להתחדש בכל יום | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

אלה תולדות השמיים והארץ בהיברעם.

אל תקרה בהיברעם אלא בהברעם.

העולם הזה נברא באות ה'

בהברעם.

ומפני מה נברא העולם הזה ב'ה'?

מפני שדומה לאכסדרה,

שכל הרוצה לצאת יצא.

הה בנויה בצורה כזאת, ופה יש פתח רחב למטה, נקרא אכסדרה.

דומה לאכסדרה, כמו מרפסת,

שיוצאים אליה החוצה.

מפני שדומה לאכסדרה, הה דומה לאכסדרה,

שכל הרוצה לצאת יצא.

הבא לטמא פותחין לו.

ומי טעמתה לי הקרעה?

נשאלת השאלה, למה יש לו רגל כזאת תלויה, לא מחוברת,

בה?

דיהי הדר בתשובה מעייללה.

אם הוא רוצה לחזור בתשובה,

אז מעלים אותו דרך הפתח ההוא שמה, שהה' תלויה בו, ויש פתח צר.

שואלת הגמרא, ולעייל בהך, למה שלא יעלה בחזרה ממקום שהוא ירד?

מאכסדרה.

אומרת הגמרא, לא מסתייעה מלתא. הדבר הזה לא מסתייע, אי אפשר לחזור באותה דרך.

עד כאן דברי הגמרא במנחות כט עמוד ב'.

ועכשיו נבהר את הדברים.

רבנו בחייה בחובת הלבבות אומר,

חלקי התשובה הם שלושה.

יש שלושה סוגי שווים בתשובה.

אחד.

אחד מהם.

השווא מחמת שלא מצא דרך לעבירה.

אחד שווא בתשובה.

למה הוא שב?

הוא שב כי הוא עדיין לא מצא

דרך לעבירה.

אבל כשהוא מוצא,

גובר יצרו על שכלו ולא יימנע ממנה.

הוא שב כל זמן שהוא לא נתקל בעבירה. אבל אם הוא נתקל בעבירה,

הוא חוזר לסורו.

גובר עליו יצרו

על ידי שגובר על שכלו,

והוא לא נמנע מהעבירה.

וכאשר ישלים לעשותה,

יראה גנות מעשהו ויתחרט על מה שעבר בה.

זה מהסוג של רשעים מלאים חרטות.

וזה שב בפיהו ולא בליבו.

הוא אומר את כל הטקסט שצריך בשביל לחזור בתשובה. הוא אומר טקסטים יפה מאוד.

בדקדוק אפילו, עם ג'עיו.

אבל הוא שב רק בפיהו ולא בליבו ובלשונו ולא במעשיהו.

זה בעל תשובה מהסוג הראשון.

החלק השני

אשב בליבו, לא בפיהו,

אשב בליבו

ובאבריו

ועומד בשכלו כנגד יצרו.

הוא יודע זה דאעש.

הוא מתנהג להכריח נפשו ולהילחם עם תאוותיה עד שינצחנה.

זה אחד שמתמודד עם היצר חזק,

משיב מלחמה שערה.

אלא,

שנפשו רוצה להטוטו תמיד

אל הפך עבודת הבורר. הנפש הבהמית

שואפת להטוטו תמיד

הפך עבודת הבורר

ושואפת אל העבירה.

ופעם תנצחהו ופעם ינצחנה.

זה שב בתשובה יותר טוב מהסוג הראשון אבל זה אינו שלם.

זה לא תשובה שלמה.

זה לא גם בעל תשובה שלמה.

והחלק השלישי,

סוג

בעל תשובה שלישי,

החלק השלישי,

אדם שהתנהג

בכל תנאי התשובה

והגביר שכלו על תאוותו

והתמיד לחשוב עם נפשו

לא רק בשעה שהוא עשה תשובה אז הוא נלחם להגיד מה שצריך ולעשות מה שצריך

אלא הוא מתמיד

לחשוב עם נפשו

וירא את בוראו הגיע לדרגת יראה שהוא ירא את הבורא ובוש ממנו

ובוש איך אני אעשה דבר כזה שמסתכל עליה עכשיו

שיבתי ה' נגדי תמיד הקדוש ברוך הוא נמצא לידי

איך אני יכול לעבור עבירה

והשיבי ליבו גודל חטאו ועוונו

וחטאתי לנגדי תמיד כמו שאמר דוד המלך

והכיר גדולת מי שהמרה אותו

והוא כבר יודע את פי מי הוא אמרה כמה גדול השם לאין שיעור

איך יכול להיות שזעתות כזה עומד בחציפות

משתמש בכוחותיו של הקדוש ברוך הוא נגדו

והכיר גדולת מי שאמרה אותו

וזה ראוי אצל הבורא להינצל

זה הסוג

זה הסוג שראוי להינצל

זה חובת הלבבות שער התשובה פרק ב'

טוב אחרי שתיארנו את שלושת השווים

אני אחזור עוד פעם עליהם

בשביל שכל אחד ינסה לראות איפה הוא נמצא

אחד מהם

זה השווא מחמת שלא מצא דרך לעבירה

וכשהוא מוצא

גובר יצרו על שכלו ולא יימנע ממנה

וכאשר ישלים עשותה יראה גנות מעשהו ויתחרט על מה שעבר בה

וזה שב בפיהו ולא בליבו

ובלשונו ולא במעשהו

זה סוג אחד

סוג השני החלק השני השב בליבו ובאבריו ועומד בשכלו כנגד יצרו

מתנהג להכריח נפשו ולהילחם עם תאוותיה עד שינצחנה

אלא שנפשו רוצה להטוטות תמיד

אל היפך עבודת הבורא

ושואפת אל העבירה ופעם תנצחהו ופעם ינצחנה וזה אינו שלם

זאת אומרת הוא עדיין נמצא במלחמה מתמדת עם נפשו הבהמית

לעשות או לא לעשות למרות שהוא לא רוצה לעשות

הוא לא רוצה לעשות

אבל הוא מוכרע מדי פעם

מה לעשות הנפש שלו מצליחה

לא דיברו פה בדיוק של חצי חצי בדיוק אבל פעמים כך פעמים כך זאת אומרת אין הכרעה

הבן אדם עוד לא הצליח להגיע לסוג השלישי

הסוג השלישי

זה אדם שהתנהג בכל תנאי תשובה

יש עשרים עיקרים לתשובה כמו שלמדנו ברבנו יונה

והגביר את שכלו על תאוותו זאת אומרת השכל שולט בו הרוכב רוכב על הבהמה על הנפש הבהמית

השכל זה הרוכב על הבהמה הבהמית הנפש הבהמית

הוא כל הזמן

מגביר שכלו על תאוותו אבל זה לא מספיק

הוא מתמיד לחשוב עם נפשו

כל הזמן עושה חשבונות

כמה לא משתלם לעבור העבירות וגנו את העבירה

ומעלת הבורא וכו' וכו' כל החשבונות שצריך

והוא ירא את בוראו וגם בוש ממנו שזה חסימות הכי טובות שיש

יראת שמיים ירא מהשם אוי ואבוי אם אני אעשה כך וכך

וגם מתבייש ואם אני אעשה כמו שלמדנו אתמול בגדירה מה זה בושה

והשיב ליבו גודל חטאו בעוונו הוא גם רואה את החטאים מה שהוא עושה איזה גוען נפש באיזה רפש באיזה תינופת

מה הוא עשה איך הוא הסתאב לאן הוא הגיע עם חוצפה כזאת נגד קונו

מכיר גדולת מישהי אם ראה אותו

ואחרי שכל זה כבר התחבר אצלו באופן קבוע זה ראוי אצל הבורא להינצל

זה צדיק כן זה צדיק צדיק צדיק צדיק כן צדיק צדיק שלא נותן לייצר לגעת בו זהו צדיק שלום

מה להינצל בכלל

בכלל מהכל

להינצל הוא ראוי להינצל הוא ראוי להינצל עכשיו יש יום הדין

מי ינצל?

מי לחיים מי לזה? מי ינצל? הוא ינצל

הוא ינצל

כאשר נתבונן במצבנו ניווכח לראות שאנחנו נמנים בסוג הראשון.

כן,

שלא מצא דרך לעבירה,

כל זמן שלא באה עבירה אז אנחנו בסדר,

אבל אם באה עבירה האדם מוכרע.

אז אני לא אגיד עבירות קשות או דברים כאלה וכולי,

אבל אני אתן דוגמה סתם,

ככה שאדם ידע.

אדם, לדוגמה, לא רוצה יותר לקום מתי שעצר הרע מעיר אותו.

עצר הרע פעם מעיר אותו ככה, פעם מעיר אותו ככה, פעם ככה, פעם.

והוא רוצה לקום בנץ.

דוגמה, כן.

אז כל זמן שהוא מתעורר אין לו בעיה.

אבל הרבה פעמים יש לו סיפורים למה הוא לא מתעורר.

אז זאת אומרת, הוא מוכרע על ידי יצרו.

מוכרע על ידי יצרו.

אז הוא רוצה.

הוא רוצה את זה. כן.

אבל היצר לא רוצה.

אדם

לא רוצה להסתכל בעריות. לא רוצה.

הוא מבין כמה זה חמור,

הוא מבין שהוא הולך לקלקל את העיניים וייתנו לו מכות

בקבר.

איך שהוא ייכנס יבואו שם עם פולסה וייתנו לו חביבי מכות מכות בעיניים על מה שהוא יסתכל.

זה רק פה עוד בקבר.

מה אחר כך זה עוד סיפור.

נו, אז מה? הוא לא רוצה. אחרי שהוא הבין את זה וקרא מעבר יבוק וקרא ספרים וראה מה קורה.

אז לא רוצה.

לא רוצה.

אבל מה לעשות שזה קופץ לו כאילו. כאילו.

הוא לא רוצה.

אבל העבירה באה לקראתו.

זה עצום עיניים. איי איי איי. זה עצום עיניים, נכון? זה הכי קל. למה זה העבר שהוא הכי קל לפעול איתו?

זה לא שום מאמץ, שום מגיעה, שום קושי.

יכול לעשות את זה בלי סוף כמה שאתה רוצה, לעפעף.

והכל יפה. אבל הוא לא עושה.

כי היצר אומר, רגע, תסתכל רגע, רגע. מה, מה, מה, מה?

ואז האדם נכשל ונכשל ונכשל ונכשל, והבטיח לעצמו הרבה פעמים שהוא יעמוד בזה והוא לא עומד בזה.

אז הוא מהסוג הראשון.

בן אדם אומר, שמע,

למה אני אהיה טיפש ואני אדבר לשון הרע, או שאני אשמע לשון הרע ואני אעביר את כל הזכויות שחסכתי כל ימי חיי לזה שאני אדבר עליו?

מה, אני נורמלי? לא רוצה.

לא רוצה.

אז הוא מחליט יותר, אני לא זה, ואומר לעצמו, אם יהיה ככה אני אעשה ככה ועושה ככה.

אבל אם יבוא כנגדו מישהו, חבר טוב, וזה פה ושם, מה הוא יכול כאילו להגיד לו זה וזה וזה?

אחרי שהוא יגמור אולי לדבר, יגיד לו, תשמע, בוא, לא כדאי שזה וזה.

אולי.

ואם זה יהיה אדם חשוב שידבר איתו, אז הוא יגיד, מה, הוא בטח יודע מה הוא מדבר, לא, מה, אני אגיד לו לא, אני אגיד לו זה?

וכן, על זה הדרך, ובסוף הוא לא יוכל להימנע.

הוא חוזר בחזרה. מצד עצמו הוא שב.

ואחרי זה, מה קרה?

כשהוא נתקל בעבירה,

הוא קורס.

זהו. ואחרי זה הוא אומר, איזה טיפש אני. מה עשיתי עד שקיבלתי על עצמי את זה? איך אני באמתי בפאפאק?

זהו.

זה הסוג שבו אנחנו נמצאים.

אה, יא סבא זכר צדיק וברכה היה אומר,

היסוד של עבודת ראש השנה מבוסס

על חידוש מעשה האדם.

ראש השנה, מה העבודה?

העבודה מבוססת לחדש, לחדש את המעשים של האדם.

מה זה לחדש?

טבע האדם שכל דבר אצלו מתיישן והופך לרגילות.

והאדם צריך לחדש את המעשים.

וזה גם לגבי הדברים הטובים צריך לחדש.

לא רק לגבי דברים שהוא לא היה בסדר,

ולחדש שמעכשיו הוא יהיה בסדר.

גם הדברים הטובים צריכים חידוש, כגון עבודת האלוקים.

יש אדם שעובד את האלוקים ולא עובד את זה ככה רוטינה,

כאילו זה חוזר על עצמו

בלי תשומת לב, בלי שמחה, בלי זריזות, בלי אהבה.

לא כמוצא שלל רב.

זה לא כמוצא שלל רב. מי שמוצא שלל רב

הוא שמח, קופץ,

וואי, איזה חידוש, איך הוא נראה.

ומה יקרה אם אחרי כמה מטרים הוא ימצא עוד שלל?

הוא יגיד,

אה, כבר נמאס לי, מה, כל פעם?

אה, אה, אה,

להתכופף, להרים, וזה?

לא.

הפוך.

ככל שזהו, עוד יותר, יואו, איך השם אוהב אותי. תראה איך הוא ממציא לי, בכל מקום אני מוצא מציאות.

וזה, ופה ושם. ודאי שהוא כל הזמן ישמח כמוצא שלל רב.

אבל אם באה לו עוד מצווה ועוד, הוא אומר, כבר למה עד נו? כבר ישבנו, כבר אכלנו, כבר שתינו, כבר עשינו.

אה, אתה בא לנו עכשיו?

אנחנו כבר אחרי.

בוא, אז בוא נשב עוד פעם.

לא, כבר אנחנו עייפים.

אבל יש עוד שלל.

יש עוד שלל. הוא אומר, כבר אין לי כוח לסחוב,

אתה יודע כמה אני הבאתי הביתה שלל?

וככה אנחנו נראים,

מתיישן אצלנו, לאט לאט מתיישן, מתיישן, מתיישן.

אז צריך להתחדש גם בעבודת האלוקים,

גם בעבודת התפילה,

עבודת התפילה,

לדקדק במילות,

להבין את ביאור המילות,

להתכוון באדון הכל היה ומי יהיה, תקיף בעל היכולת ברקעות כולם,

לשים לב מה אומרים, מה התוכן,

נבקש את זה בתחנונים,

לדעת לפני מי עומדים,

נסתכל בסידור אחר כך בחזרת השץ,

ולשים לב מה אומרים באמת שכך וכך, ויהי רצון שיהיה כך וכך, על כל

ברכה וברכה,

שהתפילה צריכה להיות קבלת מלכותו יתברך ממש,

בתפילה אדם יכול לקבל מלכותו יתברך, כמו בראש השנה שקיבלנו מלכויות.

עומד לפני מלך מלכי המלאכים ומבקש מלפניו את מה שכתוב,

זה עבודה.

עבודה שהאדם צריך לעבוד אותה, והיא נקראת עבודה שבלב.

איזוהי עבודה שבלב? זאת תפילה.

ולאן היא מגיעה?

עד כיסא הכבוד.

תפילה לעניך יעטוף ולפני אדוני ישפוך שיחו.

התפילה של העני, אומר זוהר הקדוש,

עוטפת את כל התפילות של כולם ועולה לפני כיסא הכבוד ישר, לפני השם.

למה?

כי הוא מתפלל בתחנונים.

הוא מבין, אם התפילה לא תענה, אין מה לאכול עכשיו.

הוא מחפש אוכל.

אין אוכל.

אם עכשיו לא יגיע,

יכול להיות שהוא יקרוס.

אז לכן התפילה שלו היא בתחנונים.

היא עוקפת את כולם. אי אפשר להשאיר אותה בתור. אם בתור, הוא יעמוד מרעף.

אז היא חייבת לחלות לפני כיסא הכבוד.

ראשונה.

אז לכן צריך להתחדש גם בתפילה.

צריך להתחדש בטהרת המידות.

לא אשקוט על שמרה ויחשוב שאני רגוע, המידות שלי טובות. כי ברגע שינערו אותו, אתם יודעים, השמרים שנמצאים ביין,

אחרי ששופכים שפיכה אחת לכוס, הכל שמה מתחיל

להתחרבש ו...

גם אדם, אם לא מרגיזים אותו, הוא נחמד.

עד שמרגיזים אותו,

אז צריך לעבוד על המידות.

הר געש, אתם יודעים, למה פורצת? עכשיו כמה מטיילים.

הלכו פייפן.

הלכו ופתאום זה התפרץ,

ותפס אותם על חם, מה שנקרא,

ומתו עשרות.

אז זאת אומרת, צריך גם לעבוד על המידות, להתחדש. אפילו שאתה כבר עבדת ואתה חושב שאתה כבר קנית מידה זו או מידה זו,

אתה חייב כל הזמן להתחדש.

כל הזמן.

לימוד המוסר, כמו שאנחנו משקיעים יומם ולילה, לימוד המוסר, לימוד המוסר,

זה מהפך את האדם, זה מכניע את חומרו,

את גשמיותו,

זה מרחיק אותו מאווילותו, מכסילותו, מהבליו,

זה מציל את הבן אדם, זה, כמו שאומרים, נר תמיד.

זה מאיר לך את הדרך שלא להכשל.

אבל אם אדם לא לומד מוסר, אוי ואבוי,

שהוא שוקע ושוקע

ולא מרגיש אפילו.

ולכן בא ראש השנה לעורר אותנו להתחדשות.

זה היום תחילת מעשיך,

להיות בעיני האדם כל המעשים כחדשים.

היום הרת עולם.

זהו, העולם נברא מחדש עכשיו.

צא לדרך מחדש.

חדש.

יש פה אנשים חדשים.

זה היום תחילת מעשיך, להיות בעיני האדם המעשים כחדשים.

וההתעוררות הזו היא בגלל תרופה, בגדר תרופה מועילה,

נגד יצרו של האדם

שהוא משתמש בזה בעצמו.

הוא מתחדש בכל יום תמיד על האדם.

היצר מתחדש בכל יום.

ונשאלת שאלה, לכאורה,

למה במצוות,

בדרכי עבודת השם,

במידות,

בתפילות, בברכות, הכול מתיישן אצלנו, ונהיה

רגילות

מצוות אנשים מלומדה.

למה?

למה בדברים הבטלים של יצר הרע?

למה בדברים האסורים, רחמנא ליצלן,

ובפרט אחרי שנוכחנו לדעת שהם דברי הבל ותוהו

ורשע וגנות,

למה אצלנו זה לא מתיישן?

ודמיונו רק מטעה את האדם לחשוב שאם הוא ידבר לשון הרע,

מה שנקרא היום נייז,

חדשות,

ניוז,

והוא יגיד, שמעת?

ראית פעם פומפי?

וישלח אס.אם.אסים לכולם,

להחטיא את כולם.

למה הוא חושב שבכך

הוא ייראה כישרוני וחרוץ

ומונח

בכל החדשות?

למה?

אבל הסוף מראה בעליל כי אלה דמיונות שם,

ומי שנתפס לקלקול הזה,

לא רק שאינו מתכבד,

אלא אפילו מתבזה.

כפי שאומרים חכמים, זיכרונם לברכה, סעדי שקרי אגוראי וזילה.

אדם

סוחר עדים שקרנים, שקרנים, תעידו עדות שקר,

תגידו שהיה כך וכך, חוק יסף,

ותגידו.

זה נקרא עדים שקרנים.

הסוחרים אותם,

אפילו בעיניהם הם מזולזלים.

אנשים מטונפים שבתמורה לכסף מוכנים למכור בן אדם אפילו להוצאה להורג.

ורש״י מפרש

הסוחרים עדי שקר הם עצמם מבזים אותם והם קלים בעיניהם.

אז זאת אומרת, גם מי שאתה אומר בפניו את לשון הרע הוא גם כן מזלזל בך.

אפילו שהוא מזולזל הוא בעצמו כי הוא מקשיב,

הוא יותר גרוע כי הוא מאפשר שהעבירה תתקיים

מעונשו יותר חמור, אז שומע, אז שומע.

לכן אדם חושב

שאם הוא לוקח חמש הרצאות אז נגמר הסיפור. הוא לא מבין

שהוא צריך לעמוד לפני ההרצאה ולהגיד מה שצריך.

חטאתי

לשם אלוקי ישראל ולפלוני אלמוני

ששמעתי דברים בגנותו ולא מחיתי,

או ניכר מזה שאני מסכים,

או אפילו בטעות אמרתי, כן, בזה אתה צודק, אבל תראה, בכל אופן זה בן אדם ש...

יכול להיות ככה, יכול להיות ככה,

ולא צריך הרבה פעמים, מספיק פעם אחת, זה הכול.

פעם אחת.

אז לכן,

התירוץ הוא בכוח החידוש.

מה התירוץ?

למה אנשים בכל אופן נופלים אצל היצר הרע כל הזמן?

למה אצלם לא מתיישן העניינים של ההבלים, של יצר הרע והשקרים שלו והעבירות שלו?

למה זה לא מתיישן?

כי יש לו כוח החידוש.

יש לו כוח החידוש. היינו שבכל יום ביום

מתחדש היצר הרע בהמצאות חדשות.

הוא הממציא הגדול.

הוא המציא אייפון עכשיו שש,

ואחר כך שבע, ואחר כך שמונה,

והעולם מחובר אליו, וכולם מחוברים.

והוא נותן משם את כל ההודעות והחידושים והכל,

ומשגע את כולם,

ונותן טאבלטים, ונותן אינטרנט, ופייסבוק, וטוויטר, והכול.

ויא חביבי, מה זה, מה זה? ומדינות כבר מתחילות לפחד מייצר הרע, הוא משתלט ברשת.

אז טורקיה מחליטה לחסום, והסינים חוסמים, והאיראנים חוסמים,

והם לא נותנים את הזה וזה, ונגמר, ובטלים את האנשים, לא נותנים להם.

הם מנעים ברגע אחד, הוא מכניס להם...

דלק והנה יוצאים המון סינים להפגין ועושים בלאגן יכול להיות מהפכה ושמה בסקוטלנד חשבו כבר לעשות עצמאות

וזה והכל עובר דרך החידושים של יצר הרע צ'יק צ'יק צ'יק צ'יק צ'יק צ'יק

מארגנים הפגנה מארגנים זה פה פה פה יבא ביי איזה כלים הוא משתמש

הוא סוחף את כולם ומפיל את כולם בבת אחת

זה הכוח שלו החידוש החידוש הוא לא מתיישן

זה לא טלפון של פעם אחת

שמה תשע אתם זוכרים כשהיינו צריכים למהר ככה על קופת חולים או משהו לעשות מהר

לא עובד הקפיץ לא עמד עוד פעם סוגר היום בזיכרון טוז לחיצה אחת

יחה עם תמונה גם כן דבר עם הדוקטור אתה רואה הנה יש לי פצע פה מה אתה אומר מה אני עושה

עכשיו עומדים במדפסת תלת מימד

לעשות איברים פנימיים של האדם ולהחליף לו ישר לא מתקנים אין ניתוחים

פותחים חותכים שמים חדש במדפסת זהו שלום הם קונים בניינים במדפסות הכל מדפסות עוד מעט ילדים יהיה לך במדפסת גם

קיצורו של דבר היצר כל הזמן מתחדש שלא נותן לאנשים

להיות במקום אחד זה כאילו אומרים לאדם אם אתה רוצה לצלצל בבן אדם אתה מיושן אתה מדור הביניים אתה מעבר לטעם הלאומה זאת אומרת כל יום כל יום חידושים חידושים בקצב מסחרר שאדם כאילו צריך לרוץ כל הזמן בשביל להתחדש אחרת הוא נמצא בחברה כמו טמבל פסיכי

לא יודע כלום

אז לכן

אנחנו צריכים להשתמש בפטנטים של יצר הרע

אם הוא מצליח עם זה להטעות את כל העולם ולעבוד עליהם ולהביא אותם לגיליוטינה

הוא מצליח

כן במתיקות שפתיים בהבטחות בדמיונות שווא בכל

אבל הוא מביא את הבן אדם בסוף הוא מביא את הבן אדם כמו דאעש

מלביש אותו כתום על הברכיים אומר טקסט ושוחט אותו יפה

אז לכן יצר הרע מתחדש בהמצאות חדשות

הכוח והרגש הטבעי מתחדשים בכל יום אצל האדם

ואומרים לו לא זה עבירה חדשה לחלוטין

זה משהו אחר זה משהו אחר כל פעם נותן כאילו טעם

טעם חדש בעבירה

זה עוד לא היה לעולמים זה לא כמו אתמול מה שדיברנו אל תשאל מה יש לי היום

ישרתם שמעתם את הטקסט הזה שאנשים באים כי הוא פוחד שאתה לא תקשיב לו

אז הוא אמר לא לא לא לא זה משהו משהו מה שאני אומר שלא שמעת מעולם לא שמעת מעולם

זה לא היה לעולמי

ותשיג ממנה שתישא חן בעיני בני אדם

לכן בא ראש השנה להתחיל הכל מחדש

כי יום זהו תחילת מעשי הקדוש ברוך הוא בעולמו

וכן מחדש בכל יום תמיד

מעשה בראשית

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים

את הפטנט הזה לימדו אותנו חכמים זיכרונם לברכה

אשר אנוכי מצווכה היום

היום כאילו היום אתה עומד מעמד הר סיני היום קיבלת את התורה היום זה התחדש אצלך

אז זאת אומרת אם אדם אצלו הכל יהיה חדש

כל יום יהיה בפני עצמו יום חדש

אתמול לא עשיתי ככה שלשום לא עשיתי ככה היום זה חדש לגמרי

זה מה שאני הולך ללמוד עכשיו זה יום חדש זה לא היה לא נברא בעולם זה רק מעכשיו התחיל

אם אדם מסתכל על כל דבר כהתחדשות התפילה שאנחנו מדברים עכשיו זו תפילה חדשה

ובאמת אין שום תפילה דומה אחת לשנייה

זה לא רק הטקסטים

זה גם מצבו הנפשי של האדם בשעה שהוא עומד היום

לתפילה

זה עם התחברות כל הידיעות והזיכרונות

והרצונות והמשאלות וכל הדברים הכל ביום כל רגע זה כבר משהו אחר

כל רגע

אז לכן אם אדם ישים

איך הוא עובד את השם בהתחדשות כל פעם התחדשות פעם שאלו אותי תגיד

לא נמאס לך כל פעם ללכת להרצאה עוד פעם להתחיל בעזרת השם לעזוב ולהצליח

ועוד פעם לדבר ועוד פעם לדבר ועוד פעם לדבר ועוד פעם לדבר

ועוד פעם לשמוע את השטויות ולענות על שאלות ולהגיד עוד פעם וזה וזה, איך, איך אתה לא, מה, מה, מה, מה עשרות שנים, איך, די, חלה, צא לפנסיה, תנוח, מה אתה, כמה?

צריך להתחדש, כל פעם זה פעם חדשה,

ראשונה, לא הייתה כדוגמתה.

אנשים אחרים חדשים, אפילו אם זה אותם אנשים,

מצבם כבר השתנה מאז,

הכול חדש, הכול.

פעם היה בן אדם, היה בא, וזה פה, שם, וכו'.

פתאום הוא עומד ואומר, תשמע, אני רוצה לבקש מחילה, ואני זה, אז הוא מתחדש,

השתכלל.

כבר למד לדבר ולשמוע ולא להוכיח,

והיה, יש לנו חידוש.

אז זאת אומרת, ככה צריך להתחדש נגד יצר הרע גם.

אז אם יתהלך אדם ברגע זה של התחלה מחדש,

יוכל לקיים את דברי חכמים, זיכרונם לברכה, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים,

ובדרך הזו ימצא חדשות במציאות.

ככה הוא באמת גם ימצא, שזה באמת חדש.

לא סתם הוא אומר לעצמו זה חדש,

זה באמת חדש.

וכמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, כתוב,

מה יתרון לאדם מכל עמלו?

שיעמול תחת השמש,

ואמרי דברי רבי ינאי

תחת השמש הוא ד... אין לו,

אין לו יתרון לאדם תחת השמש.

הקודם השמש,

יש לו.

רש״י אומר,

אם יעמול בתורה שקדמה לשמש,

יש יתרון.

יש יתרון.

מה יתרון לאדם שיעמול בכל עמלו שיעמול תחת השמש?

זה אין לו יתרון.

אבל אם הוא עמל במה שקדם לשמש,

הוא עמל בתורה שהיא קדמה לשמש,

ודאי שיש לו יתרון.

וזוהי קושיית השס,

ולעול בהכדנאפיק,

שיעלה ממקום שהוא ירד.

הוא ירד באכסדרה למטה, בא לטמא, פותחים לו,

אז שיעלה באותו מקום,

אחרי שכבר נתוודע לו שהוא נכשל,

וחטא אם תרדף רעה מעכשיו שהוא נכשל,

כבר מעצם החטא הרעה כבר רודפת אותו, כי בתוך החטא טמון הרעה כבר.

אז אם כן,

מה יעשה? הוא רוצה לחזור באותו מקום,

והוא גם יודע שסהדה שכרה אגוראי הוא זילה.

הוא יודע שהוא גם מאוס, הוא מבוזה, הוא מלוגלג

בעיני אלה שסחרו אותו, וגם יצא רעה שהפיל אותו.

ואיבד כבר שני עולמות, איבד שני עולמות,

אז למה לא ימהר לחזור בתשובה ולתקן את דרכו?

על זה השיבו לא מסתייע מלתא.

הוא לא יכול לחזור באותה דרך. למה הוא לא יכול לחזור?

כי עבירה גוררת עבירה.

בהפוך, הוא כבר ילך ויידרדר, יתרחק מהשם ועזב אותו וכולי.

קשה מאוד לחזור,

כיוון שיצר הרע הרוחני קנה אצלו שביתה,

ולא מניח אותו לחזור למוטב.

דאעש מגייס אנשים,

ואחרי שהוא מגייס אותם,

אז הוא מאיים עליהם שהם לא יכולים לחזור בחזרה לארצות העם.

בהתחלה, בפרח, אחרי זה, בפרח.

כבר עברנו את זה במצרים.

זאת אומרת,

הוא מפתה אותך אצל הרע, אבל אחרי שאתה נדבק בו,

הוא לא מניח לך לעזוב אותו, והוא גם לא עוזב אותך.

ואז קשה לאדם לחזור.

כמו שירדת במהירות, תחזור במהירות. לא מסתייע המלתא, לא.

אי אפשר, הוא קנה שביתה אצלו.

לא מניח לו לחזור,

והוא כבר נתחמץ.

היין הטוב שהיה נתחמץ נהיה חומץ.

הוא כבר נתחמץ בחטא,

ואינו מסוגל לצאת ממנו.

הרי כתוב, ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם.

עבירה מטמטמת את ליבו של האדם. מה זה מטמטמת?

אוטמת את ליבו,

סגור הלב וחתום.

אין כניזה.

זהו.

וזוהי רוח הטומאה שלא מניחה אותו לצאת ממלתעות החטא.

אתה רואה אנשים

שעומדים אובדי עצות,

חסרי אונים,

ואומרים לך, תשמע, לא יכול, אני רוצה, אבל לא יכול.

אני לא יכול, לא מחזיק מעמד.

אני רק מתחיל, עוד פעם, זה לא, לא יכול.

אני רוצה, לא יכול. מה קרה?

השתלט עליו יצר הרע,

עומד לידו עם סכין,

שחור,

ואומר לו, לא לזוז, אם תזוז, שחיטה.

לא.

והבן אדם

אומר, תעזור לי, תוציא אותי, אדרבה, קח אותי,

וכו'.

קשה לו מאוד.

למה?

הוא כבר נמצא במלתעות של החטא.

תאר לך כריש, תפס בן אדם כבר בשיניים שלו,

לך תצא עכשיו משם.

תנין, תפס אותו בשיניים,

לך תצא.

אריה, תפס אותו בשיניים,

לך,

נראה אותך תצא משם.

זה לא פשוט.

וזה מלפף אותו תמיד,

עד שלא מסתייע הדבר לעלות באותו מקום שממנו יצא.

מה עשה השם?

לא מניח את הבן אדם,

עשה לו פתח אחר,

פתח חדש

וצר

שדרכו יוכל לצאת למרחב

בלי שתינתן למשחית הרשות לשים את כפו על המקום הזה ולעבור דרכו.

שהאדם יכול להיכנס משם

אבל האריה, הטנין והכריש לא יכולים להיכנס משם.

זהו. אז אם הצלחת לברוח משם,

זהו.

נמלטה.

הצלחת.

וכדוגמה שמצינו בחכמים זיכרונם לברכה

אל יאמר אדם

תשמעו איזה דבר עמוק אמרו החכמים

אל יאמר אדם

אי אפשי בבשר חזיר

אי אפשי בבשר חזיר. אי אפשר. איך אני יכול? מה אני יכול לאכול חזיר? מה, כוען נפש, יאס, חזיר.

עכשיו ביבי

ביבי היה במסעדת חזירים עכשיו

אם שלדון אדלסון, לא מתבייש, ראש ממשלת היהודים

במקום של חזיר

עם כל מיני מאכלות טמאים ואסורים

צילמו אותו וצילמו את התפריט ושלחו את זה כבר ברשת בכל העולם

שהמנהיג של היהודים נמצא במסעדת חזירים

לא יכול לבחור לך איזה מסעדה כשרה להראות בכל זאת את היהודי?

איי, איי, איי, רחמנא לצלנו.

אל יאמר אדם,

אי אפשי בבשר חזיר. אל תאמר אי אפשר לאכול בשר חזיר.

אבל אפשי, אפשר, בטח שאפשר לאכול חזיר.

אפשר לאכול חזיר.

אבל מה אעשה ואביא שבשמיים גזר כך עליי?

אפשר לאכול.

אבל מה אני אעשה? הקדוש ברוך הוא גזר עליי שלא לאכול. אבא שלי אומר לא לאכול.

אם כן, למי אני אשמע?

אתה יצר הרע אומר לי, תאכל חזיר.

אז מה אני עונה לו?

תאמין לי שזה בסדר גמור, אין בעיה.

אבל אתה יודע, יש לי בעיה אחת.

הבעיה זה לא החזיר.

זה שאבא שלי לא מסכים, אבא שלי לא מרשה.

עכשיו אתה אומר לי, והוא אומר לי, למי אני אשמע?

נו, מה אתה מייעץ לי, שאני אשמע לך?

הרי אתה רוצה להסתין, אתה רוצה להרוג אותי. הרי בשביל מה אתה רוצה שאני אוכל לחזיר?

אתה רוצה להרוג אותי, נכון?

אבל אני לא רוצה למות.

ואבא שלי אומר לי, אל תאכל.

אז אני שומע לאבא שלי. זו העצה שנתנו אתמול, אם אתם זוכרים,

שאמרנו, אם מישהו רוצה להינצל מיצר הרע, יעשה לו רב,

ויסתלק מן הספק.

מה פירוש?

כל ההכרעות זה הרב.

מה הרב אומר אני עושה?

ממילא. בא יצר הרע, הוא אומר לו, תשמע,

היום אל תעשה ככה, תעשה ככה.

אז הוא אומר לו, תשמע, יפה מאוד,

אתה יודע מה? עצה נבונה.

רק מה, אני הולך לשאול את הרב שלי,

מה הוא אומר?

ואחר כך הוא שומע מה אומר לו הרב, והוא אומר לו, שמע, אני מצטער,

הרב לא הסכים.

זהו, אני קיבלתי אותו רב.

זהו, אני מסתלק מהספק,

כבר לי אין ספקות.

כל דבר אני שואל,

מקבל תשובה, וזהו, מאותו רגע אני יודע מה לעשות.

אז כל מה שיש לך להציע,

שים בתיבת ההצעות, אני אשמע, אני אראה,

אני אשאל את הרב, ואם הוא יגיד לי כן, כן, אם לא, לא, זהו, זה הכול.

נשאר חברים, אין בעיה.

לא אמרתי שחזיר זה לא, זה, לא, הכל טוב, הכל טוב, כל העבירות זה מצוין.

רק אם הרב מסכים, אין שום בעיה, אני אעשה.

למה לא? למה לא?

אני לא נגד.

אני לא נגד, אני בכלל לא נגד.

איי, איי, אם אתה עושה לו את זה,

אתה הורג אותו.

אתה נותן לו להציע ולהגיד, והכול, ופה ושם.

רק רגע, רק רגע, כן.

שואל את הרב, הוא אומר לו, מצטער, עוד פעם הוא דחה את ההצעה שלך.

תבוא עם הצעות אחרות, אולי תציע לי ללמוד, אולי תציע לי להתפלל כראוי, אולי זהו, אולי הוא יסכים סוף סוף איתך.

כל הצעות שאתה אומר, הן נדחות אצלו.

למה אתה מציע לי הצעות לא טובות? תציע לי הצעות טובות, תראה מה שאני עושה.

תגיד לי, תאכל עגל, או,

מה אתה אומר לי חזיר?

תגיד,

למה אתה כל פעם מפתה אותי לאכול חזיר, לעשות זה, לעשות זה, לעשות... למה?

תגיד לי דברים שאני סוף סוף קבל אישור.

ככה האדם יכול להתחמק מיצרו.

והנה,

בכל ימות השנה אין לו לאדם אלא פתח צדדי נוסף.

אז כל השנה, אם אדם רוצה לשוב בתשובה,

זה דרך ההיא למעלה, כמו שאמרנו, בפתח הצדדי.

וזה קשה.

שם השם מסייע, בא לטהר,

מסייעים לו. מה זה מסייעים? אתה תעשה את הדרך עד איפה שאתה יכול,

ואחר כך ידחפו אותך ככה שתיכנס בפנים.

זאת אומרת, אתה תסויע, לא שיעשו את העבודה בשבילך.

אז זה במשך כל ימות השנה.

אבל עכשיו,

כשאנחנו בעשרת ימי תשובה,

כתוב עליהם, דירשו אדוני בהימצאו,

קראוהו בהיותו קרוב.

יעזוב רשע דרכו וישאב בין מחשבותיו

וישוב אל אדוני וירחמו ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח.

ישועיין הנביא אומר לנו,

אין, אין זמן יותר מוכשר עכשיו.

עשרת ימי תשובה שהשם נמצא וממציא את עצמו פה יורד כביכול לעולמות.

דירשו השם בהימצאו.

קראו בהיותו קרוב שעכשיו הכל פתוח לא פתח קצה קטן.

לא פתח קטן.

הכל פתוח.

תנצלו את זה עכשיו לעזוב רשע דרכו וישאב אל מחשבותיו

וישוב אל השם וירחמו ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח.

אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.

נמצא

שבימים הקדושים והנוראים הללו

כן מסתייע הדבר לכל אדם

ובכל אופן שהוא לחזור בתשובה.

אם כן,

איך וכיצד נוכל להיות אדישים

כלפי הזדמנות נדירה כזאת,

עשרה ימים בשנה שיש מחיקה ומחילה וסליחה וכפרה והכול רק נעשה תשובה?

איך נוכל להתהלך בשוויון נפש

כשהקדוש ברוך הוא ממציא את עצמו קרוב אלינו

והכל קורא ומזמין אותנו? נצלו את הסיעתא דשמיא שיש בימים האלה לשוב ולתקן,

לחדש את המעשים הטובים

ולזנוח את המעשים הרעים אם לא הימים האלה

לא היינו זוכים בחמש הרצאות.

זה רק הימים האלה, לקראת יום הכיפורים,

נתעורר מאן דהוא להיזכר שהוא חטא בחטא גדול ונורא שבעיניו הוא קטן יחסית.

אכן, על זה צבח מרן

הגאון רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק וברכה.

לא מצינו דוגמה כמוהו בענייני העולם.

איי, איי, איי, על זה הוא צבח.

מלפנים היה הנביא מדבר אל האדם

לפי שורש נשמתו.

האדם היה חולה, היה לו צרות, היה לו דיכאונות,

היה לו כל מיני מצבים.

למי הולך?

הוא הולך לנביא,

אומר לו, מה אני עושה?

הוא, לפי שורש נשמתו, מה שהוא רואה עליו,

אומר לו, תיקון שלך לעשות א', ב', ג', ד', ה',

אתה עושה את זה, אתה חוזר להיות בריא עולם, חכם, צדיק, שמח, הכול,

הכול.

אבל היום שאין,

אומר הגאון מווילנה,

לאדם מערכי לב.

זה ספרי המוסר.

מה שאנחנו לומדים עכשיו זה הנביא.

זה הנביא.

ספרי המוסר הם המדברים ומלמדים את האדם איך לעמוד את השם,

מה לתקן, איפה לתקן,

לכל עבירה מה תיקון,

מה עושים,

מה צריך לעשות כדי למחוק את העוונות, מה לעשות כדי לקבל מכאן ולהבא.

ספרים שלמים ייסדו הראשונים חכמי היראה והמוסר,

ובזכותם אנחנו יכולים להמשיך להתהלך

בארצות החיים כאילו הנביאים מלווים אותנו.

יש הנביא רבנו יונה, יש הנביא הרמחל,

יש הנביא רבנו בחיה,

יש נביאים, אלה הנביאים היום.

ניב שפתיים שלהם, ניב, ניב, נביא זה מלשון ניב שפתיים.

ניב שפתיים פירושו שזה מביא תנובה, תנובה,

תנובה, פירות זה מביא.

מה שהם דיברו זה מביא פירות, זה נקרא נביא.

נביא,

מי שבדיבוריו מביא פירות,

עושה פירות, יוצר פירות,

גורם לאנשים להשתנות.

זה הנבואה שהייתה פעם על ידי האדם שנקרא נביא,

היום יש את זה בספרים, ספרי המוסר.

ואם אדם, גם ספרי המוסר לא עוזרים לו, יש נביאים מסוג אחר,

קוראים להם מחלות.

המחלות, הם באים ואומרים בדיוק איפה העבר שחטא ובמה חטאו. זאת אומרת, אם לא הבנת עד עכשיו,

אז הנה,

כשאדם מקבל מכה או ייסורים או חולי,

באיברים מסוימים,

זה כבר הנביא התלבש עליו

וכבר העבר צועק חטאתי.

ואז למצוא תרופה צריך לחזור לנביאים שבספרים,

ואז אפשר אולי למצוא לזה פתרון.

אז לכן, יהודים יקרים,

הכל נמצא בכוחנו,

אנחנו נמצאים בעשרת עם התשובה.

זו ההזדמנות שלנו עכשיו לתקן.

השם נמצא קרוב, ואם גם את זה,

גם את זה אדם לא רוצה לתקן, גם בימים האלה.

אוי ואי, מה יהיה דינו?

אוי ואי, מה יהיה דינו?

אוי ואי, מה יהיה דינו?

כשיגיד לו הקדוש ברוך הוא, כשאני רציתי,

כשאני רציתי וירדתי עד אליך,

לעזור לך לעזור לך, לעזור לך, שלא רצית אותי?

אחרי זה אתה תבוא אליי, אני יודע. כשיבואו הנביאים האלה עם המחלות ויתלבשו עליך,

אתה תרצה אותי,

אני כבר לא ארצה לקבל אותך.

ואז אוי ואבוי, אם השם סגר

את דלתי התשובה בפני אדם, אוי ואבוי. כמו פרעה שאומר הרמב״ם,

אה, אתה לא רצית לשמוע לי, לא רצית, אני שלחתי אליך,

שלחתי את משה, שלחתי את אהרון, דיברו אליך, הסבירו לך, הוכיחו לך שהם צודקים,

הראו לך את כוחי, לא רצית, לא רצית, לא רצית, עכשיו אני לא רוצה.

אז לכן, לא כדאי להיות פרעה.

ראינו,

הוא הוכרע,

ובגללו כל העם שלו מת בים,

מה הרוויח? שום דבר, לדיראון עולם.

פרעה שהיה חכם, אין טיפש ממנו

לקחת עם שלם ולחסל אותו בשביל האגו של ה-54 סנטים שלו.

זהו.

אז בן אדם, יכול להיות שהוא מטר שישים, מטר שישים וחמש, מטר שישים ועים, אולי מטר שמונים, יואו, הוא כבר ענק.

כן, אבל ככל שאתה יותר ענק,

כתוב

טאוויל ואהביל,

כמה שהוא יותר ארוך ויותר טיפש.

טוב,

יהודים יקרים, הבנו עכשיו את מה שלמדנו, ואני מקווה

שבעשרת ימי תשובה הללו אתם תכריעו ותתחדשו,

תתחדשו כמוצאי שלל רב כל הזמן,

ולקחת לכם רב,

ובזה לסיים את הסאגה המגעילה עם הדאעש שהיה מלווה אותנו במשך חיינו,

ומעכשיו נלך עם משה רבנו, אמן ואמן.

אמן.

תודה תודה.

רבי חנן יאמר עגשיו אומר עושו הכל זכות ישראל לביקור ותרום לספורות שנה אמור לזרום וסלום הנציגו.