שידור חוזר מישיבת הגרנ"ט ירושלים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

צהריים טובים, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו וברחמו ירוויח.

נראה מה נוכל לעזור במאמר הזה שנדבר בו.

לציבור היושב כאן.

בנישואי בועז ורות כתוב,

ויאמרו כל העם ייתן השם את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו בית ישראל.

אז מי בנו את בית ישראל?

רחל ולאה.

בתיקון הבריאה יתוקן על ידי מלך המשיח,

שיהיה על ידי זרעם.

בתחילה יתגלה משיח בן יוסף שהוא מזרע רחל,

אחר כך משיח בן דוד מזרע לאה.

ומובא במדרש

שרחל תפסה פלך השתיקה ועמדו כל בניה בעלי מסתירין.

בלאה תפסה פלך הודיה ועמדו הימנה בעלי הודיה.

אז כל אחד הייתה לה עמידה מובלטת

אחת

הייתה שתקנית ולא מגלה מסתורין, והשנייה בעלת הודיה.

יהודה בן תימה אומר, הביא אז כנמר,

כל כנשר,

רץ כצבעי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמיים.

זאת אומרת, כל המידות האלה צריכות שיהיו בנו

כדי לעשות את רצון אבינו שבשמיים.

אחר כך הוא אומר, הוא היה אומר עז פנים לגיהנום,

ובושת פנים לגן עדן.

אז רואים מפה שהעזות,

יש מידה רעה שהיא מורידה את האדם לגיהנום,

אבל יש בחינה של עזות לדבר מצווה,

שזה לעשות רצון אביך שבשמיים.

הביא אז כנמר, לעשות רצון אביך שבשמיים.

יש עזות, שזו עזות של טומאה

שמורידה את האדם לשאול תחתית.

במקום של מצווה,

פה מתחילה הבעיה.

במקום של מצווה

צריך להתגבר על הבושה ולא להתפעל מהמלעיגים עליו ולעשות רצון השם המוטל עליו.

וזו הלכה ראשונה.

לא יבוש מן המלעיגים.

אם בן אדם יש לו בושה מן המלעיגים,

בכל דבר של מצווה ועבודת הבורא הוא יפסיד את כל מהותו.

אז לכן צריך עזות דקדושה במקום של מצווה להתגבר על הבושה ולא להתפעל מהמלעיגים עליו לעשות את רצון השם המוטל עליו.

אדרבה, במקום של מצווה מידת הבושה היא מידה רעה.

אין להתבייש במקום שעושים מצוות.

על ידי הבושה נמנע האדם מלעשות רצון הקדוש ברוך הוא.

נשאר ערום מן המצווה

ומחלל שם שמיים.

לכן במקום מצווה צריך להשתמש במידת העזות,

ואז זוכה לכל הטוב הצפון לעושה רצון השם.

יש הרבה הבטחות למי שעושה רצון השם, ובפרט במסירות נפש.

בכדי לזכות באיזושהי מעלה רוחנית

חייב אדם להיות מוכן לבזות את עצמו.

ואם אינו יכול לבזות את עצמו, לא יזכה לכלום,

כי בכל מקום שיש עלייה יהיו כאלה שינסו להראות שכאילו זה יוהרע ואולי זה לא לפי מידתו, לא לפי מצבו,

ומה אתה רואה את עצמך שונה מאחרים,

למה אתה עושה ככה וכן הלאה,

וינסו להורידו.

ככה הוא יימנע, לא ישיג שום מעלה.

הוא ייתקע במצב מסוים ולא יעלה יותר.

לכן אדם צריך עזות דקדושה בשביל לעלות מעלה-מעלה.

כתוב, אז דיברת בחזון לחסידיך.

חזון זה לשון נבואה, אבל במדרש מובא שזה לשון לבן,

מלשון המלבין פני חברו.

אין אדם זוכה לנבואה עד שנעשה פניו לבן מבושה.

מתי אדם יזכה לנבואה?

מתי שפניו יהיו לבנות מבושה שהוא מוכן לבייש את עצמו לעשות את רצון הקדוש ברוך הוא,

ועל ידי זה זוכה לנבואה.

בואו נראה מה זה מסירות נפש

ועזות דקדושה.

כתוב בעיני אלה הר הכות.

רשי מסביר שהייתה סבורה לעלות בגורלו של עשיו,

ובכתה על שהיו הכל אומרים

שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן,

הגדולה לגדול והקטנה לקטן.

מבואר שבאמת הייתה לאה בגורלו של עשיו,

ולמה היא בסוף לא נישאת לעשיו?

מפני שבכתה ושפכה ליבה בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא,

שלא תעלה מחלקו של עשיו הרשע.

רואים שבכייה היא יכולה להועיל מאוד מאוד.

וכשהיא בכתה,

משמעות הדבר לא רק שהיא נפטרה מעשיו,

אלא היא עלולה להכניס מישהו תחתיה.

אז לכן רואים שמי שבוכה במסירות נפש ומתפלל לה' יתברך,

זה מועיל לו, ואכן היא זכתה.

והקדוש ברוך הוא שמע בקולה וקיבל את תפילתה והכניסה בחלקו

של יעקב אבינו.

אבל צריכים לדעת שזה לא היה קל בשבילה.

הרבה ביזיונות סבלה כדי להיכנס לבית של יעקב.

היא הייתה בזויה בעיני כל העולם על שרימתה את בעלה.

אתם יודעים מה זה להיכנס?

תחת עופתה של החוטא בערב הכלולות?

אתם יודעים איזה ביזיון זה?

זאת אומרת,

לעבור דבר כזה,

למסור את הנפש בשביל להעמיד תולדות מהצדיק הזה, יעקב,

היא הייתה מוכנה לעשות גם את הדבר שהוא בלתי מסתבר.

גם בעיני יעקב אבינו היא הייתה כן.

היא הייתה מוכנה לסבול הכל כדי להיכנס לבית יעקב להעמיד שבטים,

וקיימה בעצמה את דברי התנאי, ויעז כאן נמר,

לעשות רצון אביך שבשמיים,

להעמיד את השבטים.

ובשביל מידה זו זכתה להיכנס לבית יעקב, והעמידה את רוב המניין ורוב הבניין של כלל ישראל.

כתוב בפסוק, וירא השם כי שנואה לאה.

לאה שנואה הייתה

והכל מסנתין בה.

והיו אומרים, אין סתרה כגילויה.

נראה צדקת ואינה צדקת.

היא לא הייתה צדקת, לא הייתה מרמה באחותה.

כיוון שראה יעקב אבינו את מעשיה שמרמה לאבא אחותה,

נתן דעתו לגרשה.

וכיוון שפקדה,

אמר לי, אמן של אלו אני מגרש?

אחרי שהיא נפקדה כבר, אמר, אז אני לא מתגרש בגלל שהיא אימא של הבנים.

הרי מבואר שהיא סבלה בזיונות

מבית ומחוץ.

בחוץ כולם לא עגו עליה וצחקו.

בבית הוא לא אהב אותה כל כך, יעקב אבינו.

והיא הייתה מוכנה לכל זה.

היא הייתה מוכנה לכל זה.

אתם יודעים מה זה שאדם נמצא במצב שבכל מקום הוא נראה

שנואי, מאוס?

זה לא יאומן כי יסופר.

ועלתה במדרגה גדולה בקיום דברי התנא,

הביא אז כנמר לעשות רצון אביך שבשמיים.

עכשיו יהיה ברור מה שאומרים חכמים זיכרונם לברכה.

מוטב לאדם להיקרא שותה כל ימיו,

בעל יחטא לפני המקום אפילו פעם אחת.

אתם שומעים?

עכשיו זה ברור.

כל העולם יקרא לך שותה,

אף אחד לא יפרגן לך,

אבל אתה לא תהיה מוכן לעשות חטא אחד לפני הקדוש ברוך הוא.

מצד שני אנחנו רואים את רחב.

כה אמר השם קול ברמה נשמע נהי וכי תמרורים רחל מבכה על בניה.

כה אמר השם מנעי קולך מבכי

כי יש שכה לפעולתך ושבו בנים לגבולם.

ובמדרש

בפתיחה לאיכה מובא

שבשעת החורבן

נכנסו האבות להתפלל על בניהם ונכנס גם משה רועה הנאמן

ולא העילו.

נכנסה רחל להתפלל ואמרה ריבונו של עולם

גלוי וידוע לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבי יתרה

ועבד בשבילי שבע שנים

וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נישואי לבעלי

יעץ אבי להחליפני בשביל אחותי

והוגשה עליי הדבר עד מאוד כי נודעה לי העצה

והודעתי לבעלי

ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יבוא אבא ויחליפני

אז היא עשתה תרגיל סיכול

בשביל שהמזימה של האבא לא תיתכן

אבל לאחר זמן ניחמתי

התחרתי

וסבלתי את אהבתי

שהיא מאוד רצתה להתחתן גם היא לעמיד תולדות מיעקב

ואם היא מוותרת

בעצם היא תיפול בגורלו של עשו

הרי על זה בכתה

לאה כל הזמן

סבלתי את אהבתי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה

ולערב

חלפה אחותי לבעלי בשבילי

ומסרתי לאחותי כל הסימנים

שמסרתי לבעלי כדי שיהיה סובר שהיא רחל

ויש פה עוד קטע שאני מדלל

ומה אני שאני בשר ודם

עפר ואפר

לא קינאתי לה צרה שלי שהאישה השנייה נקראת צרה

ואתה מלך חי וקיים רחמן

מפני מה קינאת לעובדי כוכבים שאין בהם ממש

אז אם אני בשר ודם

יכולתי לכבוש את אהבתי וריחמתי על אחותי

ונתתי לה להיכנס במקומי עם כל הסיכונים

שהתחתן עם עשיו

איך אתה מלך חי וקיים רחמן

מפני מה קינאת לעובדי כוכבים שאין בהם ממש

בגליתה לבניי

ונהרגו בחרב

ועשו אויבים כרצונם

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר

בשביל רחל אני מחזיר ישראל למקומם

ושבו בנים לגבולם

מבואר גודל המעשה של רחל אימנו שמסרה את הסימנים ללאה אחותה

ויתרה על כניסה לבית יעקב

ויתרה מלעמית שבטים

והכל כדי לא לבייש את אחותה

בזכות הדבר הגדול הזה מחזיר הקדוש ברוך הוא את הגלות לארץ ישראל

הרי לנו מבואר דרחל עשתה דבר גדול

וגם לאה עשתה דבר גדול

ואנחנו לא דנים איזה מעשה יותר גדול

הרי אמרו חכמים זיכרונם לברכה נוח לא לאדם להפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל יבייש פני חברו ברבים

כיוון שהלבנת פנים הוא אבי זרה יו דרציחה

ורבנו יונה בשערי תשובה אומר שהוא דין

ייהרג ואל יעבור

וקשה לסבול ביזיון וזה מר ממוות

ואמרו שאין הקדוש ברוך הוא מייסר רשעים אלא בבושה

שאין לך גדול בייסורין יותר מבושה

ולאה הסכימה לסבול כל הביזיונות

כדי להיכנס לבית יעקב להעמיד שבטים

ולכן אף שמעשה רחל גדול גם מעשה לאה גדול.

עכשיו לפי זה יבואר לנו שלאה הצטיינה במידת ההודאה.

הסבא מקלם היה אומר שהמונע הגדול ביותר לעליית אדם בתורה ובעבודה הוא אהבת עצמו.

האגו שלו,

האנוכיות.

זה המעכב הכי גדול שאדם לא מתקדם בעבודת השם

ובלימוד התורה.

המונע יותר גדול לעליית האדם בתורה ובעבודה הוא אהבת עצמו.

כי ייסוד כל התורה זה להיטיב לזולתו.

כל עניין התורה זה להיטיב לזולתו. כמו שהשם ברא את העולם, חסד ייבנה.

כך הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו שנתחסד עם אחרים.

וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לזולתו.

אז אומר כאן,

לכן,

מה שקונה אדם בזמן הישיבה,

בן תורה שנמצא בישיבה,

קונה לעולם

בישיבה את מה שקונה ומחסר לעולם מה שמחסר.

מקום הבניין הרוחני של האדם זה הישיבה.

זה הזמן שהוא צריך לנצל. מה שהוא קנה פה, קנה, ומה שחסר, חסר.

לכן הוא אומר, כשרואה בחברו דבר שמחייב תוכחה,

אל ימנע את עצמו מלהוכיחו.

מדובר שהוא בישיבה עדיין.

ולמה?

אלא אדרבה, יחזק עצמו כנמר,

ואז יהיה גבר בין גברים,

ויהיה עליו להוכיח בני ביתו, בני עירו, בני דורו.

יהיה לו את האומץ להוכיח הלאה.

אבל אם הוא לא הורגל בזמן שהוא היה בישיבה,

אז ממילא כשהוא יצא החוצה הוא כבר לא יאכל.

ולא יהיה נתפס, חלילה, אחר כך

בין אותם שלא הוכיחו את בני דורן ונענשו על זה.

יש מי שחושבים שלהוכיח את השני זה מיועד לרבנים, לחכמים,

לבעלי דוגמה,

אישיות.

אבל התורה מדברת, תוכיח תוכיח, את עמיתך זה בכל אדם.

וצריך לקבל תוכחת,

אפילו מקטן,

לקבל את האמת ממי שאמרה.

ומי שלא מוכיח, ניחה לו בזה שהשני ממשיך בדרכיו

מכמה צדדים.

אבל מכל מקום

רואים שמה שקונים בישיבה

זה מה שנשאר.

ככה אומר הסבא מקלם.

עכשיו,

בזמן שהתורה בשפל

ולא נותנים חשיבות לבן תורה,

ולא נותנים חשיבות לתורה,

צריכים להיזהר מאוד שלא להתבייש

לומר שהוא בן תורה.

ואני נשאל לפעמים על ידי בחורי ישיבה מה עונים על זה שלא הולכים לצבא וכו' וכו'.

אז צריכים לדעת, לא להתבייש, להגיד אני בן תורה. בן תורה זה תואר גדול מאוד.

ואם האדם לא יודע להעריך את מצבו ואת מעלתו ואת זכותו,

זה מצב חמור.

מי שיושב ולומד תורה משרת את האומה הישראלית בכל העולם כולו,

ומעניק חיים לכל העולם כולו,

יותר מכל אדם אחר.

אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

פירושו של דבר, שאם יש סיבה לקדוש ברוך הוא להחזיק את העולם,

זה רק בגלל ארבע עמות של הלכה

של הבנים שלו שעוסקים בתורה, אין לו שום סיבה אחרת.

התורה בראת העולם,

הקדוש ברוך הוא יסתכל בתורה ובראת העולם.

אז כל העולם זה מקיום התורה.

ומי מקיים היום את העולם? מי שעוסק בתורה.

אם לא בריתי יומם ולילה שעוסקים בה,

אז חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

אז לכן כל אדם צריך להיות שמח שהוא זכה להיות בן תורה,

והוא לא צריך לתת תירוצים, צריך לשאול את השני, למה אתה לא בן תורה?

לא למה אני כן.

אני עושה את חובתי על פי התורה

ואני מקיים את העולם כולו.

אולי זה נראה לו גדול שהוא מקיים את העולם כולו כי הוא לא רואה את זה בפועל,

אבל מה לעשות?

ככה הם הדברים.

הקדוש ברוך הוא נתן את התורה לעם ישראל,

ובכל עם ישראל יש שבט לוי,

ושבט לוי זה גם אלה שחשקה נפשם בתורה ועוסקים בתורה לפי הרמב״ם,

אז ממילא הם פטורים מהכול.

אז זו זכות גדולה שאדם יושב בתורה, אבל אם הוא כבר יושב ועוסק בתורה,

אז צריך לרכוש ממנה את המעלות והמידות הטובות,

וצריך לדעת

איך להתבצר במקומו.

והנה ראינו פה דוגמה

של עזות.

בקדושה

ומוכנות לקבל את כל הביזיונות בעולם.

אז יש ביזיונות מבחוץ

ולפעמים יש ביזיונות גם מבפנים

שמלגלגים החבר'ה אחד על השני,

מה שזה פסול ואסור,

כי כל העתיד של כל אחד

בנוי מהתמיכה שכל אחד נותן לחברו.

אם

מי שיושב כאן

תומך בחברו, עוזר לחברו, משבח את חברו,

לא כמו שהרגילים לחפש איזה לגלוגים

או איזה פדיחות שעושה השני,

או שהוא לא יודע משהו או שהוא פלט שטות,

צריך חוכמה בזה,

כי אדם יכול לצבור המון המון זכויות בלי לדעת,

ויכול לגרום לאנשים לעלות ולהתעלות,

ויכול למנוע מאנשים לעזוב את הישיבה

רק מזה שהוא יעודד וישבח ויתמוך בכל אחד שיושב כאן.

זה דבר קשה, זו משימה קשה, אני יודע, יצר הרע הוא גדול מאוד.

כולם מומחים בלבחון את השני ולתפוס אותו בקטנות.

אבל לראות נקודות חיוביות,

כמעט אף אחד לא לומד לעשות את זה.

להסתכל נקודה חיובית בחברו ולרומם אותו משם.

איך אתם חושבים שאני מצליח להחזיר יהודים בתשובה

בזה שאני אומר להם שהם לא בסדר ושאין להם סיכוי?

הרי אני מדבר עם אנשים שהם רחוקים לגמרי, לגמרי,

לגמרי, לגמרי.

אתמול הייתי בהרצאה בקריית אונו.

בא לשם יהודי שמספר,

פעם ראשונה הוא הגיע להרצאה.

ואיך הוא הגיע אליי?

הוא נכנס לאיזה אתר באינטרנט,

והוא חיפש איזה סרט מסוים, ונפל לו סרט שלי.

והוא התחיל להסתכל,

מצא חן בעיני, מאז שלושה חודשים הוא רק מסתכל בסרטים שלי.

והוא החליט להגיע להרצאה לראות אותי.

הוא ישב בשורה ראשונה

וסיפר את הסיפור הזה.

והוא מדבר איתי והוא מוריד דמעות.

הוא גרוש,

יש לו שתי בנות.

אחת מגיל 13 עד גיל 19 החליטה לחזור בתשובה לבד.

והיא נמצאת פה בירושלים אצל הרב הרוש.

והאחת שנייה גם כן חזרה בתשובה לבד.

אשתו הראשונה לא חזרה בתשובה והוא עדיין לא.

אשתו השנייה יש לו ילד בן שנה וחצי,

והוא הצליח להביא את אשתו להרצאה. הוא מתפעל מזה שהצליח להביא את אשתו להרצאה, כי היא רחוקה לגמרי.

נו, יהודי מספר לך סיפור כזה, מה אתה עושה?

מה אתה עושה?

הרי ברור שהנשמה שלו כוספת לאמת.

והוא שואל שאלה על משיח והוא רוצה להיות בטוח שהוא יזכה לראות את המשיח ודברים חבל על הזמן.

מה שאפילו אף אחד מכאן אולי לא העלה על דעתו שהוא שואף ורוצה, והוא מבקש שיבטיחו לו שהוא יראה את המשיח.

והוא שלושה חודשים רואה סרטים והוא כבר רוצה שיבטיחו לו שהוא יראה את המשיח.

בסופו של דבר אמרתי לו כמה מילות עידוד,

והוא שם ציצית וכיפה ויוצא לדרך.

אפשר להרים יהודים ככה בקלות, בקלות, בקלות, בקלות.

אבל צריך להיזהה לא להוריד יהודים.

לא להוריד יהודים.

ובישיבה זה מקום סכנה גדול מאוד.

לא להיות מתכבד בקלון חברו.

לא להיות מתכבד בקלון חברו.

זה איום ונורא.

צריכים להתחבר כל הזמן

ולראות איך לבנות אחד את השני.

במעשה פילגש בגבעה,

אחרי המעשה

ניתחו את האישה, את הפילגש, לשניים עשרה חלקים, וחילקו אותם בקול ישראל.

והרלב״ג אומר שכל זה להראות שאין אחדות בישראל כשהם מבוטרים ומחולקים,

אלא צריכים להתאחד יחדיו. כמו שהשכל והנשמה לא ישכנו בגוף מחולק,

ככה נשמת ישראל ואחדות ישראל לא תיתכן כשמחולקים כל אחד בנפרד.

זאת אומרת, כל אחד צריך להרגיש שהוא חלק מחטיבה אחת.

אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם,

ואני עשיתי אתכם חטיבה אחת בעולם.

השם האמירך,

אז אנחנו צריכים להאמיר כל אחד ואחד, להגדיל אותו,

לעזור לו.

אם צריך עזרה בלימוד,

בהעצה,

תמיכה,

חום,

להיות קבוצה מאוחדת.

זה כוח גדול.

כוח החבורה הוא כוח אדיר,

אבל את זה צריכים לדעת.

צריך עזות

של קדושה, לא להתבייש.

ואם צריך להוכיח את חברו,

להוכיח כפי שצריך, על פי ההלכה,

בסתר בשביל להועילו ולהדריכו וכו' וכו'.

צריך להיות גם מוכן לוותר בשביל חברו, כמו שראינו את רחל אמנו,

שהסכימה אפילו לוותר בשביל שאחותה לא תתבייש.

אלא מידות נעלות, אבל אלה בנו אותה.

עם ישראל.

ואנחנו צריכים לאמץ לעצמנו מידות כאלה ולעבוד עליהן.

צריך ללמוד מוסר

קצת יותר ממה שלומדים,

וללמוד את זה בעיון,

לא מלמעלה.

להתבונן בכל דבר ודבר שלומדים,

ולהפנים,

ולתרגל,

ולעשות.

וככה לאט לאט משתפרים,

כי הקדוש ברוך הוא נתן לנו כוח שנקרא הרגל,

וההרגל משנה את האדם.

כל דבר שאתה מרגיל את עצמך,

זה הופך להיות טבע.

הרגל הופך להיות טבע, וטבע הופך להיות שלטון,

ואפשר להתרגל לטוב וחלילה לרע.

אבל אם אדם מסמן מטרה שהוא רוצה להגיע אליה,

אדם יש לו שאיפה,

האדם הזה יגיע לזה.

יעקב אבינו, עוד לפני

שירדו למצרים, כשהיו לו הרבה צרות,

הוא היה צריך לרדת מארץ כנען לארץ צמאה למצרים,

וצריך שם להכין בית מדרש, וצריך להיפרד מהמצרים, שלא להתקלקל והכול,

עם כל הדברים האלה, מה הוא עשה?

דאג לקחת עצים למשכן.

איפה הוא ואיפה המשכן? מאות שנים.

הוא כבר דואג למשכן.

אז הוא כבר נותן תקווה לצאצאיו,

שקודם כול הם יצאו משם, ושהם יזכו להיות במדבר,

וייבנה המשכן,

והם יזכו להשראת שכינה.

אז תראו איזה מרחק הוא מסתכל, והוא כבר דואג לעצים.

והוא יורד, וסוחבים עצים.

וישראל, כשצריכים לצאת ממצרים,

והכול בחיפזון, והכול,

ואחרי כל מה שקרה והתרחש,

וכשרודפים אחריהם המצרים והכול, הם צריכים לסחוב את העצים, והם סוחבים את העצים למשכן.

זאת אומרת, צריך להסתכל קדימה.

צריך להסת... קדימה.

לא לשכוח מה אנחנו רוצים בעצם.

זה לא לקום כל בוקר ולהחליט,

טוב, בוא נראה היום כמה אני אלמד, ופה ושם אני אשתדל, או לא, לא.

צריך להסתכל קדימה, לסמן מטרה ולהגיע אליה.

אדם שחי מהיום למחר ולא יודע בכלל מה התכלית,

הוא מבזבז את החיים שלו.

את המתנה הכי גדולה שהוא קיבל הוא מבזבז.

לכן צריך

לשים מטרה ולהחליט.

אז אם רוצים בקטן,

אז עד זמן כך וכך אני גומר כל עילקות שבת עם משנה ברורה.

עד כך וכך אני לומד מסכת כך וכך.

עד כך וכך אני מסיים ספר זה וזה.

אדם צריך לשים מטרות, אם לא להיגע לכלום.

זה מה שאני רוצה להגיד לכם, יהודים יקרים, בשביל שתוכלו להתחזק ולנצל את הזמן שבו אתם נמצאים.

כי זה זמן יקר, הגיל שלכם הוא גיל

שבו אתם מאבדים את האישיות שלכם.

או מאבדים או מאבדים.

מי שזוכה להמשיך מכאן ולמדבר,

מעלות מעלות התורה, עתידו מובטח.

ולא להסתכל אף פעם על גשמיות,

כי גשמיות הקדוש ברוך הוא נותן,

גם לאלה שעובדים.

זה לא הם מביאים, זה הוא נותן.

הוא גם לוקח.

כשהוא רוצה הוא נותן, כשהוא רוצה הוא לוקח, כשהוא רוצה הוא מרים, כשהוא רוצה הוא משפיל.

הוא עושה את הכול.

אנחנו צריכים להיות רק זכאים.

כמה שאתה יותר קרוב אליו,

כמה שאתה יותר דבוק אליו, סיכוייך גודלים.

אבל זה לא בא כהרף עין ומיד,

כי אחרת לא היה ניסיון.

צריך לעמוד בניסיון, לראות

למען ענותך ולמען נסותך, לטיבך באחריתך. בוא נראה כמה זמן אתה מוכן לסבול

בשביל האמת שאתה מאמין בה.

אבל סוף הכבוד לבוא.

ואדם זוכה, אין בן אדם שלא זוכה.

בכל הסיפורים על גדולי ישראל, גם כאלה שלא היו כל כך מוצלחים מההתחלה,

או שלא היו מבינים גדולים,

עם ההתמדה והשקידה הגיעו למעלות

שנהיו שם דבר בעולם.

ומה לנו יותר מהנציב מוולוז'ין,

שבקטנותו כבר אביו רצה להוציאו למלאכה,

והוא התחנן לפניו

שייתן לו עוד צ'אנס,

ומאותו רגע והלאה הוא הלך וגדל עד שנהיה הנציב מוולוז'ין.

אם לא,

אז הוא היה נגר.

ולפני שהוא נפטר,

הוא בכה, החזיק את הספרים שלו ובכה.

הוא אמר שאם הוא היה מגיע עכשיו לעולם האמת ולא היה שומע את השיחה שאביו ואמו החליטו את ההחלטה הגורלית,

ולא היה מתעקש להמשיך ולנסות,

הוא היה מגיע למעלה והיו מראים לו את הספרים שלו והיו אומרים לו, אתה יודע מי כתב את זה?

אז הוא היה אומר לו, אני לא מכיר את זה.

אומרים לו, אתה יודע שזה ספרים שאתה היית צריך לכתוב?

הוא אומר, איך יכול להיות, אני נגר,

איך יכול להיות שאני אכתוב כזה דבר?

אמרו לו, היו אומרים לו, אם היית מתעקש, זה מה שהיית כותב.

עכשיו תשאו וחשבו,

אחרי 120 שנה גם אנחנו נגיע,

ומי יודע מה יראו לנו.

שיגידו, אתה יודע מה אתה היית יכול להיות?

בוא תראה מה היית יכול להיות.

אני ישבתי פעם אחר הצהריים בבית של הוריי וראיתי ספר קיצור שולחן ארוך. מזה חזרתי בתשובה.

אבל מהספר הזה יכולתי לקרוא אותו ולהגיד נחמד ולסגור.

ואני לא סגרתי אותו ככה.

מהספר הזה פתחתי עוד ספר ועוד ספר ועוד ספר ועוד ספר ועוד ספר ועוד ספר והתחלתי להפנים מה שכתוב, התחלתי לעשות ולקיים וכן הלאה.

והגעתי עד הלום.

ואם לא הייתי עושה כן, הייתי סוגר את הספר. כמו שהרבה פותחים ספר, מדפדפים קצת קצת וסוגרים את הספר.

והיו אומרים לי אחר כך מה אפשר היה לעשות אם לא היית סוגר את הספר.

‫מה הייתי אומר?

‫ואתם יודעים כמה אנשים כאלה ‫יש שסגרו ספרים ‫במקום להמשיך לקרוא בהם

ולקיים אותם?

‫תסתכלו כמה אנשים ניגשים לספרייה, ‫פותחים ספר,

‫מעל עלים, טרינג, סוגרים.

‫כל ספר זה אוצרות חוכמה ואוצרות חיים.

כל ספר.

‫הרי אין ספר אחת פה שלא כתב אותו, ‫גאון עולם,

‫וכל החוכמה של החיים שלו מונחת בפנים.

‫ואם היינו יושבים לפניו ‫מבקשים ממנו עצות, ‫וודאי שהיינו מקיימים, נכון?

‫אז הוא נותן לנו את הכול מוכן בשורות.

‫מה הבעיה לקחת את הדברים ולעשותם?

‫עצה מגאון בישראל.

‫כדאי לשמוע לרמב״ם,

‫כדאי לשמוע לרש״י,

‫לתנאים, כדאי לשמוע.

‫היינו רוצים לפגש איתנו, לדבר איתנו.

‫אם היינו מבקשים מהם עצה אחת ‫והיו נותנים לנו, ‫לא היינו מקיימים אותה.

‫ויש לנו את זה בשופי.

‫קם מה שאתה רוצה, תעשה.

‫הבעיה שהאדם לא מסמן מטרה. ‫לאן אתה רוצה להגיע?

‫אם יחשוב ויכלקל

את מעשיו,

יגיע.

‫וצריך להישיר מבטו ומגמתו ‫כל ימי חייו לאותה נקודה ‫שהוא מבין שבשבילה הוא בא לעולם.

‫שאלות למי שיש, בבקשה.

‫שלוש שאלות, כי אני ממהר לסנדקאות.

כן, בבקשה.

תן לו מיקרופון פה.

הרב אמר מקודם שמי שכאילו לא עושה את ה... ללמוד את ה...

כאילו ללמוד את התורה

ולפתוח את הספר ולסגור כאילו,

‫ולשבת וללמוד כאילו, זה קצת קשה.

‫-מה הקושי?

מה יש לך לעשות יותר טוב?

‫אני אגיד לרב את האמת, כאילו, לפעמים כשאני יושב ולומד, זה...

לא יודע, הרב, זה לא כאילו... ‫-אתה מרגיש שאתה מפסיד משהו בינתיים?

כן. ‫-מה אתה מפסיד בינתיים?

‫אני אומר, אני יכול לתת לעבוד. ‫-לעבוד?

תעבוד. מה תרוויח?

25 שקל שעה?

אתה מוכן למכור שעה של חיים ב-25 שקל? ‫זה מה ששווה החיים שלך?

תשמע, הרב, יש את היצר הרע הזה. ‫איזה יצר הרע?

אתה אומר, בוא'נה, אפשר לעשות כסף. ‫למה שאני שווה ללמוד כסף? כסף? מה זה כסף? בשביל מה? מה, אוספים כסף זה מטרה?

לאסוף כסף? ‫-אתה לא חושב על המטרה הזאת.

מה המטרה? מה המטרה של כסף? לצאת? ‫-יכול, לצאת, לטייל. לטייל? מה עכשיו אני יושב ולומד פה? מה זה יעזור לי כאילו? הלאה. ‫-מה הטיול יעזור לך? מה הטיול יעזור לך? שמעתי. מה הטיול יעזור לך?

תרגיש כאילו את ה... ‫תרגיש את מה? את האוויר?

זה לא אוויר. אולי הרב חושב שזה אוויר, אבל כאילו...

אתה מדבר כאילו אני לא הייתי בחור.

מה יעזור הטיול?

תקח טיולים, אני אביא לך סיבוב מסביב לעולם עכשיו, בלי הפסקה. גמרת את כל הטיולים. מה אתה שווה עכשיו?

לא יודע, כל אחד אולי יש לו את ההרגשות שלו, אבל אני לא יודעת ספציפית שאני... הרגשות טובות יהיו לך, מצוינות. יש לך כרטיסי טיסה בכל העולם.

אתה נפטר, מגיע לבית-דין של מעלה.

שואלים אותך מה עשית?

אומר, טיילתי.

לא יכלתי בלשבת ללמוד. קשה.

אין דבר כזה. אין קושי כזה.

זו המצאה.

הקושי זה בגלל שיש לאדם רצון.

כתוב שאין דבר העומד בפני הרצון.

אתה מסכים?

אבל יש דבר שעומד גם בפני הרצון.

מה זה? הרצון היותר גדול.

כשיש שני רצונות,

אז הרצון היותר חזק, היותר גדול, גובר על הרצון החלש.

לך כמעט ואין רצון ללמוד,

אבל יש לך רצון עז לטייל, לעבוד, להרוויח,

קריירה,

כל מיני רעיונות שיצר הרע מעניק

חינם אין כסף.

הרצונות האלה גדולים מהרצון הזה.

אבל איך תוקעים את היצר הרע? תלמד.

אומרים לו, נו, נו, ומה הלאה? נו, נו, ואחרי זה, מה כן? נו, נו, ומה עוד כן?

וכן, ואני מלך, כן, ומה עוד? ואני מובארק.

ומובארק. ואני 32 שנה מובארק. ומה אחר כך?

הפגנת המונים וניסיון לרצח של הנשיא.

נו,

מה עכשיו מובארק?

אז הוא אומר, ההיסטוריה תשפוט אותי.

אתה תאכלו אותך נמלים וההיסטוריה תשפוט או לא תשפוט.

בינתיים הנמלים יאכלו אותך ותגיע לבית-דין של מעלה ונראה.

מה שיכתבו למטה במצרים לא יועיל לך למעלה.

מה מועיל? תגיד,

הגעת, נתן לך יצר רע, הכול, נהיית ביבי.

בסדר?

ומה יועיל לביבי?

אחרי 120 שנה ישאלו אותו, אמרת ברוך שאמר?

לא, אני הייתי עסוק, היו לי בעיות עם ברק וגלנט.

אתה יודע איזה צרות היו?

אולי הרב לא מרגיש את זה. אני אגיד לרב את האמת.

לפעמים אני יושב עם הגמרא כאילו אני לא מרגיש נמשך.

בטח שלא, כי הראש שלך מלא כל הזמן בדברים אחרים. איך אתה יכול להימשך?

אם אתה יושב עכשיו ומסתכל על מישהו אבל אתה חושב על מישהו אחר,

אתה לא רואה אותו בכלל.

אתה יכול לשבת ולהסתכל לכיוון שלי והראש שלך בכלל בשוק,

ואתה לא יודע בכלל מה אמרתי.

צריך להבין שאין דבר ששווה יותר מהחיים שלך

והחיים שלך זה לא פה

החיים שלך זה שם

אתה באת בשביל לצאת, אתה יודע? אתה לא נשאר

ועם מה אתה יוצא?

עם כלום

אז בשביל מה באת? מי מבטיח לי שאני יוצא עם משהו?

אה, אז יש לך ספקות באמונה, תתחיל מזה

אם יש לך ספקות באמונה, תיקח את האנציקלופדיה שלנו, תעבור עליה טוב

ותגמור עם הספקות

אבל אין לך ספקות באמת, כי אתה גם פוחת קצת, נכון?

אז אתה לא מסופק לגמרי,

אבל מה?

עם זה שאתה לא בטוח יצר אמר שלך, כי לך תדע מה יהיה, אולי לא יהיה, אולי יהיה ככה או לא יהיה ככה

ועל הספק עמלק הזה מקרר אותך

ונותן לך שפה השקעה לא תניב פירות

ובחוץ זה מניב מיד, הנה עבדתי 25 שקל

אז אתה מרגיש שיש לך הספק ביד. פה אתה לא מרגיש שיצאת עם כסף. איזה הספק? כמה שווה שעה של תורה?

זה אף אחד לא יודע.

למה אתה אומר שלא יודעים?

יש חשבון.

הגמרא ברש פאה אומרת שדבר אחד של התורה שקול כנגד כל התורה כולה.

הגאון מווילנא אומר שכל תיבה שאדם אומר זה כנגד תרייג מצוות.

הזוהר הקדוש אומר שעוד אחת מן התורה שקולה כנגד תרייג.

החפץ חיים עשה חשבון ש-200 מילים אומרים בדקה.

כל מילה זה ארבע אותיות, זה 800. כפול תרייג זה חצי מיליון בדקה.

בשעה זה 30 מיליון.

אם אתה לומד בשמחה זה פי שתיים, זה 60 מיליון.

אם אתה לומד

מתוך צער זה פי 100,

זה 3 מיליארד.

אם אתה לומד בשבת זה פי 1,000, זה 30 טריליון.

אם אתה לומד לבד, זה הסכום. אם אתה לומד בחברות, זה כפול שתיים. אם אתה לומד בחבורה, זה כפול החבורה.

ואם יש לך יותר צער, זה פי כמובן. אז אני צריך את כל זה. אני הולך עובד, עושה את הכסף שלי, וכאילו תרייג מצוות וכל זה. למה אני צריך את זה? נכון.

אז אתה לומד שעה תורה,

עושה ביליונים של תורה,

ואחר כך הולך שעה ועושה 25 שקל.

נכון, זה ממש אותו דבר. כדאי לך.

תשקיע 10 שעות בשביל 25 שקל,

תרוויח 250 שקל,

ואחר כך גם שעה תעשה טריליונים.

בסדר, תודה.

תהיה בריא.

כן, עוד שאלות.

טוב, רגע, רגע, נשאלתי שאלה פה לעניין אלה שמקצצים את הסערות, כן?

ההלכה אומרת שמהמפרץ

עד גובה האוזן

צריך להיות לפחות מספר 3. מי שמוריד מתחייב על כל סערה בלאו,

וזה לאו חמור.

אז לכן צריך לשים לב, או אלה שעושים פטיים,

או שחותכים את זה שפיצים,

או כל מיני דברים כאלה,

או אלה שהיום כבר עושים כאן עם סכין גילוח,

עושה להם הספר צורות בפדחת.

כל הדברים האלה הם אסורים,

אסורים באיסור גמור.

זה לאו עם דאורייתא שאדם עובר

על סתם.

על סתם.

צריך להיזהר מהדבר הזה.

ואני אומר דבר אחד,

היום בנורא העונש שמחכה לספרים.

כל הספרים, מה שיעשו להם, השם ירחם.

מה שהם עושים,

ומחליטים שכל אחד יקצץ ויקצץ יותר ויותר ויותר ויותר בגלל האופנה.

אבל שתדעו שרוב,

התסרוקות האלה שעושים היום, שזה כמו פטרייה ודברים כאלה,

זה תסרוקות של גרמנים ניאו-נאצים, ובמקור זו הייתה תסרוקת של היטלר.

היטלר היה מקצץ פה את הכול ומשאיר את הבלורית שלו קדימה.

הכול היה מקוצץ אחורה, וככה הלכו הגרמנים, והיום הניאו-נאצים הולכים ככה,

וזו אופנה שלהם.

אז צריך לדעת שהדברים האלה הם איומים, קשים,

ויש על זה תביעה גדולה ועונש גדול.

שאלה נוספת בקצרה, תן לבחור שם עם הכיפה.

אפשר לקפל פה בינתיים.

רציתי לשאול לגבי, אתה דיברת לגבי הנושא של תוכחה

והנושא של להרים אחד את השני, להרים את החבר.

אז זאת אומרת, כאילו,

שנותנים תוכחה לחבר, לפעמים התוכחה עצמה היא

אחרי, אנחנו בני אדם, לפעמים היא פוגעת.

אפשר להגיד בלי לפגוע.

כן, אבל זו בדיוק השאלה שלי. זאת אומרת, איך מוצאים את ה...

אנחנו הרי בגיל הזה, אני קצת, בגיל הזה, אתה יודע, לפעמים כאילו יש את גיל הנעורים.

אתה רואה מה עשו לחבר, אז על ידי כך גם לא מבינים שמישהו נותן לו ביקורת,

ואדם לקח ישר בצורה, לוקח את זה ישר בצורה אישית. רבי יונתן אייבשיץ,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

אומר שהתוכחת מהאדם לחברו בן גילו היא יותר טובה מאלף רבנים.

למה?

כשאתה בא ואומר לו, אני כמותך,

ואני חש כמוך והכול, אבל בואו שנינו נעשה דבר שנרוויח.

תמיד אתה בא ומשתף אותו, אני כמוך, אני לא מעליך,

ואתה אומר את הדברים בצורה תמינא אותה,

ואומר, אנחנו יכולים לזכות לחיי העולם הבא בשביל מה שנפסיד,

בשביל דבר כזה שהוא להרף עין.

בשביל תאווה אני מבזה לרגע,

בשביל זה.

בוא נתגבר על זה ונעמוד בניסיון ונרוויח יותר.

מהי מידת הניצחון?

זה דבר, כאילו, איך שהרב אומר, זה נשמע מאוד מאוד פשוט, אבל... נכון, מידת הניצחון זה לנצח את היצר. זה, בשביל זה קיבלת אותה. נכון,

אבל זאת אומרת שמישהו נותן לי ביקורת,

קשה, כאילו, כמה שאני רוצה להתקרב ולהיות ולעשות מצוות ולמוד כמו שאתה. אני לא זוכר כרגע על מי קראתי את זה,

שאחד, בנן של קדושים, שבתקופה מסוימת אבא שלו הוכיח אותו על דבר מסוים, והוכיח אותו, והוכיח אותו, והוכיח אותו, והוכיח אותו, והוכיח אותו.

אחרי זה היה שם מישהו שידע שבכלל הוא לא עשה את המעשה.

אז הוא אמר, למה לא אמרת לו ישר שזה לא אתה?

הוא אומר, עד שזכיתי לקבל תוכחת אני אפסיק?

הוא נהנה כל כך מהתוכחת, מה אכפת לך לקבל תוכחת? הרי זה בונה אותך.

הרב, אני אשמח לקבל ביקורת, אבל זאת אומרת, זה...

אם יגידו לך שפה יש לך לכלוך, אתה תכעס עליו, למה אתה מגלה?

אם הוא מגלה שיש לך את זה בנפש,

למה אתה כועס? אם אני אדעש מישהו שהבן אדם עצמו אוהב אותי ומעריך אותי... למה צריך לאהוב אותך?

כי זה חשוב.

אחד שאומר לך שיש לך פה נוצה על החליפה השחורה, אתה אומר לו, סליחה, אתה אוהב אותי?

אם אתה לא אוהב אותי, מה אתה שייך לדבר? אני אגיד לו שאני לא מכיר אותו, מי אתה שצריך לדבר? אז תשאיר את הנוצה דווקא, כן?

יכול להיות מאוד שכן.

טוב, אם זה ככה, אז יש לך בעיה באמת. זאת אומרת, הרב, יכול להיות שכן, אבל אני פה... מה זה יכול להיות? אתה ממציא תשובות עכשיו.

לא. אין בן-אדם כזה שאתה רוצה. בהחלט.

אז שוב פעם, יש את וילדת הניצחון, שבן-אדם, כאילו, קשה לשמוע ביקורת, בן-אדם שאתה יודע שהוא לא אוהב אותך באמת, שהוא... תרגיל את עצמך,

תשפיל את עצמך. זו עבודה קשה.

כן. מאוד מאוד הביא שפר רוח בפני כל אדם, שתקוות אינו שרימה.

אתה צריך לדעת דבר אחד,

מה שתקבל יותר תוכחת תוכל להיבנות.

ואם זה היה בחינם,

על מנת להקנית אותך,

אז אם אתה שומע חרפתך ולא משיב, אתה גם קונה לך מעלות.

אין הפסד מזה.

אין הפסד מזה.

אתה יודע כמה מעבירים עליי ביקורת?

בלי סוף.

מה, אתה שומע אותי משהו? נהנה, מבסוט.

חילונים מפציצים, שואלים שאלות קשות, מעליבים, פוגעים, חייך להם.

ובסוף שם להם ציצית.

אם אני אתקוטט עם כולם, אני לא אמכור.

בעל מכולת,

אם יירים עם כל קליינט, אף אחד לא יקנץ לו. אז הוא סובל את העלבונות.

אז רק אם אני אוכל לשאול, אז בוא נגיד, אני נתתי ביקורת לבן אדם, אוקיי? כן.

הוא בא ואומר לי, תשמע, מי אתה שתיתן לי ביקורת?

מה, אתה תגיד לי ביקורת?

מה, אתה...

אתה תסתבר? אני בידם, למשל, חבר... שמעתי, שמעתי. חבר, למשל, כאילו, עושה מחלל שבת. אני אומר לו, תשמע, מה אתה מחלל שבת, אחי? כאילו, תחיל עוד שבת. הוא אומר לי, מה, אתה בכלל לא יודע את ההלכות? אתה כן יודע. אני סתם נתתי דוגמה לכל הרגע. כן, שמעתי, נו.

מה אני עושה בכזה מצב? אוקיי, נתתי לו. שום דבר, תגיד לו, נתתי לך מתנה, תרצה, תשתמש, לא תרצה, אל תשתמש. ביי. זה גורם כעס,

גורם מריבה, גורם מחלוקת. אם אתה עשית את זה כראוי,

אין לך שום בעיה עם זה שהוא כועס. זה שהוא עצבני, תסבול.

מחלוקת?

איזה מחלוקת? אם אתה אומר לבן אדם, מה עשו, זה מחלוקת?

זה לשם שמיים.

מה מחלוקת?

אם אתה רואה אדם שהולך לגנוב,

זה מחלוקת? אתה חולק על גנבים?

איזה מחלוקת? אתה חייב להוכיח אותו.

מה אם התוכח לב?

תלוי.

אם זה אדם שהוא כופר בתורה ובמצוות והוא לא שומע ולא מקבל דעת תורה בכלל, אז אתה לא מחויב בכלל.

מדובר בכאלה שהם רחוקים מתורה.

שמעתי מרב חכם מוסר, מה שנקרא, רב חכם מוסר של היום.

הוא אומר, אין בדורנו מי יקבל תוכחת ואין מי יוכיח.

איך מתיישבת? החכם הזה היה פעם, החכמים היום אומרים שיש תוכחת

וצריך להוכיח וחובה להוכיח, והרב שמולביץ, זכר צדיק וברכה,

והרב קניבסקי,

ייבדל חיים ארוכים, ועוד גדולי דור כבר כתבו,

כיוון שרואים שיש בעלי תשובה מיליון וחצי שמקבלים תוכח אדמה, חילונים, שהם היו נקראים במצב של לץ,

אל תוכח לץ, ומקבלים,

כל שכן שאחרים צריכים לקבל.

צריך רק לדעת

להוכיח, והראיה היא שאנשים נשמעים.

אני חושב שאמרת בקשר לזה שטוב להוכיח

חבר מול חבר שאתם באותו גיל.

אבל אם אני מקיש

לרבי אלעזר בן עזריה,

אני חושב שצמח לו הזקן וכל זה,

שהוא יישמע לציבור של אותו דור,

אחרת אם הוא יהיה נראה פחות או יותר בגיל 18 כמו כולם,

לא יהיו שומעים לו כמו ש... זה לא בגלל תוכחת, זה בגלל נשיאות וזה משהו אחר. תודה, ברוכים תהיו.