עצרת התעוררות בסיום השבעה לע"נ הצדקת מרת רומיה יצחק ע"ה אמם של הרבנים אמנון ואורי יצחק שליט"א מוצ"ש האזינו יג' תשרי התשע"ג

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

רבי אלישיב

כך מספר הרב שרייבר

והרב אלישיב אמר לו לא לדרוש את דרשת שבת תשובה

בדיוק כשהרב גרוס מספר את זה נכנס רבי, כשהרב שרייבר

מספר את זה לרב גרוס נכנס רבי צחוק לווילשטיין, רבי צחוק זילברשטיין

והוא אומר

בואו

אני אספר לכם, בואו אני אספר לכם את הסיפור

יותר מדויק

ממש במילים האלו

הוא מספר הייתי אצל

הרב אלישיב

שאלתי אותו

אם להגיד את דרשת שבת תשובה

הוא אמר לי מעיקר הדין מותר אבל למעשה

אתה צריך לשאול את גדוילי בני ברק

אני לא יכול להכריע לך למה איזה

הוא הלך לשאול את הרב אוזנר

הרב אוזנר אמר לא

זה מותר אבל לא תגיד את הדרשה

למה?

כי לא מורים

כתוב בפוסקים

הוראה משונה לרבים

אנשים לא מבינים מה זה באמצע השבעה הולכים לדרוש דרשות

אנשים לא מבינים את זה

לא מורים הוראה

משונה לרבים

אז איך הרב שטיימן

מרן

גאון ישראל קודש הקודשים

שעל פיו אישה כל דבר

הורה לרב אמנון שהשם יאריך ימיו

כן לצאת

אני אגיד לכם פשוט

למה זאת תורה משונה?

כי כתוב בהלכה כך

מי שרבים

צריכים לו

התלמידים שלו

צריכים לו הם לא יכולים רעב אחר

אז אה

אז הוא צריך לעזוב וללכת

למי שרבים צריכים לו

אבל הציבור אומר מה רבים צריכים לו? אין ממלא מקום?

אין אלטרנטיבה?

הרבה

יש אומרים שכל אלה שהולכים בבית קברות

כל אלה כל המצבות חשבו שאחריהם העולם ייגמר והעולם ממשיך

לכן זאת תורה משונה לרבים

אבל רבו יסי

לרב אמנון אין ממלא מקום

אין

תפצעו לי ממלא מקום אחד לרב אמנון אין דבר כזה

ואני מצטער להגיד לכם

אין

וגם לא יהיה

זה חד ודוי ראית

אם ככה הפסק של הרב שטיימן הוא פסק מובן

זאת לא הוראה משונה כל אחד מבין

שאם הרב אמנון לא יבוא להרצאה באור יהודה אז מה יהיה?

לא תהיה הרצאה אין את מי להזמין אפשר להזמין

במקום אלף איש

אז לממלא מקום יהיו חמישים איש

או שיעשו ערב שירה

זה לא אלטרנטיבה

אנשים

רבו יסי

האישה הצדקת

כשאנחנו היום באים

להגיד דברי תורה לעילוי נשבתה

היא אימה של מלכות

אין לי ספק

אתם יודעים שבגן עדן כתוב הקדוש ברוך הוא שש ושמח

ובוא אליו נפש נקי וצדיק לא כולם מתקבלים שמה כל כך טוב

אתם יודעים אני שמעתי מהרב שטיימן דברים

פחד פחדים

הוא אמר שבדורנו כמעט אין אחד

שלא ייכנס לגיהינום

יש כאלו

שהגיהינום יהיה קל

יצטרכו לעבור כמה שבועות גיהינום ולגן עדן

אבל בדור שלנו

הוא אמר לי אולי רב חיים קנייבסקי לא יצטרך לעבור את הגיהינום

הוא הוסיף

חוץ מאלה שעברו את השואה

שיש להם את הסימנים את המספרים על הידיים

הם ישר לגן עדן

אבויסה אני רוצה להגיד לכם

שבאה אישה כזאת גדולה

היא לא צריכה להגיד כלום היא אומרת אני אמא

של רבי אמנון יצחק מוכר?

לא בכלל כל הדלתות נפתחות

כל הדלתות

יהודי שבכל עיר בכל כפר בכל עיירה

איפה שהוא הולך

בכל בניין יש לו ילד אחד שאומר קריאת שמע כל בוקר בזכותו

משפחה משפחות

היום זה כבר נהפך

חיידרים שלמים תלמודי תורה שלמים לומדים שבע דף ליום

איזה עילוי נשומת

איזה עילוי נשומת

אתם יודעים

לבן יש מתנה שאי אפשר להבין אותה

אדם יכול להוציא את

אדם בעצמו עשה עבירות

הוא יקבל עונש אין חוכמות

או תשובה

או יש עונשים

הבן יכול להוציא את אביו מדינה של גהנום

עם קדיש עם משניות

אז פעם שאלתי את הרב שטיימן רבה אז אדם יעשה עבירות כל החיים

ישלח את הבנים לחיידרים

קח להם מלמדים הכי טובים

הם יגידו עליו את הקדיש

הם ילמדו משניות והם יוציאו אותו מבינה של גהנום

יודעים מה הוא אמר לי?

האומר איכתב... זה,

זה בחינה של האומר איכתב ואשו

אין מספקים בידו לא קולא זה לא עובד ככה

זה לא עובד ככה

היי רב בויסא, אנחנו עכשיו כל כך נקיים

היה הגאון הרב קרייזירט

הרב של אונטוורפון

הייתה הכנסת ספר תורה בין

יום כיפור לסוכות

הוא אמר תחטפו עכשיו ברכות אחד מהשני

לא תהה ברכת אדיוט קלה בעיניך

אנשים חושבים שכל יהודי הוא אדיוט

טעות

אדיוט זה יהודי שהוא עם הארץ, לא למד

אבל הוא לא עושה עבירות, הוא נקי מהעבירות

הימים היחידים שהאדיוטות נקיים מהעבירות

זה בין יום כיפור לסוכות

אחרי זה אין אדיוטות

לחטוף

אנחנו נמצאים בימים שיש לנו הרבה אדיוטות שהם יכולים לתת ברכות

זה ימים גדולים

התכנסנו כאן

לכבודה

של המנוחה

רומיה בת צלם עליה השלום

בימים גדולים

אני חייב לספר לכם סיפור

בלי זה, אני לא אגמור

והרב צריך להגיד לי, הרב יגיד תן לי את ההוראה, אני מפסיק

הרב אורי כאן, אה? הבנים הקדושים

אני את הסיפור הזה אני חייב לספר לכם

לכבודה,

לעינוי נשמתה

של רומיה

בת צלם

ולרפואתו

של להיבדל לחיים טובים וארוכים

רבי זכריה בן

איחיא זכריה

בן עובדיה

אביו

של הרב אמנון והרב אורי

שזקוק לרחמי שמיים מרובים

הוא כאן נמצא בבית חולים איכילוב מול שם,

במורדם

רבותיי

עץ צרי ליעקב

רבי זכריה, אה, אנחנו נמצא... איזה עדינות, איזה יהודי, איזה יהודי,

איזה יהודי!

אתם חושבים שכאלה בנים גדלים על העץ?

יש מישהו ששתל את העץ

ושמר את העץ.

אני חייב לספר לכם סיפור.

לפני שלושים שנה,

ילד כאן בבני ברק

שאל שאלה בגמרא,

שהרבס שלו בחדר, כולם התפעלו מהשם.

הוא בא הביתה, שאל גם את האבא,

גם התפעלו.

אמר לו האבא,

תכתוב

את השאלה לסטייפלר.

לסטייפלר הקדוש,

תכתוב את השאלה.

אמר לו, תכתוב את השאלה,

תעלה את זה על גבי כתב, ואני אעבור על זה.

רבו עיסאי, הילד יושב וכותב בכתב.

הוא כותב לכבוד

גאון ישראל,

מרן,

שר התורה,

ידיד נפשי,

הגאון

רבי יעקב ישראל קנייבסקי שליטא,

אחרי דרישת שלומך באהבה,

כותב את המכתב,

להביא את המכתב לאבא.

הוא רואה את המכתב, הוא אומר, תגיד לי, אתה, אתה השתגעת?

אתה ידיד נפש של הסטייפלר?

מה קרה לך? שאלת שאלה.

כולם מתפעלים מהשאלה שלך?

ידיד נפש של הסטייפלר!

איי, איי, איי, איי, רבו עיסאי,

אתם יודעים מה אמר לו הבן?

כן, אמר לו הבן, ואתה, הבעלה היקר,

אתה ידיד של הקדוש ברוך הוא?

כל סעודה שלישית בשבת

אתה שר איתנו,

ידיד נפש,

אב הרחמן משוך אב דרך. מכירים את ה...?

אתם יודעים מי חיבר את הפזמון הזה?

החרדים!

אחד מגאוני צפת!

מה זה, היה גר בצפת.

מגאוני הדורות!

אומר לו, אבלה,

אני לא ידיד של הסטייפלר, אבל אתה ידיד של הקדוש ברוך הוא.

רבו עיסאי,

פגש אותי היהודי היקר הזה, הוא כבר בן 60. הבן שלו, כבר יש לו נכדים מהבן הזה.

הוא אומר לי, עד היום לא עניתי לבן שלי תשובה.

תעשה לי טובה, תיכנס לרב שטיימן, תשאל את השאלה.

איי, נכנסתי לרב שטיימן,

שאלתי אותו את השאלה.

הוא,

הוא קם כמו אריה!

אתם יודעים מה הוא אמר לי?

הידיד הכי גדול של הסטייפלר

לא מגיע לאפס קצהו של הידידות שיש לכל יהודי עם הקדוש ברוך הוא.

הקרבה,

הקרוב הכי גדול של הסטייפלר,

לא מגיע לאפס קצהו של הקרוב הכי גדול, של הקרבה שלנו לקדוש ברוך הוא.

זה פסוק.

ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו?

אז אתה שואל אותי,

איך זה?

נכון, הילד הזה לא ידיד של הסטייפלר,

אבל עם ישראל,

הם ידידים של הקדוש ברוך הוא, זה חסד השם.

שהוא נותן לנו לדבר איתו.

מה זה תפילה?

מה אנחנו עושים בתפילה?

אנחנו מדברים עם הקדוש ברוך הוא. מי אתה בכלל?

ננסה.

מישהו יכול לגשת היום לאובמה?

אתה יכול להגיע לבהמה הזאת?

אתה יכול? תנסה.

אתה יכול?

לקדוש ברוך הוא אתה יכול להגיע.

פילי פלאות

ולדבר איתו.

וכל אחד יכול לדבר עם הקדוש ברוך הוא.

ומה זה?

אתם יודעים,

אני בזה אסיים, אני עילוי נשמתה של הצדקת. אני אשלים את הסיפור.

היה צדיק יסוד עולם, רב אל אל אלופיאן.

היה בישיבת כפר חסידים.

אה, רב אל אל אלופיאן, לשמו ולזכרו, תאוות נפש.

פעם אחת

הגיעו כפריים לבקר בישיבה בכפר חסידים.

הם נכנסים לישיבה,

בדיוק הבחורים היו באמצע שמונה עשרה.

אנשים שלהם חיכו, זה היה טיול, טיול שנתי

לאנשים מבוגרים.

אנשים חיכו בחוץ.

הסתובבו שם כמה דקות.

יצאו.

אז נשותיהם שואלים אותם, מה ראיתם?

אז הם אומרים, לא ראינו הרבה.

הבחורים היו באמצע התפילה.

אבל מעניין מאוד,

כל הבחורים התפללו,

ולמעלה ראינו אדם זקן שמדבר עם מישהו.

ראינו למעלה אדם זקן שמדבר עם מישהו.

איי, איי, איי.

הם ראו שרבי אלופיאן מדבר עם הקדוש ברוך הוא. אנשים כפריים.

והרבי אלופיאן הצדיק הזה

יש תמונה, מי שרוצה,

היא תמונת בת השגה,

שהיה כולו קוידש קדושים, רואים אותו ורחמיו על כל מעשיו.

מאכיל חתול,

נותן לחתול

קצת חלב.

זה אדם גדול.

ורחמיו על כל מעשיו.

אבויסה, אני רוצה לסיים.

לא נשכח שערב חג היום,

בואו כולם, אנחנו מנחמים

את ה...

גאון הצדיק,

מזכה הרבים,

גדול מחזירי התשובה בדורנו,

ידיד השם

וידיד כל בייס ישראל,

רבי אמנון יצחק שליטא,

ואת אחיו

הרב המפורסם הנודע ברבים, רבי אורי,

תנוחמו מן השמיים

שלא תדעו צער.

המקום ינחם אתכם בתוך שער אבני ציון וירושלים,

ובעזרת השם, אבא יהיה רבי זכריה, יהיה בריא בקרוב.

הקדוש ברוך הוא ייתן לכם את הכוח להמשיך להפיץ את תורת השם בכל מקום שיהודי נמצא.

לאחר ששמענו את דברי הצביעים לדברות של הרב עורכי גדול,

הוא ירושלים את דבריו של תחינת מילי גדולה,

הוזמן לרשת ביטבי גדולה,

הרב סומר אלימין,

שרם יששת שני רשימה,

ירושלים את הדברות של הרב עורכי גדולה,

ברשות

הרב הגאון רבי אמנון שליטא,

ברשות הרב הגאון רבי אורי שליטא,

ברשות הרבנים הגאונים,

ידידי השם ואחרונים, חביבים,

הקהל הקדוש, אחי ורעי.

נתכנסנו,

כל אחד

עזב את הכנותיו,

שנה זאת

כל אחד ואחד טרוד,

כל אחד טרוד,

אבל כל אחד מצא זמן

לעזוב את ירדותיו ולהתכנס.

נכנס

לעילוי נשמתה הטהורה של מערת רומיה בת סלם

עליה השלום.

זכות גדולה לציבור

לעזוב את הכל,

לעזוב את הכל ולהרגיש קרבה

לצדקת כזו גדולה

שנמצאת כאן איתנו.

אנחנו לא רואים אותה,

אבל היא

רואה אותנו.

מה רצונה?

היא היום נמצאת בעולם האמת.

היא רואה עולם ברור,

עולם אמיתי.

העולם הזה הוא עולם של שקר,

הנשמה הקדושה שלנו

הייתה מתחת לכיסא הכבוד.

חלק אלוקה ממעל,

הנשמה שלנו חלק אלוקה ממעל.

למה ירדנו?

הרי סוף סוף זה רק סיבוב.

חוזרים כולנו למעלה.

התשובה,

כי הנשמה שלנו,

כשהייתה למעלה,

הייתה בבושה.

היה לה בושה.

היא קיבלה את הכל בחינם.

אדם שמקבל בחינם יש לו בושה.

לא נעים לו.

עשה הקדוש ברוך הוא חסד

עם נשמותינו

ואמר כך,

בניי,

אהובי נפשי,

חלק אלוקה ממעל,

אני אוריד אתכם לעולם של שקר.

לעולם שכל אחד ואחד מרגיש

כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

אני עם הביזנס שלי, אני מסתדר טוב מאוד.

אותו אני קצת אסובב

מעשרות לא צריך כל כך להקפיד, לא נורא.

וכן הלאה, כל פיתויי היצר שמפתים אותנו בעולם הזה,

תעשה,

תעבוד,

רק ככה תצליח.

כל העולם הזה זועק,

מי שעובד, מי שחריף לרמות, מצליח.

ויש לו הרבה תמימות, כזה טעם, תעזוב אותו בצד, הוא לא יכול להצליח.

עולם של שקר.

ואת הנשמה הקדושה.

אל תתפתי אחר היצר הרע.

תחזיקי באמת

ותדעי את האמת,

שיש רק אמת אחת.

אין עוד מלבדו.

אין עוד מלבדו. זה הדבר היחידי שיש.

חוץ ממנו יתברך שמו. אין שום כוח.

מרן הרב מבריסק, זכר צדיק וקדוש לברכה, סיפר

שבזמן השואה

הוא ברח את אשתו הרגו.

עם הילדים הוא ברח.

והוא חשב לברוח

עם כרכרה שעשויה מגלגלי גומי.

כי זה הולך הרבה יותר מהר.

אפשר לברוח.

אבל עד שהוא הגיע, עד שלא כל כך עם הילדים,

כבר לא היו כרכרות עם גלגלי גומי.

היו רק כרכרות עם גלגלי עץ.

נו,

מה אמר הרב מבריסק?

גם זו לטובה.

עלה על הכרכרה הזאת,

והוא ראה באמת שזו הייתה טובה גדולה מאוד.

כי הגרמנים, יימח שמם וזכרם,

אלה שנשאו בגלגלי גומי,

הבינו שהם עשירים,

אז עצרו אותם, שדדו אותם,

היכו אותם.

אבל אלה שנשאו עם גלגלי עץ, אה, עניים, בקושי סוחבים,

אה, עזבו אותם.

וכך

הדרך נמשכה.

כשכבר עברו את כמה המחסומים

הרגיש הרב מבריסק קצת הקלה.

והנה

ניגשים אליו שני שוטרים גרמנים,

אחד מהם תופס אותו בזקן ואומר, יהודי!

אמר הרב מבריסק,

אחז אותי חלחלה!

עברנו כל כך הרבה, כל כך הרבה בסייעתא דשמיא וברגע האחרון,

אבל אז נזכרתי בדבר אחד,

חשבתי בליבי,

אין עוד מלבדו.

כל המחשבה שלי לאורך כל הנסיעה הייתה דבוקה במחשבה הקדושה הזאת,

אין עוד מלבדו, אין שום כוח בעולם.

אף אחד לא יכול לעשות לי רע.

כי אם הקדוש ברוך הוא

ירצה

הוא ישמור אותי.

אנחנו ברגע כזה שתופס אותו כבר שוטר.

גמרנו!

אומר לו יהודי, גמרנו, תופס אותו בזקן, מה אפשר כבר לעשות?

אבל אמר הרב מבריסק, לא, אני הבנתי שהיה לי

קצת

ירידה במחשבה הקדושה הזאת של אין עוד מלבדו.

ואז

תפסתי את עצמי בחזק ואמרתי, אין עוד מלבדו!

אף אחד בעולם לא יכול לעשות לי רע אם הקדוש ברוך הוא

ישמור עליי.

אין כזה דבר. אפילו שתפסתי בזקן.

ובאותה שנייה ניגש אליו החבר ואומר לו, תגיד, מה אתה רוצה ממנו?

הוא אומר לי, זה יהודי.

אז חיילה,

נראה לך זה יהודי?

איזה יהודי זה? תעזוב אותו!

וכך ניצלתי, כך מספר הרב מבריסק.

תעזוב אותו!

זה הדרך היחידה,

היחידה שאפשר לעבור את העולם הזה.

אין דרך אחרת.

ולפי מה ששמעתי,

המנוחה עליה השלום

הייתה מאוד מאוד מאוד חזקה בדרך הזאת.

בוודאי שאנחנו בעצמנו,

שרוצים להתחזק,

דבר ראשון צריכים לדעת את האמת הזאת.

כל אחד ואחד צריך לדעת,

יש לו נשמה.

כל אחד מאיתנו,

גבוהה מעל המלאכים!

אדם צריך לדעת את הערך של עצמו.

הקדוש ברוך הוא רוצה שאדם ידע מיהו!

קודם דיבר ידידי הגאון הרב זילברברג,

ידיד השם!

אמת!

לא רק ידיד השם, חלק אלוקה ממעל!

כל אחד צריך לדעת מי אני!

וכשאדם יודע מיהו,

הוא גם יודע איך לשמור על עצמו.

אני לא אשחית את עצמי חס בשלום.

בשום פנים ואופן,

בשום פנים ואופן.

הקדוש ברוך הוא הוריד לנו נשמה גבוהה וקדושה.

כדי שנזכך אותה,

אחי אהובי נפשי.

הגאון רבי יעקב גלינסקי,

שליטא,

אמר למרן אסטייפלר, זכר צדיק וקדוש לברכה,

תגיד לי רבי,

מה לעורר את האנשים בדור שלנו?

אמר לו כך,

רבי אנקל'ה,

אתה זוכר בעיירה שלנו שהייתה רכבת?

כן.

תגיד,

מה היינו עושים אם היינו מפסידים את הרכבת בתחנה הראשונה?

מה הפירוש אמר לו?

היינו לוקחים סוס,

מדוהרים,

משיגים את הרכבת בתחנה השנייה.

יפה אמרת.

ואם היינו מפסידים בתחנה השנייה?

תחנה השלישית.

תגיד לי רבי אנקל'ה, ואם היינו מפסידים את הרכבת בתחנה השמינית?

שמה כבר אין מה לעשות.

מדוע?

הקטר,

יש לו כמה כוחות סוס.

סוס הוא סוס אחד, יש לו כוח של סוס אחד.

אבל הקטר, יש לו כמה כוחות.

אז בכל זמן שהוא נוסע בעיירה הוא לא מפעיל את מלוא כוח הקיטור.

אז אפשר עם סוס להשיג אותו.

אבל אחרי התחנה השמינית

יוצאים מהעיירה,

וכאן כבר אי אפשר לעצור אותו.

הוא נוסע, הקטר נוסע.

הקטר נוסע

כוח סוס אחד לא יעזור

אמר לו מרן אסטייפלר בעל הקהילות יעקב זכר צדיק וקדוש לברכה זכותו יגן עלינו

תגיד לציבור

הנשמה שלנו הרי היא חלק אלוקה ממעל

הקדוש ברוך הוא הוריד את הנשמה שלנו בשביל

שהנשמה תוכל להגיע בחזרה הביתה

מושלמת

עמדה בניסיונות של העולם הזה

אבל אדם חזר בחזרה והנשמה שלו לא הצליחה להשלים

עשה הקדוש ברוך הוא חסד

והוריד את הנשמה שוב פעם לעולם הזה

ככה זה עובר תחנה ראשונה אם לא הצליח תחנה שנייה

אם לא הצליח

תחנה שלישית

אבל

יש תחנה אחרונה שם אם לא הצליחה הנשמה הקדושה זהו

אי אפשר

זו תחנה אחרונה

אמר בעל הקהילות יעקב תגיד לציבור אנחנו עכשיו בתחנה השמינית

מי שהצליח הצליח

חלילה וחס לא לא

ואת זה הנשמה הקדושה

שרואה עכשיו את האמת מאושרת

בעולם הזה סבלה

אבל עכשיו מאושרת

רוצה שגם אנחנו נהיה מאושרים אחי ורעי

אנחנו לא יכולים אחרי כזה ערב לחזור למה שהיינו קודם

אנחנו חייבים להשתדל לקחת על עצמנו דרך

שנוכל להיות אחרים

זה התחנה האחרונה

האדם

לא זוכר מה היה איתו בגלגול הקודם

לא זוכר

לא זוכר בכלל שהוא היה פה בגלגול קודם

חי

יש לו את השכנים יש לו את הידידים יש לו את החברים יש לו את האישה הילדים חי שוכח מכל מה שהיה

אתם יודעים מי זוכר?

הבהמה

לפעמים רואים כלב נובח

אומרים חז״ל הקדושים

הכלב זוכר

שהוא היה פעם בן אדם

אבל אם הוא לא שמר את לשונו

דיבר רע על זה, דיבר רע על זה,

קיבל רכילות על זה, צחק על זה, רחמנא ליצלן

הורידו אותו שוב פעם לתקן

אבל הפעם

בגלגול של כלב

והוא זוכר והצער הוא נורא ואיום

כי הכלב הזה זוכר שהוא היה נשמה, הוא היה אדם

אבל הוא לא החליט לתקן

האדם לא זוכר מה היה איתו בגלגול הקודם, האדם לא זוכר

לכן אחי אנחנו בתחנה האחרונה הקדוש ברוך הוא רוצה שנתקן

וחייבים לתקן

בזוהר הקדוש כתוב שאם אדם משאיר בן

שעוסק בתורה אפילו שהוא היה רשע

אם הבן עוסק בתורה

הבן מעלה את אביו

כל אחד מאחד מאיתנו

צריך לדעת את האמת הברורה הזאת

כל אחד מאיתנו יש לו אחריות על עצמו

על הילדים שלו

ויש לו גם אחריות על השכנים, על הידידים

רק התורה הקדושה, רק התורה הקדושה

היא מתארת את הנפש

אדם לומד תורה יום-יום, חייב ללמוד תורה יום-יום

בכל כוחותיו לפי האפשרויות שיש לו

אם יש לו אפשרות לשעה, שעתיים, מישהו, כל היום,

כל היום אתה יכול ללמוד שעה, שעתיים, אבל תלמד חזק

כנס לשיעור, קח חברותא

קרא לידידים שלך,

קרא לשכנים שלך, תעשה מה שאתה יכול לעשות יש לנו אחריות אנחנו ערבים זה בזה

בואו ללמוד תורה, בואו תצילו את עצמכם

אין זמן עכשיו להעריך, יש פה מעשה נורא בזוהר הקדוש

של אחד שהיה קצב,

רשע גמור

אבל מכיוון שאחד מחכמי ישראל

הציל את בנו,

הציל את הבן שלו, הבן שלו היה כמוהו

אבל הוא לקח את הבן ולמד איתו תורה

ממתי שהבן התחיל ללמוד תורה מספר האבא

פחתו את עונשו מגיהינום

וברגע שהבן מחדש חידושי תורה מעטרים אותו בכתרים של הצדיקים

וקראו

לבן הזה רבי נחומא פקולי

רבי נחומא פקולי

מה יש?

הוא הוציא את אבא שלו מגיהינום

על ידי התורה

מה גדול כורחה של התורה? אבא היה שקוע בגיהינום

דנו את האבא שלוש פעמים ביום, שלוש פעמים בלילה

נורא ואיום היה לנו אנשים שהיו לאבא

הוא לא עבר, הוא עבר על כל העבירות

אבל הבן למד תורה הבן שלמד תורה בכוח התורה של הבן הוציא אותו מגיהינום, פקולי

הוציא אותו

מה גדול כוחה של תורה ויש לנו אחריות לעצמנו

לילדים שלנו לשכנים לידידים כל אחד יש לו קרובים

אין בעיה ואין פחד להרים טלפון אחי תצילו את עצמכם בואו תעסקו בתורה לא לוותר לא לוותר

התורה היא הדבר היחידי היחידי שמגינה עלינו

נסיים בדבר אחד נוסף

פיתחו שערים

ויבוא גוי צדיק שומר אמונים

אל תקרי אמונים אלא אמינים

בעל יסוד ושורש העבודה מביא את הזוהר הקדוש

כוונת חז״ל

כשאדם

אכפת לו מכבודו של הקדוש ברוך הוא

אכפת לו מכבודו של הקדוש ברוך הוא

פלוני מברך את המלך פלוני מברך את הקדוש ברוך הוא

ואם אין אמן חסר חתימה שטר בלי חתימה

לא שווה כל כך אמנם זה שטר אבל בלי חתימה הוא לא שווה כל כך

אכפת לו מכבודו של חברו מכבודו של הקדוש ברוך הוא והוא מקפיד להגיד אמן

כשהוא יצטרך בקשה

אומר הקדוש ברוך הוא, פיתחו שערים!

תפתחו את השערים לשמוע את הבקשה.

למה?

הוא שומר אמנים,

אכפת לו מכבוד השם.

הוא שומע ברכה, הוא לא מזלזל.

חס ושלום מישהו מזלזל, כתוב, ובוזי ייקלו,

הוא מבזה את השם. מישהו מברך ברכה ואתה לא אומר אמן,

אבל אתה לא כזה.

אתה שומר אמונים.

שומר אמונים, שמר אמונים.

איך אכפת לך מכבוד השם?

פותחים לך את השערים.

וגם לעתיד לבוא, כשנשמת העלה יפתחו לך את השערים.

אחי עירובי נפשי, נתחזק

לעילוי נשמתה הטהורה.

ניקח על עצמנו,

דיברנו על שלוש נקודות.

נקודה אחת,

אין עוד מלבדו. לדעת שהעולם הזה הוא עולם של שקר. לזכור, לזכור.

אין כזה דבר שאני במעשה ידיי מצליח.

זה הניסיון.

לא מעשה ידיי מצליחים כלום.

אין עוד מלבדו.

נזכור את הסיפור מהרבי ברינסק.

דבר שני,

כמה שיותר ללמוד תורה.

אהובי נפשי, תדעו לכם, אין יותר טוב מהדבר הזה.

לכם,

להורים שלכם,

לילדים שלכם,

אין יותר טוב מלי עסק התורה. אבל עסק!

לא לצאת ידי חובה. קח איזשהו שיעור, כמה שאתה יכול. שב שעה, אבל שעתיים. כמה שאתה יכול. אבל עסק!

התורה היא עסק שלנו. היא חיים שלנו.

נכבד את הקדוש ברוך הוא בשמירת המינים ונזכה בקרוב לגאולה שלמה המאה.

עד כדי להגיד את זה.

בבקשה

אדוניות,

הרבנים הגאונים,

קהל קדוש ונכבד,

יעקב אבינו לפני מותו

קרא לבנו ליוסף,

אמר לו, ועשית עמדי חסד ואמת.

כל חסד

שאדם רוצה לעשות,

אדם מתכוון שהחסד הזה ייתן לו הרבה,

אבל לא על כל חסד אנחנו יכולים להצביע ולומר,

זהו חסד אמיתי.

מדוע?

כי יש לאדם לפעמים חשבונות.

אדם לפעמים עושה חשבון, אני אעשה חסד עם שכן,

פעם אחרת הוא יעשה איתי,

עם חבר, עם ידיד.

לא תמיד החסד הוא חסד שלם, חסד אמיתי.

מתי יכול להיות חסד אמיתי?

זה כאשר עושים חסד עם נפטר.

יעקב אבינו אומר ליוסף הצדיק,

חסד אמיתי אם אתה עושה את החסד איתי.

ללא תמורה,

ללא שום דבר,

אלא חסד לשם חסד.

זהו באמת חסד אמיתי.

במיוחד שאנחנו זקוקים להרבה מעשי חסד,

כמו שהגמרא מביאה,

שהרוצה להינצל יעסוק בגמילות חסדים.

איזה גמילות חסדים זה חסד אמיתי?

כאשר אנחנו מתבוננים,

רוצים לחפש חסד אמיתי,

איך אנחנו יכולים באמת

לבצע ולמצוא חסד אמיתי?

זה חסד שעושים עם נפטר.

כלומר,

אם בזכות נפטר מישהו מתחזק,

אז זה חסד אמיתי.

כי אצל הקדוש ברוך הוא כל הגורם והגרם גרמה שגורמים מסביב,

הכל הכל מצטרף ונהיה זכויות לאותו אדם.

למשל, דוגמה, אם בן אדם בא לבית המדרש, יושב ולומד,

עוסק בתורה בחשק,

בא מישהו אחר, רואה שהוא עוסק בתורה,

הוא פתאום מקנא בו, גם הוא יושב ללמוד תורה.

אז ברור שהראשון שישב ללמוד תורה, הוא גרם שהשני יהיה לו חשק ללמוד.

אז ברור שאצל בורא עולם יש לזה זכויות.

כשאנחנו מתעוררים בזכות נפטר,

או בזכות נפטרת צדקת,

ומתעוררים ומתחזקים,

אז זה הדבר שנתן לנו להתחזק,

אז בשמים, הרי מגלגלים זכות על ידי זכאי.

אז אותה צדקת היא זכאית והיא עוד זכאית,

בזה שאנחנו מתחזקים בזכותה,

בזה שאנחנו מתעוררים בזכותה.

וזה בעצם מה שיהודי תמיד צריך לחפש.

תמיד יהודי צריך לחפש

עוד להתקדם ועוד מצווה ועוד מצווה כדי להגיע לשלמות,

כי המלאכה מרובעת.

המלאכה היא גדולה מאוד, אבל אנחנו צריכים

להתחזק בכל יום ויום,

בכל הדברים הללו.

ובאמת

הרבה הרבה דברים ניתן ללמוד

מדרכה של המנוחה הצדקת,

שהנשמה שלה נמצאת איתנו,

שעלתה למרום

במצב בשבת תשובה בעת המנחת.

הרי זה אומר דורשני, זה אומר הרבה מאוד.

מה הפירוש? בשמיים מבקשים בדיוק אותה בשעה הזאת, ביום הזה,

בשבת תשובה.

זה הרמז הגדול,

כמה המשפחה מחוברים וחיים את התשובה.

ולכן הדבר הראשון שאנחנו חייבים להתחזק

זה בעצם לחזור בתשובה.

אנחנו הרי

כל יום מתפללים לבורא עולם.

אחזירנו בתשובה שלמה לפניך, כל יום.

למה?

כי האדם נתון כל הזמן לכל מיני מצבים.

בן אדם יש לו עליות, ירידות, קשיים בחיים,

ונפילות גדולות, קטנות, כל אחד ברמה שלו.

ועל זה אנחנו הרי יום-יום מבקשים חזרה בתשובה, חזרה בתשובה.

המושג היום בעולם נהיה פלוני צריך לחזור בתשובה או אלמוני. זה לא נכון.

זה ברור שמי שרחוק צריך מהר-מהר להזדרז,

לפחות להיכנס למחנה. אני לא מדבר על החלק הזה.

אני מדבר על החלק הפשוט שחי איתנו יום-יום. כל יהודי צריך להרגיש

יום-יום לעשות חשבון נפש.

יום-יום לבדוק את עצמו, איך עבר עליי היום.

וכשאנחנו מתפללים לבורא עולם, השיבנו,

החזירנו, סלח לנו,

זה לא מושג על פלוני או על אלמוני.

זה מושג,

כל אחד ואחד על עצמו,

וכל אחד צריך לדעת את זה.

אם אנשי כנסת הגדולה תיקנו לדורי דורות שזהו הנוסח של התפילה,

הם התכוונו לומר לכל יהודי ויהודי באשר הוא,

אתה צריך לדעת, יום-יום אתה צריך להתבונן על עצמך.

יום-יום אתה צריך חיזוק.

יום-יום אתה צריך לחזור בתשובה במלוא התשובה כמו שצריך.

וזה באמת,

החלק הזה אשרינו שזכינו,

שהקדוש ברוך הוא נותן לנו את המצב הזה שנקרא לחזור בתשובה.

כי אחרת בלי שבורא עולם היה הוא זה שנתן,

אין, לכאורה לא היה צריך להיות מושג.

אדם שבר חפץ,

הוא יגיד, טוב, אני חוזר בתשובה, החפץ לא יחזור.

ויהודי שחוזר בתשובה,

אז זה נהיה ממש כאילו נולד מחדש. זה משהו חדש, כאילו לא היה כלום, עד כדי כך.

ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עוונות, ככה מובא במדרש.

ומה פירוש?

הרי עברנו את יום כיפור,

עברנו את ראש השנה,

היינו טרודים עד היום

הראשון שזה חג הסוכות.

היום הראשון של חג הסוכות נקרא,

ולקחתם לכם ביום הראשון. למה ראשון? שואלים.

הרי זה ט״ו בחודש.

נכון, אבל חזרנו בתשובה.

הגיע יום הכיפור, הקדוש ברוך הוא כיפר בעדינו,

ומאז, מיום כיפור,

במיוחד השנה, אנחנו טרודים,

עסוקים,

סוכר, בעת המנהיג, כל הדברים הללו, עד שמגיעים

ליום הראשון, כלומר לאלף דסוכות,

שזה ט״ו בחודש,

אבל זה היום הראשון כביכול של חשבון עוונות.

על דרך החסידות מובא,

בפירוש מה רוצים מחשבון עוונות, לחשב את העוונות,

להתחיל לעשות חשבון עם העוונות. כן, כן.

הרי הגמרא אומרת

שאם אדם חוזר בתשובה מאהבה,

אז הגמרא אומרת

שהעבירות שלו נהפכות לצדקות, למצוות.

אז אם ככה, אפשר להגיד, ביום הראשון לחשבון עוונות,

אחרי שהיינו ראש השנה,

יום הכיפורים והיכנות לסוכות,

עם השמחה הגדולה,

מגיעים ליום הראשון,

זה כבר תשובה מאהבה.

אדם שמגיע לדרגה הזאת,

אז יש לו גם את החשבון של העבירות, העבירות כבר נהפכות לו לזכויות.

אז זהו, לקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עוונות,

שכאן הפוך, הבן אדם רוצה לחשב

את העבירות שלו לזכויות.

אבל זה, כמו שאמרנו, על דרך החסידות,

וזו גם דרגה מאוד מאוד גבוהה.

לא שלא צריך לשאוף לדרגות גבוהות,

אף פעם בדברים הללו אסור שתהיה הסתפקות במועט.

יש כאלה שלצערנו אומרים, טוב, מספיק לי כמו שעשו בבית, כמו שעשינו.

אתה שואל יהודי, אתה שומר שבת? כן.

אתה לומד הלכות שבת?

לא, אני זוכר בבית.

בדרך כלל,

מהניסיון,

כל מי שזוכר מהבית,

או שהוא לא זוכר...

מהבית

או שהוא לא יודע מה שהוא זוכר אבל הוא לא שומר שבת

הרי הגמרא אומרת שכל מי ששומר שבת כהלכתה מוחלים לו על כל עוונותיו זה דרגות מאוד גבוהות

אבל צריך לא לשכוח שמה כתוב שומר שבת כהלכתה

לשמור שבת כהלכתה חייבים יום יום

ממש אני לא מגזים יום יום ללמוד את ההלכות

כי לצערנו הרב

הרבה רוצים לשמור שבת אבל הרבה חושבים שהם שומרים את השבת

כדי לקיים את מצוות שמירת שבת כהלכתה חייבים לקבוע לימוד קבוע לא מספיק ששואלים מפעם לפעם מה לעשות איך לעשות

אין המקום כאן להאריך אבל מהניסיון ומהשאלות ממש לפעמים

להצטער על יהודים טובים מאוד שרוצים לשמור את השבת והם משתדלים אבל על ימין ועל שמאל הם עושים טעויות וכל זה מחוסר ידיעה

והרי אנחנו אומרים שגת תלמוד עולה זדון

אדם לא יכול לעלות לשמים ולהגיד אני לא למדתי לא ידעתי

זה מה שצריכים אנחנו צריכים לדעת חייבים ללמוד

לא רק בשביל לדעת אבל האלף-בית כדי לדעת איך לקיים את המצוות

כי אם אתה לא יודע איך לשמור שבת אז אין כאן שלמות

חוץ מהעובדה

שלימוד תורה מצד עצמו התורה מגנה ומצלג

התורה מגינה על האדם התורה מצילה את האדם והתורה זה החיים של הבן אדם

בן אדם בלי תורת זה כמו שתגיד בן אדם שלוקחים ממנו את הנשימה זה ממש ככה

אם אנחנו נחוש ונדע שזהו זה כמו שבן אדם בלי לנשום לא יכול לחיות

ככה גם בן אדם בלי ללמוד תורה בין יודע בין לא יודע בין יש לו זמן בין אין לו זמן

זה כמו שבן אדם יגיד אין לי זמן לנשום אין לך זמן לנשום אז אתה מת

אדם שרוצה לחיות חייב לקבוע כל יום קביעות גמורה כאחד המרבה ואחד הממעיט אבל חייב להיות קביעות גמורה של אימון

כמו שהגמרא מספרת הגמרא מסוף מסכת ברכות מספרת

שמה כתוב רבי עקיבא

הוויכוח של פאפוס עם רבי עקיבא

אמר לו רבי עקיבא על ה...

הוא אמר לו תראה הגזירה עכשיו איך אתה לומד תורה וכולי הגמרא שם מאריכת

אז הוא אמר לו משל

משל לשועל שהיה מסתובב

סביב הנהר הוא רואה דגים רצים מפינה לפינה

אמר להם תעלו תעלו אליי נחיה ביחד יהיה לכם חיים טובים

אמרו לו וכי פיקח אתה שבחיות הרי אתה טיפש מה פירוש כאן החיים שלנו איך אפשר לעלות

במקומותנו לא שייך

בעצם מה היה ההבדל

לא ההבדל צורת ההשקפה

רבי עקיבא התכוון לומר לו

אתה צריך להבין לימוד תורה זה לא עוד מצווה

לימוד תורה זה לא רק לקיים מצווה

לימוד תורה זה הנשמה והנשימה של היהודי

אם אין ליהודי לימוד תורה אין לו חיים אז

אז ממילא זה כאילו אתה לוקח את הדג מהמים.

יהודי שלא יושב ללמוד,

יהודי שאין לו קביעות,

זה כאילו הוא מנותק לחלוטין מהחיים.

ממילא זה לא משנה, גזירה, אסור, מותר, זה לא משנה.

ולא כמו שאותו פפוס חשב,

שלומדים כשיכולים, כשאפשר.

אם אדם יחכה ללמוד, כשיאכל ויתאפשר לו,

יצר רע לא ייתן לו. תמיד ידאג לו לכל מיני דברים,

תמיד ימצא לו סידורים,

ימצא לו עניינים,

לא יהיה לו זמן עם תשובות כאילו נכונות.

אבל אם היהודי ידע שלימוד תורה זה החיים שלו,

זה כבר משהו אחר.

אז הוא יבין איך אפשר.

הרי אם בן אדם אין לו חס ושלום חמצן, אם אין לו נשימה,

אז את כל החיים שלו ימכור רק בשביל להשיג את זה.

אם ככה אנחנו נחיה את לימוד התורה,

אז ברור שכל אחד יעשה את המאמץ הכי-הכי גדול כדי להגיע עד כמה שהוא יכול, ולפעמים אחרי שכבר רואים ותואמים את לימוד התורה אז מבינים,

יש זמן ומוצאים זמן ולפעמים גם מחפשים זמן כדי להוסיף ולהוסיף.

ואפשר לשאול את כל אלה שהתחילו וניסו,

טעמו וראו עד כמה זה טוב,

המשיכו בכך.

למעשה יש הרבה מה לדבר, אבל

יש גם הרבה שצריכים עוד לדבר, לכן אני אעצור כאן.

אנחנו רק נשתדל בעזרת השם,

נשתדל הרבה הרבה מאוד לעשות

חסד אמיתי עם המנוחה, שנתחזק בעצמנו,

הן בלימוד תורה,

הן בגמילות חסדים,

שאפשר הרבה הרבה,

ונשלח למשפחה דגולה,

לידידינו הרב הגאון,

גדול מחזירי,

בעלי התשובה של היום, ממש כפשוטו.

אני יכול להעיד על פי,

אני יודע מתי יש הרצאה, מתי אין, לפי הטלפונים. אז ככה שאני יכול להעיד,

אני לא צריך לחפש מתי היה, מתי לא היה.

כל פעם שיש הרצאה רואים טלפונים של בעלי תשובה,

חוזרים וחוזרים ושואלים.

לפעמים אני שואל כאלה, ממתי אתה בעל תשובה? אחד אומר לי, משלשום, איך זה שלשום?

הייתי אצל הרב בנס ציונה, הייתי בעפולה, הייתי פה, הייתי שם. ממש זה דברים של נסים ונפלאות, ממש נסים ונפלאות.

אז

הקדוש ברוך הוא ייתן לו כוחות להמשיך על אף הקושי,

הקושי שיש,

קושי תרתי משמע. מכאן הקדוש ברוך הוא ייתן לו כוח,

בריאות וחוזק, שיוכל להמשיך עם המשימה הקדושה שקיבל על עצמו,

שבאמת יש לו הצלחה מאוד מרובה,

ונשלח לו נחמה שלמה וגם לאחיו,

הרב אורי שיחל לו ערכים טובים, שגם הוא עושה הרבה בכלל ישראל,

ולכל המשפחה נשלח נחמה שלמה ונזכה לגאולה מהרה בימינו אמן ואמן.

נזמן כרגע נכבד מטריו חור ונביא לו ראש ישיבת תומר דריף מאבדיו.

תודה רבה.

כולם מתכוננים לחג הסוכות.

סוכות, אומרת הגמרא, זכר לענני כבוד

שהיו לכלל ישראל במדבר.

יש שאלה שעומדים עליה הרבה,

למה עשו דווקא זכר לענני כבוד?

הרי במדבר היה להם את המן,

היה בעירה של מרים.

למה דווקא החליטו לעשות זכר

לענני כבוד?

שזה בזכות אהרן.

רב חיים קפוסי,

תראו, החידו בסדר הדורות מביא עליו, הוא היה עיוור, רב חיים קפוסי.

ופעם הוא שמע בבית כנסת, רב חיים קפוסי, שאחד האנשים אומר,

שאתה יודע למה הוא עיוור? הוא היה דיין גדול.

הוא היה דיין גדול,

ואחד האנשים, הוא שמע, רב חיים קפוסי, שאומר, הוא כנראה לקח שוחד, והשוחד יעוור, עיני חכמים.

לכן רב חיים קפוסי התעוור.

רב חיים קפוסי, כשכל-כולו היה יראת שמים טהורה, כל כך כאב לו,

הוא קם לבמה והוא אמר,

ריבונו של עולם, אם לקחתי פעם אחת שוחד,

שאני אמשיך להיות עיוור,

אבל אם לא לקחתי שוחד מימי,

תפתח לי עכשיו את העיניים.

ואחידו מביא שם, שפתחו לו באותו מעמד, נפתחו לו העיניים והוא התחיל לראות,

רב חיים קפוסי.

אז הוא כותב על השאלה הזאת, רב חיים קפוסי,

יסוד גדול, הוא אומר שהמן, היו חייבים לתת להם מה לאכול.

בעירה של מרים זה לשתות, היו חייבים לשתות.

אבל ענני כבוד, מה צריך את זה?

את העננים שילוו אותם,

שיגעצו להם את הבגדים כמו שכתוב בשח?

מה צריך את כל הפינוק הזה?

זה מראה על חיבה מיוחדת שהקדוש ברוך הוא אוהב את כלל ישראל.

חיבה כזאת היא מיוחדת, לחיבה עושים זכר.

לאוכל, למים, חייבים להביא להם.

אבל דבר שלא חייבים זה מראה על חיבה מיוחדת שלא צריכים את זה, ובכל זאת אבא נותן לנו את זה.

זה חיבה גדולה, על חיבה גדולה עושים זכר.

רבותיי, וכן הפוך, יש מצוות,

אדם עושה הרבה מצוות, אבל יש דברים שאנשים לא עושים אותם.

ובא בן אדם ומקפיד בהם, אז הוא מראה חיבה מיוחדת לקדוש ברוך הוא.

יש חיבה שהקדוש ברוך הוא מראה לנו,

ויש חיבה שאנחנו מראים לקדוש ברוך הוא.

מוריי ורבותיי,

הרבה יכולים לצאת ולדבר,

אבל

הגאון הגדול והצדיק רב אמנון יצחק,

גדול מחזירי התשובה בארצנו,

אני לא מזמן, כשהייתי איתו באחד השבתות,

הוא אמר לי באמצע,

אני רציתי כבר ללכת ללמוד את כל השס בעיון, כמה שנים לעזוב את הכול, ללמוד, ללמוד, אבל לא נותנים לו גדולי ישראל.

הוא עושה פה חיבה מיוחדת, דבר שלא כולם מתעסקים בזה ולא יכולים,

והוא עוזב את הכול ומעשה בדבר החשוב הזה

של החזרה בתשובה יום ולילה,

ורצונו היה לשבת כמה שנים, הוא אמר לי, ללמוד את השס בעיון,

לשבת, להתנתק, אבל לא נותנים לו, הוא עוסק בדבר הגדול.

של חזרה בתשובה.

אז הוא מראה את החיבה המיוחדת לקדוש ברוך הוא.

אני עושה את מה שהכי חשוב להציל עוד יהודי ועוד יהודי ועוד יהודי.

הוא מראה את החיבה הגדולה לקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא מראה לנו את החיבה הגדולה לנו,

והקדוש ברוך הוא ימשיך להראות לו את החיבה הגדולה.

באמת,

כתוב הרי בחז'ל

שמי שיוציא יקר מזולל פי כפיהו, ורואים באמת פי כפיהו כל הברכות של הרב

על עשרות עשרות סיפורים, ולא זה הזמן.

למה הוא מוציא יקר מזולל הוא הופך אנשים זה דבר של חיבה מיוחדת

אנשים כולנו מחפש מה אני מתקדם אני לא לשני לעזור לשני לגדל עוד יהודי להחזיר עוד אחד מתשובה פה אתה מראה שאתה באמת חיבה לקדוש ברוך הוא אתה אוהב אותו אתה עוזב רק לעזור לכלל ישראל

ככה

אומר רב חיים קפוסי שלכן רק לענני כבוד עשו זכר

מארי אלביבו מביא אותו אחידו בדבש לפי שהוא גם עמד על השאלה הזאת למה רק דווקא זכר לענני כבוד

אז הוא כותב

שדווקא לענני כבוד עושים זכר

הוא מביא

שענני כבוד

סיככו רק על כלל ישראל ולא על הערב רב שהלכו איתם

אבל המן

המים כולם אכלו מזה גם הערב רב שהלכו עם כלל ישראל אכלו

אבל לענני כבוד זה רק היה על כלל ישראל

אז הקדוש ברוך הוא יראה את התפארת של כלל ישראל רק לכם נתנתי את זה אז עושים זכר שזה היה רק לכלל ישראל

אבל הבאר והמן זה היה לכל גם לערב רב שהלכו

למרות שכתוב בזוהר בפרשת נשוא

ואכלו בני ישראל את המן אומר הזוהר ואכלו בני ישראל ולא ערב רב

רואים שגם את המן

לא אכלו הערב רב.

אז על השאלה הזאת כבר רב חיים פלאג'י בנפש החיים עומד,

והוא מביא מאותו זוהר בפרשת נשוא בסוף דבריו,

שמה הם כן היו אוכלים ערב הרב?

מהשיריים של הרחיים. כלומר, מה שנשאר לכלל ישראל, אז הם היו. לא מן שירד בעצמו, אלא מה שכלל ישראל היה נשאר להם, את זה הם היו אוכלים.

אז זה גם נקרא אכילה של המן.

אז גם הם תאמו את המן

ואת המים מהאכילה.

אבל ענני כבוד עליהם זה לא סיכך בכלל,

לכן רק לענני כבוד עושים זכר.

אבל אני רוצה להגיע לעוד תשובה,

שאולי היה קצת להרחיב.

אבל לפני זה, זה ידוע, המכילתא, המכילתא בפרשת יתרו.

כתוב במכילתא, בפרשת יתרו,

שכשם שהמן היה לו את כל הטעמים,

כך לבעירה של מרים היה את כל הטעמים.

מי שרוצה לשתות מים היה שותה מים,

מי שרוצה יין משובח, יין זקנים, יין יבש, הכל היה בזה.

אז אם ככה, אז כן יש זכר גם לזה. אנחנו ביום טוב מצווים להרבות בבשר ויין.

זה זכר גם למן וגם לבאר מרים.

כי במרים, בבאר היה את כל הטעמים, במן היה את כל הטעמים,

אז הטעם העיקרי עושים בשר ויין.

אבל רבותי, כל התשובות הנפלאות האלה לא עוזרות לנו ליישב עוד קושייה אחת.

ואת זה צריך להבין.

אני מבין

שעשו זכר.

משה רבנו זכה למן בזכות משה. למה? כתוב בחז״ל למה. למה משה זכה למן?

משה עלה לשמיים 40 יום, וב-40 יום לקבל את התורה.

לחם לא אכל, הוא לא אכל לחם בשביל כלל ישראל.

הוא לא אכל לחם בשביל כלל ישראל.

אז הוא מקבל מן בזכותו, עם ישראל זוכים במן.

לא אכלת לחם בשביל התורה,

אתה תקבל בזכותך יהיה מן.

מרים כתוב גם בחז״ל.

למה מרים זכתה לבאר?

כי כשמשה היה בתיבה וזרקו אותו ביאור היא שמרה עליו במים

היא הייתה עתו לראות מה יעשה עם הילד הזה

זכתה לבארה של מרים

אבל לא מצאתי בחז״ל

מה זה קשור ענני כבוד

למה

עשו

זכר לענני, אהרון?

אהרון, ענני כבוד זה בזכות אהרון מה קשור אהרון לענני כבוד?

זה לא מצאתי בחז״ל, למה?

למה עשו לאהרון?

בזכות אהרון כתוב שבאו ענני כבוד. מה זה קשור? מה עשה אהרון?

על איזה שכר הוא קיבל את זה, את ענני כבוד?

ואם כבר מדברים על ענני כבוד, מה זה ענני כבוד? מה זה השם הזה?

ענני כבוד?

הם היו מכבדים את כלל ישראל, העננים?

מה זה הפירוש, המילה,

ענני כבוד?

מה זה ענני כבוד?

הם היו מכבדים?

בשפתי חכמים לרב צדוק הכהן מלובלין,

גאון הגאונים, רב צדוק הכהן מלובלין,

שפעם,

פעם סיפר לי מרן, הרב שטיינמן,

סיפר לי שהגאון הזה היה,

יש לו הרבה ספרים מאוד מיוחדים,

הוא אמר לי שהוא היה עילוי גדול,

הוא היה יליטאי,

אבל הוא היה צריך להתגרש מאשתו כי לא היה לו ילדים, הוא היה צריך היתר של מאה רבנים,

אז הוא הסתובב,

צריך מכמה מדינות, אז הוא הסתובב אצל קמר הרבז והאדמו״רים,

והשם שלח אותו אצל כל מיני אדמו״רים מסוימים שהוא נקשר אליהם,

כדי להרים גם בחסידות את העומק של הלימוד.

ככה סיפר לי פעם מרן הרב שטיינמן, על אמחד השבתות.

אז הגאון הזה, רב צדוך הכהן מלובלין,

הוא כותב בספר, אה, דברים נוראים, מה שהוא כותב.

הוא מביא שם, שימו לב, דבר נורא,

הוא מביא בשם המחקר,

שיהודי מדבר עם יהודי ואחד אוהב את השני,

הרי לכל אחד שמדבר יוצא אבל מהפה,

אבל מהחותם ומהפה.

הוא מביא בשם

חוקרים שם,

שיהודי מדבר עם אחד, כל אחד, לא יהודי, כל אחד שמדבר עם מישהו שאוהב אותו,

אז האבל שלו והאבל של השני מתחברים ביחד.

אבל אם אחד לא אוהב את השני,

אז האבל שלו יוצא לצד אחד,

והאבל שיוצא מהשני מהפה,

הולך לצד השני.

והוא אומר שמה שלכן

אהרון הכהן בא ועשה שלום בכלל ישראל, אוהב שלום ורודף שלום, הוא היה רץ בין אחד לשני ועושה שלום בין כולם בכלל ישראל.

השלום שלו יצר שכל האבל של כל היהודים התחבר ביחד,

כל אחד אהב את השני,

כל אחד שדיבר עם השני, האבל שלו התחבר עם השני.

ומזה נוצר הענני כבוד. מה זה כבוד, הוא אומר?

ענני כבוד בגלל שאחד כיבד את השני.

זה המושג ענני כבוד.

מה זה המושג כבוד?

כי הם כיבדו אחד את השני, אהבו אחד את השני,

אז האבל התחבר ונוצר העננים.

ולכן,

הוא אומר,

לכן עושים רק זכר לענני כבוד,

כי זה הדבר הזה, צריכים להמשיך הלאה לדורות שלנו.

אהבה בין יהודי ליהודי, לרדוף על השלום,

על האחווה ורעות, צריך להמשיך הלאה גם בדורות שלנו. אוכל, מן, מים, זה לא קשור לדורות הלאה.

אבל אהבה של יהודי ליהודי,

זה צריך להמשיך גם הלאה.

ולצערנו, יש הרבה,

אתה רואה, בתי דיברים,

זה לא רוצה מרשה לו להוציא מרפסת, וההוא לא מרשה לשני, והוא עושה ככה,

במקום שאחד יאהב את השני, כולנו בנים של הקדוש ברוך הוא,

כולנו הבנים של המלך,

כל אחד צריך לאהוב,

כל יהודי זה בן של הקדוש ברוך הוא.

אחד לוותר לשני, לתת לשני, לעזור לשני.

כל מעמד הר סיני, כל התורה כולה, רבותיי, זה רק

על ידי אחדות, כשבלב אחד,

וזה צריכים

להתחזק בנושא של השני, בין אדם לחברו.

ספר הזיכרון של הרב שניידר, שם מובא דבר נורא,

שהרב מיפונוביץ' סיפר לו,

הרב מיפונוביץ' סיפר שהוא היה בחוץ לארץ, הוא נפגש עם אחד מהפרופסורים הגדולים בעולם,

והוא אמר לו, חילוני גמור, אבל הוא אמר לו, תשמע, כבוד הרב, הוא אמר לרב מיפונוביץ'

אני כבר כמה פעמים עומד על סף להתנצר,

ואני לא עושה את זה.

ואני אגיד לך למה, הוא אומר, רוצים לתת לי את התואר של נשיא האוניברסיטה העולמית,

ככה הוא סיפר לרב מיפונוביץ',

אבל אומרים ליהודי, אי-אפשר לתת את זה,

בוא תתנצר ותקבל את התואר הזה.

הוא אומר, ואני

לא אשקר אותך, אני מחפש כבוד, זה תואר של נשיא האוניברסיטה העולמית, זה...

כבוד גדול בשבילי.

וכל הפעמים שאני מנסה לעשות, אולי לעשות את הצעד הזה, יש משהו שעוצר אותי.

ואני רוצה לספר לך, אומר לרב יפונוביץ,

מה עוצר אותי.

הדבר שעוצר אותי, הוא אומר לו,

כשהייתי ילד, בגיל 12-13,

עברתי דרך רדין לחפץ חיים, שם, כולם היו שם אצל החפץ חיים, הייתה לו ישיבה,

אז אני עברתי שם בדרך, רציתי,

ביקשו ההורים שאני אקבל ברכה לראות אותו.

הגעתי, היה שם בלגן, אז נרדמתי בפינת החדר שם, נרדמתי.

ופתאום אחרי שכולם יצאו כנראה,

אני פתאום מרגיש שאני בידיים של מישהו, אני ככה פותח את העיניים, אז לא נעים לי, אני עושה את עצמי ישן,

אני רואה את החפץ חיים מרים אותי,

שם אותי על מיטה, אדם מבוגר מרים אותי, שם אותי על מיטה,

היה קר,

הוא הוריד את המעיל שלו, החפץ חיים, נשאר עם חולצה,

והוא כיסה אותי,

עם המעיל שלו,

ואני רואה אותו יושב בצד ולומד וקר לו והוא בטיח יישא עם המעיל.

הוא אומר, כל פעם

שאני רוצה להתנצר,

אני אומר, איך אני יכול לעזוב את האומה הזאת שיש בה אנשים כאלו כמו החפץ חיים?

היי רבותי,

איך אני יכול לעזוב את האומה הזאת?

כל אחד מאיתנו יכול לקדש שם שמים,

כל צעד שלנו,

אם אנחנו אהבה, קידוש השם בכל צעד וצעד,

אנחנו לא יודעים מה המעשים שלנו, אנשים רואים אותנו בחוץ ואומרים, אה, זה בן תורה, בדרך כלל הוא מתנהג.

אבל אם חס ושלום לא, אוי וחילול השם,

חילול השם אין לו כפרה, אפילו יום המתאר לא מכפר.

אנחנו צריכים להתחזק בזה.

אנחנו בנים של הקדוש ברוך הוא, כל אחד לעזור לשני,

ואחד לשלום גם אם יכעסו אותנו בדרך או באיזשהו מקום,

לא לעשות חילול השם, זה הדבר הכי נורא, לוותר,

לשתוק.

וככה, אם יש אחדות, אם יש אהבה,

אנחנו יכולים להגיע לדבר הגדול ביותר.

אז, ואיחנן, בלב אחד אפשר לקבל את התורה,

אפשר לזכות בתורה.

והתורה, רבותיי, צריכים לקבוע התאים לתורה, ודאי, כבר דיבר כבוד הרב לפני כן.

אבל אני רוצה להגיד לכם שכתוב,

הרשש בדרשות שלו, בנהר שלום, מביא

שאדם

שלא לומד תורה,

ללא שום סיבה,

נקרא נזוף לפני המקום.

נקרא נזוף, אומר הרשש,

לפני המקום.

הוא מביא את הגמרא על מה עבדה הארץ, וכו' וכו',

והוא שם מפרט את כל העבירות שיש.

אבל הוא אומר,

ועולה על כולנה העבירה הכי חמורה שעולה על כולנה,

כותב שם מה הרשש,

זהו ביטול תורה.

זה עולה על כולנה, על כל העבירות.

ולכן,

רבי צחוק בלאזר

ביאר את הגמרא, הגמרא אומרת ביומה,

כשמגיע האדם לדין למעלה, אומרים לו,

יש תירוצים לכל האנשים. אדם שיגיד שהייתי עני,

אמרו לו, לא הייתה עני כהלל.

יבוא אדם ויגיד, הייתי עשיר,

הוא יגיד לו, היית עשיר כמו רבי בלאזר בן חרסום?

יבוא אדם ויאמר, הייתי טרוד ביצרי.

יאמרו לו, וכי הייתה

טרוד ביצרך, כמו יוסף,

שהייתה אשת פוטיפר כל רגע ורגע?

אז הוא שואל שאלה, רבי צחוק בלאזר, שאלה קשה, אני רק אבאר אותה.

בחור, אדם שנוסע במהירות מופרזת, רבותי, בכביש, ובא שוטר ועוצר אותו.

מה זה? אז הוא אומר לשוטר, תשמע, כבוד השוטר, תזוז עכשיו, אני באמצע שוד,

אל תפריע לי.

טיפש, יותר גרוע.

אם עכשיו הוא היה לוקח אותך בידיים, עכשיו זה עם הזיקים.

מה זה?

למה לא עסקת בתורה? הייתי טרוד ביצרי, הייתי עסוק בעבירות.

מה זה הייתי טרוד ביצרך? יותר גרוע אתה אומר?

אומר רבי צחוק בלאזר, כשאדם מגיע לשמיים,

יש שם קטלוג של כל העונשים,

והוא רואה שהעונש הכי חמור,

מה כתוב בקטלוג? העונש הכי חמור

זה ביטול תורה.

אוי וואי, הוא אומר, הייתי טרוד ביצרי, עשיתי עבירות. תענישו אותי על העבירות,

אל תענישו אותי על ביטול תורה.

כי זה העונש הכי חמור.

כל יהודי חייב לקבוע את אימו לתורה, רבותי, זה העונש הכי חמור.

ואין מי, זה כתוב בחזל גם,

תלמוד תורה כנגד כולם, וגם הפוך.

תענישו אותי על הכול, אבל לא על ביטול תורה.

אז בואו נצא פה, רבותיי,

בואו נצא פה עם חיזוק

לעילוי נשמתה של אמה של מלכות,

מן מלכה רבונון, גדול מחזירי בתשובה בדורנו,

שעשה בלי סוף רבונון בדור,

בלי סוף תלמידי חכמים בדור.

בואו ניקח על עצמנו, נשתהיה שותפים בדבר הגדול הזה,

לא נצא ככה, עם קבלה.

אדם שיוצא עם קבלה,

נצא עם קבלה, להתחזק בתורה, באהבה לשני,

לקדש שם שמיים בכל צעד וצעד,

ובזכות זה הקדוש ברוך הוא יאמר לצרותינו די ונזכה לתחיית המתים ולבניין אריאל אמן ואמן.

בעזר השם יתברך. ברשות הרבנים הגאונים,

מורי ורבותי, נמצאים

בין קדושה לקדושה

ביום הכיפורים שעברנו בקדושה וטהורה,

לחג הסוכות,

חג הקדוש והטהור שמתקרב אלינו.

למעשה צריכים ללמוד כאן נקודה אחת מרכזית

שעומדים עליהם לרבותינו בעלי המוסר,

זה מתחיל מההלכה למעשה, הבית יוסף קודם בסימן תכט,

על-פי הגמרא מסרט פסחים כ' עמוד א' למטה עולה למעלה,

בעמוד ב',

שאומרת הגמרא שיושבים יום לפני החג,

דורשים בהלכות החג,

שם הגמרא דורשת לגבי הלכות פסח,

שאדם צריך ללמוד את ההלכות לפני הפסח,

לא בלי שום קשר לגמרא במסרט מגילה ל' ב' עמוד א' למטה,

שזה חג וחג וכולי וכולי, כל אחד ואחד במועדו,

אלא שם דובר על להכין לאדם את עצמו לחג.

כותב עבד יוסף בחג הסוכות אין צורך.

חג הסוכות לא צריך שלושים יום.

מגישים עליו פרי חדש ועוד כמה מסוכה ישנה, שלושים יום.

רציתי לבאר על דרך המוסר,

מה באמת עבד יוסף יטען.

הרי גם בחג הסוכות ישנן הרבה הלכות,

גם בחג הסוכות צריך ללמוד הרבה את דופן עקומה, גודסיק מחיסטה וכולי וכולי.

יש כאן הרבה פוסקים שיודעים

להעריך כמה וכמה גדלו ההלכות של ארבעת המינים.

אז איך זה יכול להיות שעבד יוסף כותב

שבחג הסוכות אין צורך ללמוד שלושים יום לפני ואדרבא ואדרבא הלכות רבות. אנשים עוסקים עוד לפני זה בראש השונה,

אחות יום הכיפורים היה צריך לתת איזו הקדמה של איזה חודשיים לפני זה, כידוע.

אבל מורי ורבותי על דרך המוסר אפשר לבאר.

כותב מרן עבד יוסף

אתה יודע למה לחג הסוכות לא צריך הכנה כל כך גדולה?

חג הסוכות זה חג שצריך להגיע ממילא,

ההשפעות צריכות להגיע ממילא.

חג הפסח, אדם בא מתוך חורף שעל-פי הארי זל נקרא החורף בתור ימי החושך.

אין הרבה חגים, לכן כותב רבי נחמן ברסלב,

כשמגיע חנוכה זה נקרא ביקור חולים,

מבקרים אותנו, שיהיה לנו חג.

אז לכן אומר רבנו ארי זל, החורף זה נקרא כי אין ימי החושך.

פתאום מגיע חג, אחרי כל החודשים בלי חג,

עכשיו צריך להכין הכנה רבתי.

אבל מורי ורבותי, כשאדם יוצא מראש השונה ואדם יוצא מיום כיפור צריך הכנה.

הנשמה קולטת לבד את המסר העיקרי של רגע הסוכות, משוויה הגמרא שם, דף ב' עמוד א' בשם רובע.

צא מדירת קבע וייכנס, צא מדירת קבע וייכנס לדירת ארעי.

אדם, מורי ורבותי, אסור לו להישאר אותו הדבר.

צריך לצאת מהקביעות שלו, מהמעשים, מהטבעים הרעים שלו,

ולהיכנס מייד לדירת הארעי.

ככה אפשר ליישב את מרן הבית יוסף על-פי דרך המוסר.

מורי ורבותי, וכבר הביאו רבותינו בעלי המוסר,

אתה משל לאותו אחד שהיה, לא יצלח לו עבודה,

לא מוצלח בכלל,

אבא שלי מנסה להעסיק אותו מכאן ומכאן,

תעשה את זה, תעשה לי שליחות כזאת.

כל מה שהיה נוגע לו היה מצליח, הידיים שלו, יד ימין זה שמאל,

יד שמאל לגמרי.

בקיצור, היה שולח אותו, תביא מכאן ותביא מכאן.

יום אחד אמר לו, תשמע, הפעמותות בבית כבר התקלקלו,

לך ליעקב הצורף,

תיגש אליו,

תקן את המנורה.

לקח את זה בשמחה רבה, הבטיח לו 20 שקל על המשלוח,

מגיע אל יעקב הצורף,

הוא רואה שהוא לקח פטיש גדול,

דפק את המנורה, טק, טק, טק, טק, עידד אותה, טס בטרד אחת.

אמר לו, תגיד לאבא,

בשבוע הבא,

500 שקל, שבו לכאן.

או שאתה תביא 500 שקל, קח את המנורה.

אמר לו, מה, היא תהיה מוכנה עוד שבוע? אמר לו, כן.

באמת, הגיע אחרי שבוע, 500 שקל, תביא ותקילין,

הוא רואה מנורה,

אי-אפשר לזהות, כפתוריה וקנותיה ופרחיה ממנה יהיו, תענוג, אך, משובח ומפואר בין העמים,

יפהפייה.

הוא אמר לו, איך זה יכול להיות?

אמר לו, שבוע?

מה אתה רוצה, שבוע?

היה בטוח אותו הטיפש שהמנורה הקרה נבנתה לבד.

אחרי שהוא רידד אותה לגמרי ועשה אותה טס של מטרת,

היא גדלה לבד,

עוד כאן, ועוד כאן, ועוד כאן, תוך שבוע נהייתה מנורה.

הגיע אותו השוטה לאביו ואמר לו, אבא,

אני צריך איזה עשר אלף דולר לפתוח עסק חדש.

אמר לו, עסק של מה? הרי אתה לא יודע איך זה אפילו הגלגל.

אמר לו, אבא, קצת מימות בעבודת השם,

עיקר היהדות, פשיטות וטימות, קדימה, תן לי.

אבא לא היה חסר לו כספים,

שחרר לו, נתן לו.

מורי ורבותי, פותר לו עסק גדול,

שבר את השוק, שם פרסומות,

מה שיעקב הצורף נותן ב-500, אני ב-100,

מה שהוא נותן ב-100, אני ב-10 שקל,

ויש מבצעים שאני גם אשלם לכם, רק תבואו. כל העיר הביאו את המנורות,

זה מביא את המנורה מכאן, צאת המנורה, זה תקנה נחושת, פתיל עופרת.

מורי ורבותי, הוראה שהצטברה,

כמות רצינית שם במחסן,

לקח פטיש ענק, טק, טק, טק, טק, טק, טק, רידט הכול, בתכת אחת.

אמר לכולם, תבואו לשבוע הבא,

כל אחד עם התשלום שלקבתי עליו.

אמר לעצמו, ברוך השם יש הרבה שרורה,

אפשר לצאת לנופש,

אפשר להתגלגל אחרת והוא יצא, מורי ורבותי, לענוב בשבוע שהוא רץ.

דפק על הדלת הקליינט הראשון ושאל אותו, תגיד לי, מה עם המנורה? אמר לו, כבר אני מביא לך אותה.

תראה איזה יופי, לא תאמין.

הכנסת מחסן מורי ורבותי ושומרו שמים,

חשרו עיניו, אוי ואבוי, על מה אבד הארץ?

היה בטוח שיגדל לבד,

טיפש, איך שיגדל לבד.

הוא בא ליעקב הצורף, עבדת עלי,

בגללך פתחתי עסק ועכשיו כולם נושים בי.

אמר לו, חשבת שזה לבד?

שבוע שלם עבדתי עליה, בכיור, בכימור, בציור, רק אחר כך נהייתה מנורא כזאת יפה.

מורי ורבותי, זה המשל.

אומרים רבותינו בעלי המוסר,

כי ביום הזה איך ברא לכם לתאר אתכם מכל חטאותיכם, לפני השם תתארו.

אדם עמד לפני המלך,

קיבלנו את הרעידות של העבירות,

טס של מטרת,

רודדנו מעבירות,

אבל עכשיו זה הזמן של הבנייה,

נראה איך תגיע לרק הסוכות.

הימים הללו, מורי ורבותי, אדם שיוצא לפני המלך,

בוא נראה איך תצא עם אותם התוויים,

או שלמעשה השתנת.

כידוע מהגאון הצדיק רב ישראל שלאן, שאמר שאם אדם ממשיך אחרי כיפור זה חוצפה כלפי שמיא, הגמרא מפורסמת שבת העיני,

שוחט משומים מחייב, אומרת הגמרא משום צובע, לא גדרה ושמואל,

שום צובע.

רבנו הבעל שם טוב אמר על המשנה הזאת,

שוחט משומים מחייב, זה הולך על יצר הרע.

על מה הקדוש ברוך הוא כועס?

משום צובע,

אדם שהוא כביכול בדמות דתי,

אבל למעשה הוא צבוע,

אתה יכול לראות אותו מתנהל עם זקן ועם פאות וחליפות ועניינים,

והאדם נחש דקדושה, שד יהודי,

עושה מעשים אשר לא יעשו,

העיניים משוטוטות בכל עבר,

הלשון מדברת גדולות,

שדו בשמים פיהם, שאולן תהלך בארץ?

אומר רב ישראל סלנדר, הרוצפה הגדולה לצאת מהמלך, לצאת מהדין,

ולהמשיך להיות בהמה,

להמצאת מהדין, ולהישאר עם אותם התוואים, הרי, מורי ורבותי.

כמה אדם צריך לצעוק, רבי אהרן רתא,

שהיה קדוש וטהור,

שרק השם שלו לבד מסוגל, רק השם שלו לבד,

רק להזכיר את השם של רבי אהרן רתא,

שהבן שלו בשומר אמונים, בהקדמה להצעה מפוארת של השומר אמונים שהוא הוציא,

שהרבע האחרון שנפטר, הבן שלו, זה היה הבן של רבי אהרן רתא, בנו יחידו,

כותב שם בהקדמה, אשר קירבני ואהבני כבנו יחידו כפשוטו, והוא היה בן יחיד באמת.

הוא אומר שפעם אחת הוא פגש איזה אחד מהגדולים של חסידים

שהיו נמצאים אצל הרבי מבלוזוב.

אדמו מבלוזוב הוא היה האדמו של רבי אהרן רתא.

אז אותו אחד, אותו יהודי,

פרק עול לגמרי.

הוא שאל אותו, תגיד לי, איך יכול להיות שהיית בחצר של כזה אדם קדוש,

כמו רבי מבלוזוב,

ואתה קרא פרק את העול?

הוא אמר, האמת, לא הייתי נכנס הרבה לטישים ולא זה,

אז לכן יצאתי החוצה.

הוא אמר לו, מה, אבל אתה ככה חי בלי מצפון?

אני אגיד לך את האמת,

יש לי דבר אחד שלא עוזב אותי.

כל פעם שאני בא לפגום בעיניים, אני עושה את כל העבירות.

כשאני רוצה לפגום בעין שלי,

אני אזכר ביהודי שהיה מגיע לרבן מבלוזוב, יהודי נמוך קומה,

שהיה מגיע מסאטמר, זה היה רבנו רתא.

הוא נזכר רק בפנים שלו, הוא אף פעם לא דיבר,

נזכר בפנים שלו, אני מקבל פחד להיכנס, נזכר בפנים פחד להיכנס.

מי זה היה? הגאון הצדיק רבי אהרן רתא, שתלמידים שלו בשואה סיפרו שהם ברחו לשדות,

הם רצו לברוח עם הפרדיזנים,

שהם רצו לצאת מהעשבים,

הם סיפרו שהם ראו את רבי אהרן רתא אומר להם, תיכנסו מהר, תיכנסו, לא עכשיו, תיכנסו,

אחרי יומיים עליהם, עכשיו תצאו, הדרך בנויה.

הוא במחלה היה בירושלים, קדושה וטהורה שהייתה על האדם.

מורי ורבותי, והוא אומר, בי נא נא בני היקר, בי נעזוב והשכל היטב.

הסתכלת פגמת בעיניים, דיברת על לשון הרע,

בר מינן הלכת ועסקת בדברים שחז״ל אסרו אותם.

כמה זמן ההנאה?

שלוש דקות?

שלוש שניות? ארבע שניות? הלוואי, פחות.

תעשה חשבון, חז״ל אומרים,

רבותינו המקבלים, רבנו אריזל הזכירו כאן מקודם,

יש קצת המשך לזה,

הרי אדם שפוגם בעיניים, בר מינן,

מתגלגל בעוף שנקרא רעה,

ה-OFM, מחלוקת הפוסקים שם, מחלוקת המפרשים שם, ראשית רוחמה ורבינו אריזל,

העוף הזה,

הוא מוציא את הביצים שלו על ידי העיניים,

מסתכל עליהם, ואז הם יוצאים, גודלים.

אדם כזה שפוגם בעיניים מתגלגל באותו העוף, בר מינן,

וידוע מרבינו אריזל,

שלוש פעמים אדם מתגלגל בתור בן אדם,

ואחר כך הוא עובר הלאה,

דומם, צומח, יש אומרים גם אחרי זה ארץ עיר, וכו' וכו', תיקון שלם.

ואז האדם מתגלגל ועוד גלגול, על שלושה פשעי ישראל,

על ארבעה לא אשיבנו.

אדם מתגלגל בעוף הזה, והאשה מתגלגלת במים,

אשה שולחת בפריצות במים, ולמה?

כשם שהמים אין להם סוף,

והמים אין להם הפסקה, אין להם מנוחה,

ככה האשה לא נתנה מנוחה לעולם,

מרוב הפריצות שהיא עשתה, בחורי ישראל מתים,

יתועים ואלמונות צועקים ואינם נענים כל הדברים הגרועים שהיא הביאה לעולם.

בעל שכל אשתו כזה, בקט פושע איתה ביחד,

כתב אבא בסאלי, כשרו אותו ואותיו ישרפו אותם בגהנעם, כך אמר רבנו אבא בסאלי הקדוש.

מורי ורבותי,

אחר הדברים האלה, היא בגלגול של מים לא נתנה מנוחה לעולם, גם היא לא למנוחה,

וזה בגלגול של אותו העורף.

אומר אבא ראוי עטר, אבל אחרי זה צריכים לחזור עוד פעם בגלגול,

דומם, צומע, חי,

אחרי זה לעבור עוד פעם לבן-אדם ולך תדע איפה תיפול ועוד גלגול ועוד גלגול.

הנאה של שלוש דקות, תראה כמה שנים צריך לתקן.

הנאה של כמה דקות, כמה עליך לתקן?

מורי ורבותי, זה היסוד.

גאון הצדיק רבי סובי סלנט,

שאל את השאלה המבורסמת.

בדרך כלל ידוע ברבותינו בעלי המוסר,

חקיינות זה לא מידה טובה.

אדם שמחקה מישהו, זה לא מידה טובה.

תהיה אתה צד הנתיב של רבי עבודות השם,

בעדה מרקע אנשים אחרים עד כדי כך שהגאון הצדיק רבי רוחם עמיר,

כשהוא היה משגיח בישיבה, רצו לפטר אותו.

כולם לא הבינו מה קרה, רוצים לפטר רבי רוחם עמיר,

אחד מהקדושים.

אמרו לו, תשמע, מאז שהרצת לישיבה, כולם מרקים אותך.

כמו שהיה קדוש, כולם עושים את התנועות שלו וכו',

אז הוציאו לו רכות.

בסוף הוא הסביר לכולם, לתלמידים, שהדרך לא טובה, ואז השאירו אותו בישיבה.

אבל החקיינות בידה היא לא טובה.

כך הרבי רוחם עמיר, המפורסם, רבי סואל סלאנס, זה היה קוד תנועת המוסר, תהיה אתה.

כל יהודי זה חלק ממעל.

כל יהודי, כל נשמה בעולם, אמר הבעל שם טוב,

כשהגמרא אומרת,

כל אומר הקדוש ברוך הוא מוותר, יוותרו מאב,

ושברוך הוא לא מוותר על שום עבירה, כמו שכתוב בבא קמא על תפנון עמוד א',

שברוך הוא לא מוותר על שום עבירה,

שום עבירה לא נמחלת,

אומר הבעל שם טוב, דורס את זה לטובה.

כל מי שאומר שהקודש ברוך הוא מוותר על יהודי,

איי, היוותרו מאב.

שברוך הוא לא מוותר על שום יהודי בעולם.

כל יהודי הדרך שלו,

כל יהודי המסלול שלו, כל יהודי ההשפעה שלו, כידוע.

אז אם כן, מורי ורבותי,

אל תחכה לאנשים אחרים. תהיה אתה בקדושה, כמובן.

שולחן ערוך, אבל אתה,

צעד צמא את הדרך שלך.

זה בחסידות, זה בתורה, זה יותר בשס,

כל אחד, ותרק יכשו בתורתך, כידוע, זה ארוך אין זמן.

אז אם כן, שואל רבי סלויין סלנט,

מה קרה?

מגיע עם הכיפורים,

אומר המדרש, בלי נעליים, למה?

לדמות המלאכים,

רגליהם, רגל ישרה, יחפים,

לובשים לבנים, ולמה? להתדמות למלאכים, למלאכים לובשים לבן.

שלום בינינו, מבקשים סליחה, כמו שכתב מרן מיתר שבב,

מבקשים סליחה, סליחה אחד מהשני,

למה? עושה שלום במרומיו,

וברחמיו, יעשה שלום עלינו, להתדמות למלאכים.

הרי החכיינות במידה לא טובה.

מה אתה דומה למלאך?

חכיינות היא במידה טובה ולא טובה.

מורי ורבותי, אומר רבי ישראל סלנט,

שזה לא טוב, אז אם כן, איך זה יכול להיות?

תראה את סגרון רבי ינקל' יגלינסקי בספר והגדת,

שהוא זוכר שהוא היה בסיביר,

שפתאום באמצע הלילה הוא שמע תסוסות,

פותח את העיניים,

ראה חייל רוסי,

שהוא עבד איתו ביחד בשירותים, מנקה שירותים שם בסיביר, קם באמצע הלילה,

פותח תיק,

תיק-צ'ק, רוסי זריזים, תיק-צ'ק, טק-טק-טק-טק,

לובש מדים,

מצדיע לעצמו,

עושה מסדר,

אומר סתם לאנשים, למה אתה לא עומד בשבילי?

למה אתה זז? פעם באה אני שם אותך בכלא.

הולך, חוזר,

מוריד את הבגדים, ישן.

מחרת,

טוב, הוא אמר בתואר מסכן, כנראה חכמים,

אולי בגלל כל הצער של השירותים,

כנראה שהסתובב לו המוח.

אז לא יכול להיות שהבן-אדם נשאר שפוי, אבל נשאל אותו, אולי יש בזה עניינים,

אולי סוד, אני יודע מה, אולי זה תיקון מיוחד,

ככה לצאת מהגלות,

תקנת בידיון שבויים.

שאל אותו רבי הכלגליסטי למחרת, תגיד לי, מה זה? מה איי?

אמר לו, תראה,

סוד בעינינו, אל תגלה.

אני הייתי גנרל רוסי,

הייתי גנרל, הייתי קצין.

הם רוצים לשבור אותי לא רק בגשם, גם ברוח הורידו אותי למטה, למטה, לנכות שירותים.

אני כל לילה מזכיר לעצמי,

אתה לא מנכה שירותים.

אתה גנרל, אתה קצין, אתה לא מנכה שירותים.

רבי ורבותי, אומר רבי ינקל'ה גלינסקי, תרצה לי הקושייה מרבי ישראל סלנט,

אנחנו מרקים את המלאכים, הגמרא וחולין אומרת,

שכשעם ישראל עושים רצונו של מקום, הם יותר ממלאכי השרת.

ביום הכיבורים מזכירים לך איזה נשמה גבוהה יש לך.

אתה יותר ממלאכי השרת.

תן דעת רעש שלא תקלקל ודחמת עולמי.

נותנים לך להרגיש כמו מלאך כי אתה באמת יותר מזה,

יותר ממלאכי השרת, כמו שכותב הרבי מוסטרובצה על המדרש, שאומר על משה רבנו, מה לידושה בננו, שהוא עבר את המלאכים עד כדי כך.

כל כך הרבה השפעות קיבלנו, מורי ורבותי.

בושה וחרפה להישאר עם עבירות.

כל כך הרבה השפעות.

הרב יגן אומר, ובזה אני אסיים בלי נדר, שפעם אחת הגיע יהודי

ללוש תרנגולים, רצה לקחת תרנגול.

ראה שם פתאום איזה תרנגול כזה גדול, ענק.

שואל את המוחר, תגיד לי, מה קורה בתרנגול? הוא אמר לו, לא יודע, מכוער,

אני יודע, אתה לא רוצה לקחת אותו, אל תיקח, קח מישהו אחר, יותר כמה יפים יש בו.

חבר שלו אמר לו, תשמע ממני, זה לא תרנגול, זה נשר.

הוא אמר לו, מה זה נשר? תרנגול.

זה לא תרנגולות, נשר עולה הרבה, נשר היה משובח בעופות, ואני אומר לך, תשמע, אני מבין בזה, גדלתי עניים נשרים,

זה נשר.

הוא אמר, תשמע, אולי אתה מתבלבל מהבירה, דומה,

אבל זה לא נשר.

אמר לו, אני אומר לך, זה נשר.

בקיצר רבייסי, היה ויכוח שלם, אמר לו, מה אכפת לך, בוא ננסה.

כמה עולה? בתור עוף? בוא נקנה אותו בתור עוף רגיל. קנה אותו 50 שקל, 20 שקל,

לקח אותו למעלה.

אמר לו, איך תדע עכשיו אם זה נשר או שזה תרנגול?

הוא אמר, אני בטוח שזה נשר. לקח אותו למעלה על הגג,

שם אותו על פסגת ההר, צעק לו באוזן.

אתה לא תרנגול,

אתה נשר,

אתה לא תרנגול, אתה נשר.

נתן לו בעיטה חזקה,

ואז הנשר עף בשמים.

מרואי ורבותי, אומר אביגין, סבר נתיבי אור,

קדוש ברוך הוא מסכים לנו ביום הכיבורים,

אתה לא תרנגול,

אתה נשר,

אתה המשובח מכולם, יותר ממלאכי השרת.

מה לך ולחולת העבירות, כמו שכתוב במשטרה בוראי וסמך בית?

מה לך במעשים הללו?

מה יצא לך מכל זה?

מה יישאר בסוף?

אומר אבא עקיבא איגר,

בניך ובנותיך אל הקבר אל עבוך.

ברור שפטרנו וזיכנו בירושתך, אמרו בניך, מרן, מרש כב,

גם ברש כה אומר מרן, אדם שבר מילה נפטר אביו,

אומר ברור דיין אמת, מיד אחר כך שהחיינו על הירושה.

ברור שפטרנו וזיכנו בירושתך, איזה בושה, תראה לאן הגעת.

ותישאר שם לבדך,

ומה תשיב אז לבורך על כל מעלליך?

גדול העצה עברה וליליה, השם משמים השכיב על בני אדם.

לראות האש משכיל דורש את אלוקים, טיפש, מי שמזניח דרכי השם.

טיפש! היית בכזה יום גדול.

אבינו מלכנו, בטל מעלינו כזירות קשות ורעות.

עם הארץ של אשתך, בגדי ירץ ושרץ, אתה מביא את הגזירות,

היא מביאה את הגזירות, על מה אתה צועק?

מה אתה צועק? מה אתה נובח?

על כל פגיעה מהעיניים גורם שהשכילה יסתלק בעם ישראל, מה אתה צועק?

היש משכיל דורש את אלוקים מחזיקים אשירים שאמר הרבי מגור,

אני לא מסכים לתת עלייה למי שיש לו אייפון,

מי שיש לו אייפון לא יעלה באם לא רעים לבית הכנסת. אמרו לו, כבוד הרב,

אשירים נותן לנו כסף,

אמר לא צריך אשירים כאלה, נתן להם משנה הוראה, אשירים דה קליפה, לא רוצה כאלה אנשים,

אין צורך בהם. ככה אמר להם הרבי מגור, מורי ורבותי,

ואנשים זוטרים, פשוטי העם,

אשר היצר מקשקש בהם ובוער בהם, מחזיקים שטן בידיים.

אתה שינית את הדרך?

אתה צעקת המלך?

אתה צעקת ובכן, התקדש עמך?

אתה מוחק את שמי, אתה אומר, התקדש עמך?

מורי ורבותי זה החיזוק הגדול.

עם אותו אדם, רבי אמנון, שמתאר

את כל הנשמות בעם ישראל,

והאמא הגדולה,

שהיא ודאי השפיעה בדוויים שלה על אותו האדם הגדול הזה, מורי ורבותי, שהיא בריא,

שימשיך לזכות לרבים הלאה,

נמצאים בכזה מקום, מורי ורבותי, הציבור עשה בסירוב נפש להגיע בזמן כזה.

מורי ורבותי, אנחנו חייבים לצאת עם חיזוק, והחיזוק הגדול הוא צא מדירת קבע,

העולם חולף,

כנס לדירת ארעי,

כנס למתכונת מלך,

כנס למתכונת מלך,

כי כל מעשה יביא אלוקים במשפט,

והגמרא וחלקי דף עמוד ב', על הכול לא נעלם שום דבר.

אומר רבי אהרון, ראטה בחיי ראשי אין לי נשבע,

אפילו הרעשה של פרשאים ישלם על איסור דרבנן קטן.

מורי ורבותי, לא לשכוח, זו הנקודה המרכזית.

נתקדש לפני המלך, נזכה בזרשי ונתברך,

להתעלות בתור אווירת שמים,

ללמוד מעולמי ישוב עשו אתכם, נרצה ונאמר אמן.

ברגע נשמת דברים יביא הרב סיאני אליהו ספרן ונשמת עצמו זוהר ג'בארץ.

ברשות הרבנים הגאונים

שנמצאים כאן,

ברשות גדול מחזירי התשובה,

הגאון הגדול רבי אמנון יצחק שליטא,

שזכיתי בשני העשורים האחרונים להכיר אותו ולהיות במחיצתו ולראות מה שהוא עושה,

להוציא עקר מזולל, כל מה שדיברו קודמי,

ובדרך לפה חשבתי

מה הזכות

שזכתה אמא כזאת

שיהיה לה שני בנים שיחזירו את עם ישראל בתשובה שלמה.

מה הדברים שהיא עשתה?

שמעתי שבאחת ההרצאות,

ידידי הרב אורי,

באחת ההרצאות לנשים,

הוא סיפר ששאלו אותו את השאלה הזאת.

מה הזכות שזכתה אמא

שיצא לבן כמו הרב אמנון יצחק שיחזיר מיליונים בתשובה?

אז הוא סיפר סיפור שאני לא יודע אם כאן המקום לומר אותו, אבל אני אומר אותו בקצרה.

מסירות נפש בזמן טהרה,

לפני שנים רבות,

במקומות קשים,

ללא תנאים,

מסירות נפש שאין כדוגמתה בשביל טהרה, זוכים לכאלה בנים צדיקים.

סיפר את זה, הוא אמר שמות

מדויקים שאפשר אחרי העצרת לשאול את הרב אורי דברים מדויקים,

אבל הדברים ברורים ונכונים.

אין מתנות חינם אצל בורא עולם.

אדם שהולך עם הקדוש-ברוך-הוא ביושר ובנאמנות וביראת שמים,

אז הקדוש-ברוך-הוא מחזיר לו בבנים צדיקים שמאירים את העולם.

זה ברור.

קראנו בדיוק היום,

האזינו השמים ואדבר ותשמע הארץ אמרי פי.

אז רשי במקום הביא

דבר מעניין.

אומר רשי,

הקדוש-ברוך-הוא הביא את השמים ואת הארץ להעיד,

צריכים את השמים ואת הארץ להעיד על התורה?

אז אומר רשי, כן,

יכול להיות שיקומו בני-אדם ויכחישו את התורה ויגידו שהיא לא נכונה ויתווכחו עם התורה, יתווכחו עם לומדי התורה.

אומר רשי, הקדוש-ברוך-הוא הביא את השמים ואת הארץ שהם קיימים לעולם,

אתם תהיו עדים. האזינו השמים והארץ ותשמע הארץ אמרי פיהי.

השמים והארץ שקיימים לעולם הם עדים שהתורה היא נצחית וקיימת,

כי בני-אדם יכולים לשקר בתורה הקדושה.

וראיתי פעם שהגאון מוילנא מסביר מה זה נקרא יראת שמים.

למה אומרים יראת שמים? למה לא אומרים יראת ירח? למה לא אומרים יראת כוכבים?

מה רוצים מהשמים?

אז יש מדרש, ולמעשה זה מובא ברש״י, בפרשת בראשית.

רש״י אומר שכשנברא הרקיע ביום השני,

אז הרקיע לא היה עדיין קשה,

הוא עדיין היה רך.

ביום השני הקדוש ברוך הוא אמר יהי רקיע.

אז אומר רש״י שהמים העליונים,

מביא את זה המדרש גם כן,

לא רצו לעשות את רצון השם יתברך.

המים העליונים אמרו אנחנו רוצים להיות למטה,

כי במטה יש מצוות נטילת ידיים,

יש מצוות ניסוך המים,

לא רוצים להיות למעלה.

אומר המדרש הקדוש ברוך הוא גער בשמים העליונים

בבריאת העולם ביום השני.

לכן כתוב יהי רקיע, ומאז המים העליונים קפואים,

ועושים את רצונו יתברך מאז בריאת העולם עד היום, למעלה מ-5,700 שנה.

ולכן אומרים לכל אדם, דע לך, יראת שמים.

אתה רוצה שתהיה לך ירה, תלמד מהשמים,

כמו שהשמים עושים את רצונו,

ולא משנים, למרות שהם רצו אחרת,

ככה כל יהודי צריך לנהוג.

בלי יראת שמים לא שייך להגיע למצב שאדם יום-יום הולך ומוסר נפש לכלל ישראל.

שבוע שעבר הלכתי לנחם את כבוד הרב אמנון בביתו,

בבית של ההורים, בבית וגן בירושלים.

לפתע אני מגיע, שמונה וחצי בערב, וכבוד הרב לא נמצא.

מה, איפה הוא הולך? אולי ישב בבני-ברק, אז היינו מנחמים אותו בבני-ברק.

אומר לי הרב אורי, שיהיה אריך ימים,

תדע לך, מרן הרב שטיינמן

ציווה

על הרב אמנון יצחק ללכת למסור את ההרצאות שלו באמצע השבעה.

למה? זיכוי הרבים גדול כזה אין מי שיחליף.

רק הוא מסוגל לעשות דבר כזה. באמצע השבעה, ביום רביעי וביום חמישי, יום אחד באור יהודה, יום שני, אני לא זוכר באיזה מקום זה היה בארץ,

עם הטלית הולך למסור את השיעורים וההרצאות.

זה לא מכוח מסירות הנפש של האמא.

כשיש מסירות נפש לטהרה,

לקדושה, אז יש דבר כזה שמאיר את כל העולם כולו.

שלמה המלך אומר, טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו.

ידועה השאלה המפורסמת ששואלים,

מה זה טוב שם משמן טוב? על איזה שמן מדברים?

שהשם של האדם הוא יותר טוב?

ושאלה נוספת, מה זה יום המוות מיום היוולדו?

כל אחד יודע שכשתינוק נולד,

איזה שמחה עושים,

איזה שעודה גדולה.

וכשאדם לא עלינו נפטר, כולם מצטערים ובוכים. ופה שלמה המלך אומר שיום המוות זה שמחה יותר גדולה מאשר יום הלידה.

יש לזה כמה ביאורים,

אבל ביאור אחד שמעתי וכל כך נהניתי, ואני חושב שכאן המקום לומר את זה. זה כל כך מתאים למשפחת יצחק הנכבדה הזאת.

השמן הזה, זה הכוונה לאותו שמן של כהן גדול.

כהן גדול,

איך מושכים אותו להיות כהן גדול?

יש שמן יוצקים על ראשו.

היציקה הזאת, כתוב בחז״ל, התורה מצווה, זה דבר חיצוני.

הכהן גדול נשאר אותו כהן גדול,

רק יוצקים על ראשו שמן.

שם טוב של האדם זה לא דבר חיצוני.

אדם שעובד על המידות שלו,

אדם שעובד על ההנהגה שלו,

אז השם של האדם זה בפנימיות שלו.

זה בדם שלו זורם, זה אדם אחר לגמרי.

הפנימיות שלו משתנה.

אצל כהן גדול זה משהו אחר.

בא שלמה המלך ואומר, טוב שם משמן טוב.

שם של האדם שאדם משאיר בעולם אחרי פטירתו זה יותר מאותו שמן.

אי הוא נהיה כהן גדול, נכון, אבל זה דבר חיצוני.

שם של האדם זה משהו בפנימיות שלו.

לפי זה מסבירים מה זה ההמשך שכתוב,

מה שאמר שלמה המלך, ויום המוות ויום היוולדו.

שתינוק נולד, באמת כולם שמחים, שמחה היא גדולה,

אבל השמחה הזאת מזכירה את אותו שמחה של הכהן גדול. היא שמחה חיצונית.

אתה לא יודע מה יהיה עם הילד הזה, איך הוא יגדל, מה הוא יעשה.

איזה מצוות, איזה יראת שמיים,

איך הוא התנהג בעבודת השם.

רק ביום המוות אפשר לדעת

איך היה אותו אדם.

אם האדם ביום המוות אומרים לו בהספד דברים שהוא עשה,

ולומדים מדרכיו,

לומדים ממעשיו,

הנה,

אז זה מראה שהאדם הזה הגיע ליעד שלו בעולם הזה.

זה מזכיר את אותו שם טוב של האדם, וזה מה שאמר שלמה המלך, טוב שם משמן טוב,

ויום המוות מיום היוולדו,

כי יום המוות זה היום האמיתי.

אצל הרבה גדולי ישראל אנחנו נתקלים,

כשמזכירים להם את יום המוות הם בכלל לא מפחדים.

הרשעים מאוד מפחדים,

כי יהיה חסר להם את כל התאוות,

את כל היצרים,

את כל תענוגי העולם הזה.

אבל הצדיקים,

שהם יודעים שכל המצב שלהם בעולם הזה זה רק פרוזדור להגיע לעולם האמת, הם אף פעם לא מפחדים מיום המוות.

הם רק מפחדים שהם לא יגיעו ליום המוות במצב כזה שהיצר רע לא יתנטרל מהם.

אבל אם הם בטוחים שהם ניצחו את היצר רע, הם לא מפחדים מכלום, עכשיו, מחר, מתי שבור העולם יחליט.

אין להם פחד מיום המוות,

מכיוון שכל התפקיד שלהם בעולם זה רק לעשות את עצמם בורם.

באמת, במעמד כזה גדול זה לא פשוט, לא פשוט להספיד אמא כזאת גדולה.

אמא כזאת גדולה, שבאמת,

מי שרואה את השבתות,

מי שרואה את הסופי השבוע,

מי שרואה את השאלות של האנשים,

מי שרואה את ההתחזקות,

מי שרואה את המשך הטיפול של ארגון שופר,

עומד ונדהם, עומד ונדהם. איך יכול להיות אדם עם כוחות כאלה יום-יום,

לישון בלילה מאוחר, ולקום מוקדם, למסור את השיעורים בשעה שלוש לבנות בוקר? מאיפה הכוחות?

בלי יראת שמים,

בלי אמונה לדעת שבורא עולם נתן לי תפקיד בעולם ואני חייב לעשות את רצון בוראי,

אי-אפשר לעשות דברים כאלה, לא שייך.

זה דבר שצריכים לעשות אותו מאות, ואולי מאות יספיקו לעשות את מה שאדם אחד עושה.

וזה, אני חושב,

הדבר הגדול ביותר שאותנו צריך ללמד,

כמה שכל אחד

לא יהיה ישן בעבודת השם.

כל אחד ייקח לעצמו את הנושא הזה ויראה מה אפשר לעשות לשני,

מה אפשר לתרום לשני,

מה אני יכול לתרום לזולת.

דיברו קודמי על לשון הרע,

על דיבור, על בן-אדם לחברו.

יש לי שכן צדיק, קוראים לו רבי שרואלד ויליצקי,

שיאריך ימים.

יהודי יקר מאוד, צדיק,

שמדברים עליו שכבר עשרות שנים לא דיבר לשון הרע.

70-80 שנה יהודי צדיק.

יצא לי באלול לדבר איתו, אמרתי לו, כבוד הרב,

אני רוצה לדבר לפני ציבור בראשון,

מה לומר, איזה דבר שאפשר לחזק?

אז הוא אומר לי, תגיד ככה,

יש הבטחה

שאדם שלא נותן ביקורת על השני,

לא מבקר את השני,

לא מחפש את השני.

יש לו הבטחה שבשמיים, כשיגיע ראש השנה, יום הכיפורים,

או שנה רבה, גם אותו לא יבקרו.

מה הראיה לזה? הוא אומר לי, כתוב בפסוק,

כתוב בפסוק, לא הביט אוון ביעקב,

מי שלא מביט אוון ביעקב לא רואה שלילי אצל כל אחד,

ולא רואה עמל בישראל,

הוא לא רואה את עם ישראל שעושים עבודת השם בעמל, הוא רואה אותם בעין טובה.

כתוב בהמשך שם, השם אלוהיו עמו ותרועת מלך בו.

השם אלוהיו עמו ותרועת מלך בו. ביום התרועה, ביום המשפט, הקדוש ברוך הוא יהיה איתו ויעביר אותו במשפט עם כל הצדיקים.

מידות,

בין אדם לחברו,

להסתכל בחיוב על השני.

רק אדם שיש לו יראת שמים יכול לוותר על עצמו ולהסתכל תמיד על השני.

ידועים הדברים שרב שמעון שקופ בהקדמה שלו בספר שערי יושר.

הוא מביא בשם גדולי ישראל שכל תכלית האדם בעולמו זה להיטיב לזולתו,

בדיוק כמו שאנשים ברחוב חושבים.

כל האנשים ברחוב כל הזמן חושבים רק על עצמם,

על התאוות שלהם, על היצרים שלהם, איך שלי יהיה טוב.

הוא אומר שם בדיוק הפוך.

כל תכלית האדם זה להיטיב לזולתו.

אין עצמיות.

על חשבון שינה, על חשבון זמנים.

אין. אני לא קיים. אני קיים רק בשביל השני.

נכנסתי לא מזמן לארגון שופר.

אמרו לי שם, אני לא יודע אם כבוד הרב יודע,

כשאין יום אחד הרצאה, הרב לא מרגיש נוח עם זה.

לא מרגיש נוח. אי זה מכביל, אי זה קשה. נכון,

אבל אני נמצא פה בעולם בשביל לתת לשני.

אין דבר כזה. כל יום צריך שיהיה הרצאות.

כל יום צריך לתת נתינה.

אז שם הרב שמעון שקרוב בהקדמה שלו אומר,

הוא מביא את המשנה באבות. כתוב שם, אם אין אני לי, מי לי.

כשאני לעצמי, מה אני?

אז הוא שואל, מה זה, אם אני לי, אם אין אני לי, מי לי?

כשאני לעצמי, מה אני? אז אדם צריך לדאוג לעצמו או לא ידאוג לעצמו?

אז אומר שם רב שמעון שקרוב דבר נפלא.

הוא אומר שהקדוש ברוך הוא יודע שאדם בדרך כלל אוהב את עצמו.

אדם רוצה בקו שלו יותר משעה קווין של חברו. זה דבר ידוע.

הוא שכמו שאנחנו דואגים לעצמנו ככה נדאג לזולת

זו דרגה גבוהה הוא אומר שהקדוש ברוך הוא לא דורש לעצמו כלום קדושים תהיו כקדוש אני השם הקדוש ברוך הוא כולו רק נתינה

אין לעצמו כלום רק נתינה הקדוש ברוך הוא יודע שאנחנו לא כאלה אז הוא אומר אתם קצת דואגים לעצמכם אבל כמו שאתה דואג לעצמך תדאג לחברך תדאג לזולתך

אז הוא אומר אם אין אני לי מי לי אדם דואג לעצמו

וכשאני לעצמי אם אתה דואג רק לעצמך מה אני?

שמע אתה נמצא פה בעולם

ואני רוצה לומר לכם שכבוד הרב הגאון הרב אמנון יצחק שיושב פה בשמאלי,

הוא דואג רק לכלל, הוא דואג רק על הכלל חוץ מלעצמו. כל המטרה שלו זה רק להיטיב עם האנשים, כמה שיותר.

כמה שיותר. עכשיו הוא מראה לי, כבוד הרב, תראה כמה צופים בשידור הזה, כמה מתחזקים.

כל הזמן אתה רואה כל ערנות. במה?

כמה שיותר להיטיב לאנשים, כמה שיותר אנשים חוזרים לאביהם שבשמים.

זו זכות עצומה שאין כדוגמתה.

זו זכות שלי לבוא פה ולדבר למי נשמת הצדקת רומיה בצלם.

זו זכות גדולה ביום כזה להיפטר בשבת תשובה.

שבת פרשת האזינו השמים והארץ, שכולה מדברת על תשובה, כולה מדברת על התחזקות,

התקרבות לקדוש ברוך הוא. עם ישראל רצים לארבעת המינים. בשביל מה? בשביל להתקרב לקדוש ברוך הוא,

לעשות תשובה מהמעשים ולעשות מעשים טובים, אנחנו נותנים פה בעצרת.

דבר עצום.

שאלו פעם את החופץ חיים.

איך זכית?

מה אמא שלך עשתה בשביל שתצא החופץ חיים?

אז מספרים שהוא לקח את הסידור והראה את הסידור שלה ואת התהילים.

אתם רואים? זה מהדמעות של האמא.

מספרים על האמא של החופץ חיים שהיא באמת היתה בוכה, בוכה ומתפללת.

אין מתנות חינם. אם רואים כאלה שני בנים שמוסרים את עצמם בשביל הכלל,

זה אמרתי לכם כמו שאמרתי לכם בהתחלה, זה רק מסירות נפש.

דיברו קודם על הדיבור.

ראיתי ספר שנקרא דרכי צדק

שהוא מביא על הפסוק

בשיר השירים,

שכתוב נפשי יצאה בדברו.

אז הוא מביא דבר מעניין מאוד, מה זה נפשי יצאה בדברו?

דיברו קודם על אנשים שצריכים להרבות מלימוד תורה,

לקביעות עתים לתורה.

מי שיכול לקבל עצמו, מה שעכשיו מפיץ כבוד הרב אמנון ללמוד את הש״ס שנה ראשונה,

לסיים אותו בקריאה ואחר כך בפעם השנייה להתחיל אותו בעיון זה דבר נפלא.

אבל הוא כותב שם בספר דרכי צדק,

הוא כותב שם דבר מעניין, מה זה נפשי יצאה בדברו?

הוא אומר שהדיבור של האדם במשך חייו קצובים,

כמה ידבר, במשך החיים של האדם כמה ידבר.

ואם אדם מרבה בדיבורים בטלים בעולם הזה שלא לצורך,

הוא ממעט את שנות חייו.

כי אם גזרו לאדם במשך החיים שלו לחיות 80 שנה,

וייקצבו לו זמן של דיבור ב-80 שנה, והוא מרבה לדבר לשון הרע ולכילות ודברים הרבה,

אז ממעיטים לו את השנים.

אבל הוא כותב שם דבר מעניין, חוץ מלימוד תורה.

כל זה בענייני העולם הזה,

אבל בלימוד תורה,

בדבר הזה אין שום מעצורים.

נפשי יצאה בדברו. אדם על ידי הדיבור שלו גורם שהנפש שלו, הנשמה שלו תצא

הרבה יותר מוקדם מהזמן.

זה על ידי הדיבור. אבל אם אדם לומד תורה,

תלמוד תורה כנגד כולם,

בזה אין שום מעצורים.

אני רק רוצה לסיים.

דברי האורחיים הקדוש.

האורחיים הקדוש כותב

כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם,

ונתנו איש כופר נפשו לה' לפקוד אותם.

אומר האורחיים הקדוש כי תישא את ראש בני ישראל.

אם עם ישראל רואה

שהראשים הצדיקים והצדקניות של הדור הקדוש ברוך הוא לוקח אותם כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם,

לפקודיהם.

אומר האורחיים הקדוש, מה זה לפקודיהם?

זה מראה על חיסרון. עם ישראל יש לו מצב של חיסרון, ירידה רוחנית, ירידה ביראת שמיים, ירידה בלימוד תורה.

מה הפתרון? אומר האורחיים הקדוש, ונתנו איש כופר נפשו להשם לפקוד אותם.

כל אחד צריך לתת מעצמו, כופר נפשו,

התחייבות לקבלת תורה, למצוות, להתעלות בתורה ויראת שמיים.

ואז, ולא יהיה בהם נגף לפקוד אותם.

ואז הקדוש ברוך הוא לוקח את הקבלה הזאת ומעלה אותה לשמיים ולא יהיו יותר אסונות.

אז אם אנחנו נמצאים בערב של עצרת התעוררות

לאישה צדקת

שזכתה לשני בנים שמאירים את העולם,

אני חושב שאנחנו צריכים לצאת מפה עם קבלה אחת.

כמה קבלות?

דבר ראשון, מה שדיברנו עכשיו על דרכי צדק,

למעט מדיבורים בטלים.

למעט מדיבורים, יש לך זמן? קח ספר תלמד,

קשה לך גמרא, קח מדרש, קשה לך מדרש, קח אה...

כל דבר שהוא.

ספר מוסר, הלכה,

כמה שיותר להרבות בתורה, אתה מאריך ימים על ידי זה.

דבר שני,

כמו שאמרתי לכם בשם רבי שולי דביליצקי,

שאם אדם רוצה שיזכה במשפט, בחתימה האחרונה,

שיזכה כמה שיותר לראות בעין טובה את השני,

להסתכל בעין

נבונה על השני.

דיברו קודם על בנייה, כמה סיפורים יש מגדולי ישראל, שאם אדם מוותר בבנייה על השני,

שווה, אני אומר לפעמים לאנשים,

שווה, שתפסיד כמה אלפי שקלים.

כדי שתהיה בידידות עם השכן.

זה הרבה יותר טוב מאשר תנסה להוציא ממנו כמה אלפי שקלים,

ואז תהיה איתו במריבה,

תהיה איתו במארת נפש.

בשביל מה? אפשר לעבור את כל החיים בחיוך, בשמחה.

אם אדם מסתכל בעין טובה על השני, אם אדם מסתכל בעין טובה,

יסתכלו עליו בעין טובה.

ישנם אנשים שעושים היום כל כך הרבה שמחות, אירועים, מוציאים כל כך אלפי שקלים.

אני בא להגיד לו מזל טוב, הוא בקושי מחייך.

למה? הוא כל היום טרוד.

מה הביאו לו, מה לא הביאו לו, כן הביאו לו צ'קים, לא הביאו לו צ'קים, מה עם התזמורת, מה עם האוכל?

למה?

תהיה רגוע, תהיה שמח,

תסתכל בעין טובה על כל דבר.

אתה בא לשמח את השני, תבוא תשמח אותו מכל הלב,

תעשה את זה בשמחה.

הדברים האלה שדיברו קודמי ושדיברנו עכשיו יהיה לנשימת המנוחה.

אם נזכה כולנו בעזרת השם, יובלע המוות לנצח ומחה השם דמעם על כל פנים, ונאמר אמן.

אמן,

אמן.

מזמן כהן להבין את בן המנוחה מוראנו הרב אמנון יצחק גדול ומורל ומזריר חובה בארץ.

ערב טוב.

בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמם ירמיה.

תודה גדולה לרב

יוסף

שנתן לנו את האולם הזה.

תודה רבה לכל הרבנים שהגיעו לדבר.

תודה רבה לקהל שהגיע ולצופים שצופים בנו.

יהי רצון שאימי תחזיר לכם בכפלי כפליים.

אגיד לך אדם מה טוב

ומה השם דורש ממך,

כי אם עשות משפט

ואהבת חסד

והצנע לכת עם השם אלוקיך.

שלושת הדרישות האלה התקיימו באימא שלי המנוחה, הריני כפרד משכבה.

עשות משפט

היא הייתה אוהבת צדק ויושר ואמת

ולא יכולה לסבול שקר.

מי שהיה אומר שקר,

היא מיד הייתה סותרת את דבריו על המקום.

לא יכולה לסבול.

אהבת חסד,

היא לא עשתה חסד,

היא אהבה חסד.

החיים שלה זה חסד.

אם לא באו אורחים לשבת,

זה לא שבת.

אם לא באו אנשים לאכול, זה לא אוכל.

אם לא לקחו חיל בבקובאנה וזחו, זה לא כלום.

אם לא לקחו דוכה, חרוסת, בפסח,

היא מרגישה שעליבו אותה.

לא לקחו ממנה.

כל השכונה בבית וגן,

כולם נהנו ממנה שהיא דואגת לתת לכולם ערב חג.

עכשיו הזכירו לי בשבעה שמה,

הנה הגיעה סוכות,

הן התאימה, היא הייתה רגילה לתת לנו ככה וככה וככה וככה.

כל יום שני ורביעי בתל אביב היינו גרים, ברחוב בן-יהודה,

משעה 1100, יש כאלה שהקדימו יותר מוקדם,

לפני הצהריים,

עד שעה 1200, אחת בלילה,

עשרות יהודים היו מגיעים ויושבים לאכול על חשבון הבית

במשך

לפחות עשרים שנה.

כל שני ורביעי.

היו יושבים ומדברים דברי תורה במרפסת,

היו מעשנים נרגילה על מזרונים, יושבים ברצפה,

כמו ישיבה תימנית בחוץ לארץ,

וככה היה עשרות שנים.

זה לא משנה אם הגיע עני או הגיע עשיר.

כל מי שהגיע

היה מכובד.

פעם הגעתי מהצבא

והייתי רעב.

הסתכלתי בסיר, ראיתי שיש רק

שוק

של עוף.

אז התחלתי למזוג. אימא שלי נכנסה למטבע, אמרה, לא, לא, לא.

אמרתי לה, מה קרה? היא אומרת, עוד לא הגיעו כולם.

אמרתי לה, אימא, אבל אני רעב.

אמרה לי, לא, האורחים קודמים.

תאכל משהו אחר.

ככה זה היה.

והיא לא נתנה מעושר, לא היה עושר.

ממה שהיה, את הכול נתנו.

הכול נתנו.

אין משהו אחר.

לא מכירים בבית משהו אחר. רק הדברים האלה.

הצנעה לכת.

אתם לא הכרתם את אימא שלי,

אבל את אבא שלי יש כמה שמכירים.

יהודי צנוע, עניו.

גרם של גאווה לא היה בהורים שלי. גרם. גרם.

גרם.

ולאבא שלי היה במה להתגאות.

הוא אחד החזנים הכי טובים שיש לתימנים.

גרם.

מצניעים את מעשיהם.

אין מעשים בפרסום.

אין רעש.

לא דורשים כבוד.

חיים בצניעות. בגדים פשוטים.

הכול פשוט.

זה אני אומר בקצרה.

עכשיו אני רוצה להגיד לכם דבר אחד

שמבחינתי הוא גדול מאוד.

אני בעצמי

לא יודע מה גודל האנשייה הזאת.

הנשמה הזאת

גדולה בהרבה הרבה הרבה

יותר מהנשמה שלי

ושל אחי

ושל אחותי.

שהרי היא הכילה אותנו.

היא הכילה אותנו.

אני רק אגיד לכם כמה דברים.

מה עבר עליה בחיים

ואיך שמר אותה הקדוש ברוך הוא?

בשביל שאנחנו נצא לאוויר העולם.

היא התייתמה בגיל שלוש.

היא איבדה אח במשפחתו,

אשתו ושלושת ילדיו שנעלמו בתימן.

עד היום לא יודעים מה קרה להם.

נותרו לה שני אחים.

בתימן יש חוק

שיתומים מאסלמים אותם,

ויתומות יכולים לקחת אותם, להתחתן איתם הגויים.

אימא שלה שלחה אותם בגיל הזה למכור לחו״ל בשוק.

ערבי מפורסם כמו שייח'

שעבר בשוק עם הסוס ואמר שהוא רוצה לקחת את הילדה הזאת איתו.

דוד שלי,

אחי הגדול,

לא נתן לו.

הוא לקח ברזל ונתן לו מכות בגב כשהוא מגפף עליה

כדי שלא ייקח אותה.

הוא שבר לו את העצמון והוא לא ויתר.

וככה הוא הצליח להציל אותה, אבל הגוי הזה לא ויתר. אמר, הוא יבוא לבית.

הוא בא לבית

ויש להם כוח, הם יכולים לעשות מה שהם רוצים.

וכל בני הכפר התאספו וביקשו בתחנונים שיניח לה,

זה היה כנראה ביום חמישי בערב, ערב שבת,

שיניח לה עד יום ראשון לפחות שתעשה את השבת האחרונה בבית.

בינתיים ההוא הסכים, התרצה.

כמובן שהוא איים שאם לא יהיה כך וכך.

ונתנו להם עצה לברוח כל עוד נפשם בם ולהתרחק, לא לעצור.

בתימן היו הולכים יחפים.

אח שלה לקח

אותה על גבו

ורץ איתה

יממה וחצי.

בהרים.

זה הרים.

ורץ, ורץ, ורץ. הגיעו לאיזה כפר שחשבו שכבר אולי פה ינוח. אמרו להם, לא, הסוס שלו ישיג אתכם,

תמשיכו הלאה.

אחרי שהם הגיעו לאן שהגיעו וכבר היה מקום בטוח,

אימא שלי נשכבה שבוע, ימים לא התעוררה.

היא,

שנשאו אותה,

התמוטטה.

מה עם הדוד שעבר את כל זה?

זה היה הדבר הראשון שניצלה ממנו מהתאסלמות.

במהלך הזמן שאחר כך

הם המשיכו,

יצא לה עם אימא שלה לישון באיזשהו מקום,

עברו בדרך, הם היו עניים, לא נשאר להם כלום,

ונתנו להם להתארח. איפה להתארח?

במתבן, איפה שיש תבן.

הם ישנו על התבן.

במשך הלילה אימא שלי אומרת שהיא מרגישה שהיא עולה ויורדת, שהיא זזה.

אז אימא שלה אומרת, תשני, תשני.

כי זה לא כלום, זה לא כלום.

זה בגלל שאנחנו הולכים הרבה, אז יש לך אולי סחר העורף.

והיא כל הזמן מתלוננת שהיא זזה.

בסוף נרדמה.

בבוקר היא קמה,

אחרי שהם יצאו מהמתבן התברר שהיא ישנה על נחש ענק,

שש מטר,

עבה.

כל הלילה ישנה על נחש

ולא הזיקו אותה.

לעלות לארץ זה לא היה פשוט.

התלאות היו עד שהן הגיעו.

אחר כך הן היו בעין שמר,

מחנה עין שמר.

אתה תספר.

בקיצור,

כשהן הגיעו לפה, הקיבוץ

של השומר הצעיר,

לקחו אותן כבר על משאית

להכניס אותן לקיבוץ.

זאת אומרת, אני יכולתי להיות היום ראש מרצ.

ומישהו אמר להם בדרך,

אמר להם, אישמדו קום,

יעבירו אתכם שמד,

אם תמשיכו ברכב הזה אתם תהיו משומדים.

היא קפצה בנסיעה מהרכב,

וככה היא ניצלה.

אחר כך הביאו אותה לרחובות והיא גדלה.

וככה היא הייתה, כמו שאומרים, אסופית בכל מיני בתים.

אחר כך היא מתארת מה היה כשהיא הלכה לעבוד בתל אביב בשביל לחיות את נפשה,

ומה היא עברה עד שהתחתנה וכן הלאה.

הקלטתי אותה לפני כמה שנים.

ארבע שעות רצו והיא מספרת את הסיפורים שהם עברו בתלאות.

זה סיפור מוסר, ספר מוסר שאין כדוגמתו.

ואחר כך

היו לה התנכלויות והתנכרויות וקנאה,

והיא עברה את הכול.

ובגיל 20 סבלה ייסורים,

קיבלה מחלת טראומטיזם,

שזה דלקת בעצמות,

שזה כאבים שאי-אפשר להוריד.

ואחר כך סוכרת, ואחר כך אירוע,

ואחר כך כריתת שתי רגליים,

ובסוף חום חודשיים,

וזככה את נשמתה,

ויצאה בשבת תשובה.

כתוב בזוהר הקדוש בפרשת תרומה,

שבכל יום בשעת נפילת אפיים הקדוש ברוך הוא מבקש

ממלאך הממונה,

יש מלאכים שנקראים עיני ה'

שהם משוטטים בכל הארץ,

שיביאו לו את הדיוקן של מי שמחזיר בתשובה.

ומביאים אותו לפניו בכל יום,

והוא מעטר אותו בכתר גדול,

ונותן לו 70 מפתחות של גנזים ששום בריאה לא רואה.

הוא מברך אותו בשבע ברכות שבירך את אברהם אבינו בכל יום.

ואין לקדוש ברוך הוא שמחה, כי זה שעת הייחוד,

נפילת אפיים, זה זמן הייחוד של קודשא בריך ושכינתא,

וזה הרגע הכי שמח שיש בשמיים,

וברגע הזה הוא מבקש לראות את הדיוקן הזה.

בשבת תשובה,

שבת שכל העולם מתחבר לשבת הזאת, שבת תשובה, זהו.

זה הרגע האחרון, כמו שאומרים, לפני יום כיפור.

את מי מבקש הקדוש ברוך הוא?

את האימא של התשובה.

הוא רוצה לראות אותה אצלו.

בשעת המנחה ברעבה דרעבי.

יש אנשים שחושבים, אשריה איזה בנים יש לה.

אשרינו איזה אימא אשרינו.

כל מה שאני עושה זה מכוחה.

כל המידות,

כל מה שלמדתי זה ממנה.

רק לה לא היה את הכוח ליישם.

היא עשתה בתנאים שהיו לה.

התנאים שלה זה היה המטבח.

שם היא נתנה את הלב שלה.

לא היה לה אפשרויות.

אבל השם נתן לי אפשרויות.

לא בקלות,

אבל נתן.

אני היד האריכתא שלה.

היא פועלת מקרבי.

כל פעולה שאני עושה

זה רק מסיחות מוסר שהיא נתנה לי.

מה דוגמה אישית?

אני דומה לה מאוד.

אני רק דומה לה.

אם היה לה את האמצעים שלי יש, היא הייתה עושה פי כמה וכמה.

אבל רואים מה דוגמה אישית יכולה לעשות.

היא אף פעם לא אמרה לנו מה לעשות.

היא רק השמיעה לנו

למה היא עושה.

כשהיא הייתה נותנת אוכל לגוי לערבי אפילו באינתיפאדה

היא הייתה אומרת, חרם

הוא צמא הוא רעב

תקראו לו, שיבואו

אז צריכים ללכת לקרוא לערבי שייכנס לבית לאכול

לא ערבי דווקא שעובד אצלם בבית

ערבי בבית השני חרם, תראה איך הוא מזיע

איפה נשמע דבר כזה?

וזה ביכולות שלה המעטות

כשהיה ניחום אבלים

היא הולכת להכין את כל מה שצריך, היא בשלט, היא עושה, הכל היא עושה, הולכת לפני כולם

אין בית אבלים שהיא לא הולכת והיא עושה לחוך והיא עושה פיתות והיא עושה מרק והיא עושה ועושה

והיא צריכה לשבת שם ימים ימים כשבני משפחה נפטרו ימים היא במטבח

שום דבר אחר, מה יש לה לעשות?

חוץ מחסד מה יש לעשות?

כל מה שאתם רואים זה אפס קצה

אפס קצה

בלי פרסום, בלי רעש, בלי טלפונים, בלי אס.אם.אסים, בלי שום דבר

היא בעצמה, ביכולות שלה, בכוח שלה

כל הזמן נסתרת, אנשים לא מכירים, אף אחד לא יודע.

רק אלה שניהנו ממנה.

אמרתי בהספד

שהיא עזבה את עולם השקר,

כמו שהרב ליבוז'יץ צעק, זה עולם השקר,

ומייד היא עולה לעולם האושר,

ולהכות ולהכות כיתות של מלאכים ממתינים לה.

וברור לי שאברהם, יצחק ויעקב יצאו לקראתה.

בתי חלמה אותה לפני יומיים, שהיא שלמה, מאושרת,

מחייכת באינקובטור.

וחמישה זבובים רוצים להיכנס, אבל האינקובטור סגור.

שמירה עליונה, אי אפשר לגעת בה.

אי אפשר לגעת בה.

כתוב, מי שמחזיר בתשובה בפרשת תרומה,

כשהוא עולה לשמיים יוצאים לקראתו כיתות של מלאכים,

ואין מי שימחה בידו.

עולה בשנים עשר שערים, ואין מי שימחה בידו. אף אחד לא יכול לעצור אותו.

אז אם זה מחזיר בתשובה אימא שלמה,

לנו היא חסרה.

אלה שאיבדו אימא יודעים שברגע שהיא נעדרת יש חלל בתוך הלב.

אתה מרגיש חסר, משהו חסר לך.

איבר פנימי חסר לך.

אתה מתהלך עם חסרון.

אפילו אם אתה לא תהיה בקשר עם אימא שנה, שנתיים, ברגע שהיא

נעלמת.

אתה מרגיש שאתה כבר לא אותו אדם.

אתה חסר.

צריך ללמוד איך להחזיר את זה, איך להשלים את זה.

ביקשתי להיות בקשר איתה.

מצידי אני אעשה את הכול

בשביל להעלות כמה שיותר ויותר אותה

ליד הקדוש ברוך הוא.

לא פחות, ליד.

היא ראויה לזה.

בעזרת השם, השם יזכה אותי להוציא את הדיסק הזה.

ולעילוי נשמתה אני מתכוון להוציא עכשיו ש״ס

עם חברותה,

ולחלק אותו בחינם

לכל ישראל.

ש״ס עם פירוש חברותה

לכל ישראל.

שיהיה לעילוי נשמתה.

תהיה מנוחתה עדה.

לאחר ששמענו את דברי ההתעוררות והחיזוק עם אורנו,

הרב אמנה יצמח, לא מחזיר את תשובה בין אורנו,

נשמע כרגע את בן המנוחה,

הרב אורי יצמח, בבקשה.

ברשות

מור אחי, הרב הגאון,

הרב אמנון יצחק שליטר,

ברשות הרב ליבוביץ',

ברשות

הרב זילברברג,

הרב סיאני,

מוריי ורבותיי,

ראשית אנחנו מודים לכם שהגעתם כולכם

במסירות נפש ממש

עד השעות המאוחרות הללו, מחזיקים מעמד.

אמא נפטרה בשבת שעברה,

ועכשיו שלמו שבעת ימי האבלות.

בכבוד, כבוד הרב

הגאון הרב אריה שכטר שליטא.

בבקשה.

היום שלמו שבעת ימי האבל,

וקראנו בפרשת השבוע, פרשת האזינו,

את הפסוק

עצור תמים פועלו

ככל דרכיו משפט

אל אמונה ואין עוול צדיק וישר.

במאמר מוסגר עצור תמים פועלו אומרים חכמים

על הפסוק אין צור כאלוהינו

אין צייר כאלוהינו.

אם אדם מתבונן מאז אדם הראשון ועד היום,

כמה אנשים היו בעולם?

בלי סוף.

ואין אחד

שווה למשנהו בתיאור פניו.

איך אפשר?

זה לא נתפס.

כמה ציורים אתה יכול לצייר על רדיוס כזה של פנים

ששום דמות לא שווה לשנייה מאז אדם הראשון עד היום?

אין צייר כאלוהינו.

אמרתי, טביעת אצבעות.

כמה רדיוס של

ראש האצבע?

כמה קשקושים אפשר לקשקש פה?

ואין קשקוש אחד דומה למשנהו מאז אדם הראשון עד היום.

אי אפשר להבין את זה.

אבל זו מציאות.

ואין צור כאלוהינו.

הצור תמים פעולו.

תמים

לא מלשון תמימות, אלא מלשון כידוע שלמות.

כמו להבדיל עולה תמימה שאין בה מום.

כך כל פעולותיו של הקדוש ברוך הוא ללא מום.

כי כל דרכיו משפט.

הקדוש ברוך הוא מלך אוהב צדקה ומשפט.

ואמא זיכרונה לברכה,

שכמו שאמר מורנו ורבנו הרב אמנון

הייתה אוהבת

צדק ויושר.

לא יכולה בלי זה.

אז היא זכתה להיפטר כשאנחנו אומרים המלך המשפט.

עצור תמים פעולו ככל דרכיו משפט,

אבל אנחנו לא מבינים את המשפטים של הקדוש ברוך הוא.

אנחנו בני אדם.

לכן מיד הוא אומר אל אמונה.

איפה שנגמר השכל

מתחילה האמונה.

ואין עוול.

שואלים חכמים,

אם כבר נאמר על דרך החיוב שהקדוש ברוך הוא

קחו

צור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט,

אז למה צריך לומר על דרך השלילה ואין עוול?

אם כל דרכיו משפט פשוט שאין עוול,

אז מה החידוש?

אלא רבותיי, בעולם הזה, גם אם יש משפט אמת וצדק,

יש בו עוול לסובבים.

אם אדם נגיד נתפס על גניבה והשופט החליט

שהוא צריך לשבת חמש שנים,

אז כשהוא מבקש ממנו שיתחשב,

יש לו אישה, יש לו ילדים,

אז השופט יגיד לו, מותק, לפני שעשית את העבירה היית צריך להתחשב בהם אתה קודם.

אבל היות ואתה מתחנן ומבקש, אז אני אוריד לך קצת.

אז הוא יוריד לו חצי שנה, שנה,

אבל בטוח שהוא לא יוריד לו את כל החמש שנים,

כי אז לא יהיה לא צדק ולא משפט.

למה? למה שלא יוריד לו

את הכול?

כי גם השופט מוגבל בזמן.

אבל ריבונו של עולם,

השתבח שמו לעד, לא מוגבל בזמן.

וכאשר

יש מציאות כזו,

שאדם עבר עבירה, שמגיע לו על זה עונש חלילה,

ואותו אחד

הוא אהוב

של איזה צדיק.

ולצדיק הזה לא מגיע את הצער לראות את חברו, את אהובו, מצטער.

אז מה יקרה?

העונש הזה יוקפא.

במאמר מוסגר, כדאי להיות

אהוב על הצדיקים ומקורב עליהם.

זה פוליסת חיים הכי טובה.

למה?

כי אם אתה אהוב אצל הצדיק ואתה מקורב אליו,

יש לך פוליסה, יש לך שמירה

בגין הצדיק.

אז העונש הזה יוקפא.

עד מתי?

עד שאותו צדיק חלילה יהיה ראוי לאותו עונש לראות את חברו סובל,

או

עד שהצדיק הזה לא ידע

מה שמתרחש עם אותו אחד.

דוגמה, ישימו אותו בחוץ לארץ.

טיסה.

הוא לא מודע למה שקורה עם אותו אחד.

או מה שקרה עם מור אבי,

שהשם יאריך ימיו בטוב ושנותיו מנחמים וירפאהו רפואה שלמה, רפואת הנפש, רפואת הגוף.

ברמח איבריו, שישא גידיו בכלל, חולה עמו ישראל מהרה ברחמים ובשמים ויתמיד בריאותו.

רבותיי,

אבא ישב עם אמא בבית החולים,

כארבעה חודשים.

והיינו אומרים לו, אבא, אתה עייף.

תלך תנוח, נחליף אותך.

הוא אמר, מה פתאום?

אני אעזב אותה פה לבד.

כנראה שהוא נדבק באיזה חיידק.

קיבל דלקת ריאות חריפה.

הוא נמצא עכשיו ביחילו.

אמא,

זיכרונה לברכה, נפצרה בשבת.

את אבא, ייבדל לחיים טובים וארוכים,

הרדימו

והנשימו ביום חמישי.

מסתמה, כדי שלא יראה בכל הצער.

אבל בהמשך לדברים שאמרנו,

אבא הצדיק

לא יודע שאימא נפטרה.

זה לגבי אבא.

אבל לגביי,

אני מדבר רק על עצמי.

אני ודאי צריך לפשפש במעשיי.

משום שלא היה לנו כנראה את הזכות

למנוע

או לעכב.

כמו שהגמרא מספרת על רבי יהושע בן לוי,

שהיה לומד עם אליהו הנביא,

ופתאום הוא הפסיק ללמוד איתו, לא הגיע.

אחרי התקופה שהוא חזר ללמוד איתו, אז הוא שאל אותו, איפה היית כל התקופה?

אז הוא אמר לו, מנעו אותי משמיים לבוא ללמוד איתך תורה.

אז הוא שאל אותו, למה?

אז הוא אמר לו, כי היה אריה ברדיוס מסוים מהעיר

שהרג

איזה יהודי

בצורה טרגית.

ואם הבן אדם נהרג בצורה כזו,

סימן שאתה לא הגנת עליו.

אז מנעו אותי משמיים לבוא וללמוד איתך תורה.

כמה מוסר יש בזה, רבותיי.

זאת אומרת שברגע שיש מהמקורבים שלנו שחלילה נפגעים,

ולא משנה איך,

ולא משנה ממה,

צריכים אנו לפשפש במעשינו.

סימן שלא היה לנו מספיק זכויות להגן.

ואין סתם.

הכל מאיתו יתברך,

כמו שאומר בהמשך הפסוק.

צדיק וישר הוא.

ברשותכם עוד מעשה ידוע.

וככה,

כולם מכירים את המעשה עם הרב הונא, עם 400 החוויות שהחמיצו לו.

וכשבאו חכמים לנחמו,

תגידו לי, אדם שככה מאבד את כל ממונו ברגע,

איך מנחמים אחד כזה?

אז בדרך כלל אומרים לו, תשמע, הגלגל הוא בעולם. פעם עולים, פעם יורדים.

מה אמרו חכמים?

יפשפש מר במעשיו.

מה זה, ככה מנחמים?

זה אדם גדול.

זה לא אדם פשוט.

אחד מגדולי ישראל.

אחד כזה אומרים את האמת בפנים.

הוא יודע את האמת.

אבל הגמרא מספרת שהוא אומר להם,

וכי חשוד אני בעיניכם?

ורבותיי, מה שאומרים לו חכמים,

זו תשובה ניצחת.

לא ניצחת מלשון ניצחון,

ניצחת מלשון נצח

לדורי דורות.

מוסר לכל הדורות.

מה הם אומרים לו?

וכי חשוד קוד שבריך הוא בעיניך שיעשה דין ללא דין?

אין מציאות כזו שקורה משהו אם זה לא מגיע.

אין דבר כזה.

מה שנשאר לעשות זה רק לפשפש במעשינו.

איפה אנחנו לא היינו בסדר?

פשפש,

ומצא שהיה איזה אריז שהוא התחשבן איתו וכולי,

ואז

תיקן את העניין.

הגמרא שם מביאה ככה,

אחד הפירושים אומר שהבורסה קפצה של החומץ וכולי.

הסתדר העניין.

אבל מכל זה אנחנו לומדים בוודאי

צדיק וישר הוא.

תסתכל אתה,

מה אתה עקום.

מאידך, בזה אני רוצה לסיים רבותיי,

ללמד זכות.

בסוף הפרשה שלנו

אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו

וידבר אדוני אל משה לאמור בעצם היום הזה לאמור

עלה אל הר עברים

וכו' להר נבו

ומות

אספל עמך כאשר

מת אהרון אחיך ויאספל עמו.

שם אומר רש״י הקדוש

שהוא מת מיתה של נשיקה.

ומשה רבנו אומר

אשרי מי שמת מיתה שכזו

וכולי.

אבל תראו,

רש״י

אומר דבר מדהים

מה זה בעצם היום הזה?

שם באמצע הפסוק כתוב וידבר השם אל משה

בעצם היום הזה. מה זה בעצם היום הזה?

אומר רש״י הקדוש

שלוש פעמים נזכר במקרא העניין של בעצם היום הזה.

פעם אחת

אצל נוח,

פעם שנייה במצרים,

פעם שלישית

בפטירת משה רבנו.

מה זאת אומרת?

אומר רש״י

כאשר בנוח

הם חשבו

למנוע אותו,

את כל אלה שבאו, זוגות, זוגות להיכנס לתיבה,

אז הקדוש ברוך הוא עשה את זה בעצם היום הזה.

אמר, אתם חושבים שאתם תמנעו את העניינים? בואו נראה מי יכול למנוע את העניין.

אותו דבר במצרים.

חשבו למנוע את ישראל מלצאת ממצרים עם כל מה שהיה להם, הכישופים וכדומה.

והקדוש ברוך הוא אמר, אני מוציא אותם בעצם היום.

ואף אחד לא יוכל למנוע, אדרבא עוד ישלחו אותם.

וכך גם אצל משה רבנו.

כאשר משה רבנו נפטר,

אז עם ישראל חשבו למנוע.

מה זה? כל מה שעשה למעננו, כל מה שטרח,

והקדוש ברוך הוא אמר בעצם היום הזה

אפילו אם תרצו למנוע

הגיע זמן הפטירה

אין מה לעשות

זה הזמן

זה יהיה אפילו בעצם היום הזה ואף אחד לא יוכל לעכב ואף אחד לא יכול למנוע

בלאו הכי

צריך לדעת רבותיי

זכינו

שהיה לנו אמא כזו

הרב דיבר על מעלות מסוימות אני רק אגיד משהו קטן

אפשר להגיד שאת רוב ההרצאות שלי בנושא שלום בית וחינוך ילדים

הייתי מעביר ממה שראיתי בבית אבא

מעולם

לא ראינו אותם רבים

ויכוחים כן יש בין שני בני זוגים

אבל השאלה איך מתווכחים

איזה מידות

איך אמר פעם הרב אמנון

זה לא החוכמה לומר את האמת

החוכמה היא להביא את השני לאמת

לחוכמת חיים

ראינו את זה הרבה בבית

מעולם ההורים לא הרביצו לי

מעולם

אני יכול לשבת ולדבר איתכם מפה עד להודעה חדשה מה ראינו בבית אבא

זה פשוט דברים מדהימים

אבל השעה מאוחרת

ויש עוד

מי שאמור לדבר כבוד הרב אריה שכטר שליט״א

אז אנחנו

אני אסיים פה

ויהי רצון שמה שאמרנו

יהיה בעזר השם

לעילוי נשמת אמי אורתי על עיני כפרת משכבה

חזק וברוך לרב אורי יצחק על דברי הניחום וההתעוררות

נשמע כרגע את הרב אריה שכטר בעזרת השם לדברי חיזוק והתעוררות

וברכה הרב שכטר

למה ראשון הייתי רוצה לנחם את ידידיי היקרים את הרב אמנון ואת הרבי יצחק

דבר שני זה רק עצרת התעוררות לספיד עשור עכשיו

אבל אם אנחנו נעשה חשבון

בשנה שעברה עלינו

מה עברנו בה

ממחרת יום הכיפורים

מהרב גפן זה צל

שיצא מהבית בריא ושלם כדרכו כל בוקר לטבול בים

וחזר עם השיעור, עם הספרים

והמצלמות בתחנת הרכבת מראים איך שהוא מסתכל לכל צד באחריות לראות אם לא עוברת רכבת

הוא רואה ששום דבר לא עובר ועובר פתאום מגיח קטר

ומעסק אותו בצורה כזו שרק הראש נשאר

ואשתו המנהלת הצדיקה

ששם סמינר בחדרה חייבת לבוא לזהות את בעלה

ובבוקר יצא בן אדם שלם ופה מראים לה ראש

רק תחשבו איזו טרגדיה זו

איזו טרגדיה זו ואת זה עשה הקדוש ברוך הוא

איך אמר הרב קודם

הקדוש ברוך הוא לא חשיד לעשות דינה ולא דינה

עצור תמים פה לא

עבור עוד כמה ימים הבר רבנית קניבסקי

רב נוסף צבי פינקל

אנחנו אין לנו מושג בגודל העבודות

כמה ממקימי התורה בטהרה בארצות הברית נפטרו בתחילת השנה הרב דנון גרישר

רב שמחה שוטסל

ברל שוורצמן

גם צעירים הרבה הלכו דרך אגב אני רוצה להזכיר את הדברים

נראה אם מישהו יוכל

להרים את זה

אני פגשתי במטוס יהודי שאמר לי

שהוא פעם היה בעל עולמות או היה שותף בהיכלי מלכות

הוא לא סיפר לי שהוא ירד מנכסיו

אבל הוא סיפר לי כשהוא השתחרר מזה

הוא נכנס לעניין של הלכה

נכנס לעניין של הלכה

אז

הוא למד עם רבי צימפלמן אבל הוא הגיע למצב שהוא יכול להעביר בארבע שיעורים

את כל הלכס מוקצה שהילדים ידעו את זה ישר והפוך מגיל תשע עשר ומעלה

הוא עשה את זה בהרבה חדרים

ובהצלחה גדולה והוא הראה לי את כל מה שכתבו לו

אני לא ידעתי שהוא חולה הוא כבר היה חולה שנתיים וחצי

בלוקימיה

רק הוא אמר לי

יש לי בעיה גם באמריקה העברתי יש לי בעיה אני לא יודע יידיש

אמרתי לו הבן שלי יודע יידיש אולי תלמד אותו את זה לימד אותו

אז גם הוא העביר באמת בהרבה חדרים

עברו שנתיים וחצי הוא הכניס מיום חמישי

כבר גמרו את כל השבת ילדים התקשרו אליו

כל היום שישי חיזק אותם

ושנתנו להם מאה סוגי דברים שיגידו איזה מוקצה זה מי שענה את הכל נכון

הדפיסו לו חוברת מלאכת מתתיהו מלאכת שמשון מלאכת

אני ראיתי מה שכתבו החיידרים זה העלה את הילדים גבהים

פתאום אני שומע שהוא נפטר

אני לא יכולתי להאמין זה גם היה השנה

אבל כשהייתי צריך לדבר בהלוויה שלו אז אמרתי שהחזון איש לימד אותנו

שמה שהתרבו לומדי שביעית יהיו יותר שומרי שביעית

ואכן הפרופורציה

זה היה כשהרב מקוממיות נפטר אבל בשביעית האחרונה

הוא הצליח להביא 150 חקלאים

שישמרו שביעית היה 75 מקוממיות

ו-75 מהשאר חוץ מהיישובים של פאי

שבע שנים אחר כך

כשהם הלכו לעשות תעמולה שישמרו שביעית

בחשוון כבר נרשמו 1,200 חקלאים נראים איזה פרופורציה

כשיש הרבה לומדי שביעית

יהיה הרבה שומרי שביעית

אמרתי אז יש לנו עצה

יהיה הרבה לומדי שבת יהיו הרבה שומרי שבת

כמה שילמדו יותר אמרתי הבן אדם הזה

הוא עשה פעולת מנע לנשירה

דבר ראשון על ידי זה שילדים

נכנס להם האהבה להלכה

מדברים על הדברים בבית בכל מקום מה מותר מה אסור

זה נגד כל הדברים היום מה שמכניסים לילדים לראש את כל השטויות

וזה אז כשהם עסוקים בהלכה זה עניין גדול

טוב בן אדם כזה לקחו לנו

ובאמת אין לו תחליפים

שיש תחליף אבל צריך מישהו שיעסוק בזה שיארגן את ההרצאות האלה

אבל אפשר לעשות מהפכות ואפשר לעשות את זה גם בכוללים בכל מקום

אנשים לא יודעים הלכה

כשבן אדם לא יודע הלכה הוא יכול להיכשל בהרבה מאוד דברים

אבל לפחות אם ילמדו טוב יש עכשיו מוי רויס ופה הרבה אנשים לומדים כל סעודה הלכה שתיים עם הילדים

זה עצמו

זה הרבה הרבה שומרי שבת אני רוצה לגלות לכם סוד

בחצי שנה שלושת רבעי שנה האחרונות

יש הרבה הסתה נגד הדת

מי עושה את זה

מאיפה זה מגיע

כשאני נמצא בציבור

ואני רואה מה שקורה בציבור

הציבור הוא לא אנטי דת

רק תחשבו הבן שלי הלך לברית הוא מוהל

ביום כיפור

הצהריים

הלך עד מבני ברק עד הפארק הלאומי לא ראה אפילו מכונית אחת

מכונית אחת לא הייתה ברחוב רמת גן

הציבור

עם הקדוש ברוך הוא

תאבי אישך חפצים לעשות רצונך

מי שעושה את הבלאגנים האלה זה רחמנא לצלן

הנוצרים שיש להם רחמנא לצלן משטפים

שעוזרים להם

ויש להם עניין בזה

שתדעו שהנוצרים לא ירדו מהתוכנית שלהם לנצח

יוצר את עם ישראל.

יישר כוח לרב אמנון

שהוא הוציא החוצה כל מיני דברים,

מה שאמרו מייסדי הציונות רחמנא ליצלן,

אבל

רב חיים מבריסק

אמר לפני 120 שנה

שהציונים לא בגלל שהם רוצים להחריב את הדעת,

לא בגלל שהם רוצים מדינה הם מחריבים את הדעת, יש להם מטרה אחת להחריב את הדעת

והאמצעי שלהם זה המדינה.

הווי אומר, כשהמדינה תעמוד להם כעצם בגרון להחרבת הדעת הם יוותרו על המדינה,

ואנחנו רואים את זה בחוש.

אבל כל הדברים שהביאו, מי חלם

שז'בוטינסקי יגיד כאלה דברים שמי שיש לו חלודה על הפנים לא ייתנו לו זכות בחירה ועוד כל מיני דברים.

אבל במציאות הם,

הרצל הבטיח להם לנצר את עם ישראל והלב אומר לי,

אני זוכר שהייתי ילד,

ילד מקום המדינה, בן כמה הייתי? בן 11 בקושי? גם לא.

אני זוכר שאז אני לא יכולתי להבין מה פתאום כל האומות הסכימו לתת לנו מדינה. מה, הם השתגעו?

אני ראיתי את האנגלים, איך שהם יורים בנו.

והאמריקאים גם לא אהבו אותנו, והרוסים בוודאי ובוודאי לא, והגרמנים עוד יותר בוודאי ובוודאי לא. מה פתאום כולם מסכימים לתת לנו מדינה?

ואני זוכר שנשארתי עם הקושייה הזאת.

את התשובה קיבלתי בתשס״ס.

בתחילת שנת 2000 הם היו אמורים להביא לפה שישה מיליון נוצרים כאורחים,

זה היה רשמי, לא רשמי, 12 מיליון. איפה ישכנו אותם?

עשו בתי מלון, וחשבו בתי מלון צפים,

סידרו את הדרכים, רק שמו איזה פתק קטן,

שכל משפחה שתארח,

משפחה נוצרית לשלושה חודשים, זה 15,000 שקל לחודש,

הווה אומר, 45,000 שקל לשלושה חודשים.

נרשמו לתוכנית הזו מעל חצי מיליון משפחות.

מעל חצי מיליון.

הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו,

והיה אינתיפאדה,

שמבחוץ זה היה נראה בחוץ לארץ, שמי שנמצא פה אין לו ביטוח חיים.

לא בא בחשבון.

וממילא היה פה מיתון,

והתוכנית הזאת סוכלה,

אבל הם לא ירדו מהתוכנית.

הם עדיין רוצים לנצר את עם ישראל.

מה הם עושים?

הם עושים,

הם מתחזיקים את השמאלנים

בשביל לעשות בלאגנים,

ומצד שני הם מתחזיקים את אלה שיכפישו וזהו.

בחצי שנה האחרונה הם הקימו 22 קהילות נוצריות,

אבל הציבור לא איתם.

הציבור,

באמת הציבור הוא,

אני חושב שהיו חייבים לעשות מערכות של הסברה,

רעננה, הרצליה, כפר סבא,

משום שיש לנו מה למכור,

רק צריכים לשים על השולחן

את האמת,

והציבור יקנה את זה.

עוד לא היה כזה ניצול של ציבור שמנצלים אותו בצורה כזו,

וכל המטרה שלהם, יש אוונגליסטים

וקרן ידידות,

הם אומרים בצורה מפורשת שישו ימלוך בהר הבית ויכריח את כל הילדים להתנצל.

וזו המטרה שלהם.

אני רוצה שנפתח את העיניים.

השנה שעברה עברנו

ייסורים בלי סוף.

אם זה יהודי שנכנס להציל חמישה ילדים והוא נשרף יחד איתם,

אם זה שנפלו מקומות,

אם זה המשפחה שם ליד טבריה, שמשפחה שלמה,

אנחנו עברנו, עברנו בלי סוף.

איפה אנחנו?

הגאולה היא נמצאת.

היא מתעכבת בגלל דברים קטנים. אם אנחנו לא נחזור בתשובה שלמה,

מי יודע מה יהיה איתנו.

ההבדל במשיח של בעיטה ובמשיח של אחישנה זה שתי עולמות.

את הרב מביא מספר הלימה הרבה, את כל הדברים שיקרו לפני המשיח.

אבל החפץ חיים אומר, זה דברים נוראים, חמש עשרה ימי אפלה ולהתחבות במחילות. מה אתם חושבים? למה עושים כל כך הרבה מנהרות? שיהיה איפה להתחבות.

וזה וזהו, כל מיני דברים נוראים.

אבל החפץ חיים אומר שאם יעשו תשובה

ויביאו את המשיח עם אחישנה,

כל הדברים האלה לא יקרו.

והוא אומר את הראיה, אנחנו חייבים להאמין שהמשיח יבוא היום.

אבל אליהו הנביא לא בא לבשר, איך אתה יכול להאמין שהוא יבוא היום?

אז הוא אומר שהתשובה היא שאם יהיה משיח של אחישנה,

אליהו הנביא אפילו לא צריך לבוא לבשר, פתאום יבוא להיכלו.

אז ממילא אתה צריך להאמין שיכול להיות תשובה של אחישנה,

משיח של אחישנה, ואז המשיח יכול לבוא היום.

אבל בשבילנו זה משמעותי ביותר.

בגמרא לבד כתוב שני סוגים של משיח, של בעיטה ושל אחישנה.

הרוחיים הקדוש, שבע שמונה מקומות, מסביר את ההבדלים במשיח הזה.

אני חושב שצריכים לקחת את הדברים, תראו,

הזכירו קודם את הזוהר בטרומו.

שם כתוב

שמביאים

עיני השם, מביאים את מי שמחזיר בתשובה, והקדוש ברוך הוא אומר

את השם שלו ואת השם של ההורים שלו.

הזוהר אומר, תראה איזה חשיבות זו, שגם את ההורים שלו מזכירים לטובה

על ידי זה וזה.

את הכמות של ההחזרה בתשובה של הרב אמנון וגם הרב אורי,

זה כמויות,

כמויות אדירות,

אבל במציאות,

כשהם בצער,

שלהם כבר אני הכרתי גם את האימא,

אבל כשהם נמצאים בצער,

אחרי כמה ייסורים שהיא עברה בחיים,

רק לחשוב מה האישה הזו עברה,

כמה היא עברה בחיים.

לא רוצה לפרט, מי שיודע יודע, אבל זה נרון הורס.

יש לה כאלה שני ילדים גדולים,

יש לה זהו, והיא צריכה לעבור כל כך הרבה ייסורים.

הרמח״ל אומר שכשרואים צדיקים

שסובלים ייסורים,

שידעו

שיש צדיקים שסובלים ייסורים בשביל אחרים, משום שישראל ערבים זה בזה.

והצדיקים האלה, טוב להם.

גם הם יכולים להיפטר מהעולם בשביל להציל מאות ואלפים,

ואפילו יותר.

הם יושבים בראש השולחן,

וכל מי שניצל בזכותם, סמוכים על שולחנם.

אני זוכר שנפטר מישהו כזה, אמרתי,

זה חסדים של בורא עולם. אם הבן אדם יכול לבוא לעולם הבא עם מזוודה אחת, שתיים,

פה זה סמי-טריילרים.

אני חושב שהצדיקים עומדים בתור

בשביל לכפר על עם ישראל.

זו העסקה הכי טובה שיכול להיות. כמה זמן חיים פה? 50, 60, 70, 80, 90 שנה?

אבל אפשר לבוא לשם

עם כאילו

עם כאילו זה נצח.

וזהו. עם סמי-טריילרים של זכויות, של כל אלה בזכותם.

אז ממילא.

אבל איך יכול להיות שכזו אישה עוד צריכה כל כך הרבה לסבול?

אז כל הסבל הוא גם סבל בשביל עם ישראל.

זה לא סבל עצמי.

מה כבר יכולה כזו אישה בגיל הזה וזהו?

איזה עבירות היא צריכה לכפר?

יש לה איזה כאלה עבירות לכפר?

לעבור את האיסורים האלה.

זה רק איסורים בשביל עם ישראל.

אבל אנחנו חייבים לעשות משהו.

דבר ראשון, בין אדם לחברו,

חייבים לתקן

במה שאפשר להיות סופר-טובים.

אם בית המקדש נחרב על שנאת חינם, חייב להיות אהבת חינם.

להסתכל אחד על השני שנראה מעלות חברינו ולא חסרונם.

כשנלמד תורה לקיים אנשים שלומדים תורה וכשמגיע להם איזה סכסוך עם שכנים ובמקום ללכת לבית דין הם הולכים לעירייה לפה, לשם.

השם ירחם.

כשבאו לרבי שלמה זלמן אורבוך שהיה הרבה נפטרים בתקופה

לפני הפטירה שלו

ושאלו אותו למה יש כל כך הרבה נפטרים בירושלים.

אמר, לכו לחתום בעירייה, פסקו הפטירות.

זה מה שהוא ענה להם.

היה איזה יהודי שנהיה נכה לא עלינו.

הוא היה צריך לעלות הביתה, היו צריכים לעשות לו רמפה.

השכנים קראו לדין תורה

שהוא מוריד את הערך של הבית אם הוא יעשה עד הקומה הראשונה.

באו לרב ניסים.

רב ניסים פסק שהם צודקים.

מבחינת הדין זה באמת מוריד את הערך של הבית.

אבל איך שהוא גמר את הפסק, הוא פרץ בבכי.

הוא אומר, תגידו לי, איפה לוקחים כל כך הרבה?

רשעות.

בן אדם חי איתכם עשרים וכמה שנים,

לא היה לכם אף פעם סכסוכים, לא שום דבר.

הוא צריך בשביל שהוא יוכל לעלות הביתה.

איפה לוקחים כל כך הרבה רשעות?

מאיפה לוקחים את זה?

אנחנו עם ישראל, רחמוני בני רחמונים.

השפיעו עלינו כל הכלי תקשורת האלה.

נטרלו לנו את השכל לעשות מאיתנו סמרטוטים.

אם אנחנו לא ניקח את עצמנו בידיים ונברח.

אומרים שאפשר לעשות התבודדות בין אלפי אנשים. הרמב״ם אומר, סולחם צפונה, הצפינו עצמכם.

צריך לברוח לאיזשהו מקום שלא יהיה שום קשר ושום השפעה של כל הכלים האלה.

הכלים האלה הורסים לנו כל שנה, השם ירחם.

וזהו. צריך הרבה הרבה לעשות הרבה פשפוש במעשים.

ויש הרבה הרבה מה לתקן.

ואם אנחנו רוצים שהשנה הזו תהיה

שנה מתוקה, שנת גאולה וישועה,

כשאנחנו נעשה החלטות,

דבר ראשון, אני רוצה שבאמת אנשים יחשבו ברצינות,

שאם יבואו ויגידו להם או שאתה מתנצר

או כדור בראש

או איסורים,

על אף שאני ראיתי, היה לי איזה,

באמת אתם באתם פעם אליי הביתה.

בירושלים.

היה 70 בחורים נושרים,

שאמרתי להם שיעור כל שבוע.

דרך אגב, מה-70 בחורים האלה לפחות חצי חזרו לישיבות.

אבל זה הבחורים שחיללו שבת,

עשו שטויות,

והם באו לשיעור.

שבוע לפני ראש השנה

זרקתי להם ככה, אם היו אומרים לכם עכשיו או להתנצר או כדור בראש, מה הייתם אומרים?

כולם פה אחד, ענו כדור בראש. אמרת, אני לא מבין, שבת אתה לא שומע.

שטויות אתה עושה ואתה רוצה כדור בראש.

אז הם אמרו לי, מה, אתה חושב שאנחנו לא יודעים את האמת?

יודעים שהעולם לא נגמר, פה יש המשך.

פה לעמוד בניסיונות קשה לנו.

אנחנו יודעים שאם נמות על קידוש השם אנחנו מסודרים לנצח, אין לנו שום בעיה.

אני באמת השנה החלטתי לעשות הרבה בנושא הזה,

לעורר אנשים שיקבלו על עצמם,

שמוכנים למות על קידוש השם.

עשיתי גם ניסיון, הייתי לפני שבועיים באור יהודה, שבת,

ואמרו לי, אחרי שגמרתי הרצאה ב-12 בלילה, אמרו לי, שנווה סביון,

יש מישהו שאוסף ילדים

מהרחוב, מגנים, שמעשנים בשבת.

אמר, זה מהלך של כמעט חצי שעה, אבל יכול להיות שעוד תמצא מישהו.

אמרתי, מי שיש בידו להוכיח, אומרים לי שיכול להיות, איך אני אגיד שאני לא הולך.

הלכתי, מצאתי 25. כל ה-25 האלה, הסברתי להם מה זה מסירוס נפש.

שאלתי אחד-אחד, מה הוא מעדיף? כדור בראשו.

כולם אמרו כדור בראשו.

ואז עשיתי איתם קבלת עול מלכות שמים,

כולם יצאו עם עיניים רטובות.

עם ישראל הוא קדוש.

עם ישראל הוא נפלא. אין לנו מושג כמה הוא נפלא.

אני רואה את זה. אני מגיע להרבה מחנות צבאיים, להרבה בסיסים צבאיים.

עצם הדבר שנותנים לי להיכנס ועוד משלמים לי כרטיס טיסה וזהו.

אין אנטיות בעם. אין אנטיות. צריך גם מישהו לבוא ולתת להם את הלטיפה ולהגיד להם בואו הביתה. זה הכול. לא יותר מזה.

זה המקום שהייתי והמפקד של הטייסת,

הם ביקשו אותי לדבר.

אז אמרתי להם, תראו, אני רוצה לשאול אתכם,

חייל, מפקד, סגל, לא משנה באיזה דרגה,

מה עדיף לצבא,

שיהיה לו רמה רדודה או רמה גבוהה יותר?

אמרו כולם, רמה יותר גבוהה.

אז אמרתי, אז אני הולך לתרום למדינה את התרומה שלי, שאני אעלה לכם את הרמה.

הם לא כעסו.

דיברתי איתם 50 דקות והסברתי להם למה אני רואה כאן בצורה כזאת כל כך הרבה גירושין וזה וזה, ולא רוצה לפרט.

ואז הסברתי להם, משום שאנשים לא חיים לפי התורה, לא יודעים איך לחיות.

מה הייתה התגובה של המפקד?

אחרי 50 דקות לקח את הרמקול

ואמר להם, תשמעו, מפקד לגמרי חילוני.

אמר להם, תשמעו, אתם יודעים שבשבועיים האחרונים קרו כמה מקרים מאוד מאוד קשים.

אני מבטיח לכם שאם הם היו שומעים שיעורים מהרב שכטר, זה לאו דווקא הרב שכטר, עוד יהודים שאומרים וזהו.

אני מבטיח לכם שאם היו שומעים שיעורים ממנו הם עוד היום היו בחיים.

זו תגובה של מפקד לפני כל החילונים.

אין אנטיות בעם. אין. אני קובע שאין.

כולם מוכנים על קידוש השם.

זה משהו מדהים, רק מישהו צריך לבוא לעורך,

לעשות מה שהרב אלבז עשה.

הלך לקח מוזיקה וזה וזה וקרא לאנשים,

והיה באמת התעוררות, אפשר לעשות את זה ברעננה,

בהרצליה, בכפר סבא,

לעשות אסיפות גדולות, כמו שהרב עושה, אבל זה לא מספיק.

וצריך

להסביר לאנשים שפה יש המון סטיגמות

שלא היו ולא נבראו.

הציבור הזה הוא הכי פרודוקטיבי,

הוא הכי במשק, הוא הכי עוסק

והוא הכי יעיל.

אנשים לא יודעים מה שקורה. מישהו צריך לפתוח את העיניים.

אני מקווה,

כיוון שכל אחד,

כשקורה לו כזה דבר,

שאחד מההורים נפטר,

שהשני יהיה לו

בריאות ואריכות ימים,

בטוב ובנעימים לאבא.

אבל

זה כמה שהרב אמנון עושה והרב אורי עושה,

תמיד יש לעשות עוד.

שעל השפת אמת שאל,

כתוב וישמע ראובן ויצילוי מידם, אומרת הגמרא שאם ראובן היה יודע שיגידו את זה עליו,

אז על כתפיו היה מביאו.

שאלה שפת אמת,

אתה חושד שראובן לא עשה את המקסימום?

איך אתה אומר שאם הוא היה יודע?

אני מתרץ על שפת אמת שלכל בן אדם יש רזרבות שהוא לא מודע להן.

ואם הוא היה יודע, הוא היה מנצל את הרזרבות.

אז בתור התעוררות

באתי לנחם,

משום שלא הספקתי.

נסעתי לנחם ונתקעתי בהרצאות. הייתי בירושלים לנחם

ולא הספקתי להגיע.

אבל כיוון שזו עצרת התעוררות, אני מעורר

קודם שאנחנו נתעורר,

וכל התעוררות שלנו תביא הרבה הרבה,

אני הרבה פעמים אומר בבתי אבלים,

חתונה מביאים מעטפות.

מה אפשר להביא לבתי אבלים?

קבלות.

הקבלות שיקבלו, עוד אנשים לא יתגלחו בסכין, עוד אנשים לא יעשו שטויות, עוד זהו.

זה הכול, לעילוי נשמת הנפטר, זה להביא לו את הסכומים הכי גדולים שאפשר להביא לו.

אז אנחנו פה, מי שיכול לחשוב לקבל קבלות על עצמו,

מה שיש לתקן, דבר אחד, שתיים, שלוש, מה שהוא יכול,

זה כבר עניין עצום.

חוץ מהקבלות האלה,

אני מקווה שבאמת

יגבירו כלים, שתי היערכים הקדושים האלה,

יגבירו הרבה כלים שינצלו את הרזרבות

לעשות מהפכה בים ישראל ולהביא את הגואל

במהרה אמן ומן השמיים ינוחמו ולא יהיו שוד ושבר בגבולנו,

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, שלא נצטרך לשלם קורבנות, חס ושלום,

שעל ידי התשובה שלנו אנחנו נמנע את כל האסונות

שנמצאים. השם יעזור, שאנחנו,

בעזרת השם, נזכה

כולנו ביחד ללכת לקראת משיח צדקנו במהרה אמן.

שנייה, הוא לא יודע מה לבלבל לעשות.

אמרכם על כל בריאותיו ירחם על נפש רוח ונשמה של המנוחה.

רומי הבצלם

השם בנכון עמיין עדן בכלל מתי עמו ישראל ונאמר אמן.

מי שבירך רבותינו אברהם יצחק יעגו, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הגילויות הקדושות והדהורות,

הוא יבורך את כל הקהל הקדוש הזה, הם ונשיהם ובניהם ותלמידיהם וכל אשר להם וכל הצופים בנו.

השם יזכה את כולכם לתשובה שלמה אמיתית,

להיות קרובים להשם יתברך,

עובדים את השם בנאמנות,

עושים רצונו בשמחה,

עצים ורצים,

לעשות רצון קונם,

ייתן לכם בריאות שלמה ואת...

סייעתא דשמיא מעשה ידיכם,

זיווגים הגונים,

זרע חי וקיים,

נשיאת חן בעיני אלוקים באדם,

פרנסה טובה בשבוע ונקל,

כדי שתוכלו לעסוק בתורה תדיר.

שהשם יזכה אתכם,

שגם אתם תנצלו את הרזרבות.

רבי חנניהו ברגשיהו אומר,

נפי כוך,

הרבו לעם תורה משמאל,

שנאמר אדוני החופש למען סתגור, דיל תורו יאדיר.

יתגדל ויתגדש שמא רבו.

בעול עמוד יברך רעותיו, ימליך מלכותיו ויסמח פורגוני וגורם ממשיחי.

מחי יאכון ויום יאכון ומחי ידאכל בית ישראל, בערלו וזמן גורי, ויאמרו אמן.

יהא שמא רבו מבורך לעולם ולעולמי עולמיו,

יתבורך וישתבח ויתפואר ויתרומא ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלול, שמד וקדשו וברכו.

לעילו מן כל ברכותו ושירותו ושבוחתו ונחמו ותודה מירון בעולמו ויאמרו אמן.

על ישראל ועל רבו לנו ועל תלמידי הון ועל כל תלמידי תלמידי הון, דעו סגן בורת וקדישתו.

די ואטרו אודן ודי בכל אתר ואתר.

יהא לנו ולהון ולכון, חינוך וחסדו ורחמי.

מן גודם מורה שמאיו ורעו ויאמרו אמן.

יהא שלומו רבו מן שמאיו,

חיים וסבו וישועו ונחמו ושסבו ורפואו ואוכלו וסלאם וכפרו.

ורוח ועשו לו עלינו ולכל עמו ישראל ויאמרו אמן.

עושה שלום ויאמרו אמן. הוא ורחמו ויעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ויאמרו אמן.

מה שנשאר,

תסיימו בבקשה ברכות לעילוי נשמת המנוחה, אמי עורתי רומיה בן סלם, נוחתה עדן,

הריני כפרת משכבה.

לברך, לא להשאיר שום דבר.