הספד הרב אורי יצחק שליט"א בהלוית אביו הרב זכריה יצחק ע"ה ב' בחשון התשע"ג שמגר ירושלים
- - - לא מוגה! - - -
ומדומה
ומדומה לכונן על שאול ויהונתן
וגם הכינה שלו מתאימה
לך ולילה.
הנעדים והנעימים בחייהם, ומתאם לא נפרדו.
אני, כשאומרים אותך, אני לא רוצה להיפרד שיהיה קריפתנו לעולם,
אבל רק ביחד, שאף אחד לא יראה
בפטירה של השקר.
אני מקבל את עבודה,
ואוהב רכב,
תעשה את רצונם.
אתה ואם הייתם תמיד דוגמא ומופתת,
לשלום בית עדיף, לגמרי בנים טהור.
אבל מעל הכול,
המיטות שהיו בך,
מיטת הענמה,
זה היה משהו מדהים, אתה יודע, יש דבר כזה.
לא היה בלקסיקון שלך את המילה לא?
כן, כן, כן, כן.
תחייך לאנשים, תחייך לעשות נחל.
יכולת לדבר עם אדם שאתה לא מכיר אותו.
כששאלתי אותך, אבא, אתה מכיר אותו?
לא, אני לא מכיר אותו.
אז איך אתה מדבר עם אדם?
מה אתה רוצה, שאני אצייר אותו, שאני אגיד לו שאני לא זוכר מי הוא?
אין לו עבודה,
אין לו עבודת המידות.
לא ראיתי מישהו שמכבד את הבנים שלו
כמו שאתה כיבדת.
איזה כבוד, איזה יראת כבוד תמיד הייתה לך לרמב״ם.
לפעמים שאנחנו נכבד אותך, אתה כיבדת אותנו פי כמה וכמה.
גם כשהיית גוער, חס ושלום, פעם בין.
מיד לאחר מילים. אתה לא כועס עליי, נכון? אתה לא כועס עליי, נכון?
איפה יש דברים כאלה, בעולם?
כמו שנגיד זה לא יהיה טפס קציום
שיש לך.
אתה תמיד חזר שתמיד הסתרת את זה.
הם אומרים לך, נפתח ספר.
אבל אני לא רגיל, אני לא רגיל, איזה לא רגיל שם.
אם אתה בגיל,
אתה בגיל במיוחד
אפשר לדבר על גיל עשר,
כבר הייתה לך תעודת שקיטה בהפרעת המגיל עשר שגזור עומד על גביך.
יש לנו את התעודה עם החטיבה של
שמגיעה לך.
כל הזמן
אמא הייתה מומחה
ליהלום שבקטע, כל הזמן הייתה טועה בכך שהכל יהיה בכבודה.
מה לא עשית בשבילך? מה החודשים הולכת החורים והיית צמוד אליה?
אמרתי לך, אבא, לך תנוע.
איך אני אלך לנוע?
איך נכון?
איך אלף לנוע? אני לא מציג את הילד לתורעים.
כשהייתה בבית החולים,
גם איציק וגם אני הרגשנו שאתה כאילו שואל כל הזמן,
אמרת לא דיברת,
מה עם אבא הייתה עושה תנועה עם היד?
ולכן,
כשהצמחתי באחת הפעמים,
נשאר אמרתי לך,
אבא אצל אימא הכור בספר.
לא רציתי להגיד רק את ההמשך,
היא גם אחורה מאבא שלושים.
עמדה תמחן לנו, בוא נקחו.
בטוח של אורחים על המתחקים שלנו.
עמדה תמחן לנו.