הספד הרב יצהרי שליט"א רב שכונת שבזי בת"א בהלוית הרב זכריה יצחק ע"ה ב' בחשון התשע"ג

- - - לא מוגה! - - - 

שבאו לכבודו

מי הוא האיש הזה?

כולם מכירים אותו,

אבל זה אחד מהמפילים,

אולי האחרונים, של משפחת יצחק.

משפחה שחנן אותה הבורא,

והרבה תכונות,

תכונות יפות,

תכונות של סבר פנים יפות,

תכונות של החל,

תכונות של אהבה,

אהבת המקום ואהבת הבריות.

בכל מקום שהם נמצאים,

אישרו אווירה

של יראה וכבוד,

של הוד והדר,

לאלה שאומדים ולאלה שאינם אומדים.

והתלבטתי מה לומר על האיש האחרון במשפחה,

האחרון מהנפילים הראשונים,

דור שבא לארץ ישראל מתוך אהבת ישראל,

מתוך שאיפה להגיע למקום של קדושה.

זה נהרחיב.

ומצאתי לנכון לציין ולצטט את המדרש.

מדרש אחד אומר שעשרה דברים נקראים יקרים.

אני אצטט קודם את המדרש,

ואני אעמוד על כל נקודה שהיא מתאימה לאיש שנמצא לפנינו.

תורה נקראת יקרה,

שנאמר יקרה היא מפנינים.

תבונה נקראת יקרה,

שנאמר יקר רוח איש תבונה.

נבואה נקראת יקרה,

שנאמר ודבר השם היה יקר בימים ההם.

דעת נקראת יקרה,

שנאמר וכלי יקר שפתי דעת.

חסד, נקרא יקר,

שנאמר מיקר חסדך אלוהים ובני אדם.

מיתתם של החסידים,

שנאמר יקר בעיני השם המוטה לחסידיו.

ריח, נקרא יקר,

שנאמר ולי מיקרו רעיך.

שכלות נקראת יקרה, שנאמר יקר מחוכמה ומכבוד שכלות מעט.

ישראל נקראים יקרים,

שנאמר הבן יקיר לי אפרים עם ילד שעשועי.

ראו נא, המדרש הזה איכשהו בנוי.

החלק הראשון הוא חלק יותר רוחני, או יותר שמימי,

תורה.

תורה זה המקור של לאורה,

של לאור.

תורה זה המקור של גירוש החושך.

כשבן אדם לומד תורה,

נהירים לו גם הדרכים וגם הבחירה האמיתית.

אדם ללא תורה הוא שרוי בחושך,

ופשעים בחושך ידמו.

תורה זה גם הוראה.

כל המקור של חינוך,

שלבסיס של חינוך של העם, או של יחיד,

או של הפרט,

או של הכלל,

הכל מאותו מקור של המילה אור.

ויהודי זה,

באותם התנאים הקשים,

למד תורה.

הוא היה בין אלה

שציפינו ביום שקוראים חתני תורה,

בראשית אנחנו עושים

והחתן תורה, זה הולך על שני הספרים,

ספר דברים וספר בראשית.

ציפינו כשהוא בא אלינו להתפלל.

קודם הם התפללו אצלנו בבית כנסת, זה היה משהו מיוחד.

אבל לאחר שעבר ירושלים,

הרבה הרבה שנים בא אלינו לבית הכנסת.

שמענו אותו בשעת הקריאה.

זו הייתה קריאה מיוחדת במינה,

עם קול דק, עם קול רגש,

שהוא פרק על נימי ליבו של כל אחד ואחד מאותם היושבים בבית הכנסת.

כשהוא התפלל מוסף

שלראש השנה

הוא הגיע מי לחיים ומי למוות.

מי לא בכה?

מי לא הזית דמעות?

מי לא התרגש?

רק אדם שליבו מאבן לא היה יכול להתרגש.

כולם התרגשו.

הוא העמיס ליבות כל בני אדם ששמעו אותו.

זו תורה.

תורה זה ההנצחה של התורה.

הביצוע, המעשה.

כל התורה כולה זה מעשים.

עשה או לא תעשה.

זה איש הביצוע.

תבונה.

הוא היה איש נבון.

מבין דבר מתוך דבר.

הוא יכל להתברק באותם החיים הראשונים שבאו לארץ.

והוא עבד במקום מכובד.

ונתנו בו את האמון המוחלט

שכל הכספים נמצאים בידו.

כי הוא איש אמין.

איש בעל תבונה.

מבין דבר מתוך דבר.

והוא התברק בעולם שהוא היה רחוק מתורה וגם בעולם של תורה.

והוא יצא נקי וזק.

זה גדולה של האדם כשאומרים עליו מבין דבר מתוך דבר.

דעת, רבותיי, במובן הקבליסטי,

הדעת זה החיבור.

כמו בידע אדם את אשתו.

בידע אדם את חווה אשתו.

דעה זה התחברות.

כשהוא דיבר עם מישהו, הוא התחבר אליו.

שמעתי כמה מילים מהבן.

הוא דיבר עם איש שלא הכיר אותו.

אבל במתק שפתיו יכל להתחבר לאותו אדם.

זה איש בעל דעת.

זה איש בעל התחברות.

זו דעת אמיתית.

זו דעת קודש.

זו דעת תורה.

זו המשמעות במובן הכללי.

דעת.

חסד.

לא רק.

בעצם כל משפחת יצחק

היא משפחה שהתכונה הזאת

היא בדמה ובנפשה.

אין מצב כזה, גדול או קטן, חכם או אדיוט.

כל אחד מבני המשפחה, בין איש, בין אישה,

החסד זה היה לנגד עיניהם.

חסד.

אין אפשרות לחיות בחסד.

זה אחד מהדברים העיקריים.

וזו גם הייתה התכונה שלו וקורא גם משפחה.

חסד.

מייקר חסדך אלוהים ובני אדם.

הוא מתקשר גם עם בני אדם וגם עם הבורא.

מיתתם של החסידים.

הרי מתי אנחנו מכירים את החסיד?

בוודאי רק אחרי שמספידים אותו.

להספד יש ערך

כדי לחנך את האחרים.

וברגע שהאדם חסיד מת,

היקר שלו הוא הרבה יותר גדול, כי עכשיו מכירים אותו באמת.

עד עכשיו מכירים אותו בשמועה.

עד עכשיו מבינים שזה האמת.

זה לא צירוף של מילים.

זה דברים שהם חודרים מלב המדבר אל רב השומע.

זו מיתתם של החסידים.

ריאה.

ריאה זה לא כל כך פשוט לקבל חבר.

עשה לך רב

וקנה לך חבר.

חבר צריך לקנות אותו.

במי לקנות אותו?

במילים היפות של האדם אי אפשר לקנות חבר.

יש הרבה זיכאלים.

ריאה זה אותו אדם שמנטרל את הרע לחלוטין והופך את הרע לריאה.

וברגע שהוא מנטרל והוא הופך להיות רק ריאה,

אז לא רואה שום רע באדם השני.

כי ברגע שהאדם רואה את הרע בשני,

עדיין הוא מלא רע. עדיין לא נטרל את הרע של בוא עצמו.

זה רע.

ולי מייקרו רעיך.

סיכלות

גם כן חשובה בעיני אדם כזה.

לפעמים עושה את עצמו אדם פשוט, לא מבין, לא עולה.

זה אדם, אתה יודע, אתה לא מבין, לא כלום.

התכונה הזאת של אנוויתנות היא תכונה כללית של התימנים.

הם כאלה באו קטנים,

ככה הם חשבו את עצמם לאנוויתנים,

אבל היו בהם גדולים רבים.

אבל סיכלות,

נפענו צריך להשתמש בה.

דוד המלך, שהיה זקוק ועשה את עצמו כשהיינו מבין משוגר חזן,

ההפצה משוגרנות, ככה אתה עובד.

בין החיים. כשאתה מוצא מצב שקשה לעבור בו,

עשה את עצמך פשוט.

יקר מחוכמה ומכבוד, סיכמכה.

והדבר האחרון,

רבותיי, המטרה היא ההתחברות,

היא הדבקות,

היא הביחד.

אם אדם מצליח בחייו לחבר הרבה ביחד,

אז הוא מגיע למצב הזה,

הבן יכיר לי אפרים עם ילד שעשועים.

כל העם היהודי הופך להיות אחד.

והאחד הזה שהופך את כולם, מתחיל מאחד.

וכשהאחד הוא אמיתי,

נקי, זך,

אז הוא יכול לחבר את האחרים.

כי אחרת מוצאים פגמים ואז אי אפשר לחבר.

והדבקות הזאת היא דבקות שבסוף היא נופלת.

היא מתפרקת.

זה היה רבי זכריה.

זכריה היו בו כל התכונות שאני אמרתי,

ובגלל הזמן הקצר לא הרחבתי, אלא השתדלתי למצה את המדרש בלבד.

אבל אלה הן חלק מהתכונות האמיתיות.

כי אנחנו אומרים היום, אלה תולדות נוח.

תולדות,

אומר רשי,

תולדותיו של האדם אלה הן מעשיו.

אבל תולדות זה גם עניין של התחדשות.

תולדות השמיים והארץ.

יהודי צריך כל הזמן להתחדש.

רבי זכריה, גם בזמן שהוא כבר היה על ערש דבאיידי,

היה הלוך