ספר בני ציון פרשת חיי שרה חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

מוכנים?

בהשביעך באדוני אלוהי השמיים ואלוהי הארץ אשר לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני.

על הכתוב לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני שואלים חכמים

זיכרונו לברכה מדוע שעיריו אברהם אבינו בצורה כל כך נחרצת

לקחת אישה לבנו יצחק מבנות הכנעני ואילו ממשפחתו מחרן כן הסכים לקחת אישה.

אמנם נכון שמעשיהן של בנות כנען היו מקולקלים ומושחתים

אבל גם קרובו לבן הארמי אבי רחל ולאה בחבורת מרעיו מארצו וממולדתו

אחרן לא היו צדיקי הדור

כדי לבאר זאת נקדים להביא את ביור רשי

זכר צדיק וברכה על דברי אליעזר

האומר לאברהם

פרק כד נט

אולי לא תלך האישה אחריי

אומר על כך רשי

כתוב אולי

בלי ו'

אלי ולא אולי קוראים אולי כתוב אלי

שכן באת איתה לאליעזר ורצה שתנסה ליצחק

לכן הוא התכוון אלי

אלי אברהם מבקש את ביתו ליצחק

אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור

ואין ארור מתדבק בברוך

לפי הפירוש הזה

רואים אנו שאברהם אבינו שם בני בניו של שם בן הנוח

לא רצה

לעבור על קללתו של נוח שקלל את כנען

ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו

ולכן השביע את עבדו אליעזר שלא ייכה שם ליצחק בנו מבנות הכנענייה הארורות שכן אין ארור

מלדבק בברוך

זאת אומרת זרע הכנען לא יכול להתדבק בזרע אברהם

ואילו בדרשות הרן דרושי כתוב כי סירוב אברהם לקחת אישה בבנות הכנעניה בגלל שמידותיהן היו מושחתות

ואומנם אמת שלבן היה עובד עבודה זרה

אולם יש הבדל גדול בין אדם שהוא בעל מידות רעות ומקולקלות

לבין אדם שיש לו דעות רעות ומקולקלות שרכש אותן מסביבתו

מידות רעות

או דעות רעות

שכן אדם שהוא בעל מידות רעות ומקולקלות

התכונות עוברות בתורשה לצאצאים

אדם שיש לו דעות רעות ומקולקלות

ניתן לשנות את דעותיו

ואין חשש שדעות רעות אלה יעברו בתורשן צאצאיו אחריו.

לכן סירב אברהם בתוקף לקחת יצחק בנו אישה מבנות הכנעני שגם הן מקוללות מקללות נוח

ובנוסף גם מושרשות במידות ובתכונות רעות העוברות בירושם דולדור.

מציווה על עבדו ללכת ולקחת אישה ליצחק

רק ממשפחתו,

כפי שכתוב, לקחת אישה לבנים ממשפחתי ומבית אבי.

על פי זה יעיר לנו להבין את המבחן שעשה אליעזר עבד אברהם

כדי למצוא את הנערה הראויה להיות אישה ליצחק,

הכתוב והיה הנערה אשר אמר אליה תינא חדך ואשתיה ואמרה שתה,

וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק.

שכן כאשר ראה אליעזר שאברהם אדונו ממאן

לקחת אישה לבנות הקרענים משום שיש להם מידות רעות,

ביקש אליעזר למצוא נערה שתהיה בעלת חסד או בעלת תכונות טובות

כדי שתהיה ראויה להיות אישה ליצחק ולכן לעלוך מבחן של חסד לרבקה ממנו.

אז לפי זה זה לא רק בשביל שזה המידות שצריכים בבית אברהם.

זה בית של חסד, שצריך אישה עם חסד.

אלא זה בשביל לראות שלא נדבק במידות

משל הוריה.

כי אם תהיה בעלת חסד כמו שהוא ביקש,

אז ודאי הדעות הרעות

של המשפחה לא השפיעו על המידות הטובות שלה.

זה גם קבוע מדהים, או שזה לא עדיין?

ידע.

עניין זה יובן ביתר שאת, על פי מה שכתוב בפרקי אבות.

חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי.

אמר להם, צאו וראו, איזוהי דרך ישרה שידבק באדם.

מהי המידה הטובה ביותר

שידבק באדם? רבי אליעזר אומר, עין טובה.

רבי יהושע אומר, חבר טוב.

רבי יוסף אומר, שכן טוב.

רבי אליעזר אומר, לב טוב.

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי.

לא אני,

לא אני דברי רבי אליעזר ואלערך,

מדבריכם, שהוא אמר לב טוב.

פירש רבנו עובדיה ברטנורה,

לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות,

הוא המקור שממנו נובעות כל הפעולות.

לפי שהלב מניע לכל שאר הכוחות,

הוא המקור שממנו נובעות הפעולות,

דהיינו המידות.

נמצאנו למדים כי לב טוב כולל בתוכו את כל המידות הטובות.

לכן כאשר רצה אליעזר,

עבד אברהם, לבחון

אם יש לנערה מידות טובות

והאם היא ראויה להיות אשת יצחק,

בחן אותה אם יש לה לב טוב.

לתת לו מים

ולא רק לו, אלא גם לגמליו.

ואז ברור שיש לה את כל המידות הטובות שעוברות בירושה.

אז הבחינה הייתה בחינה על הלב.

אם הלב טוב,

והיא תשקיע גם את גמליו.

ברור שיש לה מידות טובות,

והיא לא ירשה מידות רעות.

על פי דבריו הנפלאים של הרן,

נוכל ליישב את דקדוק הלשון שאמר אברהם לאליעזר עבדוהו,

אשר לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו.

מה זה הדקדוק שאמר לו אשר לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו?

שכן אומר החתם סופר המילים אשר אנכי יושב בקרבו לכאורה מיותרות.

שהרי ידוע לנו מלכתחילה שאברהם יושב

בארץ קדען.

אלא אומרים המפרשים שאברהם אבינו התכוון כאן לכוונה עמוקה בעניין מציאת הזיווג

הנכון של איש ואישה.

כשנתבונן דברי חכמים זיכרונם למלאכה נראה שהם הפליגו מאוד בגנות מידת הגאווה.

כמובן בגמרא בסוטה ה'

כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולים לדור בעולם.

שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו עצמית

גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל.

אל תקרא אותו לא אוכל אלא איתו לא אוכל.

לעומת זאת הפליגו חכמים זיכרונם לך במעלת הענווה שבזכותה זוכה אדם באשרת השכינה שכן אין השכינה שורה אלא על מי שהוא ענב ושפר רוח ככתוב בגמרא בסוטה ה' אמר רבי יוסף

לעולם ילמד אדם לדעת כונו

שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים גבוהות ואישרה שכינתו על הר סיני

שהוא הנמוך בכל הערים.

נמצא שכאשר רוצים לבחון אם יש לאדם מידות טובות ראוי לבדוק מקודם אם יש לו את מידת הענווה ושפלות הרוח.

הנה כאשר נתבונן נראה שלעניין זה של ענווה יש קשר נפלא עם בניין בית יהודי בין איש ואישה

שהרי תכלית הנישואין שיזכו האיש והאישה להשראת שכינה

כמבואר בגמרא בסוטה יז

דרש רביע עקיבא, איש ואישה זכו, שכינה ביניהם.

היו' והה',

י' באיש ו-ה'

באישה זה ביחד שם השם.

אם לא זכו, איש שוכלתן.

מה פירוש איש שוכלתן? יוצא היו' ויוצא הה' נשאר אש ואש.

ומכיוון שאי אפשר לזכות להשראת השכינה,

אלא על ידי מידת הענווה.

אם כך, תנאי מוקדם למעשה הנישואין של האיש והאישה הוא שתהיה להם מידת הענווה, שרק אז תשרול השכינה ביניהם.

על כך אמרו החכמים, זכרם לחביב, ועמוד ממזן, נחית דרגה

ונשיא ותתה.

מי שמוריד עצמו זוכה לאישה.

נושא אישה.

פרשו המפרשים, שאדם צריך לרדת ממדרגתו ולהתלבש במידת הענווה כדי לשאת אישה.

רק על ידי כך יזכו שישרו השכינה והשלום בביתם.

יש לומר שעניין זה נלמד ממתן תורה בהר סיני, שם קידש הקדוש ברוך הוא את כנסת ישראל, ככתוב, וירד אדוני על הר סיני.

הרי ירד הקדוש ברוך הוא כביכול כדי לקדש תקלה, כנסת ישראל.

אז כאילו הוא ירד דרגה

ונשא תקלת ישראל.

והנה עיקר עבודתו של האדם בעולם הזה הוא לסלק את האנוכיות שבתוכו.

מה האגו המנופח של האנשים?

שזה מקור הגאווה.

על ידי כך יוכל לזכות להשתרת שכינה.

על זה רומז הכתוב דברים ה',

פיסוק ה',

אנוכי עומד

בין אדוני וביניכם.

אנוכי

זה אנוכיות

של האדם עומדת כמסך מבדיל בין השם לבינו.

ואכן זו הייתה עבודתו של אברהם אבינו,

כפי שהתפלל אל השם,

להצרת אנשי סדום.

ויען אברהם ויאמר,

איננה הואלתי לדבר אל אדוני ואנוכי עפר ואפר.

אומר אברהם השם לברם, מאחר ואנוכי

עפר ואפר,

האנוכיות שלי עפר ואפר,

ואין לי שום חשיבות ומעלה,

אנא אשמע בקשתי וקבל תפינתי.

מעתה יתבהרו את הדברי אברהם לאליעזר עבדו?

לא תיקח אישה לבני ובנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו.

לא תיקח אישה לבני ובנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו.

מאחר

באנוכיות מושרשת כל כך בקרבו של כנען,

האנוכי יושב בקרבו

טוב טוב,

עד שאי אפשר לעקור אותו,

ממילא אם ייקח

יצחק אישה מבנות הכנעני לא יוכל לזכות להשראת שכינה בביתו

שהרי התכלית של בניין הבית היהודי בין אישה שיזכו שניהם להשראת שכינה

לכן אומר אברהם לעבדו אליעזר

כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אישה לבני, ליצחק

אז בביאור הזה

זה לא בגלל המידות הרעות רק

שנמצאות בכנען

אלא הגאווה

הסרוחה

שנמצאת האנוכיות

אשר בקרבו לא עוזבת אותו

היא לא תאפשר השראת שכינה בבית

כיוון שצריך שאיש ואישה

שכינה ביניהם.

מתי ימזכו, אם הם זכים?

אם הם זכים תהיה שם, אבל אם לא, אם הוא בעל גאווה

הוא יהיה בעלת גאווה, לא תאכל לשלוש השכינה

אז לכן לא תיקח

לבנות הכנעני

אשר אנוכי יושב בקרבו, אנוכיות יושבת בקרבו, הוא בעל גאווה, אז לא תשאיר השכינה

אז זו סיבה נוספת למה לא לשאת

מבנות הכנעני

ותמות צרה בקריית ארבע

ויבוא אברהם לספוד לסרה ולבכותה

על הכתוב ויבוא אברהם לספוד לסרה ולבכותה

פירש רשי זכר צדיק ברוך נסמכה מיתת צרה לעקדת יצחק

לפי שעל ידי בשורת העקדה שנזדמן בנה לשחיטה

פרחה נשמתה ומתה

אז נסמכה מיתת צרה לעקדת צרה

לעקדת יצחק, נסמכה מיטת שרה לעקדת יצחק.

נפישה על ידי בשורת

העקדה שנזדמן בנה לשחיטה,

פרחה נשמתה ומתה.

תמוה ככה מפרשים.

הלא שרה אמנו עליה שלום

הייתה יותר גדולה בנבואה מאברהם אבינו.

כמו שכתוב, היאמר אלוהים אל אברהם,

כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

פרש רש״י לימד אותנו, כתוב, שהיה אברהם תפל לשרה בנביאות.

אם כך, איך ייתכן ששרה נבהלה מבשורת העקדה

עד שפרחה נשמתה?

נקדים את דברי אור החיים הקדוש.

מפרש ששרה אמנו שלימה את שנות חייה.

בעקדה הייתה רק הסיבה שעל ידה פרחה נשמתה.

אם כך, צריכים אנחנו להבין. כיוון ששרה השלימה את ימיה,

מדוע נסתבב שדווקא על ידה עקדה תפרח נשמתה?

ניתן לבאר זאת על פי דברי החתם סופר.

למרות שהצדיק משלים את ימיו ושנותיו,

מכל מקום, אם הוא מתקן אחרים ומחזירם לעבודת השם,

יש לו זכות להמשיך לחיות בעולם הזה.

כדי שימשיך בעזרתו לזולת.

אז מי שמתקן אחרים ומחזירם לעבודת השם, זו סיבה להאריך את ימיו.

להאריך כי הוא יותר ממה שגרש? נכון.

כדי שימשיך

בעזרה שלו לזולת.

זה נקרא רבים צריכים לו.

בעיני שרה אמנו,

אף על פי שהשלימה את שנותיה,

נשארה בעולם

כדי לעזור לאברהם אבינו בעבודתו יתברך.

שכן ידוע שאברהם אבינו עבד את השם במידת החסד.

והיה עסוק כל ימיו בהכנסת אורחים.

והיה מרחם על כל בני האדם.

לפעמים היה צריך, אברהם, איש החסד,

להתנהג במידת הדין ולא לרחם על רשעים.

כפי שאמרה שרה לאברהם, גרש האמה הזאת ואת בנה,

כי לא ירש בנה האמה הזאת עם בני עם יצחק.

שכן ראתה שרה שישמעאל במעשיו הרעים עלול לקלקל את יצחק.

אולם אברהם מרוב גודל מידת החסד שבו ריחם על ישמעאל.

ככתוב ויהיה רע,

דבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו.

עד שציווהו השם

לשמוע בקול שרה, ככתוב,

ויאמר אלוהים אל אברהם,

כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

זה שאמר השם לא טוב להיות האדם לבדו,

יעשה לו עזר כנגדו.

שאם הבעל מידתו חסד,

האישה צריכה להיות עזר כנגדו מידת הדין.

זאת אומרת, הכנגדו הוא חסד, אז היא תהיה דין.

ואכן בספר הקדוש, ברית כהונת עולם, כתוב ששרה גימטריה דין אמת.

שרה גימטריה דין אמת.

הנה כך השלימה שרה עימנו,

שהייתה מידת הדין, את אברהם אבינו שמידתו הייתה חסד.

היא הייתה עזר כנגדו.

לכן היא נשארה בעולם הזה.

נשלים את חלק הדין שהיה חסר באברהם,

לא לגמרי,

רק הוא השתמש בעיקר במידת החסד.

על כן,

כאשר

שמעה שרת בשורת העקדה,

שאברהם הלך לעקוד את בנו יצחק על המזבח ונשכתו לפני הקדוש ברוך הוא,

הרי זה דין מובהק.

הבינה שאברהם הוציא את מידת הדין

שהייתה תמונה בו מהכוח אל הפועל,

לכן אין צורך עוד שהיא תשלים לאברהם את חלק הדין החסר שבו.

ואם כך, אין לה מה לעשות עוד בעולם.

זה, אכן, פרחה נשמתה.

מה?

לא, למה?

מה פירוש, אז מאיפה?

אז מי?

היא שלחה אותו?

היא לא ידעה בכלל.

לכל האבות היה את כל המידות.

רק בלטה אצל כל אחד מידה מסוימת.

וזה היה עיקר עבודתו בעולם.

אנחנו רואים גם שהוא גירש את תשמעאל מהבית.

זה היה בגלל שרה.

נכון, שם זה היה בגלל שרה. שם רואים למה היא הייתה כנגדו.

שם רואים שזה היה כנגדו.

אבל רואים שהוא יכול להשתמש במידה.

אבל פה שהוא עשה מעצמו כבר,

אז היא הבינה שהוא הוציא מן הכוח אל הפועל את המידה.

וזוהי כוונת אור החיים הקדוש.

ששרה כבר השלימה את ימי שנותיה.

ועל ידי העקדה פרחה נשמתה.

כיוון שלא היה עוד צורך בעבודתה להשלים לאברהם את חלק הדין.

לא צריך כנגדו כבר.

כל האישה זה עזר כנגדו.

אז אם יש לו כבר את מה שהייתה עזר כנגדו, לא צריך אותה.

וכיוון שהאריכו את ימיה

כדי להיות עזר כנגדו,

כדי שהוא יוכל להחזיר אנשים לאמונה,

מה שנקרא אצלנו, חזרה בתשובה.

אז לכן היא נשארה.

עתה התבאר, את תמש פרש רשי, זכר צדיק ברכה.

נשמחה מיטת שרה לעקדת יצחק,

נפישה על ידי בשורת העקדה,

שכן בשורה טובה הייתה לצרה בעניין העקדה של הזדמן מלה לשחיטה.

שכן ככה הייתה להוכחה שכבר הוציאו עברו ממידת הדין שבו, מן הכוח אל הפועל.

ואין צורך שתשלים לאברהם את חלק הדין העסר בו, לכן פרחה נשמתה ומתה.

קהילה אין כבר מה לתקן בעולם.

יפה.

מרווילוס.

מה?

מה?

לפי הפירוש עכשיו,

היא הבינה שעכשיו זה הכל בסדר.

היא מתה כבר לפני כן, אבל האריכו את ימיה. זאת אומרת, היא השלימה עכשיו.

תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתים מלפניי.

על גודל השתדלותו של אברהם אבינו לקבור את צרה עמנו,

אנו לומדים את דבריו

החוזרים ונשנים.

של אברהם בפרשה, כשהוא מתחנן לבני חטא, תנו לי אחוזת קבר עמכם

ואקברה מתי מלפניי.

אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפניי.

כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה.

רואים שהוא מתחנן לבני חטא,

וחוזר ושונה.

רואים פה את גודל ההשתדלות של אברהם לקבור את צרה עמנו.

כידוע, קבורת המת באדמה הטחנה סופית של הגוף בעולם הזה.

כפי שגזר הקדוש ברוך הוא על האדם הראשון.

כי עפר אתה ואל עפר תשוב.

לאחר שחטא אדם באחד מחצי דעת.

צריכים אנחנו להבין

מדוע אנחנו קוברים את הגוף

ומהי תכלית קבורת הגוף באדמה.

אז למה אנחנו קוברים את הגוף?

וגם מה התכלית של הקבורה?

אומר הארי זיכרונו לחיה עולם הבא, בסוד קבורת המת צריך שיכוונו הקוברים שתתעכל אותה זוהמה שנתערבה בנפשו של האדם לאחר חטא הדם הראשון.

אז זה לפרק ולהסיר את הזוהמה שנדבקה

בנפשו של האדם.

מוסיף על כך הרב הקדוש רבי משה חיים לוצאטו ארמחל זרצל ברכה ואומר

שהעניין עיכול הזוהמה

אינו אלא שלב אחד מתוך שלושה שלבים שכל יהודי צריך לעבור.

הלידה והחיים

שזה שלב ההתחברות בין הגוף לנשמה.

המוות

שהוא פירוד בין הגוף לנשמה

ותחיית המתים לעתיד לבוא,

שיתחברו שוב הגוף לנשמה.

צריך לדעת, אומר הרמחל,

שחוט אחד מקשר בין שלושת השלבים הללו.

לידה, מוות ותחיית המתים.

כל שלב הוא למעלה מהשלב שלפניו.

השלב הראשון הוא, כאמור, הלידה והחיים.

השלב שבו מתחברים הגוף והנשמה.

תפקיד הנשמה הטהורה,

שהיא חלק אלוהו הממעל,

לזכך את הגוף

מגשמיותו ומחומריותו, זיכוך אחר זיכוך.

מזה נעשה על ידי לימוד התורה וקיום המצוות.

כמו שאמרו חכמים זיכרונו במדרש וביקרא רבה יג ג',

לא ניתנו המצוות לישראל, אלא

נצרף בהן את הבריות.

אז זה כדי לזכך את האדם.

אז התורה והמצוות מזככים את גופו של האדם.

אז לכן ניתנה נשמה בגוף,

בתפקידה ללמוד תורה,

לעשות מעשים ולזכך את הגוף.

וכלשון הרמחל הקדוש,

עיקר ביאה זו

הוא לזכך אותו זיכוך ממש. דהיינו,

עיקר הביאה של הנשמה לגוף

לזכך אותו זיכוך ממש לעלותו משפל מדרגתו החומרית אל המדרגה העליונה כמלאכי השרת.

דבר זה מצאנו כבר אצל משה רבנו עליו השלום,

שזכה וזיכך את חומריותו

עד ששב למדרגת מלאך ממש.

הוא כבר ראו כל ישראל כי קרן עור פני משה.

והוא נקרא איש האלוהים.

וכן חנוך ואליהו,

שנתעלו לשמיים בגופם ממש,

אחר אשר זיככו את החומריות שבהם זיכוך גדול.

והדרך שתוכל הנשמה לזכך את גופה,

היא במעשי המצוות וקיום התורה.

ובריבוי תורה ומצוות מרבה זיכוך לגוף.

אז זה התפקיד

של הלידה והחיים,

שהנשמה תינתן מתוך הגוף, להעלות אותו מחומריותו, לזכך אותו, זיכוך אחר, זיכוך עד דרגת מלאך.

השלב השני

הוא המיתה.

היפרדות הגוף מהנשמה.

היפרדות הנשמה מן הגוף.

הפרדה הזאת

היא ירידה לצורך עלייה.

לצורך ההתחברות וההתקשרות לעתיד לבוא בתחיית המתים.

שלב המיתה, תוצאה של חטא אדם הראשון.

כפי שאומר הרמח״ל,

הנה זה הזיכוך הוא עיקר הפעולה

אשר לנשמה בעולם הזה.

אך חטאו של אדם הראשון

לעבור

כוס המיתה על הברואים.

אז בגלל חטא הדם הראשון צריך לעבור את השלב הזה

של מיתה שתבוא על הברואים.

להפריד

את הגוף בין הנשמה.

אומר הרמח״ל, לולא חטא הדם הראשון,

הייתה הנשמה יכולה לזכך את הגוף זיכוך שלם

עד שיוכל אדם להיכנס חי לעולם הבא.

כמו אליהו הנביא וכמו חנוך,

שהם נתעלו ועלו עם גופם לשמיים.

אולם,

בגלל הסיבה שהנחש הכניס זוהמה בכל הברואים,

ככתוב בשבת

קמ״ו,

בשעה שבה נחש על חווה הטיל בזוהמה,

כל הגופים נעשו גשמיים עד שלא היה ביכולתה של הנשמה

בשום פנים ואופן להשלים את זיכוך הגוף בעולם הזה ללא המיתה.

אז כל זה בגלל

שהנחש הכניס את הזוהמה בכל הברואים.

ואיך על ידי מיתה נשלם הזיכוך של הגוף?

אבל אחר ששב העפר אל הארץ כשהיה,

דהיינו הגוף שהוא מהעפר חוזר

אל הארץ כמו שהיה בתחילה,

והזוהמה שטיל נחש בחווה פסקה ממנו לגמרי, דהיינו מן הגוף פסקה הזוהמה,

אז כשישוב הגוף וייבנה,

תרד הנשמה מכל תוקף מעשה הטובים,

וזיו אור העליון שנהנית בגן העדן, ותאיר בו בגופה אור גדול שבו הזדכך לגמרי,

ושב ורפא לו מכל הרעות.

הגוף מתפרק בחזרה,

אז לא נשאר בו שום רושם של חטא.

הנשמה עולה ומזדככת למעלה,

ומקבל את האור העליון,

לפי המעשים שלה,

ואם היא צריכה להתנקות קודם באיזשהו מקום,

אז מטהרים אותה ומצרפים אותה.

ובתחיית המתים,

הנשמה טהורה והנקייה המאירה תיכנס בגוף

שסולקה ממנו הזוהמה של הנחש,

ואז היא תאיר את הגוף הזה באור עליון,

כמו שהאדם הראשון

עקב רק לא היה מקהה גלגל חמה.

דהיינו, האור שלו, האור הפנימי,

האיר את הגוף העכור ביותר.

המטרה, אמרנו, שכל מה שנולד האדם זה להעלות את החומריות

בדרגת מלאך.

המעלה זה שאדם נמצא בתחתונים ומסוגל לקחת את החומר

הכי גשמי ולהפוך אותו לרוחני.

זה התפקיד של הנשמה.

לקחת את הגוף העכור והדברים החומריים ולהפוך אותם לאור עליון רוחני.

לקחת תפוח ולעשות ממנו מצווה אלוקית רוחנית.

לקחת כל דבר, כל כלי בעולם חומרי ולהפוך אותו לעבודת הבורא.

זאת אומרת, אתה למעלה ממלאך.

כי למלאך אין מעכבים כמו גוף.

לכן קל לו לבצע כל מה שהשם רוצה.

להעלות את החומר, לא רק של הגוף, הכל.

כל הבריאה לעלות.

את כל הבריאה לעלות.

לא כישב ומשהו וראש הגוף, הרשומים צריכים להיות את הרחוב הזה.

בשביל להעלות את זה.

זה אמצעי?

האמצעי הוא סוג של מצווה להעלות את הגשמיות?

לא.

החומר זה גם אור עליון.

רק זה אור עליון שירד למטה, השתלשל למטה והתגשם.

אבל זה אור עליון בדיוק כמו הנשמה.

רק צריך להעלות את זה למעלה, למעלה, למעלה, בחזרה למקור שלו, ולהחזיר אותו לאור עליון.

לכן לעתיד לבוא חוכמת אדם תאיר פניו.

היום לא רואים את האור הפנימי של הנשמה דרך גופו של האדם.

אצל צדיקים גדולים אתה רואה הארה קצת על הפנים.

אבל לעתיד לבוא,

אדם יהיה פרושקטור, כמו שמשה רבנו קרן

אור פניו.

לא יכולים להסתכל עליו, היה צריך לשים מסווה.

ככה לעתיד לבוא. מה?

איזה קרינה, זה לא קרינה.

כן.

אז כלומר, לאחר שאדם עשה את כל המוטל עליו בעולם הזה,

בהנשמה נסתה עד כמה שידה מגעת לזכך את הגוף בתורה ומצוות,

אבל עדיין אין הזיכוך מושלם,

כיוון שצריך קודם להסיר דבר שמונע מהנשמה לזכך את הגוף בשלמות.

אותה זוהמה שהכניסה נחש בברואים,

כאשר בעל חווה היא מונעת מהנשמה לזכך את הגוף זיכוך מושלם.

אז זוהמה זו מתבטלת

ומוסרת מהגוף על ידי המיטה,

כאשר חוזר הגוף לעפרו, ככתוב, כי עפר אתה ולעפר אתה שוב.

זה השלב השני.

זה הפרידה של הנשמה מהגוף.

השלב השלישי,

והאחרון שצריך כל יהודי לעבור, כאמור, תחיית המתים.

שאז מתחברים הנשמה והגוף.

כל זה לאחר שהושלם הזיכוך.

הגוף באדמה והנשמה למעלה.

וצריכים לדעת, אומר הרמחל, שהנה עניין חטא המתים פשוט הוא.

כי כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את האדם, גוף ונשמה

לעבוד ולמסע,

שניהם כאחד צריכים לעשות זאת,

את כל עבודת הקודש,

דהיינו לקיים את התורה ומצוות שנתן להם השם,

הנה ראוי שגם בקבלת השכר הנצחי יהיו יחדיו.

כי לא ייתכן שיהיה גוף עמל ולא יקבל שכר.

והרי אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריאה.

אז לכן צריכים להתחבר שוב כדי ליטול שכרם יחדיו.

זה מדרגה יותר נמוכה מתחיית המתים.

והרבה יותר נמוכה

מהעולם הבא.

זה תחנת ביניים

כהכנה והכשרה

לקראת הבאות.

כלומר,

אומר הרמחל,

מכיוון שידוע שכלל הוא,

ככתוב בבבא קמא ל'ח,

שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריאה.

כמו שמצינו ביציאת מצרים שהקדוש ברוך הוא לא קיפח

את שכר הכלבים על שלא חרצו לשונם.

כמו שאמרו חכמים זיכרונו לברכה על הכתוב,

ובשר בשדה טרפה לא תאכלו,

לכלב תשליכון אותו.

ופירש רשי,

שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריאה,

שנאמר, ולכל בני ישראל לא יהיה חרץ כלב לשונו.

אמר הקדוש ברוך הוא, תנו לו שכרו,

לתת לכלב את השכר שלו.

על זה שהוא לא נבח בזמן שיצאו בני ישראל ממצרים,

יקבל שכרו.

מה השכר?

ובשר טרפה, לכלב תשליכון אותו.

לפי זה, אומר הרמחל,

אם אפילו הכלב,

שסך הכל לא חרץ את לשונו כשיצאו בני ישראל ממצרים.

הקדוש ברוך הוא משלם לו על כך את שכרו,

עד סוף כל הדורות,

על אחת כמה וכמה שגופו של האדם שיגע בעמל,

להתגבר על היצר, לעבוד את השם ולקיים את מצוותיו יתברך.

ברור שהקדוש ברוך הוא לא יקפח את שכר הגוף,

אלא שלם ישלם לו את שכרו לעתיד, למה בהתחלה את המתים,

שהנשמה תחזור אל הגוף.

צריכים אנחנו לדעת, אומר הרמחל,

כי לאחר שהנשמה עוזבת את הגוף,

היא עולה למעלה לעולם הנשמות בגן העדן

כדי להשלים ולהוסיף אור על אורה.

וזאת על ידי שהיא מוציאה מתוכה את אור התורה

והמצוות שהיו בתוכה בהיותה עוסקת בהן בעולם התחתון.

וכשיגיע זמן התחייה כשהגוף בקבר כבר נקי מזוהמתו,

והנשמה השלימה את עצמה באור צח ובהיר בגן העדן,

תרד הנשמה במלוא עוצמתה לתוך הגוף,

ואז מגודל אורה של הנשמה יזדכך הגוף זיכוך מושלם עד שיתבטר ממנו היצר רע לגמרי.

נמצאנו למדים מכל זאת.

כי השתדלות הקבורה שעושים לנפטר

היא חלק בלתי נפרד מהאמונה הגדולה

שיש לכל איש ישראל,

שהקבורה לאחר המיטה

היא לצורך התעקלות הזוהמה של הנחש

מן הגוף,

כדי שיזדכך הגוף יהיה מוכן ומזומן לקבל את אורה הגדול של הנשמה לעתיד לבוא

בתחיית המתים.

ויהי רצון שנזכה לראות זאת במהרה, אמן.

נכון.

השלמת הזיכוך נעשה בקורה.

ואבוא היום אל עין.

רש״י מדייק כשאליעזר אמר לבני משפחת רבקה, היום יצאתי

והיום באתי.

מכאן שקפצה לו הדרך

חכמי ישראל מקשיבים

איך הפסוק ואבוא היום אל העין מוכיח שקפצה הדרך לאליעזר עמד אברהם

אולי הוא יצא כמה ימים לפני כן

ורק כשהוא הגיע אל העין אמר

ואבוא היום אל העין

זאת אומרת רק היום הגעתי

הרב הקדוש מאפטה אומר בשם הבעל שם טוב שבספרי הקבלה השם הקדוש באמצעותו ניתן לבצע קפיצת הדרך

הוא ראשי תיבות

של הפסוק

את השמיים ואת הארץ

וזה ראשי תיבות

באבוא היום אל העין

אותם ראשי תיבות פה, אותם ראשי תיבות פה

וזהו שם של קפיצת הדרך

על פי זה הסתמך רשי הקדוש בפירושו

היום יצאתי והיום באתי

מכאן שקפצה לו

הדרך

ואבוא היום אל העין זה ראשי תיבות של סוד קפיצת הדרך

כמו שכתוב את השמיים ואת הארץ

בעיני ידו המפורסם בספרים הקדושים בשם הארי זיכרונו לך כי השם הזה

א' וה' וו' וה'

הוא גם שם הדעת המחשבה

הוא נרמז בדברי החכמים של ראוננו לך בגמרא בחולין צדיק א'

וייצא יעקב מבאר שבע

ויפגע במקום

כשהגיע לחרן

אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותיי

הכוונה להר המוריה ואני לא התפללתי בו

כיוון שהרהר בדעתו קפצה לו הארץ

צריכים ביאור

מה הקשר בין שם הדעת

לבין שם קפיצת הדרך ששניהם למעשה אותו שם

א' וה' וו' וה'.

נראה לבאר זאת על פי מה שגילנו הבעל שם טוב הקדוש, זכותו יגן עלינו אמן.

עיקר האדם

הוא המחשבה שבמוח.

לכן, האדם נמצא תמיד במקום

שבו מחשבותיו נמצאות.

אם הוא תמיד חושב

שיביתי ה' נגדי תמיד,

אז הוא נמצא תמיד עם ה' מתברך.

אבל אם הוא חושב על אבני העולם,

על העגבניות בשוק, הוא בשוק.

איך להשיג את תאוות ליבו.

אז הוא נמצא באבני העולם.

איפה שמחשבתו של האדם מצויה, שם הוא מצוי.

לכן, אדם שבשעת התפילה חושב על השוק או דברים אחרים,

הוא לא בבית כנסת.

הוא השאיר את הסידור והלך לטייל.

הוא בבחירות של אובמבה.

על סמך רעיון זה מספרים שפעם אחת לאחר תפילת שמונה עשרה,

ניגש הרב הקדוש רבי לוי יצחק ברדיצ'ו,

זכותו יגן עלינו לכמה מתפללים.

ואמר להם, שולי מלאכם, שולי מלאכם.

כאילו הם באו ממרחק עכשיו.

כשאחד בא מרחוק, אומרים לו, שולי מלאכם.

אז באמצע התפילה, כמו שאומרים, אחרי התפילה,

הוא אמר להם, שולי מלאכם.

כאילו הם חזרו לבית כנסת מאיפה שהם היו במחשבה.

והם תמהו, הרי לא נסעו לשום מקום.

אמר להם, הרי זה עתה לפני כמה רגעים, הייתם במרחק רב מכאן, בלייפציג,

לקנות סחורה.

כי בעת התפילה, במקום לכוון בפירוש המילות,

חשבתם על הנסיעה ללייפציג,

מה לקנות וכמה לשלם.

כיוון שאדם נמצא היכן שמחשבתו נמצאת,

אז חזרתם ללייפציג, מגיע לכם שולי מלאכם.

איך בן אדם יכול לשלוט על המחשבה שלו? זה קופץ לו לפעמים.

מה קופץ לו?

כל מיני מחשבות.

מה אתה אומר?

אתה עומד להתפלל,

בשם סיפורי קפתח, מחבב שלו לנסיעות אותו דבר,

זה פתאום טאק.

זה לא פתאום טאק.

יש לי מחשבות.

זה לא מחשבות.

יש איזשהו תרגילים?

יש תרגילים.

לא לחשוב על לוס אנג'לס.

בלי שאתה רוצה זה קופץ. המהות של הבן אדם זה כסף.

אז הוא חושב על כסף כל הזמן, לכן גם כשהוא בתפילה הוא חושב על כסף.

איפה אני הולך? לאיזה בית כנסת עכשיו? מה אני אומר להם אחרי התפילה?

איך אני ניגש לאו? מה אני אומר לו? מה אני זה?

כי זה המהות של הבן אדם, כסף. אז אם הוא כסף, אז הוא חושב כסף. זה לא קופץ.

זה כל הזמן אצלו. זה רצף של מחשבות. רצף.

הוא אף פעם לא עוזב אותם. אז ממילא זה לא קופץ. הוא קורא לזה קופץ. למה מה היה קודם?

על מה הוא חשב קודם? על התפילה?

קודם הוא חשב כסף.

אז זה לא קופץ.

זה כל הזמן, זה זורם.

זורם. רוצה להתנתק הבן אדם. רוצה להתנתק? בזמן הזה, אבל לפחות... שידע שאם הוא יתפלל טוב, יהיה לו כסף.

אבל אם הוא חושב שהוא יחשוב על כסף, יהיה לו כסף, ימשיך לחשוב.

לא, אז הוא מנסה.

מה מנסה? מנסה, על פוקוס... לא צריך לנסות,

צריך לנתק את המחשבון מהאבלים.

איך עושים? איך עושים?

לוקחים את הסידור,

שמים את האצבע,

עמוניי שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך.

כל מילה,

להצביע עליה,

לא להתקדם במחשבה ולתבונן במילה, לראות אותה ולומר אותה.

העיסוק שלך כל הזמן במילים לעקוב עם האצבע יביא אותך למחשבה על מה שאתה אומר,

וככה תסיים את התפילה ותראה שרוב התפילה עברת בהצלחה.

תהיה בריא.

זה עצה טובה עם האצבע. בבקשה.

יש אחד בווישניץ, יש לו כזה

מסמרון,

והוא אומר מילה-מילה ככה, ככה, לאט לאט, ככה,

ככה.

לא מעניין אותו אף אחד, ככה.

אחד-אחד.

כאילו הוא סופר,

שקל,

שקל,

שקל,

שקל,

ככה.

לא מגיעים לחזרת השאנס.

לא צריך, אבל מגיעים לעולם העליון.

אם כך, ועיקר האדם הוא המחשבה שבמוח, מדוע כשאדם חושב להגיע למקום כלשהו, הוא אינו מגיע לשם בפועל?

אמרנו, אם עיקר האדם זה המחשבה במוח,

למה כשהוא חושב להגיע למקום כלשהו, הוא אינו מגיע לשם בפועל?

אלא שהתשובה על כך ברורה ופשוטה

אומנם מצד המחשבה כבר נמצא אדם במקום שהוא רוצה להגיע

מצד המחשבה נמצא אדם במקום שהוא רוצה להגיע

אבל הגוף החומרי

שהוא נפרד מהנשמה מחכב את האדם

וכך לא יוכל להגיע למחוס חפצו בפועל

כל זה מדובר רק על אנשים פשוטים

שהגוף שלהם חומר

אבל אצל האבות הקדושים שהם זככו את החומר של הגוף לגמרי

עד שנהפך כל הגוף לנשמה ממש

לכן אין שום מניעה ועיכוב מצד הגוף

שהוא זך ורוחני

על כן הם זוכים להיות בפועל במקום שבו מחשבתם נמצאת בסוד קפיצת הדרך

עכשיו ברור שסוד הדעת והמחשבה זה האלף וההי והווה וההי

זה גם סוד קפיצת הדרך

ממילא

מה שאתה חושב

שם אתה נמצא

לא כאדם המגושם

אלא כאדם הזך

והגוף שלך גם יתנתק ממקומו ויגיע לשם

כי כוח המחשבה יכול להוביל את האדם למקום שבו הוא נמצא במחשבה

אבל בתנאי שהגוף יהיה זך

שלא יעכב את נסיעתו של הגוף

זה שכתוב כיוון שהרהר בדעתו קפצה לו הדרך

זאת אומרת הוא יכול להגיע ללוס אנג'לס בלי קרצי סטיסה. בדיוק, שהרי מצד המחשבה והדעת

שעיקר האדם כבר היה עכו ממש בהר המוריה

לכן בפועל

לא היה לו עיכוב מצד הגוף הזך והטהור

וקפצה לו הארץ

יש עוד בחינות

שאדם יכול לעשות המשכה

על ידי שהוא חושב על משהו שהוא זקוק וצריך

יגיע אליו הדבר

בתקופה הראשונה שחזרתי בתשובה, מה שהייתי חושב היה מגיע לידי

הייתי צריך אינסטלטור או היה עולה במדרגות?

מה שהייתי צריך היה מזומן

כמה כסף היה מגיע ככה?

הגיע גם בלי לחשוב

כן,

הגיע בלי לחשוב

אני לא חושב, לא,

אני עכשיו יוצא

למטה למכולת, נגיד לקנות

ופתאום הוא רואה שרברב, אתה רואה אותו עם הכלים והכל וזה

עם המפתח השוודי והכל

אתה יודע, אתה אינסטלטור?

הוא אומר, כן, אני צריך אותך

מכניס אותו

ככה

אז אני אומר לך שיש בזה כוח שנקרא כוח המשכה

שהאדם יכול למשוך אליו

דברים שיבואו

זה נקרא כוח המשכה

יש כוח שאתה יכול במחשבה שלך להשפיע על בן אדם מרחוק

שייכנס לו הרהורים כאלה או דברים כאלה או דברים כאלה

בכוח המחשבה

מה זה איך? זה לא פטנט של ה...

כן, שהשם ייתן בליבו, שיהיה לו ככה, שיהיה ככה, ככה, ככה, כן

לדוגמה, הרי הקדוש אומר שבתפילת

אשיבנו אם אדם מתכוון שם על אדם מסוים להחזירו בתשובה

יכול להשפיע עליו שהוא יחזור בתשובה

בקיצור, המחשבה זה דבר גבוה מאוד

וכמה שאדם יותר מחובר לרוחניות הכוח שלו לפעול במחשבה הוא גדול מאוד עד כדי כך שהוא יכול להטיס את עצמו ממקום למקום

אבל זה גם מוגבל בגוף, אם הגוף שלו הוא גשמי

ורוב מחשבותיו הם גשמיות אז קשה לו לנתק את עצמו

הראייה שקשה לו אפילו לנתק את עצמו מהמיטה כשהוא רוצה

במחשבה כבר התעוררה, הנשמה התעוררה והוא לא יכול להרים את הגוף, לא יכול

מה הבעיה? תקום, לא יכול,

לא יכול, אז תרצה עוד שהוא יטוס

לקום או לא יכול לקום, אתה רוצה שיטוס? איזה יטוס?

אבל יעקב אבינו יאב דעתיה

וקפצה לו ארעה

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש