ספר בני ציון פרשת חיי שרה חלק ה

- - - לא מוגה! - - - 

אה

וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיעיני נא מעט מים מקדך

אם נתבונן בכל המידות כולם נמצא

כי כל חסרון פרטי אשר נובע ממידותיו

כל חסרון פרטי שנובע ממידותיו

אין ראוי להתקנות חסרון פרטי

אלא לחסרון כללי ייחשב

מפני שכל המידות תלויים ונאחזים כל אחד בחברו,

בחברו, בחברו.

כל המידות קשורות זו בזו.

אז אם יש לו חסרון במידה מסוימת שלא יחשוב שזה חסרון פרטי במידה זו

אלא שידע שזה חסרון כללי בכל המידות כולם.

ואם ייכשל באחת ייכשל בכולם.

נמצא שלא יכול אדם לחשוב ולומר

מה לי אם יחסן לי פרט מסוים במידה מסוימת

כאילו היה באמת הפרט

רק פרט נו

אז זה לא רע

לא רע כל כך

אם יחסר לו פרט אחד.

אבל הפרט הזה יגרום קלקול בכל הפרטים כולם.

ואם לא יעמוד בניסיון במידה אחת

יפעול עליו שלא יעמוד בכל המידות כולם.

אם לא יעמוד בניסיון במידה אחת

זה יפעל על כל המידות כולם, שהוא לא יעמוד בכולם.

כי מיד שייתן מקום אל מידה זו,

ישיג על ידו צמאון בכל המידות כולם מזה לזה.

כך מראה הניסיון למי שמשגיח לבחון את זה.

שכשנכשלים בדבר אחד במידה אחת זה גורר כישלון

בשאר המידות.

והצמאון

ממשיך לשאר המידות.

ייתכן

שבזה טעה שלמה המלך.

במה שהרבה לו אנשים.

הוא סבר שכל מידה זה דבר בפני עצמו ולא יגרור אחד את חברו.

ואם ייכשל בפרט אחד,

אין המכשול אלא מכשול פרטי.

לכן, חשב, אני הרבה ולא אסור.

התורה אמרה לו לא ירבה לא נשים.

אז הוא אמר אני הרבה נגד מה שאמרה התורה ולא אסור.

למה?

מה התורה אמרה?

שלא יסירו את לבבו.

אז הוא אמר אני הרבה ולא אסור. לא יסירו לי את הלב.

בזה אני יכול לשלוט.

על הפרט הזה הוא היה בטוח בעצמו שהתגבר על יצרו, ויצרו לא עשה עליו רושם.

אבל אחר כך התברר כי הטו את לבבו.

נשב הטו את לבבו.

שהדבר הזה גרר

לא לכישלון באותה עבירה רק,

אלא הטו את לבבו לעניינים נוספים.

זה נחשב ככה, נשקל ככה, אבל זה לא היה.

מזה שהוא לא הוכיח אותם,

זה נחשב לו.

מחמת

שמידה אחת נוגעת

לכל המידות.

אז לכן, הוא נכשל בזאת, אז הטו את לבבו לעוד דברים.

וזה נוגע אפילו למה שיצמח מזה לסוף חייו.

זה לא רק לאותו רגע כישלון,

אלא עד סוף חייו.

לכן כתוב בפסוק

כי לעת זקנתו הטו נשב את לבבו.

לעת זקנתו.

זאת אומרת, מה שבצבץ בהתחלה ולא ניכר,

בסוף חייו היה בגדול.

הם עשו במות

לעבודה זרה, והוא לא הוכיח אותם.

וברור

אשר זה היה מסובב מההתחלה.

כשהייתה נטייה אחת בהתחלה,

היא נקרה בסוף בגדול.

כמו מי שבונה בניין,

אם לא מעמיד הפלס,

אפילו תהיה סטייה קלה בהתחלה,

אבל בהמשך היא תהיה ניכרת מאוד.

בהתחלה זה שני מילימטר.

ככל שיקבע,

אז כבר הראו את זה במטרים,

וכן הלאה.

ועל ההקשה הזאת

ימצא האדם בעצמו באופן יותר בולט ויותר נגלה,

שלא יימצא חסרון פרטי שיתחיל מן הפרט ויסיים אל הפרט. כאילו זה יישאר רק זה החסרון וזהו ותו לא.

אין דבר כזה.

אלא ההתחלה היא מן הפרט,

אבל הסיום הוא בכל הכלל כולו.

לכן הרבה אנשים,

אם נשאל אותם מי גרם להם שנהרס כל מצבם הרוחני, איך? תגיד את האמת. איך הידרדרת? איך הגעת לזה וזה וזה?

יגידו לנו שהכל תלוי בפרט אחד שקשה להם לפרוש ממנו.

נגיד אחד יצא מהישיבה פעם אחת, אמר אני חייב ללכת לקניון,

לקנות משהו.

ומשם נגמרה ההידרדרות.

פעם אחת.

אתה מכיר את זה?

ככה זה אומר.

ויהיה עמידה ראשית לכל עמידות כולם.

ובעת שיחשוב אודות תיקון מצבו,

ייפול מיד במחשבתו הפרט הזה,

ומפניו הוא מתייאש מכל החלקים כולם. הוא אומר, אני לא יכול, אני לא יכול. לא יכול לחזור בתשובה. אני יודע, קשה לי, למה זה, אני לא יכול לשמור על זה. זה אני לא יכול.

לא יכול.

לא יכול. ניסיתי, לא יכול, לא יכול.

ככה הוא מכרטט את עצמו וזהו.

אז יש לו קושי בדבר אחד,

מזה הוא אומר שהוא לא יכול לעשות הכל.

רואים

שמפרט אחד מסתבב הכל.

כי הוא יודע בעצמו שאפילו אם יסכים מאה הסכמות על כל המכשולים כולם,

אבל אם יניח החלק הזה,

סופו שיגרום החלק הזה להרוס את כל החלקים כולם. זאת אומרת, אם יניח את החלק הזה מלתקנו ולא יוכל עליו,

החלק הזה יהרוס לו את כל ההסכמות כולם.

יען, כי כל המידות אחוזים זה בזה כטבעת בשלשלת.

וכאשר תיפול הטבעת הראשונה,

יפלו כל הטבעות כולם.

למשל,

אדם החליט לקנות לו כובע יפה.

אחרי שהוא רואה את זה במראה,

הוא אומר, החליפה לא מתאימה לכובע.

אז הוא צריך לקנות גם חליפה חדשה.

אם החולצה הדאויה תתאים, הוא חייב להחליף.

אז מה, הוא לא יתאים לזה חגורה?

חייב להתאים.

ומה, ילך עם נעליים מרופטים?

אז הוא חייב להחליף נעליים.

אז מה, הוא יראה ככה? אז הוא יתגלח,

שיהיה לו מבריק,

שיהיה שף.

צריך לשפשף,

לשוף את פנם.

אז רואים שדבר אחד

גורר דברים הרבה.

אחרי זה שהוא כבר נהיה כזה,

אז הוא צריך לחפש חברה מתאימה.

הוא לא יכול להסתובב עם השלומפרים.

צריך עכשיו חבר'ה כאלה, הם גונדרים.

ולאט לאט יפרוש מכל העבר שלו, והכל יתחיל עם הכובע.

וככה אנשים מידרדרים.

אלה שמקפידים לטמן על הגשמיות, על משהו, על צעצוע כזה או אחר וכו' וכו'.

ומכיוון שימצא האדם בעצמו ההרגש הזה,

ייפתח לו פתח תקווה גם כן בדרך התיקון.

כי כמו שמחוט הסערה של מידה אחת

יכול לקלקל את כל המידות כולם,

גם בצד השני,

אם אדם יתקן חוט הסערה האחד,

הולך התיקון הזה בכל המידות כולם.

אשר בכולם ישמור כפי מידת התיקון הזה.

ואינו צריך להתחיל מכל המידות כולם,

אלא צריך להתלמד לעשות פעולה עד שתהיה טובה בכל החלקים שיש בה,

וזה יפעול עליו, שידע לעשות כאן עם כולם. דוגמה,

אם בן אדם יחליט רק לקום בבוקר מוקדם ולבוא לתפילה או לשיעור לפני הנץ,

פעולה אחת,

אבל אם יקפיד עליה,

כל אורחות חייו ישתנו לטובה.

פתאום יהיה לו זמן, הוא לא יהיה לחוץ,

אז הוא לומד עוד שיעור הנה אחרי התפילה.

אחרי זה הוא הולך, כבר הברכות שלו ייראו אחרת,

התפילה שלו תיראה אחרת,

ההתנהגות שלו תיראה אחרת, כל דבר זה יגרור, דבר יגרור דבר.

הנה הוא, הוא רק דבר אחת קיבל עצמו.

אבל הדבר הזה יהיה היסוד שעליו ייבנה הכול.

אחד החליט לקבוע לו שעתיים ללמוד בתוכנית דיבור.

אתם יודעים מה יכול לצאת מזה? שבני אדם יהיו תלמידי חכמים גדולים.

כמה אפשר להספיק בשעתיים כשלומדים ברציפות באמת בלי הפסקה?

זה לא יאומן כי יסופר גם כמה שכר יש בזה.

דברים מפליאים.

פעולה אחת

שאדם מקבל על עצמו, היא כבר הופכת להיות הבסיס לעלייה.

אדם שמתחבר לשופר,

כמה זיכוי רבים נופל עליו.

ואז הוא נהיה כזה שגומל חסדים, מתחיל ככה, מתחיל פה, מתחיל לפעול בסביבה, מתחיל ככה וככה וככה, ונהיה גלים, גלים, גלים, גלים.

בסוף הוא נהיה מזכי הרבים.

פעולה אחת.

הצטרפות לחבורה קדושה.

אם אדם מצטרף לחבורה לא טובה,

הוא ילך וידרדר, ויטנף את הפה, וידבר שטויות, וידבר על אחרים, וידבר ככה.

מצטרף לחבורה קדושה.

בדיוק ככה.

נמצא שהאדם שמרגיש בעצמו שיש לו הרבה חסרונות,

והוא מושחת בכל המידות כולם,

עד שאינו יודע ממה להתחיל

מרוב השחתה,

אם יבין

שכל החסרונות משתלשלים

מאחת אל חברתה

בדרך סיבה ומסובב,

יבין שלא צריך להתחיל בכולם,

לא צריך לתקן את כל המידות, כולם בת אחת,

אלא יתעכב על פרט אחד.

וכיוון שכל אחד גורם את חברו,

וחברך

חברא היטלה,

אין צורך לכולם אלא אחת מהם.

ושם ילמד לתקן היטב בכל הצדדים,

ואז יהיה לו דרך לכולם

ויטבע אותו שיתקן את כולם.

יענהם מה תלויים זה בזה.

וכמו שבקלקול מסתובב הכל מצד נטייה אחת,

כן הדבר בצד התיקון.

אז צריך לשמוח.

בן אדם יכול לתקן הכל

אם הוא יתמקד בנקודה אחת,

אפילו בנקודה אחת שבמידה אחת.

וככה יוכל אדם לתקן. דוגמה,

הכעס

הוא תוצאה של מידה מגונה ביותר גאווה.

אבל זה רק אחת מהצרות שיש מהגאווה.

יש גם זלזול בבני האדם, יש חוצפה,

יש כל מיני דברים שיוצאים מהגאווה.

אבל אם הוא ייקח דבר אחד,

את החוצפה,

או את הזלזול,

או את האגו המנופח והסרוח,

או ייקח את הכעס,

מלעבוד רק על אחד מהפרטים שבמידה הזאת,

אם ידע להשתלט על עצמו בדבר זה, יוכל אחר כך לעבור לדבר השני.

כי המידה דוחפת לזלזל,

להתגאות,

לכעוס.

זה כמו ערש, כמו מראה.

זה זורק כל הזמן.

אז אם אתה מתגבר דבר אחד והיא לא משפיעה שם, סימן שבלמת את המידה עצמה, לא בלמת את הכעס.

בלמת את השורש.

אז אם בלמת את השורש,

תוכל לבלום גם את שאר הפרטים.

ואז במשך הזמן תוכל להתגבר על המידה לגמרי, תהיה שליט עליה,

ולא היא תשלוט עליך.

ואז תוכל לעבור למידה אחרת.

וכן הלאה.

זה כבר שרשרת.

חבל כץ, זה יכול להיות רק מגאווה או גם... רק מגאווה.

תסכול.

אדם כאילו כבר יותר מדי מתסכלים... תסכול זה גאווה.

איך אני לא מצליח?

איך אני לא זה? איך אני לא זה? כי אני זה אני. איך אני לא? איך אני לא? איך אני?

אז הוא מתוסכל מעצמו.

טוב, בן אדם כל הזמן מצליק, לא מצליק, לא מצליק, לא מצליק, והוא שותק, שותק. אם מישהו עושה לו, שותק.

הוא מתפרץ.

מה מתפרץ? מה מתפרץ?

כאילו מישהו מצייר אותו, מצייר אותו, מצייר אותו, מצייר אותו, מצייר אותו. מצייר אותו, מצייר אותו, מצייר אותו. בסדר. אז הוא עשו שותק. בסוף הוא כאילו צועק עליו. בסוף הוא צועק עליו. בסוף. בסוף הוא צועק עליו. אם זה בדברים של שמיים אז מותר לכעוס.

אם אדם עושה דברים נגד שמיים,

אז מותר לכעוס, מצווה לכעוס, מצווה להביע את הכעס.

אם הוא ירא שמיים, לא כל אחד ירא שמיים.

מי שאומר, מה אכפת לי?

שיעשה ככה, שילך גיהינום, מה אכפת לי ממנו?

אבל אם זה בדברים שבינו לחברו, על מה הכעס? תצחק.

זה ניסיון, שלחו לך ניסיון, תצחק.

זה כמו, אתה יודע, שאחד נסה לחרט אותו.

נו, אז מה אתה עושה?

אתה יודע שהוא מנסה.

מה, תכעס?

אתה רואה את הטיפשות שלו, למה? כי אתה קולט אותו.

תן לו להתאמץ,

שיתאמץ.

תגידו, כן, נכון, מה אתה אומר? כן, כן. שהוא יתעייף, למה אתה?

למה אתה צריך לכעוס?

אתה לא ראית אותי פעם בהרצאות?

ראית אותי פעם?

ראית באוניברסיטה מה עשיתי להם?

שלוש שעות קיללו אותי.

שלוש שעות מקללים אותי, לא אחת ולא שתיים, וכולם רואים אותי בטמבלוויזיה בכל העולם.

אני מחייך וזה. מי יתאמץ?

מי יצא טמבל?

זה החוכמה.

לשלוט בעצמך.

עכשיו, יכולתי לגעור בהם,

אבל ידעתי שזה הסרט של המאה.

אתה מבין, יש לך שחקנים בלי כסף.

אתה לא צריך אפילו לעשות הצגה, להביא אנשים, להלביש את המרץ וזה.

הם בכבודם ובעצמם באו, נתנו הופעה,

גילו את פרצופם, מי הם, מה הם שווים.

יש יותר טוב מזה?

למה שלא תצחק?

עוד יותר, הרגזתי אותם עוד יותר.

אני אחלק 5,000. 10,000,

20,000, 30,000. עד שהם יתפוצצו, הוא יחלק 30,000. תפסיקו! אתה יודע, אתה מבין? נתתי להם לריב ביניהם.

אתה מבין?

ולהסתלבט עליהם.

אני לא מאמין שאתם סטודנטים, אתה מבין?

תראו לי שאתם סטודנטים. מהם כמו אהבלים.

כל אחד רוצה את התעודה, למה? כי יש להם אגות טיפשים, הגאווה, מה?

אני שאלתי שאלה אם הוא סטודנט והוא לא יראה שהוא סטודנט?

עד שהוא נהיה סטודנט שצועק כמו עגור,

אז עכשיו הוא לא יראה את התעודה?

אז ודאי שהוא מראה.

אתה מבין? והוא לא קולט איפה הוא נופל.

אתה מבין? זו הרמה האינטליגנטית של אנשים.

אתה יכול לשחק איתם,

אתה יכול לעשות את מה שאתה רוצה. אם אתה יודע לשלוט במידות שלך,

אתה יכול לחרבש את האנשים.

אבל צריך לדעת

איך

משתמשים במידות.

הבנת?

מה זה חנן? צריך לעבוד על זה, בסדר. זה כתוב בספרים, זה לא פטנט שלי.

כתוב, הנה, למדנו עכשיו,

תעשו מה שכתוב, תשלטו במידות,

תוכלו לעבוד על כל נקודה ונקודה ולתקן אחרים,

ואם תרצו גם תוכלו להזיז אחרים איך שאתם רוצים.

מה?

כל אחד לפי משהו.

כל אחד לפי הנכונות שלו, הרצון שלו האמיתי,

כמה הוא מוכן לעבוד, כמה הוא מוכן לסבול.

זה סבל בהתחלה, כי קשה לו.

קשה לו.

אני לא הייתי כמו שאני עכשיו.

אני גם הייתי בן אדם רגיל, כועס והכול, מה זה?

הוא מעצבן אותי, מה זה?

הוא מעצבן אותי.

איך אומרים? הוא מעצבן אותי.

לא שמעת פה מישהו אמר?

אני נשבע לך.

אמרתי לו, למה אתה נשבע? אסור להישבע. הוא אמר, לא הוא, הוא, הוא אמר, הוא אשם.

הוא אשם. מה זה הוא?

אתה מוציא מהפה והוא אשם?

זה כמו אחת נתן סטירה למישהו, הוא אומר, הוא אשם.

הוא אשם.

אחד רצח מישהו, הוא אומר, הוא אשם.

אתה מבין? הוא בכלל לא אשם, הוא צדיק, מה הפירוש?

עושה את כל השטויות, צדיק.

וכמו בהתחלה,

אשר חשב

שלהימשך אחר רצונו הוא טוב,

והלך אחר רצונו בפרט,

וגורר פרט אחד את חברו להימשך אחר רצונו בכולם,

והנה אחר כך הכיר אשר הרצון מוציא אותו מן החולה בשכל הוא טוב אחריהם,

אם יעשה פרט אחד מדרכי השכל זה יפעל עליו גם כנחר

אשר יסבב את כל הפרטים לטוב,

בסיבת החלטתו שהרצון הוא רע

והשכל הוא טוב,

וצריך להנהיג את כולם בדרכי השכל.

אם תימשך אחרי הרצון,

אז הרצון זה המידות הרעות,

אבל אם תשליט את השכל שאתה מבין מה אני עושה, איזה שטויות, לאיזה מדרגה הגעתי,

איך אני הגעתי לדבר כזה?

אתם יודעים, אם היו מצלמים בן אדם כשהוא כועס,

ברגע שהוא כועס, כמה מצלמים לו סרטון קצר,

אחר כך שולחים לו את זה.

הוא לא מאמין שהוא היה ככה.

הוא לא מאמין.

הוא לא מאמין.

ואם מעלים לו את זה ליוטיוב אחר כך? יא ביי ביי.

גמור, אבוד.

בן אדם צריך לשלוט על עצמו, להיות חכם,

לעבוד.

כי אם אדם לא תיקן את המידות בעולם הזה, אומר הגאון מווילנה, למה לא חיים?

מיותר שהוא בא לפה.

שהרי כל המצוות כולן,

אמרת השם צרופה,

לא ניתנה תורה אלא לצרף את הבריות.

כל המצוות והתורה ניתנו לצרף את הבריות, שאדם יהיה צרוף.

בעת שהלך אליעזר

לבחון את רבקה,

אם היא צדקנית, אם לא,

בחן אותה בדבר קטן,

אשר לכאורה הרבה תמהים.

איך בנה על הפעולה הזאת ואמר,

כי אותה הוכחת ליצחק? איך אתה יודע שמפעולה אחת,

שאם היא תגיד, וגם לגמליך אשקה,

איך הוא יודע שמה פעולה אחת הזאת,

אותה הוכחת ליצחק?

אולי היא תעשה את הפעולה, תעשה,

אבל משום בושה,

לא נעים לה כאילו, מבקשים ממנה וזה, אז היא...

אולי משום כבוד להשוויץ?

ועוד, שאפילו אם עשתה באמת,

אז איך הוא סומך על זה שהיא תהיה מושלמת בשאר המידות?

אולי בחסד היא טובה,

אבל במידה אחרת היא לא טובה.

נגיד היא עצלנית,

נגיד היא לא נקייה,

השם ירחם,

יכול להיות שהיא רגזנית,

יכול להיות שהיא סקרנית,

יכול להיות שהיא פטפטנית,

יכול להיות שהיא צייתנית.

אוהבת להקשיב, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה?

אולי היא רק טובה במידה אחת,

אבל במידות אחרות חסרה את השלמות.

אז איך הוא יכול להכריע מזה את תיקון כל המידות?

אם נבקש את ההבדל

בין האדם השלם

לשאינו שלם,

איפה מונח ההבדל שלהם?

בין אדם שלם לאינו שלם. איפה ההבדל?

נמצא

כי האדם הלא שלם,

כשנבקש ממנו דבר,

די לו אם ייתן לנו את הדבר הנשאל לבד בכמות ובאיכות.

אבל שיתבונן הבלתי שלם

מן השאלה

לדון בעצמו, להשלים כל החלקים שאפשר לעשות בפעולה הזאת, זאת לא יבקש.

אבל אפשר היה לעשות יותר.

נכון שהוא ביקש ממך משהו.

אתה מביא לו בדיוק מה שהוא ביקש.

כל הכבוד.

אבל למה לא הסתכלת אם אפשר על הדרך לעשות שלמות לפעולה הזאת בעוד דברים?

נגיד עכשיו,

בא אורח,

אתה רוצה לשתות?

לא, תודה.

מספיק, לא עונה לו.

יש אחרים אומרים,

אולי בכל זאת.

לא, לא, תודה.

זהו, אז הם מסתפקים.

יש כאלה שואלים, חם או קר?

זאת אומרת, אין פה ברירה, או חם או קר.

לא, לא, תודה, לא, לא.

טוב, אני מביא לך קר.

לא, לא, תודה, מה זה? אם ככה, תעשה כבר חם.

יש כאלה,

לא שואלים בכלל.

מגישים

קר

ושואלים אם אתה רוצה חם.

אבל משהו כבר הגיע.

יש אחד אומר, כן, אתה יודע מה? תביא לי משהו קר.

אז הוא מביא לא רק את מה שהוא ביקש.

ומה עם עוגיות?

הוא לא ביקש.

אבל אתה גם לא הצעת.

יכולת להשלים את זה יותר.

זאת אומרת,

יש אדם שואלים אותו דבר מסוים,

שואלים כבר, מקשים ממנו,

והוא יביא בדיוק את הדבר.

אבל למה לא הסתכלת על כל שאר הפרטים שאפשר היה להשלים את הדבר?

אבל אדם שלם לא יסתפק במילוי השאלה בלבד,

אלא ישקוד להשלים את הדבר לפי האפשרות.

ואם יגדיל האפשרות,

עשיית הדבר על שאלתו בכמה חלקים שלא שאל השואל,

הוא לא יגביל את פעולתו כדי לצאת ידי חובת השואל,

אלא ישלים את הכל עם כל החלקים.

זה נקרא האדם השלם.

האדם השלם, הוא דואג שהכל יהיה בשלמות מושלם.

לא חלקי.

אפילו חלקי שלם.

מה שביקשו הוא נותן.

הוא ייתן יותר.

אחד אומר, יש לך עשרה שקלים לתת לי, להלוות לי?

הוא אומר, בבקשה, מוציא לו עשרים. הוא אומר, לא, תיקח, יכול להיות שהוא ביקש עשרה שקלים, צמצם את עצמו כאילו לא זה, אבל באמת הוא היה צריך יותר.

אז הוא נתן לו, אומר לו, קח עשרים.

ביקש חמישים,

קח מאה, אולי אתה צריך יותר.

קח, אין דבר. אחר כך, אתה יודע,

כמה יש אנשים כאלה?

האדם השלם מחפש לעשות בשלמות על כל צד,

וחלק.

הוא בוחן מה יכול להיות.

יכול להיות שבן אדם מתבייש לבקש, מבקש זה ככה.

הוא צריך להיות חכם.

אם הוא שלם,

אז הוא יודע לבחון את המצב.

הדבר הזה מצינו אצל רבקה.

הוא לא שאל אותה, אלא

הגמייני.

הגמייני.

ני. רק אני.

זה מה שהוא שאל.

מעט. מעט מים.

מעט, פירושו, לא הרבה.

הגמייני מעט מים. רק לי ומעט.

מקדך.

אל תשאבי לי מים מהבאר,

אלא תשקיע אותי מהכת שכבר יש לך מים בו.

והיא שקטה אותו ואת גמליו.

עד תומם.

ושאבה מן הבאר.

והרבה מים.

והשלימה

את כל החלקים שיכולים להימצא בהטבה הזאת,

גם שלא שאל אותה.

אתם מבינים מי זאת רבקה אמנו? בת שלוש.

או שלוש עשרה.

שמעתם?

והיא גדלה בבית שהוא לא כזה.

של לבן ובטואל.

הבנתם?

הוא גמל שתיים עתיים ביטר.

כן.

הנה, הוא מבין בגמלים.

והנה,

והנה,

אף שאם לא הייתה משקה גם אותו,

או אם הייתה משקה אותו רק כמו ששאל לה,

לא היה מזה ראייה שהיא לא בעלת הטבה. לא היה ראייה. ביקשת, קיבלת.

כי על פי דין,

כיוון שהייתה קטנה בת שלוש שנים,

ויש לו הרבה עבדים,

היא לא מחויבת להשקות אותם.

כיוון שהם יכולים להשקות את עצמם ואת גמליהם.

בכל זאת, אם הייתה משקה אותו כפי בקשתו לבד,

לא היה ראייה באמת שהיא בעלת מידות

שהיה אפשר לומר משום כיסופה עבדה, משום בושה היא עשתה.

זאת אומרת,

אם היא הייתה מביאה בדיוק מה שהוא ביקש,

היינו יכולים לתלות את זה משום כבוד, משום בושה, זהו,

לא נעים, אז היא עשתה את המינימום הנדרש, מה שהוא ביקש.

אבל אם היא עשתה בהרחבה,

אז זה ודאי לא משום בושה ולא משום כבוד ולא משום זה, כי היא לא יצאה ידי חובה.

היא עשתה לעילה ולעילה ולעילה.

אדם גדול לא עושה דבר כזה.

אדם גדול עומד את תעתו, אם הוא יכול בכלל,

כל כך הרבה להשקעות.

אבל כשעשתה למעלה מבקשתו והשלימה את כל החלקים בלי בקשה,

יש ראייה מזה שהיא בעלת מידות מתוקנת.

ולא רק בהטבה, אלא בכל המידות כולן. כי מי ששלם במידה אחת, אי אפשר שהוא יהיה חסר במידה אחרת.

כי מה הביאו אל השלמות?

הוא בעצמו סימן ששכלו שולט על לב ה...

יש לו שכל להבין שכל דבר צריך להיות על הצד השלם ביותר

שאלמלא עשתה הדבר הזה משום בושה אז למידות יש גבול

ולפי הגבול של הבושה מגבילים את הפעולה

והיה לה די למלא את השאלה בלבד

אבל כיוון שעשתה יותר מגבול המידות

יש רעיה מזה שלא עשתה מטעם המידות אלא מטעם השלמות

היא שלמה, היא שלמה

על ידי זה עלה בידה להשלים כל החלקים

לזה יש לנו רעיה שהיא מתוקנת בכל המידות גם כן

כי לו הייתה חסרה בכל המידות

מאיפה באה להשלמות הזאת?

כי השלמות לא יכולה להימצא בפרט אחד כי המידות תלויות זו בזו

ואם הייתה חסרה בשאר המידות

הייתה צריכה להיות חסרה גם במידה זאת

כיוון שראינו שכאן היא השלימה

יש לנו רעיה כמו שעשתה כאן כך היא בכל המידות

לכן אליעזר שהיה שלם בעצמו

שהרי דמשק היה שולט ביצרו כמו אברהם אבינו

והיה דולה ומשקה מתורת ריבו לאחרים

אז זאת אומרת כיוון שהוא היה שלם הוא ידע במה לבחון

ולכן הוא אמר כי אותה הוכחת ליצחק

מאיפה אתה יודע? כי הוא מבין

אם היא תעשה בשלמות

במידה אחת

והיא תאמר גם לגמליך אשקה אם היא תוסיף

ותעשה על כל צדדי השלמות

זה ראיה שהיא שלמה והיא שלמה בכל המידות

לכן

האדם אשר רוצה לתקן את מידותיו

אין לו לבלבל דעתו בשאלה איך יכול לתקן את כולם בפעם אחת לא, אתה לא יכול

תשתדל להגיע לשלמות

שיש ביכולתך בכל פעולה להשלים אותה בכל החלקים שיש בה

הן בסור מרע

והן בעשה טוב

ובזה יבוא מהפרט לתוך הכלל כולו בדרך סיבה ומסובב

ולא שיבוא לו ממילא בלי שום השתדלות, אין דבר כזה שזה יבוא מאליו

אלא צריך לעבוד על פרט

ואחר כך זה יגלגל הלאה והלאה עד השלמות

אלא יהיה לו מידה שידע מפעולה זאת איך לעשות את כל התורה כולה

הפרט הזה שהוא יעבוד עליו

יסייע לו גם ביכולת ללכת בכל הכלל כולו בדרך סיבה ומסובב

כי מי שיודע כאן

יודע גם כן בכולם

אז למדנו סוד גדול רבותיי אם פחדתם שלא תוכלו לתקן בחיים שום מידה ולא התחלתם גם

כי הבנתם שזה כמו לגמור את השס בעיון

אבל גם השס בעיון מתחילים דף אחד בעיון

ואחר כך עוד דף בעיון ואחר כך עוד דף בעיון עד שגומרים את השס בעיון

אבל אחרי שלומדים ללמוד בעיון כל ספר לומדים בעיון

אז גם במידות אם מדקדקים לעבוד על מידה בעיון ואפילו בפרט אחד מן המידה

ככה לומדים שכל החיים צריך לעשות את זה בעיון ובשלמות להשלים כל צד של דבר

יפה או לא יפה

בהצלחה, רבי חנא יום אשר אומר, עושה כל שבונות לכל צווי

להביא כוח אבונם תורם משפחת שנה אמור