרים את זה? 

זה מה שהחזיר אותי בתשובה אמרתי לכם בפעמים הקודמות, "שיוויתי השם לנגדי תמיד" זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני השם, שאין הילוכו ותנועתו של אדם בתוך ביתו כהילוכו ותנועתו לפני מלך בשר - ודם, וכל שכן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שנאמר: " אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום השם" רק המחשבה שאבא שבשמים מסתכל עלינו. מה אתה הבן שלי כמו גוי? אתה מתנהג כמו גוי? אבל לצערנו לא רק במתנהגים כמו גוי - מחכים את הגוי, שואפים להיות כמו גוי עם תרבות של גוי. ככה נראית המדינה הזאת, שמפתחים את תרבות הגויים ומואסים בתורת ישראל, זה המצב בשביל זה יש לנו צרות, בשביל זה, זה עומד לפני מלחמה גדולה, כי די, הקדשנו את בסאה כבר, עליהום יש על החרדים, עליהום

 הדרת נשים, הדרת נשים, אשה אחת שעלתה כביכול לאוטובוס, וכאילו אמרו לשבת במקום אחר, כשהיא עיתונאית שמאלנית בכלל ואף אחד לא גילה, ואני גיליתי את זה בהרצאה האחרונה שהיתה באור עקיבא, והיא עובדת אצל מיליארדים, אוקראינים, אף אחד לא דיבר, והכל היה בתוכנן, ואף אחד לא דיבר, ואלה שמעידים מתוך האוטובוס - שהיא עשתה פרובוקציה ואמרה שהיא תשיר ואפילו תתפשט. את זה לא מספרים כמובן, רק הדירו! שרקו! ונשיא המדינה מתערב, וראש הממשלה, מה קרה? הזיזו אשה אחת באוטובוס. וכל יום גברים רוצחים נשים, יורים בהם רוצחים אותם, שוחטים, ומה עושים נגד זה? הדרת נשים מן העולם לא באוטובוס, שמעתם פעם את ראש הממשלה מתבטא על זה? אחרי הרצח של אושרנקו, הוא דיבר? לא דיבר, רצח של חמישה? כלום, הדרת אשה! איה!! להזיז אשה באוטובוס?? אוי ווי, אפילו קלינטון! גברת קלינטון הזדעזעה! אמרה ישראל הפכה להיות איראן!! אז עכשיו כבר ארה"ב צריכה לטפל גם בישראל!! זה איראן! אש הדא? מזה ההצגה הזאת? מזה פורים? מזה ליצנות? זה מתיחה? מה (1:29:21) "אחד באפריל" זה רק יום אחד, זה כבר נמשך כמה שבועות!, זה לא נפסק. אם היו לוקחים את זה, את המורא הזה של "הדרת נשים" והיו נכנסים ככה לבית הכנסת בראש השנה ויום כיפור - היו נמחלים לביבי ולפרס כל העוונות, אימה! אימה יו הרצינות הזו "מה? מה? הדרת נשים!!?" יה בה בי אש הדא? מה ההצגה הזאת? 

ואף אחד לא עונה להם, אף אחד לא עונה להם, צריך לעשות להם "פווווווווווווו". זה הכל! הם לא שווים יותר מזה, תגיד, מה אתה חושב, זה "חרצופים"? מה זה "תלה נובלה"? תהיה רציני! "ישיבת ממשלה!" אתה מבזבז את הזמן על קשקושים? זה הבעיות?! מה אתה רוצה לכסות על כל הבעיות והצרות שיש לעם ישראל? פתרת את הבעיות של מיליון ארבע מאות עניים, "הדרת אשה"? כמה נשים לא אוכלות! אין להם מה לאכול בכלל - בגלל הממשלה! אבל להזיז אשה? להזיז אשה? לא ביד, 

להגיד לה: "בבקשה, בבקשה, זה "קו מהדרין" בבקשה! תשבי שמה". איזה אשה איזה תרבות? מה היא נדחפת אצל הגברים? מה את נדחפת אצל הגברים? 

עשו סקר, סקר בתל אביב, 50% מהנשים בתל אביב אמרו ש"פגעו בהם" אני לא צריך להסביר לכם מה - באוטובוסים, בדחיפות או בכל הדברים האלה, 50% נפגעו באוטובוסים, מה עם זה? אף אחד לא אומר שום דבר, אז תגן על הנשים, אנשים מנצלים את זה שאוטובוס "מעורב", מנצלים את זה! הנשים לא מרגישות בטוחות! ומה נטפלתם? אוטובוס מאשדוד, אשה אחת בקשה לזוז, אמרו לה יפה, 

- "לא רוצה", 

למה? פרובוקציה. נו, "זעזוע במדינת ישראל", אומות העולם! עוד מעט יהיה גינוי באו"ם, ואולי יגיעו, אולי יגיעו גם כמה חוצני"ם, חוצנים מאלה של המדומיינים, ויגידו שהשאירו הודעה במדברות נוודה, נמצאה על סלע: "אסור להדיר נשים, בפרט בארץ ישראל, ועוד יותר באשדוד". יום טוב, חזק וברוך.