דרשת הרב אמנון יצחק בשבע ברכות של נכד הרב יעקב אדלשטיין
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברוך הבא,
מקבלים בברכה את הרב עמי יצחק,
יש לו הרבה קשר כאן עם רמת השרון,
יש הרבה ברמת השרון.
מזל טוב לנו מהתלמידים שלנו,
מבין, מהתלמידים שלנו,
תלמידים שלמדו בישיבת מאה תורה,
מזל טוב שהיום הבן שלו מתערס,
ועם כל זה,
מהיום,
היה ערב היה בוקר,
מקבלים אותו בברכה, כאן המועצה המקומית,
כאן העירייה של רמת השרון לא תסגור את האולם,
אם הביאים את הרב עמי יצחק.
במקום אחר הם ניסו לסגור את האולם כשהרב עמי יצחק הגיע, אבל פה לא סוגרים.
בעזרת השם נחזר ונצמיח, והשם עלינו ונחמד יעקב.
ברשות כבוד הרב הגאון,
הרב יובלשטיין, שליטה.
ברשות בעלי הסליחה, הורים יקרים, משפחה יקרה,
חתן וכלה,
קהל קדוש.
שלמה המלך עליו השלום אומר,
טוב שם משמן טוב יום המוות מיום יבנו.
טוב שם משמן טוב,
אומר המדרש,
שמן טוב ריחו נודף מקיתו נטרקלין.
שם טוב מסוף העולם ועד סופו.
כמו שכתוב, ויצא שם דוד בכל הארצות.
שמן טוב שמים על מת מביא איש.
שם טוב שמים על מת
אינו מביא איש,
כגון אליהו הנביא שגהר על המים של חנניה, מישאל ועזריה שנכנסו לכבשן האש ויצאו חיים,
ושמן המשחה
של נדב ואביהו שנכנסו למשכן
ולא יצאו חיים.
מה אומר בעצם המדרש?
המדרש אומר שאין להשוות בין שמן לשם.
זה גשמי חומרי וזה רוחני.
לכן נוקט המדרש של דבר בשמן המשחה, שאף הוא עניינו רוחני.
אבל אומר המדרש
שיש חילוק והפרש
בין השמן לבין השם.
למרות שהשמן הוא רוחני, מעלתו של השם גדולה יותר.
וחכמי המוסר מסבירים שבעצם מדובר פה
בשני צדיקים מעלה אותם מעלה.
אחד הוא שמן טוב, הכוונה שיש לו יחוס,
כמו שמן המשחה,
שהאדם הוא כהן, נולד למשפחה של כהנים, והוא כהן,
ויש לו יחוס.
יש אחד שקונה שם,
שם העצם שלו, שם המהות שלו, הוא קנה אותו בעצמו.
לא מצד משפחתו.
והמדרש מכריע,
כמו שאומר הפסוק, שטוב שם משמן טוב, הוא נותן שלוש דוגמאות.
מתי בחנו מי שמעלתו זה מעלה שבאה ביחוס,
ומי שמעלתו נקנתה על ידי עצמו?
בשעת הניסיון.
לכן אומר המדרש,
שמן טוב זה מקיתון התרקנית.
זה שם טוב מסוף העולם ועד סופו.
די.
שני צדיקים,
אותה מעלה.
אם יבוא להם הניסיון,
בעל השמן טוב רק בסביבתו יוכל לעמוד בניסיונות.
זאת אומרת, כיוון שלא מעלתו מעלת העצם,
ולא הוא קנה אותה בעצמו, אלא הוא רכש אותה.
באופן מולד,
מאלה שקדמו לו,
אז לכן כוחו מקיתון לטרקלין רק בסביבה שלו.
אבל אם הוא יצא לעולם הרחב,
היחוס שלו לא יועיל לו.
הוא יצטרך להתמודד עם הכל מצד מהותו, מצד עצמיותו.
ומאחר שהוא לא רכש את זה בעצמו,
אז יהיה לו קשה מאוד.
לכן יש העדפה דווקא למי שקנה את שמו בעצמו, שם העצב.
והוא יכול להסתובב בכל העולם כולו ולא ירד ממדרגתו.
דוגמה שנייה שמביא המדרש
זה שאם שמים שמן טוב, דהיינו אדם מיוחס על מת, דהיינו רשע,
שרשעים קרואים מתים,
אז הוא מבאיש.
הוא לא יוכל לעמוד בשאלות, בקושיות,
של מי שהם מבחינת מתים.
כמעט שהוא מיוחס, הוא נמצא תמיד בסביבה סטרילית,
בטהרה, בקדושה.
הוא לא שומע דברים כאלה.
ממילא הוא לא יוכל להתמודד בהם, הוא עלול להביא איש.
מה שאין כך, מי שקנה שם העצם,
שם המהות, אם ישים אותו עם מתים,
אז לא רק שהוא לא יביא איש, אלא הוא יחיה את המתים, יחזיר אותם בתשובה.
זאת אומרת,
הוא יוכל להתמודד בכל מצב.
וחנניה, מישאל ועזריה, שקנו את שמם בעצמם, שם המהות,
על ידי זה שמסרוד נפשם שלא לאכול ולהתגאל בפטבג המלך,
וגם לא להשתחוות לצלם, אפילו שהיה לנוי,
אכן זכו שבעצם
הם נזרקו לכבשן האש ונעשה להם נס ומופת, כי אנשי מופת הם בה,
הם יצאו חיים, בעוד שהייחוס הגדול של נדב ואביהו, שהיו במעלה במשהו יותר גדולים ממשה ואהרון,
לא עמדה להם בשעה שנכנסו למשכן ולא הצליחו לצאת משם חיים.
על זה אומר המדרש טוב שם משמן טוב.
משה רבנו כבר קדם לשלמה המלך ואמר זאת
ראו קרא השם בשם בצלאל בין אורי בן חור למטה יהודה.
אז הקדים משה רבנו ואמר לעם ישראל ראו קרא השם בשם בצלאל
ששמו קודם לייחוסו ואחר כך בין אורי בן חור למטה יהודה.
מה שאנחנו אומרים לחתן
זה שצריך לבנות
את השם בעצמו שם המהות ולא להסתמך על הייחוס אף על פי שיש
כי מה שיעמוד לאדם בחיים זה מה שהוא בנה במו ידיו
ומה שהוא רכש בעצמו ומה שהוא השיג את מדרגתו לאחר עמל רב.
זה יעמוד לו לאורך כל החיים.
אבל אם מסתמכים רק על בית אבא או על מקום שלמדו
או ממי שלמדו זה לא יסכים.
חייבים שיהיה שם עצם שם של מהות
כמו שכתוב טוב שם משמן טוב.
ועוד עצר כתבה
הוקירו נשייכו היכד תתעטרו
תכבדו את הנשים על מנת שתתעשרו
חכמים אומרים שאם רוצים עשירות צריך לכבד את הנשים
איך זה עומד
וגם אמרו שאם דמעתה מצויה או נעתה קרובה אז מפסידים גם
באים מידעניות
אלא הקדוש ברוך הוא
קילל את הדם וקילל את חווה לאחר שחטאו
חווה נתקללה ואל אישך תשוקתך וימשול בך
ואל אישך תשוקתך וימשול בך פירושו של דבר
שהאישה צריכה להיות כנועה בפני הבעל וצריכה לכבד אותו ביותר מדי, כלשון הרמב״ם
והבעל לא יוכל להתעשר כל כך מהר, הוא נתקלל
בזיעת אפיך תאכל לחם. אתה תצטרך להזיע הרבה בשביל לאכול לחם. אז כל שכן בשביל להתעשר, תצטרך לעמוד קשה.
אז איך אומרים חכמים, תכבדו את הנשים ותתעשרו?
פשוט.
אם הבעל מוותר על הקללה של האישה,
ובמקום להמתין שיתכבד אותו, כמו שהפסוק מבקש, ולהישך את תשוקתך וימשול בך,
והוא יכבד אותה,
אז אם אתה מוותר על הקללה שלה, הקדוש ברוך הוא יוותר על הקללה שלך,
וממילא לא תצטרך בזיעת אפיך לאכול לחם ותתעשר.
אני מאחל לזוג
שאכן יסכולו לקיים את שני הדברים,
ויתעשרו רוחנית וגשמית.
אמן.
אמן.
אמן.