הוה גביר לאחיך | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

בכבוד.

ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי בעבור תברכך נפשי.

העניין של אהבת יצחק לעשו

קשה מאוד להבין.

איך רצה לברך ברכה כזו לעשו?

ברכה נפלאה ויתן לך השם טל השמיים ושמנה וגביר לאחיך וכולי.

איזה ברכה רצה לברך את עשו?

אבל הדבר יובן מאוד אם נקדים לספר מעשה.

פילוסוף אחד היה לו עושר רב

ופקד קודם מותו

שאם יהיו בניו חכמים יינתן כל עושרו לאחרים ליהנות בעושר.

כי בניו החכמים ייהנו מחוכמתם

בין ערך הרבה מאוד

יותר משיהנה בעל הממון מעושרו המדומה.

הנעתם היא כל כך גדולה תהיה מחוכמתם

שזה מצחיק לתת להם

עושר מדומה.

דהיינו הנעה מעושר מדומה

היא אפס לעומת החוכמה האמיתית.

אבל אם לא יהיו חכמים

יינתן להם עושרו ליהנות להם.

זקנים, אין להם ממה לענות. זה כמו

סטרות של מונופול, אתה מבין? שירגישו שיש להם משהו, אפשר לזוז קצת, כאילו.

והנה יצחק ידע כי עשיו

בעל תאווה

וגאווה

ובעל קנאה.

והוא ידע שיעקב חכם גדול,

והכל

אפס ותוהו אליו נגד החוכמה.

כל העולם זה חרית ברית

לעומת החוכמה.

אז רואים שהפילוסוף,

כיוון שהוא פילוסוף אז הוא מבין את הערך.

אם יהיו הבנים חכמים יש להם כבר הכל.

קנאת חוכמה מה חסרת?

קנאת דעה מה חסרת?

דעה חסרת מה קנאת? אין כלום.

אז צריך קצת שיהיה

זלוטים.

שמעתי מאמר מרבי עקיבא איגר,

עליו השלום.

בנו, רבי שלמה, עליו השלום,

ביקש לשמט,

להחרים, לנדות

את אחד

שהיה נוהג שררה נגד אביו.

לא נהג באביו הגאון, רבי עקיבא איגר,

לא נהג כנגדו

בכבוד הראוי לתורתו וגאונותו, אלא הפוך, נהג שררה כנגדו.

אז אמר רבי עקיבא איגר לבנו שלמה,

אל בני.

אני מחויב על פי הדין להניח.

אי אפשר לשמט אותו.

אני חייב להניח את זה כמו שזה, שיישאר ככה המצב,

ואני לא יכול לעשות כלום.

ושאל אותו למה?

והשיב זה נהנה

וזה לא חסר. יש דין, זה נהנה וזה לא חסר.

פירוש אני איני חסר,

מזה שהוא הולך כנגדי בשררה, אני חסר?

אני לא חסר.

כי לא אכפת לי.

אבל הוא נהנה מכבוד.

אז זה נהנה

ואני לא חסר.

אז אני לא יכול לתבוע אותו על שום דבר.

כמו בית דין, זה נהנה וזה לא חסר.

איי איי איי איי איי.

אם יש בן אדם

שיש לו חצר, והחצר הזאת היא לא עומדת לשכירות.

או יש לו דירה, היא לא עומדת לשכירות.

ובא אדם ונכנס לשם.

ולנ שמה.

זה נקרא, זה נהנה וזה לא חסר. אמנם זה גזל להשתמש שלא ברשות.

אי אפשר אבל לתבוע אותו דמים. כי זה נהנה,

זה שנכנס לתוך הדירה הוא נהנה.

וזה לא חסר. כי זה לא עומד לשכירות, אז הוא לא הפסיד אותך כסף.

זה שהוא השתמש בלי רשות זה גזל.

אבל אתה לא יכול לתבוע אותו דמי שכירות. אתה ישנת פה יומיים, כמה עולה שכירות בחוץ?

תשלם לי.

זה דין, זה נהנה וזה לא חסר.

אז גם פה הוא אומר לו אותו דבר הוא נהנה מהכבוד ואני לא חסר מזה שום דבר שהוא הולך עם שררה כנגדי

אז אני לא יכול לשמט אותו לא יכול לעשות שום דבר

הנה יצחק אבינו עליו השלום הלך בדרכי אביו

בדרך של אברהם אבינו עליו השלום

לרחם על הרשעים

אברהם ריחם על הרשעים וביקש רחמים על סדום

אז אפילו אם יודע יצחק אבינו שיש מידות פסולות אצל

עשו בנו וזה מגדיר אותו כרשע

מכל מקום

הוא ריחם על הרשעים מבלי להסיר עין מקצת טוב שנמצא בהם

תמיד הוא חיפש את הטוב שנמצא בהם

כמו אברהם אביו

לכן אהב את עשו גם כן

גם כן

ואין הכוונה לשלול

את יעקב אבינו שהוא לא אהב אותו כתוב היה אהב

יצחק את עשו

ורבקה אוהבת את יעקב

אז מה הוא אהב רק את

עשו ולא אהב את יעקב

לא

ויהאב יצחק את עשו גם כן

וכל שכן את יעקב

כי זה פשוט ואין צריך לבאר

כי הפלא שהוא אהב את עשו

אז החידוש שהתורה מספרת לנו שהוא ויהאב

ויהאב

יצחק את עשו

זה החידוש

ואת יעקב ודאי זה פשוט

ורבקה

אוהבת את יעקב ולא את עשו כלל

זה החידוש

שניהם האורים ודאי אהבו את הצדיק את יעקב זה פשוט

אבל מה בא להגיד הפסוק

שלמרות שעשו עשו יצחק אהב אותו

וכל שכן את בנו יעקב

והחידוש אצל רבקה שהיא אהבה את יעקב זה פשוט אבל רק את יעקב ולא את עשו כלל

זאת אומרת היא לא הלכה במידה של יצחק שהתנהג כאביו

שהיה מרחם גם על הרשעים ומוצא בהם נקודת הטוב

והבט נא וראה דבר פלא בתורה

כי נאמר ויאהב יצחק את עשיו

כי ציד בפיו

מה הצורך לבאר למה הוא אהב אותו

ולמה לא ביאר את הטעם באהבת רבקה ליעקב

זו שאלה

אם כתוב שיצחק אהב את יעקב בגלל שציד בפיו

פירושו זה הסיבה שהוא אהב אותו

ואצל רבקה לא כתוב מה הסיבה שהיא אוהבת את יעקב

ורבקה אוהבת את יעקב נקודה

בלי סיבות

עצם היותו יעקב היא אוהבת אותו צדיק מושלם

לא בגלל סיבה שהוא מכין לי אוכל, צדיק ציד, עושה לי ככה

הולך למכולת, לא בגלל זה

אבל אצל עשיו כתוב שיצחק אהב אותו מסיבה מסוימת

בלי הסיבה

אז לכאורה הוא לא אוהב, אין מה לאהוב

אז שומעים עוד הבנה שמפה אתה למד שהוא אהב אותו בגלל סיבה זו

כוונת

הפסוק להודיע איך זה אהב יצחק הצדיק את הרשע

הוא פירש את הטעם כי מצא בו דבר טוב

מה הדבר טוב שמצא בו?

שתמיד היה ציד של עשיו בפיו של יצחק

כך פירש הרמב״ן, מה פירוש?

היה מכבד את אביו,

תמיד היה הולך לצוד לו ציד לאביו להאכיל אותו את אשר אהב

לא שהוא מחרטט אותו בפה, יש פירוש כזה

ברור אבל אנחנו מדברים לפי הרמב״ן

שהציד שהיה בפיו של יצחק

זה היה תמיד עשיו הולך להביא לו מה שהוא אוהב, אבא מה אתה אוהב?

מסדר לו את השולחן מכין לו את הכל

מאכיל אותו הכל

לפעמים אוכל לפניו קצת לפעמים לא אבל מסדר לו את הכל מביא לו את הכל פיקס פוקס

מה עם שאר המצוות ושאר הדברים ותפילה בנץ וכולי וכולי?

השם יעזור.

הוא היה אומר לו שהוא חוזר בבית תלמוד.

כן, ברור. אבל לכן כתוב שהוא אהב אותו בגלל הטוב הזה שהיה בו,

שהוא היה מפנק את אביו ונותן לו תמיד מה שאבו אוהב,

מכין לו על הצלחת,

מסדר לו הכל פיקס.

ובשביל דבר טוב זה היה לו מעט אהבה גם לבנו הגדול לעשם.

כי למד מאביו אברהם

לרחם גם על הרשעים ולדרוש טובתם.

ולכן בשביל מידה טובה זו ביקש לברכו ולתת לו את אשר אהב

להתענג בהם בעולם הזה.

לכן בשביל המידה הטובה הזו

ביקש לברך אותו.

מה לברך אותו?

לתת לו את אשר אהב. מה הוא אהב?

להתענג בעולם הזה

כמו הפילוסוף.

הפילוסוף מה אמר?

אם בניים מלאים בחוכמה לא יקבלו כלום מירושה.

אבל אם מסכנים אין להם חוכמה ממה יענו מהעולם אז אני אתן להם לפחות שהם יענו מהממון והעושר המדומה.

אז עשיו לא מחפש

את הבכורה ואיבס עשיו את הבכורה הוא לא רוצה קורבנות לא רוצה עבודה לא רוצה קדושה לא רוצה כלום

אז מה הוא יענה?

מסכן על הטובות האלה שהוא עשה צריך לפצות אותו לתת לו משהו לא?

אז מה ייתן לו?

ייתן לו להתענג בעולם הזה כמו שהקדוש ברוך הוא עושה.

מה עושה? נותן לרשעים שכרם בעולם הזה.

נותן להם יכטה, שכטה, בוכטה, חרטה, הכל. נותן להם הכל.

אז זאת אומרת

אמר לו שיהיה לו כנגד התאווה שיש לו אמר לו מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש

כנגד התאווה

כיוון שיש לו תאווה

איך הוא ייתן לו כנגד התאווה?

ייתן לו מטל השמיים ושמני הארץ ורוב דגן ותירוש

וכנגד הגאווה

מה ייתן לו?

יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, היבא גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך.

גאווה, תרצה גאווה, אז תהיה גביר לאחיך.

זה מה שהוא התכוון לברך אותו, אבל זה כמובן היה בסוף ברכה למין יעקב שנכנס תחתיו.

אבל זה מה שהוא התכוון לברך אותו.

ויעקב בנו הקטן,

האהוב אצלו יותר מעשו,

ידע יצחק שכל זה ללא כלום בעיניו.

לא כלום לעיניו.

אהבת תענוג לימוד החוכמה היא באין ערך ערב לו יותר.

אז מה הברכה הזאת שייתן לו משמני הארץ ולא דגן תירש וכו' וכו' וכו'.

מה זה יועיל לו? הוא בלבכי יושב בדלת אמות,

יושב ולומד ועוסק.

מה, הוא הולך להסתובב עכשיו בעולם ולשרור על אנשים ולהגיד להם, בואי נע, תשמע מה שאני אומר, אתה עושה ככה בפפואה?

מה?

או איש תם יושב אוהלים, או יש לו אדם חובר לקדוש ברוך הוא,

הוא בגן עדן כבר למטה.

הוא כבר בגן עדן.

מה תיתן לו?

וגם הכבוד,

עשיו אוהב כבוד, גביר יהיה לאחיו עליו?

גם כן.

זה נהנה וזה לא חסר.

כן?

זה נהנה מהכבוד,

ויעקב אבינו לא חסר את זה.

ורצה ללך ממש בדרכי השם יתברך,

יצחק אבינו,

לתת לרשע מאוויה נפשו,

שיתענג בהבליו בעבור הטוב שמצא בו.

כמו שדאגת לי לחומריות והבאת לי לאכול כל הזמן מה שאני אוהב,

אז אתה תתברך גם כן בגשמיות וכו'.

ואהב אותו כערך מה שמצא בו טוב.

ככה אהב אותו יצחק.

לכן תמצא,

כי כשברך את עשיו,

היה מבקש ממנו בשביל לברך אותו שיביא לו ציד.

למה לא תברך אותו בלי ציד?

על מה אני מברך אותך? רק בגלל שאתה מביא ציד.

אם אתה מביא ציד, אני מברך אותך.

אתה ראוי לברכה בגלל הציד.

כדי לקשר נפשו בו ולברכו,

כמו שכתב הרמב״ן.

ככה בעבור תברכך נפשי.

ברגע שאני נהנה ממך,

מקבל ממך,

אז יש קישור ביני לבינך, אתה ראוי לברכה על מה שעשית.

אבל כשברך את יעקב אבינו בלכתו פדי נהרם,

בירך אותו בלי הכנה.

לא אמר לו, תשמע,

לפני שאתה הולך ואני מברך אותך, תביא לי בבקשה לאכול, תעשני זה, תביא לי זה, תקנה לי זה, תעשה לי זה. לא, בלי הכנה, בלי כלום.

למה? כי אהבתו אליו הייתה עצומה בנפשו, קשורה בנפשו,

בלא הכנת ציד בפיו.

לא צריך.

אוהב אותו על עצמותו של הצדיק.

אבל אצל עשיו הרשע מה יש לאהוב?

אם לא היה לו את הציד שהיה מביא לו, אז על מה הוא אהב אותו? מה מצא בו?

מה, קנאה? תאווה? כבוד? גאווה? מה?

אהבת הממון? מה מצא?

והנה השם יתברך ידע

כי לא יעוץ זאת לבניו לקבל עבדות

על פי פסק הלכה.

כי אם יצחק אבינו מברך את עשיו,

הווה גביר לאחיך והשתחוו לך בני אמך וכולי,

זה להטיל עכשיו עבדות על זרע יעקב.

והקדוש ברוך הוא ידע שלא יאוט לבניו לקבל

עבדות על פי פסק הלכה.

זאת אומרת שזה יהיה קבוע כמו פסק הלכה. בלתי ניתן לשינוי.

כי עניות

מעבירים על דעתו ועל דעת קונו.

אדם שכל חייו יהיה עבד ויהיה מעונה ויהיה עני ויהיה הכול,

זה יעביר אותו על דעתו שלו ועל דעת קונו.

כמו שכתוב בעירובין במ״א.

לכן עוגד ברוח הקודש ובנבואה לרבקה

להלביש את יעקב

למען יקבל הברכה על פי דין גם בעולם הזה.

אז הפוך, נהיה פסק דין

שהוא יקבל ברכה יעקב אבינו.

ורק כאשר תריד ופרק את עולו.

רק אם זרע יעקב הם לא ילכו בדרך המצוות כראוי,

אז עשיו יפרוק את העול בתורת קנס.

והם

ישתלטו על ישראל

ויהיו תחת ידיהם.

יציקו להם וכולי וכולי. כמו שעברנו לצערנו הרב ברוב הזמנים.

ושונה דיני קנסות מדיני ממונות.

לכן תראה

כי הרבה זמן יותר מושלים בני עשיו

על בני יעקב

מאשר משלו בני יעקב על עשיו.

כמו שאנחנו רואים בדור האחרון הזה.

זהו כי יצחק הלך על פי דין.

יצחק אבינו היה הולך על פי דין כי הוא הדרגה של דין.

דרגא דדינא הוא נקרא.

ועל פי דין כך צריך להיות.

ורק מן השמיים רצו שיהיה בתורת קנס.

כי אפשר יהיה לבטל את הקנס.

אבל אם זה היה דין

שאנחנו נהיה מסורים תחת ידו אוי ואבוי.

לא הייתה לנו תקנה חלילה.

ובמהרה ננקה את עוונותינו ונחזור לברכתנו

שנתברכנו

הווה גביר לאחיך

והשתחוו לך בני אמך

במהרה בימינו אמן סאלה.

רבי חנניה אומר למה שהוא אומר.