הספד הרה"ג אורי יצחק שליט"א על אמו מרת רומיה יצחק ו' תשרי התשע"ג בית הלויות שמגר ירושלים
- - - לא מוגה! - - -
אממ...
תשכנעו...
ככל דברו מישהו,
אל עמונו ונעוו ולצדדי גמיו שאוווווווווווווווווווווווו.
איממ...
אני לא יודע אם יש מישהו שיכול לצפיד את
אני אמרתי ששמעתי, הגעתי לבית החולים כזה,
לבקש ממך מחילה.
אבל לא ידעתי אם את שומעת או לא שומעת.
אז עכשיו כולנו מבקשים מחילה
בטוח שלא נהגנו בכבוד הרב אלה
זכית להתפטר ברעבה, זה רעבים של שבת התשובה
אין דבר יותר סמלי מזה
את ואבא, שיבדל לך חיים טובים וארוכים, הייתם תמיד זוגים
אבא נדבק בחיידק,
נמצא עכשיו בבית חולים,
עם השמיים,
קח רצון שהוא לא יהיה אפילו בהרוויה שלך
מי יודע אחרי שהוא אומר שמיים,
אבל אנחנו יודעים כמה הייתם זוג שמודל לחיקוי לכל העולם.
כתוב שצריך להגיד לפחות מידה אחת טובה שלך.
זה יגיד לפחות את העניין
חד מיני א',
כמו שהזכירה רב,
את העניין של הכנסת האורחים.
כשהגענו בתל אביב כל יום שני, ברביעי,
הבית היה פתוח,
עשרות אנשים מכל הארץ מגיעים,
ומכינה אוכל לכולם,
הכל על חשמונכם,
ואחר כך דברי תורה,
תחזינה עד השעות הקטנות של הלילה.
הכל לשמח את האנשים,
וכשעברנו היום יום אחד, בא מהעצמה,
החייל
דיקש ממך
שהוא רוצה לאכול עוף.
אמרתי לו, לא,
קודם כל האורחים, אנחנו בסוף.
כשגעת בירושלים,
אני יודע כמה פעמים סיפרת שאת מפחדת,
חוששת מערבים,
אבל כאשר בבית ממול בנו את הבניין ממול,
אז ביקשת שיקראו להם לבוא לאכול, לערבים, שיבואו לאכול ולשתות, אמרת חרם,
הם בשבש,
והלמדת אותם לאכול, את הגויים,
את הערבים.
פתאום, כשזה מגיע לחסד,
פתאום אין לך חשש
לא מערבים ולא ממחבלים,
זה היה אז בתקופת האינתיפאדה בכלל בירושלים.
דילגת מעל הכל כשראית חסד.
עוד אפשר לדבר בלי סוף,
אנחנו לא רוצים להטריח את הציבור שטרח להגיע בשעות ומחרות.
אז רחל אילן, לא הספדתי אותך ככה ככה ככה ככה.
אני מבקש מכל הנכדים והנכדות,
מי שבאמת אוהב את אימא שלי,
שיעשה את רצונה שתמיד רצתה,
שכל יצח חרציה יהיו צדיקים ותלמדי אחרים ושמים.
אזור תום עם פועלו ככל דרוכו משפוט אל אמונו ואל עוואה.