"אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק". רש"י פירש, לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם הוליד את יצחק, דבר אחר ע"י שכתב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, כוונתו ליישב הא דכתיב אברהם הוליד את יצחק. ונראה להוסיף עוד ביאור בזה, כתוב "אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברהם, אל תירא אברהם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד, ויאמר אברהם, ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר". הפשט של כוונת אברהם היה, מאחר ואין לו בן אין מי שימשיך את עבודתו לפרסם את שם הקב"ה בעולם, ואין מי שילמד תועי לבב את דרך האמת, לכן בהכרח שיתן לו הקב"ה בן, ואם לא יתן לו בן אינו שווה כלום, דהא לא יתקיים עבודתו וישכחו שם ה' מבני העולם. 

וצריך ביאור דהלא כבר כתוב "ויקח אברהם את שרה אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן" ופירש רש"י הנפש אשר עשו בחרן זה שהכניסם תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר אנשים ושרי מגיירת נשים, ואם כן יש להם תלמידים הרבה שימשיכו בדרכיו ויפרסמו שמו של הקב"ה בעולם, ומה היתה טענתו? 

צריך לומר כמו שמובא בספרים הקדושים, דאותם גרים כולם חזרו לסורם ולא עמדו באמונת הקב"ה, ככה אומר הפרקי דרבי אליעזר, אחרי שני דורות לא נשאר מהם כלום, וזהו טענת אברהם אבינו אף על גב דיש לו תלמידים הרבה, אלו הנפש אשר עשה בחרן, אבל מזה אין קיום והמשך, ואין שום עצה לזה רק שיתן לו הקב"ה בן שיהיה יורשו הרוחני, וילך בדרכיו ויפרסם את שמו של הקב"ה בעולם, וילמד תועי דרך את דרך האמת, וזהו הביאור, "אברהם הוליד את יצחק", ומכל עמלו לעשות הנפש בחרן ולפרסם את שמו של הקב"ה בעולם לא נשאר לו כלום רק יצחק, וזהו היורש האמיתי ההולך בדרכיו. אברהם הוליד את יצחק, ז"א כל כוחו של אברהם נמצא רק ביצחק. 

פחד זו מידתו של יצחק, פחד הוא מידת היראה, ויראה זה קיום, כשיש יראה יש קיום, כמו שנאמר "יראת ה' טהורה עומדת לעד" אם יראת ה' היא טהורה אמיתית בכל היקפה, היא עומדת לעד ולעולם, כיון שע"י יראה יש קיום לדבר. כן מצינו בבריאת העולם, שעל ידי יראה נתקיימו כל הבריאה כולה, כמו שכתוב בגמרא בחגיגה י"ב. אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתיל עד שגער הקב"ה והעמידו, הגערה - היראה היא עשתה את הקיום שעד עכשיו הוא עומד. וכן פירש רש"י, יהי רקיע זה יתחזק הרקיע, אע"פ שנברא השמים ביום ראשון, עדיין לחים היו וקרשו ביום שני מגערת הקב"ה שאמר יהי רקיע, אז מהיראה הזאת עד עכשיו זה מתקיים, אז רואים שהקיום והיראה זה הולך ביחד, יראה מביאה לידי קיום. ומידתו של יצחק היתה פחד, ופחד זה מידת היראה, ויראה זה קיום. 

במדרש תנחומא תולדות י"ג, אמר רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא, שתי חרדות חרד יצחק, תשמעו דבר מדהים, חרדה אחת על גבי המזבח, וחרדה אחת כשנכנס עשיו, אחרי שהוא ברך את יעקב, ואין אתה יודע איזו מהן גדולה יותר, איזו חרדה גדולה יותר, אלא ממה שאתה קורא כאן גדולה עד מאד, אתה יודע שזו גדולה. החרדה כשנכנס עשיו היתה חרדה גדולה מאד. 

השקלא וטריא, משא ומתן כאן הוא במדרגת יצחק אבינו במידת היראה, וחקרו לידע איזוהי המדרגה העליונה במידת היראה, האם היראה שהיתה לו בעקידה או יראה שהיה לו בברכת יעקב שהוא בירך אותו, והסכימו חכמים שמידת היראה שהגיע אליה בברכת יעקב היא גדולה מהיראה שהגיע אליו בשעת העקידה, אתם שומעים? 

הביאור הוא, שיראה מחייבת את האדם להיות עומד תמיד תחת ביקורת של טעות, כשאדם ירא יש לו יראה אמיתית הוא תמיד חושש מביקורת על טעות, כי אפשר שהוא טעה, אפשר שהוא טעה, אדם הירא לא אומר סמוך, לא בטוח בעצמו, כל דבר הוא יודע שיש חשש של ביקורת על טעות, שיבקרו אותו על טעות שעשה. יראה מחייבת את האדם להיות עומד תמיד תחת ביקורת של טעות, וצריך להיות עומד על המשמר תמיד אולי הוא טועה. יצחק אבינו חשב שהברכות מגיעות לעשיו, ונתגלה לו שטעה בזה, וחי חיי טעות, כל הזמן הוא חשב שהברכות מגיעות לעשיו, והתברר לו שמן השמים שלחו את יעקב ויעקב קיבל את הברכות אז הוא חרד חרדה גדולה מאד, ז"א הוא חי חיי טעות בנוגע לעשיו. זה לימוד במידת היראה, עד כמה חייב אדם לפחוד אם הוא טועה, ולכן מידת היראה של הברכות היתה יותר מהיראה של העקידה, כי בעקידה לא היה מקום לטעות, זה היה על פי נביא, אברהם אבינו. 

מכל מקום רואים מפה שאפשר שגם גדול מאד מאד מאד בתורה - יעקב אבינו רגל במרכבה יכול לחיות בנוגע לדברי מסויים או אחר חיי טעות, והיראה צריכה להיות כיון שאפשר שאדם טועה. רבן יוחנן בן זכאי באיזה דרך מוליכים אותי, בוכה, אני לא יודע, לא הניח שום דבר בעולם שלא למד ולא ידע ולא קיים, הוא מפחד יש לו יראה, באיזה דרך מוליכין אותי. ואנשים מסדרים לכולם כניסה חופשית לגן עדן, עולם הבא, צ'יק צ'ק, ועמך כולם צדיקים. 

ומכח זה חזר ופתח הבארות אשר סתמו הפלישתים, מכח היראה. מבואר בהרמב"ן כ"ו כ', ענין הבארות הם רמז על בית המקדש ושני פעמים נחרב המקדש, וכנגדם שני פעמים סתמו הפלישתים את הבארות אשר חפר אברהם, והבאר השלישי לא נסתמה והיא נקראת רחובות. אברהם אבינו התחיל בחפירת הבארות, כי כוחו גדול עד מאד בתחילה, אבל הקיום הוא ע"י פחד יצחק. אברהם אבינו כוחו גדול עד מאד, אבל הוא פתח בתחילה, אצלו זה היה דבר חדש, והוא פתח את הבארות, הוא גם פתח את ליבם של האנשים לאביהם שבשמים, אבל הקיום הוא ע"י פחד יצחק, ולכן חזר וחפר הבאר של רחובות ולא נסתמה, למה? דיראת ה' טהורה עומדת לעד, מה שאברהם פתח סתמו הפלישתים, בא יצחק חפר שוב את הבארות והבאר רחובות לא נסתמה, ויראת ה' טהורה עומדת לעד. ואמרנו שזה רמז לבתי מקדש שנבנו וחרבו אבל הבאר השלישית זה כנגד בית המקדש השלישי שלא ייסתם, יתקיים. 

זאת טענתו של אברהם אבינו "ואנכי הולך ערירי" דבלי יצחק ומידת יראתו אין קיום לכל מה שעשה וכל מה שהוא פעל כל ימי חייו. מי יקיים את הכל, רק ביראת שמים של יצחק אפשר לקיים את הכל. 

אמר רבי חלבו אמר רב הונא, כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, שנאמר "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". מאי כי זה כל האדם? אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה. ז"א אמר רבי חלבו אמר רב הונא, כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, מאיפה אתה למד מהפסוק שסוף דבר הכל נשמע, למה שומעים לו? כי את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם, מה זה כי זה כל האדם? כל העולם כולו נברא אלא בשביל זה - בשביל האדם הזה, ובשביל הענין הזה של היראת שמים. אז כל העולם שווה שייברא רק בשביל זה שיהיו דבריו נשמעים בגלל שהוא ירא שמים. 

רבי אבא בר כהנא אמר, שקול זה כנגד כל העולם כולו, והאיש הזה והענין הזה שקול כנגד כל העולם כולו. הרי מבואר דתכלית הבריאה זה יראת שמים, כל תכלית הבריאה זה יראת שמים, ולכן קיום הוא ע"י יראת שמים, וכל מי שיש לו יראת שמים בהכרח דבריו נשמעים כי דבריו לא בטלים כי יש קיום, יראת שמים זה קיום, אז אם הוא אמר דברים הדברים נשמעים כיון שהם באים מיראה וכל שבא מיראה יש לו קיום, אז לכן דבריו נשמעים. אז כל מי שיש לו יראת שמים בהכרח שדבריו נשמעים, ואם אינם נשמעים לאלתר נשמעים לאחר זמן. גם מה שלא מקבלים את הדברים כרגע מסיבות חיצוניות של האנשים השומעים, אז זה רק עכשיו, אבל לאחר זמן הם יתעשתו ויבינו שהדברים שנאמרו להם מפיו היו נכוחים ואמיתיים וצריכים לקבלם, וזהו שדרשו סוף סוף יהיו דבריו נשמעים. סוף סוף, בסוף של הסוף דבריו יהיו נשמעים. יש כאלה שלא זוכים בחייהם ורק לאחר מותם דבריהם נשמעים, כי יש כאלה שחלקו עליהם בחייהם מלחמות גדולות ורק אחרי שהם נפטרו דבריהם נשמעו, כמו שהרמב"ם חלקו עליו, אפילו שרפו את ספריו, והרמח"ל אותו דבר ואחרים. 

וכן מבואר במסכת שבת ל"א, לאחר פטירת האדם מן העולם בא לפני בית דין של מעלה, שואלים אותו נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? ציפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר? אחרי כל השאלות האלה והידיעות הנצרכות ושהוא צריך להגיד כן כן, כמובן שהוא עשה, ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו, אי לאו לא. כל זה מותנה שכל זה שווה אם יש לו יראת שמים, אם יש לו יראת שמים כן ואם לאו לא. משל למה, משל לאדם שאמר לשלוחו, העלה לי כור חיטים לעליה, העלה לו, אמר לו ערבת לי בהן קב חומטין? - חומר משמר מפני תולעים, אמר לו לאו. אמר לו מוטב אם לא העלית, מה שווה עכשיו, העלית לי למעלה עכשיו הכל ירקב, אם אין קב חומטין בפנים, אם אין יראת שמים, אם אין מוסר בתוך הלימוד שאדם לומד לא יהיה קיום לתורה שהוא לומד, פלפלת צפית במרכבה הכל טוב ויפה, בסוף היה בפנים קב חומטין, היה יראת שמים, יראת ה' היא אוצרו, האוצר המחסן שבו הכנסת את כל הדברים זה היה בתוך יראת שמים, אם כן יש לזה קיום אם לא אין לזה כלום. הרי מבואר להדיא דהעיקר הוא יראה, העיקר לומדים שהעיקר זה היראה. ואפילו אי קיים כל הני מילי דושאלין אותו, גם אם הוא יגיד שהוא קיים את כל הדברים ששאלו אותו, מכל מקום רק אי אוצרו מלא יראה אז יש לו את הכל, רק אם האוצר שלו מלא יראה, ואם אין לו יראה אין לו כלום, כלום כלום כלום. דעיקר הקיום הוא רק ע"י היראה, ואפילו למד כל התורה כולה ועסק כל ימיו במצוות לא מועיל לו כלום דהעיקר תלוי הוא ביראה, הכל תלוי אם יש בו יראה, דעיקר היראה הוא להיות ירא מטעות, ובלא יראה אפשר להיות ברום המעלות ומכל מקום הולך בטעות. כגון דואג האדומי, ראש הסנהדרין, אביר הרועים, כל העולם שואלים אותו שאלות בהלכה והכל, וכל כולו טעות אחת גדולה כיון שהיתה טינה בליבו ולא הי הלו יראת שמים אין לו חלק לעולם הבא. אז אפשר לחיות כל החיים בטעות. מקיימים תורה מצוות יודעים הכל, אבל אין יראה, אין קיום, אין חומר משמר. 

"בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", במסילת ישרים פרק ה' מובא שזה מדובר על תורת היראה, מה זה תורה תבלין של יצר הרע? זו תורת היראה, מה זה תורת היראה? זה לימוד המוסר מה שאנחנו לומדים עכשיו, לימוד המוסר זה תורת היראה וזה התבלין נגד יצר הרע. ועל דבר זה מוסר היצר הרע כל חכמתו וכוחו לבטל את האדם מלימוד המוסר, כיון שיודע היצר הרע שאם אדם ילמד מוסר באופן עקבי ושוטף הוא יתן לו נוק אאוט, לכן כל מה שהוא מנסה לבטל אותו זה מלימוד המוסר, כי שמה זה התרופה ליצר, אז הוא רוצה להרחיק אותו. דזהו סוד קיומו של אדם, דאפילו למד כל התורה כולה לא מועיל לו כלום, דהעיקר תלוי באם יראת ה' היא אוצרו, אם יש לו יראה טוב, ואם אין לו יראה מוטב שלא העלית. לכן הרוצה שתורתו תתקיים וכל מעשיו יהיה להם קיום צריך להתחזק בלימוד המוסר שהוא לימוד ביראת שמים, כשלומדים מוסר לומדים איך לירא את ה', איך להזהר מטעויות, איך להמנע מפיתויי יצר הרע וכו', ואז מובן מה שאמר רבי יונתן בן עוזיאל בתרגומו על דברי שלמה המלך "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל", שהוא אמר שכל מה שהוא בנה את בית המקדש הוא ואביו דוד הכל הבל, למה? כי לא היה לזה קיום. כי נכשל שלמה המלך בענין היראה, במה שאמר שהוא ירבה ולא יסור, התורה אסרה עליו כמלך להרבות נשים סוסים וכסף וזהב והוא הרבה והוא אמר שהוא לא יסור מדברי ה' והוא סר, ולכן הוא חותם את כל ספרו "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" בשביל זה נברא אדם בכל העולם. ולכן הוא מתחיל "הבל הבלים הכל הבל" כי אם לא נשאר קיום, בתי המקדש נחרבים אז הכל הבל, לא היה קיום כי לא היה מספיק יראה, דבר שנעשה ביראת שמים טהורה יש לו קיום, המשכן נעשה ביראת שמים טהורה ע"י בצלאל משה ואהליהב ויש לו קיום הוא לא נחרב. כל דבר שהוא בא מיראה יש לו קיום, לכן כל מי שיש לו יראת שמים דבריו נשמעים, יש לזה קיום. אמנם זה גם תלוי במקבלים, כמה זמן זה יחזיק, לכן ביקש אברהם אבינו בן יורש ולא בעלי תשובה שלו או דברים כאלה שזה יכול להתחלף כמו ששני דורות לאחר מכן לא נשאר כלום מכל עבודתו הגדולה של אברהם אבינו, אמנם אברהם לא איבד כהוא זה מכל עבודתו ועל כן התורה הנציחה "ואת הנפש אשר עשו בחרן" אבל מכל מקום בן יורש הוא רצה כי הוא ידע שרק בן, אברהם הוליד את יצחק, את כל הולדת כוחותיו הוא הוליד ביצחק, זה אפשר היה ע"י בן אבל לא בכל אדם אחר, אדם אחר לוקח מה שמתאים לו ממה שהוא שמע והכל וזהו, אבל הוא עוד לא הופך להיות ממשיך דרכו. אמנם הוא זכה אברהם אבינו שהיה לו גם דמשק אליעזר, אבל דמשק אליעזר זה היה עבד, אמנם יצא מכלל ארור בסופו של ענין, אבל לא המשיך את עבודתו של אברהם אבינו, לא הנחיל אותה לאחרים אח"כ, היחידי שזכה לעשות זאת זה יצחק, לכן אברהם התעקש לבקש שיהיה לו בן שיוכל לרשת אותו בעבודת השמים שהוא התחיל להנחיל לכל העולם כולו, ולכן מה שסתמו הפלישתים פתח יצחק, מה שפתח אברהם וסתמו הפלישתים הוא פתח. את כל מה שרצו להשכיח מתורתו של אברהם הוא חזר ופתח את כל המעיינות מחדש של החכמה ושל היראה ושל האמונה והכל. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....