יציאתו של רבי אלישע בן אבויה לתרבות רעה | הרב אמנון יצחק שליט"א
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
טוב אחרית דבר מראשיתו
רבי מאיר הווה יטיב ודריש בבין מדרשה דטבריה
והווה אלישע רבי גייס בשוקה ארכב על סוסיה בשבתה
אמרוני רבי מאיר הווה אלישע רבך אטה גייס בשבתה בשוקה
הפק לגבי
אמר לבמה הווה תעסיק
אז מספר לנו המדרש
על הפסוק בקהלת
טוב אחרית דבר מראשיתו
שרבי מאיר
תלמידו
של אלישע אחר
היה יושב ודורש בבית המדרש בטבריה בדברי תורה
ואלישע אחרש יצא לתרבות רעה
היה עובר בשוק רכוב על סוס
והודיעו לרבי מאיר
שאלישע רבך
בא עכשיו עובר בשוק בשבת
הפסיק רבי מאיר את הדרשה ויצא אליו לכבד את מי שלימד אותו תורה
אמר לו אלישע אמר לו אלישע לרבי מאיר במה היית עוסק לדרוש?
אמר לו בפסוק
ואדוני ברך את אחרית איוב מראשיתו
אמר לברך
שהכפיל לו את ממונו
אמר לעקיבא רבך לא אבה אמר כן
אלא
בה אדוני ברך אחרית איוב מראשיתו
בזכות תשובה ומעשים טובים שהיו בידו מראשיתו
אמר לו מה את אמרת
שוב
טוב אחרית דבר מראשיתו
אמר לו מה את אמרת ב?
אמר לו יש לך אדם שקונה סחורה בנערותו והוא מפסיד
ובזקנותו הוא משתכר בה
דבר אחר
טוב אחרית דבר מראשיתו
יש לך אדם שמוליד בנים בנערותו
והם מתים
ומוליד בזקנותו והם מתקיימים
דבר אחר
טוב אחרית דבר מראשיתו
יש לך אדם שעושה מעשים רעים בנערותו
ובזקנותו עושה מעשים טובים
דבר אחר טוב אחרית דבר מראשיתו
יש לך אדם שהוא למד תורה בנערותו ומשכחה ובזקנותו, הוא חוזר עליה.
הווה, טוב אחרי דבר מראשיתו.
כל זה דרשות שדרש רבי מאיר
לאלישע.
עונה לו אלישע ואומר, אמר לו רבי עקיבא ריבך.
לא כך אמר,
אלא טוב אחרי דבר כשהוא טוב מראשיתו.
זאת אומרת,
יש פה מחלוקת עקרונית.
פה במדרש
זה לא מבואר כל כך, אני אנתח את הדברים פה,
אבל אני אביא לכם עוד מקורות נוספים שיעזרו להבין מה היה פה.
אז ככה,
קודם כל הוא שאל אותו, מה אתה דרשת?
אז הוא אמר לו,
וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו.
ואמר לו אלישע רבי מאיר, מה אתה אומר בזה? אז הוא אומר, ברך שהכפילו את ממונו באחריתו.
זאת אומרת,
כל הזמן מנסה רבי מאיר לומר שגם אם אדם בראשיתו לא היה טוב,
אז באחריתו יכול להיות טוב.
והוא אומר שאין דבר כזה.
אלישע אומר ואוחז ונוקט שהפוך,
רק מי שהיה מראשיתו טוב יכול להיות אחרית טובה.
מי שלא,
לא יכול לתקן באחרית.
זאת אומרת, הפסוק שאומר שלמה,
טוב אחרית דבר מראשיתו,
לפי רבי מאיר,
זה טוב אחרית דבר מראשיתו, פשוט.
האחרית טובה יותר של כל דבר מהראשית. כי בראשית אתה לא יודע אם זה יהיה לטובה, לא יהיה לטובה.
אבל באחרית אתה יודע כבר שעלה הדבר בידו לטובה.
זה הפירוש הפשוט שלו.
אשר במי? דבר פשוט.
אישוע אחר אומר ככה, טוב אחרית דבר דווקא אם זה מראשיתו.
אם זה לא מראשיתו אז לא יהיה טוב אחרית דבר.
רבי מאיר לומד טוב אחרית
ואלישע לומד דווקא מראשיתו.
טובה אחרית יכולה להיות אם בהתחלה זה היה בסדר.
אז אומר לו שהשם ברך את איוב
קפל לו הכל.
הכפיל לו את ממונו.
כמו שכתוב, ויוסף אדוני את כל אשר לאיוב למשנה.
מה זה למשנה פי שניים?
אלא שמה כתובה הוא הייתי אומר פי שניים ממה שנשאר לו בסוף ימי הייסורים,
שהרי נשאר לו רכוש בימי ייסוריו.
ומעתה שנאמר מראשיתו,
הרי שברך אותו וקפל ממונו באחריתו כפליים ממה שהיה לו בראשיתו.
וזה מה שנאמר שבבראשיתו כמה היה לו,
תקשיבו טוב לפסוק,
בראשיתו כתוב ויהי מקנהו
שבעת אלפי צאן
ושלושת אלפי גמלים
בחמש מאות צמד בקר.
ובחמש מאות אתונות.
ובאחריתו מה כתוב?
ויהי לו ארבעה עשר אלף צאן, כפול,
ושבעת אלפים גמלים,
ואלף צמד בקר,
ואלף אתונות, פי שניים מבראשיתו.
אומר לו אלישע,
וואי, וואי דמבדין ולא משתכחין,
אוי, אוי, לאלה שעבדו מן העולם
והם לא נמצאים.
שהרי עקיבא ריבך לא הווה אמר כן.
רבי עקיבא היה בר פלוגתא של אלישע אחר.
בזמן שהוא היה רבי אלישע בר אבויה,
הוא היה בר פלוגתא שלו.
אז הוא אומר לו, עקיבא ריבך לא היה אומר כן.
מאחר שהכתוב הזה הולך ומונה את נכסיו באחריתו,
ויודע אני שזה מספר כפול מבראשיתו,
אז אני לא צריך פסוק כזה שיידרש ויתפרש למשנה,
ויוסף השם את קורא של איוב למשנה,
אלא וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו,
הוא בירך את אחריתו מכוח ראשיתו,
בזכות ראשיתו.
כלומר, בזכות תשובה ומעשים טובים שהיו בידו מראשיתו לפני שהתייסר.
כמו שאיוב בעצמו מונה בספר איוב, הוא מספר שעשה דברים טובים וצדקות רבים וסר מעוון.
שאילו בעת ייסוריו,
לא בלבד שלא היה בידו לעשות טוב,
אלא שחטא עוד והתרעם על משפטי השם בו.
והרי רק בזכות מה שהיה בידו מאז,
ברך השם עטה את אחריתו,
ואין הכתוב מראשיתו,
אלא כנותן טעם למשפט הברכה הזו.
זאת אומרת, הוא אומר לו, תשמע,
כל מה שנאמר פה זה רק בגלל הראשית שלו הייתה טובה ומוצלחת,
לכן כשהוא החזיר לו, החזיר לו בכפילות.
טוב!
עוד אמר אלישע לרבי מאיר, ומה אמרת להם שוב בדרשה שלך?
ואז מתחיל להגיד לו רבי מאיר,
טוב החריט דבר מראשיתו, לשיטתו האחרית יותר טובה מן הראשית,
לשיטת רבי מאיר.
אמר, מה אמרת? אמר לו, יש לך אדם
קונה סחורה בנערותו כדי למכור ולהסתכם,
והוא מפסיד.
ובזקנותו הוא קונה סחורה ומוכר,
ואז הוא משתכר בה.
מה גם שכישרון מעשה אדם בנערותו יותר טוב מזקנותו.
אבל בכל אופן המציאות מעידה שיש אנשים שלא הצליחו בעסקים
בצעירות
והצליחו בעסקים בזקנות.
דבר אחר, הוא אומר לו,
טוב החריט דבר מראשיתו, עשו לישון חוץ לסוכה,
אסור לישון חוץ לסוכה.
יש לך אדם
שמוליד בנים בנערותו ומתים,
ושוב מוליד בנים בזקנותו ומתקיימים.
הגם שאדם בריא להוליד ולשמור על בנים בנערותו יותר מזקנותו,
המציאות מראה שיש אנשים ככה,
שהביאו ילדים בנערותם,
מתו, והביאו בזקנותם וקיימים.
דבר אחר,
עוד פעם, טוב החריט דבר מראשיתו.
יש לך אדם שעושה מעשים רעים בנערותו,
ובזקנותו עושה מעשים טובים?
פה כבר מתחיל לרמוז לו על עצמו,
שיש לו סיכוי לחזור בתשובה.
כבר מתחיל ככה לאט לאט, התחיל איתו
עם סחורות, תתחיל איתו עם ילדים.
עכשיו הוא מגיע ואומר לו שיש מי שעשה מעשים רעים בנערותו ובזקנותו עושה מעשים טובים.
הגם שקשה לו לאדם בזקנותו לפרוש
מדרכים שלמד בהם בנערותו יותר ממה שקשה לנער
ללמוד ללכת בדרכים טובות.
אבל המציאות מראה שזה אפשרי.
דבר אחר,
טוב אחרית דבר מראשיתו,
יש לך אדם
שהוא למד תורה בנערותו ומשכחה,
ובזקנותו הוא חוזר עליה,
וקיימה,
ומתקיימת בידו.
והגם כי תורה שאדם למד בנערותו מתקיימת בדרך כלל יותר מזו שהוא לומד בזקנותו,
וגם קשה לחזור ולהיזכר בתלמוד ישן יותר מללמוד תלמוד חדש,
אבל בכל מקרה יש מציאות כזאת.
הווי אומר, טוב אחרית דבר מראשיתו,
לומר,
לא יתייאש אדם בזקנותו מלעסוק במשא ומתן,
בפריה ורבייה,
בתורה,
להיטיב מעשה,
שיש אשר באחריתו יצליח אדם יותר מבראשיתו.
עד כאן אומר לו רבי מאיר,
אלה החידושים שאמרנו עכשיו בבית המדרש.
אמר לו אלישע, לרבי מאיר, ואי, דם עובדין ולא משטחן.
חבל
על אלה שעבדו ולא נמצאים.
רבי עקיבא ריבך לו, כך אמר,
שהרי זה דבר פשוט, ואין הכתוב צריך לאומרו,
שכל זמן שאדם חי הוא מתבקש להיטיב, לעשות ולתקן כל מה שלא תיקן בנערותו.
הרי לכך נתן אדם השם חיים.
אלא טוב אחרי דבר זה כשהוא טוב מראשיתו.
דבר יכול להיות טוב באחריתו רק אם הוא טוב מראשיתו.
שאם בראשיתו לא היה טוב,
לא יהיה טוב באחריתו.
שאם כוונת הדבר מתחילתו
לא הייתה טובה,
לא יצלח הדבר בסופו.
לא מובן.
מה אומר פה אלישע אחר? מה הוא אומר?
הוא מנסה כל הזמן לפרוח
מי שלא התחילתו מההתחלה, אין לו סיכוי.
אבל לפני כן קיבלנו ביאור שהוא אומר, מה אתה מחדש בכלל? הרי זה דברים פשוטים שאדם חייב לתקן גם בזקנותו, בשביל מה יאריכו לו חיים וכולי, ובסוף אתה שולל את הכול.
הוא אומר, בכל אופן, אבל אם בן אדם הוא לא מראשיתו טוב, אז אחריתו לא תהיה טובה.
מה הולך פה?
מה הולך פה?
טוב,
אנחנו נמשיך בינתיים לא לגלה לכם דברים,
אבל בואו נראה.
וכן היה מעשה, אומר המדרש.
עכשיו מתחילים להבין, וכן היה מעשה, וכן חוזר על מה?
על דברי אנישע אחר.
שהוא אמר, מי שמראשיתו לא טוב,
אז אחריתו לא תהיה טובה.
וכן היה מעשה
באלישע בן אבויה
המדבר
אלישע בן אבויה.
קוראים לו אלישע, הוא היה בן של אבויה.
אבויה
אבי
ככה הוא מספר, ככה הוא מספר לרבי מאיר.
אומר לו אבויה אבי מגדולי הדור שבירושלים בטרם חרבה.
וכשבא למולני לימול אותי בשמיני,
קרא לכל גדולי ירושלים שבחכמי התורה.
וקרא גם לכל גדולי הדור
העשירים והנכבדים ובעלי מעשים.
שמעתם?
גדולי הדור נקראים העשירים
ובעלי המעשים,
וגדולי ירושלים זה חכמי התורה.
וקרא לרבי אליעזר ולרבי יהושע עמהם
הושיב את העשירים בבית אחד,
ואת החכמים ורבי אליעזר ורבי יהושע בראשם בבית אחד.
אין מה העשירים והחכמים, אין להם מה לדבר.
אז זה יהיה בתחום שלו, זה בתחום שלו.
וכשאכלו ושתו,
שרון אילן
אמרין מזמורין ואילן אמרין
אלפי בטרין.
טוב,
אז אכלו ושתו,
והתחילו אלה אומרים מזמורין,
ואלה אומרים אלפביתין,
שירים בחרוזים שפותחים בסדר אלפה-בטא.
מה היו מטפחין ומרקדין?
אמר רבי אליעזר לרבי יהושע,
אילן עסקין בדי דהון ואנן
לטא נן עסקין בדי דן.
אלה עוסקים בשלהם,
ואנו אין אנו עוסקים אלא בשלנו.
והתחילו להתעסק בתורה שבכתב ולדרוש בה פסוקים.
ומן התורה עברו לנביאים,
ומן הנביאים עברו לכתובים.
והיו חוזרים ומקשרים פסוקים אלו לאלו,
למצוא בהם טעם שווה זה לזה בעניינם,
כדרך כל מדרש שהפסוק של תורה נדרש בפתיחה ממשמעות פסוק מנביאים וכתובים,
וכאן בחריזה של זה לזה וזה לזה,
וכך נתבערו הדברים היטב.
ויהיו הדברים
שמחים בבהירותם וערבותם כנתינתן מסיני,
והאש מן השמיים
מלהט את סביבותיהן.
ירדה אש מן השמיים
והקיפה אותם.
אמר להן, אבויה,
ריבותיי, מה באתם לשרוף את ביתי עליי?
אמרו לו, חס ושלום,
אלא יושבים היינו וחוזרים בדברי תורה, ומן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים, והיו דברים שמחים כנתינתן מסיני.
כמו שבסיני הייתה אש, גם עכשיו האש
מלחכת אותנו כלחיכתן מסיני,
שהרי בעת עיקר נתינתן,
הלא בסיני ניתנו באש,
שנאמר, וההר בוער באש עד לב השמיים.
לכן בוערת אש
מאת השם, בעת שדברי תורה נאמרים
בבהירות וחביבות כבנתינתם.
אמר להם אבויה אבא, ריבותיי,
הואיל וכך הוא גדול כוחה של התורה,
הבן הזה שמלתי בזה היום,
אם הוא מתקיים לי חי ובריא,
הרי אני נותן אותו לתורה,
לא כשאר הבנים הגדלים למלאכה ומשא ומתן,
אני אגדל את הילד הזה לעסוק בתורה, וכך עשה.
ועל ידי שלא הייתה כוונתו בכוונן מחשבתו מתחילת אדמה לשם שמיים,
אלא לגדולה וכבוד,
כדי שיעשה לא כמו שנעשה לרבי אלי עזר ורבי יהושע.
הגם שלא הייתה זו כוונה פסולה כמו מישהו שמקנטר בתורה,
שעל ידי זה צריך להחנש,
ומוטב שלא ילמד מי שעושה לקנטר,
אלא הכוונה פה לא הייתה מושלמת, רק לשם גדולה וכבוד,
שזו תורה שמתוך שיעסוק בה יום.
לא לעסוק לשמה ואין להענש על כך מתחילה
ומאחר שזה לא היה בשלמות הייתה הכוונה מראש
לכן לא הצליח דבר העסק הזה שלי בתורה ולכן לא נתקיימה בי תורתי אומר אלישע
אבא שלי אשם
שיצאתי לתרבות רעה
לכן
טוב אחרי דבר מראשיתו
אם מהראשית הוא בכוונה טובה,
יצלח באחריתו.
זה מה שהוא אמר.
עכשיו זה מסביר למה הוא מתעקש להסביר תמיד
טוב אחרי דבר דווקא אם זה מראשיתו טוב,
אז האחרית תהיה טובה.
כי הוא תולה את מה שהוא יצא לתרבות רעה
בזה שאבא שלו לא התכוון
מלכתחילה למסור אותו לתורה לשם שמיים, לשם התורה,
אלא לשם כבוד וגדולה.
תמיד תמאת, עם מה קשור אבא שלו חשב, מה זה תלוי בו?
יש לכם תירוץ?
אבא שלו חשב, אז מה אם אבא שלו חשב?
אז אבא שלו לא יקבל שכר נגיד, אבא שלו יתכוון למשהו אחר, אבל הוא למה שלא יוכל ללמוד לשמה?
והוא בן שמונה ימים, נמצא שם בעריסה,
עשו לו ברית, הוא בכלל לא יודע מה אבא שלו חשב, מה התכוון, מה רעה,
אז למה שהוא ייצג תרבות רעה לכאורה? למה שהוא לא היה לשמה?
מה?
זה מה שאני אומר, נו, אז איך?
נו, אז מה אתה?
והתרבות שלו לא מקיימת.
אז אני אגיד לכם מה עליו דעתי עכשיו, תוך שאני קורא.
פשוט מאוד,
הוא גדל אצל אבא כזה שהוא ראה כל הזמן שהכוונות שלו זה לא נשמע.
כל מה שהוא חיפש זה תמיד כבוד, כל מה שהוא חיפש זה גדולה,
כל מה שהוא חיפש זה הדברים האלה. ילד גודל בתוך אווירה כזאת, הוא סופג ממנה,
סופג ממנה, ממילא הוא יודע שפה לומדים תורה, בשביל מה? שבסוף תהיה אש מלחכת מסביבו והוא יהיה גדול,
ויגיד ככה, ויתפרנס, ויהיה לו ככה.
זה הכל.
מי האבא? גדולי ירושלים אמרנו.
שפשוט מאוד,
יש אנשים שהם גם לא לשמה, ויש להם גלימות, אתה יודע, גם בימינו.
אז זאת אומרת,
הוא טען עכשיו, כל מה שאני יצאתי לתרבות רעה,
זה
בגלל אבא, שהוא לא התכוון.
עוד אמר לו אלישע לרבי מאיר.
ומה אתה אומר
על הפסוק הבא,
שמדבר בשמח ערך התורה?
לא יערכנה זהב וזכוכית.
אמר לו, מה אמרת ב?
אמר לו, אלו דברי תורה שהכתוב הזה משבחם ואומר עליהם, למשל הזה,
שקשין לקנות ככלי זהב
וזכוכית שהוא מדמה אותם לה שנוחין לאבד כזכוכית.
ככה אומר לו רבי מאיר.
אומר לו דברי תורה,
קשין לקנותן
ככלי זהב
וזכוכית שנוחין לאבד אותם כזכוכית.
זאת אומרת, צ'יק צ'ק אפשר לאבד תורה. לקנות אותה לוקח המון המון זמן,
אבל לאבד אותה אפשר במהירות.
אמר לו עקיבא ריבך, לא אמר כן.
שאם לכן הוא מדמה תורה לכלי זכוכית,
היה צריך לדמה אותה לכלי חרס,
שכלי חרס הולכים לאיבוד
יותר מכלי זכוכית,
שאין אדם נותן עליהם לב לשומרם כעל זכוכית.
אלא, הפירוש הוא כך, מה כלי זהב וזכוכית?
אם נשברו, יש להם תקנה,
מטיחים אותם בחזרה באש,
והרי בא לידי מימוש החומר היקר שלהם, גם אם הצורה עבדה בשבירה.
מה שאין כן מכלי חרס,
שמנשברו ועבדה צורתם, אין שום ערך לחרסים.
אז הוא אומר לו, אף כן, תלמיד חכם
שאיבד משנתו,
שסרח בחטאים,
ושכח תלמודו,
יש לו תקנה,
שכן הוא יכול לחזור בו מעברותיו,
וגם יכול הוא לחזור על המשנה שלו,
ועל התלמוד שלו, וללמוד כמו בתחילה.
ואם היה כתוב נותן משלו רק מזהב,
הייתי יודע נמשל רק לעניין הערך והקושי של השגת התורה.
אבל עכשיו שהוא נותן משל גם מזכוכית,
שאין ערכה כערך זהב,
יודע אני שגם לדבר הזה הוא אמור בתורה,
שיש לה ערך ותקווה לאחר שכחתה.
פה זה לכאורה אלישע הופך את הקופסא.
קודם הוא אמר שרק אם מראשיתו זה טוב,
ופה מה הוא אומר?
הוא אומר שאפילו תלמיד חכם
שאיבד משנתו
וסרח בחטאים של תלמודו, יש לו תקנה.
הוא יכול לחזור בו והוא דורש את זה מזכוכית, שניתנת
לעשות אותה מחדש.
מה הוא אומר פה?
מה הולך כאן?
טוב,
נמשיך בינתיים.
כך הלך לו רבי מאיר
אחרי הנישע
והם התרחקו מן העיר
עד אשר אמר לאלישע לרבי מאיר,
חזור!
חזור! לך לך לעיר בחזרה.
מתי זה היה, אתם זוכרים?
שבת.
אמר לו, למה?
אמר לו, עד כאן תחום שבת.
האפיקורוס,
הכויפר,
אומר לתלמיד,
חזור!
הגענו עד תחום שבת.
שיעור אלפיים אמה שמותר להתרחק בשבת מתחום העיר מסוף גבול יישובה.
שאלישע היה מומחה ונאמן על רבי מאיר לומר לו שכאן סוף השיעור.
ואפילו שהוא היה חוטא,
ולא חש על עצמו,
לא רצה לצייר את רבי מאיר אם היוודע לו שנכשל בעוון,
או כדי להראות כוח חוכמתו.
ורבי מאיר לא שם לב לדבר מתוך ששקוע במחשבתו בתורה.
ולא נתן דעתו על כך.
אמר לו רבי מאיר, מננת ידע, מאיפה אתה יודע שהגענו אלפיים?
אמה?
אמר לו, מטלפי סוסי שיערתי,
מניתי את הפסיעות של הסוס,
שכבר הלך אלפיים אמה מסוף העיר.
אמר לו רבי מאיר,
בכל עדה חוכמתה היית באך,
ונתת חוזר בך?
כל החוכמה הרובה הזו שיש בך ואתה לא חוזר בך מעוונך?
וכל שכן שאמרת לי שיש לתלמיד חכם תקנה,
אמר לו,
לט בחלי!
אין בכוחי.
אין בכוחי לחזור בתשובה.
אמר לו, למה?
אמר לי, רוכב הייתי על הסוס ומטייל
אחורי בית המקדש.
יש אומרים, אחרי בית הכנסת, סמוך לכותל המערבי של בית המקדש,
לפני קודש וקודשים,
ביום הכיפורים שחל להיות בשבת.
ושמעתי בת קול מאחורי הפרגוד,
מלפני ממחיצת שכינת כבוד השם,
בהיכל קודשו בשמיים,
שהיא יוצאת מבית קודש הקודשים,
מצפצפת בקול אדיר ואומרת לישראל
לחזור בתשובה, כי זה יום הכיפורים.
שובו, בנים שובבים!
הוא שמע בת קול שאומרת כך.
שובו אליי ואשובה אליכם!
חוץ מאלישע בן אבויה,
שהוא יודע את כוחי
שלמד תורה הרבה ומרד בי.
אז הוא אומר, אני לא יכול לחזור בתשובה.
למה?
כי שמעתי בת קול אומרת,
כולם יכולים לשוב בתשובה חוץ מאלישע אחר.
אני לא יכול.
קודם כל, התקופה הזאת הייתה 70 שנה אחרי שחרב הבית.
מה זה שהוא אומר לו שאני הלכתי בבית
ביום הכיפורים?
יש מבארים,
שהוא בא עם הסוס בשבת להתריס.
הוא היה מויסר.
אלישע אחר הפך להיות מויסר.
הוא היה מויסר של הרומאים ונותן להם עצות איך לחטיא את ישראל, איך להרוג יהודים.
משהו לא יאומן כי יסופר.
לא יאומן כי יסופר מה שכתוב עליו בכמה מקומות.
אז הוא אומר לו עוד פעם, לא רק רכבתי על הסוס עכשיו אני רוכה בשבת,
אלא גם ביום הכיפורים.
אני רכבתי על הסוס
ביום כיפורים שחל להיות בשבת,
ושם שמעתי את הבתקול הזאת וכו'.
אז יצאה כבר הגזרה שמי שרוכב על סוס חייב מיתה.
אפילו שאין הלכה כזאת, מי שרוכב על סוס
זה שמא יקצוץ זמורה ויעבור על איסור שבת.
אז חכמים אסרו,
אבל כיוון שזה היה פרוץ מאוד הנושא אז,
אז הוציאו להורג בן אדם שרכב על סוס.
והוא למרות זאת ראה שהוא מזלזל בחכמים, הוא מזלזל בתורה,
ואומר לו שהוא רכב בשבת ביום הכיפורים,
והוא שמע את מה ששמע.
אז לפי זה גם מה שהוא אמר קודם,
שיש תקנה,
אז התקנה זה לכל אדם.
אבל לי אין תקנה, לדבחי לי,
כי אני שמעתי מאחורי הפרגון
שאומרים שכולם יכולים לשוב בתשובה, רק אני לא.
ככה הוא אומר.
טוב, שואל המדרש,
מהיכן היה לו לאלישע המעשה הזה לסור מן התורה והמצוות ולצאת לתרבות רעה?
שהגם שתחילת הכוונה בעסק תורתו לא הייתה שלמה לשם שמיים כאמור למעלה,
והגם כי היו כבר בימים ההם שעסק בתורה,
כבר הרבה ספרי מינים נושרים מחיקו,
וגם היה שומע את יניב מרחיק משיח,
היה שומע זמר יווני.
אוי אוי אוי אוי, כל התורה של אלישע, שהיה ריבו של רבי מאיר, לא עמדה לו מול זמר יווני,
וכמה עיתונים למשפחה, ועוד כמה כאלה ואחרים,
ונופלים מחיקו ספרי מינים.
נו,
אבל עדיין הוא לא סר מללמוד ולא פרק עול מצוות לחטוא ולפשוע על דברי תורה,
אלא ביום אחד הוא קם ופרק עול.
ואיך היה המעשה?
מה ראה לפרוק עול?
אמרו חכמים,
פעם אחת כאשר ראה יושב
ושונה משנתו בבקעת גינוסר,
מיד הכנרת,
ראה יהודי
עולה לראש הדקל בשבת, דבר שאסור לעשות,
ונטל לו מראש הדקל קן ציפור,
האם על הבנים,
דבר שהתורה אסלה לעשותו,
שהרי אמרה התורה כי יקרא כאן ציפור לפניך בדרך בכל עץ,
לא תיקח להם על הבנים.
והוא עשה חן וירד בשלום והלך לו.
ובמוצאי שבת למחר ראה אדם אחר יהודי,
עלה לראש הדקל, נטל לה בנים, שילח את האם כמצובה בתורה,
וירד והגיש אותו נחש ומת.
מיד אמר אלישע,
כתוב במצוות שילוח האם מן הקן,
שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך למען ייטב לך,
וארכת ימים.
הראשון שעשה שלא כדין
ולא שילח את האם אלא צד אותה לעצמו,
לא הוזכר עוונו בריתו מן העץ, בשבת,
והלך לו לחיים.
וזה השני,
שעשה את המצווה כדינה,
והכתוב מבטיח לו על כך אריכות ימים וטובה.
היכן טובו של זה?
היכן אריכות ימיו של זה?
וזה שימש לו תירוץ לפרוק עול,
לומר שאין דין ואין דיין, חס ושלום.
ולא ידע
אלישע
שדרשה רבי עקיבא
את הדרשה הזאת בציבורה,
בציבור להודיע לכל
אל תטעו
מה שכתוב למעניתיו לך
זה בעולם שכולו טוב,
וארכת ימים
זה לעולם שכולו ארוך,
עולם הבא שאין בו אלא טוב בלבד
והוא נצחי ואינו עובר ובטל,
שכן מה טובה הוא מאריכות ימים שבעולם הזה העובר
בא קשה
אתם רואים?
אלישע אחר פספס פעם אחת שיעור
דווקא בשיעור הזה שלימדו את זה הוא לא היה
איבד את החיים שלו
אתם שומעים מה זה לאבד שיעור?
אנחנו אומרים בתפילה ותן חלקנו בתורתך
לכל אדם ואדם שיורד לעולם
יש חלק התורה שהשם נטע בו
חיי עולם נטע בתוכנו
והוא צריך
בזמן היותו פה בעולם לגלות את כל חלקו בתורה
ופעמים שחלקו נמצא בשיעור זה, בהאזנה זאת, בלימוד זה
ואם הוא מפספס
יכול להיות שזה קריטי כמו המקרה הזה והאדם הזה יכול לאבד את עולמו
מה זה לאבד שיעור אחד של תורה?
ביאור אחד רק, ביאור אחד!
כמובן שזה התבשל אצלו בתת מודע,
הרי נשרו מחיקו ספרי מינים,
הוא התעסק בפילוסופיות, הוא כל כך חכם,
הוא התעסק בפילוסופיות,
הוא למד, הוא רצה להבין את המקאמים של היוונים,
הוא רצה, וזה היה איתו,
אבל זה לא יצא, זה עדיין לא פעפע אבל זה תמיד התרחש מאחורה
וכשהגיע הרגע שהוא ראה דבר ברור כאילו
מה זה?
זה מחלל שבת ועושה עבירה?
זה מקיים מצווה בהידור עם הבטחה כזאת ובדיוק הפוך?
זהו, עד כאן.
לית דין ולית דיין, נחמנא לצלן ויצא לתרבות רעה
אלישוע זה היה מארבעה שעלו לפרדס
הוא ראה את מטטרון שם
את המלאך
ויש על זה כמה גרסאות
שהוא לא קם מפני
שר הפנים, המלאך,
לכן הוא נענש מחקו את כל הזכויות שלו.
יש אומרים, שילקו
את המלאך שלא קם מפני אלישוע
אתם שומעים? אפילו שהוא היה כזה
עצם זה שהוא לא קם מפני תלמיד חכם כזה,
אלקו אותו שיטינפול סא דנורא
אבל מכל מקום
עד כאן זה סיבה אחת, יש חמש סיבות שמנו חכמים
יש אומרים
על ידי שראה אלישע
את לשונו שרבי יהודה נחתום
יש אומרים חוצפיתא תורגמאן
חכם מחכמי ישראל שנהרג עם עשרה הרוגי מלכות שנהרגו בארץ ישראל בימי השמד לאחר חורבן בית שני
שראה את לשונו שרבי יהודה נחתום נתון בפי הכלב
שישלחו לפניו הרומיים לאחר שהרגו
מיד אמר אלישע אם הלשון שיגע בתורה כל ימיו
כך עלתה לו שלא קיבל שכר מעשיו הטובים
לשון שאינו יודע לייגע בתורה כמוהו
על אחת כמה וכמה מה יהיה עונשו
מיד אמר אם כן
לאין מתן שכר לצדיקים בעולם הזה ולא תחיית המתים לעתיד לבוא
לתת להם שכר לעולם הבא וזה שימש לו תירוץ לפריקת עולו
לומר אין דין ואין דיין חס ושלום
והלך לבקש לעצמו הנאות העולם הזה
שהוא עטה לפניו
שכן תאוות העולם הזה בערו בו כבר מאז
מחמת כוונה ראשונה שבתורתו ומחמת שעסק בספרי מינים וטעויותיו
בתורת סדר הנהגת הקדוש ברוך הוא במשפטיו. בקיצור הוא חיפש לראות
כמו כל אלה שחושבים
ששואלים שאלות להבנה
והם לא יודעים שזה נובע מהתאוות שמציקות להם
והם שואלות את השאלות
לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להטיל להם עריות
כדי שהם יוכלו להטיל על עצמם עריות מה צריך לעשות? לכפור
להגיד אני עובד עבודה זרה
אם אני עובד עבודה זרה אז אני חייב בכלל במצוות? אני חייב כלום
אז אני אוכל עריות?
מה הדבר הראשון שהוא עשה?
ישר הלך.
לעריות ישר אחרי זה מיד הוא הלך וחיפש עריות
ויש עוד סיבות לא נעמוד רגע
וכך הלך לו רבי מאיר אחרי אלישע
ונתרחקו מן העיר
עד אשר אמר לאלישע לרבי מאיר
חזור
עול
היכנס לך לעיר אמר לי למה
לא זה כבר קראנו סליחה
אנחנו בדף הזה ויש אומרים עוד סיבה
על ידי כשהייתה אמו מעוברת בו
עברה על בתי עבודה זרה
באריחה מאחד שהקריבו שם תקרובת לאליל
כדרכה של מעוברת שהיא מריחה ריח מאכל תתאווה לאכול ממנו
כי העובר מריח ריח התבשיל
ואם התאווה לו ואם אינה אוכלת שניהם מסוכנים
ונתנו לה מאותו המין עצמו שהוקרב שם
שהיה אסור בהנאה משום תקרובת עבודה זרה ואכלה
והיה אותו הריח עבודה זרה מפעפע ורותח בעובר
אשר בקריסה ובגופו ונפשו
ומאז והלאה כאריסה של חכינה כמו ארס נחש
לכן תאווה נפשו לעבירה
עד שמצא במה לתלות את סורחנו וסרח ופקר
שלא טעויות
וספקות באמונה מביאות לידי פריקת עול
אלא שפלות הנפש ותאוותיה מביאות לידי כך והרהורים באמונה אינם אלא תירוץ למעשים הרעים
אלא שברוב תורתו של עמד היה צריך לאגור לו כוח להתגבר על יצרו הרע
ומשלא עשה כן
וחילל את השם לבעוט
אחר שהיה מלא בתורה יצאה בת קול האמורה שאינו מתקבל בתשובה כדי להטעותו
ולהכביד עליו את הדרך לתשובה ברוב עוונו
כמו שכתוב הבעל יטמא פותחי לו
אבל אם היה נכנע ביותר ושואף בכל לב אין דבר העומד בפני התשובה
אפילו אם יאמר לך בעל הבית הקדוש ברוך הוא צא ממחיצתי אין אתה שומע לו
לפיכך שידל אותו רבי מאיר שישוב להשם והוא בעקשנותו היה מסרב להיכנע
בינתיים מה למדנו? שני דברים שנוגעים לנו לתקופה שאנחנו מזהירים
אחד זה זמרים פסולים
שאתה יכול להיות בעל תורה לאין שיעור כמו אלישע בן אבויאן
ואתה יכול לצאת תרבות רבה רק מזמרים
זהו רק מזמרים אפילו בלי הזמרים רק מהזמר
דבר שני שאם אוכלים דבר איסור אם אוכלים דבר איסור בקטנות אפילו את העובר
אימא שלך איכלה נבלות וטרפות שאתה עובר
זה משפיע כמו שאמר החפץ חיים
שמי שאימא שלו האכילה אותו נבלות וטרפות
לא יהיה תלמיד חכם ויצא לתרבות רעב
הנה אנחנו רואים
אחד מגדולי הדורות לאין שיעור ריבו של רבי מאיר בר פלוגתא של רבי עקיבא
תראו מה גרם לו
ולאחר ימים
חלה אלישע בן אבויה
אטו נמרין לרבי מאיר
אלישע ריבך חולה
אזל לגבי
הלך אליו
אמר לו חזור בך חזור בך
חזור בתשובה
אמר להם מעט כדון מקבלים
אומר לו מעט כדי כך יקבלו אותי בתשובה בחולי
וכשאני כבר לא יכול לחטוא וגם סמוך למיטה
גם במצב כזה יקבלו אותי בתשובה?
הרבה שואל את התלמיד
מה המקום לשאלה?
הרי אתה אמרת ששמעת שאמרה בת קול
שאתה לא, כולם יכולים לשוב בתשובה, רק אתה לא
אמר להם
ולא כתיב, שואל אותו רבי מאיר
לא כתוב בשבחי הקדוש ברוך הוא תשב אנוש עד דקה ותאמר שובו בני אדם?
מה זה תשב אנוש עד דקה?
עד דכדוכה של הנפש
כלומר השם מביא ייסורים על האדם עד
שמביא אותו להיות תשוש כוח וקרוב למוות
ואומר לו בייסורים שובו בני אדם את דרככם הרעים
והרי מקבלים באותה שעה בתשובה
שהשם קורא למדוכדך הזה הקרוב למיטה
אז הוא אומר לו ודאי שיש לך אפשרות לשוב בתשובה
באותה שעה
בכה אלישע בן אבויה,
זלגו עיניו דמעות ומת
לא אמר כלום, רק בכה ומת
והיה רבי מאיר שמח ואומר
דומה שמתוך תשובה נסתלק רבי
הגם שהדבר לא נראה ודאי
כי הוא לא פרש בפיו לא דברי וידוי ולא חרטה ולא בקשת מחילה כדין אלא בכה בלבד
כי מקבל בלב את הדברים הנאמרים לו וכנכנע לפני השם
אבל רבי מאיר שמח שמחה גדולה
כיוון שכברוהו
באת האור
ירדה אש מן השמיים
לשרוף את קברו
אבא שלא רצה שתרד אש מן השמיים ותלחך מסביבו כמו רבי אליעזר, רבי יהושע
אבל כשלא מתכוונים לשם שמיים ולא עושים לשמה אז מגיעה אש, אבל לשרוף לו את הקבר
אתון אמרו לי
באו וסיפרו לרבי מאיר שהקבר שלו עולה באש
קבר ריבך נשרף
יצא ופרס טליתו עליה על האש
כדי לכבותה
שהיה רבי מאיר בטוח בזכותו שטליתו לא תישרף אלא תכבה בכלל את האש
או לומר בכך שהוא מקבל אותו לחסות בצל כנפיו
להגן עליו בזכותו יש לזה טעם נפלא שראיתי
שהוא עשה את זה כמו שבועז פרס את טליתו על רות
תכף נראה את הדוגמה
אמר לרבי מאיר לאלישע
לנפשו של אישע
את הפסוק
ליני הלילה
והיה בבוקר
אם יגאלך טוב יגאל
אם לא יחפוץ לגאולך
וגאלתיך אנוכי
חי אדוניי שכבי עד הבוקר
אומר רבי מאיר
חנג'רי
בעשרי
ליני במנוחה מן הדין והעונש הלילה בעולם הזה שכולו דומה ללילה
שהחושך והמזיקים שולטים בו
והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל
מה הכוונה והיה בבוקר בעולם שכולו טוב זה העולם הבא
הדומה לבוקר
מאיר וזורע לאחר הלילה חשוך
אם יגאלך טוב מי זה טוב? הקדוש ברוך הוא
שנאמר טוב השם לכל
אם יגאלך טוב יגאל
ואם השם לא יסכים לקבל אותך
ואם לא יחפוץ לגאולך וגאלתיך אנוכי
חי השם
שכבה עד הבוקר
זאת אומרת ביקש רבי מאיר רחמים על נפשו של אילישה שתנוח בשלום כל זמן שהוא רבי מאיר עדיין בעולם הזה
ולא תידון ולא תענש
ומעט שיגיע הוא רבי מאיר במותו לעולם הבא
לעולם הנשמות יגן עליו אז בדינו ברוב זכויותיו
אם הקדוש ברוך הוא לא יתרצה לסלוח לו אז
ועד אז תנוח לה
וכן היה באותה שעה
ודמחת להם ושכחה האש וכבתה לפי שעה
ורק כשמת רבי מאיר
עלה עשן מקברו של אלישע
שעמד אז בדינו למעלה
ואמר רבי יוחנן
שכשימות הוא יצילנו מהגיהנום הזה
רבי יוחנן אומר מה זה התלמיד בסך הכל הכניס את הרב שלו לגיהנום
אבל הוא צריך להוציא אותו
כשמת רבי יוחנן
פסק העשן מקבר אלישע
תיקונה שלם לזכות לחיי העולם הבא.
וכך
היה רבי מאיר בחייו דואג לנפש של אישה ריבו במותו,
עד כי אמרון לרבי מאיר, רבי,
לעלמין דעתיהם,
הנה אמרין לך, מה את בעי?
אביך או ריבך, מה תאמר לעולם הבא?
אם יאמרו לך מה אתה רוצה, את מי אתה רוצה לקרב אליך להיטיב לו?
את אביך או את ריבך, מה תאמר להם?
אמר להם, אבאו ותרקן ריבי.
את שניהם אני מבקשת, אביאו מיד אחר כך את ריבי.
אמרין לי,
ושם הלכי נון ואחי ישמעו לך הם להציל מעשי גיהנון מי שחטא בגופו כל כך
רק בזכותך?
אמר ליאון,
ולאו מתנית ההיא?
מה לא זה משנה? מצילין תיק הספר עם הספר,
ותיק התפילין עם התפילין.
מאחר ששנינו כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדלקה בשבת,
טורחים בשבת לצורך כך, ואף מותר להוציאה מחצר אחת לחצר אחרת באותו המבוי,
אף על פי שלא ערבו ולא נשתתפו,
שאין יותר מדברי סופרים להוציא לשם דברים אחרים בשבת.
כשמצילין הספר, מצילין עמו גם את תיקו.
ותיק הספר מפני מה מצילין אותו?
כדי שלא ייסרף.
וכי דברי תורה כתובים בתוכו,
אלא בשביל שהוא דבוק לספר,
זכה להנצל עמו.
ואם כן,
מצילין את אלישע בזכות תורתו.
כך אני אומר בבית דין של מעלה,
מאחר שבאתי בתלמודי בידי,
הרי בזכות תורתי שהיא תורה שקיבלתי מפי אלישע,
ינצל אלישע בזכות תורתו שהיא בידי ובזכותי.
לבסוף,
אחרי מותו של רבי מאיר עצמו,
באו בנותיו של אלישע
בתובעות צדקה אצל רבנו הקדוש,
רבי יהודה הנשיא שהיה מפרנס תלמידי חכמים, הוא היה עשיר גדול,
ובזכות תורת אביהן ביקשו
כבנות של תלמיד חכם.
ורבי לא חשב בכלל
שזכה בכלל אלישע שיישאר בעולם מזרעו כלל.
ומכל מקום כך אמר,
את מה שאמר דוד במזמורו על רשע,
אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן לי יתומיו,
ולא רצה לזכור לו חסדי תורתו שלמד ממנו רבי מאיר,
שרבי היה תלמידו
של רבי מאיר,
והוא לא רצה לזכור לו,
ולא רצה לחון את יתומיו
כבנות תלמיד חכם.
מה אמרו לו הבנות?
לא לישון רבותיי, רק בסוכה.
גוד מרנינג.
גוד מרגן.
שמואל.
רבי,
לא תסתכל בעבודו היא, ככה הם אמרו לו הבנות,
אסתכל בו רייטה.
אל תביט במעשיו הבט בתורתו.
אתם יודעים מה קרה?
מיד ירדה אש.
וסכסכה ספסלו של רבי
כעונש מן השמיים על זלזולו בכבוד תורתו של זה.
באותה שעה בכה רבי
וגזר פסק דין
עליהם שהתפרנסו מן הצדקה כדין בת תלמיד חכם.
וכך אמר,
מה אם מי שלא הייתה תורתו לשם שמיים?
כך העמיד בנות צנועות וחכמות
באשר רבי יעקב
היה מבני בנותיו של אלישע,
מי שתורתו לשמיים,
לשם שמיים,
על אחת כמה וכמה שיזכה זכויות רבות בזכות תורתו.
והרי ודאי
טוב אחרית דבר מראשיתו.
כאמור,
כשהראשית של הכוונה לשם שמיים,
אז האחרית ודאי תהיה טובה.
עד כאן המעשים.
זה הסיפור בכללות,
אבל מפה יש ללמוד קודם כל
שיש אומרים
שאת הבת קול הוא שמע בשמיים כשהוא עלה לפרדס,
ויש אומרים שהוא שמע, כמו שהוא סיפר,
מכל מקום יש שמסבירים שהוא שמע את מה שהוא רצה לשמוע.
הוא רצה לשמוע.
לא הייתה בת קול כזאת.
מאיפה אנחנו יכולים להוכיח שלא הייתה בת קול כזאת?
כי איך אתה אמרת בסוף, ויקבלו אותי עד עכשיו?
הרי כשהוא היה חולה, פתאום הוא אמר, הרי אם זה היה מוחלט כל כך,
וכשהפציר בך רבי מאיר כל הדרך,
לא לישון.
כשהפציר כל הדרך, רבי מאיר, אתה אמרת אין.
אין אפשרות. אני שמעתי, אני שמעתי.
שובו בנימה.
אבל כל זמן שהתאווה הייתה מפעפעת בו,
אז אדם לא שומע מה מדברים איתו, לא רוצה לשמוע,
יש לו בת קול שלו.
הוא אומר, רבותיי, אני שמעתי,
לא מקבלים אותי, נגמר.
אבל כשאדם כבר על ערס דווי,
אין תאוות, נגמרו התאוות, אין שום דבר.
עכשיו אדם עומד לגורלו, יודע, עוד רגע, כל הבלוף מתפוצץ.
עכשיו מה?
אז הוא אומר, עוד יקבלו אותי? יש עוד אפשרות במצב כזה שיקבלו אותי?
אומר לו, תשב אנוש עד דקה ותאמר שובו בני אדם.
זאת אומרת, ודאי שיש עוד אפשרות.
אז אם כן, הוא בוכה,
ולפי רבי מאיר הוא גם חזר בתשובה.
אז אם כן, רבו עיסאי,
אנחנו צריכים ללמוד שאין בן אדם שאין לו סיכוי.
אין בן אדם שאין לו סיכוי, וכל אחד יכול,
כל אחד יכול לשוב בתשובה בכל רגע.
אפילו יש אומרים
עליו שהוא הרג.
ילדים שלומדים תורה.
יש אומרים
שהוא היה הולך להפריע להם בלימוד.
היו מצווים עליהם הרומאים לקחת מסעות בשבת,
אז היהודים היו לוקחים שניים שניים שעשאווה פטורים.
והוא לימד את הרומאים, לא!
תיתנו להם משקלים כאלה שכל אחד יצטרך לקחת אחד.
והם היו רוצים להוציא את זה ממקום למקום שמותר בדרך מותרת,
והוא היה אומר להם, לא!
תעשו להם ככה.
ממש היה מושחת
לאין שיעור.
והיה חבר של הרומאים ונגד היהודים והכול. תראו לאיזה שפל המדרגה הגיע אדם שהיה מאלה שעלו למעלה,
ושהיכו את המלאך, למה לא קם מפניו?
מפני התורה שלו.
אז לא יכלו להכניס אותו, כתוב,
לגיהנום בגלל התורה שלו,
ולהכניס אותו לגן עדן בגלל החברות שלו, והוא היה תקוע שם.
עד שבא רבי יוחנן והציל אותו,
אחרי רבי מאיר.
עוד לא עכשיו הוא נושע?
מה?
עכשיו הוא כבר נושע.
תביא לי רק שנייה, אני אקריא כמה קטעים שהוא אמר. יש שמונה דברים שהוא כתב
שנמצאים בימינו.
תביא.
עוד לא הפסיק.
זה בחור רציני זה.
לוקח תפקיד, עושה אותו עד הסוף.
נצפצף עליו.
אז תראו מה כתוב,
כמה דברים שהוא אמר.
הוא אומר ככה, אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה?
לאדם שבונה אבנים מלמטה ואחר כך לבנים,
אפילו באים מים הרבה ועומדים בצדן.
אין מחים אותן ממקומן.
זאת אומרת, כשהבסיס הוא טוב מההתחלה ומעמידים אבנים קודם ואחר כך שמים
על זה לבנים,
גם אם תשים מים שם,
אז זה לא יימחה ולא ישקע.
עוד אמרה שלו,
זה מה שאמרנו, קשים דברים של תורה לקנותם ככלי זהבים ונוחים לעבדם ככלי זכוכית.
ועוד הוא אמר,
הוא היה אומר,
יכול אדם ללמוד תורה בעשרים שנה ולשכוח בשתי שנים.
גם זה הוא אמר.
והוא היה אומר,
תורה בילדותו דברי תורה נבלעים בדמיו ויוצאים מפי מפורשים.
ועל לומד תורה בזקנותו אין דברי תורה נבלעים בדמיו והן יוצאים מפי מפורשים.
וכן המשל אומר,
אם בנערותך לא חפצתם
איך תשיגם בזקנותך,
מתאים לכל הפרפורים שהיו לו במשך הזמן.
עכשיו,
אז כל הדברים האלה שהוא היה אומר,
בעצם היה אומר אותם
כשהדברים האלה מביעים שבעצם מהראשית חשוב מאוד שיהיה.
הוא גם אמר שכל מי שכותב בילדותו, כל מי שלומד בילדותו, כמי שכותב על נייר
חדש
ועם זקנותו זה כנייר מחוק,
גם זה האמרה שלו.
וכו' וכו'.
קיצורו של דבר,
הוא סבר ככה והוא תלה שהכל בגלל אבא.
הוא האשים את אימא שהיא אכלה והיא זה ממה שהיא האריכה וכו' וכו'.
הוא האשים את כל העולם.
אבל הכל פעפע,
הכל מהזמר היווני,
הכל מספרי מינים,
מהתאוות שהיו לו.
ועם כל זה שהוא עלה למעלה, למעלה הוא גם נתגאה שמה,
שהוא היה שם למעלה למעלה,
שמה נתנו לו לראות את המעלה שלו בשביל שיעלה יותר,
ואז הוא חשב שהוא בראו במדרגה.
ותראו מה זה אפילו מידה אצל תלמיד חכם בסדר גודל כזה, מה יכולה להדיח אותו.
הוא יאשים את כל העולם,
הוא יראה את הלשון של יהודה נחתום,
הוא יראה את הקן ציפור,
הוא יאשים הכל,
הוא ימצא את כל ההסברים ואת כל הטענות והטעויות
בשביל להשתחרר,
בשביל למלא את התאוות.
אבל מגיע הרגע,
הרגע האחרון,
וברגע האחרון
זה כבר מאוחר.
ואז הוא כן אומר את האמת.
יש עוד סיכוי שאני יכול לחזור בתשובה, יקבלו אותי?
אז הוא אומר לו כן.
ואם לא היה לו תלמידים כאלה,
שהיו דואגים לו,
אז זה היה לדיראון עולם.
אבל הנה, אתם רואים, בכל אופן התורה, התורה הגנה עליו, והתלמיד שלו, רבי מאיר, אמר שמצילים את תיק הספר עם הספר,
דהיינו את גופו, מה שנקרא,
עם התורה שלו,
אותו עצמו,
ותיק התפילין עם התפילין.
אז זאת אומרת,
יש תקווה לכל אדם, אבל אל תהיה רמאי, לא יעזור לך.
רבי מאיר
טען לו את כל הטענות,
הוכיח אותו, רמז לו, נתן לו דוגמאות, לא רצה לקבל. כשהתאווה מול העיניים
אדם לא עומד, אפילו הגדול שבגדולים.
אז אל תתמאו.
מה, לא יכול להיות.
מה אתה אומר?
לא יכול להיות.
שהוא יעשה כזה דבר?
לא, לא יכול להיות.
יש בדור הזה מישהו כמו אלישע בן אבויה?
יש מישהו כזה?
יש מישהו מגיע לציפורן של הציפורן של הציפורן של אחד מתלמידי תלמידיו,
ואני לא יודע איזה דורות אחרי?
אף אחד לא.
נו, והייתה לו חסינות?
אין חסינות, אין אפוטרופוס לעריות,
כולם בשר ודם.
התורה כוחה להגן בשעה שאתה נותן לה להגן.
אבל אם אתה לא נותן לה להגן, אז לא.
למדנו לפני כמה ימים פה שרבי עקיבא,
הוא חזר בתשובה. מה זה חזר בתשובה? הוא היה אמר אצל גיל 40,
ואז הוא החליט ללמוד תורה.
מה קרה? הוא ראה
שהאבנים שחקו מים.
ואז הוא למד קל וחומר,
ומהקל וחומר הזה הוא החליט שגמרנו ומתהפך. נכנס לבית המדרש ולומד 24 שנים רצוף.
מה זה הדבר הזה?
מה הוא ראה?
הוא ראה אבנים שחקו מים. והוא טמא? שואל.
אבנים שחקו מים? אומרים לו, היי, עקיבא, מה אתה לא יודע שהאבנים שחקו מים? מה, אתה לא יודע שכוח הטיפה,
אפילו שהיא לא עושה שום רושם בהתחלה,
אבל ברבות, ברבות הטיפות, עוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה,
אז הם שוחקים ופוסלים את האבן ועושים חור בפנים. מה, אתה לא יודע?
מיד הוא עשה קל וחומר ואמר קל וחומר.
וואי וואי וואי איזה קל וחומר.
ומה רך? פסל את הקשה.
דברי תורה שקשים כברזל לא יפסלו את הלב הרך של רבי עקיבא.
ומיד הלך ללמוד.
מה קרה פה?
לפני כן לא ידעת?
הוא רצה ללמוד או לא רצה ללמוד?
לפי קל וחומר הוא רצה ללמוד.
מי עושה קל וחומר? מי שלא רוצה ללמוד עושה קל וחומר?
מקסימום אומר, יואו, איזה דבר מדהים, הולך.
מה זה קל וחומר? פתאום הוא עושה קל וחומר לסבך את החיים,
להיכנס לבית המדרש, מה שהוא ברח 40 שנה.
ולפני כן הוא אמר, מי שייתן לי תלמיד חכם,
אוי אוי אוי, נשרנו נשיכת חמור!
איך זה מתהפך, הבן אדם, פתאום?
למד קל וחומר, איזה קל וחומר.
מה רך? פסל את הקשה עם טיפה של מים שהיא רכה, פסלה, עשתה חקיקה בסלע.
אז איך דברי תורה שם קשים?
קשים כברזל לא יחדרו את הלב הרך של עקיבא.
והלך ללמוד ונהיה רבי עקיבא, עד גיל 120. 80 שנה,
40 שנה למד ו-40 שנה לימד.
40, 40, 40, שלוש פעמים 40.
איי איי איי, זה רמז גם לשלוש פעמים 40 של משה רבנו שעלה לשמיים.
הוא היה צריך להיות נותן התורה, הוא בעצמו.
בכל מקום,
מה היה פה?
אתם יודעים מה היה פה?
מה קרה? מה התחדש לו?
הוא כל הזמן
ידע מה זה תורה,
אבל לא נכנס לזה.
למה? הוא הבין תורה, אין דבר כזה ללמוד ולא לקיים.
חייבים ללמוד
על מנת לקיים.
ואם לא מקיימים זה יותר גרוע.
גם אם לא לומדים ומקיימים זה גם גרוע.
אבל יותר גרוע אם למדת ואתה לא מקיים.
איך הוא אמר,
אלישע?
שהוא שמע את הבת קול אומרת שהכיר את כוחי ומרד בי.
זאת אומרת, אלישע, למה הוא לא יוכל לשוב בתשובה לדבריו?
בגלל שהוא הכיר את כוחי, כוח התורה,
שהרי הוא עלה אפילו בפרדס,
עלה למעלה לשמיים וראה מלאכים.
אז הוא ראה אמת.
איך אתה אומר ליה דין וליה דיין?
הרי היית בשמיים, ראית?
ידע את כוחי ומרד בי.
אז יותר גרוע האדם שלומד מזה. לכן רבי עקיבא לא רצה להיכנס.
הוא לא האמין שהוא יוכל להתגבר על כל התאוות,
והוא לא האמין שהתורה,
למרות שהיא חזקה וקשה,
שהלב שלו יוכל לקבל את כל התורה ולקיים את הכול.
כמו שהרבה יהודים שיושבים פה לא מאמינים שהם יכולים להיות רבי עקיבא.
אפילו הרב קניאבסקינג לא חושבים שהם יכולים להיות.
הם גם לא מוכנים להיות.
כי בשביל להיות צריך להפקיר את כל החיים החומריים,
ולשבת כל היום ליד הספר וללמוד מי מוכן.
מי מוכן לקיים את התורה כלשונה וככתבה?
הרי נלחמים עם אנשים אם מותר לאכול נבלות וטרפות,
אומרים לך, כן, אבל אני בוחר את הכשרות היותר טובה, אז אני יוצא בזה ידי חובת השתדלות, כי עשיתי את המקסימום שאני יכול להשתדל, וכל מיני המצאות כאלה וכל מיני דברים.
רואים שקשה לו לאדם לעמוד בזה, בפרט על הכול, כל הקופה.
אבל מה אמר רבי עקיבא?
תשמעו איזה וורט מדהים, בסיעתא דשמיא,
בסיעתא דשמיא.
הוא ראה איך המים חודרים את
הסלע.
ואז הוא אמר, מה רך פסלת קשה?
קל וחומר שהקשה יפסול את הרך.
באיזה תנאים, באיזה תנאים רך פסלת קשה?
כשהקשה, הסלע לא יתנגד למים!
גם אם הלב שלך סלע!
אבל אתה לא מתנגד!
אתה נותן למים, אין מים אלא תורה שיטפטפו עליך טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה,
רק יפסול את הקשה.
קל וחומר!
דברי תורה שהם קשים כברזל,
שיחדרו את הלב, רק אל תפריע.
אל תיתן ללב להגיד מה שהוא רוצה,
כמו שכתוב, רשעים מסורים ביד ליבם. לא!
כמו הצדיקים, שליבם מסור בידם.
אם תניח לתורה לשנות אותך,
ואתה לא תחפש בתורה להתיר את מה שאתה רוצה,
אלא אתה תהיה פסיבי, כמו סלע.
אתה תמתין
עד שהתורה תהפוך אותך. כל מה שהיא תגיד, תקיים.
כל מה שהיא תגיד, תקיים. אתה תהיה רבי עקיבא.
תודה רבה.
זה הוורד שרבי עקיבא מפה למד, מפה התהפך.
למה הוא שנא תלמידי החכמים?
כי הוא ראה שהם לא מקיימים את מה שהם לומדים.
בשביל זה הוא שנא אותם!
והוא רצה לאכול אותם אכילת חמור.
זה החילול השם שיוצא ממה שנראה אפילו, יכול להיות שהם לא כמו שהוא ראה,
אבל הוא ראה.
והוא לא ראה אחת ולא שתיים.
אמר רבי יוחנן כגוננה דאזלנה ארבע עמוד
בלא תורה ובלא תפילין, זה נקרא חילול השם.
אנשים לא יודעים שנחלשתי בגרסתי מפני זקנותי ואני לא יכול לגרוס כל הזמן.
או שהוא לא הלך עם תפילין בגלל אונס.
יכולים להגיד, ללמוד ממנו, הנה,
הרב הגדול הולך לומר דברי תורה בלכתך בדרך,
הנה הוא הולך בלי תפילין, פעם היו הולכים כולם לתפילין כל היום,
הנה הוא לא הולך, אז גם אני לא הולך. זהו, יש לו ממי ללמוד.
ואם זה עוד אחד שאומר בכלל שלבדוק חרקים והכול זה ביטול תורה.
יש כזה אחד בדור עם גלימה שאומר שמי שבודק ומחפש תולעים זה ביטול תורה.
אז יש לך חילול השם יותר גדול מזה,
לא יאומן כי יסופר.
אז לכן צריך לדעת, רב בויסאי, אין חסינות לאף אחד.
צריך לקחת את החיים ברצינות.
אנחנו נמצאים בהושענה רבה.
הושענה.
עכשיו זה הזמן של הישועה.
ואתם יודעים שהשנה היא גורלית,
כי אתם רואים, האינתיפאדה השלישית נפתחה.
היא כבר התחילה קודם, רק היום ההכרזה באה.
והמצב יהיה חמור כי הם מתוכננים, זה לא אחד פתאום יתפרץ ועוד אחד ועוד אחת.
ההנחיות היו לפני אבו מאזן הרשע כבר נתן את האוקיי ואת החתימה ואמר זה טוב מאוד וזה יפה מאוד נגד הכיבוש
וכולם מעודדים והכל טוב.
ועכשיו ייפתח היד החזקה,
הפטיש המפוצץ,
עוד מבצע חדש כמו חומת מגן
וכל מיני חרטות וזה.
ונראה לאן זה יוביל? פה.
ורוסיה,
וסוריה,
וחונג'רי, אובמבה,
נראה עכשיו מה הוא יעשה, אובמבה,
שהוא רואה שהרוסי פוטין ישתלט לו על המזרח התיכון תוך כמה שעות,
ועושה פה מה שהוא רוצה ומזהיר את מי שהוא רוצה וכולי וכולי,
נראה אם הוא ירים מטוסים נגדו,
והחגיגה יכולה להתחיל.
כל מה שאמרנו לכם, אנחנו נמצאים בפתח של הר געש,
של חבית-חבית.
אנחנו נעשה בסוף חבית-חבית ולא בריח,
ובעזרת השם עם החבית-חבית הזה,
אז חוץ ממנצפח, מה שצריך לכוון על כל חביתה,
נתכוון גם אחת על אובמבה,
אחת על פוטין,
אחת על אסד ואחד על זה. תחפשו לכם כמה טובים כאלה, כל אחד תכוון על משהו אחר,
עד שנחוות את כולם בעזרת השם במהרה בימינו אמן.
אמן.
רבי חנניהו בן אגשיום,
אומר אסרו הקודש במהרה של כל ישראל לפיקו חרבו לעם תורו ומסורות שנעמור אדונו בסלמה נשאת גו.