דרגת אחיתופל וסופו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת רבי שלום בן סעדה, מנוחתו עדן, שיזכה לחיי העולם הבא,

בזכות הנציב יום וזיכוי הרבים, אמן.

אמן.

תנא דווה אליהו, למד אלף אלף

מעיד אני עלי שמיים וארץ,

שהקדוש ברוך הוא יושב ומצפה להם לישראל

יותר ממה שמצפה האב לבנו והאישה לבעלה שיעשו תשובה

כדי שיגאל אותם

ויבנה להם בית המקדש שלא יחרב לעולם.

נו, אם שומעים דבר כזה שהקדוש ברוך הוא ממתין לנו ומצפה שנעשה תשובה כדי לגאול אותנו לבנות בית המקדש,

אז למה אנחנו מתמהמהים?

ימי הדין הגדול בראש השנה ויום הכיפורים ממשמשים ובאים,

בראש השנה ייכתבון,

וביום צום כיפור יחתמון גזר הדין,

כל אחד לפי ערך מעשיו ומפעליו,

ואפילו השיחות הקלות,

בכל שכן החמורות,

בימי הדין האלה נוראים ואיומים הם עד אין חקר.

כדי לקבל קצת מושג

על עומק ימי הדין עד כמה הוא מגיע,

אי אפשר לנו אם לא נתבונן התבוננות עמוקה בדברי התורה הנביאים והכתובים,

לפי

דברי חכמים, זיכרונם לברכה, בש״ס ובמדרשים.

ואנחנו מביאים כאן פרשה אחת מספרי הכתובים,

על פי חכמים זיכרונם לברכה,

וזוהי פרשת הייחוסים של דוד מלך ישראל

עם אחיתופל.

ומה יצא מזה?

ממנה יש לנו ללמוד הרבה מאוד.

זו אחת הפרשיות הסתומות ביותר,

ואי אפשר להבינה פשוט בשום אופן.

ואנחנו מקבלים רושם

כאילו אחיתופל היה טיפוס שונה,

משונה.

מצד אחד גדול בתורה שאין כמוהו בדורו,

מצד שני איש ריב ומדון

ורודף אחר הכבוד והשררה,

שונא בנפש של דוד על לא דבר.

יורד לחייו תמיד,

ומשתמש בכל הזדמנות רק להציק לו.

מפני זה קיבל עונשו בעולם הזה שמת

מיתת חנק,

ואין לו חלק לעולם הבא.

כמו ששנו חכמים במשנה,

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא,

ארבעה הדיוטות,

ואחד מהם זה אחיתופל.

מכיוון שכך, הרי מכאן ראייה חותכת,

שהיה הדיוט ורשע עריץ.

מכיוון שאין לו חלק לעולם הבא.

אבל מה שונה הרושם,

אחרי שלומדים פרשה זו,

בצירוף דברי החכמים, זיכרונם לברכה.

בספר שמואל כתוב, ועצת אחיתופל, אשר יעץ בימים ההם,

כאשר ישאל איש בדבר האלוהים,

כן כל עצת אחיתופל,

גם לדוד,

גם לאבשלום.

במסכת ברכות ג' כתוב,

רבי זרע אמר, עד חצות לילה

היה דוד מתנמנם.

מכאן ואילך היה מתגבר כארי.

ורב אשי אמר,

עד חצות היה עוסק בדברי תורה,

מכאן ואילך בשירות ותשבחות.

כיוון שעלה עמוד השחר,

נכנסו חכמי ישראל אצלו,

אמרו לו, אדוננו המלך,

עמך ישראל צריכים פרנסה.

אמר להם, לכו פשטו ידיכם בגדוד.

מיד יועצים באחיתופל,

איזה דרך ילכו,

ואיך יציבו מצב ומשחית בתכסיסי מערב מלחמה.

רשי אומר, ונמלכין בסנהדרין,

דהיינו מתייעצים איתם,

ושואלין באורים ותומים.

וכן הוא אומר, ועצת אחיתופל,

אשר יעץ בימים ההם,

כאשר ישאל איש בדבר האלוהים,

ומפרשים חכמים, זיכרונו לברכה, איש קרי,

מלא כתיב,

שלא היה איש אל המלאך.

בכתוב, לא כתוב במילה איש,

אבל קוראים איש, אפילו שלא כתוב.

למה?

שלא היה איש אל המלאך.

ובירושלמי בסנהדרין,

רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק,

מגילה שמסרה שמואל לדוד בעניין בניין בית המקדש,

אמרה אחיתופל ברוח הקודש.

הוא לא ראה אותה,

ואמר

ברוח הקודש.

ומה הווה אחיתופל עביד? מה היה עושה?

כדבה ברנש, אזל ממלאך בבמילה,

ואמר לה,

איזה אל עבוד כן והכן.

ויהי לט אט מהימן לי זין לשאול באורים בתומים.

באהבה אזול שאול ואשכח לקן.

זאת אומרת,

בא אדם ומתייעץ איתו עם אחיתופל, באיזה דבר?

אומר לו, תעשה כך וכך.

ואם אתה לא מאמין לי, לך ותשאל באורים בתומים.

והיה הולך ושואל, וככה היו אומרים, האורים תומים, בדיוק מה שהוא אמר.

עדה הוא דכתיב

ועצת אחיתופל,

כאשר ישאל איש קרי ולא כתיב.

אין בכתוב את המילה איש,

אבל צריך לקרוא איש,

כי הכתובים לא יכלו לקרוא אותו איש.

נו,

הגע בעצמך לפי דברי החכמים, זכרונם וברכה, בדברי כתבי הקודש יוצא,

שמדרגתו של אחיתופל הייתה גדולה כל כך,

עד שהכתובים

לא יכלו לקרוא אותו איש,

מפני שמלאך היה ולא איש.

ומידת רוח הקודש שלו הגיעה למדרגה עליונה כזאת,

עד שהמגילה שמסר שמואל לדוד בעניין בית המקדש הראשון,

אמר אותה אחיתופל ברוח הקודש,

וכל עצותיו אשר יעץ גם לדוד, גם לאבשלום,

היו כל כך נכונים וברורים,

עד שכאשר שאלו באורים ותומים,

נמצא כאשר אמר אחיתופל כן היה באמת.

בזה אנחנו מקבלים מושג כלשהו,

עד כמה אנחנו רחוקים מלקבל ציור מדמות דיוקנו של אחיתופל.

כי להגיע למדרגת רוח הקודש הקטנה ביותר,

צריכים מקודם לתקן את מידות האדם,

כמו שסידר בפנחס בן יאיר בברייתא.

כל ספר מסילת ישרים הוא קיים.

ואם אחיתופל הגיע למדרגה עליונה ברוח הקודש,

אז הרי כבר יטיב את כל המידות כולן,

עד שהגיע למדרגה העליונה.

אז איך אפשר להעלות על הדעת שהמידות הרעות שמייחסים לאחיתופל,

הן כפישותן ומשמען כפי הבנתנו הפשוטה?

הייתכן שבעל מידות רעות כאלה יגיע לידי רוח הקודש,

שהגיע לאחיתופל שהכתובים לא יכולים לכרות אותו איש כי מלאך היה.

ובנוגע ליחסיו עם דוד,

מוצאים אנו מאמר נפלא במדרש.

לא היה דוד אוהב לאדם יותר מאחיתופל,

והיה יועצו כל העצות.

וכן אומר, ואחיתופל יועץ למלך.

כיוון ששמע דוד

שהאחיתופל בקשרים עם אבשלום,

אמר לקדוש ברוך הוא, סקל נא את עצת אחיתופל.

לא נתיירא דוד מאדם

אלא ממנו.

והוא שדוד אומר, האזינה אלוהים תפילתי,

הקשיבה לי וענני.

אמר הקדוש ברוך הוא,

לא אמרת,

אם תחנה עלי מחנה לא יירה ליבי,

לא יירה מרבבות עם.

אמר לפניו ריבונו של עולם,

תן לי מאותן שאמרתי ארדוף אויבי מהסיגם ולא אשוב עד כלותם.

אין זה מאותן,

גדול הוא ממני.

זאת אומרת,

דוד המלך אומר, מחנות אביי, אני אוכל אותם, כמו שאומרים,

אבל זה אני לא יכול עליו, זה גדול ממני.

וכן הוא אומר,

ואתה אנוש כערכי, אלופי ומיודעי.

מהו כערכי?

שהוא מסדר עליי את ההלכות.

אלופי ומיודעי,

שהיה מאלפני ומלמדני וריבי היה.

זאת אומרת,

מכיוון שהוא ריבו,

הרי מחויב הוא לירה ממנו מן הדין.

ומלבד זה נמצא בדברי החכמים, זיכרונם רוחה בילקוט שמואל רמז קמח,

שלא רק שאחיתופל היה ריבו של דוד,

אלא שבת שבע,

אשתו של דוד הייתה נכדה של אחיתופל.

ואם כן,

אפילו אם לא היה מגיע אחיתופל למדרגה רמה

של רוח הקודש,

אי אפשר היה מצד הטבע שיהיה שונא ורודף את דוד סתם.

אז איך זה מסתדר?

מה הולך פה?

מצד אחד רואים ככה,

הוא נמנה עם ההדיוטות, ואין לו חלק לעולם הבא,

ושונא את דוד סתם, מצד שני מלאך,

הכתובים לא יכולים לקרוא אותו איש,

ושואלים אותו כהורים ותומים,

וכל העצות שלו העצות מפליאות,

ועוד כל המעלות שבנינו.

אז מה יוצא מפה?

כל הדברים האלה הם כמאה עדים,

שיש כאן סודות

ורזי עולם עמוקים,

שאי אפשר לאדם להבינם כפישוטם.

ובכל זה מעידים המקראות,

שעל ידי יחסיו הקשים עם דוד נטרד אחיתופל

גם מהעולם הבא וגם מהעולם הזה.

למדים אנו מזה עד כמה נוראים עונשי שמיים,

עד שאפילו פגם היותר דק שבאדם,

היותר גדול,

נורא בהיום הוא עד אין סוף.

ואלמלא שגילו כתבי הקודש,

וחכמים פירשו לנו את הלימוד הזה,

לא הייתה שום בריאה יכולה לעמוד עליו.

ולא בכדי נאמר שביום הדין,

בראש השנה,

גם מלאכים יחפזון

וחיל ורעדה יחזון.

המלאכים לא עושים עבירות.

ועם כל זה חיל ורעדה יחזון,

מפני שגם במלאכיו ישים את העולה,

ומה גם ילוד אישה.

אז עכשיו, אחרי שאנחנו שומעים

שתנא דבי אליהו אומר,

מעיד אני עלי שמיים וארץ,

כשהקדוש ברוך הוא יושב ומצפה להם, לישראל,

יותר ממה שמצפה אב לבנו,

מהאישה לבעלה,

כדי שיעשו תשובה,

כדי שיגאל אותם ויבנה להם בית המקדש

שלא יחרב לעולם.

אז מי יכול להגיד שהוא בדרגה של אחיתופן?

ואם אחיתופן אין לו חלק לעולם הבא,

באמת בחניקה,

הוא יתאבד.

אז פירושו של דבר שמי יכול לא לפחד מיום הדין?

אבל השם אומר,

עדיין

האפשרות בידינו לעשות תשובה.

ולא עשינו עדיין תשובה, כי ראש השנה עוד לא הגיע, ומחכים לרגע האחרון,

ובמקום לעשות את החשבונות

ולהגיע למסקנות ולשנות את הדרכים ולקבל קבלות והחלטות

ולשפר עוד ועוד,

כי אדם צריך להגיע לשלמות, כמו שלמדנו בשיעורים האחרונים.

אין להיות פרווה.

צריך להיות שלם.

כל זמן שאדם לא מגיע לשלמות,

ראינו שזה עדיין לא אדם.

מדרגה של אדם זה שלם.

לא הגיע לשלמות עדיין לא אדם.

אז כדאי להתחיל לעבוד ברצינות

ולראות עד כמה הדברים הם חמורים, שאתה יכול להיות במדרגות הכי הכי הכי עליונות

ולאבד הכול לגמרי.

לגמרי.

רבי יחנן יובל ראשו אומר,

נשוא הקודש ברוך הוא זה קודש רואה לפי כוך.

ירבו לעם תורו ומסוות שנה, אמור אדנו החופש למען.