שידור חוזר מהרצאה בקדימה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

צהר חבר הכנסת חבר הכנסת חבר הכנסת חבר הכנסת חבר הכנסת נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

נאמר כמה דברי תורה ואחרי זה ניתן אפשרות לשאלות.

על נוח נאמר אלה תולדות נוח,

נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו.

ולכאורה יש סתירה בדברי חכמים זיכרונם לברכה.

רש״י אומר יש מריבותינו דורשים אותו לשבח.

כל שכן אילו היה בדור צדיקים

היה צדיק יותר.

ויש שדורשים אותו לגנאי.

לפי דורו היה צדיק,

ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.

ובוודאי

לא פליגה שכלפי דורו הוא לשבח.

ואילו היה בדורו של אברהם היה צדיק עוד יותר.

כי אברהם היה משפיע עליו ומגדיל את צדקתו.

אולם אילו היה נוח כמות שהיה בדור ההוא, חי בדורו של אברהם,

לא היה נחשב לכלום לעומת אברהם.

במהותו של נוח

אין כאן כלל מחלוקת ולא שתי דעות.

כל המחלוקת היא רק בפירוש המילה בדורותיו.

וצריך עיון.

בתנחומא

הישן נאמר, נוח נוח שתי פעמים.

למה?

אמר הקדוש ברוך הוא בשביל לפרסם לכל באי העולם שלא יהרהרו לומר שלא היה צדיק אלא בדורו.

אמר הקדוש ברוך הוא שקול הוא כאברהם.

נאמר שתי פעמים אברהם אברהם,

יעקב יעקב,

משה משה,

שמואל שמואל,

וכן נוח נוח

בשביל להשוותו לצדיקים.

משמע, ששקול כאברהם

גם לפי מצבו הנוכחי.

אז לכאורה צריך עיון מה קורה פה.

חכמים דרשו לגנאי.

ופה כתוב שהוא הושבע לצדיקים.

משמע שהוא שקול כאברהם גם לפי מצבו הנוכחי.

ואם דורשים לגנאי,

על כל פנים, לפי מצבו העכשווי,

לא היה כאברהם.

צריך להבין עוד משהו, מה העניין להשוות את הצדיקים?

הרי הצדיקים לא שווים.

איך אפשר להשוות במדרגות של צדיקים?

אלא יש שתי בחינות.

שימו לב, זה קצת עמוק.

לכל אדם יש חלקו לעולם הבא.

שזה נקרא חלקו בגילוי כבודו יתברך מהעולם.

אז כל אדם יש לו חלק לעולם הבא, ומה זה החלק?

לעולם הבא

זה חלק גילוי כבוד השם יתברך בעולם על ידו.

כל הנשמות חצובות מתחת כיסא הכבוד.

הם נבראו למען תכלית הבריאה.

כל הנקרא בשמי ולכבודי ברטיב,

שעל ידם ועליהם

ישרה כבוד השם.

זאת אומרת כל אדם צריך

שעל ידו ועליו

תשרה שכינת השם.

וכל אחד יש לו חלק מיוחד בזה.

זאת אומרת זו המשימה והמטלה שניתנה לאותה נשמה.

וזה חלקה לחיי העולם הבא.

וכל הנדרש לחלקו

נותנים לו

את הכלים והמסייעים לו בדיוק ממש.

זאת אומרת אין לאדם להתלונן שחסר לו כלים לעבודת

הבורא אם זה כסף רכב בית פה שם עניינים.

אין להתלונן זה הכלים.

מה שיש לך זה הכלים שנתנו לך בדיוק.

ולצורך זה קובעים את זיווגו

ומכריזים קודם לידתו בת פלוני לפלוני.

בית פלוני לפלוני

ושדה פלונית לפלוני.

כל אלה הם כליו לעבודת השם לפי חלק נשמתו.

וזהו עניין המזל.

היינו חלקו

בכליו שקבועים לו מראש.

אז אם הבנתם זאת, פירושו של דבר שכל אחד נברא לתכלית

כבוד שמיים,

שתשרה עליו שכינה ועל ידו,

וזה חלקו לעולם הבא.

והוא צריך להשלים את זה ולעשות את זה עם הכלים והמסייעים

שהעניקו לו מן השמיים בדיוק.

והנה צדיק,

מי זה נקרא צדיק?

זה דובר קודם על סתם אדם,

על כל אדם.

עכשיו מדברים מי זה צדיק.

צדיק הוא מי שאינו לא לאכול מזה, מוציק.

אתה רוצה לשים את זה פה?

כמו עושים.

תודה.

והנה צדיק

הוא מי שאינו לוקח לעצמו אפילו נקודה אחת

מהניתן לו.

הוא מחזיר את הכול ליוצרו.

כל מה שהוא קיבל מהשמיים הוא מחזיר לשמיים.

מה פירוש? הוא לא נהנה משום דבר לצורך עצמו.

הכול לשם בחזרה.

מיהו צדיק?

מי שאינו לוקח לעצמו אפילו נקודה אחת מהניתן לו,

הוא מחזיר הכול ליוצרו.

בהשתמשו בכול ממש,

אך לכבודו יתברך

כתכלית בריאתו.

לא יגנוב

רגע

לא כסף חס ושלום.

לא יגנוב רגע.

רגע מעבודת הבורא הוא לא יגנוב.

ולא יגזול פרוטה

ברכושו למען צורכי עצמו.

ולא יחמוס

אפילו נצנוץ של מחשבה.

שכל המחשבות שלו יהיו לכבוד השם יתברך.

והמדרגה הזו נוראה מאוד.

שמעתם פעם קריטריון של צדיק כזה?

כן.

נחזור עוד פעם.

צדיק

זה מי שלא לוקח לעצמו אפילו נקודה אחת מהניתן לו ומחזיר הכול ליוצרו.

משתמש בכול ממש

אך לכבודו יתברך כתכלית בריאתו.

לא יגנוב רגע

ולא יגזול פרוטה מרכושו

למען צורכי עצמו ולא יחמוס אפילו ניצוץ מחשבה.

וזה מדרגה נוראה מאוד, נכון?

זה ברור?

נחזור עוד פעם.

מי זה צדיק?

צדיק זה מי שאינו לוקח לעצמו אפילו נקודה אחת

מהניתן לו ומחזיר הכול ליוצרו.

בהשתמשו בכול ממש אך ורק לכבודו יתברך

כתכלית בריאתו.

זה התכלית שלו.

לא יגנוב רגע.

כל הרגעים יהיו מנוצלים רק לעבודת הבורא.

תפוס במחשבות רק לכבוד הבורא.

כמו שכתוב אצל האבות הקדושים,

שכל עניינם, הן במסעם ומתנם עם הבריות,

הכול היה כדי להשלים את התכלית של רצון הבורא בעולם.

לא היה דיבור סתם שהוא דיבר, אברהם, עם מישהו סתם.

אחד בא ואמר לספר לך בדיחה, אז הוא שמע.

לא.

אם היה אחד כזה,

הוא כבר חשב איך הוא הופך אותו עכשיו לחרדי.

זאת אומרת, אין מצב שהיה שהוא לא ניצל את הרגע לתכלית של הבריאה.

ולא יגזול פרוטה מרכושו למען צורכי עצמו.

זאת אומרת, את כל מה שיש לו,

ממש בכל מאודיך,

את ה-בכל מאודיך,

הכול ממש לשם יתברך.

ולא יחמוס אפילו ניצוץ מחשבה.

אתם שומעים?

זאת אומרת, כל המחשבות

כל הזמן תפוס בסרעפיו

איך אני עושה לכבוד השם יתברך,

ואיך אני מגדיל, ואיך אני מוסיף,

ואיך אני זה, ואיך אני זה. כל הזמן סביב זה.

וזו מדרגה נוראה מאוד.

זו הבחינה אחת.

יש בחינה שנייה.

אדם יכול לשנות את המזל.

קודם דיברנו על מזלו של אדם, שנותנים לו כלים וסיועים מן השמיים בהתאם למה שהוא צריך,

כגון אישה,

שדה,

בית וכו', כן?

כל זה הוא מקבל לצורך התכלית שלו.

עכשיו אנחנו לומדים

שאדם יכול לשנות את המזל,

בחינת משנה מקום משנה מזל, הן לטוב הן למוטב.

יכול אדם גם לשנות

את מקומו ברוחניות.

וממילא הם משתנים כליו.

נגיד, אדם קיבל על עצמו משימות נוספות לעשות לכבוד השם.

אז השם ישנה בהתאם את הכלים שלו.

זאת אומרת, הוא כבר לא יכול לעבוד באותם כלים.

נגיד, אנחנו החלטנו לעשות מבצע מיליון ושבע מאות חמישים אלף אנציקלופדיות חלוקה חינם,

אז שינינו עכשיו פאזה.

וברוך השם הצלחנו, הקדוש ברוך הוא נתן את הכלים.

עכשיו אנחנו עושים מבצע מיליון ושבע מאות חמישים אלף דיסקים,

תקליטורים תורניים שחולקו בכל הארץ.

אז זה עוד פעם שינוי פאזה,

והקדוש ברוך הוא ייתן את הכלים המסייעים המתאימים.

בכל פעם מעמיסים עוד משימות,

ואז הקדוש ברוך הוא נותן בעצם את הכלים. זאת אומרת, אתה יכול לשנות

את המצב הרוחני שלך ממצב למצב,

לא להתדכח באותו מצב.

יכול אדם לשנות מקומו ברוחניות וממילא משתנים כליו,

והוא יכול להרחיב את מזלו ויגיע ליותר מחלקו.

מה שנקרא,

נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן.

אברהם נטל שכר של עשרה דורות.

כתוב שמנוח ועד אברהם עשרה דורות שהיו בהם מכעיסים לפני הקדוש ברוך הוא, עד שבא אברהם אבינו ונטל שכר כולם.

מה זה נטל שכר כולם?

הוא לקח את כל הסייעתא דשמיא,

של כל הדורות שלא ניצלו.

יש סייעתא דשמיא שיורדת,

כמו שטל יורד כל הזמן.

יש סייעתא דשמיא שיורדת.

יש אחד שלא נוטל,

לא מעניין אותו בכלל, הוא לא מחפש את זה ולא מבקש.

ויש עוד אחד שלא נוטל, ויש עוד אחד שלא נותן.

ויש אחד יוצא מלוא חופניים ורוצה,

אז הוא לוקח כי יש.

ואם הוא רוצה יותר מזה, גם יש.

אברהם אבינו רצה כל כך

שהוא לקח את כל הסייעתא דשמיא של עשרה דורות שהפקירו אותה

והוא קיבל כזה סייעתא דשמיא שהוא הצליח להחזיר את כל הדור בתשובה.

מאיפה היה לו כוח לעשות את זה?

מהסייעתא דשמיא שהוא קיבל.

איך הוא קיבל?

הוא רצה.

הוא רצה.

הוא רצה מאוד.

הוא רצה מאוד.

הוא נהיה שותף של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא לקח אותו שותף שלו.

הוא נתן לו את המפתחות של העולם

ונתן לו את המפתחות של הברכות

ואמר לו ויהיה ברכה.

מי שתתברך יבורך.

זה אברהם אבינו נהיה שותף של הקדוש ברוך הוא וכל הרווחים בעולם מאז...

עד היום זה של אברהם אבינו.

אברהם אבינו נהיה שותף.

יש אנשים שהם רוצים להיות רק פקידים, לא רוצים להיות שותפים.

הוא עושה משימה, מה שאומרים לו זהו.

הוא לא, לא, אין לו שאיפות יותר.

מה שנקרא צנוע.

אבל הקדוש ברוך הוא מחפש שותפים.

יש הרבה מאמרי חכמים, זיכרונם לברכה,

נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

כי הקדוש ברוך הוא מחפש שותפים.

פקידים יש לו בלי סוף, הוא רוצה שותפים.

יצחק אבינו אומר אספורנו שהוא לא התברך בזכות עצמו פעמיים שבירך אותו הקדוש ברוך הוא,

בגלל

שהוא לא היה עדיין שותף.

הוא היה פקיד.

מה הפירוש?

פעם אחת הוא ברך אותו עקב

אברהם עבדי,

עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרצים מצוותי וחוקותי ותורותי,

ופעם בעבור אברהם עבדי.

בשני המקרים

הקדוש ברוך הוא בירך את יצחק אבינו בזכות אבא שלו.

הוא אומר לו, כל זה אני עושה בזכות אבא שלך.

ולמה אותו לא מברך?

בגלל שהוא עדיין לא קרא בשם השם

ולא גייר גרים כמו אבא שלו.

אבל אני יש לי עבודה אחרת, אני עולה תמימה, אני יצחק,

אני בחינת גבורה, אני משהו אחר, אני לא חסד.

אין דבר כזה.

פתאום כתוב, ויקרא בשם השם

אחרי אבימלך

ופיכול שר צבאו,

ואז בא אליו אבימלך ומתרצל לפניו ואומר לו,

אתה, אתה ברוך השם.

זאת אומרת, גם יצחק אבינו שלא עסק במה שעסק אביו,

עדיין לא התברך.

וכן יעקב אבינו

גם כן

היה מפיץ את התורה, מקים בתי מדרש בכל מקום.

האבות התעסקו בקירוב רחוקים, מה שקוראים היום,

או בחזרה בתשובה, או בכל השמות שיש פה.

מכל מקום,

זה התכלית, והאדם יכול להוסיף ברוחניות.

ואז הוא נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, ואברהם נתן שכר כולם כנגד עשרה דורות.

במזלו,

מה היה המזל של אברהם כשהוא נולד?

מזלו היה להיות אב לארם.

לכן הוא נקרא אברהם.

אז הוא היה הראש של המשפחה שלו.

אבל הוא הרחיב את מזלו ונעשה אב רעם.

אב להמון גויים.

לא רק אב לארם,

אלא להמון גויים.

אז הוא הגדיל את מזלו,

והוא קיבל כלים בהתאם.

לכן הוא השפיע על כל העולם,

עד שהוא נקרא נשיא אלוקים, אתה בתוכנו.

עכשיו, כל הצדיקים,

בבחינת השלמת חלקם,

בהכרח שהם שווים.

לפי המדרגה הראשונה שאמרנו, כן?

שאדם לא גוזר רגע ולא חומס ניצוץ זה ולא פרוטה וכו'.

צדיקים במהות הזאת חייבים שיושבו,

כי אם כולם הם אותו דבר,

אז זה אותו דבר, אין פה שום שאלה.

שאם חיסר משהו ממה שאמרנו, הוא נקרא רשע.

שמעתם?

עכשיו יובן הפסוק, ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע,

בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו.

מה ההבדל בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו?

ההבדל זה,

זה שונה פרקו 101 וזה שונה פרקו 100. מה פירוש?

אז הוא למד פחות אחד, מה הבעיה?

לא, זה לא עובד השם.

אם אתה אומר, לא, לא, אני לומד עד כאן וכאן וזהו,

אז זאת אומרת, אתה משאיר משהו לעצמך.

אתה משאיר קצת זמן פנוי בשביל עצמך.

זה נקרא פה רשע.

אבל זה שלומד 101 זה שממשיך, לא מפסיק.

ממשיך.

זה עובד אלוקים. אין לו זמן כזה פנוי, אני לומד עד 100,

ומאה אני עוצר.

אין, מתחיל מחדש, מתחיל עם עוד 100. עוד 100, עוד 100. אין, להפסיק. אין דבר כזה להפסיק.

אז אומר,

מי שלא משלים

את כל חלקו,

אם חיסר משהו, הרי רשע הוא ולא צדיק. ואם השלים,

הרי הוא צדיק.

כי הרי השלים את כל חלקו.

כי כל צדיק ממלא חלקו, מיוחד לו.

אמנם ישנן עוד מדרגות למעלה מחלקו ומזלו.

בזה הוא הנדרש בנוח לגנאי.

אילו היה בדורו של אברהם והשלים את חלקו,

בצדק ממש מכל מקום,

הוא לא נחשב עדיין לכלום.

גם אם הוא עשה כן,

אז הוא לא נחשב לכלום. למה?

כי אברהם אבינו גילה בדורו גילוי כבודו יתברך בהתפשטות חלקו

לחלקי כל העולם כולו

במשך עשרה דורות שלמים.

אולם בבחינת מילוי חלקו בנאמנות,

היה נוח שווה לכל צדיקי עולם.

זאת אומרת,

זאת אומרת,

נוח היה צדיק, כמו כל הצדיקים

שלא נהנו מכלום לצורך עצמם,

הכל לכבוד השם יתברך.

אבל הוא לא התפשט מעבר לזה.

הוא לא התפשט מעבר לזה.

אברהם אבינו את כל העולם רצה לשנות ועבד על כל העולם.

אז אם הוא היה בדורו של אברהם אבינו, לא היה נחשב לכלום.

מצד היותו צדיק הוא שווה.

במילוי,

מה שנדרש מכל צדיק הוא צדיק.

אבל בבחינת להגדיל את מזלו ולעשות יותר,

אצל אברהם אבינו הוא לא נחשב לכלום.

אז איך נפרש שדרשו אותו חכמים לגנאי?

איך נפרש?

האם הוא גנאי

מי שלא עושה יותר ויותר מאשר נברא עבורו?

אמנם כן.

למדנו מכאן שזה גנאי וביזוי כבודו יתברך כביכול,

שאם ישנה אפשרות לכבד את השם עוד יותר,

איך יימנע מזה?

מה יותר חשוב, לכבד את עצמך או לכבד את השם?

אז אם אתה עסוק בעצמך,

אז אתה גדול מהשם.

אתה ראוי לכבוד יותר מהשם.

צריך להגיד לך, התגדל והתקדש.

זאת אומרת,

האדם חושב על עצמו ולא חושב על קונו,

וממילא הוא גם לא חושב על עצמו, כי הוא לא חושב על תכליתו,

כי הוא לא משלים את חוקו.

זה מה שאומר הרמב״ן,

שבעצם אדם,

אם הוא לא מחזיר אנשים בתשובה, כמו שאומר רבנו בחי בחובת הלוואות בשער הביטחון, פרק 6,

פרק ו',

אם הוא לא מחזיר אדם בתשובה,

ספק אם הוא יגיע לחיי העולם הבא.

שמעתם פעם דבר כזה?

אם אתה לא מחזיר יהודים בתשובה,

ספק אם אתה יכול להגיע לחיי העולם הבא.

למה? אבל קיימת מצוות, הרב. תודה.

אם קיימת מצוות והם לא היו לשם שמיים ממש,

אז תקבל שכרך בעולם הזה.

אם הם היו לשם שמיים, תקבל לעולם הבא, כי העולם הבא זה לשמה אמיתי.

הפסוק אומר, אם צדקת, במה?

מה תיתן לו?

אם צדקת, מה תיתן לו?

נגיד אתה צדיק, ואתה צדיק, צדיק, צדקת, צדקת.

אבל מה תיתן לו לקדוש ברוך הוא? מה אתה נותן? זה שאתה צדיק, זה בשבילך.

ומה לא?

כל הנקרא בשמי ולכבודי בירתי ויצרתי ומעשיתיו.

אבל אם לא,

אז אתה דואג לעצמך.

מה אני אמרתי לך?

ואהבת את השם בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך. לא נשאר כלום.

הכל אשם.

ואהבה גמורה.

וכל השאר זה רק מכוח השם,

מה שהוא אומר לעשות.

אז לכן הוא אומר פה,

זה גנאי וביזוי כבודו יתברך כביכול, שאם ישנה אפשרות לכבד את השם עוד יותר, איך יימנע מזה?

כך פירשו חכמים זיכרונם לברכה בתורה שרמזה את הביקורת הזאת,

ואם כן, היא תביעת הקדוש ברוך הוא מהצדיק.

לכן דייקה התורה ואמרה ב...

את דורותיו,

ללמד אותנו שאם היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, מצד מה?

מצד שהיה יכול להגדיל את מזלו ואת הכלים והיה יכול לעשות יותר ממה שהוא עשה?

והוא לא עשה?

אז את הביקורת הזאת התורה נתנה לנו שנבין.

תובעים מהאדם לא רק מה שיכול להשיג בתורה, בכישרונותיו ובכוחות נפשו,

אלא גם תובעים ממנו מה שהיה יכול לחדש במזלו,

בנוסף, כישרונות חדשים מן השמים,

אחרי ששם כבר את כל עמלו בתורה ועבודת השם,

וכבר השיג את כל מה שביכולת מזלו להשיג

ושואף להרחיב את חלקו,

כי מידת הצדיק היא למלות את חיובו.

אולם, מידת החסיד

היא השאיפה לעשות למעלה מחיובו,

וזה נקרא גנאי בפי חכמים, זיכרונם לברכה,

אם הצדיק לא הגיע לידי זה.

בזה היה אברהם אבינו גדול מנוח.

אז אתם רואים?

למדנו פה דבר חשוב ביותר,

שלא רק מצפים מאיתנו להיות צדיקים, גם חסידים,

ולא במושגים הפשתיים שהיינו מורגלים עד עכשיו, זה צדיק וזה חסיד,

אלא במדרגות הגבוהות ביותר והאמיתיות,

ואלה מדרגות שנדרשות מכל אדם

שיגיע עליהן.

אתם יודעים מי כתב את המאמר הזה?

המכתב מאליהו הוא הרב דסלר,

זכר צדיק לברכה.

אז רציני.

זה רציני.

לענייננו,

היות שאתם, אני מבין, משתדלים, עוסקים,

פועלים בנושאי קירוב רחוקים,

בשיטות כאלה ואחרות,

כדי לקרב רחוקים,

אז הבנתי שיש לכם מספר שאלות גם לשאול אותי בעניין,

ואני מבין שאתם צריכים קצת חיזוק,

כי לפעמים לא תמיד מצליחים, ולא ההצלחה מאירה פנים לכל אחד, לא בכל שעה ולא בכל זמן.

אבל אסור להתייאש.

למה אסור להתייאש?

משום שאברהם אבינו היה לו את הקושי הכי גדול.

הוא התחיל מאפס,

לא היה מי שפועל בשטח,

לא היה לו קרן מחוץ-לארץ,

הוא לא הלך בדרך של קירוב,

הוא שבר פסלים,

הוא פתח

אשל בכל מקום

בשביל לגרום לאנשים להיכנס,

וכך

להסביר להם שיש בורא לעולם,

ולברך לכבודו ולשמו,

והקריא את שם השם בפי כל הבריות.

זו הייתה עבודתו של אברהם אבינו, העבודה המעולה.

וזה היה בזמן שהיו הישיבות של שם מעבר,

רק הם לא פעלו.

הם חיכו שיבואו אליהם,

והם לא פעלו.

והחפץ חיים כותב דברים קשים בעניין זה.

זאת אומרת, אדם צריך לפעול,

אדם צריך לפרוץ,

אדם צריך להתרחב,

אדם צריך לשאוף.

אז הוא צריך לעבוד על עלייה רוחנית שלו ועלייה של אחרים איתו.

אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לשם כך נוצרת.

וכולם ודאי מכירים את חובת הלבבות בשער האהבה, פרק שישי,

ששם הוא אומר

שאם יגיע האדם בתיקון נפשו,

קרוב למדרגת הנביאים או המלאכים משתי גרסאות.

במידותם הטובות,

במעלותם, באהבתם את השם,

כל המעלות שיכולות להיות למלאכים ולנביאים,

אם יגיע האדם לתיקון נפשו, למעלות שלהם,

לא יגיעו זכויותיו

למי שמתקן את נפשו ונפשות אחרים לשם מדבריו.

ומי שיורה את הרחוקים,

את הדרך הטובה.

באשר זכויותיו נכפלות בכל הזמנים ובכל העיתים.

זאת אומרת, כל אדם צריך להבין,

אם תעבוד על עצמך להיות צדיק יסוד עולם

ותגיע למדרגה גבוהה מאוד בתיקון הנפש עד שיקראו לך מלאך ממש,

או שתהיה נביא במדרגה גבוהה,

לא תגיע לזכויות של מי שמורה את החטאים, את הדרך הטובה.

זה רבנו בכיר.

ואם אתם רוצים להתלהב עוד יותר,

אז תקראו בפרשת תרומה

בזוהר הקדוש,

ששם

מתארים מה הקדוש ברוך הוא עושה לדיוקנו של כל צדיק וצדיק שהוא מחזיר בתשובה בנפילת אפיים.

הוא מבקש להזמין את דיוקנו בכל יום לברכו לעטרו בעטרות, נותן לו מפתחות ושבעים גנזים

ששום בריאה לא זוכה לראותם.

ועוד דברים נפלאים שמופיעים שם.

אז זאת אומרת, אין משימה יותר נעלה ונשגבה מלהשיב את בניו של הקדוש ברוך הוא לאביהם שבשמיים.

ואשריה עוסקים בזאת.

וכל המתחברים לזאת, וכל התומכים בזה,

וכל אלה שמסייעים,

כולם שותפים בעבודה הגדולה הזאת.

שאלות, בבקשה.

כן, תן לו מיקרופון בסוף.

בסוף שם.

הרב נותן את ההגדרה של הרב דסלר לצדיק.

אני אגיד לך מה מתסכל לפעמים בתור אברך שיוצא לקירוב עם נוער, עם משפחות, ערב-ערב.

אני מדבר גם בשם עצמי, גם בשם אברכים, לפעמים שאני מדבר אתם.

לצערנו,

ההוקרה,

ההערכה, במיוחד פה באזורים, ביישובים הקטנים,

פתאום קם לך איזה

בבא או איזה צדיק דמה או משהו כזה, ואז

כולם מחזיקים ממנו. אבל אברך שיושב ולומד תשע שעות בערב,

ואחרי זה יוצא לקירוב רחוקים ומפקיר את הילדים וכולי, את המשפחה שלו,

ועובד קשה.

אז לפעמים אתה אומר, תשמע, הוא כבר נהיה מפורזן, והוא בכלל לא יודע אפילו איסור ויתר, ולא בשר וחלב, ולא למד שולחן ארוך שבת, ולא שום דבר.

אבל פתאום אתה שומע שהוא בכלל לא נהיה צדיק, הוא עושה קבלת קהל גם,

באיזשהו יישוב באזור, או לא משנה מה. בבני-ברק זה לא קורה,

אבל ביישובים פה באזור זה כן קורה, ולכן

הקושי של אברך,

פתאום הוא שומע שמישהו בכלל מקבל קבלת קהל.

תשמע, מה הוא בכלל... עכשיו, לך תסביר לנוער שהוא בכלל לא מבין בתורה ובמצוות, לא מבין בשולחן ארוך,

לא מבין ברמב״ם.

לך תסביר למשפחות כשאתה בא לקראתן, כשאתה בא ונכנס אליהן לבתים,

מה הרב אומר, איך להתמודד עם המצב הזה.

אני רוצה להבין.

השאלה שלך עכשיו נובעת מזה שאתה רוצה לברר

האם להרחיק אותם אצל אותו בבא,

או שאתה רוצה להסביר להם עד כמה טוב ללמוד עם אברכים,

או הנקודה של ההוקרה וההערכה

שאין פרסום לרמה הרוחנית בעצם של האברכים ביחס לבבות,

או מה בדיוק, או כל זה ביחד.

גם ודאי תקפו יחד, אבל בכל אופן יותר להראות להם מהי תורת אמת, מה זה תורה של גדולי ישראל,

של ללכת אחריה ולא אחרי טעויות אחרות. אז בוא נתחיל ככה. קודם כול,

אם יש פרסום או אין פרסום, זה לא משנה.

אבל אני מאמין שגם אלה שנהיו בבות כאלה, או זה, עשו איזו פעילות מוקדמת לפני כן,

ובעקבות הפעילות הזאת הצטופפו סביבם אנשים.

כל אחד מפה יכול להיות

אדם שיצטופפו סביבו אנשים, אם הוא יוכיח את עצמו בשטח.

כמובן שאתם,

יש לכם בעיה קצת, לא תוכלו לעשות כל מיני אותות ומופתים וכל מיני בלופים,

אבל האמת מספיקה בשביל לעורר בני אדם.

כשהזמינו אותי בפעמים הראשונות

לשכונת התקווה לתת דרשות,

בהתחלה, בהתחלה, כשעוד הייתי עם אופניים,

אז

שאלו אותי מה לכתוב במודעה, אם לכתוב הרב אמנון יצחק.

אמרתי, אני לא רב, אז אתה לא יכול לשקר.

אתה לא יכול לכתוב הרב אמנון יצחק. אז הוא אמר, אז אם אני אכתוב אמנון יצחק, מי יבוא?

אמרתי לו, אל תדאג, אתה תכתוב אמנון יצחק,

ויבואו ימים שיבואו, אל תדאג, אתה תעשה.

וככה עשינו.

ובאו.

באו, לא הרבה כמובן,

ולאט לאט זה נהיה יותר ויותר ויותר.

עשינו כל מיני פטנטים גם,

עשינו מודעות

מה יקרה בשנת כך וכך,

כל מיני שאלות שמפריעות בדרך כלל לאנשים במודעה. אם אתה רוצה תשובות בחינם, במקום כך וכך, בשעה כך וכך,

תוכל לקבל את זה. התחילו להגיע אנשים.

אתה יכול לענות לי על השאלה מס' 2 שהייתה במודעה? אתה יכול לענות לי?

וככה היינו תופסים אנשים ומדברים איתם, שוחחים,

ולאט לאט ככה מעוררים אותם ואחר כך נהיה הרצאות, וכשאתה עובד באזור מסוים זה יותר קל, כי יוצאת שמועה.

מתחיל שיעור, אם העברת אותו טוב,

מביאים עוד שניים.

עוד יותר טוב,

מביאים עוד כמה, ונהיה שיעור מגובש, ואחר כך יוצא שמועו לסביבה וכו' וכו'.

עכשיו,

לא צריך אפילו לבטל את האחרים.

אם אתה בולט בעצמך, ממילא מתבטלים מסביבך.

ולא צריך להיכנס למלחמות, כי בדרך כלל קשה לנצח בהן, כי לא תמיד יכולים

להוכיח את הדברים, ויכול להיות שבן אדם גם יפרוש לגמרי.

כמובן שאם זה בא באממה שהוא בעייתי,

וגדולי החכמים אומרים שצריך להזהיר מפניו,

אז זה צריך לעשות, כמו שאומרים, להזהיר מכל דבר אחר.

אבל אם זה לא כזה,

ורק הוא מצליח, אם הוא לא מושך אותם דברים אסורים או דברים מוזרים,

אז בסדר, מי ששם זה שם, אבל עדיין יש הרבה בחוץ.

הוא לא מחזיק את כל המקומות.

אז צריך להשתדל.

הוקרה זה נכון.

אנשים לא יודעים להעריך תורה ממש,

וגם לא יודעים להעריך אברכים,

ובפרט בגלל שלא מדברים על האברכים תמיד טוב, כאילו.

ואני מאמין שאתם נתקלים בכל השאלות שאתם בלוויזיה שמעוררת, ושל הרדיו וכו', ושל הרחוב.

אבל כשבא בן אדם עם האמת ומציג אותה כמו שצריך,

אז בוודאי שהוא יכול להשפיע, ובעיקר

עם הרבה חן ואהבה.

זה הקסם הגדול, חן ואהבה, לפתוח את הלבבות. כשהלב נפתח,

אפשר להכניס הרבה דברים טובים.

כן, שאלה נוספת.

יש הרבה שאלות שנתקלים בהן בביקורי-בית,

ושתי השאלות העיקריות הן שבדרך כלל הן הנושא של צבא והנושא של עבודה.

למה אתם לא הולכים לצבא ולמה אתם לא עובדים?

האם יש בקצרה תשובות על השאלות האלה

כשיספקו את אותו אדם חילוני שמקשב עליהם?

קודם כול, ככלל,

זה קשה מאוד לענות בתשובה אחת לכולם, משום שזה משתנה לפי השואל, לפי רצינות השואל,

לפי הרקע שלו.

החינוך שלו, הסביבה שלו, וכו'.

אבל אדם רוכש בזה במשך הזמן ניסיון,

ויודע איפה צריך לקצר ואיפה צריך להאריך.

בעניין צבא, למה אנחנו לא הולכים לצבא? כי אנחנו בחרנו בדרך של לימוד תורה,

שהדבר הזה הוא דבר חשוב מאוד

לעם ישראל,

ולפי הרב קוק,

זו המעלה הראשונה לפני הלוחמים בקו.

זה לא ידעת.

אז בדרך כלל מתקילים כאילו שהמזרחים משלבים כך וכך,

אבל צריך לדעת שהרב קוק אמר בעצמו

שאלה שהם לומדים

הם הקו הראשון בעם ישראל.

הוא אומר שאלה שיכולים ללמוד ולא לומדים,

אז המצב שלהם גרוע.

והוא מביא אפילו את אברהם אבינו שנענש,

שעשה אנגריה בתלמידי חכמים,

כשהוא יצא להציל את לוט.

אז מכל מקום צריך ללמוד את החומר הזה ולדעת איך

להסביר.

בכל מקום יש אנשים שלומדים ורק לומדים.

אז גם בחילוניות יש אנשים שלומדים באקדמיה

והולכים למדעים והולכים לכל מיני דברים,

וחלק מהם משוחררים,

בגלל שהמשימות הן נקראות לאומיות.

יש אפילו שחקני כדורגל שהם בנבחרת,

שהם פטורים.

למה? כי אתה מבין, זה גאווה של המדינה.

אז יש כל מיני מושגים כאלה ואחרים, ואנשים מבינים את זה.

אבל בגלל שהדביקו לחרדים כאילו פרזיטים וחיים על חשבון הקופה הציבורית וכו' וכו',

אז אתה צריך להצטדק.

אתה לא צריך להצטדק.

אתה צריך להגיד בגאון,

אני מחזיק אותך, לא אתה אותי,

ואתה קיים בזכותי.

עד לפני 150 שנה כל המנהיגות היהודית שהייתה בעולם

היו גדולי תורה וראשי ישיבות.

לא היו מנהיגים רוחניים.

אז מי העביר 3,300 שנה בלי צבא מסודר,

את עם ישראל עד עכשיו,

גדולי התורה שהיו בכל הדורות.

אז צריכים לדעת את העובדות האלה.

אז לכן צריך לדעת

שהחוסן האמיתי שלנו זה ייצור הזכויות שאנחנו מייצרים בעם ישראל.

בלעדי זאת אנחנו לא נבדלים מעם אחר.

אז למה צריך עם קטן

אם אפשר לקחת את הסינים?

אם לא התורה שיש לנו אנחנו לא שונים משום עם ואומה.

במה אנחנו שונים מכל האומות?

אין אומה זו אומה אלא בתורותיה,

תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כמו שאומר רבנו סעדיה גאון.

אז זאת אומרת, עצם האומה הישראלית

זה רק בזכות התורה.

ואין עוד אומה כזאת.

ואנחנו גם בני משפחה.

אנחנו בני ישראל, אנחנו אחים.

כל ישראל אחים.

כי השבטים היו אחים.

12 שבטים, ומהם נהיה עם ישראל.

האמריקאים הם לא אחים,

בסינים הם לא אחים,

והודים הם לא אחים.

אין עם שהוא כמו שלנו, אנחנו משפחה.

והמשפחה הזאת התחייבה במעמד הר סיני

לקיים את התורה ומצוותיה.

אז אנחנו אלה שמחזיקים את עם ישראל על-פי מקורו, מהותו ותכליתו.

והשאר הם עריקים.

אז אתה צריך לדעת שאתה בעצם

הלוחם בקו

ובחזית ומייצר זכויות כל הזמן.

זה הנקודה של הצבא, מספיק.

עבודה,

למה אתם לא עובדים?

למה עורכי-דין לא עובדים?

למה שופטים לא עובדים?

אברך

זה כמו עורך-דין.

ושופט זה כמו דיין.

ואם אנחנו לא עובדים, גם הם לא עובדים.

מאיפה השופט מקבל כסף?

מהמדינה.

מאיפה אתה מקבל כסף? מהמדינה.

מה לא טוב.

אז אתם המאגר האנושי הגדול של שופטים בישראל.

זו הפרשה שלנו.

שופטים ושוטרים, תיתן לך בכל שעריך.

צריך שופטים, שופטי התורה.

צריך בתי-דינים.

אחד אמר לי,

בשביל מה אתם צריכים ללמוד,

ללמוד, ללמוד, ללמוד?

כל הזמן ללמוד, ללמוד.

אמרתי לו, אם לא יהיו הלומדים האלה,

איך יעשו לך ברית?

בר-מצווה.

חתונה.

חברה קדישא.

איך יהיה לך אוכל כשר לאכול?

מי ישחט?

מי יהיה משגיח?

מי ילמד אותם מה לעשות?

אתה חושב שזה בא מהאוויר? סתם ככה. אחד קם, אמר, אני יודע לשחוט, תביא סכין.

צריכים ללמוד.

זה הקאדר שמחזיק את העם היהודי,

ברוחניותו ובגשמיותו.

וחוץ מזה, זו הבחירה של כל אחד ללמוד או לעבוד

או לא לעשות כלום.

כמה יש בטלנים שלא עובדים בכלל ומקבלים מהמדינה כסף?

פי מאות ממה ש...

פעם התורה

כמה אנשים שהם מסרווי גיוס חילונים גמורים?

25% מכלל האוכלוסייה הישראלית

שהם מצפניסטים, שמאלניסטים וחרטטיסטים

אז זאת אומרת

לא מבין מה הטענה

לכל אחד יש בחירה, אחד החליט ללכת לים היום, אומרים לו מה פתאום במקום לעבוד אתה הולך לים?

ככה אני החלטתי.

ככה אני החלטתי.

אני צריך לנמק למה אני הולך לים?

אתה צריך לנמק למה אתה צריך ללכת ללמוד?

יש דבר יותר מכובד ללמוד?

האדם הכי חשוב שיהיה זה מי שלומד.

איך הגיעו כולם למעלות מסוימות אם לא למדו?

מה רע בללמוד?

אבל שוב פעם, זה בגלל הסטיגמות שהלבישו.

אחד שאל אותי, לדוגמה,

תגיד לי למה אתם לא עומדים בצפירה?

אמרתי לו אני כופר.

אני כופר.

הוא אומר לי מה זה אתה כופר?

אמרתי לו אני כופר בצפירה.

מה זה? איזה תשובה זאת?

אמרתי לו למה אתם שואלים אותך למה אתה לא שומר שבת?

אתה אומר אני כופר.

למה התשובה שלך מתאימה לשבת

ושלי לא מתאימה לצפירה?

מי למדתי ממכם? גם אני כופר.

מותר לכפור.

מה, חייבים להאמין.

זה רק להראות להם

שהשאלות טיפשיות, מה שהם שואלים.

אחד שואל למה אתם לא עומדים בצפירה?

נו,

מה עונים לו?

אנחנו אומרים תהילים. זה מועיד יותר ממה ששורקים במשרוקית. אתה ראית פעם מישהו שאבא שלו נפטר

ששורקים בשבעה?

מאיפה זה בא? מה? גויים.

אז צריך לדעת מה לענות.

אחד שאל אותי פעם,

תגיד לי, אתם לא מתביישים?

אתם לא עומדים בצפירה דקה?

על תלמידי רבי עקיבא אתם שבועות,

שבועות מתאבלים.

ועל כל

אלה שנספו בשואה אתם לא מוכנים לעמוד דקה?

שאלה, לא?

אמרתי לו, אתם לא מתביישים.

אנחנו, בשביל 24,000 תלמידים של רבי עקיבא, שבועות אנחנו מתאבלים.

אתם, בשביל שש מיליון, רק דקה עומדים.

זאת אומרת,

הכה את שיניו, צריך לדעת איך לענות להם.

אבל זה תלוי איך הוא שואל. אם הוא שואל בחוצפה, הוא מקבל תשובה כזאת. אם הוא שואל

בשביל להבין, מסבירים לו. תלוי, כל אחד לפי מה שהוא שואל.

לא כולם שואלים בשביל לקבל באמת תשובה,

בשביל לטעון טענה.

אז אחת כזה,

דוחים אותו בקש גם כן.

אז זה מורכב, אתה מבין?

אבל הפרינציפ שאני מלמד אותך

זה שאתה לא מתנצל בכלל.

על מה אתה מתנצל?

אתה הבן של הקדוש ברוך הוא,

והחלטת לשרת אותו באמונה ולעשות מה שהוא אומר.

אחד, אבא שלו שולח אותו לקנות לו סיגריות, נגיד.

אז הוא צריך להסביר לשכן

למה הוא הולך להבין לאבא שלו סיגריות.

הוא ייתן לו טענות לוגיות למה כדאי לו ללמוד ספר עכשיו.

אז הוא יבטל עכשיו את השליחות של אבא שלו?

אבא שלי שלח אותי לעולם הזה לעשות מטרה מסוימת,

ואני ממלא את הייעוד הזה.

אתה לא מאמין?

זה בשך.

זו הבעיה שלך.

אתה רוצה להאמין?

אני אסביר לך.

אתה רוצה להבין?

אני אסביר לך.

אתה רוצה לקנטר?

גם אני יודע.

מה שאתה רוצה.

יואו?

כן.

כן?

תן לו בבקשה מיקרופון.

תלוי בצלם.

העניין שהרב דיבר עליו, על כל המציאות הזאת של ככל שאדם מקבל על עצמו יותר מטלות או מרחיב את אפיקי העשייה שלו,

ככל שאדם מרחיב את אפיקי העשייה שלו,

אז הוא מקבל גם כן סייעתא דשמיא.

בסדר, לא להקטין מאף כבודו של כל אדם שיושב פה, אבל

אף אחד מאיתנו,

מבחינת ההיקף הידיעתי שלו בתורה,

הוא לא נושק לעוצמה שיש לרב חיים קניאבסקי או למופת הדור הרב עובדיה.

ואחרי הכל הוא צריך ללכת עם התורה שהוא למד ולהפיץ אותה.

אבל יש עוד איזה מצב מסוים שראיתי אצל אנשים מסוימים, שחוץ מעניין של עצם המדרש שהם יודעים,

יש להם עוד כריזמה.

זאת אומרת,

יש כריזמה בנוסף למציאות

הידיעות שנמצאים אצלהם בכיס לגבי עניין של תלמוד התורה שהם למדו.

האם יש איזה אדם שהוא עכשיו רוצה לפעול בקהילה שלו, רוצה לסחוב אחריו אנשים,

או רוצה לעשות פעולה של זיכוי הרבים כלל-ארצית,

האם

קוראים לזה פשקווילים,

המחאות הציבוריות שלו,

התורה שהוא מוציא החוצה,

היא קשורה באופן כזה או אחר לצעדים מסוימים שהוא עושה כלפי חוץ, כלפי אנשים,

ודרך זה הוא יכול לסחוב אחריו או לעורר איזה עניין ציבורי מסוים,

שיסחוב אליו אנשים.

האם יש איזה צד מסוים שהוא צריך לעבוד גם באפיק הזה,

אם יש לו את זה,

והוא יכול לעשות את זה,

או שעדיין להידבק לעניין של לבוא ולהוציא את התורה שלו, שהוא יודע?

במקרים מסוימים הידיעות הן לא הכי חזקות,

המדרשים הם לא הכי קוסמים לאוזן,

כמו המחאות הציבוריות למיניהן, או דברים כאלה ואחרים.

יש פה ערבוב תחומים.

למה?

הרבה לא הבינו פה את הנושא של הפצ'קווידים.

אה, בסדר, אפשר להסביר.

אז תסביר, שאנשים שצופים בנו גם יבינו.

בדיוק מה הנקודה שצריך להסביר?

רק את המילה עצמה?

לא,

אמרת שאדם בשביל להביא אנשים עושה פורענות של פצ'קווינים. אז עוד פעם, אני אחזור על השאלה בצורה יותר מומשפת. לא, לא, השאלה היא בסדר, רק הפצ'קווינים, מה זה? כן, אדם שרוצה לעבוד על עניין כזה או אחר, רוצה להקים איזה חוג בית, איזה שיעור,

אז עכשיו יש איזו מציאות מסוימת שהוא בסדר,

הוא לא יודע להוציא כרכים של אלקוט יוסף או כרכים של דרך אמונה.

יש לו איזה עניין של כריזמה ביד, הוא יודע לעבוד איתה.

הוא רוצה לסחוב עוד אנשים לשיעור

דרך מחאה ציבורית מסוימת שהם עושים על איזה מקום מסוים, על איזה עסק מסוים בקהילה. איך מחאה? תביא אנשים, לא הבנתי.

אנשים לא מבינים, מה הקשר של מחאה בשביל להביא אנשים להשלים את הפער שיש בינם?

אני סתם נתתי את המחאה בתור דוגמה.

דוגמה לא טובה, תביא טובה.

העניין הוא שאני שואל עוד פעם,

האם זה דרך שהיא מקובלת?

זה דרך ש... אפשר לדבר בשפה ברורה מה אתה רוצה?

לא, לא, לא, זו השאלה. אבל השאלה, המחאה, מה תביא? לא הבנתי.

אני שואל, אם יש אפשרות... תן דוגמה. אם יש אפשרות של בן אדם שהוא עכשיו רוצה לעשות...

בוא נדבר עליך.

אתה רוצה לעשות מה?

כן. אני רוצה

לגרום לאנשים לאכול אוכל כשר.

נו, אז מה?

אז אני דרך אלון השבת שמופץ בעיר נס ציונה. אז תכתוב שכל האוכל שבעולם לא כשר, חוץ ממה שאתה מציע, אצלך בשיעור.

זה מה שאתה מתכוון? לא,

זה לא מספיק מעניין אנשים.

אז מה תעשה?

אז מה תעשה?

אפשר לעשות איזה קנץ'. מחאה, איזה קנץ'. נו, תראה לי.

מה?

לתפוס איזה עניין.

מה?

מה? מה? בכל מקרה לגופו, צריך לעשות כל מיני עניינים. מה? מה? מה? מה?

אם אנחנו נלך לנקודת הבחירה הזאת, אז

צריך לראות מה קורה שם כדי לתפוס שם כל מיני עניינים שדווקא כן יאירו עניין מסוים אצל הציבור ויגרמו לו... תגיד דוגמה מעשית.

יש את העניין, לא יודע, אפשר אולי לקחת את העניין של האינטרנט, כי זה משהו שאפשר... שמה תגיד?

תכתוב בעלון שבת מה?

שדווקא יש, כי אין מצב מסוים של...

וככה אנשים התעניינו את זה עם... הבינו אותי מההתחלה, אני חושב.

הבינו, ישר הביאו, ישר הבנתי.

וזה משהו מלכלוך מעניין, וככה אנשים התעניינו בכשרויות איפה יש פדיחה, איפה אין. אני לא הבנתי מימי שהם לכלוך, אפשר להביא דברים טובים. אפשר להגן אנשים עם לכלוך, אתה רואה פי עיתונים.

אם הם לא לומדים, לכן אנשים קולאים אותם. אתה מותג קינפליקט גב וברתי. כן, כן.

כן, כן.

כן, הבנתי, הבנתי, הבנתי, הבנתי,

הבנתי, הבנתי,

הבנתי.

אבל לא הבנתי, למה לא הבנתי?

איך יכולה לעלות סברה כזאת בכלל,

שמלכלוך אפשר לקרב לאמת?

מבלוף אפשר להביא את האמת.

איך אפשר?

זה בלוף.

זה בלוף.

עם טריקים ושטיקים.

אי-אפשר לעשות תורה. המילה לכלום היא מוזמת, לא התכוונתי. לא משנה עכשיו המילה שלך, אני מדבר עכשיו על הפרינציפ.

לא צריך לעורר מה שלא מתעוררים אליו באמת.

אנשים מחפשים היום אמת.

נכון שאנשים נמשכים לסקופים ובלאגנים וקטטות ומחלוקות, נכון שמתעניינים,

אבל מי שרוצה לקרב לאמת

צריך להיות דבוק לאמת,

שלא ייתפס פעם אחת לא באמת.

אז לכן, אם יובן שכל המטרה היתה כזאת או אחרת,

הוא יפסיד את הבן-אדם שמחפש אמת.

מי שחיפש

קטטות אז הוא יבוא,

ואם הוא ישמע עוד קטטה הוא עוד פעם יבוא,

ועוד קטטה הוא עוד פעם יבוא.

מזה לא תוציא איש אמת.

אם אתה רוצה להצליח,

אתה צריך להיות איש אמת. אין לך מה למכור?

אין דבר כזה.

אפילו אם אתה יודע מדרש אחד,

אתה יכול לעשות איתו פרנסה ולהחזיר אלפים רבים בתשובה ממדרש אחד.

אם תלמד לספר אותו, אם תשפר את עצמך, אם תראה את התגובות של האנשים, איך מגיבים,

תמיד תוכל לשפר את עצמך,

ועם מדרש אחד-אחד אפשר להפוך את כל העולם כולו.

אתם שומעים מה אני מדבר? לא צריך לדעת

עד איפה שאתם חושבים, ולא צריך שום דבר. צריך בסך הכול

לקחת את האמת הידועה לך,

שהיא ברורה לך,

ואתה להכניס לאחרים.

אבל מה הבעיה?

הבעיה היא שאנשים לא חיים את האמת שהם רוצים להעניק לשני.

הם מכירים את האמת,

אבל לא חיים אותה כך.

אדם שחי מצב מסוים, מרגישים את זה עליו.

זאת אומרת,

אמא,

לא כל אמא היא דרשנית,

נכון?

אבל אמא שמבינה שזרקו את הבן שלה מתלמוד תורה או מאיזשהו מקום, והחליטה ללכת ולדבר על ליבו של המחנך,

של המלמד או משהו,

וואווה איך היא יודעת לדבר.

למה היא פתאום יודעת לדבר? היא הכינה דרשה?

לא.

היא אומרת מה שיש לה בפנים, הבן שלה חשוב לה,

היא יודעת שהוא לא יכול להסתובב ברחובות,

חייבים להחזיק אותו,

אין עצה אחרת,

אין לה מקום אחר,

והיא תשב שם עד שהיא תדאג להכניס את הילד הזה במקום הזה.

אז רואים שמה שנמצא אצל האדם בפנים

יכול לעבור גם לצד השני. לא בכדי אמרו חכמים,

דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב.

אפשר לשאול עוד שאלה? כן.

כולנו יודעים, כל הרווחים יודעים, מי שעוסק בקירור,

עוסק המון שנים,

מי שעוסק המון שנים, לא על כל שאלה יש תשובה.

לא לכל אחד יש, כי האינפורמציה שנמצאת קצת ביד,

זו יותר האינפורמציה שהרב משיג דרך המון מקורות

כדי לענות גם בצורה של מי שמתחכם לענות בהתחכמות.

אני שואל,

הרב מקודם אמר שצריך הרבה חיוך בכם בשביל לעשות קירור.

האם לכל דבר צריכים לענות תשובה?

או שבעצם הרב אומר שהמהות של הקירור הוא החיוך,

וההתנהגות,

והדרך ארץ, והדוגמה האישית, מה שראו, בדיוק כנראה ליהודי הזה,

לא, כמו שהרב התבטא,

שלא מעבירים תורה דרך צינור של שירותים,

משהו כזה.

קיצורו של דבר,

לא על הכול יש תשובה, אתה צודק.

אבל גם להגיד לא יודע תשובה, זה גם תשובה.

דבר נוסף,

מה שלא יודעים צריך להשלים.

ואם אדם באמת יודע שזה הפרויקט שלו, אז הוא צריך להשלים.

ואם אין לו את הכלים ואת היכולות,

אז הוא פונה לכאלה שיש להם.

כמו שאם אנחנו יודעים איזה הלכה, אז הולכים לפוסק.

אז אם לא יודעים משהו בתחום מסוים, הולכים למומחה.

אבל בסופו של דבר שאלות הן, לא שאלות של כי הוא רוצה לדעת ידיעה. אז אמרתי.

יש לו מפרטים, יש לו מקרדים.

אם הוא שואל, זה היה תמונות על אמונה. יש דברים.

הכול זה תלוי

באדם שמטפל.

אם יש לו הבחנה שהבן אדם מהתל בו,

אז הוא צריך לדעת איך נוקטים מצב כזה.

אם הוא מבין ששואל אמיתי,

אז הוא צריך להשתדל לענות, ומה שהוא לא יודע, הוא אומר לו, אני אשיב לך תשובה.

תן לי טלפון, אני אחזור אליך.

אני אתן לך דוגמא.

בבקשה.

דוגמא, אני שואל שאלה בעצם, איך זה שחיים,

הוא נאי על נוער וחד ודברים להם. אבל הוא שואל שאלה בידיעה, בלימוד.

כן. אם הוא יישב וללמד, הרי הוא ידע את זה פעם אחת. כן. האם הוא ייכנס גם לפרטים האלה, לענות גם לתשובות האלה, או לענות תשובות מהותיות שבזה הרבה יהודי יתכוון? זה אני מתכוון. הוא כבר שאל, אז מה חשבת שתענה לו? לא. להתפדל לענות לו, כן.

תענה לי.

כן. הוא שאל עכשיו,

מה אתה מתכוון לענות לו? צריך להסביר לו.

לכל דבר יש שתי משמעויות.

אפשר לדרוש לגנאי ולהסביר לו למה זה הגיע.

אני שואל אותך שאלה עכשיו.

שמעתי את השיעור שנאמר,

ואני שואל אותך שאלה,

איך יכולים להגיד על נוח גנאי?

מה אתה עונה?

כלפי דורו,

הוא היה נקרא שבח, אם הוא היה בדורו של אברהם אבינו,

יכול להיות שהוא היה פחות חשוב. לא שזה גנאי,

הגנאי הוא יחסי.

אם הוא היה בדורו באמת היה צדיק גדול, גם הדבר הזה מודה.

גם זה שדורש לגנאי אומר, שמעתי.

אז למה אתה חשבת שזו תהיה בעיה להסביר לו? לא, לא. אפשר להסביר את השאלה. אמרתי סתם דוגמה.

אני אומר, יש סוגי שאלות שזה פרטים.

אם היהודי הזה ילך וילמד... אם אתה מבין שזה מפריע לו עכשיו,

אז אתה צריך להסביר לו. לא, אני לא אומר להתחמק ממנו בתשובה.

שמעתי. אחד שלא יודע, כל דבר,

אפשר לשלוח אותו לשיעור תורה, ועל-ידי זה הוא יקבל את האינפורמציה.

וזה אולי יהיה קורה צודק. שמעתי.

אם הוא רוצה דברים בריבוי,

לא שאלה מקומית נקודתית,

להרבה זמן ואין את הזמן, אז צריך לענות לו. ואם זה מהסוג הזה, צריך להגיד לו שבשביל זה, אם תרצה, נלמד בפעם אחרת, או שיש שיעור במקום כזה. יש הכוח. או שתיכנס למקום כזה. יש הכוח. לא, תהיה בריא.

רגע, רצו פה.

לא צריך לעמוד.

צלם אותי.

ברוך השם, פה כידוע באמת עוסקים בקירוב, משתדלים.

הרב עוסק בזה עם הרבה חן והרבה הומור,

וגם עם הרבה פרסומת, להביא אנשים להרצאות שלו,

להוציא אנשים מהבתים עם הרבה מודעות, הרבה רעש טוב וחיובי,

עם האתר באינטרנט וכל הדברים האלו.

יש לי שאלה שמטרידה אותי לגבי הרוב הדומה, מה שנקרא. אנשים תקועים בבתים עם הטלוויזיה, או שקוראים לזה הטמבלוויזיה,

ואלה אנשים שקשה מאוד לחדור אליהם.

עושים פרסומת להרצאה של רב מסוים שמגיע,

לא משנה איזשהו רב, באיזשהו קנה מידה,

מי שבא, בא.

ברוך השם. אבל יש המון אנשים טובים

שפשוט תקועים מול המסכים,

אנשים שתקועים ואי-אפשר להוציא אותם.

מה עושים עם הציבור הזה?

תראה, קודם כול,

צריך לשמוח שבמשך השלושים שנה האחרונות יש מיליון וחצי

בעלי תשובה

וגם הם היו תקועים על המסכים ובמגרשי הכדורגל ובכל המקומות

ואיתם יותר קל היום גם כן בכל המשפחות להגיע משום שכמעט אין בית היום שאין שייכות לבעל תשובה

אז גם כולם מסביב פחות או יותר טעמו וכמעט ואין היום מקום

בשיעור גודל סביר שאין בו איזה כולל או איזה שיעורים או איזה בית כנסת או איזה רבנים או זה מרצי

כמעט ואין כבר בכל הארץ.

כשאנחנו התחלנו בהתחלה היה שממה.

ובכל אופן, הנה אתה רואה שזה מתרבה.

אני בשביל זה עושה

דיסקים,

ודיסקים חילקנו עד היום כ-20 מיליון.

אבל זה עשה את התשתית לכולם.

כולם מתפרנסים מזה.

כי היום אין כבר את השאלות שהיו בהתחלה כששאלו אותי.

היו שאלות שהיית צריך להתחיל מא' ב' של א' ב' של א' ב'.

היית יכול לתקע רק על מציאות הבורא יום שלם.

לא מבינים מה אתה מדבר בכלל.

אין מושגים בכלל.

שלא לדבר על נבואות שהתגשמו ועל הוכחות ועל מדע מול תורה וכל מיני נושאים שהיום זה כבר פאסה כמעט ברוב המקומות,

חוץ מאלה שלכודים בבתים ולא יראו ולא שמעו כלום.

אז שם עדיין זה יכול להיות ובמחוזות כאלה שלא מעוניינים לשמוע.

אבל סך הציבור הישראלי היום מכיר, יודע הכול.

רוב הבעיות היום בהרצאות שלי זה הקושי לחזור בתשובה.

בעיות משפחתיות, חברה, עבודה,

עניינים כאלה, כמעט

ולא מתעוררות שאלות מהותיות אמיתיות.

אני מגיע להרצאות,

אני נותן דרשות מהסוג הזה ששמעתם פה

כבר כמה שנים.

לא מדבר על תשובה, בכלל לא מדבר על תשובה.

מדבר רק מפרשת השבוע בנושאים מוסריים כאלה כבדים,

מפרק אותם,

ואחרי זה אומר שאלות ותשובות.

מה ששואלים בדרך כלל זה לא על עצם התשובה,

ואנשים חוזרים בתשובה.

זאת אומרת, זה לא משנה מה אתה אומר בעצם.

אם יש לך סייעתא דשמיא, הקדוש ברוך הוא

עושה את הקודש.

אבל אתה צריך להגיע למצב שתהיה כלי כזה.

כלי כזה נעשה מעצם זה שהוא מתמסר לקדוש ברוך הוא.

אני לא הכנתי מערכות שיעורים אף פעם,

לא הכנתי, לא למדתי קורסים למרצים,

לא עשיתי שום הכנה לפעולות שאני עושה.

הלכתי, אני, עם עצמי, מה שיש לי בראש שלמדתי,

ועם זה דיברתי.

לא הייתי מדבר כמו שהיום אני מדבר.

מי שישמע את ההרצאות שלי הראשונות, הייתי מדבר בקצב של מג.

טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה.

מהירות, מהירות וחומר, חומר, חומר, חומר, חומר, בלי הפסקה.

ואם מישהו היה נלחם או משהו, חבל על הזמן מה הייתי עושה לו.

היום אני מתון, מה חייך, יש לי זמן,

ועם זה גומרים את כל הסיפור. זאת אומרת, זה לא משנה.

אתה מדבר ככה או ככה. אם אתה בטוח בעצמך,

אתה יודע שאתה באמת באמת,

אין לך שום חשש שתשאל מה שאתה רוצה, הכול, אין שום בעיה.

אתה לא חייב לדעת הכול.

גם רופא לא יודע הכול.

גם פרופסור לא יודע הכול.

גם שופט לא יודע הכול.

גם ראש הממשלה לא יודע הכול.

זאת אומרת, אף אחד לא יודע הכול.

אבל אם מה שאתה יודע זה מספיק לך ששכנע את עצמך להיות אתה,

למה זה לא מספיק בשביל לשכנע את ההוא?

כמובן שאתה לא בחזקת טיפש.

אז אם אתה יודע מה אתה עושה ולמה אתה עושה, זה לא בעיה. גם שכנע את השני.

עקבת מישהו?

הייתה לך סיבה.

אם הסיבה מוצדקת, אז תשכנע גם אחרים. אם היא לא מוצדקת, לא יעזור לך כלום.

אז לכן צריך לדעת,

אנשים, לעורר מבטים

צריך תחבולות אמיתיות.

זאת אומרת, קודם כול, אני חושב,

צריך לעשות הקדמה ולחלק. פעם עשיתי עם בעלז

מבצע ברמת אשכול,

בהנחייתו ובהסכמתו של הרב, של הרבן בעלז.

חילקנו 12 קלטות טייפ שלי.

חסידי בעלז, פעם ראשונה בהיסטוריה יצאו למבצע

בתוך מכוניות וחילקו,

זה נקרא פגז קומפוט.

12 קלטות שמכסות פחות או יותר את כל הנוסעים.

הם דפקו בדלתות ורק מסרו

ושלום והלכו.

אחרי שהם גמרו את כל הסביבה,

חזרו אחרי שבועיים עוד פעם.

האם הם נהנו? לא נהנו. צלצלו לבתים, שאלו האם רוצים לדעת יותר, האם רוצים משהו, רוצים לשמוע.

וכבר אחרי הסבב הראשון

היו כ-40 נשים שהסכימו ללכת למקווה,

והיו אנשים שרצו שיעורים, והיו ככה וככה צוהר.

התחיל להתקדם.

אז זאת אומרת, אם עושים ריכוך,

זה יותר קל.

אבל אם אתה דופק ואתה אומר לו, והוא בדיוק תקוע באמצע סדרה או באיזה תוכנית או אני לא יודע מה,

אז הוא אומר לך, סליחה, לא עכשיו, תבוא פעם אחרת, נעשה שלום, תיק, סוגר.

אבל אם עשית הכנה והוא יודע שהוא קיבל ממך מתנה

ונוצר קשר

ואפשר לעשות מודעות על הלוח מודעות

ולכתוב שמישהו מעוניין בעוד חומרים דומים שחולקו כאן בחינם, יפנה לטלפון כך וכך

וכן הלאה, יהיה יותר קל.

אבל אם כבר דפקת ומישהו פתח את הדלת,

אתה צריך לדעת מה אתה רוצה להגיד לו,

ואתה צריך לצפות לכל התשובות

שהוא יענה לך בשביל שתוכן להשיב.

אני לא מתכוון לגזול מזמנך,

אם אפשר רק דבר קטן,

אני יודע שאתה ודאי עסוק,

אבל אולי לכאן לתאם

לזמן אחר,

העיקר לא לצאת משם בחזרה עם טריקת דלת, עם קשר מסוים.

אז שוב פעם, צריך איזו מערכה שמכינים, בודקים.

למרות שאני לא הכי חסיד של לדפוק בדלתות

וללכת לבתים בהפתעה,

כמו שאני, אם היו דופקים לי בדלת ופתאום אומרים לי, סליחה, אפשר להיכנס אליך קצת לשבת, רוצה לדבר איתך באיזה נושא פה ושם,

מסתבר שלא היה לי את הזמן.

ואני מאמין שיש כאלה שאין להם את הזמן,

אפילו אם יש להם רצון וכל מיני דברים כאלה.

אבל עם הכנה,

בכל אופן יש לאנשים הכרת הטוב,

כשהם מקבלים משהו,

כשנודע להם ממי הם מקבלים, כשהוא יוצר את הקשר,

כשהוא נותן את המתנה,

יותר קל בהרבה.

תראו, אם תוכלו לאמץ את זה דרך הגורמים האחראיים,

הנה מה טוב.

כן, פה שאלה.

יש לי שתי שאלות לשאול את הרב.

דבר ראשון,

הרבה פעמים נגרם מצב שהצלחנו לחזק יותר את הבעל, להתחיל להתחזק יותר, לשמור מצוות,

אבל נגרם מצב שהאשה רחוקה מאוד ממנו.

ושואלים מה אנחנו עושים בכזה מצב, האם להמשיך לחיות ביחד.

או שהוא אומר לי, נגיד, שהיא מדליקה טלוויזיה בשבת, והוא לא יכול להמשיך לחיות אתה.

מה אפשר לעשות בכזה מצב?

דבר שני,

הרבה פעמים אנחנו מתחילים להחזיר מישהו בתשובה,

והשאלה היא, אנחנו מסתפקים במה ללמוד אתו.

האם נתחיל ללמוד אתו משנה,

או גמרא,

או נגיד ללמוד, לדבר איתו, לספר לו סיפורים או דברים מעניינים על פרשת שבוע, מה הדבר הכי טוב להתחיל ללמוד עם אדם שמתחיל לחזור בתשובה?

אחד הדברים שאנחנו ניסינו והצלחנו זה שעורי גמרא עם שאלות,

כמו שעושים בארגון שופר.

לוקחים שאלה

ושואלים את היהודי הזה, מה אתה אומר אם יקרה מקרה כזה וכזה וכזה?

ואז כמובן שהוא אומר את דעתו,

כל אחד יש לו סברה.

ואז אומרים לו, ולמה לא תגיד ככה?

אז הוא אומר, ככה וככה, ואם תגיד ככה?

אפשר להגיד ככה.

מה אתה אומר? וככה אתה מעניין אותו והופך לו את הסברות ימינה ושמאלה.

ואחרי זה אתה אומר, ומעניין אותך באמת מה התשובה.

אתה חושב שאמרת את התשובה?

איזה תשובה נראית לך?

הוא יהיה סקרן.

ויש לאדם את העניין של הניצוח, שהוא רוצה לראות אם הוא צדק או לא צדק.

אז אתה אומר לו,

תראה, כל תשובה שתגיד יכולה להיות טובה,

אבל היא צריכה להיות אמיתית.

ואמת,

זה מה שהתורה אומרת.

אז בוא נראה מה התורה אומרת, מה הקדוש ברוך הוא אומר.

אתה רוצה ללמוד את זה?

בבקשה.

הנה,

זה תלוי בשלוש סוגיות בגמרא, אחת בנושא זה, זה, זה.

בוא, אתה רוצה, נשב

חצי שעה

ואנחנו נפרק את זה.

ומתחיל ללמוד אותו ככה, תוך כדי כך, הוא רוזר, ובסוף מה קרה?

עכשיו תגיד אתה,

לאור הסוגיה, מה הדין,

ואז הוא יגיד מה שיגיד, יכוון או לא יכוון,

תכוון אותו, תטה אותו, עד שהוא יגיע לנקודה הוא יהיה מאושר.

את הקטע הזה,

אתה אומר לו, אתה יודע מה עשית עכשיו?

אתה למדת את החומר הכי קשה,

תראה תוך פרק זמן קצר.

היית מאמין בחיים שלך שאתה תדע ללמוד גמרא?

והנה אתה למדת את זה עכשיו בקלי קלות.

השאלה הבאה שלנו תהיה לפעם הבאה,

כך וכך וכך וכך.

תחשוב לבד מה אתה רוצה, ניפגש בעוד כמה זמן.

אני חושב ששאלות מהסוג הזה,

ויש כאלה מוכנות, אם אתם רוצים, בארגון שופר.

אפשר לעשות.

לא ראינו בן אדם אחד שלא התעניין.

ומגיעים

לסופי שבוע אנשים שלפעמים לא נגעו בגמרא בכלל.

ושואלים את כולם, אז כששואלים את כולם, כולם מצביעים, כולם רוצים להגיד את דעתם.

ואז עושים ויכוחים, אם זה בציבור, אז עושים ויכוחים.

בוא, אתה תהיה ראובן ואתה שמעון. נו, תענה לו, תגיד, מה הוא אומר?

והוא טוען את הטענה, והוא אומר את הטענה, נהיה בלאגן.

ואחרי זה יושבים ולומדים עם אברכים.

ואחרי זה יושבים ולומדים את הסוגיות.

שולחן מנצח, מי ידע את התשובה?

ואתה יודע, כמו שצריך, זה עובד ונפלא.

יושבים לפעמים שעה וחצי, שעתיים, ולא מרגישים בזמן בכלל.

שאלה ראשונה שלך, אם האישה גם לא רוצה, האישה, אם היא לא רוצה והבעל כן רוצה,

וצריך לשאול את הבעל עד כמה היא כזאת קשה גם בחיי היום-יום,

מה הרקע שלה, למה היא לא רוצה,

האם יש לה טראומה,

היא אנטי, האם בבית, האם פה. צריך להבין את השורש של האישה,

למצוא איפה הנקודה שצריך. אולי בגלל שהוא עשה צעד לפניה בלי להתייעץ, אולי הוא קבע לה זה, אולי הוא כופה עליה,

אולי הוא מכריח אותה, אומר לה, טעינו, תעשי.

זה מורכב, אי אפשר לתת תשובה אחת.

צריך להבין, אבל צריך להבין, אישה,

לאישה.

זאת אומרת, בפעם הבאה שבאים,

אתה צריך להביא אישה שיודעת לדבר,

מתוך כדי היא תדבר איתה גם כן, תשאל אותה, מה פה, שם,

איך בעליך מתקדם, את נהנית מזה, לא, אני לא סובלת את זה, אני לא יודעת מה הוא עושה, למה הוא עושה את זה,

ואז היא תנסה לדבר איתה על ליבה.

הכול זה עניין של זמן,

לא להתייאש מיהודים

ולא למהר כבר לגרש אותם.

אתה יודע כמה אנשים הרבה שנים המשיכו להדליק את הטלוויזיה ובסוף זרקו אותה?

סבלנות צריך, גם אנחנו לא חזרנו ביום אחד,

לא כל אחד חזר ביום אחד.

כן, יש כל מיני סיפורים, אין סוף סיפורים.

יש גם סיפור כזה, אבל בשביל להחליט ולהכריע צריך דעת תורה,

פוסק,

רב מעלה,

וזו אחריות

על חיי משפחה.

אי-אפשר להתברכת באופן.

כן.

תן לו בקשה פה.

כן, דבר. שלום, אדוני. רציתי לשאול לגבי,

אני גם אברך בוולפסון כמה שנים, הגעתי שנה אחרי החתונה.

עכשיו, אחרי שהילדים גודלים,

האם יש קצת קושי לפעמים בחינוך הילדים בעיר חילונית?

האם אפשר להמשיך, או שעדיף אזור חרדי או לא?

תראה, לפי מה שאני מבין, מקום שאתה תרגיש שיש חלילה קלקול או הפרעה,

אז חייך קודמים.

אבל אם אתה רוצה להיות בטוח,

תציג את השאלה בפני תלמיד חכם כמו הרב קניבסקי, למשל,

תציע לו בדיוק מה אתה אומר.

והוא יגיד לך מה לעשות. מן הסתם, הוא יגיד לך אותו דבר.

הרב והרב, בנוגע לשאלה של גלעד שליט, פעם שמעתי באינטרנט, כאילו, ביוטיוב ראיתי קטע שאם יש לו זכות או אין לו זכות. אתה זוכר את הנושא? כן.

מה השאלה?

אני רוצה כאילו לדעת יותר מה יהיה הסוף, מה יקרה, כאילו.

לא כאילו מה יקרה, כאילו, תשובה על זה.

איזה תשובה?

מה שעניתי שם, התכוונתי דווקא לענות. מה שעניתי שם, לא, האמת, לא שמעתי את כל הקטע.

אז למה הפסקת באמצע?

יש דבר כזה, קוראים לו יצא הרע.

הבנתי. אז זה לא היה מעניין כל כך.

עכשיו יצא הרע עושה לך הפוך.

הוא אומר שזה כן מעניין.

תראה, אני לא יכול לקבוע מה יהיה עם גלעד שליט.

אבל כמו שנראה,

אז הוא צריך זכויות.

וזכויות צריך קודם כול מהבית.

אבל אם הממשלה, נגיד, אם ראש הממשלה או משהו, אם זה היה, נגיד, הילד שלו או מישהו מקרבה של הכנסת, הם בשנייה היו מוציאים אותו.

מן הסתם, כל מי שזה מפריע לו ויש לו את היכולת, פועל יותר.

אבל אני אומר, צריך זכויות

מהבית.

והבית שלו הוא לא בית שמוכן לקבל

עצות מרבנים.

אז ממילא זה קצת קשה.

בדרך כלל אנחנו מצליחים לעזור לאנשים שמוכנים להיכנע לפני הקדוש ברוך הוא.

אבל כשלא נכנעים לפני הקדוש ברוך הוא,

אז מה הסיבה לשינוי?

כן,

שם השאלה בפינה.

שלום. הרב נתן פתרון

לאברך שם לגבי באמת אדם שהוא מתחיל בתשובה, לעשות לו חברותות.

אבל אל תשכח שהוא מחכים.

למשל, שאלה על חנה, למשל,

שהיא באה לקדוש-ברוך-הוא,

והיא אמרה לו שהיא רוצה בן, ואם לא, וכו'. כל הסיפור שם. ואז הגמרא אומרת

שאם היא היתה אישה עקרה, היא מקבלת ילדים.

ואם יש לה ילדים, אז היא מקבלת בנים,

היא מקבלת בנים וכו'.

אז יש שם גם איזה,

אם היה שחורים, לבנים.

איך אתה עונה לו בדיוק שחורים? זה דבר שהוא נמוך?

שהוא פחות?

או לגבי עמרם, עמרם אבי משה,

שהוא גירש את יוכבד?

למה אתה מגיע עד ללבנים ושחורים?

לא, זכרים ונקבות, זה לא אותו דבר. אותו דבר, בסדר. הכול זה אותו דבר.

זה דרגות שקובעת התורה ואומרת שככה הן הדרגות, מה לעשות?

אתה יודע ששחורים לא היו צריכים להיות בכלל?

אתה יודע איך נוצרו השחורים?

מחם. בגלל שהוא עשה מעשה כיעור

אז הוא נתקער.

אז לכן יצאו שחורים.

אז השחורים

זה פגם וזה קללה.

זה דברים ברורים.

אז מה יש להתכסות מזה?

יפה.

ולגביה אמרם אבי משה, הוא הרי גירש אותה.

הבנתי שאחרי שהוא גירש אותה הביאה את אלדד. הוא מדד.

יש מצווה להחזיר גרושתו, אבל אחרי שהיא כבר התחתנה, אין.

אז איך הוא בדיוק החזיר את האבי ואת משה?

אין שאלות על לפני מתן תורה.

נכון, אבל הוא כבר אמר לך, אותו תלמיד מחכים.

אז הוא אומר, אברהם אבינו קיים את הכול,

יעקב אבינו,

אם לבן גרתי, תריה עם מצוות וכו',

אז גם אמרם אמור לדעת את זה.

אז תשאל על אמרם לפני כן איך הוא התחתן עם דודה שלו.

כן, בסדר. בסדר, מה בסדר?

אז מה התשובה?

מה התשובה?

כל החיתונים האלה היו על-פי הסוד.

זאת אומרת, לפי שורש נשמות, היו צריכים להביא תיקונים לעולם.

לכן היה צריך יעקב אבינו להתחתן עם רחל ולאה, שתי אחיות,

וזה סוד רחל ולאה, וזה סוד בקבלה,

וזה עניינים גבוהים שבהתחלה היה מותר, כמו שהאדם הראשון והבל לקין,

הם התחתנו עם החיות התהומות שלהם, בשביל קיום העולם זה מותר.

יש חשבון, בקיצור. החשבון התחיל מההתחלה.

מי רצה פה?

רגע, זה רצה פה.

שלום עליכם.

רציתי לרשות הרב. הרב, בהרבה הרצאות,

הרב בהרבה הרצאות, אנשים באים אליו עם בעיות בבריאות וכדומה,

והרב אומר להם, תקבלו עליכם איזה משהו, והרב עושה ברכה, כולם עונים, אמן,

ואז כמובן אנחנו רואים נסים.

האם אותו אברך שהולך למשפחה, אברך תמים,

גם אם יש בעיות בבריאות וכהנה, אז הוא יכול להגיד למשפחה הזאת, תקבלו עליכם כך וכך דברים,

ומברך אותם, זה גם פועל, כמו שאומרים.

בטח שפועל.

כל מי שאומר דברים של טעם

ומבקש מהצד השני שייכנע לפני הבורא בקיום תורה ומצוות,

ודאי שברכתו תועיל.

כן. ערב טוב.

רציתי לשאול את הרב,

יש הרבה פרקטיקה שחסרה, נראה לי.

חבר'ה, נגיד אני, באופן אישי,

יכול לפעמים להסתובב חצי שעה, ארבעים דקות אפילו.

אתה מסתובב בערב גשום,

ואתה הולך לבית אחד ואומרים לך יש לי אורחים ובעצם אתה מבין שהאורח נמצא על המסך

ובעוד בית אשתו בדיוק לא בבית הוא מקלח את הילדים ואז הבית השלישי והרביעי והעשירי וכן הלאה אתה כבר נראה עם פרצוף שאני לא יודע מה

אין לך כבר אין קריזה ואין זה ובאמת צריך אני חושב זה משהו לתת לבן אדם את הדחיפה הזאת איך אני יכול אחרי שלוש או ארבע בתים שלא הולך לא הולך לא הולך לא הולך כל אחד יש לו תירוצים

וזה וזה וזה איך אתה יכול להיכנס כן בצורה טובה פשוט מאוד

אתה צריך להחליט שמתוך עשר אם נכנסת לאחד זה הצלחה

אז כבר לא תתייאש

כי אם שלוש סגרו לך את הדלת תגיד יש לי עוד שבע זה בסדר

דבר שני תודה רבה אבל דבר שני אבל אם נכנסת לראשון ואתה גם לא רוצה לוותר

והוא אומר לך שיש לו אורחים תגיד לו גם אני אורח

ואם הגעת לשני אם הוא אומר לך שהוא מקלחת את הילדים תשאל אותם אם אפשר לעזור

אתה צריך להיות חינני, אתה צריך להיות חינני אתה צריך להפתיע אותו בעד קו אתה חינני הנכון. בדלת הראשונה והשנייה זה מאוד קל להיות חינני עדיין.

הדלת השלישית והרביעית וה-16 אם לא

הצלחת בשניים הראשונים

סימן שאתה לא חינני.

נחזור הביתה.

איך אני מגיע עכשיו, נגיד, על זה דיברנו אפילו על משפחות שאני כבר בקשר,

מכיר ויודע. בכל אופן, עדיין יש אורחים מדי פעם, יש כל מיני דברים.

אבל לפעמים אני מגיע למשפחות חדשות, דוגמה. יש מצב,

הוא עכשיו מאחורה ישאל אותי איך זה יכול להיות שאני מגיע למצב כזה, ואיך אני לא חינני כביכול. בסדר, יכול להיות, מקבל את כל זה באהבה ולא עונה.

אבל יכול להיות מצב

שאתה עובר רחוב שלם, דלת-דלת, אני מדבר על וילות, לא בניינים,

אתה לא יכול לעשות את זה בערב אחד, דלת-דלת,

וכל אחד עם התירוצים שלו. אין. אתה לא נכנס, אתה לא מצליח אפילו לדחוף את הרגל.

ואם דחפת את הרגל, הורידו לך את כל האצבעות, עכשיו אתה צריך לאסוף אותן מתוך הנעל. אין.

אין. הכול נגמר.

מעלות תרשיחא.

אני במקומך

דופק בדלת

ומספר לו את הסיפור, אומר לו, שמע, הייתי בדירה הקודמת,

אמרו לי ככה,

בדירה הזאת ככה.

עלה בדעתי מה אתה תגיד לי, נראה אם תגיד מה שאני חשבתי.

תודה רבה.

כבוד הרב, ערב טוב וחודש טוב שיהיה לכם.

קודם כול,

שהשם יאריך את ימיך על ממלכתך,

ותזכה ותמשיך את הדרכות הרבים מתוך אהבת ישראל,

בשמחה ובבריאות, בעזרת השם. אמן.

קודם כול, רק תשובה לקודמים אם אפשר, כבוד הרב.

אני כבר 11 שנה בפעילות,

והסתובבתי בקיבוץ דוברת, קיבוץ של השומר הצעיר.

דפקתי שם 300 דלתות,

ומתוך ה-300 יצא שם אחד

שנהיה היום חרדי מימי השער, עם אוכל שרינסים וחזיר וכו' וכו'.

והיום, ברוך השם, לא רק שהוא,

הוא יוצר בעלי תשובה היום. הוא יוצר בעלי תשובה,

אז זה שווה לדפוק 300 דלתות,

ואחד שמניח תפילין ושומר השבת.

אז קודם כול, אני אומר, כל יהודי אומרים, זה לא יהודי, סליחה. ההוא שאחזרת זה שבט.

שבט. בדיוק. שבט. כי הוא יביא ילדים לילדים לילדים.

זה שבט אחד.

זה שבט.

ברוך השם, היום, ברוך השם, הוא גורם לאנשים לחזיר אותו בתשובה ומקרב,

וגם אשתו, והוא עושה שיעורים בתורה בבית שלו. ברוך השם. בואו, אני אלמד אתכם רק משהו, תשמעו.

אם יהיה אחד מכם, שימו לב, אם יהיה אחד מכם

שיצליח להחזיר עשרה יהודים,

עשרה יהודים בתשובה,

ב-25 שנה,

זה טוב או לא טוב?

זה דעתו.

ב-25 שנה.

עכשיו, שימו לב.

אם העשרה האלה

ימשיכו את המשימה

וכל אחד מהם

יעשה עשרה ב-25 שנה.

אז כמה נהיו 100?

אם העשרה האלה

יעשו עשרה ב-25 שנה, זה 1,000,

זה בדור השלישי.

בדור הרביעי זה 10,000. 100,000.

מיליון.

10 מיליון.

100 מיליון.

מיליארד.

כל העולם.

בעשרה דורות,

אתם שומעים איך עשה אברהם אבינו את כל העולם?

עשרה דורות.

אתה יכול בקצב של עשרה ל-25 שנה להפוך את העולם.

אז אל תזלזלו באחד.

ב-30 שנה עשו פה בארץ מיליון וחצי.

אז מה יהיה בדור הבא? אין יותר. נגמר.

נגמר.

כבוד הרב,

נמשיך רק לגבי השאלה. אין לי שאלה, משהו מפוצץ ביותר,

אבל שאלה של הבנה.

מה הכי טוב ללמוד עם נוער שהם חילונים?

הידיעות שלהם ממש אפילו לא בסיסיות.

הספר הוא מוסר שהכי יכול לקרב אותם ולהביא אותם לעבודת הבורא. מה שיכול להיות ברמה שקרוב אותם ושיתקרבו מאוד, משהו שיליב את הנפש שלהם.

אני אסביר לך, זה לא תלוי בספר כמו שזה תלוי במדבר.

אם המדבר

מדבר בהתלהבות, מדבר רהוט,

מדבר מובן,

מדבר אבל מאמין במה שמדבר, מרגישים שהוא מאמין במה שהוא מדבר,

ירצו לשמוע אותו, וזה לא משנה מה הוא יספר.

קודם כול ירצו להישאר בסביבתו, זה כבר הישג גדול.

ואחר כך אפילו לתת להם לשאול שאלות.

מה מטריד אתכם מהשאלות?

ומזה אתה כבר תדע מה סוג הדברים שאתה צריך לענות להם. זאת אומרת, כפי שאדם חי את הדברים, ככה הוא מקים גם לציבור. כן. אם אתה תשב עם בן-אדם ותקבע לו עכשיו בוא נלמד מסילת ישרים,

יכול להיות שהפתיחה לא תתאים לו.

תתחיל אתו שער הביטחון

או חשבון הנפש מחובת הלבבות,

יכול להיות שלא ידבר אליו.

אם תיקח נגיד דוגמאות שכבר יהיו בידך,

לדוגמה, כן?

אני נסעתי באוטו לפני כמה שנים ועצרתי ברמזור.

אז הראיתי לאחד לידי איך אפשר להספיק לעשות משהו עם יהודי גם ברמזור.

אמרתי לו, בוא תראה. עצר רכב לידי,

עשיתי לו ככה,

פתחתי את הזה וגם הוא פתח.

אמרתי לו, אפשר לשאול אותך שאלה? אמר לי כן. אמרתי לו, תגיד לי, אם אני נותן לך בונבוניירה עם 24 שוקולדים

ואני מבקש ממך אחת או שתיים, תיתן לי או לא?

אז הוא אומר לי, כן.

אמרתי לו, אם הקדוש-ברוך-הוא נותן לך 24 שעות ביממה שעתיים לא תיתן לו,

סע, ירוק.

עכשיו, מה יקרה?

הבן-אדם, כל הנסיעה הזו עכשיו יטריד אותו. בוא נא, הוא צודק,

אבל איפה הוא?

רעיון נפלא.

עוד שאלה, כבוד הרב.

אנחנו עושים,

אני ברוך השם מוסר מדי ערב שיעור תורה בעיר עפולה,

וברוך השם מגיעים ציבור,

וגם עושים הרצאות ברחבי העיר. אבל משום מה המעגל לא מתרחב,

מכיוון שלהרצאות כל פעם יגיעו אותם 50 או 100 איש הקבועים שנמצאים בעיר עפולה או בכל מקום אחר,

יגיעו תמיד 100, 150 איש קבועים שמגיעים.

איך מרחיבים את המעגל להוציא חילונים מהבתים כדי שיבואו גם כן להרצאות ולעניין אותם בשיעורי תורה?

זאת אומרת, אנחנו יכולים,

זאת אומרת, ייתכן שאותם 50 איש יעברו משיעור לשיעור, משיעור לשיעור, אותם 50 איש. שמעתי.

קודם כול, שוב פעם, זה תלוי באיכות השיעור.

אם הוא מעניין, מסקרן ורוצים לשמוע עוד.

זה אחד.

שתיים,

צריך להביא גם קצת כיבוד.

ברגע שיודעים שיש כיבוד,

אז אנשים, אתה יודע מה אכפת לו פינה חמה, כוס תה, קצת ופלים, עוגיות, זה פה, שם,

נשמע קצת דברי תורה, נקשקש,

אחלה מפגש.

אבל אם הכל יבש, שמים להם מים, אתה מבין?

ומדברים, ומפריעים, ואני לא יודע מה הוא אומר, לא יצאתי מפה עם כלום. ככה, לפחות הוא מילא את הבטן.

שמע כמה דברים, מבסוט, נפגש עם כמה חבר'ה, וזהו, הוא לא בלשים שמיים בהתחלה, אבל לאט לאט

זה נכנס.

אני התחלתי שיעור כזה, נגיד, אצלנו בבני ברקו.

בבוקר לפני כמה שנים

והתחלנו שניים וזה הפך להיות ארבעים מזה יצאו חמש עשרה לישיבות כוללים וכולי

אבל בהתחלה זה היה על יבש כי זה היה קצת זמן

אחר כך זה התארך עד אחת עשרה

אנשים לא הלכו לעבודה עד אחת עשרה

ואחר כך הבאנו בורקס ואחר כך בורקס עם ביצה

ואחר כך נהייה עונת האבטיחים הבאנו גם אבטיח

אחר כך בראש חודש עשינו להם טיול לקברות צדיקים כבר כקבוצה מאורגנת

וככה לאט לאט שיפרנו שיפרנו וזה תמיד התרבה

תודה רבה כבוד הרב תהיה בריא

כן פה היהודים מקדימה

שלום הרב שלום

לי יש בערך כ-20 משפחות שאני עובד אתן.

אנחנו עובדים בפרויקט כזה בכולל שלכל אחד יש בין עשרה ל-20 משפחות ונפגשים כל יום עם שני משפחות וככה אנחנו מקדמים אותן, כל אחד מה שצריך.

רוב המשפחות שלי, רוב ככל המשפחות שלי,

הם אנשים מאוד חמימיים,

יודעים שהם חיים בטעות, רק אין להם כוח,

אבל הם יודעים שאני בא כדי לקרב אותם והם מקבלים את זה. אבל יש אחד, שבמקרה הוא גם שכן שלי,

שהוא אנטי לגמרי.

כשאני בא אליו, לא אכפת לו לקבל אותי כי אני סוף-סוף השכן שלו,

אבל הוא מתנהג בצורה מאוד אגרסיבית,

הוא מטיח דברים כלפי מעלה.

השאלה שלי, אם גם כן

להכניס בו בחזרה, אני אתן לרב דוגמה. למשל,

כשפעם דיברו על מחסור המים, אז אומרים, אתם רואים? אתם הדתיים, מבזבזים את כל המים על נטילת ידיים, אין לכם מה לעשות עם המים,

ומתחיל להטיח. למשל, שר עובדיה דיבר על השרפה שפרצה בכרמל,

מתיח, מתיח, מתיח. עכשיו, אני יכול לענות לו, כי מולנו יש מגרש כדורגל שמשקים אותו בלי הפסקה,

והוא בקושי עובד פעמיים בשבוע. יש תשובות. השאלה,

האם עדיף לשתוק ולנענע בראש, ואז הוא אוטומטית חושב שאין לי מה לענות, וחושב אותי ל...

או שגם כן להכניס בו, והשאלה אם זה יכול להיווצר מצב של חיכוך וריחוק מהדת.

תראה, צריך להכיר את הטיפוס. כמו שאתה אומר,

הוא מחפש לטעון טענות,

נכון?

אבל תנסה להושיב אותו מול סרט מסוים,

שיתמודד מול הטענות שיש בסרט מסוים. תיקח לעוד דוגמא דיסק שלנו מבראשית,

שישב מולו ותגיד לו, תענה, בוא נעצור איפה שאתה רוצה, תענה.

אין לך, נמשיך,

וכן הלאה.

ויש שם את כל הטענות שהוא רוצה לטעון, הכול יורד ומופרך.

בבקשה, בוא תתמודד.

אם אתה חכם, תתמודד עם זה.

אז תמביא אותו מול האמת, ואתה מבין שהוא חושש להתמודד.

ואם הוא מדבר על מים,

אז תגיד, החרדים, נכון, מבזבזים רק על הידיים,

ואתם על הגינות,

ועל המכוניות,

ועל שטחים, אתה מבין?

אז מה אתה מדבר? וכמה יש בכלל חרדים במדינה?

וכמה יש עילונים?

אז מי מבזבז יותר?

אז מה נתפסת לכבשת הרש?

אז אם יש לך טענה על המים,

תסתכל מי מבזבז יותר.

זאת אומרת,

אם הוא רוצה, אבל גם כן, בצחוק,

לא ככה לקחת אותו ברצינות.

אבל השבוע עושה את זה רציני.

אבל אתה בצחוק צריך לעשות את זה.

אתה מבין?

אתה שמעת פעם תשובות שלי, לא?

אני אומר, כן, כן, בדיוק. אני אמרתי את זה לשוטר,

בדיוק מה שאתה טענת,

טענה שהוא אמר מצחיקה. אמרתי, בוא אני אדגים לו אותה על שוטר.

מאמין שהשוטר לא יסכים לטענה כזאת, אז מילא, מה אתה מוכן לשטויות?

זאת אומרת, אתה צריך להיות חכם.

כמו כבשת הרש,

שבה נתן הנביא וסיפר לדוד סיפור, והוא פסק את הפסק,

ואז הוא אמר לו, זה אתה.

אז אתה צריך להביא לו אותה בהפוכה קוראית וזה,

ואתה אומר, זה אתה.

הבנת?

אבל עם חיוך, אתה לא נכנס ללחץ.

זה שהוא מתפוצץ, זה בגלל שהוא פוחד שבאמת תשפיע עליו.

זה שהוא כועס,

אחרת הוא לא לוקח אותך ככה בקלי קלות.

למה לא בוא, שב, יצחק?

אבל זה שהוא כועס, תדע לך, אלה שכועסים, מי שמצליח לפרק להם את המורסה,

הוא מביא אותם בעלי תשובה הכי חזקים.

אל תתייאש ממנו.

כן, מי רוצה, בוא הנה, תן לו, פה, פה רק רגע.

סלום, רוב האברכים שנמצאים פה הם עוסקים בפעילות של בתים.

אתם נכנסים לבית.

ברגע שהם נכנסים לבית, הם חשופים גם לעניין של פריצות ודיבור עם אשה.

אחד הדברים שאנחנו מאוד מסתפקים בהם,

מה הגדר בזה? ראש הבעל לא רוצה לכבד את הטלוויזיה,

ומצד שני הוא כן שומע.

אז יש קירוב ואין קירוב, ויש דברים שאני איפגע מהם אולי.

אתה אומר יש קירוב ויש ריחוק.

כן.

זו שאלה קשה,

אבל צריך להתייעץ עם תלמידי חכמים גדולים שידריכו עד איפה הגבול ומה.

אבל אם אדם מרגיש שהוא נחלש מזה,

אז הוא לא צריך להסתכם.

ואם הוא נופל נגיד חד-פעמית והוא רואה שבעצם נפלתי, אין דבר כזה. הוא רואה שהוא עומד בזה.

אין דבר כזה. זאת אומרת, אם אדם נכנס, אין כזה דבר, אפשר להיכנס לתנור ולא לקוות.

אם אני נכנס לבית ויש שם אישה, אמרתי, היו מקרים שאני לא רוצה לספר מה הסיום שלהם.

לכן צריך להיזהר. אם אדם מרגיש שהוא חלש בקטע הזה והוא באמת אכפת לו מעצמו,

אז הוא צריך להגיע למצב שלא יהיה לו שום ניסיון בשום עניין.

אם לא, עוברים לבית אחר. מחר תחזור לשם.

שיהיה המצב יותר טוב.

לא נשאר כבר, לא נשאר כבר.

שלום, כבוד הרב.

דבר ראשון, רציתי להגיד תודה, כי למעשה גם אני וגם אשתי, וברוך השם משפחה, חזרנו בתשובה בכבוד הרב.

היום אני אברך, ברוך השם.

ואני לא היחיד.

האמת היא שיש לנו עוד אברכים בכולל, שברוך השם,

בזכות הרב. אז דבר ראשון, להגיד תודה רבה, ודבר שני, לחזק את הרב,

שיש הרבה פירות שהרב אפילו לא שמע עליהם,

שפשוט עבדו בזכויות שלו. אשתי קיבלה על עצמה כיסוי ראש מלראות פעם אחת הרצאה של הרב.

בכל מקרה, מה שרציתי לשאול, אנחנו, בעקבות הערב, הדברים שאנחנו מדברים עליהם,

יש מקרים שאני מגיע לקבוצה של אנשים שהוא לא,

אם לא ננסה להפריד בין יהודים, אבל המגזר הרוסי.

אני מתקשה, לפעמים יש כאלה שהם פשוט

ממש לא יודעים כלום, ואני מסתפק אם הם גויים,

ויש כאלה שהם יכולים לחייך ולטרוק את הדלת תוך כדי.

מה הגישה? מה, המגזר הזה הוא חרדי ברוסיות שלו?

מה,

מה,

אם הרב יודע מה, אם יש גישה למגזר הזה. תודה.

יש לי תשובה על זה, אבל אני לא יכול להגיד אותה כל רגע.

שאלה טובה.

אדוני היושב-ראש, בעצם הפעילות, אנחנו מגיעים ממשפחות או פעילות עם בני-נוער,

שקורה בתקופה האחרונה שיש הרבה,

כביכול, מחלוקות בין גדולי הדור

בנושאים מסוימים.

זה אומר כך וזה אומר כך, והדברים יוצאים גם לתקשורת.

וכשאתה אומר כך, אז הוא אומר, אבל זה אמר כך.

וזה אומר כך, אז אתה אומר, ההוא אמר כך. אז למה אתה לא עוסק כמו ההוא?

ולמה דווקא ההוא? ואיך ההוא יוצא על ההוא?

ואנחנו מרגישים שכאילו, כביכול, איפה נכניס את ראשינו בין שתי הערים? אנחנו לא יכולים לעשות כלום.

ולהגיד להם גם את הדברים,

אז הם מבינים כאילו כביכול שיש איזה פילוג

או דבר מסוים. אף-על-פי שיש איזו תשובה, רציתי לשמוע דעת הרב על הדבר.

מעולם היו מחלוקות,

גם בזמן התנאים, בזמן האמוראים,

היו כאלה שאמרו כך, והיו אמרו כך,

ולא דיברו על דברים שבהשקפה, דיברו בעניינים של הלכה.

וצריכים לדעת שיש דברים כאלה.

ומי שיש לו תלמיד חכם גדול שהוא סומך על דעתו, שואל אותו במקרה הזה מה עושים,

והולך על-פי התלמיד חכם הגדול,

ובזה הוא גמר את כל הסיפור.

פשוט.

כן.

שאלה פה.

שלום, הרב.

אצלישול נכנסנו למשפחות מסוימות,

והוא, מסבירים לו על מצווה מסוימת או כמה מצוות,

והוא אומר שהוא מבין והכול, אבל קשה לו לקיים את זה. דוגמה, לקום לתפילה בבוקר,

הוא אומר, אני מוכן להתפלל בבית או משהו כזה.

יש לו קושי לקיים את זה, הוא או הבן שלו, שעכשיו

מגיע לבר מצווה, איך משכנעים אותו

שבכל זאת יעשה את זה? איך אתה משכנע את עצמך לקום בבוקר ולא להתפלל בבית?

אני מבין את המעלה, את החשיבות של זה. זה מה שתסביר לו.

אתה מעלה.

את החשיבות, את השכר, את ההפסד,

את הכול. תביא לו מעשים, סיפורים,

דוגמאות.

הוא מדבר דוגמא על הבן שלו. אומר הבן שלי עכשיו בבית ספר, יש לו לימודים כל היום, הוא צריך להגיע בזמן,

אז איך הוא יספיק גם את זה וגם את זה, צריך לקום מדי מוקדם, משהו כזה. הוא צריך לדבר עם הילד לאט לאט, להגיד לו מה גודל השכר ומה הוא יזכה יותר מכל התלמידים בכיתה,

כי הוא בא אחרי שדיבר עם הקדוש ברוך הוא והוא ביקש בקשות.

יש לו הזדמנות לדבר עם מלך, מלכו של עולם, שבידו לתת ולהעניק

ולהצליח אותו בלימודים, בהישגים, בכול.

מה הבעיה אם היו מסדרים לו כל בוקר להיפגש עם ראש העיר והוא יבקש הלקת אדמה או יבקש משהו, יבקש אופניים או מכונית או זה, לא היה מנצל את זה?

יש לך כל בוקר אפשרות לקום בבוקר, לדבר עם בורא עולם, ולאט לאט אתה צובר זכויות ועוד זכויות.

להסביר פשוט מה משתלם ומה...

תודה רבה.

כן, הבנתי. זה סותר, נכון. גם לנו יש דברים שסותרים את הרצונות, אבל אנחנו עושים בגלל שאנחנו יודעים.

אז לאט לאט מפרקים את זה. לאט לאט לאט לאט לאט לאט. אין מה לעשות.

נכון, לפעמים יש לך בעיה גם בבית, שכנע את אשתך על משהו.

אז גם מסתדרים. לאט לאט לאט.

מה אתה עושה כשאתה לא מסתדר? אשתך רוצה משהו ואתה משהו.

היא רוצה היום ואתה מחר.

היא רוצה קודם ואתה רוצה עכשיו.

מה?

מסתדרים לאט לאט. אין בית שהולך חלק. מה פירוש שישמעו לנו פתאום?

מתי היה לך שגם לך הגיעו אותך בשבת להורים ושניהם יודעים שישמעו אותך בשבת?

נו, אז לאט לאט מסבירים להם. אתה מבין? מה הסכנה?

הם יודעים מצוין שאסור סוהר בשבת זה סכנה, אבל המשפחה נפגשת כל שבת.

והרבה פעמים זה סותר. הקשיים מאוד קשים. הוא יודע שזה נכון, הוא מגיע לשיעורי תורה והוא מאוד רוצה לשמור שבת,

אבל החיים שהוא הורגל בהם, ולשנות את הכול, נכון.

זה כמעט לא אפשרי לא לעשות את זה. כשאתה שומע את זה ממנו,

יותר ממה שאני משכנע אותו כמה שחשוב השבת, אתה משכנע אותו כמה שחשוב התפילין,

והוא יודע את זה, והוא אדם שכבר קנה תפילין והכול,

הקשיים הרבה פעמים יותר קשים.

הוא יכול יותר לשכנע אותי כמה זה לא מסתדר לו במשך היום. כן, אבל אתה צריך להיות. זאת אומרת, הוא באמת אנוס.

זה ממש אנוס. זה הוא לא יכול כי הוא אנוס, וזה הוא לא יכול כי זה לא.

זה דברים שאתה שומע מהצדה ואתה אומר, וואו, מה אני מצפה מכזה בן-אדם? מה הוא יעשה?

מהו, שהוא יצום בשבת כי הוא לא יכול,

דברים שזה לא הגיוני, אתה פשוט מזדהה עם הבן-אדם, שלחזור בתשובה זה דבר מאוד מאוד קשה,

והוא יודע והוא מעריך את הפעילים. שמעתי. בקיצור, צריך לגייס אותו ללב לאחים בשביל שיעבוד אתכם.

הנקודה היא ככה,

אתם צריכים דבר אחד פשוט להבין.

יש קשר בין המאמין לאלוקיו, ואת זה אני לא שומע שאתם מנצלים.

אתם מדברים עם האנשים בצורה יבשה, אומרים להם את העובדות, ובזה מסתפקים. צריך לדבר רגש לבן-אדם

במקום שהשכל לא מצליח, ואז צריך להגיד לו,

אשתך הרה, היא צריכה סיוע, פונים לשם.

צריכים ככה, צריכים את השם.

יגיע רגע, תצטרכו את השם.

יבואו המקטרגים, יגידו,

מה עם שבת?

מה עם טהרה?

מה עם כשרות?

הם שומרים? לא.

יכול להיות מצב שיהיה חלילה פיקוח נפש.

אתם יודעים שבסוף, כשהרופאים מרימים ידיים,

הולכים לחפש רבנים, צדיקים, חכמים וכו' לבקש. למה מבקשים מהם?

משום שהם קרובים לשם. אם הם קרובים לשם, יש להם אפשרות לבקש,

ואז אפשר שהם יענו.

למה אתם צריכים להיות תלויים באחרים אם אתם יכולים להיות כאלה שקרובים לשם, ולא תצטרכו אפילו להגיע לבקש, כי אז הכול יימנע מראש.

ולהסביר, על זה הדרך ובדומה.

הלאה והלאה סביב הנקודה הזאת כמה צריך את השם יתברך,

כי זו האמת.

אי-אפשר לזוז ימין ושמאל בלי השם. הוא מסכים עם זה, והוא יודע שצריך את השם, אבל הוא עובד, לדוגמה, בחדר כושר והוא מאמן נשים.

הוא צריך לעזוב את העבודה, הוא צריך לעשות דברים, אין שום בעיה.

דברים שמהצד לשמוע, לא שייך לעשות אותם. אתה, זהו, זה הבעיה. אצלך הבעיה.

כי אתה אומר לא שייך, כי באמת הוא יישאר בלי פרנסה ויהיה רעב והכול. מה פתאום?

אם היית מאמין שהשם זם ומפרנס במאה אחוז,

אז ודאי שאם מישהו עובד ועושה איסורים, הוא זן ומפרנס אותו,

אז מי שלא יעשה איסורים, הוא לא יזון ויפרנס אותו. זה לסמוך על הנס, זה דבר שלא יכול לשכנע אותו. בדיוק הפוך. זו הבעיה שלך, אני אומר, בגלל שאתה לא בוטח בשם במאה אחוז.

אם היית בוטח בשם במאה אחוז, היית מעניק לו ביטחון

שהשם יתברך ורק הוא יכול לתת מזון.

כי עם ישראל יצא ממצרים,

אז כשאתה יוצא ממצרים אתה צריך להצטייד,

לקחת משאיות, לקחת רכבות, לקחת מזון. איך יוצאים מיליונים

עם ילדים למדבר?

איך זה?

והקדוש ברוך הוא חיזב?

לא.

אז הוא הוריד להם לחם מן השמיים.

אתה חושב שהלחם שהוא מקבל היום זה לא מהשמיים?

אתה חושב שהבשר הוא לא מהשמיים?

אם השם לא נותן אפשרות, אז אין אפשרות.

יש בעל מאפייה גדולה מאוד בישראל, שרוב בתי ישראל אוכלים ממנו והוא לא יכול לאכול ולטעום

מהעוגיות שלו.

למה? כי יש לו צינור דרך הגרון.

אז מה?

הקדוש ברוך הוא קובע מי יאכל וכמה ומתי,

ולאו דווקא מאיסור.

מה, לא ביטלנו לאנשים את העבודות כספרי נשים,

כבעלי מכונים, כמו שאתה אומר, או אחרים? בוודאי.

אבל זה כשאני בטוח ומאמין שהשם יזון אותו,

בדיוק כמו שאני אומר.

אבל אם אני בעצמי לא מאמין ואני משתכנע ממנו, איך אני יכול למכור לו את מה שאין לי?

אתה מבין, סומכים על הנס. מה, אני יכול להגיד עוד דבר סג? זה בעיה אצלך. לכן בתחום הזה לא תוכל להשפיע על העולם עד שתשפיע על עצמך.

אתה צריך קודם להתחזק.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

תן.

תן לו בבקשה.

תן לו.

בסדר, בעזרת השם.

אהב, שלום עליכם.

רציתי להשיב פה על תשובה לאברך הכולל שלנו.

הוא אומר,

בגלל שזה עניין של להתדיין פה, אז אני רק נותן תשובה.

הוא אומר שאי-אפשר להיכנס למגזר הרוסי, זה לא נכון.

אני, ברוך השם, יליד רוסיה,

וצריך פשוט לדבר את השפה.

זה אחד הסודות שאני מכיר. אצלי, ברוך השם, בבית אחותי חרדית,

אמא שלי שומרת שבת.

ברוך השם, אני מכיר גם הרבה שהם חוזרים בתשובה והם

הבינו שיש בוראות לעולם, גם חבר שלי.

זה רק עניין של להכיר את השפה.

זה מה שרציתי להגיד. חוץ מהשפה, גם את המנטליות, כן. את המנטליות, נכון. צריך להכיר את המנטליות.

הם אנשים מאוד משכילים.

במירכאות, כי ההשכלה הזאת, אני רואה בבית,

באתי מבית של אבא, מהנדס חשמל,

עם אדריכלית, ואני רואה מה הכיוון שלהם.

רק השכלה.

אבל בסדר, צריך לדעת איך לעשות את זה.

עם אבא שלי יש לי בעיה קשה.

בקיצור,

רק זה מה שרציתי לבקש ברכה, הרשום בספר המידות,

המזכה את הרבים. הברכה מצויה בידו.

אני רוצה ממש לבקש פה לזרע בר-קיימא בשביל אילן בן-אליה ואשתו, זאבית בת סולטנה,

לבית ביטון.

ביקשו ממני להתפלל עליהם בכותל, הם ממש ניגשו ממני,

מישהו תקתק לי בגב וביקש ממני, תתפלל עלי.

לא יודע, ממש ביקש ממני,

שם לי כסף ביד, אמר לי, בבקשה, לא שאני ראוי, אבל אני כל הזמן מבקש בשבילו,

אז יש פה זכות,

ואם הרב יכול לברך, אילן בן-אליה ואשתו זאבית בת סולטנה. רגע, אתה מכיר אותם? לא.

תקתק לי בגב, אדם בדמעות בכותל, הייתי עם אשתי,

אני חייב לו, הוא גם נתן לי כסף.

אולי אתה כבר מתפלל על הילדים השניים שלהם?

לא יודע, זה היה לפני ארבעה חודשים.

אה, אולי בהיריון כבר. אמן.

בעזרת השם. אז מה עוד? אי-אפשר להביא עוד אחת.

צריך לחכות.

אם הרב יכול לברך אותם, זו ברכה מצויה בידו, מי שמתזכת את הרבים.

אילן בן-אליה ואשתו זאבית בת סולטנה לבית ביטון. וזאבית בת סולטנה לבית? ביטון.

ביטון. השם יזכה אותם תמיד לזרע חי וקיים. אמן.

ומה השם שלך?

מה השם שלו? בבקשה.

הוא גם ביקש ממנו לאסנת אריה, אריה ליה בן-גלינה.

אריה ליה בן-גלינה ואשתך?

מורן בת תמר.

מורן בת תמר. תזכו לזרע חי וקיים מהרה. אמן.

הבחור פה ביקש ממני אסנת בת דבורה.

זרע חי וקיים מהרה. אמן.

מה השם?

מה השם?

שילום וברכה.

בן-שאול, רפואה שלמה מהרה.

תתברכו בכלל הברכות ותצליחו לקרב יהודים לאביהם שבשמים.

אמן. בהצלחה מלאה.

נתניהו, נתניהו, נתניהו.