---

והמשכיל נוהג בשלשת הפנים על הדרך הנכונה לתורתו ולעולמו ובטחונו ומה שיש ביד האלהים מטרפו וקנינו יותר חזק מבטחונו במה שיש בידו, אז המשכיל הוא נוהג בשלשת הפנים על הדרך הנכונה לתורתו ולעולמו והבטחון שלו במה שיש ביד האלהים לטרפו וקנינו יותר חזק מבטחונו במה שיש בידו מהם. ז"א מי שבוטח בה' יתברך הוא יותר בוטח וסומך על מה שיש ביד ה' ממה שיש בידו כבר, הוא מחזיק מה מיליון דולר ביד והבוטח בה' בוטח במה שיש בידו של ה' יותר ממה שיש בידו ממש, שמעתם? זה בוטח. רוב בני האדם במה הם בוטחים - במה שיש במציאות, יש לו בכיס אז הוא בטוח רגוע, אומר לא, דרגת הבוטח האמיתי זה מה שיש ביד ה' הוא יותר בטוח מאשר מה שיש כבר בידו. מפני שאינו יודע אם הוא טרף מזון או טרף קנין, מה שיש בידו זה טרף מזון לענין מזונו או לענין קנינו, ואמרנו שקנין לא נשאר לאדם. ועל גמול עולם הבא נאמר שם וצדקתו עומדת לעד.
ויש מבני אדם כתות שאינם משתדלים לקנות הממון ולהרבות ממנו אלא לאהבת הכבוד מבני אדם, דהיינו שיכבדו אותו בפניהם ולעשות להם שם שיהיה הולך למרחק. ולעשות להם שם, כמו כל אלה שתורמים דוקא בנינים שמתנוססים עליהם שמותם, ואם לא הם לא תורמים. על זה נאמר באחרית הימים, "והסירותי את לב האבן מבשרכם". יש אנשים יש להם לב רק אם זה מופיע על האבן, אם לא הם לא נותנים, אלה שעושים רק בשביל כבוד. אז אומר, ואין מספיק להם ממנו שום דבר, ז"א הם אף פעם לא מסתפקים, הם רוצים עוד ועוד ועוד ועוד, וזה סכלות מהם בסבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא. והם סכלים ולא מבינים את הסיבות האמיתיות שמביאות לכבוד האמיתי בעולם הזה ובעולם הבא. וגורם להם זה מה שרואים מכבוד עמי הארץ לאנשי הממון וכבודם להם, ז"א הם רואים איך משתחוים לפניהם כל עמי הארצות ומתכופפים, אז הם רוצים גם כן כבוד כזה, אז לכן הם לא מבינים שמה שהם מיחלים ומקוים אלה עמי הארץ שמשתחוים לעשירים כדי למשוך את מה שיש אצלם, את העשירים, ז"א הם מחפשים להיות קרובים אצלהם אבל לא סתם, הם לא מכבדים בחינם, הם מקוים, יש להם תקוה שהם יקבלו וימשכו מהם מאשר מה יש בידם. ואילו השכילו... צדיק אמיתי הוא יתן לו 500 שקל. למה? כי הוא מחפש כבוד, הוא לא מחפש אמת. אם הוא מחפש אמת היה זוכה באנשי האמת, הוא לא מחפש אמת, מחפש כבוד, אז הוא יתן לכאלה שיעשו לו באמת כבוד, מכת החנפים - אלו שיחניפו לו, אז כמה שמחניפים לו יותר הוא נותן לכאורה יותר, אבל זה גזור מאת הבורא יתברך לתת, ואז ממילא כמה שוה הצדקה שלו הוא יראה רק לאחר 120 שנה.
ולא היו מקוים לזולתו, אם היינו בעלי בטחון ומשכילים ומבינים, שאין ביכלתם של העשירים ולא בכוחם לא לתת ולא למנוע אלא מה שגזר הבורא אצלם, לא היו מקוים לזולתו, ולא היו ראויים אצלם לכבוד, ואמרנו את המשל שבוע שעבר, שהם בסך הכל כמו כספומט, ז"א יש לך אצל הקב"ה כמו שאומרים כרטיס, אם יש לך זכויות אתה מכניס לכספומט אתה יכול להוציא, אם אין לך זכויות, אין לך כסף בחשבון, אתה לא יכול להוציא, מאיפה יש לך חשבון? מהזכויות, אז מי זה העשיר? כספומט. כי אם זה גזור כמה הוא יכול לתת אז זה כאילו הבנק אמר לכספומט כמה הוא יכול לשחרר, כמה יש אשראי, אז אתה לא יכול לתת יותר, העשיר לא יכול לתת יותר.
מה כן היה צריך להיות אם היו משכילים בני האדם? היו צריכים לכבד את מי שיחד הבורא במעלות משובחות, אדם זה ראוי בעבורן לכבוד הבורא יתעלה. אלה צריך לכבד, אבל לא עשיר שהוא כספומט, הוא בסך הכל כספומט. כמו שכתוב "את העני עמך", את העני עמך ז"א אצל העשיר נמצא לב הכסף של העני, "את העני עמך" - אצל העשיר נמצא הכסף של העני, הוא צריך לתת לו ואוי ואבוי אם הוא לא נותן לו, הוא יתבע על זה. זה לא שיש לו רשות, זה שלי הכסף אני אתן למי שאני רוצה, לא. ואם הוא נכשל בממון הוא ישלם על זה. כמו שהיה בזמן החורבן, בתו של רבי חנניא בן תורדיון שהיה עשיר גדול מאד, וכשהיא יצאה לחפש אחרי שהיא שלחה שליחים למצוא חיטים כי היתה מגיעה אמרו שיש לה שעורים אז אמרה תביא שעורים, אמרו כבר לא נשאר יש סובין, הרעב כל כך התפשט במהירות עד שבסוף היתה צריכה לצאת ולא מצאה אלא מתחת כפות של רגליהם של הגמלים, מה שהיה דבוק שם שיהיה לה לאכול. אז ראה אותה אחד מהחכמים, אמר לה מה זה את לא בתו של? אמרה לו כן, אמר איך זה יכול להיות שזרעו לוקה בדבר זה? אז היא אמרה שהוא לא נתן מה שראוי היה לו ליתן. לא נתן מה שהיה ראוי לו ליתן. העשיר שאנחנו אומרים שאדם לא יתן יותר מחומש, שלא יצטרך לבריות, אז אנחנו אומרים את זה שלא יצטרך לבריות, כי אם הוא מרויח 4000-5000 שקל, הוא יתן חומש, הוא יגיד מ-5000 צריך לתת אלף שקל, אז אם הוא יתן יותר, נגיד הוא החליט שהוא רוצה לתת שלשים אחוז, אז יכול להיות שזה כבר יצריך אותו לקחת מהבריות, ואם הוא יצטרך לקחת מהבריות אז מה עשינו? אז אומרים שלא יתן יותר מחומש. במה? במשכורות כאלה, אבל אם בן אדם מרויח מאה אלף שקל, בודאי שלא יצטרך לבריות, אז לא נאמר עליו דבר זה, ואם אחד מרויח מיליארדים והוא יתן חומש... בפרט בקרוביו ובמשפחתו וכו', צריך להוזיל מעות על מנת להציל נפשות מישראל. אז הן בגופם, וודאי שבנפשותם. ז"א שלא יחשוב העשיר שהקב"ה נותן לו מתנה לצורך עצמו, הוא נתן לו את זה להיות פקדון אצלו לחפש את זה כפי שהתורה מורה לו. ויש שמונה דרגות לצדקה המופיעות בשו"ע, צריך ללמוד אותם, מה סדר הצדקות ומה קודם בחשיבות וכו'.
מכל מקום, ומפני שסכלו עמי הארץ בכבדם בעלי הממון בסיבות הכבוד, אז הוא אומר הקב"ה אם אתם כבר טמבלים כאלה שאתם מכבדים את בעלי הממון בסיבות הכבוד, יוסיף להם הבורא סיבות בסכלות בקשותם ונפלו בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם והניחו מה שהיו חייבים להשתדל בו ולמהר אליו להשלים חובות הבורא אשר עליהם ולהשלים טובותם אצלם, ותהיינה בקשותם יותר קרובות אליהם בדרך הזה בלי ספק. אז אומר הקב"ה בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, וכשפתחנו את שער הבטחון אמרנו, שהקב"ה אומר שמי שבוטח בה' אז הוא מקבל מה' הכל, אבל מי שבוטח בזולתו הקב"ה מניחו ביד מי שבטח עליו, ז"א, אה אתה לא סומך עלי, אתה סומך עליו אז תסתדרו. אז אומר הקב"ה ככה, היות וכבר הבן אדם משתחוה לבעלי הממון ומכבד אותם וכל זה בשביל לבקש מהם כאילו להוציא מהם מה שאפשר, והוא מחניף להם, אז הוסיף להם הבורא סכלות בסיבות בקשותם שעוד יוסיפו לבקש, ונפלו בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם לחזר אחרי העשירים, וללכת למסיבות שלהם וכל מיני דברים ולשלוח להם ולשגר להם מתנות ולהחניף ולהחניף ולהחניף... בדרך הזאת בלי ספק, בלי ספק, אצל העשיר כמה שאתה משתדל אתה חושב שאתה מרבה בהשתדלות הוא מואס בך, הוא מואס בך כי הוא רואה אתה עלוקה כבר, אתה יוצא לו מהחיים, נהיה לו עוד בן פתאום, הוא לא רוצה בנים כאלה, אז אתה מתעלק, אתה מרחיק מעצמך כל אפשרות, וגם לא תקבל אם לא גזר הבורא שהוא יתן, אז מה החיזור הזה כל הזמן? אבל אם היית עושה את חובות הבורא ומדוה על טובתו, אז היה קרוב אליך כל הבקשות שלו בלי ספק, כמו שאמר הכתוב "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד", מה הכוונה? אורך ימים בימינה ועושר וכבוד בשמאלה רק עושר וכבוד, אבל מי שמימין - פירושו שהתורה אצלו היא חשובה כמו ימין והוא רק יושב ועוסק בתורה, זה יקבל אורך ימים ועושר וכבוד. מי שבשמאלה, אצלו התור הזה כמו יד שמאל, זה טפל כזה, לא משתמש בה הרבה, אז אצלו יהיה לו רק עושר וכבוד, יהיה לו אבל רק עושר וכבוד. זה מהשיריים של תורה שיש לו, אבל ישלמו לו שכר בעולם הזה ולא יהיה לו לעולם הבא. כי זה בשמאלית, כמו שאומרים.
ואמר "והעושר והכבוד מלפניך", אתה אומר את זה כל יום, אז אם אתה יודע שהעושר והכבוד מלפני ה' בה, אז למה אתה מחזר אחרי העשיר, מי שעשה אותו יכול לעשות אותך, למה אתה צריך להיות סמוך על שולחנו? וכתוב המצפה על שולחן אחרים אין חייו חיים, אין חייו חיים, המצפה לשולחנם של אחרים, כל הזמן מתי יזמינו אותי, מתי יקרא לי, וואלק תראה ראה אותי ולא אמר לי שלום ולא זה, מצפה על שולחן אחרים, מסכן כל הזמן העיניים שלו תלויות על בשר ודם, אין חייו חיים, והוא רואה שפתאום נתן לההוא תרומה חמישים אלף דולר, וההוא עשרים אלף דולר, והוא מחכה מחכה מחכה, אין חייו חיים, הוא רואה כאילו אוכלים את שלו, כאילו זה שלו.... וזה יכול להעלם להתאדות יקחו לך יהיה לך גזרות עליו וכו' וכו', ויהיה סיבת רעתך ומי יודע מה יכול להתפתח מזה. מה שיש ביד ה' תמיד יש ואין גבול למה שיש. ובכל רגע נתון הוא יכול לתת.
ויש שימצא בכלל מבקשי הממון מי שיגיע ממנו, אני רוצה רק להגיד משהו לגבי החנפים, לגבי החנפים, החנפים אלה שמחניפים את בני האדם בשביל להשיג תאוותם ומשאלותם, אז קראנו בשער יחוד המעשה לרבינו בחיי, שהוא אומר שמי שחנף הוא יותר גרוע מעובד כוכבים ומזלות. למה מי שעובד כוכבים ומזלות, הוא לא עובד את מי שממרה את ה', לדוגמא אחד עובד את השמש, אז השמש היא עושה את רצון ה', היא לא ממרה את פי ה', אז העובד כוכבים משתחוה אל השמש, אז הוא משתחוה למי? למי שלא ממרה את ה', אבל החנף יכול להשתחוות לעשיר שממרה את פי ה', והוא משתחוה לפניו,

ש. יותר גרוע

הרב: בטח יותר גרוע. העובד כוכבים הוא עובד רק עבודה זרה אחת, הוא עובד נגיד את השמש, אבל החנף אין קץ לנאבדיו, הוא עובד את העשיר הזה ומחניף לעשיר הזה וזה, הוא עובד את כולם, עובד את כולם....
עבודה זרה. משתחוה לו, מחניף לו, מחרת לו, בשביל שישפיע עליו מטובו, ומי שנתן כח לשמש לחמם, לבשל, להלבין וכו', הוא נתן גם לעשיר. אז אתה עובד עבודה זרה. חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשבו, במה נחשבו אומר הזוהר - במה נחשבו, אם אתה מחזיק מאדם עד כדי כך והוא לא מהיראים והוא לא מאלה שייחד ה' מעלות טובות להם, ושאמר שצריך להדבק בהם ולהדבק בחכמים ולהדבק ביראים ובשלמים, אתה נדבק בריקים, בפוחזים, במי אתה בכספומט? אמרנו בשיעור הקודם, זה כמו בן אדם שמעריך, אתה מבין, עשיר ומשתחוה לו, אז תעבור ליד בנק גם כן תשתחוה. יש מלא כסף בפנים. זה בדיוק אותו דבר, כמו שאתה משתחוה לבנק ואתה משתחוה אליו, שמה לא תקבל כסף בלי גזרת הבורא ופה לא תקבל כסף בלי גזרת הבורא, מה ההבדל? הרי אתה עובד עבודה זרה. אתה בוטח בזולת השי"ת, במי אתה בוטח? אתה בוטח באדם, ואמרנו "ארור האיש אשר יבטח באדם", ארור זה קללה. אז ז"א אין לך שום השתדלות להשתדל אצל העשיר. אתה רוצה לבקש ממנו צדיקה נגיד, תגיד שלום יש לי ככה וככה וככה וככה, בלי חניפות, אל תגיד לו מה שאין בו. אדם רשע מחלל שבת, עשיר, רואה את הצדיק את הנשמה אתה אין כמוך, אתה המחזיק אתה, אין זה, פששש איזה חרתות ואומר לו והכל בשביל לשחרר ממנו כמה פרוטות. לעורר נכון דג'טים, נכון לעורר, מה פתאום, אתה תגיד וכו', כשאתה בא לבנק אתה אומר לו נשמה אחי וזה, אם יש לך כסף בחשבון הוא יתן לך, ואם... מה זה השקרים האלה? בסוף הולך הרשע חושב שהוא צדיק, ראש הישיבה אמר שהו אצדיק ועכשיו הוא לא צריך לעשות כלום, הוא יכול ללכת לכדורגל בשקט, אתה יודע מה אמר לי ראש הישיבה? שאני צדיק, אז אדם יכול להרגיע את המצפון שלו. נכון שאם הוא נתן צדקה אז הוא עשה מעשה צדקה, וראוי לכבד את מי שנתן את הצדקה, אבל מפה עד להיות צדיק, והוא מחלל שבת אתה יודע איך הוא מחלל שבת, במה הוא נהיה צדיק? במה הוא נהיה צדיק?

ש. מותר להתחנף אליו בשביל המלאכה שלו

הרב: למה להתחנף, מה פתאום להתחנף,

ש. לא שומעים

הרב: הוא אמר להחניף, הוא לא אמר לכבד, יש לכבד ויש להחניף

ש. מה ההבדל בין להחניף ללכבד

הרב: להחניף זה על מנת להוציא דבר שאתה מעוניין, כשאתה מכבד זה לא על מנת לקבל, זה בגלל שהוא ראוי לכבוד. כשאתה מכבד על מנת לקבל זה חניפות, אם כל המטרה שאתה מכבד זה על מנת להוציא משהו זה חניפות, אם אתה מכבד כי ראוי לכבד, זה מה שראוי. וממילא אם תבקש אז גם תקבל.

ש. אז גם את העשיר אתה יכול לכבד על מנת לכבד,

הרב: ודאי, רבי היה מכבד עשירים אבל לא בשביל לקבל מהם, הוא בעצמו היה עשיר אדיר, הוא היה מכבד בגלל שראוי לכבד. לא בגלל שהוא רצה לקחת.
אז ז"א עוד דבר יש בעיה, שעובד כוכבים ומזלות הוא מפורסם שהוא עובד כוכבים ומזלות ואנשים לא טועים בו, בעוד שזה החנף לא יודעים את נסתריו ומצפוניו, ולא יודעים שכל מה שהוא מכבד זה רק בשביל להשיג את מה שהוא רוצה. ז"א הוא בעל אינטרסים וכו'. ...
שמביא רבינו יונה בשערי תושבה על החנף, כמה הדבר קשה ביותר, בעזרת ה' נגיד את זה באחד מן השיעורים.

ש. יש לי שאלה, אני הייתי פעם בארוע שבעל הארוע הוא רב כזה, ועלו הרבה רבנים לדבר, ובמקום להגיד דבר תורה הם אמרו הרבה דברי שבח לבעל הארוע, כל כך הרבה עד שלא יכלו לשמוע את זה, אז אמרתי ראיתי אנשים לידי, תגיד לי, הבעל הבית לא בסדר, מה זה כל היום אומרים כמה הוא תורם וכמה הוא ככה.. זה קשה לשמוע את זה.

הרב: זה מחלבה.

ש. אז הם לא עשו את זה כדי להוציא ממנו משהו, כי חשבתי אמרו לי

הרב: אין דבר כזה, לא

ש. אמרו לי מקובל דבר כזה, מקובל לשבח את התורה

הרב: זה השקעה, השקעה, זה השקעה לטווח ארוך, זה מפמפמים מפמפמים מפמפמים מפמפמים עד שהוא כבר מרוב זה, זה כמו שאתה בא לבן אדם ואתה אומר לו שמע, אין, אני שמעתי עליך, אתה איש רחב לב, ה' נתן לך כל כך בינה וכל כך חכמה לתת לאנשים, יש לך זכויות למכביר, זה לא יאומן, הבן אדם כבר לא יכול לברוח מהתארים האלה, אז עכשיו שהו איבקש ממנו מה יתן לו חמש שקל? אז יצא כל מה שהוא אמר לו פר, אז הוא כבר כן, איך עשה יעקב אבינו לעשיו, איך הוא הפיל אותו, אמר לו לאדוני עשיו מעבדך יעקב, אז הוא רומם אותו כל הזמן, אדוני, אדוני, אדוני, אדוני, אדוני, עבדך, עבדך, עבדך, הוא נענש על זה, הוא נענש, עבדך, עבדך, אדוני שכנגד שמונה פעמים שהוא אמר לו אדוני שלטו מבניו על ישראל שמונה דורות. על כל אחד אדוני. וזה היה משום פיקוח נפש בשביל להוריד אותו, שלא יבואו עליו למלחמה, אז הוא אמר לו אני עבדא, אני עבדא אני עבדא, יאני מה אתה הולך להרביץ לי... אני כבר אמרתי לך הכל. אז אתה יכול להתנפל עליו? הוא לא יכול. עשה לך תרגיל. הבנת? עכשיו תשאר עם החוב עד שיהיה לי. אז ז"א, זה השיטה, וזה חניפות. זה חניפות.
כשנלמד את הענין של חניפות אתם תבינו בדיוק את כל הציורים איך זה עובד. אבל הנה, ראינו במפורש, אני אחזור על זה עוד פעם שיהיה לכם ברור, עשירים זה קטע שהרבה אנשים נופלים בו. ויש מבני האדם כתות שאינם משתדלים לקנות הממון ולהרבות ממנו אלא לאהבת הכבוד מבני אדם ולעשות להם שם, ואין מספיק להם ממנו שום דבר וזה סכלות מהם בסיבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא, כי הם משיגים את ההיפך, הם לא משיגים את מה שצריך. ומה גורם להם את זה, מה שרואים מכבוד עמי הארץ לאנשי הממון, וכבודם להם לתקותם מה שיש אצלם ולמשוך מאשר בידם. אז כל אלה רק בסיבת החליבה. ואילו השכילו והבינו כי אין ביכלתם ולא בכחם לא לתת ולא למנוע אלא למי שגזר לו הבורא אצלם, לא היו מקוים לזולתו ולא היה ראוי אצלם לכבוד, לא היה ראוי אצלם לכבוד. אלא מי כן ראוי לכבוד? מי שייחדהו הבורא במעלות משובחות ראוי בעבורן לכבוד הבורא יתעלה, כמו שכתוב "כי מכבדי אכבד", פה צריך לכבד, כבוד אמיתי, כי הוא ראוי, והם לא ראוי לכבוד.
ומפני שסכלו עמי הארץ בכבדם בעלי הממון בסיבות הכסף בסיבות הכבוד, הוסיף להם הבורא במדה שהם רוצים, בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, עוד סכלות בסיבת בקשותם שיטרחו ויתיגעו סביב העשירים ונפלו בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם, והניחו מה שהיו חייבין להשתדל בו ולמהר אליו מהשלים חובות הבורא אשר עליהם ולהודות על טובותיו אשר אצלם, ותהיינה בקשותם אם יעשו כך, קרובות אליהם בדרך הזה בלי ספק.... חייבו לו את זה, איזה סיבות? אם הוא בכור, אם הוא היה ילד הכי טוב, אם הוא השקיע באבא טוב טוב.
היה אב אאחד, שהבנים שלו כל ימי חייהם זלזלו בו, לא כבדו אותו, לא שום דבר, אבל כשהוא התחיל להיות חולה בסוף ימיו פתאום כולם היו עושים תורנות וזה ורצים באבא, אבא חסר לך משהו נקנה לך משהו וזה פה ושם וזה וזה וזה, האבא הזה ידע בדיוק מה הם עושים ולמה, אמר להם רבותי, מי שישמש אותי הכי הוא יקבל את ה ירושה. והם התחילו חביבי תחרות, ולקנות לו ולסדר לו ולרצות אותו ולפיס אותו ולשבח אותו ולנשק אותו ומה לא עשו לו ופרשו לו שטיחים ועשו לו ככה וככה וככה, ובסוף, הוא אמר שהוא היה ממש כבר בערוב ימיו, הוא אמר להם רבותי, אני באחד הכתלים של הדירה אני השארתי את הצוואה, ואת הירושה, ואני לא אומר לכם כעת למי אני השארתי את זה, אני לא אומר לכם למי השארתי את זה ואתם תדעו את זה רק בסוף, אבל זה באחד הכתלים של הדירה. והם כולם עבדים נרצעים, עבדו עבדו עבדו עבדו, ביום שהוא נפטר היה להם יום שמחה וששון, ואז אחרי שהוא נפטר, אפילו לא חיכו לשבעה, והתחילו לשבור את הקירות לחפש את הצוואה, שברו שברו שברו שברו לא נשארה דירה... מגיע אליו ירושה.

ש. יש דרגות מה כיבוד ויש לשם שמים יש כך יש ככה נראה לי יותר

הרב: בעזרת ה', נמליץ עליך להיות סומך בבית דין של מעלה כדי ללמד זכות.

ש. לא שומעים

הרב: כן אבל בן אדם צבוע. עשיו היה מכבד את אביו אבל היה צבוע, היה צבוע, היה עושה דברים רציחות, אונס, מה לא, מבזה, מזלזל בעולם הבא, הכל הכל, רמאי צבוע שקרן
ש. מה עדיף, לא לעשות כלום

הרב: עוד פעם, אתה שומע מה שאני מדבר, כל מה שהוא עשה הכל היה רמאות, "יקרבו ימי אבל אביו", הוא מחכה מתי ימות אביו שהוא יוכל לנקום באחיו, כל הכבוד שלו זה היה חיצוני, לא אמיתי.

ש. אז זה לא נקרא

הרב: חיצוני, לא אמיתי, אתה מבין? עשיו היה מלך השקרנים, צבוע צייד בפיו, היה צייד, היה משקר את אבא שלו ומפתה אותו, שואל שאלות איך מעשרים את התבן, איך מעשרים את החול, צריך לעשר מהמנורה אם אני קונה עשר מנורות אני צריך לעשר, מחרתת, אתה מבין, מרבה שאלות וקושיות כאילו אתה מבין, בן אדם שקרן

ש. שורה אחרונה הוא מכבד

הרב: שורה אחרונה הוא מכבד חרתה

ש. אוקי, מכבד חרתה, מה עדיף?

ש. שמעתי לאחרונה מהרב לוינשטיין על אחד שארגן רצח לאבא שלו וזה שהלך התחתנה שהוא ילך לישמעאל ויגיד לו מה, שמעתי שבגלל יצחק הוציאו אותך מהבית, אז הוא רצה לחמם אותו כדי שיהרוג אותו, לכן יקרבו ימי אבל אביו,

הרב: זה רש"י אומר. קיצורו של דבר, זה עשיו. והוא היה עושה את כל הזה, היה לובש חליפה כשהוא משרת לאבא שלו, חליפה, בגדי חמודות, הכל הוא עושה פיקס פוקס אבל הכל צביעות, הכל שקר, הכל שקר.

ש. אז למה הוא רוצה בכל זאת לברך אותו?

הרב: למה הוא רצה?... בדוק וברר מי זה עשיו, ולא ידעתי חטאתי כי לא ידעתי ז"א אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש, זה שאתה לא יודע זה לא פוטר אותך, ועל זה אפילו דקדקו עם יצחק אבינו מן השמים.

ש. לא שומעים

הרב: כן זה ניצוצות של קדושה וכו', בסדר יש לכאן ויש לכאן, אבל בפשט אנחנו יודעים שהוא היה רמאי והיה שקרן והיה צד את אביו בפיו. רש"י - צד את אביו בפיו, משקר אותו, כמו שכתוב אצל נמרוד איש ציד, גם כן מה היה? צד את הבריות בפיו ומטען שלמרוד בקב"ה. זה הציד שלו. וזה כל הנוכלים צאצאיו של עשיו, כן כן כן אני כבר וזה וזה וזה, ממש אני הייתי בדרך אליך וזה וזה... וכבר היה בדרך פתאום לקחו לי וזה וזה, אתה לא מספיק להבין מה הוא אמר בלבלבל מה אמרת, מה אמרת תחזור עוד פעם, לא לא לא אני חייבבבבבב... וככה חודש חודשיים שנה שנתיים שלש ארבע בלבלבלב וככה וזה הופ עובר. זה אלופים. אלופי עשיו.
הלאה. ויחשוב, כי הסיבות חייבו לו את זה, ולולא הן לא היה מגיע אליו ממנו כלום, ומשבח הסיבה מבלעדי המסבב. עכשיו תשמעו, יש שימצא בכלל מבקשי הממון מי שמגיע ממנו על תכלית תאותו, התכלית... לא היה מגיע ממנו כלום, ככה הוא סובר, ומשבח את הסיבה, את ה ירושה, את הפרס, את הזכיה, מבלעדי המסבב, הוא לא תולה את זה במסבב, הוא תולה את זה במה? בסיבה. וכמה הוא דומה בזה, תשמעו, וכמה הוא דומה בזה לאדם שהוא במדבר, הכביד עליו הצמא ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד, אבל גם שהוא הולך במדבר ואין מים והוא צמא מאד, אז עכשיו הוא מצא בור ובבור יש מים שאינם מתוקים, ושמח שמחה גדולה מאד, הצלה, בן אדם לא שותה, צמא, הולך במדבר, מצא מים עכורים קצת, לא נורא, אבל הוא ירווה את צמאונו, ורוה מהם, ורווה מהם, שתה שתה שתה שתה שתה. הלך מעט אחרי זה, ומצא מעין נובע מים מתוקים, אבל הוא כולו מלא כבר מים שחורים, ודאג על מה שקדם משתותו המים הראשונים ורוותו מהם, אם היה ממתין עוד כמה פסיעות ולא היה שותה מהמים הדלוחים האלה, היה משיג את זה, אבל לא היה לו בטחון, הוא פחד שהוא ימות, פחד שימות, מה זה הוא לא שתה, הוא צמא. אבל הקב"ה לא משאיר את הבן אדם שימות, אם הוא רוצה שימות אז הוא לא צריך לחכות, הוא יכול להמית אותו, וכבר למדנו בשיעור הקודם שכל בן אדם בעולם עד יומו האחרון שקצב לו ה', קצוב לו מזונו גם בלי שום השתדלות בין רשע בין צדיק. אוכל שלו טרף לעצמו, לעצמו, לא לבני ביתו, לבני ביתו זה משהו אחר למדנו, אבל לעצמו אם ה' קצב לו שמונים שנה יהיה לו אוכל שמונים שנה. הקב"ה יכול להושיע ברב ובמעט.
אז בעל ממון שהגיע אליו בסיבה ידועה, אילו היתה נמנעת הסיבה ההיא ממנו היה משיג אותו בסיבה אחרת. אז גם אם השגת בדרך מסוימת ואח"כ נמנעה הדרך הזאת, אל תדאג, אתה לא תלוי בסיבה, הקב"ה יכול להביא לך מסיבה אחרת, והוא חייב להביא לך מסיבה אחרת, כי אם ה' גזר עליך חיים הוא נתן לך מזון, אז מה אכפת לך מאיפה הוא יביא, למה אתה תולה עיניך לסיבה מסוימת ורק מחזר אחריה? הקב"ה אין לו בעיה לתת מכל סיבה, אמנם למדנו שאם בן אדם יש לו איזה מלאכה מסוימת ולא הולך לו בעסק לא צריך לשנות את העסק, אומר היום כבר לא הולך בעסק הזה, הוא רוצה להחליף עסק, הוא לא צריך להחליף אפילו את העסק, כי הקב"ה יכול להושיע בכל מצב. אם הוא יודע להוציא מים מסלע, ולהוריד מן מן השמים, אז מה הבעיה, אם הוא יכול לשלוח אויבים שהם אכזריים על הילדים שלהם ולא נותנים להם מזון בכלל, מפקירים אותם ביום הראשון ובסוף העורבים נשלחים להאכיל את אליהו הנביא, הקב"ה אין לו בעיה, הוא יכול להביא מהיפוך להיפוך. ומים מרים הוא יכול להפוך אותם למתוקים אם תשלח לתוכם עץ הרדפוני שהוא מר. ומר במר הוא הופך למתוק.
אתם יודעים שבים האוקינוס, האוקינוס הוא מלוח, ויש מקומות באוקינוס שחלק מהם הוא מתוק, תקרא באינטרנט. וזה לא מתערבב, ואפילו יהיו גלים וסערות והכל, המים המתוקים ישארו במקומם ולא יזוזו. נו, איפה תסביר דבר כזה? כשהקב"ה מחליט משהו גוור זהו זה, אתם מסוגלים להבין איך הקב"ה היו שואלים אתכם, יש נחשולים גדולים ואדירים בים, מה לעשות כדי שהים לא ישטוף... אני הולך לשטוף את העולם, טם טרררם טררם טררם, והוא בא, מגיע עד לחול, עושה קצף יעני חרית ברית, לוקח כמה צדפים וחוזר בחזרה, תופס עוד פעם שוונג, עכשיו אני יעשה את זה, הופ הופ הופ מגיע עוד פעם חוזר בחזרה. הים נגרש, כל פעם מגיע והחול מגרש אותו, אבל השקט לא יוכל, עוד פעם הוא מנסה, עוד פעם מנסה. אומר הרשעים אותו דבר, "ורשעים כים נגרש השקט לא יוכל", כל פעם אומרים הפעם אני אצליח, הפעם אני אצליח, הפעם, חרית, לא תוכל נגד גזרת הבורא, לא תוכל, לא השתדלות ולא עוד פעם ועוד פעם, לא יעזור כלום. חבל על המאמצים. תשקיע בתורה, במצוות, פה אתה מטפס בלי סוף, זה בורסה שרק מרויחים. אין ירידות שערים, רק עליות. כל רגע, כל מאמץ, אפילו לא הבנת, אפילו לא הבנת, אפילו עשית עסקה בטעות, אפילו לא הבנת אתה מרויח. ואם יש לך צער עוד שאתה לא מבין עוד תקבל שכר. אין השקעה יותר טובה מזה, ואנשים את ההשקעה הזאת זונחים והולכים להשקעות שקצובות להם בלאו הכי, אם לא תקדים אתה את ההשתדלות ותשתה את המים המלוחים, בעוד עשר מטר יהיו מים מתוקים, מעיין נובע. אבל אין שכל, לא לומדים שער הבטחון,

ש. לא שומעים

הרב: נכון, יש צרות אבל. אז ז"א אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט. ומה שראוי, וממה שראוי לבוטח על האלהים בטרפו כשיתעכב ממנו הטרף יום מן הימים שיאמר בלבו, שמו לב, מה יגיד עכשיו בן אדם שפתאום הוא נתקע עם הפרנסה, נתקע, יש אחד בא אלי אומר לי כל פעם שמע, אבל זה לא זז, זה לא זז, אני כבר חודש חודשיים שלש, שמונה חדשים.... כי אשר הוציאני אל העולם הזה מזמן ידוע ועת ידועה ולא הוציאני אליו לפניהם ולא לאחריהם הוא שמעכב ממני בו טרפי לעת ידוע ויום ידוע לדעתו מה שהוא טוב לי. כמו שהוא לא הוציא אותי מהבטן אלא בזמן קבוע ובעת ידוע לו, שאי אפשר להקדים ואי אפשר לאחר, ככה גם המזון יגיע לזמן קבוע ולעת ידוע לטוב לי, כמו שהוא מביא את העובר ברגע המתאים לפי מזלו שהוא צריך להיוולד בו, לפי השעה המיוחדת שלו, ככה המזון צריך להגיע אליך גם כן בזמן מיועד, ואם זה לא הגיע אז תמתין, כמו שילד חייב בסוף לצאת, אז מתחילת התשיעי עד סוף התשיעי יש כאלה מהשביעי, יש כאלה מהשישי אפילו, מתי שה' החליט שיצא, יש ילדים שנולדים ל-12 חודש, אני יש לי ילד אחד נולד אחרי 12 חודש. כן, זה בעיה, נכון אבל זה כתוב. הא? לא יכול להפסיק ללמוד עם המלאך, אתה מבין, עשה חזרות.

ש. ישר לגן יצא

הרב: כן, שום תופעה, זה ככה. לא נורא, עזוב את הרופאים, הם התבלבלו, הלכנו לרופאים הם אמרו איפה את באה, יש לך עוד זמן עוד חודשיים, הוא התבלבל בחשבון. שה' רוצה הכל מסתדר כמו שהוא רוצה, אנשים יכולים להיות עם הארץ, לא יודעים לא שומעים ולא מבינים, כמו שלושת הקופים. איך הגר, היה ליד הבאר, היא לא ראתה את הבאר, מחפשת מים לבן שלה מחפשת באר אין שום דבר, "ויפקח ה' את עיניה ותרא והנה באר מים", היא לא ראתה, היה שם, מי עצם לה את העיניים - הקב"ה, אם הוא רוצה עוצם את העיניים. יש פה מישהו שבא לספר משהו, נכון? איפה היהודי? איפה צורי? הלך? הלך לא חשוב.
טוב, וכן כאשר יבואהו טרפו מצומצם לא יותר על מזונו מאומה, ראוי לו לחשוב בלבו ולומר אשר הכין לי מזוני בשדי אמי בתחלת עניני כפי צרכי ודי כלכלתי יוןם יום עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו ולא הזיק לי בואי בצמצום מאומה כן לא יזיק לי בוא הטרף הזה אשר העתיק אותי אליו עתה בצמצום כפי צרכי עד תכלית ימי מאומה. מה פירוש? שתינוק נולד כמה המנה שהוא אוכל חלב מאמו, קצת אם תוציא את זה, את מה שהוא לקח - קצת מאד, אז מה הוא אכל בצמצום, וזה מספיק בשביל לגדל את גופו? ומזה הוא גדל. מה הוא שותה? כמה? כמה? קצת, והוא שבע, הנה הוא יודע, אומר עשרים סיסי, אז הוא יודע והוא לוקח, אתה שומע, ואחרי זה כשהוא מפסיק לינוק, אז נותנים לו מטרנה, ואח"כ נותנים לו ביסקויט ואח"כ בננה ואח"כ עוף ואח"כ בשר אח"כ זה, רגע, אבל בצמצום קרה לך משהו? לא. נהיית חולה? אדרבה, נהיית יותר בריא, כמה שיונק התינוק יותר ככה הוא יהיה מחוסן כל ימי חייו. אז הקב"ה כשמבין שבזמן מסוים אתה צריך לעבור בשלב הזה, דרך אגב בתימן היו יונקים עד גיל שלש ארבע, היו הולכים למדרש וחוזרים לינוק. כן, עד גיל שלש ארבע. קיצורו של דבר, אז ז"א צמצום לא גורע, ואדם יכול להמשיך עד תכלית ימיו בלי שום בעיה. אז תמיד הבוטח יגיד, ה' ידע כמה לתת לי כשהייתי תינוק, אם הוא היה אוכל יותר ממה שזה הוא היה נחנק, אז הוא נותן לו בצמצום, והוא נותן לו את המאכל בחום מסוים, אם זה יהיה חם מידי הוא יכווה, ואם הוא יתן לו את זה קר מידי זה יהיה גבישים קריש לא יצא, והוא נותן את זה בטעם, אם זה יהיה מר מידי הוא לא יאכל, ויהיה מתוק מידי הוא יהיה שיכור, אז הקב"ה נותן לו את זה, ואם הפיה תהיה יותר מידי פתוחה אז שוב פעם תהיה בעיה, ואם היא תהיה יותר מידי סגורה אז אם הקב"ה יכול לכוון את הכל בדקדוק ובצמצום אז גם שה' לא נותן יש לך תשלום יותר טוב מזה, אתה הולך לבית המדרש לומד, ואל תדאג יצר הרע אומר בא הנה החליפין הזה לא מתאים לי, אני אסדר לו עבודה. ז"א בן אדם כל מה שנותן לו הקב"ה צריך לראות את זה בדרך חיובית כי הוא לא פועל מאומה בשביל המזונות, והם יגיעו אליו בלאו הכי.
ויהיה נשכר על זה כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר, מי שהולך ככה ובוטח בה' שכרו יהיה גדול מאד אצל הבורא, כמו שכתוב במדבר "ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו", ואמר "הלוך וקראת באזני ירושלים" למה הקב"ה עשה שהם ילקטו יום יום? רבי שמעון בר יוחאי שאלו אותו תלמידיו, אז הוא אמר להם משל למה הדבר דומה, למלך שנתן לבנו טרף וכסף וכל צרכיו למשך שנה, ואז הוא לא בא אליו אלא פעם בשנה, ולבן אחד הוא נתן הוראה לבוא כל יום לקבל אוכל, אז הראשון בא לראות את אביו המלך רק פעם בשנה וזה בא כל יום אצל אביו לקבל. אז הקב"ה עשה שדור המדבר יצטרכו אותו את הקב"ה כל יום, ויש לו ארבעה חמישה ילדים, הוא כל יום הוא תולה עיניו לקב"ה למה יש לו ילדים, אוי ואבוי אם היום לא ירד אוכל, כי אין לשמור, הוא לא נתן לשמור הקב"ה, אין לשמור, אין, והוא לא לימד אותם שער הבטחון כמו שאנחנו, הוא במציאות לא נתן, אם השארת - ירום תולעים, אין. תארו לכם שהיינו צריכים עכשיו ללכת ככה, היום עשית 5000 דולר, בבוקר אין גרוש, עשית עשרים אלף דולר, אין גרוש. לא עשית כלום - אין גרוש, בכל מצב כל לילה אין גרוש. הגאון מוילנא היה בעל בטחון גמור שכל יום היה משליך את מעותיו... למה צריך להגיד בארץ לא זרועה? כי בארץ זרועה אתה יכול לאסוף כמות של מזון להכניס למתבן, ולשמור לך את זה אוצרות לתקופה ארוכה, אבל אני הולכתי אתכם בארץ לא זרועה שאתם לא יכולים לצבור שום דבר, ואני זוכר לכם את החסד הזה שהלכתם אחרי וסמכתם עלי יום יום סמכתם עלי. אז ה' אומר אם אתה תבטח בי אני אזכור לך את זה ואתה תהיה נשכר אצלי, הרבה שכר תקבל אצלי, אם תבטח, בפרט שאתה לא סומך על המאגרים שיש לך. ומי זה הבוטח, אמרנו האמיתי, זה דווקא שבוטח במה שיש ביד ה' יותר ממה שיש בידו אפילו שיש לו מאה מיליון דולר. אתם מבינים רבותי מה הקב"ה רוצה מאיתנו? זה מה שהוא רוצה מאיתנו, בטחון בו, והוא המשפיע, הוא הנותן, הוא הזן, הוא המפרנס, הוא הכל בכל מכל כל, ולא להיות חנף, לא להיות חנף כי אז אתה עובד עבודה זרה. אתה עובד במה, אתה עובד אנשים במקום אלקים, אז זה בעיה, אז מעבר לבטחון יש פה בעיה של אפיקורסות.
ואני רוצה להגיד לכם לסיום דבר שאתמול עלה לי את זה, וזה משהו מדהים על החנף הזה, התרגזתי עליו, תשמעו. יש אנשים שהם לא רוצים מכירים ומורדים, מכירים ומורדים, מה זה מכיר ומורד? יודע את רבונו ומורד בו, למה הוא מורד בו? כי כשהוא מכיר שיש בורא לעולם הוא מורד בו. למה הוא מורד בו? הוא צריך לעשות את מצוותיו, הוא צריך להיות מוגבל, הוא לא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, רק בגדר המצוות המותרות הוא יכול לפעול, מה שאסור אסור, והוא לא רוצה להיות ככה, הוא רוצה להיות איש ציד איש שדה, איש העולם החפשי שיכול להלוך מכאן ולכאן בלי שום בעיה, הוא לא רוצה להיות איש תם יושב אהלים מסוגר... הוא יוכל להביא יותר ממה שקצוב לו? לא. לעולם לא ישיג כהוא זה, לא מאדם לא מאנשים מה שה' גזר לו לא יכול. אז למה בן אדם עובד בסוף? אתם יודעים למה הוא עובד בסוף? כי הוא אומר נכון, שמע כל מה שכתוב פה בשער הבטחון זה נכון, זה מגובה בפסוקים, במציאות ובכל והשכל גם מבין, הכל נכון. אבל אם אני מחליט עכשיו לעזוב את השיעור הזה ולא ללכת יותר לעבודה, מה זה אומר? זה אומר שאני נכנס לכולל, וכמה יתנו לי בכולל? אלפיים שקל, וכמה אני מרויח היום? שמונה אלף שקל, אז פירושו של דבר שאני צריך עכשיו להרויח רק אלפיים שקל, אבל אני רוצה להרויח שמונה אלף שקל, ואם אני אשב פה אני אקבל אלפיים שקל. אז מה הוא עושה? הוא אומר, לא אני לא יכול לשבת וזה, אני הולך לעבוד. אז מה הוא עושה? מכיר ומורד. אומר לקב"ה תשמע, נכון אתה צודק, אתה נותן, אתה הכל, אבל אני פחות משמונה אלף שקל לא יכול. אני לא מוכן לחיות פחות משמונה אלף שקל, אז הוא הולך נגד, והולך להביא את השמונה, הוא הולך להביא את השמונה, כאילו הוא מביא את השמונה. אז מה הוא עושה? הוא כאילו מוריד עכשיו בקב"ה שאמר גם אם תשב תקבל שמונה, אולי תקבל 12 בגלל שתשב, אבל אתה עוד לא יושב. אז הוא יצא בבחינה של מכיר, הנה הוא אמר שהכל בסדר, ברור שה' רק הוא עושה, מורד, אז למה אתה הולך עכשיו לעשות את זה לבד?

השיעור מתקיים לפני תפילת הנץ עם הרב בבית כנסת יביע אומר רחוב עוזיאל 42 בני ברק. ניתן לצפות בשידור חי וחוזר באתרי שופר, הציבור מוזמן.