הרב שמעון אוחנה בעצרת ה30 לרבנית רומיה יצחק ע"ה ירושלים ה בחשון התשע"ג

- - - לא מוגה! - - - 

ראינו את הגזירה,

בדיוק קראתי

את הפסוק

זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו

על נוח

למה קראו לו נוח

כשהוא בא היה נוח לעולם?

אומר רשי זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו עד לפני שבנוח כשנתקללה אדמה

היתה מוציאה קוצים ודרדרים

וכשבא נוח

כבר הפסיקו הקוצים והדרדרים לצאת

התחילו להתגמד

באותם רגעים

כששמעתי את זה אמרתי שזה בדיוק

מה

שקורה כאן כרגע

כשנולדו

שני האחים,

שיהיו בריאים,

שייבדו לחיים טובים, אמן.

אמר הקדוש ברוך הוא בשמיים,

אותו רבי יחיא זכה שהביא את הבנים שינחמו אותנו מעצבוננו וממעשי ידינו.

כביכול הקדוש ברוך הוא כואב לו

על אותו צער שיש בעולם,

על אותם אנשים שעוברים על דבריו

ושהוא חייב להעניש אותם.

והנה אומר בורא עולם,

הגיעו אנשים שינחמו אותי מהעיצבון, מהקוצים והדרדרים,

שהתחילו להתגמד ולהכיר את האמת.

זו הנקודה שחשבתי באותם רגעים,

שאמרתי זה ממש מתאים.

בפרשת נוח,

אנחנו רואים,

הקדוש ברוך הוא אומר

לנוח קץ כל בשר בא לפניי,

הנני משחיתם את הארץ,

קץ כל בשר בא לפניי.

זה הפוך.

אומר רבנו לוויאן,

הקדוש ברוך הוא לא אמר, הוא אומר את זה בשם המדרש,

זה מובא במדרש,

הקדוש ברוך הוא לא אמר

כי השחית כל האדם את דרכו על הארץ,

אלא כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.

אומר המדרש, נדמה לי בשם רבי יהודן,

מה זה כי השחית כל בשר?

גם הבהמות

וגם החיות, גם העופות,

השחיתו את דרכם, עד כדי כך

שכבר לא מצאו הבהמות והחיות

להזדווג למינם, אלא ללכת דווקא לשאינם מינם.

דווקא לשאינם מינם.

הטווס מחפש את התרנגולת, והכלב, את הזאבה,

דווקא שאינם מינם.

ויותר מזה,

כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ,

גם הארץ השחיתה את דרכה,

שהיו זורעים.

חיתים

והיה יוצא זנים אחרים לגמרי.

לא רק קוצים ודרדרים.

ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, הגיע הזמן שאני לא יכול כבר להתאפק,

הנני משחיתם את הארץ.

אני משחית את הכול.

אני מבטל את הכול

ומתחיל מההתחלה.

סתם בדרך אגב,

אם הקדוש ברוך הוא הרי יודע הכול,

אני אומר את זה במאמר מוסגר,

אז בשביל מה בכלל ברא את כל העולם הזה,

הביאו אותו למצב של המבול והחריב אותו,

אז היה מתחיל את העולם

מאחרי המבול.

אבל חס ושלום,

אסור לנו לערער אחרי הדברים האלה.

אמרתי פעם בסייעתא דשמיא,

זה במאמר מוסגר,

הרי ידוע,

הרי לאחר כל יום שהקדוש ברוך הוא ברא,

אומנם זה במאמר,

אבל זו היתה עבודה נפלאה,

אמר הקדוש ברוך הוא כי טוב,

וירא אלוקים כי טוב, וירא אלוקים כי טוב.

עד היום השישי.

לכאורה השאלה נשאלת,

בשביל מה בורא עולם כל יום אומר כי טוב, כי טוב, כי טוב?

למה לא טוב לומר ביום השישי על כל הבריאה?

וירא והנה הכול טוב מאוד,

על הכול.

מה העניין להדגיש כל יום כי טוב, כי טוב?

הקדוש ברוך הוא בא לרמוז לנו, אני יודע שיהיו לך שאלות וספקות,

אז אתה, בורא עולם, יודע כל מה שיהיה,

ואתה בראת את העולם, אתה הבאת את העולם

עד למצב הזה, וידעת מה שיהיה בדור של נוח.

אז למה לא תבנה את העולם, תברא אותו אחרי הדור הזה,

דור שהשחית והתחיל לעבוד עבודה זרה?

זה היה

הדור הראשון?

על זה אומר הקדוש ברוך הוא, תדע לך,

תאמר כי טוב.

וזה רמוז,

למעשה במילים כי טוב, הרי ידוע, ביוז במרחשוון

התחילו הגשמים

לרדת

ובכ״ז בכסלו התחילו מעיינות תהום רבה לצוף.

אם נסתכל ונתבונן,

טוב

זה יז,

כי אלו שתי אותיות,

א', ב', שתי אותיות, כ' וי',

תשרה חשוון.

זאת אומרת, הקים מרמז לנו על החודש חשוון,

והטוב זה יז בחשוון,

ואומר בורא עולם, אני יודע שבייז בחשוון אני מוריד גשמים לעולם,

גם על זה תאמר כי טוב.

ועוד, כי זה שלושים,

וטוב זה שלוש,

תשרה חשוון כסלו.

שלושים פחות שלוש, אז כ״ז, בכ״ז בכסלו אני גם אביא מבול לעולם,

וגם על זה תאמר כי טוב.

אבל זה מה אמרנו במאמר מוסגר,

שחס ושלום, אסור לנו לערער אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא.

אבל השאלה נשאלת,

איך ייתכן דבר כזה

שהבהמות

השחיתו את דרכם?

איפה שמענו דבר כזה?

שהבהמות השחיתו את דרכם? שהבהמות קלקלו?

מה זאת אומרת?

וגם מה זה הקדוש ברוך הוא אומר, הנה לי משחיתם,

אני מביא

מבול לעולם

להעניש גם את הבהמות, גם את כל בשר.

כדי להבין את זה, אומר הרבה לופיאן,

הוא מביא מעשה שהיה בלומזה.

היה שם בית-חולים,

הגיעה תקופה שנכנסים לשם החולים עם

כאבים קלים, עם בעיות קלות,

ויוצאים עם האלונקה לבית-החיים.

ואתה אומר כל העיר.

מה זאת אומרת?

נכנסים, אדם נכנס עם בעיה קטנה,

יוצא על אלונקה לבית-החיים?

הלכו ובדקו וחקרו וראו שהרופאים עושים את מה שהם יכולים לעשות,

אז למה אנשים יוצאים מפה מתים?

הביאו פרופסורים

מכמה מדינות בעולם כדי לבדוק מה קורה בבית-החולים. בית-החולים הזה היה עתיק יומין,

כולו היה בנוי מעץ,

והפרופסורים הלכו וחקרו ובדקו,

בדקו את התרופות ולא מצאו פתרון.

אמרו, יש כאן

אנשים מבוגרים

בעיר הזאת,

תביאו אותם, אנחנו רוצים לחקור, לדבר אתם.

הביאו איזה אדם בן 99,

אמר להם,

אני נולדתי בבית-החולים הזה,

וכשנולדתי בבית-החולים הזה אמא סיפרה לי שבית-החולים היה כאן כבר 100 שנה לפני כן.

הווה אומר שכבר

יש 200 שנה לבית-החולים שבנוי מעץ.

הגיעו למסקנה, עדיין לא היו להם

את המיקרוסקופים שיש היום,

שישנם איזה חיים,

נקרא לזה היום חיידקים,

באוויר

שהם

בעצמם נמצאים בחולים,

וכשהחולים הכבדים היו באים לבית-החולים,

יוצאים אותם חיידקים ונדבקים בקירות,

נדבקים בעץ של בית-החולים,

ואחר כך,

כשהיו באים חולים מבעיות קלות יותר, היו נדבקים עם המחלות

של אותם חולים.

היו נדבקים.

ואמרו הפרופסורים, אין מה לעשות,

בבית-החולים הזה חייבים לשרוף אותו כליל.

אם אתם רוצים

לשקם את הרפואה כאן,

הבית-החולים הזה חייב לעבור שיקום מהיסוד,

לשרוף את הכול.

אומר רבנו לופיאן,

אותו דבר

גם כן.

בדור המבול

כל כך השחיתו וכל כך קלקלו

הבני-אדם,

בעלי הבחירה,

עד כדי כך שכבר לא השאירו מקום בלי זוהמה,

שלא היה שייך

שגם הבעלי-חיים לא יקבלו את האוויר המכוער הזה ויתקלקלו.

עד כדי כך אומר רבי יצחק חייבו חובזה,

אומר על הפסוק,

אשר איש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד,

ובמושב לצים לא ישב.

הוא אומר, למה זה בלשון עבר, מוצב לצים לא ישב?

אומר רבי חייבו חובזה,

אפילו בבית כנסת!

אתה הולך להתפלל בבית כנסת,

ואתה לא מתפלל עם בן אדם רשע,

אתה לא מתפלל עם בן אדם שמדבר בבית הכנסת.

אתה הולך לשבת במקום שלפני כן ישב שם בן אדם

שרק בא לפטפט בבית הכנסת,

אתה נדבק בו ואתה רואה שהתפילה שלך תופסת שמאלה וימינה ואתה לא יודע איך לכוון.

לפעמים בן אדם נכנס לבית הכנסת ואומר, מה קורה לי?

למה לא נתפסה לי התפילה?

כי אתה יושב באותו מקום

שישב אדם

רשע, ואז אתה נדבק.

ולכן לא הייתה ברירה

אלא לשרוף.

אותו דבר גם כן לגבי

המצב שהיה בדור המבול.

ולכן

אנחנו תמיד צריכים לפחד

מהנושא הזה,

שיש כל כך הרבה זוהמה בעולם וכל כך הרבה לכלוך.

תמיד צריכים לזעוק ולצעוק. ואשרינו שיש לנו שיבדו לחיים טובים

אותם שני בנים

שמאירים את העולם ומתארים לפחות את הנגע.

עוד מביא המדרש

שניים-שניים

באו אל נח,

אל התיבה.

אומר המדרש,

גם השקר רצה להיכנס לתיבה.

השקר הגיע,

רוצה להיכנס.

הוא מגיע לתיבה,

הוא רואה שלט,

שניים-שניים נכנסים כאן.

כלומר, בכל זאת אני אכנס, אולי יש כאלה מתפלחים.

עוצר אותו נח, אומר לו, אדוני,

יש לך בן זוג?

אומר לו, אין לי בן זוג, מי רוצה להיות בן זוג שלי?

אמר לו, אתה לא יכול להיכנס.

יצא השקר והלך.

בדרך הוא פוגש את הנזק שבא ממולו.

השקר

שואל את הנזק, תגיד לי, לאן אתה הולך?

הנזק אומר לו, אתה לא שמעת?

כל הארץ רועשת?

הכול מופיע בשופר?

מי שרוצה לראות?

עוד מעט נח מביא מבול לעולם.

עוד מעט מביא הקב'-הוא מבול לעולם,

ונח בנה תיבה שרק מי שנכנס לשם יכול להינצל.

אני הולך לתיבה.

ולאן אתה השקר הולך?

אומר לו, תשמע,

חבל לך על הזמן.

אני רואה שאתה באת פה בלי בן זוג, נכון?

אומר לו, כן.

אומר לו, לא אכניס אותך.

חבל לך על המאמץ.

אומר לו, אז מה נעשה? מה, נמות פה?

השקר אומר לו, יש לי עצה.

אתה רוצה להיות בן זוג שלי?

ואז הנזק מתחיל להיות חכם.

אומר לו, בסדר, אני מוכן להיות בן זוג שלך,

אבל מה תיתן לי תמורת זה שאני אהיה בן זוגך?

אומר לו השקר,

אומר לו השקר, אחרי שנצא מן התיבה,

אז אני ואתה, מה שאני רוצה לעבוד,

מה שאני מרוויח, חצי-חצי.

הסכים.

נכנסו לתיבה.

לאחר שיוצאים מן התיבה,

הנזק אומר לשקר, צריך לעבוד.

כמובן השקר יודע איך משקרים ואיך עובדים על אנשים,

ומשקר ומרוויח,

ומביא לנזק לשמור,

לשמור, לשמור.

בסוף החודש

השקר אומר לנזק, בוא נתחלק.

אומר לו, במה נתחלק?

הוא אומר לו, במה שהבאתי לך עד עכשיו.

הוא אומר לו, מה הבאת לי?

הוא אומר לו, כל החודש אני יוצא יום-יום.

לעבוד.

אומר, למי הבאת?

לך.

מה קוראים לי? נזק.

שמעת טוב למי הבאת?

הכל הלך.

נזק.

מה המדרש הזה? מה מספר לנו כאן את הסיפור הזה,

נזק, שקר, רוצים להיכנס?

אלא, אומר החפץ חיים,

אומר החפץ חיים,

נוח התפלל לקדוש ברוך הוא, אמר לו, ריבונו של עולם,

למה הגיע המבול לעולם?

למה בא המבול לעולם?

בגלל שאנשים חטאו.

למה אנשים חטאו?

בגלל שראו שאין בעיה, משתלם לשקר, משקרים, מרוויחים,

חיים 800, 900,

חיים הרבה שנים,

900 שנה, 950 שנה.

אף אחד לא מת. בשביל מה לחיות באמת ולהפסיד?

בוא נחיה ברמאות, בשקר, כי מלאה הארץ חמאס,

וככה אנחנו נרוויח. בין כך אין עונשים.

אומר הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

אם אתה עכשיו מבקש ממני להתחיל עוד פעם את העולם מחדש,

ואתה עושה כמו שהתנהגת איתם קודם,

שאתה מעריך אפיך מעל ומעבר,

אז עוד פעם יבוא מבול העולם.

על כן התפלל נוח ואמר,

מעכשיו,

כשהאדם ישקר,

הוא חושב שהוא מרוויח, אבל אם הוא רק יפתח את העיניים,

הנה התקלקל לו מכונת כביסה,

הנה הלך לו משהו במכונית,

הנה פה יש לו איזה נזק,

פה יש לו איזה הפסד,

הוא חושב שהוא מרוויח, פה הרווחתי.

אילו אם לא הייתי מרוויח את האלף שקל, מי היה מתקן לי את הרכב?

טיפש.

אם לא היית מרמה,

לא היית מרוויח את האלף שקל ברמאות, לא היית מתקלקל לך.

זה מה שנוח ביקש מהקדוש ברוך הוא,

שעכשיו כשאתה בורא את העולם,

שייברא בעזרת השם, בעזרתך יתברך,

בצורה כזאת שמי שישקר, הנזק יבוא בחייו.

הוא ירגיש אותו, רק הוא צריך לפקוח את העיניים.

יהי רצון שיעזרנו השם

שנפקח את העיניים.

מה שמבקשים אותם שני בנים,

להתעורר וללכת בדרכי השם יתברך,

רק לפקוח את העיניים ולראות את הבריאה הנפלאה,

להודות להשם,

ובעזרת השם יתברך,

נזכה לתחיית המתים,

בעזרת השם,

לבניית בית המתים, שבאמרה בימינו אמן.