"ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים". עשיו נתגדל יחד עם אחיו יעקב בבית מדרשו של שם ועבר עד גיל 13 שנה, בכל זאת יעקב הלך לבית ה' ועשיו הלך לבית עובדי כוכבים ומזלות, במה נבדלו אחרי שבנערותם למדו יחד? שניהם באותה ישיבה של שם ועבר, איך אחד המשיך והשני הלך לבית עבודה זרה? 

רבי ברכיה אומר, שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו, אלא עד שהוא במעי אמו זירתם מתוכה לכבלי, אל תאמר שרק אחרי שהם יצאו מהבטן אז הוא בא לריב איתו בכל מיני ענינים אלא עוד במעי אמו כבר הוא היה לוחם כנגדו. הדא הוא דכתיב "זורו רשעים מרחם", הרי כי ההבדלה ביניהם בין יעקב לעשיו היתה מלידה ומבטן, יעקב נולד בתכונה טובה ועשיו בתכונה רעה, אז נשאלת השאלה מה פשעו שהוא נעשה רשע אח"כ והלך לבית עבודה זרה ולא היה יכול לנצח את טבעו הקשה, מה הוא אשם? 

אמר רבי אבא בר כהנא, כיון שראה שמואל את דוד אדמוני, נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשיו, אמר לו הקב"ה עם יפה עיניים אדמוני עם יפה עיניים, עשיו מדעת עצמו הוא הורג, אבל דוד מדעת סנהדרין הוא הורג, יפי עיניים נקראים הסנהדרין שהם העיניים של העדה, ודוד לא היה הורג בלי שאלה של הסנהדרין. עשיו היה סתם רוצח, דוד הרג הרבה אבל על פי סנהדרין, על פי אורים ותומים, לא מדעתו. ז"א מי שנולד אדמוני יש לו טבע של רוצח, נולד מזל מאדים, אז לכן הגמרא ממליצה למי שנולד במזל זה או שיהיה שוחט או מוהל, ואז הוא יקיז דמים. 

מכל מקום הרי לנו שגם דוד שהיה משיח ה', מראהו החיצוני היה אדמוני ובכל זאת כל מעשיו היו על פי התורה, מפני שהוא נלחם קשה ביצרו, כמו שאמרו חכמים ז"ל, דוד הרג את יצרו, פירוש שהלך בקצה האחרון של כפיית המידות, כפה את המידות עד עקירתן וביטולן מן השורש ממש, עד שאמר על עצמו "ליבי חלל בקרבי", ז"א במקום שהיה יושב יצר הרע שהוא יושב על מפתחי הלב, ליבי חלל בקרבי, איננו יצר הרע, נעקר מאצלו. 

הרי לנו מזה שאפילו מי שיש לו תכונה קשה יש בידו לתקן את עצמו, אפילו אם נולדת עשיו אתה יכול לתקן, שהרי דוד בדומה לו נולד אדמוני ותיקן את עצמו מאה אחוז. וכמו שכתב הגאון מוילנא ז"ל, שמי שטבעו טוב הוא דומה לרוכב על סוס טוב, מי שטבעו טוב הוא דומה לרוכב על סוס טוב, מי שטבעו קשה הוא דומה לרוכב על סוס רע, זה לא פיר אבל לפום צערא אגרא, למי שיותר קשה מקבל שכר גם הרבה יותר, מי שהסוס שלו רע, החומר שלו רע וקשה לו, אז לפי הצער ככה יקבל שכר. מי שנולד עם טבע טוב יש לו פחות שכר, למה אין לו במה להלחם. 

לפי זה נמצא שגם עשיו היה בידו לנצח את יצרו הרע, והיה יכול לחנך את עצמו בקצה ההפוך לו רצה באמת, ועם הראש שלו היה יכול להיות יותר מיעקב אבינו, שהיה לו ראש גדול מאד. 

מזה יש להתבונן עד כמה גדול חובת חינוך המידות, עכשיו המסקנה בשבילנו כמה אנחנו חייבים לחנך את עצמנו בחינוך המידות, שאנחנו צריכים לעיין על המעשים עיון שלם לשקול את הפעולות והמידות לפי מצב התכונה והמזג שלנו, כל אחד לפי טבעו במידה במשקל הראוי לו, כמו שכותב הרמב"ם ז"ל בשמונה פרקים פרק ד', שהאדם היודע ממלאכת הרפואות כשרואה מזגו שהשתנה מעט שינוי, לא יניח שהחולה יתחזק בחליו עד שיצטרך רפואה חזקה בתכלית. ז"א הוא לא מחכה עד שיסבך ויצטרך אח"כ לקחת תרופות חזקות, כך האדם השלם צריך שיזכור מידותיו תמיד, ישקול פעולותיו, יבחן את התכונות של נפשו יום יום, כל מה שיראה שנפשו נוטה לקצת מן הקצוות ימהר בתרופה ברפואה לא להמתין, ולא יניח את התכונה הרעה להתחזק כשהוא שונה במעשים שוב ושוב, ממילא יהיה לו יותר קשה לפרוש. 

עוד אמר הרמב"ם, כשיהיה האדם שוקל פעולותיו תמיד ומכוון אל אמצעותם, דהיינו לממוצע שביניהם, יהיה במדרגה העליונה ממדרגות בני אדם, ובזה יתקרב אל ה' יתברך וישיג אל טובו, זה הדרך השלם שבדרכי העבודה. ז"א להיות ממוצע בין ה מידות, לא בקצה הקצה ולא בקצה הקצה. לא נדיב לגמרי שזה נקרא פזרן, מפזר מעותיו, ולא קמצן כילי, אלא באמצע, נדיב. לא שונא לגמרי ולא אוהב לגמרי, ממוצע, יש מי שצריך לקרב יש מי שצריך לרחק. בכל דבר צריך את הממוצע, חוץ מהאמת שצריך ללכת שמה עד הקצה כי פחות מזה זה שקר. 

וכבר זכרו החכמים ז"ל את זה הענין, כל השם אורחותיו ומשגיח בהם זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה, כל מי שמחשב את אורחותיו ואת דרכיו ומשגיח בהם לשים לב איך הוא הולך בדרכי עבודת ה', הוא יזכה לראות בישועת ה' במעשיו. שנאמר "ושם דרך אראנו בישע אלהים" אל תקרי ושם דרך אלא ושם - לשון שומה לשום, והשימה הוא השיעור והסברא, כמה צריך לשער ולסבור את דרכיו. לשום דרך ולהשגיח על המעשים, לבחון כל הפעולות שיהיו נקיים מתערובות של מידות רעות, אפילו שנדמה לו שכוונתו לשם שמים, הרי רוב האנשים תמיד הם אומרים שהם לשם שמים, כמו שכתוב "כל דרך איש ישר בעיניו", רוב האנשים סוברים שהדרך שלהם היא ישרה כי בעיניהם זה ישר מה שהם עושים. זה רק לפום ריהטא, אבל לאחר העיון והבירור יתברר לו האמת, במרוצה כשאתה אומר ובודק זה הכל כן נראה ככה, אבל כשמעיינים ובודקים את הדברים כמו שצריך מתבררת לו האמת שזה רחוק רחוק, אם הכוונה לשם שמים או מרמה את עצמו או מרמה את האחרים, אבל מי שרודף אחר האמת באמת הוא לא יתן לנפשו להלכד בפח הטעות והרמיה, מי שמחפש אמת לא מתפשר, לא מחרתת, אמת אז הוא הולך עד הסוף. אין אצלו התניות, אבל אם ככה אז אני לא יודע, ואם ככה אז אני לא יודע, מה זה לא יודע? אין לא יודע, אם זו האמת זו האמת. 

מי שמבקש אמת ורודף אמת, לא יתן לנפשו להלכד בפח הטעות והרמיה, אלא יבקר את מידותיו ויחפש דרכיו, וזה הנקרא בירור המידות והמעשים, שאדם צריך לברר כל מעשה וכל מידה שיש לו האם היא ראויה או לא ראויה והאם הוא משתמש במידות שלו במקומות הנכונים בשיעור הנכון. 

נו, אחרי שהבנו את זה אז יש תקוה לכולם, גם אם נולד אדם עשיו וגם אם הוא היה בסדום ועמורה, אם הוא רוצה לצאת משם ולהפוך להיות יעקב אבינו הוא יכול, יהיה לו יותר קשה, הרבה יותר קשה, אבל הוא יקבל המון שכר יותר, פי מאה. ז"א יעקב עושה משהו מקבל אחד, עשיו יעשה אותו דבר יקבל פי מאה, כי לעשיו יותר קשה. אז כל אחד אפילו שקשה, לא יגיד הא, אני נולדתי ככה, אני לא קולט, אני איטי בזכרון בזה בכל מיני דברים, אז מה, תקבל פי מאה. 

אז לכן רק אצל הקב"ה זה ככה, אם אחד איטי בעבודה מפטרים אותו, לא נותנים לו פי מאה, מפטרים אותו, אצל הקב"ה לא, אתה אפילו זוחל כמו צב אבל זה היכולת שלך, אין לך יכולת יותר, אתה מנסה מה שאפשר וזה היכולת שלך - פי מאה תקבל. אבל אם אתה הולך לישון ואתה לא קם ומעירים אותך עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ואתה לא קם אז זה חרטה ברטה, זה כבר לא, זה לא כפום צערא אגרא. 

והרחמן יזכנו לחנך את מידות נפשנו במשקל הנכון והנאמן אמן כן יהי רצון. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר....