מי זה כחרש יאטום אזנו? | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום להצלחת הבדיקות במוצאי שבת על ידי נשות הקהילה לטובת פסח.
ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וידעתם כי אני אדוני.
בפסוק הזה נמסרו לנו עיקרים וכללים גדולים.
אני הכבדתי את ליבו,
מלמד אותנו שהרשע ברשעתו גורם
שינעלו בעדו דלתות התשובה.
והרי הוא כמו מת בחייו לקבל עונשו בעולם הזה.
וזאת למה? למען ישמעו וייראו.
אז על גבו ילמדו כולם. לץ תכה ופתי יערים.
כמו שכתב הרמב״ם, פרק עשירים ילקו תשובה, הלכה שלישית.
והנה הרמב״ם
הסביר באופן אחר את עניין הכבדת הלב,
שרק חיזוק לב לקבל ייסורים נתנו לו מן השמיים.
מאחר שראו שאינו רוצה לשלח את ישראל לכבוד השם
אלא מכובד המכות,
הקשה השם את רוחו ואימץ את לבבו למען ספר שמו בגויים.
אני רוצה שאתה תשלח אותם בגלל ההכרה וההכנעה שאני השם.
לא בגלל שאתה מפחד מהמכות.
אם תפחד מהמכות,
תקבל עוד מכות.
אם תפחד ממני ותכיר אותי,
לא תקבל מכות.
חמור לא מבין, תקבל מכות.
האמת היא שאין מחלוקת בין הרמב״ם
לבין הרמב״ן.
הרמב״ם אמר שנעלו בפניו דלתי התשובה.
הרמב״ן אמר לא,
שרק חיזקו את ליבו לקבל את הייסורים.
אין מחלוקת.
שתי הסברות נכונות.
על ידי החיזוק הזה שחיזקו את ליבו לקבל את הייסורים,
בעצם ננעלו בעדו דלתות התשובה.
לא בדרך נס,
לא עשו נס וכפו את ליבו ולא נתנו לו אפשרות,
אלא הטעו אותו מן השמיים.
נתנו לו מקום לטעות.
מאחר והרגיש בנפשו חיזוק גדול להאמין שכוח של עבודה זרה שלו משפיע עליו את החיזוק הזה,
ושעל ידי זה הוא ינצח את הייסורים שבאים עליו על ידי משה רבנו,
אז לכן הוא התנגד
לשמוע בקול השם.
כמו שמצאנו שלאחר ששילח את בני ישראל,
שב לרדוף אחריהם.
מה טעם? אתה רצית שיקומו ויצאו. קומו, צאו מתוך עמי.
קמת עם פיג'מה, הלכת לקרוא למשה ואהרון, צעקת, אמרת אתם צודקים,
אני טועה, יאללה.
אז מה קרה?
פתאום הוא אומר, מה זאת עשינו? כי שילחנו את ישראל מעובדינו.
לא הבנתי, מה אתה אבא? לא יודע מה אמרת לפני כמה דקות.
עכשיו אתה אומר אחרת?
הרי זה דברי שטות.
מה, שכחו המצרים שהם אמרו כי כולנו מתים?
הטרם תדע כי עבדה מצרים?
שכחתם שאמרתם אצבע אלוקים?
איפה נעלם הכול?
אלא אם טעו,
בעבודה זרה של בעל צפון,
שהקדוש ברוך הוא לא החריט אותה
כדי להטעותם.
שיגידו, אה, אם את כל אלוהים מצרים הוא עשה בהם שפטים,
ובזה הוא לא יכול היה לעשות,
סימן שזו העבודה הזרה האמיתית שלנו והיא תציל אותם.
השם השאיר את זה בכוונה, להטעותם.
ואז הם התחרטו גם שלא עבדו אותו,
את בעל צפון.
וסברו שהיה בכוחו להציל את הבכורים שלהם ממוות ולמנוע את השילוח של בני ישראל.
חמור, נשאר החמור.
וזה העניין, הכבדת הלב,
כמו שביאר הרמב״ן,
שזאת פרצה דחוקה שהרשע נכנס בה כדי להצדיק את דרכו.
הרשע תמיד מחפש איזה פרצה להגיד לא, לא,
לא, לא, להישאר בדרכו.
וזה החילוק בין צדיק לרשע.
צדיק רואה את יד השם
אפילו בתוקף הסתר פנים.
גם כשלא רואים כביכול כלום, הוא רואה.
והרשע יאתום את ליבו אפילו בשיא ההתגלות.
אפילו בשיא ההתגלות.
שמעתי את אולמרט הטמבל,
עבריין מורשע שישב,
שהוא מדבר על העבריין החדש שנאשם,
על ביבי,
ההישג הגדול שטראמפ אמר שזה וזה וזה וההתנחלויות והכל יישאר והכל והכל.
אמרו לו, תראה,
ביבי לא שילם כלום,
אתה נתת לפלסטינים 90%,
90% והם לא הסכימו.
הוא לא נתן כלום וקיבל הכול.
מה אתה אומר?
איך אפשר להפוך את הכול מצד לצד? הוא אומר, זה כלום, זה שום דבר.
זה לא יביא שלום.
ואתה עם ה-90% הבאת?
לא.
אז מה אכפת לך שנקבל את הכול ולא ניתן כלום ולא יהיה שלום?
מה עדיף? לתת 90% ולא יהיה שלום?
או לא לתת כלום ונקבל הכול
וגם לא יהיה שלום? מה עדיף?
וזה ראש ממשלה ועורך דין.
כנראה שאחרי שיושבים בכלא,
משתבשים קצת.
וזה טיעונים לוגיים, כאילו, אדם חכם.
מביאים אותו, שומעים אותו, מקשיבים לו,
ולא דוחים את דבריו.
אז זאת אומרת, רשע אוטם את ליבו אפילו בשיא התגלות.
חכמים, זיכרונם לברכה, קוראים לזה אבירות לב.
כמו שכתוב בברכות יוזן, תשמעו דבר מדהים.
בנהמטה מחסיא אבירי לב נינהו.
יש מקום שהיה בבבל, נקרא
מטה מחסיא.
ושם האנשים הם אבירי לב.
למה הם נקראים אבירי לב? זאת אומרת, מחזיקים את הלב שלהם ככה, לא זזים, אתה לא יכול לחרחר אותם.
דקה חזוי קרד אורייתא טרזים נבשתא ולא כמגייר גיורא מיניהו.
הם היו רואים את כבוד התורה פעמיים בשנה ברגלים ולא היו מתגיירים.
הגויים.
ופרשו התוספות שהיה יורד עמוד אש בחודשי הרגל,
עמוד אש יורד.
ובכה אבירות הלב נאטמו לא להתפעל מההתגלות.
באו,
תראה אצל היהודים יורד אש, תמיד באותו תאריך שהם באים ללמוד תורה כולם.
תראה,
תראה.
נו, אז תתגייר, תבין שאלה אמת, יש להם אלוקי אמת. אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה.
תתגייר.
אתה לא חייב, אבל תתגייר. אין לך שכל, לא יותר טוב להיות בצד הנכון, בצד האמת.
אז הם נקראים אבירי לב.
זאת אומרת, אטומים, סתומים וחתומים.
והקדוש ברוך הוא הראה החילוק הזה באובדנם של מצרים.
בני ישראל היו במצר,
הים היה לפניהם והמצרים אחריהם.
ואז ה' בוקע להם את הים ונכנסו לתוך הים,
עד שהגיעו מים עד נפש.
ובתוך ההסתר פנים הזה שהם עומדים לטבוע,
זכו לנס והלכו ביבשה בתוך הים.
וראו בחוש הטבע כלום לנגדם. כלום.
בישראל עומדים למעלה מן הטבע.
ועשרה ניסים נעשו להם.
וככל זה לחזק את האמונה שוב ושוב.
והים היה כמו גן נטוע,
באין מחסור דבר.
היה להם פירות, והיה מים צלולים, והיה חופה מעל, והיה מישור.
מדהים.
ונפתחו שערי שמיים לראות מראות אלוקים,
וראו בה אצבע, ואמרו זה אין יוון ואין ואין ואין.
והמצרים היו שרויים בעלטה כי עמוד הענן חצץ בינם לבין ישראל,
ובאשמורת נמשכו אחר עמוד הענן לתוך הים,
והם סבורים שהם עדיין הלכים בשפה של הים,
כי הם לא ראו הפרש.
אם אתה נכנס לים אתה צריך לרדת.
אבל כיוון שהקדוש ברוך הוא ישבה הכל,
אז הם חשבו שבגלל החושך לא רואים,
והם חשבו שהם עוד הולכים בשפת הים.
וככה הכניס אותם לתוך
עומק הים,
והם חושבים שהם עוד בחוץ,
וחושבים שהם הולכים בטבע,
ואז משה נטע את ידו על הים,
ושטף אותם, וגרם לאובדנם.
ולמדנו עוד עיקר,
וידעתם כי אני אדוני.
וזה פלא,
אמרנו את זה בשיעור הקודם,
ישראל מאמינים בני מאמינים.
כשבא משה לווסרם על הגאולה נאמר ויאמן העם,
וגם פרעה הודה השם הצדיק.
אז למה כתוב ידעתם כי אני אדוני?
כלל גדול נמסר לנו כמו השיעור הקודם בתוספת.
יש אמונה בדעת שאדם יודע ומקבל,
או מלימוד התורה, או מאבותינו, קבלה מאבותינו,
אבל יש ידיעה חושית ומוחשית.
בואו נאמרנו שאין כל דמיון בין ידיעה שכלית לידיעה חושית, כמו שראיתי לכם עכשיו את הסרטון, איך נופלים מקורונה בסין.
איך חנדים נופלים, בגרים, מתים,
בלי התראה, בלי פרכוסים, בלי כלום. טראח,
וזהו.
פעם, שתדעו, בתחילת בריאת העולם,
איך היה אדם נפטר?
מתעטש.
פעם אחת. הפצ'י.
התראות.
זהו.
אין מחלות.
אין תרופות.
מגיע זמנו.
הפצ'י.
לכן היום כשאומרים הפצ'י,
אומרים אסותא, לחיים טובים שלום.
זה.
שהפצ'י הזה לא יהיה אחרון.
אבל רואים זה חזר עכשיו.
הפצ'י.
מדביק בקורונה, והבן אדם הולך.
אז עכשיו צריך להגיד עוד יותר, שכל אבט שיהיה לחיים טובים שלום.
אחרת זה עוד ציני הולך.
עוד בעיה.
אז אין הבדל, אז יש הבדל עצום בין
אמונה מתוך ידיעה וקבלה לבין
אמונה מתוך הכרה חושית.
לכן שלחתי את הסרטון עכשיו לכולם, בשביל שיראו איך זה דבר, רחמנא לצלן,
קורה.
ולמען תספר באוזני בנך ובין בנך וידעתם כי אני אדוני.
על ידי הסיפור
אתם יודעים את השם.
היה צריך לכתוב וידעו בינך ובין בנך כי אני אדוני. כי אתה הרי היית מיוצאי מצרים.
אתה ודאי יראה, אתה מספר את מה שאתה חווית.
הם יספרו אחד לשני, הם לא ראו.
אז למה כתוב שאתה תספר?
וידעתם גם אתה.
אבל אני יודע, הרי אני המספר.
הוא אומר, לא, לא, לא, לא, לא.
אלא ודאי שהסיפור הוא לא רק טוערת לפנים בלבד, אלא גם למספר עצמו,
להשריש בליבו את הידיעה על ידי הסיפור
ועל ידי כך הוא גם מקיים משננתם לבניך
ומקיים בעצמו ודיברת בם.
גם כשאתה משנן לבניך,
אז זה פועל עליך ודיברת בם.
אתם רואים לפעמים שאנשים אומרים,
אני אספר לך מה היה איתי לפני כמה זמן,
היה לי מקרה שהיה כך וכך.
תראה, תראה, תראה, עובר בי צמרמורת, תראה, תראה.
מה קרה?
לפני שסיפרת זה היה כבר בראש שאתה רוצה לספר.
התחלת לספר, כבר עוברת לך צמרמורת.
למה עוברת לך צמרמורת? רואים שמה?
שהסיפור עוד פעם ועוד פעם מחזק בעצמך יותר את ההתפעלות
מהמעשה שאתה עברת אפילו בעצמך בצורה חושית.
אז אם כן, כמה שאדם, כל המרבה לספר ביציאת מצרים,
הרי הוא משובח,
הרי זה משובח, הוא בעצמו.
כל המרבה לספר ביציאת מצרים,
הרי זה משובח,
אומרים חכמים, הרי זה, זה שמספר נהיה משובח יותר,
מעצם שהידיעה נכנסת בו עוד יותר ועוד יותר.
ויהי רצון שבחזרות שאנחנו חוזרים כל פעם על פרשיות השבוע, כל שנה,
חוזרים מחדש. למה חוזרים? עוד פעם,
שייכנס אלינו האמונה יותר בחוש.
אבל אתם רואים,
קוראים אלדבר, זה לא כמו שרואים את הקורונה.
זאת אומרת, אדם צריך תמיד לקרב ולחוש גם את האמונה הברורה והפשוטה והידועה לו.
צריך לקרב אותה לחוש. ואחת מהדרכים
זה לספר בזה, להודיע.
אז אם אנחנו מספרים תהילותיו יתברך ומהללים את השם בבתי כנסיות ואומרים אנחנו בריותיך ועונים אמן בקול גדול,
אז אנחנו זוכים ברוב עם הדרת מלך,
בכל הזכויות והאמונה מתחזקת.
ולך תדע מה גודל השכר שנקבל בעבור זה, אמן ואמן.