מחיר הנזיד | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
המחיר הנזיד
בעיירות אוקראינה הייתה חלוקת עבודה.
האיכרים הגויים עיבדו את השדות וגידלו את התבואה,
קצרו ועימרו,
ייבשו בגורן וגדשו בשקים.
ומחרום לסוחרי התבואה היהודים.
שק בדינאר כסף.
היה איכר מגיע עם עגלה קדושה בשקים
וחוזר לכפרו עם אמתחת מלאה בזהובים.
בכדי שלא יתגלעו חילוקי דעות
כמה שקים היו,
נקטו באמצעי בדוק.
על כל שק שהעביר לידי הסוחר היהודי היה סוחר מניח מטבע קופיקה,
פרוטת נחושת,
לתוך כובע.
נוטל את השק
ושם קופיקה.
טוען על הכתף, מניח בירכתי החנות,
ושב לקבל את השק הבא,
ולהניח קופיקה
נוספת.
ככה ידעו
כמה שקים הועברו,
ולפי הקופיקות
היה מקבל דינאר כסף.
הלך הסוחר לפרוק שק נוסף,
והכפרי
נותר לבדו ליד הדלפק,
וראה את ערימת הקופיקות
וחמד אותה.
הנה הזדמנות, אמר לעצמו,
עד שהוא יחזור.
מיהר לגרוף לכיסו מחצית מן הערימה
כדי לא לעורר חשד.
ואכן הסוחר חזר,
העיף עין,
ולא גילה שמץ של פליאה.
הניח
קופיקה נוספת,
ונטל את השק הבא.
מכיוון שכך,
העלימה העיקר חצי מהכמות הנשארת
בסוחר.
האומנם לא הבחין?
הבחין והבחין,
והלוואי שיגנוב את הכול,
כי על כל קופיקה שהעיקר גונב,
הסוחר מרוויח דינאר כסף,
ונמצא שהוא קונה שק תבואה
בקופיקת נחושת.
יש מקח יותר טוב מזה?
והעיקר שמח שעלה בידו לרמות את הסוחר,
לגנוב ממנו קופיקות קור רבות.
שוייטה שבעוילום,
ממך הינך גונב,
ואת עצמך אתה מפסיד.
אך זה טיבו של עיקר נבער מדעת.
העין רואה והלב חומד,
ושכל אין.
זה ודאי משל.
אפילו משל ידוע.
אבל מה נמשל?
אכן כן, כולם סבורים שזה משל
על עוברי עבירות.
כמה מפסידים
בגלל הנאה של רגע,
כמו שכתב רבנו יונה בשערי תשובה, שער א', אותיוד
בעניין החרטה.
ויאמר בלבבו, מה עשיתי?
איך לא היה פחד אלוהים לנגד עיניי?
ולא יראתי מתוכחות על עוון
ומן השפטים הרעים,
כי רבים מכאובים לרשע.
לא חמלתי על גופי ולא חסה עיני עליו משחתו מפני הנאת רגע אחד.
ונמשלתי שאיש שיגזול ויחמוס ויאכל ויסבע ויודע כי אחרי אוכלו ושתו יגרס השופט בחצץ שיניו.
ודאי שזו אמת נוקבת.
הגמרא הודיעה אותנו בפסחים נ״ד שעומק הדין מכוסה מבני אדם.
אבל יש לנו מושג מה,
פי כמה משלמים.
צא מחשוב,
אומרת הגמרא,
בקידוש עיניות בית,
אדם מעל בהקדש בשוגג
בשווה פרוטה.
ראשית,
עליו להשיב קרן וחומש.
שנית,
עליו לשוב בתשובה,
שאם לא כן זבח רשעים תועבה.
ואז עליו להביא קורבן
אשם מעילה בשני סלעים,
שזה קרוב לאלפיים פרוטות.
אז הוא מעל בפרוטה בשוגג,
והוא צריך עכשיו קרן וחומש,
והוא צריך תשובה, וקורבן ששוויו אלפיים פרוטות.
ואם כך משלמים על עבירה בשוגג,
כמה ישלמו על עבירה במזיד?
זהו, שאמרו
בבבא בתרא עין חטא.
על כן יאמרו המושלים,
אלו המושלים ביצרם.
ואיך הגיעו לכך?
באומרם, בואו חשבון.
שחישבו שכר עבירה כנגד הפסדה.
ופשוט שלא כדאי.
כל זה נכון.
כל זה נכון.
אבל זה לא העניין של המשל
עם העיקר הנבער.
כי העיקר הנבער לא נענש
ולא התייסר
ולא גרסו בחצת שיניו,
כמו שאומר רבנו יונה על מי שעובר עבירות.
ובסך הכל יגע לריק
והפסיד את יבולו
בשביל חמדת זוטות שלו.
זה פיתויי יצר.
נו,
אז אם אין זה משל על עוברי עבירות,
על מי זה נאמר?
שני בחורים לומדים בחברותה.
ברוך השם.
סיימו תוספות ארוך וסיכמו.
ואז
אתה יודע, אתמול ראיתי
חנג'רי בסטרי.
וכבר קולחת לה שיחת חולין.
ריבונו של עולם,
מתחשק לך כל כך?
קח צלחת,
תעמיס,
ותאכל לבד.
מה אתה רוצה מהחברותה שלך?
איזה צלחת?
מה להעמיס?
אה,
הרי אמרו בעבודה זרה ג',
שכל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה,
מאכילים לו גחלי רתמים.
ומדוע גחלי רתמים דווקא?
שאמרו שכל הגחלים כבים מבפנים.
אבל עץ רותם,
אף על פי שנראה כבוי מבחוץ,
עדיין בוערו מבפנים.
כך שיחה בטלה באמצע הלימוד,
היא נראית כבויה מבחוץ, לא מסוכנת,
לא מזיקה.
אבל היזהר,
יש בה
רצונך לקוות?
אתה מעוניין לסרף?
תעשה כרצונך,
אבל למה אתה גורר את החברותה שלך?
לכן אמרנו,
ריבונו של עוילו,
מתחשק לך כל כך?
קח צלחת,
תעמיס,
תאכל לבד, גחלי רתמים.
מה אתה רוצה מהחברותה שלך?
אומר הרב גלינסקי,
זיכרונו לחיי העולם הבא,
אני לא מדבר אפילו על העונש הנורא הזה,
אני מדבר על הטיפשות,
על האווילות,
מניחים חיי עולם
ועוסקים בחיי שעה,
מאבדים שק תבואה
של דינר שלם
עבור קופיקת נחושת דלה, איפה הסייכל?
נישט סייכל.
עשיו מכר בכורתו בנזיד עדשים.
והיה בטוח שעשה עסק טוב מאין כמותו.
והמדרש מספר שהביא עימו כת של פריצים
כדי לאכול וללעוג ליעקב אבינו.
אתם מכירים את אלה שהם חלשים בטיעון שלהם ולא מרגישים בטיעון ועם חבר'ה?
ואז יש להם את הכוח והאומץ להגיד את מה שהם רוצים,
בלי זה הם לא יכולים.
ככה עשיו עם כל מה שהיה
גורילה.
אבל
הביא עוד חבר'ה בשביל שיוכל להסתלבט שזה יישמע עם צחקוקים
על העסקה הטובה שהוא עבד על יעקב אבינו.
נתן לו מילים.
כך, כך את הבכורה. כך, כך.
ואי מזעסק את הבכורה. כך, כך. תביא, תביא עדשים, תביא.
עשה עסקה טובה לדעתו, לא?
וכמה הפסיד בכך בסוף?
את כל העולם הזה והעולם הבא.
יעקב אבינו הוכר כבחור במרום,
מכר לו את הבכורה,
הברכות עברו אליו,
יעקב הקים את עם השם,
את עם הנצח לדורי עורות, לדורי דורות,
ועשיו זכה בגרפסים.
כמה זמן הוא נהנה מהעדשים?
פקדי האכילה.
זהו.
ואנחנו עד היום אוכלים את הפירות האלה
של הטיפשות,
של העיקר עשיו,
שגנב מעצמו את הקופיקה
תמורת חרטה ברטה.
ונשאלת השאלה, אומר הרב גלינסקי,
רבי יענקב
שואל, ואנחנו,
על כמה רוחניות ויתרנו עד עכשיו
תמורת נזיד העדשים?
שיחה בטלה פה,
שיחה בטלה שם, בזבוז הזמן וכולי.
אנחנו יותר טוב עם העיקר,
או אותו דבר?
רבי חנניהו ברנגשיו אומר,
נשאו הקדוש ברוך הוא זה קודם ישראל,
להביא כוח רבו לעולם תורו ומסווד,
שנאמר אדם עומס למען סדגו יחדיל תורו ידי.