"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'". לידת יעקב אבינו ע"ה היתה בנס, כי יצחק ורבקה שניהם עקרים היו, ללמדנו שהתכלית הרוחנית אינה יוצאת לפועל על פי טבע בעולם הזה. התכלית הרוחנית לא יוצאת לפועל על פי טבע בעולם הזה, אלא לעולם בנס היא עומדת, בנס היא עומדת, כל הרוחניות וכל התכלית הרוחנית בנס היא עומדת. וקשה, הא תינח יעקב שממנו יצאו 12 שבטים שמהם נבנה כלל ישראל, אז זה דבר שהוא נס, נו, בשביל להביא 12 שבטים צריך את יעקב, ובשביל להביא את זה שתקום האומה הישראלית צריך נס, כי ההורים היו עקרים. אבל עשיו הרי הוא התאום של יעקב, ידוע שרשע גמור היה עד שהס"מ עצמו היה שר שלו, איך אפשר להבין שגם הוא ייוולד באותו נס? אז נס בשביל יעקב שיצאו שנים עשר שבטים ועם ישראל אני מבין, אבל עשיו למה? 

אבל בספר אור תורה שזה ביאור על ספר מעלות התורה בסימן ל"ג, הוא אומר, מה שנמשל עשיו לקש שהוא שומר לחיטה, כל מציאותו של עשיו בעולם הזה - שומר לישראל, שהם עיקר הפרי ולהיות להם רצועת מרדות. כל קיומו של עשיו להיות רצועת מרדות לישראל ושומר לפרי, כי אנחנו הפרי, לכן הוא נמשל לקש שהוא שומר לחיטה, אין לעשיו שום מציאות בעולם, לא לאמריקאים, לא לרוסים, לא לאף אחד, אין להם מציאות בעולם מאחר שנולד מיצחק ורבקה שעקרים היו, וישראל חיותם בתורה, ועשיו נברא להיות גדר סביבו לעם ישראל שלא יפרוץ את הגדר, וכשפוסק מן התורה ניתן לעשיו שליטה. אז זה מה שרואים את ההתהפכות שלהם כל הזמן, כי הס"מ והנחש זה הולך ביחד, לכן הדרך שלהם היא נחשית כזאת, אומר ככה עושה ככה אומר ככה חוזר בו, עושה ככה אומר ככה. 

הרי שגם עשיו הוצרך להיוולד על ידי נס, כי אין לו מצד עצמו זכות קיום בעולם הזה כלל, קיומו זה רק במה שהוא משרת לישראל שבו תלויה תכלית הבריאה. ובאמת עשיו אין לו מלכות כמו יוון, כמו פרס, הוא לא מלכות, הוא תלוי בנו, כשירושלים למעלה קיסרי למטה, כשקיסריה למעלה ירושלים למטה, אז כשאנחנו עולים הם יורדים כשהם עולים אנחנו יורדים זה תלוי בנו, אם אנחנו בירידה הם עולים על חשבוננו, אם אנחנו בעליה הם יורדים למקומם, וכל מה שיש עשיו זה לשמור על יעקב, וזה כתוב בפסוק מפורש בברכות. רק מה, והיה כאשר תריד ופרקת עולו, אבל הוא צריך לשמור על יעקב. והשימוש הזה שהוא משרת לישראל יכול להיות בשני אופנים, אחד זה רצועת מרדות להענישם כשיעברו על דברי תורה ישראל, ככתוב "וכאשר תריד ופרקת עולו". דבר שני זה שהוא ישמש שומר פרי באופן חיובי להיות עבד ועזר לישראל, כמו שהוא נתברך "ואת אחיך תעבוד". אבל זה כשישראל דבוקים בתורה, אם הקול קול יעקב אין ידי עשיו שולטות.

כן מצינו במשה רבינו ע"ה, כשעלה למרום לקבל את התורה ניצח את המלאכים, וגם השטן נתן לו מתנה. ז"א גם בדרגה זו כח הרע משועבד לקדושה, וזוהי בחינת התהפכות של הרע לטוב, אבל כל שימוש ברע אפילו לתכלית הטוב כרוך בסכנה, כי כל זמן שיש לאדם שייכות עם הרע - יש סכנה עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, שלבסוף הרע ישתלט על האדם ויאבד גם את הטוב שבו חס ושלום לכן צריך זהירות יתרה לא להשתמש ברע רק בדוחק שזה על פי זהירות ודקדוק וכו' וכו', רק מה שיהיה מותר ולחשוש כל הזמן שלא ליפול בידו.

זה לשון הרמח"ל במגילת סתרים פרשת נח, ויש כאן סוד שאמרו ז"ל, עוג נשבע לנח להיות לו עבד עולם ובזה הוא ניצל. עוג נשבע לנח שהוא יהיה העבד שלו לעולם ובזה הוא ניצל, ועשה נח נקב אחד בתיבה והיה נותן לו מזונותיו, עוג הוא הקליפה העומדת אחרי נח, וכשהקליפה משתעבדת לקדושה אין ראוי להכריתה, מכיון שהוא נהיה לו עבד עולם אז הוא משתעבד לקדושה ולא ראוי להכריתו, אדרבא, התיקון הוא לקיים אותו ולקיים את הקליפה שתהיה כמשרתת, ולכך היה לו הצלה לעוג על ידי נח. אבל הסתרא אחרא אע"פ שהיא משתעבדת אין ראוי להכניסה על כל פנים בקדושה, אלא שתשב בחוץ כמשרתת והקדושה משפעת לה מבחוץ כדי חיותה, שלא ישכנו במקום אחד, ולכך לא הכניס את עוג לתיבה אלא נתן לו לבחוץ את מזונותיו. 

לפי הביאור של הרמח"ל במגילת סתרים מרמז לכוחות הגוף שבדרך כלל הם מתנגדים לקדושה, כוחות הגוף בדרך כלל מתנגדים לקדושה, אך יכולים גם לעזור לה, ועל כן אין להרחיקם יותר מידי, אבל סכנה גדולה מאד בזה, כי אדם עלול לטעות במידת הקירוב והריחוק, ולבסוף הוא ניזוק על ידיהם, זה כענין שנאמר "ריש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכיחשתי", שלמה המלך אמר אני לא רוצה לא ריש לגמרי, לא עוני, ולא עושר, למה אם אני אשבע וכיחשתי. ואם הוא ייוורש ידבר על הקב"ה. וכן המחשבה של אני ארבה ולא אסור שהתורה אסרתה, ז"א הוא השתמש בכוחות האלה שאסרה התורה כגון נשים כסף וסוסים כאילו לכבוד מלכות וענינים של מלכות ולהשפיע על העולם, והתורה אמרה שאסור, אז גם אסור להשתמש בזה ולומר אני ארבה והוא יעבור על מה שכתוב לא ירבה, לא ירבה לו נשים לא ירבה כסף וזהב וכו', הוא אומר אני ארבה ולא אסור, ומה קרה שהוא נכשל. 

כעין זה חכמות חיצוניות, אם אדם רוצה להשתמש בחכמות חיצוניות אז כתב הרמב"ם שהוא לקח אותם להיות אצלו החכמות החיצוניות כרקחות וטבעות בחינת עבד לתורה, כל מה שיש חכמות חיצוניות הוא השתמש בהם רק כמו משרתות שפחות רקחות טבחות להטעים את התורה כאילו אבל לא שהן בפני עצמן חלילה, אבל העיד על עצמו שלבסוף נעשו לו צרות, כמו אשה צרה שמצרה לחברתה. וידוע מה שכתב עליו הגאון מוילנא שהפילוסופיה הטעתו ברוב לקחה, ביורה דעה סימן גע"ת. וכן בעוג נאמר "ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי" וברש"י שם זה עוג שפלט מדור המבול, היינו על פי המדרש המובא במגילת סתרים, אותו עוג שנשמר בגלל שהיה עבד עולם לנח, ומתכוון הוא שיהרג אברהם ויישא את שרה, בשביל זה הודיעו שנשבה לוט. הרי שלבסוף במקום לשמש את עיקר תולדות נח שזה אברהם אבינו, רצה לאבד את הכל, אי אפשר לסמוך על הקליפה. ואלמלא נס גדול היה מצליח, אם לא היה מצליח אברהם אבינו להתגבר על כל המלכים. 

למדנו שאין לסמוך על הרע בשעבודו, גם כשהוא משעובד לנו וכאילו אנחנו שולטים במצב אין לסמוך עליו, אלא קרוב יותר שהוא יצליח להזיק ולאבד את הכל. רק לימוד התורה בהתמסרות והתעמקות יכול להפוך את היצר הרע לטוב. דהיינו שיש דרך להנצל מהגדלת האנוכיות ע"י שיידבק לתורה בכל נימי נפשו, ואז גם האנוכיות עצמה תוסיף בו דבקות, אבל כל שאר הנסיונות להפוך את הרע ל טוב כגון להכנס לריבוי גשמיות כדי לשעבד אותה לרוחניות הם מסוכנים מאד, מסוכן מאד, מסוכן מאד, כי גדול כח החומריות למשוך את האדם אל רשתה. לא לסמוך על זה שאתה יכול להכנס לתוך החומריות ומשמה להביא ולשאוב ולעשות ולהפוך, דמיונות. זהו שאמרו ז"ל, כך היא דרכה של התורה, פת במלח תאכל. וכן אמרו הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, כי הם לא משוכים אחרי החומר ממילא יכול לצאת מהם הרבה יותר תורה כי הם לא מחוברים, אין להם, אין להם. כי החושש לנפשו יתרחק משפע העולם הזה ויתמסר אך ורק ללימוד התורה ולקיום מצוותיה באהבה, אוי לו למשתוקק לעולם הזה ורודף אחריו, הוא מדמה בנפשו שיזכה לשני שולחנות וירבה את כבוד התורה על ידי זה כי לבסוף יכשל, יכשל יכשל. לא רבים זכו לשני שולחנות וגם לא זכו להשאר איתם. כי החומריות תשלוט בו, ויהפך לגמרי לחומרי, וכבוד התורה יתמעט ע"י זה חס ושלום, אה, אשרי מי ששם חלקו בתורה ובורח מרצונות העולם הזה כבורח מסכנת נפשות. וכבר אמרנו שיש פליאה גדולה, המשנה מזהירה ודבריה ברורים חד משמעיים כלפי כולם, שלשה דברים מוציאים את האדם מן העולם, אז אם אומרים לך אז שלשה דברים הורגים את הבן אדם ומפסידים לו את העולם הבא צריך להזהר מזה או לא? הקנאה התאוה והכבוד וכולם רודפים אחרי זה. איך זה יכול להיות? מפגרים.

כבר דיברנו בעבר, הקנאה לא תביא לך כלום חוץ ממחלות וצרות ואכזבות וצער, כלום היא לא תתן לך, אתה יכול לקנא באחד עשיר תהיה עשיר? לא תהיה עשיר, אתה רק תסבול מזה, הבאת לך מחלה בהתנדבות, יותר טוב להתנדב בבית כנסת, בשביל מה להתנדב ככה? התאוה אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, מדובר על הכי עשיר בעולם, אין אדם מת, אז מה אתה רודף, איפה תגמור, איפה, זה כמו מים מלוחים תשתה תהיה צמא יותר. וכבוד - מי יתן לך בחיאת, מי יתן לך, הכל דמיונות. כל זמן שאתה משרת את המטרה הוא יחלוק לך כבוד, הוא יחניף לך יעבוד אותך כמו עובד עבודה זרה, ברגע שלא יצא לו משהו או תהפוך לו פנים נגמר הסיפור, זה השונא הכי גדול נהיה, אז אין כבוד גם אז מה אתה רודף אחרי שטויות ודמיונות? גם אם אומרים לך שאתה כזה וכזה, בין רגע זה יתהפך, הכל שטויות, הכל שטויות. מחלות, צרות, בעיות ורודפים אחריהם. והעצות של חכמים לא מקובלות, פת במלח תאכל, מי אני פת, בחיאת, אני, אני מים במשורה, אני רק קולה אני, מה אני, על הארץ תישן - מה קרה לך פרדייז כפול, מה אני, מה, זה בדורות ההם. בסדר, פנדזלק, ואח"כ נראה איפה תגיע. אבל אלה שבאמת הלכו בדרך הזאת, הם השמות הגדולים שמפורסמים היום בעולם כגדולי ישראל. תבדקו אצלם מה המצב תראו שיש קיום של המשנה בדיוק. ומה חשבתם, שהמשנה תבטיח ולא יתקיים?! המשנה מבטיחה - כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, מה היו צריכים כולם לעשות - לחפש את העוני, ואז המשנה תתחייב לקיים אותם מעושר, מה הבעיה? אבל לא עוני כברירת מחדל, אין לי ברירה אני עני, לא, כשתהיה מוכן אתה - פת במלח תאכל, שיש לך אפשרויות והכל, אתה לא נהנה מזה, לא רוצה ליהנות מזה, עזוב מה אני מבזבז את הזמן על שטויות, יכול להרויח עכשיו עבודת ה' לנצח נצחים. זה ההבדל. אבל מה לעשות, אנשים מתחברים לקליפה. 

בכל אופן יהודים יקרים אנחנו רואים מפה שבשביל תכלית הרוחניות של עם ישראל צריך ניסים, יעקב נולד בדרך נס מהורים שהיו עקרים, ואעפ"כ גם עשיו בא איתו, לעשיו אין קיום בעולם הזה רק שומר לפרי - לעם ישראל, או רצועת מרדות או לעזור ולשמור על עם ישראל, זה תלוי בנו, עוסקים בתורה ובמצוות - ייטב לנו, לא - גזירות של לפיד וחבריו וכו'.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....