מדוע הקבלות לא מחזיקות מעמד? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

הפעם די לגזרות ולצרות

ולגאולת כל עם ישראל במהרה בימינו אמן ואמן

רבי אליעזר אמר לתלמידיו שוב יום אחד לפני מיתתך

אמרו לו וכי יודע אדם איזה יום ימות

אמר להם כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר

ונמצאו כל ימיו בתשובה אם הוא יעשה ככה מאחר והוא לא יודע מתי ימות יכול להיות שהוא ימות מחר וישוב היום

ונמצא שכל ימיו הוא יהיה בתשובה

אבל נשאלת השאלה רבי אליעזר היה תנא קדוש ותלמידיו תנאים

מה הצורך בזה לתלמידים שלו? תשובה זה לחוטאים

מה הוא צריך ללמד אותם את זה?

אלא למדנו מכאן שגם האדם הגדול יש לו להיות כל ימיו בתשובה

כי האדם באשר הוא אדם

עלול לחטא על כל צעד

כמו שאומר רבנו יונה

והנה אנשים צדיקים וישרים בליבותם

שאגה להם כלווי תמיד במחשבותם

והנהמו על חטאיהם כנהמת ים

ועל אשר קצרה ידם בעבודת השם.

אז על מי מדובר?

רבנו יונה מדבר על אנשים צדיקים וישרים

לא סתם ישרים בעיני הבריות, בליבותם.

מה קורה הם כאלה?

יש להם שאגה כמו לביא

תמיד במחשבה והם נוהמים על חטאים שלהם.

איזה נהמה כמו הנהמה של הים, של הגליל.

על מה הם נוהמים?

על מה הם שואגים?

על אשר קצרה ידם בעבודת השם.

לא שהם עושים עבירות, חלילה.

קצרה ידם בעבודת השם. לא עושים מספיק כראוי.

והפלא הוא שאנחנו דווקא בשלווה

לא מודאגים ולא מוטרדים.

ואנחנו לא מרגישים בכובד החטאים.

וזה עוד כי רחקנו מלדעת את דרכי התורה ומה נדרש מעימנו,

ועל כן בטלה ההרגשה שלנו בחטא.

עבר אדם עבירה

בשנה בה.

נעשית לו כהיתר.

רוב התורה אצלנו כהיתר.

רק כאשר אנחנו מורגלים בקיומו,

הוא בעינינו הנדרש.

זאת אומרת, יש לנו סדר יום פחות או יותר בכל השנה.

זה מה שאנחנו רגילים לקיים, זה בעינינו מה שצריך.

ומה שלא הורגלנו,

אנחנו לא חשים שנדרש מעימנו.

לכן, בן אדם לא מרגיש בחטאים שלו,

כי הוא חושב שהוא עושה את כל מה שצריך.

ייתכן שיהיו דברים גדולים וחמורים

מבעינינו כאילו בכלל לא נכללים בתורה.

כתב רבנו יונה בשערי תשובה,

ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת השם,

ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

אומר רבנו יונה,

אנשים

שלא לוקחים פסק זמן

לערוך מחשבות ולהתבונן תמיד ביראת השם,

מה עשינו, מה צריך לעשות, מה חסר, מה להשתפר,

מה לתקן,

איך להתעלות.

אנשים שלא עורכים מחשבות להתבונן תמיד,

על אלה נאמר, ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

מה זה ותהי יראתם אותי?

הם יראים את השם,

זה לא אנשים פושטים ברחוב,

הולכים, עושים מה שהם רוצים.

זה אנשים יראים,

אבל כל המצוות שלהם זה מלומדה,

כי הם לא עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת השם.

אז היראה שלהם,

יש להם יראה, אבל מלומדה.

חייב כל אדם

לערוך מערכות מחשבה,

להתבונן ביראת השם,

כדי לקיים מצוות היראה,

כי בלא זה,

אף אם תימצא בו יראה,

לא תהיה אלא מצוות אנשים מלומדה.

אז שמא נאמר, אולי זו מידת חסידות שרבנו יונה מדבר עליה,

ואולי זו לא חובה?

לא,

טעות, מי שחושב שזו חסידות ולא חובה,

טועה טעות גדולה, כי יש בזה עונש מפורש.

עונש מפורש.

ויאמר אדוני,

יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני,

איזה תפילות, איזה ניגונים, איזה.

אבל ליבו

רחק ממני,

ותהי יראתה מותי מצוות אנשים מלומדה,

לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה, הפלא ופלא.

יבא ביי, מכות על גבי מכות.

שלוש פעמים הפלה.

על חורבן הבית נאמר רק פעם אחת.

וכאן שלוש פעמים נאמר.

הנה לפנינו עניין חמור,

שנדרש מאיתנו,

ואנחנו בכלל לא יודעים מזה כלל.

אנחנו לא יודעים שהתורה כוללת עניין זה בעבודת האדם, לערוך מחשבות

ולהתבונן ביראת השם תמיד.

מי לוקח פסק זמן, שעה ביום, להתבונן ולבדוק מה מצבו הרוחני,

מה צריך לעשות, מה להשתפר,

מה לעלות,

מה לתקן, מה חסר, מה עוד לא למד,

וכן הלאה.

שנינו באבות.

בן עזאי אומר,

הבי רץ למצווה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה,

שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה,

ששכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה.

על זה כותב רבנו יונה שמצווה גוררת מצווה זה מכוח הטבע הוא.

זה הטבע.

מצווה גוררת מצווה זה טבע.

זה לא איזה זכות, איזה פרס או איזה משהו, זה טבע.

איך זה עובד?

כשעושה אדם מצווה אפילו קטנה,

פעם אחת,

בזה הוא מתקרב אל השם

ומרגיל את רוחו לעבודתו.

ונקלה בעיניו לעשות מצווה אחרת שיש בה טורח כנגד הראשונה,

מפני שכבר הורגל טבעו למלאכת המצווה.

אדם

עושה מצווה.

ברגע שהוא עושה מצווה, אמרנו שמצווה גוררת מצווה מכוח הטבע.

אז איך הוא ישנה באותה מצווה?

הוא ישנה באותו דבר.

אבל כיוון שהוא הרגיל את רוחו לעבודה הזאת ולעשות את המצווה הזאת כך,

אז זה נקלה בעיניו לעשות מצווה אחרת שיש בה טורח כנגד הראשונה.

מפני שכבר הורגל טבעו למלאכת המצווה.

אז האם זה נקלה או נקלה?

אז לפי מה שאנחנו מבינים, אם בן אדם עושה מצווה והוא מתרגל ומתקרב לבורא,

הרי שיהיה לו קל גם אחר כך לעשות מצווה אחרת שיש לה יותר טורח מהמצווה הראשונה,

כי הורגל טבעו למלאכת המצוות.

עבירה גוררת עבירה.

גם זה מן הטבע.

אחרי שאדם עושה עבירה אחת

והוא יתרחק מעבודת השם,

כשתבוא לידו עבירה אחרת,

אפילו שאין יצר הרע מתאווה אליה כבראשונה,

הוא יעשינה.

למה? כי רוחו כבר עלול אל היצר

ותוקף עליו,

ואם כי אין תאווה גדולה בדבר ההוא.

למה? מכוח הטבע כבר התרגל והתרחק מעבודת השם, אז בנקל

הוא יעשה גם עבירה אפילו בלי שייצרו מתאווה לכך.

והוא יעשה את כל העבירות, כי הטבע כבר מורגל לעשות.

כל תועבת השם אשר שנא. הוא יגיע למצב שכל תועבת השם אשר שנא הוא יעשה.

זאת אומרת, בואו נגיד שאדם הלך לגנוב פעם אחת,

והיה לו צורך, כאילו,

הוא,

היה לו חובות וזה, והוא החליט שאין לו פתרון,

אז הוא הולך לגנוב.

והוא מתרגל לגנוב.

וסגר את החובות.

הוא ימשיך לגנוב.

אפילו שהוא לא צריך

ולא כלום. כבר הוא רגיל, כי זהו, הוא יעשה את תועבות השם אשר שנא, כבר בלי שום בעיה, כי זה מכוח הטבע של העבירות

שגררו אותו. זאת אומרת, זה כבר לא צריך סיבה ולא צריך כלום.

זהו, הוא כבר עושה את זה כטבע.

שכר מצווה, מצווה.

אם הוא עושה מצווה אחת,

היא מסייעת אותו לעשות מצווה אחרת.

ואם אדם בחר המוות והרע

ועשה עבירה אחת,

אמרנו שהקדוש ברוך הוא מתרחק ממנו

ומניח אותו ומוסר אותו ביד טבעו הרע,

וזהו הפרי היוצא מהעבירה, שמניחים אותו לעשות עבירה אחרת.

ואז אין בידו היכולת לסור מן הדרך ההיא,

כי הבא לטמא, פותחין לו.

הבא לטהר, מסייעין אותו.

ובאמת, כשנעיין,

נבחין שככה המצב שלנו,

אפילו אם אנחנו זוכים להתחזק,

עובר זמן מה,

ושוב נכשלים בחטאים.

שוב מתחזקים

ושוב נכשלים.

וככה עוברים כל החיים.

זאת אומרת, אדם לא יציב,

בוודאי שלא נמצא במצב עלייה תדיר.

הנה יש אנשים.

עבר ראש השנה,

היה אמור לצפות שהם ישתנו כבר,

איחרו לתפילה.

כבר.

כבר לא קוראים את התפילה מההתחלה.

כבר מזלזלים.

כבר. מה קרה?

מה קרה? מה אמרתם בראש השנה? מה הבטחתם לעצמכם ולבורא? מה עשיתם?

להתעלות

או להישאר במדרגה, לא מצליחים.

וזה פשר הדבר.

כי בחטאינו נכנסנו לדרך העבירות,

ואין בידינו יכולת לסור מן הדרך הזאת.

שלמדנו שאדם מתייצב על דרך לא טוב.

אם הוא בחר דרך,

אפילו שהוא רוצה להתחזק ורוצה כל מיני דברים,

הוא כבר התייצב על דרך לא טוב.

וכיוון שבעבירה אחת הקדוש ברוך הוא מתרחק מהאדם,

ממילא גם המצוות

שכבר זוכים לעשות,

האור שלהם כבה.

כל הכוח והאור של המצוות קיים כל זמן שאדם קשור להשם יתברך.

בקיום המצוות אדם מתקשר ומתקרב יותר אל השם יתברך.

אבל אם הקדוש ברוך הוא מתרחק מהאדם,

מה כוח מצוותיו?

ובאמת,

כך אמרו חכמים זיכרונם ברכה,

עבירה מחווה מצווה.

כתב רבנו יונה,

אף על פי שאמרו אין עבירה מחווה תורה,

עבירה מחווה מצווה,

אבל אין עבירה מחווה תורה.

זה מדובר, אומר רבנו יונה,

זה רק במי שחוטא בדרך מקרה.

אז העבירה לא תכבה את התורה.

אבל מי שרגיל בחטא מסוים, אפילו אחד,

גם תורה העבירה תכבה.

אז אין אור של המצוות להעיר אותו.

אבל אם הוא עושה תשובה,

בעת התשובה מתכפרים העוונות

ומתעוררות זכויות של המצוות

ויעירו שוב.

אחרי שהם חשכו לפני התשובה.

כי אמרנו שעבירה מחווה,

נר מצווה ותורה אור,

ועבירה מחווה,

זה לפני התשובה.

אבל אם הוא עושה תשובה,

מתעורר הזכות של המצווה או המצוות, ומאיר נרם

בזכות התשובה.

אמרו זיכרונם לברכה על הפסוק, אם זך וישר אתה,

כי עתה יעיר עליך.

אם זך וישר אתה.

לא כתוב אם זך וישר היית,

אלא אם זך וישר אתה, עכשיו, שעשית תשובה,

כי אתה יעיר עליך.

עכשיו, אחרי התשובה שעשית,

יעיר עליך את כל הצדקות שעשית לפנים.

אבל קודם התשובה, כל הצדקות של האדם לא מגינות עליו.

אז אם אדם מתפלא, אני עושה מצוות, עושה הכול. נכון שאני לא צדיק, נכון שיש לי כמה עבירות,

אבל תשמע, אני עושה הרבה דברים טובים.

איפה זה? למה הקדוש ברוך הוא לא מסייע לי, לא עוזר?

כי הוא התרחק ממך, מהעבירות הוא התרחק,

וזה כי בא לך את כל האור של המצוות.

הן לא מאירות לך בכלל.

אז כל הצדקות שאדם עושה,

לא מגינות עליו,

כי עבירות מכבות את המצוות, ואם זה ברגילות,

אז גם את התורה שלו מכבות.

ועמדו על כך כבר,

מפני מה אין אנחנו מתקדשים ומתעלים כראוי מקיום המצוות?

הרי התכלית של המצוות, אשר קידשנו במצוותיו לקדש את ישראל,

אז היה ראוי שנתעלם ממצווה למצווה,

ואצלנו מצוי שמקיימים מצוות,

אבל לא מגיעים לתכלית הזאת,

לא מרגישים שאנחנו מתקדשים.

אבל לפי מה שביארנו עכשיו, הדבר מובן,

כי כל זמן שאדם לא מנוקה מהחטאים

והוא לא עשה תשובה,

אז העבירות ניצבות בתוקף,

מכבות את האור של התורה והמצוות,

וכשנעדר אור המצוות,

ודאי שלא מגיעים לקידוש,

שיכול אדם להתקדש על ידי המצוות.

ויותר מזה מצינו,

שבכוח החטאים שאדם עושה,

הוא ממיט חלקים מהנפש שלו,

אז בוודאי שזה ימנע ממנו התעלות.

כמו שאמר דוד מלכנו בתהילים,

כצאן לשאול שתו מוות ירעם,

וירדו בם ישרים לבוקר

בצורם לבלות שאול מזבול לו.

אין מות הרשעים כמות הבהמות.

הרבה יותר גרוע ממות הבהמות,

כי מות הבהמה פעם אחת.

הרשעים,

מוות ירעם

בכל יום

נפש של הרשע,

ההשחטה וההפסד והקים בה בכל עת,

עד שהיא תשחט

ותבלה ותאבד.

ככה אומר רבנו יונה בשערי תשובה.

נמצא שכל זמן שאדם שרוי בחטא,

רחוק הוא מהשם יתברך,

ואין לו עזר השם,

ואור התורה והמצוות שלו כבוי,

אז איך יזכה להתעלות?

ופעמים שהחטאים ממיתים חלקים מנשמתו.

אבל דרך הצדיקים,

אפילו כשנכשלים בחטא קטן,

מיד חוזרים בתשובה.

כמו שאמרו חכמים, אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה ביום,

אל תערער אחריו בלילה, כי ודאי עשה תשובה.

זאת אומרת,

אפשר שאדם צדיק ייכשל בחטא.

אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

אבל אתה לא רשאי לערער אחריו בלילה,

כי ודאי הוא עשה תשובה.

כי איחור התשובה לא יימצא זולתי בעמי הארץ.

אבל תלמידי החכמים,

על המקום, כמו שאומר רבנו יונה.

מה הוא אומר?

אמת.

כי יש מצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים,

אולם לא יישנו לו.

הם לא חוזרים על זה עוד פעם.

ונקוטו בפניהם.

זאת אומרת, הם

עושים קטטה עם עצמם על הרעות שהם עשו,

וחוזרים בתשובה.

הם לא משהים את זה.

אבל לעשות מצוות

ולחטוא,

ושוב לעשות מצוות,

ושוב לחטוא.

אז מה תקוותנו?

ומה הפלא עכשיו שאין

הרגשים של הנפש

חיים בקרבנו?

יכולים לשמוע את מה שאני אומר עכשיו?

עניינים נוראים.

מה שלמדנו כרגע, עניינים נוראים.

ובכל זאת, אחרי השיעור,

הולכים במהלך ההרגל

לא משתנים.

וזה אות וסימן

שהרגש מת.

כי כל חי מרגיש.

סימן לחי זה מרגיש.

אבל אם אדם לא מרגיש

ולא מתפעל מזה,

ולא מחליט לשנות את דרכו מיד,

והוא משאיר את זה, הוא עם הארץ.

כי איחור התשובה לא יימצא אלא בעמי הארץ.

אבל בן אדם ששומע דברים כאלה ומבין שזה לא משחק, אי אפשר לשחק כך וכך.

אתה מכבה את כל האורות של המצוות שלך,

השם מתרחק ממך, אין לך סיוע מן השמיים,

אי הצררע תוקף אותך, אתה נגרר אחריו ברצועה,

כי עבירה גוררת עבירה.

אתה הולך במהלך ההרגל כמו עיוור,

אז איך אתה רוצה להצליח? ואחר כך אתה פונה לשם.

אתה לא מבין למה אין לך הצלחה,

איך יהיה לך, על מה יהיה לך?

בקיצור, צריך להחליט החלטה אמיצה,

חוזרים בתשובה באמת,

ומשנים את הדרך.

לא מתייצבים יותר בדרך של ככה,

ככה, אם יצא לי, אם יתאפשר לי,

אני משתדל.

כל הסיפורים בו במייסס האלה,

זה לא עוזר.

אתה יכול לספר סיפור עם מה שאתה רוצה,

אבל זה התוצאות של הסיפורים שלך.

אור המצוות שלך כבה,

יצריכה שולט עליך,

השם מרוחק ממך,

תפילותיך לא מתקבלות,

ומה תקוותך?

אז נישט בריירה,

רק תשובה באמת.

רבי חנניהו ברגשי אומר,

נושא הקודש ברוך הוא זה כל ישראל לפי כך.

ירבו להם תורה ומסוות.

אשר נעמור אדונם עפש למען שלא יגדיל תורה ויעדיר.