ההבדל בין שקרן למחליף בדיבורו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

אוהד יהודה בן איריס

לרפואת הנפש והגוף מערק.

ביאמר יעקב אל אביו

אנוכי עשיו בכוריך

כל המחליף בדיבורו

כאילו עובד עבודת כוכבים ומזלות

גמרא בסנהדרין צדיק ב'

מהו הביטוי מחליף בדיבורו?

מה הכוונה בהגדרה הזו?

אם מדובר במי שמשקר,

למה לא אמרו משקר בדיבורו?

ומה השייכות

בין המחליף

או משקר בדיבורו לבין עובד כוכבים ומזלות?

אכן, יש שוני

בין מי שמדבר שקר

לבין מי שמחליף בדיבורו.

דבר שקר

הוא מי שמשקר בפיו,

ודיבורו תואם בהחלט את תוכן פנימיות לבו,

שכן גם פנימיותו נוטה לפעולה רעה

הקשורה בדיבור השקר שלו.

זאת אומרת,

משקר,

פנימיותו ושפתיו

טועמים.

ההכרה שלו, הרצון שלו לעבור עבירה, לשקר.

הוא משקר,

זה לא נפלט לו.

הוא אומר את זה בכוונתו לשקר.

כוונתו לשקר.

דהיינו, הדיבור תואם בהחלט

עם תוכן הפנימיות בלב,

כי גם הפנימיות נוטה לפעולה רעה שקשורה בדיבור השקר שלו.

אבל שונה המצב

של המחליף בדיבורו.

כאן אמור,

במי שמדבר באופן שונה ממה שהוא מרגיש בנפשו ובתוככי לבו.

הדחף הפנימי

מדריך אותו לא לסלף את האמת,

שיעשה את פעולתו ויאמר את דיבורו בצדק וביושר.

אבל היצר

מגרה אותו לסלף את כוונת לבו ומחשבתו הטהורה.

והרי הוא מדבר ההפך מרצונו ובניגוד למצפונו.

וכשהוא מדבר הוא יודע, הוא מרגיש שהוא עובר וחוטא לרגשי נפשו.

אולם כוחותיו חלושים הם לעמוד נגד היצר

ולמרוד בו.

ובעל כורחו הוא מדבר נגד הרגשתו.

זאת אומרת, המחליף בדיבורו לא מסכים עם מה שהוא מדבר בפיו.

הפנימיות שלו רוצה להגיד את האמת,

אבל אין לו כוח להגיד את האמת.

יצר הרע מבלבל אותו ולא נותן לו לומר את האמת.

מאיזה סיבות?

יכול להיות הרבה סיבות. לדוגמה,

בן אדם,

הוא רואה אנשים אוכלים נבלות וטרפות.

הוא יודע שהם אוכלים נבלות וטרפות. הוא רוצה להגיד להם שהם אוכלים נבלות וטרפות.

אבל אומרים לו, תאכל.

לא, לא, לא בא לי.

מה אתה אומר בעצם?

כאילו זה בסדר, רק לא בא לי.

למה אתה לא אומר נבלות וטרפות?

היצר לא נותן לו

להגיד את האמת.

בפנים הוא יודע, זה האמת.

בחוץ מה הוא מדבר, כאילו זה בסדר.

בעצם זה שאתה אומר מה?

שאתה לא בא לך, או אתה לא רועב, או כבר אכלת,

אז כאילו אם לא היית במצב כזה, מה היית עושה?

כן היית אוכל. ככה מבינים.

זה נקרא גם מחליף בדיבורו.

ועתה מובן,

מה שאמרו החכמים, זיכרונם לברכה,

כל המחליף בדיבורו,

שכן, במקום שיבטא אל נכון את רגשת נפשו,

במקום שיבצע את צו מצפונו, הניצב כבר על לשונו לומר את האמת,

אבל מפאת הלחץ של היצר הוא מחליף את הדיבור הפנימי האמיתי שיוצא מיושר הלב,

בדברים שהם ההפך מהאמת והם מנוגדים לנפשו.

ומתחלפים לו הדיבורים בין רגע

מאיוב לאויב.

כמו שאיוב טען

לקדוש ברוך הוא, אולי אתה התבלבלת?

מה פתאום שאני אקבל איסור אם אני כזה צדיק?

אולי השם שלי איוב,

התבלבלת ואתה חושב אותי אויב.

הקדוש ברוך הוא אמר לו, מי נתן שטף לתעלה

לכל סערה יש תעלה שמזינה אותה לכן היא שחורה, ברגע שנסתם המעיין היא הופכת להיות לבנה.

אלפים אלפים אלפים של סערות לכל אחד יש שטף, הוא לא מתבלבל.

ובארבע אותיות הוא מתבלבן.

אז לפעמים הדיבורים

מתחלפים לבן אדם, הוא לא רוצה להגיד אויב, הוא רוצה להגיד איוב,

אבל יוצא לו ככה בגלל הלחץ של היצר,

אף על-פי שכואב לו מאוד

שהוא נאלץ לדבר לא כרצונו,

והחליף בין הדיבור הטוב והאמיתי לדיבור רע ושקר.

איפה נמצא היסוד הזה,

שיש הבדל בין השקר לבין מחליף בדיבורו?

חכמים, זיכרונם לברכה,

הם אומרים את ההבדל, והמקור הוא פה אצל יעקב אבינו, עליו השלום.

הוא התווכח עם רבקה אמו, עליה השלום.

התווכח זה לא ויכוחים קולניים,

כמו שחושבים ויכוחים, ויכוחים זה הוכחות.

הוכחות.

ראשון ויכוח זה הוכחה.

אתה אומר משהו,

מוכיח את דבריך,

והיא אומרת משהו, מוכיחה את דבריה.

אז מה הוא אומר לה?

אולי מושני אבי,

והייתי בעיניו כמתעתע. אוי ואבוי, אם אבא שלי הגע בי, הוא רואה שאני לא סעיר.

ואם אני לא סעיר,

אז הוא ידע שאני מתעתע, השם ירחם, במקום ברכה יהיה קללה.

מה פירוש, אתה בא לשקר את אבא שלך?

איך אני אעשה כזה דבר?

יעקב לא היה יכול לדבר דברים

שהם נגד יושר ליבו.

שהרי כיצד יוצאים מפיו דברים עומדים בניגוד למצפונו, בניגוד לאמת. הרי תיתן אמת ליעקב.

וזוהי מסירות נפש

שאין לתאר מצד יעקב אבינו.

למה?

שהוא ילך ויוציא מהפה שלו דברים שהם לא כמו שהלב שלו רוצה להגיד.

זה מסירות נפש בשבילו.

ולכן אמרו שם

כל המחליף בדיבורו.

כי יעקב ליבו ופיו שווין

באמת של הלב,

היא תמיד עולה על הלשון.

ולכן לא יכול לקבל עליו

את שליחות עמו.

כמו שאסתר המלכה

לא יכלה לשקר.

איש צר ואויב, היא מצביעה על אחשוורוש. בא המלאך והסית אותה

להצביע על המן. היא לא יכולה לשקר.

הצדיקים לא יכולים לשקר.

הוא לא רוצה לשקר. הוא לא רוצה.

אבל מה לעשות?

הוא חייב היה לקבל שליחות עמו. אמא שלו נביאה והיא אומרת שבנבואה היא קיבלה.

ואפילו אחרי שקיבל את גזירת אמו גם היו ברכיו כושלות ונתעלף.

ולמלאכי מעלה הרימו אותו והוליכו אותו ליצחק אביב.

כל זה היה על פי נבואת אמו.

והחליף בדיבורו,

וגם כשהחליף בדיבורו אמר באופן שלא ישתמע שקר.

אמר לו, אנוכי עשו בכוריך.

אנוכי

זה אנוכי,

יעקב,

עשו בכוריך.

זאת אומרת, עם הפסקה קלה,

אנוכי

עשו בכוריך.

זאת אומרת, כמה שפחות, פחות, פחות,

שיצא חלילה דבר שקר מפי.

וכן גם אפשר להבין עכשיו

למה הקישו חכמים זיכרונם רכה את המחליף בדיבורו לעובד עבודת כוכבים ומזלות.

מה הקשר?

מה השייכות?

כל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודת כוכבים ומזלות.

איך הגיעו מפה לפה? פשוט.

ישראל שעובד עבודה זרה,

הוא לא עושה זאת חס ושלום מתוך שהוא מכיר באלילי זהב וכסף עץ ואבן.

ישראל הוא לא טמבל, הוא יודע שהוא עושה את זה מעץ ואבן.

אז למה בכל אופן הוא עובד?

מפני סיבה שדוחקת אותו.

יש איזו סיבה שגרמה לו.

כמו ירבעם

בן הנבט,

שהוא העמד עגלים.

למה הוא העמד עגלים ונתן לכל ישראל לעבוד?

מפני פחיתות כבוד.

למה פחיתות כבוד?

הוא נבחר להיות מלך על ישראל, על עשרה שבטים,

ורחוב עם

היה מלך

על יהודה.

מלך יהודה היה מלך על

שני שבטים.

אז עכשיו יהודה ובנימין,

אבל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה.

מי יושב בעזרה על כיסא המלכות?

יושב רק מלך מיהודה.

אבל מלך ישראל לא יושב, עומד.

אז הוא אמר,

ירבעם אמר, מה,

עכשיו אני אבוא,

וכולם עולים לרגל, ומה יראו?

שהוא יושב על הכיסא ואני עומד לידו.

אז יגידו, היה מלכה והיה עבדה.

בדרך כלל העבד עומד

מאחורי או ליד או בצד הזה. כמו אתם רואים את המשבקים

של הרבנים.

הם עומדים מאחוריהם להצטלם בתמונות תמיד,

להראות שהוא עבד.

אז הם עומדים.

אז הוא חשש מפחיתות כבוד.

פחד,

כאשר רחבעם יושב, הוא יעמוד בעזרה.

יאמרו, הייה מלכה,

מה יהיה למלכה?

אז בגלל זה הוא אמר, אני אגרום שלא יעלו לרגל.

כי אם יעלו לרגל אני אצטרך לעמוד שם.

ואז יראו ככה, וזה לא טוב.

בעל גייבה.

אז מה הוא עשה?

העמיד עגלים

ואמר לכל ישראל שעולים לרגל, לא צריך לעלות לבית המקדש.

אלה אלוהיך ישראל.

והוא העמיד עגלים שהיו אומרים, אנוכי אדוני אלוהיך,

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

גמרא בסנהדרין קא',

אז זאת אומרת,

מה דחק אותו?

הוא באמת לא רוצה לעבוד עבודה זרה. הוא לא האמין בעבודה זרה. זה היה פטנט,

סיבה,

בשביל שלא יעלו לרגל.

או כמו שאמרו חכמים זיכרונו לך, שביקשו ישראל לעבוד את העגל. למה עבדו את העגל?

כדי שיתירו להם עריות בפרהסיה.

הם יודעים שאסור לעשות

מעשה איסור עריות.

ברור שזה אסור,

אז איך הם יעשו?

אבל אם הם עובדים לעגל,

אז כאילו טרה הרצועה, כאילו, אני פוקר כבר, אני עובד את העגל, אז הכול מותר. מה, אתה מבלבל לי את המוח?

מה אתה מבלבל לי את המוח? זה אסור? זה אסור? זה אסור?

אני עובד עגל, שלום.

אז זאת אומרת, לא בגלל שהם רצו לעבוד את העגל.

הם ידעו שהעגל זה חרטר.

הם ראו איך הוא נוצר.

אז איך אפשר להגיד אל אלוהיך ישראל?

אשר העלוך מארץ מצרים עוד.

הן העלו אותי מארץ עכשיו הוא נהיה.

זאת אומרת,

זה רק סיבה.

אז המחליף בדיבורו הוא כאילו עובד עבודת כוכבים ומזלות.

כמו ששם זה לא ממש שעובדים את העגל

או את העבודה זרה.

אלא זה בגלל סיבה.

גם פה לא אומרים דבר שקר בפה בגלל שרוצים לשקר כמו השקרן,

אלא יש סיבה, אילוץ,

שמחליפים את הדיבור במקום להגיד את האמת הפנימית,

אומרים משהו אחר, מה שלא טועם ללב.

אז לכן זה דומה.

לכן אמרו,

כל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודת כוכבים ומזלו.

עכשיו,

הוא מכיר,

הוא מאמין בשם,

אבל מחליף את הרגשות הפנימיים מתוך לחץ של הכסף או הכעס,

והוא מחליף את המצפון של הלב האמיתי למעשה של שקר וכזב,

שבעצמו מבין ויודע שאין בו שום ממשות.

זהו מה שמבדיל בין מחליף בדיבורו לבין משקר,

שהרי פנימיותו של המחליף

רחוקה מן הדיבור שיוצא מפי.

הפנימיות

של מי שמחליף בדיבורו היא רחוקה מן הדיבור שהוא מוציא מפיו.

רק כשהדברים באים על לשונו הוא מחליף מדיבור האמת לדיבור של שקר.

כל אדם

המתרגש

הוא מתעורר,

להידבק בשם יתברך.

בכל מאודו רוצה הוא לעשות דבר טוב.

הרגש הטוב כבר עלה מלבו

והוא שוכן בנחל פתח לשונו.

אולם תוך כדי הרצון לדיבור בא לו היצר ולוחץ ומגרה אותו.

ובתוספת של העצלות הטבעית

שהיא מחלישה אותו.

והוא עושה מה שבניגוד להכרתו,

זהו מה שנקרא מחליף.

הוא מחליף את הכרתו הטובה

במעשה שאינו טוב,

שמנוגד לאמת.

זאת אומרת, עלה לו

מן הלב רצון עז לעבוד את הבורא ולשקוד על התורה,

ולא להתבטל.

והוא בא להגיד את זה בפה.

זאת אומרת, שפיו ולבו היו שווים, להגיד ישר את זה.

אבל העצלות לא נותנת לו, אל תתחייב, אוי ואבוים, תתחייב, ואחר כך אתה לא תעמוד בזה. וזה הפעם שם, הוא כבר מתחיל להגיד לו, אין לך כוח, אתה יודע שאתה בקושי קם, בקושי חי, בקושי נושם, בקושי חושבים,

והעצלות מתחברת עם זה שהוא לא רוצה, זה, זה, זה,

ומונע ממנו. זה נקרא גם כן מחליף.

למה?

למה אתה לא פועל לפי ההכרה שלך?

אם ההכרה אומרת שזה מה שצריך לעשות,

למה אתה לא פועל על פי זה?

אז עוד פעם, הוא מחליף.

אומר הרמב״ן

בספרו האמונה והביטחון,

כל מי שאינו מוציא את מחשבתו הטובה לפועל,

הוא עובר על הלאו

שלא תישא את שם אדוני אלוהיך לשווא.

לכן אומרים שאדם,

אם אמר בוא נלמד שעה עכשיו תורה ולא למדו, נדר גבוה, נדר

נדרת לגבוה.

אתה חייב לקיים את זה, אם לא אתה עובר על נדר,

כי אמרת,

ויש אומרים שאפילו הרהור,

שאדם מתכוון ללמוד שעה

ולא קיים גם כן.

והנה אומר,

מה אומר הרמב״ן?

אומר כל מי שאינו מוציא את מחשבתו הטובה לפועל,

הוא עובר עליו.

לא תישא את שם אדוני אלוהיך לשווא,

כי הוא סילף את הכרתו והחליף את דיבורו.

הלב אמר לעשות א'-ב',

והוא בסוף לא עשה. זה נקרא החליף את הכרתו, כאילו החליף בדיבורו.

והוא עובר עליו.

לכן אמרתי לכם שכשאני עולה לי איזה מחשבה טובה,

אני אומר אותה בקול רם,

ברבים,

כדי להתחייב.

ואז הבן אדם לא יכול לשחק איתו יצר הרע.

אמר, צריך לקיים עכשיו.

לא יאחל דברו,

כי כל היוצא מפיו יעשה.

כי השוחד יעבר עיני חכמים,

מי סלף דברי צדיקים,

מי שלקה בשוחד

נעשה עיוור,

כמו מי שאיבד את ההכרה.

אבל מי שעדיין שלם בהכרות

ובהשגות העליונות,

במצפון ליבו טרם נתקלקל,

והוא עוד צדיק בנפשו,

אבל כאשר הוא רוצה לבצע את צדקת ליבו לדבר אמת,

מעל פתח דבריו,

מתחלף דיבורו, מסתלפים דבריו מאמת לשקר,

אדם זה מאבד את יושר ליבו ואת הכרתו הטובה,

הוא מחליף בדיבורו ומסלף את צדקתו,

והעצה הנכונה היא להתאמץ

ולהגביר את הרגשות הטובים,

אז צריך לעמוד על הלב חזק חזק,

להתאמץ,

להגביר את הרגשות הטובים

ולהימנע מלעוות את צורת הלב וגילוייו.

אז אם הלב שלך

הגיע להכרה כלשהי,

שצריך לעשות או לפעול משהו,

אל תשנה בדיבור, גם אם לא תדבר,

תעשה מה שהלב אמר.

אם לא, אתה מחליף בדיבור.

ולפי הרמב״ן,

כל כוונה טובה, מחשבה טובה, שהיא לא תצא לפועל,

עובר עליו,

לא תישא את שם ה' אלוהים עכשיו. למה? כי רצית לעבוד, אתה בורא.

והתכוונת לעבוד, בסוף החלטת לא לעבוד אותו.

זה דבר חמור ביותר.

זאת אומרת, מה, הוא לא ראוי שתעבוד אותו עכשיו?

אבל הבנת שכן ראוי.

אז למה אתה לא עושה?

כאילו אתה חוזר בך מן הדבר.

זה לא תישא את שם ה' אלוקיך,

לשם.

אז אם כן, יש הבדל בין השקרן,

כמו קרייזי,

שכוונתו רעה,

בלבו הוא רע,

ולכן הוא אומר את מה שהוא רוצה להגיד,

שזה שקר.

אבל איש מחליף בדיבורו,

וכמו אנשים טובים,

שבאמת כוונותיהם טובות,

והלב שלהם טוב,

אבל אין להם כוח לעמוד עם האמת-האמת ולהוציא אותה בפה.

הרבה רואים דברים שהם לא נכונים,

שעושים אותם דברים לא טובים,

אבל הם לא יכולים.

הם לא יכולים להגיד את האמת.

אז לכן הם מחליפים בדיבור.

אז הם נותנים הרגשה והבנה לצד השני שהכול בסדר.

וזה כאילו עובד עבודה זרה.

וזה כאילו עובד עבודה זרה.

נכון שאלה שעובדים עבודה זרה וזאת לא הכוונה לעבוד עבודה זרה,

זו סיבה אחרת,

אבל בכל אופן זה עובד עבודה זרה עם סיבה אחרת,

אבל עובד עבודה זרה.

כך גם המחליף בדיבורו.

המחליף בדיבורו,

בכל אופן, הוא מוציא שקר מפיו.

אז חכמים קבעו לנו

שלא לחליף בדיבור.

צריך שפיו

ולבו

יהיו שווים.

שבין.

רבי חנניהו בן ראשיו אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא זקן ישראל לפי כוך,

ירבונם תורם נוסעות, שנה אמור אדם עובד סלאם.