התפילה - סגולה להפוך מידת דין לרחמים | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ביי, ביי, ביי, ביי, ביי, ביי.

מוכנים?

ואחרי כן יצא אחיו ידו חסד בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב.

על הכתוב ידו חסד בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב

פירש רשי

שכיוון שאחז בעקב עשיו הקדוש ברוך הוא קרא את שמו יעקב

ודקדקו המפרשים על כך

הרי אם יעקב נקרא כך בגלל שאחז בעקב עשיו

הרי יותר מוצדק לקרוא לו עקב

מדוע הוסיף לו הקדוש ברוך הוא את האות יוד וקראו יעקב

אומר על כך המגלה עמוקות

תחילת פרשת ויצא

הנה ידוע ומפורסם בספרים הקדושים שמידתו של אברהם אבינו הייתה מידת החסד

בכך שעבד את השם במידת החסד להכניס אורחים

אולם בעוד שמידתו של אברהם אבינו הייתה כאמור מידת החסד

הרי שבנו ישמעאל שנולד לו מהגר

מידתו הייתה חסד דקליפה

שכן ישמעאל היה מבחינת הפסולת של אברהם אבינו

אז אברהם היה עובד את השם במידת החסד של הקדושה

מישמעאל שנולד מהגר

חסד דקליפה

ועוד ממשיך המגלה עמוקות ואומר שידוע שמידתו של יצחק אבינו הייתה מידת הגבורה של הקדושה

כי עבדת ה' ביראה

ולכן בנו עשיו הרשע מידתו הייתה גבורה דקליפה של הטומאה

שכן עשיו היה פסולת של יצחק אבינו

כפי שישמעאל היה פסולת של אברהם

והנה ידוע שמידתו של יעקב אבינו הייתה מידת התפארת

שהיא מידה כוללת בתוכה חסד,

שזו מידת אברהם, וכוללת בתוכה גם את הגבורה שהיא מידת יצחק.

לכן כאשר ראה עשו הרשע של יעקב אבינו הצליח לגבור עליו

ולקחת ממנו את הברכות,

הבין עשו שכדי להתגבר על יעקב

הוא צריך בנוסף את מידת החסד דקליפה,

שכן כמו שמידתו של יעקב כוללת את החסד והגבורה של הקדושה,

כך צריך עשו להיות בעל מידות חסד וגבורה של הטומאה.

ומאחר וכאמור

הוא היה בעל מידת הגבורה בלבד,

היה צריך לצרף אליו גם מידת חסד דקליפה.

לכן התחכם עשו ואנחנו נתחבר עם ישמעאל,

שישמעאל מידתו חסד דקליפה של הטומאה.

ככתוב, הלך עשו ולשמעאל

ויקח את מחלת בת ישמעאל,

וחשב שעל ידי כך יוכל להתגבר על יעקב אבינו.

על פי זה אומר המגלה העמוקות שיעקב אבינו, תכף בצאתו לאוויר העולם,

רצה לבטל את קליפת עשו ולהפילו,

ולכן כתוב אחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת

בה עקב עשו,

שכן עקב,

ראשי תיבות,

ביטול קליפת עשו.

אולם הקדוש ברוך הוא,

מגיד מראשית אחרית,

ידע שבסופו של דבר התחבר עשו ומשמעאל כנגד יעקב,

הוסיף לו את האות יוד,

ולכן ויקרא את שמו יעקב,

כדי לרמוז שיש בכוחו של יעקב להתגבר על שתי הקליפות, גם של עשו

וגם של ישמעאל, שכן יעקב בראשי תיבות הוא ביטול קליפת עשו ישמעאל.

אז הוסיף לו את היוד בשביל שיוותר גם את הקליפה. מה שאנחנו צריכים לוותר עכשיו זה את שתי הקליפות האלה.

והוא משניבא עשו ולא ידע מה ניבא,

כמו שכתוב, ויאמר, אחי קרא שמו יעקב

ויעקבני זה פעמיים.

רמז כאן במילה פעמיים על כוחו של אבינו יעקב לבטל את שתי הקליפות,

חסד דקליפה וגבורה דקליפה, זה הפעמיים.

ויעקבני פעמיים.

הוא לא קרא, הוא לא יעקב.

מאה אחוז.

כתוב, למה השם מוסיף לו את היוד?

על הכתוב, ויקרא שמו יעקב,

מפרש רשי.

הקדוש ברוך הוא שקרא את שמו יעקב.

אם כך הוא הדבר שהשם יתברך קרא את שמו בשם יעקב,

כיוון שידו אוחזת בעקב עשו,

הרי שעניין זה של יעקב האוחז בעקב עשו,

אינו מעשה פשוט כלל,

אלא דבר חשוב ועמוק שצריך ביאור והבנה.

נקדים מה שכתוב בפרשת שמיני.

ויקרא יא ב',

שם מלמדת אותנו התורה הקדושה על שני סימני הטהרה של הבהמות הכשרות,

שאנו יכולים לאכול.

כתוב, זאת החיה אשר תאכלו.

כל מפרשת פרסה

ומעלת גרה בבהמה אותה תאכלו.

לאחר מכן, מספרת התורה על ארבעה בעלי חיים שעשו לא אוכלם,

מפני שיש להם רק סימן אחד של טהרה,

ככתוב בפסוקים ד'-ח'.

אך את זה לא תאכלו את הגמל, כי מעלה גרה הוא,

ופרסה איננו מפריס,

ואת השפן, כי מעלה גרה הוא, ופרסה לא הפריס,

ואת הארנבת, כי מעלת גרה היא,

ופרסה לא הפריסה.

בית החזיר כי מפריס פרסה הוא,

והוא גרה לא ייגר.

מבשרם לא תאכלו טמאים ממלכים.

צריכים להבין,

הלוא ישנם הרבה בעלי חיים טמאים בעולם,

ומדוע מזכירה תורה קדושה דווקא ארבעת בעלי חיים אלה?

אומרים חכמים, זכרו המברכה.

ארבעה אלה רומזים ומכוונים כנגד ארבע הגלויות

של עם ישראל, כתוב,

ועת הגמל

זו גלות בבן,

ועת הארנבת

זו גלות יוון,

ועת השפן

זו גלות מדי,

ועת החזיר

זו גלות אדום.

רבי יוחנן אומר שהיא אדום עם החזיר שקולה כנגד שלוסתן.

מכאן נשאלת השאלה,

מדוע גלות אדום היא קשה מכולן,

ומדוע היא שקולה כנגד כל שלושת הגלויות האלה

שהיו לפניה?

אומר על כך אבנינזר,

אם נתבונן בארבעת בעלי החיים הטמאים הללו,

הגמל, הארנבת, השפן והחזיר,

נראה של שלוש הבהמות הראשונות, הגמל, הארנבת והשפן,

יש סימן טומאה גלוי לעין.

כל המסתכל ברגליהם רואה שהם אינם מפריסים פרסה,

ולכן טמאים הם,

ואילו סימן הטהרה שלהם שהם מעלים גרה טמון ונסתר בתוך פיהם.

לעומתם החזיר הפוך,

סימן הטומאה שלו,

שהוא לא מעלה גרה,

מוסתר בתוך פיו.

ואילו סימן הטהרה שלו גלוי לעיני כל.

על זה אומר המדרש,

בעת החזיר כי מפריס פרסה.

למה נמשלה גלות אדום לחזיר?

נאמר לך מה חזיר זה בשעה שהוא רובץ,

מוציא טלפיו,

כי הוא אומר, ראו אני טהור.

אנחנו ידידים שלכם, אומרים האמריקאים,

אנחנו ידידים שלכם.

כך מלכות אדום מתגאה וחומסת וגוזלת,

ונראית כאילו היא מצעה עד בימה,

כאילו היא עושה צדק.

וכאן אנו לומדים את האבני נזל,

שיעקב ועשיו הם זה לעומת זה.

קדושה מול טומאה,

אמת מול שקר ורמאות.

יעקב אבינו דבוק במידת האמת.

ככתוב, תיתן אמת ליעקב.

לעומתו עשיו הרשע וקליפת השקר והרמאות.

כמו החזיר, שלא רק שהוא טמא, אלא הוא גם רמאי,

שמראה את טלפיו לכל.

כי הוא אומר, ראו, הנני מפריס פרסה, טהור אני.

לכן החזיר הטמא והרמאי,

שהוא כנגד גלות אדום, קשה הוא,

ושקול כנגד כל הגלויות כולם.

שכן אין לך דבר קשה יותר מטומאה

המסתתרת בתוך טהרה.

זה מה שאומר אבנינזר.

לידו חסד מעכב עשיו,

שכן עשיו הוא אדום.

ויאמר עשיו, הלא יתני נא מן האדום האדום הזה.

וכן קרא שמו אדום.

וזה כנגד קליפת החזיר השקרן,

הפושט את טלפיו,

הוא מראה לכל את סימני הטהרה שלו.

כמו שפרשו החכמים זכרנו.

עשיו הרשע

יודע ציד לצוד ורמות וטבים בפיו

אבל יעקב שמידתו אמת

חובתו היא תמיד לעמוד על המשמר שלא יפול בפח שקר

שטומנים לו עשיו עושרו יצר הרע

זה מה שמגלה לנו התורה הקדושה

אחרי כן יצא אחיו

לידו אוחז את מחכיו עשיו

מעקב אבינו

תכף כשיוצאו לאוויר העולם

מראה לנו באצבעו ואוחז בעקב עשיו כאומר לנו

אל תאמינו בסימן הטהרה של החזיר הזה

אל תאמינו ליצר הרוע הזה

כיוון שציד בפיו

הוא מסתיר בפיו את סימן הטומאה שאינו מעלה גרעה

הוא מנסה לרמות ולהפיל אתכם בלשונו מפחת טומאה

אחר כך אמרו חכמים זיכרונם לברכה

שוחט

משום מה מחייב

רב אמר משום צובע

הדין הוא בשוחט בשבת

משום מה הוא חייב רב אומר משום צובע

גמרא בשבת עייני

בעיר הבעל שם טוב הקדוש על פי הסוד

השוחט

הכוונה ליצר הרע ששוחט את כל העולם

והקושייה משום מה היא מחייב

משום מה הוא חייב שהקדוש ברוך הוא עתיד לשחוט אותו את היצר הרע

והוא שוחטו בפני הצדיקים

מה לא זה תפקידו

שבגללו הוא נברא להסיט ולפתות את האדם לעבירה אם כך למה הוא עתיד להיענש

על כך משיבה בעל שם טוב משום צובע

נכון

אמת הדבר שיצר הרע נברא לפתות את האדם ולהסיט אותו לעבור עבירות

אבל לא לשקר אותנו ולרמות אותנו

ולצבוע את העבירה כאילו היא מצווה

לכן כדי לעזור לנו במלחמה תמידית כנגד היצר הרע

יעקב אבינו מיד בצאתו להעביר העולם

בידו חסד בעקב

של עשיו

שעל ידי כך סלל לנו יעקב אבינו את הדרך עד סוף כל הדורות

לא להימשך, לא להאמין ולא ללכת אחרי השקר של עשיו אדום היצר הרע

המתעטף בטלית שקולת חילת

ובתוך תוכו הוא מסתיר סימני טומאה

כדי להסיט על ידי עצמם ועבודת השם יתברך

לכן התפקיד שהטיל עלינו הבורא

על בניו של יעקב אבינו הוא לאחוז גם אנו

בעקב עשיו

ולגלות קבל עם ועדה את השקר והתרמית של היצר הרע הטמונים בטלפיו ובפיו

וצריכים אנו לחשוף את השקר הטמון בו לעיני חול

כדי שכל ישראל יראו וייראו ממנו לא ליפול ברשתו

הבנתם איך זה עובד?

יפה או לא יפה?

ברור גם, נכון?

זהו

הכל כל יעקב

מהידיים ידי עשיו

על הפסוק הזה נאמר

כאשר הקול הוא קול יעקב, אין לידיים ידי עשיו שולטות

כוונת חכמים שנשמע קולו של יעקב, קול התורה,

אין לידיים של עשיו שום שליטה עליו

לעומת זאת כשהקול של התורה נחלש

עלול עשיו חלילה לגבור עלינו

אומר הרבי מלובביץ',

לצערנו מחציתו של הפתגם כבר התממש בחורבן ירושלים

כאשר ידי עשיו החרימו את בית המקדש

כפי שאמר הנביא ירמיהו על מה עבדה הארץ

על עוזבם את תורתי

גם בזמננו אחרי החורבן

יש צורך להדגיש שקיום של ירושלים תלוי בלימוד התורה

אז כמה שנושאים בלימוד התורה בכוחנו לבטל סיבת החורבן

וממילא לזרז את הבניין

שכן אמרו חכמים כל דור שאינו נבנה בימיו מעלה עליו הכתוב

כאילו נחרב בימיו

לפיכך צריכים לראות את חורבן בית המקדש כאירוע היסטורי

אין אנו צריכים לראות את חורבן בית המקדש כאירוע היסטורי שעבר

אלא עלינו לחוש

כאילו החורבן מתרחש ככה ברגע זה

חובתנו ואפשרותנו לא רק לבטל את סיבת החורבן

אלא לעצור ולמנוע את החורבן הנוכחי

כצעד על ידי הוספה בלימוד התורה

כיוון שעל ידי כך מזרזים את בניינה של ירושלים

וביעד משיחה צדקנו במהרה בימינו אמן

ויעתר יצחק לאדוני לנוכח אשתו כי עקרה היא

ויעתר לו אדוני

על הכתוב הזה אומרים חכמים למה נמשלה

למה נמשלה תפילתם של הצדיקים

לאתר

לכלשון

עונים חכמים מה אתר זה מהפכת התבואה בגורן ממקום למקום

אף תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממידת אכזריות

למידת הרחמים

וצריכים אנחנו להבין מדוע נרמז העניין הזה של התפילה

שיש בכוחה להפוך את מידת הדין למידת הרחמים דווקא אצל יצחק אבינו

למה לא אצל אברהם שהוא תיקן ראשון תפילת שחרית

או אצל יעקב אבינו שתיקן תפילת ערבית

באותה שאלה נשאלת על הפיוט שאומרים בתפילה בשבת

בפי ישרים תתרומם ובשוותי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתעלל

אז ידוע ישרים צדיקים חסידים קדושים זה יצחק ראשי תיבות

תתרומם תתברך תתקדש תתעלל האות השלישית בכל אלה זה רבקה

אז יצחק ורבקה רמוזים בזה

מדוע רמזו אנשי כנסת הגדולה דווקא בפיוט הזה

את יצחק ואת רבקה ולא על אברהם ושרה או יעקב ולאה

לכאורה היה אפשר לומר שאמת

כל האבות הקדושים התפללו

אך רק אצל יצחק מוצאינו שיתפלל יחד עם רבקה אשתו

כמו שכתוב ויעתר יצחק לאדוני לנוחה אשתו כעקרה היא

ויעתר לו אדוני

פרש רשי זה עומד בזווית זו הוא מתפלל

וזו עומדת בזווית זו ומתפללת

לכן ניתן לומר על פי המגנה העמוקות שהגימטריה של יצחק ורבקה

תפילה

יצחק ורבקה גימטריה תפילה

לכן רמז הפייטן דווקא על יצחק ורבקה בפיוט של שבת

אך ברור שהעניין עמוק יותר

כתוב בתורה הקדושה ויאמר אדוני אלוהים

לא טוב היות האדם לבדו

ויעשה לו עזר כנגדו

וכבר עמדו חכמים זכרונו לברכה ללשון עזר כנגדו

שזה לכאורה דבר שמנוגד להיגיון

כי אם האישה היא עזר לבעלה הרי איננה כנגדו

ואם האישה היא כנגדו הרי איננה עזר לבעלה אז מה הכוונה של התורה?

יש לומר שטמון כאן רעיון נכבד

על פי מה שפירש רשי על הפסוק בראשית ברא אלוהים

ולא כתוב בראשית ברא אדוני

כיוון שבתחילה עלה במחשבה של הקדוש ברוך הוא לברוא

את העולם במידת הדין

בשם אלוקים

וראה שאין העולם יכול להתקיים כך

לכן הקדים מידת הרחמים

ושיתף אותם ביחד עם מידת הדין שנאמר לאחר מכן ביום עשות אדוני אלוהים ארץ ושמיים

מבואר מכאן שאין העולם יכול להתקיים

כי אם בשיתוף שתי מידות חסד ודין

ומזה יש לימוד נשגב לכל איש ואישה

רוצים לבנות את ביתם

לחנך את הצאצאים לתורה ולעבודת השם

אי אפשר להצליח בחינוך הבנים והבנות

ואין הבית יכול להתקיים אלא רק על ידי שיתוף מידת הרחמים ומידת הדין

בבחינת שמאל דוחה וימין מקרבת

והנה ידוע שכל אדם נברא עם מידה מיוחדת לו

ולכן הקדוש ברוך הוא ברוב רחמם וחסדם ומסווג זיווגים כך

שאם האיש הוא בעל מידת החסד זיווגו מן האישה

מידת הדין

ועל ידי זה נעשה שיתוף נפלא בין מידת החסד למידת הדין

כדי שישלימו האיש והאישה לחנך את ילדיהם דרך אשתרה ונכונה

לפי כך אמר הקדוש ברוך הוא לא טוב היות האדם לבדו

כי אם ינהל את ביתו לבדו

רק במידה פרטית שלו בלי שיתוף של שתי מידות חסד ודין לא טוב

מכיוון שאין העולם יכול להתקיים במידה אחת כי בשיתוף של שתי מידות אלה

לכן אמר השם יעשה לו עזר כנגדו

כלומר שהעזר שלו תהיה דווקא על ידי אשתו

שהיא תהיה מנוגדת לו

אם האישה צריכה להיות עזר כנגדו,

סיבב הקדוש ברוך הוא אברהם שמידתו חסד,

יישא לאישה דווקא את שרה שמידתה דין.

גם בואר על ידי הארי הקדוש ששרה אימנו מידתה היה דין וגבורה.

שרה בגימטריית דין אמת.

ומאחר ויצחק אבינו

היה מידתו דין,

הרי זיווקו אישה בעלת מידת חסד.

ולכן אליעזר עבד אברהם עשה לעצמו סימן,

שדווקא הנערה שתהיה בעלת חסד ראויה להיות אישה ליצחק.

ככתוב היה נערה שראמר אליה,

תינא חדך וישתה, ואמרה שתה וגם גמלך אשקה,

אותה הוכחת ליצחק.

ובה ידע כי עשית חסד

עם אדוני חסד, כי צריך להביא לו מידת החסד כנגד הדין.

זו כוונת הכתוב היעטר יצחק לאדוניי.

יצחק התפלל לאדוניי למידת החסד והרחמים,

שהוא יזכה להמתיק את מידת הדין לנוכח אשתו רבקה,

שהיא בעלת מידת החסד.

ולכן באמת זכו ונשמעה תפילתם.

יצא מהם יעקב אבינו שמידתו תפארת,

שהיא מורכבת משניהם מדין וחסד.

אתה מובן מדוע דווקא אצל יצחק ורבקה כתוב לשון

ויעטר,

כמו שאמרו אצל חכמים.

מה עטר זה הקלשון מהפכת התבואה בגורן ממקום למקום.

אף תפילתם של צדיקים מהפכת את דעתו של הקדוש ברוך הוא, ממידת אכזריות למידת רחמים.

העניין הזה שייך ממש לתפילת יצחק ורבקה,

שהתפללו ביחד

שהקדוש ברוך הוא ימתיק את הדין של יצחק

על ידי החסד של רבקה.

לפי זה מבוארים דברי המגלה עמוקות.

כי יצחק, רבקה בגימטריית תפילה.

וכן מבואר כוונת הכנסת הגדולה בפיוט

בתפילת השבת.

וכל זאת כדי לרמוז לנו שהתפילה היא סגולה להפוך דין לרחמים.

כמו יצחק ורבקה,

שהצליחו בתפילתם להמתיק את מידת הדין

למידת הרחמים.

רבי חנאי אברהם, השם אומר,

רצה כאן ומודו כאן לציין.

לפי ככה בא להם תורה ומצוות.

שנאמר, אדוניי,

חפץ למען צדקו.

יגדיל תורה מיעדי.