העצה הגדולה בעשי"ת | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, גמר חתימה טובה למשפחת מרדכי יואל לוקסמבורג, יזכו לתשובה שלמה אמיתית, אריכות ימים, שנות חיים, בריאות שלמה, זרע של קיימת תלמידי חכמים, זיווג הגון לכל זרעם, שפע רוחני וגשמי לעבודתו יתברך, ויזכו לבית מרווח ושכנים טובים וצדיקים, אמן. אמן.

צריך לכל בעל תשובה לחדש הנהגתו,

לבער מקרבו כל סיג מידה מגונה,

אף על פי שאין בה עוון פרטי,

וכן לקנות לעצמו כל מידה מעולה,

ועל זה הזהירו בעל התשובה,

לעשות סייגים וגדרים,

לשמור משמר את תשובתו בעניינים ההם.

חילוקי הזמנים והעונות

הם מהטובות הגדולות בבריאה בכלל.

זה שיש חילוק

בין זמנים,

ארבעת עונות השנה,

זה מהטובות הגדולות בבריאה,

אבל לא רק עונות השנה,

גם הזמנים שיש,

חגים, מועדים,

זרע וקציר,

וקור וחום, וקיץ וחורף, ויום ולילה לא ישבותו,

וגם במצוות התורה, והיו לו אותות ולמועדים ולימים ושנים.

ולמה זה טובות לאדם?

כי אדם צריך כל הזמן התחדשות.

אם המצב כל הזמן אותו דבר,

הוא רק ירד, הוא לא יעלה.

ההתחדשות של העונות והזמנים

מעוררים אותו להתחדש.

בתורה שערה של ההתחדשות של האדם יש צורך

לזמן אלול בעשרת ימי תשובה,

שהם כנגד ארבעים יום של מתן תורה,

וגם כנגד ארבעים יום של יצירת הוולד.

כי לכל חפץ,

לכל זמן,

ויש עת ומשפט.

והגמרא בברכות דמיהם אומרת, ברוך אדוני יום-יום.

ורק ביום מברכים את הקדוש ברוך הוא, בלילה לא מברכים,

אלא כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו.

אין יום דומה לחברו.

ולכן, אם עובר תפקיד הזמן,

לכל זמן יש את התפקיד שלו,

הרי זה מעוות שלא יוכל לתקון.

אם אדם ביטל קריאת שמע שחרית וערבית,

האדם הזה כבר לא יכול לתקן את זה. זהו, מעוות לא יוכל לתקון, מחסרון לא יוכל להימנות.

זהו, לא ימצא את השחרית ולא את הערבית בשמיים.

חילוף הזמנים

היא תועלת גדולה שההרגל לא שולט.

לא דומה זמן זה לזמן אחר.

גם סגולת הזמן שונה,

וגם מצד ידיעת האדם.

וביותר, לפני יום הדין,

שההתעלמות והשכחה

אינם מועילים כלל.

לכל הדינים,

שעברו על הכלל.

אם אתה לא שם לב מה היה בשנה האחרונה, כמה מתו, כמה התייסרו, כמה,

כמה, כמה, כמה, בכל האופנים, בכל המובנים.

אם אתה לא שם לב לזה,

ויש לפניך שכחה,

ואתה לא רואה מה עבר על הכלל ועל היחיד.

דברים שהם לא כדרך הטבע,

והרבה עונשים שהיו מידה כנגד מידה.

אם לא היית שוכח, היה נקל לך לעלות בזמן הזה.

ואם הייתה ניתנת רשות לעין לראות,

היית רואה את ההשתנות הגדולה שהייתה בעולם.

הבעיה היא לא שוכחים בכלל, שוכחים, שוכחים. אתם יודעים מה עבר בעולם בשנה האחרונה?

והנה הפסד גדול הוא, אם עוברים ימים אלה בלי שום תיקון.

מלבד שמחסיר מעצמו התועלת

שיש בימים אלו,

עשרת ימי תשובה,

והירידה היא טבעית במקום עלייה.

ולא רק זה, יש גם קטרוק גדול.

כי אתה לא מנצל את הימים. דרשו השם בהימצאו, קראו בהיותו קרוב. הקדוש ברוך הוא כביכול יורד לעולם הזה לסייע לנו בקלות שהתשובה תתקבל מהרה.

ובמקום התקרבות

אתה גורם להתרחקות.

ומי שמתרשל בימים אלה, מפסיד את 13 המידות של רחמים,

וגם לא מסייעים לו בתשובה.

ולהפך, דינו חרוץ,

לא רוצים סליחה שלו.

ועל זה נאמר לו, יהווה השם סלוח לו,

כי אז יעשן אף השם מקנאתו באיש ההוא.

כי האדם הזה אומר,

משרירות ליבי ילך.

הוא, אין לו בעיה.

פן יש בכם

שורש פורה ראש ולענה

אשר לבבו פונה מעם השם

ורבצה בו כל העלה הכתובה בספר הזה.

ועל ידי זה מתעבאים הדינים מאוד נגדו, חס ושלום.

בכל תקוות אנוש, ברחמיו כי ירבה לסלוח.

והוא לא מנצל את זה.

הפוך.

וגם השם נותן יד לשווים.

והוא לא מושיט את היד ליד של הקדוש ברוך הוא, שבא לקחת אותו אליו לטובתו.

ורבנו יונה כותב,

כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים, כמו השיחה הזאת,

יקשיב וישמע,

וייכנע,

ויחזור בתשובה,

ויקבל בליבו כל דברי התוכחות,

ושלא יגרע דבר מדבריהם.

ובעת אשר ידע האדם

כי יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם,

הלא הוא יחרד חרדה גדולה,

וישית עצות בנפשו,

ובכל דרכי החריצות יחיש מפלט לעצמו.

באשר לא שט ליבו על דברי השם,

יכבד פשעו עליו.

ואמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה בירושלמי, ברכות, פרק א' הלכה א',

כל הלומד ואינו מקיים,

נוח לו שנהפכה שילייתו על פניו,

ולא יצא לאוויר העולם.

היה עדיף לו שיהיה נפל,

ולא יצא לאוויר העולם.

אם הוא לומד ולא מקיים,

היה עדיף לו שימות.

והיה מתרשל מהתשובה,

לא לבד שאינו מטיב את דרכיו,

ואין לו שום התעוררות חס ושלום,

ולא רק שאינו מתקרב לפי סגולת הזמן,

אלא הוא גורם שהוא מתרחק לגמרי.

לכן,

חוב גדול בימי

הסליחות האלה,

הבנויים על רחמים ותחנונים,

13 מידות של רחמים שאינן חוזרות רקם,

וכן על התשובה לחפש את כל התחבולות להתחזק

ולהכין קבלות נאמנות בתורה, בתפילה בכוונה.

כל אלה מתנאי התשובה,

כמו שמפורש ברבנו יונה ובחובת הלבבות בשער התשובה.

ולהפך, בלי תשובה,

תפילתו תועבה.

כיוון שהתפילה היא במקום הקורבנות,

ואם הוא לא עשה תשובה,

זבח, רשעים, תועבה.

גם אדם שהקריב קורבן בבית המקדש היה צריך לשוב בתשובה.

הקורבן מועיל רק עם תשובה.

אז אם לא עשית תשובה ואתה מתפלל, והתפילה היא במקום קורבנות, זה נקרא זבח,

רשעים, תועבה.

התפילה. התפילה לא מתקבלת.

מפורש בתורה,

פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה.

שורש זה רק עכשיו שורש.

אבל יצמחו ממנו דברים קשים וחטאים גדולים לאחר זמן,

ואפילו אחרי דורות.

וייתכן שיהיה באדם כוחות

שאינם לפי מצבו באופן רע למעשה.

זאת אומרת, כרגע

אין במידות שלו את הרע באופן מעשי,

אבל כמוסים כוחות רעים כאלה בקרבו,

והם יצאו לפועל

כשהוא יהיה בסביבה

או בעניינים שיגרמו ויהיו מסוגלים לזה.

דוגמת חמדת הממון, כרגע אין לו.

אבל אם נגיד הוא יפרוש מהכולל וילך לעסקים או לעבודה, פתאום ייפתחו לו העיניים, ופתאום חמדת הממון שהייתה כמוסה אצלו תצא וישעבד את עצמו לעבודת עבד כל ימי חייו.

או שלא יחשוש לגזלה,

מצאו אחד עכשיו בסין שקיבל שוחד

ב-13 מיליארד

מחסנים של לבנים, של זהב,

ושטרות וכל מיני דברים, לא יאומן כי יסופר.

מתי תשתמש בזה?

מתי?

מה האיסוף הזה?

זה רק בשביל שנוכל להגיד את זה בדרשה.

כל מה שהוא אסף,

זה שנוכל להגיד בדרשה. אין סיבה אחרת.

אבל מכל מקום,

במסגרת של התורה הכוח הזה מוגבל.

כשאתה נמצא בתורה זה מגביל את הכוחות הרעים שטמונים באדם.

התורה שומרת עליך.

אבל במצב אחר הכוח הזה יכול להתפשט באופן שפל מאוד,

ונגד דינים מפורשים בחושן משפט.

בלי שום בעיה אדם יכול להשתנות,

ולהיות ממש פושע גדול.

ורואים שאלה שפורשים לאט לאט לאט בסוף פורקים עול לגמרי.

יצר רע לא משאיר אותם במצב ככה ביניים, אין דבר כזה.

למטה למטה.

ותובעים את האדם על הכוחות האלה

שנמצאים בו ויכולים לצמוע אפילו במשך דורות.

תובעים אותו כבר.

איך השארת אותם?

תקראו שערי קדושה של המארחו.

הוא אומר כמה צריך לבער את המידות הרעות ולקנות את המידות הטובות.

בהתחלה, תראו.

וכן פרש הגאון

בהיעדר את אליהו על הפסוק הזה, הבזה לשונו.

ומה שנאמר שפסל מיכה עבר עם ישראל בים,

בעלו היה כמה מאות שנה ביניהם,

בין פסל מיכה שעמד,

ממתי שהם עברו בים.

מאות שנים עברו.

אבל השורש שצמח ממנו האיש מיכה,

שעבד הפסל,

השורש הזה כבר עבר עמהם.

מאות שנים התפתח הדבר.

וצריך לומר שאפילו שהיה כתוב בקריעת ים סוף, ויאמינו בה' ובמשה עבדו,

אבל בשורש היה פגם.

וממילא הייתה התרשלות קטנה שהניבה פרי כזה מתועב והוא נטבע על זה.

אותו דבר שכתוב שהיה בשורש שלהם עדיין עבודה זרה, לכן הם עשו את העגל.

דנים את האדם גם על השורשים הטמונים בו,

לכן חייב לשרש,

לעקור מן השורש מידות רעות

ולסגל מידות טובות.

ועצה גדולה להתקרבות בימים האלה זה זיכוי הרבים.

זאת העצה הגדולה.

מלבד מה שאמר חובת הלבבות בשער אהבת השם,

שלמדתם את זה באחרונה,

שבזה נכפלת זכות לאין שיעור,

הרי בזה אין הפרעת היצר גדולה כל כך.

ובבחינת בא ללמד,

ונמצא ללמד.

כשאתה מזכה את הרבים, אתה גם

פועל על עצמך.

ככה אמר רבי יונתן אייבישיץ, מה שאני נותן דרשות זה יותר בשביל עצמי.

כי כשאני אומר לאחרים מה לעשות,

זה שומר אותי מלא לעשות.

כי כולם מסתכלים, אתה אמרת לנו צריך לעשות.

אז זה שומר עליי שאני ודאי אעשה.

אז זאת אומרת, אם אתה מזכה את הרבים,

זו השמירה הכי גדולה.

וגם מתעורר בהרבה פרטים שבדרך כלל אין אדם רואה חובה לעצמו.

וחוץ מזה, מונח בזה גם כבוד שמיים,

שזה תכלית הבריאה, לקרב

את הרחוקים לאביהם שבשמיים.

זה כבוד שמיים, כשמתרחקים ממנו

זה חילול השם.

כשחוזרים אליו,

זה כבוד שמיים, קידוש השם.

וזה גם חסד אמיתי.

אין חסד יותר מזה.

כתוב שחסד של אמת זה חסד עם המתים, נכון?

והרשעים הקרואים מתים.

ואם אתה עושה חסד איתם, זה חסד של אמת.

אדם היה מת,

ואתה חיית אותו.

אומר רבי יונתן אייבשיץ שמי שמחזיר בתשובה יותר גדול מאליהו ואלישע.

מה הם עשו, אליהו ואלישע? חיו מתים.

אז הוא אומר שזו תחיית המתים האמיתית. כי אתה מחיה פה את הנשמה של המת.

הם יחיו את הגוף של המת.

ולחיות נשמה של המת

זה הרבה יותר מלחיות את הגוף של המת.

וזו תחיית המתים האמיתית

במעלת המחזיר בתשובה יותר מאליהו ואלישע בעניין זה.

והעניין הזה של זיכוי הרבים

הוא ההפך משורש פורה ראש ולענה. לכן אנחנו נקראים שופר.

שופר, שורש, פורה, ראש ולענה.

שופר.

ההפך משורש פורה ראש ולענה זה השופר שמחזיר בתשובה.

הייתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו?

אם שופר מגיע לעיר

אנשים לא יהיו חרדים? לא יחרדו?

ודאי שהם יחרדו.

ובפירוש אבן עזרא.

כי הראש מזיק את השלמים והוא מהחוליים המדביקים.

אם יש שורש פורה ראש ולענה זה צמחים שהם מרים,

רעים,

ארסיים.

אם יש שורש כזה אצל מישהו אז זה מזיק גם לאנשים שלמים שהוא נמצא בסביבתם וזה חולי, מידבק.

וכן אספורנו פרש שחושב להדיח רבים אל דעותיו הנפסדות

הוא לא רק רע ומקולקל,

הוא שואף לקלקל אחרים, למשוך איתו עוד.

זה שיש לו שורש פורה ראש ולענה. אלה שיוצאים מפה זה לא סתם יוצאים,

זה שורש שהיה

והוא פורה ראש ולענה והם מנסים גם להוציא אנשים.

ככה זה עובד, ככה אומר אספורנו.

כי הוא חושב להדיח רבים אל דעותיו הנפסדות.

וזהו היסוד

שלא יהווה השם סלוח לו.

על זה הקדוש ברוך הוא לא סולח ולא מוכן לסלוח.

ויעשה נפש ה' באיש ההוא ונכרתה נפש ההיא.

וכידוע שמרובה מידה טובה ממידת פורענויות.

אז אם הוא רוצה למשוך אנשים ולהפיל אותם ולמשוך אותם לדעות הנפסדות

וזה העונש,

אז מידה טובה מרובה פי חמש מאות. מי שלוקח את האנשים למידות הטובות,

לדעות המעולות,

להשיב אותם בתשובה,

מקבל שכר פי חמש מאות

משכר רגיל שאדם מקבל שעושה מצוות.

ולכן התחבולה הגדולה בימים אלה שנותרו לזכות להתקרבות,

איך תתקרב לשם הכי קרוב, הכי קרוב שאפשר?

על ידי זיכוי הרבים.

כל אחד יתפוס את עצמו וקדימה.

מה שאפשר,

לאסוף זכויות,

לזכות את הרבים,

דיסקים,

הרצאות, פעילות וכו', כידוע.

במהרה בימינו נזכה לראות בגאולת ישראל.

אמן.

אמן.

רבי חננין יאמר אנשי יאמר עושה הקדוש ברוך הוא זה קדוש ישראל ותקווה את עושה שנה אמר ה' בסלמה הנזכו יחדיל תראו ידי.