דמיונות כוזבים לפני יום הדין | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

בר רותי רפואה שלמה מהרה נציב יום רוג'ר בן שרה רפואה שלמה מהרה שהלבלב והבדיקות יהיו תקינות וטובות

ויזכה לאריכות ימים ושנים אמן בר בן רותי רפואה שלמה מהרה אמן

ויהי כעשרת הימים

ויגוף אדוני את נבל

וימות

רבי חני בשם רבי שמואל בר נחמן

לעשרת הימים אין כתיב כאן

אלא כעשרת הימים

ויהי כעשרת הימים

ויגוף אדוני את נבל וימות

תלה לו הקדוש ברוך הוא עשרה ימים

כעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים

שמא יעשה תשובה

ולא עשה

וימות

אבותינו

חשו את אימת הדין

בימים האלה בעצמותיהם

ולמה אנחנו לא חרדים מיום הדין?

בוודאי

שגם חסרון האמונה בנו גורם

אבל אנחנו הרי מאמינים בני מאמינים

והסיבה הזאת לא תספיק

לפי ערך אדישותנו.

אם אנו רוצים לתקן את הגישה הלקויה לעניין יום הדין

עלינו לדעת

מה שורש האדישות שלנו?

דומה

שהסיבה

שאנו חושבים שאין ממה לפחד

אבל תקוות שבנויות על רצון בלתי מוצדק במציאות

ואין לו יסוד במציאות

יש בזה הרבה מן הדמיון והטעות

לכן טוב לאדם לבקר את תקוותיו

ולשקול אותן במאזני המציאות

עם פסימיות כזו

יש כוח להעמיד את האדם על האמת

אל תהיה אופטימי

אין מה לפחד, יהיה בסדר

לא חסרות דוגמאות מהחיים לתקוות מנופחות על ידי הרצון

אני מציע לעשיר גדול שותפות בעסק

העני מציע לעשיר הגדול שותפות בעסק, איזה עסק? של העני

ורוצה לשכנע אותו שמזה הוא יתפתח לגדולות

הוא עובד בעסק והוא עני

והוא רוצה שייכנס שותף

ואז העשיר יתפתח לגדולות

העשיר

רואה בכל ההצעות חלומות והבלים

אבל תקוות העני לפרנסה

מחלישה את הביקורת שלו

הוא לא רואה את המציאות בעין נכוחה

אבל הרצון שלו שתתגשם עד תקווה שהוא יהיה שותף עם העשיר

ואז ודאי יהיה כדבריו

עני בדעת, לא צריך עני ממש, מספיק אחת שיש לו

כמה גרמים דעת

כבר בטוח שהעסק הולך להיות טוב מאוד, יום הדין יעבור יפה

הוא בטח ייקח צום קל ועבר את זה, יום הדין הוא עבר

נגמר, החזיק מעמד, לא התמוטט

דמיינס קוראים לזה ביידיש, דמיינס

בעינינו ראינו אדם

שאין בו אמונה כלל, כמו זה שהיה אתמול

בהרצאה בפתח תקווה

אבל כשהוא יהיה במצב של אין ברירה

הוא יחכה לניסים שהוא שאל עליהם

ומאיפה באה לו הציפייה הזאת

למה שהוא בעצמו אומר שלא ייתכן שיקרה?

כוח הרצון

כוח הרצון לחיות

כמו אדם שטובע בים, אפילו רואה קש,

מנסה להאחז, אולי זה יחזיק אותו מעל פני המים

זה כוחו של דמיון, קש יכול להחזיק בן אדם

קש מחזיק את עצמו מעל המים, לא אותך

מאידך

מי שנגזר דינו להרג מחר

הוא לא יוכל לנוח ולהתענג היום

מפני שהוא דואג את דאגת המחר, הוא יודע שמחר הוא יוצא להיהרג

רק מי שיוצא מדעתו

יכול להרגיש שהיום הוא יכול להתענג ויכול לנוח

מי שלא חש שמחר הוא יוצא למות

אאוט

וכיוון שכן

פלא על כולנו

כי אנחנו יודעים שהזמן שלנו קצוב

בימינו ספורים

גם ליום הכיפורים

ולא שמים עליהם

אנשי לוז שלא היו מתים

איך היה מביט עלינו איש לוזי

מהעיר שמלאך המוות לא עובר בה

ורואה

את מנוחת נפשנו חיים חיים מסודרים

שכל אחד יודע שוודאי

הוא צריך למות והוא לא יודע מתי

הלא ודאי יראה אותנו חסרי דעת

בזוהר אומר מפורש

עד כמה אנחנו מדומיינים

ברנש אזיל בה היה עלמא

וחשיב דידי להו

לדרי דרין

אדם מתהלך בזה העולם

וחושב שהעולם הזה שלו

והוא יחיה פה לדורי דורות

לא לשנים הרבה, דורי דורות

וזאת

ביודעו את קוצר ימיו

והמכתב מאליהו אומר

ראיתי בחוש

זקן אחד

למדן

בר דעת ועשיר

לא היו לו בנים

וחפץ לקנות בית נהדר

בסוף לא קנאו

מפני שמוכרים את הבית

ל-99 שנה בלבד

אמר מה אני אשים את כספי בדבר שאינו קנוי אלא לזמן קצר?

מה, אני הולך לשים כסף?

זה רק לזמן קצר? 99 שנה?

שאלתי את עצמי, אומר המכתב מאליהו

והכסף קנוי לך ליותר זמן?

הכסף

הוא יישאר אצלך יותר מ-99 שנה?

אם תחיה גם 120 שנה

הרי בסוף תניח את הכסף. מה זה משנה אם הנחת דירה או הנחת כסף?

שניהם לא שלך.

ומדברים על למדן,

בר דעת ועשיר.

איך זה?

מה שהזוהר אמר

ברנש

אאזיל בהאיה אלמא

וחשיב דדילהו לדרי דרין

לא יאומן כי יסופר.

אבל זה מכוחות הנפש של האדם

שצרה שהוא לא יכול להיפטר ממנה

משתדל בכל עוז לדחות אותה מהמחשבה

ולדמות כאילו היא לא במציאות

והוא דומה לאדם שיצא מדעתו מחמה צרה שמצאה אותו

וכמו אותה אימא אומללה שהבן שלה יחיד נפטר

ולקחה חבילה של סמרטוטים בידיה ומדמה שהיא אוחזת את בנה.

הנגיעה משקרת אותנו

לא רק בדבר הבחירה

אלא גם בגישה לעניין רע שלא ניתן לשנות.

אבל מי שיש לו יראת שמיים

הוא דואג תמיד

כי הוא יודע שבשלו הוא ובעצמו צריך לתקן

אין על מי לסמוך ואין על מי להטיל

הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים זה ביד שלנו

כמו שאמר

רבי אלעזר בן דורדיה כשבכה אין הדבר תלוי אלא בי

הכל תלוי בכל אחד ואחד

מצאנו אצל יעקב אבינו

תיתן אמת ליעקב איש האמת

כשבא להזכיר את שם אלוהי אבותיו

קרא לשם יתברך

פחד יצחק

כמו שיש אלוהי אברהם אלוהי יצחק אלוהי יעקב הוא קרא

לקדוש ברוך הוא פחד יצחק

מה זה פחד?

פחד זה שאדם נבעט בבת אחת

מה זה מורא?

זה לאורך זמן

אדם מתיירא מהבאות זה לאורך זמן פחד זה בואו

זה בבת אחת

יעקב ראה שיצחק אבינו עליו השלום היה תמיד בפחד מה השם יתברך

כאילו גוזרים עליו עכשיו להרג

ממש הרגע

השקפות מוטעות

יש לנו בערך העבירות והמצוות

הרמב״ם כותב

עילכות תשובה פרק ג'

יש זכות

שאדם עושה שהיא כנגד כמה עבירות

ויש עוון

שהוא כנגד כמה זכויות

ואין שוקלין

אלא בדעתו של אל דעות

אל תסמוך על החשבונות שלך שאתה אומר תשמע אני עושה הרבה מצוות יש לי רק כמה קטנות ואיפה אתה יודע את החשבון

רק הקדוש ברוך הוא יודע איך שוקלים את החשבון כבר עברתי על זה איתכם בכמה הרצאות האחרונות

פירקנו את זה נדמה לי בבת ים

מצאנו למשל

מי שגודר את עצמו

בסייג קטן

עושה לעצמו גדר

כדי להישמר מיצר הרע שלו גדר

נקרא קדוש

גדר

הוא לא עשה שום מצווה

גדר

מאיפה ראיה?

מן נזיר

מזיר את עצמו מן היין

ונוהג צער בעצמו לא לגלח את הראש

כדי להישמר מן העבירה?

זה גדר

מה אומר עליו הקדוש ברוך הוא?

אתה חשוב לפניי ככהן גדול

כל ימי נזרו קדוש הוא לה'

גדר

אז מישהו יכול לחשוב שאם הוא יעשה גדר הוא יהיה כהן גדול

יהיה לו דין של נביא, שכינה תשרה עליו

קדוש יאמר לו

שלא לדבר על ינות של היום עם לטאות, תולעים, עכברים מתים, נחשים, הכל מעורבב,

הכל נטחן

ואם ביחיד כך

שאם הוא עושה לעצמו גדר

קל וחומר לרבים שעושים

כמו בקנישתא

שכן אמרו זיכרונם לברכה

אינו דומה מועטינא עושין את התורה למרובין עושין את התורה

כי מפאת הזכות

אין דמיון ובחינת שוויון ביניהם כלל

בין יחיד לבין רבים שעושים.

גם בענייני ציבור בהחלטות

יש לזה תוקף הרבה יותר משל יחיד.

ציבור שקיבלו עליהם משהו,

יש לזה תוקף הרבה יותר משל היחיד.

ולא עוד,

אם יש חשש שציבור מתרפים בעבודת השם,

יכולים בית דין

לדון אותם בהוראת שעה

שלא על פי הדין.

הגמרא ביבמות צדיק

מביאה מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת.

בימי היוונים

והביאו אותו לבית דין

וסכלוהו

מפני שהשעה צריכה לכך.

מה פירוש? מה פתאום לסכול בן אדם שרכב על סוס?

שמא

על ידי זה שהוא רוכב על הסוס

הוא יתלוש זמורה

כדי להאיץ את הסוס ואז הוא יעבור על איסור דאורייתא, אבל כרגע הוא לא עובר איסור דאורייתא.

אז מה פתאום סוקלים אותו?

כאילו חילל שבת.

בגלל שבאותו זמן היו פרוצים כבר

רוכבים על סוסים

והדבר נהיה פרוץ ובהוראת שעה בית דין

ראו שהשעה צריכה למנוע את השיגעון הזה

שכולם מתחילים

לרכב על סוסים

סקלו אותו, הוציאו אותו להורג.

מותר לבית דין בהוראת שעה.

וכן מצינו בדין שמיים

שצדיקים נתפסים בעוון הדור.

מה השמב צדיק שהוא צריך להיות כפרה? קורבן? מה קרה?

למה לוקחים דווקא את הצדיק?

כיוון שניתנה רשות למשחית,

אינו מבחין

בין צדיק לרשע.

כתב הסבא מקלם,

אין הכוונה שהמשחית

מעניש יותר מה נגזר.

זאת אומרת, הוא תופס על הדרך מי שבא לו ולא אכפת לו בכלל מי אתה.

לא.

אלא כיוון שהדור מקולקל,

יש צורך

לאותה שעה

לדון את הצדיק בכל חומר הדין,

אפילו על עבירות קלות שהוא עשה.

אבל יש לו.

יש לו עבירות קלות,

ועל זה מחמירים איתו מאוד מאוד.

אולי, יראו אחרים ויקחו מוסר,

ויגידו, אם הצדיק הלך,

במידת הדין מתוחה על צדיקים בשעה כזאת,

אז קל וחומר על החטאים של עצמם,

וזה יעורר את הדור.

הוא גם מרוויח מזה,

בגלל שאם ילמדו ממנו אחרים, זכותו תהיה גדולה לעולם הבא.

אבל הוא לא נלקח סתם

עם חשבון.

וככה כתוב,

שאם הדור פרוץ בחילול שבת,

אז יכולים להחמיר עם אדם אפילו על מוקצה, כשיהיה כמו איסור תורה,

מן השמיים.

מוקצה יכול להיות כמו איסור תורה ממש.

למה הדבר דומה?

עושים מה שרוצים והכול.

מה עושים?

אומרים עוצר!

אף אחד לא יוצא מבטים. מי שיוצא, יורים לו בראש.

אחד יצא, ירו לו בראש.

לא הבנתי, מה אסור ללכת?

מים.

ולהגיד שדיני שבת חלים על דרבנן,

וגם על דרבנן נהרגים.

אז זה לא פשוט.

בכלל לא פשוט,

כי אף אחד לא יודע איך אנחנו נמדדים.

הרב דסלר, זיכרונו לחיי העולם הבא.

הרי בעינינו ראינו איך הוציאו להורג בתוך המון רבבות. הקדוש ברוך הוא לא עושה דין בלא דין.

אלא שהשעה הייתה צריכה לכך, לעניות מתוקף הדין.

כמובן, מי שנהרג

על קידוש השם, אבל מה זה עוזר? עוזר לאחרים, למען יראו וייראו.

שאין הגנה ב...

והרי כל זה,

מתי נגזר?

אז האם אנחנו תיקנו את כל הפרצות?

גדרנו גדרים חדשים?

קיבלנו עלינו קבלות? הרווחה?

ואכבד את ליבו.

עבר ראש השנה, זהו, עברנו את ראש השנה. תקענו בשופר, הכל בסדר. אין לו...

אז מה יהיה בסופנו?

צאן,

שלא נותנת לנו לפחד מיום הדין.

והיא מכבידה לנו את הלב. בחטא עצמו יש את העונש.

ואם לא תפטרת מהחטא,

העונש קיים.

יוינס כוזבים.

נשאר כמה שעות לעשות חשבון נפש אחרון,

לראות מה ניתן