עשו בתאוותיו הרס את שאיפותיו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, מרדכי בן יוסף אל-מקייס

יחזור בתשובה שלמה אמיתית,

יקבע עיתים לתורה,

יפסיק לעשן,

יסכים שאשתו תירשם לכפז,

לא יאכלו נבלות וטרפות,

יאכלו רק מאכלים כשרים,

ושאתם בפלוויזיה תפסיק לעבוד

כבר עכשיו, ואמרו אמן.

אמן.

ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו,

ורבקה אוהבת את יעקב.

ההגדרה הרווחת והמקובלת אצלנו על האישיות של עשיו,

והכינוי הבלתי מנותק ממנו זה עשיו הרשע.

כולם קוראים לו עשיו הרשע,

אבל לפי מושכל ראשון

ולפי הנחה מקובלת,

עשיו היה איש מכוער, גס בטבעו,

בעל רגשות עבים ומסואבים, בור וריק מכל.

ככה, במושכל ראשון, ככה הדעה רווחת.

אבל אם נצא ונבדוק,

אותו עשיו

מוערך מאוד בשמי מרום,

בתור ברייה אחרת לגמרי מזו שאנו מתארים לנו בדמיוננו.

שם למעלה הוא מוצג כאיש בעל רגשות נעלים

גבוהים ומחודדים.

סיפרו לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

על רבן שמעון בן גמליאל

שאמר כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשיו את אביו.

זאת אומרת, אחוז אחד מכיבוד אבאים שאלה עשיו,

אומר רבן שמעון בן גמליאל

שלמרות שהיה משמש את אבא שלו

כל ימיו,

לא הגיע לאחוז אחד ממה ששימש עשיו את יצחק.

למה, הוא אומר?

אני, בשעה שהייתי משמש את אבא,

הייתי משמש אותו בבגדים מלוכלכים,

ובשעה שהייתי יוצא לדרך

הייתי יוצא בבגדים נקיים.

אבל עשיו,

בשעה שהיה משמש את אביו,

לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות.

אמר,

אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות.

זאת אומרת, אם הוא עכשיו נקרע על ידי אביו,

אז הוא קודם כל לובש את הבגדי החמודות,

ואז הוא נכנס לשמש את אביו. יוצא ממנו, פושט אותם, לובש את הבגדים של עשיו,

ואחרי חמש דקות עוד פעם קורא לו,

מתפשט עוד פעם, לובש עוד פעם את החמודות,

נכנס עוד פעם,

בקיצור,

רק עם בגדי החמודות, בגדי מלכות.

הרי לנו שאכן עשיו זה מצטיין היה בקיום מצווה של כיבוד אב, עד שרבן שמעון בן גמליאל העיד על עצמו שלא הגיע בקיומה של מצווה זו

אפילו לכדי אחוז אחד.

כי מרומם היה עשיו בביצוען של מצוות ידועות,

עד כדי הידור שעולה על יעקב אחיו.

הוא מובא במדרש רבה,

עמד יעקב ושלח לו דורון לסמות את עיניו.

יעקב שולח לו, כשהוא בא עם 400 ראשי צבאות נגדו כדי להרוג אותו,

שולח לו דורון,

כדי לשמות את עיניו,

שנאמר כי השוחד יעבר עיני חכמים,

ואין חכמים אלא אדומים,

שנאמר והעבדתי חכמים מאדום,

אז חכמים זה אדומים,

ותבונה מהר עשיו,

אז מבואר גדולת חוכמת עשיו,

זאת אומרת הוא נקרא חכם.

למה?

ועבדתי חכמים מאדום,

ויעקב שלח לו דורון

כדי לשחד אותו, שמשחד עיני חכמים,

זאת אומרת הוא היה חכם.

מבואר בירושלמי במגילה א',

הבגדים החמודות שהיה משמש בהן מכונה גדולה,

כאן אנו רואים שעשיו זה מחונן היה בחמודות

ותשוקות נעלות ונשגבות,

לעיתים קרובות מותקף

על ידי געגועים עמוקים ונוראים על האלוקות,

עד כדי הסתערות והפרזה על המידה.

ואף שאלתו לאביו יצחק כיצד מעסירים את התבן,

הייתה מתוך רוח הגעגועים לאלוקות

שהובילה אותו עד כדי היעדר כוח השיקול.

זאת אומרת,

בהפרזה,

כשהוא עושה משהו עד הסוף.

גם בזה שהתגבר וגם ויתר

על הזעם שלו להרוג את אחיו יעקב,

שלקח ממנו את הברכות

ואת הבכורה,

גם בזה היה הרבה מן הגבורה הרוחנית,

וביותר

לפי התכונה של נפשו.

הרי הוא היה רצחני.

אז איך הוא התגבר?

ורק בכוח חילאי

שם מחסום לנפשו המתמרמרת והרותחת,

צבח ואמר, חכה

עד שיקרבו ימי אבל אבי,

רק אז ואהרגה

את יעקב אחיו.

למה?

שלא אצער

את אבא.

כל כך הייתה הכרתו והרגשתו במצוות כיבוד אביו בדרגה נפלאה מאוד עד שכבש את יצר הרצח

והרתיחות הדמים הגועשים.

הרי הנכד שלו, אליפז,

רצה להרוג את יעקב מכוח הרציחה שטבועה בו מהסבא שלו,

וממנו יצא עמלק.

אז זאת אומרת הוא היה רצחן רצחן

והוא כבש

את מידתו זו משום כיבוד אביו.

אחר כך עוד דוגמה כשרה כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו

הלך ולקח את מחלת בת ישמעאל

כדי לעשות נחת רוח לאביו.

עד כמה היה מצוין בהרגשתו וזהירותו בכיבוד אב

שהגיע ממש לגאונות.

ועוד רמזו לנו חכמים, זיכרונם לברכה, שיעקב נענש שהטמין את דינה ביתו ומנע אותה מעשיו הרשע

כי אולי הייתה מצליחה להחזירו למוטב

כי היה בו אוצר גדול של רוממות נשמתית

שבתנאים ידועים עלול היה לחזור בתשובה.

ידוע שהכול מן האישה

ואם האישה חסידה והבעל רשע יכולה להפך אותו לחסיד.

עוד סיפרו החכמים, זיכרונם לברכה, שיעקב פחד מעשיו

אמר כל השנים הללו הוא יושב בארץ ישראל

תאמר שהוא בא עליי מכוח ישיבת ארץ ישראל

זאת אומרת יש לו מצוות ארץ ישראל שהוא לא יצא מארץ ישראל

מצווה זו עשה בה אדיקות

ולכן

יכול להיות שהוא יבוא עליי מכוח המצווה הזאת

ועוד דבר

כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו

תאמר שהוא בא עליי מכוח כיבוד אביהם

אז יש לו מצוות כיבוד אביהם

אז הוא יוכל עליי.

לכן יעקב, עם כל הזכויות שלו, פוחד מעשיו.

לולא שהיה יעקב יודע שעשיו עושה זאת בחשבון ובהרגש כדרך הגדולים,

לא היה מפחד ממנו.

כי דברים שאדם עושה רק במקרה לא נחשבו לו למעלה וגם לא לזכות.

אלא דווקא כשעושים זאת בהרגש גדול,

כמו שידע שעושה זאת אחיו עשיו.

זאת גם הייתה הסיבה שיצחק אהב את עשיו הבן,

כי הכיר בו את המחשבה והתשובה העילאית,

כי ברגעים נעלים ומרוממים נתן עשיו עילה רצינית לאביו לקרב אותו, לחבב אותו,

ושירצה להאציל לו דווקא את הברכה.

ומהמאמץ שעשה עשיו להשיג ברכה מאביו

יש גם אות ומופת

על רגשות טובות ונעלות שהיו מקשקשים בנפשו.

ואפילו שמכיר היה יצחק את קלישותו ורפיונו להחזיק מעמד

בכל הגילויים בהשגות שהיו לו,

מדמה היה יצחק שעל ידי הברכות שיעניק לו יזכה להציל אותו ולהעמיד אותו על כנו שהרגשות הנעלים ייכנסו לאפיקים הנעים והמתאימים של הקדושה העילאית

והלבשת ההשגה המחשבתית

לכלים מעשיים.

ומה מאוד נוראה הייתה ההפתעה והאכזבה של יצחק אבינו כשנתגלה לו מתוך חרדה ואימה שלא כך עלה לקדוש ברוך הוא במחשבה.

ושיד ההשגחה הייתה שיעקב יקבל את הברכה ולא עשיו.

רוח הקודש צווחת ואומרת אל תאמין בו

אל תתפעל מהמראתו העילאית כי היא חולפת

שבע תועבות בליבו

וכעבור זמן הוא ישוב על קאו.

והקפיד הקדוש ברוך הוא על יצחק

שלא יסתכל

על הדמות הרוחנית המדומה והמזויפת של עשיו

כי אין תועלת באלו המעלות

שסופן אכזבה.

אמרו החכמים זיכרונם לברכה על הפסוק שם שם לא חוק ומשפט

חוק

זה דינין

ומשפט

זה כיבוד אב.

ועוד אמרו

על הפסוק יש נספה בלא משפט

זה עשיו

והנה הגאון

זיכרונו לברכה באבן שלמה

אומר

מי שנמשך אחר החמדה

מפסיד את מידותיו הטובות שהורגל והרגיל את עצמו בהן

מי שנמשך אחר התאווה

הרי הוא מפסיד את מידותיו הטובות שנולד בהן.

וואו וואו וואו תראו מה חמדה עושה ומה תאווה עושה

חמדה

מפרקת לבן אדם את כל המידות

שהוא הורגל בהן

רגיל בהן

לא שהן

היו מעצם בריאתו

חמדה אין לה את הכוח כמו תאווה לעקור גם את המידות המושרשות באדם

אבל תאווה

אפילו אם היו לך מידות טובות מאוד מאוד מאוד מהטבע שלך שנולדת ככה

טבע שלך זה

תאווה יכולה לעקור את הכול

לפי זה אף עשו

למרות שהיה מחונן ומוכשר להשגות נעלות בדרך כלל

ובפרט בקיום מצוות כיבוד אב שהידר בהפרזה

כשהוא נמשך והשתקע בתאוות

הפסיד ואיבד מדרגתו

אפילו במצווה זו שהייתה כל כך טבועה בתכונתו

וזה המובן של יש נספה

בלא משפט

משפט זה כיבוד אב אמרנו

היינו עשיו נספה ונעשה משולל אפילו מהמצווה הזו של כיבוד אב

כי שטפון התאוות הנמבזות

סחף והשחית

את שארית יקרת המידה האחת

הטובה שבו

גם הכישרון הטוב שבו

כישרון הגעגועים שלמעלה ממנו נהפך לו לסם המוות

כי הוא מנצל את הרגשת היופי שבו לרדיפת תאוות

וכמעה כמעה הולך ומתרחק

מכל היופי הנעלה שהיה אצלו בטבעו

וכמו שאומר במדרש אמר הקדוש ברוך הוא לעשיו אתה אמרת יקום אבי

הוא דיבר בזלזול לאבא שלו יקום אבי

חייך אף אני בו בלשון פורע לך

יקום אלוהים

יפוצו אויביו

כתוב יקום אבי חסר ו׳

כמו לשון נקמה יקום

לשון כעס

לשון דאגה לשון הריגה

שנאמר לא יוקם

כי כספו הוא

כשאציקו הטבע נתעלמו ממנו כל ההרגשות העדינות

ואפילו רגש של כיבוד אב שהיה שעשוע נפשו הפסיד

בשעה שתקף עליו יצרו ודיבר בלשון גסה וכעס לאביו ואמר לו יקום אבי

ויאכל מצאת בנו

יקום אבי

ככה מדברים

אתה לובש בגדי חמודות כל פעם אתה מדבר ככה

בשעה שהתאווה

שולטת גמרנו

וכמו שפרש בתרגום יונתן על הפסוק

ויקח עשיו

נשיו

בניו

ובנותיו

וילך אל ארץ

מפני יעקב אחיו

אומר התרגום

ותהיה להרעה אחרי

דאבה רמיה עליה ימתד יעקב אחיו

הוא הלך לארץ אחרת

כיוון שהיה מוטל עליו אימה

פחד מיעקב אחיו

לכן הוא עזב

ולכאורה זה מוזר מאיפה נהיה לו פתאום אימה פתאומית

מפני יעקב

הלא מצינו שכל הזמן הפוך יעקב היה מתיירא מפני עשיו אחיו

עשיו בא עם האלופים

עם 400 המזוינים

ויעקב היה רועד מיד עשיו

ופתאום

נפל פחד יעקב עליו מה קרה

אבל לפי מה שהסברנו יובל

כל עניין האימה שתקפה את עשיו פתאום

כי עשיו מונע את עצמו מכל סביבה שעלולה לעורר בו רגשי עינויים וכאבים

על תבוסתו וכישלונו בחיים

הוא שואף לטשטש ולמחוק

את הצורה העליונה שהייתה חקוקה בו

ואשר לא הצליח להגשים אותה בחיים

הוא רואה את יעקב בדרכו

הוא רואה את הצלחתו בחייו המקודשים

כואב הוא על שהכריע את עצמו לניוון ולרשע

על ידי תאוות הגוף

רואה הוא את צורתו של יעקב המחודנת והמזוככת

ואימה גדולה נופלת עליו

ומפני האימה הזו הוא בורח

יעקב גורם צער נוקב עד תהום נפשו של הרשע הזה

זה העניין שכל מי שפורש מתורה הוא יותר גרוע אפילו מגוי בשנאתו

למה? כי הוא רואה את הצורה שבה הוא היה צריך להגיע

ולא הגיע ונכשל

לכן רוב הכתבים החרדים הם המקולקלים שבמקולקלים שלא הצליחו לעמוד

והם משרתים

את החילונים בשביל להגיד צרה על החרדים

או כמו הקיסר

שעלה לרדיו עכשיו ושאל את הרב מוצפי

אמר לו כבוד הרב

בין השאלות

הוא אומר לו אני שמעתי עליך לשון הרע וזה הוא אומר טוב נו נו בסדר הלאה לא לא אני זה שמעתי לשון הרע נו נו הרב אומר לך תמשיך מה עוד הוא אומר אני שלוש שנים לא אכלתי בשר

שלוש שנים לא אכלתי בשר הבשר של הרב זה כשר

הרי הוא יודע שמצאו חלב שמה

הקראנו את זה מהרבנות הראשית, התפרסם

בכל מקום

אז מה אתה שואל, שהוא יגיד לא בטח אני מאכיל חלב?

מה הוא יגיד?

הוא אומר לו לא, יש משלחת שיצאה הכל בדוק הכל בסדר לפי מה שאנחנו הורינו להם והכול

אני לא רוצה לספר לכם עד כמה זה חרטה ברטה ביחס למציאות, כן?

ואני לא רוצה לפתוח כי אמרתי שעדיין אני מכבד קצת

אז מכל מקום אבל אתם רואים בן אדם שהתאוות מבעבעות בו לא אכלתי בשר שלוש שנים

אז לא אכלת ולא טרפות עכשיו אתה רוצה לחזור לזה ורוצה אישור חותמת

יופי

נו גילית שאתה עשיו

זאת אומרת אנשים

קשה להם

להתמודד

עם הירידה

כי הם יודעים איפה הם היו,

לאן יכלו להגיע ולא הצליחו

לא משנה למה לא הצליחו

וירדו

אז מה?

אז הם עוקרים את הכול איפה כל האהבה שלך לאבא שלך? איך אתה אומר לו? יקום אבי

יקום אבי

בהקלטה אחת הוא אומר הוא החזיר אותי בתשובה

בהקלטה אחרת הוא אומר הוא לא הרב שלי בכלל

עשרים שנה הוא פה ואחר כך הוא אומר הוא לא הרב שלי

אבל אתה אמרת בהקלטה אחרת שאני עזרתי אותך בתשובה,

אז לא מבין, מה קרה?

עשו!

קיסר,

הקיסר היה יוליס קיסר, הוא היה גם כן מעשו.

אפשר שזה גם מן השורש או ניצוץ קטן.

ובזה הובן שפירא מאמר המופלא בירושלמי בנדרים,

עתיד עשו הרשע לעטוף בתליתו ולשב עם הצדיקים

והקדוש ברוך הוא גוררו ומוציאו משם.

איך יעיז עשו לדמות ולחשוב בלבו שבין הצדיקים מקומו?

הלא הוא בעצמו ברח מהם

והוא נהפך ההפך הגמור מהם.

אבל לפי מה שהסברנו יובן אל נכון,

לעתיד לבוא יתעורר עשו ויזכיר לעצמו את הכישרונות הראשוניים שהיו לו,

איך הוא היה מוצלח לעוף במרומי מרומים,

בהשגות, בתשוקות האלוקיות

שבאופן מופשט

היו כנים ואמיתיים.

בזכות זיכרונות

השגותיו שהיו נשגבים,

אפילו שלא ירדו ולא חדרו לפני ולפנים,

הוא לא השיב

מן השכל אל הלב

עד שזה יתיישב על ליבו.

אז לכן הוא דוחק את עצמו למחיצתם של הצדיקים האמיתיים,

והוא תועב עם דמה שגם הוא בהשגותיו ראוי לשבת במסיבתם,

וגם הוא בעל מדרגה כמותם.

אבל הקדוש ברוך הוא גורר אותו,

מוציא אותו משם,

הוא מעמיד אותו לעיני כולם. איפה הוא תופס אותו? כתוב, בציצית ראשו.

הוא עוד בא עם בלורית.

כי למרות השגותיו ורגשותיו הנשגבים

למעשה למעשה זה עשיו הרשע.

זהו שאמרו חכמים זיכרונם רחה על הפסוק

קום עלי בית אל.

אמר לו הקדוש ברוך הוא יעקב שכחת נדרכה?

קום עלי בית אל ועשה שם מזבח.

ואם אין אתה עושה כן, הרי אתה כעשיו.

מה עשיו נודר ואינו מקיים?

אף אתה נודר ואינך מקיים.

תקשיבו טוב, מסקנה לגבינו.

עשיו

מתרגש,

מתעורר,

מתרומם, טס במראה מרומים.

אבל היצר מוריד אותו,

משליך אותו עד התהום של התאוות של העולם.

זה גדרו של עשיו,

נודר,

מבטיח,

מתרוצה ומתפייס,

אבל סופו חילול כל ההבטחות והנדרים.

יעקב ההפך מזה,

הוא עולה בית אל ומקיים את נדריו.

מה הלקח?

אדם ששואף להשתלם, להיות שלם,

שיתאמץ לקיים ולבצע בפועל ממש את כל ההברקות הרוחניות,

כי אפילו הברקה רוחנית

זה בבחינת נדר.

כי ברגע שהוא זוכה ורואה את המראות העליונים,

הרי הוא מתאווה להם באמת.

וכאילו הוא לוחש לנפשו מי ייתן ואזכה להתקשר עם המראות האלה בחיי.

וזה מעין נדר.

לכן מחובתו של הנודר שיקיים הנדרים הללו,

אחרת

הוא מצטרף לדרכי עשיו בתעלוליו,

שאינו מקיים נדריו

ואינו מגשם את רגשותיו.

ועוד רע מזה שאם אלה השגות

אינן מוצאות לפועל לצד הטוב,

בעל כורחו היא תדחקנה את בעליהן לנצל אותם לצד הרע, חס ושלום,

והיה מוטב שלא היו נבראות לו כלל ההשגות האלה.

זאת אומרת,

זה הבחינה של עשיו.

נמצא במקום גבוה בשאיפות,

אבל בביצוע חלש מאוד.

מדוע?

תאוות!

אם אדם לא עוקר את התאוות, התאוות עוקרות אותו.

רבי חנניהו ברגשיו אומר, עושו ועוז וקול צרוין לביקורת.

שנה אמר ה'