שער הבטחון - חובות הלבבות - חזרה על פרק ד חלק ט ופרק ה חלק א | הרב אמנון יצחק

אנחנו חוזרים על הקטע האחרון אבל פירוש החלק השביעי: והוא בחסד האלוקים על בחיריו וסגולתו בעולם הבא, ברוב הטובות אשר לא נוכל לספרן. זאת אומרת רבינו בחיי אומר: שהחסד של הקב"ה על הבחירים ואנשי הסגולה - הוא שלא ניתן לספור מרוב הטובה שהוא מייעד ומכין, לאלה שנקראים בחיריו וסגולתו. מה אופן היושר הביטחון על האלוקים בזה? האדם צריך להתעסק בסיבות המגיעות אותואל מדרגות החסידים הראויים לזה. זאת אומרת: הוא צריך להשתדל וליזום ולפעול ולעשות ולהזדרז בסיבות המגיעות אותו אל מדרגות החסידים הראויים לזה.

לא כמו שאמרנו בעניין עבודה וטרף לביתו הוא לא צריך להשתדל בסיבות אם הוא המדרגה העליונה, וגם אם הוא לא במדרגה שלא העליונה - הוא לא צריך להשתדל יותר מידי, אלא אם השם נתן - נתן לו, ואם איחר לו - יתן לו, אבל אין מצב שיזניח אותו. פה בענייני עולם הבא, צריך שיתעסק בסיבות המגיעות אותו אל מדרגות החסידים הראויים לזה, להגיע לחיי העולם הבא, וגם זה בחסד. כמו שלמדנון, רק מי שיורה את האנשים וינהיג אותם במידות הטובות ובדרכים הטובות להשם, הוא הזוכה בזכות מאחרים טובה חסד ונדבה.

אז מה צריך לעשות אחד כזה? שינהג במידות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה, ולהוציא אהבתו ובחירתו מלבו של העולם הזה, להוציא את זה מן הלב את האהבה, את הבחירה שהוא בוחר בלבו, וימיר את זה באהבת הבורא יתברך, אי אפשר לחבר אהבת העולם הבא אם אהבת העולם הזה, זה זני הפכים גמורים זה כמו אש ובמים שלא יכולים לשכון במדור אחד.

ינהג במידות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה,ולהוציא אהבתו ובחירתו מלבו, ולהימסר אליו ולהשתעשע בו, ולהשתומם מהעולם ויושביו. איזה עולם זה מה קרה להם? להשתומם מזה האנשים מבזבזים את החיים שלהם על שטויות? וגם להיות שומם מהם, אל תתחבר אליהם שלא ימשכו אותך לעולם הזה, כי בעולם הזה יש בו מלנת-אלפים פיתויים, הוא ציבעוני, הוא מרשרש, אתם רואים היום כל העטיפות של כל הביסלי והבמבה מרשרש, אם אחד אוכל פה כולם שומעים, זה פטנטים היצר הרע מרשרש לך.

אתמול ישבתי עם אדם שמתמצא בכמה עניינים, ואומר לי: "תשמע, אתה צריך למצוא את הדרך בשביל להוציא את החבר'ה החרדים לשוק העבודה". אמרתי לו: "אתה תבוא לשיעור שלי בבוקר אתה תראה שאני מוציא אותם משוק העבודה". הוא אומר: "לא, אתה תעשה להם טובה גדולה!". אמרתי לו: "תשמע יש דבר שאתה לא מבין, כשאתה רוצה שאנשים ילמדו תואר אקדמי, אז פירושו של דבר שהם צריכים איקס שנים ללמוד, תואר ראשון שני תלוי לאן הם רוצים להגיע, וכל זה בשביל שיהיה להם עבודה", אז הוא אומר: "למה להיות חקלאי כדאי להיות אגרונום כבר?" אמרתי לו: "בסוף הוא יצטרך לעבוד בעבודה, אתה לא מבין מה המשוואה יש עולם הזה ויש עולם הבא, והמשוואה אומרת כך: 

המאמין יודע שהתכלית של החיים זה להגיע לעולם הבא, אז הוא צריך להשקיע לחיי העולם הבא, וכל מה שהוא השקיע בעולם הזה זה הפסד - על חשבון עולם הבא, אז אם בן אדם ישן שמונה שעות ועבד שמונה שעות ונסע שעתיים ואכל שעתיים, גם אם הוא רוצה נטו לתת לקב"ה אז הוא יתן לו כמה? 4 שעות, 4 שעות מ-24 זה שישית, זאת אומרת אם הבן אדם הזה יחיה שישים שנה, שיגיע לעולם האמת יגידו לו: "ניצלת 10 שנים וחמישים שנה זרקת בפח, עם תעודות אקדמאיות, ונכון יאכלו אותך גם "תולעים אקדמאיות", יש חילוק? בטח!, אם אדם אקדמאי מגיע הלא הוא מקדם תולעים בהתאם, אתה מבין כל תולעת לפני שהיא אוכלת היא עושה חשבון ולוגריתם ולוגריתמים ועד שהיא מחליטה לאכול זה לוקח זמן".

אז אמרתי לו: "זה החשבון, אז מה אתה רוצה? שאני יציע להם כאילו תפסידו על חשבון העולם הבא תשתקעו בעולם הזה? בשעה שהקב"ה מזמן לאדם צרכיו וטרפו, איך אני יכול? מה, יונה אותם בשביל שיהיה לך נעים ושאתה תגיד שהחבר'ה האלה.... לא הבנתי", - "לא! לא תמצא משהו, תמצא משהו", 

אמרתי לו: "בגבול היכולת מה שהתורה מתירה אז ודאי שאנחנו אומרים לאנשים קודם כל לנצל את הזמן הפנוי, ולנצל ולדחוס אותו לחיי העולם הבא, ואחר כך להתחיל לדחוף - או על חשבון השינה או על חשבון העבודה, אז ממילא זה לא מספיד שום דבר --- וכמה שהוא יכול TO STRECH IT זה בסדר גמור אין לנו שום בעיה, לא אמרנו לאנשים תהיו בטלנים, תהיו נצלנים תנצלו את החיים, שהחיים לא ינצלו אתכם, זה צריך להבין. קשה להם לעכל את זה, הם הורגלו --- אבל טוב יש מלמדים שם יש מלמדים פה, ובוחר יבחר כמו שנאמר.

אז מי שרוצה לזכות בחיי העולם הבא ינהג במידות אנשי הפרישות, המואסים בעולם הזה, למה צריך להגיע לקיצוניות "המואסים בעולם הזה"? כי אם אתה לא מואס אתה נמשך, ואם אתה נמשך אתה נגרר, ואם אתה נגרר אתה שם. אז צריך לפרוש כמו המידות המואסים בעולם הזה, ולהוציא את אהבתו ובחירתו מלבו, דהיינו את העולם הזה להוציא מהלב, כל מה שאתה אוהב אתה נמשך אליו, אבל להמיר את זה באהבת הבורא יתברך, באמת זה לא בעיה בכלל.

אדם שזוכה ליישב ללמוד תורה. אנחנו לומדים כרגע מוסר מידות בטחון מעלות, אבל מי שיושב ולומד גמרא, ומתענג, ומעיל את המוח ברמות גבוהות - זה אושר שאין כדוגמתו!. 

מה לומדים כשלומדים אקדמאיים? מה לומדים - דקלומים, אומרים לך את הדברים וזהו אין לך הרבה מה להפעיל את הראש, מתמטיקה אז אתה לומד נוסחאות אז אתה צריך לשים את הכל בתוך המשוואה ומנביט את התוצאה, אין פה משהו אתה מבין שאתה צריך להבין סברות מהו חשב מהו יגיד מהו יעשה? למה הוא ככה למה זה נאמר ככה ככה ככה? לצפות מהלכים, לחשב שיטות לסכם את הכל זה אוווווווו מי שלמד ראשונים ואחרונים והכל – יודע זה לא מתחיל ולא נגמר, זה מוח אנושי לא מנוצל, לא מנוצל, ואם מנוצל לא מגיע לאפס קצה ממה שצריך להגיע. 

כשאנחנו לומדים סוגיות בסוף השבוע של "שופר" ומביאים איזה שאלה ככה "בדיני נזיקים", שואלים את האנשים תשובה: "מה אתם אומרים?", כל אחד אומר כמובן מה שעולה בדעתו, מגיע לא מגיע, אשם לא אשם, חייב לא חייב, כמה ישלם, יתפשרו מה הולך, כל מיני שאלות בדיני נזיקים. אחרי שיושבים ולומדים את הסוגיות המתאימות לעניין זה תוך שעה שעה וחצי, ואתה צריך עכשיו לתרץ ולנמק בתוך הסוגיות פשששששש. איזה אש לוהטת, ואז רואים מה אתה חשבת קודם ולאן הגיעה הגמרא לאחר מכן, פתאום הבן אדם תופס כמה הוא אפס, כמה הוא לא מבין, כולם קופצים עם הסברא שלהם הראשונה, "מה פתאום לא מגיע אל תיתן לו",

ומה הכי מצחיק? שאנחנו מעמידים אחד מול השני, אז אחד אומר סברא והשני אומר את השניה, וכל אחד צריך להביא ראייה מהגמרא שהוא למד שהוא צודק, לא עכשיו מה שהוא חשב, ואחר כך כשאתה הופך אותם ואומר, עכשיו אתה תהיה אחר, עכשיו אתה תגיד את הסברא שלו והוא אחר, קשה לאנשים להתנתק. אז הוא אומר: תמיר את זה באהבת הבורא יתברך, תימסר אליו ותשעשע בו, ותשתומם מהעולם ויושביו. 

"טעמו וראו כי טוב השם, כשאדם יושב וטועם הוא רואה כמה זה טעים, אומר: "איך אני הזנחתי? איך אני הלכתי שטויות!", אכלת פיצה נו, מה עוד מה אתה רוצה? שתית בירה מה עוד? עישנת סיגריה, מה? נסעת בריוויירה, מה עוד? עלית על יאכטה, מה עוד? רשרשתי מעות, מה עוד? צפיתי ב"טלה נובלה", מה עוד? קראתי עיתון ואי, מה עוד, מה עוד יש לך? כמה תאוות מנבזות, מה עוד? נו, וחוזר חלילה, וחוזר חלילה, נו, נו, ועבר יום ועוד יום ושבוע ושבועיים וחודש ושנה וארבע שנים אתה כבר מחוץ לישיבה.

ומה יצא? חובות, תרתי חובות, חובות להשם וחובות לאנשים, נו עם זה אפשר לבוא לקב"ה ולהגיד לו: "תשמע השתדלתי", מה יגיד אדם? היצר הרע רמאי, ואם בן אדם לא צבר חובות, יש לו בצד, יש לו זולות שומר אותם בצד, נו אז מה אתה נהנה מהם? אתה גם לא נהנה מהם אתה רק שומר, יש שומרים ליד כל בית ספר ליד כל מוסד, יש שומרים עם אקדח אפילו, נו ואיך אתה מסתכל על השומר כאחד שנהנה? סופר אנשים כמה נכנסים כמה יוצאים, אז אתה סופר כמה נכנס כסף וזה הכל, סופר, פקיד בבנק, קופאי, נו תיהנה מזה – 

"לא אני בזבז אחר כך לא יהיה לי", אז הוא שומר, אז בשביל מה יש לך? תבזבז, לא לך תדע מה יהיה, סתם בסוף כולם אוכלים שניצל פירה סלט זה חריט וזהו סע, מלא דלק - סע, אבל לאן סתם סיבוב מסביב לתחנה עד שיגמר הדלק? בשביל מה אתה נוסע, מה התכלית, לאן אתה רוצה להגיע? לא יודעים, לא יודעים לא יודע נראה מחר תצלצל אלי נחשוב, לא יודע לאן אין תכנית, אולי בעוד כמה חודשים ניסע לחו"ל, פעמיים בשנה לחו"ל, נו נסעת לחו"ל וחזרת, ואז יש לך שבועיים שלוש לספר סיפורים איך היה חוויות וחבר שלך גם אומר לו חוויות, ומעבירים את החיים בחוויות, רק העולם הזה זה בכלל לא חוויות, יש תשלום על כל דבר.

אדם נכנס לסופר ממלא את העגלה, ממלא ממלא ממלא ממלא, מגיע לקופה אומרים לו: "אדוני 1228" בודק אין לו, ויזה שכח, כסף אין! "מה עושים עכשיו?" – "תחזיר, תרוקן עכשיו בחזרה!". בן אדם יוצא מהעולם הזה - רכש רכש רכש רכש רכש, מגיע בסוף אומרים לו: "אדוני! תשלם, כל מה שרכשת נהנתה שתית בילית הכל הכל הכל יש חשבון!", תררררררררר יוצא תוטאל, 1000-2000 שנה בגיהינום, 3000 שנה כמו שהשתמשת במצלמות צילמו אותך שאתה לוקח בלי לשם, ואתה מפלח, אתה מכניס לפה מכניס לשם, מכניס לפה מכניס לשם, למה? אתה נהנה בלי ברכה, אתה אוכל בלי לברך, אתה גונב את זה ככה פסססס. כאילו לא צריך לברך כאילו, של אבא שלך זה, אבא שלך הצמיח את העולם הוא בנה אותו הוא סידר הכל, זה העולם של אבא שלך אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה.

איייי מה ביקשו ממך? מה שיקשו ממך? שתודה "שהכל נהיה בדברו"? מה, זה נהיה בדברך? הכל נהיה בדברו, תגיד, נהנת בסוף, אם חייבים בברכה תגיד "בורא נפשות רבות, על המחיה, על המזון" תגיד, לאנשים אתה אומר "תודה"? ישר כח ישר כח אתה אומר משהו? למה אתה לא אומר לבורא? חבר נתן לך סיגריה - תיסלם, נו, לקחת את הסיגריה מה נתן לך? מות נתן לך מה נתן לך? אני תבקש ממני סיגריה לא אתן לך, ביקשו ממני שאני אביא פאקטים מחוץ לארץ פאקטים, אמרתי: "משוגעים! אני אהרוג אתכם? אני מבקשים ממני שאני אהרוג אתכם? אני לא עושה דברים כאלה", והוא מודה לו, והוא מודה לו.

ולהשם שהוא נותן לך בריאות, נותן לך שראיה נותן לך שמיעה הכל נותן לך אתה לא מודה לו, למה לא? תשאל את עצמך למה לא? למה לא תגיד לי ברצינות למה לא? אז אם יגיד לך אדם תשמע אני לא יודע אם הוא קיים - אז מי נתן לך חיים? מי ברא את העולם? קודם כל תברר אל תזוז, אל תזוז, קודם כל תברר ואחר כך תחליט, אבל זה לא פיר לנצל את החיים בלי לברר ולהגיד אני לא יודע מי זה.

כשאתה עובד במפעל, אתה צריך להכיר את בעל הבית בשביל לעבוד אצלו? מי שעובד "בכלל" מכיר את בעל הבית? זאת אומרת לא מכיר אותו לא חייב לו שום דבר, אני יכול כסף מה שאני רוצה, לא מכיר אותו, מה זה אתה יכול לקחת....? כן לא מכיר אותו, שום דבר, אז אתה יכול לקחת? אתה יכול לקחת בלי רשות? איזה מין דבר זה? 

ויתנהג במנהגי הנביאים והחסידים, ויהיה לבו בטוח באלוהים שיתחסד עמו כמו שהתחסד עמו בעולם הבא. אז זאת אומרת: אדם יכול להיות סמוך ובטוח שהקב"ה יתחסד אתו כמו שהוא מתחסד עם הנביאים והחסידים לחיי העולם הבא,  אבל מי שיבטח על האלוקים שיזכהו לזה מבלי מיצוע מעשה - הוא הכסיל והפתי. והוא דומה למי שנאמר עליהם "עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס" 

אדם אומר: "אני לא צריך לעשות מיצוע, מצוות וכל הדברים, תאמין לי השם יודע איך הלב שלי, ואם היו עוד אנשים כמוני העולם היה מתוקן והמשיח היה בא. לא הכל תלוי בטלית ובתפילין זה וזה וזה....... בין אדם לחברו, בין אדם לקונו, אני חי באמונה, אני מאמין בהשם, אני קם בבוקר אני אומר "מודה אני לפניך" ולהתראות אני הולך לעבודה, אני בן אדם חרוץ אני לא גוזל, אני לא משקר, הכל בסדר חביבי", - "טוב אתה הולך לעשות מצוה?" אומר: "לא, זה בשביל אלה שצריך לשמור אותם שלא יעשו עבירות שיהיה להם מצוות כל היום שיתעסקו במשהו, אני ישר אני תמים דרך, אני יודע בדיוק מה אני רוצה לעשות". 

אומר: זה כסיל ופתי, בלשון שלנו "אהבל" עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. זמרי עבר על עריות לעיני כל ישראל, פנחס קינא להשם והרג אותו שנאמר: "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו" התורה אומרת אם אחד בא על הגויה, בשעת מעשה והוא הרג אותו, הוא קנאי נקרא קנאי להשם, הוא לא יכול לראות דבר כזה, יש בזה הרבה דינים שצריך להיות בדיוק מתוך קינאה שהוא לא עושה מעשים כאלה הוא בעצמו, והוא קינא להשם באותה שעה - אז כתוב שפנחס כיפר על כל ישראל בגלל מעשה זמרי, שהוא עשה את המעשה, הקב"ה רצה להביא כליה על עם ישראל, ומי שקינא להשם - הציל את כל ישראל, "בקנאו את קנאתי ולא כיליתי את כל ישראל".

אש יש עושים מעשה זמרי ומבקשים את השכר של פנחס, עוברים עבירות ורוצים גן עדן ועולם הבא! "אני בן אדם טוב!" – "אתה עובר את כל העבירות! ואתה בן אדם טוב?" הוא אומר: "כן זה מעלה ולא מוריד מצוות עבירות העיקר הלב, העיקר הלב". היה אחד שני חברים אחד חילוני ואחד דתי, והדתי כל פעם אומר לחילוני: "תשמע בא תעשה משהו זה"..... אמר לו: "תעזוב אותך הכל הלב "רחמנא חי בעי" הכל זה הלב, השם ירחם! קרתה תאונה, ולחילוני הורידו לו יד, רגל, עין מהתאונה, פצוע שבור חבול, והדתי בא ראה במצב כזה אמר לו: "או ברוך השם! ברוך השם ברוך השם", אומר לו: "מה "ברוך השם"? הורידו לי את היד ואת הרגל והעין ואתה אומר ברוך השם מה אתה שמח לאיד?" אמר לו: "חס ושלום! העיקר הלב, הלב נשאר עזוב את השאר, מי צריך? העיקר הלב". 

ש. הקב"ה לא יכלה את ישראל הרי הוא הבטיח לאברהם אבינו 

הרב: לקב"ה אין בעיה לכלות הוא ישאיר אחד וימשיך מאחד, 

ש. כמו משה?

הרב: כמו משה, "ואעשה אותך לגוי גדול". אז זה לב זה לא מספיק, וגם נגיד שבן אדם מגיע לעולם האמת, ואומר שהלב שלו ממש מיוחד, מה שאי אפשר כן? אז כל האיברים יהיו בגיהינום, והלב יהיה בגן עדן. זה נכון שהלב זה חשוב, אבל כשהלב מורה לעשות את הפעולות הנאותות, אבל אם בן אדם לא עושה אותם - אז איזה לב זה? זה נקרא חסר - לב, אפילו שיש לו לב הוא נקרא חסר - לב, לא רואים שהלב, אבל כשאדם עושה מעשים טובים לפעמים מה אומרים? לב זהב, זה יש לו לב טהור, אנחנו מגדירים, יודעים להגדיר אנשים.

ויש כאלה אומרים: לב - רע, לב של אבן, יש לנו הגדרות. כתוב: "שוחטי האדם עגלים ישקון", יש אנשים שיש להם לב לבעלי חיים, אוהבים בעלי חיים, כנראה הם בגלגול של בעלי חיים, והם אוהבים את הבעלי חיים והם מנשקים אותם בפה אפילו, מנשקים את הכלב בפה, את העגל בפה מנשקים, אם אתה רוצה לגעת לו בכלבלב – "אל תיגע בו!, אל תיגע בו", כאילו מה קרה? מה קרה? מה קרה מזה "הדרת כלבים"? "תן לגעת", - "אל תיגע בו".

אז התורה מגלה לנו שאלה ששוחטים את האנשים עגלים ישקון, את הבעלי חיים הם אוהבים אבל בני אדם הם יכולים לשחוט, כשיש אהבה יתרה לבעלי חיים - זה בא על חשבון האנשים, עיין ערך עמותת "תנו לחיות לחיות" ותעזבו את הבני אדם, אם מישהו נוגע בחיה - מה שהם יכולים לעשות לו,"תנו לחיות לחיות" אתם מי צריך אתכם בכלל, החיות לחיות! 

ש. כי הוא שייך לעמותה

הרב: בהתחלה הוא לא היה עם העמותה, כשזה לא בא זה על חשבון זה - זה בסדר, יש איסור צער בעלי חיים, אבל לא זה על חשבון זה, זה הבעיה. 

ומסימני אנשי המעלה הגדולה הזאת. אלה שאנחנו להתחקות עליהם ולהיום כמותם ולזכות לחיי העולם הבא, מה הסימנים שלהם? איך נדע מי האנשים שהם בני העולם הבא? אתה רואה אנשים שהולכים ברחוב, איך נדע מי ביניהם לחיי העולם הבא?" 

ש. מי שיש לו לוגו---

הרב מי שיש לו לוגו?

ש. איך שהוא נראה זה סיכויים יותר גדולים

הרב: איך שהוא נראה? מה זה.....

ש. בזקן זה ביליפה זה באוכל ---יש יותר סיכויים שאצלו נמצא העולם הבא 

הרב: לא כל מי שהולך עם תיק עורך דין

ש. לא כל מי.....

הרב: ולא כל מי שעם מכנסיים קצרים הוא ספורטאי

ש. נכון כל כל מי, אבל יש שם סיכוי יותר מבחינת הגיון, תבוא לתל אביב ותבוא לבני ברק איפה תמצא יותר סיכויים?

הרב: איפה?

ש. מבחינת הגיון, ---

הרב: לא מחייב, 

ש. ---

הרב: אין "ואהבת לרעך כמוך" יותר ממי שלומד בספר כל הזמן, למה? "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", וזה שיושב ועוסק בתורה הוא מעמיד את העולם כולו, עושה חסד גם עם אלה שלא ראוי להם, הם נהנים מההשפעה שלו, "אל תקרי בנייך אלא בונייך", זאת אומרת הבן אדם הזה מעמיד בניינו של עולם, הוא מחזיק אתה מבין שהעולם לא יתמוטט, כי אם לא בריתי יומם ולילה יש הפסק - אז "חוקות שמים וארץ לא שמתי", אז מי מחזיק את העולם? אלה שלומדים את התורה שאם לא כן - מה החפץ לבורא בבריאה? 

מה שיהיו עכברים יהיו חתולים יהיו דובים ויהיו גם בני אדם סתם יהלכו וכל אחד יתאים מה שמתאים למין שלו וימותו, זה המטרה של הקב"ה? מזה הוא עשה גן חיות? מה הוא עשה? אלא רוצה הקב"ה שיכירו אותו, ידבקו במעלות הראויות כדי שייהנו מאורו לעתיד לבוא, יש יעוד לא סתם, ואיך רוכשים את זה? אם אדם לא ילמד תורה איך הוא ידע? איך הוא יגיע לזה בכלל? איפה הספר שינחה אותו איך מגיעים לזה? איפה ספר הוראות יצרן, סתם יחליט לפי הלב שלו, ככה בא לו ככה נראה לו? אין דבר כזה.

אתה נכנס למדינה ואתה אומר: "לפי דעתי החוקים פה הם ככה וככה", יכול להגיד דבר כזה? אתה עובר להודו ואתה אומר לפי דעתי לפי האקלים פה החוקים צריכים להיות ככה וככה, 

ש---

הרב: "ואהבת לרעך כמוך" אומר הרמב"ן זה שתהיה שמח שיהיה לחברך כמו שיש לך, כשחבר שלך קיבל מכונית כאילו אתה קיבלת מכונית, כשהוא קונה דירה אתה צריך לשמוח כאילו נכנסת לדירה שלך, ה-"ואהבת" שלך צריך להיות אצל חברך כמוך, כי בדרך כלל בני אדם רוצה להיות במשהו יותר מחברו, ותמיד הוא בוחר את עצמו ביחס לחברו. קודם כל נגיד אם עומד מולך - אז אתה רואה שיש לך מעלה יותר ממני, למה? אתה יותר גבוה ממני, אז כבר אצלך אתה מבין בראש "אני יותר גבוה", 

אחר כך אתה בוחן איך הוא נראה - יפה לא יפה נחמד לא נחמד אני יותר ואני פחות, אחר כך אתה בוחן מה הוא מדבר מי מדבר יותר יפה מי רהוט יותר, אחר כך אתה בוחן אתה מבין איך לבוש, מי לבוש יותר מי זה פה שם, אחר כך באיזה רכב הוא בא, אחר כך ככה וככה,  ככה אנשים בוחנים צ'יק בשניה, בשניה, בשניה זה לא כמו שאמרתי לאט לאט, טרח הוא קולט מה המעמדות, איפה זה אוחז, כי תמיד הוא רוצה להיות במשהו יותר, אפילו שחבר שלו אומר, אומר לו אני אגיד לך משהו יותר טוב, למה אתה אומר משהו יותר טוב? קודם הוא שולל את מה שהוא אמר ואחר כך מטפס עליו, למה? כי האדם שואף תמיד להיות במעלה יותר מחברו, הוא לא מרגיש את זה אפילו.

אז התורה אומרת: "ואהבת לרעך כמוך" כשאדם ניכנס ללמוד תורה הוא אומר, "וישמחו בי חברי ואל יכשלו חברי בי" זאת אומרת: החברים יכולים להיכשל בי מסיבות אלה שאמרנו, קינאה וכו', רוצים שיהיה שלום שיהיה שוויון, שאם אתה מבין לא יחפשו מגרעות אחד בשני, תסתכל את המעלות תמיד את המעלות של האחרים, אם אתה רואה מגרעות זה רק בשביל לתקן בשביל להרים אותו משם, אבל לא בשביל להנחית אותו בעיניך.

לכן מה שנראה עכשיו מסימני אנשי המעלה, מסימני אנשי המעלה של בני העולם הבא - זה שיורו עבדי הבורא את עבודת הבורא! למה שיורו עבדי הבורא את עבודת הבורא? אל תלמד אותו תישאר מעליו, לא!  הוא רוצה להשוות את כולם בידיעה, את כולם בהשגה, את כולם בשכר הוא רוצה שיזכו, זה נקרא אוהב השם, זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך" זה נקרא לאהוב את הבורא, הבורא רוצה שעבודתו תצא מכולם. אז אדם עשה את מה שהוא חייב אבל לא מסתפק בזה, הוא רוצה שכולם יעשו את חובתם לבורא.

אם יש לך עובד שהתלת עליו מלאכה, פתאום אתה קולט שהבן אדם לא רק מספיק את שלו, את הרואה שהוא עוזר לאחרים, מזרז אותם ושם יד בשביל שיגמרו מהר את עבודת בעל הבית, פשששש. אתה אומר איזה עובד יה חביבי, זה ישר אני נותן לו להיות מנכ"ל, זה דואג לכל! שהכל ידפוק, לא ביקשתי ממנו אפילו, תראה מה הוא עושה פה? מאז שהוא נכנס לעבודה - התשואה גדלה לאין שיעור. זה אנשי המעלה של העולם הבא, שיורו עבדי הבורא אל עבודת הבורא. להוכיח את האנשים לגדל אותם, לרומם, להניע אותם, לזרז אותם בעבודת הבורא. 

והאנשים האלה אנשי המעלה מקבלים את הסבל בעת הניסיון והצרה. מקבלים את זה בסבר פנים יפות, ויודעים שיש ניסיונות בחיים, וצריכים לעמוד בהם מה לעשות? לא בכל עבודה כל השעות יפות, גם בעבודה שמרוויחים כסף - יש שעות קשות, יש בעיות, יש צ'יקים חוזרים, יש הרבה בלגן, יש קליינטים שמתלוננים, לא הולך חלק, אבל מישהו עוזב את העבודה בגלל זה? הוא מבין שככה זה העבודה. גם בעבודת הבורא, יש ייסורים יש צרות יש ניסיונות. אבל הוא מקבל את הסבל בעת הניסיון והצרה, 

ושייקל בעיניהם כל דבר אצל קיום מצוות הבורא יתברך. בשעה שהם עושים את מצוות הבורא יתברך - להם זה הכי קל, אפילו זה קשה - זה הכי קל , זאת אומרת זה הם לא מזניחים, זה הם לא מניחים, זה הם לא מתעלמים, זה הם עושים בקלות ובזריזות. כמו אצל אברהם אבינו -  בן 100 אחרי ניתוח של ברית מילה, "ואל הבקר רץ אברהם", לעשות מצוות הכנסת אורחים, הכל בזריזות הכל הריצה, "מהרי לושי ועשי עוגות", הכל במהירות הכל הזריזות, אחרי ניתוח בן 100, ומחכה "כחום היום" בפתח הדלת להכניס אורחים.

וייקל אצלהם, ייקל בעיניהם כל דבר אצל קיום מצוות הבורא יתברך, כמו שידעת מן העניין "והאלוהים נסה את אברהם, אז אברהם אבינו היו לו עשרה ניסיונות, מגיל 75 אמר "לך לך מארצך ומבית אביך" עד גיל 137, שהיה לו את הניסיון העשירי של עקידת בנו יצחק,  אז "האלוקים ניסה את אברהם בעשרה ניסיונות", ניסה זה גם רומם, להרים נס. 

ועניין חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש -  שהיו זריזים לקפוץ לכבשן האש, ולא ביקשו חנינה מנבוכדנצאר, רצה שישתחוו לצלם, לא אצלנו חביבי, אזרוק אתכם לכבשן האש! אין שום בעיה, קופצים, לא קורה להם שום דבר, אפילו הבגדים לא נחרכים, ריח שריפה אין עליהם, אם הדאודורנט כמו שנכנסו, אז חנניה מישאל ועזריה. ודניאל בגוב האריות -  הוא מתפלל נגד רצונו, ושורקים אותו לגוב האריות, לא מפחד, ואף אחד לא נוגע בו, כלום. היו שמה מעל לאלף אריות, כולם רעבים, נתח בשר מגיע. אז מה תרצו אלו שהיו למעלה? אמרו שהאריות לא היו רעבים, אז שרקו אותם, כשהם היו עדיין באויר - גמרו עליהם, הם לא נחתו אפילו.

ועשרה הרוגי מלכות -  קיבלו על עצמם את הגזירה, במיתות הכי משונות רחמנא לצלן:  את רבי עקיבא - סרקו במסרקות של ברזל.  את רבי ישמעאל - פחלצו אותו, הורידו לו את עור של הפנים שלו בגלל יופיו, לפחלץ את זה לבת הקיסר. את רבי יהודה בן בבא - דקרו ב-300 קונכיות וכידונים רבי חנניה בן תורדיון - שרפו אותו עם ספר תורה, כולם במיתות משונות וקיבלו את הכל באהבה. 

ש. ---

הרב: לא כאב להם בכלל, 

ש. זה ברור שזה כאב

הרב: לא כאב, לא כאב, רבי חנניה בן תורדיון ביקוש שיקדימו את המיתה שלו שירבו את הספוגים, רבי עקיבא היה קורא "קריאת שמע" אתה יכול להגיד קריאת שמע באמצע שסורקים לך את הבשר? אם שם לך רק מחט ככה, אתה יכול להגיד ש מ ע......... י ש ר א ל...... ואני דוקר אותך דקירות ואתה... איך תגיד שמע!!!!! אתה לא יכול, והוא אומר את זה בשוויון נפש, איך זה יכול להיות? אתה יודע איך זה? קשה לך אתה לא התכוננת הוא התכונן כל החיים, הוא אמר: "מתי יגיע לידי ואקיימנו", מתי יגיע לידי פסוק זה ואקיימנו.

אז מה פירוש: הוא צייר בעצמו כל יום את כל העינויים האפשריים של הגוף, והוא כבר הרגיל את עצמו לסבל, בהכרה, כשהגיע אליו הזמן הוא כבר את זה מספר פעמים עד גיל 120, היה לו מספיק זמן לעבור את זה. אז לכן אצלו זה היה אתה מבין ציפיה, יש אנשים שיודעים לשלוט על הכאבים. 

אני הוציאו לי 4 שורשים של שיניים בלי הרדמה, כשהייתי צעיר, גיל 13, היתה לי רופאת שיניים שאני לא יודע מה השיגעון שלה היה, אבל היא אמרה לי: "באמת חשוב בלי זריקה בשביל לראות אם השורש יצא עד הסוף!", והיא תופסת לי את העצבים עם הסיכה הזאת שמכניסים ועושה ככה {מסובבת את זה} ואתה כאילו קודחים לך בראש אתה יודע, ואחרי זה היא אומרת לי: "איזה גיבור אתה!", תשימי זריקה ותגמרי, שום דבר, 4 שיניים כל שן שתי תעלות, 8 עצבים אחד אחרי השני - בלי הרדמה.

ש. מכשפה---

הרב: עד היום אני לא מבין למה היא עשתה לי את זה, לא מבין,

ש. סדיסטית מכשפה

הרב: לא יודע, גדולי ישראל דוגמה, לא הסכימו שירדימו אותם, יש אומרים שאם מרדימים בן אדם כללית - אז זה פוגם בזיכרון. אז מה הם יעשו? מה הם יפסידו את התורה שהם למדו או חלק ממנה? אז הם אומרים: "תמתיני רגע תמתין רגע!", נכנסים לסוגיה ואומרים: "בעוד 5 דקות תתחיל את הניתוח" - חי. נכנסים לסוגיה, חותכים אותם חתיכות והכל ממשיכים עם הסוגיה לא מרגישים שום דבר. אתה לא יכול להבין את זה, זה בעלי מדרגות.

רבי יעקב אבוחצירה, הסבא של הבבא סאלי, מספרים, כשהוא היה מתפלל - לא היה שומע שום דבר בעולם כלום, כלום. פעם ניסו ירו מאחוריו ירייה - הוא לא זז. אתה יודע מה כתוב בהלכה? שאם אדם מתפלל ונחש מקיף אותו - לא יפסיק מתפילתו, רק אם זה נחש ארסי שזה סכנה, אבל אם זה בסתם נחש - אתה ממשיך להתפלל, אתה יכול? וזה כתוב לסתם בן אדם עם מדרגה בלי מדרגה.

אנחנו לא יודעים מה הדרישות מאתנו, אנחנו בכלל לא מנוצלים, אנחנו לא מנוצלים בכלל, ואנחנו לא מכירים את הכוחות שלנו, לא יודעים כלום, הרגילו אותנו לפחד, הרגילו אותנו לעבוד, הרגילו אותנו להגיד ככה, אנחנו מתוכנתים פחות או יותר לפי החברה, אבל אנשים לא יודעים מה הכוחות שלם. 

תראה את אלה במזרח הרחוק, מדיטציות - הם מסתכלים על איזה שם, ו... הם יכולים לרחף באויר, אש הדא זה נגד הטבע, פסססס, מה זה מעלית? פססססס. והם למדו את "סוד היחוד" שלנו, והם שמים שם של עבודה בראש, ואם זה שהם מתמרכזים על הדבר הזה - הם מבטלים את כוחות הגוף, ומפעילים את החלק הרוחני, והם מסוגלים לעשות דברים שהם לא ירגישו. יש אחד שראיתי, שעל הבוהן על אגודל, ולעמוד מוטה ככה 45 מעלות בלי להישען על קיר בלי כלום. נו מזה?

ש. איפה זה?

הרב: איפה זה מה? אתה רוצה לראות את זה ב"יוטיוב". וגדולי ישראל שהיו רוקדים ב"שמחת בית השואבה" - היו עושים את זה גם כן. זה לא מדובר על צעירים, על זקני העדה!.

ש. מכוח---

הרב: לא, מכוח האצבע, יש כוחות לאדם אדירים, לכל בן אדם יש כוחות אדירים, הוא לא יודע אפילו!. מה שכל אחד מסוגל לעשות כיחיד - כל אחד מסוגל לעשות גם כן, אבל צריך לתרגל את זה. כתוב: כשהקב"ה אמר "נעשה אדם", אז הזוהר הקדוש אומר: מזה נעשה אדם? שהקב"ה לקח מכל כוחות הבריאה, ומכל הכוחות של הבעלי חיים, את כל הכוחות שיש בעולם כולל המלאכים, והוא הכניס באדם!. "ונעשה אדם" זה שהאדם כלול ובלול מכל בכוחות הקיימים בעולם. 

לכן, "הוי עז כנמר, קל כצבי, גיבור כארי!", אתה יכול להיות ממש! אתה רואה אנשים אומרים "זה אריה זה" זה יש לו עזות לא מפחד מאף אחד, רואה אחד כזה רזה מטפס על אנשים, לא פוחד לא מגובה לא מנפח לא משום דבר. יש אנשים אתה רואה גדולים - עם לב של עוף, סליחה לא אמרתי לך כלום,סליחה לא אמרתי לך כלום, סליחה לא אמרתי לך כלום. לכל בן אדם יש את כל הכוחות, השאלה - אם הוא יודע לנצל אותם.

התורה מלמדת אותנו: איך לנצל את כל הכוחות, אדם חושב שהוא טעבן לא יכול לקום בשעה כזאת, תראה אנשים באופן קבוע באים ברוך השם, איך זה? רוב האנשים יגידו לך: "עזוב! על מה אתה מדבר? השתגעת?, מי יקום לך בשעה כזאת? מישהו יכול להאמין?" מי שרוצה יכול, מי שרוצה יכול, השם נתן לנו כוחות אדירים. איך נזהה אנשים בני עולם הבא, איך נזהה אותם? שהם יורו את עבודת הבורא לעבדי הבורא, ויסבלו בעת הניסיון והצרה, יקבלו את הכל בסבר פנים יפות, וייקל בעיניהם דבר בקיום מצוות הבורא, "זריזין מקדימין למצות" והזריזות מראה שהם עבדי השם, 

כמו שכתוב על אברהם אבינו: "ואברהם כבד במקנה בכסף ובזהב", אומר הבן איש חי מזה ואברהם כבד במקנה בכסף ובזהב? אז אנחנו מבינים בפשטות "כבד" שיש לו הרבה נכסים, אומר ה"בן איש חי": "לא, במצוות השם הוא היה זריז, אבל בענייני הקניין הוא היה כבד, אתה בא אליו עם עסקים - הוא אומר: לא, לא, ראש חודש דבר איתי", לא להוט אחרי הממון ולא להוט אחרי הקניינים ולא כלום, אם השם משפיע - משפיע, אבל אם השם לא משפיע - לא משפיע, כבד, כבד בענייני הקניין כבד. בענייני הרוחניות - זריז, זריז.

לכבוד שבת קודש אצלנו בבית כבר מיום חמישי השולחן ערוך, הנרות מוכנים, הכל פרוס מפות מפיות לכל אחד סכו"ם, אתה נכנס ביום חמישי מה קרה? איזה יום היום? אתה מתבלבל, זריזין מקדימין, מקדימין. יש אנשים לקראת שבת נזכרים בכלל שצריך להכין משהו, אדם צריך להיות זריז למצוות, איך סופרים את הימים? א' בשבת, ב' בשבת, ג' בשבת, הכל מוביל לשבת, כבר חושבים על השבת, הסתלקה השבת - כבר חיים את השבת הבאה, כבר הכל מתכוננים לקראת השבת, היום רביעי בשבת ישתבח הבורא עוד יומיים שבת, עוד יומיים שמונה דרשות בבתי כנסת פה, יה בה בי, שבת!!, הכל זה מעבר לשבת, כל החיים זה מעבר לעולם הבא, 

אנשים רוצים להישאר, והחכמים רוצים להגיע לשם, הכל הכנה ליציאה. אוספים עוד עוד עוד עוד, הטיפשים אוספים ניירות, אוספים ניירות, אוספים אוספים אוספים אוספים אוספים אוספים - עד שנאספים. אוספים ניירות, דולרים יורו פרנקים, אוספים ניירות. יש אוספים מצוות, יש אוספים ניירות. וגם כשיש להם ניירות לא עושים מצוות. הרי יש לך ניירות תעשה מצוות, תקנה לעולם הבא משהו - שום דבר. מי שלא מכיר את הסיפור ישמע בקלטות על המדינה שהיו ממליכים כל שנה מלך. 

אז אם כן, אנחנו רואים שזה קל אצלהם, האנשים האלה הם בני העולם הבא, ומי שבחר במוות בעבודת הבורא, מן החיים – זה "בן העולם הבא!". אנשים שמוכנים למסור את החיים שלהם ולמות על קדושת השם ולא להמרות או יהודי או צלוב. אין דבר כזה להשתחוות לצלם או לעשות דברים שהם נגד רצון הבורא ומעדיף למות. ומי שבחר במוות בעבודת הבורא - בשביל עבודת הבורא בשביל לבחור במות מן החיים - זה בן העולם הבא. והריש מן העושר - אלה שבוחרים בריש, בעניות מהעושר, העיקר לא לעבור על מצוות השם, ולא להזניח את העולם הבא בשביל לעשות קניינים, הם מוכנים להישאר עניים, אין יש זה לא מעניין אותם, אבל לא להפסיד את העולם הבא. 

ומוכנים חולי ולא הבריאות - כל מה שצריך, כל מה שיעבור עליהם,  והצרה מן השלוה - ונמסרים לדין הבורא ורוצים בגזרתו - מה שהוא מביא: חולי עוני, מה שהוא רוצה, תשחק אתי איך שאתה רוצה, אני ביד שלך, מה שאתה רוצה ומצפה ממני אני אעשה. אדם כזה ראוי הוא לחסד הבורא עליו בנועם השם בעולם הבא,  ועליו אמר הכתוב: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא". אני "נחלה לתת להם ללא מצרים". הרי ברור שאם יתנו פה בעיריה לכל אחד פתאום דונם - צ'יייייייייי הם אנשים יהיו מרוצים, אם יתנו להם חמש דונם - אוווווווו, מאה דונם - אוווווווווווווווווווו

אם יתנו להם קיבוץ, אם יתנו להם קיבוץ, 17 זקנים קיבלו אלפי דונמים, קיבווווווווווווווץ, שליש ממדינות האדמה של קיבוצניקים זקנים על טרקטור, ואומרים שלצעירים אין להם דיור, תלכו לקיבוצים יש שטחים בלי סוף, לא זה שייך לזקנים הראשונים, "מפאי" אלה שלקחו את המדינה עם המפתחות, עכשיו מפריטים להם את השטחים שיוכלו למכור, קרקעות של המדינה, איפה נשמע דבר כזה, לא יאומן כי יסופר, שוד הקרקעות הכי גדול. והם גם מייצרים כל הזמן גירעונות.

אני לא אשכח לפרס, איך יום אחרי שהוא נבחר לראשות הממשלה, הוא סגר חוב של הקיבוצים שבע {7} מיליארד, בחתימה אחת, שריק..... מחק להם את כל החובות. אני רוצה לראות ראש ממשלה אחד שמוחק את כל החובות של התפרנים בבנקים, שעולה לשלטון - תסכמו לי כמה חייבים בבנק כל התפרנים, התפרנים באמת, כמה חייבים? טרקקקקק סוגר להם כל החובות, מיליארד, למה לקיבוצניקים יכולים לסגור? מהם עדיפים מאזרחים רגילים? אתה לא יודע לתפקד, אתה לא יודע להשתמש, אתה לא יודע להניב פירות? תעבור לעיר מותק תעבור לעיר, נשים במקומך חבר'ה צעירים, יש טאבו.

ואמר ישעיה: "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו". כל כך הרבה שכר הקב"ה מייעד לאלה שיזכו לחיי העולם הבא, שאפילו הנביאים לא ראו ועין לא ראתה - מה שמחכה לזוכים לחיי העולם הבא. ודוד המלך אמר: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך", אז מה רב הטוב שצפון.

בקיצורו של דבר אני חוזר {בריצה עכשיו ותזכרו מה שאמרנו}:  חסד האלוקים על בחירה בסגולתו, והוא בחסד האלוקים על בחיריו וסגולתו בעולם הבא ברוב הטובות אשר לא נוכל לספרן, ואופני יושר הביטחון על האלוהים בו, שיתעסק בסיבות המגיעות אותו, ואל מדרגות החסידים הראויים לזה מאת האלוהים יתברך בחסדו. והוא שינהג במידות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה, ומוציאים את אהבת העולם הזה ובחירתו מלבם, וממירים את זה באהבת הבורא יתברך, ונמסרים אליו ומשתעשעים בבורא יתברך ובמצוותיו, ומשתוממים מהעולם הזה ויושביו. 

אז גם משתוממים על מעשיהם הריקניים שהם ללא הועיל, וגם משתוממים מהם, מתרחקים מהם.  אז מה עושה? יתנהג במנהגי הנביאים והחסידים, ויהיה לבו בטוח באלוקים שיתחסד עמו במה שהתחסד בו עמם בעולם הבא. אבל מי שיבטח על האלוקים שיזכה אותו בלי לעשות מצוות, הכסיל והפתי - והוא דומה למי שנאמר עליהם 'עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. מה הסימנים שנזהה את אנשי המעלה הזאת שהם בני העולם הבא? שיורו את עבדי הבורא אל עבודת הבורא, ויסבלו את הסבל בעת הניסיון והצרה, ושיייקל בעיניהם כל דבר אצל קיום מצוות הבורא יתברך. - הכל הם עושים בקלות ובזריזות 

כמו שידעת מן העניין - והאלוקים נסה את אברהם,  ועניין - חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש,  ודניאל - בגוב האריות,  ועשרה הרוגי מלכות. שקבלו על עצמם הכל, נמסרו לקב"ה בכל מה שהטיל עליהם. ומי שבחר במוות בעבודת הבורא, מן החיים ממה שהוא ימרה את פיו. והריש מן העושר,  והחולי מן הבריאות,  והצרה מן השלוה,  ונמסר לדין הבורא ורצה בגזרתו -  ראוי הוא לחסד הבורא עליו בנועם העולם הבא, אין לו שום תלונה על הקב"ה כלום לא שואל למה מה כלום, ועליו אמר הכתוב: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא". ואמר: "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו". ואמר: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" 

אבל ההפרש שבין הבוטח על האלוקים אבל ההפרש שבין הבוטח על האלוקים וזולתו בעניין התעסקו בסיבות הטרף, אומר כי הבוטח באלוקים ייבדל מזולת הבוטח עליו בשבעה עניינים. עכשיו אנחנו בוחנים מה ההבדל בין מי שבוטח על האלוקים בין מי שבוטח בזולת האלוקים, דהיינו במישהו אחר. באיזה עניין במה בוטחים? אחד בוטח ואחד לא בוטח? או אחד בוטח ואחד בבני אדם? בהסגת סיבות הטרף - בפרנסה.  אז בוטח באלוקים נבדל מזה שלא בוטח באלוקים בשבעה דברים: 

אחד מהם; הבוטח באלוקים רוצה בדינו בכל ענייניו - מה אתה רוצה מהקב"ה? מה אני רוצה? מה שמתאים לקב"ה, אני יכול להגיד מה אני רוצה? הוא יודע יותר טוב ממני, רוצה בדינו בכל ענייניו. ומודה לו על הטובה ועל הרעה - בשווה. כי אין רעה, רעה יכול להיות בעינינו אבל זה לא רעה, זה לא רעה!. כמו שאמר איוב: "השם נתן והשם לקח יהי שם השם מבורך" כשהוא נתן עשרה ילדים - הוא ברך "הטוב והמיטיב", וכשהוא לקח אז הוא אמר "ברוך דיין האמת", ובשמחה, כשם שנתן כך לקח, צריך לברך את השם בשמחה, בשמחה! 

אני אתן לכם ציור שיהיה לכם קשה אולי לסבול, אבל אם אחד בא ומפקיד אצלי יהלום, מפקיד אצלי יהלום, והיהלום הזה נמצא אצלי ואני צריך לשמור עליו עכשיו, אז כל הזמן אני בחששות, קשה לי לצאת מהבית, צריך לשים מצלמות, צריך כל הזמן לחשוש, מי ניכנס? מי היה? מי עלה? למה הוא עלה? מה קרה? כל הזמן אתה בחשש, אחרי שנה בא בעל הפיקדון ואומר אפשר לקבל בחזרה את היהלום? קח קח תעשה טובה די די תשחרר אותי, אתה יודע לא היה לי לא היה לי חיים, כל הזמן שמור שמור שמור, קח תודה רבה שבאת תהיה בריא, עכשיו רגוע אין לך חובת שמירה אין לך כלום.

עכשיו נראה אתכם אם תשליכו את זה על הילדים, קיבלת ילד, מהרגע שקיבלת אתה צריך לגדל אותו, להדריך אותו, לשמור עליו, ללמד אותו, ללמוד שילמד, שיהיה צדיק, שיהיה ככה, כל הזמן לפקח על דרכיו, כל הזמן להשתדל להשתדל להשתדל, גם כשהוא נשוי אתה משתדל לעזור ולתמוך ולסייע וזה..... ואחר כך הוא מביא לך נכדים עוד, ואתה צריך לדאוג להם וזה וזה....... אבל בא נגיד עוד לפני הילדים, לפני הנכדים, נו - ואם בא הקב"ה ואומר: "הבאתי לך פיקדון? תחזיר אותו!". אתם יכולים עכשיו כמו שהחזרתם יהלום, להרגיש אותו דבר? יכולים או לא יכולים? 

ש. לא

הרב: למה? עכשיו אין לך אחריות יותר, אתה מבין שקיבלת את זה פיקדון, נתנו לך תפקידים מה עושים עם הפיקדון?, החובות שלך כלפיו, עכשיו לקחו אותו שלום, עכשיו אתה פטור מכל בחובות כלפיו. אז לכאורה מה היינו צריכים? לשמוח. אם היו אומרים לנו כך יהלום ותשמור עליו, אבל אני מבקש ממך שאת היהלום תשמור על האצבע שלך, יהלום 5 קראט, על האצבע שלך, ואחרי שנה הוא בא לבקש את זה, זה כבר לא אותו יהלום ששמרנו בבית, למה זה כבר נהנינו ממנו, למה? כולם ראו שאני עשיר ואני הולך 5 קראט כל הזמן מגרד פה ומגרד שם, עכשיו אני כבר לא יכול לגרד הידיים בכיס כל הזמן שלא ישאלו איפה היהלום, יש לך בעיה. נקשרת כבר ליהלום, נקשרת אליו, קשה לך להיפרד ממנו.

אם נתנו לך רכב יפיפה, אבל אומרים לך: "בתנאי שתיסע עליו, לא ברכב אחר רק עם זה!", ופתאום אתה צריך לרדת מהרכב הזה ולחזור לאופניים. זאת אומרת: אנחנו פשוט נקשרים, נקשרים לאדם, והקושי שלנו להיפטר ממנו, להיפרד ממנו, זה הבעיה שלנו, אבל אם בן אדם זוכר כל הזמן זה פיקדון, ויום אחד יכול לבוא בעל הפיקדון ולקחת אותו - אז אתה למעשה מוכן, כל רגע יכולה לבוא הפתעה, כל רגע, אין הבטחות לגיל, אין הבטחות כאלה.

רבי מאיר מתו לו שני בנים בשבת קודש, הילדים שלו במקום להישאר בשיעור הלכו לאכול ג'חנון בבית, ובגלל זה הם נפטרו שהם עזבו את השיעור. אז אמא שלהם כיסתה אותם בסדינין ולא הודיעה לרבי מאיר ולא שום דבר.

והוא בא במוצאי שבת ושאל אותה: איפה הילדים?" אז היא אמרה לו: "לפני כן יש לי שאלה, תגיד לי אם מישהו הפקיד אצלנו פיקדון, ובא וביקש את הפיקדון צריך לתת לו?" אמר לה: "ודאי צריך לתת לו!". אמרה לו: "אם ככה בא בעל הפיקדון ולקח פיקדונו", והכניסה אותו לחדר והראתה לו את שני הילדים, בא בעל הפיקדון וביקש את פיקדונו. 

ש. אישה חזקה

הרב: מה זה חזקה, אז זאת אומרת: שאדם צריך לדעת אדם צריך לדעת להיות מוכן ולצפות לכל מקרה שיקרה ולקבל אותו בשוויון נפש. אז הבוטח באלוקים רוצה בדינו בכל ענייניו - ומודה לו על הטובה ועל הרעה - כמו שאמר איוב: "השם נתן והשם לקח יהי שם השם מבורך" גם על הנתינה וגם על הלקיחה. וכמו שכתוב: "חסד ומשפט אשירה". זאת אומרת: אם חסד - אשירה, ואם משפט - אשירה, אתם רואים אנשים שרוקדים בבית משפט? כולם נכנסים ולא יודעים איך הם יוצאים. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: "אם חסד אשירה, ואם משפט אשירה". 

ואמרו "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". אז זה הבוטח באלוקים, רוצה בדיניו אין לו שום בעיה שמח, בטובה ברעה מברך על הטובה ועל הרעה, אין לו שום בעיה - זה הבוטח הכל מאתו יתברך לטובה. "גם זו לטובה", גם מה שאנחנו חושבים רעה גם זו לטובה. יש אחד נסחפה שדהו, ו - ווי וויווי קריאות שם, ווי וויוויווי, ואחר כך נתרבים לו פרי פירות יותר ממה שהוא חלם. אז לאותה שעה מה היה? הפסד לכאורה, ומה צמח לו אחר כך פי כמה וכמה, אז גם זו לטובה. אדם צריך לדעת גם מה שלעינינו נקרא רעה - זה טובה שאין כדוגמתה, 

היה אחד שהתפלל לבן, התפלל לבן לא היו לו ילדים, התפלל לבן התפלל התפלל התפלל, השם נתן לו בן, מרוב שהפציר נתן לו בן. כשמל את הבן מת, האבא מת, למה? הספדן אמר במילים שלי: "כל זמן שהיה "חשוך בנים", חשוך בנים חשוב כמת, אז היתה עליו דרגת מות, במקום שהשם יקח אותו - עשה אותו מת מהבחינה שהוא חשוך בנים, אבל כשהוא קיבל בן, נתנו לו בן עכשיו הוא לא חשוך בנים, חזרה הגדרה אליו והוא מת". אז זאת אומרת שבן אדם לא יודע מה טובתו.

היה אחד ברמת אלחנן, שהיה לו ילד, שסבל מ -CP - תסמונת דאון, שסבל סבל סבל, אבל האבא לקח באהבה את כל הגזרה הזאת באהבה, וטיפל בילד לא מסר אותו למוסד, כלום טיפל בו אישית. אבל הילד הזה ככל הגדל התייסר ייסורים גדולים עד שהאבא התפלל להשם שיקח אותו, רק בגלל הייסורים שהוא סובל, לא בגלל שהוא רוצה להתפטר ממנו חלילה, אלא מרוב שהוא ראה את הילד הזה סובל, זה לא תכלית כאילו, זה לא בר תיקון. והקב"ה שמע לו, ולקח את הילד, תוך פרק זמן קצר, ואחרי שבוע האבא גם הלך. אז בשבעה שישבו על האבא, אמרו שהוא חשב שהוא החזיק את הילד ולא ידעו שהילד החזיק אותו.

זאת אומרת אף אחד לא יודע מה הגזרה שנגזרה ולמה, 

ש. (לא ברור)

הרב: מה שיבקש 40 ילדים? אז תראה, להפציר יותר מידי זה לא כל כך פשוט, זה לא כל כך פשוט, לפעמים זה טוב כמו במעשה חנה, 19 שנה שהיא מתפללת ובוכה, ולפעמים זה מביא תוצאה הפוכה, ואי אפשר לדעת.

והיה לי מעשה שהגיעה אלי אמא עם בת ולבת אין רחם, ובקשה שאני אתפלל, אמרתי לה: "אני לא יכול להגזים עד כדי כך, אני יכול רק להגיד לך דבר אחד, לא בריא לי, לא ברור לי אם אני אתפלל נגיד והיה קורה נס - מה יקרה עם הבת.., שינוי הטבע הזה יצריך משהו זה לא פשוט, הבאתי לה כמה מעשים וכל מיני דברים, ואמרתי לה שאני לא יכול להחליט בדבר כזה תלכו לרב חיים קנייבסקי ותשאלו אותו, אם הוא יגיד לי להתפלל - אני אתפלל". הם אומרים: "כבר היינו אצלו", - "נו, אז מה הוא אמר?" אמרו: "מה שאתה אומר. שאי אפשר להתפלל  וגם אי אפשר לדעת מה יצא מזה...!" 

ש. יצא טוב לשרה אמנו

הרב: מה יצא טוב?, שלחו מלאכים בשביל זה, מלאכים אין חשש, הם באים בשם השם. אבל זאת אומרת אי אפשר לדעת, אדם צריך לקבל גזרתו ודינו של הקב"ה בכל מצב שהוא נותן לו, ואם אין ילדים - אז מעשיו של האדם זה יותר טוב מבנים. "אלה תולדות נח איש צדיק היה בדורותיו" זהו זה התולדות שלו, זה התולדות הכי טובים שיש לאדם, מה שאתה מוליד מעצמך, לא אלה תולדות נח שם חם ויפת, "אלה תולדות נח" מה הם? "איש צדיק היה" 

אז זאת אומרת אדם צריך לקבל מה שהקב"ה נותן, אדם רוצה להיות עשיר, והוא אומר: "אתה כמה אני אתן? אתה יודע כמה אני אחלק? אתה יודע איזה רעיונות יש לי?" בגלל הרעיונות שלך השם לא נותן. הוא יודע לכמה זמן הם יהיו תקפים, בהתחלה כולם מתלהבים. ובכן, "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", אבל מי שלא בוטח באלוקים, מי שלא בוטח באלוקים - מתהלל על הטובה, ואשר איננו בוטח באלוהים מתהלל בטובה.  כמה שכתוב: "כי הלל רשע על תאוות נפשו ובוצע ברך ניאץ השם" - כשמתמלאות התאוות של הרשע הוא מהלל ומשבח כל הטובות האלה, 

אבל אם בא לו רע - הוא מתקצף על האלוקים, זה שאינו בוטח בהשם, אם אתה רואה אחד קוצף או יש לו טענות על השם, או שואל שאלות למה, או כל מיני דברים - זה לא בוטח בהשם. כי הבוטח בהשם הטובה והרעה אצלו שווים, והוא מברך על הנתינה ועל הלקיחה. אבל מי שאנו בוטח, מהלל על הטובה ומתקצף על אלוקיו על הרעה. כמו שכתוב "והיה כי ירעב והתקצף וקילל במלכו ובאלוקיו ופנה למעלה". יש לו טרוניות כלפי מעלה. זה לא בטוח, אם תראה אדם שיש לו שאלות כלפי מעלה - זה אדם שלא בוטח באלוקים. 

אז זה מעלה אחת בין שבוטח לבין מי שאינו בוטח. מעלה שניה: כי הבוטח באלוקים נפשו במנוחה ולבו שליו מצד הגזרות - לא פוחד לא חושש משום דבר שעלול לבוא. במנוחת הנפש, בשלוה, רגוע מפני הגזרות. אדם שאין לו בטחון - כל הזמן מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה עם הארנונה, מה יהיה עם החשמל, מה יהיה עם הזה..... מה עם הילדים מה...... כל הזמן הוא בלחץ אין לו מנוחה אין לו שלוה, אין לו שום דבר. ולמה הבוטח באלוקים הוא שליו ובמנוחת הנפש מצד הגזרות? מכיוון שהוא יודע שהבורא ינהיג אותו לטובתו בעולמו ולאחריתו. שהגזרות שהקב"ה מביא עליו - הם לטובתו כבר בעולם הזה, ובודאי שלחיי העולם הבא.

כמו שאמר דוד עליו השלום: "אך לאלוקים דומי נפשי כי ממנו תקותי".  אני כמו אבן דומם, אני לא מתפעל ולא מתרגש משום דבר, אני דומם. "אל לאלוקים", אלוקים זה מידת הדין, "דומי נפשי, כי ממנו תיקותי"! אדרבא מהייסורים והכל - רק תקוות יצאו מזה. "כי אשר יאהב השם יוכיח וכאב את בן ירצה" דוקא את מי שאוהב הקב"ה יוכיח אותו, כי הוא רוצה בתיקונו, ואשר איננו בוטח באלוקים, הוא בצער תדיר, ודאגה ארוכה, ואבל ועצב, להוסיף ולהרבות ולכנוס - כל הזמן כל החיים זה רק ריצות וטרדות.

היה לי ידיד, שהיה די עשיר, היה לו 3-4 בתי מלון, חלק מהחבר'ה פה ראו אותו שהיה בא לבית הכנסת פעם בשנה פעמיים, עם קוקו לבן היה בן שישים. הייתי מצלצל אליו מדבר אתו: "מה נשמע?" – "עובדים עובדים", כל פעם "עובדים עובדים", יש לו בתי מלון, יכול לשבת כל ימי חייו על לשקוד על התורה ועל המצוות, ולחלק ולעשות ולפעול - עובדים עובדים. פתאום עלה לו הסוכר, לא היה לו 600, הובילו אותו לבית חולים, נתנו לו תרופות ולא עלו על מה שיש לו, אחרי חודשיים שלושה התברר שיש לו סרטן בלבלב, ותוך חצי שנה הבן אדם גמר.

וכל הזמן היינו בויכוחים כאלה, חקירות פילוסופיות, הוא לא עושה דברים עד שהוא מבין אותם. כשקיבל את המחלה צלצל אלי ואמר לי: "חפש לי דירה בבני ברק הזמן שלי אוזל!, הרופאים אומרים לי "עוד שנה", אני רוצה ללמוד תורה, אחרית ימי בבני ברק תסדר לי" אבל אחרי חודש הודיעו לו שהוא לא יכול לצאת מגרמניה משום שהמצב לא טוב והוא צריך להיכנס לבית החולים ומשמה הוא כבר לא יצא. אבל הוא הסכים בסוף אני צעקתי עליו, שהוא יקבל על עצמו תשובה והוא הספיק לעשות תשובה. הספיק חודש ימים.

ש. האם מזה הוא יצא ידי חובה מבחינת שמים או שיקבל עונש?---

הרב: לפי מה שנראה, הוא לא הספיק לתקן את הכל, וצריך להתנקות, ולכן אני מזכיר אותו מאז שהוא נפטר כבר כמה חודשים, כמה חודשים אני מזכיר לעילוי נשמת, גיתאי בן גישה, גם השיעור הזה יהיה לעילוי נשמתו. אמן. חבל! היה יהודי טוב אבל טועה, אבא שלו היה אפיקורוס, היה ניצול שואה שהתפקר, והוא גדל בבית כזה. אתה רואה אנשים, לכן אני מזדרז מאוד, משתדל להזדרז לא להניח אנשים כאילו אתה מבין לדבר אתם עוד פעם, משתדל לגמור מהר תיק תק, פגשת מישהו תשתדל להגיד לו כל מה שצריך וכו'.

פעם הייתי מפחיד אנשים, לא הייתי מניח לבן אדם לצאת ממני, מפחיד אותו פחד מות, פחד מות, לא שילך אני גמרתי את הסיפור איתו ירצה לא ירצה אמרתי לו את הכל, אז היו תלונות עלי: "מה! הוא מפחיד, הוא מפחיד הוא מפחיד", יש כאלה שעד היום שומעים שאני ברחוב עוברים רחוב, לא להיתקל.

פעם אחד בא אלי אחד להרצאה, חיכה לי בסוף הוא היה בא עם משאית, ירד אלי ככה בזהירות, ניגש אלי: "אפשר אפשר, ללחוץ את היד?" ככה בפחד, אמרתי: "כן בקשה!" נתתי לו את היד, אז הוא אמר: "אתה לא תאמין, אשתי אמרתי לה שתבוא היא מפחדת לרדת מהמשאית, מפחדת!".

אז בא אלי פעם אחת מישהו לעודד אותי, ואמר לי: "תשמע, השיטה שלך זה שיטה של גדולי ישראל!", אמרתי לו: "מאיפה אתה מביא את זה?" הוא אומר: "אני הייתי עד אצל הסטייפלר זכר צדיק לברכה שהסטייפלר זכר צדיק לברכה היה אדם קדוש עליון פה בבני ברק, אבא של הרב קנייבסקי, והוא אומר: "אני עסקן, ואני מידי פעם מביא לו בחורים כאלה שיחזק אותם, ויברך אותם וכו', שיראו צדיק וזה... אז פעם הבאתי בחור צעיר, שהבחור הזה היה פלפל וכמה שניסו לשכנע אותו אנשים והכל - אף אחד לא הצליח", 

אז אמרתי: "אני אביא אותו לסטייפלר, למי אני אביא אותו? אביא אותו לסטייפלר", אומר: "הכנסתי אותו לסטייפלר, הסטייפלר ישב 3/4 שעה והסביר לו ואמר וזה... וכל מיני דברים ממקורות ו..... הוא אומר אחרי שיצאנו משם אז שאלתי את הבחור: "נו מה אתה אומר?" אז הוא אומר: "לא שכנע אותי בשום דבר!", זהו. "אחרי שבועיים" הוא אומר: "נכנסתי שוב פעם לצדיק, אז הוא שאל אותי: "מה עם הבחור ההוא? אז אמרתי לו: "אני מצטער כבוד הרב זה לא שכנע אותו!", אז אמר לי: "תגיד לו שיבוא עוד פעם, תגיד לו שיבוא עוד פעם!". הביא אותו עוד פעם, הוא נכנס לשם, 

הוא אומר: "הוא צעק עליו!, מי שראה את הסטייפלר זה פחד פחדים רק לראות אותו, זה פחד פחדים אתה לא יכול להסתכל לו בפנים, והוא צעק עליו, אמר לו: "יש גיהינום ויש ככה! והתחיל להפחיד אותו!", הוא אומר: "בחיים שלי לא שמעתי דבר כזה!", והוא אומר: "אני רעדתי ככה ככה שלא יפנה אליו", הוא אומר: "יצאנו משמה, ההוא אני לא יודע אם הוא יראה את היהדות בכלל יותר ומה מו מי, אחר כך אחרי כמה פעמים שחזרתי אז שאלתי אותו: "כבוד הרב אני יש לי רק שאלה להבין, בהתחלה שהבאתי אותו דיברת אליו 3/4 שעה שכנעת דיברת היה לך זמן והכל, 

פעם הבאה שביקשת שהוא יבוא צעקת עליו צעקות פחד מות, מה מה קרה?" הוא אמר לו: "בהתחלה חשבתי שאני ישפיע עליו בדרך הזו בדרך של חיבה וזה... אבל אחר כך כשאתה אמרת לי שהוא לא קיבל שום דבר וזה לא השפיע עליו - אז אני אמרתי ידונו אותי בשמים, "למה לא אמרתי לו את כל האמת?" מה פירוש, אתה סיפרת לו סיפורים ואמרת לו דברים ולא אמרת לו את כל האמת, ואחר כך יתבעו אותי, היה אצלך בן אדם, יכולת להגיד לו את האמת, ירצה או לא ירצה זה לא הבעיות שלך אבל תגיד לו את האמת, אז לכן ביקשתי שתקרא לו שידע את כל האמת, עכשיו שיחליט מה שהוא רוצה.

ש. מה קרה איתו

הרב: לא יודע, מה זה משנה? הסיפור זה מה שהסטייפלר התנהג, זאת אומרת: שאתה צריך להגיד את האמת.

אז לכן הוא אומר כך: הבוטח באלוהים נפשו במנוחה ולבו שלו מצד הגזרות, כי הוא יודע שהבורא ינהיג אותו לטובתו בעולמו ואחריתו. כמה שאמר דוד "אך לאלוהים דומי נפשי כי ממנו תקותי". 

ואשר איננו בוטח באלוהים, הוא בטובה בצער תדיר, ודאגה ארוכה, ואבל ועצב, להוסיף להרבות ולכנוס שיש לו רעה – אז הוא קץ בה, לא יכול לסבול מתלונן כל הזמן. והיא כנגד תאוותו וטבעו ומידותיו. וכן אמר החכם: "כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד". כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד, זה שהוא עני במידות טובות עני בחכמה - האדם הזה כל ימיו רעים, הוא לא מסתפק, לא מסתפק הוא תמיד בגדר עני, אבל טוב לב - מי שבוטח בהשם ולבו טוב - משתה תמיד, תמיד הוא שמח, תמיד הוא מאושר, במה שהשם גוזר עליו הוא שמח ומקבל את זה בשמחה.

מעלה שלישית של בוטח שאינו בוטח: כי הבוטח באלוקים, ואם יתעסק בסיבות - לא שהוא צריך להתעסק בסיבות, ואם יתעסק בסיבות, לכתחילה לא צריך להתעסק בסיבות, אבל ואם יתעסק בסיבות - לא יסמוך בלבו עליהן, ולא יקווה מהם תועלת ולא נזק. נו יש גזרה להתעסק בסיבות אז הוא מתעסק, אבל הוא לא תולה בהם, לא את התועלת ולא את הנזק, ולא סומך עליהם בלבו מבלתי רצון האל. אם השם ירצה - אז יבוא מזה, לא ירצה - לא יבוא מזה, ממילא בשבילו אם הצליח או לא הצליח זה אותו דבר בדיוק, אם פה הסתיימה נקודה, הצלחה או לא הצלחה, עשית מה שהשם רצה? מצית את התהליך? שלום! אין טענה עליך. בחרת בטוב, התכוונת לעשות מה שצריך, הסכמת ביצעת - השלמה וגמר מעשה ביד השם, אז ממילא אדם רגוע. 

אך הוא מתעסק – בסיבות לבחור בעבודת הבורא אשר צווה להתעסק בעולם ליישבו ולזיינו. ואם תגיעהו תועלת, או ידחה בהן הנזק - זאת אומרת או שיצא לו תועלת ממה שהוא התעסק או שהצליח לדחות מעליו נזק שאמור לבוא - יודה האלוקים לבדו על זה. אבל לא יוסיף אהבה בהם וחיבה יתירה בסיבות שהתעסק בהם והביאו לו את הפירות, לא יוסיף אהבה בהן!, ולא תנוח נפשו עליהם יותר. יסמוך על זה, הנה מצאתי איזה עבודה או איזה דבר – ברוך השם אני יודע מפה יבוא לי הכל. 

אך יחזק ביטחונו באלוקים, ויסמוך לבו על הקב"ה מבלעדי הסיבות. הסיבות לא מביאות שום דבר, ואם לא יועילו לו הסיבות? מה קרה? איך מתנהג הבוטח? ואם לא יועילו לו הסיבות?ידע כי יבואהו טרפו כשירצה השם מאיזה עניין שירצה, ולא ימאס בהם בעבור זה, ולא יניח להתעסק בהם לעבודת הבורא. 

נגיד אחד הוא "סופר סת"ם" או מוכר ספרי תורה, או מוכר תפילין, נגיד, ופתאום חצי שנה אין לו עבודה! אם הוא בוטח בהשם - הוא צריך לדעת שלא יועיל לו הסיבות, ושהטרף יבוא לו מתי שירצה השם, ומאיזה עניין שירצה, ולא ימנע את עצמו יניח את עצמו מתעסק בהן ולא ימאס בהן. אומר: "עזוב אותי נמאס לי מהעסק הזה, זה לא מביא פירות לא רוצה אני מחליף משהו אחר. אני הולך להיות נגר". תישאר במה שאתה, הקב"ה זן מכל סיבה, אם זה לא מהסיבה הזאת מסיבה אחרת, לא העתקת עצמך ממקום למקום - תביא לך את הטרף, {רגע} גזרת הבורא קובעת. 

אז הוא שואל: "למה פלוני מוכר ספרים ספרי תורה ומזמינים אצלו ואצלי לא מזמינים למה? מה קרה?" צריך אדם לפשפש במעשיו, אין דבר בלי סיבה מאת השם, אז צריך לבחון את עצמו: איך הוא מתנהג בכסף? האם הוא מהונה את האנשים לפעמים? מעכב את הכסף מלשלם להם? יחפש "מידה כנגד מידה" את מי הוא עיכב? אולי הוא לקח הלוואות הרבה זמן הבטיח ולא עמד בהם? ואז הקב"ה אומר לו: "תשמע הבטחת לבן אדם זה כסף שלו שלמת לו? לא, כמה זמן עבר? 

- 10 שנים, 10 שנים אתה לא נותן לו את הכסף? מה בגלל שהוא שותק? בגלל שלא נעים לו אז אתה ממשיך לסחוב? אתה ממשיך לאכול, אתה מטייל אתה נהנה אתה הכל, הוא רואה את זה מתפוצץ, ואתה אומר: "הוא כבר לא פונה אלי". – "אה מה שמגיע לו אתה משאיר בידך? אז גם מה שמגיע לך אני אשאיר בידי, מידה כנגד מידה, תמתין בא נראה איך אתה", ועכשיו עולה לו רעיון, אני אמכור את הדירה, אולי אני אמכור את הדירה הגדולה ואני אעבור לדירה קטנה, ואז אני יוכל להחזיר את החובות, ואז אני ככה.... למה לא חשבת מקודם על זה? שהיית חייב, אם הולכים לבית דין ואדם חייב כסף - אומרים לו: "למכור דירה ולהחזיר חובות", אומרים לו. הולכים אצל הרב סילמן, והרב סילמן אומר: "כן, יש לך חוב ואין לך מאיפה לשלם - תמכור דירה!".

ש. (לא שומעים)

הרב: גם לא, ממעשים שאני יודע לא אחד ולא שתיים. זאת אומרת: אדם מגיע למצב שחי על חשבון אחרים, הוא רוצה להיות ברוח, לוקח לוקח לוקח לא מחזיר ואחר כך הוא מתפלא למה לא מעכבים לו מן השמים. אז צריך למצוא עצות איך לבטל את הדבר.

ש. הרב אתה אומר אדם שחי על חשבון אנשים, אחד כזה מותר לו למשל לתרום לבית כנסת או לארגונים כמו "שופר"? או כאלה דברים או שלקח כסף בגזל או בגנבה או בכל מיני דרכים שלא דרכים? 

הרב: לא! "השם שונא גזל בעולה", אתה הולך להקריב עולה בכסף של גזל? 

ש. לא הוא לא יודע איך להחזיר, כל אחד גזל ולא יודע איפה וכמה, ולא יודע שהוא גזל, ---

הרב: אם אדם לא יודע ממי הוא גזל, והוא יודע את מה שהוא גזל, והוא לא יודע איך למצוא את הבעלים - אז הוא נותן באמת לזיכוי הרבים, 

ש. מה הוא גוזל בלי לדעת

הרב: מה זה גוזל בלי לדעת? 

ש. כשאתה לוקח מאנשים בפנים, זה לא בלי לדעת

הרב: פרוטקשן, פרוטקשן! ממי שאתה יודע שלקחת, ממי שאתה יודע שלקחת - חייב להחזיר לאותו אדם, ואם האדם לא נמצא - צריך לתת ליורשיו, אבל צריך לתת, ואם לא יחזור בגלגול. ואם הוא חייב נגיד הוא עשה שודים של מיליונים? והיום הוא מרויח 4.500 שקל איך הוא יחזיר? אז קודם כל יחזיר כל מה שהוא יכול, ויתפלל להשם שימציא לו כסף .

ש. (לא ברור)

הרב: אמרתי הוא גנב מיליונים, 

ש. זה הבנתי, מה יקח מהמשפחה שלו, יחזיר מה שמגיע?

הרב: מאיזה משפחה? 

ש. אם נגיד יש לו אישה ילדים --- במקום שיהיה לו מחסור בבית ויחזיר את כל מה שהוא גנב את כל מה שהוא לקח? 

הרב: ממה שיש לו משכורת, הוא צריך להחזיר, המשכורת זה שלו, והוא צריך להחזיר. ואז הוא צריך להחזיר ואם אין לו אפשרות להחזיר את הכל ולא נראה באופק שהוא יכול להחזיר מה יעשה? הוא צריך להתפלל להשם יתברך שימציא לו, שהשם יראה במאה אחוז שהוא מתכוון לזה - הוא יכול להמציא הקב"ה בשביל להחזיר את הכל. אבל אם בן אדם לא לוקח את זה רציני, מה אכפת לו להגיד כמה תפילות ואם השם יתן יתן ואן לא מה אני אעשה, מה אני אעשה? אין הוא צריך לבכות על זה דמעות שליש בשביל להחזיר, למה הוא יחזור בגלגול, ומה יהיה בגלגול הבא? 

השם ירחם! יש אנשים לא יודעים למה גונבים אותם כל הזמן, כל השמן גונבים אותם, מה שהם עושים גונבים אותם, מה שהם עושים גונבים אותם הוא לא מבין, והוא אדם ישר ולא גונב וגונבים אותם כח הזמן, מן הסתם הם גלגול שחזרו לתקן מן הסתם ומה שעשו לאחרים עושים להם, אדם שאין לו במה לתלות ואין מידה כנגד מידה ואין בעניין הזה כלל וכלל וכלל - ורק כל הזמן גונבים אותו, כל הזמן, או מאבד כסף, או זה או כל מיני צרות, בכסף כל הזמן בכסף כסף כסף כסף, אז מה יהיה? איך זה? איפה הצדק? יש גם עולם קודם. אז לכן יהודים יקרים, 

ש. יכול להיות שאדם---ספרים, חצי שנה שנה לא מצליח, יכול להיות שהקב"ה רוצה שהוא יעבוד לעבודה אחרת? ---

הרב: אמרנו קראנו: "ולא ימאס בהן בעבור זה בעבודות שהוא מתעסק ולא יניח להתעסק בהן לעבודת הבורא", אבל מי שלא בוטח באלוקים, מתעסק בסיבות לביטחונו עליהן, כי הוא בוטח שהסיבות יביאו לו פרנסה, הוא שהן מועילות אותו והן דוחות הנזק מעליו. כי אי אפשר לשלם חובות בלי לעבוד ככה הוא מבין, ואם הן מועילות אותו - אז הוא ישבח אותן, וישתדל בהן ויבחר אותן, ולא יפנה אל זולתן. אבל אם לא מועילות לו הסיבות - יניח אותן ויחליף מקצוע, וימאס אותן וישוב חפצו מהן. ולא מעוניין לעבוד בעבודה הזאת ונמאס לי. 

כמו שאמר הכתוב: "על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו" האדם מאמין במצודה וברשת ומביא את הדגים אתם ואלה האלוקים שלו, הוא מזבח להן ומשתחווה להן, ומקטר להן, והוא חושב שכלי עבודה שלו הם שמביאים לו את הפרנסה. זה מי שאינו בוטח באלוקים. אבל הבוטח באלוקים אמרנו: מתעסק בסיבות, ולא בוטח בהן, לא כלום אלא בגזרת הבורא שהוא צריך להתעסק בסיבה כזאת, ובוטח בהשם מה שיעשה עליו, ולא מניח ולא עוזב ואומר מתי שהשם ירצה הוא יביא. 

אז זאת אומרת אין דרך למדנו כרגע רק שלוש מתוך שבע, אבל אין דרך יותר טובה, יותר טובה ממה שלמדנו בתחילת הספר, בתחילת השער, מי שהוא עבד של הבורא - לא חסר לו כלום משולחנו של הבורא, עבד של הבורא יש לו כל מה שיש לבורא, עבד של מלך יש לו הכל. אבל מי שרוצה להיות עבד של עבד או עבד של סיבות - מה שיש בכוחן להביא לו יביאו, מה שאין בכוחן לא יכולים להביא. אז השם מניח אותו על הסיבות ואומר לו: "לך לך חפש את עצמך כמו שאומרים", 

מה עדיף? אני החלטתי: "אנא עבדא דקב"ה, אנא עבדא דקב"ה, אנא עבדא דקב"ה, אנא עבדא דקב"ה, אנא עבדא דקב"ה, אנא עבדא דקב"ה,.

אלה שרוצים דיסקים של "חובת הלבבות" יכולים להשיג פה למי שרוצה "שער הבטחון", לא מהגרסה הנוכחית מהגרסה של לפני כמה שנים. תודה לכם שהשתתפתם. 

"רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".