ה'חפץ חיים' 'נפוצות ישראל' ו' סיבות נוספות לנסיעה לקצוות הארץ

- - - לא מוגה! - - - 

נפוצות ישראל החפץ חיים

עוד מעניין זה וגם אודות ההנהגה הגבוהה שנתרבה בימינו

עוד יש איזה סיבות צדדיות

שעל ידה נתרבה גם כן הנסיעה לקצווי ארץ מדי יום ביומו

שנתרבה הנהגה הגבוהה בעוונותינו הרבים,

הלוקסוס.

וזה נתרבה מאוד מאוד ומן השמיים אין מסכימין על זה.

וכיידוע שעיקר הדבר הזה בא מכוח תאוות הכבוד שכל אחד רוצה להתדמות למי שלמעלה אימנו אף שאין בכוחו וזהו הפך דעת תורה.

ועל כן אין משיג האדם השפעה

כפי רצונו

להלוקסוס

שאם יינתן לו אז יגביה לוקסוס יותר ויותר ואין סוף לדבר.

זאת אומרת אלה ששואפים לכך הקדוש ברוך הוא לא נותן להם השפעה שישיגו את זה כי אם ישיגו את זה הם ימשיכו להשתדל להשיג את זה עוד ועוד.

ביצר הרע אין מניח לאדם חסר מן הלוקסוס מאומה

וממילא האדם הולך וחסר מדי יום ויום

עד שעל ידי זה לבסוף נעשה עני גדול וחסר לב ובעל חוף גדול.

הוא מוכרח לברוח מביתו, מחמת החובות והעניות,

אפילו לקצווי ארץ.

ובדעתו הוא לא יתזריח שם שמש ההצלחה עליו

ויזכה לפרוח חובותיו ולשוב לביתו.

אז אנשים סומכים על זה שיצאו לעשות איזה מגבית

בחוץ לארץ, לכסות את חובותיהם, וחוזרים בביזיון ובבושת פנים.

בכמה פעמים עומד ומצפה על ההצלחה

באין עולה בידו

לכל בני ביתו רעבים וצמאים כמה שנים.

וגם נתפרסם בעיר לגזלן ועושק

עבור חובותיו.

בכמה פעמים מפני גודל דוחקו עושה גם דברים שהם כנגד התורה.

ומי גרם לכל זה שנעשה בזוי לפני התבל וגם לפני השם אינו רצוי?

האם לא יצר הלוקסוס שפיתהו לדור בדירה נאה ביותר לא לפי כוחו?

וכן במלבושים ושאר דברים כיוצא בזה,

כדי שעל ידי זה

ינחל כבוד הוא וכל בני ביתו כתאוות ליבו,

ולבסוף

השביע את כולם בקלון וכלמה.

זהו שכר הלוקסוס בעולם הזה.

לבד מה שיצטרך להשיב תשובה לעתיד לבוא לפני אדון הכל על ממון החירים שנשאר תחת ידו בעוול

ועל שאר עבירות שעבר על ידי הלוקסוס.

על כן החכם עיני בראשו

להתנהג בהוצאת ביתו בכל ענייניו

רק כפי ערך הרווח שלו, לפחות מזה מעט.

אולי יזדמן איזה עט שלא ירוויח כל כך,

ובאופן זה לא ייגע בממון אחרים ולא יצטרך להתנודד בארץ רחוקה לעולם.

החפץ חיים אומר לא ירבה בהוצאות

כיוון שהוא לא יודע מה המזונות שנקצבו לו,

וכיוון שהוא לא יודע מה נקצב לו אז היה לי הרבה בהוצאות,

משום שהוא עלול להיות בעל חובות,

וכל התיאור הזה יגיע בסופו.

אז זאת אומרת, לעולם אדם יאכל,

אומרת הגמרא, פחות ממה שיש לו.

וילביש,

וילבש,

כפי מה שיש לו,

ולאשתו ולבניו ייתן יותר ממה שיש לו.

הסברנו את זה באריכות

בהרצאה אחת השבוע.

איך יכול

לאשתו ולבניו לתת יותר ממה שיש לו?

ולמה לא ייתן פחות ממה שיש לו?

אלא למדנו כלל ויסוד שכפי כוחו ואמונתו של האדם,

כמה שנותנים בו כוח ואמונה,

ככה יש לו יכולת למשוך יותר מאת הקדוש ברוך הוא.

כיוון שהבנים באשתו נותנים עיניהם באבא,

בבעל,

והוא נותן עיניו באביב שבשמיים,

אז מכוח זה שהם סומכים עליו יותר ומאמינים שהוא יכול להביא להם,

הוא באמת יכול להביא יותר.

אז כפי הכוח והאמונה שנוטעים בו,

ככה הוא יכול להביא יותר. לכן אומרים שבעניין אשתו ובניו, כמובן לא ללוקסוס,

אלא מה שהם צריכים.

אז הוא יכול להשתדל יותר ממה שיש לו, והוא ישיג.

כמובן שהם מאמינים בו, והוא מאמין באביב שבשמיים ולא בעצמו.

כל זה דיברנו כשאין מצליח אצלו שמה.

ואם זרחה עליו שמש הצלחה,

גם כן מצוי מאוד שלא טוב הדבר לנפשו יותר מבראשונה.

אז מה שדיברנו זה שהוא נסע לחוץ לארץ וחשב שיעשה שמה כסף.

בזה דיברנו, שהוא לא מצליח שם.

ועכשיו נאמר ציור, ואם זרחה עליו שמש הצלחה,

גם כן מצוי מאוד שלא טוב הדבר לנפשו יותר מבראשונה לפני שיצא לחוץ לארץ.

דהיינו אפילו עם אותה עיר, מנהגיה רעים מאוד,

שרובם אינם מתנהגים בדת היהדות,

מכל מקום, על ידי זה שהצליח שמה ונתעשר,

חושב לארץ ההיא שהיא טובה ומאושרת.

כמו לוט,

שכתוב עליו, וירא את כל כיכר הירדן כי כולם אשקה,

באנשי סדום רעים וחטאים,

ורם לבבו ושוכח לשם שגמלה הוא בחסדו כל טוב,

ושוכח כל רעיונותיו שהיו לו בעת נסיעתו,

שישוב לעירו ונחלתו אל בית המדרש,

שהיה קבוע לו לתורה ולתפילה,

אך אם יעזרו השם להצליח שמה מעט.

ואומר לנפשו, אמר לי ולבניי לשם בארץ החשיכה בעירי,

טוב שעקור דירתי לגמרי משמה.

ושולח אחריהם בני ביתו וכל בניו הקטנים והגדולים שיבואו גם כן אצלו.

וממילא מובן סוף דבר מה נעשה מאיתם,

שבהמשך הזמן סרו כל בניו ובני ביתו מדרך השם,

ונעשה אצלם הפקר חילול שבת ושאר עבירות כשאר אנשי העיר.

וממילא נמשך אחר כך כמה דורות באופן זה,

הם ובניהם ובני בניהם,

ונתחייבו נפשותם למקום להיכרד מארץ החיים.

ומי גרם לכל זה אם לא הסיבה הראשונה של הלוקסוס?

ואילו היה אבי אביהן מתנהג בדרך התורה,

לא היה צריך להיות נודד בארץ רחוקה ורחוקה מדרך האמת,

וממילא היה הוא וכל בניו ובני בניו הולכים בדרך השם.

אם הוא מצליח שם,

אז הוא שוכח את הסיבה שהוא יצא, לאסוף קצת כסף, לחזור לסגור רחובות ולחזור לבית המדרש.

הוא מאמין שהארץ הזאת היא ארץ שהיא רחבת ידיים,

יש בה עושר ועושר.

ואז הוא מחליט להשתקע שם.

לא כאבותינו שלא ירדו להשתקע במצרים, אפילו שהיה בה עשירות גדולה,

ותמיד הרגישו גרים שם,

אלא הוא יורד להשתקע כמו לוט באייר את ערי הכיכר.

ואז הוא שולח לבניו ולאשתו שיעלו, זאת אומרת שירדו,

ויגיעו לחוץ לארץ.

משם הם משתקעים, וכמובן שהמקום זה פחות יראת שמיים, איפה שיש יותר ביזנס,

יש פחות יראת שמיים.

וממילא הם מידרדרים והולכים מדחי אל דחי.

ובחוץ לארץ זה לא בושה להיות מודרני.

חד רבה,

זה היהדות האמריקאית למשל.

זה מודרני

וזה מדרון מדרון שמה יורדים

וזהו נכון שהולכים קצת לבית כנסת ויש קהילה, קומיוניטי וכל מיני דברים כאלה

אבל זה הכיסוי לזה שהם אנשי החומר ועסוקים בחומר והעיקר זה ביזנס

וככה נראים החיים

ואז הוא משתקע שם

ואת כל הדורות שיצאו ממנו בגלל השטות שלו הראשונה

הוא ישלם בעולם העליון

הוא יהיה אחראי לתוצאות של כל המשפחה בהשתלשלותה.

עוד דבר אומר החפץ חיים גם לבד זה אינו שווה הצלחה שמצליח שם מאומה

למה דבר דומה?

שני נערים קטנים בחדר אחד

שהיה להם כישרונות טובים בשכל ובזיכרון

ויגדלו הנערים ויתפרדו איש מעל אחיו

אחד יושב אוהלים והולך וגדול בתורת השם

עד שנעשה רב באיזה עיר

אחד לקח את שמאל צד אחר

להיות בקיא ברפואות ובמדידה וכדומה

עד שנעשה מומחה גדול בזה והשתכר כמה עשרות רובל כסף לשבוע

ויהיה יום מזדמן שבאו שניהם לעיר אחת

את הרב הביאו לאיזה ברירה

דהיינו בוררות בין הגבירים

בעת השני והיו לרפא איזה חולי

וכאשר השלימו פעולתם וקיבלו כל אחד שכרו עבור זה

הזמינו עצמם לנסוע כל אחד לדרכו

ויהי כאשר הלכו ברחוב

כל אחד לעגלה שלו

ויפגעו איש לרעהו ברחוב ויכירו זה את זה

וישאל הרופא לרב עניינו ומצבו וביעתו לפה

ויספר לו האמת באשר הוא

ויאמר לו אם כן ראה מה משכורתך ומה משכורתי

שאתה מרוויח אחר כל החשבונות עשרה רובל כסף לשבוע

ואני מרוויח כמה עשרות רובל כסף

ויענהו הרב כתר להיזהר

מה שאספר לך מה שהראה לי כעת

תמתין טיפה אני אסביר לך מה קרה לי כעת

הנה בגומרי ברירתי את הבוררות ונטלתי זכרי

אמרתי לסרסור אחד שילך ויסקור לעגלה לנסיעתי לביתי שהיא לערך ארבעים פרסאות

160 קילומטר

מהעגלה הזו שאתה רואה

שאינה מהודרת כל כך

והושבה עבורי עם העגלון שמונה רובל כסף

ובתוך כך בא סרסור אחד רמאי

שרצה לרמות אותי

והראה לי שבאה כעת עגלה אחרת טובה ומהודרת

שרצוף בתוכה מרבדים טובים

לימוזינה

ואי בזול גדול

ומבקשת רק שני רובל כסף

עבור ארבעים פרסאות

מפני

שהביאה לפה עשיר אחד

אז כאילו הוא כבר הביא על החזור ולאו אחרי החוזר ריק

אז הוא מוכן לקחת שני רובל כסף

ותכף רצתי ודרשתי אחריה

ונודעתי כי היא תיסע למקום אחר

כי אני צריך לנסוע למזרח

והיא נוסעת למערב

בנס גדול היה לי שאילו הקשבתי לדברי הרמאי

שרצה לעוור את עיניי ביופי של העגלה

ואם לא חקרתי אחר אמיתת הדבר

הייתי צריך לנסוע מחזרה ארבעים פרסאות לפה ואחר כך עוד ארבעים

ומי יודע אם לא יקלה כל כוחותיי על ידי הנסיעה של שמונים פרסאות

ובדרך רע כזה

כן הדבר לשנינו

אומר הרב לאחיו הדוקטור

והנה ידוע שהעולם הזה הוא כמו יריד

שיש שם הרבה והרבה מיני סחורות למוחרם

והאדם נשלח על זה לפעול לסגלם

וזה התורה והמצוות

שטוב סחרה מסחר כסף

ומכל סחורה

אחר כך

כשמשלים האדם פעולתו

תשוב הרוח אל האלוהים

להתעדן שם באורח חיים

ועל כן אפילו שבקושי גדול השגתי התורה והמצוות שלי

וגם עתה אין לי רווח גדול כל כך

וזה דומה לעגלה שאינה טובה ומהודרת

מכל מקום סוף דבר יהיה שאבוא אל מקומי בשלום

וילך לפניי צדקי וכבוד השם יאספני בכבוד גדול

ככתוב בישעיין נביא נח'

והלך לפניך צדקיך כבוד ה' יאספך

מה שאין כן אתה שברחת מתורה ומצוות

ורצית להתענג בתענוגי העולם הזה

הגם על שעה קלה אתה מתענג

ותיסע בעגלה טובה לימוזינה רצופה במרבדים ובזול גדול

אך תדע שאין אתה נוסע למקומך, רק להפך, לכיוון השני

וכל יום ויום אתה מתרחק ממקומך ולבסוף

כשתשוב רוחך למעלה יכריח אותך להתגלגל עוד פעם לעולם הזה וליסע בחזרה לתקן את אשר קלקלת

ואז אתה תיסע בעגלה שאני נסעתי

ואז תצטרך לחזור בחזרה

ולדעתי זה מה שאמר שלמה המלך עליו השלום

מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש

פרש רש״י תחת השמש

היינו חליפי התורה שהיא עצם האור

ולכאורה היה לו לומר שהוא עמל

ומה הוא שיעמול

ולעניות דעתי הפירוש כפשוטו

שהעניין הוא כמו אדם ששולח משרתו לכך איזה דבר

והנה משרתו לקח סחורה רעה

והכריחו בעל הבית

ללך

להחזיר את הסחורה

ולקנות אחרת תחתיה

והוכיח בעל הבית אותו,

הכזה ייקרא שליח נכון

שלא יסתכל על הסחורה שהוא קונה עבור בעל הבית שלו

ויצטרך ללך בחזרה?

וכן בענייננו אנו

כשהוא מאסף בחייו בעמלו שהוא עמל סחורה רעה

יהיה מוכרח אחר כך לסע מהעולם העליון לפה בחזרה

ולזה אומר מה יתרון לאדם

בכל עמלו שלו

שיעמול תחת השמש במקום השמש האמיתי שזה אור התורה

אם הוא עושה איזה עמל שיצטרך עבור זה לעמול עוד פעם אחרת

ואחר כך אומר מייד פסוק

דור הולך ודור בא

שהדור בעצמו שהולך הוא הדור שבא עוד פעם

למה?

בגלל שהוא עסק בעמלו תחת השמש במקום שמש התורה הוא עסק ככה

במקום, תחת זה במקום, במקום השמש אומר רשי חליפי התורה שהיא עצם האור הבנתם?

אז בן אדם עושה ביזנס, כן, ביזנס

לא, זה היום, כולם נוסעים לאמריקה

כן, אבל אתה יודע, אלה שהם חכמים וחוכמים

כותבים איזה תורה זאת

זה תורה עם ביזנס

האיגרוס מוישה

מיחידס גולה

החופץ חיים גם היה מיחידס גולה, גם במקום שהיו תפרנים

לא, אולי היה שם

מי לא? אני מדבר לאותם אנשים שחיו איפה שאנחנו נצחה עם גב

שלא הלכו לאמריקה ושם יכלו שבת ובלאגניה ברור, ברור, וזה

שיש שם שמירות שבת ויש שם יהדות בטח, אבל

התורה הזאת מהולה בביזנס

יש הרבה אברכים על אף שהם מלאים, אין ביזנס אין כלום, רק טוב, יש הרבה שאלה, יש הרבה ביזנס זה אלף וחמש מאות אלפיים דולר לאברך,

זה ביזנס

זה שם עובד עם

ביזנס, עם כבוד, עם גייבה.

אין הרבה אנשים שם שהתירה שלהם תהיה נחשבת כפי שכתב הבכייה,

רבנו בחייה,

או כמו שכתב המסילת אישורים.

זה תורה עם ביזנס.

אין שם הרבה תורה עם יורת שמיים. יש, אבל אין הרבה.

זאת אומרת,

אנשים רוצים להיות ככה.

תגיד לו עכשיו, בוא לארץ ישראל, יש שם מצווה גדול ואין תורה כתורת ארץ ישראל,

וכל הולך לארץ ישראל,

ארץ ישראל אווירה מחכים וכולי.

אז אתה יכול להשיג תורה יותר.

הוא אומר, כן, אבל אין לי שם את האמצעים ללמוד תורה כמו שיש לי פה.

פה יש לי הרחוב הסדס,

יש לי דודם, דודם וחצי, שלוש, דשא,

כל הדבורים.

בירק רג חרוץ, אתה מבין?

ונאו דשא, ירביצני דשא דולר של אמריקה.

אז שם הוא רוצה להיות.

אז זה לא אותה תורה.

אתה מבין?

שם אין בעיה.

תראה, הרבה כאלה הולכים למופעים של שווקה פסול בכל החבר'ה,

וזה מודרני, וזה בסדר, ואין להם שום בעיה.

לך תראה את החתונות שלהם, איך הם נמצאים, אוי ואבוי.

עם גב חשוף לכלה,

ואיך נושבים בתחרובת, ואיך זה, ואיך זה נראה.

אני מדבר גם בני תורה, אני הייתי. בני תורה? אתה אומר שלא. אני לא מדבר על חסידים.

אני לא מדבר מחסידים.

מסאטמר וכאלה. גם שם יש קצת מודרניזציה, קצת.

הם גרים באמריקה.

באמריקה, כן.

אני הייתי בכל הקהילות כמעט שם, ראיתי.

לא הייתי רוצה לדור שם אפילו רגע אחד.

אם אני הייתי צריך לדור שם, אני לא הייתי אמנון יצחוק.

בשום אופן לא.

ודאי שאני הייתי עלול להשתנות.

לטובה.

אבו, אני הכרתי שם עוד כמה... אני גם הכרתי כמה שבאמת צדיקים,

אבל אני מדבר על הכלל שדיבר החופץ חיים. וגם היום כותבים, אלה שיודעים פה בדיוק מה קורה,

יודעים.

ומי שיודע להסתכל איך פה אברכים חיים בעניות לקיים את התורה לעומת שם,

אל תשווה בכלל, בכלל, בכלל. אני הופיע שם אברכים שגר החיים בו. אם האברכים היו צריכים ללמוד בתרא, במצב של התרא שיש פה,

הם לא היו אברכים רובי דרובי.

הם לא היו אברכים בכלל.

בכלל, הם לא היו אברכים.

תביא אותם לפה, שים אותם שלוש שנים פה,

באותם תנאים של אברך שמקבל פה 1,500-2,000 שקל.

אני רוצה לראות שהוא יתקיים פה.

אני רוצה לראות שאשתו תסכים להיות פה.

אני רוצה לראות אם הבנים שלו לא ימרדו בו פה.

אני רוצה לראות. שמעתי הפוך עליו.

משפחות שעלו משם לפה,

אחרי שנה הוא ברח חזרה לשם,

כי מה שאומר את הילדים, מפריעים את גרדן.

הבנתי. זה התירוץ הכי טוב.

אתה מכיר את זה, לא? אני מכיר את זה אפילו מאחד שיושב פה,

שהילדים שלו אפילו לא רוצים להיות פה בגלל שלא מדברים איתם אנגלית.

קשה להם ללמוד עכשיו עברית.

סכם תירוץ בשביל לחזור בחזרה.

יש הרבה תירוצים.

וכנגד ההרבה שאתה מכיר במרכאות,

יש הרבה מאוד, לא במרכאות,

שהם לא יעמדו בניסיון.

אתה מבין?

זה לא פשוט.

לא פשוט.

אמריקה זה ללמוד אצל אייסוב במלכות אדום.

כשיש את נחלס ינקב,

ולא רוצים לעלות לנחלס ינקב.

אפילו שיודעים שקרובים לגאולה.

אתה מבין? לא רוצים לעלות כיחידים, לא בחוימה.

כיחידים. לא רוצים.

אבל יש מצב שכמה מאותם אברכים שמתקבלים את 1,500 או 2,000 שקל פה בארץ זה בגלל שיש את אמריקה?

מה זה קשור? אם לא היה את אותם אמריקאים לא היה את 1,500 שקל של אברך פה. המזוינוס קצובים, ומי שאומר ככה, אינו מאמין בקדוש ברוך הוא.

מצטער מאוד שילמדו ביטחון, לא יצטרכו.

לא יצטרכו לצאת לחוץ לארץ.

אבל שטרנר שילמדו ביטחון.

מאה אחוז, זה בגלל שהם כאלה.

אם לא, הוא אומר, והבאתי בגין זה המלך כמה פעמים בשבועות האחרונים, שהוא אומר, מי שיש לו ביטחון אינו צריך לאיש.

הוא אמר את זה לאחד הגבירים, אותך הם לא צריכים.

אותך הם לא צריכים.

אלה שיש להם ביטחון, אותך הם לא צריכים.

ככה הוא אמר לו בפרצוף שלו.

זה רק בגלל שאנושים חושבים שאיך,

איך,

על משקל מה שאמר משה רבנו, מאין לי בוסו.

מאין לי בוסו.

מה הוא אמר, מאין לי בוסו?

האנוכי הוריסיס, כל העום הזה,

זה אני? אם הייתי הורה שלהם והם היו הבונים שלי והיו מאמינים בי כמו שהבן מאמין בעובים,

נו,

אז ודאי שהייתי יכול להביא בוסו.

אבל הם לא מאמינים לי,

הם רק מנסים אותי, אז מאין לי בוסו לתת לכל האידאה הזאת.

אם היה בי תוכן,

לא היה שום בעיה להביא בוסו למיליונים.

בבית הכי חרדי יש אינטרנט הכי חרדי. מה? בבתים שנקראים הכי חרדים יש להם אינטרנט כאילו זה רגיל, כאילו זה קו שלך. כן.

אני לא רוצה לומר,

אבל לפני כמה זמן נפטר אחד מראש האישיבס והשאיר איזה חוב של 20 מיליון.

אחרי שהוא נפטר בא ראש איבי ואחריו וכבר סגרו את כל החוב.

איך זה?

איך זה?

מי שמאמין בתוכן גומו,

לא חסר לו שום דבר.

הוא יכול לכלכל ולהשפיע על כולם ולתת להם גם כסף.

אבל זה גם תלוי כמה מאמינים בו.

אתה רואה אדמוירים,

לא חסר להם כסף.

למה לא חסר להם כסף?

משום שאחסידים מאמינים בהם,

שיש להם את הכוח ואת היכולת והאפשרוס.

והנה הם בונים היכלים ב-45 מיליון דולר ובעוד ובעוד, ואין סוף ואין גבול.

מה שאפשר להוציא עוד סויס.

איך זה?

מצד שני אי אפשר בגלל תאמריו.

בגלל משהו אחר, לא בגלל כסף.

בשביל?

בשביל תורה.

כי התורה שפה בלילה, כשלא לומדים,

זה היה בבת הזיק כמובן.

כן.

זה לא היה עולם מתקיים, אז צריכים תורה שם.

זה הכול טוב יופי, אבל אתה יודע, יש כאלה שפה גם לא יושנים, לא ביום ולא בלילה, בקושי חצי שעה, שעה, שעתיים.

מספיק שאחד יחזיק את היום והלילה,

לא צריך את כל אמריקה, אני יכול לוותר לך על זה, אנחנו נעשה משמרות פה. יש להם רק 13 כוללים שלא... בוא, בוא נגיד להם שעלו, לא צריך, שהם ישמרו לנו על התייר שם.

אני לא יודע, אני יודע.

אני יודע מה אני לא יודע, אבל אמרתי שאפשר לעשות משמורת.

למה הגויין במוצאי יום כיפר היה ממשיך לצום,

הוא אומר, עכשיו כולם אוכלים,

אז מי יחזיק את העולם?

אז הוא היה יושב וממשיך ללמוד.

עד שיגמרו לאכול, ואז הוא הולך לאכול.

כן, אפשר לעשות משמורת פה, אל תדאג.

אל תדאג. אם תרצו, אין זו...

זאת אומרת...

ביטחון, הרב. ביטחון זה שאדם בוטיין בקדוש ברוך הוא שהמזונות שנקצבו לו,

נכון, נכון.

אף אחד לא יודע כמה נקצב לו, שהוא יסמוך על הקדוש ברוך הוא שיביא לו גם עולם גדולים. אבל כתוב שבשכר הביטחון חסד יסובבנו. משמע שבשכר הביטוחן חסד יסובבנו. בלי הביטוחן חסד לא יסובבנו.

מה היא צריכה לומר חסד יסובבנו אם זה אינו יאסוף של האדם קצוב אם הביטוחן לא משפיע?

אלא בעל לא יימר שאם אתה בעל ביטוחן,

אז זה מקנה לך עוד יותר ממה שהיית יכול בלי ביטוחן.

אז לכן, טוב שתהיה בעל ביטוחן,

כי אז החסד יסובבנו מכל מקום.

אז בזכות הביטחון בעצם,

אם הוא היה מוקבל נגיד סייעה אחת, אם הביטחון יקבל שתי סדות?

כן.

לשון אבו, הקדוש ברוך הוא יראה את ביטחונך בו,

וייתן לך כלים יותר לעבודו זוהי.

כמו שאומר הרמב״ם,

הרמב״ם אומר, פרק תשיעי,

שם בלכות שם, פרק תשיעי.

אומר הרמב״ם שאם בן אדם,

מה זה שהתורה אמרה שהקדוש ברוך הוא נותן פה שכר ואכלת ושבעת וכו' וברכת ואספת את גניך וכל מה שכתוב בחוקותיי,

אם זה ייתן לך את הכל, כן?

דרבה דאיש את קציר ובציר ישיג את זרע וכו',

מה זה כל ההבטחות האלה שהקדוש ברוך הוא מבטיח?

מה זה?

הוא אומר בגלל שאדם עושה את רצון הבורא הוא לא נותן לו את התשלום, זה לא תשלום, זה רק פרס,

שהוא נותן לו פה כלים כדי שיוכל ללמוד תורה בשלווה ובניחותא ובזה ובזה ובזה ובזה ובזה ובזה וזה, וזה לא סוף שכרו חס ושלום.

זה רק, כיוון שהוא רוצה לעבוד את הבורא אז הקדוש ברוך הוא ייתן לו כך וכך וכך וכך.

וגם בעונש, מה שכתוב כל הכלולס זה לא שהוא נותן לו חס ושלום שזה העונש ונגמר,

אלא כיוון שהוא לא רוצה לעבוד את הבורא אז הוא נותן לו פה על חשבון כבר קצת ככה ככה ככה ועתיד עוד לקבל שם את מלוא התשלום.

אז זאת אומרת

הקדוש ברוך הוא רוצה שנפתח בו, אם נפתח בו הוא ייתן לנו די סיפוקנו.

רבי חנינא בן דוסא בביטחון שלו בשם,

שלמד תורה עם קו חרובין,

כן?

הוא היה מגדולי הדור והוא בברכה שלו היה יכול לעשות דילים, דילים.

הוא אומר אני אתן לך ברוכשט יא השיר ואתה תיתן לי מייסרגל, בסדר?

נו, תגיד אומן.

בוריך אותו וזה לברך אותו.

ורק מייסרגל שהאם הברוכס שלו היה עשיר כמו קורח.

אבל הוא היה עני ומסתפק בקו חרובים, בביטחון שלו הוא זן את כל העולם כולו.

כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני.

למה? כי היה לו ביטוחן.

לא בתוכן שיהיה לו הרבה.

ביטחון שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס את הכול ונותן לכל אחד כפי מה שהוא רוצה ולא צריך בשביל זה השתדלות.

הוא לא התרעם ולא כעס ולא אמר, אה, בי, ג'י, מה, כלום.

אפשר גם כפי מה שהוא רוצה,

כמו העורך של רבה שבא אליו הביתה ואמר לו, אני רגיל בתרנגולת מפותמת

וביין יושון.

תלוי איזה ביטוחן ומה אתה רוצה בו ביטוחן.

לא תמיד מה שאתה בוטח תקבל,

כי לא תמיד מה שאתה רוצה זה טוב לך.

ואנחנו רוצים מהשם שהוא גומל חסדים טובים, לא טובים,

לא רוצים.

רק חסדים שיהיו טובים. יש חסדים שאם הוא יתחסד איתנו,

אוי ואבוי.

אז איך האיש של רבה,

איך הוא ידע שזה טוב לו, כי הוא רצה לכאורה מותרות? הגמרא לא דנה אם זה היה טוב לו או לא טוב לו. לפי רבה זה לא טוב כי הוא מטריח לציבור.

אבל לפי מה שהוא אמר, הוא אמר, אני לא אוכל משלך בכלל, אני אוכל משולחנו של הקדוש ברוך הוא. ובסוף רבה התרצה לו, אמר לו, נעניתי לו. נכון, בסוף הוא נתרצה, נעניתי לך לעניין הביטחון,

אבל זה לא אומר שהוא נענה לו לעניין הטרחה.

אז הוא ימשיך לבטוח והוא יקבל בזה. הוא ימשיך לבטוח ויאכל תמיד תרנגולים, אין שום בעיה.

זה מנהיג שאפשר לבטוח גם על מותרות.

מה כן? אפשר לפטוח אפילו כשגונבים.

גם כשגונבים אומרים רחמנה.

מה זה טוב? מה זה טוב? כתוב שגם מי שבוטח במצב כזה, הקדוש ברוך הוא שומע לו. מה זה טוב?

זה ביטחון, זה ביטחון.

הוא בוטח. גם באווירה זה ביטחון.

כן, הוא בוטח.

קבל עונש גם על הביטחון וגם על זה שהוא הטריח וגם על זה שהוא הטריח לקבל.

אתה מבין? אבל זה ביטחון.

מכל מקום

צריך לדעת רבו עיסאי שחופץ חיים, זכר צדיק לברכה,

פסק את פסוקו,

שאין מה לטרוח לנסוע לחוץ לארץ, ואנחנו כבר בסיבה החמישית. אלה שלא באו, שומעו רק את הסיבה החמישית עכשיו,

לא החמישית, השישית כבר, הנוספת.

חמש קודם כבר היו.

אבל בסך הכללי זו טיפשות גדולה מה שאדם חושב,

כמו שכתוב, ועיני כסיל בקצה הארץ.

הוא חושב שהשם זן ומפרנס שם יותר מפה.

אתה מבין?

אז לכן הוא לא ממליץ כלל וכלל.

ממשיך החופץ חיים ואומר, והנה הלוקסוס קלקל הרבה אנשים מאוד.

נכון, מר סיבוני, שהלוקסוס קלקל הרבה אנשים מאוד?

אפילו אותם שנשארו במדינתנו,

ראשון לכול,

שנעשה על ידי איזה מקולקל בעוונות שבין אדם לחברו,

כי כיוון שנעשה מורגל להתנהג בהוצאה רחבה מאוד כדרך העשירים הגבוהים,

כבד לו מאוד להוריד עצמו מהנהגה זו,

כי לכלימת תחשב לו איך הוא ירד עכשיו במעמד שלו או בסטטוס.

וכשהוא רואה שאין עסקו מעלה רווח

להנהגה כזו,

אז הוא מתיר לנפשו לעשות עוול בעסקו והונאה ורמייה בכל הצטדקות,

וחושב בנפשו שאין עליו עוול בזה,

כי נוגע לו לפיקוח נפש ונפשות בני ביתו, ככה הוא חושב.

וכבר הוא קורא לזה פיקוח נפש, אם הוא ירד כבר במדרגה זה פיקוח נפש.

כמובן לא הוא אשתו תשתגע, הוא אומר.

אם אשתי תראה שאני כבר לא מבין מה אשתי תשתגע, הילדים שלי לא יוכלו לסבול את זה,

ואנחנו לא נוכל... אני חייב פה להרביץ עבודה כמו שצריך.

טוב דבר שמקלקל בזה גם כל דורותיו הבאים אחריו,

אפילו בעוונות שבין אדם למקום,

כי מתבונן בנפשו איך ומה לעשות,

איזה עצה שלא ייפסק הנהגה נאה זו,

לדור בדירות רחבות וכאיי גבנא כל ההוצאות הנדרשות לזה גם מבניו אחריו.

אז הוא גם מקלקל את הדורות הבאים שלו שיתרגלו לחיות בלוקסוס

ולא יוכלו לעבוד את הקדוש ברוך הוא בפחות מזה,

כי כל הזמן השתדלו לשמור על המצב שלהם,

ואז זה מטריח את האדם יותר,

כי הוא לא תולה ביטחונו בשם אלא בהשתדלות ובעבודה ובביזנס.

ממילא האנשים האלה,

סך התורה שלהם תהיה מעט מאוד.

אם הקדוש ברוך הוא זיכה אותו.

אם אדם מקבל עושר בקלות, בלי מאמץ,

מותר לו לחיות קצת בהרחבה.

מותר לו.

זה לא אומר שזה נכון, אבל מותר לו.

הוא לא עובר עבירה.

אם זה לא מקטין מתורתו,

יש אחד שכתב ספר שראה אני,

הרב ראובן צרף,

מצווה ועושה.

יהודי בשם פרידמן.

עשיר גדול מאוד,

וכתב ספר שקוראים אותו גדולים וחשובים, ומשבחים את האיש הזה, איך יכול להיות שבעל הבית קוראים לו?

בעל הבית יכול לכתוב ספר כזה.

איך?

אז זה ניצל את ההרחבה שיש לו,

ולא מפסיק מללמוד תורה, ומספיק להוציא ספרים ברמה גבוהה, לא סיפורי מייסס קצת.

איך זה?

אחד שמבין שהקדוש ברוך הוא נותן לו עושר, לסיבה.

אז יש לך את זה כבר. עכשיו תתפנה כל היום.

התביעה על מי שיש לו אפשרות לחיות כדי סיפוקו והוא לא מנצל את שאר יומו ולילה,

כמו שפוסק הרמב״ם,

שאם יש לו סיפוקו צריך ליתן את שאר יומו ולילה לתורה. יומו ולילה אם יש לו כדי סיפוקו.

כדי סיפוקו זה כדי לחיות לחם ומים.

אז אם יש לו עושר אז ודאי שהוא צריך לתת כל יומו ולילה, ואם לא יתבעו אותו על כל רגע ורגע כמה הושקיע התממין. התורה אמרה שעיקריי מפנינים

בכל חפציך לא ישבו בה והוא אמר לקדוש ברוך הוא לא נכון.

לא נכון, סליחה עם כל הכבוד,

לא נכון.

חפצי יותר חשובים מהעיקרה מפנינים.

מה הראיה?

תראה כמה זמן אני מבזבז בביזנס.

למה? כי אני נותן פרוטס לכויללים. פרוטס.

אני נותן פרוטס, פרוטות,

לכויללים.

אני מחזיק את הכויללים.

אתה מחזיק אותם, הם מחזיקים אותך, יא נבעך.

אתה מחזיק אותם.

הוא מתבונן בעצמו, הלוא סתם עסקים הוא דבר שאינו מתקיים,

ומי יודע אם יעלה כל כך רווח לבני שיהיה לו מזה הנהגה כמותי.

ועל כן אראה להנהיגו בהנהגה חדשה שלא כדרך אבותינו שייך עיקר רצונם ליתן אותם לחדרי התורה.

ואני אתנן לו ללימודים חדשים,

שיהיה מלומד גדול,

שיהיה לו מקצוע, דוקטור, פרופסור,

שיהיה גדול מלומד בכל לשונות הגויים,

בחוכמת הרפואה במדידה ובזה קרוב הדבר שהוא יגיע למטרה הנזכרת לעיל.

של לימוד כזה, הרבה חבריו יושבים שם

מחללים שבת באוניברסיטי, איפה הוא לומד דוקטור?

אז שם רוב האנשים אוכלים נביילס וטרייפס ומחללי שבת,

והם נהיים חברים ומזמינים פה ושם,

ויש מסיבס ויש... וכן שאר ייסורי תורה הפקר בעיניהם,

וגם הוא בהמשך הזמן נעשה כמותם בכל העניינים,

כי יתערב עמהם וילמד ממעשיהם.

וכל זה גרם לאופריאל לוקסוס של אבו.

זה מה שרצינו לבוער,

מה שומע ישמע וחדל יחדל.

שמעתם?

הוא כבר חדל,

אז הוא גם יחדל.

לא יישאר ממנו גורנישט.

אלה הטועים והנוהים אחרי אבלי העולם, אלה מתלמידיו של לוט.

מייר את ערי הכיכר.

הוא בטח אמר לעצמו, אני הולך להחזיר אותם בתשובה.

אני רואה פה, לא עבדו בכלל.

אני חייב פה לפתוח ולהיות רב קהילה פה,

ואני אעשה לי בית כנסת, ויבואו זה, ויהיו לי גבירים אחר כך,

ואני אעשה מה שצריך לעשות כמו שעושים אלה שעשו קודם.

וככה הוא, ויאהל עד עברי הכיכר.

כן.

זה הכל בלוף.

בלוף.

צריך לעבוד את השם בכל מצב, בכל מקום.

לא לזוז ממקום למקום.

הקדוש ברוך הוא לא חסר בשום מקום,

ויש לו את היכולת להאכיל אותך בתיבה עם חיות גם.

הוא יכול לתת לך לזון ולפרנס אותם גם.

רק תהיה בנוח.

אבל אנשים,

כל הזמן ספידי, ספידי.

הכרתי חבר.

או.

חבר הוא לאיש מה... לא, סבא שלו היה פה בארץ, אבל לא באמת.

כן.

אבא שלו היה עשיר גדול ונפל.

אבל היום הוא מקלל את אבא שלו.

כן.

על זה שאבא שלו הרגיל אותו ללוקסוס.

נכון. הוא אומר, אני לא יכול.

נכון. יש לו בית שקנה כל מיני כיסאות כאלה, משונים, כל מיני זה.

אבל ככה אבא שלו הרגיל אותו, ואני היום חי לחם עם מרגלינה,

עם כיסאות מפוארים. אני מקלל את אבא שלי שככה הרגיל אותם. אסור לקלל את אבא, אבל הוא צודק.

שאבא שלו קלקל אותו.

אבל הוא לא חייב להתקלקל.

הוא יכול לחזור בתשובה קשה, אז מה, יהיה לו יותר קשה למעלה?

למעלה אין כיסא בכלל.

כתוב שאין שם לא ישיבה ולא שינה ולא עיפוי. ישיבי של מעלה.

ישיבי של מעלה, כן.

שם אין ישיבי.

אז אדם כל הזמן בעמידה.

אתה מבין? הוא רגיל לקורסאות גדולים.

אז מה הוא יעשה?

נכון, יושבים לשון קבע.

נו, אז אתם מבינים,

ברוך השם, הרבה מכם לא נוסעים לחוץ לארץ,

ואני מקווה שהקללה הזאת לא תחול על ראשכם,

ולא תצטרכו לזה.

ואפילו אני, שהייתי יכול לנסוע לחוץ לארץ וכאילו להביא כסף, כאילו להביא כסף, ברוך השם, אני כבר לא נוסע לשם.

את השיעור קיבלתי טוב מאוד, ועכשיו אני מלמד אותו לאחרים.

אל תסמכו על אף אחד, רק על אבינו שבשמיים,

הזן והמפרנס והמכלכל,

ברווח וברחמים,

בחן ובחסד תמיד,

ועליו יש לסמוך, ואין בלתו ואין זולתו.

רבי חנניה בן עקשיאו אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא זה כל שווהים?