עצרת ההתעוררות 30 לרבנית רומיה יצחק ע"ה הסרט המלא מיום ה' חשון התשע"ג

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מראות לנו את העניין הזה של הלא תדעו.

אז חשבנו שהכרנו אותו, את זכריה, דוד זכריה. אבל באמת

כל הביקורים

וכל הדמויות פה מסביב, פה מהאזור שבאים

וכל אחד מוסיף

עוד נדבך

ועוד עניין על דמותו של זכריה, באמת מראים לנו

שהאנשים הגדולים

מגלים טפח

ומכסים טפחיים.

זה היה דוד זכריה.

הנביא אומר

והעידה לי עדים נאמנים

את אוריה הכהן

ואת זכריה בן ברכיהו.

עדות

דוד זכריה

עניינו היה עדות

עדות מהלכת

כי הזכירה

כמו שמציינו אין עניינה לזכור את הדבר

כידיעה בעלמא.

זכירה הכוונה להיות קשור אל הדבר.

ראיה לדבר מביאים מהפסוק

הוון יכיר לי אפרים עם ילד שעשועים

כי מדברי בו זכור אזכרנו על כן המו מעי לו.

הזכירה היא ישירות מביאה לידי התקשרות אל הנושא.

וכך רצו לומר מדוע במצוות

מחיית עמלק נשים לא שייכות

כיוון שהן לא יכולות להילחם.

זכירה פירושו להיות קשור אל הדבר.

לא זכירה בעלמא.

אתה יודע ששבת היום?

כן.

נו, אז למה אתה לא שומר שבת?

אה, חשבתי שלזכור זה לדעת. לא.

לזכור הכוונה להיות קשור אל הנושא.

זה עניינה של הזכירה.

אנחנו נמצאים

בין שתי פרשיות מאוד משמעותיות.

פרשת נח

ופרשת לך לך.

שתי הפרשיות הללו

הן בעצם מראות לנו

מה בין ישראל לבין אומות העולם.

פגשנו איש צדיק ושמו נח.

איש צדיק תמים היה בדורותיו.

נו,

אז הוא צדיק.

אומר רש״י, יש שדרשו לגנאי ויש שדרשו לשבח.

אילו היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום.

למה לכלום?

לכלום.

זה חריף.

אלא, כשאנחנו נפגוש מי זה היה אברהם אבינו,

אנחנו נבין למה נוח

דרשו לכלום.

נוח הוא צדיק פרטי.

הוא בתיבה.

הוא בתוך תיבה סגור עם עצמו.

זה עניינו של נוח.

בכל פרשת נוח אנחנו לא מציעים

אזכור אחד לתפילה,

לבקשה,

לנשיאת אחריות כלפי הכלל,

כלפי האנושות.

אין.

לא מוזכר שום דבר.

נוח הוא צדיק של תיבה,

לכן הוא נכנס אל התיבה.

הוא לכל היותר מסוגר בתוך הקובייה.

אז מה התשובה שלו?

איזה תשובה הוא צריך לעשות?

אה,

לבני האדם,

לאנושות, לא דאגת.

תיכנס עכשיו אל התיבה,

תדאג לבעלי החיים.

זו התשובה שלך.

אנחנו יודעים שבתיבה,

בעשיית התיבה היה ציווי לעשות צוהר.

צוהר תעשה לתיבה.

מה זה הצוהר לתיבה?

טוב, יש הרבה דרכים מה להבין, אבל

בואו ננסה רגע להבין מה נוח היה רואה דרך הצוהר הזה.

נוח היה מסתכל דרך החלון, ומה הוא היה רואה?

הוא היה רואה מה הוא היה יכול להציל.

זו התשובה הכי גדולה.

הוא מתבונן כל פעם, יום-יום, במשך

כל זמן המבול,

ורואה מה הוא היה יכול לעשות.

איך כינו את נוח?

לצדיק מטפלץ, כלומר הצדיק בפרווה.

קר לאנשים בחדר.

קר.

אז מה אתה עושה?

טוב, אני אלך להביא מעיל.

הוא הולך להביא מעיל,

מתיישב עם מעיל,

והכול טוב.

אבל עדיין קר לאנשים.

החדר קר.

אז מה יעשה אדם אחר,

אברהם אבינו?

ידליק את המזגן.

זה ההבדל.

נוח הוא צדיק של פרווה.

אברהם אבינו הוא צדיק של תנורים.

הוא מדליק תנורים

לכל הסביבה.

זה אברהם אבינו.

כל זה למה?

להראות לך מה בין ישראל לבין אומות העולם.

ייתכן ונמצא בין אומות העולם חסידי אומות עולם.

מצינו דוגמת

הדבר הזה.

אבל זה צדיק פרטי.

זה אחד ב...

כשאנחנו נכנסים עכשיו לפרשת לך לך, אנחנו נפגשים באומה.

עם שלם.

זה ההבדל.

וכך אנחנו רואים אצל נוח,

ויעש נוח כאשר ציווה אותו השם. הוא מסוגל לכל היותר לעשות מה שהשם מצווה.

אז ברוך השם, אנחנו זכינו

גם להיות

במחיצתו של דוד,

שגם השאיר אחריו בנים,

שהם בוודאי ובוודאי

דואגים להתקין תנורים,

לחמם

את הסביבה, את המרחב.

אלה מידותיו של אברהם אבינו.

הזכרנו

שגם המנוחה, שאנחנו עכשיו נמצאים בשלושים שלה,

הזכרנו בהספד, גם הרב אורי הזכיר,

את העניין

של הספדו של דוד על שאול ויונתן.

מה אומר דוד על שאול ויונתן?

הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו.

אז שאלנו שאלה.

מילא תגיד בחיים יש אתגר

להצליח להחזיק להיות ביחד.

זה לא פשוט.

החיים מושכים כל אחד לצד אחר.

אז זה באמת שבח.

בחייהם

לא נפרדו.

אבל במותם לא נפרדו, מה השבח?

מה השבח אחרי ש...

אנשים נפטרו כבר,

להגיד שהם לא נפרדו.

זה כבר לא...

אין אתגר.

אלא צריך להבין את הפסוק אחרת.

הנאהבים והנעימים בחייהם ומותם לא נפרדו, כוונת הדבר לא נפרדה האהבה והנעימות שהציבור,

שהאנשים שמסביבם רחשו להם.

גם אחרי מותם

עדיין הם נאהבים ונעימים.

כשירצו לתת דוגמה לזוגיות,

יגידו

המנוח והמנוחה.

כשירצו לתת דוגמה לאהבת הבריות,

יגידו

דוד זכריה ודוד ארומה.

כשירצו לתת דוגמה לתורה, מצוות וכו',

אותם יזכירו.

זה העניין.

ובעזרת השם נזכה

שבאמת בירושה רוחנית כולנו יכולים להיות שותפים,

אז נזכה באמת לקלוט מעט מן האור הזה

ולהנחיל אותו הלאה.

עד כאן.

ראינו את הגזירה,

בדיוק קראתי את הפסוק

זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו

על נוח.

למה קראו לו נוח?

שכשהוא בא היה נוח לעולם

אומר רש״י זה ינחמנו ממעשינו ומעזבנו ידינו

עד לפני שבא נוח כשנתקללה אדמה הייתה מוציאה קוצים ודרדרים

וכשבא נוח

כבר הפסיקו הקוצים והדרדרים לצאת

התחילו להתגמד

באותם רגעים

כששמעתי את זה אמרתי זה בדיוק

זה בדיוק מה שקורה כאן כרגע

כשנולדו

שני האחים,

שיהיו בריאים,

שייבדו לחיים טובים, אמן.

אמר הקדוש ברוך הוא בשמים,

אותה רבי יחיא זכה

שהביא את הבנים שינחמו אותנו מעצבוננו

וממעשי ידינו.

כביכול הקדוש ברוך הוא כואב לו

על אותו צער שיש בעולם,

על אותם אנשים שעוברים על דבריו

ושהוא חייב להעניש אותם.

והנה אומר בורא עולם,

הגיעו אנשים

שינחמו אותי מהעיצבון, מהקוצים והדרדרים,

שיתחילו להתגמד ולהכיר את האמת.

זו הנקודה שחשבתי באותם רגעים,

שאמרתי זה ממש מתאים.

בפרשת נוח

אנחנו רואים,

הקדוש ברוך הוא אומר,

לנוח קץ כל בשר בא לפניי,

הנני משחיתם את הארץ,

קץ כל בשר בא לפניי,

או שהפוך.

אומר רבנו לוביאן,

הקדוש ברוך הוא לא אמר, הוא אומר את זה בשם המדרש,

זה מובא במדרש,

הקדוש ברוך הוא לא אמר

כי השחית כל האדם את דרכו על הארץ,

אלא כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.

אומר המדרש, נדמה לי בשם רבי יהודן,

מה זה כי השחית כל בשר?

גם הבהמות

וגם החיות, גם העופות,

השחיתו את דרכם, עד כדי כך

שכבר לא מצאו הבהמות והחיות להזדווג למינם, אלא ללכת דווקא לשאינם מינם.

דווקא לשאינם מינם.

הטווס מחפש את התרנגולת והכלב את הזאבה,

דווקא שאינם מינם.

ויותר מזה,

כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ,

גם הארץ השחיתה את דרכה,

שהיו זורעים חיתים

והיו יוצא זנים אחרים לגמרי,

לא רק קוצים ודרדרים.

ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, הגיע הזמן שאני לא יכול כבר להתאפק,

אינני משחיתם את הארץ.

אני משחית את הכול.

אני מבטל את הכול.

ומתחיל מההתחלה.

סתם בדרך אגב,

אם הקדוש ברוך הוא הרי יודע הכול,

אני אומר את זה במאמר מוסגר,

אז בשביל מה בכלל ברא את כל העולם הזה,

הביאו אותו למצב של המבול והחריב אותו,

אז היה מתחיל את העולם

מאחרי המבול.

אבל חס ושלום,

אסור לנו לערער אחרי הדברים האלה.

אמרתי פעם בסייעתא דשמיא,

זה במאמר מוסגר,

הרי ידוע,

הרי לאחר כל יום שהקדוש ברוך הוא ברא,

אומנם זה במאמר,

אבל זו הייתה עבודה נפלאה,

אמר הקדוש ברוך הוא כי טוב,

ויהיה לאלוקים כי טוב, ויהיה לאלוקים כי טוב.

עד היום השישי,

לכאורה השאלה נשאלת,

בשביל מה בורא עולם כל יום אומר, כי טוב, כי טוב, כי טוב.

למה לא טוב לומר ביום השישי על כל הבריאה,

וירא והנה הכל טוב מאוד,

על הכל?

מה העניין להדגיש כל יום כי טוב, כי טוב?

הקדוש ברוך הוא בא לרמוז לנו, אני יודע שיהיו לך שאלות וספקות,

אז אתה בורא עולם, יודע כל מה שיהיה,

ואתה בראת את העולם, אתה הבאת את העולם

עד למצב הזה, וידעת מה שיהיה בדור של נוח.

אז למה לא תפנה את העולם, תפרה אותו אחרי הדור הזה?

דור שהשחית והתחיל לעבוד עבודה זרה?

זה היה

הדור הראשון?

על זה אומר הקדוש ברוך הוא, תדע עליך, תאמר כי טוב.

וזה רמוז, למעשה,

במילים כי טוב, הרי ידוע, בי״ז במרחשוון

התחילו הקשמים לרדת,

ובכ״ז בכסלו התחילו מעיינות תהום רבה לצוף.

אם נסתכל ונתבונן,

טוב

זה י״ז.

כי אלו שתי אותיות,

א', ב', שתי אותיות, ח' וי',

תשרה חשוון.

זאת אומרת, הקי מרמז לנו על החודש חשוון,

והטוב זה י״ז בחשוון,

והוא אומר בורא עולם, אני יודע שבי״ז בחשוון אני מוריד גשמים לעולם,

גם על זה תאמר כי טוב.

ועוד, כי זה שלושים,

וטוב זה שלוש,

תשרה חשוון כסלו.

שלושים פחות שלוש, אז כז, בכז בכסלו אני גם אביא מבול לעולם,

וגם על זה תאמר כי טוב.

אבל זה מה אמרנו במאמר מוסגר,

שחס ושלום, אסור לנו לערער אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא.

אבל השאלה נשאלת,

איך ייתכן דבר כזה שהבהמות

השחיתו את דרכם?

איפה שמענו דבר כזה שהבהמות השחיתו את דרכם? שהבהמות קלקלו?

מה זאת אומרת?

וגם מה זה הקדוש ברוך הוא אומר? הנני משחיתם אני מביא

אני מביא

מבול לעולם

להעניש גם את הבהמות, גם את כל בשר.

כדי להבין את זה, אומר רבי לופיאן,

הוא מביא מעשה שהיה בלומזה.

היה שם בית חולים

שהגיעה תקופה

שנכנסים לשם החולים עם

כאבים קלים, עם בעיות קלות,

ויוצאים עם האלונקה לבית החיים.

ותאום כל העיר. מה זאת אומרת?

אדם נכנס עם בעיה קטנה, יוצא על האלונקה לבית החיים?

הלכו ובדקו וחקרו וראו שהרופאים עושים את מה שהם יכולים לעשות.

אז למה

כמה אנשים יוצאים מפה מתים?

הביאו פרופסורים

מכמה מדינות בעולם כדי לבדוק מה קורה בבית-החולים. בית-החולים הזה היה עתיק יומין,

כולו היה בנוי מעץ,

והפרופסורים הלכו וחקרו ובדקו,

בדקו את התרופות,

ולא מצאו פתרון.

אמרו, יש כאן

אנשים מבוגרים

בעיר הזאת,

תביאו אותם, אנחנו רוצים לחקור, לדבר אתם.

הביאו איזה אדם בן 99,

אמר להם,

אני נולדתי בבית-החולים הזה,

וכשנולדתי בבית-החולים הזה,

אמא סיפרה לי שהבית-החולים היה כאן כבר 100 שנה לפני כן.

הווה אומר שכבר

יש 200 שנה לבית-החולים שבנוי מעץ.

הגיעו למסקנה, עדיין לא היה להם

את המיקרוסקופים שיש היום,

שישנם איזה

חיים,

נקרא לזה היום חיידקים,

באוויר

שהם

בעצמם נמצאים בחולים,

וכשהחולים הכבדים היו באים לבית-החולים,

יוצאים אותם חיידקים ונדבקים בקירות,

נדבקים בעץ של בית-החולים,

ואחר כך,

כשהיו באים חולים מבעיות קלות יותר, היו נדבקים עם המחלות

של אותם חולים.

היו נדבקים.

ואמרו הפרופסורים, אין מה לעשות,

בית-החולים הזה חייבים לשרוף אותו כליל.

אם אתם רוצים

לשקם את הרפואה כאן,

הבית-החולים הזה חייב לעבור שיקום מהיסוד,

לשרוף את הכול.

אומר רבנו לופיאן,

אותו דבר

גם כן,

בדור המבול,

כל כך השחיתו וכל כך קלקלו

הבני-אדם,

בעלי הבחירה,

עד כדי כך שכבר לא השאירו מקום בלי זוהמה,

שלא היה שייך

שגם הבעלי-חיים לא יקבלו את האוויר המכוער הזה ויתקלקלו.

עד כדי כך אומר רבי יצחק חייבו חובזה,

אומר על הפסוק,

אשר איש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב.

הוא אומר, למה זה בלשון עבר, מוצב ליצים לא ישב?

אומר אביחי בו חובזה,

אפילו בבית-כנסת.

אתה הולך להתפלל בבית-כנסת,

ואתה לא מתפלל עם בן-אדם רשע,

אתה לא מתפלל עם בן-אדם שמדבר בבית-הכנסת.

אתה הולך לשבת במקום שלפני כן ישב שם בן-אדם,

שרק בא לפטפט בבית-הכנסת.

אתה נדבק בו, ואתה רואה שהתפילה שלך תופסת שמאלה וימינה, ואתה לא יודע איך לכוון.

לפעמים בן-אדם נכנס לבית-הכנסת ואומר, מה קורה לי?

למה לא נתפסת לי התפילה?

כי אתה יושב באותו מקום

שישב אדם

רשע, ואז אתה נדבק.

ולכן לא הייתה ברירה

אלא לשרוף.

אותו דבר גם כן לגבי

המצב שהיה בדור המבול.

ולכן

אנחנו תמיד צריכים לפחד

מהנושא הזה,

שיש כל כך הרבה זוהמה בעולם וכל כך הרבה לכלוך.

תמיד צריכים לזעוק ולצעוק.

ואשרינו שיש לנו שיבדו לחיים טובים אותם שני בנים

שמאירים את העולם ומתארים לפחות את הנגע.

עוד מביא המדרש

שניים שניים

באו אל נוח

אל התיבה.

אומר המדרש

גם,

גם השקר רצה להיכנס לתיבה.

השקר הגיע,

רוצה להיכנס.

הוא מגיע לתיבה,

הוא רואה שלט,

שניים-שניים נכנסים כאן.

ובכל זאת אני אכנס, אולי יש כאלה מתפלחים,

עוצר אותו נח, אומר לו, אדוני,

יש לך בן זוג?

אומר לו, אין לי בן זוג. מי רוצה להיות בן זוג שלי?

אמר לו, אתה לא יכול להיכנס.

יצא השקר והלך.

בדרך הוא פוגש את הנזק שבא ממולו.

השקר

שואל את הנזק, תגיד לי, לאן אתה הולך?

הנזק אומר לו, אתה לא שמעת?

כל הארץ רועשת?

הכול מופיע בשופר,

מי שרוצה לראות.

עוד מעט נח מביא מבול לעולם?

עוד מעט מביא הקדוש ברוך הוא מבול לעולם,

ונוח בנה תיבה שרק מי שנכנס לשם יכול להינצל.

אני הולך לתיבה.

ולאן אתה, השקר הולך?

אומר לו, תשמע,

חבל לך על הזמן.

אני רואה שאתה באת פה בלי בן זוג, נכון?

אומר לו, כן.

אומר לו, לא אכניס אותך.

חבל לך על המאמץ.

אומר לו, זמן נעשה מה? נמות פה?

השקר אומר לו, יש לי העצה.

אתה רוצה להיות בן זוג שלי?

ואז הנזק מתחיל להיות חכם.

אומר לו, בסדר, אני מוכן להיות בן זוג שלך,

אבל מה תיתן לי תמורת זה שאני אהיה בן זוגך?

אומר לו השקר,

אחרי שנצא מן התיבה,

אז אני ואתה, מה שאני רוצה לעבוד,

מה שאני מרוויח,

חצי-חצי.

הסכים.

נכנסו לתיבה,

לאחר שיוצאים מן התיבה,

הנזק אומר לשקר, צא לעבוד.

וכמובן, השקר יודע איך משקרים ואיך עובדים על אנשים,

ומשקר ומרוויח,

ומביא לנזק לשמור,

לשמור, לשמור.

בסוף החודש

השקר אומר לנזק, בוא נתחלק.

אומר לו, במה נתחלק?

הוא אומר לו, במה שאיבדתי לך עד עכשיו.

הוא אומר לו, מה הבאת לי?

הוא אומר לו, כל החודש אני יוצא יום,

לעבוד.

אומר, למי הבאת?

לך.

מה קוראים לי? נזק.

שמעת טוב למי הבאת?

הכל הלך.

נזק.

מה המדרש הזה? מה מספר לנו כאן את הסיפור הזה,

נזק, שקר, רוצים להיכנס?

אלא, אומר החפץ חיים,

אומר החפץ חיים,

נוח התפלל לקדוש ברוך הוא, אמר לו, ריבונו של עולם,

למה הגיע המבול לעולם?

למה בא המבול לעולם?

בגלל שאנשים חטאו.

למה אנשים חטאו?

בגלל שראו שאין בעיה, משתלם לשקר, משקרים, מרוויחים,

חיים, 800, 900,

חיים הרבה שנים,

900 שנה, 950 שנה.

אף אחד לא מת. בשביל מה לחיות באמת ולהפסיד?

בואו נחיה ברמאות, בשקר, כי מלאה הארץ חמאס

וככה אנחנו נרוויח. בין כך אין עונשים.

אומר הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

אם אתה עכשיו מבקש ממני להתחיל עוד פעם את העולם מחדש,

ואתה עושה כמו שהתנהגת איתם קודם,

שאתה מעריך אפיך מעל ומעבר,

אז עוד פעם יבוא מבול העולם.

על כן התפלל נוח ואמר,

מעכשיו,

כשהאדם ישקר,

הוא חושב שהוא מרוויח,

אבל אם הוא רק יפתח את העיניים,

הנה התקלקל לו מכונת כביסה,

הנה הלך לו משהו במכונית,

הנה פה יש לו איזה נזק,

פה יש לו איזה הפסד,

הוא חושב שהוא מרוויח, פה הרווחתי.

אילו אם לא הייתי מרוויח את האלף השקל,

מי היה מתקן לי את הרכב?

טיפש.

אם לא היית מרמה,

לא היית מרוויח את האלף השקל ברמאות, לא היית מתקלקל לך.

זה מה שנוח ביקש מהקדוש ברוך הוא.

שעכשיו, כשאתה בורא את העולם,

בעזרת השם, בעזרתך יתברך בצורה כזאת שמי שישקר,

הנזק יבוא בחייו.

הוא ירגיש אותו, רק הוא צריך לפקוח את העיניים.

יהי רצון שיעזרנו השם

שנפקח את העיניים.

מה שמבקשים אותם שני בנים

להתעורר וללכת בדרכי השם יתברך,

רק לפקוח את העיניים ולראות את הבריאה הנפלאה,

להודות להשם,

ובעזרת השם יתברך.

נזכה לתחיית המתים,

בעזרת השם,

לבניית בית המקדש במראה בימינו אמן.

הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו.

כשהגענו ביום חמישי ללוויה של האבא,

כך אמר הרב אורי,

על ההורים היקרים,

שתוך שלושים יום

נלקחו לשמי מרום

שני מרגליות טובות שהיו בעולם

לקחם הקדוש ברוך הוא,

ונעשו זר

לבורא עולם,

זר בראשי תיבות רבי זכריה והרבנית רומא.

הערב היינו אמורים

להספיד את האמא בבני ברק,

בבית מדרש יביע עומר, והנה הגענו שוב פה, רבותי.

אנחנו נדבר בעיקר על האמא,

למה שהתכוננו לדבר על האם.

וכמו שאמרנו,

נדבר בעיקר על האם, אמה של מלכות,

כמו שכבר אמרו הרבנים,

הרבנית רומא.

בזוהר הקדוש, רבותי,

מובא שעלה רבי שמעון

לשמי מרום

ורצה שיגלו לו סודות, מה שנעשה בעולמות העליונים.

השליחים קיבלו רשות

וגילו לרבי שמעון, רבותי, דברים שנספר לכם כעת,

על ההיכלות של נשים צדקניות שנמצאות בגן עדן.

אני אגיד את הדברים בקיצור

ונתאים אותם לרבנית, עליה השלום.

מובא שהשישה ההיכלות הללו

הן עבור נשמות הנשים,

עומדות זה לפני מזה,

וככל שההיכל הוא יותר פנימי, גבוה יותר,

העידונים שם הרבה יותר גבוהים.

שני ההיכלות הראשונים זה לנשים שאמורות לעבור בגיהינם.

וההיכל הראשון, גם הן לנשים צדקניות,

הן אמורות לעבור תהליך ולהיכנס לשני ההיכלות הללו.

אבל למעלה מהן,

משני ההיכלות הללו יש עוד ארבע היכלות.

ההיכל הראשון

של בתיה בת פרעה,

הוא נקרא על שמה,

שם נמצאות כמה אלפים ועשרות אלפים

נשמות נשים צדקניות.

הן הנשים אשר בחייהן

החיו וגידלו וחלקלו ילדי ישראל העניים,

עסקו בחסד.

כמו שעשתה בתיה בת פרעה,

בפרשיות הקרובות נגלה על אברהם אבינו שכשעשה חסד,

לא רק עם יהודים,

גם עם מי שנגלו לפניו כערבים.

שמעתי שהרבנית הייתה בעלת חסד שאין כדוגמתה בעולם,

שאפילו בני נכר

הייתה מכניסה אותם

ונותנת להם לאכול ולשתות

על אחת כמה וכמה ילדי ישראל.

לא בחינם, רבותיי.

הרב שהיה גר בתל אביב,

כשהיו באים אליו, כולל שבת, 50 איש,

היה מכניס אותם.

מכוח מה זה בא, רבותיי?

כל זה מכוח האם, מכוח האב.

גדול כוח הבן, מכוח האב.

כשאומרים שגדול כוח הבן,

מאיפה בא כוח הבן?

מכוח האב בא לבן כוח.

כשהבן עושה דברים, זה מכוח האב ההם.

ההיכל הראשון

של בתי הבת פרעה,

ושם יש עידונים, אני לא אעריך, יש כאן עוד רבנים שצריכים לדבר.

בוודאי, רבותיי, זה מתאים לאימה של מלכות.

ההיכל השני לפנים מההיכל הראשון של סרח בת אשר.

מה היה מיוחד בסרח בת אשר,

שהחייתה את רוחו של יעקב אבינו?

שם נמצאות נשים צדקניות,

שבחייהן עשו טובות גדולות לצדיקים ולאנשי שם הזקנים.

האם מעלה השלום?

גם כשהגיעה לכאן, לירושלים,

הייתה נוסעת מדי שבוע לאחיה,

להחיות את רוחו, הייתה מכינה מאכלים,

לוקחת מן המאכלים, היא נוסעת אליו כדי להחיות את רוחו.

כך הייתה מעלתה, ובוודאי שמתאים לה גם ההיכל הזה.

אבל רבותיי, תשמעו, מה היה ההיכל הלפני מזה,

הגבוה יותר מזה, היכל יוכבד,

אמו של משה רבנו.

בהיכל הזה

נמצאות נשמות של נשים צדקניות,

שאותן נשמות הצדיקים הזוכות להיות בהיכל כיוכבד,

הן הנשים שזכו לעולי צדיקים בעולם כאין מעשה יוכבד, רבותיי.

אישה צדיקה שזוכה להוליד בנים

שדואגים לעם ישראל,

כדוגמת משה רבנו, אהרון ומרים.

מי לנו גדול

כמו רבנו שמכתת את רגליו

ועוסק יום ולילה בקירוב רחוקים?

גדול מזכה הרבים בדורנו, רבותיי,

להוליד כזאת נשמה בעולם,

בוודאי שזוכה וזוכה,

כמו משה שדאג לעם ישראל,

שעמד בפרץ על כל דבר, על כל עניין,

ואהרון הכהן שדאג לשלום בית, אני זוכר

את ההרצאות של הרב אורי,

השם ישמרה הוא לפני שמונה עשרה, עשרים שנה,

בסמינרים.

גם של להשיב בתשובה, וגם ההרצאות של השלום בית,

ולקרב עוד יהודי ועוד בית בישראל,

להוליד כאלה נשמות, רבותיי,

בוודאי, בוודאי שזוכה להיכנס לאותו היכל.

היכל יוכבד

וההיכל הרביעי, שהוא לפנים מזה, רבותיי,

של דבורה הנביאה.

לפנים מאותו היכל נמצא היכל שנקרא על שם דבורה הנביאה,

שהיתה גם כן שופטת אצל עם ישראל במשפות השופטים.

באותו היכל נמצאות גם הנשמות של שאר הנשים הנביאות,

וכן נמצאות באותו היכל גם הרבה נשמות של נשים צדקניות.

מי שראה את הדמות שלה,

אני לא ראיתי אותה הרבה, ואני זוכר בשבתות

דמות של הוד!

דמות של הנשים הצדקניות של הדורות הקודמים!

ושאלתי את הרב,

איך אני מקשר את זה לנבואה?

סיפר לי הרב,

היום בדורנו אנחנו לא ראויים לנבואה.

הדור שלנו אין בו ראויים, הדור שלנו לא ראוי לנבואה.

אבל היום גם יש מעין

נבואה.

רוח הקודש ובדברים אחרים.

הרבנית, כשהייתה חולמת עליה השלום, כשהייתה חולמת,

מה שהייתה חולמת היה בדיוק,

הייתה יודעת בבוקר מה הולך להיות.

עם כל הצדקות שהייתה לה!

רבותיי,

בדבר קטן אני רוצה לסיים.

פעם רציתי להגיד לבנות ישראל מה זה בת ישראל

ומה זה העניין של הצמיעות של בת ישראל כמה צריכה לשמור על עצמה.

ועלה לי רעיון מן השמיים.

אמרתי שבת ישראל דומה לספר תורה שבהיכל.

כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה.

בת ישראל כמו ספר תורה.

באיזה ימים מוציאים ספר תורה?

שני, חמישי ושבת, אותיות זהב.

כל כבודה בת מלך פנימה כמו ספר תורה שבהיכל לא כל יום מוציאים, לא כל אחד נוגע,

לא כל אחד עושה מה שהוא רוצה.

וממשבצות זהב לבושה.

כולה עטורה כמו ספר תורה.

זה בת ישראל.

למי שיודעת להעריך את עצמה כבת ישראל.

הרבנית עליה השלום כשהיו רואים אותה,

ממש כמו ספר תורה.

זה ההיכל רבותיי

של דבורה הנביאה ובוודאי ובוודאי שגם לשם היא מזומנת.

ויש עוד ארבע היכלות

שהעין לא ראתה

של ארבעת האמהות

שרה רבקה רחל ולאה.

שגם לשם

בשבתות יש עילוי לכל הנשמות,

שהנשמות גם נכנסות לשם והודות לגן עדן.

זה ודאי וודאי, רבותיי.

אם יש לנו מסר לבנות ישראל, לעם ישראל, רבותיי,

אם יש כאלה החלות בשמיים,

זה לנשים הצדקניות.

לשם גברים לא נכנסים.

ויש היכלות של הגברים.

איך כדאי לעבור את העולם הזה ללמוד מהרבנית המנוחה עליה שלום?

איך עוברים את העולם הזה? מה כדאי לנו לעשות בעולם הזה?

במה כדאי לנו לעסוק?

וכל מי שרבותיי יתחזק, מי שתתחזק,

שזה יהיה לעילול נשמת המנוחה,

רומיה בת

רומא רוח השם תנכינה בגני דנאמנו.

הגמרא בשבת,

בסוף פרק כג, מביאה

שרבי אלעזר,

רב אלעזר,

שאל את רעב

איזה הוא בן עולם הבא?

רואים אדם שנפטר,

אדם שהלך לבית עולמו,

איך יודעים אם הוא בן עולם הבא או לא?

אמר לו רב,

אם אנשים אומרים,

זהו הדרך אשר תלכו בה,

הביא על זה פסוק,

זה הדרך אשר ילכו בה,

זו הראייה הגדולה שהאדם הזה הוא בן עולם הבא.

הגמרא מספרת

מה הפירוש שאני רוצה להסביר קצת,

זהו הדרך ילכו בה.

הגמרא מספרת שרבי אלעזר היה עני גדול,

עני מרוד ממש,

עד שפעם אחת הוא הקיז דם

ולא היה לו מה לאכול לאחר הקזת הדם, והוא אכל שן של שום

והוא התעלף

ובאו חכמים לבקר אותו וראו שהוא בוכה והוא צוחק ויוצא ניצוץ של אש

יוצא מהמצח שלו.

לאחר שהתעורר, שאלו אותו חכמים מה זה היה שם,

מה צחקת,

מה בכית, מה צחקת, מה היה הניצוץ.

אז רבי אלעזר, רבי אלעזר בן פדת,

אמר להם

שהוא התעלף והקדוש ברוך הוא נגלה אליו.

אמר לו רבי אלעזר, הקדוש ברוך הוא, תראה באיזה עניות אני חי,

אין לי מה לאכול אפילו לאחר הקזת דם,

שהגמרא אומרת שמי שלא אוכל באותו יום,

אז ממעטים לו מזונותיו, כי הוא לא שומר על הגוף שלו, הוא מחוסך את הכסף.

אז אני, לא היה לי אפילו מה לאכול באותו יום, שום דבר.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, רבי אלעזר,

אלעזר בני,

אתה רוצה שאפוך את כל העולם,

אולי תיוולד במזל של מזונות?

אמר רבי אלעזר, כל כך הדבר קשה.

כולי היי ואולי?

שאל רבי אלעזר את הקדוש ברוך הוא, כמה שנים יש לי יותר,

כמה עוד יש לי לחיות?

יותר מהשנים שעברו, או פחות מהשנים?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, כבר חיית יותר שנים ממה שיש.

אמר רבי אלעזר, אם כן נשאר כך

ונגמור את החיים כך.

זה היה חייו של רבי אלעזר,

רב אלעזר.

והגמרא אומרת שרב אלעזר קראו לו מרא דערא דישראל.

רבי אלעזר היה מרא דערא דישראל, הוא היה גדול הדור הכי רבי יחולון בארץ ישראל.

הגמרא מביאה את החוכמה הגדולה שלו,

לא חוכמה אנושית אלא חוכמה אלוקית.

זאת אומרת שרבי אלעזר,

למרות אוניו הגדול,

למרות שכל...

כל חייו לא היה לו ממש מה לאכול, אף על פי כן הוא גדל וגדל וגדל

והיה למערה דארד ישראל.

ברשות הרב אני אספר איזה סיפור קטן,

מרשים,

סיפור.

שמעתי לפני כמה זמן סיפור מאוד מצא חן בעיניי, אני רוצה לחזור עליו.

המלאך של החלומות

הלך פעם ברחוב

והנה הוא פוגש מולו הולך המלאך של ההצלחות.

אתם שומעים את הסיפור?

הוא אומר לו שלום, שלום, הם אומרים שלום יפה אחד לשני.

הוא אומר המלאך של ההצלחות,

תשמע ידידי,

תסלח לי אבל אני רוצה להגיד לך משהו, הוא אומר למלאך של החלומות.

הוא אומר בבקשה, בבקשה נשמע.

אומר לו המלאך של ההצלחות, אני מוכרח להגיד לך

שאתה אכזר גדול.

אכזר גדול.

אומר לו המלאך של החלומות, מה?

אדרבה, תעורר את ליבי,

מה אני אכזר?

אז הוא אומר לו, תשמע.

אדם ישן בלילה

ופתאום חולם שהוא זכה בלוטו, לא בלוטו הישראלי, בלוטו האמריקאי,

חצי מיליארד דולר,

והוא כבר קנה מכונית חדשה הכי יפה, אין את זה בארץ, הוא ייבא מיוחד.

והוא סוחב איתו שקים גדולים של כסף,

הוא כבר עולה על המטוס,

אחי, עם הכסף,

והוא שמח כל כך, והוא שוכב לנוח במטוס,

ופתאום

באמצע השינה הוא מתעורר, לא לוטו ולא אמריקה ולא כסף ולא אוטו ולא שום דבר.

תגיד לי, זה לא אכזריות?

זה הרי אכזריות נוראה.

אתה עובד על האנשים,

אחר כך הם מתעוררים מכזה ברוך.

וזה הכול, אם חולמים בלילה, אם חולמים ביום זה עוד יותר גרוע. אתם יודעים, יש סיפור

שאישה אחת קנתה ביצה בחנות,

הלכה הביתה חשבה,

לשכינה שלה ישנה תורנגולת.

היא תיתן לשכינה את הביצה, שהתורנגולת תשב עליה,

והיא תטיל, והיא יצא מהביצה אפרוח,

והיא תגדל את האפרוח, יהיה תרנגולת, ויהיה עוד ביצים,

והיא תשב על הביצים,

והיא הרבה הרבה ביצים והרבה תרנגולות, והוא ימכור אותן ויקנה עזים,

כמו אצל רבי חנינא בן דוסא.

ואחר כך העזים יביאו דובים על הקרניים, זה יהיה משהו מופלא.

אבל איך שהיא הולכת, נפל לה הביצה על הארץ והיא התרסק.

נגמר החלום.

אומר לו המלאך של ההצלחות,

תראי איזה אכזר אתה.

אומר לו המלאך של החלומות, תראי ידידי.

אתה המלאך של ההצלחות.

אם אמרת לי משהו, גם אני רוצה להגיד לך משהו.

מה אתה טוען עלי, אני עושה חלום, ומתעוררים, ולא.

מה אתה עושה, נראה, לשמוע, מה אתה עושה?

אתה נותן לאדם הצלחה עשר שנים, עשרים שנה,

שלושים שנה, אף מיליונר,

כל העיר יודעת, חמישים שנה, שבעים שנה,

פרח ונשכב על הארץ,

הכל חלום.

שמעת?

זה החלום שלו.

אני נותן חלום של חמש דקות. אתה נותן חלום של שבעים שנה,

אבל כשמתעוררים מהחלום שלך, אי אפשר כבר לתקן את החלום.

אני לכל הפחות חיים עליו.

אחרי שבעים שנה,

כולם רואים את החלום שהיה פה.

זה מה שרב אמר לרבי אלעזר.

רב אמר לרבי אלעזר, איזה בן עולם הבא,

אם אומרים אחריו,

לכו בדרך שהוא הלך.

איזה היא הדרך שתלכו בה, זה הדרך שהוא הלך.

כי כל זמן שאדם נמצא בעולם הזה עם האגרופים כך, הוא כל הזמן מנדנד לראות כמה דולרים יש ביד, כמה מטבעות.

אבל כשאחרי שבעים שנה ונפתח ככה ידיים,

הכול נופל, לא נשאר שום דבר.

שום דבר לא נשאר.

הפוך.

אני אספר עוד סיפור ברשות הרב.

בבני ברק,

בעירנו בני ברק,

היו גרים פעם שני משפחות, אחד ליד השני.

בבית אחד, בווילה יפה,

גר

אדם עמיד מאוד, עשיר.

היו לו שישה בנים,

כולם יפי תואר, גדולים, גם כן עמידים.

הוא היה אדם שנתן צדקה ולמד גם דף היום, מבלי זה כלום לא. למד, בן צדקה,

ירא אלוקים.

כל מי שעבר ליד הבית שלו אמר, אה,

הלוואי על כל עם ישראל.

זו משפחה לתפארת, הלוואי כל עם ישראל.

לעומת זאת, לידו באיזו דירה קטנה של שני חדרים

גר אדם אחד עני מרוץ.

היו לו 12 ילדים,

אבל כל פעם בבית היה 11. זה היה בבית חולים, אז זה חזר.

זה הלך לבית חולים, זה חזר.

בית של צרות, אין מה לאכול, אין מה לשתות,

אבל דבר אחד היה שם.

האבא היה תלמיד חכם מופלג,

וישב ולמד תורה מתוך כל הייסורים האלה.

מתוך כל הייסורים האלה הוא למד תורה בהתמדה מרובה.

אבל מי שעבר ליד הבית שלו,

היה אומר, אוי ווי, איזה משפחה אומללה,

איזה עניות,

איזה חולי,

איזה,

ממש

על כל הערבים כך, ליהודים שלא יהיה כזה דבר.

אתם יודעים, היום שני האנשים האלה קנו להם וילה בשיקום פוניביץ'.

אתם יודעים איפה זה שיקום פוניביץ'?

בסוף רחוב חזוניש

יש שיקום פוניביץ'. לכל אחד יש שם וילה,

והם נמצאים שם סמוכים וילה ליד וילה.

אבל שם מי שעובר,

כשהוא עובר ליד

הווילה של העשיר הזה, מה הוא אומר?

כן, יפה מאוד, היה אדם, נתן צדקה, כן, היה בזה.

אבל כשעוברים ליד הווילה של העני הזה, מה הוא אומר?

הלוואי עליי גם כן.

כאלה חיים טהורים,

עניות כזאת, ולעמול בתורה,

ולגדול בתורה עם הצער הזה,

עם האיסורים,

הלוואי עליי.

זה מה שרב אמר.

כשאדם נמצא בעולם הזה,

כל הזמן

בנוי על העולם הזה,

אבל כשהולכים כבר לבית עולמו,

אז בני אדם יודעים את האמת.

שם כבר לא צריך כסף, לא צריך זה, לא צריך...

דבר אחד נשאר.

החיים הטהורים, החיים הטובים,

המעשים הטובים, זה מה שנשאר.

הנפטר הזה,

אבא של כבוד הרב,

שיחיה לאורך ימים וטובים,

הנפטר הזה, זכרונו לברכה,

שמעתם כאן מצעירותו כבר את מעלליו,

את ההתמדה שלו, את הידיעות שלו בתורה,

את הערת שמיים שלו,

זה מה שנשאר.

כשאדם הולך לבית עולמו,

מאיפה יודעים שהוא בן עולם הבקיד?

זה מה שעומדים ומכריזים.

זה עומדים. איזו הדרך אשר ילכו בדרך של הנפטר הזה.

וזכרונה לברכה גם האמא,

צדיק וצדקנית,

ששניהם זכו גם לגדל

כאלה ארזים בישראל.

זה הכול,

כשאדם זוכה לכזה דבר,

זה רק מזכות עצמו.

מה שהוא היה, את זה הוא יכול להנחיל את הילדים שלו.

הקדוש ברוך הוא יעזור,

שיהיו מליצי יושר,

ושנזכה ללכת בדרכם,

ונבין בחיים כבר כמה מתוק החיים הזה, כמה חשוב החיים הזה,

ולא נרוץ יותר על אבלי העולם הזה

ובלה המוות לנצח.

הנאובים והנעימים

בחיים ובמויסום לא נפרדו.

אנחנו באים להספיד

הספד אחד

על האבא ועל האמא.

קודם אמרנו על אמה של מלכות,

והיום אנחנו מוסיפים

על האבא של מלכות.

רבותיי,

הכרנו הרבה הרבה שנים

את רבי זכריה,

איזה ענווה,

איזה אצילות,

שייף איל ושייף נפיק,

ולא מחזיק תיבוסי לנפשי.

היה תענוג להסתכל עליו יושב

יחד

עם בנו רבינו שליטא.

היו תקופות שהיה יושב רבי אורי גם כן, איזה

מלך ביופיו!

היה זוהר,

היה שמח.

איזה אבא

בעולם

לא היה יושב ושמח כשיושב ליד בנים כאלו,

כשיושב ליד בן

שעושה שלרבי זכריה ולמרת רומיה,

כמה ילדים יש לה?

אין אחד שיכול לספור.

רבותי,

כתוב אלה תולדויסט נויח.

מה זה אלה תולדות נויח?

אלה,

בכל מקום בא למעט

שם חם ויפת, מה אי אפשר למעט?

היו עוד ילדים?

רבותי,

איי, איי, איי, איי, איי, איי,

אברום אבינו

היה מגייר, מפיץ את האמונה.

היו לו מיליוני ילדים.

תולדות?

זה לא רק הילדים

שמביאים בפועל לעולם.

כל המגדל את בין ח... כל המלמד את בין חברות תורה,

מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.

כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו,

מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו,

אומר רב שלוימה קלוגר,

חוכמת שלמה,

סימן הראשון באבן העזר,

מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו כפשוטו.

הוא מקיים מצוות פרייה ורבייה.

פחד פחדים!

זה נתפס בשולחן ערוך.

כמה ילדים?

הרי כל עם ישראל צריך לבכות היום.

האבא של עם ישראל נפטר.

האמא של עם ישראל הלכה לעולמה.

מה זה?

פה אנחנו נמצאים במזפד פרטי?

הרב אמנון, רבו עיסאי,

זה אברהם אבינו של הדור.

איפה שיש יהודים

שומעים היום שמע ישראל,

השם אלוהינו, השם אחד,

בזכות היהודי הגדול והקדוש הזה.

ומי זה?

רב יחיא זכריה בן

אוהד

עובדיה

ורומיה בצלם.

הם, יש להם אלפי אלפים מאות ורבבות

של ילדים.

תולדותיהם!

אלה תולדות נוח.

אומרים,

ראיתי את זה, אני לא זוכר, באחד הספרים הקדושים.

נוח לא דאג לבני דורו.

הוא היה לעצמו.

לא דאג לבני דורו.

אלה תולדות נוח. היו לו רק

שם חם ויפה.

לא היה לו מה שהיה לאברהם אבינו.

אלה!

בא למעט.

נוירא נויראו עז.

פה בבית הזה,

בית וגן למעלה, פה בית וגן.

זה בית וגן.

פה בבית הזה,

מהמקום הגדול והקדוש הזה,

גודלים כיום אלפים ורבבות בארץ,

בעולם,

בכל מקום שיש יהודי,

ואומרים שמע ישראל.

איזה זכות לדבר על כאלה הורים.

איזה זכות לדבר על רבי זכריה.

תהי למזוגר.

הרב שך תמיד היה אומר,

היה פעם,

הוא הלך עם תלמידים,

ראו בווילנה קבר,

כתוב פה נקבר,

לא זוכר את השם,

בלי שום תארים.

תהילים זוגר.

אומר תהילים.

מתרגש כל כך.

אתם יודעים, הרב שטיינמן, שיהיה בריא,

קשה לו הראייה.

כל הזמן אומר תהילים.

כל הזמן.

לשמוע את התהילים של רבי זכריה.

פה פה רבותיי, אנחנו שמענו אותו שנים,

ונזכה עוד לשמוע אותו.

יעקב אבינו לא מת.

יהודי כמו רבי זכריה,

לא מת.

איזה כוחות יש לו בעולם, איזה הפצת תורה הוא ממשיך כל הזמן.

זה המנוע עובד, עובד, עובד, עובד, עובד.

כשאנחנו יושבים כאן,

אמנם הרב שטיינמן נתן לרב הוראה לצאת גם בשבעה.

אפשר להפסיד?

הרצאה של הרב,

אם הרב לא מוסר אותה, זה עוד אלף יהודים,

עוד אלף חוזרים בתשובה, רבותיי.

זה לא רק

אלה שיושבים בהרצאה הזאת, וכל העולם רואים את זה.

אולי יותר,

אולי אני עוד ממעט.

אבל רבותיי, כמה אנשים כרגע שומעים תקלתות

בכל מקום.

אלה תולדות נוח.

מה התולדות של נוח?

נוח איש צדיק.

אומרים חז״ל,

תולדותיהם של צדיקים.

מה העישים תולדים?

אלה תולדות נוח.

נוח.

רבותיי, רבי זכריה, היה נוח.

נוח לשמים ונוח לבריות.

היה פשוט כיף

להיות בחברתו.

היה תענוג רוחני להיות בחברתו. איזה ענווה.

איזה שפלות.

אני רוצה להגיד לכם,

ראינו משהו ברשות הרב.

חזון איש הקדוש היה אומר,

שאם רוצים למדוד יראת שמיים

בבן אדם,

מודדים את זה בכיבוד אב ואם של האדם

לאוריו הזקנים.

לראות איזה כבוד

שהרב נתן לאבא, אנחנו שנים ראינו את זה.

איזה כבוד הבנים נתנו לאבא.

זה חזון איש.

אתם יודעים שהחזון איש פעם

בחן ילדים בהוד השרון?

ו...

רמת השרון.

ברמת השרון.

בחן את הילדים,

אחרי שהוא גמר לבחון, אמר שאלות.

כמו שנהוג בהרצאות של הרב, עכשיו שאלות.

והחזון איש רואה

שילד אחד רוצה לשאול והרבה לא נותן לו.

אמר חזון איש, קם!

תן לו לשאול!

הילד עמד על הכיסא.

איי, רב בויסאי, הוא שאל את החזון איש

את השאלה הכי ק...

אני לא יכול להגיד הכי קשה שהוא נשאל מימיו, אולי הכי קשה.

החזון איש!

איך

יוצאים חזון איש?

חזון איש חשב למעלה מדקה.

אתם יודעים מה זה? דקה של חזון איש. נצח.

והחזון איש אומר,

בזכות

כיבוד

אב ואם.

והחזון איש כמעט שלא הספיק לכבד את אביו.

הוא הגיע לארץ ישראל, כבר אבא לא היה.

אבל כל יום שבני ברק הייתה מדבר שממה,

חזון איש לוקח את אמא שלו כל יום, חצי שעה,

והולך איתה בה,

ברחובות בני ברק, במדבר.

לכתך אחריי במדבר.

חצי שעה של חזון איש זה עוד ספר חזון איש.

אבל בזכות כיבוד אב ואם גדל לנו

המאור הגדול שהרב,

מי שיודע שהרב מאוד מאוד,

רבי יהודה שפירא,

הגאון הגדול, מרן רבי יהודה שפירא, זה היה הכל מהחזון איש והרב.

מי שמדבר ומכיר קרוב לרב יודע שהחזון איש אצל הרב זה

הדמות הכי גדולה שיש.

אבויסטאי.

אני חייב לסיים בדבר כזה יסודי,

שאני רוצה לשתף אתכם בחידוש.

זה לא חידוש, זה דבר פשוט אבל.

פרשת בראשית,

על כל הנבראים כתוב הירא אלוקים כי טוב.

שמש וירח, כוכבים, בעלי חיים.

יום השישי נברא האדם

אין וירא אלוקים כי טוב, האדם

נזר הבריאה.

כל הבריאה לא נבראה אלא לאדם.

זה התכלית של העולם.

אין וירא אלוקים כי טוב.

מה קורה כאן?

עיר אבו ישא, כתוב כאן,

כל הנבראים,

איך שהקדוש ברוך הוא ברא אותם,

זהו זה.

שמש, ירח,

בעלי חיים, איך שאריה נולד,

ככה הוא נשאר.

האדם רבו ישא הוא לא נברא מושלם.

האדם ניתן לו בחירה

לבחור בטוב וברע.

איך וירא אלוקים כי טוב, הוא עוד לא שלם.

האדם,

החול, ביגיעה,

בעמל,

להגיע לפסגות,

להפך למלאך השם.

ושבת עד השם אלוקיך,

והשם ירחם.

הוא יכול גם להגיע למצב שאומר עליו המדרש,

יידוש קדמו.

אין וירא אלוקים כי טוב, תלוי בך.

זה נראה.

ואחרי 120,

אם זה כי טוב או כי ראה.

הקדוש ברוך הוא שש ושמח,

ובוא אליו נפש נקי וצדיק.

מה חסר לקדוש ברוך הוא צדיקים?

אברהם אבינו,

האבות הקדושים,

הבן ישריי, הגאון מווילנה, הבעל שם טוב הקדוש.

כל התנאים.

שש ושמח.

אתם יודעים במה הקדוש ברוך הוא שש ושמח?

שהוא נתן לאדם תפקיד בעולם,

והוא עשה את התפקידים שלו.

זה הקדוש ברוך הוא שש ושמח.

רבותיי,

אנחנו נפרדים

מאנשים בעלי מעלה,

שאין לי ספק

שבשמיים.

מי הם?

אבא של הרב אמנון!

אמא של הרב אמנון!

באים שמה. אתם חושבים שלמעלה אין אנשים שהרב אמנון החזיר בתשובה?

למעלה יש, למטה, בכל מקום.

הם מתקבלים.

הקדוש ברוך הוא שש ושמח,

עם אנשים כאלה צדיקים, כאלה ישרים,

כאלה תמימים.

אנשים,

אה,

אתם, אין, אין, לא זוכים בכאלה בנים סתם. אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

החפץ חיים,

מצאו את ספר התהילים, ספר התפילות של האמא, מלא דמעות.

אין חפץ חיים לא גדל על העץ.

יש אבא,

ויש אמא, כשיש כזה הורים,

עם יגיעה כזאת של בנים,

עם

הפקר לעם ישראל.

הפקר.

כלום.

כל-כולו.

רבי אמנון הפקיר את עצמו למען עם ישראל.

הפקר מוחלט.

רבי אורי,

שפתיים יישק!

ואח,

ציון.

שמענו שהיה הרבה ליד

רבי זכריה.

היה הרבה.

השייח הזכית.

זכית.

הקדוש ברוך הוא יעזור.

שלא יישמע עוד שוד והשבר בגבולנו,

והבית הגדול והקדוש הזה ימשיך

ביתר עוז.

אין ספק,

הרב אמנון.

הרב אורי,

הבקשה של האבא והאימא, תמשיכו.

מה שאתם עושים, אין יותר מזה. תמשיכו.

עם ישראל זקוק לכם. עם ישראל אוהב אתכם.

יהודים חילונים שלא מסוגלים לקבל כלום,

הרב אמנון זה בשביל...

הרב אמנון.

זו מציאות.

מי ממלא היום אולמות?

כולם רוצים לשמוע.

זו הבקשה של ההורים

הקדושים והטהורים האלה.

תמשיכו הלאה.

הקדוש ברוך הוא, תנוחמו מן השמיים.

המקום ינחם אתכם בתוך שער אבלי ציון וירושלים,

ולא תוסיפו לדאבה עוד.

בעזר השם יתברך.

רבנים הגאונים,

אזרחי הרבים,

משפחת יצחק,

הרב הגאון, ידידי וחביבי הרב זניחה,

כל הקהל הקדוש,

מורי ורבותי,

נמצאים עכשיו

בניחום אבלים

של אחד מהגדולים של המחזירים בתשובה,

הגדול שבהם,

מבחינת המניין של הבעלי תשובה של הדם של כוח ההשפעה,

וכידוע הוא פורסם שבתורה הקדושה אין מתנות,

ואיש את קודשיו לא יהיה.

אדם לא זורה סתם ככה למתנות, הגמרא מפורסמת במסכת שבת,

שאדם שמכבד רבנן, אדם שאוהב רבנן,

זוכה לחתנים ובנים רבנן, כמו שאומרת הגמרא.

הגמרא בשבת כג,

וגם בכא הגמרא שם דנה,

שכן אנחנו ברסתמר ג' תרשע א',

שאדם שרגיל בנר זוכה לבנים תלמידי חכמים,

שנאמר כינר מזווה ותורה אור,

האור מהיר בבית שלו. וידוע רבותינו בעלי המוסר,

כולם בעצמם

מביאים את הנקודה המפורסמת

שהיצר הרע נותן לאדם לעשות כל מה שהוא רוצה.

אם אדם רוצה עכשיו לתפוס פתאום איזה גלגולי שלג,

היצר הרע לא מונע בעדו.

אתה יכול לראות אנשים שרחוקים מכל דת ודין,

אבל ברגע שיש איזה מקובל אחד שצועק, רבי עיסאי,

פעם הייתי באיזה

כולל ככה שעשו תיקון שובבים,

והרב שם עמד ואמר להם, רבי עיסאי,

בשבוע הבא לא כאן, בשבוע הבא בחרמון, ההר הטוב הזה בלבנון.

היית רוצה, כולם עם אש בעיניים,

אנשים רחוקים מדת ודין,

היית אש בעיניים, קיצים יוצאים להם של התלהבות בעיניים.

למה? גלגולי שלג?

היי אבל אתה, כל הנשמה שלך מגולגלת בשלג, מה עכשיו יעזור לך השלג אם האשור יתודה הקור? לא משנה אם אכפת לך.

העיקר שיעשה משהו כמו שנביא המשתברה בתקופה ה',

שכל סיגוב שהאדם עושה את זה טוב לו, רבה אמורת המטהרת הקודש,

שכל סיגוב בעולם הזה, אחי, ככה אומר,

יעזור לך המון בעולם הבא.

כל סיגוב קל וקטן, הגמרא מדברת על זה, ובייחוד

רבותינו בעלי החסידות, שכל דבר ודבר שאדם מתענה

יכול לחסור ממנו המון המון צעדים בעולם הבא.

ולידוע אמוריי ורבותיי, אז אם כן יצר נותן הכול,

תעשה מה שבא לך, יוצא גלגולי שלג?

תעשה גלגולי שלג.

גם עצומות וטעניות.

מבחינתי הסתייגתי ופעם ישבתי עם הרב ואמר לי זה קל קל קל מאוד קל מאוד.

אני לא מסוגל, אני קם הבוקר, אני רק חושב שאין קפה, אברך בלי קפה, זה לא אברך נקרא היום.

אברך בלי קפה, בלי איזה פעמיים שלוש,

אחד עם חלב, יש כפריים כזה, בסימן קצדיק ז'.

כפריים בסימן זקן, ק.ט.

ק.ז.

קפריים אומר שטוב מאוד שאדם ישתה כל בוקר כוס חלב ונהגו לערבב את זה עם הקפה. קראו לו קפריים,

אז דיברנו על זה ככה הרבה, על הכפריים הזה בכולל,

אז למחרת כבר שמעת, הכפריים אומר חובה לשתות, זה כבר נהיה חובה,

הכפריים בהתחלה אמר טוב לשתות קפה,

אחרי זה כבר עבר, שהכפריים אמר חובה לשתות קפה,

ואתם יודעים, עוד דור הבא שתפרסם לכפריים יגידו מי שלא שותה קווים חלב זה לא יהודי,

כנראה כבר יצאו עליו פצ'קווילי, מי שלא שותה,

אבל יצר רע יכול לתת לך לעשות מה שאתה רוצה,

מתקשרים אלפים עם אנשים, הרב, תשמע, כך וכך,

עבירה פלונית, עבירה אלמונית, מה הרב אומר, מה שהרב יגיד,

איזה סכום שהרב ינקוב, עד 300 שקל,

הוא נזהר, הוא פוחד שלא יצא לזה אחד,

יגיד לו, תשמע, תביא לי מניה,

אבל ברעיון,

מה שהרב ינקוט עליי, אני לוקח,

מה שהרב ינקוט, אני לוקח.

טוב, אז אני אומר לי, הרב הנמרן, זה היה בשובבים,

שנה שעברה,

חברי חד באמת הרגישו ככה,

חרג בלשון הרע,

וידוע מה שהוא אומר, שואלים קטנים מחבלים, גם אם החבצרים כתב שייסגרו 70 ישיבות ולא לשון הרע אחד, הוא שמע את זה,

הוא נרעד,

התחלנו לי פעם עם שיעור של החבצרים,

רק התחלתי עם הלאווים של החבצרים,

כמה לאווים, 17 לאווים שאדם עונה,

אמרו לי, הרב אם אפשר לעבור נושא, כי אין לנו קצת חיות בבית.

עד עכשיו חשבנו שאנחנו יהודים, ראינו שבפי החבצרים,

כנראה שאנחנו לא בגדר היהודים.

מה, כמה לאווים אדם עובר, דבר אחד, לא דיסת השם עכשיו, לא תכין בעמתך,

לא תחייאלו את שם אלוהיכם, מה, כמה דברים, לאווים, רק לאווים, עוד לא התחלנו להשים? רק לאווים.

בקיצור, מורי ורבותיי, אמר לי הרב, אני מוכן, כל השובבים,

בן אדם פשוט מהשורה,

כל השובבים תענית, אני מוכן, הרב, גם תענית דיבור וגם תענית זה. אמרתי לו, בהתחלה תעשה תענית דיבור,

גאון המפורסם, מעלים לתרופה,

שזה יותר טוב מכל הסיגופים, והמשטרה ברורה מביאה את זה בכמה מקומות, שהתענית דיבור הוא דבר גדול מאוד,

אמר לי הרב, אני מוכן, אם אתה אומר גם זה וגם זה אני מוכן.

טוב, שאלתי אותו, תגיד לי, מה עם תורה בהצמדה?

הוא אמר, קשה ללמוד. קשה ללמוד. עץ הרע תופס את האדם דווקא בדבר שהוא נוגע וידוע. בראתי עץ הרע,

בראתי לו תורת תבלין.

מורי ורבותיי, לכן

כשאדם בא בבית האבל, ואדם ניגש כאן לבית האבל,

אי אפשר שלא להזכיר את הגמרא בשבת גבולים ב' הגמרא המבורסמת אמר רבי אלעזר מה לתלמידים שלו שוב יום אחד לפני מידתך?

אמרו לו תלמידיו רבנו, וכי אדם יודע מתי ייפטר?

כי אדם יודע מתי ימות? איך אדם יכול לדעת כיתיו?

אמר להם, אדרבא ואדרבא, לכן אני אומר,

כל יום אדם יעשה תשובה שנאמר וחולק, ובגדיך הלבנים,

ושמן אין על אשכה לא יחסר.

ואז הביא להם את המשל המפורסם,

והמשל הזה מפורסם ונוקב, נחזור עליו במהירות.

אמר להם משל למלך

שעשה סעודה וזימן את כל קרוביו ואוהביו.

מלך עשה סעודה וזימן את כל הקרובים.

אמר למלך לקרובים,

אני עושה סעודה גדולה בלי שעה, בלי זמן עקוב.

כולם מוזמנים לסעודה הזאת. אומרת הגמרא, יאי, יאי, יאי, פיקחים שבהם קישטו עצמם.

אומרת הגמרא, וביניהם פיקחים.

המלך עושה סעודה, לך תדע מתי יקרא.

מתקשר לבעל הבית באוסן, לא מגיע יום.

למה לא מגיע? מה יש?

המלך שלי עושה סעודה,

לא נעים לי לא להגיע. אמר, הוא אמר איזה שעה,

הוא לא נקם שעה.

אמר, אז תבוא, אתה יודע, שעתיים,

איזה כמה, כמה זמן, תעשה קצת כסף, אתה יודע,

time is money, אמר לו כן, אבל אתה יודע, הרבי בונוביץ' אמר, time is money, אבל money is time. גם זה נכון שזמן זה כסף,

אבל גם כסף זה זמן, אתה לוקח את הזמן של התורה.

אמר לו, טוב, אתה לא בא, אני מוריד לך מהמשכורת.

ואם זה אברך שלא מגיע,

אז מורידים לו מה זה, יש כל אחד עשינו בקרית הרצוג, הוא עכשיו עשרה הנהגה. מה הנהגה?

כל דיבור בטל, כל מילה בטלה, שבע וחצי שקל יורד.

אדם מדבר מילה אחת, שבע וחצי שקל יורד.

כן, מי שאומר בוקר טוב, 14 שקל. בא בצהריים, צהריים טובים, עוד 14 תוריד. מה יישאר בסוף החודש?

כן, אולי רק הדתות, רק שאולי לקחו להם הדתות.

כשהדתות יוצאו עכשיו רוב קולטים ובטל.

ככה עשה הכול, בן אדם התעוד ברח לו איזה מילה ככה, תרשום לך שבע וחצי שקל. עכשיו, בסוף החודש, אבו שקולל אמר לו נשבע. כאן אמרת שלום, פה אמרת בוקר טוב,

פעם אמרת את ספרת הבא, יאללה, זה בארמי מתנסה לך להנחה, ארבע שקל.

בוקר הזה, אפשר להתחשב בך.

בקיצור, אמרויי ורבותיי,

אמר לבעל הבית, אני לא מקייה,

לא בא, לא היה זורר שום דבר.

אמרויי ורבותיי, באמת הוא לא הגיע,

אלא היה הפיקחים שבהם.

אומרת הגמרא, קישטו עצמם ובאו ליד ארמון המלך,

שם את הבושם, שם דורדורנט,

שם חליפה יפה והגיעה. כן, גם דורדורנט מותר על פי ההלכה. כן, יש כאלה שעדיין תקועים וחושבים שיש בעיה לשים דורדורן.

יש חלק מהחסידים שמחמירים לשים דורדורן בלי ריח.

כן, כאילו שזה יהיה רק לאוקמה ולא לאברויה. יש לאוקמה בסוגיה, כן,

בשוויץ, ויש לאברויה.

יש כאילו רק למנוע את הזהב, ויש תכל'ס, שאתה גירעון גם אריח טוב.

כן, אנחנו הונהגנו בישיבה כמה שיותר לשים מפרט אדם שעוסק עם ציבור,

אין בזה שום בעיה. כן, בפרט שהפוסקים, באמת, הפוסקים דנו ברגע שהוא בנפרץ,

אז הרבה יותר קל, אין בזה בעיה.

יש כאלה שמקפידים, אבל

אותם אלה שקישטו עצמם לכבוד המלך,

חליפה מיוחדת,

כל אחד שם את החליפה,

אלה שמו את השטריימל עם אור שפן,

כל אחד ואחד בלי שעטנץ כמובן,

כל אחד ואחד יסתדר, ויגיע למלך.

אומרת הגמרא, ישבו בפתח ארמון המלך.

אומרת הגמרא, אבל היה גם שם טיפשים שבהם.

אומרת הגמרא, הטיפשים שבהם אמרו, חבל, הפסידי עם עבודה, חבל,

כל רגע ורגע בעבודה זה עוד שקל ועוד כסף,

עוד קללה של בזדה בירת אוכל לחם, קל בעיניך הקללה,

אז הוא הולך עוד קללה להתקלל.

קיצור, מוריי ורבותיי,

הטיפשים שבהם

הלכו למלאכתן,

ואז המלך פתח את השערים, מוריי ורבותיי, אומרת הגמרא,

היי, הפיקחים שבהם נכנסו מקישתים לארמון המלך,

המלך מריח אותם, השתבר שמו לעד,

איזה בוסם שמת לכבודי?

אמר לו, כבוד המלך, זה ז'אן פול וודיה, רק מה שמשבחה קניתי, עם זהה של סוס, וגם זהה של סוס, וגם זהה של ערבך, חברו את זה ביחד, רק לכבוד המלך.

אמר לו, משהו, משהו, עולמו, עוד איזה יופי,

תודה רבה, והחליפה מאיפה?

אמר לו, אדוני, תפרתי את החליפה הזאת,

ממש, שו״ כו״ כנגד שם ה',

כנגד עין הראתי לכבודך. אמר לו, תודה רבה,

אבל יש עוד ארבעה שהם צריכים לבוא, איפה הם?

אמר לו, שלא תדע, כבוד המלך,

הם ברפת.

אמר לו, מה ברפת?

קראתי לסעודה, אמרו לו, כן, אמרו, אולי שתכנו את המפרום, את הסלטים,

ייקח אולי זמן.

אמרי ורבותי, והמלך אמר לקרוא להם מייד, והם התחננו רק עם מקלחת קטנה, רק עם מקלחת קטנה.

הם התחננו, רוצים רק דוש קטן. אתה יודע מה, גם מקווה בלי מקלחת. אבל מי שבשר הברית אוסר, אבל מוכן,

מקווה בלי מקלחת, רק לא להגיע ככה עם הרבת.

אבל אם יצאו דחופים מדבר המלך,

שיש בה קריאה מהמלך, אתה חייב לרוץ, אתה חייב להגיע.

רבי ורבותי, אומרת הגמרא,

הטיפשים שבהם נכנסו מנוולים,

הגיע לארמון מנוול,

ואז הגמרא שם מביאה גדול,

נתן להם שם באמת לאכול עם צלחות ריקות,

גדול.

רבי ורבותינו, בעלי המוסר בהסבר הפשוט של הגמרא, אז תקנו בלב אליהו ברבי אלופיאן.

המלך זה בורא העולם.

כל אחד ואחד מאיתנו לעתיד לבוא,

מקרים שבהם קישטו עצמם.

מה הקישוטים שהאדם יכול לקשה עצמו לכבוד המלך?

אומר רבינו רבי נחמן מברסלב, בנקודותי מוהרן,

וגם בשפחי הרן וגם בפעולת הצדיק, וכל מיני מקומות שרבי נחמן דיבר עליהם עם התלמידים,

גם בחיי מוהרן.

מה נקרא הקישוטים, קישוטים נסלה, כמו שרש״י מביא?

מה זה נקרא קישוטים לסלם?

ראוי ורבותי, אומר רבי נחמן מברסלב שהאדם לומד תורה,

שהאדם קורא פרקי משנה,

כל דף ודף שהוא לומד נעשה בעולם הבא,

פח, מגן,

שעץ הרע יורה עליו ריצים, זה חוזר כנגדו,

נעשה כנגדו פח ומגן, עד כדי כך.

אומר רבי נחמן, זה נקרא קישוטים,

האדם מגיע לשמים,

אומר ברור העולם, אני רואה מסרת חגיגה,

אני רואה מסרת ביצה,

אני רואה מגינים, מנוהג משותין, כמה שכר יש לאותו אחד, אין לו ראתה אלוקים זולתך, הגמורה אומרת,

כל הנביאים לא נתנבו אלא לא עושה פרקמטיה לתלמיד רחם,

לאדם שעוזר לתלמיד רחם,

ולתלמיד רחם בעצמו אין לו ראתה אלוקים זולתך,

נפשך הם בשער ד' בשער התורה, כידוע,

שכל דיבור ודיבור של האדם המימן דשתתל באורייתא,

קודשבריך הוא נשיק להביא את הזוהר המפורסם בפרשת בראשית,

קודשבריך הוא נשיק לה וגב יפלה ואת תירלה ומטיס אותה בשבעים עולמות וצועק בקולי קולות,

אתה בני בכורי ישראל אשר בך התפאר,

זה נקרא מקושד לכבוד המלך.

אלמורי ורבותי הטיפשים שבהם נכנסו מנוולים,

אדם שלא לומד תורה, בושה שתאחז אותו.

כותב הגאון הצדיק רבי אהרון רטה מאמר מראה דחוש בנם,

שזה כמו שבא רב לדרוש, אני ממחיש את רב אהרון רטה,

בא לדרוש עם פרק יפה,

עם זקן טוב, פאות, אבל בלי כיפה. תראו לכם עכשיו נכנס פה רב,

זקן, פאות וזה,

נעליים יפות, אבל כיפה אין לו.

אומרים לו, הרב שים כיפה, אומר לו, מה זה לוק חדש,

זה רבנים חדשים בשנות אלפיים,

כן, משהו חדש, בלי כיפה. זה לא מתאים, זה נראה מצחיק.

אומר רב ראון רטה, בשמיים סופרים את הימים של האדם,

ויום שהאדם לא למד תורה ומנפש חיים, חבל שקמת בבוקר,

טוב לשנף חשו לטו על פניו,

חבל שהתאונת באותו יום, הרי תחושבנה, האדם מתבייש,

הלבוש של אותו היום חסר לך.

מורי ורבותי, ולכן, כשבאים כאן

ורואים מה זה סוף כל האדם,

סבד יספידו נה, דקוור גבירו נה,

כל אחד ואחד, אם לא נותן את המוסר הזה אליו,

יגיע היום שגם אני אבוא למלך,

ולא צריך לפרט מזה, סגולה לחשוב על זה,

סגולה לאיכות הימים, לחשוב על יום המיטה.

כל יום אתה מזכיר ליום המוות, מה אני אשיב לבורי?

ותמיד כשמגיעים ביום הכיפורים לחיי לתשוקתי,

אי-אפשר שלא להתרגש, כל אחד ואחד מתרגש במקום שבכיפור וראש שנה ידע רבנו אריזל.

הוא אומר שמי שלא בוכה ביום ראש שנה וביום הכיפורים,

כנראה שהנשמה שלו לא טהורה, כנראה שהנשמה שלו פגומה,

רחמנא ניצלן.

אז איפה לבכות?

אז יש אחד בוכה במוסף, מי יחיה, מי ימות,

מי בקיצור, מי במים, מי באש,

יש אחד באונטניה תוקף של רבי אמנון בגינצא, רבי נוראי ורבותי, קבוע כל שנה גושמך הוא משפיע על ההשפעה,

מתי אני מתאמץ?

בלך לתשוקתי,

ואיך אעמוד נגדך ארום ומה תהיה משובתי.

האדם יגיע למלך,

מה הבאת לי בעולם?

מה עשית לי לתת לך חיים? פרנסה, זה לא פשוט בכלל.

סיבוב אחד בתל השומר בביניסון,

אתה רואה שהאוויר שאתה נושם זה לא דבר מובן מאליו.

אתה רואה שהוא עולר ברגלך מנענע ידך עיניים צובעות לך לפעמך.

זה לא בא ברגל, זה לא בא ביד.

אתה יכול להבין שזה ניסי ניסים כל רגע.

התאמצתי כביכול לתת לך מה התאבת לי.

אומר אני מעשי למלך,

לשוני את סופר מהיר.

איך אפשר לדעת אם אדם מעשיו למלך,

אם הלשון שלו מדברת תמיד דברי תורה את סופר מהיר.

ואז האדם זוכה לי יופייפית מבני אדם וצעק רן בשפתותיך.

אבל אם אדם דנים את התיק שלו,

והכול נרשם, שניים שושבים ועוסקים בתורה,

כשמוך הוא כותב להם, קובע להם שכר,

שנאמר ויקשיב השם וישמע,

וייכתב בספר זיכרון לפניו, לראה שם חושבי שמו, אומר הפרצקה לוינשטיין.

כותבים לבן אדם את כל השטויות שהוא דיבך כל החיים,

גם באמצע הלימוד וגם אחר כך.

מה תשיב למלך?

מה תענה למלך, רבי ישאי, ביטול תורה?

ברור לב צלח על עבודת שרה, גילו אל תשבור דמים, ועצור לא ויתר.

להגיד לך שזה הנשק הגדול ושהאדם באמת מחובר לתורה אי אפשר אחרת,

שבאדם מחובר לתורה הוא מבין שזה הנשק. לכן ניצר, הוא מוכן לתת לבן אדם הכול, העיקר תורה אל תלמד.

אומרים שהיה גאון צדיק.

כולם הכירו אותו.

בירושלים לוורוד, הרב יוסוף וולטוך,

סיפר פעם סיפור

שהיה עם הרב ווסדנר ועם רבי מאיר אבו חצירה.

הם היו בקשרים טובים, הרב ווסדנר והרבים מאיר אבו חצירה. היו בקשרים מאוד מאוד טובים.

אז אתם יודעים, הרב אוזנר הוא מצאצאים של תלמידי החתם סופר. כידוע, הוא מזכיר את זה הרבה בשביל שבט הלוי ועוד.

הוא מזכיר הרבה את החתם סופר.

ובדרך כלל הרב אוזנר, גם כשהוא רוצה להחמיר איזו חומרה,

שבדרך כלל הרב אוזנר יש לו הרבה חומרות,

אבל ברגע שהוא רואה שהחתם סופר יסתייג,

הרב אוזנר כותב ראוי,

טוב, הוא לא יטוב לך להחמיר.

למה?

חתם סופר זה מורו ורבו.

כן, הוא קיבל את זה ככה מהדורות,

לא עושה שום דבר אחר חוץ מהחתם סופר.

פעם אחת נפגש הרב ווסנר עם רמא אבו רוחצירא.

ורמא אבו רוחצירא אמר לו, תגיד לי משהו, איזה וורד יפה.

אמר לו, אני אגיד לך איזה תשובה בהלכה.

ואז התחיל להרביץ לו תשובות בהלכה של החתם סופר, אחת אחרי השנייה,

תשובה אחרי תשובה של החתם סופר, תשובה אחרי תשובה.

אלוהים יודעים, החתם סופר בעיון,

אמר להם פעם שאתה שומע את הרב יצוג יוסף והוא אומר לאבא שלו, הרב עובדיה,

שאומר שיש לו שתי ספרים שהוא בקיא בהם הכי הרבה,

נודע ביהודה וחתם סופר. הרב בקיא בהרבה ספרי אחרונים,

אבל הספרים הכי חזקים של הרב עובדיה באחרונים זה החתם סופר נודע ביהודה.

כן, מי שלמד נדה פעם, מי שלמד איסור והיתר,

רואה שיש חבוד דעת ארוך,

שיש סדרי טהרה, וזה ארוך.

לפעמים תודה רבה תשובה ברבריה,

ואין סדרי טהרה ודוק.

הבדוק הזה, זהו, אני שוב...

אם הוא מסתכל, ראה שיש דיבור הזה על אבדוק.

הוא אומר, הוא עבר על כל התשובה ודייק בה.

הרב רוזנר גם, חתם סופר אצלו שגור על הלשון.

אומרים שאי אפשר לתפוס את הרב רוזנר בחתם סופר כי הוא זה,

שגור על לשונו.

אז בקיצור, הגיע הרב מאיר אבוחצירא,

והוא אמר לו, אני אגיד לך,

יש תשובה אחת של החתם סופר,

לגבי קידושים, אני זוכר טוב גם פתחי תשובה, בזה סימן מב' באבן עזר,

והיא בתשובה, לגבי אישה עוסקים באותו עניין בקידושים, הגמרא מסרט קידושים, נפי עמוד א'

ודף עמוד א', לגבי עוסקים באותו עניין.

שם החתם סופר מביא איזה מקרה, ביידיש,

שאומר שהחתן ראה את העדים,

בואו תראו שאני מקדש אותה,

ושם את לשון,

כן, אתם רואים, זוג לי, אתם רואים, אני אומר לי, הרי את מקודשת לי,

הוא לא אמר לי,

הוא אמר, הרי את מקודשת,

והוא לא אמר לי, אמרו לו העדים ביידיש,

זעוק את לי, תגיד לי, הוא לא אמר לי, הוא אומר, אה, לי, לי, לי, לי, לא, בשום דבר.

ואז החתם הסופר מי שם תשובה הופך מכאן,

והופך מכאן,

ולוקח מכאן ומכאן,

תשובה רצינית של החתם סופר.

אומר הרב הוא חצה ואמר לו, אני מכיר את התשובה הזאת.

מה הולך הרב ומכיר?

מרוקאי ויידיש? לא, אולי אני מושיע לחול את זה... אבל איך יכול להיות?

יש לי חבר תימני, יש לי חבר בכהן תימני,

הוא היה באמריקה,

הוא יודע שלוש שפות, אנגלית,

תימנית וערבית, כמה שפות, עברית כמובן לשון הקודש,

ערבית עם התימני ביחד הוא יודע,

אנגלית הוא יודע ויידיש, ארבע שפות.

טוב, כשהוא היה בחוץ לארץ,

הוא רצה לשים את הילדים ליד הבית, אבל זה היה חסידות בובוב.

טוב, עכשיו תימני רוצה להיכנס לבובוב, כן?

אולי באבובים ישלחו אותו, אבל לא בבובוב.

כן, אבל...

ברוך אתה, אדוניי,

רבי עדר העולם, שהכל נהיה בתורו.

בקיצר, אלא מאיס, רבי זאי, רוצה להיכנס.

אז הוא אמר, אם אני אבוא אליהם ויגיד להם, תשמעו, חבר'ה, אני רוצה להכניס את הילד שלי,

אז אם ישמעו ככה את זה, לא ייכנס הילד, יגידו לו, תשמע, אין מקום,

אולי שבעזרת השם יתפנה שלא יהיה שרת,

אולי נקרא ככה וכך, אבל אין מקום ברעיון.

הוא נתן להם יידיש רעותה, הוא יודע לדבר יידיש, הוא גם חקיין גדול.

הוא יודע לדבר יידיש, נתן להם יידיש,

כן, כן, הוא נותן להם כל מיני שמות,

כי כאילו יש אתגר מפרנדן, נדבר איתו.

יו, יו, קים, קים עיניי, קים בוא.

הוא אמר, לא, אין שום בעיה, העמקים.

הגיע אליו,

הוא אומר לו, כן, תגיד לי, איפה זה שדיברת איתו?

הוא אומר, לפניך, כפרה, אני כאן לפניך.

טוב, הוא נכנס, מה יגידו? עכשיו, לא, מה זה גזענות לשמוע, מול הפנים לטון.

אם סיבבת את איזה גרמה, גרמה בתימנים פתור, אבל אם פה, זה משהו אחר.

בקיצור, רבי זאי, לפי העניין,

אמר לו, הבנתי, התקבלת.

הרמי רבו חצירא אומר לה, הרב עוזר, אני מכיר את התשובה הזאת.

מכיר אותה, ידוע.

אמר לו, כן, תגיד את התשובה.

אמר לו, רמי רבו חצירא, מילה, מילה ביידיש. אמר, טוב, אולי ככה שאימם לך,

אז קראת קצת יידיש, ללמוד שפה.

אבל מה אומר חטר סופר?

בירש לו מילה, מילה ביידיש.

טוב, מה לא חטר סופר אם ככה?

אני מדבר איתך ביידיש.

למה, הדיוק של האסוסידים

מדברים רק יידיש, וזה נחתרילה. למה לשון הקודש תשאיר לתורה?

מדברים יידיש, ולמה אומרים שבשפה העברית, מה שהגיע הוא רב לזר, כן, רב לזר, חס שלום,

הגיע אליעזר בן קליפטה, הגיע לשמה ושיבש את השפה והכניס כל מיני מילים לא רציניות בשפה.

לכן ראיתי מכתב של הרב בן פרמישלן, הוא כותב לא להשתמש יותר בשפה של העברית,

להשתמש רק בשפה היידיש.

תורה, עירת שמים, תלמוד, עניינים, זה עברית.

אבל שאר הדברים לא, אפילו שבאים לתי שלו, ספרדים וכל זה, הוא לא מחליף.

פעם דיברו איתו, אמרו לו, הרב,

מגיעים הרבה ספרדים, רוצים לשמוע איזה דבר תורה מהרב, הוא מדבר לפידים, שמכיר את הרב בן פרמישלן,

לפידים יהלוכו, הבן אדם הזה זה אריה שבחבורה.

יש לו לפידים זיקים, זיקוקי דנור יוצאים למפה, והוא לא מוכן. למה אצלו היידיש, רק כשהוא מקבל קאה, זה לשמוע הצהרתם של עם ישראל,

הוא מדבר עברית.

והוא מדבר עברית ראותה, אין לי בעיה עם העברית, אבל ככה רק יידיש. למה?

הוא אומר שהשפה העברית יכולה לקלקל את הנשמה של האדם, לכן עדיף שידברו יידיש.

הרב עוזר אמר לי ככה, אני מדבר עם רב מר האוצר היידיש.

התחיל לדבר איתו,

אמר לו, אומר רב מר האוצר השכונדה,

דבר איתי רגיל.

אמר לו, אבל אמרת שאתה יודע יידיש.

הוא אומר, זה תשובה שלך, אתה סופר.

הוא אומר, אתה יודע יידיש שלא יודע יידיש.

הוא אומר, שרוצים ללמוד תורה, יודעים כל השפות.

רב,

דף טו עמוד א', יד עמוד א', כאילו למטה, אז תסתכלו שם.

הגמרא אומרת,

רב שהיה יוצא מדי מדעש, כשהיה נכנס,

כשהיה מסיים את תפילתו, היה אומר,

תן לנו חיים של שלום, חיים של שלום, החיים שתהיה בנו אהבת תורה ויראת שמים.

תמיד היתה לקושייה. מה זה אהבת תורה ויראת שמים?

הרבה אנשים אוהבים תורה.

הרב,

אין כמו הרבנים בעולם, כדור של ליאון הרב,

תודה רבה,

והוא לא לומד מילה אחת. אז מה,

רב מתפלל, ריבונו של עולם, זכה לי שיהיה לי אהבת תורה ויראת שמים?

אהבת תורה יש לאנשים פשוטים גם, אנחנו רוצים תורה.

למה רב? לא יתפלל,

ריבונו של עולם, זכה אותי שיהיה לי תורה ויראת שמים,

שאני אדע את כל השס,

שר והפוך, הוא ידע פשוט, חיי מתים, כמו שכתב מרנך, ידע בשם הגדולים,

שכל הרעד שכתוב בשס,

ודאי שהיה מחיי מתים.

אבל למה הוא מבקש אהבת תורה? תן לי אהבת תורה ויראת שמים.

תגידי פשט, אני רוצה תורה אמיתית ויראת שמיים. מה זה אהבת תורה?

תשובה, מורי ורבותי, שבן אדם אוהב משהו.

אומר הרב בן ציון,

כשאני הייתי הולך פעם לעשות סידורים,

הייתי שומע את האברכים מנגנים בלימוד במרפסת,

הייתי אומר לאשתי, אני כבר מגיע,

חותר למרפסת ולומד.

הרב חיים רבי, ראש הישיבה שלי, דוד היה אומר

שגדולי הדור יש להם התקפת ש״ס.

כמו שרדיו של התקפה של אסתמה, יש רדיו של התקפת ש״ס.

כן, נמצא פתאום באיזה מקום, כן, בא מספרים על הרב ש״ך,

שהרב ש״ך נעלם פעם באיזה

פגישה שהייתה שם בדגל התורה,

הרב ש״ך וזה, נעלם להם.

אז שאלו את הרב ש״ך, מה קרה?

אומר, הרגשתי כבר שאין לי אוויר.

אמרו הרב לא מרגיש טוב, לא מרגיש טוב,

אבל הרגשתי שבלי אביי ורוב ואני כבר אין לי אוויר,

הייתי חייב להיכנס, לתפוס איזה גמרא קטנה,

חצי שעה, אני חושב שיהיה לי זמן, עוד עשר דקות לדבר איתכם.

כמה היה בורח להם.

רב הרב גודלר פעם אחת באמצע הישיבה של הבד וזה,

אמר להם רבי ישראל, אני מוכרח ללכת, מחכים לי.

טוב, הלך רב אמר, תשמע, בוא נביא מחכה לו.

הוא אמר, רב הלך, עזב את הבית מזמן,

ושום טלפון לא היה.

לא ראינו שום גבאי שאומר לו, תשמע, בוא נלך.

מי זה מחכה לו?

היה אחד כזה גם, תמיד היה אומר, מחכים לי. תמיד הוא היה אומר ככה.

רב דוד, הרב מלילוב שנפטר האחרון,

זה שנפטר לפני שנתיים,

בליל יום הכיפורים, עשה שהחיינו וקיימנו והגיענו לעצמם הזה,

והחזיר את הנשמה הטהורה שלו ליוצרו.

הוא גם היה עושה, הוא היה הגיע,

ידוע שבלילוב הם שנאו את כל האדמרות, הם לא אהבו את כל ה... זה, גם בלילוב וגם שומר אמונים, תולדות אהרון,

הם לא אהבו את הגיוני המלכות.

אין דבר כזה.

בדורוג, למשל, בעוד כמה חסידויות, בקריצ'ניף,

זה מלכות, זה עניין שעובד על מלכות,

שזה הקידוש השם. גם אחת צבי, ככה, פעם מספרים שרד הגיע לחכם צבי,

ראה את הבית שלו, סידורים מאור.

הוא אמר לו,

עושר זה גם קידוש השם, אבל שיברו אותי תשמע, למה הרב צריך שיהיו לו עושר?

למה צריך שיהיו לו סידורים מאור? וזה, איפה הפשטות? צריכים לדעת, זה שתי עבודות.

גם העושר זה קידוש השם, שרואים את הרב,

שהרב עשיר זה קידוש השם בעצמו,

אבל בשומר האמון עם תולדות אהרון הם אמרו לו, מה פתאום? לא רוצים שוב זה.

הרבי בתולדות אהרון, החתן של רבי אורתה,

התחננו אליו להחליף את החד פעמי. הוא היה עושה איש עם חד פעמי.

את הכלים שלו, שצריך להיות כלי כסף וכלי הקבלה,

הוא לא היה מוכן.

כששמו לו את הבית המדרש החדש, הוא לא רצה להיכנס.

גם הרבי בקריצ'ניף, כשנפטר הרב אשר מפרמשטיין,

שבנות את הבית המדרש החדש,

הוא הגיע, התחיל לבכות. אמרו לו, למה הוא אמר? את זה בניתם, מה היה חסר בבית המדרש הקטן?

למה את הדבר הזה? אמרו לו, הרב, אתה צודק, לא בשבילך.

זה החסידים, אין מקום, בלי עין הרע, צפופים.

והחסידים בדרך כלל הם צפופים. פעם אמרתי,

למה החסידים יש להם את החליפה מהסטן?

יש להם את החלק הזה.

ברוב הדחיפות,

אם לא היה, זה מחליק, בדחיפה.

אם לא היה את זה, תראה לכם, מתקיים אחד בשני, זה דבר מאיזה גוג ומגוג, את מה הוא צבועים.

אתה רואה חסיד כזה, גם בחלום זה מפחיד, כזה דבר. אבל עכשיו, כשאתה שם את החליפה החלקה,

אז זה מחליק,

זה עובר ככה ומסתדר.

אל תכן ככה, כולם ביארד. טוב, בקיצור, פעם הייתי בזה טיש.

אני אומר לכם, הרי בעבר...

הרי בעבר חסידים לידו מכות.

מה זה מכות? פיצוצים.

אמרתי לו, תשמע, אולי תגיד לי שתפריד.

אחד החסידים אומר, לא, לא, לא, זה בשגרה, אנחנו אוהבים את זה. אוהבים את המכות.

זה כאילו, אם אין את הזה, אז כאילו, לא הרגשתי שם בממלכתי. תשמע, אם אין טריפה, אין איזה משהו וזה.

לא, בקיצר, רבי סייר, רבי מילולוב,

נפטר בליל יום הכיפורים,

הוא תמיד היה מגיע עם הגבאים שלו,

אמר, חבר'ה, אני מסתדר לבד,

אני לא צריך גבאים.

סיפר לי אחד שהוא לומד עם ה...

להכיר אותה כזאת.

לא, הוא חדש מאוד, הוא חדש.

מה, לא שווים לו, לא שווים איתו?

לא שווים.

מה זה?

אין לי בעיה, אין לי בעיה, היום סביר.

אין שום בעיה, סגור.

אבל מי שבדרך כלל ביום ראשון בדרך הכל, אבל ברוך השם אני מרגיש שיש פה השערה בזכות הרב.

בקיצור, נמשיך הלאה.

אז בקיצור, כל העניין,

שמגיעים עכשיו לכזה מקום, רבי דוד בלילוב,

הוא היה עומד עם גבאים לסדר לבד.

סיפר לי אחד שהיה באומן,

אמר, רב סבג מפרדס כץ,

אז הוא בא, רגעים אותו, אדם כזה, פשוט כזה, אש כזה, קרה, מתנעונע, ושמח.

כן, אני ראיתי את זה פעם,

לא הספקתי לטבול בקרית הרצוג. הקודש שלי בפרדס כץ,

לא הספקתי לטבול בקרית הרצוג.

רצתי שם למקווה בפרדס כץ, הוא נמצא שם בזה,

הוא תופס את הטלית ככה על הזה,

ומדבר עם השם איזה עשרים דקות. זכה אותי לקדושת הטלית, בסדר, רגעי שלי, קדושת הטלית. נכנסתי, טבלתי עליו, ירד, טבל נסתפג, יצאתי עוד.

זכה אותי לקדושת הטלית, קדושת הטלית. אדם צדיק,

בקיצור עם רבי זי.

ספר לי אחד באומן, רצו למשבק אותו.

כאילו עבר ההפסייה, רצו למשבק אותו.

אמר לך, לא צריך למשבק אותי, אני פולדסקץ, לא צריך, אני מסתדר גם לבד, אין לכם המון למשבק אותי.

אמרו לו הרב לב, למה הבאת את זה? אמרו לו סתם שיש השתדלות, אני יודע שהוא יכול להשתדלס,

אני בעצמי יכול, אבל שיש השתדלס כזה, אגב.

טוב, בקיצור על המעשה.

בקיצר, הרבי מלילוב

אמר להם,

חבר'ה, אני מסתדר.

ראה שהגבאים הם הודניקים, לא עושים אותו, הרב, הרב, הוא לא רצה את הכבוד.

ובאמת הוא רצה לעשות דברים שהפריעו לו הגבאים.

הם פחדו שהוא ככה יעשה יותר מדי דברים פשוטים עממיים, כי הוא היה באמת עממי,

היה מתפעל בבית דבר בצפת, היה לו אחד מהמניין,

דיבר לי אחד שהיה מגיע לפה לצפת,

יושב בבית הכנסת באמצע, לא במזרע, אחד מהמניין,

היה קדוש וענף טהור.

בקיצור, אמרו לו הטן טהור. בקיצור,

יום אחד אמר לגבאים, היום אתם לא יכולים להישאר איתי, אני ממהר ומחכים לי, תלכו מייד.

והם הלכו, אחד הגבאים אמר, אני פעם אחת צריך לראות לאן הוא צריך ללכת.

אני פעם אחת

פעם אחת צריך לראות לאן הוא רוצה ללכת, לאן הוא הולך.

קיצור, ככה היה.

רבותיי, עקבו אחריו,

רואים שיושבים איזה כמה אנשים הומלסים, דלפונים,

מאחורי הבית שלו,

וקוראים לו נתן!

למה אתה מאחר?

לאדמו נתן.

גבאי שלנו קוראים לו אדמו שלו נתן, תשאל חסיד, ואיך קוראים לאדמו שלך? הוא מעיט לך.

מ״א, הוא רואה את זה.

להגיד את השם של הרב, השם ישור ויציר.

השם ישור ויציר זה כמו להגיד לבן אדם,

הקללה הכי גדולה, להגיד את השם של האדמו״ר, ואלה קוראים לו, נתן, למה אתה מכר לנו? פעם אחרונה שאתה מכר נתן.

אבל הם בסדר, בסדר, מה תרצו לאכול היום?

או תעשה חביתה מקושקשת.

אמר הגבאי, רק תצאו מהבית, אני מקשקש אתכם את הקורה הזאת.

והיה מכין להם חביתות, האדמו״ר בעצמו היה מכין.

פלא פלאים, פלא פלאים איזה עוצמות, זה גדולי ישראל עם כל העוצמה שלהם.

היה אמר מחכים לי, רב ברון קוטלר גם באמצע פעם הישיבה של כל הגדולי הדור,

אמר רבי עיסאי, אני חייב ללכת, מחכים לי.

אמר אחד, אני חייב לעקוב אחריו. מי מחכה לו?

מי שמחכה לו, מה יש?

עקב אחריו,

הוא תיאר במכתב, הוא כתב מכתב על הבנים שלו.

אני זכיתי לראות את רב ברון קוטלר בורח מוועדה אצל רבנים

ונכנס לדפי גמרא כמו שיכור, כמו שיכור שלא שתה יין הרבה זמן. ככה, סוף סוף קיבל.

ופעם שאלתי אותו, הרב, זה לא שקר?

אתה אומר, מחכים לך ואתה בא לך לתלמוד?

הוא אמר, אתה יודע איך מחכים לי כל התנאים?

הרי ידוע מה שהעביר רבי נחמן ברסלבי, כתב אורן תור יב. הוא לא אמר את הרבי נחמן על זה, הוא יודע אותו בטוח.

אבל בתור יב,

שכל מילה שהאדם אומר מתחבר עם התנא ביחד,

שפתותיו דבבות זה ידוע,

והמילים עפים באוויר, אומר רבי נחמן ברסלבי, שלפעמים אתה יכול למצוא דברי אמונה אצל הגויים. אתה מוצא בספרים של הגויים דברי אמונה, איך זה יכול להיות?

שהצדיקים מרבים בתורה לשונית צופר מהיר,

התורה עוברת באוויר ועוברת באוויר ועוברת באוויר,

ודברי האמונה מגיעים לגויים. זה הגוי בא וכותב,

כותב, כותב, כותב, וזה נרס לו בידיים.

ממש ההשראה. עד כדי כך מה הכוח של התורה הקדושה, מורי ורבותיי, ולכן

כל ההפרעות שעל אדם זה לתורה, כל מה שאדם בא להתקדם, מניעה.

מתקדם, מניעה.

אומר הנועם ילימלך עד פרשת נח,

והמבול היה ארבעים יום על הארץ.

המבול היה ארבעים יום, מים על הארץ.

מוריי ורבותיי, מים כידוע,

אין מים אל התורה שנאמר, וכל צמל אכול המים.

המים זה התורה.

המבול בעצמו היה ארבעים יום. צריכים באמת להבין

שידוע שהמים זה התורה, בשיא הקדמה קצרה לנועם ילימלך.

ידוע שהמים זה התורה, ולפני זה הפסוק אומר,

ויהי המים הלוך ורסור,

כן, עד החודש העשירי.

אומר הנועם מילימלך, כשהאדם רוצה להיכנס לתורה, רוצה להיכנס למים,

הרבה הפרעות, הלוך ורסור,

עולה יורד, עליות וירידות, עליות וירידות.

אומר די, זהו, נגמר. מיום ראשון,

אני מגיע, לומד.

הרב תראה יום ראשון, אני מתמיד, ובאמת הוא מגיע.

מגיע, אתם מכירים את אלה שבאמת להבו את השיעור,

בא לך עם דפדפת,

עטים, קלמרים, ומביא לה קצת שתייה, שיהיה ככה טוב הלימוד,

כותב, מסמן,

מקשקש את כל החוברת.

עוד יום למחרת הוא בא רק עם עט, בלי עטושים,

למחרת גם בלי עט,

עובר לפנקס,

מהפנקס עבר לפנקס טויקים, הוא לא מגיע מחר לשיעור.

כן, הוא מגיע בכלל. מה קרה?

בהתחלה הוא היה באורות,

אבל אחרי זה קם במצבו האחר, רבנו אינו אומר יש ימי עבר, רבנו תם,

ימי הווי וימי שנאה.

בהתחלה הוא רוצה,

אבל, הרב, אתה יודע מה? מחר אני אבוא. טוב, אתה יודע מה הרב? מחר.

אומר הרבי מירושין,

צאי להילחם בעמלק מחר.

העמלק הגדול של האדם זה המחר. אין מחר. עכשיו, הרגע, לא זאת. עכשיו, הרגע, זה הדבר הגדול.

קיצור, מורי ורבותי, אומר לנו עמי למלך, בתורה יש הרבה הפרעות.

ויהי המים הלוך ורסור עד החודש העשירים.

מה זה עד החודש העשירים? עומד לעשר המכות,

שכמה שפרעה ליבו היה כבד בעשר המכות, כך האדם, להבדיל בעבודת השם,

כי הגמרא במכות, כי הגמרא בסרט לברמות ג' עמוד א', הגמרא מפורסמת,

שאומר את הגמרא, כל גל וגל שבא עלי,

יישר כוח גדול. נענת אליו בראשו.

האדם אסור להתייאש. אומר, אני לא מבין לך, זה רומז העניין, שאדם,

ויהי המים הלוך ורסור. התורה זה מניעות הלוך ורסור.

אבל עד שהאדם מגיע לחודש העשירי,

מגיע המצב שאדם כבר קונה קניין ועבודת השם על ידי העמל, על ידי היגיעה,

הוא כבר קונה שעבודת השם זה בידיים שלו.

אומר המהראש, בדרשת מוהר אשר, ד' כמדומה,

כי תצא למלחמה אלוהיך ונתנו, השם אלוקיך בידיך. הוא אומר שאם אדם יוצא למלחמה, ונתנו,

דהיינו, אתה נותן ליצר כל הזמן מלחמה, מלחמה. הוא נותן לך, ואתה נותן לו, ונתנו.

הוא אומר, אתה עובר להיות צדיק,

צדיק גוזר השם מכם, כי הגמרא מועד קטן לזיין עמוד בית.

מה זה ונתנו?

השם אלוקיך בידיך, כאילו.

אם אתה נלחם, השם אלוקיך בידיך. אני הצדיק. צדיק גוזר, אמר אלוהי ישראל היא דבר.

צור אלוקים ואני מושל בעדיו עם מושל מצדיק, שנאמר צדיק מושל ליראת אלוקים.

צדיק גוזר, והקדוש בו הוא קיים עד כדי כך.

אומר הנעמי למלח זה הסבר אחד, שאסור להתייש ומניעות.

ויהי המים על אור ורשעור, אבל עד החודש העשירי יגיע יום שתילחם ותקנה את זה בקניין.

אל תיכנע לצררה. תמשיכו ללכת הלאה. זה אחד.

ואחר כך, מורי וראתי כדור בפסוק,

ויהי מקץ ארבעים יום

ויפתח נח את חלון התיבה.

יש כאן רמז נפלא, מורי ורבותי, שכל אחד ואחד מאתנו צריך לקחת.

והרי מה זה עושה, מורי ורבותי, אם אדם לא לוקח את זה, הוא נשאר בטלן.

אתם יודעים מה? אני רואה את הזקנים שבלי תורה,

מתבלם עם רחמים, איזה פחד פרדים.

הלכתי פעם לאיזה בית הכנסת בערב שבת,

שם אני שומע, ליל שבת כבר נכנס, בין השמשות,

אולי אותו זקן הוא פוסק כמו רבנו תם, כן, אז הוא עדיין לא אומר שאפשר לנסוע.

אחד בן שמונים, אני אומר לכם, שמונים רוטט על ההגה, ברטט,

שמונים רוטט על ההגה,

שומע מוזיקה לועזית.

אמרתי, בטח, בחור צעיר עכשיו יוצא לאיזה מועדון.

אתה רואה בן אדם בן שמונים,

כאילו שתי רגליים בקבר, רק האוזן שלו בחוץ נשארה.

כאילו, מה כבר נשאר?

זה כאילו ביום הולדת הבא אתה אומר, תשמע, שיהיה לך היום נעים, או חודש טוב.

זה מה שנשאר לו, לא נשאר לו הרבה.

בקיצור,

אני, אתם מכירים אותי, אני בן אדם מאוד מאוד מתון. פעם שחזרתי בתשובה הייתי קיצוני,

כן, אבל עכשיו התמתנתי. זה מתון מאוד.

אבל זה, כנראה קפצתי איזה איכות שם של האש, של ההתחלה,

איך אומר, בעל שם טוב,

אין חסידות כתחילת חסידות. בהתחלה, בעלי תשובה משיחיסטים,

משיח,

מה שאתה אומר לו, תגיד לו, תשמע, הבן אדם הזה דיבר לשון רע, מצווה להרוג אותו. הוא לא הורג אותו, לשם שמיים.

עזוב שכבר לא נשאר מקום לשם שמיים מרובה, לשם שמיים. לא נשאר מקום בשמיים, כולם אומרים, תשמע, אני עושה את זה לשם שמיים.

לא נשאר כבר מקום בשמיים.

אבל עושים אש.

מה, אתה נחייב להגיד לו מילה אחת? שלא יעבור הסכן הזה ככה את השבת רגועה.

מה זה ככה? אתה לא מתבייש בגיל 80, נוסע על רווחונית, ערב שבת?

אני מתקרב, שמר, הוא שמע שם איזה שיר,

כן, היה שיר כזה, פני מלאך, משהו כזה, זה מלאך. היה שם משהו עם מלאך.

אמרתי לו, תגיד, אתה לא פוחד מהמלאך שבלאקטות עוד מעט?

אמרתי לו, איזה מלאך?

אמרתי לו, תסתכל בחגיגי דפי עמוד א', דומא, מלא עיניים.

אמרתי לו, לא איזה עיניים. אמרתי לו, כל פגם עיניים שאתה פוגם, אומר הרעיון אחידה,

מוסיפים עוד עין למלאך המוות. לא שיוסיפו, שיהיה לו עוד עין.

אמרתי לו, עין בגימטרייה שבעים?

שבעים שנה יסורי איוב על כל פגם עין!

כל ראייה אחת, כמה אדם יגיע לתקן?

שבעים שנה יסורי איוב!

אמר לי, על מה אתה מדבר?

אמרתי, תשמע, אם אתה השבת הזאת מחלל,

אני אומר לך אמות יומת.

מה, איך עד עכשיו אני חי?

אמרתי לו, זה נס,

רחמים של השם עד שהאדם מוכרחים אותם, ברגע שהם מוכרחים אותו,

נגמר.

תשתיקו אותם שם, תשתיקו אותם שם.

איזה קללות נתן לי רבי צהר, אני אומר לכם,

גם בצדיקת קללות,

זה עושה רמז לקללה.

הכתובות, אולי בכתובות ולא גם במכות שלא כתובות,

נתן לי, איזה קללות,

ואני יושב מחייך, עומד מחייך ככה בכביש, מצפצפים, מחייך.

אמרתי, תסתכל, יא בהמה,

זה מה ששמונים שנה לימדו אותך על חתיכת בהמה.

בן אדם בן שמונים,

דיברתי איתך מילה,

תראה מה יוצא לך מהפה,

בן אדם בן שמונים.

תראה מה יוצא מהפה של הבן אדם בן שמונים, 80 שנה נתנו לך, תראה מה יוצא לך מהפה.

וידע את הזקנים של תלמידי החכמים, הגמרא בסוף קידושין, אמר רבי נאורי,

מניח אני כל אמנות שבתורה,

ואינים למד את בני לתורה.

תראה מה זה סיכלי תלמידי החכמים,

גיל 100, 101,

116, הרב אלפנדרי, אומרים עליו, עד גיל 117 היה חזן באמנו ראים כל התפילות,

תורה בעל פה, פעם הגיעה אליו איזה אישה אחת עם בדיקה.

היא חשבה שהוא אמר לזה טמא,

חשבה שהוא כבר איבד את החוש,

בן אדם כבר כנראה מבוגר, למה טמא? היא לא ראתה שום דבר.

חזרה אליו למחרת, אמרו לו, כבוד הרב ישר, אמר, באת לשקר אותי?

אתמול היית גם בשעה כך וכך,

באת לשקר אותי? אני פעם, כן, זה היה לי צהר בחיים כנראה, כי פעם אחת רציתי לעשות איזה משהו,

באתי לר בחיים,

אמר לי, תעשה מה שהלב שלך הוא הימר.

אמרתי לו הרב, באתי לשאול את הרב מהלב שלי אומר, אני לא מתקשר עם הלב טוב,

לא יודע, אני עדיין בהתלבטות.

אמר לי, אתה צודק, תעשה מה שהלב שלך הוא הימר.

כן, כן, תדעו, זו שיטה, נו, נו,

תסתדר לבד.

כן?

הוא אמר לגבאי, תשחרר אותי אתה, תצעק משהו, תעשה.

אמר לגבאי, תעשה מה שהלב שלך הוא הימר.

אמר הרב, נגמר הסיבוב, כן, זה מזכיר שאחד פעם הגיע לרב,

הוא ואשתו ביחד.

פיצוצים, מה זה פיצוצים? בבית קונסרבים עם החבטות באוויר. פיצוצים, באים לרב,

הרב יושב כזה מחייך,

היא באה, התחילה לצעוק על בעלה, מה זה אש באוויר?

מה זה פיצוצים,

פיצוצים, מה הוא עושה ככה, ולא אומר שלום בערב, ולא מדבר עם החברים שלו שעות, איתי מילה הוא לא מדבר?

הרב שומע, אומר לו, תשמעי, את צודקת.

הוא אומר, מה אפשר להגיד על זה?

אמר לוי, זה תפס את הפנים של האיומים,

שהיא טה-טה-טה צרורות.

אתה יודע, והיא באמצע אומרת לרב, אתה יודע,

בן אדם, התלמיד שלך הזה אוכל בשר וחלב, אתה יודע?

חס וחלילה, חס ושלום, התלמיד שלי אוכל בשר וחלב?

זה אוכל בשר וחלב, זה צדיק יסוד עולם, זכותו דגל על הבלטה, צדיק אמיתי.

אמרה לו הרב, תשאל אותו, אוכל בשר בחלב. אמר לו, זה נכון?

הרב, הוא אומר לי, תגישי לי גבינה אחרי בשר.

אמר לו, זה נכון?

אמר לה, אש תהיה בריאה עצלנית,

עד שהיא מגישה שש שעות, עובר הצוות.

אז הכול בסדר, ככה, כליל, הכול ברגוע הרב, אני במאוזן, אל תפרד את הרב. הכול בסדר גבוהו, עד שהיא מגישה...

כן, דרך אגב, אתם יודעים שיש מחנה משותף

בין אישה לבין בשר בחלב. הוא אמר לי פעם את זה אחד חסיד.

יש מחנה משותף. מה מחנה משותף?

כמו שבמשר בחלב אכלת חתיכה בשרית השש שעות תקועה,

גם אם האישה זרקת מילה מיותרת שש שעות עכשיו. למה אמרת? למה?

מה אבי אמינא לפני שאמרת? למה חשבת? מה הוקשה לך שאמרת?

כל מיני חשבונות ככה, למה לא באת? הכול ככה.

אמרת מילה בטעות, לא התכוונת באמת? לא, למה?

ככה זה היה מחנה משותף.

בקיצור, הגבר גם צועק,

צעקות, יורי יריעות, היא ככה, והיא ככה, והיא ככה, והיא ככה.

אמר לו, הרב, אתה צודק?

אמר לו, אגביי כבוד הרב, יש לי קושייה.

קושייה חזקה.

היא צעקה, אמרת, את צודקת.

זה צעק, אמרת, הוא צודק. אמר לו, גם אתה צודק.

אז כולם צודקים. הגמרא עומד ביומה,

אדם שכועס, אפילו שכינה,

תרד אליו, לא חשוב מה כי הנה שכינה, יורדת, אין, לא, לא מחשיב אותה.

פעם דיברתי עם איזה אישה, שמה לא עשו,

אני חושב שאפילו את הרב אמנוני אהבה לשמוע את תקלתו של הרב,

ואמרו שרק אם יביאו אותו, והוא היה סנדק באצל הילדים שלה,

אם יביאו אותו היא תהיה מורנה,

וגם אם הוא דיבר איתה בטלפון ולא עזר לה. אז אני שאלתי את המשפחה,

שאלתי את האישה, תגידי לי את האמת, אם ברור העולם ירד ויגיד לה שהיא צריכה לחזור לבעלך, את חוזרת,

היא אומרת ברור העולם לא יעשה לי את זה.

הוא לא יעשה לי את זה. כשאדם תפוס בזה, אל תגיד כזה דבר, הוא לא יעשה לי את זה. אל תגידי את זה אפילו באב אמינא.

כן, זה כמו שאתה בא לאיזה חנות, פעם הגעתי לאיזה חנות נעליים.

אז אמרתי, שמע, הנעל שלי נקרעה,

אז הוא מסכן,

היה שם הרבה קליינטים, פחד שאני איראה אותו את הקריינטורה.

מצד שני, הוא לא רוצה להתחייב לנעל.

הוא אומר, אני שולח בתיקון.

ואם?

רק אם אם?

ואם? חס ושלום, אם?

אם? אם? אם אין תיקון, אז תקבל חדש. אמר לי את זה שבע פעמים אם?

כן, כן, נגיד שבע יפול צדיק לכאן? שבע תיקרא נעל ותחזור. כן, אמר, רק אם אם? חס וחלילה, הוא לא רצה להגיד את המילה, חס ושלום אם זה לא יעזור.

אם? חס וחלילה. כן, בסוף לא חדש ולא כלום.

אבל ברעיון, מוריי ורבותיי, כשאדם כועס, כולם צודקים,

בדיות הרעות יכולים לתקן בדבר אחד ידוע מה שאומר הגאון מווילנה

על הפסוק

כסירים עלי דשא

וכרביבים עלי עשב

ואי הרוב כבטל לקחי תזהר כתל יברתי.

אומר הגאון מווילנה הטל ידוע זה התורה כמו שהביא רשי במקום טל דחייה

שהטל הזה מכיית המתים כי אין לגמרא במסכת כתובות כא' עמוד ב', מכות יא' עמוד א', יו עמוד א', סליחה, וגם בגמרא בכף ד' במסכת מכות שם, הגמרא המפורסמת,

כבוד התורה, כל מלה של תורה.

אז בקיצור ברבותיי,

כל המידות הרעות של האדם,

אומר הגאון מווילנה הטל זה התורה,

אם אדם לומד תורה עם מידות טובות,

גודל ישר.

אם אדם לומד עם מידות רעות, גודל עקום.

גומר, הקידושין מפורסמת ושמתם אותם שמתם זכה שם חיים לא זכה שם המוות, ככה אומרת הגמרא.

אומר הגאון זה רעיון מה פסוק כסירים עלי דשא וקירבים עלי עשב.

התורה זה כמו עשב,

גידלת ישר, ישר,

עקום, עקום, כך אומר הגאון מווילנה.

שואלים על הגאון מווילנה, מהגאון מווילנה על כל עולם הישיבות.

אתה יודע שבישיבות מה צועקים? איך אמרו במשגיחים?

תאכל כמו סוס, תישן כמו חמור, העיקר תלמד כמו אריה.

אתה רואה שהגאון מווילנה בעצמו אומר שלא ככה. אומר הגאון מווילנה, יהיה לך מידות, תגדל ישר. אם לא, תגדל עקום.

שואל את זה הרב שטיימן.

אמר הרב שטיימן, אתם צודקים, לימוד התורה עם מידות רעות לא יעזור,

אבל מסירות לתורה,

שאדם את כל כולו מוסר לתורה,

עמל התורה, גם אם אדם מושחת הכי גדול בעולם,

יעזור לו.

גם אם אדם מושחת, אם אדם מתמסר לתורה, מוסר נפש,

אמרי ורבותיי, זה היסוד.

ויהי מקץ ארבעים יום,

אחרי שאדם מוותר על המניות של ארבעים יום,

אשר רבנו עלה למעלה לקבל תורה ארבעים ולמי לחם לא אכל,

מים לא שתה,

כתוב ברבותינו בעלם מוסר, אנחנו מבינים מה זה הכוונה, לא אכל, לא אכל לחם לא שתה,

לחם זה הכוונת תורה,

שנאמר לכוי לחמו ולחמים,

ושתו בעין מסכתי,

אשר רבנו שעלה לתורה אומר המדרש,

לומד שוכח, לומד שוכח,

לחם לא אכלתי זה התורה, מים לא שתתי זה התורה,

אשר רבנו לימד את עם ישראל, שכשבאים לתורה,

בהתחלה לא הולך,

בהתחלה קשה,

בהתחלה יש מניות,

לחם לא אכלתי, מים לא שתתי, זה רומס למניות.

מורי ורבותי, זה הפסוק שלנו, אומר הנועם ילימלך,

ויהי מקץ ארבעים יום, משה רבנו סיים את הארבעים יום, מה קרה?

אחרי זה הוא קיבל תורה,

ויהי מקץ ארבעים יום, ויפתח נוח, נוח זה ברור עולם שמניח לעולם,

נוח לעולם,

פותח את חלון התיבה, התיבה של התורה,

פותח את כל האוצרות על תיבה של תורה,

ואז אדם לא יכול להתנתק מלחץ של תורה.

שאלו פעם את הרב שח,

איך הסתדרתה שהתחילה מלחמת העולם הראשונה והרב שח היה תקוע בסלוצק בבית מדרש?

שאלו אותו הרב, איך הסתדרת?

תמידים, התגעגע לו, הוא רצה לחזור לבולבייניק, הוא יגע שם,

רצה לחזור, אמרו לו שההורים שלו הלכו,

גירשו אותם מהעיר.

בן אדם לבד בעולם,

לבד בבית מדרש, כולם ברחו למשפחות, וההורים שלו, הוא לא יודע איפה ההורים שלו,

הוא היה תקוע בסלוצק.

אמרי ורבותי, הרב שח אמר,

לחם לא היה לי מסודר,

היו בהם כמה זקנים שגם פליטים היו אוכלים לחם, הייתי אוכל את השאריות שלהם.

הרב איסטר זלמן מלצר, שהיה הרב שלו, לא ידע את המצב שלו, שהוא כזה מרוט, הוא לא ידע.

אז הוא גם לא היה בכזה היכרות איתו, אז הוא התבייש לבקש ממנו.

אחר כך רב איסטר זלמן לקח אותו כמו בן שלו,

ובמלחמה רב איסטר זלמן שם אותו יצוא הבית ואמר לאשתו,

הבאתי קמע הביתה.

לא צריך לסגור את החלונות, גם כשיש טילים והכל, והחלונות פתוחים.

אמרו לו, איך אתה יודע, הבאתי קמע.

היא אומרת לו, ליטאים וקמע, מה ליטאים וקמע, מה לך ולקמע,

לא עושים שום קמעות.

אמר לה, הבאתי את הבחור שוואה, זה המתמיד, הרב שח, זה הקמע של הבית.

כל זמן שהוא כאן, אני מבטיח לך, טיל אחד לא יפול.

שהוא כאן, לא יפול שום טיל.

אתם יודעים, הרי ידוע שהרב חיים כנפס כזה בחדר מפרץ,

הוא אמר שבבני ברק שום טיל לא יפול.

אז שלחו לרב שח,

אמרו לו הרב,

הרב חיים אמר להישאר כאן בבני ברק ולא יפול שום טיל. בא להם הרב שח, מה פתאום, תחזרו לצפון, אין דבר כזה. מי יכול להבטיח כזאת רעה?

לכו הביתה.

באו לרב חיים, אמרו לו, הרב שח, הולק עליך.

אמרו, אני אסביר לכם.

למה אני אומר שבבני ברק לא יפול טיל? בגלל שהרב שח בבני ברק.

אז הרב שרעי יודע למה אני אומר את זה, הוא לא רוצה לסמוך על עצמו, אני אומר לכם שהאו הרב שרעי פה, הכול בסדר. הרב שרעי, אז שאלו אותו, הרב,

מה עשית בסלוצק?

הוא אמר להם, הרב שרעי, רבי ישראל בודי, שהוא מה זה תירם?

מה זה תורה?

היי אור החיים הקדוש המפורסם,

וסמכת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך,

הן טוב אל התורה.

אדם נשאר ערום, מבוזה,

צוחקים עליו בעולם הבא, מה הבאת לכאן, יא אמארץ, אמארץ, תורה אתה לא יודע.

כל החיים נתנו לך בשביל התורה, שום דבר אתה לא יודע.

מעלים בן אדם על חמישים, 16 שנה בשיעור תורה, לא יודע להכין דף גמרא.

תגיד, אתה עושה צחוק?

לא, תשמע, אני איש פשוט, אדם בעסקים בלי עין הרע ובמכשירים שלך בלי עין הרע, מגלגל, לוקח מכאן, לוקח מכאן,

בכל הטומאה והגהנם שלך.

למה בזה אתה מסתדר יפה מאוד? יודע לדפדף, איפה זה? כאן, מולקולה כאן, פונקציה כאן,

כי אינם כאן, את זה אתה יודע.

17 שנה בשיעור תורה, אתה לא יודע להסתדר, מה קרה?

מה קרה?

חסר לך ברצון, ראית מניעה, ברחת.

וימים על עור עשור, אבל בסוף נראים ראשי הערים.

תילחם עד שתראה נקודה אחת.

מפסיד את כל העולם באבל וריק, מה נשאר לך בסוף?

בניך ופנותיך לקבר ילבוך,

שער שם לבדיך, ומה תשיב לבורך?

תהיה משובתי, מורי ורבותי, הרב שך אמר

שהייתי שם, לא לחם מסודר.

אין לחם, הכל בניסי ניסים,

בגדים, חולצה אחת כמה תחזיק, כמה חולצה אחת מחזיקה.

הרב שך אמר, אם בבגדים בכלל זה תסתדר,

שנקרע לו החולצה, הוא החליף צד.

העביר את הקרע לאחורה, כי המשטרה ברורה אומרת שאם הקרע נרד זה יותר מגולה,

זה יותר מפחיד, משטרה ברורה בחודקה. שמע, העביר את זה אחורה,

שנקרע גם מקדימה, הוא התחיל לנסות לתפור משהו, לעשות איזה משהו, אמרו לו, מה עשיתם עם החשמל?

תראו מה עשה הרב שך עם החשמל.

אומר הרב שך, פרמתי את החולצה שנשארה לי,

פרמתי את זה ועשיתי מזה פתילות.

והשמן שהיה נשאר מהזקנים שהיו באים, הייתי עושה מזה ומדליק.

אומר האור של החשמל, האור של הפתילות שהייתי עושה,

היה כל כך עמום, הייתי נלחם עם האותיות, נלחם!

כשהייתה יוצאת הירח בעננים של סלוצק,

בתורה אווירת שמאים ככה. הוא אומר, סבלתי,

אבל יש ספר שנקרא משבב נתיבות,

שם הספר הזה כותב שהרב שך כתב מכתב לבנות סמינר.

היו לי ימים קשים שם,

אבל זה הימים הכי יפים שהיו לי,

כי אז הבנתי שאין נחמה יותר ואין מתוק יותר מהתורה.

אין חיבור אמיתי ונפשי כמו התורה הקדושה.

שם גיליתי את המהות האמיתית של האדם, ושם,

בתוך עזרת נשים בסלוצק,

נרקם לו גדול הדור לבד, הוא והסטנדר לבד,

הוא והגמרא לבד, היה לו שם כמה שס ושוטר בקיוויגר. הרב שך יודע, היה בקימי שוטר בקיוויגר, שב והפוך.

זה מה שהיה לו, תורה, הרבי מבלז.

רב ארוני בלז,

שידעו, הם היו ידיעים מאוד באהבת ישראל, פעם שאלו את הרבי מבלז,

כל דבר היה לו כף זכות.

הרב, הבן אדם עשיתי בלשון לרע.

לא, הוא חשב שזה לא תועלת מסכן.

הרב, איזה תועלת? בן אדם לא יודע מה זה תועלת.

בן אדם הזה כל כולו תועלת, הוא לא יודע מה זה תועלת.

הוא לא הבין שהוא צריך לתועלת, הוא לא ידע.

כל דבר כף זכות.

קיצור, רבי ישאי, יום אחד אמרו לו, כבוד הרב, הגזמת,

זה כבר מצחיק,

זה כבר לא כף זכות די, זה מצחיק.

אמר להם הרבי מבלז,

תגידו לי, כשיש רמב״ם קשה,

אנחנו לא יושבים ליישב אותו?

הוא אומר, אז יש רמב״ם קשה, אנחנו משתגעים, רמב״ם מוקשה.

כשאני רואה יהודי בלי תורה, אני רואה איזה יהודי מוקשה,

חייבים ליישב אותו.

למה אתה בלי תורה, נשמה? למה?

מה מציק קרה שאתה בלי תורה?

יהודי מוקשה, אומר הרבי מבלז ראייב ליישב אותו.

כשהרבי מבלז קיבל את ההנהגה אחרי אבא שלו,

קיבל את ההנהגה.

וידוע בבלז, רבני בלז, היה דבר מדהים אצלם.

זה בדרך כלל אדם שמתפלל,

כן, אנחנו מתחילים תפילות כיפור, כולם מתחילים, מי שחזן יודע,

מתחילים תפילות כיפור, אשתבר שמולד,

קולות, רעמים, ברקים,

אה, אשתבר שמולדו ברעולם. הנה הרב כאן יעיד אצלנו, הרב ליאנרה.

כן, הם נוראים כל התפילות.

כן, ברעמים.

מגיעה המנחה של כיפור,

הגרון צעיר לו, הוציא את הכול מהרגליים, אתה מרגיש שזה כבר אצלך מהזה?

כן, כל אחד...

מוריי ורבותיי, אצל הרבי מפלס אומרים עליו שלא רק כיפור, כל החיים לא הרגישו אצלו פעם אחת עייפות. אין דבר כזה עייפות.

לא ראו איסור בחיים עייפות.

הרבי משומר אמון עם הבן של רבי אהרן רטה.

הרבי משומר אמון עם הבן של רבי אהרן רטה שנפטר בבני ברק.

הרבי פרמשתן של קריית הרצוג אמר על הרבי משומר אמונים שנפטר,

אמרו עליו שהוא מסכני האדמורים.

אז ככה אמרו לרבי פרמשתן.

הוא אמר להם, הוא לא מסכני האדמורים, הוא עוסקן האדמורים,

והוא אמר, הקדוש הבא, ככה הוא אמר,

אומר הרבי פרמשתן,

אם יש לי קצת חום בתפילה,

זה מה שזכיתי לקבל אצלו ב-90, אצל הרב משומר אימונים.

שאלו את הרב משומר אימונים,

הוא פעם אמר, לא יודע דבר הם עושים ממני עסק,

אני לא יודע מה עושים, איש פשוט.

איזה איש פשוט? הוא היה מסיים כל שנה.

כל שנה וחצי היה מסיים שולחן ערוך וכל שנה היה מסיים את השאס. קבוע, מהר. הוא היה יושן שעתיים ביום, שעתיים בלילה, שעתיים ביממה. שעתיים.

וכל יום אש.

אחרי יום נוראים,

כתוב ב... ראיתי ספר עליו,

שהוציאו איזה חוברת קטנה, אחרי מנוראים הרגליים שלו היו נפוחות.

מרוב שהוא היה עומד בעמידה במנוראים ובהקפות,

הוא היה מנענע את הלולב והושענא רבה למעלה מארבע שעות.

אומר הגבאי, תלית על הפנים,

למעלה מארבע שעות הבן אדם מנינויים, למעלה מארבע שעות!

אומר איזה כוחות לרבה הזה, לא הבנו.

ואז,

היינו מנסים להכניס לו את הנעליים אחרי שמחת תורה, לא נכנס.

הרגליים שלו כבר נהיו בצקים, בר מנהל לא נכנס, ברוב העבודה. שאלו אותו, הרב,

מאיפה הכוחות?

מאיפה הכוחות?

הוא אמר להם, אתם עושים ממני סתם עסק.

אני יהודי פשוט.

אולי כשאני אגיע לעולם הבא אני יכול להגיד דבר אחד.

אני יכול להגיד שיא ריבון עולם ואלמיה,

שרתי בהתפשטות הכשפיות.

אומרים עליו, שהיה מגיע לשיר,יא ריבון עולם ואלמיה,

כן, כל אחד לפי הניגוד שלו, זה עשיתי ליטאי, אבל יש לך סיטי גם.

כשהוא אשר את זה, יא ריבון עולם ואלמיה הוא אמר, כאן אני יכול להגיד שאם זה היה להתפשטות הכשפיות.

אשר זה עבודה.

שאלו אותו הרב, מאיפה הכוח? מאיפה העבודה?

אומר אבא שלי, מור אבי עליו השלום, רבי אהרן רטה,

היה חלש שבחלשים, רזה,

כשהיה מגיע השעת התפילה, אומר רבנו אבא סאלי, ואבא סאלי פעם אחת הלך לרבם שומר אמונים.

הוא אומר, הייתי יהודי כחוש, רזה, דל.

הוא אומר, שהגיע השעת התפילה, ראיתי יותר בשמשון הגיבור,

עולה ממקום למקום ואש כל-כולו. אומר רבא קיבל את החיות שלו בתפילה,

אני גם בתפילה קיבלתי, ואבא נתן לי כוח שגם בתיש שלי יהיה לי שעות לגבי שעות. הוא היה מתחיל לתיש בשתיים בלילה לקידוש. אמר לי חבר שהלך,

שתב הבא והכיר לי עד שתיים בלילה, מה הוא עושה? הכנות.

הכנות לקידוש, למה השולחן לא מביא בסימחריה סמכת,

שהאדם הרי מעיד, על פי הגמרא,

שהאדם בליל שבת מעיד שמים וארץ.

הוא אומר, איך אני יכול להעיד בלי הכנה?

שמים. לא!

בארץ.

רואה פרי הגפל, פתאום האישה הולכת. קירים את זה שישה נעלמת בקידוש, פתאום.

פתאום הולכת להתבטח, פתאום.

ואז אתה לשער עם הקרוץ, מצד אחד אתה רוצה שמים וארץ,

מצד אחד אתה רואה שם את הנר, וזה מזכיר לך את האש.

מצד אחד היין, אתה אומר,

אל תהיה בזוללי היין,

בגמרא ביקטין דף זי עמוד אלף.

אתה אומר לו, אין כופליק גדול, ואז אתה אומר, יאללה, מקדש השבת הזאת. יאללה, יאללה, מקדש ה... מה קורה לכם? איפה אתם?

הרבי אמר, אי אפשר ככה לגשת.

אי אפשר, צריך הכנות, הכנות לגבי הכנות. שתיים בלילה הוא עושה.

כל זה הוא קיבל מעבר מוריי ורבותיי.

הוא קיבל את כל זה מאבא שלו, מהכוח.

אמר רבי אהרון רטה,

שכל הכוח שקיבלתי בתפילה זה על לימוד התורה שהיה שמש ומגן, צוהר תעשה לתיבה,

ואלמדך עליה מלמעלה,

התיבת נוח אמיתית שפעם אחת שאל הרבי מסתמר את הגאון הרזוניש.

הרמב״ם אומר שהאדם צריך ללכת במדברות.

מה המדברות של היום?

אמר לו, המדברות של היום זה בית-מדרש.

כשאתה עושה צוהר לתיבה, גם עבודת השם, אלא מה תכלנה מלמעלה? אתה רואה עבודת השם גבוה מעל גבוה, אלא מה תכלנה מלמעלה? זה עולה גבוה מעל גבוה.

הרב בן בלז אמר שהוא נהיה רב,

אין אצלו עייפות, הכול עבודה.

כל הזמן היה נדבר איתם. היה מגיע לתיש, יש רמב״ם, נדבר על הרמב״ם,

מלאכת חינוך, חבורות והגאון נדיר.

אמר לו הרב, כבוד הרב, אבא שלנו מדבר חסידות.

דבר על החסידות גם, דבר על התיש, כשכולם באים,

רוצים לשמוע עם מילי דה חסידותא.

מה אתה מדבר איתם? דבר חסידות.

אמר להם, יגיע היום ואני אתן לכם חסידות טובה.

יגיע היום.

קיצור, ככה היה, מורי ורבותי, יגיע היום.

קיצור, רבי זי,

יום אחד הגיע רביעו הכיפור. בא לו החסיד, אמר לו, כבוד הרב, שנה שלמה אתה מכהן בתפקיד, וחסידות לא אמרת.

כל התישים רק תרש, טיינגן,

רק תהתרש, טיינגן, אתה לוקח מכאן, חבורה מכאן.

אמר לו, אני אגיד לך את האמת,

מקובלני מבית אבא,

שהחסידות הגדולה ביותר זה הבנה טובה ברשי וטוסקות, כאמור.

ככה אמר רבי הרבי אהרן בלץ.

החסידות הגדולה ביותר, הבנת רשי טוב, טיסס טוב,

אין יותר חסידות מזה. שפעם הגיע אליו איזה יהודי אחד,

גם הרב שחס, סיבור דומה. הגיע אליו יהודי, אמרו לו, כבוד הרב,

יהודי הזה שיש בעיה עם העיניים,

מסכן, לא מצליח לשמור את העיניים ופוגעים בקדושה.

אמרו לו הרב, יש תיקון? אמר, בטח, שילמד גמרא טוב.

אמרו לו הרב, כן, אבל הוא בהתחלה חשב שזה גמרא,

הוא הלך לרופא ואמרו לו, זה משהו כפייתי, יש לו כאילו איזה משהו שמוכשר אותו לראות, זה משהו נפשי.

אמר, אה, זה משהו נפשי, שילמד גם תוספות.

אמרו לו, הרב, לא, זה משהו ממש נפשי.

אמר, יאללה, בקיוויגר שייקחנו, מה אני אגיד לו, שייקח את זה?

אבל זה יותר מדי חזק בשבילו, כן? שלא ירדם, כי זה חזק.

התופעה יכולה להשפיע יותר מדי חזק.

בקיצור, מורי ורבותי, זה היסוד, זה היסוד, אפשר להאריך הרבה,

אבל את הנקודה כאן, רבי ישראל, קלטנו.

אי, איזה בושה, אומר הנפש החיים.

עולם הבושה זה העולם המזעזע ביותר שבן-אדם ראה ומה אני ומה חיי תפילה לאל חיי כל החיים של האדם זה חיים של תורה וירת שמים.

והאדם מגיע לעולם את הפיקדון הגדול של התורה לא נתת בלה ימיו באבל וריק איזה בושה, איזו כלימה להגיע למלך עם פנקס ריק מה למדת? מה שנית? הנה הגיע אחרי שבן כבר, עבר תשרי, קדימה מה למדת?

אפשר עכשיו, מעכשיו עד פסח נסיים כמה מסכתות 300-400 דפי קברה בכאן?

מה קשה?

לעבור חברותא, דפי גמרא, פרקי משנה, התלהבות בתורה.

ואתה הולך מכאן והולך מכאן,

וילכו אחרי האבל ובעל ומורי ורבותי, אם נעיקר את החיזוק הזה כאן,

בשיבה על אבא,

שזכה לבנים שאירו את העולם בתורה,

שבלי עין הרע אני קידשתי,

סידרתי רבה וקידושין

לגירת צדק, גיורת צדק, בצרפת.

אז סידרתי, בהחלטה נשאר איתי בקשר, שומר איתי קשר בהלכה,

אז יום אחד שאלתי לו סתם,

מה קרה פתאום לרס הג'וק לחזור בתשובה? מה, בצרפת? מה קרה ג'וק?

אז הוא אמר לנו, יש אותו אחד שמגיע וזה,

אמרתי לו מי מגיע?

אמר לי, אותו אחד, אמרתי לו מבוגר? אמר לי, כן, כן, מאוד מבוגר.

אמרתי לו, מה, זקן לבן? אמר לו, לא, לא, שחור עדיין.

אמרתי לו, מי זה היה? אמרתי לו, נו, זה, זה, אתה מאוד מכיר אותו. אמרתי לו, מי זה?

אומר לי הרב אמנה, אמרתי לו מה הרב אמנה, הוא גם התחיל לחזיר בתשובה גויים,

כן, הרב יגן פעם מספרים עליו שהוא נסע במטוס,

אז ישב לידו כומר,

טוב, אומר הרב יגן, מכל המטוס עבר ישבתי, ובמטוס אי אפשר לקום,

זה מטוס, זה כרטיס, נגעת, נסעת.

כומר,

אומר, פתאום הוא רואה את הכומר, פותח את המצוות, אתה מוציא תהילים, מתחיל לקרוא.

והיה לו פתק, כומר ג'ונסון.

אמר לו, תגיד לי, כמו ג'ונסון, סליחה שאני עושה לך ביטול תהילים, סליחה, כן? אבל תגיד לי, נשמה, מה לך ולדניהם? מה אתה עושה עם התהילים?

מה לרב ולזה?

אמרו להגיד לך את האמת?

איך קוראים לך הרב? אמרו לו הרב יגן, אמרו להגיד לך את האמת, הרב יגן.

צריך קצת כסף, פרנסה, אתה יודע איך אתם אומרים אתם?

שאיך הגמרא אומרת, אצלכם,

שאישה שפרנסתה לא מצויה,

תיקונים מצויים מבדיקה, כלכלה,

שאל הוראה כסף, תהיה הבת של הרבי מביצבורג וגם הרבי מקרוץ וגם הרבי דיזנטיר.

אין כסף בבית, לא יעזור שום דבר, יש מכון בבית, יש קללות, אין מה לעשות.

ציר פרנסה, הציעו לי בכנסייה עם הפעמונים קצת, חליפה יפה, וזה, אמר, הלכתי,

אני מאמין שהכול חרטא ברטא, אין כמו התורה שלכם, הכול אמת,

אני רק דוד המלך תהילים בדבקות, אל תשאל, אני מתמודד,

אל תשאל, יש לי פרק של הרבים בפרשת, אל תפחד, אני קד,

אני סייר עם היהודי, זה,

הרב אמנון שיהיה בריא השם תלך עוד ימים,

גם אצל הגויים,

גם אצל הגויים, הוא היה בכנס, סיפר לי איך זה היה, היא סיפרה, היא סיפרה לו והוא סיפר לי,

כן,

גוי לא נאמן לעדות, אבל אחרי שהוא התגייר,

יש אחייעזר, שווי הכיעזר, שאומר שבדיעבד, כן, אבל לא נאמן,

אבל איזה גילוי מיטר, זה בסדר פתומו, יש מרן מסמטי ציפיות,

וגם לגבי תערובות, זה נאמן, בסמיר צדיק חטא, נאמן לפי תאומות, זה לפי תאומות, זה נאמן.

היא סיפרה שהרב אמר, מי רוצה כאן להתקרב ליהדות? הוא אומר פתאום, חצי אולם, צרפתים גויים, צרפתים גויים בפינה.

והיא עשתה, לא יודע אם הרב יודע, היא עשתה מסלול ובלטה בית של תורה,

בית של יראת שמים, קלה כבחמורה.

רבותיי ורבותיי, זה נקרא תורה אור,

ומה מיוחד אצל הרב, מה מיוחד אצלו. וזה צריכים לקחת, מה מיוחד?

שאין דקה מנוחה, רבי ישראל.

אין דקה מנוחה, זו עבודה אמיתית.

שאין דקה מנוחה, ישיר.

שערי המנהיגתי פעם אחת לזה הקפות שניות, או זה מזמן,

הקפות שניות, סמרת בתשובבה.

אז היה חבר'ה צעירים,

שמו להם איזה דיסק של ברסטר, כזה טרנס כזה.

עד עכשיו זה היה חסום לחסידית, היה רגוע.

פתאום שמו להם טרנסים, אתה רואה מה, נעפים באוויר,

ולקחו את הרבנים שלהם, בלי עין הרע, כל רב ארבע על ארבע.

אתם יודעים, רב מגדל את המרפסת, מקדימה, יש נוספות,

והרב יושב הרבה שנים,

ואלה חבר'ה צעירים, תפסו את הרב שלהם, אתה רואה את הרב עם הפרעה,

כף באוויר, לוקחים אותו מכאן, מכאן,

עשו לו כמו של לולב, טוב, אני זכר לשמחת בתשובבה,

לקחו אותו באוויר, הרימו אותו, ואש.

שמו שיר שם, טרנס כזה, כמו טרנס,

על רבי נחמן ברסלב.

הוא עבד את השם בשמחה, לא הייתה לו דקה מנוחה.

נתפס לי המשפט הזה, הלכתי איתו כמה חודשים.

עבד את השם בשמחה, מי יכול להגיד עליו,

לא הייתה לו דקה מנוחה.

מי אפשר להגיד עובד את השם בשמחה? הרעד שאין לו דקה, אין לו, הוא חייב,

חייב איזה משהו רע. הרב זירבלשטיין אמר פעם אחת,

הוא ראה את הרב אליושב יושב באיזה מקום, הכנסת ספר תורה, לא רגוע. הוא אומר, מחפש,

באתי אולי רעב, צמא, לא רגוע.

הוא אומר, עד שהוא כבר קלט,

הוא תפס את הספר תורה, פתח אותו והסתכל עליו.

שאל את הרב אליושב, מה קרה איתה, אני שר?

אמר לו, בלי תורה,

ורציתי לחשוב בלימוד כל שנה אתם מדברים פה ומפריעים.

אמרתי לך, לפחות לראות תורה. אז פתחתי, יש ספר מולי, הסתכלתי באותיות, העיקר לראות תורה, אני רואה את זה. לא לשבת סתם בתאל, לא היה דקה מנוחה.

אומר הרבי מרוז'ין על הפסוק, ואתה עייף ויגע ולא ראה אלוקים.

אם אתה עייף ויגע, זה סימן שאתה לא יראה אלוקים.

ועתה יהיה ויגע, זה סימן שאתה לא ירא אלוקים. אין דקה מנוחה, אין עייפות, גיבור שבגיבורים.

בלי עין הרע, בלי עין הרע, השם ייתן לו כוח, כהנה וכהנה עד מאה עשרים.

פיץ תורה בכזאת התמדה, בכזה ניצול הזמן,

כל דקה, זיכוי הרבים, לא מפסס, עוד אחת בתורה לא מפסס, כל דרשה מתועדת, הכול.

אמרי ורבותי, אם נצא מכאן בלי החיזוק הזה, אומרת הגמרא בקטן כ' א', פספסנו את עיקר האבילות.

עיקר האבילות, עיקר בית האבל, עיקר השכר, הגמרא אומרת, אשתיקותא.

מה הפסט אשתיקותא? עיקר, אגרא דביתם אשתיקותא.

אדם מגיע לגמרא ברכות, גם עוד קטן.

בהלכות האבילות, פספסנו בריאות, נחלק ג',

שאדם מגיע עכשיו לבית האבל, מגיע לשם, אומרת הגמרא, שכר שתוק.

מה, זה השכר שתוק? באתי להנחם אבל עם שתוק?

אז יש אומרים שלפעמים בן אדם לא יודע נלחם, הוא אומר שטויות. עדיף שתשתוק ולא דבר, מה שהאבל ידבר איתך, דבר אתה.

והייתי אחד הביאורים,

השכר של בית האבל, שתוק.

תשתיק את המסלול של החיים שלך, ותחשב מסלול מחדש.

שכר דביתם אשתיקותא, שתוק!

תגיד לי, הנה בן אדם היה איתנו ועכשיו הוא איננו.

ואדרבה, כששולחים לו בית האבל של אדם מבוגר, זה יותר.

אם היינו בבית האבל של מתושלח,

זה היה יותר חיזוק. מה, מתושלח? הלוואי עלינו. הלוואי עלינו.

זה היה אחרי חיזוק. גם 930 וכמה שנים נגמרו גם בסוף.

גם זה עבר.

תשתוק, תשתיק את התאוות שלך. תתחיל להתקדם כבר.

מה, אתה רוצה לעבור אותו בן אדם, אותו עם הארץ,

אותו בהמה?

סיפר לי הרעד הרב, אתה לא מאמין, בן אדם בגיל 90. עשו לו הלוויה עשר דקות. 90 שנה, תוך עשר דקות נגמר.

מה יספידו אותו? מה יגידו בהספד?

אני פעם הייתי באיזה הלוויה של איזה אחד.

הוא רצה להספיץ דם, ואז הוא היה איזה אחד שהוא איש אמת, הוא לא יכול להספיץ דם.

החתן הקודם שרצה, נפטר אחד המבוגרים, חמיף של החתן הזה, ועוד חתן. החתן הקודם היה כזה אחד שהוא ככה חמוד כזה, אוהב להתחנפן,

אוהב להתחנחן, לקקן כזה,

כן, והיה לקק על בקק ותלך אברוך השם. הוא אוהב ככה להגיד מילים, שכולם יגידו עליו וכו' וכו'.

בא ואמר חמינו היקר, אהוב על הבריות, אהוב על המקום.

איזה אהוב, איזה בלאגן,

שם מגהצים אותו עכשיו בשמיים רחבים, מכף הקלע, מטקו, ואיזה פינג פונג, סנוקר, יו-יו,

איזה אהוב למקום, אבל טוב, לא יפה, החמה פה, וזה שעולה בלאגן אחר, זה איתי עשו לי, כף הקלע,

עוד בעולם הזה,

ומה בצע כב שזה יותר מסוכן מזה, ובקיצור, נמשיך הלאה.

הגיע החתן הזה שאני מכיר איש שמת,

לא משנה שאני לא מסכים איתו בקטע הזה,

כן, הרב יוספי הוא בסגנון,

הרב יוספי, בזה אני מסכים.

הרב יוספי הוא נראה גם מפחיד, נביא, נראה מפחיד.

פעם ראיתי את הרב יוספי בשתי פלחות,

מפחיד, פחד פחדים,

אני ציפרתי לכם פעם,

חבר שלי הלך ובא להתפעל מנחה.

והוא אמר, יאללה ניכנס פה לזמן שכבר באמצע.

הוא אומר, אז הוא עשה,

הוא בא ללכת את ארבע הצעדים אחורה,

ואז לבוא קדימה.

הוא אומר, עשיתי את ארבע הצעדים אחורה, בא ללכת קדימה, אני מרגיש שאני לא הולך,

מה קרה? הרב יוספי תפס אותו.

הוא אומר, טוב, הוא נעצר, הרב יוספי הסתכלל.

באמת?

באמת?

באמת?

תגיד לי, באמת?

אומר לו, באמת אין לך עוד חמש דקות ללוקים?

אומר הרב, מה הפחד?

הלכתי עם עניין אחר, התחלתי מי פתח אליהו של שחרית. מה הפחד?

מה הפחד? דבר כזה לראות בחלום אני לא קם, מה הפחד? באמת?

באמת? באמת?

הרב יוספי מה עושה בעלווית של חילונים?

אתם מזמינים אותו, זה משהו אונליין, זה ה-VIP, באלפות של חילונים.

אתם רואים את הנפטר הזה?

אתם יודעים מה קורה איתו עכשיו?

שלא תדעו.

ומי שיחלל שבת,

לעבדאללה, אתה עושה כבוד.

זה כבוד למלך. מי שלא, ימות כמוהו בעזרת השם יתברך היום.

אבל ברעיון,

ברעיון, מחדיר, לא כמו שאמרתי, אני הגזמתי, אבל ברעיון.

קיצור, זה אשר אספר לכם עליו גם אמר, חמינו היקר,

כולם רושבים עכשיו,

אף על פי שהיה מחלל שבת, עושה עריות, כריתות חלק, מיתות, בית דין, אבל מה, היה מאוד מאוד אוהב את אמא שלו.

היי, בחזק.

רצה להראות להם מה נשאר מאדם בלי תורה.

מה זה אדם בלי תורה?

מוריי ורבותיי, ניכר את הנשק הזה הגדול ביותר,

ואת המסר הזה כאן עם הרב שלנו,

שמלמד אותנו מה זה עמל תורה, מי שנמצא ליד הרב וחולם וישן,

התביעה הגדולה עליו, יש גמרא מפורסמת, ובזה אני מסיים, אתם יודעים שיש לי בעיה עם רעיון, אני לא עוזב אותו, אני כבר עוזב אותו.

כן, יש גמרא מפורסמת,

גמרא מפורסמת, למד א' עמוד א',

הגמראה במסכת שבת,

הגמרא אומרת, אותו אחד שבא להתקרצץ ולהפריע להילל,

באמצע ערב שבת, בן אדם בהכנות,

זה בא למה הרגליים של הכושים ככה,

ולמה העיניים של הסינים ככה, שאלות, קיצור, גמרא מפורסמת.

מוריי ורבותיי,

הרב בציון, באמצע שיעור, אמר לו כלום מעשה בלידך? מה אתה שאלתי כאלה שיש לך איזה שד למולי? מה לך שאלתי?

באמצע שיעור, איך מלאים את השדים?

אבל יש גם פעם שאלו אותו כזה שזה,

והוא אמר, או, אתה בטח מתכוון לגמור במגיל עם המארשור. הוא אמר לו כן, הרב, הוא מתכוון למארשור, רחוב מארשור מכיר, כן, הוא מתכוון למארשור. הוא אומר, טוב, אני אדבר על שיעור זה, זה שיעור בפני עצמו. נמשיך הלאה, דפדף עליו, אבל יפה, בענבה.

טוב, בקיצור, הלל, הלל הזקן, מגיע אליו אותו אחד,

כבוד הרב, למה זה ככה ולמה זה ככה?

תארו לכם היום,

כל רב שיש לו איזה כמה גבאים שהם קצת ככה

להוטים על הרב,

אחד פעם שיגיע את הרב, כן, פעם, פעמיים, שלוש.

היה לי איזה אחד, מסכן חבר,

שאל את חסיד אחד באיזה מקום בבני ברק,

אמר לו תגיד לי, מה, הרב עדיין לא יוצא לקידוש?

הוא אומר לו, הרב לא אוכל ארבע שעות, רק ארבע שעות אחרי שהוא מקדש.

הוא אומר, בסדר, מה, הרב לא נראה רע, בלי עין רע, ברוך השם,

לא קריא ארבע שעות.

הוא אומר, לא יודע איך מצאתי את עצמי למטה, זרקו אותו מהחלון, קומה ראשונה.

הוא אומר, רק אמר, הרב לא נראה, זרקו אותו מהחלון, קומה ראשונה.

איפה הגבאי של הלל הזקן? איפה?

איפה הגבאי של הלל? איפה הגבאי של הלל הזקן? איפה?

בא בן אדם לודניק,

מפריע לרע בערב שבת, נפלפו אותו, איפה אתם? מה, אתם משינים?

איפה אתם?

היה גם פעם עם הרבי מקריצ'נף,

הוא היה פעם עם הגבאי שלו, הגבאי שלו חלם.

טוב, הגיע איזה אחד, שאל את הרבי, תגיד לי, מה אתה עושה כאן? אמר לו, אני אשמש פה. אמר לו, אני מתפלל שצריך, אני אתן דרשה שצריך,

מלכן השירותים שצריך ומלכן המגויש שצריך.

והגבאי לא שם לב.

זה הגיע לטישט, מי הוא רואה את האדמו״ר בזה? הוא אומר, סליחה.

אמר לו, מה פתאום, האדמו״ר זה שמש?

מה, מה, שליח ציבור?

זה גם רבי משמש, משמש את הציבור בתור אווירת שמיים.

איפה הגבאי? איפה הגבאי חולם?

אצל הלל הזקן, איפה הגבאי?

אומר הרבי מגור,

וכמה זה נכון לרבי מגור, תכף תראו למה.

אומר הרבי מגור, רב אמיתי,

גם אלה שסביבו, מרוב שהוא כזה דבוק בענייניו,

אז גם כל הסיבוב שלו, כל הציבור שלו, ככה. הלל כל כולו היה ענווה.

הגבאים שלו לא מסוגים להגיד לבן אדם, לך הביתה.

מרוב שהלל כל כולו ענווה,

גם הגבאי, כמו הלל, הוא כל הזמן איתו, לא יכול להגיד לך הביתה, כל כולו ענווה.

רבי ורבותיי, הרבי מגור, גם פעם אחת היה עשר, הוא היה כל כולו אהבת ישראל.

מסתברים שפעם אחת הגיע חצוף לקבלת קהל,

ואמר, אני רוצה להיכנס לרבה. אמר לו הגבאי, עכשיו הרבה ישן.

הרבה עוד מעט קם, אמר, עכשיו, עכשיו.

בקיצור, הגבאי עמון, אני מתחנן אליך, לא עכשיו.

הוא חשב שהגבאי לא רוצה להכניס אותו, ונתן לו סטירה ליד כולם.

הגבאי, את זה קראו לו רבי בולים, ככה קראו לו הגבאי.

טוב, לימים

הגיע אותו אחד, רצה להיכנס עוד פעם לרבה.

הגבאי בענווה הכניס אותו.

הרבה ברוח הקודש ראה מה שהוא עשה פעם לגבאי,

אמר לו, אני לא מברך אותך שאתה לא מבקש סטירה מהגבאי שלי.

אמר לו, הרבי, שום בעיה, תביא אותו, אני אהיה עם בכס.

גבאי קיבל סטירה ליד כולם.

לפחות, אתה יודע מה, תעשה, לא תיקו ולא תיטור. הרי דעת הרמב״ם והחינוך שלא תיקו ולא תיטור זה רק בענייני ממון,

שאר הדברים לא.

בקיצור, מוריי ורבותיי,

הגיע הגבאי, אמר לו הרב, תבקש ממנו סטירה.

הוא ביקש, אני מבקש ממנו סטירה על הסטירה שנתתי לך.

אמר לו הרב, אני רוצה לבארך אותה, אתה מוחל לו או לא?

אמר לו הרב, אני יודע למה הוא בא, הוא רוצה ילדים, ואין לו ילדים.

אני מוכן למחול לו רק בתנאי שהרב יגזור שיהיו לו ילדים השנה.

אמר לו הרב, אני לא צריך לגזור, אתה כבר גזרת.

אתה כבר גזרת לבד.

השפעה,

מי שנמצא ליד הרב אמנון ולא מנצל את הזמן בשמיים,

רבי ישאי, איזה פחד פחדים המחכה לו.

נתנו לך כזאת דוגמה אישית,

כזאת התמדה,

כזה ניצול הזמן, ואתה כמו בטטה הולך,

העולם הזה מעניין אותך?

מעניין אותך עכשיו רק תורה, קריאת שמיים.

מי שנמצא לידו ולא את זה אוי ואבוי לו ולא נפשו אני אומר את זה פה מלא מול אהרון הקודש, מול בורא עולם.

אדם שנמצא עד כזה גדול, איזה תביעה נתתי לכם, אמר פעם אחרונה מפלס לבן שלו,

תאכל את זה, אתה יכול לאכול. אמר לו, אבא, למה אתה יכול לאכול?

הוא אומר, כי אני ראיתי את סבא שלך. מי שראה את סבא שלך לא מסוגל לאכול, לא תאהב את העולם הזה. אתה לא ראית את סבא שלי, את סבא שלך. אתה יכול לאכול.

מי שראה את הרב יכול לבצץ את הזמן סתם על לב ולבריג?

הרי הכל מנוצל לתורה זה המוסר שניקח אותנו ביחד.

ללמוד וללמד בעזרה של דבר, לשמור ולעשות, וכן יהיה רצון ולומר אמן.

לעלו ולכל ברכותו, שירותו את שמו אדם, ונחם אותו אדם עירון בעולמו, ואימרו אמן.

על ישרוא אלמן, רבו נלמן, תלמידיון, כל תלמידי תלמידיון, דעוסקין, בורדתם, קדישא דודי, ויעדרו אוזן, ובכל איתר ועזר.

יהא לאלוהו נולכו הנחם, עש דב ורחמם, וגולם מורשת ואירועו, ואימרו אמן.

יא שלמה רבה, אנשים היו החיים עשו במישהו, ונחמו, ומשה זוהר, ואוכלו, וסליחו לך פרעה.

וראו וחמאסו לו לנו, לך אמור ישראל, ואימרו אמן.

עשה שלום אמרו וברחו, ויעשה שלום עלינו,

אקור אמור ישראל, ואימרו אמן.

יישר כוח.