ש. לא שומעים

הרב: אתה יודע, כתוב שמה שצחקה שרה, אז זה אומר משהו. אז ז"א, גם אם בן אדם מאמין מספיק שהוא מסתכל ואומר בחשבון כן, אבל איך זה יהיה, אם הוא עושה את האיך זה יהיה, זה כבר מין משהו כזה פגם באמונה, כאילו הוא בודק מאיזה צד זה יכול לבוא, מכל צד בעולם זה יכול לבוא, זה יכול לבוא מפה מלמעלה, מה הבעיה?

ש. לא שומעים

הרב: אתה ממש מתמיה. כתוב בתורה, זה ה' אמר או לא אמר? זה האמר ממש? זה הוא אמר?

ש. לא שומעים

הרב: אני לא אמרתי ככה, אתה אמרת. הבנת איך נפלת, ה' אמר זה התורה זה ה' אמר, וידבר ה' אל משה לאמר ויאמר, כתוב, אז ה' מדבר איתך ממש, ממש הוא מדבר איתך ממש והוא לא משנה מילה, אתה נשאר קבוע כל פרשה כל שנה הוא אומר אותו דבר, הוא לא משנה. זה לא אותו דבר? זה לא מאמין. כי זה מאה אחוז נכון. אם ה' מדבר איתך זה לא בטוח,

ש. זה לא בטוח?

הרב: לא. לא. שמואל הנביא ה' קרא לו שלש פעמים עד שעלי אמר לו שזה ה', כי הוא יכול לחשוב שזה חלום, זה הזיה, זה מה זה. לפחות פעם ראשונה שאדם לא רגיל, אז מה, אז שמה הוא יכול להיות מסופק אם הוא מדבר איתו בכלל, פה בתורה זה מאה אחוז הוא מדבר, אין ספק. וכולם שומעים ומאמינים למה שכתוב. אז "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה", כששאל אברהם אבינו במה אדע כי אירשנה, אמר לו ידוע תדע, אתה שואל במה אדע, אני אודיע לך, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, על כל מילה ששאלת - מאה שנה עונש. במה אדע כי אירשנה, ידוע תדע ארבע מאות שנה. אז "והאמין ב'ה ויחשבה לו צדקה" זה האמנה מלאה ושלמה בלי פגם. אז אנחנו חולמים שאנחנו מאמינים, חולמים, הבנת? ודוד בעצמו אומר "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים", אם לא הייתי מאמין באמונה שלמה בארץ חיים אז לא היה. ז"א, אדם צריך לדעת שהבטחון על האלהים במה שיעד בו הצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה ישלם לו למי שראוי לו וכן ישלם העונש למי שראוי לו מן הדין על המאמין, והבטחון על האלהים בזה מהשלמת האמונה באלהים, שהאמונה תהיה בשלמות, כמו שכתוב "והאמין בה'" האמנה שלמה "ויחשבה לו צדקה" ואמר "לולא האמנתי לראות בטוב בה' בארץ חיים". אז יכול אדם לזכות במה שאמרנו.

ש. לא שומעים

הרב: אתה אומר לבן אדם, אתה פונה לבן אדם ואומר, אני צריך הלוואה עשרת אלפים דולר, אז הבן אדם אומר לך אתה יכול לראות את זה סגור, אז אתה שואל אותו אבל מתי? למה לגיטימי, אם אתה יודע שהוא יודע שאתה דחוק על זה ואתה צריך את זה, אתה אומר סגור, פירושו שמעתי את כל הפרטים והענין סגור, מה אתה שואל מתי עכשיו? אתה לא מאמין שזה סגור בזמן שאתה ראוי לקבל את זה בשביל לסגור את הבעיה שלך, אז אתה כבר מתחיל לחטט, אז אתה לא מאמין במאה אחוז. שאלות של נהגי מוניות. אז לכן אמונה שלמה כשאדם בוטח שאמרו לו את הכן הוא יכול לישון כאילו זה בכיס - זה מאמין שלם. קשה נכון? על אדם אי אפשר לסמוך ככה, אבל על הקב"ה חייבים לסמוך ככה. זה המבחן שלנו, כמה אנחנו מאמינים. לכן מי שבוטח בה' אין לו שום פקפוק כהוא זה ממה שה' הבטיח. אבל יש טעות נפוצה, שאנשים חושבים שאם הם בוטחים אז הם יקבלו את כל מה שהם בוטחים, נגיד אחד יבטח שהוא ירויח מאה מיליון דולר, בסדר אתה יכול להמשיך לבטוח, מישהו יתחייב שמה שאתה בוטח אתה תקבל? יש דברים שה' הבטיח על זה אתה יכול להיות בטוח במאה אחוז, על מה שאתה החלטת שאתה רוצה לבטוח שזה לא מחויב, לא מהכתוב לא מהשכל לא מהסברא, אז כל הכבוד לך שאתה בוטח אבל אתה בוטח יותר על עצמך ממה שאתה בוטח על האלקים. אדם יבטח שהוא יגש פה לקיר וישתה מים, אז הוא ישתה מים? הוא יכול לשתות סיד. וכבר אמרנו, אם יהיה מצב שבן אדם יהיה במקום מדבר ואין שום מוצא בעולם שיגיע מים, והוא יודע שהוא עושה את רצונו יתברך או שהוא נמצא בשליחותו, והוא רוצה מאד להצליח במה שהוא עושה לכבוד השי"ת נטו, הוא לא צריך לדאוג שה' לא ימציא לו את מה שהוא צריך כדי לקיים את שליחותו, כמו אברהם אבינו שבדרך לעקדה נזדמן לו יצר הרע כמו נהר ולא אפשר לו לעבור הנהר, המים גועשים, אז הגיעו מים עד נפש אז אברהם פשוט פנה לקב"ה אמר רבש"ע, אני רוצה לעשות שליחותך והנהר מפריע לי, סלק את הנהר כדי שאוכל לקיים את רצונך. באותו רגע הקב"ה סילק את הנהר.
או שהלך רבי פנחס בן יאיר לפדות שבוי, והגיע לנהר בשם גינאי, ואמר לו חלוק מימיך, אז היה מו"מ בין הנהר לבין רבי פנחס, שהנהר אמר לו אני מקיים ודאי את רצון הבורא בזה שאני זורם, אתה ספק מקיים את השליחות לפדות את השבוי יכול להיות שלא תצליח בשליחות, אז מה פתאום שודאי יסור מפני ספק, אמר לו חלוק את מימיך בלי הסברים, אם לא אני מייבש אותך, חלק הנהר. אז מי שיודע בטוח במאה אחוז שהוא הולך לעשות את רצון הבורא במאה אחוז והוא כזה שלם באמונה, גם במצבים שהם לא נורמלים, זה לא הולך לפי הנורמה, יכול להיות בטוח שהכל ישתנה על טבעי. כי הצדיקים חיים מעל הטבע. המאמין, הבוטחים האמיתיים הם חיים מעל הטבע, אז בשבילהם טבע ונס זה בדיוק אותו דבר. ויש על זה מעשים לאין סוף.
מכל מקום, אדם שאין לו מדרגה אמיתית ויחשוב שהוא יכול לשכב כבר בבית ולחכות שהכסף ירד לו מהתקרה, אז הוא טועה. אמרתי ואל תשכחו את זה, בשביל שאדם יגיע לבטחון שלם ויהיה בטוח במאה אחוז, זה קודם כל אם הוא ינצל את הזמן הפנוי לעבודת הבורא עד שהזמן יהיה דחוס והוא ניצל את הזמן, אח"כ הוא יוכל להפחית מהעבודה וכו' וכו', אבל אם הוא מחליט ביום בהיר, אה איזה יופי יש שיעור בטחון אפשר ללכת לישון, הוא הולך לישון הוא שוכב במיטה ואומר לאשתו תעזבי אותך מהשטויות, איזה עבודה, יש בטחון, הולכים לישון, והקב"ה ישלח את הכל פה עד הדלת, אתה יכול להמשיך לישון ואתה לא תקבל שום דבר, אתה תקבל עונש גם. על מה אתה ישן? על מה אתה בוטח? אתה לא עושה עבודת הבורא בכלום אתה ישן. מילא אתה עושה רצונו אתה עושה את מה שהוא רוצה, בשביל זה אומר תבטח בי שאני יעזור לך בכל מכל כל, אבל אם אתה רוצה להתבטל בשם הבטחון אז זה טיפש וסכל. צריכים לזכור את זה, כן? אני לא כל יום אחזור על זה.
ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב, עכשיו אומרים לנו תקשיב טוב, אתה עושה מעשים טובים, כל הכבוד לך, אשריך שאתה עושה מעשים טובים, ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה, הוא כבר מבטיח לעצמו שמגיע לו גמול בעולם הזה ולעולם הבא על המעשה שלו שהוא עושה, אתה לא ראוי לך לבטוח על המעשים הטובים שלך, אך יטרח - צריך לטרוח כמו שאמרתי, לטרוח לטרוח במעשים טובים כל הזמן ללמוד תורה ומעשים טובים כל הזמן, וישתדל להודות לבורא על כל הטובות התמידיות שהוא מביא עליו, ולא לתקוות גמול עתיד, לא בגלל שהוא מקוה שעי"ז הוא יקבל גמול עתידי, שיתחייב לו במעשהו - שהקב"ה כביכול יתן לו על המעשים שלו, אלא הוא מודה לקב"ה על הטובות אז שזה לא יהיה בגלל שאתה מודה מודה מודה בתקוה שאז ה' יתן לך על המעשים שלך, אלא יבטח על האלהים אחר ההשתדלות לפרוע הודאת הבורא על גודל טובתו עליו, רק תהיה בטוח שהקב"ה הוא מיטיב ונותן טובות בגדול, זה תבטח. אבל אל תקווה שבתמורה למה שאתה עושה ואתה מודה על כל דבר שה' נתן לך זכות וכו', שזה יביא לך, לא לא הוא לא חייב לך, מה כן אתה יכול להיות בטוח ולבטוח? שהקב"ה גודל טובו הוא עצום והוא נותן, אבל אתה לא עושה בגלל תקוות הפרס, אל תעשה בגלל שיהיה שכר או לא יהיה שכר, תעשה בגלל שראוי לעשות, וה' בגודל טובו הוא יתן לך. ועל זה אמרו חכמים "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם". ז"א, שלא תחשוב שכמו ששכר שבעולם הבא אינו נמשך רק אחר חסד ורצון האל, כי באמת השכר של העולם הבא כבר למדנו קודם ואמרנו, הוא לא נמשך, זה לא בטוח שתקבל עולם הבא, זה רק אחר חסד ורצון האל, או אם תורה אנשים בדרך הטובה כמו שאמרנו, אז אל תחשוב שכן יהיה העונש שבעולם הבא כן יהיה העונש בעולם הבא שזה בעצם לא מגיע על המעשים שלך וזה לא הולך לפי חשבון העבירות לשך, אלא שזה רק מצד רצון הבורא בלבד, אתה יכול לבוא ולומר, רגע רגע, אם ה' לא משלם עולם הבא בהבטחה גמורה כי הוא לא חייב, וזה חסד הבוי"ת שהוא מחליט להעניק לבן אדם, נשאיר בצד את היורה את האנשים דרך הטובה רגע, אז אתה יכול להגיד אולי גם בעבירות אדם עובר עובר עובר אז לא משקללים כמה עשה עבירות אלא זה רצון הבורא להכניס אותו לגיהיני גיהנום או רצון הבורא לא להתחסד איתו, הוא אומר לא זה לא דומה, למה זה לא דומה? לכן אומר פה, "ויהי מורא שמים עליכם", ז"א מורא של עונש שלמעלה יהיה עליכם על כל פנים, שהעונש מגיע מן הדין, מן הדין, לא בחסד, לא בזכות, לא באופנים כאלה אלא מן הדין בעולם הזה ולעולם הבא ולא מצד הרצון האלקי. פה, כשאתה עושה עבירות זה אוטומטי מחייב אותך, אין פה מקום להתערבות, כי הקב"ה אלקי המשפט, וזה עובד אוטומט, ושכר הוא לא מחוייב לך, אבל מה כן? יש חסד אלקים, שהקב"ה נותן לך בחסד אחרי שאתה עושה את כל העבודה הראויה לפניו, או שאתה תורה את האנשים את הדרך הטובה, שמה זה לא צריך לבטוח בכלל, שמה זה בטוח שתקבל.

ש. לא שומעים

הרב: ודאי שמי שמחזיר אנשים בתשובה בטוח שהוא בן העולם הבא. בטוח! אתם חושבים שאני זיכיתי אנשים במניות באנציקלופדיה והבטחתי להם עולם הבא על חשבון מילה שלי, אוי ואבוי אם זה היה ככה, אלא על מה שהקב"ה הבטיח בתורתו, ומה שרבי עקיבא אמר במפורש, מובטח אני שבני בן העולם הבא שזיכה את הרבים, שמי שמזכה את הרבים ומחזיר יהודים בתשובה אז ודאי הוא מובטח לו שהוא מקבל עולם הבא.

ש. לא שומעים

הרב: גם אני בהתחלה עשיתי ככה ולא חזרו, אבל צריך להמשיך להתמיד, אני כבר ממשיך 35 שנה, אז בסוף חוזרים.

ש. לא שומעים

הרב: לא. הבן אדם רוצה לזכות את הרבים, הרי הוא היה יכול לא לשלם את הכסף, אז ז"א שהוא מאמין בזה והוא מבין את המעלה שבזה והוא רוצה לזכות את הרבים. אדם שיודע שהוא יקבל עולם הבא על זה זה לא מפסיד אותו. כשאדם קונה עליה לספר תורה הוא רוצה לזכות במצוה, מותר לזכות במצוה, והוא רוצה לזכות במצוה, למה לא? אבל שהמטרה של הבן אדם תהיה אך ורק בשביל שהוא יקבל שכר, ז"א לא מעניין אותו העבודה, לא מעניין אותו רצון הבורא, הוא אומר מה שתגיד לי אני עושה אני רוצה לזכות, ז"א אין לו ענין בעבודת הבורא, יש לו ענין בזכיה, זה לא, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס.

ש. לא שומעים

הרב: יקבל עונש עליהם, ויתנקה מהם ובסוף יקבל את שכרו.

ש. לא שומעים

הרב: בעולם הזה לא יתנקו, יתנקו שם. אין עבירה שלא מתנקה. גם מה שאתה חושב שלא מתנקה מתנקה. אמרתי שגם מה שאתה מכיר שכתוב בספרים ש' ז' ל' זה מתנקה. הזוה"ק אומר שגם זה מתנקה, למרות שיש מקום בזוהר שאומר שזה לא מתנקה, ע"י לימוד תורה ביגיעה ויגיעת בשר זה מתנקה, ע"י שמירת שבת כהלכה על כל פרטיה זה מתנקה. יש קיצור שו"ע של הרב גנצפריד שמביא את כל הדרכים שמנקים את העוון הזה, פרק שלם שמדבר מה הדברים ודרכי התיקון לעוון פלילי זה. והחזו"א גם התייחס לזה ואומר מה שאמרתי לגבי עמל התורה, שאם אדם עמל בתורה ביגיעת בשר אז כמו שהוא התחמם לעבירה הוא מתחמם בלימוד התורה, אז בזה הוא מתקן את זה. ורבינו יונה אומר באופן כללי, שכל דבר מעין הקלקול צריך להיותה תיקון, ואז ממילא הבן אדם יכול לתקן, ומה עוד שהוא מזהיר אחרים מהעוון הזה ודואג וכו' וכו'. יש, רק מה שמדובר זה שזה קשה מאד לתקן.

ש. לא שומעים

הרב: אמרתי גם שמירת שבת כהלכה אבל כהלכה

ש. לא שומעים

הרב: אם אדם היה זוכה ללמוד רק תורה כל הזמן

ש. לא שומעים

הרב: אנחנו עברנו את זה כבר לפני ארבעה חדשים, אתה באת באיחור.

ש. לא שומעים

הרב: כן, מה אני לחיי עולם הבא. קודם כל אני מודה לך על השאלה הנפלאה, זה אומר שרבינו בחיי צודק, כשהוא אומר שאין הבטחה לאף אחד לחיי עולם הבא אא"כ יורה את האנשים לדרך ה טובה, ועכשיו אני מקפיץ לך את הגמרא בבבא מציעא בדף פ"ה ע"ב, ששמה כתוב שרבינו הקדושה הלך להחזיר בתשובה את הנכד של רבי שמעון בר יוחאי, שקראו לו יוסי, ואת הנכד של רבי טרפון שקראו לו יוסי, שאני לא רוצה להגיד במה הם היו מתעסקים, או יותר נכון מה היו מתעסקות איתם, ובסוף שאלו אותו התלמידים שלו, רבינו, כאילו רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא מה חסר לך שאתה צריך להחזיר בתשובה לחפש כאלה אנשים שהדרדרו וכו' וכו' ולהחזיר אותם בתשובה, מה אתה צריך את זה, אתה גדול הדור, מה אתה צריך? אז הוא אמר להם, כל המלמד בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, הבטחה שמי שמלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה. וכל המלמד בן העם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזרה מבטלה בשבילו. שנאמר "מוציא יקר מזולל כפי תהיה", אם אתה מוציא יקר מזולל - אדם שהיה זול אתה עושה ממנו יקר, אז אתה תהיה כמו הפה שלי, מה שאני אומר בפה שלי אתה הכח שלך בפה שלך כמו בפה שלי, ואתה יכול לבטל גזרות.
אז פעם פגשתי את הרב קרייזוירט זצ"ל, הרב של אנטוורפן, והוא תלמיד חכם עצום, והוא ביקש ממני ברכה, אז אמרתי לו כבוד הרב צוחק עלי? אמר לי לא. ואמר לי את כל הגמרא הזאת, ואמר רבינו הקדוש עם כל מעלתו והכל רצה לזכות במעלות אלה שלא היו בו, ז"א, אין הבטחה לעולם הבא אא"כ יעשה עוד פעולות, אז אם רבינו הקדוש עושה כזה דבר, פירושו של דבר שזה מעלה שצריכים לקנותה. אז מה רואים? רואים שאפילו אם החזיר אדם אחד בתשובה זה נקרא מוציא יקר מזולל כפי תהיה.
וכשהרב שטיינמן יאריך ימים ושנים, כשבא אלי לביתי למרות שלא הסכמתי, אבל הוא הכריח אותי, הוא אמר גם אני רוצה זכויות. יש מישהו שמסתפק שיש לו זכויות? כל עולם הישיבות עומד עליו, הוא אומר אני רוצה גם זכויות, והוא אומר גברא דמרא סייעא, הוא אמר אני רוצה ללכת לגברא דמרא סייעא - אני רוצה ללכת לאדם שהקב"ה מסייעו. אז גדולי התורה האמיתיים יודעים מה הערך של זה, הטפשים מזלזלים, כי הם לא יודעים. אז לכן צריך להבין, שאם אדם מחזיר בתשובה זה מעלה שאין כדוגמתה. אדם כזה מובטח לו שהוא בן העולם הבא, אבל אם בן אדם עשה רק את החובות שלו כלפי בוראו, קיבלת שכרך בעולם הזה שאכלת, ששתית. אתם יודעים, הפסוק אומר "כל עמל אדם לפיהו", אז הגאון מוילנא אומר, שכל עמל אדם - הלואי שיספיק למה שהוא אוכל בפיו, כל העמל שאתה לומד תורה ומצוות והכל, הלואי שזה יספיק למה שאתה אוכל בפה, כי בשביל מה שאתה אוכל בפה אתה צריך הרבה זכיות שיתנו לך לאכול בכלל, מה זה בחינם אוכלים? אז אם ככה, אם אדם אוכל את שכר התורה והמצוות שלו בארוחת הבוקר ובצהריים ובערב, אז מה ישאר לו לחיי עולם הבא? זה בדיוק מה שאומר רבינו בחיי, כי כבר אכלת שכרך בעולם הזה, איזה עולם הבא אתה רוצה על מה, הרי לא תוכל להחזיר אחד מאלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות, על אחת אתה לא יכול לשלם גם אם ימלא פיך תהילתו ואתה תעשה כל מה שכתוב בנשמת כל חי, אם תעשה את כל זה וכל השירות ותשבחות של דוד המלך וכל זה, אתה לא יכול להחזיר לקב"ה טובה אחת בעולם הזה שעשה לך, אז על מה אתה רוצה עולם הבא? אז ז"א זה לא פשוט.
מפה מובן מה שכתוב שאפיקורוס אין לו חלק לעולם הבא, ושואלים למה אפיקורוס אין לו חלק לעולם הבא? מה הוא אמר? מה הוא עשה? אפיקורוס, אמר רב יוסף, כגון דאמר על התלמידי חכמים, מה יהנו לן רבנן, מה הרבנים האלה מועילים, יושבים ולומדים לעצמם ושונים לעצמם לדידהו קרי לדידהו תני, מה זה, מה זה עושה למדינה, צריך לעבוד, מה זה, צריך לסלול כבישים... מה זה, יושב כל היום מתנדנד, מה, מה, זה נקרא אפיקורוס, ואין לו חלק לעולם הבא. אה, חכמים גזרו דינו - אין לו חלק לעולם הבא, מה הוא יותר גרוע מרוצח? רוצח רצח ויש לו חלק לעולם הבא, הוא לא מפסיד את העולם הבא, הוא משלם על זה תשלום מלא אבל לא נפסד את העולם הבא, את הזכות לעולם הבא הוא לא נפסד, ולמה זה שאמר משפט אחד, מה מועילים חכמים, אין לו חלק לעולם הבא, למה? אז אמרנו קודם, שהגאון אמר כל עמל אדם לפיהו, והלואי שיספיק כל מה שאדם עמל בתורה ובמצוות בשביל שיהיה לו את האפשרות לאכול ארוחת בוקר, אז שאלנו, אז אם ככה מה ישאר לו לעולם הבא אם את הכל הוא גמר כאן? אז כתוב שבכל יום בת קול יוצאת ואומרת, כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, אז מה היא אומרת, שיש צדיק אחד בעולם, צדיק יסוד עולם שכל העולם עומד עליו, קוראים לו חנינא, חנינא רבי חנינא בן דוסא, ורבי חנינא בן דוסא כל העולם ניזון בשביל של חנינא בני, הצינור שלו מוריק שפע בכל העולם כולו, כל העולם כולו אוכל מהשביל של רבי חנינא בני, מי שמאמין שהצדיקים מפרנסים את העולם, אז הוא נהנה ממה שמפרנסים ואז הוא לא אוכל על חשבונו. אם אתה מאמין במעלתם של החכמים ובזכותם, אז אתה נהנה וניזון, אבל האפיקורוס אומר, מה יהנו לן רבנן, הרבנים האלה בלימודים שלהם מה הם מועילים לעולם, אז הוא כופר, הוא כופר בהזנה העולמית של הצדיקים שמזינים את העולם, אז הוא לא יכול ליהנות מזה כי הוא כופר בזה. אז ממה הוא ניזון? מהמצוות שלו. ממילא אם הוא אוכל על חשבון המצוות שלו לא נשאר לו כלום, אז אין לו חלק לעולם הבא. לא נשאר לו כלום, הוא אכל את הכל. אז ז"א, כל מה שאמרתי כרגע, כל המאמרים מתחברים יחדיו למה שאמר רבינו בחיי, עוה"ב אין הבטחה עליו אא"כ אתה עשית את מה שצריך עפ"י התורה, וה' החליט בחסד לתת לך, או אם אתה רוצה להיות בטוח ולא לסמוך ולחכות לחסד הבורא אלא לפעול במו ידיך, מה שנקרא, אז תורה את החטאים בדרך. אם תעשה ככה אז אתה מובטח להיות בן העולם הבא. הבנתם? אז מה שהעולם חושב ורואה, שפלוני הוא גדול בתורה ואלמוני הוא גדול בתורה וזה הוא גדול בתורה, אין הבטחה, רבינו בחיי לא חילק, הוא אמר התנאים שצריך שני פנים, שיורה את האנשים את הדרך הטובה או שימתין לחסד הבורא, הבנתם? זה נקרא ללמוד ולהבין ולא לחיות בדמיונות שלא נראה לי ותשמע זה מוגזם, איפה הבאת את זה וכן הלאה, כמו שרגילים אנשים שלא יודעים כלום להקשות קושיות כאילו הם עברו על כל הש"ס וכל הספרים והכל והם לא מבינים מאיפה הבאת את זה. אף אחד לא מביא כלום, כתוב. תקרא מה שכתוב, תבין מה שכתוב, ותאמין לפחות שרבינו בחיי שהיה אחד מענקים שהיו בעם ישראל יודע את כל הקושיות שלך ואת כל הגמרות שלמדת ואת הכל, הכל הוא יודע, ואחרי הכל הוא כתב לך במפורש מה התנאים. ועוד לא קם אחד בעולם ואמר שרבינו בחיי אומר דברים לא לענין.
אז לכן צריך לזכור, הנה אני חוזר, ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב שאדם עושה, ומבטיח לעצמו כבר שהוא יש לו את העולם הזה ואת העולם הבא על המעשים שלו ודאי מגיע לו, אלא יטרח וישתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו, כל הזמן, אבל לא לתקות גמול עתיד שיתחייב לו במעשהו, אך יבטח על האלהים בו אחר ההשתדלות לפרוע את הודאת הבורא על גודל טובתו, אז הוא עובד את ה' ופורע כל הזמן הודאות לבורא על גודל טובתו, אבל לא יבטח על האלקים, לא יבטח שהוא מקבל בטוח כל דבר ודבר בגין זה אלא שידע שזה חסד מאת השי"ת. וצריך להיות כעבד המשמש את הרב לא על מנת לקבל פרס.
והיה אחד מן החסידים אומר, לא יגיע אדם אל גמול העולם הבא במעשהו אם מדקדקים עמו בחשבון במה שהוא חייב לאלהים על טובותיו עליו, אבל בחסד האלהים עליו, רק בחסד, על כן אל תבטחו במעשיכם, ודוד המלך אומר "ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". למה אם אדם עשה למה צריך חסד? אתה תשלם לאיש כמעשהו זה חסד? אם הוא עשה דבר מגיע לו את מה שמגיע לו, מה זה אתה תשלם לאיש כמעשהו זה חסד? כי על מה שאתה עושה לא מגיע לך שום דבר, כבר קיבלת הרבה יותר ממה שאתה חושב לקבל, הרבה יותר.
אבל הפירוש השביעי, והוא בחסד האלהים על בחיריו וסגולתו בעולם הבא ברוב הטובות אשר לא נוכל לספרם, עכשיו אנחנו עוברים לחלק שכתוב שהקב"ה עושה חסד עם בחיריו - עם הנבחרים, וכאלה יכולים להיות רבים, ועם סגולתו זה היחידי סגולה, חסד האלהים על בחיריו וסגולתו בעולם הבא, כשהוא נותן להם את העולם הבא כבר, ברוב הטובות שהוא נותן את העולם הבא שלא נוכל לספרן, אתם זוכרים בשיעור הקודם אמרתי לכם, רשב"י אומר, מאן דמזכי לחייביא אין קץ לשכרו - מי שמזכה את הרבים ומזכה את החוטאים להחזירם בתשובה אין קץ לשכרו. אז כמה שתגיד שכר תוסיף עוד לאין ספור, תוסיף עוד לאין ספור, כמו שכתוב פה, "חסד האלקים ... ברוב הטובות אשר לא נוכל לספרם", הנה הוא אומר כמו רשב"י. עכשיו אני שואל אתכם, בן אדם היה צריך לקפוץ עכשיו ולא ראיתי אף אחד קופץ, ולומר טוב, איך אני עושה את זה עכשיו? נו איך? אם היו מודיעים פה שאפשר לזכות בדירה בקיום שלשה תנאים, אם תקיים שלשה תנאים תזכה בדירה, לא זכייה אחת מתוך אלף עשרת אלפים, אתה מקיים את שלשת התנאים אתה זוכה בדירה, זה תלוי בך זה לא תלוי בהגרלה, יש מישהו שהלא היה עומד לומד את הדברים טוב טוב וכו' וכו'? לא ראיתי אף אחד קופץ, מסתכלים עלי,

ש. אתה לא מאמין בזה

הרב: מה אתה לא מאמין, אתה הולך לעבוד בשביל שלשים שקל שעה, אתה מאמין בעצמך שאתה מוכר שעה בחיים שלך בשביל שלשים שקל? בשלשים שקל בשעה אתה מאמין? אני שואל אבל שאלה שווה? שווה? שווה למכור שעה בשלשים שקל? אתה מכרת את החיים שלך נגיד במאתיים אלף דולר, אתה מאמין? מכרת את כל החיים שלך במאתיים אלף דולר שהלכו, אתה יודע איפה, פותחים את המים, נו מה נשאר, אז בשביל מה באת, מה אתה בעל חי? מה אתה בעל חי?

ש. לא שומעים

הרב: מה פתאום,אני החלטתי להחזיר? בכלל לא החלטתי להחזיר, לא ידעתי בכלל את המילה להחזיר.

ש. לא שומעים

הרב: לא לא לא, אל תגיד עלי דברים שאתה לא יודע, כמו ששאלת תמשיך לשאול. אני קראתי וראיתי שאנשים לא עושים מה שכתוב, כי אני לא הייתי דתי, ואני הייתי רואה דתיים, וכשאני קראתי ראיתי שאני רואה משהו שבעצם הדתיים בעצמם לא מקיימים, אז הלכתי לדתי ואמרתי לו תשמע, למה אתה עושה ככה, אומר ככה, אמרתי לו מה ככה כתוב אחרת, מאיפה אתה מביא את זה, אמרתי לו אני אביא לך ספר, הבאתי לו ספר, מי כתב את זה, אה זה אשכנזי, זה לא זה אשכנזים אנחנו תימנים, הוא לא יודע מה לענות לך הוא אומר לך מי כתב, הוא לא יודע כלום, אנשים עושים ברוטינה מה שהם גדלו מאז שהם קטנים, אתה יודע באים מתנדנדים עושים ככה הולכים, הוא לא יודע, הוא לא קרא ספר בכלל, לא יודע. והתחלתי להגיד לאנשים, למה, זה כאילו אתה רואה עכשיו בן אדם הולך בכביש ויש סכנה, אתה לא תגיד לו? מה אתה צריך להיות דתי בשביל זה? לא צריך להיות דתי, הבן אדם הולך למות, אתה קורא את הספר ואתה רואה מה אסור ומה מותר, ואתה אומר הם עושים מה שאסור והם מתכוונים לעשות מה שמותר והם לא יודעים שזה אסור, אז התחלתי להגיד להם, והתחלתי ללכת עם הספר, הולך עם הספר לכל מקום. ואדם שואל אותי שאלה טוז אני פותח לו, ואני רואה בן אדם שלא זה אני מראה לו, אתה מבין? וככה יום אחרי יום והתחילו להתקוטט איתי אנשים ומי אתה, ואני הייתי עם קוקו כשהייתי מסביר להם, כן, שתבין, וככה הייתי מסביר ואומר ואומר ומסביר, ואמרו אתה יודע מה, אם אתה גבר בא תשכנע את האח שלי, נראה אותך, נו יאלה בא הולך מדבר איתו משתכנע, אומר אתה יודע מה בנראה אותך יש לי עוד ואח"כ ככה ואתה יודע מה, נביא עוד כמה חבר'ה וככה ככה התחלנו לאט לאט לאט לאט והלך וצמח והתפתח וכו' וכו' וכו' בלי לתכנן בלי לדעת בלי שום דבר, שום דבר. אני הייתי מחזיר כבר בתשובה אנשים בכמויות שאני עוד לא ידעתי שאסור להשחית את הזקן בתער. והייתי משחית זקן בתער ולא יודע, למה כי עוד לא הגעתי לדף הזה. אתה מבין? זה

ש. אנירוצה להחזיר בן אדם זה קשה

הרב: קשה מאד, אם אתה רוצה, היה לי ספר ששבע שנים הייתי הולך אליו כל יום עד שהוא החליט לחזור בתשובה קצת, חלקית, אז מה, מה אתה חושב שזה בא ביום אחד? זה לא בא ביום אחד. אבל הקב"ה יורה חטאים בדרך, הקב"ה מורה לך את הדרך, תלך תעלה על הדרך הנכונה, והקב"ה יוביל אותך. אין תכניות ואין תכנונים, מה זה תכנונים, אני רוצה להיות מחזיר בתשובה, מה זה ככה עושים, אני רוצה להיות, אז אתה מחפש את הלהיות, אתה לא מחפש את המעשה עצמו. אבל בן אדם צריך להחליט, אם יש דרך לקנות את העולם הבא בטוח למה אני לא אעשה את זה, שיקפוץ איך עושים.

ש. מה התנאים?

הרב: התנאים, הנה עכשיו אנחנו לומדים.

ש. לא שומעים

הרב: ודאי, אדם שלוקח דיסקים של ארגון שופר ומחלק אותם לאנשים הוא ודאי מחזיר בתשובה, הוא ודאי מחזיר בתשובה.

ש. לא שומעים

הרב: ודאי, מה זה פעל, זה פועל ויפעל ולא יפסיק ושידורים חוזרים, למה יש פה שידור ישיר? למה יש שידור חוזר? זה פועל, מה אני אשקיע בדבר שלא פועל? אבל אנשים אין להם שכל, למה אין להם שכל? כי גם אם אתה לא מסוגל תתחבר לפרויקט, תהיה חלק ממנו, יש הרבה חלקים בתוך הפרויקט בשביל להוציא אותו לפועל, אז אם אתה שותף בזה אתה חלק בזה. נגיד עכשיו אנחנו הולכים לעשות איצטדיון, ואצטדיון זה זיכוי הרבים שאין כמוהו וקידוש ה' שאין כמוהו ויהיו שמה ארבעים אלף איש במקום ועוד יצפו כך וכך לאין סוף, וגם בהמשך לאחר מכן, וכו' וכו' וכו', העלות נגיד של האצטדיון עם כל ההוצאות בסביבות מיליון וחצי שקל, מאיפה אני יודע? כי איצטדיון טדי עלה מיליון שקל פלוס קצת, אז זה ארבעים אלף זה כפול, ההוצאות חוזרות עליהם פחות או יותר אבל זה דורש קצת יותר, אם כל אחד יקח מנית זכות להיות שותף באצטדיון באלף שקל, הוא יהיה חלק מהאלף חמש מאות שעשו את האצטדיון. אז זה שווה או לא שווה? אז הנה ב"ה יודעים אני חלק מפרויקט, אנשים פה בנו בית כנסת בתוך שבועות, את הקטן בנו תוך שלשה ימים מההחלטה, אח"כ החליטו את זה תוך שלשה שבועות עומד הבית כנסת שאנחנו יושבים בו, כי החליטו, אבל מה, מנית זכות מטר אחד מתוך הבית כנסת הזה 2500 שקל, אז כל מי שיתן את ה-2500 שקל כנגד כל שיעורי התורה, כל התפילות, כל הדברים, הוא שותף כל היות הבית כנסת. מניה דופקת כל יום, כמה שיותר אנשים לומדים באים מתפללים הכל קוראים זה, כל הזמן המניה שלך דופקת, ברגע שאמרו לי את זה על המקום אמרתי בא תקח כסף, תיק נתתי יש לי מניה, שלום. למה אני צריך מניה, אני בעצמי נותן פה שיעור, כן אבל השיעור שלי זה רק שלי ומה עם השיעורים שאחרים מוסרים פה? זה לא שלי, עכשיו זה גם שלי. אז כל מה שעושים פה וכל מה שמרבים תורה וכל מה שזה זה גם שלי. זה להיות חכם, להיות שותף, הנה זה לא בזבוז שלי עכשיו, זה לא שלי, בית כנסת לא שלי, מה זה לא שלי זה כן שלי, אני יכול להחליט שזה שלי? אני שותף, אם אני שותף אז זה גם שלי. אם נותנים לך אפשרות להיות שותף איך אתה לא קופץ על זה, זכויות לנצח בלי הפסקה כל הזמן. אנשים משקיעים בשטויות, במקום להשקיע בחיי נצח משקיעים בשטויות.
אז לכן כל בן אדם צריך לראות איך הוא עושה, להיות חכם. עולם הבא אפשר לזכות, ויחסית זה לא, רק אדם אומר מי אני, מה אני, איך אני יכול, מה אני אין לי פה לדבר, אני לא יכול לשכנע, פעם ניסיתי לשכנע מישהו כמעט נתן לי סטירה, עזוב אותך אני לא רוצה להסתבך, תן לי מה שאני וזה, לא מותק, לכן כתוב בהוכח תוכיח אפילו אם יגער בך, אפילו אם יקלל אותך, תמשיך עד שיבוא להכות אותך, שמה אתה פטור, אבל אתה לא הפסדת כלום על ההוכחה אתה עוד יכול לקבל את הגן עדן שלו אם הוא לא יזכה בו והוא יקח את הגיהינום שלך. אז אין הפסד רק רווח, אין הפסדים, בתורה אין הפסדים רק רווח, כי ה' משלם על ההשתדלות, לא התוצאה, כי את התוצאה ה' מביא, את ההצלחה בסוף זה ה' מחליט אם זה יהיה או לא יהיה, אבל על ההשתדלות זה תלוי בך, אז לכן מה אכפת לך להשתדל? מה אתה אומר זה יצליח או לא יצליח, מה זה משנה אם תצליח, מה זה משנה?

ש. לא שומעים

הרב: הבנתי, במצוות שהן מן התורה חייבים להוכיח, במצוות שאנשים לא מכירים שזה מצוות דרבנן, ואנשים לא מכירים את זה, ז"א אצלהם הדבר הזה ברור שזה אתה מקשקש כאילו לא קיים כזה דבר, אז בדברים כאלה לא צריך להוכיחם. אבל במצוות שהן מן התורה צריך להוכיחם אפילו שלא ישמעו.

ש. הזמרים

הרב: הזמרים חובה להוכיח ויצאו כל גדולי ישראל בפסק, פסק הלכה שצריך להגיד את זה ולהרחיק מהם לגמרי.

ש. זה דאורייתא?

הרב: זה יש בזה עבירות דאורייתא. כן. היהרג ולא יעבור של העריות שהם עושים, לדוגמא אתמול יניב מרחיק משיח הופיע במסעדה בריקודים מעורבים אתמול במסעדה בירושלים ושם את אחיו בשער בכניסה לשמור שלא יכנסו, ושלחנו מי לצלם וצילמו לנו את זה, והתצלומים וההסרטה בדרך. אז ז"א, המזוייפים האלה עושים עבירות בסתר אבל ה' יפרסמם בלוי. אז יש בזה איסור עריות, שרוקדים גבר ואשה יחדיו זה איסורי עריות. אז לכן מצוה לפרסם את הפושטים האלה.
אז עכשיו כתוב פה, ובחסד האלהים על בחיריו וסגולתו בעולם הבא ורוב הטובות אשר לא נוכל לספרם, מה אופני יושר הבטחון על האלהים בו, מה האופנים שנלך בבטחון באופן ישר על האלהים, שימו לב, שיתעסק בסיבות המגיעות אותו אל מדרגות החסידים הראויים לזה, מי זוכה להיות בן העולם הבא? החסידים הראויים, אז תתעסק, אומרים לך, בסיבות שמגיעות אותך אל המדרגות של החסידים הראויים לזה, אז יש סיבות שהן מגיעות ומביאות אותך אל המעלה של החסידים האלה שראויים לחיי העולם הבא, מאת האלהים יתברך בחסדו, גם זה בחסדו. והוא שינהג במדות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה, כי אם אתה מחובר לעולם הזה ולחמריות אתה לא תוכל להגיע למעלה של חסיד שרוצה לעשות את רצון הבורא ולהשיג את העולם הבא, כי אם יש לך אהבת העולם הזה בליבך אין לך אהבת העולם הבא, אז ממילא לא תשאף כל כולך להגיע לשם, כי אתה לא רוצה להפסיד את העולם הזה, אז איך תשיג את העולם הבא? לא יכול להיות. לא יכול להיות שלאכול עפר וללמוד תורה רוחנית נצחית בשבילך זה יהיה שווה. אם זה שווה אז אתה לא מבין מה זה עולם הבא, ואם אתה לא מבין מה זה עולם הבא על מה תשאף? אז הוא אומר, מידות צריך לנהוג במידות אנשי הפרישות אשר מואסים בעולם הזה ולהוציא אהבתו ובחירתו מליבו, להוציא את אהבת העולם הזה והבחירה שלך בעולם הזה מליבו, צריך להוציא, לא רוצה עולם הזה, לא רוצה, מה זה לא רוצה? לא לשבת על כסא? לא לישון? לא לאכול? לא רוצה? לא, כל מה שצריך להשתמש בעולם הזה לצורך העולם הבא להשתמש, צריך לישון מה שצריך לישון, צריך לאכול מה שצריך לאכול, צריך מכונית למה שצריך, צריך בית למה שצריך, צריך משרד למה שצריך, כל הכלים שאתה צריך בשביל להביא לעבודת הבורא, צריך מחשבים, צריך צריך, צריך מצלמות צריך צריך, כל מה שצריך מהעולם הזה, הכי טוב שצריך שיעבוד הכי מהר והכי טוב, הכל צריך בשביל העולם הבא, אין שום בעיה, אבל לא כקרנית, לא יעני בשביל זה ובסוף אתה לוקח את זה לענינים של העולם הזה, אתה משקר את עצמך. אבל אם אתה לוקח כל מה שהקב"ה העניק לך, כל היכלות, כל הכשרונות, כל הכלים לעבודת הבורא, אז אתה מוציא מליבך אהבת העולם הזה ומשתמש איתו פלטפורמה להשיג את העולם הבא.
וימיר את כל האהבות של העולם הזה באהבת הבורא יתברך ולהמסר אליו - להיות מסור במסירות נפש לבורא יתברך, ולהשתעשע בו, להיות שמח שאתה עובד את הבורא, לא כמו אחד הולך למסעדה מבסוט הוא הולך לאכול, מבסוט, מה אתה מבסוט? מה יש פה? מה יש פה? תאכל סנדוויץ תגמור יאלה סע, מבסוט. אדם נכנס לתחנת דלק צריך למלא דלק, מבסוט, איך אני אוהב את הריח של הדלק של הבנזין, והוא נשאר שמה רבע שעה, שים שים עוד, שים עוד, מה שים עוד, מלא פול טנק סע, שים שים שים אני נהנה, בן אדם נכנס למסעדה אוכל אומר שים עוד שים עוד, מביאים לו יש עוד משהו, תביא תביא רגע ארת התפריט עוד פעם, שים שים, רגע רגע תביא בוואריה, מביאים בוואריה, תביא גלידה, תביא אתה יודע קפוצ'ינו קפוצי'נו, תביא תביא, תביא גם משהו לדרך, מה זה, אשאדה. אדם מגושם. אם זה לעבודת הבורא, בשבתות וימים טובים אדרבא, צריך להתענג, לאכול מאכלים משובחים, להשקיע, צריך תבשיל נוסף על יום חול, צריך ב יום טוב עוד יותר וכן הלאה, בטח לכבוד הבורא, זה המצוה להתענג. ה' רוצה אכלו משמנים, אבל זה לצורך מצוה, אבל ביום חול הוא הולך, יושבים אנשים בפאבים, בברים, במסעדות, ומשלחי רגל השור שמים את הרגליים ככה, מתמדדים ככה, וזה ככה, הסיגריות זה ופפפפפ כל העולם רואה פפפפ ועושים טבעות פח פח, ואתה מבין, מה זה מחזיקים את העולם הגלובוס בידיים שלהם, כולה אוכל פיתה עם חומוס עושה מזה מי יודע טייס פנטו. אנשים מסכנים, כי זה מה שיש להם, מה יש להם, מה הם יעשו, אין להם מה לעשות. אז הוא אומר, צריך להמסר אל הבורא ולהשתעשע אליו ולהשתומם מהעולם ויושביו, אז שתי פירושים יש להשתומם כמו שציירתי עכשיו, איך אנשים מבזבזים את החיים על כוס קפה יושבים שעתיים, תביא אספרסו והוא יושב על האספרסו שעתיים. והול, כן כזה פיצי, והולך לאיך קוראים לו לפאב לשתות בירה ומשלם פי חמש, תקנה בקבוק ארגז תקנה, שב בבית זכת את כל היום. יש כאלה שקוראים להם יאקב יאקב, מה זה יאקב? אלה ששותים יין ארק קוניאק בירות, יעקב, בכרם הימנים יש כאלה שבאים לזעטט אז קוראים להם מורי יאקב, שתיינים. אז ז"א, בן אדם צריך להבין, צריך להשתומם מהעולם ויושביו, וצריך גם להיות שמם מהם, להשאיר אותם איפה שהם ואתה תעשה מה שאתה ריך לעשות. אז אם בן אדם יעשה ככה יש לו כבר הכנה להשיג את חיי העולם הבא, כי הוא רוצה את הבחינה של העולם הבא כבר בעולם הזה.

ש. לא שומעים

הרב: קיצור דבר ברור, אתה רוצה לקנות מכונית יותר טובה ולהשתמש בה גם לדברים שלך, נו אז מה אתה רוצה עכשיו לשאול, האם זה מותר אפשרי רצוי או מה

ש. אם זה גם במסגרת המותר

הרב: הכל מותר, זה לא איסור, אבל אם אה מבזבז כוחות והכל בשביל הנאות העולם הזה, אבל אתה לא משתמש עם זה בשביל להשיג את העולם הבא, אז חבל שאתה לוקח את האוטו בשביל לטייל.

ש. אני לא אומר לטייל

הרב: אז מה תעשה? אבל למה לנסוע לעבודה ולחזור?

ש. בכלל

הרב: בכלל, ז"א לנסוע לעבודה ולחזור, כי אתה לא מטייל אז אתה, אז עכשיו נשאלת השאלה, אז עכשיו את הצריך ריפוד יותר ופה ושם ופוזה וכו' וכו' כי אין סכנה במרחקים שאתה נוסע ולא מחייבים אותך באיזה רכב כזה, זה גם לא רכב שנתקע אחרי הקודם, רק מה אתה רוצה לשדרג את עצמך, הכסף הזה ששדרגת את עצמך, הכסף הזה ששדרגת השאלה למה היה יכול לשמש, אם היית יכול לקנות איתו עולם הבא או כסא יותר טוב שאתה תעשה ככה בנסיעה ככה יותר ככה, אתה מבין, זה השאלה, אם זה שווה או לא שווה, אתה תחליט לבד. אם אתה עושה את זה כי אתה נוסע למרחקים כל יום, פעם פה פעם שם פעם פה פעם שם, ואתה צריך להספיק ולהגיע בטוח ומהר ונגיש בלי להתקע בלי מוסך בלי בלגנים ואתה עושה את זה לצורך זה אין שום בעיה.

ש. לא שומעים

הרב: אין איסור לקחת יותר נח, אבל השאלה אם אתה רוצה להיות נח בעולם הזה או נח לעולם הבא, זה הכל, על חשבון הנח בעולם הבא היית יכול פחות נח בעולם הזה. למה הרב שטיינמן וכל הצדיקים האמיתיים, למה הם גרים בדירות הכי פשוטות, אין ספות קודם כל סליחה טעיתי, כמעט אמרתי, יש להם מיטה של הסוכנות, אתה מבין, וכסא הכי פשוט ובלי משענת וריפוד וכלום, כלום כלום, למה מה, יש להם בעיה להוציא עוד כמה שקלים, גם זה לא שלהם הכסף, בלאו הכי נותנים להם כל מה שהם רוצים וכל מה שהם מקבלים מחלקים לאחרים בשביל לזכות את הרבים ולהציל יהודים ולעשות הלאה, כלום, הוא אוכל ככה חמישים גרם ליום, הרב שטיינמן פירורי לחם, פירורי לחם, כן, הקירות של הבית מתקלפים רוצים לסייד הוא אומר לא צריך. אז למה? למה? למה? הוא לא רוצה ליהנות מהעולם הזה כלום כי כל גרוש כל דבר אפשר להפוך אותו לעולם הבא, אז מה צריך איך קוראים לו, מה צריך? אה יבואו אנשים ויגידו מה זה, איך זה, אני רואה שהפרצוף שלו עקום אני צריך לעבוד? אני ריך להפסיד את העולם הבא? תעקם את הפנים שלך כמה שאתה רוצה. זה אלה אנשים שגדלו במשך דורות ראו איש מפי איש וחיו ליד האנשים האלה שחיו ככה כל ימי חייהם. אתה מבין? אז זה החשבון, אם ריש לקיש אמר "ועזבו לאחרים חילם" על שהוא השאיר חבילה פטרוזיליה בעולם הוא אמר ועזבו לאחרים חילם, כמה הוא השאיר? אתה מבין זה היה קשה לו מאד הדבר הזה, אז על מה קשה לו? על המחיר של הפטרוזיליה שעולה שקל? לא על השקל, על הזמן שהוא השקיע להשגת השקל שלא ניצל את זה שהיה יכול להשתמש בזמן הזה לתורה ולעבודת הבורא. החשבון של הזמן שהוא בזבז על זה. אז זה אנשים שיודעים להוקיר את העולם הבא ואת הזכות שנותנים להם להיות פה בשביל להשיג עולם הבא, ומה הם עושים כל היום? מנסים לנצל את העולם הזה להרויח כאילו, ליהנות ליהנות. אדם אם עושה מצוות באמת, משתעשע בקב"ה, הפוך, אין הנאה יותר מזה שאתה יודע שאתה עושה את הדבר האמיתי והנכון אין שמחה יותר מזה, והתורה מקפידה שאם אתה עושה מצוות בלי שמחה אתה תקבל עונש. תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה מרוב כל, אפילו אלה שבצער צריך בשמחה, אפילו ברוך דיין האמת צריך בשמחה. אפילו ברוך דיין האמת צריך בשמחה. מי שנתן לקח, כמו שנתן בשמחה לקח בשמחה. אחד השאיל לך מכונית מייבך, אתה מקבל אותה בשמחה, הוא בא אחרי שנה אומר תחזיר, צריך להחזיר לו בשמחה, מה אתה עצוב זה שלך? נהנית? תשמח, עכשיו הוא בא לקחת. למה אתה לא שמח? זה שלך, מה נהיית בעלים על זה? אבל אדם לא זוכר כל הזמן שהרכב שאול, הוא כבר נוהג בו מנהג בעלים, אז קשה לו אח"כ כי כאילו לקחו לו, לקחו לו. נתנו לך בן, נתנו לך בת, זה בהשאלה זה פקדון, יום אחד יקחו אותם, תהיה מוכן, תהיה מוכן, זה רק בהשאלה. זה רק בהשאלה. אם אדם חי נכון אז הוא חי בשמחה על כל דבר שלא יבוא בשמחה. שבתך ומשענתך המה ינחמוני אותו דבר. כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אקרא ובשם ה' אקרא, אותו דבר. לא משתנה כלום, ככה צריך להיות האדם, צריך לעבוד על זה, ולא להגיד, צריך לעבוד עלז ה. תלמידי חכמים שמודיעים להם שהאשה נפטרה בשבת, הם לא בוכים, השבת ממשיכה כרגיל. הרב קנייבסקי יחיה לאורך ימים ושנים, כשהודיעו לו שהרבנית נפטרה המשיך לשבות את השבת רגיל, רגיל, רק בהבדלה אחרי הבדלה אמר קדיש ואז הוא בכה. כל השבת רגיל, כאילו היא במטבח. מה חשבת, מי שמתכונן לכל דבר אין הפתעות, הוא יודע איך להתנהג בכל מצב, כמו שמכינים חיילים לכל מצב, אני מקווה כן, אז ככה צריך להיות מוכן בחיים כמו חייל לדעת מתי שיגיע מה שיגיע צריך להיות מוכן לכל מצב.
אז לכן נסיים בקטע המלבב הזה, ומחר אנחנו נלמד דברים גדולים מאד, אני ארחיב לכם קצת את הענין של זיכוי הרבים בשביל שתדעו בעזרת ה' איך אפשר לזכות, הוא רצה לדעת איך משיגים את הדברים, הנה. אז כתוב כאן, אבל הפירוש של החלק השביעי והוא בחסד האלהים על בחיריו וסגולתו בעולם הבא ברוב הטובות אשר לא נוכל לספרם, מה החסד של האלקים על הבחירים שלו והסגולה בעולם הבא שהוא נותן להם רוב טובות שאי אפשר לספרם, מה האופן ויושר הבטחון על האלקים בו, זה שיתעסק כל אחד מאיתנו בסיבות שמביאות אותו אל מדרגות החסידים שהם ראויים לקבל מהשי"ת בחסדו את העולם הבא, ומהם? שינהג במדות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה, מואסים בעולם הזה, למה מואסים? כי אם יבוא אפילו בן אדם חינני ונחמד וימשוך אותך מדבר שאתה באמת רוצה אותו, אתה צריך למאוס בו, נכון? אתה צריך להגיד סלק את היד שלך, תן לי ללכת, תן לי ללכת, ואם העולם הזה מושך אותך מושך עם כל התאוות שיש בשביל שלא תלך לכיוון שה' רוצה לעולם הבא אתה צריך למאוס בו ולהגיד, תעזוב אותי, צריך למאוס בו, צריך למאוס בעולם הזה ולהוציא את האהבה ואת הבחירה של העולם הזה מתוך הלב שלנו, ולהמיר את זה לאהבת הבורא יתברך להמסר אליו במסירות נפש להשתעשע בו ולשמוח ולהשתומם מהעולם ויושביו, יש שני פירושים, גם להשתומם איך העולם מפסיד את העולם הבא, כמו שרשב"י כשיצא מהמערה וראה אנשים שעובדים באדמה, אמר מה, עוזבים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה? נתן עיניו בהם והפך אותם לגל עצמות. לא יכול היה לסבול שיש אנשים שמבזבזים את החיים על דברים כאלה. ולהתשומם מהעולם ויושביו זה גם להיות שמם מהם, להתרחק מאלה שהם