דרשו השם בהמצאו... | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת זכריה בן סלם, מנוחתו עדן

דרשו השם בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב

כל עשרת ימי תשובה

הם ימי הדין

והמלך

יושב על כיסא דין

ולפיכך חוזר

אם לא אמר המלך הקדוש

כמו בראש השנה ויום הכיפורים

אז עכשיו עשרת ימי תשובה

הם ימי דין

והמלך יושב על כיסא דין

ולכן אומרים בכל עשרת ימי תשובה המלך הקדוש

גם קרבת השם יתברך

דרשו השם בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב

זה בכל עשרת הימים הללו

לכן חס ושלום להניח שהשתלט הרפיון

שהרי אין הימים הללו סוף זמן

אלא התחלה

ורואים שאחרי ראש השנה יש לאנשים רפיון

במקום להתחזק, הרי הם קיבלו אולי קבלות, לא?

אז רואים רפיון,

זה הפטנט של יצר הרע, נגמר הדין כאילו,

ככה אומר להם יצר הרע,

אז אפשר כאילו לנשום אנחת רווחה,

זהו, הדין סגור,

עכשיו מתחילים שנה חדשה, אפשר לנוח

אנחנו עושים בראש השנה דברים לסימנה טווה

וסימן זה דבר

ומכל שכן

גוף החיזוק צריך להיות בתחילת השנה

כתוב בירושלמי

לעניין אכילת חולין וטהרה

שאם אדם לא יכול להיזהר בזה כל השנה,

לפחות בימים האלה ייזהר בהם.

וכן פסקו הפוסקים

לעניין פת פלטר של גויים בחוץ לארץ.

יש כאלה שהם מקלים קצת בפת פלטר,

פת של אופי גוי שקונים ממאפיות,

אבל בימים האלה עשרת ימי תשובה,

צריכים להחמיר בזה.

כל מה שאפשר בימים האלה להוסיף,

להחמיר,

צריך לעשות כן.

גם בדברים שעדיין לא קיבל על עצמו להיזהר כל השנה, מחויב להיזהר בימים האלה.

וכתב הרמב״ם לכל תשובה

נהגו כל ישראל הרבות בצדקה ובמעשים טובים בימים האלו.

ולקום באשמורת.

ובזה יש כבר קבלת מלכות שמיים ואימת הדין במקצת.

ויש בזה גדר ביזיון, חס ושלום,

כלפי קדושת הימים האלה, אם לא יוסיף זהירות.

ומכל שכן,

אם אינו נזהר בגופי תורה,

אין לך קטגוריה גדולה מזה, רחמנא ניצלן.

זה כמו אדם שעומד בבית המשפט

ולא מתנהג בדרך ארץ,

במה שהוא לא חושש מהמשפט בכלל,

שהתנהגות זו מקטרגת עליו ומחמירים בדינו.

אבל אם מגלה הכנעה ומשתדל בריצוי ופיוס

כלפי מישהו חטא נגדו,

זוהי סניגוריה גדולה עליו.

לכן הזהירות היתרה בימים האלה מחויבת מאוד,

וצריך להתחזק בכל מה שאפשר,

וביותר להיזהר מביטול תורה.

וזכות התורה עולה על כולנה,

וזולת חיוב ההתחזקות מצד הימים עצמם

יש בזה עוד עניין?

הכנה ליום הכיפורים.

שאי אפשר לעשות הכנה כזאת בשעות מועטות

ובטרדת קדושת היום ובתפילות.

אם אדם סומך שהוא יעשה משהו ביום הכיפורים,

חבל על הזמן.

כתוב בתורה אך בעשור לחודש השביעי הזה.

למה כתוב?

השביעי הזה?

אין חודש אחר שביעי.

אז מה זה הזה?

התורה רמזה לנו שיום הכיפורים

הוא אחר ראש השנה,

אך בעשור, בעשור זה יום הכיפורים, בעשירי בתשרי.

שזה אחר ראש השנה דווקא.

ביום הדין,

יום הדין שהיה ראש השנה הוא ההכנה לקדושת יום הכיפורים,

להכין את עצמו בענייני תשובה כדי לזכות בכפרה ביום הכיפורים.

אבל תחבולות יצר הרע לפתות אדם,

שידחה הכל עד לרגע האחרון.

וכמובן שברגע האחרון הוא מטריד אותו.

וגם אם יעמול בערב יום הכיפורים בכל כוחו,

אין די בכך.

לכן הקדמונים התקינו כבר מראש חודש אלול

להתכונן.

ומי שזכה שיהיה ראש השנה עבר עליו בחיזוק והתרוממות,

צריך לנצל את ההתחזקות הזאת לעלייה נוספת.

לעסוק בימים האלה בענייני תשובה כדי לזכות בכפרת יום הכיפורים.

כדאי לרוץ מהר על שערי תשובה עוד פעם ועוד פעם,

מהר מהר לפקוח עיניים עברות.

אל יחשוב שאחרי העמל של ראש השנה צריך לנוח.

חס ושלום להעלות כזאת מחשבה,

אלא להפך, בקובע השם יחליפו כוח,

ירוצו ולא ייגעו,

ילכו ולא ייעפו.

הדרך לשלמות זה רק אם משתמשים בעלייה,

לעשות אותה דרגה לעלייה נוספת.

וכשעולים עוד מדרגה, ממשיכים הלאה.

לא ללכת אלא לרוץ.

ירוצו ולא ייגעו.

אמרו חכמים זיכרונם רחב וסנהדרין צדיק ו' על האבות הקדושים שהם רצו לפני הקדוש ברוך הוא כסוסים

בין מצעי המים.

אחרי כל הדרגה הגבוהה שלהם לא נעצרו במקומם.

לא הלכו הלאה

להוסיף בשלמות.

רצו, רצו כמו סוסים

וכבשו בלי ערף מדרגות חדשות.

איך אני מוסיף להתדבק בקדוש ברוך הוא?

איך אני מרבה עוד מעשים טובים?

איך אני מוסיף בקדושה, בטהרה, בלימוד וכו'?

אפילו שבמדרגות השגתם ואהבתם לשם יתברך היה לאבות הקדושים תענוג נפלא בעבודתם,

אבל הם לא הסתפקו בזה.

הם עבדו עבודה קשה בריצה

לעלות מדרגות נשגבות יותר ויותר.

הבנים של הגאון מווילנה כתבו שהתלמידים הראשונים רצו בכל כוחם ולא נתעצלו בהליכתם ולא נתייגעו במרוצתם,

כי ראו כמה הם רחוקים מהגאון, ממקור חיותם.

והנה, כשיש הכרח לפעמים למנוחת הגוף,

אין יימנע מזה, גם זו עבודה,

אבל להתרשם להניח ידיו,

זו ירידה גדולה ומאבד כבר מה שהשיג.

למדנו על המתייצב על דרך לא טוב,

אז נחזור

עוד פעם, ושערי תשובה א' י' א',

מבואר שם, מתייצב על דרך לא טוב.

לא שהוא עושה חטאים, הוא בדרך לא טובה. הדרך שלו כבר סלולה, והוא תמיד נשאר על אותה דרך.

ראשית תשובת האיש הזה,

לעזוב דרכו.

קודם כל, תעזוב את הדרך.

אתה הולך בדרך קלוקלת,

ולעזוב את מחשבתו הרעה.

ראשית תשובה זה קודם כל עזיבה.

ואצלנו הכל בגדר זה,

בין בעניין ביטול תורה שלנו,

בין ביטול תורה לאחרים,

בין עניין דיבור,

שזה כמו הפקר.

יש אנשים אחרי הסליחות לפני התפילה,

מבסוטים,

יש הפסקה של דקה,

אה, מנצלים את זה לאיזה דיבורים כבר עם מישהו, וזה על חשבון התעטפות

בטלית, בתפילין,

ולמהר בשביל להספיק

מאלוקינו ואלוקי אבותינו.

מאז הם מתחילים בקושי מהודו.

מה קרה?

למה ארפיון? למה לא ילכו מחיל אל חיל?

הפקר.

ואפילו הניזהר קצת,

יש לו היתרים.

ובמידת ההיתרים,

הרי אין המכשול דרך מקרה.

זה נקרא מתייצב על דרך לא טובה,

וגם בענייני מחשבה,

וגם בעניינים שבין אדם לחברו.

בקיצור, בכל הדברים האלה עלינו לתקן מלהיטיב,

כי אנחנו בדרגה של מתייצב על דרך לא טוב,

וצריך להתחיל מעזיבה, לעזוב את הדרך הלא טובה.

יש הנהגות שאנשים זה הדרך שלהן, ככה הן.

יש טיפה אוויר, הם יתחילים לנצל את זה לקשקושים שלהן.

ואם אדם דוחה גם עשרת ימי תשובת העבודה הזאת, מתי יעשה אותה?

אז מה עיקר הקבלות שצריך לקבל?

זה להכין את עצמו לא ללמוד תורה, לעול של תורה. עול.

להתחזק בשקידה, בעיון,

להתמסר לתורה בכל מעייניו.

רק ככה האדם יכול להגיע לכל מיני שלמויות.

בין אם זה בנוגע לחוכמה שהוא יקנה חוכמה, בין אם זה לבינה שהוא יזכה לה, בין לדעות נכונות,

בין לזהירות במעשה,

בכל יתר המדרגות.

תורה מביאה לידי זהירות.

העניין הזה הוא משלוש פנים.

אחד, זה עצם לימוד התורה בכל עניין. ללמוד תורה.

ואפילו בדברים שלא שייכים למעשה עכשיו.

עצם העסק בתורה מביא את האדם לזהירות

ולידי מעשים.

האדם נזהר מן החטא.

ומכל שכן בעידן להעסיק בה,

הרי התורה מצילה אותו מן החטא ומגינה עליו הגנה.

וגם מביאה אותו לידי זהירות אחר כך.

ועל ידי זה הוא גם מודבק בקדוש ברוך הוא,

כי אין דבקות כמו לימוד התורה בקדוש ברוך הוא.

ויש הבדל בעניין ההתקרבות לבורא בין תורה ותפילה.

בתפילה, בהתעוררות וההתקרבות

מצד האדם,

עד כמה שבכוחו להתעלות ולהתקרב.

זה בא בתפילה.

אבל בתורה,

עצם העסק בתורה זה דבקות בשם יתברך.

כמו שמבואר בנפש החיים משוער ד', יד'.

בספר כתוב, ושיננתם לבניך אלו התלמידים.

התלמידים קרויים בנים.

שנאמר, בנים אתם לאדוני אלוהיכם.

הרי מצד זה שהוא הבורא,

והנשמה שלנו גם חלק אלוקה ממעל.

מצד זה עוד לא היינו נקראים בנים.

איך אנחנו הופכים להיות בנים?

על ידי התורה.

כי על ידי התורה נעשית ההתקרבות היותר גדולה.

הקב' הוא מלמד תורה לעמו ישראל,

ובזה אנחנו כבנים לו.

שהרי אמרנו, ושיננתם לבניך אלו התלמידים.

הרב, שמלמד את התלמידים, הם נקראים בנים.

הקב' הוא מלמד תורה לעמו ישראל,

אנחנו לומדים את התורה,

אז אנחנו הבנים.

לכן עסק התורה משפיע למעשה.

האופן השני זה ללמוד הלכה למעשה.

כמו שכתב הגאון בישראל סלנטר, זכר צדיק לברכה.

כי זוהי העצה הגדולה לזהירות,

שאדם לומד הלכה למעשה.

ואפילו אם כבר ההלכה מבוררת לו,

הרי לימוד ההלכה פועל הרבה למעשה.

נגיד, אם אדם ילמד

חלקות השחר,

הוא יקבל חיזוק למעשה עוד פעם, עוד פעם, יותר ממה שהוא כבר מורגל אפילו בלכות השחר.

או למשל,

שאדם ילמד ללכות הונאה ומקח טעות.

אם אדם לומד את ההלכות האלה, זה פועל עליו הרבה להיזהר מהונאה.

אז יש עצם הלימוד להידבק בשם, יש עצם הלימוד

הלכה למעשה,

ויש את האופן השלישי,

זה לימוד מוסר

מענייני רעת שמיים,

כי על ידי המוסר הלימוד של התורה יהיה בטהרה יותר,

ובזה הצלחה קרובה.

על ידי לימוד המוסר יתעלה כל עסק התורה שלו,

ויהיה בגדר זכה נעשית לו סם חיים.

ועוד צריך בימים האלה להתחזק ביותר בענייני חסד,

כי הנהגה אלוקית היא מידה כנגד מידה.

וגם כתוב בחסד ואמת יכופר עוון.

אמת זה התורה,

וחסד זה חסד.

אם אתה לומד תורה ועושה חסדים, יכופר עוון.

וביותר, אם אתה מביא את החברים שלך לידי חיזוק בתורה ומוסר,

וזה החסד היותר גדול האפשרי.

והרמב״ם כתב

בפרק ג', מלכוד תשובה, הלכה ד',

שנהגו בימים האלה להרבות בצדקה,

והרי זו צדקה אמיתית לצדק גם את חברו.

אז יש צדקה בכסף,

ויש צדקה לצדק את חברו.

ויש אנשים שמפספסים, פספסו בגדול בראש השנה. בראש השנה צריך להשתדל לעלות לספר תורה,

צריך להשתדל לעשות צדקות, כי קונים ברגעים האחרונים.

זכויות.

ואנשים חוסכים את הכסף למתי?

למתי שהוא פחות יועיל.

לפני הדין,

כמה שמביאים יותר זכויות,

ככה זוכים.

אז יש עכשיו את הימים האלה שיכולים לזכות,

הן בצדקה בממון והן בצדקה לצדק את חברו,

כי אלה ימים מיוחדים לפני יום הכיפורים,

כי ביום הזה יכפר עליכם

מכל חטאותיכם,

ואז לפני ה' תתארו.

אם כן, צריך לנצל את עשרת ימי תשובה,

לא לתת ליצר הרע לרפות את הידיים ולהגיד,

עברנו את יום הדין, מה שנגזר נגזר, מה יאכיל עכשיו?

שקר וכזב הוא דובר.

הקדוש ברוך הוא לא ממציא את עצמו אלינו עכשיו,

אם כבר מזה מיותר.

ולכן כתוב, דרשו ה' בהימצאו,

קראו בהיותו קרוב. זאת אומרת, אם כבר הקדוש ברוך הוא כביכול יורד מהשמיים אלינו ומצוי,

לא לציבור, ליחיד הוא נמצא,

שכל יחיד הוא פושט את ימינו לקבל אותו. בוא, אתה עוזר בתשובה באמת, בוא,

אני ארים אותך למעלה,

אני אגזור עליך טובות.

אם אדם מתעלם מהיד המושטת ובעשרת ימי תשובה הוא לא ממשיך להתחזק ולא עושה חלק מהעיצות שאמרנו פה,

זה מבזה את הקדוש ברוך הוא, כאילו בסדר, ירדת, ירדת, מה,

אני כבר עברתי את ראש השנה, גמרנו.

זה מבזה.

זה כמו להסתובב בבית המשפט

ולא להתייחס לשופט ולא לאף אחד ובלי דרך ארץ וכלום, מפטפט עם אנשים וזה, כאילו,

מה אכפת לו בכלל מה יהיה הגזר דין?

זה איום ונורא.

ואנשים לא קולטים את זה.

הרי ראש השנה הגיע,

היה דין.

אתה לא מתייחס?

כאילו לא אכפת לך?

חמור ביותר.

רבי חנניה ברגשי אומר,

נושא הגודל שברוך זה קודל ישראל, נביא כוך,

הרבו לעם תורו ומשוות, שנה אמור,

ה' חופש למען סנגו, יגדיל תורו ויעדיל.