חיזוק ליום הדין | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

רגילים אנו להבין שאם האדם מרבה לבחור בטוב או ברע

אז הוא עולה או יורד מנקודת הבחירה שהוא עומד שם

לנקודה הסמוכה לה

אולם יש בחירה שמשנה את נקודת הבחירה מן הקצה אל הקצה

לא מנקודה זו לנקודה קרובה

בין למעלה בין למטה

אלא שינוי הבחירה מקצה לקצה

במדרגה רחוקה הרבה מן המדרגה הראשונה

יש והאדם עומד על פרשת דרכים

ובאיזה צד שיבחר ישנה את עצמו למצב חדש לגמרי

בחור

אומר בשיקול דעתו

האם ללכת לישיבה

או להיכנס למסחר

אם יבוא לישיבה

ירים בזה את עצמו למעלה גבוהה

ואם יצא למסחר

ישפיל את עצמו כל כך

עד שעלול הוא לאבד את רוחניותו לגמרי חס ושלום

כשהשתקע בעסקי הממון

בחירה זו

משנה את מדרגת האדם לגמרי

ושינוי מדרגה לגמרי

זה נקרא בחירה כללית

בחירה שמשנה רק נקודה אחת

היא נקראת פרטית

זאת אומרת

אם אני רוצה להיות דתי או להיות חילוני זה כללי

אם אני רוצה לקחת תפילין מהודר יותר זה פרטית

זה לעלות בנקודה מסוימת בבחירה

עניין הבחירה הכללית נמצא מפורש בחכמים זיכרונם לברכה ובראשונים

מובא בזוהר הקדוש פרשת ויחי רש יח

בשוחתה דברנש שכיב

איתוסף רוחה חילאה ב

מה דלא הווה ביומו אי

וכיוון דשר יעלוי

והתדבק בחמי מה דלא זכי ביומו אי

וכד התוסף בחמה כדין

נפיק מאיה עלמא

וכד התוסף בחמה כדין נפק מאיה עלמא

עד האוד הכתיב כי לא יראני האדם וחי

בחייהון לא זכן במיתתון זכן

הפירוש הוא שאדם מת

איך הוא מת? על ידי שנוסף בו רוח

שלא היה בו

תוסף רוחו

מוסיפים בו רוח

שלא היה בו

ושאי אפשר שיהיה בו בחיים

היינו זה גילוי שכינה בשלמות

וכשהנפש רואה אותו

גילוי אמיתת הרוחניות

ודבקה בו

על ידי זה מסתלקת מן הגוף

זאת אומרת

כשנוסף באדם רוח שלא היה בה ולא אפשר שיהיה בחייו דהיינו גילוי שכינה בשלמות

אז הנפש שרואה אותו

את גילוי אמיתת הרוחניות

באותו זמן היא דבקה בו

ועל ידי זה מסתלקת מן הגוף

ברמב״ן מובא

שצריך למסור מודעה קודם מיתתו

שאם יחרף ויגדף חס ושלום סמוך למיתתו אין בדבריו כלום

והדבר תמוה

איך אפשר שאדם יבוא לאפיקורסות

בשעה שהוא רואה את האמת בבהירות

איך ייתכן שאדם יגיד דברי אפיקורסות כשהשכינה מתגלה לפניו

הרי האמת הברורה נמצאת לפניו

איך הוא יכול להגיד עד שמזהירים אותנו שתמסור מודעה מחייך

שאתה אם חלילה תחרף ותגדף בשעת המיתה

אין כוונתך אלא זה היצר הרע וכולי וכולי אפשר שבן אדם יגיד דברים כאלה?

אכן הדבר מבואר בספר ראשית חוכמה בשער היראה פרק י״ב

כתב אין אדם מת

עד שרואה את הקדוש ברוך הוא בעצמו

ואמר

אם צדיק הוא

מוסר נפש לבעליו

אם רשע גמור הוא שרואה שכבר אין לו תקווה בעולם הזה

אז הוא יכול לקבל את הרעיון הזה בשני אופנים

או שידבק את עצמו הרשע לגמרי אל האמת שהוא רואה אותה באותה שעה

ויהיה בעל תשובה גמור הרואה פני שכינה

או שיתאמץ להחזיק בגשמיות

ויתרעם על מה שנוטלים אותה ממנו

עד שייחרף ויגדף

וזה נוראות עניין המיתה

מרעישו להיתפס לקיצוניות

או לעלייה קיצונית

או לירידה קיצונית

אז זאת אומרת אדם יכול להגיע למצב כזה

אם הוא רשע

שיכול לבחור באחד משתיים

או שהוא יידבק באמת ויעשה תשובה ברגע האחרון

או

שהוא פשוט מאוד

ימרוד עוד יותר בהתרעמות

והוא מצטער שנוטלים ממנו את הנשמה

וייחרף ויגדף

עד כדי כך שהאדם אפילו במצב כזה יכול להגיע לשפל המדרגה

וכן כל ניסיון

וכל סכנה שבאים על האדם

מרעישים אותו למהפכה כזו בהלך נפשו

זהו מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה השטן מקטרג בשעת סכנה

כי ידוע שקטרוג למעלה

היינו הסטת היצר למטה

הסטן הוא היצר הרע שיורד ומטחה עולה ומרגיז

ובשעת הסכנה יש הסטה של בלבול הדעת

המשכח מהאדם לגמרי את האמונה והביטחון בשם יתברך

השעה הזו היא שעה של בחירה כללית

אם יתחזק וימסור עצמו לגמרי אל רחמי הבורא יתברך בתפילה

יתעלה בזה עילוי גדול בהכרת הבורא ובביטחון

ואם חס ושלום ירפה את עצמו ויפול בשחת בלבול הדעת

לא זה בלבד שלא יתעלם מן הניסיון

אלא ייפול נפילה גדולה לצד הכפירה והמבט הגשמי

במצב כזה אי אפשר להישאר במצבו הראשון

כי שולט בו גדר הבחירה הכללית

זהו עניין קטרוג השטן

בשעת הסכנה שיש כאן הסטה גדולה

ועל האדם לבחור בשינוי גמור במדרגתו לכאן או לכאן

אז ראינו שיש

שתי בחירות

בחירה כללית שמשנה את האדם מקצה לקצה

ובחירה פרטית שמשנה בקצת

במדרגת מה את מעשיו של האדם

וראינו שיכול להיות שינוי קיצוני

אפילו ברגע עמיתה

שאדם יכול

בשעה שרואה פני שכינה

או לבחור להתדבק באמת ובקדוש ברוך הוא אפילו ברגע האחרון

ולהציל את עתידו

או

חלילה הפוך

למרוד להתריס

לבעוט

ולהפסיד הכול זו בחירה כללית

זה מקצה לקצה

אבל כל ניסיון שיש לנו

גם כל סכנה שיש לנו

זה נובע מקטרוק של יצר הרע

הוא מסית אותנו פה ועולה ומקטרג למעלה

הוא השטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המוות

פה הוא נותן לנו עצות רעות

עולה ומסטין, מקטרג ומבקש ליטול נשמה ומלאך המוות

אז אדם לפעמים נמצא במצב של סכנה ובמצב של סכנה אדם בולבל

הוא מנסה להיאחז בכל מה שאפשר אבל הוא מנסה להיאחז בדרך כלל באופן טבעי במה שהוא רגיל

כן?

יש אדם לדוגמה

שעובד במזגנים

ופתאום נפלט הגז

והגז נפלט לכיוון הפנים

אז מה הוא עשה אינסטינקטיבית?

הוא לא ברח והשאיר את הגז

ביפסית 700 שקל

הוא סתם עם היד שלו את הפייה של הגז

והגז המשיך

וזה חודר והקפיא לו את היד

הקפיא לו את היד

עד שהיד כמעט הלכה

ואחר כך נהיה לו בועות כל האצבעות

התנפח לגמרי וכולי אבל מה הוא עשה? הוא עשה פעולה אינסטינקטיבית כי אדם מורגל תמיד להסתייע בטבע בכלים שעומדים לפניו

בן אדם לא יכול בשעת סכנה כי שעת סכנה זה בלבול החושים ואדם לא יכול להיות בשלוות הנפש

להיות רגוע הוא לא רבי נחום גמזו

שנחום גמזו כשפתחו את הארגז לפני המלך ומצאו שם חול

והמלך כעס ורצה לתלות אותו בכיכר העיר

שאל אותו איך אתה לא מתבייש? אתה מתחצף ככה, מביא לי חול

ומה הוא צריך לעשות? הוא יודע שהוא סחב

כסף וזהב, אבנים טובות ומרגליות לתת

מכל היהודים למלך את המיסים

והחליף לו בעל האכסניה את זה כי ידע שיש לו והחליף לו

נו מה עושה אדם במצב כזה?

והוא ככה בשלוף

אומר לו זה לא סתם חול

כי כל הגישה שלו בחיים זה הייתה גם זו לטובה, אין,

אין מצב

שיהיה רע

גם הרע כמו שהוא הכי רע,

אתה עומד עכשיו לצאת להורג בגלל שהחליפו לך, לא באשמתך.

הוא אומר לא, גם זו לטובה, מתוך המבט

של גם זו לטובה, מה יכול להיות טובה בחול במקום יהלומים? מה יכול להיות טובה?

אז הוא אומר זה חול של אברהם אבינו,

זה חול שמנצח את האויבים,

פשוט.

אז היה שם מישהו שאומרים שזה אליהו,

אחד מהשרים שלו ככה,

שאמר לו,

כן, תנסה, נכון, יש סיפור כזה שאברהם אבינו,

הוא היה לו חול שהיה מנצח את האויבים.

לקחו קצת, הלכו, ניסו על האויבים, וראו שזה באמת מפיל חללים.

ואז במקום חול מילאו לו בחזרה הכול, אבנים טובות ומרגליות,

וחזר בחזרה.

נו, זה בשעת סכנה כזאת? מי יכול לחשוב על רעיון כזה, להגיד בפשטות,

זה חול של אברהם אבינו.

רק מי שיודע להסתכל במבט האמת על כל החיים ולדעת

שלא מגלגלים לו ניסיון או סכנה סתם,

אבל אם יצר רע מצליח לבלבל לו את החושים,

אז באמת הוא יכול לעשות טעויות ואו לעלות מהניסיון והסכנה,

או לרדת לגמרי ולהפסיד הכול ברגע אחד. הרי זו כל המטרה של היצר רע, להפיל את הבן אדם.

כל עניין ראש השנה הוא בבחינת הבחירה הכללית.

זאת אומרת, ההכרעה היא מקצה לקצה.

בארבעה פרקים העולם נדון

בפסח

על התבואה,

בעצרת

על פירות האילן,

בראש השנה

כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון,

ובחג נידונים על המים.

מעיין בתוספות, בדיבור המתחיל בפסח שהקשו שם.

אם בראש השנה נדון האדם על כל דבריו,

הרי נכללים גם כן ענייני פרנסתו.

אם כן, מהו דין תבואה בפסח?

ותרצו בתירוץ שני,

דעתיה כרבי יהודה דאמר

הכל נידונים בראש השנה וגזר דין דתבואה בפסח.

בגמרא שם ביוזן

איתא שיחיד

אף אם שב בתוך השנה

אין קורעין גזר דינו

ובציבור קורעין.

מטיב הם.

הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בראש השנה

ופסקו להם גשמים מועטים.

לסוף

חזרו בהם.

אחרי ראש השנה, אחרי שנגזרה גזירה, שיהיו להם גשמים מועטים,

חזרו בהם, חזרו בתשובה.

להוסיף עליהם אי-אפשר,

כי כבר נגזרה גזירה.

מזונותיו של האדם קצובים, נגזרו הגזירות, כמה ייסורים יבואו עליו.

הכל נגזר.

אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן

על הארץ הצריכה להן.

אז מה עושה הקדוש ברוך הוא? חזרו בתשובה.

אז המועטים האלה ירדו בזמן המתאים בדיוק לאדמה,

וזה יועיל שבכל אופן האדמה שלהם תניב פירות.

הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה,

ופסקו להם גשמים מרובים.

מגיע להם.

לסוף חזרו בהם.

הצדיקים גמורים,

בהמשך השנה חזרו בהם.

היו צדיקים ליום אחד.

אז מה קורה עכשיו? אלא הקדוש ברוך הוא מורידן

שלא בזמנן

על הארץ שאינה צריכה להן.

אז הכמות תישאר אותה כמות,

רק היא תרד במדבריות, בימים,

בגבעות, איפה שאין שום דבר.

איפה שלא צריכה להן ושלא בזמנן.

ותמוה.

הלא כל הנהגת השם יתברך עם האדם

היא כפי מעשיו.

ואם נשתנו מעשיו,

מדוע אי אפשר לשנות את גזר דינו?

ואיזה הפרש יש בין יחיד לציבור?

אם יחיד עשה תשובה אחרי ראש השנה,

לא מבטלים ולא קורעים את גזר דינו.

אבל עם ציבור כן.

אבל יש להבין

שכל עניין משפט של ראש השנה הוא

שברא הקדוש ברוך הוא זמן מיוחד שבו יתעורר האדם לתשובה יותר מכל השנה.

וזאת על ידי שנודע לו שהוא עומד עכשיו במשפט.

וכיוון שההתעוררות של ראש השנה היא גדולה כל כך,

גם השינוי שפועל באדם הוא גדול מאוד.

ואם יעשה תשובה,

יתעלה בימים הללו למדרגה גבוהה גבוהה מאוד.

והיה אם לא יעשה תשובה,

יחזק עליו טמטום הלב הרבה יותר ממה שהיה כבר.

זאת אומרת, זה קיצוני מאוד.

ראש השנה זה בחירה כללית.

זה או שאתה מנצל את הזמן ואתה עולה למעלה למעלה,

או שאתה יורד ומטמטם עוד יותר.

נמצא שהבחירה בראש השנה היא בחירה כללית.

היא משנה את האדם מן הקצה אל הקצה,

למדרגה אחרת לגמרי.

ואפילו אם יעשה אחר כך תשובה

או יקלקל בשאר ימות השנה,

אז כבר השינוי יהיה שינוי פרטי,

מנקודה אחת לנקודה סמוכה לה.

מה שאין כן בראש השנה,

האדם משתנה שינוי כללי שהרושם יהיה עליו כל השנה.

כי בדרך כלל לא תזדמן לו באותה שנה התעוררות כמו ראש השנה.

אדם שיודע שכל העולם נידון באותה שעה,

אדם שמבין שבאמת גוזרים על בן אדם,

גזרות

טובות או...

קשות

אדם כזה יודע שזה הזמן אם לא מנצלים את הרגע הזה אז הכל אבוד

זה בחירה כללית

שהיא כבר לא תשתנה אחר כך אם תעשה תשובה זה כבר פרטי

זה כבר כלום זה רק תזוזות קלות ימינה ושמאלה זה הכל

והדין של העולם הזה

כל הדין שאנחנו עוברים

זה בגדר סייעתא דשמיא לעבודתנו

כשאתה יודע שעומד לצאת נגדך פסק דין זה סיוע מן השמיים שתשתנה לטובה ותשתנה מן הקצה אל הקצה

ועל כן גזר דין של ראש השנה כללי

כפי מצבו הכללי

אבל אם ישתנה אדם במשך השנה זה יהיה שינוי פרטי

גדר ראש השנה מה שאנחנו נקנה זה יישאר לכל השנה

אז אם אתה מחליט שאתה רוצה להיות מזכה הרבים

ככה ידונו אותך כמי שרוצה להיות מזכה הרבים באשר הוא שם מה שאתה מחליט באותו רגע

אם תרצה ללמוד

בכמות מסוימת שאתה נוקב

ידונו אותך לפי מה שאתה אמרת

לפי זה ייתנו לך כבר כלים מראש ואפשרויות והזדמנויות ויכולות

כדי שתוכל לעמוד בהתחייבות שלך לעצמך

אבל אם חלילה אחר כך בהמשך אתה תפרוש מזה

אז כמו שאמרנו

אם היה גשמים רבים מובטחים הם ייפלו במקומות אחרים

כל הכלים שלך ילכו באופן כזה שאתה לא תוכל ליהנות מזה אבל היה לך

כי כמו שאתה עמדת ביום הדין

בין אם בסוף תעמוד או לא תעמוד מן השמיים מקצים לך

את כל מה שאתה צריך בשביל לעשות מה שביקשת

אם תחליט ללכת לכיוון אחר אני נמאס לי כבר די הייתי דתי יותר מדי הגזמתי יותר מדי וכולי וכולי

אז זה נקבע לך לכל השנה אפילו אם תרצה לתקן אחר כך

זה כבר יהיה תיקונים מינוריים זה כבר לא יעזור הרבה זה לא יהיה מהפך

המהפך נעשה בראש השנה החלטה

מי אתה

אתה פונה לטוב אתה פונה לרע לא בגמגומים דברים ברורים שהשם ישמע בדיוק מה אתה מתכוון לעשות

לא בלי להתחייב בלי נדר בעזרת השם

זה לא כלום זה לא תשובה תשובה זה להתחרט על העבר לקבל לעתיד להתוודות

אדם צריך להחליט מה הוא רוצה להיות

אתה יכול לבקש כל מה שאתה רוצה

אתה יכול לבקש אפילו להיות משה רבנו

אמנם יש אחד כבר בדור אבל

בכל אופן אתה יכול

זה לא אומר שהשנה כבר תהיה משה רבנו אבל לצאת לדרך

כמו אדם החליט לעלות לירושלים וזז נכנס למונית לכיוון ירושלים

הוא עוד לא הגיע זה ייקח שעות

אבל הוא בדרך לירושלים זה ברור הוא כבר החליט לא לרדת לאילת רואים עלה?

התחיל לנסוע שלום

זה כבר בשמיים הוא בירושלים כבר

זאת אומרת אתה צריך להחליט בראש השנה מי אתה רוצה להיות

מה אתה רוצה להיות לאן אתה רוצה להגיע

והנה מישהי נתעלה בראש השנה

ועכשיו קלקל קצת

צריך ללמד אותו שבאמת

הוא עדיין במדרגה גדולה

ולמה יפסידנה על ידי התרשלות הרי קבעו לך מדרגה גבוהה בראש השנה לפי מה שהיית

ואם אתה רוצה לשנות ממה שהתחייבת לעצמך ולשם בראש השנה

אז צריך ללמד אותו הלו תשים לב

אתה באמת במדרגה גדולה מאוד

למה תפסיד אותו על ידי התרשלות?

וזה נרמז לו

איך נרמז לו? על ידי שהוא רואה שנפסקו לו הרבה גשמים

אבל מפני שסרח

הוא רואה שהם לא יורדים איפה שצריך הוא רואה כמויות אדירות של גשם

אבל הוא רואה שהם יורדים

במקום שלא צריך אז הוא מבין שמן השמיים פסקו הרבה

ואם מורידים במקום

שאין מזה הנאה זה בגללך

אז רומזים לו מן השמיים

מלמדים אותו שבדרך שהוא הולך עכשיו יוכל לאבד את כל המעלה שקנה מכבר

זאת אומרת אם הציבור

היו צדיקים ונפסק להם גשמים הרבה

ואחר כך חזרו בהם כמו שלמדנו

אז הגשמים ירדו בכל מיני מקומות שאין בהם תועלת

אבל אם הם הבינו את המסר וראו בחוש הרי הם גם שמעו את הדרשה

אז הם יכולים עדיין לעצור מלחזור בהם

ואז המשך הגשמים שנקצבו ימשיכו לרדת כמו שצריך

מי שהיה רשע בראש השנה

ועכשיו היטיב את דרכו במקצת

מראים לו על ידי מיעוט גשמים

שלפי המדרגה הכללית

הוא לא ראוי לברכה

רק מפני שחזר בו קצת

אז ניתן לו המעט של הגשמים שנקצבו לברכה שירדו

בזמן המתאים במקום המתאים

אז שוב פעם מן השמיים מסמנים לך

בדיוק

מה מצבך

מה מדרגתך

וזה רומזים לו שעדיין צריך עבודה רבה להשיג את מה שאיבד

ואם יחזיק בדרך ההתחזקות שהתחיל בה

אז הוא יבוא לידי ברכה

היוצא לנו מכל זה הוא

כמה צריכים אנחנו לאחוז

בכל התעוררות שתזדמן לנו

כי מצד אחד

זו הזדמנות מיוחדת

לעלות למדרגה גדולה

שאי אפשר לנו לקנות בזמן אחר

זה כמו שאומרים יש

שבוע של היריד

וביריד יש הזדמנויות

מגיעים כל הרוכלים,

יש מחירים מיוחדים, יש מבצעים,

אבל ברגע שילך היריד זהו, חוזרים המחירים להיות כמו שהיו תמיד ואין שום הזדמנויות.

יש לנו עשרת ימי תשובה

זה יריד של הזדמנויות לחטוף זכויות,

לקנות מדרגות,

לקנות מעלות,

להשיג סיוע מן השמיים לאין שיעור.

אם אדם יודע לנצל את ההזדמנות הזאת, אשריו אשרי חלקו, גורלו משתפר ומשתנה

לאין שיעור במה שהוא היה בשנה האחרונה. לאין שיעור.

אבל מצד שני

אנחנו גם בסכנה גדולה

לאבד את המדרגה הנוכחית

אם נתעלם מן ההתעוררות הזאת.

זה כמו אדם שמסתובב ביריד ואחד הרוכלים אומר לו, אתה רוצה לקנות משהו? הוא אומר, לא, אני רק בודק מחירים.

עובר עוד מקום, אתה קונה?

לא, לא, אני משווה מחירים.

וככה עובר כל השבוע, קנית משהו? לא, לא, ראיתי את המחירים, מחירים טובים דווקא.

וזהו, נסגר היריד.

עכשיו הוא יקנה ביוקר תמיד.

כל השנה הוא יקנה ביוקר.

טיפש.

מה אתה מתבונן? ראש השנה זה היריד.

אם אתה לא חוטף עכשיו,

לא מקבל על עצמך, לא קונה,

לא עושה דברים ופעולות,

רק בודק כן כדאי, לא כדאי, זה ככה,

כן ככה, התחייב, לא התחייב, אני אעמוד בזה, לא אעמוד בזה.

תחרטט את עצמך עם יצר הרע שלך,

יעבור ראש השנה והפסד את הכול.

יכולת לקנות מדרגה,

מה שאתה לא יכול לחלום,

כמה הקדוש ברוך הוא יכול לתת לך, כמה הוא יכול לתת לך. רק תהיה רציני. אם תהיה רציני אין שום בעיה, הקדוש ברוך הוא מוכן לתת הכול.

זה לא משנה מי אתה, אתה יכול להיות אפס אפסים. אתה יכול להיות רחה וזונה בתחתית של התחתית.

ואתה יכול לעלות למעלה להביא שמונה נביאים.

אנשים הכי פחותים שהיו בעולם יכולים לעלות ולטוס ברגע אחד. מנשה,

היה רשע גמור.

רשע גמור,

ועליו היום הוא ראש ישיבה של בעלי תשובה בעולם העליון, של כל בעלי התשובה בעולם.

אדם יכול לעלות משפל המדרגה,

אין בן אדם שיכול להגיד אני לא, אני לא יכול,

אני כבר שקוע,

יכול לעלות משפל המדרגה לשיא השיאים.

שיא השיאים.

יתרו כהן און

יכול להיות חותן משה?

כן, יכול.

אנשים הכי רחוקיים שאין להם שום שייכות, שום דבר.

שום דבר.

ויש אנשים שיכולים להיות 53 שנה שוחטים מפורסמים,

וזה רק מראה כמה זמן הם שותפו של עמלק.

גם יכול להיות.

כאשר שבטבחים שותפו של עמלק,

אז יש מי שמתהדר שהוא כבר 53 שנים שוחט.

מה, הוא ישנה את עורו? בטח שהוא לא ישנה את עורו. הוא לא שמע דרשה כזאת מימיו. אם היה שומע, היה יודע שהוא יכול להשתנות.

אבל למה להשתנות? הוא צריך לחכות עד שהקדוש ברוך הוא ייתן לו סייעתא דשמיא. אם הוא לוקח מיליארדים

בלי הקדוש ברוך הוא, בעקיפה של הקדוש ברוך הוא,

אז למה הוא צריך להשתנות?

אז יש אנשים ששוכחים את האלוקים.

שוכחים את האלוקים. הוא לא שוכח אותם.

הוא זוכר. הוא זוכר. הוא יטפל בכל אחד.

אבל האנשים מסכנים.

נותנים להם הזדמנות,

והם לא מנצלים אותם.

ולא שתי נשים.

שם אחת חנה,

ושם השני פנינה.

ויהי לפנינה ילדים.

ולחנה אין ילדים.

וכי עשתה צרתה

גם כעס

בעבור הרעימה.

כי סגר אדוני בעד רחמה.

ותבכה ולא תאכל.

ויאמר לה אלקנה אישה.

חנה,

למה תבכי ולמה ירע לבבך?

הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים.

ותקום חנה

אחרי

אוכלה בשילה,

ואחרי שתה.

ועלי הכהן יושב על הכיסא על מזוזת היכל השם.

והיא מרת נפש.

ותתפלל על אדוני ובכו תבכה.

וחנה מדברת על ליבה.

רק שפתיה נעות.

וקולה לא יישמע.

ויחשביה עיני נשיכורה.

ויאמר אליה עיני.

עד מתי תשתכרין?

הסירי את ינך מעלייך.

וטען חנה בתומר.

לא אדוני.

אישה כשת רוח אנוכי.

ויין ושחר לא שתיתי.

ואשפוך את נפשי לפני אדוני.

ויען עלי ויאמר נכי לשלום.

ואלוהי ישראל ייתן את שאלתך אשר שאלת מעמו.

ורש״י אומר

בשירה שנתקבלה תפילתה.

תשע עשרה שנה

ושישה חודשים הייתה חנה עקרה.

כל חודש זה סיוט.

כל חודש נוסף זה סיוט נוסף.

כל שנה

זה טראומה.

כשהיא יושבת על השולחן,

אז פנינה יש לה ילדים.

וחנה יושבת על השולחן.

והיא מצערת אותה.

היא אומרת לה, נו, תאכילי את הילדים שלך. למה את לא מאכילה?

ואין לה ילדים.

וכל בוקר היא שואלת, נו, שלחת אותם לגן?

הכנת להם סנדוויצ'ים?

והיא רואה אותה עם הילדים שלה.

והיא בלי, תשע עשרה וחצי שנה.

ופנינה התכוונה לשם שמיים.

כשהיא תבכה ובדמעות תצליח.

נבטל את הגזרה.

אז היא התפללה תשע עשרה וחצי שנים ובכתה כל הזמן שישמח השם אותה בבנים.

ועד אז לא הצליחה שתתקבל תפילתה.

ומי יודע?

מי יודע מה הסוד של עתיק יומין?

למה הוא לא נותן לה תשע עשרה וחצי שנה?

אבל כיוון שהעליב אותה עלי הכהן,

שחשד אותה לשיכורה,

חשד אותה במה שאין בה,

במקום להעלות על נס את ביטחונה ודבקותה בשם,

בעת שהיא שופכת את ליבה אל יוצר היוצרים,

יוצר הייצורים,

הוא חושד אותה שהיא שיכורה.

ראינו כבר אחד כזה, כהן גם כן, שחשד מישהו.

ימים ושנים חנה כורעת

מחרפה ומכעס

שצרתה מכעיסתה

ימים ולילות בתפילה ותחנונים

וים של דמעות.

מאחרי הכול

היא נחשדת כמו הפחותים בעם לשיכורה.

ומי חושד אותה?

האיש המרומם בעם,

עלי הכהן,

שתפקידו לשמור על קדושת היכל השם.

והעלבון הזה,

מייד הצליח להשפיע למעלה.

כל הביזיונות

שהיא עברה מפנינה,

כל האיסורים,

כל הצער, כל הבכי,

עדיין לא עזר.

אבל העלבון הזה,

מהאדם הגדול הזה, עלי הכהן,

שצריך לשמור על קדושת היכל השם, זה הצליח להשפיע למעלה,

ותכף ומייד באה הנבואה והברכה מן השמיים

שנתקבלה תפילתה.

ובישרו אותה שהעלבון הזה שבא לה הכריע את הכף

ונתמלאה המידה,

ועתה ראויה היא לנס.

מפה רואים עד כמה

עלבון

ופחיתות הכבוד

פועל

ועושה רושם למעלה,

עד שעולה יותר מסיגופים,

מעינויים,

ואפילו מתפילות תשע עשרה וחצי שנה.

העלבון הזה שהיא קיבלה באותה שעה מעיני הכהן

קרב את הנס

והשלים את כל התפילות של כל השנים שלה,

שהתעסקה בבכי ותעניות

והמשיכה על עצמה שלל של ברכות ופיוסים.

וכל ילד שהיא הייתה יולדת,

פנינה הייתה קוברת שניים.

בסוף נשארה חנה עם ילדים ופנינה בלי ילדים.

נימנדה אמר, היא ויתרה לה על שניים אחרונים.

אבל בכל מקרה,

רואים מה זה עלבון, כמה אדם צריך להיות מאושר אם עלבו בו.

ויש פה יהודים, ברוך השם, שהעליבו אותם השנה בלי סוף.

זו ההגנה הכי גדולה, זה הדבר הכי טוב שאדם יכול לייחל לעצמו.

אין דבר יותר טוב מזה.

ובפרט שאדם מוסר נפש,

לדקדק במצוות

ולמחות במי שצריך,

עם כל החשבון שהוא יודע שיפגעו בו וינדו אותו כאילו, ויגידו עליו והכול,

והוא עומד בפרץ,

כל העלבונות האלה

זה העלבונות שמקנים לו מדרגות וישועות והורדת ייסורים

וזכייה בדין.

זה פשוט.

זאת אומרת, בן אדם צריך להיות מאושר

מאושר על שנה של ביזיונות.

שנתיים?

שלוש וארבע.

הבן אדם מסודר.

זה חוץ מהזכויות שעוברות אליו כמובן וכו'.

אז רואים כל הייסורים וכל הטעניות וכל הבכי והכול,

הכל, הכל, הכל, הכל עדיין לא עזר.

אבל עלבון שהיה רציני, עלבון רציני,

מה?

מה היה העלבון?

ויחשביה לשיכורה.

זהו.

טעות בזיהוי.

ויחשביה לשיכורה.

ומי זה חשב אותה לשיכורה? נביא.

נביא.

ויחשביה לשיכורה.

וזה הוציא אותה מהברוך הגדול.

נו, אז רואים שעלבון זה מציאה שאין כדוגמתה. מי שזוכה למציאה כזאת צריך להבין שהשם אוהב אותו.

אוהב אותו במיוחד.

אוהב אותו במיוחד.

בעד כמה מעוררי רחמים מן השמיים שסובלים עלבון,

שזה עולה על הכל,

כמו שכתוב בפתיחה לאיכה בעת חורבן בית המקדש,

פתח אברהם אבינו לפני הקדוש ברוך הוא

ואמר ריבונו של עולם

למאה שנים נתת לי בן

וכשעמד על דעתו

בחור בן 37 שנים

אמרת לי יעלה ולעולה לפניי

ונעשיתי כאכזרי

ולא ריחמתי עליו

אלא אני בעצמי כפתתי אותו

ולא תסכול לי זאת

ולא תרחם על בניי

כל זה בזמן החורבן שהשם ירחם על מה

שעוברים הילדים כמו שאומרים למטה רציחות, פוגרומים והכול

דבריו לא עשו רושם המספיק

פתח יצחק ואמר ריבונו של עולם

כשאמר לי אבא

אלוהים יראה לו עשה לעולב עיני

לא עיכבתי

ונעקדתי ברצון

ברצון ליבי על גבי המזבח

ופשטתי את צווארי תחת הסכין

ולא תזכור לי זאת

ולא תרחם על בניי

לא עשה רושם מספיק

פתח יעקב ואמר

ריבונו של עולם

לא עשרים שנה עבדתי בבית לבן

וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע וביקש להרוג את בניי

ומסרתי עצמי למיתה עליהם

ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה

לאחר שגידלתי כאפרוחים

וסבלתי עליהם צער גידול בנים

רוב ימיי הייתי בצער גדול בעבורם

ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בניי

דבריו לא עשו רושם גדול

פתח משה ואמר

ריבונו של עולם

לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה

ורצתי לפניהם כסוס במדבר

וכשהגיע הזמן שייכנסו לארץ

גזרת עליי במדבר יפלו עצמותיי

ועכשיו שגלו

שלחת לי לספוד

ולבכות עליהם

לא עשו הדברים רושם מספיק

באותה שעה

קפצה רחל אימנו

לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה

ריבונו של עולם

גלוי לפניך

שיעקב אהבני אהבה יתרה

ועבד בשבילי לאבא שבע שנים

וכשהשלימו אותן שבע שנים

והגיע זמן נישואיי לבעלי

יעץ אבי

להחליפני לבעלי בשביל אחותי

שלאה תיכנס במקומי

והוגשה עליי הדבר מאוד כי נודעה לי העצה

והודעתי לבעלי

ומסרתי לו סימן

שיכיר ביני ובין אחותי

כדי שלא יוכל אבילה חליפני

ולאחר מכן

ניחמתי

הכוונה התחרתי

על מה שנתתי סימן

וסבלתי את אהבתי לבעלי בשבילי

ומסרתי לאחותי כל הסימנים שמסרתי לבעלי

כדי שיהיה סבור

שהיא רחל

ומה אני

שבשר ודם עפר ואפר

לא קינאתי

לצרה שלי אישה שנייה זה צרה

אישה שבאה במקומה זה עוד יותר מצרה

לא קינאתי לצרה שלי

ולא הוצאתיה לחרפה ולבושה

ואתה מלך חי וקיים רחמן

מפני מה קינאת לעבודת אלילים שאין בה ממש

איזה טענה

איזה טענה

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא

אמר הקדוש ברוך הוא בשבילך רחל

אני מחזיר את ישראל למקומן

עד אהוד הכתיב כה אמר אדוני

קול ברמה נשמע

נהי וכי תמרורים

רחל מבכה על בניה מאנה הינחם על בניה כי איננו

וכתוב כה אמר אדוני

מנעי קולך מבכי

ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך

ויש תקווה לאחריתך נאום אדוני ושבו בנים לגבולם

השכר

של צער העלבון

הוא מאוד מאוד גדול ורב ומקובל וחשוב לפני הקדוש ברוך הוא

ומידת הרחמים

מתגלגלת על הנעלב

והיא המפתח הכי חשוב

המעולה ביותר

לפתוח שערי רחמים

אז זאת אומרת רואים פה

בא אברהם, בא יצחק, יעקב, גדולי עולם שהעמידו את העולם, העולם קיים בזכותם

אבל לפתוח שערי רחמים

זה שאתה גיבור ואמיץ ומוסר נפש והכל טוב ויפה זה נפלא, זה נפלא אבל לעורר,

לפתוח שערי רחמים סתומים,

סתומים לגמרי,

גזירת חורבן, זה לא הקדוש ברוך הוא בשלוף החליט על חורבן

זה אחרי שהוא ובית דינו ישבו ואין מוצא

לך תבטל את החורבן עכשיו ותחזיר בנים לגבולם

הרי הם עבדו עבודה זרה, ביזו את השם, עשו דברים איומים ונוראים

נו

ובסוף באה

אחת מהאימהות שנעלבה

עלבון, עלבון צורב

עלבון צורב

אבל היא הייתה מוכנה לסבול את כל זה שאחותה לא תצא לבושה,

לחרפה

וויתרה על תאוותה

אתם יודעים מה זה לזכות ביעקב אבינו ואם לא בעשו

והיא מוותרת על הכל

בשביל אחותה

והיא מוכנה לסבול עלבון כזה

הייתי אומר כמה טענות הפוכות

שהיו צריכות להתעורר בראשה של רחל

איך לאה לא מתביישת,

אפילו אם אבא שלה אמר ככה ולא בורחת

ומשאירה אותה תקועה ככה שהיא תיקח את עשו שהיא בכתה עליה ועיניה רקות מרוב בכי שלא תיפול בחלקו של עשו ובסוף היא לוקחת את יעקב וכולי וכולי, לכאורה

והיא לא עושה שום חשבונות

שום חשבונות

והיא מוותרת

ניחמתי היא אומרת חזרתי בי

בהתחלה היא לא רצתה ונתנה סימנים שלא יהיה הטעיה הזאת וכולי וכולי, בסוף התבוננה והתבוננה והחליטה לספוג את העלבון והביזיון הזה

וגם ההפסד הרוחני, מי אמר שאחר כך יעקב ייקח אותה עוד פעם כאישה שנייה

אף אחד לא מבטיח דבר כזה

אז לכן

האדם צריך להתבונן

זכית לעלבון

העלבון הזה הוא בפרט על זה שאתה

נלחם על כבוד השם לעשות את רצונו

אתה מסודר, שערי רחמים פתוחים לך בראש השנה

רחמים גדולים יהיו על כל מי שספג עלבונות

אבל עלבונות על דברים אמיתיים, כן?

ודבר שני לזכור שבראש השנה הבחירה היא כללית

או שאתה בוחר לעלות באמת ותקבל את כל הכלים המסייעים

או שחלילה אתה עדיין בודק מחירים ביריד

אבל אם יעבור ראש השנה בלי

אתה שיני את הכיוון,

המצב שלך יהיה גרוע. ואם אחר כך תשתנה,

אז תדע שהקדוש ברוך הוא יטפל בך כמו בגשמים המרובים,

יצמצם, יוריד אותם ממקום אחר,

וכל הכלים שהובטחו לך ומגיע לך,

הם יגיעו אבל בדרך אחרת, בצורה אחרת,

אבל תראה אותם קרוב אליך, אבל לא יגיעו אליך.

וחבל.

חבל.

אז לכן כל אחד ייקח ברצינות.

זהו, מחר יום הדין,

מחליטים לעלות.

צריך להגיד כמה אתה רוצה לעלות.

אל תתקמצן.

אל תתקמצן.

תגיד כמה אתה רוצה לעלות,

וכמה שתגיד שאתה רוצה לעלות, ככה תקבל כלים. זה מובטח לך.

ואם אתה תצמצם ותחשוב שלא אתחייב, מה אני אתחייב?

אני אקבל על עצמי דבר שאני לא אעמוד בו וכל מיני דברים. קודם כל תקבל על עצמך.

אחר כך תילחם שלא תרד ממה שאמרת.

תרד! תפסיד!

אבל לפחות ככה הבטחת לך

את כל מה שהשם יכול לתת לך והוא רוצה לתת.

אז כל אחד יעשה את החשבון נפש שלו ויראה.

עוד מתנה אחת

זה שהקדוש ברוך הוא בראש השנה.

הוא לא מסתכל על כל העבירות שהיו לך עד עכשיו

ולא מה שאתה עתיד להיות.

הוא ידון אותנו בראש השנה באשר הוא שם.

מה זה באשר הוא שם? הוא יסתכל אם היית צדיק מתחילת ראש השנה עד סוף ראש השנה.

אם היית צדיק בראש השנה, לא חשבת מחשבות אוון ולא דיברת לשון הרע ולא שמעת לשון הרע

והיית בסדר גמור בכל התפילות, ושמת לב, ולא שוטטת במחשבותיך פה ושם,

ולא יצאת לטייל, ולא פגשת חברים, ולא הייתה ליצנות, וידעת שיש פה יום הדין,

ואתה שמרת על עצמך 24 ועוד 24 שעות,

אתה תהיה נידון כצדיק

באשר הוא שם,

ותיכתב בספרם של צדיקים.

יום הכיפורים, אתה תצטרך לחזור בתשובה על העבר,

לקבל עתיד וכולי, אבל קודם כל תעבור את ראש השנה באשר הוא שם.

ומה אתה צריך לעשות?

לקבל מלכותו יתברך.

אמרו לפניי מלכויות, שתמליכוני עליכם,

שתזכור שאני מלך,

ואני בידי הכל, אני מנהיג לכל הברואים,

ויש בידי לעשות הכל, אף אחד בעולם

לא יוכל לעזור לך,

אף אחד בעולם לא יוכל להרע לך, רק אני קובע.

אז אם תקבל עול מלכותי ושתדע שאני ורק אני ואין עוד בלתי,

אם תקבל על עצמך ותחליט שאתה עבד לפניו,

לפני הקדוש ברוך הוא,

אתה מסודר, זה נקרא שהמלכת אותי עליך.

ואז תאמרו לפניי זיכרונות,

כדי שיעלה זיכרונכם לפניי,

זיכרון זה לטובה,

ובמה? בשופר.

אז יש לנו יומיים של עבודה על עצמנו להתמקד בעצמנו.

הייתי ממליץ למי שמסוגל

לעשות תענית דיבור, לא לדבר.

רק בתפילות והכול,

דברי תורה וכולי.

שלא ייכשל בלשונו.

ושישמור את אוזנם.

ושלא יתרועע.

ראש השנה זה לא זמן להתרועע עם רעים ולדבר שיחות כאלה ואחרות.

לא להזכיר זיכרונות, תתמקד בעצמך.

גמרת את הסעודה, תפוס ספר, תלמד, לא יכול, תנוח אחרי חצות.

ולבית הכנסת, שיעורים וכולי וכולי, תגמור את הראש השנה, שלום, אתה לפחות בטוח שנגזרת בספרם של צדיקים גמורים.

באשר הוא שם.

נו, אז זה לכאורה נראה קל, לא?

אבל צריך שאדם יקבל על עצמו כמה קבלות כאלה ויחזיק בהן, ואז בעזרת השם

יצא זכאי בדינו.

רבי חנניהו בן אגשיו אומר, עושה הקדוש ברוך הוא זכאות ישראל,

אף יכוח רבו להם תורו ומספוז שנעמור אדנו,

חפש למען שדגו יגדיל תורו ויאדיר.