האדם מחובר משני עולמות | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לטובת נשות כפז, שיזכו לכל מילי דמיטב.

אמן.

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבוד וערבי נחל,

ושמחתם לפני אדוני אלוהיכם שבעת ימים.

פרי עץ הדר, אלו ישראל.

מה אתרוג, יש בו טעם ויש בו ריח?

כך ישראל,

יש בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.

כפות תמרים, אלו ישראל.

מה תמרה זו, יש בו טעם ואין בו ריח?

כך ישראל,

יש,

שיש תורה,

ואין בהם מעשים טובים.

ענף עץ עבוד, אלו ישראל.

מה הדס, יש בו ריח ואין בו טעם?

כך ישראל,

יש, שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.

וער ונחל, אלו ישראל,

מה ערבה זו, אין בה טעם ואין בה ריח?

כך ישראל, יש בני אדם

שאין בהם לא ריח ולא מעשים טובים. לא תורה ולא מעשים טובים.

מה הקדוש ברוך הוא עושה?

לאבדם אי אפשר

אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת

מהן מכפרים אלו על אלו

זה מדרש ויקרא רבה ל' יא'

בתמוה למה השלושה מינים קשורים

והאתרוג לבד

אז את העניין נפרש בהקדמת שאלה

למה נסדר יום הכיפורים ביום הסוכות, חג הסוכות, זה אחר זה?

הרי סוכות, כבר למדנו שלא מחויב שהוא יהיה בתאריך הזה

את סוכות היה אפשר לעשות מתי שרוצים כי בסוכות ישבו בלי תאריך, כל הזמן ישבו

למה נסדר יום הכיפורים וסוכות זה אחר זה?

שהם כאילו מתנגדים זה לזה

כי יום הכיפורים הוא עינוי וסוכות זה שמחה

שלוש פעמים נאמר שמחה

וכן צריך להבין

למה נתקבלה מצוות סוכה

בעניין בודד ושונה משאר המצוות?

שהעיקר לקיים את שאר המצוות

זה בכל מצב, אפילו עד דכדוכה של הנפש.

גם אם אתה מדוכדך מאוד ומיוסר והכול, אתה צריך לקיים פסח, אתה צריך לקיים שבועות.

אין ויתורים, אתה לא יכול כיפורים, ראש השנה.

אבל סוכה להפך,

מצטער פטור מהסוכה.

אז ככה,

בעולם יש ארבעה יסודות דומם, צומח, חי, מדבר.

בין דומם לצומח יש ממוצע,

זה אלמוג.

בין צומח לחי יש אדני השדה.

בין חי,

בין צומח

לבין צומח לחי, אמרנו אדוני השדה, בין חי, הכוונה בעל חי,

לאדם יש את השימפנזה.

ובין אדם

למלאכים יש את ישראל.

זו עוד דרגה.

והנה העליון

הוא עולם רוחני.

העליון

הוא עולם רוחני.

והעולם השפל הוא עולם הגשמי.

והאמצעי בין העולמות זה האדם.

אז יש עולם עליון רוחני,

יש עולם תחתון

זה הגשמי,

ובין העולמות,

הממוצע ביניהם זה האדם.

הנפש והגוף

מחוברים מרוחני וגשמי,

נשמה רוחנית גמורה, חלק אלוקו ממעל,

והגוף מעפר יסודו.

אז יש עליון,

תחתון,

בממוצע האדם.

ככה גם בתורה.

יש שלוש מכינות.

התורה היא רוחנית,

המצווה היא אמצעית,

והפעולה היא גשמית.

התורה היא רוחנית,

שם אנחנו קוראים מהציוויים.

התורה קדמה לבריאת העולם.

היא לא קשורה לעולם מבחינה גשמית או משהו,

רוחנית.

המצווה היא אמצעית,

והמעשה הפעולה של המצווה הוא גשמי.

מצוות תפילין, ציצית, סוכה, זה גשמי.

והמצווה באמצע היא ממוצעת.

למה?

יש בה כוונה רוחנית,

ויש עצם המצווה שהיא גשמית.

אז המצווה היא ממוצעת.

זאת אומרת, היא מכילה גם וגם, גם רוחני וגם גשמי.

כי מצווה בלי כוונה זה כמו גוף בלי נשמה.

מצווה זה לא עושים את זה מצוות אנשים מלומדה.

צריך לעשות אותה עם כוונה. מצוות צריכות כוונה.

כוונה זה עם הנשמה, עם הנשמה זה רוחני.

אז המצווה היא במחשבה,

עם כוונת הלב,

ופעולה גשמית.

אז זה מורכב.

זה נקרא ממוצע בין הרוחני הגמור לגשמי הגמור.

והנה התורה בעצמה היא רוחנית,

כמו שאמרו זיכרונם לברכה.

כל המצוות אינן שוות לדבר אחד מן התורה.

אשר עבי,

כל המצוות אינן שוות

לדבר אחד מהתורה.

זאת אומרת,

כל המצוות, אם תיקח את כל התרייג המצוות, הן לא שוות לדבר אחד. דבר אחד אומר הגאון מווילנא, דיבור אחד של התורה.

אתה אומר מילה

היא שקולה כנגד תרייג מצוות.

ואחד אמר, כל העולם אינו שווה לדבר אחד מן התורה.

כל הבריאה כולה אינה שווה לדבר אחד. זאת אומרת, על דיבור אחד של תורה שאתה אומר,

אם ייתנו לך כל חללו של עולם,

זה לא שווה את מה שאתה עשית. הוצאת מילה של דיבור אחד.

אמרנו שתינוק, הגמרא בשבת אומרת,

שתינוק מאיזה שעה הוא מגיע לחיי העולם הבא? משעה שיענה אמן.

אם היה תינוק בעולם וזכה להגיד אמן, כבר מגיע לעולם הבא.

מילה אחת.

אז הפירוש הוא כי הם גשמיים מעורבים ורוחניים.

והתורה היא העצם הרוחני.

זאת אומרת,

כל המצוות אינן שוות לדבר אחד מן התורה. למה?

כי המצוות הן גשמיות, מעורבות ברוחניות.

והתורה היא עצם רוחני לגמרי.

נטו.

מאה אחוז.

אז זאת אומרת, השווי הזה לא יכול להשתוות לדבר שהוא מעורב לגשמי.

ועל כן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

מה מים הניחים מקום גבוה?

אף התורה, שהתורה נמשלה למים.

התורה לא תימצא בגסי הרוח,

במקום גבוה, אדם מחזיק מעצמו ככה,

אלא במישהו ענב, לכן נפסקה הלכה כבית הלל שהיו ענבים.

לכן ניתנה התורה על ידי משה שהיה ענב מכל האדם.

אז מה מים הניחים מקום גבוה?

אף התורה,

כיוון שהיא רוחנית,

אין לה יחס ודיבוק לבעל מידות רעות.

אדם גס, מגושם.

היא לא יכולה, התורה,

להתייחס אליו, להתדבק אליו.

ועל זה אמרו ועשה,

סימן לגסות הרוח,

עניות של תורה.

אם אתה רואה אחד שהוא גס רוח,

תדע שהוא עני בתורה.

זה לא אומר שהוא לא זוכר דברים שהוא למד ושהוא יודע ללמוד.

אבל הבן אדם הזה עני בתורה, התורה לא פועלת עליו בכלל.

התורה לא פועלת עליו.

עובדה שהוא עני.

איך אני יודע שהוא עני?

גס רוח.

זה מה שאמרו חכמים, סימן לגסות הרוח,

עניות של התורה.

אבל מצינו גאה ולמדן מופלג,

אנחנו רואים אנשים בעלי גאווה והם למדנים.

אבל זה מפני שאין התורה שלו.

התורה לא שלו.

הוא ידען כמו המדען ההוא. ידען ההוא.

שהרי אמרו חכמים זיכרונם לברכה בקידוש יל״ב,

מתחילה בתורת אדוני חפצו,

ואחר כך ובתורתו יגע.

בהתחלה התורה לא שלך.

היא נקראת תורת השם.

אחרי שאתה יגע ומתייגע וקונה אותה,

אז היא נקראת תורתו, ובתורתו יגע. בהתחלה תורת השם, אחר כך תורתו.

עכשיו, מה קורה? התורה מגרה את יצר הרע באדם.

כי יצר הרע לא יכול לסבול שאדם לומד תורה. למה הוא לא יכול לסבול שאדם לומד תורה? כי אם אדם לומד תורה,

זה הטבלין נגדו.

בראתי יצר הרע, בראתי תורת טבלין לא, אז ישר זה מגרה אותו.

לך תעשה מצוות, אל תתעסק בתורה, תורה לא, זה ממגר אותו.

הושכהו לבית המדרש,

עם אבן הוא נמוח, עם ברזל הוא מתפוצץ.

אז על זה הוא נלחם,

זה מגרה אותו.

וכתוב שכל הגדול מחברו,

יצרו גדול ממנו.

זאת אומרת, יש לו יצר רע יותר גדול.

אז אם אתה לומד עוד יותר תורה, בא לך יצר רע עוד יותר גדול.

ולכן שנה ופרש גרוע מכולם, קשה מכולם.

אחד ששנה הרבה,

ובסוף פרש. למה פרש? יצר רע הפיל אותו.

מה, הוא ייתן לו שהוא יעלה ויעלה ויעלה ולא יפיל אותו?

אם את אלישע אחר הוא הפיל,

אם את יוחנן כהן גדול הוא הפיל.

אז הוא לא יפיל, הוא מחפש להפיל.

ולכן הוא קשה מכולם.

למה? כי הוא במעלה גדולה והוא יודע הרבה,

ואז הוא עושה חבלות בתורה עוד יותר, כי אחר כך הוא יוצא ונהיה כתב לענייני חרדים.

בכל העיתונים, בכל האתרים,

הכתבים לענייני חרדים הם כאלה שירדו מן הדרך בדרך כלל.

וזה, כי קנה היצר הרע ולא קנה את הרפואה.

זאת אומרת, התלמיד חכם,

הוא היה צריך לקנות את הרפואה. מה הרפואה נגד יצר הרע? זה התורה.

היא הטבלין שלו.

אבל הוא, במקום לקנות את הרפואה, הוא קנה את היצר הרע.

על ידי התורה, התגרה בו היצר הרע, הוא לא התגבר עליו,

בסוף נשאר איתו.

אבל, אם הוא עמל בתורה ויש לו גם יראה, יראת השם ממש,

אז מכשרתו מן החטא ונעשה את תורתו.

רק עם יראת שמיים יכול בן אדם לנצח. אבל אם יש לו גאווה, אין לו יראת שמיים.

הוא ירא על כבודו, הוא לא ירא על כבוד שמיים.

הוא לא עושה לשמה, הוא עושה לשם כבוד.

אדם כזה,

אומר יצר הרע, הדנד היא לי. זה שלי הבחור הזה, זה אני, זה מהחבר'ה שלי, זה בסדר.

אני אגדל אותו, ואחר כך אני אתן לו לטעות את כולם,

הוא יהיה מרצה חדש, אני אעשה אותו מרצה חדש.

הוא יגיד שאפשר להדליק נר בשבת בשביל להדליק את הסיגריות והכול, וכו' וכו'.

זה כל כך דבילי,

שאנשים כאלה קוראים לעצמם רבנים, או מכנים אותם רבנים,

לתת עצה.

תראה, אתם עשן 40 סיגריות, אומר הזמיר.

40 סיגריות, תרד,

תרד,

תוריד.

זה התחלה יפה,

זה חשוב מאוד, מאוד חשוב בשמיים.

וגם, איך אתה מדליק?

מה, מצאת כל פעם מחדש? לא.

מיום שישי תדליק נר נשמה,

וכל פעם שאתה רוצה לדליק סיגריה,

אחרי שירדת מ-40 ל-39,

אז תדליק מהנר נשמה.

האיש מפגר.

מפגר ורשע.

למה?

זה כמו להגיד לאדם,

אני יודע שאתה רוצה הסדרתי,

ואני גם מבין שאתה לא יכול להפסיק בבת אחת, כי יש לך יצר ואקדחים ורובים, יש לך תחמושת,

מה תעשה עם כל זה?

אז אני מבקש ממך, במקום 40 ניום,

לשבוע,

תוריד.

כל שבוע תחסל פחות, לאט-לאט תתרגל וזה, בינתיים תגמור את התחמושת והכול.

ועוד דבר, שלא תעבור על מוקצה,

אז לפני שבת תטעין את המחסניות,

בשביל שלא תיגע במוקצה.

אז תרוויח גם, שלא יהיה לך מוקצה.

וכך וכך.

זה עצה? הרי מי שיגיד עצה כזו, יגיד לו, אתה רוצח המונים,

אתה גורם שהבן אדם ירצח.

לא אמרת לו שאסור לרצוח, אמרת לו תרצח, אבל פחות.

מה יותר חמור, חילול שבת או רצח?

חילול שבת.

חילול שבת,

הוא נוגע ביין, אינו נסך.

לא מצטרף למניין, דינו כגוי לכל דבריהם.

רוצח לו,

מצטרף למניין, אין יין לו יין נסך.

יש לו חלק לעולם הבא,

רק יעשה תשובה זה הכול.

חלל שבת בפרהסיה?

שם רחם, יצא מכלל ישראל,

לכל דבריהם.

כעובד עבודה זרה ממש,

סקלה, דאורייתא הכי חמורה,

רוצח בהרג,

מהמיטות הקלות,

אז איך אתה משווה?

אז אם זה מזעזע להגיד לרוצח ככה, איך אתה שותק?

ואתה לא אומר.

ויש עוד אחד חדש, גם כן מרצה חדש, שהיה כדורגלן,

צריך לקבל בעיטה בראש בשביל להתעורר. גם הוא התחיל לחלק

גם כן עצות כאלה וכל מיני דברים.

גם כן, יאמה הידרדרו אותי?

מכל החבר'ה האלה הידרדרו אותי.

נו, ומה יהיה פה?

רפורמים ממש, כמו שאמר הרב בן ציון מוצפי. רפורמים, רפורמים.

או כמו שאמר הרב אלעזר בן דוד,

מנוחתו עדן, מין ואפיקוירס.

לא יאומן כי יסופר, מזעזע.

הוא אומר את זה עם חיוך שטני,

לא אומר את זה בכאב,

אתה מעשן ככה אויביי,

אבל אם ככה, אז בוא נעזור לך,

שתהיה ככה פחות סדרתי.

לא, בחיוך.

עצות של השטן, ממש של השטן.

קוראים להם רבנים.

ונותנים להם את הכסף

שימשיכו הלאה,

יתפתחו ויפתחו עוד כאלה מרצים, יאספו כל מיני כאלה.

לא יאומן כי יסופר.

אז זאת אומרת, זה אין להם תורה, האנשים האלה. אלה גסי הרוח.

אלה לא מייצגים את הקדוש ברוך הוא ואת התורה. אלה מייצגים את הדרך שלהם,

שיהיה להם קהל.

הם לא רוצים להיות קיצוניים רדיקליים.

הם רוצים להיות מקרבים.

הם רק הידברות.

הם באים לדבר. אתה יכול להגיד דעתך, אני אגיד דעתי.

לא חייבים להסכים, תשאר בשלך, אני אמשלי.

העיקר אל תשקע על השקעה של את הצ'ק או את ההוראת קבע, ותלך, אין בעיה.

להתראות כל טוב.

אנחנו נעשה את העשרות מיליונים כל שנה מכם.

הכל בסדר, נמשיך הלאה, אין שום בעיה.

וככה זה עובד.

אז מה כתוב פה?

האדם הזה קנה את היצר הרע ולא קנה את הרפואה, את התורה.

כי בשביל תורה צריך יראת שמיים.

אתה מייצג את הקדוש ברוך הוא? לא כואב לך על מה שהקדוש ברוך הוא?

על חילול שבת, שזה החמור שבאחוזי היסודות?

אומר חפץ חיים בהקדמה שלו לחלק ג' במשנה ברורה שהשבת היא כנגד הלב.

ומי שקיים את כל התורה,

רק שבת לא שמר, רק שבת לא שמר, הוא לא יקום בתחילת המתים. כי אם הוא יקום בלי לב,

שזה כנגד הלב, הוא לא יכול לחיות.

שבת זה הלב של היהדות, הלב. אם אין שבת, כלום.

אפילו חיים נחמן ביאליק כבר מבין יותר מהזמיר.

אמר שהשבת שמרה על ישראל יותר ממה שישראל שמרו על השבת.

וקצנלסון,

וכל אלה שהיו ציונים מהגרועים ביותר העריכו את השבת. אפילו מאיר דיזנגוף,

גם הוא שהיה ראש העיר של תל אביב הראשון,

גם הוא דיבר על זה שבפרהסיה חס ושלום וזה ופה.

מה זה? כל הציונים הכי הכי גרועים אמרו את מעלת השבת. ואלה מחלקים את השבת לשיעורים, לשליש ולרביע, לא שמענו.

והם אין להם בעיה.

הם חיוכים, הם חיוכים, יש להם חיצות.

חיצות.

אז קנת היצר הרע ולא קנת הרפואה, אך כאשר עמל בתורה עם יראה,

אז אם הכשרתו, מצילתו מן החטא ונעשית תורתו,

אבל אם לא היא כמו פיקדון אצל האדם שאינה שלו,

התורה אינה שלו.

אז יש לו ידיעות, כן, הוא למד כמה דברים, כן,

גם באוניברסיטה

לומדים וגם הגויים לומדים תורה,

והדרום קוריאנים היום לומדים גמרא.

אז מה?

אז מה המעלה שלך?

שאתה יודע כמה דברים שקראת,

לקרוא זה לא בעיה, כל אחד יכול לקרוא.

לקיים.

להיות חרד על דברי.

להיות חרד על דברי.

קוראים פה לכולם חרדים. במה אתם חרדים?

אתם חרדים על דברו של השם?

להעמיד את דברו? לקיים את דברו?

לא רק אתם, גם אחרים?

במה אתם חרדים?

חרדים לכבוד שלכם? לכסף שלכם? למה אתם חרדים?

עכשיו, רצון השם יתברך,

זה שנגשם את הרוחני ונזכך את הגשמי

בהגשמת התורה העליונה למעשה בגוף ונשמה.

מה רוצה הקדוש ברוך הוא?

שאנחנו נגשם את הרוחני. התורה היא רוחנית

ואנחנו נהפוך אותה לגשמית.

התורה אומרת תפילין? צריך לעשות תפילין באופן גשמי.

ציצית, סוכה, הכל.

אנחנו מגשמים את הרוחני

ולזכך את הגשמי.

אנחנו צריכים לרומם את הגוף שלנו הגשמי ולזכך אותו,

שיעלה למדרגה של רוחני.

כל זה על ידי הגשמת התורה העליונה למעשה בגוף ונשמה.

על ידי הגוף והנשמה שלנו אנחנו עושים את כל זה שהופכים את הרוחני לגשמי בקיום המצוות, שהמצוות הן ממוצעות מרוחני וגשמי.

כי כל מה שהאדם מגשם את התורה יותר טוב,

כמו שהסברתי.

כי עיקר האדם ללמוד על מנת לעשות.

וכמאמר זיכרונם לברכה באבות,

והלומד על מנת לעשות,

מספיקים בידו ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות.

זוכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.

ואומר רבנו יונה,

מה זה אומר?

מפשפש וחוקר כל הלכה למעשה.

זאת אומרת, רוצה לדעת כל דבר על בוריו.

לא מלמעלה, לא בערך ובלי הנחות.

ועל כן, כל מה שאדם מקרב את הלימוד יותר,

הלכה למעשה טוב יותר.

ובגשמי זה להיפוך.

כל מה שהאדם מקרב יותר לרוחנית, טוב יותר.

כל דבר גשמי,

לעלות אותו למעלה. לא רק הגוף שלך. אתה אוכל למשל,

כל מה שאתה אוכל,

תעלה אותו למדרגה רוחנית.

לא לאכול כמו בעל חי,

אלא לדעת שכל סיבת האכילה זה שהגוף יהיה בריא,

כדי שנוכל לעבוד את הבורא.

זה לצורך המצוות.

זה כמו אדם ממלא דלק, על מנת לנסוע הלאה.

אתה צריך לאכול על מנת שיהיה לך כוח לעבודת הבורא.

כי אם הגוף חולה, אי אפשר לקיים.

אז לכן, כל מה שאתה מצליח את הגשמי להעלות לרוחני,

טוב יותר.

כמו שנאמר, בכל דרכיך דעהו.

כל דרכיך זה הדרכים שלך, אתה.

לא דרכי התורה מה שכתוב, אלא דרכיך. אתה צריך לאכול,

צריך לישון, צריך לשתות,

צריך ללכת.

כל הדרכים האלה, דרכיך,

יהיו לדעת את השם.

זו המטרה, אין מטרה אחרת.

ולזה נוסדו לנו שלוש תפילות בכל יום.

נגד זמני עשיית הגשמי,

לקרב אותם לרוחני.

זאת אומרת, היינו עושים קורבנות בזמן בית המקדש,

היינו עושים מעשים גשמיים שעניינם הוא רוחני,

אז עכשיו ונשלם אפרים שפתנו,

ולכן אנחנו

מתפללים שלוש תפילות כנגד המעשי שני קורבנות התמיד ואיברים ופדרים שהיו נקרבים בלילה,

ואז אנחנו מקרבים את הכול לרוחנים.

וזה גם העניין של יום הכיפורים.

יום הכיפורים זה לחזק את הרוחניות,

מה ששאלנו בהתחלה.

למה הסמיכו לנו את יום הכיפורים לחג הסוכות?

זה צום.

ועינוי,

וזה שמחה.

אז ככה, עניין יום הכיפורים לחזק את הרוחניות, כי אתה כמו מלאך, לא אוכל, לא שותה,

הולך יחף, כמו שאומרים.

אתה כמו מלאך.

ואחר כך סוכות זה נגד חיבור הגשמיות ורוחניות.

סוכות

זה גשמיות ורוחניות. אתה נמצא בסוכה, שכינה שורה מעליך, צלע אמונה,

אז אתה נמצא במקום גשמי,

אבל העניין הוא עניין רוחני, שמחה.

שמחה זה דבר רוחני.

להיות שמח זה עניין רוחני.

אתה לא עושה שום דבר חוץ מלשמוח.

אתה לא עושה איזה משהו.

השמחה היא רוחנית,

אבל אתה נמצא בסוכה גשמית.

אז אתה מערבב עכשיו שני הדברים,

ולכן הסמיכו אותנו קודם לזה ואחר כך לזה.

ויש גם לזכך את הגשמי.

עכשיו אתה יושב בסוכה, אוכל ושותה,

וזה כמו קורבן.

אז עכשיו יש לך את

יום הכיפורים רוחני גמור, אוכל בסוכה גשמי גמור,

והמצווה לשמוח בסוכה המעורבת מגשמי ורוחני.

כמו הממוצע שאמרנו,

בין השמיים הרוחניים לארץ הגשמית,

האדם הוא הממוצע.

בדיוק אותו דבר.

וזה כמו שנאמר,

וכל אשר שאלו עיניי לא אצלתי מהם,

ככה אומר שלמה המלך עליו השלום,

שעל זה אמרו חכמים זיכרונם וברכה בירושלמי סוף קידושין,

עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראו עיניו ולא אכל.

יש אנשים אומרים, את זה אני לא אוהב, זה אני לא אוהב, אבוקדו אני לא אוהב,

וגוייב אני לא אוהב, וזה אני לא אוהב, וזה אני לא אוהב.

חכמים אמרו, עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראו עיניו ולא אכל.

צריך לחלות את הגשמי לדרגה של רוחני.

וריביל עזר חשש להדה שמעת,

והיה מעשה פרוטות לקנות מכל פרי לפחות פעם אחת בשנה.

ריביל עזר בן פדת היה עני,

אז הוא אסף פרוטות, פרוטות,

שבמשך שנה יוכל לקנות פרי ולא יחסר.

למה? הוא חשש להלכה הזאת,

שעתיד אדם ליתן דין על כל מה שראו עיניו ולא אכל.

אבל הוא עני, פטור לכאורה, לא חשש לזה.

למה אני אתן דין?

אז הוא אסף.

עשה פרוטות

בשביל לאכול.

ועם כל זה צריך להיות מחובר לרוחניות.

ולכן סוכה זה דירת ערעי.

זאת אומרת, אין פה קביעות.

אין פה מצב של קבוע כמו גשמי קבוע.

סוכה זה עניין ארעי,

ערעי.

זה עניין של רוחניות.

אתה סופג רוחניות

בתוך הסוכה.

עכשיו נשאלת השאלה.

אז למה נפרדים שלושת הסוגים,

דהיינו, לולב,

הדס וערבה מהאתרוג?

למה הם נפרדים?

שאלנו.

לא שמענו תירוץ. מה התירוץ?

אמרתי לכם את זה כבר.

למה?

מה זה לולב?

יש בו טעם

ואין בו ריח. מה זה?

יש בו תורה ואין בו מעשים טובים.

אז מה יש בו?

רק רוחני ואין בו גשמי.

מה זה הדס?

יש בו מעשים טובים ואין בו תורה.

יש בו רק גשמי ואין בו רוחני,

כי רק מעשים.

ערבה, אין כלום.

לא תורה ולא מעשים טובים.

אז כל אלה זה לא השלמות.

האתרוג הוא שלם.

יש בו גם תורה וגם מעשים טובים.

יש בו גם רוחניות וגם גשמיות.

זה מה שצריך להיות האדם.

הוא מורכב מגשמיות ורוחניות. ככה צריך להיות תלמיד חכם.

זה כנגד התלמיד חכם.

אז התלמיד חכם צריך

שיהיה בו גם תורה וגם מעשים טובים. ללמוד על מנת לעשות, כמו שלמדנו.

לכן זה נפרד. הוא שונה מכל אלה.

שונה.

ואתם יודעים מה פוסל?

מה פוסל באתרוג?

אם יש נקודה שחורה למעלה,

כמו בראש של הזמיר, אם יש נקודה שחורה, אז זה פסול.

אם יש אפיקורסות,

אם יש מינות,

אם יש את כל הדברים שאמרו עליו גדולי ישראל,

אז זה פסול.

כי תלמיד חכם תורה ומעשים טובים,

אבל בלי נקודה שחורה.

אם יש נקודה, אפילו אחת,

פסול. הרבה נקודות, אה, יש שם מרחם.