עצרת התעוררות לרפואת הרב ניסים פרץ זצ''ל

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אדוני היושב-ראש, חבריי ורבותיי,

עגל כביר לא נמאס בפנינת רבים ובמעמד זה שכולם מתפללים,

הסכמנו בשבוע שעבר,

המתפלל על תלמיד חכם

תלמיד כתב שכולם צריכים שיחלה עצמו עליו.

מה השורש של המילה חולה?

השורש של המילה חולה

במלשון מייחל,

וייחל,

ומייחל לרפואה. רגע, רגע,

הוא לא מסיר מעצמו את הדאגה מתי הוא יבריא, מתי הייסורים ילכו ממנו.

וכשתלמיד חכם שלך עליו צריך שיחלה עצמו,

בהחלט הכוונה היא שלא יסיר מליטו שום תפילה ושום בקשה שיבקש עליו, מבקש רחמים עליו.

הוריי ורבותיי,

השבוע האחרון הרב עבר תיקונים,

איזה יום אחד ממש. היה צריך לומר שישועה גדולה,

זה לא פשוט.

הייסורים הם גדולים מאוד, וברוך השם רואים שהתפילות עוזרות.

השבוע הזה יהיה בזכות התפילות, בזכות התיקונים.

הרב גם דואג לתפילות מאחורי הקלעים בעניינים גבוהים, כפי שהוא יודע, אברהם.

אבל צריכים לזעוק על השם יתברך,

הן בהשם בתפילות, בתפילות של החידה, הן גם בעזרת השם השבוע המקובל, הרב בניהו שמואל, יהיה כאן,

וגם ביום שלישי יהיה פה תיקון מיוחד.

ואנחנו מעוררים את הציבור שלא להסיח דעת בתפילה, וכן בעזרת השם כל מוצאי שבת יהיה כאן כינוס של תפילה וזעקה, והתעוררו,

תהלו חכמים ורבנים לעורר את הכך.

בוודאי ובוודאי שאין אל כביר לא ימאס כל תפילה וכל בקשה,

והרב גם בעצמו מבקש תתפללו, תתפתחו על קדמה צדיקים, תוסיפו לימוד לתורה.

היישומים הם גדולים מאוד,

אי אפשר לתאר איזה זעקות שבר לפעמים,

אבל אנחנו לא מבינים,

לא מבינים איזה מילים גבוהים שהרב מדבר בימים הללו.

ולכן צריך לזעוק אל השם ולבקש, ולכן עושים את כל התפילות לנו,

בשביל שבעזרת השם יהיה לו כוח,

צריך להתפלל שיהיה לו כוח לעמוד בטיפולים הללו.

כוח פיזי,

פיזי, ששם אפילו יכול להגיד שהוא יכול לעמוד בהם.

חוץ מהטיפולים שצריך שהוא יוכל לעמוד בטיפולים הללו, כמה רחמי שמים צריך.

לכן אנחנו מעוררים את הכלל, ובוודאי ובוודאי,

אל אל כביר לא ימאס תפילת רבים,

ודאי שרואים שאנשים יקשרים ומקבלים על רצון קבלות ונשים צדקניות,

שוודאי וודאי דמעותיהם מצוית, ודמעותיהם מצוית, וגם דמעות של קול אחד ותפילות,

ודאי וודאי שהקדוש ברוך הוא יחזיר את הרב בבריאות שלמה, יכבד את תשובתנו ונזכה, בעזרת השם, שהרב יחזור במהרה.

מגיעים עוד מעט שובבים, רואי ורבותיי,

אנחנו צריכים ורוצים את הרב בתיקונים השובבים,

גם בבני ברק התיקונים הראשונים שנעשו זה רק על ידי הרב. כמה יהודים שנתקלו על ידי התפילות, אנחנו רוצים שהרב בעצמו יחזור לתיקונים ולכוונות ולתפילות,

שכמה כמה יהודים,

מאות ואלפים, שאנשים נושרו בתפילות, והם נתקלו על ידי כל מיני תיקונים שהציבור לא יודע, אבל אנחנו בבני הבית יודעים דברים שבסדר,

ולכן צריכים לבקש שעמוד התפילה,

עמוד הצדקה ועמוד החסד ועמוד התורה במפרט איך שהוא בורא ופרדס התורה בכל מיני מקומות.

אנחנו רוצים שהרב יחזור בבריאות שלמה ונשכה בעזרת השם,

נשכה בביאת משה יחזיקנו ונתבשר בשורות טובות וניגרע הרב יבשר בשורות טובות, יבשר אותנו בשורות טובות ושבועות רחבות.

חבוד, כבוד הרב אמנון יצחק,

ידידי הרב.

חרב טוב ועזרת השם מעשה ומצליח, מה שם עלינו נאמר יבשר, אמן.

הפסוק אומר,

והסיר אדוני במלחק וחולים בכל מקרים מצרים ורעים אשר כתרת לא ישימם ואל תנם בכל שונאיך.

מה עשו דבר דור עשו דבר תנם בכל שונאיך.

כשמידת הדין שולטת בעולם היא לא שותקת ולא שוקטת עד שהיא תגיע לביצועי מה שהיא צריכה לקבל.

בכל זמן שלא מתמצה הדין היא לא קיבלה את כלפיה, עומדת ומדרגת ותובעת את התגשמות הדין באופן מעשי בעולם.

לכן הקב' ברוך הוא, במלחמם הגדולים,

על עם ישראל מחליף מבחינת חליפותי את מידת הדין עם ישראל ונותן אותה על אומות העולם.

וזה הוא משקיק ומגיע על מידת הדין ומלא את מי העדה.

כשעם ישראל נראה שבאים תמיד קשים על אומות העולם השונאים,

הוא צריך להודות לקב' ברוך הוא על העולם השונאים,

שכן אותם דינים הם צריכים לבוא על עם ישראל,

ועל כך צריך להודות לשם ולמלך על העמים החרובים,

שיסיר מהם את כל המחלה ואת כל החוליים והמדביא.

כמו שאתם רואים בשנתיים האחרונות,

היו אסונות איומים בעולם, שיטפונות, צונאמי, הוריקני,

בולעני,

הרים מעשנים,

הייתי 250 אלף מתים פה, רעידות אדמה, מה לא?

וכל זה רמת בישראל,

אך עמד כי תראי אותי, כי תביאי מוסר,

כל זה בא לעולם אותנו מסביב.

אז בהתחלה הקב' ברוך הוא מביא אולמות העולם מסביב, ואנחנו אמורים להבין ולהסביר.

וצריכים לחזור בתשובה, זאת אומרת,

חייבים לחזור בתשובה.

אם לא חוזרים בתשובה ולא מבינים שהקב' ברוך הוא עושה את המסר אלינו,

אז ה' מרחם זה מתקרב אלינו.

והנה אנחנו רואים שבתקופה האחרונה, בחודשיים האחרונים רק עשרות צדיקים הסתלקו מאתנו נחמן הליצה, עשרות הם מהטונים יותר ובקצב של שניים-שלושה לשבוע לפעמים.

זאת אומרת, מידת הדין פתוחה עלינו מאוד מאוד מאוד מאוד חוץ מהרצח המזעזע שאף אחד לא עלה ולא עולה,

שאפשר שדבר כזה יהיה עלינו מה שלא היה

בזמן סמאליה הדמי.

זאת אומרת, הדברים הם איומים וטושים ואנחנו כנראה לא קולטים.

אנחנו מתרגלים למצבים, יש לנו כוח הסתגלות,

ואנחנו מסתכלים גם למצבים כאלה שמסתכלים יהודים צדיקים שמגינים על דונדא דונדא,

אומרים אחד אחר השני,

והעם לא מתעורר מספיק.

אנחנו לא מדברים תיאומים האלה של חוקים,

אנחנו מדברים על אלה שקרובים.

מכל מקום, בואו נראה מה אפשר לעשות.

בשעיין אני אומר,

כי אני אדוני אלוהיך הקדוש ישראל ומשעיך נתתי חוף רחם מצרים כוש ושבע תחתיך מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך והיתן אדם תחתיך ולעומם תחת נפשך.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא נותן כופר תחתינו בגלל שהוא אוהב אותנו ונותן אדם תחתיך ולומרים תחת נפשך.

מצרים היו פדיון לעם ישראל שהמחורים שניהם מתו

ועתם בני בחורים ניצלת כאשר היינו חייבים כליה הקדוש ברוך הוא המיר זאת והחליף שמחורי מצרים מתו במקומנו.

כמו שכתוב בפסוק, ואהובה לשפוך חמתי עליהם ולכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא חשב לכלות את זעמו ואת חמתו בארץ מצרים ועם ישראל.

ובסוף פעם הבאתו, 80% מישראל נדרו ממצרים.

זה היה בשלושת ימי אפלה וזה כיוון שהדין היה בטוח על העולם והדין אינו מוותר והוא תובע את התגשמותו.

הוא לא בא על סיפוקו עד שייתנו לו את חילופיהם של ישראל כי הקליה מוכרחת לבוא.

אבל הקדוש ברוך הוא פדה את ישראל ושפך את חמתו על המצרים ועל עדו.

זה מה שאמר השם כי אני אדוני וראש הקדוש ישראל משהיך נתתי חופרך מצרים ושוסמת תחתיך.

הוא בא בהרגות שמעוני שאוויל עזה נכנס פעם מלחוץ מקומותיכם בבית הפסה

ובא רומאי בכוח והוציא אותו,

מעמיד אותו מליסו.

כשיצא רבי אלעזר בא נחש והגיש את הרומאים.

קרא היום רבי אלעזר את הפסוק ואתן אדם תחתיך.

מידת הדין הייתה מתוחה על רבי אלעזר,

אבל על ידי הביתור שהוא קם ויצא, הציל את עצמו,

אבל בכל זאת צריך שיבוא גם מישהו תחתיו כי מידת הדין הייתה מתוחה.

למה אתה צריך?

מעל ידי כך העבירו את הדין רבי אליעזר ונתנו אותו על הרבאים

כיוון שמידת הדין תובעת את שלה מכל מקום

ואינה מבטרת עד שהיא משיגה את שלה

זה יובל, מה שאנחנו אומרים,

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזר

לא מבחינת

מעבירים

זאת אומרת, מעבירים את הגזרות על שונאי ישראל.

אז יש פה פטט,

תשובה, צדקה ותפילה,

מעבירים את רוע הגזרה.

זאת אומרת, אם אנחנו רוצים שגזרות שהיו בסופו של דבר עלינו יעברו לאומות, אנחנו לא צריכים צבא.

אנחנו יכולים לעשות תשובה,

להתפלל, לעשות צדקה,

ואנחנו נעביר את כל הגזרות שצריכות להיות עלינו,

על אימות עולם.

אין פטט יותר טוב מזה,

אבל צריך לעשות תשובה.

לא שומעים תשובה, וחושבים שהם בעלי תשובה.

ולא מבינים גם צריך לעשות תשובה.

אז ממילא לא עושים.

אז אם לא עושים תשובה,

אז אנחנו לא מצליחים להעביר את הגזרות,

הן נשארות בבית, כמו שאומרים.

אם רוצים להעביר אז חייבים לעשות תשובה,

תשובה ממש,

ולקבל על עצמנו קבלות אמיתיות ולא להתפתק ולהעמיס עלינו עבודת השם.

ובמקום שיבואו עלינו ייסורים שנגזרו מאושר שנה,

אנחנו יכולים לגזור על עצמנו ייסורים,

אבל של חסד,

של טובות, של צדקות, של ריצות, של כלל ישראל,

וממילא אנחנו מורידים מהייסורים שהם צריכים לבוא עלינו לכפרת עבוד.

ולא רק שאנחנו מסוגלים לקבל את הייסורים האלה, כי בחרנו בהם מעצמנו,

אלא גם לקבל עליהם שכר.

וכך אומר החמץ חיים, זו העצה,

מי שנגזר עליו ייסורים מאושה שנה.

לקבל עליו קבלות,

להתייסר בעבודת השם,

אם זה מעמד התורה,

וביגיעה משקיעה, אם זה לקום מוקדם בבוקר,

כשעורים לפני הדצא חמב״ם.

אם זה לקבל עליו לעשות חסד וצדקה עם אנשים להתרוצץ ולתת ולעזוב,

כל זה נחשב ייסורים, והייסורים האלה

זה ייסורים שהוא בחר לא יכול לעבוד מהם,

תקבל שכר עליהם.

זה שאמר דוד המלך, אמר שלא תכתוב בחסד ירדפוני כל ידי היום.

הוא אומר, צריכים לבדוק אחרי ייסורים.

צריכים לבדוק אחרי ייסורים, כל אחד יש לו עומדת ייסורים, צריך לקבל.

אבל הוא ביקש מהקב' ברוך הוא זה איוש של טוב וחסד,

שאני אעשה טובות ועסדים עם בני אדם,

ואני אהפוך את הרטיפה הזאת לטוב וחסד,

ואז נשמתי בבית השם לאורך ימים. זאת אומרת, עוד אני אקבל על זה שכר של שם החיים,

ועולם מהר.

אז תשובה,

בתפילה וצדקה מעבירים דרוע גזרה.

אמר רבי נכונייה ויקנה,

כל המקבל עליו עוד תורה,

מעבירים ממנו עוד מלכות ועוד דרך ארץ. שוב פעם, הלשון של חכמים מדויקת,

מעבירים ממנו.

היה צריך להיות עליו עוד מלכות ועוד דרך ארץ,

וזה שהוא קיבל על עצמו עוד תורה,

מעבירים ממנו את העוד מלכות ועוד דרך ארץ.

אבל אם בן אדם לא מקבל עליו,

אלא מעביר ממנו עוד תורה, מביאין עליו עוד מלכות ועוד אין עליהן.

ביציאל מצרים אמרו ישראל, כשם שאנחנו עונים בצד אחד,

כמה מצרים עונים בצד שני.

אמר הקב' ברוך הוא לשר של הים,

לא נותן להם בשם.

אמר לו ריבונו של עולם,

כלום איש עמד שנותן לו ריבונו מתנה מה חוזר ונותן ממנו?

נתת לי את המצרים,

אז אתה רוצה שאני אפלוט אותם? בשבילי.

אני היה, אבל צריך ללוא אותם.

ועכשיו אתה רוצה שאני אפלוט אותם להם בשם,

ושר הים בשם יקבל אותם.

השר היה, מתרעב, קיבלתי,

תשאיר אצלי, והיא לא קח מתנה שנתן.

אמר לו, הקב' ברוך הוא ייתן לך אחד ומחצה עליהם.

מיד ברד אותם להם בשם.

מה זה אחד ומחצה?

בפרעה כתוב שש מאות רחם בחור,

אלה שדרום ימצו.

בסיסרא גם כתוב שש מאות רחם ברזל.

זאת אומרת, הקב' ברוך הוא נתן את חלקו מה שהוציא ופלט על היבשה נתן פעם וחצי כשהבטיח אצל סיסרא כי מידת הדין טובעת את שלה ומבקשת להחליף את הנידונים מאחרים.

בגזירה של עשרת הרוגי המלכות תיהר רבי ישמעת את עצמו והזכיר את השם בסילודים מעלה למרום.

בשניים מהם הוציאו תחילה שהם גדולי ישראל.

שרפי מעלה צעקו מרה, זו דורה וזו סתרה,

עמדה בת קול משמיים אם אשמע קול אחר אעבוך את החולם לתוהו ובוהו.

גזירה אם מלפני קבלוה משעשעי דת יומיים.

זאת אומרת, אין ברירה, עשרת הרוגי המלכות צריכים לקבל את הדין.

מן השמיים השתיקו את הקולות המרים בנימוקים של סודות הבריאה והבקפה גילתה את סוד השם שיש למחוש את האזרחים.

או שהעולם כולו ייחרב,

או שתהיה כסירות נפש של עשרת הרוגי מלכות שתחליף את גזירת ההשמדה והכיליות והחורבן של העולם.

כי מידת הדין טובעת לכל החומרה ואילן וטרק,

כי אם רק על ידי החליפין שיינתנו הצדיקים הללו במקום העולם שנגזר עליו קנייה.

ורק על ידי זה ישתתק הדין.

אז רואים שאין דבר כזה שמידת הדין תוותר רק אם אפשר להעביר את הגזירה.

מי ייקח את העין ויעלה ומעולה תחת בנו.

למה צריך להקריב את העין ולהתאמץ בהקלבתו?

הרי הם עמדו כבר במנחת,

יכולים ללכת הביתה אברהם ויצחק,

אבל מידת הדין לא מוותרת. אמרו בעליה ומעולה היא רוצה מישהו תמורה.

אז צריך לבוא האם להיות התמורה שמידת הדין תשתוק. בלי תמורה היא לא שותקת.

הרמב״ר אומר בפרשת אחרימות,

בשם פרקי רבי אליעזר,

רבי חנין חתן בית הנשיא היה,

לא היום לא בנין,

ביקש לחמים וקיבל,

ביום שביקש לימול את בנו מת.

ותר עליו הספדן שמחה לתוגה נאבקה ששון בירדו הודבקו ועת שמחתו נענח ועת חנינתו אבד חנינו ועת חנינתו של הילד אבד חנינו אב ותראו לו חנן על שמו.

מובא במועד קטן כה״ם ושם המפרשים אומרים

שרב חנין לא היה לו בנין.

מי שאין לו בנין חשוב גם מת,

אבל לפי שהוא הרבה בתפילה שאין לו בנין נשמעה תפילתו,

היא לא חסרה ריקה.

אבל בגלל זה את הדתית נוצאה את שלה.

הייתה עליו גזירת מיתה,

המירו לו אותה בעוני,

המירו לו אותה בחוסר ילדים,

המירו אותה בצרעת,

המירו אותה במשהו.

אבל אם בן אדם מבקש שזה יעמור,

הגזירה שלא יהיו לו בנים, הוא רוצה בנים.

חסוך בנים חשוב כבן,

ביקש בנים, קיבל בן, אבל חזרה גזירה עליו.

למה?

משום שמיתה תלויד לא שותקת, היא רוצה תמורה,

היא לא מוותרת.

אז לכן השמחה שלו, שבא לו בן, הפכה לתוגה שלו,

והתפילה שלו נתקבלה.

אבל את התוצאה אנחנו לא יכולים לדעת.

כי אין מי שחקור סודות הבריאה וטוב טעמו והנהגתו של הפורקט ברח עם יצירי כפר.

לפעמים שמחה תוגה, לפעמים תוגה שמחה.

פעמים לבחור את גזירת הפורקט ברח באהבה,

כמו שכתוב, ובחרו באשר חפצתי.

אנחנו, מותר עלינו להשתדל ולהתפלג ולהתחנא ולבקש,

אבל אנחנו צריכים להיות גם חכמים להעביר את הגזירה.

צריך להעביר את הגזירה.

ותשובה, ותחילה וצדקה מעבירים.

אם חלילה אנחנו לא מצליחים, סימן שלא עשינו מספיק ולא עשינו תשובה כראוי.

אבל וכוחנו להעביר את הגזירה.

כתוב שכל הדור של נוח...

אמרו, ברגע שייכנס לתיבה, אז אנחנו נמנע ממנו.

מה אמר הקדוש ברוך הוא? בעצם היום בא נוח.

אני אראה להם, תמנעו ממני, אני רוצה להראות.

אני בחצי היום אני יוציא את זה, אני אכניס אותו לתיבה ונראה לי שיש לנו נמנוע.

המצרים אמרו, ישראל לא ייצאו מפה, ברגע שירצו לצאת,

אנחנו נמנע להרוג אותם.

ובעצם היום יצאו צבאותיכם בארץ מצרים. אמר הקדוש ברוך הוא, בבקשה, אני אמצא אותם באמצע היום, ונראה אם תוכלו לעצור אותם.

וידבר השם אל משה בעצם היום.

אמרו, עם ישראל, אם השם ירצה לקחת את משה רבנו, לא ניתן לו.

אמר, אני אקח אותו בעצם היום ונראה אם תוכלו.

שאלת השאלה,

איך אפשר לעצור את הקדוש ברוך הוא ולטול מן השמיים?

מנה לעצור את נוער, להיכנס לטבע, נראה לנו הגיוני.

מיליון אנשים באים ותופסים אותו,

הוא לא יכול להיכנס לסיעה.

מצרים יכולים לבוא מיליונים ולמנוע עם ישראל,

אבל איך עוצרים נשמה של המצרים?

עד שהקדוש ברוך הוא עובר בעצם היום ונפגע, עוד מעט אתה מתעצבן.

אז מה נשמע שכביכול היה מקום שישראל הולכת למנוע את הסתלקותו של משה רבנו?

איך אפשר לעשות את זה מרכזים?

כשאוהבים מאוד את הרב,

כשיודעים כמה הרב חסר, כמה צמיגים אותו וכוח התפילה המתחית מעומק הלב,

יכולים לעצור גם בשיטה של מי שנגזר.

ועם ישראל אמרו שלא,

רק השם אמר, אין, זה כבר היום הארץ, זה 120. אין יותר מ-120.

מה שנמצא בו זה 120. לכן הייתי שרואים את זה היה קודם.

אם זו הייתה הסתלקות מוגדמת, היו יכולים לעצור.

אז אם כן, אפשר היה למנוע את קטירתו של משה רבנו אם זה היה קודם ההסתלקות שאי אפשר, אם השם גזר 120 ל-120.

אבל אם זה היה קודם, היו יכולים.

זאת אומרת,

יש נוח וציבור להתפלל ולמנוע גם דירה של אדם, אם זה דרם.

אם זה לא דרם, אנחנו לא יודעים.

אם זה בידה רב אמיתית, אנחנו לא יודעים.

אבל חובתנו להשתדל עד כמה שאפשר.

דוד המלך, אמר השלום, אומר לרמותך השם כדיליטני ולא שימחת רביילי.

הוא אומר, אמץ חיים, תשמעו, הוא דבר מדהים.

יש לפעמים שנגזר על אדם גזירה שימות עבור חטא אחד של חטא,

חטא אחד.

והקדוש ברוך הוא עושה חסד ומחליף את העונה שלו,

שיהיה עני,

כי עני חשוב כמת.

אז אומר הפסוק מודה לי לקדוש ברוך הוא, כי דיליטה היא שעשית אותי עני והצלת אותי ממוות,

ולא שימחת אויבי די, זה מלא אבא מוות וחילותיו שלא יצמחו.

זאת אומרת, אפשר להאמיר גזירת מוות בעון או בייסורים.

אדם יכול להאמיר.

אם כן, יש לאדם להכיר את חסדי הבורא,

שיכול לגדור את עצמו מעונשים קשים ומובילים אפילו ממוות,

על ידי חליפין שהוא מקבל על עצמו גזירה גבורה או בעליות או בייסורים או בתוכחת חבריו ואיבודיו שהוא מוכן לקבל תוכחת.

שיהיה מילד הנעלמים ואינם משימים ויהיה לו כפרה חמורה על הגזירות הרעות.

הרמ״ך רבי משה קורדוברו במתומת גבורה אומר שהוא מצא תרופה לביטול גזירה רעה של מוות.

אם אדם מסתגף בביזיון שבני אדם מבזים ומחרפים אותו וישמח בחלבונות שיבואו עליו,

יתבדלו הגזירות הרעות,

ובמקום שימות חס ושלום כמו הוא או בניו,

אדרבה יחפוץ בהם ויכבד בתפילה לבטל את כל הגזירות הרעות, להבדיק את הדינים,

להורידה לבטח ולהחליפה מלחיצים מהאבנים או

לאמירה על שונאי ישראל.

יש דברים שאני לא יכול להגיד

כיוון שזה מצולם,

אבל אני אתן עצה למשפחה מה לעשות בנוסף למה שנגיד כאן.

יש עוד עצה שלא ראוי להגיד אותה בערבית.

מסור הקדוש בפרשת בדק מסופר.

נושא המשפחה יכולה לשמוע עוד לפני חלילה

שיקרה מה שאף אחד לא מייחד.

בן קטן היה לו לרבי יוסף דפקיעין,

ולא הניח לשום אדם שהתקרב למיטת אבים להספידו,

אלא הוא בעצמו היה סומך על המיטה ובוכה,

ופה בפן מתדבק בו.

פתח הבן הקטן מעבר,

בורא עולם,

כתוב בתורה כי יקרא כאן ציפור לפניך,

כשלח תשלח את האם ואת הפנים תיקח לך.

היה דועה הבן הקטן וסופד.

אדון העולם,

ואהיה בדברי התורה האלה שאתה כתבת בתורתך.

שני ילדים היינו מאבא ומאמא.

אני ואחותי הקטנה ממני.

היה לך לקחת אותם מן העולם ולקיים בדברי תורתך.

ואם תאמר אדון העולם, תשלח תשלח את האם כתיב ולא אב,

הלוא כאן לקחת לנו את האבא ואת האמא.

אמא מתה ונלקחה מאיתנו,

ואותה אבא שהיה מגונן עלינו נלקח מעל הילדים.

היכן דיני תורתך.

ככה ילד גועה ענבים.

בחור בן עזר מחבריו,

ונתערב כל בחייתם עם גאיותם של הילד הקטן.

עד שהיו יושבים ושמעו התנאים הקדושים בקול שאומרת,

זכאי אתה רבי יוסף,

שמילותיו של גדי זה ודמעותיו ערוע כיסא גבוה לפני המלך הקדוש,

ודאנו את הדין מחדש,

והקדוש ברוך הוא.

הזמין שלוש עשרה בני אדם למלאך המוות תחתיך והוסיפו לך עשרים ושתיים שנה עד שתלמד תורה לבנך השלם והחביב הזה לפני הקדוש ברוך הוא.

הוא כבר מת,

והבן יעקב.

אם כן, גזירה של גזירה רביעי עושה דפקיעין.

לא יכלה להתבטא אלא על ידי חליפין ומידת הדין לא הסתפקה בסתם.

כיוון שרבי יוסף משקלו היה רב,

לא התרצתה אלא שיחליפו אותו ב-13 בני אדם במקום.

מידת הדין לא שותקת,

היא רוצה תמורה,

ואנחנו צריכים להעביר את הגזירה על מישהו.

אנחנו נעשה את זה אחר בעזרת השם מתפרה.

מי שזוכה על ידי תשובה ומעשים טובים להסיר מעליו את כל חטאיו ועוונותיו,

מחליפים ומעבירים בינו את דינו לשונאי ישראל.

ואם עם ישראל עושים תשובה,

כל סחימה והתרעילה שהייתה אמורה לבוא עליהם תבוא על ראש שונאיהם. אמן. אמן.

ביום שישי אתמול ניתן שאלה יבחרות שלפני כמה שבועות,

שבועיים.

בא אליי ואמר שאחד מבני הישיבה קיבל סכין בתוך העין.

והיה בבית חולים, ואמרו 90% הוא מתעוון לגמרי.

אמר לי, מה לעשות?

אמרתי לו שכל בני הישיבה יקבלו על עצמם שעתיים ללמוד תורה בתענית דיבור כל יום במשך שלושה חודשים רצו. אבל כולם.

אמר לו, הולך לגמרי לישיבה.

אתמול בא אליי ומספר לי.

הילד רואה.

סכין בתוך העין.

אני מבקש מהקהל, לא דיבורים,

לא סיפורים, קבלות.

כל אחד מאיתנו מקבל על עצמו ללמוד שעתיים בתענית דיבור כל יום,

שלושה חודשים רצוף כולל שבת וחגים ותראו איזה ניסים ומופתים יהיו פה.

אבל שעתיים רצופות תורה בתענית דיבור במשך שלושה...

חודשים רצו, מי שחס על חייו

מי שחס על חייו של הצדיק

מורנו ורבנו הרב נסים פרץ, שמיטה,

שיחיה ימים טובים ארוכים מי שבאמת חס על חייו ורוצה אותו איתנו לאורך ימים שנים הוא עוד צעיר מאוד הוא עוד לא התחיל כלום לעשות חושבים שהוא עשה הרבה דברים

הוא עוד לא עשה כלום ממה שהוא יכול לעשות,

כלום עוד, כלום.

הוא צריך להשלים את מה שהוא צריך להשלים ואנחנו חייבים לתת לו את הכוח והגיבוי ולהראות לקדוש ברוך הוא שאנחנו באמת רוצים אותו איתנו,

פירושו,

שעתיים בתענית דיבור, אפילו זה על חשבון עבודה, חשבון שינה, על כל חשבון שלא יבוא.

אם אנחנו בשעתיים ביום יכולים להציל נפש מישראל,

עוד רב חשוב כזה שמחזיק חלק מן העולם,

אי אפשר לוותר, אי אפשר לוותר, הימין.

אז אני מבקש מהציבור כאן להרים את היד ולהגיד אני מקבל על עצמי שעתיים בתענית דיבור, בבקשה.

להרים למעלה גבוה, אני רוצה לראות גבוה, גבוה? רגע, גבוה, שנייה, תראו מה אני עושה איתה אפילו הרב החכם הצדיק,

השם ברוך החכם, לוקח שעתיים. גבוה, עכשיו זה גבוה, גבוה, יפה, עכשיו תשמעו מי שפירא.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אמרהם יצעק ויעקב,

משה ואהרון, דוד ושלמה,

וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך את השם הטוב,

הרב ניסים בן סוליקה.

שהשם יגזום עליו חיים! אמן.

בית המחלה יעתיק מבינו ויתקע אותה בליבו של אסד, נשיא סוריה! הוא יילג את הכפרה עליו ונילג את הסוריה! אמן. ואם יישאר עוד משהו, נעביר גם לאחמדינג'אר!

גם לאנטוואן!

גם לטאטאווי!

ולכל הטיפשים שמסמימנו ילכו לאלף עזאזל,

הוא יצא לעיים דומין ולשלום!

זהו, עתרנו עכשיו.

שעתיים בתענית דיבור בעזרת השם יתברך ונראה כשועות ונחמות בעזרת השם. אמן.

ונראה כשעות ונחמות בעזרת השם. אמן. הם לא הולכו לשמיים. כל שששב בין עצמו.

אני רק רוצה להגיד לכם,

אני מבקש חקרים שברכים בקטנה היום.

היום אני מבקש מתנה.

אני מבקש מתנת החיים של הרב ניסים בן סוליקה. אמן. כי היום יש לי יום מלא.

אמן.

מגיע לי מתנה.

מגיע לי מתנה שלהם. ואלה שזכו לקבל על עצמם ללמוד שלא יותן להם קום רע. אמן. הם וצאצאיהם וצאצאי צאצאיהם.

ולא יחלו חס ושלום ושום מחנה. אמן. בריאים. אמן. ממוימים. אמן. תסיכו לגדול בתורה ובירת שמים. אמן. אמן. אין להם לבין. אמן. אמן.

ושברך שלצדיק חכם אברהם חי,

ידבר יומם דברי התעוררות וגם יברך את הרב.

גם מאוד. השטיח נשאר שורש קיבלו הרב ירושלים אבו סעדי שבו יום משחקים שבוע ימין הלך וכלו על סוף השער האחרון והוא מבורך וכלו על יום.

אבל אנחנו נגיד

שריך לאדם להאמין עד לפתיחה של שער האחרון יש הרבה ישועה.

אדם הולך למחירים,

זוחז ארכות ושמע את הכול.

מי מפס אותו?

כתוב אסור להיות על ראש החולה, שכינה על ראשו.

זה דבר צריך שיעור משקל?

אם העיניים יבקש החולה,

אז לזה יגיד איפה השחורה של זה? איפה קונית של זה?

דרך הנאשון.

אשים ארבעה שעות, לא יכולתי לישון.

מי מפס את שושותו אשר מינה ארבע שעות וגיד, אני בצער, אדם ישראל.

אני כל יום בוכה, אני בן שלך.

הוא שומח את הכול.

אם בן אדם יהיה לו פעם,

אם אחד יכנחם לפה זה נחמה וכלכלים,

אחד מכמה דברים אחרת הלמדו הוא שחר בעלוונותיהם.

הרב אמר שאתה הולך בבוח תורה,

אני אספר על עצמי מה שכוחה של תורה.

אני עבדתי בשלבים משוכנים, חיכה ככה, איך לא, הולך לבית,

לא מסתכל,

לילה לומד, לא נשאר עוד בחור בבוקר, הכול נפרד.

אני מכיר לידידי אור עיניים,

האדורי קנין היה במשוכה של קשת כשהבנתי הכול סעתה.

אז עכשיו אנחנו לא יוכלים לקחת מה שהרב נקבע עצים לצורה לגמור.

רק אני אספר שאנחנו,

אדם המשיח,

כתוב בצורה שבה הוא מספיק, הוא מספיק על כל איתו.

בצורה חשובה,

משה רבנו לא אמר שום דבר של רחובת ישראל אמר לו ודיבר לשאלה,

הוא לא עושה מחכה, לא עושה.

אין לי בנט אצלנו, אין לי סליחה.

אמר איכשהו.

גם המלך עמד באנדו צדיך ימחק על כבוד הצור אף פרי לך ואינם.

אז עשו את ראשינו עד שאנחנו יוחדים לחזור רעבים להפנש אותנו.

אז תמיד נראה בזה שהוא הצדיך שובל עוד גלוף,

שאנחנו צריכים לדעת להאריך את הפער של החולה,

נתפלל עליו הרבה,

הוא גם כן עד שבגלל שבאדם אין פרפים, זה עוד רושם הרבה.

הרב שדענו ובשאר הוא עוד כזאת לכל העולם,

מצביע את זה קשות, מצביע כמה שאפשר לעזור,

נתפלל בשביל לחזק ושבירה חמץ.

שברך הבדל אלו שאחרי החוק,

הוא יפסל, הוא ישמור וינסוף את שנתך אשר למה.

רמחי רבי שונתך אשר לגמרי שאינפלו בתל אדם ימשיך את שנתך אשר למה.

התשובה שהוא השחיע פה היא לאשר רבים רב קודש שמיים וטוב ראשו בשלות רבות אמן. אמן.

רגע, תודה רבה.