כעת לצפיה עצרת ההתעוררות מבני ברק מיום 15-11-2012

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו מרחמיו ירוויח.

הדברים שנאמר יהיו לעילוי נשמת

אבי מורי,

רבי יחיא זכריה בן עווד,

הריני כפרד בשכבו, מנוחתו עדן.

אליעזר עבד אברהם,

בשעה שיוצא

לחפש

אישה ליצחק.

עושה לעצמו סימן

שאם הוא יאמר

לנערה שתצא לקראתו

הגמעיני נא מעט מים מקדך ואשתה,

והיא תאמר לו וגם לגמליך אשקה,

אותה הוכחת ליצחק.

מה הראייה

מזה

שהיא ראויה ליצחק?

כידוע הבית של אברהם אבינו היה בית של חסד,

וכלה שצריכה להיכנס שם צריכה להיות בעלת חסד.

אז אם הוא יאמר לה, גמעיני נא מעט מים מקדך, והיא תגיד לו גם לגמליך,

אז זה נקרא שהיא עושה חסד.

אבל מי אמר

שאם יש לה מידת החסד,

אז היא שלמה במידות אחרות?

אולי במידות אחרות היא לקויה.

מי אמר שהיא לא רכלנית,

צייתנית,

חלילה יצאנית, משמשנית וכולי?

מי אמר? סקרנית.

עצלנית.

מה זה מורה שאם היא תיבדק בזאת,

אז יהיה ברור שהיא שלמה בכל מיני שלמות,

ואין לה שום בעיה עם המידות, והיא ראויה להיכנס

לביתו של אברהם להיות אשתו של יצחק אבינו.

אלא אנשים

אינם יודעים שבמידות,

אם אדם עובד על מידה

והוא רוצה לתקן אותה,

אז הוא חושב שאם הוא עומד על המידה באופן כללי

והוא מצליח לעמוד ברובה של המידה,

אבל יש איזה פרט במידה שהוא לא בדיוק מצליח,

אז זה לא נורא, סך הכל הוא שלם במידה.

לדוגמה, אדם שהוא בעל גאווה

והוא עובד על מידת הגאווה,

אבל מדי פעם יש לו יציאות של כעס.

כעס זה נובע מגאווה.

ואם יש לו כמה יציאות,

אז הוא חושב,

סך הכל אני לא בעל גאווה,

אבל מעצבנים אותי לפעמים, אז אני...

מגיב.

ולא יודעים אנשים שאם אדם לא שלם במידה אחת אפילו על כל צדדיה,

בעצם אין לו גם את המידה הזאת עדיין.

זה נכון שהוא במהלך של עבודה,

אבל הוא לא שלם במידה הזאת.

ואם הוא לא שלם במידה,

ממילא הוא גם לא יהיה שלם במידות אחרות,

כי מידה תלויה במידה, והם כמו שרשרת,

כמו טבעות בשרשרת,

שאם תיפול טבעת אחת כל השרשרת לא שמה.

אז לכן

צריך לדעת שאם אדם מתקן מידה,

אבל הוא מתקן אותה על כל צדדיה,

אז אדם זה יכול להיות מתוקן בכל המידות כולן.

הוא יכול להיות מתוקן בכל המידות כולן.

אדם לא חושב שמדבר קטן אפשר להיגרר לדבר גדול.

אבל בואו ניקח ציור.

אדם החליט לקנות כובע חדש.

הוא מסתכל במראה,

הכובע עולם אותו,

אבל כרגע כשהוא מסתכל אז החליפה קצת דהויה ביחס לכובע.

אז הוא מחליט שאם כבר קנה כובע אז כדאי כבר

לקנות גם חליפה שתתאים לכובע.

ואחרי זה הוא רואה שהחולצה כבר בלויה,

אז הוא גם מחליף חולצה.

ואם כבר קונים חליפה וכובע וחולצה אז גם חניבה.

צריכים לסגור את העסקה לפחות עם חגורה.

ומה הוא הולך עם נעליים מרופתות?

אז הוא גם מחליף נעליים,

והכול את חלם כובע.

כי דבר גורר דבר.

אז גם במידות זה ככה.

מכעס באים לקללה, באים לרוגז, באים למכות, באים לפה, באים ל... זה לא נגמר.

ואחר כך נקמה, ואחר כך ככה. לא נגמר.

אז אם לא שלמים במידה עד הסוף ויש משהו שם עדיין חסר,

החסרון הזה אומר שעדיין אין את המידה.

רק מידה שהיא שלמה וסגורה מכל צד,

היא מבטיחה שאכן לא יהיה פרצה ולא עוד,

אלא שהיא מבטיחה שאדם יוכל לשלוט בכל מידותיו.

והסוד של זה זה שלמות המידה.

שלמות המידה. חשוב שהמידה תהיה שלמה.

מה ההבדל בין אדם שלם לאדם שאינו שלם?

אדם שלם

ולא שלם.

הלא שלם, אם תגיד לו אתה מוכן לעשות לי כוס תה,

והוא יביא לך כוס תה.

זה נקרא אינו שלם.

למה?

כיוון שהוא הביא רק את התה.

מה עושה אדם שלם?

מביא תה תה ועוגיות ועוד כל מה שיכול להתלוות לדבר הזה,

מגיש את זה כמו שצריך עם צלוחית ולימון וכו'.

זה נקרא אדם שלם. מה זה שלם?

שאת כל מיני השלמות שניתן לעשות בפעולה אחת,

הוא עושה.

הוא לא מסתפק במה שהוא נדרש.

כיוון שהוא שלם, הוא רוצה שהכל יהיה על צד השלמות.

אברהם אבינו, כשהוא מאכיל אורחים,

אז הוא נותן להם את הבסט,

את הלשון בחרדל.

אז שור שלם הלך הצידה,

ולכל אחד הוא נותן לשון בחרדל.

ושרה ומבקש ממנה לא, כי הם מאכילה סולת.

לתת הכי טוב, ובמהירות ובזריזות.

והוא עומד עליהם, שיהיה להם צוותא וחברותא,

שלא יהיו לבד.

זאת אומרת, הוא עושה על כל צד של שלמות.

כשאליעזר עבד אברהם הלך לחפש

את האישה ליצחק,

הוא אמר, אני רוצה לבדוק את הדבר הבא.

האם היא שלמה במידת החסד או לא שלמה?

שאלנו, ואם היא שלמה במידת החסד, מי אומר שבשאר המידות היא בסדר?

אז תשמעו מה הוא ביקש.

הגמיעיני נא מעט מים מקדך.

והוא אמר,

אבל אם היא תאמר וגם לגמליך אשקה?

אז פירושו של דבר, אותה הוכחת ליצחק. מאיפה אתה יודע?

מה הוא ביקש?

הגמיעיני, רק אותי.

כמה? מעט.

מים.

מקדך.

אל תשאבי לי.

אל תשאבי לי.

רק מה שיש לך.

מה היא עשתה?

היא השקטה אותו ואת הגמלים.

כל גמל זה 200 ליטר.

לא מעט אלא הרבה מאוד.

ולא מקדך אלא היא הלכה לשאוב.

מה היא עשתה?

היא עשתה את כל צדדי השלמות המתאפשרים בפעולת החסד.

אם יש לה שלמות

במידה אחת

והיא עושה פעולה כזאת בהיותה בת שלוש.

אולמנדה אמר 13?

גם זה פלא.

עומדים שם עבדים?

מה, הם לא יכולים לשאוב לעצמם? ילדה צריכה לשאוב להם?

היא לא מתרעמת, היא רצה לקראת זה.

ותמהר.

בתער כדה,

היא עושה הכל במהירות.

זה מראה שהיא שלמה, ואם היא שלמה,

אם היא שלמה במידה אחת,

כי מי שיש לו מידת השלמות,

הוא שלם בכל מיני שלמות.

כמו שאומר המסירת ישרים,

יש שלוש דרגות בבני אדם, יש שלמי הדעת,

יש הפחותים, יש ההמון.

שלמי הדעת לא יכולים לסבול שמשהו חסר מן השלמות.

בשבילם זה חורבן.

לא יכולים.

אצלהם זה לא נחשב שהם פעלו פעולה.

אם זה לא שלם,

בכל צדדי השלמות.

הפחותים מסתפקים בפחות, שים אותי בגן עדן בכניסה, מספיק לי,

אני לא חייב להיות בפנים, העיקר לא בגיהנו.

אבל הם לא יודעים שפה קנאת איש מרעהו,

הם לא יכולים לסבול. אם מישהו רק מקדים אותו בתור, הוא כבר בבעיה. ואם הוא עוקף אותו, הוא רודף אחריו.

אז זאת אומרת, זה לא כל כך פשוט כמו שחושבים, ובפרט שמה שהמדרגה

היא לאורך זמן.

זה לא שאתה בהתחלה שמה ואחר כך תטפס.

כי אם אתה תיגעת רק למדרגה הזאת, שמה תיתקע.

ויש ההמון שאותם צריך להסביר להם קצת עם הפחדות, כי אחרת הם לא מבינים בכלל על מה מדברים איתם.

מכל מקום, מי ששלם בשלמות של מידה אחת על כל צדדיה,

ממילא ברור שהוא לא יסתפק בשום מידה אחרת, שהיא לא תהיה שלמה.

אז לכן המסקנה של אליעזר עבד אברהם, שמה?

שהיא שלמה בכל המידות, אם יתבצע מה שהוא אמר.

וזה מה שהיה.

ומאיפה לדמשק אליעזר לדעת שזה כך?

משום שהוא בעצמו היה כזה.

הוא היה מושל ביצרו כאברהם אבינו.

אברהם אבינו שלט ברמ״ח איברים שלו,

מה שאי אפשר בבן אדם אנושי נורמלי.

כי יש חמישה איברים שאדם לא שולט בהם.

העיניים, האוזניים וראש הגבייה.

והקדוש ברוך הוא ישליטו גם על חמישה אלה.

אברהם,

לא יקרא שמך אברהם אלא אברהם, הוסיף לו ה'

על החמישה איברים שהוא שולט בהם.

ודמשק אליעזר מושל בכל ביתו, שולט ביצרו כמו אברהם אבינו.

ודולה ומשקה מתורת ריבו לאחרים.

בקיצור, קופי, גם דיוקן שלו היה כמו אברהם אבינו.

שלבן טעה בו.

מה חשב שזה הוא?

אז אחד שעבד על עצמו והצליח לצאת מדרגת ארור לדרגת ברוך,

ועלה חי לשמיים,

הוא יודע איך לאמוד בני אדם

מהפעולות הפשוטות

בחיי היום-יום.

לכן הוא התנה תנאי.

אם אני אבקש כך וכך וכך, והיא תעשה כך וכך וכך,

זו הוכחה שהיא ראויה לבית אברהם

מלהיות אשתו של יצחק.

מכאן אני רוצה להגיע

לומר

על אבי המנוח,

שהיה לו כמה מידות שהוא שלם בהן, מה שניכר.

ואם הוא היה שלם באחת,

אז ודאי שגם באחרות.

הפשטות שלו, מי שהכיר אותו,

יהודי פשוט, פשוט, פשוט.

והוא לא היה פשוט בכלל.

בגיל עשר הוא כבר היה שוחט מורשה על ידי שני רבנים גדולים בתימן,

עם תעודה מאושרת וחתומה,

כשגדול על גביו,

והוא שחט שור בן עשר.

הוא לא השתמש עם זה בהמשך,

אבל הוא למד את זה למעשה.

הוא נבחן אחר כך עוד פעם בביקורת פתע,

ועבר הכל למהדרין.

הוא היה נער

שעבד בתל אביב הגדולה לבד.

היה חרוץ מאוד.

והוא היה נער מעלית בבנק קופת עם.

וכשהיה מעלה ומוריד את הפקידים והפקידות,

הוא ביקש מהן

שילמדו אותו קצת חשבון.

אז לימדו אותו חשבון.

וכל פעם היה לומד עוד משהו.

תלמדו אותי עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו ועוד משהו ועוד משהו,

עד שנהיה סגן מנהל בנק.

והמנהל בפועל.

והוא אף פעם לא התהדר בזה.

הוא עבר לגור בירושלים בעשרים שנה האחרונות,

כל השכנים לא ידעו מזה דבר וחצי דבר.

אף פעם לא הזכיר את זה ולא חשב את זה למעלה.

פשוט,

פשוט, פשוט, בהליכותיו,

בבגדו,

בדיבורו,

פשוט, פשוט, פשוט.

גרם של גאווה לא היה לו,

והיה לו במה להתגאות.

היה לו קול נעים כמו זמיר.

גם בזקנותו,

בגיל 80,

היה הקול שלו כמו נער צעיר.

השם זיכני שהספקתי להקליט את כל התנ״ך

איתו

תפילות של המועדים,

שירי שבת,

ועוד כמה דברים להנציח

את המסורת שהייתה לו,

ולא להרבה היה את מה שהיה לו.

אבל הוא אף פעם לא התפאר, תמיד הצטנע.

רצו להזמין אותו, סירב,

רק שדחקו בו.

היו רוצים להזמין אותו לקרוא בספר תורה,

הוא היה בקיא בעל פה.

אני לא רגיל.

היה אומר, אני לא רגיל.

פשטות וענווה.

אבל בלי חריגות.

אף פעם הוא לא רב עם אימא.

אף פעם לא הרימו את הכול אחד על השני.

אף פעם הוא לא השליט את דעתו.

אפילו על הילדים.

ואם פעם יצא לו שהוא גער על אחד הילדים

מסיבה כלשהי,

היה מבקש מחילה אחר כך, הוא אומר, אתה לא כועס עליי, נכון? זה לא היה...

אני לא יודע אם יש דברים כאלה היום.

אולי יש ואני לא מכיר, אבל אני לא יודע אם יש.

אני לא ראיתי.

לחיות ככה ולהיות סמוך לאימא שסבלה במשך

60 שנה כמעט,

להיות סמוך לידה כל הזמן ולעבור את הסבל שהיא סבלה כי היא הייתה מדוכאת בייסורים,

זה התמסרות.

הוא לא הספיק ליהנות מהחיים, כמו שאומרים.

היא נפתרה,

הוא לא ידע,

והוא נפטר אחר מכן.

אז אמר לי פה

רבי ראובן אוחנה,

שבחייהם ובמותם לא נפרדו.

מה המשמעות לא נפרדו?

בחיים שלהם הם לא נפרדו אף פעם. תמיד הם היו אחד ליד השני, ממש פיזית גם, פיזית.

יושבים אחד ליד השני, הכל פיזית.

בבית, פיזית.

ובמותם הם גם לא נפרדו.

אף אחד לא ראה שהשני הלך, אז הם לא נפרדו גם.

לא ידעו

מי נפטר.

זה כל כך סימבולי,

זה לא יאומן כי יסופר, אבל אני הרגשתי

שזה מה שהולך להיות בגלל החיבור שביניהם.

ואמרתי לשלום מלכה,

עוד כשהיינו בבית חולים, ואם הייתה כבר מצב קשה,

אמרתי לו, הפחד שלי, אני אומר רק לך, אני לא רוצה להוציא את זה מהפה,

שהם לא ילכו ביחד.

וזה מה שקרה.

בגלל החיבור שהיה להם אחד לשני.

מידות

זה לא כל כך פשוט,

ולא צריכים להיות אנשים

מפורסמים ביותר, ובעלי מעשים גדולים, וכו' וכו'. אם המידות הן טובות,

על אימא דיברנו

בשלושים שלה,

לא נחזור על הדברים, אבל היא הייתה בעלת חסד לאין...

שיעור, לאין שיעור,

שלמה במידת החסד.

אז כשיש דברים כאלה,

כשיש דברים כאלה,

אז לא פלא שזוכים לזיכוי הרבים כזה גדול,

ושהילדים

הולכים בדרך של חסד

בשיעורים גדולים כאלה.

ואני רוצה לתת רק דוגמה.

יש מי שרוצה לעשות חסד,

אבל אין בידו לתת.

אבל הלב שלו הוא לב גדול.

אז מן השמיים נותנים לו אפשרויות על ידי הילדים.

כשאברהם אבינו,

נתן שלוש לשונות בחרדל למלאכים,

אז כשהוא נתן את זה,

כתוב שהקדוש ברוך הוא שילם לו,

ובזכות זה הוא המתיר מן

לעם ישראל ארבעים שנה.

מיליונים אכלו מן בזכות

מה שהוא האכיל את המלאכים.

איפה המידה כנגד מידה?

אפילו אם תגיד מידה כנגד מידה פי חמש מאות, אז שלוש לשונות כפול חמש מאות, אלף חמש מאות לשונות.

אבל לא מיליונים שיאכלו ארבעים שנה.

אין פרופורציה בין הנתינה לבין הקבלה.

אלא מפה מתברר שלא משלמים רק לפי המעשה,

אלא לפי הלב.

והלב של אברהם היה לתת למיליונים ארבעים שנה.

אז שילמו לו מידה כנגד מידה.

אז בשכר זה קיבל זה.

אז לפעמים יש מי שרוצה לתת ואין לו,

אז מן השמיים יתנו לו שבניו

יעשו מה שלא היה לו אפשרות.

וזה מה שזכינו וזכו ההורים

לתת ולתת ולתת עד בלי די כל זמן שרק אפשר ויש אפשרות.

ואם אין אפשרות מחפשים את האפשרויות שיהיה אפשר.

יש ללמוד מן הדברים

שאדם לא צריך להבליט את עצמו בשביל להיות בולט.

כמה שאדם ממעט את עצמו,

אז הפרסום שלו יותר גדול.

הבעל שם טוב,

אבא שלו לא היה כל כך מפורסם,

אבל מאבא כזה,

יוצא הבעל שם טוב.

מישהו מכיר את האימא והאבא של הארי הקדוש?

לא.

אבל לא יוצא הארי הקדוש מסתם יהודים פשוטים.

סתם, סתם.

אין דבר כזה.

אז זאת אומרת, מה שלא ניכר ולא נראה,

זה ניכר ונראה לאחר מכן.

קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה.

את האישור מקבלים ההורים, הבנים שבאים אחריהם.

אז זאת אומרת,

רוב בני האדם, לצערנו, משתדלים כל אחד להבליט את עצמו, לספר על עצמו כל הזמן.

אבל הנה היו חכמים אמיתיים

שלא הבליטו.

אני זוכר, שמעתי כמה פעמים ששאלו את אבי המנוח,

איך זכית שילדים כאלה עושים דברים כאלה?

אמר, אני לא יודע.

אמרו לו, לא, תחשוב, אבל אולי משהו, פעם עשית איזו מצווה מיוחדת או משהו, והוא אומר, לא עשיתי שום דבר.

זהו, אפילו לא חיפש, לא חשב, לא כלום. טוב, תחשוב,

לא עשיתי שום דבר.

אבל זה לא כמו האנשים שאומרים, לא, מי אני, מה חיי, ככה כזה. לא.

זה ככה, פשוט לא עשיתי שום דבר.

הדברים האלה קצת חסרים בדור שלנו,

אבל יש לנו ללמוד.

והדברים האלה שאנחנו אומרים כאן,

אנחנו מבקשים מכל מי ש...

אכן שואף

לתקן את מידותיו

ולשפר את מעשיו.

שיתבונן, יש ציון דרך.

רואים את התוצאות,

רואים את ההשלכות

של מעשים פשוטים,

של פשטות,

של ענווה,

של בריחה מהכבוד.

הדברים האלה נותנים פירות ופראי פירות.

ואם לא בדור הראשון,

אז בדור שאחריו,

ואם לא בדור שאחריו, אז בדור שבאחרי אחריו.

אבל אין דבר כזה שמי שעובד את השם

בלי שום צד לקחת לעצמו כבוד או תהילה,

שלא יקבל שכרו מושלם גם בעולם הזה, לא רק לעולם הבא.

השם יעזור

שאנחנו נזכה בעזרת השם יתברך לדבק במידות האלה,

ללכת בדרכם של ההורים

ולהאיר כמה שיותר מהדרך

שלמדנו מהם לאחרים.

אנחנו הקדשנו את כל החומר של אבא המנוח

לכלל הציבור בחינם.

ניתן לקבל פה דיסקים וגם במשרד לכל מי שרוצה.

עשינו DVD מיוחד שמכיל את הכול.

נפתח אתר

שיש בו את הכול בכל מכל כל חינם,

אפשר להיכנס,

להענות, להוריד, להעתיק, להעביר וכו'.

ויהי רצון שכל זה יעמוד להם בעזרת השם יתברך

לתוספת

על מה שמגיע להם.

אמן כן יהי רצון.

כבוד הרב בבקשה.

אני אתחיל במה שסיים כבוד הרב.

בפרשת השבוע כתוב

ואייבז עשו את הבכורה.

מי זוכר איפה כתוב בתנ״ך,

בסביבות פורים,

בימי פורים.

עוד פעם את המילה וייבז.

איפה?

אמן. אמן. מה כתוב שם?

וייבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו.

היה עולה לנו בדעתנו לקשר אחד עם השני?

חז״ל מקשרים ואומרים בוזה בן בוזה.

מאיפה יצא אמן?

מי עשה בקדישא שלו היה?

היה עש״ו.

חז״ם מלמדים אותנו את השורשים.

השורשים, אתה רוצה לדעת מאיפה יצא אמן?

תדע לך שהוא יצא מעש״ו.

עש״ו היה לו את המידה הגרועה הזאת,

שלא די שהוא לא בסדר, אלא וייבז

את הבכורה.

עשה צחוק.

אוי ואבוי.

אם בן אדם מבזה את הדבר של הקדושה,

לא זוכה בסופו של דבר להתחמם משהו מהקדושה.

התנאי הראשון הוא אל תבזה. טוב, אתה לא קרוב.

אתה תתקרב.

תשמע את ההרצאות של רבי אמנון יצחק, תתקרב.

אבל אם אתה מבזה,

זה מסוכן.

למדנו מפה,

אף על פי שעש״ו היה לו עבירות הרבה יותר חמורות.

עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים.

במה הפסוק מבטא את העוקץ של הרע של עש״ו?

לא כתוב לנו כאן מה הוא עשה, למה הוא עייף. חז״ן מספרים לנו שהוא עייף, רצח, הרע,

שפיכות דמים וכו'.

ויהי ואיבז עש״ו את הבכורה. אתה יודע למה עש״ו נשאר עש״ו? בגלל שהוא ביזה את כל דבר קדושה.

אז תמיד המלך כתוב, ויחסו בבגדים ולא ייחם לו.

אומרים חז״ל, הוא ביזה את הבגדים, אז הבגדים לא חממו אותו.

זה יסוד גדול מאוד.

אם מבזים דברי קדושה,

לא יכולים בסופו של דבר לזכות, חס ושלום.

כפי שהרב אמר,

אנחנו רואים את הפירות, אז אנחנו יודעים את השורשים.

השורשים, האבא והאימא,

בחייהם ובמותם לא נפרדו.

זה אומר הרבה.

זה אומר הרבה מאוד.

הקדוש ברוך הוא יעזור וייתן כוחות לרב,

גם לאחיו, ששניהם עוסקים בעבודת הקודש,

שהשם ייתן להם עכשיו משני כוחות, שם ההורים למעלה יעמדו ויתפללו על הבנים שימשיכו לקרב את כל ליבות

בני ישראל לאבינו שבשמיים.

ועכשיו רבותיי, כמה מילים בנוגע למצב שאנחנו נמצאים.

כולם סוקרנים לדעת, נכון?

רוצים לדעת מה עושים במצב הזה, רחמנא ליצן? מי חלם שאנחנו נגיע, שתהיה אזעקה כאן בבני ברק, אזור של תל-אביב?

זה משהו.

הס ושלום.

אז בואו נלמד קצת, נלמד פרק בתנ״ך.

אני לא אאריך, אני אעשה את בקיצור כמה שיותר,

רק לקחת את הפירות,

לקחת את השורשים,

מה שכתוב לנו כאן.

תשמעו, רבותי, אני קורא במלכים א', פרק כ'.

היה שם מלך ארם.

אירן, ארם, קרובים זה לזה.

בן הדד, מלך ארם,

כן, אני קורא פרק בתנ״ך,

כדאי לשמוע את זה, רבותי, זה יעניין אתכם, תראו כאן דברים נפלאים.

בן הדד, מלך ארם, קבץ את כל חילו,

ו-32 מלך אתו.

הוא לא היה לבדו, היא היתה המעצמה הגדולה,

שביחד אתו יש עוד 32 מלך,

יחד עם בן הדד.

והיו אנשים, כתוב שם, בן הדד

שולח לו למלך ישראל, שהיה אחיו,

שולח לו ואומר לו,

אם יספוק עפר שומרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי,

כל שטח של ארץ-ישראל,

החיילים שלי, לא יהיה להם מספיק להיות בשטח של ארץ-ישראל. יש להם רבבות רבבות של חיילים. השטח של המדינה לא יחזיק את הרגליים של החיילים.

הוא לא סתם אמר את הדברים האלה.

הוא מתגאה במה שיש לו.

אחיו, אנחנו מכירים בתנ״ך, הוא לא היה ל״ו צדיקים.

נכון?

אנחנו יודעים שהוא לא רק שלא היה ל״ו צדיקים, אלא היה,

היה,

הגמרא אומרת

שהכלות

של אחיו זה החומרות אצל ירבעם בנבט. מה שאצל ירבעם בנבט זה היה חמור,

אצל אחיו זה היה קל.

היה לגמרי שמאלני, לגמרי לקצה השני.

רשע מרושע.

כל מקום היה שם עבודה זרה.

עכשיו, בן-נדד בא ושולח לו אזהרה, אזעקה.

כה אמר בן-נדד, כספך וזרבך לי הוא,

ונשיך ובניך הטובים לי הם.

מלך,

שלושים ושניים מלך שבראשם נמצא בן-נדד, שולח לאחיו מלך ישראל ואומר לו,

אתה כלום!

נשיך, בניך, כספך, הכל שלי הוא.

אחיו, הוא לא היה כל כך פשוט,

חז״ל אומרים לנו, אחיו

היה מולך

על 332, כנראה ראשי ערים, זו הכוונה של הדברים,

הוא שלט על 332 ראשי ערים.

הוא היה הנשיא שלהם.

מספרים לנו חז״ל,

כאשר שמע אחיו מן הבריות,

שרוצים לעשות נגדו אופוזיציה,

רוצים למרוד בו,

מה הוא עשה?

אהב, הנשיא של 232 מלכים,

ראשי ערים, נמרוד בו,

שלח והביא בנו של כל אחד מהם,

תשמעו מה זה, איזה עריצות זה היה,

תביא את הבן שלך,

ערבות, כדי שלא ימרדו בו, לקח מ-332 ראשי ערים, תביא את הבן שלך.

אם לא, אתה יורד מהפרק.

אז 232 ערבים חיים היו לו כדי שהמלכות שלו תישאר.

והושיבם תחת ידו בירושלים ובשומרון.

אז זה היה מלך עריץ, לא היה מלך פשוט.

אבל ברגע שבן הדד,

מלך ארם,

עם 32 מלך, שפי כמה וכמה היה מאחיו,

אחיו מיד הרים דגל לבן.

אמר לו, כן, אדוני המלך.

כי דברך, אדוני המלך, נכנע על המקום.

כי דברך, אדוני המלך, לך אני וכל אשר לי.

יותר מזה,

האחיו הגדול הזה נכנע כמו על המקום.

וישוב המלאכים השליחים ויאמרו, כה אמר בן הדד לאמור,

כי שלחתי אליך לאמור,

כספך וזבך ונשיך ובניך לי תיתן.

הסכמת לי, נכון.

מחר אני שולח,

אתה הבטחת לי, אמרת שכן, מחר אני שולח את עבודי אליך.

אבל עוד דבר אני מבקש, לא רק

את כספך וזבך ונשיך ובניך הטובים, עוד דבר אני מבקש.

כל מחמד עיניך גם כן ישימו בידם העבדים שלי ולקחו.

מה זה מחמד עיניך?

שואלת הגמרא במסכת סנדרים, דף קב, מה זה מחמד עיניך? מה הם עוד רצו?

אומרת הגמרא, זה מה שכתוב, הנחמדים מזהב ומפז רב.

בן-אדם מבקש את התורה.

תגידי לי, מה הוא יעשה בספר תורה?

מה הוא יעשה?

מה יעשה מלך גוי עם ספר תורה? שמעתם פעם

בחוגים שלנו שמלך גוי מבקש את התורה?

מה זה מעניין אותו?

כסף וזהב הוא רוצה? בסדר, שייקח את התיקים. לנו יש תיקים, יבקש את התיקים. מה הוא רוצה? את הספר תורה.

כספיך וזהבך הוא נתן לו.

היי, רבותי,

גם המלאכים הגויים, גם אז, ידעו

מי שומר את כלל ישראל,

זה התורה.

כדי לאבד את כלל ישראל,

היצא לקחת מהם את התורה.

פירושו של דבר, לא את הספר תורה, אלא לא לתת לבני הישיבות לשבת ללמוד.

לא ללמוד תורה.

הגויים מבינים את זה, יודעים שזה את צהל,

זה מה שישמור.

מה יעשה אחיו, מה יענה אחיו על הבקשה הזאת? תגידו לי, רבותי, מה הוא יענה?

הרי הוא לא רשע, אמרנו.

לא השאיר מקום בארץ-ישראל כל תלם ותלם, כתוב שם שהיה שם עבודה זרה.

מה עושה אחיו?

ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ.

הוא שולח שליחים לכל התלמידי-חכמים,

למועצת החכמים, למועצת גדולי התורה, לכל החכמים.

שואל אותם, ויאמר, דעו נא וראו, כי רעה זה מבקש.

כי שלח אליי לנשיי ולבניי ולכספי ולזהבי, ולא מנעתי ממנו.

אבל עכשיו הוא מבקש ממני את מחמד עיניי.

מחמד עיניי.

אך אב קורא לתורה מחמד עיניי.

זה לא נקלט בשכל שלנו, שיש מושג כזה, לעבוד עבודה זרה כל כך,

ולתורה, לקרוא לזה, לבני הישיבות, לקרוא להם מחמד עיניי.

ומה הוא עושה?

תשאל את הצבא שלך, תשאל מה זה. לא, אני יודע, התורה שייכת לבני התורה, לחכמי התורה, לזקני הארץ.

אז הוא קורא לכל זקני הארץ ושואל אותם,

תגידו לי מה לענות.

ראיתם איזה מלך זה?

זה אהב או שזה איזה תלמיד חכם?

פילי פלאות, זה פילי פלאות, רבותיי. איפה היינו פעם? איפה היינו פעם?

הלאה.

ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם, אל תשמע ולא תובע.

בשום פנים ואופן תגיד לא.

תחזור על הדברים שלך שאמרת או שתיתן לו כספך וזבך ונשיך ובניך הטובים, תיקח את הכול.

את התורה אתה לא תיקח מאתנו.

אבל אתה, אחאב, מה אתה עושה?

אתה יודע שעכשיו הוא יצא אליך למלחמה.

אחאב יודע.

אם התורה נמצאת אצלנו,

לא איראן ולא ארם ולא כל הפלסטינים ולא כל הטילים למיניהם, שום דבר לא יעזור.

ויאמר למלאכי בן הדד,

אמרו לאדוני המלך,

כל אשר שלט, עכשיו הוא שולח תשובה לבן הדד,

אמרו לאדוני המלך, הוא קורא לאדוני המלך,

כל אשר שלט אל עבדך בראשונה יעשה,

אבל הדבר הזה לא אוכל לעשות, אני לא יכול לסגור את הישיבות.

לא אוכל לעשות.

וילכו המלאכים וישיבו דבר.

בן הדד שומע את התשובה הזאת,

חצוף מחוצף, הוא קורא לאחר כך, אתה עונה לי?

אז תשמעו מה הוא משיב לו.

אומר לו, הוא נשבר לו, כה יעשו לי אלוקים וכה יוסיפו.

הגויים גם אז ידעו מה זה שבועה. נשבר, כה יעשו לי אלוקים וכה יוסיפו.

אם יספוק, מה שאמרתי לכם מקודם, אם יספוק עפר שומרון לשעלים,

לרגליים, לכל העם אשר ברגלי.

יש לי כל כך הרבה חיילים עם חרבות, זה היה מלחמה, זה היה טילים של אז, עם חרבות, פנים אל פנים.

לא יספיקו כאן השטח של ארץ-ישראל.

ויען מלך ישראל, מה הוא משיב לו לבן הדד?

קודם הוא נכנע, נכון? הרים לו דגל לבן, הכול שלך.

אבל ברגע שהוא אומר לו,

תצא, אני יוצא נגדך למלחמה,

מה היה צריך לענות?

אני מפחד. לא, אני נכנע.

תשמעו מה שהוא אומר לו.

אתם מכירים את הפתגם הזה, אל יתעלל חוגר כמפתח, נכון?

כולם מכירים את זה. איפה זה ק...

זו הייתה התשובה של אחאב שעונה לו לבן אדם, מה? אתה מתגאה עליי, אתה אומר לי,

אם יספוק עפר שומרון לשאלים לכל העם אשר ברגליים,

אל יתעלל חוגר כמפתח.

מה זה חוגר? חוגר זה שחוגר את עצמו לצבא ללכת למלחמה, ומפתח זה שגמרת את המלחמה.

אתה מתרברב?

אל תתרברב עליי.

אתה לא מפחד? קודם נכנעת לו כמו ילד קטן.

פתאום אתה כבר עומד נגדו כמו חומה בצורה,

ואתה מדבר בסגנון כזה,

אל יתעלל חוגר כמפתח?

הלאה. ויהי כשמוע את הדבר הזה בן הדד,

הוא התחיל להתלוצץ,

ואיבז את היהודים.

והוא שותה,

הוא והמלכים בסוכות, אמרו בואו נשתה לחיים, על חשבון היהודים. בואו ניכנס למסעדה, בן הדד, עם כל הרמטכ״לים,

כל אנשי הצבא שם, בואו נשתה לחיים לפני שנחסל אותם.

ויאמר לעבדיו, שימו, תשימו מצור,

ואנחנו בינתיים נשתה.

בינתיים, והנה נביא אחד ניגש אל אחיו, מלך ישראל. מי זה הנביא?

הוא אומר את הגמרא, זה מיכאיו בן ימלה,

אחד מהנביאים.

ויאמר, כה אמר השם,

הראית את כל ההמון הגדול הזה?

הנני נותנו בידך היום, וידעת כי אני השם. אל תפחד אחיו.

אתה שמרת את התורה, עמדת בגאון,

התורה לא תצא מכלל ישראל, ימשיכו ללמוד תורה.

שמרת את התורה,

הקדוש ברוך הוא אומר, אני אשמור אתכם.

ויאמר אחיו, במי?

טוב, אבל איך לגשת?

בכל אופן צריך איזושהי מלחמה.

ממי לגשת? מי ייגש למלחמה?

מי הרמטכ״לים? מי החיילים שיגשו למלחמה?

הרי יש לו שם מיליונים של אנשים, כך הוא אמר.

ויאמר אחיו, במי?

והנביא אומר לו, כה אמר השם, בנערי שרי המדינות.

אמרנו שהיו 232 ראשי ערים שלקח אותם, את הבנים שלהם, אחיו,

לקח אותם לעירבון שלא ימרדו בו.

הם היו כמו אחיו.

כיוון שבאו לירושלים, מספרים לנו חז״ל, כיוון שבאו לירושלים,

כל ה-232 האלה, הבנים של ראשי הערים האלה, באו לירושלים ולשומרון,

נהפכו להיות דתיים.

היו נעשים יראי שמים לעמיתן.

נהפכו,

החז״ל מעידים, נהפכו להיות יראי שמים לעמיתן.

כמה הם?

232. אז הנביא אומר לו, אתה יודע מי יצא למלחמה? קח אותם.

230,

אלה יצאו למלחמה.

מה?

בן-אדם אומר לך שיש לו מיליונים של אנשים, אתה שולח לי את בני הישיבות,

אתה שולח לי את אלה שחזרו בתשובה.

חזרו בתשובה אמיתית, יראי שמים אמיתיים, אותם משלחתם למלחמה.

כן,

אלה המגינים.

ואחריהם

שואל אחאב,

זהו, 232. ואחריהם מי?

אחריהם, אומר לו הנביא,

פקד את כל העם, כל בני ישראל, 7,000. רק 7,000. מה המספר הזה 7,000?

זה מה שכתוב הנביא לפני כן, 7,000 לא קראו לבעל.

7,000 לא השתחוו אז לעבודה זרה, לא שמעו לאחר.

אלה יהיו המסביב.

אז כמה יצאו למלחמה? 7,000 ו-232 בחורי ישיבות.

אלה יצאו למלחמה.

ויצאו בצהריים

ובן-אדם שותה שיכור בסוכות, הוא והמלכים, 32 מלך, אתו.

ויצאו נערי שרי המדינות בראשונה,

וישלח בן-אדם ויגידו לו לאמור,

אנשים יצאו משומרון. תשמע, יצאו קבוצה של אנשים. ככה, כמה נמלים? 230 נמלים.

בן-אדם צוחק,

והוא יאמר,

אם לשלום יצאו, תפסו חיים,

ואם למלחמה יצאו חיים, תפסו חיים.

הוא לועג, הוא הופך את המלים שלו, אה, מה, 232, מה, הוא משוגע?

אני שולח כאן עכשיו כפול אנשים,

ויבלעו אותם חיים.

מה יש?

ואלה יצאו מן העיר, נערי שרי המדינות,

והחי לאשר אחריהם, השבעת אלפים שלו קראו לבעל, מלווים אותם,

ויכו איש-אישו,

לא פחות או לא יותר.

כל אחד היה לו טיל ביד, כל בן ישיבה היה לו טיל ביד,

ופגע בכל החמש מאות איש האלה.

כל אחד, אחד, אחד, אחד,

כולם מתו.

בן-אדם

נפל כאן, קיבל את השוק הזה, איך שאומרים,

והתחיל לברוח.

וימלט בן-אדם מלאכיו. מה אתה בומך?

בסך הכול,

רצון השם יתברך. שום דבר לא יעזור נגד רצון השם יתברך שבוע.

זה קטע מפרק כ' במלאכים א', פרק כ',

ללמד אותנו.

מי יעמוד ויגן לנו, רבותיי?

יעמוד ויגן לנו אלו בני התורה,

אלו בני הישיבות,

אלה שעוסקים בתורה.

וכמובן,

אלה גדולים בעלי תשובה, יותר מצדיקים גמורים.

אז ככל שהרב אמנון יעשה לנו יותר בעלי תשובה,

אז אנחנו מובטחים עוד יותר ועוד יותר.

אין לנו מה לפחד,

לא מהטילים שלהם ולא מכלום. הקב' יעשה רוורס, אתם יודעים מה זה רוורס?

היפלא מהשם דבר,

הם שולחים טיל, אז הטיל יעשה.

סיבוב ויחזור עליהם, כמו שהיה אצל המן,

ועיבז. מה היה אצל המן?

ונהפוכו, אם זה לא יפלא מה שנאמר, תיפול עליהם ממטה ופחד.

רק שאנחנו נעמוד באמת חזקים,

כמו שכתוב בשיר השירים, שאנחנו אומרים,

מה לעשות ביום שידובר בה, אם חומה היא, נבנה עליה טירת כסף, אנחנו נשאר להיות

בני חומה, חזקים ואמיצים, שנדע שאנחנו מגינים על כלל ישראל כולם.

כל בן תורה שיושב ועוסק בלימוד תורה ידע שהוא-הוא המגן ושומר על כלל ישראל.

ואני מסיים בגמרא במכות, דף י' עמודה,

אומרת הגמרא במכות, מה כתוב בפסוק?

בתהילים כתוב, שירה מעלות לדוד, שמחתי ואומרים לי בית ה' ללך,

עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים.

אומרת הגמרא במכות, דף י' עמוד א', מה הפירוש של הפסוק,

עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים?

עומדות היו רגלינו במלחמה.

היינו מנצחים, זה נקרא עומדים במלחמה,

המנצח הוא העומד,

המנוצח הוא נופל,

מי שעומד הוא המנצח.

בזכות מה עומדות היו רגלינו?

בזכות בשערייך ירושלים.

כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים, בזכות לימוד התורה,

אומר רבי שמעון לוי, בזכות לימוד התורה אנחנו זוכים לנצח במלחמה.

הקדוש ברוך הוא יהיה בעזרתנו,

שנזכה באמת בכל בנייך ללימודי השם,

וההורים שהתאספנו כאן לכבודם יעמדו מליצי יושר שם למעלה ויבקשו רחמים לפני הקדוש ברוך הוא,

שיגן על עמו ישראל ושנשמע ונתבשר בשורות טובות בחודש הזה, זה חודש כסלו,

חודש של הניסים,

ניסים ונפלאות היה בחודש הזה. עוד אנחנו נשמע הרבה הרבה ניסים ונפלאות,

ושנזכה בקרוב באמת לגאולה, כמו שאמרנו, תשע״ג,

זה נוטריקון,

תהיה שנת גאולת עולם.

כן יהי רצון, אמן ואמן.

אמן.

חזק וברוך. חזק וברוך הרב.

בפרשה,

הפרשה מתחילה

אלה תולדות אברהם,

אברהם הוליד את יצחק.

וזה פלא,

אלה תולדות אברהם, צריך להגיד מייד, יצחק.

אלה תולדות אברהם, עוד פעם חוזרים, אברהם הוליד את יצחק.

התחילה הפרשה,

אלה תולדות אברהם.

מה זה יצחק? מה זה עוד פעם?

אברהם הוליד את יצחק.

אומרים חז״ל,

אלה תולדות אברהם, אתה יודע איך אפשר להגיע לתולדות כאלה, ליצחק?

יצחק בא לעקדה, הכל מה שהגיע, יצחק, פחד ירע, עמוד

אחרי זה ממנו יעקב, כל השבטים,

כל כלל ישראל.

איך אפשר להגיע לדרגות האלה?

אלה תולדות אברהם, כי אברהם הוליד את יצחק.

כשאירועים אחד כמו יצחק, צריך לדעת שהיה לו אבא גדול, שזה היה אברהם.

אומרים חז״ל,

אלה תולדות. חזר הפסוק עוד פעם, אברהם הוליד את יצחק.

אומנם היה צריך להגיד את התולדות מייד, יצחק,

אבל איך מגיעים לתולדות כאלה ליצחק? בגלל שהיה אבא גדול כזה, כמו אברהם.

כשאנחנו רואים

בנים כאלה,

בראש ובראשונה גדול מחזירי התשובה בדורנו,

הרב הגאון, הרב אמנון יצחק, שליטא,

שמאריך ימיו בטוב, בנעימים,

וגם אחיו הרב הורי,

אם אנחנו רואים בנים כאלה

שכל-כולם זה להרבות תורה,

אז סימן שהאבות,

אברהם או יצחק, צריכים לדעת שהאבות הם אנשים גדולים.

ההורים היו אנשים מיוחדים, אז אפשר לזכות לבנים כאלה,

וזה התורה מלמד אותנו בפרשה שלנו.

זו הפרשה.

ובאמת, כבר הזכירו,

ואת זה צריך לדעת,

במצב שלנו היום.

הפרשה גם מגלה לנו יסוד גדול מאוד,

שגם הגויים כבר הזכירו פה,

שגם אחאב הרשע ידע מה זה כוח התורה,

אבל הפרשה גם מגלה לנו.

בפרשה כתוב שממי שהוא בא,

עשו הרשע, גם הוא הבין וידע מה זה כוח של תורה.

בפרשה אצלנו כתוב

שהוא אמר, ויקרבו ימי אבל אבי,

כשאז, ואני יכול להרוג אותו,

למה יקרבו ימי אבל אבי?

זה פשטות מבינים,

לא רצה לצייר את אבא שלו, כך ברשי,

אבל אומר האלשך הקדוש, וגם הכלי יקר,

גם האלשך וגם הכלי הקר.

מה הפשט, ויקרבו ימי אבל אבי?

אומר האלשך, עשו ידע מה זה כוח של תורה.

אחד שלומד תורה, אי אפשר להתעסק איתו.

גם עשו הרשע ידע את זה.

אז הוא אמר, יקרבו ימי אבל אבי.

כשאבא ימות, אז יצחק,

אז הוא ישב שבעה, אסור ללמוד תורה, אבל אסור לו ללמוד תורה.

אם אסור ללמוד תורה, אז אני יכול לנצח אותו.

גם עשו הבין וידע שאני יכול לנצח

רק מתי שאי-אפשר ללמוד תורה.

אז אני יכול לנצח אותו.

ככה אומר האלשך. לכן הוא אמר, יקרבו ימי אבל אבי.

גם עשו הרשע, עם כל הרשעות, הכול, אבל הוא ידע שהכול בתורה. אם יש תורה, אי-אפשר להילחם נגד התורה.

אז הוא חיכה לימי אבל.

אבל רבותי, כתוב פה יסוד יותר עמוק.

לכאורה גם אבל מותר לו ללמוד תורה.

אמנם לא את כל הדברים של התורה, כי פקודי השם ישרים משמחי לב, אבל את הלכות אבלות מותר לו ללמוד.

הלכות אבלות זה גם תורה.

נכון, אז מה אומר האלשייח והכלי יקר?

אבלות זה גם הלכות שאפשר ללמוד אותן.

זה גם תורה.

נו, אז איך הוא לא פחד מזה?

במשנה ברורה כתוב

שאבל אסור לו ללמוד בעיון.

תורה כזאת שמץ לה בצורה כזאת שאי-אפשר לנגוע בבן אדם שלומד תורה,

זו התורה שאדם עמל ומעיין בה.

אבל אבל הוא לא יכול, אסור לו לעיין.

בלימוד, רבותי, צריכים לדעת.

להעמיק, זה לא רק לגמור,

אלא להעמיק, לרדת לעומק הדברים,

להיות מחובר לתורה, להיות קשור לתורה.

כשיש לך קושייה אז אתה לא יכול לזוז בלי מה אני מתרץ, מה הפשט פה, מה...

יהיה אכפת לך שיהיה בחיים שלך, בנשמה,

אתה מתחבר לסוגיה.

תורה של עיון,

וזה כתוב במשנה ברורה של לאבל אסור,

זה הוא ידע, שפה הוא לא לומד את זה, אסור לו ללמוד את זה, אז הוא יכול לנצח אותו.

ורבותי,

היה הרב של מוסקבה, קראו לו הרב קלמאס, הוא היה אדם גדול.

הוא היה הרב של מוסקבה.

וכשהוא עלה לארץ, בסוף ימיו, הוא היה גם מהרבנים הראשיים פה בארץ.

היה אדם, תלמיד חכם גדול.

ופעם,

ביום כיפור,

היה אז, בתקופתו של הקומוניסטים,

נתנו ליהודים הרי לעבוד, לא נתנו להם לנוח,

וגם ביום כיפור העבידו את היהודים.

באמצע היום, כשהם גמרו, היהודים, באו לבית כנסת להתפלל ביום כיפור,

אבל הם באו שבורים ורצוצים.

ביום הקדוש של כלל ישראל, יום כיפור,

אנחנו עבדנו.

ובאו בלי חשק לבית כנסת, ובכו,

וניסו לעודד אותם שם כולם. הייתם אנוסים, אבל לא היה לנו ברירה,

תפסו אתכם, הקומוניסטים, אין ברירה, אין מה לעשות.

שום דבר לא דיבר אליהם. היו שבורים ורצוצים.

ביום כזה, יום כיפור,

אנחנו עבדנו חצי יום, הכריחו אותנו.

לא היה שייך לנחם אותם.

אז קם הרב קלמס ודיבר

באמצע התפילה, נתן דפיקה.

הוא אמר, אני רוצה לומר כמה מילים.

ואז הוא אמר שפעם בא לו דין תורה בעיירה בכפר שלהם ברוסיה.

היה מריבה בין שתי אנשים יהודים,

ויכוח על שמונה תרנגולים.

אחרי זה הוא אומר שהתרנגולים שלו, והשני אומר, לא נכון, הם אצלי בלול, הם שלי.

לך תביא ראייה של מי הם. זה אומר כך וזה אומר כך.

אמר להם הרב קלמס, אני רוצה לבוא לראות את התרנגולים,

ואני אגיד לכם של מי הם.

או, כבר כולם התחילו לדבר.

הרב קלמס מגיע, איש מופתים יהיה פה עוד מעט, איך הוא יכול לראות את התרנגולים של מי הוא?

מה, יש לו חוכמת הפרצוף?

זה בבני אדם, בתרנגולים גם.

הוא יכול להבין עליהם.

התפרסם, וכל העיר באו לראות את המחזה הגדול, איך הרבה

של רוסיה, רבה של מוסקבה, היה יכול להגיד להם בדיוק של מי התרנגולים.

ואז הרב מגיע בצהריים לראות,

הוא אומר, תביאו אותם אלי. הביאו לו את התרנגולים,

והרב הניח אותם

על הרצפה,

במקום שהביאו לו באמצע הדרך, זה נראה לי באחד המקומות על הרצפה.

הוא אמר להם, בואו תראו, לאיפה שהם ילכו,

סימן שזה אלול שלהם.

ראו שכל התרנגולים הולכים למקום אחד,

אז הוא אמר להם, או, זה של הבן אדם הזה.

פשוט.

כשהם בלול אתה לא יכול להביא ראיה,

אבל איפה שהם רגילים כל החיים שלהם,

לשם זה הבית שלהם, לשם הם ילכו.

ואם הם הלכו לשם, סימן שהתרנגולים האלה שייכים לאדם הזה.

לא ניסים, לא מופתים, לא כלום, פשוט, סקל פשוט, הוא אמר להם.

ונתן את זה לאדם ההוא באמת.

אומר הרב קלמס, כשהוא מדבר

בבית-כנסת לאותם שבורים ורצוצים,

הוא אומר להם, תראו,

הלכתם, עבדתם היום קשה,

ביום כיפור לקחו אתכם הקומוניסטים בכוח,

חיללתם את היום,

אבל איפה אחרי זה ששחררו אתכם, איפה הלכתם?

לאן הלכתם אז?

הלכתם לבית-המדרש, באתם לבית-כנסת להתפלל.

זה המקום שלכם, לכאן אתם שייכים.

בו זה המודד, לאן הלכתם עכשיו?

זה המקום שלכם, ולפה אתם שייכים.

ואז הוא עודד אותם באמת, והרגישו שאו,

לזה הם שייכים.

אנחנו, רבותי, צריכים לדעת,

בשעת סכנה,

שיש מלחמה, שיש הכול,

יש הרבה מאיתנו.

הולכים לשמוע את החדשות, מה אומרים. לא יודע מה שזה יעזור להם, מה יגידו, מה קרה, מה עשו, מה לא עשו.

מבטלים תורה.

רבותי,

כשאדם לומד נורמלי בסדרים, זה לא המודד.

כשמוציאים אותך החוצה, לאן אתה הולך?

אז זה המודד. אם אתה חוזר ללול התורה, או שאתה אז הולך לשמוע דברים ומפסיק מהתורה, מעניין אותך כל מיני שטויות.

המשנה בכלים אומרת, כל שבים טמא ביבשת האור.

כל שביבשה טהור, בים טמא.

חוץ מכלב הים.

אתם צריכים לדעת שכל מה שיש ביבשה, יש בים.

כל החיות שישנן ביבשה, ישנן בים, חוץ מחיה אחת.

איך אנחנו קוראים לעולם שלנו?

עולם חלד.

מעלה ויתרונו של העולם הזה זה חולדה. רק חולדה אין בים, אבל כל מה שיש ביבשה, יש בים,

חוץ מחולדה.

ואומרת המשנה בכלים,

כל שבים טמא ביבשה טהור. ביבשה טהור בים טמא. דובר לגבי טומאה וטרה, לא לגבי אכילה.

חוץ מכלב הים.

כלב הים, רבותי, צריכים לדעת.

כלב הים הוא מלא שומנים, מי שראה מה זה כלב הים.

יש בו הרבה שומנים, והוא אחד המטעמים של כל החיות הטורפות בים.

כלב הים והציידים, כולם רוצים לתפוס את כלב הים.

כלב הים, אומרת הגמרא, משנה בכלים, בשעת סכנה, לאן הוא הולך, אתם יודעים?

הוא בורח מהים ומתחבא ביבשה. כשהוא בסכנה, שרוצים לטרוף אותו,

הוא בורח ליבשה.

אז כל שביבשה טמא, בים צריך להיות טהור.

זה דין הפוך בים ממה שלא היה דין של היבשה.

אבל חוץ מכלב הים, כי אפילו שהוא כלב הים,

אבל יש לו דין של יבשה.

למה? כי איפה הוא בשעת סכנה? לאן הוא בורח?

נכון, רוב הזמן הוא בים,

אבל המודד הוא שעת סכנה. אז איפה אתה נמצא?

אז אתה נמצא ביבשה, יש לך דין של היבשה.

אמר רבי ללופיאן, שמעתי שגם הרב יפונוביץ' אמר את היסוד הזה,

אמרו שניהם,

בן תורה,

מתי הוא נקרא בן תורה? לא שהוא בכולל בבוקר, בצהריים, בערב, כל יום. זה הסדר, לא שאתה בישיבה כל היום.

לא זה המודד שאתה נקרא בן תורה.

איפה אתה בשעת סכנה,

שיש לחץ?

אתה הולך לשמוע חדשות, לשמוע דברים,

להתעניין כל היום בזה,

או שאתה ממשיך ללמוד?

זה המודד שלך. מה אתה עושה בשעת סכנה?

בשעות האלה מה אתה עושה?

כשהלול פתוח,

לאן אתה הולך?

אם אתה הולך

ללמוד תורה,

אז אתה נקרא המודד שלך בן תורה.

אבל אם אז אתה מעניין אותך לשמוע שעות חדשות,

סיפור מה קורה, ומעניין, ומה, ומו,

אתה שייך

לא בן תורה, בן חדשות,

או מה שאתה עושה אז.

אז. הגמרא בנידה טז אומרת

שבשעת ההיריון נקבע על אדם אם יהיה חכם או טיפש,

עשיר או עני.

אומרת הגמרא במסכת נידה דף עין,

מה יעשה אדם ויחכם?

מה זה מה יעשה אדם ויחכם?

אומר המהרשו, שאלת הגמרא היא,

מה יעשה אדם ויחכם?

זה על מי שנוצר מטיפה של טיפשות.

אדם שנוצר מטיפה של טיפשות, מה יעשה ויחכם? רוצה לגדול בתורה.

אז הגמרא אומרת בדף עין, מה יעשה? ירבה בישיבה. ישב וילמד, ישקוע בתורה.

אומרת הגמרא, הרבה עשו כן ולא אל תביא אדם.

אומרת הגמרא, גם צריך שתי דברים. אה, בלואה אי אפשר גם לעסוק בתורה,

וגם להרבות בתפילה למי שהחוכמה שלו.

תבקש מהקדוש ברוך הוא, תן לי חוכמה.

ואז אדם יכול לזכות.

תראו ברבנו יונה במשלי,

יש חמישה תנאים לצאת תלמיד חכם לצד גדול בתורה,

אבל הוא אומר, שתיים מהם זה לאיקובה,

להרבות בישיבה ולהרבות בתפילה למי שהחוכמה שלו.

ופה אני רוצה להגיד לכם דבר, שאילולא שהחידו כותב אותו,

אנחנו לא יכולים לומר את זה.

פרשה שלנו, וזה ההמשך לדברים,

בפרשה שלנו כתוב, יעקב אשתם יושב אוהלים.

מה זה יעקב אשתם יושב אוהלים?

אומר החידו, אשתם כפשוטו,

נוצר מטיפה של טיפשות, תם.

ואיך הוא הגיע לדרגה של בכיר האבות?

על ידי יושב אוהלים.

ישב באוהל של תורה ובאוהל של תפילה.

תראו, בתרגום יונתן בן עוזיאל ממש, בתרגום יונתן בן עוזיאל אומר את שתי הדברים,

אוהלים,

אוהל תורה ואוהל תפילה.

תראו,

זה אומר אחידו יעקב,

וזה גם ראיתי בגאון,

הגאון גם אומר את הרעיון על הפסוק במשלי,

שמן התורה תיוולד עורמה, על הפסוק מן התורה תיוולד עורמה, אומר הגאון יעקב שהיה תם ויצא כזה חכם אחרי זה.

אז גם הוא למד שתם זה כפשוטו,

לא שלם, אלא תם כפשוטו גם למד הגאון, כמו אחידו,

שתם זה כפשוטו, אבל על ידי שהוא הרבה בתורה

והרבה בישיבה,

אז הוא יצא.

את זה צריכים לדעת. אין אחד שיכול להגיד, אני, מה אני, אני לא מבין הרבה,

אני, קשה לי, אני אברך לא רציני כל כך, אני לא, מה,

לא מוכשר כל כך. אין דבר כזה. גם מי שנוצר מטיפה של טיפשות,

כמו שהגמרא אומרת, וראינו אצל יעקב, ויותר מזה, החידום מביא את זה על יעקב.

אם אתה מרבה בתורה, אתה מרבה בתפילה,

הכול פתוח לכל יהודי להגיע לדרגות הכי גבוהות.

אבל צריך להרבות.

לעמול,

להתפלל לקדוש ברוך הוא.

איפה יעקב ירבה בתורה?

כתוב במקום ההוא ישן. 14 שנה הוא לא ישן.

במקום ההוא ישנתי, אומרת הגמרא, 14 שנה הוא לא ישן.

למה הוא למד אצל שם ועבר תורה? איך אפשר לישון 14 שנה?

הגמרא אומרת שמי שנדר שלושה אם לא לישון, מלקים אותו, אי אפשר.

זאת אומרת, הוא לא הלך לישון, הוא לא הלך לישון.

ישב על הסטנדר ולמד, נרדם על המקום, אבל לא הלך לישון.

כל הזמן הזה הוא היה על הסטנדר.

אני זוכר שהייתי בחור בפונוביץ', היה לי קצת קשר עם מרן הרב שך,

נלך לצדיק וקדוש לברכה.

היה לי איזה פעם קביעות בליל שבת.

אז

באתי עם כמה בחורים פעם, רצינו בליל שבת לעשות מישמר, ושאלתי אותו, שאלנו אותו אם לעשות מישמר בליל שבת.

הוא אמר, למה אתם צריכים לעשות מישמר?

תשנו בלילה,

וביום תלמדו כל הסדרים,

אתם תלמדו כל הלילה, ביום תהיו עייפים.

אז אחד מאתנו העיז פניו ושאל,

מה זאת אומרת?

אבל הראש היווה?

אנחנו יודעים שהראש היווה עושה מישמר.

כמה לילות שהראש היו ולא ישן.

אז

מרן הרב שך אמר,

אני אגיד לכם את המילים שהוא אמר, כי אחרי זה הוציאו את זה בשמי בספר,

אבל דברים אחרים, אני אמרתי משהו אחר וכתבו משהו אחר.

בואו אני אגיד לכם מה בדיוק הוא אמר. תראו, בהגדה של פסח שיצא לרב שך,

שינו קצת את הדברים.

הדברים המדויקים, הרב שך אמר לנו ככה,

אני אף פעם לא עשיתי מישמר.

אני למדתי ופתאום הגיע הבוקר, מה אני אעשה?

מישמר לא עושים, מישמר יוצא.

אם אתה הולך ללמוד ואתה פתאום רואה שהבוקר, מה אתה עושה?

אבל ללכת לעשות מישמר, להתכונן ללמוד בלילה כאלה שמכרתי אישן,

יעקב הלך ללמוד, אז במקום, כשהוא נרדם, לא הלך לישון,

הפשט הוא שהוא הלך ללמוד, 14 שנה.

אני פעם שמעתי מרם משה מודחה שלוזינגר זצל,

הוא דיבר פה, הוא דיבר על הגמרא, הגמרא אומרת, כל הלא ימת בלילה חוט של חסד משוך אחריו ביום.

אז הוא אמר, היום בזמננו, כל הלא ימת בלילה פוך משוך אחריו ביום. הוא כל היום במיטה אחרי זה.

לא חוט של חסד.

צריכים לדעת, לא להתבלבל, לא לבלבל את הקווים.

וזה מה שהוא אמר לנו, ללמוד בלילה טוב, לנוח כשצריך וללמוד.

אנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו נמצאים, רבותי, בשעת צהר.

אז יעקב אבינו, 14 שנה הוא לא הולך לישון.

איזה כוח של תורה.

אבל זה לא מספיק, רבותי. יעקב אבינו אומר,

אז כשאליפז, עשיו שולח לו את אליפז להרוג אותו,

הוא אומר לו, אני לימדתי אותך תורה, יעקב, לאליפז. אתה רוצה להרוג אותי? אומרים לו, אבל יש לי כיבוד אב ואם.

אומר לו יעקב, קח את כל הרכוש שלי,

את הכול אני חשוב כמת. קיימת גם כיבוד אב ואם וגם

קיימת כיבוד אב ואם וגם אומר לו, אתה שומע לדבר הרבה שלך.

אז כתוב שהוא לקח לו את הכול, אפילו בגדים של עליו, אומר המדרש.

יעקב אבינו נתן לו. הוא לא ויתר על כלום, אליפז לקח לו הכול, אפילו בגדים שעליו.

אבל דבר אחד הוא לא נתן לו.

את המקל יעקב לא רצה לתת לו. את המקל הוא התעקש. את זה אני לא נותן לך. מקל שהוא הלך איתו,

מה יש למקל הזה? למה אתה לא רוצה לתת אותו?

וגם יותר מזה אנחנו רואים, רבותי, שהקדוש ברוך הוא,

יעקב מתפלל לקדוש ברוך הוא ואומר לו,

אצילני נא מיד אחי מיד עשו. מה ההמשך? למה תציל אותי?

כי במקלי עברתי את הירדן.

מה זה קשור למקל? בגלל שעברת במקל את הירדן צריך להציל אותך?

מה זה המקל הזה?

יש בנוסח אשכנז, בתפילת הגשם,

זכור אשר טען יעקב מקלו.

תזכור לנו, ואז תוריד מים.

תזכור לנו את מה שיעקב טען מקלו ותוריד מים.

טען? מה זה טען? מה הוא טען?

אחרי זה, רבותי,

כתוב שהוא ישן,

ויקץ משנתו אחרי החלום,

ויצוק שמן על המזבח. שואל

פרק דה רב לוזור, מאיפה היה לו שמן? אליפז לקח את הכול, איך נשאר לו שמן?

אז בפרק דה רב לוזור כתוב שירד מן השמיים שמן.

אז הוא יצק את זה על המזבח.

אבל בבעלי התוספות כתוב

שגם אם מתקשים, מאיפה היה לו שמן?

אומרים בעלי התוספות, מאיפה היה לו שמן?

בתוך המקל. המקל שלו היה מקל חלול.

הוא מילא את כולו שמן.

למה הוא מילא אותו שמן?

אומר בעלי התוספות, כי הוא רצה ללמוד בלילות. בלילות צריך אור.

הוא הולך בדרך, איך הוא לומד בלילה? הוא צריך שמן, לראות.

הוא מילא את המקל שמן.

עם השמן הזה הוא לומד בלילות.

אומר יעקב לקדוש ברוך הוא, תציל אותי,

כי במקלי עברתי את הירדן. תראה מה זה התורה, התורה פה יש לי, המקל הזה מלא שמן של תורה.

זה צריך להציל אותי.

כי במקלי עברתי את הירדן.

זה מה שכתוב, אשר טען,

זכור אשר טען מקלו, הוא טען את המקל בשמן.

ולכן הוא לא ויתר על המקל, הוא נתן לו אפילו את הבגדים.

אבל את השמן, שזה התורה,

עד לכאן, את זה אני לא נותן.

לא היה מוכן לתת לו אפילו כשהוא רצה להרוג אותו, עד לתורה.

בזה לא נוגעים.

כזה לימוד תורה, שקיעות בתורה.

בלילות זכה יעקב מטיפה של טיפשות להגיע לבחיר האבות.

היחידי שחקוק במרכבה, יעקב,

בכיסא הכבוד,

עמל בתורה, הגיע והגיע והגיע.

גם תפילה הוא הרבה.

כמו אומרת, ניסח יעקב, ניסוחים לקדוש ברוך הוא. תראו את רבנו יוינה.

כמה ניסוחים, ניסח קיימה של טבריה. מה זה הניסוחים האלה, אומר רבנו יונה?

זה הדמעות שהוא בכה בתפילה. בשער העבודה, תראו, רבנו יונה,

כמה הוא בכה לקדוש ברוך הוא.

הרבה בתורה, הרבה בתפילה.

יעקב הגיע לשיא.

וזה כל אחד, רק להרבות.

היצרה עובד.

נותן לנו הרבה ניסיונות, גם במצב של עכשיו, של הניסיונות.

אני רוצה להגיד לכם שיש לנו ישיבה באשדוד.

ובאסדוד המצב ממש לא קל.

היום בבוקר כבר בשבעה וחצי זה התחיל, טיל אחרי טיל, טיל אחרי טיל.

נכנסתי היום באמצע הבוקר

לרבן של כל בני ישראל, מרן הרב שטיימן שליטא, השם יאריך ימיו בטוב ובנעימים.

והייתי אצלו היום הרבה בבוקר, הבוקר הזה.

אמרתי לו, מה עושים הלאה? יש הורים שמתקשרים ומפחדים,

80 בחורים ועוד 15-20 אברכים.

אמרתי לו, הרבה הורים מתקשרים, בוכים, לחוצים.

הוא אמר לי, אני נתנתי הוראות לכל הישיבות הקטנות באשדוד ללכת.

הוא אמר לי, ישיבות קטנות הן סקרנים,

הן באמצע הלימוד, ישמעו אותי, ירצו לירות החוצה, יפסיקו מהלימוד.

הוא אמר לי, אתה יודע, זו ישיבה גדולה,

ישיבה גדולה זה בחורים אחראיים.

התורה!

עם הגינה על כל העיר, תמשיכו ללמוד.

אז אתם יודעים מה זה אחריות?

והישיבה המשיכה, היחידה, הישיבה היחידה באשדוד שנשארה, עוד ישיבות, כולם הלכו, הישיבה היחידה שהמשיכה.

היום אני באתי לפה, עזבתי, אמרתי להם, אני נשאר אתכם גם בלילה.

אבל עקב פה אמרתי שאני חייב לבוא, אמרתי להם שאני... אבל עד שבע הייתי בישיבה, כולם,

עם ברכתו של מרן הרב שטיימן, שתלמדו,

וברוך השם, למדו,

בחורים לומדים ושקועים בלימוד. הוא אמר לי, אבל בשבת הקרובה,

בשבת פחות לומדים, יוצאים, הסדרים שלנו מאוד קצרים בשבת,

אז הוא אמר לי, בשבת אני רוצה שתצאו למקום אחר?

אה, איזה אנשי חסד אני.

כבר אומר לכם, אני עוד לא דיברתי עם הבחורים,

ויש איזה אחד, הרב פנחסי ממעלה אדומים, בא, מתקשר, תבואו, אנחנו נותנים לכם את כל הישיבה, אוכל פה, איזה אנשים בעלי חסד, לא יודע איך.

שמע מהאברך אצלנו, הוא כבר התקשר ואמר שתעבורו כל הישיבה.

ברוך השם, עם ישראל רחב, רחב.

אבל הוא אמר ביום ראשון, תחזרו שוב לישיבה, ולהמשיך הלאה ללמוד.

ובאמת התחלנו, חזרתי ממרן הרב שטיימן ב-11.30,

שעד אז היה כל כמה דקות,

כל כמה דקות, ממש כפשוט, אחד אחרי השני.

מ-11.30 דיברתי לפני הבחורים,

אמרתי להם את הדברים שלו, והתחילו ללמוד ברצינות,

ומ-11.30 עד אמצע סדר ב' לא היה שום דבר, היה שקט. באמצע סדר ב' התחיל, עוד פעם, אחרי זה, ב-4.30-5 בודדים שכבר הבחורים לא שמעו אותם אפילו.

זה כוח התורה. כשיש לימוד תורה, אין מה לפחד.

היום זה מה שברור לעיניים.

היום, ביום הזה, היום היה משפט על מה שרוצים, שלא ילמדו בני הישיבות,

לגייס את בני הישיבות.

היום היה משפט על זה. אני לא יודע מה התוצאות.

היום היה על זה המשפט, ואצלנו מרן הרב שמעון אמר לי שיתחזקו בלימוד בימים האלה בגלל זה. אבל את זה אנחנו רואים בחוש,

שרוצים לבטל את התורה.

שבמדינה פה, מה שגויים לא הבינו,

מה שעשווי הבינו וכל הגויים הבינו, שהתורה זה של כלל ישראל, פה במדינת ישראל,

אנשים רוצים לגייס, שלא ילמדו תורה. לא מבינים שאנחנו אלו, בני התורה,

שמצילים ועושים את הכול. זה מי שעוסק בתורה. חזון איש כבר באיגרות כותב שתוספות אחד זה מציל חמש חיילים בחזית.

אבל פה, לצערנו, עכשיו לא מבינים.

אז רוצים לגייס את בני התורה, השם ירחם, ונלחמים עכשיו כולם על זה.

אבל אי אפשר נגד התורה. לא יעזור לאף אחד, גם מבחוץ וגם מבפנים.

והתורה תנצח, בעזרת השם.

אבל עלינו כולנו להתחזק בתורה, רבותיי.

להוסיף פועלים לתורה.

גם כשיש הפרעות וניסיונות, לא להתעסק בדברים אחרים.

כמה שיותר תורה, זה מה שיציל אותנו.

צריכים לדעת, רבותיי, שעכשיו זה כבר,

מרן רב חיים קנייבסקי אמר, שכבר עכשיו זה הזמן של הסוף. לכן יש כל כך הרבה צרות. גם השם ירחם, באו אליו עם צרות שיש לאנשים,

מחלות, כמה שהתרבו השנה, המחלות.

הוא אמר כי עכשיו נשלם התיקון, ככה רב חיים אמר.

אז הקב'-ברוך-הוא עכשיו גומר את הכול. יש עכשיו את כל הבעיות, כי גומרים.

זה התיקון, המשיח צריך להגיע.

ככה מרן רב חיים קנייבסקי אמר.

לא ניסחף לדברים. היצר הרע יודע שהוא יכול עכשיו, זה השעות הגורליות שלו. מי שעד עכשיו היה בתורה,

הוא מנסה להפיל אותו. מי שלא היה ועכשיו נכנס, הוא מציל את חייו.

אז היצר עובר בכל התחומים.

אנחנו צריכים להתחזק.

לא לוותר. אין לנו הרבה זמן, רבותיי.

המצב זהו, לפי כולם,

או-טו-טו.

רק התורה, להתחזק בתורה, ששום דבר לא יפריע לנו.

נמשיך לעמול וליגע בתורה.

ובזכות זה, בעזרת השם, הקדוש ברוך הוא יושיע את כלל ישראל,

ונזכה, בעזרת השם, במהרה במהרה לבניין אריאל,

לתחיית המתים, בעזרת השם.

ואני אסיים.

שזכה אביו

של רבנו,

רב אמנון יצחק שליטא,

לבן שמפיץ את התורה.

כמה אלפי דפי גמרא יש היום,

שבזכותו, אני הייתי איתו כמה פעמים בשבתות,

כמה אנשים מתחייבים לדפי גמרא.

כמה אלפי דפי גמרא שיש היום, שנלמדים, אלפי דפי גמרא, זה שייכים לרב אמנון.

אני לא מדבר על התנ״ך שלומדים, הקרואים,

אבל אלפי דפים שאני במו עיני ראיתי, שהוא אמר לאנשים מי רוצה ברכה,

והתחייב,

ואנשים חייבו.

ש״ס, שבע דפים ביום כל יום.

כמה אלפי דפי גמרא, רבותיי?

כל אלפי דפי גמרא אלו.

איזה זכויות ברק רד אבוי, הגמרא אומרת.

מה שבן עושה הוא מעלה את האבא למעלה.

יש, בזויה אומר, גם החתן, אבל ברק רד אבוי, הבן הוא הכי הרבה מעלה את ההורים.

זה הכול המשלוח למעלה.

התורה, התורה, התורה.

הקב'-הוא יעזור

וייתן כוח.

לכבוד הרב להמשיך פעלים לתורה, להרבות תורה,

ולהחזיר את כלל ישראל הלאה בתשובה בעזרת השם.

ונזכה לתחיית המתים ולבניין אריאל. אמן ואמן.

ברשות הרב,

ויהיו חיי שרה,

ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.

אברהם אבינו חוזר מן העקדה,

מהניסיון הגדול,

ובא השטן

ורוצה לבלבל

את כל העולמות, ולוקח את נשמתה של שרה.

ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.

הכף

בספר התורה של המילה לבכותה,

כף זעירה, כף קטנה.

והמפרשים עומדים על זה.

למה הכף קטנה?

אני אגיד מספר תירוצים

שראיתי במפרשים,

ואני אגיד לכם גם פירוש שככה עלה לי בשבת, בעזרת השם, בסייעתא דשמיא.

הכלי יקר אומר

ששרה אמנו,

כל כך צדקת היתה,

שמתה בעטיו של נחש,

חטא הדם הראשון,

שמי שעובר את גיל המאה,

כאילו בטל ועבר מן העולם,

אומר הכלי יקר,

ותשת עלי כפיך.

זו אותה כף

ששרה אמנו, שהגיעה לגיל מאה גימטרי הכף,

רמוז במלה הזאת, הכף זעירה,

להגיד לנו כמה צדקת היתה שרה אמנו,

שנלקחה לא בעוון חטא.

לכן נכתבה כף קטנה בתורה.

כך אומרת לי יקר.

בעל הטורים מפרש

ששרה אמנו מסרה דין לשמים,

ישפוט השם ביני וביניך.

ואברהם אבינו לא בכה הרבה על שרה אמנו.

למה?

כי שרה אמנו מסרה דין, מסרה דין לשמים,

ישפוט השם ביני וביניך.

אדם שמוסר דין לשמים אומר בעל הטורים,

נבהלתי לראות את זה, אבל ככה הוא כותב,

הווה כמאבד עצמו לדעת.

אז לא בוכים על מי שמאבד עצמו לדעת. לא בכה אברהם אבינו על שרה,

כיוון שמסרה דין לשמים.

פלא פלאות.

עוד אומר,

שכיוון שזקנה היתה וכבר היתה מבוגרת,

אז כבר לא בוכים כל כך הרבה.

מאה שנה,

עשרים שנה ושבע שנים, 127 שנים של חיים,

אז סתם, ברוך השם, הוא כבר הזדקנה,

כבר היתה מבוגרת.

אז לא בוכים כל כך הרבה.

עוד תירוץ שראיתי במפרשים, רבותי, אברהם אבינו חזר מן העקדה,

והשטן רצה לבלבל אותו גם אחרי הניסיון.

והסר השטן מלפנינו מאחרינו.

אדם לפני הניסיון!

בא אליו המלאך הזה, מנסה לבלבל אותו, לא, אל תעשה,

לא כדאי, כן כדאי, אברהם אבינו כל הדרך שהלך,

נדמה לו להר,

נדמה לו לנהר,

נדמה לו לזקן, אמר לו איך אתה הולך לשחוט, את כל העולם אמרת לא לשחוט,

לא להקריב למולך, אתה לוקח את הבן שלך,

להקריב אותו?

זה נגד התיאוריה שלך, איזה חילול השם יצא, מה אתה עושה?

ואברהם אבינו לא שומע.

ומתגבר על ניסיון העקדה,

וכשהוא חוזר אחרי המצווה, אחרי הניסיון,

בא השטן לבלבל אותו גם אחר כך,

והוא לוקח לו את אשתו.

אברהם אבינו מצדיק עליו דין שמיים,

והוא לא בוחר ב...

מדוע?

כדי שלא יחילול השם בעולם, יגידו, הנה, הוא מצטער על הניסיון של העקידה,

הנה הוא איבד את אשתו, הוא בוכה כל כך הרבה,

מי יודע מה.

כדי שלא ייראה לעולם

שהוא בוכה והוא מצטער, לא בחר הרבה.

בואו תשמעו, רבותי, מה עלה לי בשבת בבוקר.

פירוש אדיר,

אני מקווה ככה שהרב יסכים אתי.

אברהם אבינו

היה מגייר את הגרים,

היה מחזיר בי תשובה,

היה לו אלפי אנשים שצריך לטפל בהם,

זה שואל וזה עונה,

ולעשות סמינרים בתוך הבית,

לגלות לכל מי שבא את הקדוש-ברוך-הוא, את בורא העולם, שיש בורא לעולם.

יש מי שעומד אחרי כל הבריאה הזו,

יש תורה, יש מצוות.

הוא היה עסוק כל הזמן,

יש לו את הפעילות בשטח,

לקבל הורים, להגיד להם,

הנה, בואו אני אתן לכם הוכחות, עוד ראיות,

עוד דברים.

אדם שמטפל בציבור, אין לו זמן לבכות.

יש לו ציבור, יש לו במי לטפל.

אז הוא בכה קצת.

כשהאמא נפטרה עליה השלום,

במוצאי שבת היינו בלוויה,

למחרת אמרתי, ריבונו של עולם, הרי הערב יש הרצאה באור-יהודה,

בעשרת ימי תשובה, ביום ראשון.

התקשרתי לשלום,

רבי שלום, השם ישמרהו,

אמרתי לו, שלום, תגיד לי, הערב יש הרצאה.

מה, ביטלתם את ההרצאה?

אל תבטל.

רציתי לומר לו שאם צריך, אז אני,

אם הרב ירצה,

אז אני אולי אני אחליף את הרב בערב בהרצאה.

כי פעם אחת זכיתי לזה.

אז אמרתי, אם צריך,

אז לא, אנחנו בעשרת אמת תשובה.

אמר לי, שלום, לא.

שאלנו את הרב שטינמן, הרב שטינמן אמר שהרב צריך להמשיך בכל ההרצאות,

בכל הפעילות,

לא להפסיק שיעור אחד.

הייתי בהלם.

כלום, מה?

אחר כך התיישבתי, אמרתי, זה פשוט, ככה הלכה אומרת.

אבל אסור בלימוד תורה.

אבל אם הרבים צריכים לו,

אז מותר לו ללמד אותם.

אבל אם עם ישראל זקוק לו,

אז הוא חייב לעזוב את השבעה ולצאת ולנסוע לאר-יהודה ולנסוע לטבריה ולנסוע לאיפה שלא יהיה,

גם בליל השבעה.

כי עם ישראל זקוק.

אם עם ישראל זקוק לו,

אז בוחים קצת.

אין זמן לבכי.

הקו קטנה.

כך עלה לי בשבת בבוקר.

יהודי שעם ישראל זקוק לו?

כלל העם זקוק לו?

אין זמן.

אין לו זמן, אין לו יום ולא לילה.

זה נץ, זה לפני הנץ, זה אחרי הנץ,

זה אחרי ההרצאה בלילה.

מי יודע איפה, מהדרום לצפון.

אני כמה פעמים,

שהייתי עם הרב בהרצאות,

חוזרים ב-0130-0200, מתפללים ערבית,

במיוחד בקיץ,

שאי-אפשר להתפלל ערבית, כי זה נסיעות של שעתיים,

ולחזור אחר כך.

נכנסים לבית הלל להתפלל,

אבל כבר ב-0400 בבוקר יש עוד הרצאה.

צריכים שיעור לפני הנץ,

בקיץ.

אין לו זמן לבכות!

אברהם אבינו, לא היה לו זמן!

יש במי לטפל!

אבל רגע, מה עם כבוד הנפטר?

מה עם המנוח?

מה עם המנוחה?

מה עם הכבוד שלהם?

יא אבני, אתה צריך לשבת עלי!

אומר רבי אור הלכה,

סתירה גדולה.

מה הסתירה? תשמעו, רבותי.

חכם ואינה לפי כבודו,

פטור ממצוות השבת אבדה.

אם ראה חכם חמור הולך ברחוב,

מה עם השבת השיבם לאחיך?

הוא פטור.

זה לא לפי כבודו.

אם זה לא לפי כבודו, יעזוב, יתעלם.

אף על-פי השבת אבדה, אסור להתעלם.

בבל תתעלם.

אבל,

אם חכם, אם לא לפי כבודו, צריך להתעלם.

מאידך אנחנו רואים, הגמרא במסכת קידושין,

דף מ״א,

הגמרא במסכת קידושין, דף מ״א,

מביאה שהחכמים,

האמוראים הקדושים,

היו מתעסקים בכבוד השבת.

היו קוצצים את העצים, להכניס לתנור, רב המלאך שיבוטה, היו עושים מלאכות לכאורה שהן בזויות, לא מתאימות לתלמיד חכם.

אומר רבי אור הלכה,

החילוק הוא פשוט.

כשאדם הולך ברחוב עם חמור,

לא ניכר עליו שהוא עושה מצווה.

יש כבוד הבריות?

כבוד התורה?

תתעלם, אל תיגע.

אבל בזמן

שניכר במעשים שלו שהוא עושה מצווה,

זהו כבודו,

זה הכבוד שלו.

אם זהו כבודו,

שיתעסק במצווה.

אף על פי שלכאורה מצווה בזויה, לא.

זה הכבוד.

אם הבן הולך לזכות הרבים בתוך השבעה,

זהו כבוד הנפטר.

זה מראה

מהו כבודו,

מהי מעלתו.

כי זה לא באותו מקום בלבד שומעים את הרב,

כי זה עובר בשידור לכל העולם.

זה לא אחד או שניים,

זה לא מאה ומאתיים, זה אלפים.

ובשידורים החוזרים, ועוד, ועוד, ועוד.

מפה אנחנו רואים מהי מעלתם

של ההורים.

אם הבנים בתוך השבעה

צריכים ללכת ולזכות הרבים בהוראת גדולי הדור,

בהוראת ראש הישיבה,

זה הכבוד, רבותי. אין כבוד למעלה מזה.

ואם פה רואים מהי המעלה הגדולה,

מהי המעלה הגדולה של ההורים, אני אמרתי בשלושים,

שזכריה ורומיה

זה ראשי תיבות זר.

הלכו להיות זר על השכינה הקדושה כלפי מעלה,

זר בשמיים.

איזו מעלה גדולה, רבותי, לזכות,

לזכות

שהבנים יהיו מזכי הרבים,

מנחילי התורה,

התשובה

בכל מקום ומקום בארץ ובעולם.

ועל זה אור החיים הקדוש אומר,

אלה תולדות יצחק בן אברהם,

אברהם הוליד את יצחק של אור החיים הקדוש.

הפסוק לכאורה לא ממשיך כסדר.

אלה תולדות יצחק בן אברהם, יעקב ועשו.

מה פתאום עכשיו חוזרים לתולדות של אברהם אבינו?

איך זה היה אמור להיות?

אלה תולדות יצחק בן אברהם.

אם אנחנו רוצים להגיד מה התולדות של אברהם, אלה תולדות אברהם,

אברהם הוליד את יצחק.

מה כתוב אלה תולדות יצחק בן אברהם? אז מה התולדות שלו?

לא, שאבא שלו הוליד אותו.

אומר אור החיים הקדוש,

שיצחק אבינו,

כל מעלתו,

כל התולדות שלו,

כל מה שהוא היה,

היה בזכות אביו אברהם,

שאברהם הוליד ביצחק

את כל המעלות שהיו בו.

מאיכן הגיעו ליצחק כל המעלות?

מאביו אברהם.

אברהם הוליד את יצחק.

כל התולדות שלו ותולדותיהם של צדיקים אלה מעשיהם.

זה, רבותי,

התכנסנו הערב,

במלאת השלושים, ליל השלושים, לאבא.

ולאמא, אנחנו כבר בתוך השנה

שהשאירו לנו בעולם.

יעקב אבינו לא מת.

מה זרעו בחיים? אבו בחיים.

מה פירוש זרעו בחיים?

אם זרעו בחיים ממשיכים לקיים תורה, אף הוא בחיים.

אבל אם זרעו

מנחיל תורה,

ממשיך תורה,

ממשיך תשובה לעם ישראל,

בוודאי ובוודאי שהם בארץ החיים.

וזה, רבותי, גם במצב של עכשיו, גם במצב של היום.

ממשיכים וממשיכים וממשיכים.

נתחזק כולנו.

זכותם של ההורים היקרים

תעמוד לבנים,

לאחות,

לכל המשפחה,

לכל הצאצאים שלהם,

שבעזרת השם נזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה בימינו. אמן ואמן.

ברשות ידידי

נזכי הרבים,

הרב הגאון,

רבי אמנון שליטא,

ברשות אחיו,

ברשות אחי ורעי,

אהובי נפשי,

בני אברהם, יצחק ויעקב.

עם ישראל,

הוא נמצא היום באחד התקופות הקשות ביותר שלו.

אנחנו

מבחינים

שהרבה יהודים שוודאי רצו לבוא

לא יכלו להגיע.

הפחד

לצאת מהבית,

להשאיר את הילדים, להשאיר את המשפחה,

אי אפשר לצאת היום.

יחידים יצאו, באו.

זה אומר דורשני החיים.

זה אומר שאנחנו...

בני בכורי!

אין

יותר אהבה מאהבת הקדוש ברוך הוא לנו,

בניו,

בני אברהם, יצחק ויעקב.

אין!

אחד אוהב את הבן שלו, אחד אוהב את האח שלו, אחד אוהב את ההורים שלו.

זה אהבה, אהבה גדולה.

אבל אהבת הקדוש ברוך הוא לנו, בניו,

אין יותר ממנה.

אין, אין יותר מאהבה הזאת.

והקדוש ברוך הוא

שולח לנו טילים.

מכניס פחד בלבבות.

עם ישראל הוא אחד.

עם ישראל נשמה אחת.

בירושלמי נאמר,

מה זה עם ישראל?

מה ההגדרה של עם ישראל?

משל למה הדבר דומה?

אדם הלך בדרך.

ונתקעה לו רגל ימין

ברגל שמאל.

נפל.

נחבל.

שבר ביד.

שבר ברגל. נפילה קשה.

נו, האדם הזה שוכב.

באים כוחות ההצלה.

מנסים לקבע אותו. נעזור לו.

נפילה קשה.

האדם הזה אומר, רגע, רגע.

מי עשה לי את הנפילה הזאת?

הרגל.

יתחיל להכות את רגלו.

מה עשית?

נתקעת ברגל שמאל? מה זה?

את עשית את הכול.

כל בר דעת מבין שאף אחד לא יעשה כזה דבר.

אבל זה האמת.

רגל ימין נתקעה ברגל שמאל,

ולכן הוא נפל, ולכן הוא נחבל.

אבל אדם לא יעשה שום דבר לא לרגל ימין ולא לרגל שמאל.

למה?

כי גם רגל ימין זה הוא,

וגם רגל שמאל זה הוא.

מי הוא?

הוא רימין, הוא שמאל, הוא האדם, והוא יכה את עצמו?

כך עם ישראל.

צריכים לדעת את האמת הזאת.

כל עם ישראל זה נשמה אחת

שמחולקת לאיברים, איברים, איברים.

וחלק מהאיברים שלנו יושבים כעת במקלטים,

יושבים בחדרים,

יושבים בדירות שאין מקלטים ואין חדרים,

וכל הזמן מפחדים.

אף אחד לא יודע, יהיה טיל,

לא יהיה, לאן הוא ייפול, על מי הוא ייפול.

פחד!

אבל זה לא הם,

זה אנחנו.

אנחנו.

חלק מהאיברים שלנו.

כי עם ישראל זה נשמה אחת.

עם ישראל זה נשמה אחת. צריכים לדעת את זה. חי אהוביי.

לכן התורה הקדושה

מצווה אותנו.

לא תיקום ולא תיטור.

אל תיקח נקמה.

אבל הוא עשה לי.

הוא דיבר עליי.

בגלל שהוא דיבר עליי, לכן הפסדתי עכשיו את מקום העבודה שלי.

בגלל שהוא דיבר עליי, עכשיו קרה לי כך וכך.

אבל מי הוא ומי אתה?

מי הוא ומי אתה? זה אחד.

ממש כמו שנתקעת ברגל ימין.

נו, אז מה תגיד? תרביץ לרגל ימין? תתנקם. עכשיו נקמה ברגל ימין.

לא יעלה על הדעת.

כך אין לקחת נקמה.

כך אומר לנו הקדוש ברוך הוא בתורתו הקדושה.

אין לקחת נקמה.

לא תיקום ולא תיטור.

אפילו בלב פנימה. שום דבר. שום דבר.

אז מה כן?

ואהבת לרעך כמוך.

הוא עשה לי.

אני עוד אהוב אותו? בסדר, לא אקח נקמה.

לא, לא, לא אשנא אותו, לא עשה לו. אבל, אבל אהוב אותו?

כן, כן. כי לא הוא עשה לך.

ראשית, הוא ואתה זה אחד.

בית, אתה צריך לדעת שלא הוא עשה לך.

לא הוא עשה לך.

אנחנו צריכים לחיות אמונה אחיי אהוביי.

אין מקרה בעולם,

הכל בהשגחה פרטית.

אין אדם נוקף אצבעו,

מגלים לנו חכמינו זכרונם לברכה,

אלא אם כן הכריזו עליו בשמיים.

אתה מרגיש עכשיו שיש לך איזשהו צער, נקפת איזושהי אצבע,

בטעות הכנסת את היד

לכיס הלא נכון, איזשהו צער יש לך.

אהה, זה לא במקרה,

אין אדם נוקף אצבעו,

אלא אם כן הכריזו עליו בשמיים.

ישבו בבית דין של מעלה ודנו.

מה עושים איתו?

יש לו עבירות, יש לו זכויות, מה עושים איתו?

לכפר לו, לא לכפר לו, איך נכפר לו?

ישבו ודנו בבית דין של מעלה.

לבסוף החליטו, ניתן לו צער.

איזה צער ניתן לו?

כל מקרה ומקרה לגופו של עניין.

אבל אם אחד דיבר עליך,

לא הוא דיבר.

העבירות שלך דיברו עליך,

לא הוא.

העבירות שלך

הם אלה שדיברו לפני הבית דין של מעלה,

ובית דין של מעלה החליטו לתת לך איזושהי כפרה על ידי זה שפלוני יעשה לך צער.

לא פלוני, בחרו בפלוני,

מגלגלים חוב

על ידי חייו.

בחרו בפלוני, שפלוני הוא יעשה לך את הצער.

לא הוא עשה לך, העבירות שלך עשו לך.

אחי אהובי נפשי,

זו האמת.

וזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, שנחיה עם האמת הזאת.

המנוח זכר צדיק לברכה

היה איש שתמיד תמיד חי בשלום עם כולם.

מה, אני לא מבין.

אדם חי בין אנשים.

הוא עבד,

היו פקידים,

היו מנהלים דרך העולם, פעם זה ככה, פעם זה ככה. איך זה יכול להיות כזה דבר שאם כולם, כולם חי בשלום?

מה, אף אחד לא הרגיז אותו, אף אחד לא עשה לו, אף אחד לא צייר אותו?

התשובה היא

רק כוח התורה הקדושה נותנת.

היה לו את הכוח,

האמת

שבתורה הקדושה

לא הוא עשה לי,

לא הוא צייר אותי.

זה הקדוש ברוך הוא עשה איתי חסד.

הקדוש ברוך הוא עשה איתי חסד.

ופלוני צייר אותי.

פלוני עכשיו עשה לי דבר. חסד. למה זה חסד?

ניכרתי מעוון.

ניכרתי מעוון.

זה אמת.

זה אמת. זה חזר לקדושים. זה אמת. מה שכתוב בתורה זה אמת.

והקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו, בניו ואהוביו,

תחיו עם האמת הזאת!

לא חמאס שולח טילים,

לא!

העוונות שלנו שולחים לנו טילים.

העוונות שלנו!

הקדוש ברוך הוא אמר, מה יהיה עם בניי אהוביי?

מה יהיה איתם?

אני כבר רוצה לשלוח להם את אליהו הנביא שיבשר את הגאולה!

בקרוב!

אבל אני צריך שיתנקו, שיהיו ראויים!

אמר הקדוש ברוך הוא, אני אשלח להם טילים.

אשלח להם טילים.

אבל מי שלא חי את האמת הזאת, חושב

בגלל הפעולה, בגלל המפלגה, בגלל ראש הממשלה, בגלל ככה...

לא!

כשאנחנו נמצאים בהספדו של חכם,

בהספדו של איש צדיק,

צריכים להתחזק במה שהוא היה חזק.

והוא היה חזק באמונה!

וזה רצונו שנתחזק במה שהוא היה חזק.

אדם שחי לכל השאורך, כל השנים, בשלום עם כולם,

זה רק מי שיש לו אמונה אמיתית, אמונה שורשית.

אחרת,

לא נעשה לי, לא מדבר איתו.

המשפחה הזאת, לא, לא רוצה את המייחסים, ככה. אין, אדם זה אדם.

תמיד יש בין משפחה, בין בין... תמיד, אין. חברים, ידידים,

מנהלים, עובדים, איך זה יכול להיות ככה?

ככה זה דרך העולם, נשאל כל אחד, תמיד.

עם כולם, עם כולם,

רק אמונה.

רק אמונה.

אמונה אמיתית.

זה הכוח הגדול,

וזה מה שהקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו.

אני שולח לכם היום טילים לנקות אתכם. חזרו בתשובה!

כולנו, כולנו צריכים לחזור בתשובה. כולנו!

לא לחשוב, פלוני צריך לחזור בתשובה. פלוני צריך לחזור בתשובה. לא.

אני צריך לחזור בתשובה.

ואם אני יכול לחזור את אחי, אהוב נפשי, גם אותו אני אחזור.

לכל אחד יש בבית משפחה

שהם עדיין לא זכו לטום טעם של תורה.

אל תוותרו,

אל תוותרו, הקדוש ברוך הוא יש לו צער.

הקדוש ברוך הוא רוצה שייהרג יהודי? חלילה!

אבא רוצה שהבן שלו ימות?

חלילה!

הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו יותר ממה שאנחנו אוהבים את בנינו, יותר!

אז למה פלונין מת?

אנחנו לא יודעים.

אבל מה שאנחנו כן יודעים, שאבא אומר לנו, אחי,

תחזרו בתשובה.

הגיעה עת הגאולה, חזרו בתשובה.

תהיו ראים לקבל את פני משיח צדקנו.

אבל אנחנו לא יכולים לשמור רק על עצמנו.

חובה עלינו לדאוג לכולנו.

כל מי שבידו להוכיח

ולא הוכיח,

נתפס בעוון חברו, רחמנא ליצלן.

כל מי שברוך השם זכה כבר ליטום טעם של תורה, טעם של מצווה,

ויש לו עוד דודים, ויש לו אחים,

יש לו אחיינים,

יש לו בני דודים, שניים, שלישיים,

והוא יכול לדבר איתם, יכול להשפיע עליהם, יכול לדבר, והוא לא עושה את זה.

הקדוש ברוך הוא

לא שמח.

לא שמח.

חובה, חובה עלינו.

גאון מווילנה אומר שיש ארבעה דמעות.

הדמעה הכי הכי קשה

זה הדמעה

שהמת בוכה.

מת בוכה?

כן, המת בוכה.

מתי הוא בוכה?

כשעושים לו לוויה.

כשהנפטר נפטר.

עושים לו לוויה.

מתעסקים, באים כולם.

מה קורה עם הנשמה בזמן הזה?

מגלים לנו חז״ל,

באים מלאכים,

לוקחים את הנשמה ומראים לה,

עכשיו תראי מה זה גן עדן.

תראי מה זה גן עדן.

עכשיו סיור. עד שמתעסקים בלוויה, עד שמכריזים

רמקולים וטלפונים,

כולם מתעסקים, מתעסקים.

את הנשמה הקדושה לוקחים, עושים לה סיור.

בואי תראי מה זה גן עדן.

בואי תראי מה זה גן עדן.

סיום.

ואז הנשמה רואה.

לאן היא יכלה להגיע?

והיא בוכה!

אז זה נקרא דמעה רביעית הבכי הכי גדול שרק יכול להיות.

היא מורידה דמעות כמים והיא מתחננת,

בנו של עולם,

תחזיר אותי לעולם הזה.

והיא מבטיחה,

דקה לא יתבטל מהתורה.

דקה לא יתבטל מגמילות חסדים.

ריבונו של עולם, תנשא אותי עוד פעם אחת, תן לי הזדמנות.

למה?

היא ראתה.

היא ראתה את הגן עדן.

כמה רבי אמנון היה מדבר בתחילה, בתחילה,

גן עדן גיהנום.

כמה אנשים מדבר, אנשים בסדר שמעו.

הוא היה מנסה להדגים.

אבל לאחר פטירת הנשמה הקדושה,

מראים לה בעיניים, בואי תראי נשמה, בואי תראי מה זה גן עדן שדיברנו.

בואי תראי מה זה גיהנום.

הרב שכזר הצדיק לברכה, פעם אמר

לאחד

מבני ביתו, שים את האצבע על הגז.

הוא אמר לו, שיבה, זה סורף.

שים את האצבע, מה אתה מפחד? שים את האצבע.

אמר לו, זה סורף, שים.

סורף.

אמר לו, זה סורף.

זה סורף.

המדור הראשון בגיהינום הוא פי שישים מהאש הזאת. המדור הראשון.

המדור השני, כמו שאומר הזוהר הקדוש, מי שמהרהר אחרי תלמידי חכמים,

נמצא במדור השני.

מי שמהרהר בליבו, מה, תלמידי חכמים, מה, ככה,

מהדור השני. זה שישים כפול שישים.

זה סורף, תגיד. מה אתה עושה צחוק? אומר לו הרב שך. זה סורף.

צריכים לדעת את האמת הזאת.

הנשמה בוכה ומתחננת, ריבונו של עולם.

תחזיר אותי, תחזיר את הנשמה לעולם הזה. תחזיר.

אני מבטיחה לך,

דקה לא אתבטל. דקה!

הרב שך זר, צדיק לברכה, היה רופא עיניים שטיפל בו במסירות.

פרופסור בלומנטל.

הרב שך אמר לו, תשמע,

אני רוצה להכיר לך טובה.

רוצה להכיר לך טובה.

פרופסור בולימוטל הזה, אגב,

אמר פעם שהוא רואה שהרב שך קורא טוב.

פתחו גמרא, קורא, פתחו רשב״א, קורא, פתחו רמב״ם, קורא, הכל הוא כאילו אומר, מה, אני לא רואה את הבעיה שלך כל כך בעיניים.

אמרו לו,

תביא לו עיתון.

תביא לו עיתון, תכף הוא ידע לקרוא.

נתנו לו עיתון,

נעצר, לא יוכל לקרוא שום דבר. רמב״ם, שולחן ערוך, גמרות, ש״ס, בחומה, הכל, אין בעיה, שם הוא יודע את הכל בעל פה.

עיתון, שם הוא נתקע.

אומר לו, הרב שך, אתה כל כך מטפל בי במסירות,

אני רוצה להכיר לך טובה.

אה, טובה?

אומר לו, תגיד לי, פרופסור יקר,

מה יהיה איתך בסוף? תגיד, מה יהיה איתך?

מה יהיה איתך?

נו, מה יהיה?

מה שיש לכולם?

הוא אומר, כן,

אבל תראה איזה גוף יפה יש לך.

בסוף התולעים יאכלו אותך.

בסוף התולעים יאכלו אותך, זה מה שיהיה איתך.

היום אתה ככה הולך, מסודר, מצוחצח, מבוסר,

אבל אחר כך התולעים יאכלו אותך.

פרופסור, זה מה שיהיה איתך.

אני אכפת לי עליך, כואב לי.

פרופסור נדהם.

זה הכרת הטוב?

אתה מדבר איתי על התולעים?

כן.

אומר לו הפרופסור,

סליחה, כבוד הרב,

והתולעים אותך לא יאכלו?

רק אותי הם יאכלו?

אותך הם לא יאכלו?

הרב שחר אמר לו,

יכול להיות.

יכול להיות, אתה צודק, יכול להיות.

אם כי זה בכלל לא פשוט.

פעם הביאו למדינה

את קברו, את הארון של אדמו מספינקה,

זכר צדיק לברכה.

הוא היה שלם.

הוא לא היה שלם, שלם.

הרי קבעו אותם בארונות בחוץ לארץ והביאו אותם לארץ.

שלם.

אמר החזוני, זכר צדיק לברכה.

מצווה לכל אחד לבוא ולראות,

לראות שרכב עצמות זה קנאה.

מי שיש לו קנאה,

עצמות שלו מרכיבות. אבל מי שצדיק,

שום דבר.

אבל אמר לו הרב שח, בסדר.

אתה צודק, יכול להיות שגם הוא תהיה חלק.

אבל למשל, למה הדבר דומה?

אחד,

רכב על חמור.

באמצע הדרך החמור מת.

מה הוא יעשה?

נו, מה יעשה?

החמור מת.

ממשיכים, יורדים מהחמור, מת, מת, וממשיכים הלאה.

אומר לו הרב שח, זה הבדל!

הגוף, החמור הזה ימות.

אבל אני ממשיך הלאה, יש לי גן עדן,

יש לי תחיית המתים, יש לי עולם הבא, יש!

אבל אתה, אין לך כלום, פרופסור יקר.

רק גוף.

הגוף הזה בסוף ימות, אז מה יהיה בסוף? תולעים?

זה הכרת הטוב.

זה הכרת הטוב.

אנחנו צריכים להכיר טובה.

להכיר טובה לנפטר הדגול,

שהעמיד לנו בנים כאלה גדולים.

מזכה הרבים.

איזו זכות גדולה.

מה הכרת הטוב שאנחנו יכולים להכיר לו?

להתחזק ולחזק.

להתחזק באמונה.

להתחזק בדרכים שהלך המנוח עליו השלום.

בין אדם לחברו אצלו היה קודש קודשים.

מכוח האמונה.

ולהתחזק

בתורה הקדושה.

אנחנו חיים.

הוא כבר, כשהוא נפטר, אולי הוא בכה, אני לא יודע מה היה.

חז״ל אומרים שאדם בוכה.

כמה דרגות יכולתי.

אנחנו חיים!

וזו הזכות וזו הכרת הטוב שאנחנו יכולים לתת למנוח עליו השלום.

וכן לאשתו.

עליה השלום.

בחייהם ובמותם לא נפרדו.

איזו זכות גדולה זאת להמעיט כאלה דורות.

אבל כולנו חייבים הכרת הטוב, אחיי אהוביי להם.

מהי הכרת הטוב שאנחנו יכולים להכיר להם?

ללכת בדרכיהם.

איזו הכנסת אורחים הייתה עושה

האמא הדגולה.

אבל זה הכל מכוח האבא.

איזה קידוש השם.

איזה קידוש השם.

לתת את הכל רק לשני.

חז״ל הקדושים אומרים, מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח?

יעסוק

בתורה ובגמילות חסדים.

רבינו החפץ חיים זכר צדיק לברכה היה אומר,

יקבצו את כל התנאים.

ואת כל המורים, את כל התקופות.

איזה עצה יש לדור שלנו למתק את הדינים?

איזה אסונות שומעים.

איזה מחלות, רחמנא ליצלן.

איזה תאונות. השם ישמור עלינו ויציל את כל כלל ישראל מכל דבר רע.

אבל אנחנו נמצאים בחבלי משיח,

וכבר גילו לנו שבחבלי משיח יהיו צרות.

מה נעשה כדי להינצל מהצרות?

אומר תנא דב אליהו,

שאלו תלמידיו את רבי אליעזר הגדול,

מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח?

אומר רבינו החפץ חיים, מה הכוונה?

מה הם שאלו?

הם שאלו,

לפני בית משיח התגבר כוח הדין כל כך על העולם,

והצרות הולכות ומתרבות.

הם ראו, התנאים הקדושים ראו בעיניהם את הדור שלנו,

עד שלא יועיל שום זכות לעכב את הצרות.

ולכן שאלו את רב אליעזר, רבה,

תגיד לנו, מה נעשה?

מה נעשה?

איזה זכות?

ורב אליעזר השיב להם,

אף שהאמת איתכם,

שמפני גודל כוח הדין לא יועיל אז שום זכות מצווה.

תשמעו אחיי ורעיי,

האמת איתכם, התנאים הקדושים, תלמידיו של הרב אליעזר הגדול,

מפני גודל כוח הדין לא יועיל אז שום זכות מצווה.

אבל מכל מקום נשאר עדיין עצה לזה,

על ידי שיעסוק בתורה ובגמילות חסדים,

שזכות התורה והחסד מועיל אף בעת צרה כזו.

זו התקווה שלנו.

התקווה שלנו,

לעסוק בתורה החיה, היא לעסוק.

כל יהודי יש לו זמן היום.

דעו לכם, שאר הזכויות לא יכולים לעצור.

לא יכולים לעצור את גודל כוח הדין.

והכל לטובתנו.

אבל לא יכולים לעצור.

מה כן יכול לעצור?

עסק התורה!

עסק התורה, הכוונה היא כמו שלאדם יש עסק,

לאדם יש חנות.

יש לו מפעל.

הוא מתעסק במפעל.

זה החיים שלו.

הוא יושב לישון, חושב מה מחר עם הסחורה?

מי יקנה? מה אני אקנה? איפה אני אקנה?

למי אני אצטרך עוד למכור? איך אני יכול לסדר את הסחורה?

זה העסק שלו.

אדם יש לו חנות.

הוא חושב, מה אני אעשה עכשיו עם החנות שלי? איך אני אשים את המוצרים הכי טובים?

ואיפה אני אשים את המוצרים? זה העסק!

אתה מדבר איתו באמצע העבודה, אתה אומר לו, תשמע עכשיו ככה. אמרתי, תעזוב אותי, תעזוב אותי עכשיו, יש קונים, אתה לא רואה בלאגן עכשיו.

תעזוב, אני בעסק, אני באמצע העסק.

אחי, יש רק זכות אחת. אין שום זכות!

תלמידיו של רב לזר הגדול ראו בעיניהם שאין שום זכות.

אבל נשאר

שתי דברים.

יעסוק בתורה, דבר ראשון.

אנחנו צריכים לקחת אל עצמנו את העסק הזה. כל אחד, איפה שהוא נמצא.

אם זה פה בעיר, אם זה במושב.

איפה שאתה נמצא, תדאג לכך שהתורה תהיה עסק.

תלמד

בחבורה עדיף.

עשרה, עשרה שיושבים ועוסקים בתורה, אומר הרב חיים הקדוש, זו הזכות.

זו הזכות שתבוא משיח.

קחו עשרה אנשים,

תשבו ביחד,

תלמדו שעתיים.

יש זמן!

יש זמן!

אם זה חשוב לך.

אבל זה הצלה!

זה הצלה! אין הצלה אחרת!

אין!

כשאדם יודע שזה הצלה,

הוא לא צריך לחכות לדמעות שלאחר הפטירה.

הוא חי!

והוא אומר, ריבונו של עולם, תודה.

תודה לך, השם, שנתת לי הצלה.

אני רוצה לעסוק בתורה.

ובגמילות חסדים.

גמילות חסדים,

קודם כל, גמילות חסדים הכי גדולה זה לקרב את ה... הם רחוקים.

דמילות חסדים גדולה מזו,

אין לך דמילות חסדים גדולה מזו.

ארן ראש הישיבה, הרב שטיינמן,

עלה לביתו של הרב הגאון רבי אמנון,

אמר לו רבי אמנון הרב אני אבוא לראש הישיבה,

אמר לו לא,

אמר לו אין מעלית בבניין שלי,

אני אעלה

מדרגה אחר מדרגה,

אבל אתה כבר בן 90 פלוס,

לא, מתאים לי, לא.

מה יש לי בקשה ממך?

תראה לחזק את עם ישראל בטהרת המשפחה,

תראה לחזק את עם ישראל בטהרת המשפחה, זה קרקט.

יש לנו קרובי משפחה שלא שומרים טהרת המשפחה,

צריך לבעור בלב שלנו אם לראש הישיבה מעל גיל 90,

בקושי זז,

יש לו כוח לעלות שלוש קומות, שלוש וחצי קומות, לאט-לאט, לשבת אמצע,

רק תחזק את טהרת המשפחה בעם ישראל.

כרקט!

גם אנחנו צריכים לעשות גמילות חסדים,

זה גמילות חסדים, אחיי אהוביי.

יש קרובי משפחה שלא שומרים, תשמרו, לשלוח להם אנשים,

אנשים, לשלוח, יש אנשים שמוכנים להשפיע, יודעים להשפיע, תשמרו טהרת המשפחה,

זוג.

חס ושלום, שלא תהיו חייבי כריתות.

תשמרו שבת,

תשמרו כשרות.

בואו ניקח את שלושת הדברים האלה, זה גמילות חסדים.

וזו הזכות שבזכותה ננצל מחבלי משיח, כי זו הבטחה של חז״ל.

מה יעשה אדם, אף על פי שהדינים קשים ביותר,

שום זכויות אחרות לא יכולים להגן?

תורה וגמילות חסדים,

זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

נראה בעינינו את הדרך של ההורים היקרים,

זכר צדיקים לברכה.

מה הם הנחילו לנו? מה הם תפסו את העיקר?

אמונה בין אדם לחברו.

ניקח לעצמנו גם כן את הדרך שלהם

לחיות ביושר ובאהבה.

זכותם תעמוד לנו,

בעזרת השם, שיזכו

ההורים לשבת בגן עדן,

במקום הגבוה,

שהקדוש ברוך הוא יזכה את הבנים,

יזכה את הבת

לאריכות ימים ושנים טובות, להמשיך לזכות את הציבור.

אנחנו כולנו נחזק איש את רעהו כאיש אחד, בלב אחד,

ונזכה בקרוב לגאולה שלהם.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד שזה לא נכון.

אדוני היושב-ראש,

הנאהבים והנעימים

בחייהם ובמותם לא נפרדו.

אז שבחייהם ובמותם לא נפרדו, זה כולנו ראינו.

אף שלא הכרתי מעודי את הורי הרב אמנון,

אך אין לי כל ספק

שהיו נאהבים ונעימים

בין איש לאשתו ובין כלפי האחרים.

אדם לא זוכה בחינם.

לזכות בילדים כאמנון ואורי,

לעצב את אישיותם,

לדאוג שמצאו

אנשים כל כך ראויים,

בהכרח

הם באו מבית שספוג באהבה ונעימות,

וזה היה תוכן החיים של יחיא זכריה ואשתו.

הפסוק אומר,

כי דעתיו

למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו,

ושמרו את דרך השם לעשות צדקה ומשפט

למען

הביא השם על אברהם את אשר דיבר עליו.

אז מדברים כאן,

כשהקדוש ברוך הוא אומר שהוא מכיר את אברהם אבינו,

והוא יודע שהוא יצווה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות את דרך השם,

מה זה דרך השם? לעשות צדקה ומשפט,

כדי למען אביא השם על אברהם את אשר דיבר עליו.

היו צריכים, לכאורה הפסוק היה צריך להגיד, למען אביא השם על בית אברהם, על הילדים של אברהם, את אשר דיבר עליו.

אומר ברש״י, אומר רש״י,

וברש״י על בית אברהם לא נאמר אלא על אברהם.

לימדונו, למדנו,

כל המעמיד בן צדיק

כאילו אינו מת.

זאת אומרת, הפסוק בא ואמר לנו כאן, אברהם קיים, בית אברהם, אברהם קיים.

יחיא, זכריה,

לך בשלום לבית עולמך.

אתה חי,

העמדת שני ילדים צדיקים,

אתה ואשתך האימא של הבנים,

ונראה שזה רמוז בשמו,

יחיא, יחיא,

יחיא.

איך? על ידי זכור כאה,

על ידי הזכירת כאה שהילדים יוצרים בעולם,

על ידי הקריאה בשם השם שלהם,

על להודיע את השם.

אז יחיא, חי.

חז״ל,

כשמסיימים

את פרקי אבות,

שהיא מסכת של דרך החיים,

איך אדם צריך לחיות.

אז חז״ל מסיימים,

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו.

כל מה שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם,

כל העולם כולו, כל הכוכבים,

את התורה, את עם ישראל,

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו,

שנאמר,

כל הנקרא בשמי,

לכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו,

ואומר השם ימלוך לעולם ועד.

כתוב כאן שתכלית כל הבריאה שברא הקדוש ברוך הוא,

תכלית כל הבריאה היא ליצור כבוד שמיים.

ואנחנו כן מבינים, לא מבינים, למעשה מי שלומד את דרך השם,

מי שלומד את המסיעה לשערים, יודע שגם כשאדם,

כשאדם יודע את השם,

מכיר את השם,

חי עם השם, אז אין יותר טוב מזה.

נדמה לי השם, כשהוא טוב ומטיב, הוא רוצה, תיצור כבוד שמיים, גם לך ככה יהיה רק הכי טוב.

תכלית הבריאה היא כל הנקרא בשמי, לכבודי, פראתיו,

יצרתיו, אף עשיתיו.

אדם צריך לדאוג כל היום איך הוא יוצר כבוד שמיים.

כשהוא מתפלל טוב, הוא לומד טוב, הוא נמצא בחברה,

אז הוא יוצר כבוד שמיים.

הילדים של יחיא זכריה,

כל מציאותם,

קום חייהם,

הם יוצרים כבוד שמיים.

הם מודיעים את השם,

נכדים של אברון אבינו,

ויקרא שם בשם השם,

ויקרא שם בשם השם כן עולם,

לא משלי אכלת, משל בורא עולם אכלת,

אמנון, הרב אמנון

והרב אורי, שניהם עומדים ומוסרים, מודיעים לעולם

את בורא העולם,

מקרבים את עם ישראל לאביהם שבשמיים,

יוצרים כבוד שמיים.

אדוני היושב-ראש, חברותיי ורביוני, נכון.

מסייעים לצבאות-צבאות של יהודים להתקרב לשכינה,

לשוב הביתה.

הם ממלאים את רצון השם בעולם,

הם מקרבים את העולם ליהודו.

ריבוי כבוד השם.

אי אפשר לתאר

את הכבוד

שנותנים פמליה של מעלה

לאבא ולאימא,

שהם היוצרים של הכבוד שמים הזה.

אנחנו אומרים בקדיש,

יתגדל ויתקדש שמי רבו

בעלמה דברה כי רעותה,

אנו מבקשים ששמו הגדול של השם יתגדל ויתקדש

בעולם שהשם ברא כרצונו,

יתגדל ויתקדש מי רבה בעלמה דברה כרצונו,

בעולם שהשם ברא כרצונו.

ומהו רצון השם?

כל הנקרא בשמי לכבודי בראתי ויצרתי ואפסיתים.

רצונו של השם הוא שכל העולם כולו ידעו את השם,

שכבוד השם ימלא את כל הארץ.

ביום ההוא יהיה השם למלך על כל הארץ,

ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.

כל העולם כולו יקראו בשמו, ידעו את השם.

והיות והקדוש ברוך הוא ברא את, וזה תכלית העולם כולו,

תכלית מה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

הוא שבאמת כל העולם כולו ידע את השם.

השם ימלוך לעולם ועת.

ואנחנו מבקשים מהשם,

היות וזה הקדוש ברוך הוא בראת את העולם כרצונך,

אז וימליך מלכותה.

תודיע, הקדוש ברוך הוא,

שיודיע את מלכותו לעיני כל העולם.

ואז, זאת אומרת, בזה זה ברור שזה יהיה,

למה שזה הרי תכלית כל הבריאה כולה,

והקדוש ברוך הוא יביא את העולם לתכלית כל הבריאה,

וכמובן בכל דברי הנביאים,

ומתי יראה?

ממילא, בני אדם שדואגים,

טורחים,

מוסרים את כל חייהם לדאוג,

לקרב את עם ישראל להשם, להודיע את כבוד השם בעולם.

אין מושג כמה הם אהובים וחביבים וידידים.

וההורים, יחיא זכריה והאימא,

הגיעו לעולם האמת.

אין ספק,

הכבוד שהקדוש ברוך הוא,

הפמליה של מעלה קיבלה אותם,

לאנשים שיצרו,

שהם יוצרים של ילדים שבאמת מביאים,

דואגים ליצור כבוד שמיים.

ומילא באמת, כשאנחנו אומרים קדיש, אנחנו מבקשים מהשם,

השם, שהשם ימלא את רצונו,

שהשם ימלא את רצונו,

וימלוך על כל העולם

ועל מה דיברה קירותיה, וימליך מלכותיה,

היות וזה רצונו של השם, אנחנו מבקשים מהשם שהוא ימליך מלכותיה,

ושזה יהיה במהרה בימינו,

במהרה בימינו, במהרה ובימינו.

הגמרא ביומי אומרת, הגמרא ביומי אומרת,

עומר רבי יוחנן,

גדולת תשובה שמקרבת גרסה אחרת ומביאה את הגאולה,

שנאמר, ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב.

מה טעם?

ובא לציון גואל משום דשבי פשע ביעקב.

עומדים הילדים

של יחיא זכריה ואשתו, האמא שלהם,

ומקרבים את הגאולה,

מביאים גדודי-גדודים של יהודים

להשם.

הלויא ירמיהו אומר בשם השם

בפרק ט״ו, פסוק יט,

״לכן כה אמר השם

״אם תשוב והשבחה לפני תעמוד,

ואם תוציא יקר מזולל, כפי תהיה״,

ביער רש״י,

אם תשוב אתה, ישראל, על ידי והשבחה

אני אליו,

זאת אומרת, ירמיהו הנובי אומר,

אם אתם עם ישראל,

תשיבו על ידי להשם

ואשבחה אני אליו,

אז אמר לי השם, לפני תעמוד

במצודות עד עולם,

לא תפסיק הנבואה ממך

על ירמיהו הנובי.

ואם תוציא יקר מזולל,

ואם תוציא יקר מזולל, כפי תהיה.

מסביר רש״י, אם תוציא

אדם הגון, יקר מזולל, אדם הגון מאדם רשע,

שתחזירהו למוטב,

כפי תהיה,

כאילו כמו הפה של השם,

שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה, וברדק

מה שתגזור ותאמר יתקיים,

והוא המקור לצדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים.

נאמר

לרב אמנון ואורי,

כל קדיש שתאמרו,

אתם נצרכים לומר בכוונה כפולה גם לאבא וגם לאימא.

ותבקשו מהשם

שיתגדל שמו במהרה,

והרי כוח בחשתכם גדולה,

כפי דברי הנביא ירמיהו,

אם תוציא יקר מזולל, כפי תהיה.

במדרש רבי,

ברש פרשת שלח לך,

כתוב,

שאין לך חביב

לפני הקדוש ברוך הוא

כשליח שמשתלח לעשות מצווה ונותן נפשו כדי שיצליח בשליחותו,

כאותם שניים ששלח יהושע בן נון,

שנו רבותינו,

אלו פנחס וכלב,

והלכו ומסרו נפשם והצליחו בשליחותם.

אז כתוב לך במדרש,

שאין לך חביב

לפני הקדוש ברוך הוא כשליח

שמוסר נפשו לקיים את שליחותו.

אמנון ואורי, הרב אמנון ואורי,

נשלחו משמיים ליהודם.

הקדוש ברוך הוא חנן אותם בכוחות נפש, בשכל.

אמר לי פעם אחת,

נו, אני כבר ראיתי עוד תימנים חריפים.

אמרתי לו, ודאי.

כמה יויסה פיקה בשוקה?

אבל כשלמדתי תורה ונתרוממתי,

בן אדם שאת כל החריפות שלו,

כל הכוח שלו,

מוסר במלוא נפשו עם כל המלחמות

כדי לדאוג שעם ישראל ישוב להשם.

שנים,

עשרות שנים.

אין לך חביב

לפני הקדוש ברוך הוא

כשליח

שמוסר נפשו.

אז יחיה,

זכר יהיה והאימא

מגיעים לשמיים

ורואים

כמה הילדים שלהם הם אהובים, חביבים.

והם אוכלים את כל הפרמיות של זה

הם יצרו את זה בבית שם נולדו הילדים נוצרו כוחות הנפש שלהם

הם נתנו את הישרות את הפשטות את הטבעיות את האמת היושר

הגמרא בבאובעשרה אומרת

המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד

הגמרא באיומי אומרת

אביי אמר כי דתניה

ואהבת את השם אלוקיך

אז לא כתוב רק ואהב את השם אלוקיך

ואהבת אומר אביי

שיהיה שם שמיים מתאהב על ידיך

התפקיד שלך הוא לא רק לאהוב את השם

אדם שרואה כמה השם נותן לו כל מה שיש לו אין סוף

אם אדם מבין קצת מה שנעשה בגוף שלו כמה מכונות

כמה בתי חרושת עצומים כמה מעבדות

כמה איזה קומפיוטר ענק שהקדוש ברוך הוא יצר לו בראש

אין סוף ושאין לו שום מושג איך שהכול נוסע והכול מסתדר והכול נוסע והכול בריא והכול זה אין סוף כל אדם נוסע עם

בתי חרושת שאין כדוגמתם בעולם פירוק החומרים פירוק המחשבה אין סוף מי שיורד לכל דבר

אם אתה פעם שומע צרות של סכרת ואתה שומע שבן אדם צריך כל הזמן להכניס לעצמו אינסולין

אתה מתחיל להבין מה הקדוש ברוך הוא עשה לך כל הזמן

וזה פרט קטן

בכל דבר בעיניים בראש בזה

אז איך שאדם כולו מאוהב בהשם כולו כל הזמן ואתה מכהה את כולם כל הזמן הקדוש ברוך הוא נותן לו

התפקיד של הבן אדם הוא ודאי לאהוב את השם אבל יותר מזה

ואהבת את השם אלוקיך אדם צריך לדאוג לאהב את השם

לדאוג לאהב את השם לדאוג שאנשים יאהבו את השם

אמנון ואורי

עומדים עשרות שנים

ומאהבים את השם על בני אדם על צבאות צבאות של יהודים

מביאים את היהודים להכיר בהשם להבין מיהו השם להבין מה השם נותן להם

תבין כמה טוב השם!

ואת כל הפרמיות האלו,

את כל מה שנעשה,

את כל,

זה הכול יוצרי הבית,

מי שיצר את הילדים,

מי שיצר את הכוחות.

ברור שגם להם יש זכויות בזה, אני לא רוצה להוריד את הזכויות שלהם.

אבל בלי ספק, יחיה, זכר יהיה,

יחיה,

על-ידי זכירת קה והאימא.

המשנה באבות אומרת,

כן, אז אביי מסיים,

אביי אמר כי לתניא ואהבת את השם אלוקיך, שיהיה שם שמים מתאהב על ידיך,

שיהיה קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים,

ויהיה מסעו ומתנו בנחת עם הבריות,

מה הבריות אומרות עליו.

אשרי אביו שלימדו תורה,

אשרי רבו שלימדו תורה,

אוי להם לבריות

שלא למדו תורה.

פלוני שלמד תורה, ראו כמה נעים דרכיו,

כמה מתוקנים מעשיו,

עליו הכתוב אומר,

ויאמר לי, עבדי,

עבדי אתה,

ישראל אשר בך אטפר.

המשנה באבות אומרת,

כל המזכה את הרבים, אין חטא בעל ידו.

משה זכה וזיכה את הרבים.

זכות הרבים תלויה בו,

שנאמר,

צדקת השם עשה ומשפטיו עם ישראל.

כתוב כאן במשנה,

קודם כול,

את המציאות של מזכה את הרבים,

ושכל הזכויות של הרבים, כולן עומדות לו,

ומילא מי שיצר אותו עומדות גם לו.

אבל כתוב כאן עוד נקודה מאוד חשובה,

משה זכה וזיכה את הרבים.

אדם לא יכול להיות מזכה את הרבים בלבד.

כל הזמן יוצר לו את מצב, משה זכה וזיכה את הרבים.

משה,

משה רבנו,

המזכה הרבים הגדול שבכל הדורות, רבן של כל ישראל.

אבל סדר הזיכוי שלו,

משה זכה וזיכה את הרבים.

צורת הזיכוי היא, משה זכה על עימות של האדם

אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

הקדוש ברוך הוא נתן לנו תוארה סמס,

נתן לנו תורה שהיא האוצר החביב ביותר של הקדוש ברוך הוא,

שיש לו את כל העולמות כולם.

הוא נתן לנו את תורתו כדי שאנחנו נוכל להיכנס לתוך התורה, ללמוד את התורה, לאהוב את התורה,

ועל ידי כך

לגדול

ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.

סלסליה הוא תרוממך.

אומר רב יוסף, וילבה הוא יוימה, שלמדתי תורה ונתרוממתי.

אדם כל היום צריך

משה זכה

להיכנס לתוך התורה, לאהוב את התורה, לאהוב את השם על ידי התורה,

ואחר כך וזיקה את הרבים.

איש האלוקים אומר לעלי בשם השם,

לעלי הכהן,

מכבדי אכבד

ובוזי אקלו.

הנהגת השם בעולם היא מכבדי אכבד ובוזי אקלו.

מי שחס ושלום מבזה את השם, אז יקלו הכול.

מי שמכבד את השם

מכבדי אכבד.

יחיא זכריה ואשתו זכו

לשני ילדים שמכבדים את השם במלום כוחם.

כל היום עומדים ומכבדים את השם, מוסרים את,

מודיעים את השם.

על זה הקדוש ברוך הוא אומר, מכבדי אכבד ובוזי אקלו.

הפסוק במישלי אומר,

בפרק ח',

אקריא של זה,

אני אוהבי אהב.

עומר שלוימי המלך בשם השם.

אני אוהבי אוהב.

כשהקדוש ברוך הוא אומר,

אני אוהבי אוהב.

זאת אומרת, לא רק

מכבדי אכבד,

אני אוהבי אהב.

מי שיאהב את השם, אבל הקדוש ברוך הוא אוהב אותו.

אין יותר, אין יותר מאהבת השם, הקדוש ברוך הוא אוהב אותו.

אני אוהבי אהב.

ואקריא של זה.

בקריא אנחנו קוראים אני אוהבי אהב.

הכתיב,

יש שם ה' נוספת.

אומר רשי,

בכתיב כתב, אני אוהביה אוהב.

וברשי שם,

אוהבי הכתיב.

עומר הקדוש ברוך הוא,

אני אוהביה של תורה אוהב.

זו שמעתי מרב ארוים בשם רמנוסון.

כמה אהבת השם

ואהבת תורה יש בבניו של יחיא זכריה.

כל היום, שנים, עשרות שנים,

עומדים ומאהבים את השם לעולם.

מאהבים את השם, מאהבים את התורה.

אני אוהבי אוהב.

אני אוהביה של תורה אוהב.

מה שאנחנו יכולים לקבל, אנחנו צריכים לנסות לדאוג,

לאהוב תורה, לאהוב את השם.

אנחנו אומרים בקריא שמי,

ואהבתו את השם אלוהיכך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

וכיצד הוא יבוא, אומר הספרי,

איך אדם מגיע לאהבת השם,

והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצבך היום על לבביך.

וכיצד הוא יבוא,

והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצבך היום על לבביך.

תאהב את התורה.

תלמד תורה, תאהב את התורה,

יהיו הדברים כל הזמן על ליבך עד שייכנסו לך פנימה.

על ידי זה תגיע ל... ואהבת את השם אלוקיך, זה מביא לאהבת השם.

אחר כך הפסוק הכתוב אומר להנחיל אוהבה יש.

מה הקדוש ברוך הוא נותן לאוהביו?

להנחיל אוהבה יש ואוצרותיהם המלא.

אמרו חז״ל,

שי עולמות ייתן הקדוש ברוך הוא לאוהביו.

ובפשטות,

להנחיל אוהבה יש,

היש היחידי

שאדם יכול להוציא מהעולם,

כי לא במותו ייקח עמו,

אדם לא לוקח איתו לא כסף

ולא זהב.

היש היחידי שנשאר לאדם,

גם לאחר פטירתו, זה כמה האבס ה' הוא יצר,

כמה האבס טוהרה הוא יצר.

זה היש היחידי, להנחיל אוהבה יש.

הם נשארים עם מציאות של יש.

נסיים בדברי הנובי והכהן הגודל,

זכריה בן יהוידע.

מובא בדברי הימים

שהיה נביא וכהן גדול, וזה היה ביום הכיפורים.

ורוח אלוקים לבשה את זכריה

בן יהוידע הכהן,

ויעמוד מעל העם

ויאמר להם,

כה אמר האלוקים,

למה אתם עוזבים את מצוות ה'

ולא תצליחו?

כי עזבתם את ה' ויעזוב אתכם.

המציאות,

למה אתם עוזבים את מצוות ה' כשתתחזקו,

תחזיקו את מצוות ה' אז ה' לא יעזוב אתכם, תעזבו, אז ה' עוזב אתכם, וכשאדם אין לו את ה'

אין לו כלום.

ונסיים בדברי עזריהו בן עודד.

היה נס עצום שהמלך עשה וחילו,

שהקדוש-ברוך-הוא מסר בידיהם את הכושים שבאו עם חיל עצום.

ועזריהו בן עודד, היתה עליו רוח אלוקים,

ויצא לפני עשה, ויאמר לו,

שמעוני עשה וכל יהודה ובנימין.

השם עמכם

בהיותכם עמו.

מתי השם עמכם בהיותכם עמו?

כשאתם תהיו עמו

לב בלב, השם עמכם בהיותכם עמו.

ואם תדרשו, יימצא לכם,

ואם תעזבו, יעזוב אתכם.

ואתם חזקו,

אל ירפו ידיכם, כי יהיה שכר לפעולתכם.

החיזוק,

כשבאנו

גם להגיד דברי הספד

וגם לחיזוק,

החיזוק הוא

לדרוש אלוקים,

להתקרב להשם,

לאהוב את השם,

לאהוב תורה וללמוד תורה,

לשמור את כל המצוות.

ולנשים,

אז גם מהגאון מווילנה וגם מהחזרוני שמענו שכמו שאצל גברים,

אז ללמוד תורה, לאהוב תורה,

זו המציאות שמעלה ומחיה את האדם,

אז אצל נשים, כנגד התורה זה צניאס.

כשאישה שומרת על צניעותה,

היום יש חיסרון עצום בצניעות.

צניעות זה נקרא כשאין שום הבלטה, כשיש

צנוע,

מה עליה?

כשאישה שומרת על צניעות,

אז

היא עולה, היא מתעלה, היא כמו כשאדם אוהב תורה ולומד תורה.

השם יעזור לכולנו

שנתחזק באהבת השם, בקרבה להשם,

ונקיים את מצוות השם,

ובמהרה בימינו הקדוש ברוך הוא ישלח לנו את משיח צדקנו.

כל הגויים כמר מדלי לעומתו.

השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום,

ישלח לנו את משיחו,

ומחה השם דמעה מעל כל פנים, ונאמר אמן.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

בראשות הרבנים הגאונים,

בראשם האחים הקדושים,

האחים יצחק,

מורי ורבותי,

יהיה צרה אל יעקב,

ולמנה יוושע בעזר השם יתברך,

מסרים שכל אחד ואחד מאתנו

צריך לשיא ממש בעת הזאת, מזכירים את המדרש המפורסם,

שהיינו צריכים לאמורים לדבר עליו בפרשה שעברה,

יש לו הקשר נורא גם עם הפרשה הקודמת, פרשה שאז נקרא בעזר השם יתברך,

ויבוא אברהם לצפות לעשרה ולבכותה,

שואל המדרש, ומהיכן הגיע אברהם?

דרך אחת במדרש, אברהם הגיע מקבורת טרח, שהוא בא לקבור את אבא שלו, משם הוא שמע ששרה נפטרה,

והוא בא אז משם להספיד את שרה,

ויבוא אברהם לצפות לעשרה ולבכותה.

בשבת שני אומר במדרש,

מהיכן הגיע אברהם?

ויבוא אברהם שהגיע אשר מעקדה, זה המפורסם שכולם מכירים, שהוא בא מעקדה, ופרחה נשמתה של שרה וכו' וכו'.

רגעון הרב שער, שבא להספיד את רברת קלוינשטיין בהספד, בהלוויה,

שאל שהמדרש הזה זה פלפלאים.

המדרש, פחות או יותר,

יכול לדבר על מקרים שהם דומים, שקרו פחות או יותר באותה התקופה,

אבל כאן, כשבא המדרש ומדבר על דבר שפחות או יותר שנתיים עברו מהמאורע הזה למאורע הזה,

המדרש הזה קצת, כביכול, מרחיב אופקים יותר מדי, ואיך אפשר לקיים את שני הדברים מהדאדה,

שתמיד מרפסים בחז״ל לצמצם את הגמרא בבא קמא דנ׳ ועוד,

שמרפסים לצמצם כמה שיותר את דברי המדרש.

אומר הגאון הרב פרצקי על האמת, שמסתכלים על המדרש באמת להעמיתו, על דרך המוסר, זו לא סתירה בכלל.

שרה היתה אישה גדולה,

והיא, כל ההלך

שהנחילה את הגב לאברהם, כידוע, שאחרי כל אדם גדול עומדת אישה גדולה,

מה שהנחילה לאברהם ומה שהנחילה לדורות, שידוע גמרא מגילה יד עמוד א, שרה,

עסקה שמה ששרה בורח הקודש,

ומהספרים הקדושים בעלי החסידות מביאים ששרה,

זה מלשון השרה היא שר ומושל. בדור האחרון אדם צריך להיות שר ומושל.

להתגבר על העץ הכותב רבי נחם פרסקי בקטעי מוהרן,

שהאדם צריך בדוח להיות גיבור חי לפני ה'.

פעם היה אפשר לקבל את ההשפעות מהרבה אנשים בחוץ, אבל היום, כשההשפעות כל כך טמאות,

מה הגבורה של שרי שכל אחד ואחד מאתנו שבדור האחרון נקרא שרי.

מורי ורבותי, הדבר הראשון שצריך האדם לעשות בעת צרה,

זה קודם כול לגבור את הטרח,

לגבור את העבודה זורה,

לגבור את העבודה הזרה שמשתוללת ברחובות, המודרניזציה, האופנה,

כל הדברים. השם יתברך,

לכנן את האדם בטביעת העין האמיתית לדעת מה טמא ומה טהור,

לכנן את האשה לדעת מה באמת בגד יהודי ואיך באמת שרה אשה יהודית לראות,

ולהבדיל איך בר-מנה נראים הגויים, והלכו בגויים ולמדו מה יסיים אחריו השם בעמו.

הדם זר לקחת, מורי ורבותי, את נתיבי הקדושה האמיתיים.

הדבר הראשון זה גבורת טרח,

שאשתו,

שבתו זרה של רב חיים שמולביץ, אמרה לה, אבא, אבא,

נו מתי כבר הגוי משיח? מתי כבר יבוא משיח?

אמר לה רב חיים שמולביץ שנשי ישראל,

נשות ישראל, יתלבשו כמו שצריך להתלבש, אז יגיע המשיח, צדקנו.

כך אמר הגאון האדיר, רב חיים שמולביץ, שכשהוא היה מדקדק על עקב החמורה, בפרט בעניין שמירת העיניים, שהוא ביטל שיעור שהיה לו קבוע בתל-אביב, כי פעם אחת באוטובוס הוא היה איזה מאן דהי,

בטעות, לא במתכוון שלחול-עלמא, על-פי פסחים כב, הוא מתעסק ואין בכלל שום נידון בכלל, גם לפי רבי קיוויגר, בתשובה לסימן חטא,

רבי קיוויגר, שמתעסק, זה גם לגבי כל התורה,

לא רק לגבי שבת,

ואף על-פי כן אמר להם, רב חיים שמולביץ, מבטל את כל השיעור,

אין שיעור,

היה חיזוק גדול,

אבל אמר להם, פעם אחת פגנתי בעיניים, בטעות, בלי לשים לב באוטובוס,

אפשר לסגור את השיעור ולזרוק אותו לפח,

כי כשהדרשן בעצמו לא בא מחוזק,

אי-אפשר שהציבור בעצמו יתחזק.

מורי ורבותי, כמובן, זה לא הדרגות שלנו, אבל כל אחד, הפרט שלו,

ענייני קבורת טרח בבית,

ענייני כל מיני רוחות חדשות שנכנסו אלינו, מורי ורבותי,

לקבור את הטרח הזה. והדבר השני זה העקדה.

מהיכן הוא הגיע? מהעקדה, מהמסירות נפש, האדם צריך למסור את עצמו לא מזמן, ממש לא מזמן, עדיין זה מהדהד באוזנינו.

ותעלה לך תמרתו,

סליחה,

שהאדם כל החיים שלו צריך להיות בגדר, ותעלה לך תמרתו, העקדה, מהרב שך.

אז המדרש לא סותר בכלל.

באברהם ושרה היה שתי בחינות גדולות שצריכות להיות בכל אחד ואחד מאיתנו בצאצאים.

גם קובע על מרם משה לב מיססוב שאברהם עשה לנו את העבודה במסירות נפש וזה תבוא אצלנו כבר בדם?

מה תבוא אצלנו? מהי העבודה שלנו?

א', קבורת ארח, לענייני הקדושה,

ב', עקדה,

למסור נפש ולהתקדם ולענות בעבודת השם. ומה הפשט? אני אסביר את דברי.

בדרך כלל רגילים לומר ובזה דוברים תמיד.

לענייני הקדושה, כמו שדיבר הרב הקודם, השם ישמורהו,

לענייני התורה, להתחבר להשם, לעלות להשם, שכל דיבור ודיבור זה חיבור אמיתי להשם, ומי שהיה בדרשה הקודמת גם שמע כי אין זה.

להתחבר להשם יתברך, ואשפור את נפשי להשם.

אצל שמשון הבא לדבריו יעקב אדם ישן במערכו,

שאומר, ויאמר שמשון על אלוקים,

שמשון על אלוקים, שמשון בא להתפלל וכל כול אלוקים.

זה מה שרגילים לדבר בדרך כלל, וצריכים להחדיר תמיד תפילה ודבקו תורה.

אבל, מורי ורבותי, עוד נושא אחד שקשור לעקדה זה הנושא שהאדם מוקד את המידות שלו.

רב חיים שבולביץ, שהם היו פעם אחת במקלט תחת רקטות גדולות של הגויים,

רב חיים שבולביץ שמע איזה אחת

שאומרת בשקט,

וככה כמה מהם שמעו,

ריבונו של עולם,

בעלי עזב אותי ועשה אותי אלמנה, כי זה 15 שנה אלמנה חיה.

הוא עשה אותי עגונה. יש תוספות בסרט גטין ל' עמוד א' שאומר שהעגונה זה לאו דווקא אלמנה,

זה לאו דווקא אחת שבעלה נפטר אלא אלמנה זה גם אחת שבעלה עזב אותה ולא נמצא אתה.

ולפעמים זה גם יותר גרוע, זה שהוא נפטר,

היא מותרת לבוא בקהל, פה בינתיים הוא השאיר אותה אשת איש לאלמא,

והיא אמרה בפני כולם, ריבונו של עולם,

למען עם ישראל אני מוחלת לו,

למען עם ישראל היא סולחת לו, העיקר, די,

שישקוט חמור על עוף השם, שיירגע,

חור יפה גדול הזה שיעצר, כך היא אמרה.

ולמחרת כבר הפסיקו כל הפגזים ואמר רב חיים שבולביץ, אני לא מבין,

אבל חכם עדיף מן אביו, ואני בטוח שאותה אשה שמחלה וסלחה והתגברה וקרעה את המידות,

אני בטוח שהאשה הזאת היא אותה אשה שהצליחה, האשה הזאת, להכות את היצרים שלה, את המידה הרעה, והיא שברה את זה, וזה מה שהצליח.

מורי ורבותי, וכידוע, עם ישראל נמצא באחדות,

העקדה האמיתית, עקדת יצחק, זה לשבור את המידות,

האגידה האמיתית זה אפילו שלא נראה לי אותו אחד, אבל מה זה משנה?

הרי את השם שיש בינינו מדנים,

סליחה, שכשיש בעיניים ישראל מדנים,

אז זה בעצמו מביא דין.

אומר רב משה אלוהד מיססון, זה בעצמו, צריך להראות לאדם, תירגע.

אי, אבל אני לא מסכים אתו, אתה לא חייב להסכים אתו,

אבל מכאן ועד לשנוא אותו,

מכאן ועד לריב אתו, זה כבר שמים וארץ.

כי יהיה דבר המשפט,

וכאן תביא את אותו הבית-דין,

והאדם מסתכל, מורי ורבותי, ומסתכל, ריבונו של עולם,

בין דם לדם, בין דין לדין, בין נגע לנגע.

אומר הגאון הקדוש רבות רבנט,

אדם לפעמים רואה בדור האחרון בפרט בין דם לדם, הגמרא מסכת די יט עמוד א', הגמרא אומרת שהמקור הזה בין דם טמא לדם טהור.

אבל רבות רבנט אמר, בין דם לדם,

בין מכה, מגפה למגפה, כבר אי-אפשר לזהות.

אדם מסיים בעיה, מתחילה בעיה אחרת,

שומעים פיגוע כאן, שומעים עכשיו פגזים פה, ושומעים כאן,

ולפעמים אדם רוצה, ריבונו של עולם,

תן לנו אתנחתא,

תן לנו איזה מקום אחד לעצור, לנוח,

לקחת רווח בנדר, אי-אפשר.

הצהרות כמו שמביא רשי רבות ורעות, צרה מחבח עבירתא, צרה מחבח עבירתא. אי-אפשר לרגע מהצהרות, רבנא ליצלן.

בין דם לדם,

בין דין לדין, מתחים בבית, דינים בבית,

כותב רבנו אריזל,

שעל כל פגם כעס ואיזו בובה במערכו בכמה מקומות, הרב כותב גם בבי עומר ואיזה בתשובה בהלכה,

עד כדי כך הוא אהב כל כך את המערכו הזה,

שעל פגם אחד בכעס, ובפרט בבית,

מסלק את השכינה וגורם,

טורף נפשו באפו וגורם לנשמה שלו, תחשית רעך,

והוא נשאר עם איזה צלם של איזה פרה, כנראה. בינתיים הוא תקוע שם, בלי נשמה.

בין דין לדין,

בין נגע לנגע,

אדם, מורי ורבותי, מסתכל,

כל המקומות, ימין ושמאל, הכול נגעים, הכול רע, מה יהיה?

מורי ורבותי, צריך לעצור ולעשות רשבון נפש.

אומר לה הפסוק, אתה רואה שיש דם ודם,

יש דין ודין ויש נגע ונגע, דע לך, תבדוק, דברי רהיבות בשעריך, יש הרבה מריבות.

שיש הרבה מריבות, שיש פגם בשלום, זה איום ונורא,

אז מתחילים הדברים להסתבר, ואז באים הדין לעם ישראל.

כשעם ישראל ביחד אי-אפשר עלינו, כבר אמר הרבי מגור,

ולא אחד בלבד עמד היום לכללותנו. הרב ימיגור היה אומר ככה, ולא אחד,

זה שלא היינו אחד, זה בלבד עמד היום לכללותנו.

ולא אחד, שלא היינו ביחד מאוגדים,

זה בלבד מה שגרם לנו פה לפנות אויבינו.

מורי ורבותי, וזה היסוד האדיר,

דברי רהיבות בשעריך, כמה שיותר להפסיק להקפיד,

כמובן עניין של השקפות של תורה והשקפות של רוחניות,

וידוע מה שמביא הרב גרוס בספר אומר ניחומם,

שם החזוני של עמית ההנהגה בבית,

ועם זה אני מסכים ועם זה אני לא מסכים, זה מותר ואין בזה שום בעיה.

אבל מכאן, מורי ורבותי, ועד לבוא ולשנוא אנשים,

ועד לבוא, אתה יודע, לפעמים אתה שומע,

ובפרט אצל אברכים צעירים שנמצאים,

הנה עכשיו תקופה של בחירות,

מה זה הוא יכול לעשות?

מי זה? מי זה? מי זה? השר הזה והוא הזה.

מה לנו ולצרה הזאת?

מה לך ולזה? תן לאנשים הגדולים לנהל את העניינים.

כל רב ילקח את ההנהגה שלו,

כל אחד ייקח את הציבור שלו. מה העניין שלך?

הלשון הרע, שועלים קטנים, מחבלים קרבים וחפיץ חיים, אמר,

סגור 70 ישיבות, סגור בידיים,

ואללה, דברו אפילו לשון הרע אחד.

אדרבה, במקום זה תפרגן, רוצה להצליח,

רוצה לקום, רוצה להרים, אדרבה, תפרגן, מה קרה?

מורי ורבותי, זה היסוד של כל אחד ואחד מאתנו.

אם נדע לפרגן, הרב כדורי, עליו השלום,

שמעתי עליו שלקראת זיקנתו הסיפור שהוא היה מסתכל במראה, ידוע שעל-פי הסוד זה מסוכן מאוד להסתכל במראה, גם על-פי הפשט, מרן ברדה בקמ״ב כתב שאסור לגבל להסתכל בראי.

רק היום, באחרונה הזמן אמרו שהאדם, שלא יחיו לשם,

שלא יבוא אחד לדרוש, אתה יודע, לאיסטר ולהקתו.

אז לכן התירו לו ככה, שייראה פחות או יותר סביר,

שיוכל להתקבל לקהל.

אבל מצעד הדין היה, על-פי הזוהר, הוא אומר,

פעם שמעתי איזה אחד המקובלים הגדולים שדיבר,

והוא אמר, הייתי אומר לכם מה כתוב בזוהר הזה,

אבל רק אם תקבלו שאתם לא מסתכלים במראה. אם אתם לא מקבלים, סתם חבל לי להפחיד אתכם.

זה דבר מאוד מאוד חמור.

אבל הרב כדורי, עם כל גדולותו, היה מסתכל, רב המראה, בשביל מה?

הוא היה מסתכל על החיוך שלו, היה מחייך למראה,

סוגר ופותח.

סוגר ופותח.

אז שאלו אותו, כבוד הרב, מה זה משהו חדש?

מה, עקירה?

שנה וחצי הבן-אדם אמרה ככה,

הקירה עוברת גם אחרי שנה וחצי.

בא להם הרב, אני כבר מזדקן.

פעם יכלתי לחייך שכולם קולטים שאני מחייך.

ושימו לב טוב, כל הדברים של הרב כדורי רואים אותו כשאני מחייך.

אבל עכשיו, כשאני כבר מזדקן, קשה עם הזה,

אז אני מתאמן,

מתאמץ,

ממש כי יוצא בזה.

הגאון רב חיים פרילנדר,

כמפורסם עליו שהוא קיבל את המחלה בלסת, הוא פעם הלך לרופא שיניים והרגיש שיש לו כאבים.

הרופא אמר לו, אין לך שום כאבים, אני מרגיש שיש משהו שיושב לך על הלסת.

אחרי בירור, מורי ורבותי, התברר

שגילו לו את המחלה, בר-מינם לא היה נועד לכם בלסת.

הוא הגיע לרב שך,

זו היתה שם ישיבה של כל הרמי בפונוביץ,

אחד הבוחרים שככה הציץ בחלון רעש שכולם בוכים.

הוא שאל את אחד הרמי, כבוד הרב, מה כולם ברו שנכנס רב חיים פרילנדר.

הוא אמר, הוא אמר לנו שנשאר לו עוד שבועיים לחיות,

שהרופא אמר לו שנשאר לו שבועיים לחיות.

אבל לא זה מה שהוא בא להגיד, הוא רק בא לשאול אותנו,

הוא בא לשאול אותנו, יש לי שבועיים,

מה אני אעשה בשבועיים הללו?

נותנו לאדם שבועיים לחיות,

מה אדם יעשה באותם השבועיים?

כמובן,

תשאל אחד רסיד מה עושים בשבועיים האחרונים, הולך לטבול בקרח,

עושה וידועים, תיקוני הנפש, שאל אחד ליטאי,

נכנס איזה טייספס ולא יוצא ממנו עד ראש השנה,

תופס את הטוס הזה, נכנס בו בפנים עמוק עמוק להיפטר ביחד עם הטייספס, כמו שידוע מרבותינו בעלי המוסר,

הטוסות הקשה ביותר בבא קמא,

הם כתבו אותו לפני שהם יצאו להריג במלכות, כידוע ומפורסם,

מרבותינו בעלי המפרשים שהביאו על אותו הטוסות בבא קמא הקשה.

מורי ורבותי,

רב חיים פונדר בא להתייעץ עם הרב שך,

שראו לי שבועיים, מה אעשה בשבועיים הללו? איך אהלל אבי

והנער אלינו אתי?

אומרים רבותינו בעלי המוסר, אדם עולה לבורא עולם,

ימי הנערות אינם אתו,

כל ימי האדם שהאדם חי, איך ילדו בעולם הזה,

מה עכשיו יכול לעשות?

ואיך אעמוד נגדך הערום, ריבונו של עולם, מה האדם יעשה שבועיים?

יש לך לתקן את הכול, מה עושים?

אז פשטות היתה, הרבה תורה, הרבה יראת שמים,

וידועים, תיקוני הנפש. אמר לו הרב שך,

אתה איש מידות,

תעבוד לתקן עוד מידה אחת. מי שמסתכל בספר של יוסף תחיים רואה שהוא כל-כולו מידס,

והוא אמר לו, תעבוד,

תעבוד לתקן עוד מלה אחת,

תעבוד לתקן עוד מידה אחת.

מורי ורבותי, בשבועיים האחרונים שנותר לאדם לחיות, מהי העבודה?

מידות.

כמה חשובה מעשרת מידות לפני בורא עולם.

עמדי פעם,

חודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון לכם לחודשי השנה,

זה מדובר על חודש ניסן.

אז יש לזה הרבה דברים, המדרש כותב שם, חודש הזה לכם, שנאמר,

מגיד דבריו ליעקב.

ראויים רבותינו בניהם מפרשים על המדרש,

למה החודש הזה לכם ראש חודשים, מגיד דבריו ליעקב,

להגיד לבן-אדם שהחידוש הגדול שאדם מתחדש בעבודת ה' מגיד דבריו ליעקב. זה דברי התורה, כמו שביאי הגמרא בחלקת תפט בדבר עמוד ב'

לא עשה הכי לכל גוי, משפטים בעלי די אום. התורה זרק לעם ישראל, לא לגויים.

ולמדתי פסט אחר בסייעתא דשמיא,

חודש הזה לכם ראש חודשים, או חודש ליסן, זה חודש של מידות בדרך כלל.

בבית, אביו הגיע, כסאח בא,

החודש הזה לכם ראש חודשים.

כשאתה רוצה להתחדש באמת מידס, מידות,

יראת שמים, קדושה וטהורה.

וגם אוהב פרינדר, דרך אגב,

גם הוא היה עובד על החיוך, שהחיוך יהיה נראה באמת אמיתי,

שיהיה אפשרי באמת לדעת בלאדם לחבורה בייסא עם כל הכוח וכל הגדלות.

זוהי העקדה ותעצר המגפה, אני בטוח, ופשוט לי במאה אחוז.

רבי אלופיאן, פעם אחת

אשתו הייתה עם המשרתת שלה בבית,

והמשרתת בטעות העיבה איזה כוסר, היא היתה מאוד יקרה לרבי אלופיאן.

המשפחה בבית היו מאוד מאוד עניים, השכנה פעם אמרה לאשתו של רבי אלופיאן,

יש לך בלי העין הרע כל כך הרבה בנים גדולים, מי שרואה את הברירה אלופיאן, הוא היה כזה אביר שבגיבורים,

וגם הבנים שלו בלי העין הרע היו ארבע על ארבע.

אז היא אמרה לה,

תוציא אחד מהילדים שלך, תוציא אותו לעבוד, אחד מהם שיעבוד.

היא אמרה, אני אסתדר ככה, אני מעדיפה אותם בעולם הבא,

בעולם הזה אני אסתדר,

מעדיפה שהם יעזרו לי יותר בעולם הבא,

עולם שכולו ארוך, כי הגמרא קידושין מבית עמוד א' וחגיגה גם תצעי עמוד ב'.

אבל הכוס הזאת יקרה מאוד והכוס הזאת צריך לשלם עליה.

היא תבעת המשרתת לדין תורה,

היא מגיעה לדין תורה שהיא תבוא אותה משרתת ופתאום היא רואה את בעלה רבי אל אופיין.

אמרה לו בעלי אתה צדיק,

כל ההתמדה של הלימוד שלך, כל העוצמות של הלימוד שלך, תראה,

אתה בא אני מסתדרת הכל בסדר.

הוא אמר לו אשתי אב על פי כלל אני כאן.

היא אומרת לו בעלי אני מסתדרת זה בסדר גמור אנחנו באנו הכל בסדר. אני אגיד לך את האמת

לא באתי בשבילך באתי בשביל המשרתת.

את אשתו של רבי אולוף יען,

חבר'ה שלא תתרחיקו, כולם יכבדו, יעריכו ויעריצו.

אבל היא מסכנה, משרתת, מה היא תעשה לבד?

אף אחד לא מכיר, ודאי, שתהיה נטייה דקה אלייך. לכן באתי להגיד שהיא לא אשמה,

זה ממש היה בשוגג.

הכול בסדר, גם איתך אני לא אריב, אני אסתדר איתך,

אבל האמת צריכה להיאמר, אני אגיד מה ראיתי בעיניים והכול לי בסדר, שגם אם אפשר להתרגש דעים. מורי ורבותי,

מה זה הכוח של המידות?

מה זה הכוח של התמדת המידות? להכות מידה, מורי ורבותי, זו עבודה נפלאה, כותב רב אהרון רטה בספר שומר מונים.

ומה טובע בטהרת הקודש, גם חלק ג',

שהאדם מגיע לו ניסיון של מידות ועומד בו,

גם אם נגזר עליו מיטה כמה פעמים, אדגיש, כמה פעמים,

הרי מתכפר לו הכול במחי יד.

ומי הוא זה הטיפש שיוותר על כזאת הזדמנות פז, הזדמנות כזאת גדולה לוותר על הכול?

ואסיים, מורי ורבותי, בדברי רבנו אריזל.

על הדבר הזה, חז'ל אומרים, הטוב שברופאים לגיהינם, ככה חז'ל אומרים,

שלא רבותינו בעלי המוסר, הטוב שברופאים לגיהינם.

מה, חסר רופאים שבסדר? הרמב״ם היה רופא גדול,

הרופא, כן, יש פרולוגיות, הוא פוסקים בהלכה,

יש בבית יוסף בסימן פז,

לגבי דגים וחלב, האם דגים וחלב מותר על פי ההלכה או אסור בהלכה?

כן, אז שם בית יוסף אומר שדגים וחלב זה אסור.

הוא שואל, אנחנו נסיום על ק.ג. בארוח חיים,

פותחים בק.ג. רואים בחלל דגים ובשר על פי פסחים פא',

רואים, בקיצור, לא דובים על שום דבר.

אז כולם אומרים, טעו, זופר בבית יוסף, אומר, דרכי משה, תערב לו בשר וחלב,

ואחד מהראיות שרוצים להביא לבית יוסף, שזה לא ככה דגים וחלב,

שהרמב״ם לא הזכיר את זה.

והרופא הגדול, הרמב״ם, אומר שאין צרעת, אז מי יותר מהרופא הגדול שאין צרעת? רבית יוסף בהקדמה כתב,

עלהתי כמו שלוש עמודי הוראה,

ביניהם עשיתי שתיים כנגד אחד,

אבל ברגע שהרמב״ם דיבר בענייני רפואה,

הוא היה אחד כנגד שתיים, הרופא הגדול.

אפשר להגיד על הרמב״ם, הרופא הגדול, שהוא הטוב שברופאים,

לגיהינם, חס וחלילה, חס ושלום,

אפילו על דלת שפתיים אסור להגיד את זה.

אז מה הפשט, הטוב שברופאים, לגיהינם?

אז זה פשט, על-פי הקבלה, ככה מביאים.

טוב שברופאים, טוב בגימטרייה 17. הרופא, כשהוא בא להתפלל,

הוא לא מתנהל תפילת 18, הוא אומר רק 17 ברכות. למה? רפאנו הוא מוריד.

אפילו שזה 19, כן, אבל בשביל אבות.

רפאנו הוא מוריד.

כן, אז כמה נשאר לו בתפילה 17?

אז 17, גימטרייה זה טוב.

הטוב שברופאים, מה אתה? אומר, רפאנו אתה מוריד, אתה מקצץ בנטיות, לכן תלך לגיהינם.

טוב שברופאים זה לגיהינם, זה פשט אחד.

ועל הפשט שקשור למידות לרבנו אריזה רבי עיסאיים.

אומר רבנו אריזה על הטוב שברופאים לגיהינום, בוא דיקרך את המשל הנמרץ.

היה אחד שהגיע לרופא, כאבה לו הרגל נורא נורא.

אמר לו, דוקטור רגש שלי מתפוצצת בכאבים. אמר לו, שב נעשה לך צילום.

תופסים את הרגש שלו, עושים צילום.

אומר לו, טוב, אין מה לעשות, צריך לעשות ניתוח.

אמר לו, סליחה, שאני שואל, זו הרדמה מלאה?

אמר לו, כן, הרדמה מלאה.

אומר לו, להגיד לך את האמת, אני פוחד?

אמר לו, למה?

אמרתי, תשמע, אתה קראתי בספרים הקדושים,

שאם אדם נמצא בעולם, אז טוב, נגזר עליו כמה שיחיה, אבל כשאדם כבר נמצא באיזו הרדמה,

ברור למה הוא אומר, יאללה, הוא כבר על הדרך.

נעשה עסקת רבילה, אלוה, בוא נגיע אותו כבר ככה, הוא כבר על הדרך,

בוא נעלה אותו למעלה, ותעלה לך את דברתו כמו שאמרנו. ככה הוא אמר.

אמר לו, לא רוצה ארדמה, תעשה לי חסד, יש איזו סתירה מגמה בחולין זל עמוד ב', אבל נדבר בזה בזמנות אחרת.

ככה, כבר הבן אדם נמצא שם במקום אחר, אז קדימה.

אמר לו, דוקטור, תשמע,

אין לי מה לעשות,

אנחנו עושים פיתוח עם ארדמה, אתה לא תוכל, אי-אפשר משהו מקומי? אמר לו, לא, זה משהו איזה לחפור ברגל,

זה בלאגן, זה לא מקומי.

מלע היה חזוני שיכול להיכנס לסוגיה, כן, הרב עובדיה יכול להיכנס לזה,

אבל הוא יכול להיכנס אולי לאלפוני, אולי יכול להיכנס גג, מקסימום של ספר שהוא ראה בחיים, אולי זה אלפוני.

מה כבר יכול להיכנס?

בקיצור, אמר לו, תשמע, יש איזה רופא מקום המדינה פה ליד, ברחוב ליד,

גש לרופא הזה,

לך לרופא הזה מקום המדינה, גש אליו, הוא עובד בלי ארדמות, אפילו לא יודע מה זה אסם של הארדמה, לך אליו.

טוב, זה הגיע באמת רק, ככה,

מרפאה מקום המדינה,

הוא רואה הכל רעוע שם, הכל זה, תמונה של כל השרעי שהרב מזכיר בדרשות,

ככה שם בפנים,

והוא נכנס בפנים,

ואומר לו, אתה רופא, ראה שם איזה אחד, כולו על רטט, עוד מעט עובר למצב שקט, כן, כולו על רטט, מצב רוטט,

כולו על רטט.

אומר לו, אתה רופא? הוא אומר לו, כן, ככה לכאורה מסתבר, אני הרופא.

לכאורה,

הוא כבר שכח, רופא, מזמן לא באו לפה, 30 שנה,

הוא לא יודע, הוא אומר, לכאורה כן.

אמר לו, אם אפשר, כואבת לי הרגל, הוא אומר, שב.

אומר לו, מה לה שב? הוא אומר, ניתוח.

הוא אומר, תראה איזה רוח הקודש, איך היא ידעה, בלי לראות, בלי שום דבר, ניתוח.

אומר הרבה על הרדמה, בלי הרדמה. אומר לו, איזה הרדמה, עזוב אותך איזה שטויות וכל החידושים האלה, בלי הרדמה, הכל בסדר, יהיה טוב.

טוב, הוא נכנס, פתאום הוא שומע, זה מביא מקדחה,

תוקע ממקדחה,

זה מביא פטיש.

אומר לו, סליחה, אתה בשיפוצים?

הוא אומר, לא בשיפוצים.

אומר לו, מה זה, עלי ניתוח?

אומר לו, מה זה, אני, איך אני לא ארגיש?

אומר, מי אמר שלא תרגיש?

זה התיקון, מה זה?

זה מארפאת רבי נחמן, תיקון הכלל, אתה מקבל את זה, כל הגוף נ...

אמרתי, שמע, מה פתאום, אי-אפשר.

אומר, אבל התקשרו אליי, אמרו לי, שאתה לא מסוגל לסבול, ארדמה מלאה. פוחד למות, פוחד שייקחו אותך, פוחד בעולם הבא.

אמר לו, תעשה לי חסד, אני פוחד? בטח, אני פוחד מהארדמה, אבל אני גם פוחד מהכאבים.

תשמע, אני בן אדם רגיש, הלב שלי חלש, ויש לי בלאגן.

אמר לו, אין לי מה לעשות,

אין לי איך לעזור לך, לא זה ולא זה.

תשמע, תדדק כל החיים, גוזלות מדדים, הגברה בביצה, תדדדק כל החיים, הכול בסדר.

אבל הוא אמר לו, לפני שאתה הולך, אולי תנסה, יש פה ברחוב הזה,

יש פה איזה זקנה אחת, מה זה, יש אישה,

שנות הענטיגה בת 215 וארבעה חודשים, לך אליה.

עתיקה, היא יושבת שם, לא זזה.

היא עושה שיקויים לכל מיני רפואות.

לך, אולי יש איזה שיקוי בשבילך, תנסה, מה ארבעת לך לנסות?

זה מגיע לזקנה,

הוא אמר לה, גברתי, יש אולי איזה שיקוי?

הרגע שלי מתפוצצת,

אמרה לו, הרגע, היה כאן אחד ברגל שאתה, קיבל שלוש רגליים, הרגע, אבל בגלל שנגמר לי השיקוי,

יש כך שיקוי הכללי.

אמר לו, מה זה שיקוי הכללי?

יבוא לזה שיקוי שהוא עוזר לכל המחלות.

אדם שיוטה את השיקוי הזה,

שתי שניות הוא מרגיש כאבים שכל העולם ביחד תחבר את הכאבים שלהם הכי חזקים,

לא יכולים להתגבר עליהם, אבל זה שתי שניות.

אחרי שתי שניות שזה עובר,

הגוף נהיה בריא כמו ילד בן עשר, חדש.

כידוע, המחקרים שומרים שילד בגיל עשר מתחיל להזדקן.

אז ילד בגיל עשר, חדש, יש לך עכשיו ליין חדש.

אמר לה, זה מתאים לי,

זה אני מוכן.

אמרנו, בכבוד, שתה את זה, פתאום כאבים, אבל זה שתי שניות,

עד שהתחיל לקרות, כבר נגמר.

זה התחיל, בא רוקד, שמח, קופץ באוויר, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות,

מתנפחים, הלך ללונה פארק, לרחיות מנגשות, שמח, קיבל חיים מחדש.

זה המשל.

אומר רבנו אריזה על הנמשל, ישנו דין בעולם, רוצים לעשות תשובה?

רוצים לחזור בתשובה, להתקרב למלך?

אומר, אני מעשי למלך.

אבל, מורי ורבותי, איך העלה אל אביו והנער, איננו אתי, אי-אפשר לבוא עם חללת העבירות בשביל יום שאתה בא בפרס תמר בית.

אתה בא עם הזוהמה של חללת העבירות.

פרעולם אומר, הנפש החודד תמות, שלא לחוכמה ולתורה וכו' מפורסם.

צריך לשבור אותך, מאיני בקיתיך בתנורה, צריך לשבור אותך.

מה ברור העולם אומר? אתה רוצה לחזור בתשובה? אז זה רק מוות. יום המיטה מכפר. עשית חיולו שם, שזה רק יום המיטה, הרמב״ם,

שאלה תשיבה על רבנו יונה.

ברור העולם, תעשה לנו טובה, לא רוצים ארדמה מלאה. אל תהרוג אותנו.

תשאיר אותנו בחיים עם המלך, מתחללים המלך, תשאיר אותנו בחיים.

תעשה מה אתה רוצה לכפרת העוונות,

אבל אנחנו מוכנים להתרפות. אבל לא מוות, לא ארדמה מלאה, לא מוות.

זאת אומרת, אין שום בעיה.

ניגשו לאופן השני, תאונות, מחלות, כל מיני עניינים מסוכנים.

ריבונו של עולם, גם זה יכבד עלינו.

בלי תאונות, בלי מחלות, בלי כל מיני דברים רעים,

בלי מריבות, משהו יותר חלק.

אומר ברור העולם, אין שום בעיה.

תעמדו בבית הכנסת, ליד 300 איש,

ואחד זורק לך איזה יציאה,

ואיזה יציאה יפה, ועוקפת, ופוגעת.

כל ה-300 מסתכלים וכולם מתגלגלים על הרצפה.

ואתה יכול להחזיר, אתה יכול להגיד.

ואתה לא אומר,

אתה אומר, יאללה, שיהיה לכפרת עוונות.

באותו רגע שהאדם קיבל את הביזיון,

כל הגוף שורף, כל הגוף שורף.

אבל אחר כך הגמרא מסררת רגע דף ה',

אחר כך כל העוונות של האדם מתכפרים.

אדם ששם את עצמו כשיריים,

אומרת הגמרא המפורסמת, ששנים שעוברות לאדם מעבירים אותו לצור ואומר רבנן דמבי רמילא, אתה התבזת,

המועבר על מידותיו,

מעבירים לו כל פשעיו מערב יצריים. בן אדם היה אמור היה לשלם את כל החיים שלו של פרות סיבוב אחד בגיהנום. פרות סיבוב אחד מהרמב״ן בשער הגמול המפחיד.

שנייה בגיהנום שבעים שנה איסורי איוב.

על סיבוב אחד בגיהנום כמה משלמים להוריד את הסיבוב?

מוחללים לו על כל פשעיו.

באותו רגע כל הגוף כואב,

אבל התרפדת, באותו רגע הכל כאב, זה השיקוי הכללי.

אבל קיבלת רפואה אמיתית.

מורי ורבותי, אומר רבנו האריז, על זה הפשט,

הטוב שברופאים לגיהנום. מי ריפא אותך?

זה שהעליב אותך.

הוא הטוב שברופאים! בלי מחלות, בלי מחלוקות.

אבל הוא הולך לגיהנום, כי הוא הביא לחברו ברבים. אבל אתה התרפדת, אתה קיבלת הכול.

מורי ורבותי, זה היסוד. עבודת המידות האמיתית,

זוהי העבודה הגדולה, שאדם יודע לעבוד על כל מידה באשר היא שם, באשר היא שם.

נסיים הרב בשומר אמונים,

שנפטר, היה עבד השם בכל הרמה,

והשסה גידים עם רבא פרמשטיין אצלנו בקריית-הרצוג,

אמר לתלמידים שלו, שאם יש לו קצת חום בתפילה, ויש לו הרבה חום בתפילה, אני מכיר אותו,

יש לו תפילה שבוקעת רקיעים, בוקעת האוויר,

בדף שנכנס לתפילה אצל רבא פרמשטיין בקריית-הרצוג יכול לחתוך את האוויר בתפילה שלו.

הוא אמר שכל הכוח של התפילה שהוא קיבל זה מזה שהוא היה ילד, הוא היה הולך ל-90 של הרבא משומר אמונים, שנפטר לא מזמן.

היה יהודי שהגיע אליו בקבלת קהל ואמר לו רבא כך וכך, הרופאים אומרים שהמצב שלי על הפנים,

אמר לו הרבא אני ואתה עכשיו נקבל על עצמנו לקבל ביזיונות וכל זמן שאני בעולם לא יאונן לך קול רע, וככה היה,

יומיים אחרי שהרבא נפטר גם הבן אדם הזה נפטר פלפלאים,

אני ואתה נקבל איזה מידות, יומיים אחרי שהוא לקח, גם הוא לקח עד כדי כך,

היי רבי ישי כמה זה קל, כמה זה קל.

ההתפשטות, האחים הקדושים הללו

כל לילה יכולים לחשוב על עצמם גם, ברוך השם יש תורה, הרב יכול, אם הרב היה משקיע את הכוחות שלו ואת הידע שלו ואת העיון שלו ואת זה בהלכה, בתורה,

הוא יודע וזה, אבל אם היה משקיע בשביל להפיץ את התורה ואת ההלכה ועיונים בש״ס ועובד על הוצאת ספרים בזה,

אז היו ספרים יפייפים ומהלכים שהיו עמוקים והיינו זוכים להרבה דברים לעולם.

אבל הוא בחר שאת התורה יש בו וברוך השם יש בו הכל,

אבל את ההפצה זה לעזור לחבר לקבל חיוך על הפנים,

לתת לו חיים מחדש. אני אומר לכם,

רק כשהתחלנו לעסוק עם ציבור ראינו מי זה רעבה ומי הוא נצחק.

אתה מגיע למקומות שאתה רואה אברכים, משפחות של בני תורה,

היית בטוח שזה נולד באיזה סיר צ'ונד בתוך מאה שערים,

בסוף אתה מגלה שהראש של המשפחה הגיע לדרשה, קיבל ציצית,

ועכשיו זה בעצם הצאצאים, זה ההשלכות של כל דבר ודבר.

הוא, האדם הזה, פשוט הלך לאיזה הרצאה פעם אחת וחזר.

אני מדבר אתכם על כל מיני אנשים הכי מוזרים בעולם, שאתה רואה שנעברו ל...

דיבר איתי יחשב אחד היום, הייתי צריך ללמוד בשם ברכות, כבר לא הספקתי עם השיעורים.

גם, אחד שהיה פעם בעבר מאמן קאוצ'ינג, מאמן כל מיני דברים כאלה,

היה רב באוויר, מעל מנורות, לפני מנורות,

הגיע להרצאה אחת, הרב קיפל אותו בבית-הרצאה, לא יודע אם קיפל אותו, והבן-אדם הזה עכשיו, אח שלו חזר בתשובה, הייתה חופה השבוע,

השבוע הייתה חופה,

וההורים כעסו, מה זה מריצה, מה זה הכול.

הוא אומר, איזה מידות, איזה יראת שמים.

דיברו עם ההורים יפה, הגיע רב בסדר קידושין,

ואמר להם, לא נורא, יהיה בסדר, לאט-לאט,

ובאו ראשי ישיבות עם כל מיני בחורי ישיבות, נשמח אותו,

וכל זה הטריל מאיזה כנס שהוא הגיע.

ההורים כל כך כועסים,

כל הכסף נתנו כשהבן-אדם הסייר בקריירה.

הגיע אדם אחד באיזו הרצאה, הפך את כל החיים למשפחה של בני תורה.

מורי ורבותי, זה נקרא מסכת מידות, לעקור מעצמך ולתת לשני.

מורי ורבותי, זה היסוד של כולנו,

נזכה כולנו בדרשי דבר השני, אוהבים זה את זה,

ומכבדים זה את זה, ואז הקישור אשר שנתו עלינו ללמוד ולמד,

שמור ולעשות, וכן יהי רצון ולומר אמן.

שמור ורבותי, זה היסוד של כולנו, וכן יהי רצון ולאבר.

שמור ורבותי,

אחים יקרים,

אין מסרבים לגדול

כשמכבדים לדבר אפילו שראוי לזה ואין

יודע לדבר אבל אין מסרבים לגדול,

אני אנסה לומר כמה מילים.

נתחיל ממה שהיום אקטואלי.

כולם יודעים,

אתמול היה איזה אחד, אחמד ג'ברי, איך קראו לו? משהו כזה.

הוא כבר היום לא נמצא.

ברוך השם עדו להשם, כן יאבדו כל אביך השם.

אז שמעתי שהאחמד ג'ברי הזה,

זה לא התחיל אתו לבד.

הוא כבר צאצאה של אלה בחברון

שטבחו ביהודים בתרפט,

תרפט.

עכשיו רק נגמר החשבון, חלק מהחשבון.

עכשיו מתחיל החשבון, הוא נכנס שם, או-הו-הו,

איזה חשבון שם למעלה.

אבל אני רציתי לדבר,

אנחנו חושבים,

ודאי אחמד ג'ברי. זה היה אחד רוצח, רוצח, רוצח, נולד ממשפחה

של רוצחים.

כל אדם שלו היה רוצח.

ודאי כך.

אז אני רוצה לדבר על זה, זו טעות מוחלטת.

המגיד מקלם

היה דרשן גדול מאוד שהחזיר הרבה יהודים בתשובה.

שאל פעם שאלה

על פרשת השבוע.

איך זה יכול להיות שאצל אבא ואמא אחד

נולדים שני אחים

והם עוד אפילו תאומים.

תאומים בלידה אחת, בהיריון אחד,

בהיריון אחד ממש בפנים,

ובסוף אחד יוצא, עשיו הרשע,

שהקדוש-ברוך-הוא אומר, ואת עשיו שנאתי.

אני שונא את עשיו.

אתם יודעים מה זה?

הקדוש-ברוך-הוא אומר, אני שונא אותו.

ואוהב את יעקב.

איך זה יוצא כזה דבר? מה קרה פתאום שאחד יצא כזה ואחד יצא כזה?

אז הוא סיפר סיפור, ורק בזה אני רוצה את הסיפור שלו, ובזה בעזרת השם נסיים.

סיפור מעניין.

הוא אומר שיום אחד הדביקו מודעות גדולות

בוורשה, ורשה זו עיר הבירה של פולין, זו עיר של מיליוני אנשים,

והדביקו מודעות גדולות שעומד להיות דו-קרב.

איך קוראים לזה? שולחים בוקסים.

איגרוף.

כמובן שם אוהבים את זה מאוד,

אבל זו היתה מודעה מאוד מעניינת.

מצד אחד, מי יהיו המתאגרפים?

מצד אחד יהיה מתאגרף אל קפונה.

אני מאמין שיש כאן כמה מישהו שיודע את זה. זה היה איזה רוצח נורא באמריקה,

שעד שלא הרגו אותו, כולם רעדו מפחד.

אז הוא יהיה מתאגרף אחד,

ומהצד השני יביאו מתאגרף שיכול להתחרות בו.

אתם יודעים מי זה?

החפץ חיים.

תשמעו לאט-לאט.

החפץ חיים.

הרב כה שומע את זה ממני, היה מה שווה.

החפץ חיים.

אתם יודעים, הדביקו את המודעות.

אחרי חצי שעה לא נשאר כרטיס אחד.

חטפו את כל הכרטיסים.

כרטיס, כמובן, לקחו מחיר טוב, לא לקחו עשר,

חמישים שקל. לקחו מאה רובל על זה.

זה בערך מאתיים דולר.

אבל אחרי חצי שעה לא נשאר כרטיס.

ולא רק זה, אלא למחרת כבר נמכר כל כרטיס ב-1,000 רובל.

המאושרים שזכו לקנות את הכרטיס

מכרו ב-1,000 רובל, וכולם אמרו טיפשים, כי בעוד יומיים תקבלו 2,000 רובל. וכך היה.

היה מסחר משהו נפלא.

וביום שהיה צריך להיות ההתאגרפות, בשעה חמש,

אז כבר בשעה שלוש לא היה מקום בכל המגרש.

כל המקומות דפוסים.

זה הרי משהו לראות איזו התאגרפות משונה אל קפונה מצד אחד, ומצד השני, החפץ חיים.

הגיעה השעה חמש,

ורואים הנה החפץ חיים מגיע עם גמרה גדולה מתחת

בית שחיו,

והוא נכנס,

הוא מתיישב ליד השולחן

ומתחיל ללמוד,

לומד, לומד.

עובר כמה דקות,

רואים נכנס אל קפונה בשרירים כאלה,

ידיים שלו פשוטות,

הוא מוכן עם עיני רצח, רואים ממש עיניים של רצח.

עיניים של רצח, והוא רץ, והוא מסתכל,

והוא רואה את החפץ חיים יושב שם.

כולם רואים, הוא רץ עם תאוות רצח

בעיניים,

והוא רץ, רץ, רץ, רץ, מגיע לחפץ חיים. פתאום, כשהוא מגיע לחפץ חיים,

הוא נעמד בתדהימה והוא מתיישב ליד החפץ חיים,

והחפץ חיים מתחיל ללמוד איתו שניים אוחזים בטלית.

זה אומר אני מצטייה, זה אומר אני מצטייה.

מי ניצח?

רבותי,

החפץ חיים ניצח.

אומר המגיד מכלם, אתם צוחקים ממני ביושר.

מה אתה מקשקש לנו סיפורים,

החפץ חיים עם אל-קפונה עם האגרפות?

אז הוא אומר, כן, כן, כן, תדעו לכם, רבותי.

לכל אדם יש כאן שניים.

מצד אחד מונח לו חפץ חיים,

ומצד אחד מונח לו אל-קפונה.

כל אדם ואדם.

השאלה היא רק מי ינצח בה את האגרפות.

אם אל-קפונה מנצח, אז יוצא אל-קפונה.

אם החפץ חיים מנצח, אז יוצא חפץ חיים.

שני ילדים נולדו ביחד, הם נולדו אותו הדבר.

השאלה רק מי ניצח.

מי ניצח אם עשו ניצח את יעקב,

הוא ניצח אז הוא יצא עשו, הוא ניצח יצא יעקב אבינו,

והוא אוהב את יעקב.

אני אומר את זה גם על הג'עברי הזה.

אתם חושבים שהוא היה רוצח? לא.

הוא היה יכול לשבת כאן ולהגיד דרשה,

להחזיר בתשובה.

אלא שהרוצח ניצח את המחזיר בתשובה.

זה כל הדבר.

ואת היסוד הזה אנחנו צריכים, כל אחד, להכניס בעצמו, כמו שדיברו פה,

דבר ראשון, להזיז את הרע, את הרוצח, להוציא מהגוף,

להוציא אותו, ואז

ינצח החפץ חיים.

וכך, זוהי הדרך לעלות בתורה ויראת שמים.

ואם נחשוב לרגע שבכל אופן מוותרים חפץ חיים, מה היה לו? היה לו איזה וולבו? איזה מכונית היה לו?

לא וולבו ולא קדינק היום, אולי יש עוד שמות, משהו, אני לא יודע.

אז מוותרים בחיים,

אז גם זה אפשר להסתכל.

מה היה סופו של דבר עשו הרשע?

הרי ידוע המדרש, עשו הרשע עשה הסכם עם יעקב.

תראה, האבא שלנו קיבל מהריבונו של עולם שני דברים.

עולם הזה ועולם הבא.

שני הדברים קיבל.

בוא נעשה חלוקה.

תראה,

אני את העולם הבא לא צריך.

בוא אני אקח את העולם הזה,

ואתה קח לך את העולם הבא.

בוא נעשה חלוקה.

אמר לו יעקב, מצוין,

טוב מאוד, קח לך את העולם הזה,

ואני לוקח לעצמי את העולם הבא.

מוריי ורבותיי, מה היה הסוף? למי יש עולם הזה?

דבר ראשון, אם עשיו הרשע רוצה לאכול קצת פסוליות,

קצת לזיד עדשים,

הוא לא מוצא את זה בבית.

אשתו לא הכינה.

הוא הולך ליעקב אבינו ומבקש לזיד עדשים.

אומר לו, יעקב, מה קרה לך? איפה העולם הזה שלך?

הוא אומר, לא הכינו אצלי, תביא אתה משלך קצת.

ידוע היה עשיו הרשע... רש״י אומר בפרשת השבוע שוותיקח את בגדי עשיו בנו החמודות אשר הטעה בבית ותלבש את יעקב.

אומר רש״י, מה פתאום הבגדים של עשיו נמצאים אצל רבקה אמו?

אז אומר רש״י שהנשים שלו היו משמשניות.

עשיו במשך היום היה אוסף ארנקים בשוק

וברחובות והיה מגיע הביתה עם כמה אלפים דולרים,

עד הבוקר לא נשאר שום דבר.

היה רוצה שלוש שקל בשביל בית המרחץ על הבוקר,

לא היה לו, היה צריך לגשת ליעקב אחיו.

בסוף הוא מצא עצה כל הילה, הוא היה לוקח את המכנסיים,

מכניס אצל אמא שלו והיה בא הביתה עם הפיג'מה.

אתם מבינים,

זה היה העולם הזה שלו.

וכמובן, עשיו עם האנשים שלו היו צוחקים מיעקב,

ותראה איך שהם לבושים, אנשים שלו ארוך,

אנחנו לבושים יפה,

תראה איך הם,

אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל ביידיש קוראים לזה יחנה.

אבל מה היה הסוף?

כשיעקב אבינו מגיע עם דינה,

היה צריך להחביא אותה בארגז.

למה שעשיו לא יסתכל עליה, שלא ירצה אותה, לא יחמוד אותה?

מה קרה לך?

הרי כל החיים אתה צוחק מהלבוש הזה.

אתה אומר, אתה יפה, זה יפה, זה יפה.

התירוץ הוא שבאמת

גם את העולם הזה.

זה לא הפירוש, את העולם הבא יעקב אבינו לקח. יעקב אבינו לקח גם את העולם הזה וגם את העולם הבא. ידוע מה שחז״ל אומרים,

שעשיו שאל את יעקב,

מי לך כל המחנה הזה?

אז אומרים המפרשים שעשיו שאל אותו,

הרי עשינו הסכם שהעולם הזה שלי, איך יש לך כל כך הרבה כבשים?

איך זה?

אז הוא אמר לו, אשר חנן אלוקים את עבדיך, את מה שאני צריך לחיות ולחיות ברווח ולחיות, זה הקדוש ברוך הוא נותן לי. זה לא שייך לעולם הזה, זה הכול מהעולם הבא.

אז מוריי ורבותיי,

כשאנחנו נמצאים כאן בדברי זיכרון, בדברי הספד,

לזוג הזה,

שברוך השם הגיע לידם וזכו שבניהם מזכי הרבים הגדולים והם עצמם היו מזכי הרבים,

זה מה שיש להגיד פה.

כל אחד ואחד יכול להגיע למדרגה הזאת,

רק צריך דבר אחד,

כדי שהוא יראה שיעקב אבינו ינצח את עשיו, ולא חס וחלילה אחרת.

ואם יעקב מנצח,

אז כל אחד ואחד יכול להיות מגדולי מזכי הרבים.

הקדוש ברוך הוא יעזור לנו,

שכולנו נקבל עלינו או מלכות שמים,

ובאמת זה מה שאמרו מקודם גם על הלבוש, על הלבוש. מוריי ורבותיי, דעו לכם,

אם אין לבוש אין קדושה,

אם אין לבוש צנוע, אין פרנסה.

הרב אומר שאני אזכיר פה סיפור ממורתי,

זיכרונה לברכה, לחיי העולם הבא, שבשבת באמת זה יום השנה שלה,

השבת,

מחר בלילה ב...

האמא שלי, זיכרונה לברכה, כשהייתה ילדה בת 12,

ההורים שלה שלחו אותה לחנות, למאפייה, לקנות לחם.

אז היא ניגשה למאפייה,

ועדיין הלחם לא היה מוכן.

הלחם לא היה מוכן,

אז היא עמדה והמתינה שייגמר לאפות.

עובר חמש-עשר דקות,

ואבא שלה נמצא במאפייה.

הוא שואל אותם, בתי, למה את לא חוזרת הביתה?

מה את עושה פה?

אז היא אומרת לו שעדיין הלחם לא אפוי.

היה שם אדם חילוני,

אז הוא שואל את הסבא שלי,

תאמר לי, אני לא מבין אותך. אתה לא מאמין בבת שלך? עשר דקות היא מתאחרת, אתה כבר בא לראות

איכן היא נמצאת?

אז הוא אומר לו, אני אגיד לך תשובה על זה.

הוא אומר, אתה יודע, כשאדם יוצא מהבית,

אם נשאר לו אלף שקל בבית, אז הוא מנסה עוד פעם את המפתח,

אם הוא סגר את הדלת, אולי נשאר פתוח.

ואם יש לו מאה אלף שקל בבית,

אז הוא גם דופק אצל השוכן,

תעשה לי טובה,

שים עין על הדירה שלי,

אולי פשוט אני מוכרח לצאת לכמה דקות,

רק כמה דקות.

ואם יש לו מאה מיליון דולר,

אז הוא כבר מזמין כמה אנשים, חברות שמירה,

שיעמדו מסביב לבניין, בתוך הבניין עם מצלמות, עם מצלמות סגורות,

הכול רואים.

ומי מדבר על סכום יותר גדול? זה כבר מה שיש בבנק בשווייץ,

איזו הגנה ואיזו הגנה.

הוא אומר לו, תדע לך,

הבת שלי שווה מאה מיליארד דולר,

אז אני שומר עליה כמו ששומרים על מאה מיליארד דולר.

אצלכם כנראה הילדות שוות פחות,

זו הסיבה שלא שומרים עליה.

צריך לדעת, זה האוצר היקר שיש.

האוצר היקר שיש לאדם בעולם זה הילדים שלו,

וכמה שהוא ישמור על הצניעות,

ככה הילדים יצאו בריאים,

ככה הם יצאו יפים. אתם יודעים, הגמרא אומרת

שקמחית היו לה שבעה בנים כהנים גדולים.

אז כולם מתפעלים על זה שהם היו כהנים גדולים, שאלו אותה, מה זה? מאיפה זה?

אז היא אמרה שהיא היתה צנועה בתור ביתי.

מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי.

אבל אני רוצה לעמוד על עוד נקודה. אתם יודעים שכהן גדול צריך להיות אדם יפהפה,

אדם יפה.

רבי ישמעאל כהן גדול, שהיה מעשרה רוגי מלכות,

הבת של המלך ביקשה שיפשיטו את העור שלו,

ועד היום זה נמצא ברומי.

למה? כי הוא היה יפהפה, משהו יפה תואר.

אז כל שבעת בניה היו יפי תואר.

בני עווננו, אני מוכרח להגיד לכם, אתם תודו לי.

כל הדור הקודם היה יותר יפה מהדור של היום, נכון?

כולם, תראו ברחוב, אמנם עושים קרבולת כזאת, ראיתי,

מסתפרים מכאן ומכאן ובאמצע משאירים קרבולת יפה.

זה מאוד מאוד, גם לתרנגולים נדמה לי יש כך, נכון? פטריה. פטריה, כמו שקוראים לזה.

יש כאלה שמוסיפים קוצים על זה,

שזה יוצא ליל בחוץ.

אבל אתם יודעים, כל הילדים הם לא יפים כמעט.

ההורים שלנו והסיבה היחידה היא בגלל הצניעות.

מוריי ורבותיי הלוואי ונתחזק בזה נראה בזוג הזה איך שהם חיו את חייהם את הצניעות את אהבת התורה את היראת שמיים לדאוג לאחרים ובזה נזכה גם אנחנו להתלות ונזכה לביאת משיח צדקנו במרב ימינו.

אמן

רשות מור אחי הרב הגאון הרב אמנוני יצחק שליטה

רשות הרב שפירא שליטה רשות הרב גלזר שליטה

קהל קדוש ויקר

אני אגיד כמה נקודות רק

בגדר של מאסף אחר המחנות

אבא, זכר צדיק לברכה,

זכה להיות מתלמידיו של אהרן הכהן.

הווה מתלמידיו של אהרן הכהן, כך אמר הלל,

אוהב שלום ורודף שלום,

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

מה ההבדל בין אוהב שלום לרודף שלום?

כל השכנים

שבאו לנחם אותנו

סיפרו שהם לא ראו אדם כמוהו אוהב שלום.

היה יוצא לרחוב מחייך לכולם,

כמו שהרב גלזר אמר, כל הזמן חיוך על הפנים.

לא ראו אותו אף פעם ככה עם פנים קודרות,

תמיד מאיר פנים, ככה הם ציינו, שהיה מאיר פנים לכולם,

דמות מאוד מיוחדת בשכונה,

מתעניין בשלום כולם

וזוכר את שלום כולם.

גם אחרי מספר חודשים שואל את האדם, נו, מה שלום הבת?

מה איתה?

וכולי.

דרך אגב, בניחום סיפרתי להם שם,

היה איזה קטע כזה שפתאום נזכרנו במשהו מעניין, מצחיק,

שאבא, זיכרונו לברכה, היה כל הזמן מבקש מהרב

שיברך אדם מסוים לשידוך.

והרב אמנון היה מברך אותו כל הזמן לשידוך, אבל הרב אמנון אף פעם לא ידע שהיהודי הזה,

שהאבא מבקש בשבילו כל כך, הוא בן 95.

איזה מישהו בשכונה

שהיה מבקש ממנו כל הזמן, תבקש מהרב

שיהיה לי שידוך.

ואבא עשה את השליחות בנאמנות,

לא פעם ולא פעמים, כל הזדמנות היה שולף את השם הזה,

שיברך אותו לשידוך.

השתבח שמולד.

אז הוא היה מאיר פנים וזוכר כל דבר,

ככה העידו, אוהב שלום.

מעולם לא אמר לאנשים לא.

אנחנו לא זוכרים שהוא אמר את המילה לא, לא היה לו את זה בלקסיקון.

המילה כן זו הייתה המילה

המילה שנמצאת לו בפה כל הזמן. הוא יכל לדבר עם אדם

הרבה זמן בטלפון או פנים מול פנים,

ותשמע אותו כל הזמן מהצד,

מקשיב ואתה שומע כן,

כן, נכון,

כן,

כן, כל הזמן כן, כן, אין לו.

גם כשהוא היה בטוח שהאדם השני טועה,

הייתי אומר לו, אבא,

אבל הוא מדבר שטויות.

אז הוא אומר, נוס, ומה זה יעזור עכשיו, שאנחנו עכשיו נילחם איתו?

עזוב, זה לא,

אל תען כסיל כי יבלטו.

כך היה דרכו.

איפה שיש מחלוקת לא היית רואה אותו.

מחלוקת אותיות חלק מוות.

איפה שיש מציאות של קצת איזה משהו, אתה היית רואה אותו לוקח את הרגליים,

לא נמצא שם.

הוא יכל לדבר עם אנשים עשר דקות, חמש דקות, רבע שעה,

ואתה שואל אותו,

אבא,

מי זה היה? עם מי דיברת?

הוא אומר לי, לא יודע.

אני אומר, אבל דיברתי איתו איזה עשר דקות, רבע שעה.

אז הוא אומר, מה אתה רוצה שאני אגיד לו?

שאני לא זוכר מי הוא?

אז הוא ייפגע. מה, אתה לא זוכר אותי?

אז בשביל מה להגיד שאני לא זוכר?

אני מכיר אותו, אבל לא זוכר מאיפה. אז בשביל מה עכשיו לעורר את העניינים?

היינו מתקשרים בטלפון.

זה היה דבר שהיה פשוט מדהים, אבל ככה זה היה טבח.

אתה מתקשר בטלפון אחרי חצי דקה-דקה שאתה מדבר עם אבא בטלפון,

הוא אומר לך, מה?

אתה רוצה את אימא?

רגע.

אני לא ביקשתי אותה.

אבל למה הוא עשה כך?

כי עשרים, שלושים שנה לפני כן,

פעם אחת

אמא שלי שאלה אותו,

למה כשהם מדברים איתך בטלפון הם לא מבקשים אותי גם?

פעם אחת היא אמרה לו את זה.

אז הוא לא העיר לנו,

הוא לא אמר, תבקשו את אמא גם,

אמא נפגעת מזה שאתם לא מבקשים אותה.

הוא לא אמר ככה.

הוא פשוט,

כל שיחת טלפון של הילדים, של הנכדים,

של הכלות, של החתנים,

לא משנה מי שדיבר.

מה אתה רוצה את אימא? קח אותה, רגע. הנה הוא רוצה אותך.

כמה צריך ללמוד

מקו חשיבה כזה

של לעשות טוב לאנשים.

אוהב שלום

ורודף שלום.

מה ההבדל בין אוהב לרודף?

אוהב שלום זה כמו שתיארנו.

רודף שלום זה דרגה הרבה יותר גבוהה,

וגם לזה זכה אבא.

רודף שלום, כמו שאמרנו, זה כשאדם

בטוח שהוא צודק,

והשני לא צודק.

אבל בשביל שיהיה שלום,

הוא אומר לשני, אתה יודע מה?

אתה צודק.

העיקר שיהיה שלום.

מה זה משנה עכשיו מי צודק?

שיהיה שלום.

רק הוא לא אומר לו את זה, הוא עושה את זה.

כך מספרת הגמרא.

הגמרא מספרת על רב שאשתו הייתה מציירת אותו,

והוא היה קונה לו מתנות.

אמרו לו, תלמידיו,

לא מספיק שמציירת אותך, אתה עוד קונה לה מתנות? מה הייתה תשובתו של רב?

דיינו שמגדלות את בנינו, מצילות אותנו מן החטא.

ואני תמיד תמהתי, איזה מין תשובה הוא נתן רב פה? הוא לא נתן תשובה לשאלה.

הרי הם שאלו אותו, למה אתה עוד קונה לה מתנות?

בסדר, אז על זה שדיינו מגדלות וכולי, בסדר, אז תסלח לה, תמחל לה.

אבל למה עוד לקנות מתנות?

על מה המתנות באו?

אלא פה, פה, זה הסוד.

אם אתה באמת רוצה למחול,

תן מתנה.

רק כשתיתן מתנה, תהיה בטוח שמחלת.

אני אתן מתנה? כשהיא תיתן לי מתנה, אני אחשוב אם נמחול לה.

אומר הרב, לא.

רבנו בחייב, מה הוא אומר?

בעקבות הפעולות,

נמשכים הלבבות.

אתה תיתן, אתה תאהב.

ברגע שאתה נתת, באותו רגע, גם אנו נתן, לא יכולים.

היו באים אנשי מקצוע לבית של אבא.

אז לפעמים, רואים אדם תמים וזה, אתם יודעים,

יוצאים צדיקים, עובדים עליו ככה.

רואים תמים, עובדים עליו.

אני אומר לו, אבא, כמה הוא לקח לך? ככה וככה.

בואנה, מה זה?

הוא לקח לך המון.

אין דבר, הוא במחיל.

הוא במחיל.

ככה, מוחל, עביר, דלג.

אחד כזה לא צריך להגיד, ריבונו של עולם, הרי אני מוחל וסולח כל לילה.

הוא כל רגע מוחל.

הייתי אומר לו, אבא,

תמחל לי על ככה. הוא אומר לי, אנט במחיל, אנט באלף מחיל.

ככה, בקלילות.

הוא לא עומד על דעתו בכלל.

לא מחזיק מדעתו.

למה אני מתכוון?

אמא הייתה בבית חולים.

אמרתי לאבא,

ככה, הרב ביקש,

שאם כבר אנחנו נמצאים שם,

אמר לי, תכניס את אבא למיון שם, שיעשה בדיקות, זה טוב.

הוא כבר שם, במקום שילך לקופת חולים וישלחו אותו,

אתה כבר שם, שיעשה בדיקות.

אז אמרתי לו, אבא, בוא,

בדיקות, דם, משהו ככה,

אנחנו כבר פה.

הוא אומר לי, לא, לא, לא צריך.

חיכיתי כמה דקות, אמרתי לו,

אבא, אולי בכל זאת אנחנו כבר פה, מה יש לנו להפסיד?

ממילא אתה בקופת חולים כל כמה זמן צריך לעשות בדיקות,

זה טוב, בוא, אתה זה.

הוא אומר לי, לא, לא,

לא שייך.

מה יש לי? הכל בסדר אצלי, אז בשביל מה בדיקות?

בסדר, חיכיתי עוד כמה דקות,

אולי בכל זאת.

הוא אומר לי, אמרתי לך לא,

אז לא צריך, די.

עוד כמה דקות, אני נודניק, מה לעשות?

אז אמרתי לו,

ואולי בכל זאת.

הוא אומר לי, אמרתי לא ודיי.

די, די.

בסדר.

טלפון לרב.

אמרתי לו, כבוד הרב,

אבא אומר שהוא לא רוצה לעשות בדיקות.

אז הוא אומר לי, תגיד לו שאני ביקשתי.

רבותיי, זה חצי דקה אחרי שהוא אמר, לא החלטי.

אמרתי לו, הרב אמנון אמר

שהוא מבקש לי, כן, תעשה את הבדיקות.

אז הוא אומר לי, טוב, תגיד לו, בסדר.

איך אפשר להפוך ככה את הקופסה ברגע,

אה? למה?

כי הרב אמנון אמר.

איפה ראיתם דבר כזה שאבא

נשמע לרצון הבן שלו,

לא סתם בגלל שהוא מכבד אותו,

בגלל שהוא אוהב אותו, אבל זה אהבה של כבוד של תורה.

אבא היה אוהב תלמידי חכמים תמיד.

אוהב תלמידי חכמים.

ולא לחינם הגמרא אומרת

שמי שאוהב תלמידי חכמים,

יהיו לו בנים תלמידי חכמים.

ככה הגמרא אומרת.

אז אוהב שלום ורודף שלום.

הוא היה אוהב את הבריות.

וזכה לבן, ברוך השם, שם קרבן לתורה.

בניו הכי הנה,

מתלמידיו של אהרון,

השתבח של מולד.

כתבתי פה עוד כמה נקודות.

באותו יום של השבעה,

כשקמנו,

ממש חמש דקות אחרי, נכנסה אישה

והתחילה לבכות,

היא והבת שלה.

היא בוכה,

ואחותי שואלת אותה, מה קרה? למה את בוכה?

אז היא אומרת לה, תראי, אני אלמנה כבר עשר שנים.

מי עודד אותי עכשיו?

מי ישמח אותי?

אז אחותי שואלת אותה, מה זאת אומרת?

זאת אומרת, אבא שלך כל הזמן היה מעודד אותי

על זה שאני אלמנה.

הוא היה נותן לי את החיות,

לי ולבת שלי.

זו דוגמה, ככה.

תראו מה אדם יכול לעשות

בקירום פנים.

מולבן שיניים מחלם.

גם בדרכו האחרונה,

לבית הלוויות,

זיכו אותו מהשמיים להציל נפשות.

הוא כבר נפטר.

הוא כבר נמצא באמבולנס של זקה.

והחתן של הרב אמנון, שהוא בעצם החתן של הנכדה שלו,

לוקח אותו לבית הלוויות בכביש גאה,

ופתאום נהיה פקק,

הוא עוקף את הרכבים משמאל,

ומתברר שאופנוע עשה תאונת דרכים,

והם פשוט

עצרו את האמבולנס באמצע הכביש של זקה.

קפצו שניהם,

הוא והחבר שלו שם, שהיו באמבולנס,

קפצו להציל את אותו אדם,

והצליחו, ברוך השם,

לחיות אותו,

כשהוא היה במצב מאוד קריטי,

שכשהצולה הגיעו שלוש דקות אחרי,

ומגן דוד הגיעו כשבע דקות אחרי,

אמרו להם שאם לא היו עושים את הפעולות שהם עשו,

הוא לא היה בין החיים.

אז גם בדרכו האחרונה,

ברוך השם,

הוא הציל נפש אחת בישראל.

מגלגלים זכות

על ידי זכאי.

הזכיר מור אחי, הרב אמנון,

שאבא היה פשוט,

פשטות.

אבל אני רוצה לציין דבר חשוב מאוד, רבותיי.

אתם יודעים, צריך לזכור שאדם פשוט

זה אדם פשוט.

אבל אדם ענו זה אדם שהוא גדול,

שהוא מראה את עצמו פשוט.

שהוא נראה לאנשים פשוט,

אבל הוא ענק.

כתוב על משה רבנו,

והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה.

המילה כביכול מאוד מיותרת.

ואין מילה מיותרת בתורה. אז אומרים חכמים, דורשים מאוד,

שזה ראשי תיבות של שלושת האנשים שהגיעו לדרגת הענווה הגדולה בעולם, משה, אברהם ודוד.

במקביל, כתוב במשנה,

רבי לויטס אישיבנה אומר, מאוד מאוד הווה שפל רוח,

כי תקוות אנוש רימה.

ונשאלת השאלה, וכי התקווה שלנו זה הרימה, מה שהוזכר פה מקודם על ידי אחד הרבנים.

הכי התקווה לתולעת,

לא שולטת בתולעת בקבר.

ולא רק זה, יש לו תקווה לחיי נצח.

למה שם בעולם הבא אי אפשר לתבוע אותו.

אי אפשר לתבוע תולעת.

אפשר להאריך עוד על זה הרבה, אבל הזמן כבר מאוחר ואני מסיים,

אז אני רק נוגח בנקודות

שדיברו כאן.

דיברו כאן על יעקב ועשיו שישבו בבטן עימם.

וכתוב בחז״ל שהם היו כל הזמן מריבים,

וכשהיו עוברים ליד בית עבודה זרה, עשיו רוצה לצאת.

וכאשר עוברים ליד בית מדרש, יעקב רוצה לצאת.

שואלים חכמים, רגע, למה יעקב רוצה לצאת?

הרי הוא לומד עכשיו בבטן האם, מהמלאך,

למה לצאת?

נכון שיש בית מדרש בחוץ, אבל אתה נמצא בבית המדרש בפנים,

אז לאן אתה רוצה לצאת?

אז אומרים החכמים, פשוט,

החברותה שם היה בעייתי,

אז הוא רצה לצאת.

איך אפשר עם חברותה כזה?

וברשותכם אני רוצה להגיד חידוש שזכיתי לחדש,

אחר כך ראיתי שהגאון מווילנה כותב על זה.

תמיד הפריע לי מה שכותב שלמה המלך,

שמע בני מוסר אביך,

ואל תיטוש, תורת אמך. לא יסתדר לי, מה פתאום תורת אמך?

כי האמא נותנת תורה?

נותנת הדרכה, כוונה,

דוגמה אישית, בסדר,

אבל זה לא תורה?

וכאילו זה נשמע שהאבא נותן רק איזה מוסר כזה,

הוא בא ככה בערב, משחרר ככה

כמה הוראות,

והאמא נתנה את כל התורה. מה פתאום? זה לא ככה.

אז על מה מדבר שלמה המלך?

אז עלה לי

שבעצם שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך,

שזה בעצם הולך על התשעה חודשים בבית עיניים.

זאת אומרת,

כתוב שמע בני זה בלשון הווה.

אבל ואל תיטוש זה גם בלשון הווה מתמשך, אבל זה אל תיטוש את מה שכבר קיבלת.

ואיפה אתה, מה אתה קיבלת?

אתה היית תשעה חודשים בבית עיניים, ושם למדת מהמלאך.

למה הקדוש ברוך הוא זיכה את האימא שהתינוק ילמד דווקא בבטנה?

היה יכול לעשות שהוא ילמד בעולם הנשמות את התורה וירד למטה.

למה דווקא בבית עיניים?

סימן

שאם היא ראויה להיות האכסניה למלאך ללמד את הבן תורה,

אז כל התירה זה על שמה.

על שמה.

ככה עלה לי.

ואחר כך ראיתי שרשי הקדוש כותב

על המילה הריון,

שזה לא כמו שאנחנו מבינים. הייתי אומר בהרצאות שהריון בגימטרייה 271 כמניין תשעה חודשים.

אבל ראיתי פתאום שרשי כותב שהריון זה מלשון הורה גבר.

ואומר רשי הקדוש שההריון זה לא על שם שהאימא פתאום נהייתה איזה הר כזה,

נהייתה בארץ. לא.

זה על זה שהילד שם לומד את התורה.

הריון מלשון הוראה.

לכן כשזוג,

אבא ואימא,

יש להם תינוק, הם נקראים הורים.

כי הם עכשיו צריכים להורות לו את הדרך.

בלאו הכי מיד עלה לי למה אנחנו אומרים בראש השנה היום הרות עולם.

מה זאת אומרת?

מהיום הזה תראה איך אתה נראה ואיזה דחילו ורחימו.

מהיום הזה אתה צריך ללמוד איך אתה צריך להיראות כל השנה שהבאתי השם לנגדי תמיד.

עם אותה יראה.

אבל אז ראיתי שהגאון מבין לה כותב

ככה על דברי הגמרא שאומרת כל הלומד תורה ואינו משמרה.

טוב לו שנתהפכה שלייתו על פניו ולא היה יוצא לאוויר העולם.

אז אומר הגאון מבין לה שזה הולך במקביל לעניין הזה באמת של שמע בני מוסר אביך.

שהמוסר זה הגדר.

עכשיו, כשאתה לומד שמע בני מוסר אביך זה גדר,

אתה מגדר את מה שכבר קיבלת מבית עיניהם. אז הוא אומר את זה, איך הוא אומר את זה בלשונו?

הוא אומר את זה

שמי שלומד תורה,

כן?

זה מדובר בבית עיניהם,

ואינו משמרה כאן בעולם הזה על ידי שהוא לומד כאן,

טוב לו שנתהפכה שלייתו שמה.

שהרי שמה הוא לומד.

התורה אז אם אתה פה לא משמרה טוב שבכלל שם היית מטפח לך שליה ולא היית יוצא בכלל

בשביל מה למדת שם כך הוא אומר והוא אומר יותר מזה גם

זו הסיבה שכתוב

על מציא

לא, איך הוא אומר שם, לא זוכר, ברח לי עכשיו, על העניין של המציאה, אז הוא אומר מציאה זה רק על הוויידה

זה דבר שנאבד ממנו, אז הוא אומר זה בעצם,

אוה בדיוק,

חזק וברוך, הוא אומר כתוב יגעת ומצאת, תאמין?

אז הוא אומר מה הקשר למצאת?

הוא אומר יגעת, יגעת בתורה, אז מה זה מצאת?

מה זה מציאה?

יש פה,

על מה אתה מדבר?

אני אומר זה העניין,

של יגעת,

אז מצאת את מה שהיה כבר אצלך,

מה שקיים אצלך מהתשעה חודשים, כשאנחנו לומדים אנחנו רק נזכרים במה שקיבלנו שם מהמלאך,

זאת אומרת יגעת ומצאת,

אז תאמין.

כשאתה בא שמו אז הוא אומר איפה שייך ואיידה? רק בעניין הזה של...

בכל אופן,

אני רוצה לסיים אולי בעוד חידוש אחד שיהיה לעילוי נשמת מור אבי.

הזכירו פה את העניין של...

הרב יוחאי הזכיר את העניין של התולדות וכולי,

אז התולדות של אהרן הכהן זה פנחס,

אחת מהתולדות שלו.

אז אמרתי פעם על העניין של פנחס,

פסידות נפש.

כתוב אצל פנחס

שהוא דקר,

כנין פוגעים בו.

ואז שאלתי, למה דווקא פנחס?

לא חסר שם אנשים? היו שם הרבה צדיקים.

היו שם הרבה פייטרים.

למה דווקא הוא היה הראשון שעשה את מה שעשה?

אז כתוב,

שהיו מבזים אותו, בן פותי.

וחז״ל אומרים, מה זה בן פותי? אז זה שתי דעות.

אחת זה הולך על יתרו,

שפיתם עגלים לעבודה זרה,

והשני זה על יוסף, שפטפט ביצרו.

והגמרא אומרת, רגע, יוסף או יתרו?

והגמרא בסוף מתרצת

שאין שום בעיה.

זה יכול להיות מפה ומפה, אין שום בעיה.

יכול להיות

מהצד הזה ומהצד הזה של המשפחה, הכול בסדר.

ככה הגמרא מתרצת.

אז אמרתי, השתבח שמו, הנה, יש לנו את הפתרון.

מי היו אבותיו לפי הגמרא?

יוסף ויתרו.

יתרו תיקן את העבודה זרה.

יוסף, תיקן את גילוי העריות.

בלאו הכי

הוא היה מתוקן משני הצדדים האלה. עכשיו, הוא רואה מול עיניו את כוסבי בצור עם זברי בן סלו,

שהיא מפתה אותו לעבודה זרה ולגילוי עריות.

לגילוי עריות כדי להגיע לעבודה זרה.

אז בלאו הכי, כשהוא ראה את זה, איך אומרים? זה היה כבר בגנים אצלו,

מהתיקון של אבותיו.

אז היות והוא היה מתוקן בזה כבר,

אז לכן הוא היה הראשון שיצא לבצע את המלאכה של קנאים פוגעים בו.

טוב, אני אסיים.

וזהו, עוד משהו. אפשר להגיד עוד משהו? אתם מרשים לי.

הזכירו פה את העניין של

יעסוק בתורה וגמילות חסדים,

אז באותה גמרא, בסנדרים צדיק ח', כתוב ייתה ולא אחמנה.

שם כתוב שבאותו דף שלוש פעמים, אמר רבא,

אמר עולה ואמר רבי יוחנן.

שלושתם אומרים ייתה ולא אחמנה.

מעניין שפעם שמעתי ממור אחי הרב אמנון, אני חושב שזה ממנו שמעתי לפני הרבה מאוד שנים,

שיתה ולא אחמנה,

כשאתם מחברים את זה עם ההא

של רבה או עם הא של עולה,

תחברו את האותיות, תפצלו באמצע, יצא לכם אייתולה אחומיינה.

ייתה ולא אחמנה, זה יוצא אייתולה אחומיינה.

זו המהפכה האירנית.

מאז שהיא התחילה, זה התחיל משם.

כן?

אז ייתה ולא אחמנה, יבוא המשיח, ואני מעדיף לא לראות אותו.

איך יכול להיות שגדולי ישראל אמרו דבר כזה?

אומר המגיד מדובנה,

משל למה הדבר דומה.

הוא אומר,

איזה עשיר אחד עשה אירוע והזמין הרבה עשירים מכל מיני מקומות בעולם.

אחד מהם הגיע,

וכשהוא הגיע, הוא הגיע מוקדם מדי.

אז הוא ניגש לאחד המלצרים, כשהוא רואה אותו רק מסדר את האולם, אז הוא אמר לו, תעשה טובה, אני באתי מדרך רחוקה.

אני ניגש פה למלון ממול להתארח.

יש לי בקשה אליך.

ברגע שיתחיל האקשן,

תבוא, תעיר אותי.

נותן לך טיפ.

אבל לא, אין בעיה.

עכשיו, בזמנם

היו עושים גם שולחן צדדי לעניים של העיר.

העניים היו מחכים בדלת הצדדית, צובעים על הדלת ומחכים שהיא תיפתח.

ברגע שהיא תיפתח, כל הקודם זוכה.

אז הם עומדים שם ומחכים כבר כמה שעות לפני,

כל הקודם זוכה.

אחד העניים שמח את מה שהעשיר אמר למלצר.

אז הוא ניגש גם כן למלצר הזה ואמר לו, דחילק,

שמע,

עושה טובה.

כשאתה הולך לער את העשיר ההוא,

אני הולך לנוח פה מאחורי הצריף,

תעבור דרכי, תבוא תער אותי גם כן טוב.

מה אתם אומרים? הוא יבוא לער אותו.

בטח יקבל ממנו גם טיפ, לא?

אז אומר המגיד מדובנה,

העשירים הגדולים האלה, רבה הולה רבי יוחנן,

יכלו להגיד יטה ולא אחמנה.

יבוא המשיח, אני מעדיף לא לראות אותו באקשן הראשון. תערו אותי כשתתחיל המסיבה.

כשתהיה הסעודה של לוויתן,

תערו אותי, אני אבוא.

הם יכלו להגיד דבר כזה.

אומר המגיד מדובנה, אבל אנחנו הקבצנים שעומדים שם על יד הדלת

וצריכים לדחוף שאולי נזכה להיכנס לסעודה הזאת,

מי יבוא לערעיר אותנו בכלל?

מי יבוא לערעיר אותנו?

אנחנו צריכים להיות כל הזמן באקשן,

להיות מוכנים שאולי נצליח להידחף, אולי להיכנס

לסעודה הזאת.

אז השם יזכה אותנו שבעזרת השם

נהיה כל הזמן בהרגשה כזאת

שאנחנו רוצים לזכות

להיות בסעודה של הלוויתן,

שנזכה כולנו, בעזר השם יתברך,

לעשות רצונו כרצונו.

אמן כן ירצוף.

אמן כן ירצוף.

אלוף זמן גורים. ואמרו אמן.

יאש אמר רבו מבורך לעולם ולעולמי עולמיו, יתברך, משתבח, מתפאר, בתרומה, מתנצב, התהדר,

ותעלה, התהללו, לשמץ את הקדושו ונכחום.

לעילו, מכל ברכותו,

שירותו ושמוחו ונחמו, תודה, ברום ועולמו, ואמרו אמן.

עד ישראל ועל רבו נלמל תלמידו ומעקול תלמידי תלמידו,

דעו, סגין, בורות,

וקדיש את ערי, בעתרו, בדין ובעתיר ובכל אתר.

יהי לנו ולכון ולהון,

חימה וחסדו ורחמי, בן גדול אומר ולשמאיו ואמרו אמן.

יהי שלום הרבו ולשמאיו החיים,

בסבא וישועו, ונחמה ובשה זבור, רפוא אמנו וסלאם ועפורו.

ורבח ועשה לעולנו לכל העם ישראל ואמרו אמן.

עשה שלום עם רבעו וברחמה ועשה שלום עלינו, ועל כל העם הישראל ואמרו אמן.

תודה רבה.