חדא כנישתא | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה

ויעקב אשתם יושב אוהלים.

במילים האלו מציינת התורה מהותם של יעקב ועשיו.

ויש להתפלא,

הרי עשיו מראשית בריאתו,

עוד במעי אמו היה רשע,

כמואר בחכמים, זיכרונם לברכה, בראשית רבה סג ה,

שבשעה שאימו עוברת על יד בתי עבודה זרה,

היה מפרכס לצאת.

ובאותו יום

אמרו חכמים עבר חמישה עבירות חמורות כמפורש בחכמים,

זיכרונם לברכה,

בבאבא בתרא טוז.

ואם כן,

התורה צריכה הייתה להדגיש את גודל רשעתו של עשיו.

מדוע מסתפקת רק במילים הללו?

יודע ציד

איש שדה. זו ההגדרה שלו.

למה לא כותבת רשע, מרושע, רוצח,

עובד עבודה זרה,

א-נס, כל הדברים האלה.

וכן לגבי יעקב אבינו עליו השלום, שהוא בחיר שבאבות.

התורה מציינת מהותו של יעקב רק,

שהיה איש תם יושב אוהלים.

אלא התורה מגלה לנו בזה יסוד גדול,

שעיקר גדלות האדם

תלוי בקטנות.

על ידי מעשים קטנים נעשים לעשיו הרשע.

אנו מורגלים להבין שהחטא תלוי במעשים,

בכל שמעשיו רעים הוא רשע.

אך האמת,

שהחטא והרע

תלויים בשורשים.

לו לא היו השורשים רעים ומושחתים,

לא היה מגיע להיות עשיו הרשע.

כמו כן,

בעת שאנחנו רואים אנשים כופרים,

אין הדבר נובע מאי-הבנות וידיעות,

אלא כל יסוד הכפירה נובע משורשי הרע שבקרבו.

לכופר יש שורשים רעים.

מכיוון שנמצא בו שורש רע,

הרי בסופו יגיע להיות רשע ובעל עבירות.

זה לא צריך להיות מיד, זה יכול להיות בסופו גם.

איש יודע ציד איש שדה

מגלה לנו התורה את השורש הרע שהיה טמון בעשיו.

זה היה יסוד,

וממנו נבעו כל הרעות שעליהן הגיע עשיו הרשע.

איש יודע ציד פירושו שהוא היה בעל מידת השקר,

שקרן.

כאשר נמצאה בו מידה רעה זו,

ייתכן שיגדל ויתחנך

בבית של יצחק ורבקה,

ויראה בעיניו מלאכים ממש,

ויגיע לשאול תחתית.

ויש לציין שעשיו היה מאמין גדול,

כמו שראינו,

בעת שיעקב לקח את הברכות צעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד.

מה סיבת הצעקה?

עשיו האמין.

בברכה של יצחק אביב שהיא תתקיים.

והברכה היא כמו נתינה.

זה לא אמירה.

הוא מבין שאם הוא אמר זה מתקיים.

זה כמו אם אחד מפתיע אתה תקבל 100 מיליארד,

זה כבר בבנק.

ולכן גדול היה צערו,

עד שצעק צעקה גדולה,

ועוד הוסיף להתחנן אל יצחק אביו.

ברכני גם אני אבי.

הוא לא מוותר על הברכה.

גם אנחנו מאמינים בברכות של אדם גדול.

אבל לא כל כך מאמינים.

כי אנחנו לא מוכנים למסור את הנפש עבור ברכה.

מה הסיבה?

חסרון אמונה נמצאת בנו.

אמרתי כמה פעמים, הרב קניבסקי גר בבני ברק. לא כולם נכנסו אצלו מבני ברק לקבל ברכה. הם יודעים שהוא אדם גדול. הם מאמינים בברכות גם כן. למה הם לא נכנסו?

לא מאמינים באמת עד הסוף. חסרון באמונה.

אם הם היו יודעים שזה מיליון דולר,

מישהו היה יודע שבמרחק שני רחובות ממנו יש מיליון דולר לא הולך לקחת?

קודם כל דיברנו על האמונה, האם אתה מוכן למסור את הנפש או לא.

אז רואים שלא.

לא, זה קשה לי להגיע, זה פה, זה שם. אבל ללכת לבנק לסדר משהו, הוא כן הולך, כל פעם.

ואילו בעשו הרשע הייתה אמונה חזקה.

ולכן מסר את נפשו עבור הברכות.

ועל אף אמונתו השלמה נעשה לעשו הרשע.

אז איך זה מסתדר?

מאמין כזה גדול וגם רשע גדול.

איך זה מסתדר?

כל זה מפני שהיה איש יודע ציד.

מה אומר רשי?

יודע לרמות את אביו בציד שבפיו, יודע לצוד אנשים בלשונו.

ומידת הרמאות הזו

שרימה את אביו

ורימה את עצמו,

היא הייתה הסיבה לחטאתו.

הרמאות רמאי, אתם יודעים מה זה רמאי?

לבן הארמי, רמאי.

נמרוד היה צד את הבריות בלשונו גם.

שיכפרו בשם.

יש הרבה רמאים,

יש להם שפת חלקות.

הם יודעים לדבר והכול, אבל כולם תוכו מרמה.

יש אנשים שהם הולכים באצטלת דרבנן והם עשיו. הרי הסברנו אתמול בדרשה

מי היה עשיו.

מה זה נשים אחרי דרשה שלו כולם עזבו את הבעלים ורצו להיות פלגשים שלו.

תשמעו,

הוא היה מנדעומר. הוא היה צריך להיות הרגל במרכבה השלישית לפי דעתו.

אברהם, יצחק עשיו, הוא הגדול, יעקב זה הקטן.

ככה הוא היה בטוח.

רמאי.

נביאי הבעל היו בטוחים בעצמם

שהם צודקים.

תקראו את מקום הטעות שלהם בינם לבין נביאי האמת.

תקראו את זה בדעת תבונות לרמחן.

זה משהו לא יאומן.

רמאי.

לא כזה פשוט כאילו רמאי כמו פועל הנוכלים שגונבים.

כמו אסף חדד שממשיך לרמות אנשים ולעקוץ אותם.

והמשטרה מניחה לו לטייל.

אבל

זה היה רמאי עם ציד בפיו שלא מרגיש אפילו אביו הגדול,

יצחק אבינו,

כמו שהסברנו אתמול בדרשה.

כוח נוסף מציין את התורה בהגדרתו של עשיו,

איש שדה,

וברש״י

כמשמעו

אדם בטל

וצודה בקשתו חיות ועופות.

בטלן.

איש שדה

נמצא כל הזמן

בשוק החיים.

פעם הוא צד ציד, פעם הוא הולך לפאב,

פעם הוא הולך לפה, פה הולך למסיבה, שם הוא הולך לכאן.

איש כזה שדה.

אדם בטל

וצודה בקשתו חיות ועופות.

ביאור אדם בטל זה שאינו מוכן לקבל על עצמו עול עמל ועבדות.

לכן מתרחק מכל עבודה ואינו חושב כלל על מצבו.

עזב ואין לי כוח בשביל זה.

עזב ואין לי כוח.

אין לי כוח.

בטל.

לא עמל ולא עבדות.

מידה זו של אי-שימת לב נמצאת ברבים מן האנשים.

רבים מן האנשים.

כל הזמן, אתה בא לשיעור, מיד הוא עומד.

לא, אני עייף, אתה חייב לקום מוקדם, אני זה,

ישנתי זה, לא ישנתי ככה, אני עשיתי ככה, ישר הוא עומד, עצלן, בטל.

שום עול, שום עבדות, שום דבר.

וזה נקרא אי-שימת לב, וזה נמצא ברבים מן האנשים.

מאיפה זה נובע? אתם יודעים מאיפה זה נובע?

לא תאמינו.

מכוח הילדות,

ילדותי,

תירוצים של ילד,

לך, לך.

כזה תירוצים של ילד, רק הוא לא עושה את זה בניגון הזה, הוא עושה את זה רציני,

עם מרשת חשיבות.

לא אוכל להגיע מחר.

מדוע?

יש לפניי מעמסה גדולה ליום מחר.

מידת הילדות היא לא רק אצל ילדים,

אלא ייתכן שאפילו אנשים באים בימים

נגועים במידת הילדות.

וכשם שהילדים צוהלים

ואינם שמים לב אל תכליתם ומצבם,

ילד מוטרד ממצבו, הוא חושב על עתידו? שום דבר.

יש שלולית, קופץ עכשיו.

יש משחק, משחק עכשיו.

איזה אין לו תוכניות,

אין לו זמנים,

אין לו עתיד.

צוענים ואינם שמים לב אל תכליתם ומצבם.

כך, מידה זו נמצאת אצל כולם באופנים שונים.

אך השורש של זה זה אי-התבוננות על העתיד.

אדם חי כאילו חיים לפניו לאורך זמן,

והוא לא מוטרד,

הוא גם לא יושב להתבונן ולכלכל מעשיו להבין

ששעון הזמן,

שעון החול מצטמצם.

אם היו שמים לפני בן אדם

שעון חול של החיים שלו,

הוא היה רואה כל פעם כמה יורד, כמה יורד. זה החיים שלו יורדים, זה החיים שלך יורדים, זה לא חול.

החיים, אוזל לך זמן.

אוזל לזמן, הוא היה נחרד.

הוא היה נחרד.

הוא היה מנצל כל רגע.

אבל הילדות

אי שימת לב, צוהל במצבו, לא רואה את העתיד,

לא חושב על כלום.

מצינו בגמרא בסוטה זן

לגבי השקעת סוטה שאומרים לה בשעת הווידוי,

כדי להקל מעליה את החטא,

הרבה יין עושה,

הרבה שיחוק עושה,

הרבה ילדות עושה,

אלה דברים שאומרים לה.

בשעה שהיא מתוודעת, צריכה להתוודות

ולומר אם היא סטתה מעל בעלה או לא, כדי שהיא לא תשתה את המים המעוררים ותמות.

אז אומרים לה, תשמעי, את לא אשמה, את יודעת,

הרבה יין עושה, הרבה צחוק עושה, הרבה ילדות עושה.

כל הדברים האלה יכולים להביא את האדם לידי עבירות חמורות,

כי יין מביא לידי שכרות,

ובעת השכרות יכול לחולל בו היין דברים למטה ממדרגתו.

גם השחוק חמור מאוד,

שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לחרווה.

אז ככה אומרים לה,

בהרבה ילדות עושה, מה רעשון? נשאר עם ילדים.

אה, עדיין.

וזו הייתה מידתו של עשיו,

איש שדה.

איש צעיד זה רמאי שמידתו שקר,

צודד בני אדם בפיו.

איש שדה זה אדם בטל,

שאינו חושב על מהות מעשיו

מחמת מידת הילדות.

אז זו ההגדרה.

אמרו לנו את השורשים,

וממילא מהשורשים האלה צומח עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, כל הרע

שקרן

ובטל, מה עוד אתה רוצה?

כל העבירות הוא יכול לעשות.

זה השורש,

זה היסוד.

אז לא הייתם צריכים לפרט

עבירות פרטיות מסוימות, הכל הוא יכול לעשות.

מישהו, הבחינה הזאת,

איש צעיד רמאי

ואיש שדה בטלן ילדותי,

ושלא חושב על עתידו, ודאי שהכל הוא יכול לעשות.

ויעקב, איש תם,

יושב אוהלים.

מידתו של יעקב אבינו עליו השלום היא מידת האמת, ההפך מחסר.

ומכיוון שמידה זו הייתה תבועה בו,

לכן לא שם עצמו כהפקר,

והיה יושב אוהלים.

יושב, יושב, משקל כל הזמן.

נמצא שכל גדלותו של יעקב אבינו עליו השלום,

מקורה במידת האמת שהייתה בו.

וכך להפך רשעתו של עשיו,

הכל ממידת השקר.

מעטה עלינו להבין כמה עבודה עלינו להשקיע, לעקור את מידת השקר הנמצאת בנו

ולהתדבק במידת האמת.

על ידי זה נגיע לקבלת עול עבדות

ולהתרחק מלהיות איש שדה בטל,

וכך נגיע לתכלית שלנו.

תשמעו דבר מדהים.

סיפור שאתם יודעים, אבל נראה זווית חדשה בו.

המדרש בראשית רבה סהכב,

וירח את ריח בגדיו

ריח בוגדיו, כמו יוסף משיטה.

בשעה שביקשו שונאים להיכנס

להר הבית,

אמרו, ייכנס מהם ובהם תהלה.

השונאים בעצמם פחדו להיכנס לבית המקדש,

ואמרו שייכנס אחד מהיהודים.

אמרו, לאו, תיכנס, ומה שאתה מוציא שלך.

נכנס והוציא את הבנורה של הזהב.

אמרו לו, אין דרכו של אדיוט להשתמש בזו.

תיכנס פעם שנייה, ומה שאתה מוציא, יהיה שלך.

לא הסכים.

אמר רבי פרס, נתנו לו מכס שלוש שנים, ולא קיבל עליו. נותן לך פרס, סכום כזה, נפטור אותך, זה,

שום דבר.

אמר לו, דאי איש, הכעסתי לאלוהי פעם אחת, אלא הכעיסנו פעם שנייה.

לא מוכן.

מה עשו לו?

נתנו אותו בחמור של חרשים, והיו מנסרים בו.

היה מצווח ואומר, וואי, אוי, שהכעסתי לבורי.

הרחבנו את הסיפור, לא נעמוד עליו עכשיו.

אבל בשעה שהיו חותכים את גופו,

הוא לא צעק כלל על צער הגוף,

אלא כל צעקתו הייתה על שהכעיס את הקדוש ברוך הוא.

והרי זו מדרגתו של רבי עקיבא,

שהיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל,

ובשעת מעשה קרה קריאת שמע.

ולכאורה, דבר מופלא,

שהרי אותו יוסף משיטא,

רשע מפורסם,

שהעיז להיכנס לבית המקדש ולהוציא מנורת הזהב,

שאפילו אומות העולם לא העיזו לעשות כך,

ואך הגיע למדרגה עליונה כזאת למסור את נפשו כמו רבי עקיבא?

כהרף עין, כהרף עין. איך זה?

ביאור הדבר שבאמת יוסף משיטא היה מאמין גם קודם לכן,

אלא הייתה בו מידת חמדת הממון

ומידת הילדות של אי-שימת לב על מעשיו,

ומידות אלו הורידו אותו עד לדיוטה התחתונה ממש.

לכן העיז להיכנס לבית המקדש

על מנת להוציא לעצמו כלי הקודש.

אך בשעה שנכנס,

ויצא,

ולא נתנו לו לקחת לעצמו את המנורה,

העניין הזה פגע בעומק ליבו,

ונחרד ונזדעזע,

והביא אותו להתבונן

במצבו ובאורח חייו,

שהם אמרו לו, אתה לא ראוי להשתמש בזה.

חמדת הממון העבירה אותו על דעתו שהוא יכול לקחת את מנורת הזהב,

והגויים העמידו אותו על מקומו.

הוא הזדעזע,

לאיזה שפלות הוא הגיע, שהגויים בעצמם

פחדו להיכנס.

נתעוררה האמונה אשר בקרבו

הוא היה מאמין.

ונתעוררה האמונה אשר בקרבו,

והיה מוכן למסור את נפשו,

ולא להתבונן לשום דבר,

אלא רק להצטער איך הכעיס את הקדוש ברוך הוא בפעם הראשונה.

אוי ואי שהכעסתי לבוראי.

די שהכעסתי לבוראי.

פעם אחת.

ייתכן

ומונח באדם גדלות

של מסירות נפש על קידוש השם

מכל מקום ה...

והשורשים אשר בקרבו

מונעים מאיתו להגיע לשלמות.

והחסרונות שבו פועלים את פעולתם

ומדרדרים אותו עד שאול תחתית.

ועניין זה נאמר בכל המידות.

יש מחמת אהבת השקר

ויש מפאת חמדת הממון

ויש ממידות אחרות.

איך אנשים חוזרים בתשובה?

בשורש יש להם אמונה,

בשורש הם רוצים את האמת,

אבל יש להם כמה מידות שדפקו להם את החיים, כמו שאומרים.

אהבת ממון, אהבת נשים, אהבת הבטלה,

אהבת הכבוד,

אהבת השקר,

כל מיני אהבות של העולם הזה.

אבל בשורש שלהם, בתשתית,

מונח שם האמונה בשם, ואהבה וכיסופים.

אבל ברגע שמסירים או מראים להם את הגנאי שבמידות,

את ההפסד שיוצא מהם,

אז מתעורר אצלם מה שיש בקרבם.

ואז הם עולים על המסילה, ובגדול.

הנה,

יוסף משיטה,

יקום איש צרורות,

רבי אלעזר בן דורדיה וכדומה.

כל אלה, מה?

היה בהם.

רק המידות

חנקו אותם, לחצו אותם.

אישה סוטה,

שסטתה.

מה אומרים לה?

הרבה יין עושה,

הרבה צחוק עושה,

הרבה ילדות עושה.

תתוודי, תגידי את האמת, שלא תשתי ותמותי.

אבל אנחנו יודעים שיין עושה, אז למה שותים יין?

אנחנו יודעים שסחוק

והוללות מביאים את האדם לידי ערווה.

אז למה אתה יושב במסיבות הוללות כאלה, או שאתה שומע דברי סחוק?

למה אתה ילדותי?

למה אתה ממשיך להיות ילד קטן עם תירוצים של ילד?

זה יביא אותך לעבירות הכי קשות.

אז אם תברח מהם,

אתה יודע אותם.

שמעת מהם. אתה מודע לזה.

אז למה אתה נסחף אחרי זה? הרי אתה תרד לשאול תחתית.

אין מעצור. יצריך לא רוצה לעצור באיזשהו מקום, רק בגיהינום למטה.

אז למה אתה שומע לו?

והעניין הזה הוא אם כל חטאת.

לכן יש לראות.

בני תורה יושבים בישיבה מספר שנים רב,

ואחרי עזיבת כותלי הישיבה

נראה שלא ספגו כלל מאווירת הישיבה.

כי אף בעודם בישיבה לא הבינו לאחריתם.

וחיו במהלך

הרגלם כאיש שדה האוהב את הבטלה.

אתם שומעים?

אדם נמצא בכור הזהב, מקום שיכול לצאת מזוקק,

יוצא כולו מלא סיגים.

למה?

כי הוא ילדותי.

איש בטלה, איש שדה.

איש שדה

בתוך האוהלים.

יעקב השתמש עם האוהלים,

מה זה הביא אותו להיות איש אמת,

עם עול עבודה,

עבודת השם.

ואיש שדה זה מי שנמצא בחוץ.

יש איש שדה בתוך הישיבה, בתוך האוהלים.

וכשהוא יוצא זה מתברר אחר כך שהוא נשאר ילדותי כמו שהוא היה.

וראה מה שכתב רבנו יונה בשערי תשובה כזן.

מן התמיהה והפליאה אדם עומד בחצי ימיו

ורואה כי כוחותיו הולכים ודלים.

והאח לא שם אלי ליבו.

מה, אתה לא רואה שאתה הולך וזהו, מתחיל להתכמת, להתכופף? אתה לא שם לב?

אתה לא רואה את הסחר הלבן כבר?

אתה לא מבין את האיתותים שאתה כבר בדרך החוצה?

והסיבה לזה,

כיוון שאינו חי בהתבוננות.

אפילו כשרואה שכוחותיו דלים והולכים,

אין זה משפיע עליו מאומה, כי הוא חי כהפקר,

איש שדה.

לכן שום דבר אינו משפיע עליו כלל וכלל.

רואים שהתורה לא מפרטת

את הזכויות או את העבירות,

לא של יעקב ולא של עשר.

היא אומרת מה שורש הבעיה או מה שורש ההצלחה.

שורש ההצלחה זה איש תם, יושב ועלים, איש אמת.

שורש ההפסד

זה איש ציד, רמאי ושקרן,

ואיש שדה,

בטל,

שאינו מתבונן באחריתו.

וזה רוב בני האדם, עשיו.

ויש עשיו גם בישיבות, כמו שראינו.

ולפי הדרשה שנתנו אתמול,

זה בכלל, זה יכול להיות,

וואה,

עם הציור של הרבנים הכי גדולים שיכולים להיות.

צריך לרמוד את ההרצאה מאתמול בשביל לדעת.

אז תשמע את הדרשה מאתמול, על זה זה היה.

אז זאת אומרת,

כל אדם צריך לראות מה מידותיו.

האם הוא נמשך אחר האמת ומוכן למסור את נפשו עליה?

ולהפסיד כל מה שצריך להפסיד בשביל להשיג את האמת,

כמו שאברהם בשביל האמת היה מוכן להפסיד אפילו את נפשו,

וקפץ לכבשן האש.

או להיות כמו עשיו רמאי,

אמריקאי,

שכל יום אומר דברים אחרים.

עשיו זה אדום, אדום זה אמריקה.

רמאות כל היום, מהבוקר עד הערב מרמים את העולם.

אבל בישראל אני לא רואה הרבה יעקב גם, זה הבעיה.

זאת הבעיה.

אבל בעזרת השם ידברך,

אפילו חדא כנישתא,

אם יהיו קבוצת אנשים יראים באמת,

בשלמות,

שמבקשים את האמת ויהיו מחוברים יחדיו,

יכולים להביא את הגאולה.

לכן המצטרף לקהילות פז באמת,

על מנת לקיים את כל מה שצריך על פי התורה הקדושה,

יש לו סיכוי להיות

מהכנישתא חדא

שבעזרת השם

אולי נזכה להביא את הגאולה.

אמן.