רבנים בבית אבלים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מראות לנו את העניין הזה של הלא תדעו

אז חשבנו שהכרנו אותו, את זכריה, דות זכריה, אבל באמת

כל הביקורים

וכל הדמויות פה מסביב, פה מהאזור שבאים

וכל אחד מוסיף

עוד נדבך

ועוד עניין על דמותו של זכריה, באמת מראים לנו

שהאנשים הגדולים

מגלים טפח

ומכסים טפחיים

זה היה דוד זכריה

הנביא אומר

והעידה לי עדים נאמנים

את אוריה הכהן

ואת זכריה בן ברכיהו

עדות

דוד זכריה

עניינו היה עדות

עדות מהלכת

כי הזכירה

כמו שמציינו אין עניינה לזכור את הדבר

כידיעה בעלמא

זכירה הכוונה להיות קשור אל הדבר

ראיה לדבר מביאים מהפסוק

הבן יכיר לי אפרים עם ילד שעשועים

כי מדברי בו זכור אזכרנו על כן המום מעי לו

הזכירה היא ישירות מביאה לידי התקשרות אל הנושא

וכך רצו לומר מדוע במצוות

מחיית עמלק נשים לא שייכות

כיוון שהן לא יכולות להילחם

זכירה פירושו להיות קשור אל הדבר

לא זכירה בעלמא

אתה יודע ששבת היום?

כן.

נו, אז למה אתה לא שומר שבת?

אה, חשבתי שלזכור זה לדעת.

לא.

לזכור הכוונה להיות קשור אל הנושא.

זה עניינה של הזכירה.

אנחנו נמצאים

בין שתי פרשיות מאוד משמעותיות

פרשת נוח

ופרשת לך לך.

שתי הפרשיות הללו

הן בעצם מראות לנו

מה בין ישראל לבין אומות העולם.

פגשנו איש צדיק ושמו נוח.

איש צדיק תמים היה בדורותיו.

נו,

אז הוא צדיק.

אומר רשי, יש שדרשו לגנאי ויש שדרשו לשבח.

אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.

למה לכלום?

לכלום

זה חריף.

אלא, כשאנחנו נפגוש מי זה היה אברהם אבינו,

אנחנו נבין למה נוח דרשו לכלום.

נוח הוא צדיק פרטי.

הוא בתיבה.

הוא בתוך תיבה סגור עם עצמו.

זה עניינו של נוח.

בכל פרשת נוח אנחנו לא מציעים אזכור אחד לתפילה,

לבקשה,

לנשיאת אחריות כלפי הכלל,

כלפי האנושות.

אין.

לא מוזכר שום דבר.

נוח הוא צדיק של תיבה,

לכן הוא נכנס אל התיבה.

הוא לכל היותר מסוגר בתוך הקובייה.

אז מה התשובה שלו?

איזה תשובה הוא צריך לעשות?

אה.

לבני האדם,

לאנושות, לא דאגת.

תיכנס עכשיו אל התיבה,

תדאג לבעלי החיים.

זו התשובה שלך.

אנחנו יודעים שבתיבה,

בעשיית התיבה, היה ציווי לעשות צוהר.

צוהר תעשה לתיבה.

מה זה הצוהר לתיבה?

טוב, יש הרבה דרכים מה להבין.

אבל

בוא ננסה רגע להבין מנוח היה רועד דרך

הצוהר הזה.

נוח היה מסתכל דרך החלון, ומה הוא היה רואה?

הוא היה רואה מה הוא היה יכול להציל.

זו התשובה הכי גדולה.

הוא מתבונן כל פעם, יום-יום, במשך

כל זמן המבול,

ורואה מה הוא היה יכול לעשות.

איך כינו את נוח?

דצדיק מטפלץ, כלומר הצדיק בפרווה.

קר לאנשים בחדר.

קר.

אז מה אתה עושה?

טוב, אני אלך להביא מעיל.

הולך להביא מעיל,

מתיישב עם מעיל,

והכול טוב.

אבל עדיין קר לאנשים.

החדר קר.

אז מה יעשה אדם אחר,

אברהם אבינו?

ידליק את המזגן.

זה ההבדל.

נוח הוא צדיק של פרווה.

אברהם אבינו הוא צדיק של תנורים.

הוא מדליק תנורים

לכל הסביבה.

זה אברהם אבינו.

כל זה למה?

להראות לך מה בין ישראל לבין אומות העולם.

ייתכן ונמצא בין אומות העולם חסידי אומות עולם.

מצינו דוגמת

הדבר הזה.

אבל זה צדיק פרטי.

זה אחד ב.

כשאנחנו נכנסים עכשיו לפרשת לך לך, אנחנו נפגשים באומה.

עם שלם.

זה ההבדל.

וכך אנחנו רואים אצל נוח.

ויעש נוח כאשר ציווה אותו השם. הוא מסוגל לכל היותר לעשות מה שהשם מצווה.

אז ברוך השם, אנחנו זכינו

גם להיות במחיצתו של דוד שגם השאיר אחריו בנים שהם בוודאי ובוודאי

דואגים להתקין תנורים,

לחמם את הסביבה, את המרחב.

אלה מידותיו של אברהם אבינו.

הזכרנו

גם המנוחה שאנחנו עכשיו נמצאים בשלושים שלה.

הזכרנו בהספד, גם הרב אורי הזכיר,

את העניין

של הספדו של דוד על שאול ויונתן.

מה אומר דוד על שאול ויונתן?

הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדנו.

אז שאלנו שאלה.

מילא תגיד בחיים יש אתגר

להצליח להחזיק להיות ביחד.

זה לא פשוט.

החיים מושכים כל אחד לצד אחר.

אז זה באמת שבח.

בחייהם

לא נפרדו.

אבל במותם לא נפרדו. מה השבח?

מה השבח אחרי שאנשים נפטרו כבר?

להגיד שהם לא נפרדו.

זה כבר לא...

אין אתגר.

אלא צריך להבין את הפסוק אחרת.

הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. כוונת הדבר לא נפרדה האהבה והנעימות שהציבור,

שהאנשים שמסביבם רחשו להם, גם אחרי מותם,

עדיין הם נאהבים ונעימים.

כשירצו לתת דוגמה לזוגיות,

יגידו,

המנוח והמנוחה.

כשירצו לתת דוגמה לאהבת הבריות,

יגידו,

דוד זכריה ודוד אהומה.

כשירצו לתת דוגמה לתורה, מצוות וכו',

אותם יזכירו.

זה העניין.

ובעזרת השם נזכה,

שבאמת בירושה רוחנית כולנו יכולים להיות שותפים,

אז נזכה באמת לקלוט מעט מן האור הזה

ולהנחיל אותו הלאה.

עד כאן.

ראינו את הגזירה,

בדיוק קראתי

את הפסוק

זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו

על נוח.

למה קראו לו נוח?

כשהוא בא היה נוח לעולם.

אומר רש״י, זה ינחמנו ממעשינו ומעזבנו ידינו.

עד לפני שבא נוח,

כשנתקללה אדמה הייתה מוציאה קוצים ודרדרים.

וכשבא נוח,

כבר הפסיקו הקוצים והדרדרים לצאת.

התחילו להתגמד.

באותם רגעים,

כששמעתי את זה, אמרתי, זה בדיוק

מה

שקורה כאן כרגע,

כשנולדו

שני האחים,

שיהיו בריאים,

שייבדו לחיים טובים, אמן.

אמר הקדוש ברוך הוא בשמיים,

אותה רבי יחיא זכה

שהביא את הבנים שינחמו אותנו מעצבוננו

וממעשי ידינו.

כביכול הקדוש ברוך הוא כואב לו

על אותו צער שיש בעולם.

אותם אנשים שעוברים על דבריו

ושהוא חייב להעניש אותם.

והנה אומר בורא עולם,

הגיעו אנשים שינחמו אותי מהעיצבון, מהקוצים והדרדרים,

שהתחילו להתגמד ולהכיר את האמת.

זו הנקודה שחשבתי באותם רגעים,

שאמרתי זה ממש

מתאים.

בפרשת נוח,

אנחנו רואים,

הקב'-ברוך-הוא אומר לנוח, קץ כל בשר בא לפניי,

הנני משחיתם את הארץ,

קץ כל בשר בא לפניי.

או שהפוך.

אומר רבנו לוטביאן,

הקב'-ברוך-הוא לא אמר, הוא אומר את זה בשם המדרש,

זה מובא במדרש,

הקב'-ברוך-הוא לא אמר

כי השחית כל האדם את דרכו על הארץ,

אלא כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.

אומר המדרש, נדמה לי בשם רבי יהודן,

מה זה כי השחית כל בשר?

גם הבהמות

וגם החיות, גם העופות,

השחיתו את דרכם, עד כדי כך

שכבר לא מצאו הבהמות והחיות

להזדווג למינם, אלא ללכת דווקא לשאינם מינם.

דווקא לשאינם מינם.

הטווס מחפש את התרנגולת, והכלב את הזאבה,

דווקא שאינם מינם.

ויותר מזה,

כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ,

גם הארץ השחיתה את דרכה,

שהיו זורעים.

חיתים

והיה יוצא זנים אחרים לגמרי.

לא רק קוצים ודרדרים.

ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, הגיע הזמן שאני לא יכול כבר להתאפק,

הנני משחיתם את הארץ.

אני משחית את הכול.

אני מבטל את הכול

ומתחיל מההתחלה.

סתם בדרך אגב,

אם הקדוש ברוך הוא הרי יודע הכול,

אני אומר את זה במאמר מוסגר,

אז בשביל מה בכלל ברא את כל העולם הזה,

הביא אותו למצב של המבול והחריב אותו?

אז היה מתחיל את העולם

מאחורי המבול.

אבל חס ושלום,

אסור לנו לערער אחרי הדברים האלה.

אמרתי פעם בסייעתא דשמיא,

זה במאמר מוסגר,

הרי ידוע,

הרי לאחר כל יום שהקדוש ברוך הוא ברא,

אומנם זה במאמר,

אבל זו הייתה עבודה נפלאה,

אמר הקדוש ברוך הוא כי טוב,

וירא אלוקים כי טוב, וירא אלוקים כי טוב.

עד היום השישי.

לכאורה השאלה נשאלת,

בשביל מה בורא עולם כל יום אומר כי טוב,

כי טוב, כי טוב?

למה לא טוב לומר ביום השישי על כל הבריאה?

וירא והנה הכול טוב מאוד,

על הכול.

מה העניין להדגיש כל יום כי טוב, כי טוב?

הקדוש ברוך הוא בא לרמוז לנו, אני יודע שיהיו לך שאלות וספקות,

אז אתה בורא עולם יודע,

כל מה שיהיה,

ואתה בראת את העולם, אתה הבאת את העולם

עד למצב הזה, וידעת מה שיהיה בדור של נוח.

אז למה לא תבנה את העולם, תברא אותו אחרי הדור הזה?

דור שהשחית והתחיל לעבוד עבודה זרה?

זה היה הדור הראשון?

על זה אומר הקב' ברוך הוא, תדע לך, תאמר כי טוב.

וזה רמוז, למעשה,

במילים כי טוב, הרי ידוע, בי״ז במרחשוון

התחילו הקשבים לרדת.

ובכ״ז בכסלו התחילו מעיינות תאום רבה לצוף.

אם נסתכל ונתבונן,

טוב

זה יז,

כי אלו שתי אותיות,

א', ב', שתי אותיות, כ' וי',

תשרה חשוון.

זאת אומרת, הקי מרמז לנו על החודש חשוון,

והטוב זה יז בחשוון,

ואומר בורא עולם, אני יודע שבייז בחשוון אני מוריד גשמים לעולם,

גם על זה תאמר כי טוב.

ועוד, כי זה שלושים.

וטוב, זה שלוש.

תשרה חשוון כסלו.

שלושים פחות שלוש, אז כ״ז, בכ״ז בכסלו אני גם אביא מבול לעולם,

וגם על זה תאמר כי טוב.

אבל זה מה אמרנו במאמר מוסגר,

שחס ושלום, אסור לנו לערער אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא.

אבל השאלה נשאלת,

איך ייתכן דבר כזה

שהבהמות

השחיתו את דרכן?

איפה שמענו דבר כזה,

שהבהמות השחיתו את דרכן? שהבהמות קלקלו?

מה זאת אומרת?

וגם מה זה הקדוש ברוך הוא אומר, הנה לי משחיתם?

אני מביא

מבול לעולם

להעניש גם את הבהמות, גם את כל בשר.

כדי להבין את זה, אומר רבי לופיאן,

הוא מביא מעשה שהיה בלומזה.

היה שם בית-חולים

שהגיעה תקופה שנכנסים לשם חולים עם

כאבים קלים, עם בעיות קלות,

ויוצאים עם האלונקה לבית-החיים.

ותאום כל העיר. מה זאת אומרת?

אדם נכנס עם בעיה קטנה, יוצא על אלונקה לבית-החיים?

הלכו ובדקו וחקרו וראו שהרופאים עושים את מה שהם יכולים לעשות.

אז למה אנשים יוצאים מפה מתים?

הביאו פרופסורים

מכמה מדינות בעולם כדי לבדוק מה קורה בבית-החולים. בית-החולים הזה היה עתיק יומין,

כולו היה בנוי מעץ,

והפרופסורים הלכו וחקרו ובדקו,

בדקו את התרופות ולא מצאו פתרון.

אמרו, יש כאן

אנשים מבוגרים

בעיר הזאת,

תביאו אותם, אנחנו רוצים לחקור, לדבר איתם.

הביאו איזה אדם בן 99,

אמר להם,

אני נולדתי בבית-החולים הזה,

וכשנולדתי בבית-החולים הזה אמא סיפרה לי שהבית-החולים היה כאן כבר 100 שנה לפני כן.

הווה אומר שכבר

יש 200 שנה לבית-החולים שבנוי מעץ.

הגיעו למסקנה, עדיין לא היה להם

את המיקרוסקופים שיש היום,

שישנם איזה

חיים,

נקרא לזה היום חיידקים,

באוויר

שהם

בעצמם נמצאים בחולים,

וכשהחולים הכבדים היו באים לבית-החולים,

יוצאים אותם חיידקים ונדבקים בקירות,

נדבקים בעץ של בית-החולים,

ואחר כך,

כשהיו באים חולים מבעיות קלות יותר, היו נדבקים עם המחלות

של אותם חולים.

היו נדבקים,

ואמרו הפרופסורים, אין מה לעשות,

בית-החולים הזה חייבים לשרוף אותו כליל.

אם אתם רוצים

לשקם את הרפואה כאן,

בית-החולים הזה חייב לעבור שיקום מהיסוד,

לשרוף את הכול.

אומר רבנו לופיאן,

אותו דבר

גם כן.

בדור המבול

כל כך השחיתו וכל כך קלקלו

הבני אדם,

בעלי הבכירה,

עד כדי כך שכבר לא השאירו מקום בלי זוהמה שלא היה שייך,

לא היה שייך שגם הבעלי חיים לא יקבלו את האוויר המכוער הזה ויתקלקלו.

עד כדי כך אומר רבי יצחק חייבו חובזה,

הוא אומר על הפסוק

אשר איש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב.

הוא אומר, למה זה בלשון עבר, מוצב ליצים לא ישב?

אומר אביחי בו חובזה,

אפילו בבית כנסת

אתה הולך להתפלל בבית כנסת,

ואתה לא מתפלל עם בן אדם רשע,

אתה לא מתפלל עם בן אדם שמדבר בבית הכנסת.

אתה הולך לשבת במקום שלפני כן ישב שם בן אדם,

שרק בא לפטפט בבית הכנסת,

אתה נדבק בו, ואתה רואה שהתפילה שלך תופסת שמאלה וימינה, ואתה לא יודע איך לכוון.

לפעמים בן אדם נכנס לבית הכנסת ואומר, מה קורה לי?

למה לא נתפסה לי התפילה?

כי אתה יושב באותו מקום

שישב אדם

רשע, ואז אתה נדבק.

ולכן לא הייתה ברירה

אלא לשרוף.

אותו דבר גם כן לגבי

המצב שהיה בדור המבול.

ולכן

אנחנו תמיד צריכים לפחד

מהנושא הזה,

שיש כל כך הרבה זוהמה בעולם וכל כך הרבה לכלוך.

תמיד צריכים לזעוק ולצעוק.

ואשרינו שיש לנו שיבדו לחיים טובים אותם שני בנים

שמאירים את העולם ומטהרים לפחות את הנגע.

עוד מביא המדרש

שניים

באו אל נח

אל התיבה.

אומר המדרש,

גם

השקר רצה להיכנס לתיבה.

השקר הגיע,

רוצה להיכנס.

הוא מגיע לתיבה,

הוא רואה שלט,

שניים-שניים נכנסים כאן.

אבל בכל זאת אני אכנס, אולי יש כאלה

מתפלחים

עוצר אותו נח, אומר לו, אדוני,

יש לך בן זוג?

אומר לו, אין לי בן זוג, מי רוצה להיות בן זוג שלי?

אמר לו, אתה לא יכול להיכנס.

יצא השקר והלך.

בדרך הוא פוגש את הנזק שבא ממולו.

השקר

שואל את הנזק, תגיד לי, לאן אתה הולך?

הנזק אומר לו, אתה לא שמעת?

כל הארץ רועשת?

הכול מופיע בשופר,

מי שרוצה לראות.

עוד מעט נוח מביא מבול לעולם,

עוד מעט מביא הקדוש ברוך הוא מבול לעולם,

ונוח בנה תיבה שרק מי שנכנס לשם יכול להינצל.

אני הולך לתיבה.

ולאן אתה, השקר הולך?

אומר לו, תשמע,

חבל לך על הזמן.

אני רואה שאתה באת פה בלי בן זוג, נכון?

אומר לו, כן.

הוא אומר לו, לא אכניס אותך.

חבל לך על המאמץ.

אומר לו, אז מה נעשה? מה נמות פה?

השקר אומר לו, יש לי עצה.

אתה רוצה להיות בן זוג שלי?

ואז הנזק מתחיל להיות חכם.

הוא אומר לו, בסדר, אני מוכן להיות בן זוג שלך,

אבל מה תיתן לי תמורת זה שאני אהיה בן זוגך?

אומר לו השקר,

אומר לו השקר, אחרי שנצא מן התיבה,

אז אני ואתה, מה שאני רוצה לעבוד,

מה שאני מרוויח,

חצי-חצי.

הסכים.

נכנסו לתיבה,

לאחר שיוצאים מן התיבה,

הנזק אומר לשקר, צא לעבוד.

וכמובן, השקר יודע איך משקרים ואיך עובדים על אנשים,

ומשקר ומרוויח,

ומביא לנזק לשמור, לשמור, לשמור.

בסוף החודש,

השקר אומר לנזק, בוא נתחלק.

אומר לו, במה נתחלק?

אומר לו, במה שהבאתי לך עד עכשיו.

אומר לו, מה הבאת לי?

אומר לו, כל החודש אני יוצא יום-יום לעבוד.

אומר, למי הבאת?

לך.

מה קוראים לי? נזק.

שמעת טוב למי הבאת?

הכל הלך.

נזק.

מה המדרש הזה? מה מספר לנו כאן את הסיפור הזה,

נזק, שקר, רוצים להיכנס?

אלא, אומר החפץ חיים,

אומר החפץ חיים,

נוח התפלל לקדוש ברוך הוא, אמר לו, ריבונו של עולם,

למה הגיע המבול לעולם?

למה בא המבול לעולם?

בגלל שאנשים חטאו.

למה אנשים חטאו?

בגלל שראו שאין בעיה, משתלם לשקר, משקרים, מרוויחים,

חיים 800, 900,

חיים הרבה שנים,

900 שנה, 950 שנה.

אף אחד לא מת. בשביל מה לחיות באמת ולהפסיד?

בוא נחיה ברמאות, בשקר, כי מלאה הארץ חמאס,

וככה אנחנו נרוויח. בין כך אין עונשים.

אומר הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

אם אתה עכשיו מבקש ממני להתחיל עוד פעם את העולם מחדש,

ואתה עושה כמו שהתנהגת איתם מקודם,

כשאתה מאריך אפיך מעל ומעבר,

אז עוד פעם יבוא מבול לעולם.

על כן התפלל נוח ואמר,

מעכשיו,

כשהאדם ישקר,

הוא חושב שהוא מרוויח,

אבל אם הוא רק יפתח את העיניים,

הנה התקלקל לו מכונת כביסה,

הנה הלך לו משהו במכונית,

הנה פה יש לו איזה נזק,

פה יש לו איזה הפסד,

הוא חושב שהוא מרוויח, פה הרווחתי.

אילו אם לא הייתי מרוויח את האלף שקל,

מי אם תקן לי את הרכב?

טיפש.

אם לא היית מרמה,

לא היית מרוויח את האלף שקל ברמאות, לא היית מתקלקל לך.

זה מה שנוח ביקש מהקדוש ברוך הוא,

שעכשיו, כשאתה בורא את העולם,

שיברא בעזרת השם, בעזרתך יתברך

בצורה כזאת שמי שישקר, הנזק יבוא וחייב.

הוא ירגיש אותו, רק הוא צריך לפקוח את העיניים.

יהי רצון שיעזרנו השם

שנפקח את העיניים.

מה שמבקשים אותם שני בנים

להתעורר וללכת בדרכי השם יתברך,

רק לפקוח את העיניים ולראות את הבריאה הנפלאה,

להודות להשם,

ובעזרת השם יתברך.

נזכה לתחיית המתים,

בעזרת השם,

לבניית בית המקדש במירה בימינו, אמן.

תודה רבה.

בבקשה.

תודה רבה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חבר הכנסת, חבר הכנסת זוהר נפתח, חבר הכנסת קבע, אדוניות וראם.

הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו.

כשהגענו ביום חמישי ללוויה של האבא,

כך אמר הרב אורי

על ההורים היקרים

שתוך שלושים יום

נלקחו לשמי מרום

שני מרגליות טובות שהיו בעולם,

לקחם הקדוש ברוך הוא,

ונעשו זר לבורא עולם,

זר בראשי תיבות רבי זכריה והרבנית רומא.

הערב היינו אמורים

להספיד את האמא בבני-ברק,

בבית-מדרש יביע עומר, והנה הגענו שוב פה, רבותי.

אנחנו נדבר בעיקר על האמא,

למה שהתכוננו לדבר על האם.

וכמו שאמרנו,

נדבר בעיקר על האם, אמה של מלכות,

כמו שכבר אמרו הרבנים,

הרבנית רומא,

בזורא הקדוש, רבותי,

מובא שעלה רבותי,

רבי שמעון

לשמי מרום

ורצה שיגלו לו סודות מה שנעשה בעולמות העליונים.

השליחים קיבלו רשות

וגילו לרבי שמעון, רבותי, דברים שנספר לכם כעת

על ההיכלות של נשים צדקניות שנמצאים בגן עדן.

אני אגיד את הדברים בקיצור

ונתאים אותם לרבנית, עליה השלום.

מובא שהשישה ההיכלות הללו

הן עבור נשמות הנשים, עומדות זה לפנים מזה,

וככל שההיכל הוא יותר פנימי, גבוה יותר,

העידונים שם הרבה יותר גבוהים.

שני ההיכלות הראשונים זה לנשים שאמורות לעבור בגיהינם.

בהיכל הראשון, גם הם לנשים צדקניות,

הם אמורים לעבור תהליך ולהיכנס לשני ההיכלות הללו.

אבל למעלה מהם,

משני ההיכלות הללו יש עוד ארבע היכלות.

ההיכל הראשון

של בתיה בת פרעה

הוא נקרא על שמה,

שם נמצאות כמה אלפים ועשרות אלפים

נשמות נשים צדקניות.

הם אנשים אשר בחייהם

החיו וגידלו וחלקלו ילדי ישראל העניים,

עסקו בחסד,

כמו שעשתה בתיה בת פרעה.

בפרשיות הקרובות נגלה על אברהם אבינו שכשעשתה חסד,

לא רק עם יהודים,

גם עם מי שנגלו לפניו כערבים.

שמעתי שהרבנית הייתה בעלת חסד שאין כדוגמתה בעולם,

שאפילו בני ניכר

הייתה מכניסה אותם

ונותנת להם לאכול ולשתות

על אחת כמה וכמה ילדי ישראל.

לא בחינם, רבותיי.

הרב שהיה גר בתל אביב,

כשהיו באים אליו, כולל שבת, 50 איש,

היה מכניס אותם.

מכוח מה זה בא, רבותיי?

כל זה מכוח האם, מכוח האב.

גדול כוח הבן, מכוח האב.

כשאומרים שגדול כוח הבן,

מאיפה בא כוח הבן?

מכוח האב בא לבן כוח.

כשהבן עושה דברים, זה מכוח האב והאם.

ההיכל הראשון

של בתיה בת פרעה.

ושם יש עידונים, אני לא אאריך, יש כאן עוד רבנים שצריכים לדבר.

בוודאי, רבותיי, זה מתאים לאימא של מלכות.

ההיכל השני לפנים מההיכל הראשון של שרח בת אשר.

מה היה מיוחד בשרח בת אשר,

שהחייתה את רוחו של יעקב אבינו?

שם נמצאות נשים צדקניות,

שבחייהן עשו טובות גדולות לצדיקים ולאנשי שם הזקנים,

האם מעלה השלום,

גם כשהגיעה לכאן, לירושלים,

הייתה נוסעת מדי שבוע לאחיה,

להחיות את רוחו?

הייתה מכינה מאכלים,

לוקחת מן המאכלים, היא נוסעת אליו כדי להחיות את רוחו?

כך הייתה מעלתה, ובוודאי שמתאים לה גם ההיכל הזה.

אבל רבותי, תשמעו, מה היה ההיכל הלפני מזה,

הגבוה יותר מזה,

היכל יוכבד,

אמו של משה רבנו?

בהיכל הזה

נמצאות נשמות של נשים צדקניות,

שאותן נשמות הצדיקים הזוכות להיות בהיכל כיוכבד,

הם אנשים שזכו להוליד צדיקים בעולם כאין מעשה יוכבד, רבותי.

אישה צדיקה שזוכה להוליד בנים,

שדואגים לעם ישראל,

כדוגמת משה רבנו, אהרון ומרים.

מי לנו גדול כמו רבנו שמכתת את רגליו?

ועוסק יום ולילה בקירוב רחוקים.

גדול מזכה הרבים בדורנו, רבותי,

להוליד כזאת נשמה בעולם?

בוודאי שזוכה וזוכה,

כמו משה שדאג לעם ישראל,

שעמד בפרץ על כל דבר, על כל עניין,

ואהרון הכהן שדאג לשלום בית, אני זוכר,

את ההרצאות של הרב אורי,

השם ישמרה הוא לפני 18-20 שנה,

בסמינרים.

גם של להשיב בתשובה, וגם ההרצאות של השלום בית,

ולקרב עוד יהודי ועוד בית בישראל,

להוליד כאלה נשמות, רבותי,

בוודאי ובוודאי שזוכה להיכנס לאותו היכל.

היכל יוכבד

וההיכל הרביעי, שהוא לפנים מזה, רבותי,

של דבורה הנביאה.

לפנים מאותו היכל נמצא היכל שנקרא על שם דבורה הנביאה,

שהיתה גם כן שופטת אצל עם ישראל בימי שפוט השופטים.

באותו היכל נמצאות גם הנשמות של שאר הנשים הנביאות,

וכן נמצאות באותו היכל גם הרבה נשמות של נשים צדקניות.

מי שראה את הדמות שלה,

אני לא ראיתי אותה הרבה, ואני זוכר בשבתות

דמות של הוד!

דמות של הנשים הצדקניות של הדורות הקודמים!

ושאלתי את הרב,

איך אני מקשר את זה לנבואה?

סיפר לי הרב,

היום בדורנו אנחנו לא ראויים לנבואה.

הדור שלנו אין בו,

אין בו ראויים, הדור שלנו לא ראוי לנבואה.

אבל היום גם יש מעין

נבואה.

רוח הקודש ובדברים אחרים.

הרבנית, כשהייתה חולמת עליה השלום, כשהייתה חולמת,

מה שהייתה חולמת היה בדיוק,

הייתה יודעת בבוקר מה הולך להיות.

עם כל הצדקות שהייתה לה.

רבותיי, בדבר קטן אני רוצה לסיים.

פעם רציתי להגיד לבנות ישראל מה זה בת ישראל

ומה זה העניין של הצמיעות של בת ישראל כמה צריכה לשמור על עצמה.

ועלה לי ריאיון מן השמיים.

אמרתי שבת ישראל דומה לספר תורה שבהיכל.

כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה.

בת ישראל כמו ספר תורה.

באיזה ימים מוציאים ספר תורה שני, חמישי ושבת, אותיות זהב.

כל כבודה בת מלך.

פנימה כמו ספר תורה שבה אחד לא כל יום מוציאים, לא כל אחד נוגע,

לא כל אחד עושה מה שהוא רוצה.

וממשבצות זהב לבושה.

כולה עטורה, כמו ספר תורה.

זה בת ישראל.

למי שיודעת להעריך את עצמה כבת ישראל,

הרבנית עליה השלום, כשהיו רואים אותה,

ממש כמו ספר תורה.

זה ההיכל, רבותיי,

של דבורה הנביאה,

ובוודאי ובוודאי שגם לשם היא מזומנת.

ויש עוד ארבע היכלות,

שהעין לא ראתה,

של ארבעת האימהות,

שרה, רבקה, רחל ולאה,

שגם לשם,

בשבתות, יש עילוי לכל הנשמות,

שהנשמות גם נכנסות לשם ועודלות לגן עדן.

זה ודאי וודאי, רבותיי.

אם יש לנו מסר לבנות ישראל, לעם ישראל, רבותיי,

אם יש כאלה היכלות בשמיים,

זה לנשים הצדקניות,

לשם גברים לא נכנסים,

ויש היכלות של הגברים,

איך כדאי לעבור את העולם הזה, ללמוד מהרבנית המנוחה עליה שלום?

איך עוברים את העולם הזה? מה כדאי לנו לעשות בעולם הזה?

במה כדאי לנו לעסוק?

וכל מי שרבותיי יתחזק, מי שתתחזק,

שזה יהיה לעילוי נשמת המנוחה,

רומיה בת רומא,

רוח השם תנכינה בגני דנמינו.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

הגמרא בשבת

בסוף פרק

כג מביאה

שרבי אלעזר,

רב אלעזר,

שאל את רעב

איזה הוא בן עולם הבא?

או אם אדם שנפטר, אדם שהלך לבית עולמו,

איך יודעים אם הוא בן עולם הבא או לא?

אמר לו רב,

אם אנשים אומרים, זהו הדרך אשר תלכו בה,

הביא על זה פסוק,

זה הדרך אשר ילכו בה, זה הראייה הגדולה שהאדם הזה הוא בן עולם הבא.

הגמרא מספרת

מה הפירוש שאני רוצה להסביר קצת זהו הדרך ילכו בה

הגמרא מספרת שרבי אלעזר היה עני גדול עני מרוד ממש עד שפעם אחת הוא הקיז דם

הוא הקיז דם ולא היה לו מה לאכול לאחר הקזת הדם והוא אכל שן של שום

והוא התעלף

ובאו חכמים לבקר אותו וראו שהוא בוכה והוא צוחק ויוצא ניצוץ של אש

יוצא מהמצח שלו.

לאחר שהתעורר שאלו אותו חכמים מה זה היה שם,

מה צחקת,

מה בכית, מה צחקת, מה היה הניצוץ.

אז רבי אלעזר, רבי אלעזר בן פדת

אמר להם

שהוא התעלף והקדוש ברוך הוא נגלה אליו

אמר לו רבי אלעזר הקדוש ברוך הוא תראה באיזה עניות אני חי

אין לי מה לאכול אפילו לאחר הקזת דם שהגמרא אומרת שמי שלא אוכל באותו יום

אז ממעטים לו מזונותיו כי הוא לא שומר על הגוף שלו ומחוסך את הכסף

אז אני לא היה לי אפילו מה לאכול באותו יום שום דבר

אמר לו הקדוש ברוך הוא רבי אלעזר

אלעזר בני

אתה רוצה שיהפוך את כל העולם?

אולי תיוולד במזל של מזונות?

אמר רבי אלעזר כל כך הדבר קשה

כולי הי ואולי

שאל רבי אלעזר את הקדוש ברוך הוא כמה שנים יש לי יותר?

כמה עוד יש לי לחיות יותר מהשנים שעברו או פחות מהשנים?

אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר חיית יותר שנים ממה שיש

אמר רבי אלעזר אם כן נשאר כך

ונגמור את החיים כך

זה היה חייו של רבי אלעזר

רב אלעזר

והגמרא אומרת שרב אלעזר קראו לו מרא דערא דישראל

רבי אלעזר היה מרא דערא דישראל הוא היה גדול הדור אחרי רבי יוחנן בארץ ישראל

הגמרא מביאה את החוכמה הגדולה שלו

לא חוכמה אנושית אלא חוכמה אלוקית

זאת אומרת שרבי אלעזר למרות אוניו הגדול

למרות שכל חייו לא היה לו ממש מה לאכול אף על פי כן הוא גדל

וגדל וגדל

והיה למערע דערא דישראל

ברשות הרב אני אספר איזה סיפור קטן

מרשים

שמעתי לפני כמה זמן סיפור מאוד מצא חן בעיניי אני רוצה לחזור עליו

המלאך של החלומות

הלך פעם ברחוב

והנה הוא פוגש מולו הולך המלאך של ההצלחות אתם שומעים את הסיפור

הוא אומר לו שלום שלום הם אומרים שלום יפה אחד לשני

אומר המלאך של ההצלחות תשמע ידידי

תסלח לי אבל אני רוצה להגיד לך משהו אומר למלאך של החלומות

הוא אומר בבקשה בבקשה נשמע

אומר לו המלאך של ההצלחות אני מוכרח להגיד לך שאתה אכזר גדול

אכזר גדול

אומר לו המלאך של החלומות מה?

אדרבה, תעורר את ליבי

מה אני אכזר? אז הוא אומר לו תשמע

אדם ישן בלילה

ופתאום חולם

שהוא זכה בלוטו, לא בלוטו הישראלי, בלוטו האמריקאי

חצי מיליארד דולר

והוא כבר קנה מכונית חדשה הכי יפה, אין את זה בארץ, הוא ייבה מיוחד

והוא סוחב איתו שקים גדולים של כסף, הוא כבר עולה על המטוס אחי עם הכסף

והוא שמח כל כך והוא שוכב לנוח במטוס

ופתאום באמצע השינה הוא מתעורר, לא לוטו ולא אמריקה ולא כסף

ולא אוטו ולא שום דבר.

תגיד לי, זו לא אכזריות?

זו הרי אכזריות נוראה.

אתה עובד על האנשים,

אחר כך הם מתעוררים מכזה ברוך.

וזה הכול, אם חולמים בלילה, אם חולמים ביום זה עוד יותר גרוע. אתם יודעים, יש סיפור

שאישה אחת קנתה ביצה בחנות,

הלכה הביתה חשבה,

לשכינה שלה ישנה תרנגולת.

היא תיתן לשכינה את הביצה שהתרנגולת תשב עליה

והיא תטיל וייצא מהביצה אפרוח

והיא תגדל את האפרוח,

יהיה תרנגולת ויהיה עוד ביצים והיא תשב על הביצים

והיא הרבה הרבה ביצים והרבה תרנגולות והוא ימכור אותן ויקנה עזים,

כמו אצל רבי חנינא בן דוסא,

ואחר כך העזים יביאו דובים על הקרניים,

זה יהיה משהו מופלא,

אבל איך שהיא הולכת נפלה הביצה על הארץ והיא התרסק.

נגמר החלום.

אומר לו המלאך של ההצלחות

תראי איזה אכזר אתה.

אומר לו המלאך של החלומות תראה ידידי אתה המלאך של ההצלחות אם אמרת לי משהו גם אני רוצה להגיד לך משהו.

מה אתה טוען עליי אני עושה חלום ומתעוררים ולא?

מה אתה עושה נראה לי שמואב? מה אתה עושה?

אתה נותן לאדם הצלחה עשר שנים, עשרים שנה,

שלושים שנה, המיליונר,

כל העיר יודעת, חמישים שנה, שבעים שנה,

פרח ונשכב על הארץ,

הכל חלום.

שמעת?

זה החלום שלו.

אני נותן חלום של חמש דקות, אתה נותן חלום של שבעים שנה,

אבל כשמתעוררים מהחלום שלך אי אפשר כבר לתקן את החלום.

אני לכל הפחות חיים עליו,

ואחרי שבעים שנה

כולם רואים את החלום שהיה פה.

זה מה שרב אמר לרבי אלעזר.

רב אמר לרבי אלעזר, איזו בן עולם הבא,

אם אומרים אחריו

לכו בדרך שהוא הלך,

איזו היא הדרך שתלכו בה, זה הדרך שהוא הלך.

כי כל זמן שאדם נמצא בעולם הזה עם האגרופים כך, הוא כל הזמן מנדנד לראות כמה דולרים יש ביד, כמה מטבעות,

אבל כשאחרי שבעים שנה ונפתח ככה ידיים,

הכול נופל, לא נשאר שום דבר.

שום דבר לא נשאר.

הפוך.

אני אספר עוד סיפור ברשות הרב.

בבני ברק,

בעירנו בני ברק,

היו גרים פעם שני משפחות, אחד ליד השני.

בבית אחד, בווילה יפה,

גר

אדם עמיד מאוד, עשיר.

היו לו שישה בנים,

כולם יפי תואר,

גדולים, גם כן עמידים.

הוא היה אדם שנתן צדקה ולמד גם דף היום, מבלי זה כלום לא. למד וצדקה,

ירא אלוקים.

כל מי שעבר ליד הבית שלו אמר, אה,

הלוואי על כל עם ישראל. זו משפחה לתפארת,

הלוואי כל עם ישראל.

לעומת זאת, לידו באיזו דירה קטנה של שני חדרים

גר אדם אחד, עני מרוץ.

היו לו 12 ילדים

אבל כל פעם בבית היה 11 זה היה בבית חולים אז זה חזר, זה הלך לבית חולים, זה חזר

בית של צרות אין מה לאכול אין מה לשתות אבל דבר אחד היה שם

האבא היה תלמיד חכם מופלג

וישב ולמד תורה מתוך כל הייסורים האלה

מתוך כל הייסורים האלה הוא למד תורה בהתמדה מרובה

אבל מי שעבר ליד הבית שלו

היה אומר אוי ואיזה משפחה אומללה

איזה עניות

איזה חולי

איזה ממש

על כל הערבים כך, ליהודים שלא יהיה כזה דבר

אתם יודעים היום שני האנשים האלה קנו להם וילה בשיקום פוניביץ'

אתם יודעים איפה זה שיקום פוניביץ'

בסוף רחוב חזון איש

יש שיקום פוניביץ' לכל אחד יש שם וילה

והם נמצאים שם סמוכים וילה ליד וילה

אבל שם מי שעובר

כשהוא עובר ליד

הווילה של העשיר הזה מה הוא אומר?

כן יפה מאוד היה אדם נתן צדקה כן היה בזה

אבל כשעוברים ליד הווילה של העני הזה מה הוא אומר? היי

הלוואי עליי גם כן

כאלה חיים טהורים

עניות כזאת ולעמוד בתורה ולגדול בתורה עם הצער הזה עם האיסורים הלוואי עליי

זה מה שרב אמר

כשאדם נמצא בעולם הזה לא כל הזמן

בנוי על העולם הזה

אבל כשהולכים כבר לבית עולמו אז בני אדם יודעים את האמת שם כבר לא צריך כסף לא צריך זה לא צריך

דבר אחד נשאר

החיים הטהורים החיים הטובים

המעשים הטובים זה מה שנשאר

הנפטר הזה

אבא של כבוד הרב

שיחל לאורך ימים וטובים

הנפטר הזה זכרונו לברכה

שמעתם כאן מצעירותו כבר את מעלליו

את ההתמדה שלו את הידיעות שלו בתורה את העירת שמיים שלו

זה מה שנשאר

כשאדם הולך לבית עולמו מאיפה יודעים שהוא בן עולם הבא כי את זה מה שעומדים ומכריזים

זה עומדים איזו הדרך אשר ילכו בדרך של הנפטר הזה

וזיכרונה לברכה גם האמא

צדיק וצדקנית

ששניהם זכו גם לגדל

כאלה ארזים בישראל

זה הכל כשאדם זוכה לכזה דבר זה

רק מזכות עצמו

מה שהוא היה את זה הוא יכול להנחיל את הילדים שלו

הקדוש ברוך הוא יעזור

שיהיו מליצי יושר

ושנזכה ללכת בדרכם

ונבין בחיים כבר כמה מתוק החיים הזה כמה חשוב החיים הזה

ולא נרוץ יותר על אבלי העולם הזה

ובלה המוות לנצח

אני אוהבי

והנעימים בחייהם ובמויסום לא נפרדו.

אנחנו באים להספיד

הספד אחד

על האבא ועל האמא.

קודם אמרנו על אמא של מלכות,

והיום אנחנו מוסיפים

על האבא של מלכות.

רבותיי,

הכרנו הרבה הרבה שנים את רבי זכריה,

איזה ענווה,

איזה אצילות.

שייף איל ושייף נפיק

ולא מחזיק תיבוסי לנפשי.

היה תענוג להסתכל עליו יושב

יחד

עם בנו רבינו שליטא.

היו תקופות שהיה יושב רבי אורי גם כן, איזה

מלך ביופיו.

היה זוהר,

היה שמח.

איזה אבא

בעולם

לא היה יושב ושמח כשיושב ליד בנים כאלו.

שיושב ליד בן

שעושה שלרבי זכריה ולמרת רומיה,

כמה ילדים יש לה?

אין אחד שיכול לספור.

רבותיי,

כתוב אלה תולדוי סנויח.

מה זה אלה תולדות נוח?

אלה,

בכל מקום בא למעט

שם חם ויפת, מה אי אפשר למעט?

היו עוד ילדים.

רבותיי,

איי איי איי איי איי איי אברום אבינו

היה מגייר, מפיץ את האמונה.

היו לו מיליוני ילדים,

תולדות זה לא רק הילדים

שמביאים בפועל העולם.

כל המלמד את בן חברו תורה,

מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.

כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו,

מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.

אומר רב שלוימה קלוגר,

חוכמת שלמה,

סימן הראשון באבן העזר,

מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו כפשוטו,

הוא מקיים מצוות פרייה ורבייה.

פחד פחדים!

זה נתפס בשולחן ערוך!

כמה ילדים!

הרי כל עם ישראל צריך לבכות היום!

האבא של עם ישראל נפטר!

האימא של עם ישראל הלכה לעולמה!

מה זה?

פה אנחנו נמצאים במספד פרטי?

הרב אמנון, רבו ישאי,

זה אברהם אבינו של הדור!

איפה שיש יהודים!

שומעים היום שמע ישראל!

השם!

אלוהיקנו השם אחד!

בזכות היהודי הגדול והקדוש הזה!

ומי זה?

רב יחיא זכריה בן

אוהד

אוהד

עובדיה

ורומיה בת צלם

הם יש להם אלפי אלפים מאות ורבבות

של ילדים!

תולדותיהם!

אלה תולדות נוח.

אומרים,

ראיתי את זה, אני לא זוכר, באחד הספרים הקדושים,

נוח לא דאג לבני דורו.

הוא היה לעצמו,

לא דאג לבני דורו.

אלה תולדות נוח. היו לו רק

שם חם ויפת.

לא היה לו מה שהיה לאברהם אבינו.

אלה!

בא למעט.

נוירו נוירויז.

פה בבית הזה,

בית וגן למעלה, פה זה בית וגן.

זה בית וגן.

פה בבית הזה,

מהמקום הגדול והקדוש הזה,

גדולים כיום אלפים ורבבות

בארץ, בעולם,

בכל מקום שיש יהודי,

ואומרים, שמע ישראל.

איזה זכות לדבר על כאלה הורים.

איזה זכות לדבר על רבי זכריה.

תהי למזוגר.

הרב שך תמיד היה אומר,

היה פעם, הוא הלך עם תלמידים,

ראו בווילנה

קבר

כתוב פה נקבר,

לא זוכר את השם,

בלי שום תארים.

תהילים זוגר.

אומר תהילים.

מתרגש כל כך.

אתם יודעים, הרב שטיינמן, שיהיה בריא, קשה לו הראייה.

כל הזמן אומר.

אומר תהילים.

כל הזמן

לשמוע את התהילים של רבי זכריה.

פה פה רבותיי, אנחנו שמענו אותו שנים,

ונזכיר עוד לשמוע אותו.

יעקב אבינו לא מת!

יהודי כמו רבי זכריה

לא מת!

איזה כוחות יש לו בעולם? איזה הפצת תורה? הוא ממשיך כל הזמן.

זה המנוע עובד, עובד, עובד, עובד, עובד.

כשאנחנו יושבים כאן,

אמנם הרב שטיימן נתן לרב הוראה לצאת גם בשבעה,

אפשר להפסיד?

הרצאה של הרב,

אם הרב לא מוסר אותה, זה עוד אלף יהודים,

עוד אלף חוזרים בתשובה, רבותיי.

זה לא רק

אלה שיושבים בהרצאה הזאת, וכל העולם רואים את זה.

אולי יותר,

אולי אני עוד ממעט.

אבל רבותיי, כמה אנשים כרגע שומעים תקלטות

בכל מקום.

אלה תולדות נוח.

מה התולדות של נוח?

נוח איש צדיק.

אומרים חז״ל,

תולדותיהם של צדיקים,

מה עישים טובים?

אלה תולדות נוח.

נוח.

רבותיי, רבי זכריה, היה נוח.

נוח לשמים ונוח לבריות.

היה פשוט כיף

להיות בחברתו.

היה תענוג רוחני להיות בחברתו. איזה ענווה.

איזה שפלוט.

אני רוצה להגיד לכם,

ראינו משהו ברשות הרב.

חזון איש הקדוש היה אומר שאם רוצים למדוד יראת שמיים

בבן אדם,

מודדים את זה בכיבוד אב ואם של האדם

להוריו הזקנים.

לראות איזה כבוד

שהרב נתן לאבא, אנחנו שנים ראינו את זה.

איזה כבוד הבנים נתנו לאבא.

זה חזון איש.

אתם יודעים שהחזון איש פעם

בחן ילדים

בהוד השרון,

ו...

רמת השרון,

ברמת השרון, בחן את הילדים

אחרי שהוא גמר לבחון, אמר שאלות.

כמו שנהוג בהרצאות של הרב, עכשיו שאלות.

והחזון איש רואה

שילד אחד רוצה לשאול והרבה לא נותן לו.

חזון איש קם!

תן לו לשאול!

הילד עמד על הכיסא.

אההה! רב בויסאי, הוא שאל את החזון איש

את השאלה הכי ק... אני לא יכול להגיד הכי קשה שהוא נשאל מהמה, אבל אולי הכי קשה.

החזון איש!

איך?

יוצאים חזון איש!

חזון איש חשב למעלה מדקה.

אתם יודעים מה זה? דקה של חזון איש. נצח.

והחזון איש אומר,

בזכות

כיבוד

אב ואם!

והחזון איש כמעט שלא הספיק לכבד את אביו.

הוא הגיע לארץ ישראל כבר אבא לא היה,

אבל כל יום שבני ברק הייתה מדבר שממה.

חזון איש לוקח את אמא שלו כל יום, חצי שעה,

והולך איתה בה,

ברחובות בני ברק, במדבר.

לכתך אחריי במדבר.

חצי שעה של חזון איש זה עוד ספר חזון איש.

אבל בזכות כיבוד אביהם גדל לנו

המאור הגדול

שהרב

מי שיודע שהרב מאוד מאוד

רבי יהודה שפירא

הגאון הגדול מרן רבי יהודה שפירא זה היה הכל מהחזון איש והרב

מי שמדבר ומכיר קרוב לרב יודע שהחזון איש אצל הרב זה

זה הדמות הכי גדולה שיש.

רבויסטיין

אני חייב לסיים בדבר כזה יסודי

שאני רוצה לשתף אתכם בחידוש.

זה לא חידוש זה דבר פשוט אבל

פרשת בראשית

על כל הנבראים

כתוב וירא אלוקים כי טוב

שמש וירח כוכבים בעלי חיים

יום השישי

נברא האדם

אין וירא אלוקים כי טוב

האדם

נזר הבריאה

כל הבריאה לא נבראה אלא לאדם

זה התכלית של העולם

אין וירא אלוקים כי טוב

מה קורה כאן?

היי רבויסטיין כתוב כאן

כל הנבראים

איך שהקדוש ברוך הוא ברא אותם

זהו זה שמש, ירח,

בעלי חיים איך שאריה נולד

ככה הוא נשאר

האדם רבויסטיין הוא לא נברא מושלם

האדם ניתן לו בחיראה

לבחור בטוב וברע

איך וירא אלוקים כי טוב, הוא עוד לא שלם

האדם יכול ביגיעה

בעמל

להגיע לפסגות

להפך למלאך השם

ושבת עד השם אלוקיך

והשם ירחם

הוא יכול גם להגיע למצב שאומר עליו המדרש

יידוש קדמו

אין וירא אלוקים כי טוב, תלוי בך

זה נראה

אחרי מאה ועשרים

אם זה כי טוב או כי רע

הקדוש ברוך הוא הוא שש ושמח

בבוא אליו נפש נקי וצדיק

מה חסר לקדוש ברוך הוא צדיקים?

אברהם אבינו

האבות הקדושים

הבן ישרי הגאון מווילנה הבעל שם טוב הקדוש

כל התנאים

שש ושמח

אתם יודעים במה הקדוש ברוך הוא שש ושמח?

שהוא נתן לאדם תפקיד בעולם

והוא עשה את התפקידים שלו

זה הקדוש ברוך הוא שש ושמח

רבותיי

אנחנו נפרדים

מאנשים בעלי מעלה

שאין לי ספק

שבשמיים

מי הם?

אבא של הרב אמנון!

אמא של הרב אמנון!

באים שמה, אתם חושבים שלמעלה אין אנשים שהרב אמנון החזיר בתשובה?

למעלה יש, למטה, בכל מקום

הם מתקבלים!

הקדוש ברוך הוא שש ושמח

עם אנשים כאלה צדיקים, כאלה ישרים, כאלה תמימים

אנשים

אין, אין, אין, לא זוכים בכאלה בנים סתם, אין דבר כזה, אין דבר כזה

החפץ חיים

מצאו את

ספר התהילים, ספר התפילות של האמא מלא דמעות

אין חפץ חיים לא גדל על העץ

יש אבא ויש אמא כשיש כזה הורים

עם יגיעה כזאת של בנים

עם

הפקר לעם ישראל!

הפקר!

כלום!

כל כולו!

רבי אמנון הפקיר את עצמו למען עם ישראל!

הפקר מוחלט!

רבי אורי!

שפתיים יישק!

ואח! ציון!

שמענו שהיה הרבה ליד

רבי זכריה!

היה הרבה!

אשריך זכית!

זכית!

הקדוש ברוך הוא יעזור!

שלא יישמע עוד שוד ועוד שבר בגבולנו!

והבית הגדול והקדוש הזה ימשיך

ביתר עוז! אין ספק!

הרב אמנון!

הרב אורי!

הבקשה של האבא והאימא! תמשיכו!

מה שאתם עושים!

אין יותר מזה! תמשיכו!

עם ישראל זקוק לכם! עם ישראל אוהב אתכם!

יהודים חילונים שלא מסוגלים לקבל כלום!

הרב אמנון זה בשביל...

הרב אמנון!

זה מציאות!

מי ממלא היום אולמות?

כולנו!

רוצים לשמוע

זה הבקשה של ההורים הקדושים והטהורים האלה

תמשיכו הלאה

קדוש ברוך הוא, תנוחמו מן השמיים

המקום ינחם אתכם בתוך שער אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד

ולא ינחם אתכם

חבר הכנסת

תודה רבה.

בעזר השם יתברך.

פשוט

רבנים הגאונים,

מזכי הרבים,

משפחת יצחק,

הרב הגאון ידידי וחביבי הרב זליחה,

כל הקהל הקדוש,

מורי ורבותי

נמצאים עכשיו

בניחום אבלים

של אחד מהגדולים של המחזירים בתשובה

הגדול שבהם

מבחינת המדיין של הבעלי תשובה שהאדם של כוח ההשפעה.

וכידוע,

מפורסם שבתורה הקדושה אין מתנות.

ואיש את קודשיו לא יהיה.

אדם לא זוכה סתם ככה למתנות. הגמרא מפורסמת במסכת שבת,

שאדם שמכבד רבנן, אדם שאוהב רבנן,

זוכה לחתנים ובנים רבנן, כמו שאומרת הגמרא.

הגמרא בשבת כג,

וגם בכא הגמרא שם דנה.

כך אנחנו ברסטנר ג' תרשע א',

שאדם שרגיל בנר זוכה לבנים ותלמידי חכמים, שנאמר, כנר מזווה ותורה אור,

האור מהיר בבית שלו.

וידוע רבותינו בעלי המוסר.

כולם בעצמם

מביאים את הנקודה המפורסמת,

שהיעץ הרע נותן לאדם לעשות כל מה שהוא רוצה.

אם אדם רוצה עכשיו לתפוס פתאום איזה גלגולי שלג,

היעץ הרע לא מונע בעדו.

אתה יכול לראות אנשים שמרחוקים מכל דת ודין,

אבל ברגע שיש איזה מקובל אחד שצועק, רבי זי,

פעם הייתי באיזה

בשבוע הבא לא כאן, בשבוע הבא בחרמון,

ההר הטוב הזה והלבנון,

היית רוצה כולם עם אש בעיניים,

אנשים רחוקים מדת ודין,

היית אש בעיניים,

גיצים יוצאים להם של התלהבות בעיניים.

למה? גלגולי שלג?

היי, אבל אתה, כל הנשמה שלך מגולגלת בשלג, מה עכשיו יעזור לך השלג אם האשורת עוד הקור? לא משנה אם אכפת לך,

העיקר שיעשה משהו כמו שנביא המשתברה בתקופה אינה,

שכל הסיגוף שהאדם עושה את זה טוב לו רבה אמורת המטהרת הקודש,

שכל הסיגוף בעולם הזה, אחי, ככה אומר,

יעזור לך המון בעולם הבא,

כל סיגוף קל וקטן, הגברה מדברת על זה, ובמיוחד

רבותינו בעלי החסידות, שכל דבר ודבר שאדם מתענה

יכול לחסוך ממנו המון המון צעדים בעולם הבא.

ולידוע אמוריי ורבותיי, השיב כי אין יצר ונותן הכול,

תעשה מה שבא לך, עוצר גלגולי שלג,

תעשה גלגולי שלג,

גם עצמות ותעניות אני אישית יש לי איזה משהו פסיכולוגי לכן גם כשהרב עשה את המבצע הגדול של הרבה יום תענית,

אז אני ככה מבחינתי הסטרקתי ואני פעם ישבתי עם הרב ואמר לי זה קל, קל, קל מאוד, קל מאוד אני לא מסוגל, אני קם הבוקר, אני רק חושב שאין קפה, אברך בלי קפה זה לא אברך נקרא היום, כן? אברך בלי קפה, בלי איזה פעמיים שלוש אחד עם חלב, יש כפריים כזה, בסימן קצ״ז,

בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק... בסימן ק

מתקשרים אלפים אנשים, הרב, תשמע, כך וכך,

עבירה פלונית, עבירה אלמונית, מה הרב אומר, מה שהרב יגיד,

איזה סכום שהרב ינקוב, עד 300 שקל.

הוא נזהר, הוא פוחד שלא יצא עוד אחד,

יגיד לו, תשמע, תביא לי מניה.

אבל ברעיון,

מה שהרב ינקוט עליי, אני לוקח.

מה שהרב ינקוט, אני לוקח.

טוב, אז אומר לי הרב, אני מוכן, זה היה בשובבים, שנה שעברה.

חברי חד, באמת, הרגישו ככה,

חרג בלשון הרע,

וידוע מה שהוא אומר, שואלים קטנים מחבלים קיימים, החבצרים כתב

שייסגרו 70 ישיבות ולא לשון הרע אחד. הוא שמע את זה,

הוא נרעד, התחלנו פעם בשיעור של החבצרים,

רק התחלתי עם הלאווים של החבצרים,

כמה לאווים, 17 לאווים שאדם עונה.

אמרו לי, הרב, אם אפשר לעבור נושא, כי אין לנו קצת חיות בבית.

עד עכשיו חשבנו שאנחנו יהודים, ראינו שבפי החבצרים,

כנראה שאנחנו לא בגדר היהודים.

מה, כמה לאווים אדם עובר על דבר אחד?

לא תישאשם עכשיו, לא תאכל בעמך, לא תחיילו את שם אלוקיכם. מה, כמה דברים? לאווים, רק לאווים, עוד לא התחלנו דעשים, רק לאווים.

בקיצור, מוריי ורבותיי, אז הוא אמר לי, הרב, אני מוכן, כל השובבים,

בן אדם פשוט מהשורה,

כל השובבים, תענית, אני מוכן, הרב, גם תענית דיבור וגם תענית זה. אמרתי לו, בהתחלה תעשה תענית דיבור, גאון עבור שם, מעלים לתרופה,

שזה יותר טוב מכל הסיבובים, והמשטרה ברורה מביאה את זה בכמה מקומות, שעתנית דיבור דבר גדול מאוד,

מה לי הרב, אני מוכן, אם אתה אומר, גם זה וגם זה אני מוכן.

טוב, שאלתי אותו, תגיד לי, מה עם תורה בהתמדה?

הוא אמר, קשה לי מאוד. קשה לי מאוד, עץ הרע תופס את האדם דווקא בדבר שהוא נוגע וידוע, בראתי עץ הרע,

בראתי לו תורת תבלינא.

מוריי ורבותיי, לכן

כשאדם בא בבית האבל, ואדם ניגש כאן לבית האבל,

אי אפשר שלא להזכיר את הגמרא בשבת גב' ב הגמרא המפורסמת אמר רבי אלעזר אמר לתלמידים שלו שוב יום אחד לפני מידתך אמרו לו תלמידיו רבנו, וכי אדם יודע מתי ייפטר?

כי אדם יודע מתי ימות? איך אדם יכול לדעת קצר?

אמר להם אדרבה ואדרבה, לכן אני אומר

כל יום אדם יעשה תשובה שנאמר בכל עת יהיו בגדיך הלבנים ושמן על אושרה לא יחסר ואז הביא להם את המשל המפורסם

והמשל הזה מפורסם ונוקב ונחזור עליו במהירות אמר להם משל למלך שעשה סעודה וזימן את כל קרוביו ואוהביו

המלך עשה סעודה וזימן את כל הקרובים

אמר למלך לקרובים אני עושה סעודה גדולה בלי שעה, בלי זמן עקוב

כולם מוזמנים לסעודה הזאת

אומרת הגמרא, אי אי אי אי פיקחים שבהם קישטו עצמם

אומרת הגמרא, היו ביניהם פיקחים

המלך עושה סעודה, לך תדע מתי יקרא?

התקשר לבעל הבית באוסן, אני לא מגיע היום.

למה לא מגיע? מה יש?

המלך שלי עושה סעודה,

לא נעים לי לא להגיע.

הוא אמר איזה שעה,

הוא לא נקב שעה.

אמר אז תבוא, אתה יודע, שעתיים,

איזה כמה, כמה זמן, תעשה קצת כסף, אתה יודע,

time is money.

אמר לו כן, אבל אתה יודע, הרבי בונוביץ' אמר time is money,

אבל money is time, גם זה נכון שזמן זה כסף,

אבל גם כסף זה זמן, אתה לוקח את הזמן של התורה.

אמר לו, טוב, אתה לא בא, אני מוריד לך מהמשכורת.

ואם זה אברך שלא מגיע,

אז מורידים לו מה זה, יש כולל אחד אצלנו בקיר תרצוג, הוא עכשיו עשה הנהגה. מה הנהגה?

כל דיבור בטל, כל מילה בטלה, שבע וחצי שקל יורד.

אדם מדבר מילה אחת, שבע וחצי שקל יורד.

כן, מי שאומר בוקר טוב, ארבע עשרה שקל.

בא בצהריים, צהריים טובים, עוד ארבע עשרה תוריד. מה יישאר בסוף החודש?

כן, אולי רק הדתות, רק שהולכו להם הדתות.

רק שהדתות יוצאו השבועות כל דיבור בטל. ככה עשה הכולל. בן אדם מתוד באחל, איזה מילה ככה, תרשום לך שבע וחצי שקל. עכשיו, בסוף החודש, הראש כולל אומר לו, תשבע כאן אמרת שלום,

פה אמרת בוקר טוב,

פה אמרת צפרת טבע, יאללה, זה בארמית, נעשה לך הנחה, ארבע שקל.

בוקר הזה, אפשר להתחשב בך.

קיצור, מוריי ורבותיי,

אמר לבעל הבית, אני לא מגיע,

לא בעל, לא היה זורר שום דבר.

מוריי ורבותיי, באמת הוא לא הגיע,

אלא היה הפיקחים שבהם.

אמרת הגמרא, קישטו עצמם ובאו ליד ארמון המלך.

שם את הבושם, שם דורדורנט,

שם חליפה יפה, והגיע, כן, גם דורדורנט הותר על פי ההלכה, כן, יש כאלה שעדיין תקועים וחושבים שיש בעיה לשים דורדורנט.

יש חלק מהחסידים שמחמירים לשים דורדורנט בלי ריח,

כן, כאילו שזה יהיה רק להוקמה ולא לעברויה, יש להוקמה בסוגיה, כן,

כמה שיותר לשים מפרט אדם שעוסק עם ציבור,

אין בזה שום בעיה, כן, מפרט שהפוסקים, באמת, הפוסקים דנו ברגע שהוא כבר נפרץ,

אז הרבה יותר קל, אין בזה בעיה.

יש כאלה שמקפידים, אבל

אותם אלה שקישטו עצמם לכבוד המלך,

חליפה מיוחדת,

כל אחד שם את החליפה,

אלה שמו את השטריימל עם אור שפן,

כל אחד ואחד בלי שנתנס, כמובן, כל אחד ואחד יסתדר, ויגיע למלך.

אומרת הגמרא, ישבו בפתח ארמון המלך.

אומרת הגמרא, אבל היה גם שם טיפשים שבהם.

אומרת הגמרא, טיפשים שבהם, אמרו, חבל, הפסידי עם עבודה, חבל,

כל רגע ורגע בעבודה זה עוד שקל ועוד כסף,

עוד קללה של בזעת הברע תוך הלחם, קל בעיניך הקללה,

אז הוא הולך עוד קללה להתקלל.

בקיצור, מוריי ורבותיי,

הטיפשים שבהם

הלכו למלאכתן,

ואז המלך,

פתח את השערים, מוריי ורבותיי, אומרת הגמרא,

היי, הפיקחים שבהם נכנסו מקישתים לארמון המלך.

המלך מריח אותם, השתבר שמו לעד.

איזה בוסם שמת לכבודי.

מה לא, כבוד המלך, זה ז'אנק פול ווטייר, רק מה שמשפחה קנית, עם זיעה של סוס, וגם,

גם זיעה של סוס, וגם...

של ארבעה חברו את זה ביחד רק לכבוד המלך

אמר לו משהו משהו עולמות איזה יופי תודה רבה והחליפה מאיפה?

אמר לו אדוני תפרתי את החליפה הזאת ממש שו״ת כו״ק כנגד שם ה' כנגד עין הרדתי לכבודך אמר לו תודה רבה אבל יש עוד ארבעה שהם צריכים לבוא איפה הם?

אמר לו שלא תדע כבוד המלך הם ברפת

אמר לו מה ברפת?

אני קראתי לסעודה אמרו לו כן אמרו אולי עד שתכנו את המפרום את הסלטים

ייקח אולי זמן

רבי ורבותי והמלך אמר לקרוא להם מייד והם יתחננו רק עם מקלחת קטנה רק עם מקלחת קטנה

הם יתחננו רוצים רק דוש קטן אתה יודע מה גם מקווה בלי מקלחת אבל מי שבשר הבריאות אוסר אבל מוכן מקווה בלי מקלחת רק לא להגיע ככה עם הרפת

אבל אם יצאו דחופים מדבר המלך

שיש בה קריאה מהמלך אתה חייב לרוץ אתה חייב להגיע

רבי ורבותי אומרת הגמרא הטיפשים שבהם נכנסים מנוולים

הגיע לארמון מנוול ואז הגמרא שמביאה

נתן להם שם באמת לאכול עם צלחות ריקות גדול.

הרי הם רבותינו בעלי המוסר בהסבר הפשוט של הגמרא, הסתכלו בלב אליהו וברבי אל אופיאן.

המלך זה בורא עולם.

המלך עתיד לעשות סעודה לכל אחד ואחת מאיתנו לעתיד לבוא.

מקרים שבהם קישטו עצמם.

מה הקישוטים שהאדם יכול לקשה עצמו לכבוד המלך?

אומר רבנו רבי נחמן מברסלב, בנקודותי מוהרן,

וגם בשפרי הרן וגם בפעולת הצדיק ובכל מיני מקומות שהרב רבי נחמן דיבר עליהם עם התלמידים,

גם בחיי מוהרן.

מה נקרא קישוטים נסלה, כמו שרש״י מביא?

מה זה נקרא קישוטים נסלה?

אמר רבי נחמן מברסלב שהאדם לומד תורה,

שהאדם קורא פרקי משנה,

כל דף ודף שהוא לומד נעשה בעולם הבא.

פח, מגן, שהעץ הרע יורה עליו חיצים, זה חוזר כנגדו.

נעשה כנגדו פח ומגן, עד כדי כך.

אומר רבי נחמן, זה נקרא קישוטין.

האדם מגיע לשמים,

אומר בורא העולם, אני רואה מסרת חגיגה,

אני רואה מסרת ביצה,

אני רואה מגינים, אני רואה קישוטין.

כמה שכר יש לאותו אחד, אין לו ראתה אלוקים זולתיך, הגמורה אומרת,

כל הנביאים לא נתנבו אלא לא עושה פרקמטיה לתלמיד רחם.

לאדם שעוזר לתלמיד רחם, ותלמיד רחם בעצמו אין לו ראתה אלוקים זולתיך,

נפשך הם בשער ד', בשער התורה, כידוע,

שכל דיבור ודיבור של אדם, העימן דשתתל באורייתא,

קודשבריך הוא נשיק לה, מביא את הצוהר המפורסם בפרשת בראשית,

קודשבריך הוא נשיק לה, וגב יפלה, ואת תירלה,

ומטיס אותה בשבעים עולמות,

וצועק בקולי קולות,

אתה בני בכורי ישראל, אשר בך התפאר.

זה נקרא מקושד לכבוד המלך.

אלמורי ורבותי, הטיפשים שבהם נכנסו מנוולים.

אדם שלא לומד תורה, הבושה שתאכז אותו.

כותב הגאון הצדיק רבי אהרן רטה, מאמר מראה דחוש בנעם,

שזה כמו שבא רב לדרוש, אני ממחיש את רב אהרן רטה,

בא לדרוש עם פרק יפה,

עם זקן טוב, פאות, אבל בלי כיפה. תארו לכם, עכשיו נכנס פה רב,

זקן, פאות וזה,

נעליים יפות, אבל כיפה אין לו.

אומרים לו, הרב שים כיפה, אומר לו, זה לוק חדש, זה רבנים חדשים בשנות אלפיים.

כן, משהו חדש, בלי כיפה. זה לא מתאים, זה נראה מצחיק.

אומר רב רב רטה, בשמיים סופרים את הימים של האדם.

ויום שהאדם לא למד תורה, מנפש חיים, חבל שקמת בבוקר.

טוב לו שנפחשו לטו על פניו,

חבל שהתעוררת באותו יום, הרי תורשבנה. האדם מתבייש,

הלבוש של אותו היום חסר לך.

מורי ורבותי, ולכן שבאים כאן

ורואים מה זה סוף כל האדם, סבי יספידו נא דקוור גבירו נא.

כל אחד ואחד, אם לא נותן את המוסר הזה אליו,

יגיע היום שגם אני אבוא למלך,

ולא צריך לפחד מזה, סגולה לחשוב על זה,

סגולה לאיכות הימים, לחשוב על יום המיטה.

כל יום אתה מזכיר ליום המוות, מה אני אשיב לבוראי?

ותמיד,

כשמגיעים ביום הכיפורים לחיי לתשוקתי,

אי אפשר שלא להתרגש. כל אחד ואחד מתרגש במקום של כיפור וראש שנה, ידע רבנו אריזל.

כנראה שהנשמה שלו לא טהורה, כנראה שהנשמה שלו פגומה רחמנא ניצלן.

אז איפה לבכות?

אז יש אחד בוחר במוסף, מי יחיה, מי ימות,

מי בקיצור, מי במים, מי באש.

יש אחד בונתנת תוקף, של רבי אמנון בגינצא,

נוראי ורבותי,

קבוע כל שנה, גושמך הוא משפיע על ההשפעה.

מתי אני מתוקף?

בלך אל תשוקתי,

ואיך אעמוד נגדך ארום, ומה תהיה משובתי.

האדם יגיע למלך,

מה הבאת לי בעולם, מה עשית לי? נתת לך חיים, פרנסה, זה לא פשוט בכלל.

סיבוב אחד בתל השומר בביניסון, אתה רואה שהאוויר שאתה נושם, זה לא דבר מובן מאליו.

אתה רואה שהוא עולה ברגליך,

מנענע ידיך, עיניים צורפות לך אלף פעמך.

זה לא בא ברגל, זה לא בא ביד.

אתה יכול להבין שזה ניסי ניסים כל רגע.

התאמצתי כביכול לתת לך מה אתה הבאת לי.

אומר אני מעשי למלך,

לשוני את סופר מהיר.

איך אפשר לדעת אם אדם מעשיו למלך אם הלשון שלו מדברת תמיד דברי תורה אצל סופר מהיר.

ואז האדם זוכה ליפיופית מבני אדם וצעק רן בשפתותיך.

אבל אם אדם דנים את התיק שלו והכל נרשם,

שניים שלושים ועוסקים בתורה.

וכותב להם קובע להם שכר שנאמר והקשיב השם ישמעם

וייכתב בספר זיכרון לפניו ליראה שהם חושבי שמו אומר הפרץ כלווינשטיין.

כותבים לבן אדם את כל השטויות שהוא דיבר כל החיים,

גם באמצע הלימוד וגם אחר כך, מה תשיב למלך?

מה תענה למלך, רבי ישאי, ביטול תורה?

בורא אליו סלח על עבודת שערי, גילו עוד שפור דמים, והצהור לא ויתר.

להגיד לך שזה הנשק הגדול

ושהאדם באמת מחובר לתורה אי אפשר אחרת,

כשהאדם מחובר לתורה הוא מבין שזה הנשק, לכן ניצה מוכן לתת לבן אדם הכול,

העיקר תורה אל תלמד.

אומרים שהיה גאון צדיק,

כולם הכירו אותו.

בירושלים לוורות, הרב יוסף וולטוך, הרב וולטוך, הוא סיפר פעם סיפור שהיה עם הרב ווסנר ועם רבי מאיר אבוחצירא.

הם היו בקשרים טובים, הרב ווסנר והרבים מאיר אבוחצירא היו בקשרים מאוד מאוד טובים.

אז אתם יודעים, הרב ווסנר הוא מצאצאים של תלמידי החטב סופר. כידוע,

הוא מזכיר את זה הרבה בשביל שבט הלוי ועוד,

הוא מזכיר הרבה את החטב סופר.

ובדרך כלל הרב ווסנר, גם כשהוא רוצה להחמיר איזו חומרה,

שבדרך כלל הרב ווזנר יש לו הרבה חומרות,

אבל ברגע שהוא רואה שהחתם סופר הסתייג,

הרב ווזנר כותב ראוי,

טוב, הוא לא יכתוב לך להחמיר.

למה?

חתם סופר זה מורו ורבו.

כן, הוא קיבל את זה ככה מהדורות,

לא עושה שום דבר אחר חוץ מחתם סופר.

פעם אחת נפגש הרב ווזנר עם רמאי אבו חצירא,

ורמאי אבו חצירא אמר לו, תגיד לי משהו, איזה וורד יפה.

אמר לו, אני אגיד לך איזה תשובה בהלכה.

ואז התחיל להרביץ התשובות בהלכה של החתם סופר, אחת אחרי השנייה,

תשובה אחרי תשובה, של החתם סופר, תשובה אחרי תשובה.

הם לומדים את החתם סופר בעיון,

אמר הרבה פעמים, שבת הרב יצחק יוסף, הוא אומר לאבא שלו, הרב הרב עובדיה,

שאומר שיש לו שתי ספרים שהוא בקיא בהם הכי הרבה,

נודע ביהודה וחתם סופר.

הרב בקיא בהרבה ספרי האחרונים,

אבל הספרים הכי חזקים של הרב עובדיה באחרונים זה החתם סופר נודע ביהודה.

כן, מי שלמד נדה פעם, מי שלמד איסור והיתר,

רואה שיש חבות דעת ארוך,

יש סדרי טהרה ארוך,

לפעמים אתה רואה בתשובה ברב עובדיה,

ואין סדרי טהרה ודוק.

הוודוק הזה, אנשים חושבים, סתם מסתכל, רש יש דיבור הזה על הוודוק.

הוא אומר, הוא עבר על כל התשובה ודייק בה,

הרב רוזנר גם,

חתם סופר אצלו, שגור על הלשון.

אומרים שאי אפשר לתפוס את הרב רוזנר בחתם סופר כי הוא זה,

שגור על לשונו.

אז בקיצור, הגיע רמר אבו חצירה והוא אמר לו, אני אגיד לך,

יש תשובה אחת של החתם סופר לגבי קידושים, אני זוכר טוב גם בפתחי תשובה מביא סימן מב' באבן עזר,

והיה פתחי תשובה לגבי אישה,

עוסקים באותו עניין בקידושים, על הגמרא מסרט קידושים דף עמוד א'

ודף עמוד א', לגבי עוסקים באותו עניין.

שם החתם סופר מביא איזה מקרה ביידיש,

שאומר שהחתן ראה את העדים,

בואו תראו שאני מקדש אותה,

ושם יש לשון,

כן, אתם רואים, זוגי, זוג לי, אתם רואים, אני אומר לי, הרי את מקודשת לי,

הוא לא אמר לי,

הוא אמר הרי את מקודשת,

והוא לא אמר לי,

אמרו לו העדים ביידיש,

זוגת לי, תגיד לי, והוא לא אמר לי, הוא אומר, אה, לי, לי, לי, לא, שום דבר.

ואז החתם סופר מביא שם תשובה,

הופך מכאן, ועופר מכאן, ולוקח מכאן, ומכאן.

תשובה רצינית שאתה סופר.

והוא אומר, אני מכיר את התשובה הזאת.

אני אומר, איך הרב מכיר?

מרוקאי ויידיש? לא, אולי באמת, כמו שאי יכול להיות, אבל איך יכול להיות? יש לי חבר תימני,

יש לי חבר בכולל תימני, הוא היה באמריקה,

הוא יודע שלוש שפות, אנגלית, תימנית,

וערבית לא יודע, כמה שפות? עברית, כמובן, לא של הקודש,

ערבית עם התימני ביחד הוא יודע,

אנגלית, יהודיה ויידיש, ארבע שפות.

להיכנס לבובוב, כן, אולי באבובים ישלחו אותו, אבל לא בבובוב.

כן, אבל בטח, ברוך אתה, אדוניי רבי אלף העולם שהכל נהיה בתורו.

בקיצר, אללה מייס, רבי ישאי, רוצה להיכנס.

אז הוא אמר, אם אני אבוא אליהם ויגיד להם, תשמעו, חבר'ה, אני רוצה להכניס את הילד שלי,

אז הם ישמעו ככה את זה, לא ייכנס הילד. יגידו, תשמע, אין מקום,

אולי שבעזר השם יתפנה שלא יהיה שרת בזה, אולי כך ניקח,

אבל אין מקום ברעיון.

הוא נתן להם יידיש רהוטה, הוא יודע לדבר יידיש, הוא גם חקיין גדול.

הוא יודע לדבר יידיש,

נתן להם יידיש,

כן, כן, הוא נותן להם כל מיני שמות,

קייני, יש אתגרני פרנדן, נדבר איתו.

יוא, יוא, קים, קים עיניי, קים בוא.

הוא אומר, לא אין שום בעיה, העמקים.

הגיע אליו,

הוא אומר לו, כן, תגיד לי, איפה זה שדיברת איתו?

הוא אומר, לפניך, כפרה, אני כאן לפניך.

טוב, הוא נכנס, מה יגידו? עכשיו לא, מה זה גזענות לשמה, מול הפנים לאתון.

אם סיבבת את איזה גרמא, גרמא בתימנים פתור.

אבל אם פה, זה משהו אחר.

בקיצור, רבי ישראל, לפי העניין,

אמר לו, הבנתי, התקבלת.

הרמר אבו חציר, הוא אמר לרב עוזר, אני מכיר את התשובה הזאת.

מכיר אותה, ידוע.

אמר לו, כן, תגיד את התשובה.

אמר לו, רמר אבו חציר, מילה מילה ביידיש. אמר, טוב, אולי ככה שאיימם לך,

אז קראת קצת יידיש, ללמוד שפה.

אבל מה אומר חטף סופר?

פירש לו מילה מילה ביידיש.

טוב, מה לא חטף סופר אם ככה?

אני מדבר איתך ביידיש.

למה? הדיוק של האסוסיטים

מדברים רק יידיש, וזה לחטחילה. למה לשון הקודש תשאיר לתורה?

מדברים יידיש, ולמה אומרים שבשפה העברית, מה שהגיע הוא רב לעזר, כן, רב לעזר, חס ושלום,

הגיע אליעזר בן קליפטה, הגיע לשמה,

ושיבש את השפה והכניס כל מיני מילים לא רציניות בשפה.

לכן ראיתי מכתב של הרב בן פרמישלן, הוא כותב לא להשתמש יותר בשפה של העברית.

להשתמש רק בשפה היידיש.

תורה, יראת שמיים, תלמוד, עניינים,

זה עברית.

אבל שאר הדברים לא. אפילו שבאים לתי שלו ספרדים וכל זה, הוא לא מחליף.

פעם דיברו איתו, אמרו לו, הרב,

מגיעים הרבה ספרדים, רוצים לשבוע איזה דבר תורה מהרב, הוא מדבר לפידים, שמכיר את הרב בן פרמישלן.

זיקים, זיקוי דנור יוצאים למהפה. והוא לא מוכן. למה אצלו היידיש, רק כשהוא מקבל קהל, זה לשמוע הצהרתם של עם ישראל,

הוא מדבר עברית. והוא מדבר עברית ראותה, אין לו בעיה עם העברית.

אבל ככה רק יידיש. למה?

הוא אומר שהשפה העברית יכולה לקלקל את הנשמה של האדם.

לכן, הידיש שידברו יידיש.

הרב עוזר אמר, אם ככה, אני מדבר עם רבי עוצר היידיש.

התחיל לדבר איתו,

אמר לו, אומר רבי עוצר אשכונדה,

דבר איתי רגיל.

אמר לו, אבל אמרת שאתה יודע יידיש.

אומר לו, זו תשובה שלך, אתה סופר.

הוא אומר, אתה יודע יידיש או לא יודע יידיש?

הוא אומר, כשרוצים ללמוד תורה יודעים כל השפות.

אהבה לתורה, לא יודע איך הבנתי, חיברתי מילה כאן, מילה כאן, מילה כאן.

הבנתי מילה, מילה, מה זה היידיש, אז זו. אהבה לתורה, שאוהבים משהו, רוצים הכול.

יש כבר מפורסמת, עשרת ברכות.

רב,

טו עמוד א', יו ד' עמוד א', יו ילמד, תסתכלו שם. הגמרא אומרת,

תמיד היתה לקושייה, מה זה אהבת תורה אווירת שמיים?

הרבה אנשים אוהבים תורה.

הרב,

אין כמו הרבנים בעולם, קדוש עליון הרב,

תודה רבה,

והוא לא לומד מלה אחת. אז מה, רב מתפלל, ריבונו של עולם, זכה לי שתהיה לי אהבת תורה אווירת שמיים?

אדם, אהבת תורה יש לאנשים פשוטים גם,

אנחנו רוצים תורה, למה רב? לא יתפלל,

ריבונו של עולם, זכה אותי שתהיה לי תורה אווירת שמיים,

שאני אדע את כל השאס,

שר והפוך, הוא ידע פשוט, חיים מתים, כמו שכותב מרן אחידה בשם הגדולים,

שכל אחד שכתוב בש״ס ודאי שהיה מחיים מתים.

אבל למה הוא מבקש אהבת תורה? תן לי אהבת תורה ויראת שמיים.

תגיד לי פשט, אני רוצה תורה אמיתית ויראת שמיים. מה זה אהבת תורה?

תשובה מוריי ורבותיי, שבן אדם אוהב משהו.

אומר הרב בן ציון,

כשאני הייתי הולך פעם לעשות סידורים,

הייתי שומע את האברכים מנגנים בלימוד במרפסת,

הייתי אומר לאשתי, אני כבר מגיע חותר למרפסת ולומד.

הרב חיים רבי, ראש הישיבה שלי, תמיד היה אומר שגדולי הדור יש להם התקפת ש״ס.

כמו שרדיו של התקפה של אסתמה, יש רדיו של התקפת ש״ס.

כן, נמצא פתאום באיזה מקום.

כן, פעם מספרים על הרב ש״ך,

כשהרב ש״ך נעלם פעם באיזה פגישה שהייתה שם בדגל התורה,

הרב ש״ך בזה, נעלם להם. אז שאלו את הרב ש״ך, מה קרה?

הוא אומר, הרגשתי כבר שאין לי אוויר.

אמרו, הרב לא מרגיש טוב, מה מרגיש טוב?

אבל הרגשתי שבלי אביי ורוף, אני כבר אין לי אוויר. הייתי חייב להיכנס, לתפוס איזה גמרא קטנה.

חצי שעה, אני חושב שיהיה לי זמן, עוד עשר דקות לדבר איתכם.

קם, בורח להם.

רב ארון גודלר פעם אחת באמצע ישיבה של עבד וזה,

אומר להם, רבי סייני, אני מוכרח ללכת, מחכים לי.

טוב, הלך אחד ואמר, תשמע, בואי, מי מחכה לו?

הוא אמר לך, בעלה רבמה, עזב את הבית מזמן,

ושום טלפון לא היה.

לא ראינו שום גבאי שאומר לו, תשמע, רב, בוא נלך.

מי זה מחכה לו?

היה אחד כזה גם, תמיד היה אומר, מחכים לי. תמיד הוא היה אומר ככה.

רב דוד, הרב מללוב שנפטר, האחרון,

זה שנפטר לפני שנתיים,

בליל יום הכיפורים, עשה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה,

והחזיר את הנשמה הטהורה שלו ליוצרו.

גם מה הוא עושה? הוא היה פגיע,

ידוע שבלילוב הם שנאו את כל האדמרות, הם לא אהבו את כל הזה,

גם ברלולוב וגם בשומר אמונים, תולדות אהרון,

הם לא אהבו את הגילוני המלכות.

אין דבר כזה.

בדורוג, למשל, בעוד כמה חסידויות, בקריצ'ניף,

זה מלכות, זה עניין שעובד על מלכות,

שזה הקידוש השם. גם אחת צבי, ככה, פעם מספרים שרד הגיע לחכם צבי,

ראה את הבית שלו, סידורים מאור,

הוא אמר לו,

עושר זה גם קידוש השם, אנשים רואים שתשמע למה הרב צריך שיהיה לו עושר,

למה צריך שיהיו לו סידורים מאור וזה.

איפה הפשטות? צריכים לדעת, זה שתי עבודות.

גם העושר זה קידוש השם, שרואים את הרב,

שהרב עשיר, זה קידוש השם בעצמו.

אבל בשומר האמונים, תולדות אהרון, הם אמרו לו, מה פתאום? לא רוצים שהוא זה.

הרבי בתולדות אהרון, החתן של רבי אורתא,

התחננו אליו להחליף את החד פעמי, הוא היה עושה איש עם חד פעמי.

אמרו לו, למה הוא אמר? את זה בניתם, מה היה חסר בבית מדרש הקטן?

למה את הדבר הזה? אמרו לו, הרב, אתה צודק, לא בשבילך.

זה החסידים, אין מקום, בלי עין הרע, צפופים.

והחסידים בדרך כלל הם צפופים. פעם אמרתי, למה החסידים יש להם את החליפה מהסטן?

יש להם את החלק הזה, ברוב הדחיפות.

אם לא היה, זה מחליג, בדחיפה.

אם לא היה את זה, תראה, הם מתקיים אחד בשני, זה בא מאיזה גוג ומגוג, מהו צבועים?

אתה רואה חסיד כזה, גם בחלום זה מפחיד יחד כזה דבר, אבל עכשיו כשאתה שם את החליפה החלקה,

אז זה מחליג, זה עובר ככה, זה מסתדר.

אז לכן ככה, כולם ביארד.

טוב, בקיצור, פעם הייתי עם איזה טיש,

אני אומר לכם, הרי בעבר

החסידים לידו מכות.

מה זה מכות? פיצוצים.

אמרתי לו, תשמע, אולי תגיד לי שתפריד. אחד החסידים אמר, לא, לא, לא, זה בשגרה, אנחנו אוהבים את זה, אוהבים את המכות.

זה כאילו, אם אין את זה,

אז כאילו לא הרגשנו שם במלתי. תשמע, אם אין טריפה, אין איזה משהו וזה.

לא, בקיצר, רבי סייר, רבי מילולוב

נפטר בלילה יום הכיפורים, הוא תמיד היה מגיע עם הגבאים שלו,

אמר, חבר'ה,

אני מסתדר לבד,

אני לא צריך גבאים.

סיפר לי אחד

שהוא לומד עם ה...

להכיר אותה כזאת.

לא, הוא חדש מאוד, הוא חדש.

מה, לא שומעים, לא שומעים אותו?

לא שומעים.

מה זה?

אין לי בעיה, אין לי בעיה, היום סביר.

אין שום בעיה, סגור. אב עלוי שבדרך שלו ביום ראשון בדרך הקשה לי, אבל ברוך השם, אני מרגיש שיש פה השראה בזכות הרב.

בקיצור, נמשיך הלאה.

אז בקיצור, כל העניין

שמגיעים עכשיו לכזה מקום, רבי דוד מילולוב,

הוא היה ממל הגבאים לסדר לבד.

סיפרתי לכם, סיפר לי אחד שהיה באומן,

הוא אמר הרב סבג מפרדס כץ,

אז הוא בא,

תיקחו אותו, אדם כזה, פשוט כזה, אש כזה, קרה, מתנעונע ושמח.

כן, אני ראיתי אותו פעם,

הוא תופס את הטלית ככה על זה,

ומדבר עם השם איזה עשרים דקות, זכה אותי לקדושת הטלית, בסדר, קדושת הטלית, נכנסתי, טבלתי עליו, ירד, טבל, נסתפג, יצאתי עדיין,

וזכה אותי לקדושת הטלית,

קדושת הטלית, אדם צדיק.

בקיצור, רבי זי,

ספר לי אחד באומן, רצו למשבק אותו,

כאילו עבר הרב סבג, רצו למשבק אותו.

אמר, אחר כך אני לא צריך משבק אותי, אני פנדסקץ, אני מסתדר גם לבד,

אין לכם על משבק אותי,

אני מסתדר יפה מאוד, אני יכול להסתדר.

טוב, בקיצור,

גם איזה רבי היה אחד פעם אחת עבר עם הגבאי שלו,

הרבי ארבע על ארבע והגבאי תכליל, הרבי עושה אפצ'יה, הגבאי עף.

אמרו לו, הרב למה באמת את זה? אמרו לו סתם שהשתדלו אותה, אני יודע שהוא יכול להשאיר את האדלס, אני בעצמי יכול, אבל שהשתדלס ככה יהיה הגבאי.

טוב, בקיצור, על המעשה.

בקיצר, הרבי מללוב אמר להם,

חבר'ה, אני מסתדר, רע שהגבאים לונדניקים, לא עוזבים אותו, הרב, הרב, הוא לא רצה את הכבוד.

ובאמת הוא רצה לעשות דברים שהם הפריעו לגבאים.

הם פחדו שהוא ככה יעשה יותר מדי דברים פשוטים, עממיים, כי הוא היה באמת עממי,

היה מתפעל בבית משפט בצפת,

היה לו אחד מהמניין,

דיבר לי אחד שהיה מגיע לצפת,

יושב בבית הכנסת באמצע, לא במזרע, אחד מהמניין,

היה קדוש וענב את האור. בקיצור, יום אחד אמר לגבאים, היום אתם לא יכולים להישאר איתי, אני ממהר ומחכים לי, תלכו מייד.

והם הלכו, אחד הגבאים אמר, אני פעם אחת צריך לראות לאן הוא צריך ללכת.

אני פעם אחת

צריך לראות לאן הוא רוצה ללכת, לאן הוא הולך.

בקיצור, ככה היה,

רבי ורבותיי,

עקבו אחריו,

רואים שיושבים איזה כמה אנשים הומלסים, דלפונים,

מאחורי הבית שלו,

וקוראים לו נתן, למה אתה מאחר?

גבאים שנייה קראו לאדמו״ר שלו נתן, תשאל חסיד ואיך קוראים לאדמו״ר שלך הוא מעיט לך מ,

א',

והוא רועד.

להגיד את השם של הרב, השם ישמור ויציץי,

זה כמו להגיד לבן אדם,את השם של האדמו״ר,

ואלה קוראים לו נתן למה אתה מאחר לנו? פעם אחרונה שאתה מאחר נתן.

אבל הם בסדר בסדר, מה תרצו לאכול היום?

עוד תעשה חביתה מקושקשת.

אמר הגבאי, חכו, תצאו הביתה, אני מקשקש לכם את הקורת הדור.

והיה מכין להם חביתות, האדמו״ר בעצמו היה מכין.

פלא פלאים, פלא פלאים איזה עוצמות. זה גדולי ישראל עם כל העוצמה שלהם.

היה מה מחכים לי.

רבא רון קוטלר גם באמצע פעם הישיבה של כל הגדולי הדור,

אמר רבי ישאי, אני חייב ללכת, מחכים לי.

אמר אחד, אני חייב לעקוב אחריו, מי מחכה לו?

מי שמחכה לו, מה יש?

עקב אחריו,

הוא טייר במכתב, הוא כתב מכתב על הבנים שלו, אני זכיתי לראות את רב אהרון קוטלר בורח מוועדה אצל רבנים

ונכנס לדפי גמרא כמו שיכור, כמו שיכור,

כמו שיכור שלא שתה יין הרבה זמן, ככה, סוף סוף קיבל.

ופעם שאלתי אותו, הרב, זה לא שקר?

אתה אומר, מחכים לך ואתה בו איך לתלמוד?

הוא אמר, אתה יודע איך מחכים לי כל התנאים?

הרי ידוע מה שהביא רבי נחמן ברסלב, כותב ברנת תור יד ב' הוא לא אמרת רבי נחמן על זה? הוא יודע אותו בטוח.

אבל בתור יד ב'

שכל מלה שהאדם אומר מתחבר עם התנא ביחד,

שפתותיו הטובבות זה ידוע,

והמילים עפים באוויר, אומר רבי נחמן ברסלב, שלפעמים אתה יכול למצוא דברי אמונה אצל הגויים. אתה מוצא בספרים של הגויים דברי אמונה, איך זה יכול להיות?

שהצדיקים מרבים בתורה הלשונית, סופר מהיר,

התורה עוברת באוויר, ועוברת באוויר,

מורי ורבותי, ולכן

כל ההפרעות של אדם זה לתורה, כל מה שאדם בא להתקדם,

מניעה,

מתקדם, מניעה.

אומר הנועם ילימלך עד פרשת נח,

והמבול היה ארבעים יום על הארץ,

המבול היה ארבעים יום מים על הארץ.

מורי ורבותי, מים כידוע,

אין מים אל התורה שנאמר, וכל צמא לחול המים.

המים זה התורה,

המבול בעצמו היה ארבעים יום. צריכים באמת להבין

שידוע שהמים זה התורה,

נסיעה הקדמה קצרה לנועם ילימלך.

ידוע שהמים זה התורה, ולפני זה הפסוק אומר,

ויהי המים הלוך ורסור עד החודש העשירי.

אומר לנועם ילימלך, כשהאדם רוצה להיכנס לתורה, רוצה להיכנס למים,

הרבה הפרעות, הלוך ורסור,

עולה, יורד, עליות וירידות, עליות וירידות.

הוא אומר, די, זהו, נגמר. מיום ראשון

אני מגיע, לומד.

הרב תראה יום ראשון, אני מתמיד, ובאמת הוא מגיע.

מגיע, אתם מכירים את אלה שבאים בהתלהבות לשיעור, בעל חיים דפדפת,

עטים, קלמרים,

ומביא לך קצת שתייה, שיהיה ככה טוב הלימוד,

כותב, מסמן,

מקשקש את כל החוברת.

עוד יום למחרת הוא בא רק עם עט, בלי עטושים,

למחרת גם בלי העט, עובר לפנקס,

מהפנקס עובר לפנקס צויקים, הוא לא מגיע בכלל לשיעור.

כן, הוא מגיע בכלל. מה קרה?

בהתחלה הוא היה בורות,

אבל אחרי זה קם במצברו אחר, רבנו יונה אומר, יש ימי עבר, רבנו תם,

ימי אווי וימי שנאה.

בהתחלה הוא רוצה,

אבל, הרב, אתה יודע מה? מחר אני אבוא. טוב, אתה יודע מה הרב? מחר.

אומר הרבי מרושין,

צאי לכם בעמלק מחר.

העמלק הגדול של האדם זה המחר. אין מחר. עכשיו, הרגע, לא זז. עכשיו, הרגע.

זה הדבר הגדול.

קיצור, מורי ורבותי, אומר לנו המילים מלך, בתורה יש הרבה הפרעות,

ויהי המים הלוך ורסור עד החודש העשירים.

מה זה הדבר הגדול? עומד זה עשר המכות,

שכמה שפרעה ליבו היה כבד בעשר...

מכות כך האדם להבדיל בעבודת השם

צייר לא להיכנע בשום מכה כי הגמרא במכות וכי הגמרא בעשרת לברמות כפי עמוד א' הגמרא המפורסמת

שאומרת הגמרא כל גל וגל שבא עלי

יישר כוח גדול נהנתי לו בראשו

האדם אסור לו להתייאש אומר איננו מלך זה רומז העניין שהאדם

ויהי המים הלור ורסור התורה זה מניעות הלור ורסור אבל עד שהאדם מגיע לחודש העשירי

מגיע המצב שאדם כבר קונה קניין ועבודת השם על ידי העמל, על ידי היגיעה,

הוא כבר קונה שעבודת השם זה בידיים שלו.

אומר המהרוש בדרשת מוהרש רדיד כי ימוד ומא כי תצא למלחמה על עביך ונתנוע,

הה' אלוקיך בידיך. הוא אומר שאם אדם יוצא למלחמה ונתנו,

דהיינו אתה נותן ליצר כל הזמן מלחמה, מלחמה הוא נותן לך ואתה נותן לו, ונתנו.

הוא אומר אתה הופך להיות צדיק,

צדיק גוזר השם מקיים, כי הגמרא מועד קטן לזיין עמוד ב'.

מה זה הוא נתנו?

השם אלוקיך בידיך, כאילו. אם אתה נלחם, השם אלוקיך בידיך. אתה נהיה צדיק.

צדיק גוזר, אמר אלוהי ישראל היא דבר.

צור אלוקים, אני מושל באדם, אם מושל בצדיק, כשנאמר צדיק מושל ליראת אלוקים.

צדיק גוזר, והקדוש בו הוא מקיים עד כדי כך.

אומר הנעמי למי לחסה הסבר אחד, שאסור להתייש במניעות.

ויהי המים על אור ורסה אור, אבל עד החודש העשירי יגיע יום שתילחם ותקנה את זה בקניין.

אל תיכנע לי צררה. תמשיכו ללכת הלאה. זה אחד.

ואחר כך, מורי ורבותי, כדור הפסוק,

ויהי מקץ ארבעים יום

ויפתח נח את חלון התיבה.

יש כאן רמז נפלא, מורי ורבותי, שכל אחד ואחד מאתנו צריך לקחת.

והרמז עשה, מורי ורבותי, אם אדם לא לוקח את זה, הוא נשאר בטלן.

אתם יודעים מה? אני רואה את הזקנים שבלי תורה,

מתמלא עם רחמים, איזה פחד פרדים.

הלכתי פעם לאיזה בית-הכנסת בערב שבת,

שם אני שומע, ליל שבת כבר נכנס, בין השמשות,

אולי יותר זקן הוא פוסק בו רבנו תם, כן, אז הוא עדיין לא אומר שאפשר לנסוע.

אחד בן 80, אני אומר לכם 80, רוטט על ההגה, ברטט,

80, רוטט על ההגה,

שומע מוזיקה לועזית. אמרתי, בטח, בחור צעיר עכשיו יוצא לאיזה מועדון.

אתה רואה בן אדם בן 80,

כאילו, שתי רגליים בקר, ורק האוזן שלו בחוץ נשארה.

כאילו, מה כבר נשאר, כאילו?

זה כאילו, ביום הולדת הבא אתה אומר לו, תשמע, שיהיה לך יום נעים, או חודש טוב,

זה מה שנשאר לו, לא נשאר לו הרבה.

בקיצור,

אני, אתם מכירים אותי, אני בן אדם מאוד מאוד מתון. פעם שחזרתי בתשובה הייתי קיצוני,

כן, אבל עכשיו התמתנתי.

זה מתון מאוד,

אבל זה, כנראה קפצתי איזה איכות שם של האש, של ההתחלה,

איך אומר, הבן שם טוב,

חסידות. בהתחלה, בעלי תשובה, משיחיסטים,

משיח, מה שאתה אומר לו, תגיד לו, תשמע, הבן אדם הזה דיבר לשון רע, מצווה להרוג אותו. הוא לא רוג אותו, לשם שמיים.

עזוב שכבר לא נשאר מקום לשם שמיים, מרובה לשם שמיים. לא נשאר מקום בשמיים, כולם אומרים, תשמע, אני עושה את זה לשם שמיים.

לא נשאר כבר מקום בשמיים.

אבל עושים אש.

מה, אני חייב להגיד לו מילה אחת, שלא יעבור הסכן הזה ככה את השבת רגועה.

מה זה ככה, אתה לא מתבייש בגיל 80, נוסע לריכונית, ערב שבת.

אני מתקרב, שומעו שם איזה שיר,

כן, היה שיר כזה, פני מלאך, משהו כזה, זה מזה פני מלאך. היה שם משהו עם מלאך.

אמרתי לו, תגיד, אתה לא פוחד מהמלאך שבלקט אותך עוד מעט?

אמרו, לא איזה מלאך?

אמרתי לו, תסתכל בחקיקה דפי עמוד א', דומא, מלא עיניים.

אמרו, לא איזה עיניים.

אמרתי לו, כל פגם עיניים שאתה פוגם, אומר הרב רנך ידע,

מוסיפים עוד עין למלאך המוות. לא שיוסיפו, שיהיה לו עוד עין.

אמרתי לו, עין בגימטריה 70?

70 שנה איסורי איוב על כל פגם עין?

כל ראייה אחת, כמה אדם יגיע לתקן? 70 שנה איסורי איוב.

אמר לי, על מה אתה מדבר?

אמרתי, תשמע, אם אתה השבת הזאת מחלל,

אני אומר לך, מות יומת.

עד עכשיו אני חי.

אמרתי לו, זה נס,

רחמים של השם עד שאדם מוכיחים אותם, ברגע שמוכיחים אותו,

נגמר.

התחיל לקלל אותי, מה זה קללות?

אתם יודעים איזה קללות נתן לי שם?

איזה קללות נתן לי רבי צאי? אני אומר לכם,

גם בצדיק תת קללות רמז לקללה.

אולי בכתובות וגם במכות שלא כתובות נתן לי. איזה קללות?

ואני יושב מחייך, עומד מחייך ככה בכביש, מצפצפים,

מחייך.

אמרתי, תסתכל לי, הבהמה,

זה מה ששמונים שנה לימדו אותך על חתיכת בהמה.

בן אדם בן שמונים,

דיברתי איתך מילה,

תראה מה יוצא לך מהפה, בן אדם בן שמונים,

תראה מה יוצא מהפה שלך, בן אדם בן שמונים, 80 שנה נתנו לך, תראה מה יוצא לך מהפה.

ותראה את הזקנים של תלמידי חכמים, הגמרא בסוף קידושין, אמר רבי נאוראי,

מניח עני עם כול מבנית שבתורה,

ואני מלמד את בני לתורה,

תראה מה זה סיכנת אלפי חכמים גיל מאה, מאה ואחד,

מאה ושש עשרה, הרב אלפנדרי אומרים עליו עד גיל מאה ושבע עשרה היה חזן באים נוראים כל התפילות,

תורה בעל פה פעם הגיעה אליו אישה אחת עם בדיקה,

היא חשבה שהוא אמר לזה טמא,

חשבה שהוא כבר איבד תחוש, בן אדם כבר כנראה מבוגר, למה טמא? היא לא ראתה שום דבר.

חזרה אליו למחרת, אמרו לו כבוד הרב ישר, אמרו באת לשקר אותי?

אתמול היית כאן בשעה כך וכך?

באת לשקר אותי? אני פעם, כן, זה היה לי צהר פחיים כניס כי פעם אחת רציתי לעשות איזה משהו, באתי לר פחיים,

אמר לי תעשה מה שהלב שלך אוי מר.

אמרתי לו הרב, באתי לשאול את הרב מה הלב שלי אומר, אני לא מתקשר עם הלב טוב,

לא יודע, אני עדיין בהתלבטות.

אמר לי אתה צודק, תעשה מה שהלב שלך אוי מר. כן, כן, כן, תדעו, זו שיטה, נו, נו,

תסתדר לבד,

הוא אומר לגבאי, תשחרר אותי אתה, תפסק משהו, תעשה.

הגבאי יוצא לי, תעשה מה שהלב שלך רואה.

אמר הרב, נגמר הסיבוב. כן, זה מזכיר שאחד פעם הגיע לרב,

הוא ואשתו ביחד.

פיצוצים, מה זה פיצוצים? בבית קונסרבים עם החבטות באוויר. פיצוצים, באים לרב,

הרב יושב כזה מחייך, היא באה, התחילה לצעוק על בעלה, מה זה אש באוויר?

מה זה פיצוצים, פיצוצים, מה הוא עושה ככה ולא אומר שלום בערב, ולא עושה,

מדבר עם החברים שלו שעות, איתי מילה הוא לא מדבר?

הרב שומע, הוא אומר לה, תשמעי, את צודקת.

הוא אומר, מה אפשר להגיד על זה?

מר לוי, זה תפס את הפנים של האיומים,

שהיא טה, טה, טה, צרורות.

אתה יודע, והיא באמצע, אומרת, הרב, אתה יודע?

הרב, אתה יודע? בן אדם, התלמיד שלך הזה אוכל בשר וחלב, אתה יודע?

חס וחלילה, חס ושלום, התלמיד שלי אוכל בשר וחלב?

זה אוכל בשר בחלב, זה צדיק יסוד עולם, זכותו דגל על הבלדה, צדיק אמיתי.

אמרה לו הרב, שאל אותו אוכל בשר בחלב, אמרו לו זה נכון?

הרב, הוא אומר לי, תגישי לי גבינה אחרי בשר.

אמרו לו זה נכון, אמרו לי, הרב, אשתה תהיה בריאה עצלנית,

עד שהיא מגישה שש שעות, עובר הצבעה,

אז הכל בסדר, הכל ברגוע הרב, אני במאוזן, עד שהיא מגישה.

כן, דרך אגב, אתם יודעים שיש מחנה משותף

בין אישה לבין בשר בחלב, אמר לי פעם את זה, אחד חסיד.

יש מחנה משותף, מה מחנה משותף?

כמו שבבשר בחלב אכלת חתיכה בשרית שש שעות תקוע,

גם עם האישה זרקת מילה מיותרת שש שעות עכשיו. למה אמרת? למה?

מה הווה אמינא לפני שאמרת? למה חשבת? מה הוגשה לך כשאמרת?

כל מיני חשבונות, ככה זה, למה לא באת? הכל קרה.

אמרת מילה בטעות, לא התכוונת באמת? לא, למה?

ככה זה היה מחנה משותף.

בקיצור, הגבר גם צועק צעקות יורה יריעות, היא ככה והיא ככה והיא ככה והיא ככה והיא ככה.

אמר לו, הרב, אתה צודק?

אמר לו, אגבי, כבוד הרב, יש לי קושייה,

קושייה חזקה.

היא צעקה, אמרת, את צודקת.

זה צעק?

אמרת, הוא צודק. אמר לו, גם אתה צודק.

שבכעס, כולם צודקים. הגמורה עומדת ביומה,

אדם שכועס, אפילו שכינה תרד אליו,

לא חשוב מה כי זה שכינה,

היא יורדת, אין, לא, לא מחשיב אותה. פעם דיברתי עם איזה אישה, שמה לא עשו?

אני חושב שאפילו את הרב אבנון אהבה לשמוע את תקלתו של הרב,

ואמרו שרק אם יביאו אותו, והוא היה סנדק בה אצל הילדים שלה,

אם יביאו אותו, היא תהיה מוכנה.

וגם אם הוא דיבר איתה בטלפון ולא עזר לה. אז אני שאלתי, הקראתי את המשפחה,

שאלתי את האישה, תגידי לי את האמת, אם ברור העולם ירד,

יגיד לה שהיא צריכה לחזור לבעלך, חוזרת,

והיא אומרת, ברור העולם לא יעשה לי את זה.

הוא לא יעשה לי את זה. כשאדם תפוס בזה, אל תגיד כזה, הוא לא יעשה לי את זה. אל תגיד את זה אפילו באבה אמינה.

כן, זה כמו שאתה בא לאיזה חנות,

פעם הגעתי לאיזה חנות נעליים.

אז אמרתי לו, תשמע, הנעל שלי נקרעה,

אז הוא מסכן,

היה שם הרבה קליינטים, פחד שאני אהרוס לו את הקרנטורה.

מצד שני, הוא לא רוצה להתחייב לנעל.

הוא אומר, אני שולח בתיקון.

ואם?

רק אם?

ואם? חס ושלום, אם?

אם, אם, אם, אם אין תיקון, אז תקבל חדש. אמר לי את זה שבע פעמים, אם? כן, כן, נגד שבע יפול צדיק וקם, שבע תקרע נעל ותחזור.

כן, אמר, רק אם אם, חס וחלילה, הוא לא רצה להגיד את המילה, חס וחלילה, אם זה לא יעזור.

אם, יותר חדש, חס וחלילה. כן, בסוף לא חדש ולא כלום.

אבל ברעיון, מוריי ורבותיי, כשאדם כועס, כולם צודקים,

אבל כשמסתכלים בהתבוננות האמיתית,

כל המידות הרעות יכולים לתקן בדבר אחד,

ידוע מה שאומר הגאון מווילנה על הפסוק כסירים מלא דשא וכירבבים מלא עשב

ואי הרוב כמתה לקחית יזר כתה לי פרטי.

אומר הגאון מווילנה,

הטל ידוע זה התורה כמו שהביא רש״י במקום, טל דחייה שהטל הזה מכיה את המתים כי אין לגמרא מסכת כתובות כא' עמוד ב', מכות יא' עמוד א', י' עמוד א', סליחה,

וגם בגמרא,

בכף ד', במסכת מכות, שהגמרא מפורסמת,

כבוד התורה, כל מילה של תורה.

בקיצור, ברורי ורבותי, כל המידות הרעות של האדם,

אומר הגאון מווילנה, הטל זה התורה,

אם אדם לומד תורה עם מידות טובות,

גודל ישר,

אם אדם לומד עם מידות רעות, גודל עקום.

גמרא הקידושים מפורסמת ושמתם אותם, שמתם, זכה, שם חיים,

לא זכה, שם מוות. ככה אומרת הגמרא.

אומר הגאון, זה רעיון מהפסוק,

כסירים מלא דשא וקירבמה לעשב.

התורה זה כמו עשב.

גידלת ישר. ישר? עקום, עקום. ככה אומר הגאון מווילנה.

שואלים מהגאון מווילנה לכל עולם הישיבות.

אתה יודע, שבישיבות מה צועקים? איך אומרים המשגיחים?

תאכל כמו סוס, תישן כמו חמור,

אקרא תלמד כמו אריה.

אתה רואה שהגאון מווילנה בעצמו אומר שלא ככה. אומר הגאון מווילנה,

יהיה לך מידות, תגדל ישר. אם לא, תגדל עקום.

שואל את זה הרב שטיימן.

אמר הרב שטיימן, אתם צודקים, לימוד התורה עם מידות רעות לא יעזור.

אבל מסירות לתורה,

שאדם את כל כולו מוסר לתורה,

עמל התורה, גם אם אדם מושחת הכי גדול בעולם,

יעזור.

גם אם אדם מושחת, אם אדם מתמסר לתורה, מוסר נפש.

אמרי ורבותי, זה היסוד.

ואם מקץ ארבעים יום,

אחרי שאדם מוותר על המניות של ארבעים יום,

אשר רבנו עלה למעלה לקבל תורה ארבעים, אבל מים לא אכל,

מים לא שתה, כתוב ברבותינו בעל המוסר, אנחנו מבינים מה זה הכוונה, לא אכל לחם, לא שתה.

לחם זה הכוונה תורה, שנאמר לכו ילחמו וילחמים,

ושתו בי אין מסכתי.

אשר רבנו שעלה לתורה, אומר המדרש,

לומד שוכח, לומד שוכח,

לרם לא אכלתי זה התורה, מים לא שתיתי זה התורה.

אשר רבנו לימד את עם ישראל שכשבאים לתורה,

בהתחלה לא הולך.

בהתחלה קשה,

בהתחלה יש מיניות,

לחם לא אכלתי, מים לא שתיתי,

זה רומז למניעות!

מורי ורבותי, זה הפסוק שלנו, אומר הנועם ילימלך

ויהי מקץ ארבעים יום, משה רבנו סיים את הארבעים יום, מה קרה?

אחרי זה הוא קיבל תורה.

ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נוח, נוח זה ברור עולם שמניח לעולם,

נוח לעולם,

פותח את חלון התיבה, התיבה של התורה,

פותח את כל האוצרות על תיבה של תורה,

ואז אדם לא יכול להתנתק מלחש של תורה.

שאלו פעם את הרב שך,

איך הסתדרתה שהתחילה מלחמת העולם הראשונה והרב שך היה תקוע בסלוצק בבית המדרש?

שאלו אותו הרב, איך הסתדרתה? תמיד התגעגע לו, הוא רצה לחזור לבולבויניק, הוא יגע שם.

הוא רצה לחזור, אמרו לו שההורים שלו הלכו,

גירשו אותם מהעיר.

בן אדם לבד בעולם,

לבד בבית המדרש, כולם ברחו למשפחות, והוא לא יודע איפה ההורים שלו.

הוא היה תקוע בסלוצק.

אמרי ורבותי, הרב שך אמר,

לחם לא היה לי מסודר,

היו באים כמה זקנים שגם פליטים היו אוכלים לחם, הייתי אוכל את השאריות שלהם.

הרב איסר זלמן מלצר, שהיה הרב שלו, לא ידע את המצב שלו, שהוא כזה מרוד, הוא לא ידע.

אז הוא גם לא היה בכזה היכרות איתו, אז הוא התבייש לבקש ממנו.

אחר כך רבי איסר זלמן לקח אותו כמו בן שלו.

ובמלחמה רבי איסר זלמן שם אותו לצדות בבית ואמר לאשתו,

הבאתי קמע הביתה.

לא צריך לסגור את החלונות, גם כשיש טילים והכרון, חלונות פתוחים.

הרב שך זה הקמע של הבית.

כל זמן שהוא כאן, אני מבטיח לך, טיל אחד לא ייפול.

שהוא כאן, לא ייפול שום טיל.

אתם יודעים, הרי ידוע שהרב חיים קינפסקי זה מפרץ,

הוא אמר שבבני ברק שום טיל לא ייפול. לא שום טיל.

ואז כולה שלחו לרב שך, אמרו לרב,

הרב חיים אמר להישאר כאן עם בני ברק ולא ייפול שום טיל.

אמר להם הרב שך, מה פתאום, תחזרו לצפון, אין דבר כזה.

מי יכול להבטיח כזה אבטחה? לכו הביתה.

באו לרב חיים ואמרו לו, הרב שך חולק עליך.

הוא אמר, אני אסביר לכם.

למה אני אומר שבבני ברק לא ייפול טיל? בגלל שהרב שך בבני ברק.

אז הרב שך יודע למה אני אומר את זה. הוא לא רוצה לסמוך על עצמו. אני אומר לכם, תשארו, הרב שך פה, הכול בסדר. הרב שך!

אז שאלו אותו, הרב,

מה עשית בסלורצק?

הוא אמר להם הרב שך, רבי ישראל בודי, שהוא, מה זה טרם?

מה זה תורה?

היו אורחיים הקדוש המפורסם,

ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך השם אלוקיך.

אין טוב אל התורה.

אדם נשאר ערום, מבוזה.

צוחקים עליו בעולם הבא. מה הבאת לקניה? עם הארץ! עם הארץ! תורה אתה לא יודע.

כל החיים נתן לך בשביל התורה, שום דבר אתה לא יודע.

מעלים בן אדם על חמישים,

16 שנה בשיעור תורה, לא יודע להכין דף גמרא.

תגיד, אתה עושה צחוק?

לא, תשמע, אני איש פשוט, אדם בעסקים בלי עין הרע ובמכשירים שלך בלי עין הרע מגלגל, לוקח מכאן, לוקח מכאן,

בכל הטומאה והגיהנם שלך.

למה בזה אתה מסתדר יפה מאוד? יודע לדפדף, איפה זה? כאן, מולקולה כאן, פונקציה כאן,

גיהנם כאן, את זה אתה יודע.

תורה, 17 שנה בשיעור תורה, אתה לא יודע להסתדר, מה קרה?

מה קרה?

חסר לך ברצון, ראית מניעה, ברחת.

וימים על עורך עשור, אבל בסוף נראים ראשי הערים.

תילחם עד שתראה נקודה אחת, מפסיד את כל העולם בהבל וריק, מה נשאר לך בסוף?

בניך ובנותיך לקבר ילבוך,

אשר שם לבדיך, ומה תשיב לבוראיך,

ואיך אעמוד נגדך ערום.

ומה תהיה משובתי?

מוריי ורבותיי, הרב שחא אמר

שהייתי שם, לא לחם מסודר.

אין לחם, הכל בניסים-ניסים.

בגדים, חולצה אחת כמה תחזיק?

כמה חולצה אחת מחזיקה?

הרב שחא אמר, עם הבגדים החלטתי להסתדר, שנקרעה לו החולצה, הוא החליף צד.

העביר את הקרע לאחורה, כי המשטרה ברורה אומרת שאם הקרע נראת זה יותר מגולה,

זה יותר מפחיד,

בשבוע הבא בחודקת שמע,

העביר את זה אחורה,

שנקרע גם מקדימה, הוא התחיל לנסות לתפור משהו, לעשות איזה משהו. אמרו לו, מה עשיתם עם החשמל?

תשמעו מה עשה הרב שח עם החשמל.

אומר הרב שח, פרמתי את החולצה שנשארה לי,

פרמתי את זה ועשיתי מזה פתילות.

והשמן שהיה נשאר מהזקנים שהיו באים, הייתי עושה מזה ומדליק.

אומר האור של החשמל, האור של הפתילות שהייתי עושה,

היה כל כך עמום, הייתי נלחם עם האותיות, נלחם!

כשהייתה יוצאת הירח בעננים של סלוצק,

הייתי רץ לירח, זה יותר טוב מהנר,

אבל ככה הייתי מעביר לילות שלמים בתורה ויראת שמים, ככה.

אומר, סבלתי,

אבל יש ספר שנקרא משבב נתיבות,

שם הספר הזה כותב שהרב שח כתב מכתב לבנות סמינר, היו לי ימים קשים שם,

אבל זה הימים הכי יפים שהיו לי,

כי אז הבנתי שאין נחמה יותר ואין מתוק יותר מהתורה,

אין חיבור אמיתי ונפשי כמו התורה הקדושה,

שם גיליתי את המהות האמיתית של האדם, ושם,

בתוך אזהרת נשים בסלוצק,

נרקם לו גדול הדור לבד, הוא והסטנדר לבד,

הוא והגמרא לבד. היה לו שם כמה שס ושוטרא בקיא ואיגר.

הרב שח ידוע היה בקיא ושוטר, בקיא וגרשב והפוך.

זה מה שהיה לו, תורה.

הרבי מבלז.

רבה רוני בלז,

שוידו הם ידעים מאוד אהבת ישראל,

פעם שאלו את הרבי מבלז כל דבר היה לו כף זכות,

הרב, הבן אדם עשה דיבר לשון רע.

לא, הוא חשב שזה לא תועלת מסכן.

הרב, איזה תועלת? בן אדם לא יודע מה זה תועלת.

בן אדם הזה כל-כולו תועלת, הוא הולט והוא לא יודע מה זה תועלת.

הוא לא הבין שהוא צריך לתועלת, הוא לא יד.

תגידו לי, כשיש רמב״ם קשה אנחנו לא יושבים ליישב אותו.

הוא אומר, אז יש רמב״ם קשה, אנחנו משתגעים, רמב״ם מוקשה.

כשאני רואה יהודי בלי תורה, אני רואה איזה יהודי מוקשה,

חייבים ליישב אותו.

למה אתה בלי תורה, נשמה? למה?

מה מציק קרה שאתה בלי תורה?

יהודי מוקשה, אומר רבי בלז, ראה ליישב אותו.

כשהרבי בלז קיבל את ההנהגה אחרי אבא שלו,

קיבל את ההנהגה.

וידוע בבלז, רבני בלז, זה היה דבר מדהים אצלם.

זה בדרך כלל אדם שמתפלל.

כן, אנחנו מתחילים תפילות כיפור, כולם מתחילים, מי שחזן יודע.

מתחילים תפילות כיפור, יש תבר של מולד,

קולות, רעמים, ברקים,

יש תבר של ברור העולם. הנה הרב כאן יעיד אצלנו, הרב לינרע.

כן, הם נוראים כל התפילות.

כן, ברעמים.

מגיעה המנחה של כיפור,

הגרון צריך להוציא את הכול מהרגליים, אתה מרגיש שזה כבר יוצא לך מהזה?

כן, כל אחד.

מורי ורבותי, אצל הרב בבלז אומרים עליו שלא רק כיפור, כל החיים לא הרגישו אצלו פעם אחת עייפות. אין דבר כזה עייפות.

לא ראו איזה בחיים עייפות.

הרבי משומר אמון עם הבן של רבי אהרן רטא.

הרבי משומר אמון עם הבן של רבא אהרן רטא שנפטר בבני ברק.

הרבי פרמשטיין של קרית הרצוג אמר על הרבי משומר אמונים שנפטר.

אמרו עליו שהוא מסכני האדמויים.

אז ככה אמרו לרבי פרמשטיין.

הוא אמר להם, הוא לא מסכן האדמו״רים, הוא הוסכן האדמו״רים,

והוא אמר, הקדוש הבא, כך הוא אמר,

אומר הרבי בפרמשתן,

אם יש לי קצת חום בתפילה,

זה מה שזכיתי לקבל אצלו בתישים, אצל הרבי משומר אמונים.

שאלו את הרבי משומר אמונים, הוא פעם אמר, אני לא יודע מה עושים ממני עסק,

אני לא יודע מה עושים, איש פשוט, איזה איש פשוט.

הוא היה מסיים כל שנה,

כל שנה וחצי היה מסיים שולחן ערוך,

וכל שנה היה מסיים את השס. קבוע, מהר. הוא היה יושן שעתיים ביום, שעתיים בלילה, שעתיים ביממה, שעתיים.

וכל יום אש.

אחרי מנוראים,

כתוב, ראיתי ספר עליו,

שהוציאו איזה חובר קטנה, אחרי מנוראים הרגליים שלו היו נפוחות.

מרוב שהוא היה עומד בעמידה בין מנוראים ובהקפות,

הוא היה מנענע את הלולבו, הושענא רבה, למעלה מארבע שעות.

אומר הגבאי, תלית על הפנים,

למעלה מארבע שעות הבן אדם בנינויים. למעלה מארבע שעות.

הוא אומר, איזה כוחות לרבה הזה, לא הבנו.

ואז הם מנסים להכניס לו את הנעליים אחרי שמחת תורה, לא נכנס.

מרוב שהרגליים שלו כבר נהיו בצקים,

בר המינל לא נכנס, מרוב העבודה. שאלו אותו הרב,

מאיפה הכוחות?

מאיפה הכוחות?

הוא אמר להם, אתם עושים ממני סתם עסק.

אני יהודי פשוט.

אולי כשאני אגיע לעולם הבא אני יכול להגיד דבר אחד.

אני יכול להגיד שיא ריבון עולם ואלמיה, שרתי בהתפשטות הגשמיות.

אומרים עליו, כשהוא היה מגיע לשיר, יא ריבון עולם ואלמיה,

כן, כל אחד לפי הניגוד שלו, זה עשיתי ליטאי, אבל יש לך, עשיתי גם.

כשהוא שר את זה, יא ריבון עולם ואלמיה,

הוא אמר, כאן אני יכול להגיד שעם זה היה התפשטות הגשמיות.

השאר זה עבודה.

שאלו אותו הרב, מאיפה הכוח? מאיפה העבודה?

הוא אומר, אבא שלי, מור אבי, עליו השלום,

רבי אהרן רטא,

היה חלש שבחלשים, רזה,

כשהיה מגיעה שעת התפילה, אומר רבנו אבא סאלי, ואבא סאלי פעם אחת הלך לרבם שובר אמונים.

הוא אומר, הייתי יהודי כחוש, רזה, דל!

אומר שהגיעה שעת התפילה, ראיתי יותר בשמשון הגיבור,

הולך ממקום למקום ואש כל כולו.

אומר רבא קיבל את החיות שלו בתפילה,

אני גם בתפילה קיבלתי, ואבא נתן לי כוח שגם בתיש שלי יהיה לי שעות על גבי שעות. הוא היה מטריד התיש בשתיים בלילה לקידוש. אמר לי חבר שהלך,

ויחיר לי עד שתיים בלילה מה הוא עושה, הכנות.

הכנות לקידוש. למה השולחן לא מביא בסימא חסם חטא,

שהאדם הרי מעיד על פי הגמרא,

שהאדם במילי שבת מעיד שמים וארץ.

הוא אומר, איך אני יכול להעיד בלי הכנה?

הוא אומר, עכשיו יבוא להעיד, אנחנו באים בקידוש במילי שבת ובדרך כלל אתם יודעים, תמיד כשבן אדם עושה קידוש על ידים עצבניים ועל ידים רבים ביניהם.

ואז בן אדם, חצי קידוש וחצי עצבים, ויכולו, נו,

שמים,

אתה מתענר, אני מזכיר לך את האש.

מצד אחד היין, אתה אומר,

אל תהיה בזוללי היין, גברה בקדין דף ז עמוד א',

אתה אומר, קופליקט גדול, ואז אתה אומר, יאללה, מקדש השבת הזאת, יאללה, יאללה, קדש ה...

מה קורה לכם? איפה אתם?

הרבה אמר, אי אפשר ככה לגשת, אי אפשר, צריך הכנות, הכנות לגבי הכנות, שתיים בלילה הוא עושה.

כל זה הוא קיבל מעבר מורי ורבותי,

הוא קיבל את כל זה מאבא שלו, מהכוח.

אמר רבי אהרון רטה,

שכל הכוח שקיבלתי בתפילה זה על לימוד התורה שהיה שמש ומגן, צוהר תעשה לתיבה ואלמה תכלנה מלמעלה,

שאתה שומר על תיבת נוח, על התורה הקדושה,

התיבת נוח אמיתית,

שפעם אחת שאל הרבי מסטמר את הגאון הרזוניש,

הרמב״ם אומר שהאדם צריך ללכת במדברות,

מה המדברות של היום?

אמר לה, המדברות של היום זה בית-מדרש,

שאתה עושה צוהר לתיבה, גם עבודת השם, אלמה תכלנה מלמעלה, אתה רואה עבודת השם גבוה מעל גבוה,

אלא מה תכלנה מלמעלה, אז זה עולה גבוה מעל גבוה.

הרבי מבלז אמר

שהוא נהיה רב, אין אצלו עייפות, הכול עבודה.

כל הזמן היה מדבר איתם, היה מגיע לתיש,

יש רמב״ם, מדבר על הרמב״ם,

מנחת חינוך, חבורות, והיה גאון אדיר.

אמר לו הרב, כבוד הרב, אבא שלנו היה מדבר חסידות,

דבר על החסידות גם, דבר על התיש, כשכולם באים,

רוצים לשמוע במילי לחסידות,

מה אתה מדבר איתנו? דבר חסידות.

אמר להם, יגיע היום אני אתן לכם חסידות טובה, יגיע היום.

קיצור, ככה היה, מוריי ורבותיי, יגיע היום.

קיצור, רבי עיסאי,

יום אחד הגיע רביעי הכיפור, בא לו החסיד ואמר לו, כבוד הרב, שנה שלמה אתה מכהן בתפקיד, וחסידות לא אמרת.

כל התישים רק תרש, טיינגן,

רק תהתרש, טיינגן, אתה לוקח מכאן, חבורה מכאן.

אמר לו, אני אגיד לך את האמת, מקובלני מבית אבא,

שהחסידות הגדולה ביותר זה הבנה טובה ברשי וטוספות, ככה אמר רבי אהרון בלז.

החסידות הגדולה ביותר, הבנת רשי טוב, טיסס טוב,

אין יותר חסידות מזה.

שפעם הגיע אליו איזה יהודי אחד,

גם הרב שחסי, סיפור דומה. הגיע אליו יהודי אמור.

אמרו לו, כבוד הרב,

יהודי היה זו שבעיה עם העיניים.

מסכן, לא מצליח לשמור את העיניים, ופוגעים בקדושה.

אמרו לו הרב, יש תיקון? אמר, בטח, שילמד גמרא טוב.

אמרו לו הרב, כן, אבל הוא בהתחלה חשב שזה גמרא,

הוא הולך לרופא ואמרו לו, זה משהו כפייתי, יש לו כאילו איזה משהו ש...

משה רוצה לראות, יש לו משהו נפשי.

אמר, אה, זה משהו נפשי? שילמד גם תוספות.

אמרו לו הרב, לא, זה משהו ממש נפשי.

אמר יאללה רב אקוויגר שייקחנו, מה אני אגיד לו, שייקח את זה?

אבל זה יותר מדי חזק בשבילו, כן? שלא ירדם, זה חזק, שלא ידע. התופעה יכולה להשפיע יותר מדי חזק.

בקיצור, מוריי ורבותיי, זה היסוד, זה היסוד, אפשר להאריך הרבהם.

אבל תקודה כאן, רבי ישראל, קלטנו.

היי, איזה בושה, אומר הנפש החיים.

עולם הבושה זה העולם המזעזע ביותר שבן אדם ראה.

אומה אני, אומה חיי,

תפילה לאל חיי.

כל החיים של האדם זה חיים של תורה ויראת שמים והאדם מגיע לעולם את הפיקדון הגדול של התורה לא נתת.

בילה ימיו באפל וריק.

איזה בושה, איזו כלימה, להגיע למלך עם פרקס ריק.

מה למדת? מה שנית? הנה הגיע חשבון כבר, עבר תשרי. קדימה, מה למדת? אפשר עכשיו, מעכשיו עד פסח,

לסיים כמה סחטות,

300-400 דפי גמרא בקהל.

מה קשה לעבור חברותא, דפי גמרא, פרקי משנה, התלהבות בתורה.

ואתה הולך מכאן והולך מכאן,

והלכו אחרי הבל ובעל ומורי ורבותי, אם נעיקר את החיזוק הזה כאן בשבעה על אבא,

שזכה לפנים שאירו את העולם בתורה,

שבלי עין הרע אני קידשתי,

סידרתי רבה וקידושין

לגירת צדק, גיורת צדק בצרפת.

אז סידרתי, ובחתן נשאר איתי בקשר. הוא שומע איתי קשר בהלכה וזה.

אז יום אחד שאלתי אותו סתם מה קרה פתאום נכנס לג'וק לחזור בתשובה, בצרפת, מה קרה ג'וק?

אז הוא אמר לנו יש את אותו אחד שמגיע וזה.

אמרתי לו מי מגיע?

אמר לי אותו אחד, אמרתי לו מבוגר? אמר לי כן, כן, מאוד מבוגר.

אמרתי לו מה, זקן לבן? אמר לו לא, שחור עדיין.

אמרתי לו מי זה היה?

אמר,

נו זה, זה, אתה מאוד מכיר אותו. אמרתי לו מי זה?

אומר לי מי זה.

אמר לו, תגיד לי, כמו ג'ונסון, סליחה שאני עושה לך ביטול תהילים, סליחה, כן? אבל תגיד לי, נשמה, מה לך ולזה? מה אתה עושה עם התהילים?

מה לך ולזה?

אמרו להגיד לך את האמת?

איך קוראים לך הרב? אמרו להגיד לך את האמת, הרב יגן.

צריך קצת כסף בפרנסה, אתה יודע איך אתם אומרים אתם?

שאיך הגמרא אומרת אצלכם,

שאישה שפרנסתה לא מצויה,

תיקונים מצויים,

הכלכלה,

שאל הוראה כסף, תהיה הבת של הרבי מביצבורג וגם הרבי מקרוץ וגם הרבי מטיזנטיר,

אין כסף בבית, לא יעזור שום דבר, יש מכון בבית, יש קללות, אין מה לעשות.

ציר פרנסה, הציעו לי בכנסייה עם הפעמונים קצת, חליפה יפה, וזה, אמר, הלכתי,

אני מאמין שהכול חרטא ברטא, אין כמו התורה שלכם, הכול אמת,

אני רק דוד המלך, תהילים בדבקות, אל תשאל, אני מתמודד, אל תשאל, יש לי פרק של הרבים בפרשת, אל תפחד, אני קדוש.

ויותר מזה הרב,

אני רוצה שאתה הרב יגן,

תבוא אלינו לכנסייה, תחזיר את כולם בתשובה.

אמר לו קוברט ג'ונסון, תן לי קודם כל זה עם היהודים,

אחרי זה אני אעבור גם לגויים.

אני אצייר עם היהודים את זה.

הרב אמנון, שיהיה בריא, השם תולח עוד ימים.

גם אצל הגויים, גם אצל הגויים.

הוא היה בכנס, סיפר לי איך זה היה, היא סיפרה, היא סיפרה לו והוא סיפר לי.

כן, גוי לא נאמן לעדות, אבל אחרי שהוא התגייר, אז יש אחייעזר,

אחייעזר, שוי, אחייעזר, שומר שבדיעבד כן, כן, לא נאמן, אבל איזה גילוי מיתר, זה בסדר פיתומו, יש מרן בספרטס י',

וגם לגבי תערובות, זה נאמן, בסדר צדיק ר', נאמן לפי תומו, זה לפי תומו, זה נאמן.

היא סיפרה שהרב אמר, הרב אמן, מי רוצה כאן להתקרב ליהדות? הוא אמר פתאום חצי אולם, צרפתים גויים, צרפתים גויים,

בפינה,

והיא עשתה לא יודעים הרב ידיעה, היא עשתה מסלול ובלטה בית של תורה,

בית של לירת שמים, קלה כבחמורה.

ברי ורבותיי, זה נקרא תורה אור, ומה מיוחד אצל הרב? מה מיוחד אצלו? ואת זה צריכים לקחת, מה מיוחד?

שאין דקה מנוחה, רבי ישראל.

אין דקה מנוחה, זו עבודה אמיתית.

שאין דקה מנוחה, ישיר.

שערי במליגה הגעתי פעם אחת לאיזה הקפות שניות, או איזה, מזמן,

הקפות שניות, סיפורת פתובבה.

אז היה חבר'ה צעירים, שמו להם איזה דיסק של ברסטל, כזה, טראנס כזה, ועד עכשיו זה היה חסום לחסידית, היה רגוע.

פתאום שמו להם טראנסים, אתה רואה, הם עפים באוויר,

ולקחו את הרבנים שלהם, בלי עין הרע, כל רב ארבע על ארבע,

אתם יודעים, רב מגדל את המרפסת, מקדימה, כדי שיש אוספות,

הרב יושב הרבה, ואלה חבר'ה צעירים, תפסו את הרב שלהם, אתה רואה את הרב עם הפרעה, קף באוויר, לוקחים אותו מכאן,

עשו לו כמו של הלולב, טוב, אני זכר לשמחת בן שאיבה,

לקחו אותו באוויר, הרימו אותו, ואש.

שמו שיר שם, טראנס כזה, כמו טראנס,

על רבי נחמן ברסלב.

הוא עבד את ה' בשמחה, לא הייתה לו דקה מנוחה.

נתפסתי המשפט הזה, הלכתי איתו כמה חודשים.

עבד את ה' בשמחה, מי יכול להגיד עליו,

לא הייתה לו דקה מנוחה?

מי אפשר להגיד עובד את ה' בשמחה?

הרעד שאין לו דקה, אין לו, הוא חייב,

חייב איזה משהו רע. רב זירבשטיין אמר פעם אחת,

הוא ראה את הרב אליושיב יושב באיזה מקום,

אחלה ספר תורה, לא רגוע. הוא אומר, מחפש, באתי אולי רעב, צמא, לא רגוע.

הוא אומר, עד שהוא כבר קלט,

הוא תפס את הספר תורה, פתח אותו והסתכל עליו.

שאל את הרב אליושיב, מה קרה איתה, אני שר?

אמר לו, בלי תורה,

ורציתי לחשוב בלימוד כל שנה אתם מדברים פה ומפריעים.

אמרתי לך, אני חייב לפחות לראות תורה. אז פתחתי אש ספר מולי, הסתכלתי באותיות, היכר לראות תורה, אני רואה את זה. לא לשבת סתם בתאל, לא היה דקה מנוחה.

אומר הרבי מרוז'ין על הפסוק, ואתה עייף ויגע ולראה אלוקים.

אם אתה עייף ויגע, זה סימן שאתה לא יראה אלוקים.

ועתה יהיה ויגע, זה סימן שאתה לא ירד אלוקים. אין דקה מנוחה, אין עייפות, גיבור שבגיבורים.

בלי עין הרע, בלי עין הרע, השם יתן לו כוח, כהנה וכהנה עד מאה עשרים.

פיץ תורה בכזאת התמדה, בכזה ניצול הזמן,

כל דקה, זיכוי הרבים, לא מפסס, עוד אחת בתורה לא מפסס, כל דרשה מתועדת, הכול.

מורי ורבותיי, אם נצא מכאן בלי החיזוק הזה,

אומרת הגמרא בקטן כא', פספסנו את עיקר האבילות.

עיקר האבילות עיקר בית האבל עיקר השכר הגמרא אומרת אישתיקותא.

מה הפסט שתיקותא, עיקר?

אגרא דביתם אישתיקותא.

אדם מגיע לגמרא ברכות, גם מועד קטן.

בהלכות האבילות בצרונו בריאות, תלוי בחדזה, חלק ב'. כן, אבל כשאדם מגיע עכשיו לבית האבל, מגיע לשם,

אומרת הגמרא, השכר שתוק.

מה זה השכר שתוק? באתי לנחם אבל אם שתוק?

אז יש שאומרים שלפעמים בן אדם לא יודע לנחם, הוא אומר שטויות. עדיף שתשתוק ולא דבר, מה שהאבל ידבר איתך, דבר אתה.

והייתי אחד הביאורים,

השכר של בית האבל שתוק.

תשתיק את המסלול של החיים שלך ותחשב מסלול מחדש.

שכר הדביתם השתיקותא, שתוק?

תגיד לי, הנה בן אדם היה איתנו ועכשיו הוא איננו.

ואדרבה, כששולחים לבית האבל של אדם מבוגר זה יותר.

אם היינו בבית האבל של מתושלח,

זה היה יותר חיזוק. מה, מתושלח? הלוואי עלינו. הלוואי עלינו. זה הכי חיזוק. גם 930 וכמה שנים נגמרו גם בסוף.

גם זה עבר.

תשתוק, תשתיק את התאוות שלך. תתחיל להתקדם כבר.

מה, אתה רוצה לבוא? אותו בן אדם, אותו עם הארץ,

אותו בהמה.

סיפר לי אחד הרב, אתה לא מאמין, בן אדם בגיל 90,

עשו לו הלוויה עשר דקות. 90 שנה, תוך עשר דקות נגמר.

מה יסמידו אותו? מה יגידו בהסמיד?

אני פעם הייתי באיזה הלוויה של איזה אחד

הוא רצה להספיד,

ואז הוא היה איזה אחד שהוא איש אמת, הוא לא יכול להספיד דם.

החתן הקודם שרצה, נפטר אחד המבוגרים, חמיב של החתן הזה ועוד חתן. החתן הקודם היה כזה אחד שהוא ככה,

כזה חמוד כזה, אוהב להתחנפן,

אוהב להתחנחן, לקקן כזה.

כן, והיה קלקק על בקק ותלך עבורך השם. הוא אוהב ככה להגיד בי ליב, שכולם יגידו עליו וכו' וכו'.

בא ואמר חמינו היקר, אהוב על הבריות, אהוב על המקום. איזה אהוב, איזה בלאגן.

שם מגהצים אותו עכשיו בשמיים רחבים, מכף הכלא, מטקות. מה זה, פינג פונג, סנוקר, יו-יו.

איזה אהוב למקום, אבל טוב ולא יפה, החמה פה, וזה, שעולה בלאגן אחר, זה איתי עשו לי, כף הכלא,

עוד בעולם הזה.

הוא אמר בצע כב שזה יותר מסוכן מזה, ובקיצור, נמשיך הלאה.

הגיע החתן הזה שאני מכיר איש אמת,

לא משנה שאני לא מסכים איתו בקטע הזה.

כן, הרב יוספי הוא בסגנון.

הרב יוספי, בזה אני מסכים.

הרב יוספי הוא נראה גם מפחיד, נביא.

נראה מפחיד.

פעם ראיתי את הרב יוספי בשתי פלחות.

מפחיד, פחד פרדים.

ציפרתי לכם פעם, חבר שלי הלך ובא להתפעל עם מנחה.

והוא אמר, יאללה, ניכנס פה, נזמינה שכבר באמצע.

הוא אומר, אז הוא עשה,

הוא בא ללכת ארבע צעדים אחורה,

ואז לבוא קדימה.

הוא אומר, עשיתי את הארבעה צעדים אחורה, בא ללכת קדימה, אני מרגיש שאני לא הולך.

מה קרה? הרב יוספי תפס אותו.

הוא נעצר, הרב יוספי מתגלם.

באמת?

באמת?

באמת?

תגיד לי, באמת?

הוא אומר לו, הרב, מה?

באמת אין לך עוד חמש דקות, לאלוקים.

הוא אומר, הרב, מה הפחד?

הלכתי עם עניין אחר, התחלתי עם מי פתח אליהו של שחרית.

מה הפחד?

מה הפחד? דבר כזה לראות בחלום אני לא קם.

מה הפחד? באמת?

באמת? באמת?

הרב יוספי, מה עושה בהלוויות של חילונים? מזמינים אותו, זה משהו אונליין, זה ה-VIP,

בהלוויות של חילונים.

אתם רואים את הנפטר הזה?

אתם יודעים מה קורה איתו עכשיו?

שלא תדעו.

ומי שיחליל שבת,

לעבדאללה, אתה עושה כבוד.

זה כבוד למלך. מי שלא, ימות כמוהו בעזרת השם יתברך היום.

אבל ברעיון,

ברעיון, מחדיר, לא כמו שאמרתי, אני הגזמתי, אבל ברעיון.

בקיצור, אז זה שאני אספר לכם עליו כמה אמר, חמינו היקר,

כולם רושבים עכשיו,

אף על פי שהיה מחלל שבת,

עושה עריות,

כריתו אותך במיטות, בדין, אבל מה, היה מאוד מאוד אוהב את אמא שלו.

איזה חזק.

רצה להראות להם מה נשאר מאדם בלי תורה.

מה זה אדם בלי תורה?

אמוריי ורבותיי, ניכר את הנשק הזה הגדול ביותר,

ואת המסר הזה כאן עם הרב שלנו,

שמלמד אותנו מה זה עמל תורה, מי שנמצא ליד הרב וחולם וישן,

התביעה הגדולה עליו, יש גמרא מפורסמת, בזה אני מסיימת, אתם יודעים שיש לי בעיה עם רעיון, אני לא עוזב אותו, אני כבר עוזב אותו.

כן, יש גמרא מפורסמת,

גמרא מפורסמת, ל״א עמוד א',

הגמרא במסכת שבת,

הגמרא אומרת, אותו אחד שבא להתקרצץ ולהפריע להילל

באמצע ערב שבת, בן אדם בהכנות,

זה בא למה

הרגליים של הכושים ככה,

ולמה העיניים של הסינים ככה,

שאלות, קיצור, גמרא מפורסמת.

מוריי ורבותיי, השאלה נשאלת, שאלות מוזרות כאלה, פעם אחת שאלת רבי ציון, כבוד הרב, יש לי שאלה,

איך מלאים שדים,

רבי ציון, באמצע שיעור.

אמר לו, כלום מעשה בא לידך? מה אתה שאלתי כאלה שאלה?

יש לך איזה שד למולי? מה לך שאלתי שאלה, באמצע שיעור, איך מלאים את השדים?

האבי ישיב גם פעם שאלו אותו כזה שזה,

ואמר, או, אתה בטח מתכוון לגמור במגיל עם המארשור. אומר לו, כן, הרב, הוא מתכוון למארשור, רחוב מארשור מכיר, כן? הוא מתכוון למארשור. הוא אומר לו, טוב, אני אדבר על שיעור זה, זה שיעור בפני עצמו. נמשיך הלאה. דפדף עליו, אבל בפה, בענווה. טוב, בקיצור...

הנה לזקן,

מגיע אליו אותו אחד,

כבוד הרב, למה זה ככה ולמה זה ככה?

תארו לכם היום,

כל רב שיש לו איזה כמה גבאים שהם קצת ככה

להוטים על הרב,

אחד פעם משגע את הרב,

כן?

פעם, פעמיים, שלוש.

היה לי אחד, מסכן חבר,

שאל את חסיד אחד באיזה מקום בבני ברק,

אמר לו, תגיד לי, מה, הרבל עדיין לא יוצא לקידוש?

הוא אומר לו, הרבל לא אוכל ארבע שעות, רק ארבע שעות אחרי זה הוא מקדש.

הוא אומר, בסדר, מה, הרבל לא נראה רע, בלי עין הרע, ברוך השם, לא קריאה ארבע שעות.

הוא אומר, לא יודע איך מצאתי את עצמי למטה. זרקו אותו מהחלון, קומה ראשונה.

הוא אומר, רק אמר לרבש שלו, זרקו אותו מהחלון, קומה ראשונה.

איפה הגבאי של הלל הזקן? איפה?

איפה הגבאי של הלל? איפה הגבאי של הלל הזקן? איפה?

בא בן אדם לודניק, מפריע לרבש בערב שבת, נפלפו אותו, איפה אתם? מה, אתם ישנים? איפה אתם?

היה גם פעם הרבי מקריצונף,

הוא היה פעם הגבאי שלו, הגבאי שלו חלם.

טוב, הגיע איזה אחד, שאל את הרבי, תגיד לי, מה אתה עושה כאן? אומר לו, אני שמש פה. הוא אומר, אני מתפלל שצריך, אני אתן דרושה שצריך,

מלהכן השירותים שצריך, מלהכן המדווים שצריך.

והגבאי שם לב.

זה הגיע לטיש, מי הוא רואה את האדמור בזה, הוא אומר, סליחה.

אמר לו, מה פתאום, האדמור זה של משוח,

מה, שליח ציבור,

שליח ציבור, זה גם רדף ושמש,

שמשמש את הציבור בתור אווירת שמים.

איפה הגבאי? איפה הגבאי חולם?

אצל הלל הזקן. איפה הגבאי?

אומר הרב' מגור,

וכמה זה נכון לרבי מגור. תיכף תראו למה.

אומר הרב מגור, רב אמיתי.

גם אלה שסביבו, מרוב שהוא כזה דבוק בענייניו,

אז גם כל הסיבוב שלו, כל הציבור שלו, ככה. הלל כל כולו ענווה.

הגבאים שלו לא מסוגלים להגיד לבן אדם, לך הביתה.

מרוב שהילל כל כולו ענווה, גם הגבאי, כמו הלל, הוא כל הזמן יטול, לא יכול להגיד לך הביתה.

כל כולו ענווה.

אמרי ורבותיי, הרבי במיגור גם פעם אחת היה קצר, הוא היה כל כולו אהבת ישראל.

ספרים שפעם אחת הגיע חצוף לקבלת קהל ואמר,

אני רוצה להיכנס לרבה. אמר לו הגבאי, עכשיו הרבה ישן.

הרבה עוד מעט קם, אמר, עכשיו, עכשיו.

בקיצור, הגבאי אמר לו, אני מתחנן אליך, לא עכשיו.

הוא חשב שהגבאי לא רוצה להכניס אותו, הוא נתן לו סטירה לעד כולם.

הגבאי, את זה קראו לו רבי בודים, ככה קראו לו הגבאי.

טוב, לימים

הגיע אותו אחד, רצה להיכנס עוד פעם לרבה.

הגבאי בענווה הכניס אותו.

הרבה ברוח הקודש ראה מה שהוא עשה פעם לגבאי,

אמר לו, אני לא מברך אותך שאתה לא מבקש סטירה מהגבאי שלי.

אמר לו, רבי, שום בעיה, תביא אותו, אני אהיה עם הכס.

גבאי קיבל סטירה לעד כולם.

לפחות, אתה יודע מה, תעשה לא תיקו ולא תיטור, הרי דעת הרמב״ם והחינוך שלא תיקו ולא תיטור זה רק בענייני ממון,

שאר הדברים לא.

בקיצור, מורי ורבותי,

הגיע הגבאי, אמר לו הרב, תבקש ממנו סליחה.

הוא ביקש, אני מבקש ממך סליחה על הסטירה שנתתי לך.

אמר לו הרב, אני רוצה לבארך אותו, אתה מוחה לו או לא?

אמר לו הרב, אני יודע למה הוא בא, הוא רוצה ילדים, ואין לו ילדים.

אני מוכן למחול לו רק בתנאי שהרב יגזור שיהיו לו ילדים בשנה.

אמר לו הרב, אני לא צריך לגזור, אתה כבר גזרת.

אתה כבר גזרת לבד.

השפעה.

מי שנמצא ליד הרב אמנון ולא מנצל את הזמן בשמיים,

רבי ישראל, איזה פחד פחדים המחכה לו.

נתן לך כזאת דוגמה אישית,

כזאת התמדה,

כזה ניצול הזמן, ואתה כמו בטטה הולך,

העולם הזה מעניין אותך?

מה, אתה עכשיו רק תורה, קרית שמים?

מי שנמצא לידו, ולא את זה אוי ואבוי לו ואין לנפשו אני אומר את זה פה מלא מול ארון הקודש, מול בורא עולם.

אדם שנמצא עד כזה גדול, איזה תביעה נתתי לכם, אמר פעם אחרונה מבינס לבן שלו,

תאכל את זה, אתה יכול לאכול. אמר לו, אבא, למה אתה יכול לאכול?

הוא אומר, כי אני ראיתי את סבא שלך. מי שראה את סבא שלך, לא מסוגל לאכול, לא תאווה את העולם הזה. אתה לא ראית את סבא שלי, את סבא שלך, אתה יכול לאכול.

מי שראה את הרב יכול לבסס את הזמן סתם על לב ולבריג?

הרי הכל מנוצל לתורה זה המוסר שניקח אותנו ביחד. ללמוד וללמד בעזרה של בר, לשמור ולעשות, וכן יהי רצון ונאמר אמן.

שמור ולברך לעולם ולעולמי עולמי איו, יתבורך וישתבח ויתפואר ותרומה ומתנשא עביד הדר ותעלה ותעלה ותעלה ולשמיד הקודשו ובריכו לעילו ולכל ברכותו,

שירותו ותשפחות אבו נחם ותודה מירון בעולמו ויאמרו אמן.

על ישראל ואומר רבו נלמן תלמידי אמן וכל תלמידי תלמידי אמן דעוסקין בורד וקדישת הודי ואדר ואוזן ובכל איתר ועזר.

יהא לאלוהו נולכו הנחן לעומץ דב ורחמים וכל המורה שמאי ואומרו אמן.

יהא שלומו רבו נלמן שמאי החיים עשו מהמישוע ומנחם ומשה סובו ואוכלו ואוכלו וסלחמך פורו.

הוריו אחמד סולו לנו לכל המה ישראל ואומרו אמן. עושה שלום ואומרו וברחו ויעשה שלום עלינו לכל המה ישראל ואומרו אמן.

תודה רבה.