http://live.shofar-tv.com/videos/4648 25-1-15

"והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו השם ממצרים". כתב הרמב"ן וזה לשונו: "והנה שורש המצוה הזאת שנניח כתב יציאת מצרים על היד ועל הראש, כנגד הלב והמח, שהם משכנות המחשבה, ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצווה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו ובנינו לבניהם, ובניהם לדור אחרון. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעו בפתחו, ולהתכוון בענינה, כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא בהשגחתו וגם בנבואה והאמין בכל פינות התורה. ולפיכך אמרו, הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, ומן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד כל התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים ובין ביחיד. אלא אם יעשה המצוה יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר". עד כאן לשון הרמב"ן.

נבאר, שרשה של מצוה זו של התפילין, שנניח את הכתב, את הקלף שכתוב בו יציאת מצרים בארבע פרשיות כתוב יציאת מצרים, גם על היד וגם על הראש, היד זה כנגד הלב והראש כנגד המח, ולמה שם? אומר הרמב"ן, שהם משכנות המחשבה, רבות מחשבות בלב איש וגם בראש כידוע. ובעבור שהקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לכל רשע וכופר, אז הוא מצוה אותנו לעשות זכרון ואות, אות היא ביני וביניכם למה שראו עינינו. ואז נעתיק את הדבר אל הבנים והבנים לבני הבנים וכן הלאה עד לדור האחרון.

לדוגמא, הוא מביא, כי הקונה מזוזה בעלות של זוז, מחיר סמלי, וקובע את זה בפתח של הבית, וזה לא מספיק, צריך להתכוון בענינה, כבר מודה הוא בחידוש העולם שהקב"ה חידש את העולם ובראו מן האין, וכבר הוא מודה בידיעת הבורא שהבורא יודע מכל המתרחש בכל מקום, וגם שהוא משגיח וגם שיש נבואה ובזה הוא מאמין כבר בכל פינות התורה. מי שקובע מזוזה על פתחו ומתכוון בענינה, שהשם פסח על בתי העברים בהוציאו אותם מארץ מצרים, שהשם ידע והשגיח וחידש את העולם והיה לו כח לתת מכת בכורות ולתת עשרת המכות וכו', ויודע שיש נביא שמנבא, כמו שמשה רבינו נשלח להתריע ולהתרות ולקיים, הרי שהאדם הזה מתכוון בענינה של המזוזה, כבר האמין בכל פינות התורה.

לפיכך אמרו חכמים, שצריך להיות זהיר במצוה קלה בכחמורה, אל תחשוב שאם המצוה קלה ערכה קטן, הנה, מצוה קלה, מזוזה, עולה זוז, שמים אותה על הפתח, פעולה קטנה מהירה קצרה בלי עלות גדולה, וזה לעשרות שנים, זה לא קונים וכל פעם קונים ומחליפים, זה רק אם קורה משהו, פעמיים בשבע שנים בודקים, אבל מכל מקום הנה, מצוה קלה גורמת שאתה תיחשב מאמין בכל פינות התורה. אז אל תזלזל ותהיה זהיר במצוה קלה כבחמורה.

ומן הניסים הגדולים המפורסמים, מה שהיו פעם, כן, וראו כל עם ישראל את הניסים הגדולים והמפורסמים כיציאת מצרים וסביב לה, מן הניסים הגדולים והמפורסמים אז אדם מודה בניסים הנסתרים שהם היסוד של כל התורה כולה, שאין דבר זז בעולם בלי ידיעתו ורצונו יתברך, והכל ניסים מאת השם יתברך.

ופה הוא מודיע לנו הודעה חשובה, מי שחושב שהוא מאמין, שיבדוק את עצמו לפי מה שאומר הרמב"ן, שאין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו, כל דבר ומקרה שקורה איתנו ולנו, שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם. בין ברבים ובין ביחיד. אם לא אין לו חלק בתורת משה, אנחנו אומרים ותן חלקנו בתורתך, אתה רוצה חלק – קודם כל תאמין שהכל ניסים, לדוגמא, רבי שפירא הגיע עכשיו ורחוק, מה זה טבע להכנס לאוטו ולנסוע ולהגיע עד לפה? זה לא טבע ,זה הכל ניסים, זה שהוא יכול להלך עד הרכב, זה שהוא יכול להכנס, זה שלא קרה שום דבר, זה שהוא הגיע הוא לא איבד את הזכרון והוא זכר לאן להגיע, והגיע לפה והתיישב ואפילו מחייך, יש לו יכולת ל חייך, אז זאת אומרת זה הכל ניסים. ומי שלא מאמין בכך, אז אין לו חלק בתורת משה.

אלא מה, אז איך זה עובד, אם הכל זה ניסים, איך זה הכל, אז מה מה מה הולך פה? אז מה? אומר הרמב"ן, אלא אם יעשה המצוה יצליחנו שכרו, מי שעושה מצוות אז המצוה בעצמה היא מנביעה לו את השכר, שכר המצוה פועל לטובתו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, בעבירה עצמה טמון כבר העונש, והכל בגזרת עליון, כאשר הזכרתי כבר, זאת אומרת הכל הולך לפי מצוות ומעשים טובים, או עבירות רחמנא לצלן.

זה דבריו של הרמב"ן ולבאר אותם אז צריך לדעת, יסוד הבריאה וקיומה תלוי תמיד ברצון הבורא יתברך, מה שקורה בצפון, מה שקורה בארץ, מה שקורה בבחירות, מה שקורה בכל תחום, בכל ענין, בבית, בעבודה, בשוק, בכל מקום, הכל תלוי תמיד ברצון הבורא יתברך. אם האדם עושה מעשה הרי בשעת מעשה הוא העושה והעוסק במעשה, אבל משנגמר המעשה אין לאדם שום קשר עם המעשה אשר עשה ואין קשר בין העשוי אליו. לדוגמא, אדם עושה כעת שולחן, בשעת עשיית השולחן הוא העושה והוא המתעסק בשולחן. ברגע שהוא יסיים עם השולחן אין שום קשר בינו לבין השולחן יותר ואין קשר בין השולחן אליו. אין קשר. הסתיים הכל.

אבל לא כן מעשה השם, מעשה השם יתברך תלויים תמיד ולעולם הם בו יתברך, ואם יסיר השגחתו אפילו לרגע מהבריאה, תחזור כל הבריאה לתוהו ובוהו כמקדם. אם הקב"ה יסלק את השגחתו אפילו רגע אחד מהבריאה, הכל מתאדה ונעלם. ועל כן אנו לא אומרים "יצר אור וברא חושך" אלא "יוצר אור ובורא חושך" בכל עת ובכל זמן בהווה. זה כאילו זרם רצונו יתברך שופע בכל רגע לקיים את מעשיו.

כשנתבונן פשוט הוא ומוכרח להיות כן, שהרי בעשרה מאמרות נברא העולם, ומאמר השם קיים לנצח, וכן בכל מעשה ובכל מצב שאדם נכנס בו, הכל הוא בהשגחתו יתברך כמו שאמר הרמב"ן, והכתוב אמר "השם צילך על יד ימינך", כשאתה רואה צל מוכרח לומר שיש דבר שעל ידו נעשה הצל, מוכרח, איך נהיה צל? מאיזה גוף, מאיזה עצם שגורם לצל, לכן כל מה שנעשה בבריאה זה צל של הקב"ה, כל מה שנעשה בבריאה זה צל של הקב"ה. ומה זה הצל הזה של הקב"ה? זה הניסים הנסתרים, כמו שמציאות של עצם, אם אתה עומד בשמש אז אתה המציאות והצל כאילו אין בו ממשות אבל הוא קיים. אותו דבר השם קיים נצחי, ומעשיו זה כביכול הצל, הצל שלא נראה ולא נרגש כביכול זה הניסים הנסתרים. אין בהם טבע ומנהגו של עולם כלל, כדבר הרמב"ן.

עכשיו כל זה, בכל אדם ובכל העולם, אבל בישראל זה עוד יותר, שמשעה שניתנה תורה לישראל כל סדר העולם מתנהג לפי מעשיהם, "אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם", אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם, מה זה קשור? מה קשור הגשם? אם בחוקותי תלכו אז מה, אם אנחנו מקיימים מצוות כתוב "ונתתי גשמיכם" לא רק אני אתן אלא בעיתם, בלילי רביעיות ובלילי שבתות, שלא יטרידו אתכם ולא יזיקו לכם וכו'.

אז זה אם בחוקותי, רואים שאצל ישראל זה תלוי, אם אתם מקיימים את המצוות הטבע יתנהג כפי טבעו במיטבו לפי מה שאתם מתנהלים. והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי ונתתי מטר ארצכם. מצד שני "השמרו לכם פן יפתה לבבכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר", פה זה לא שויץ שיורדים גשמים בשפע, פה למטר השמים תשתה מים ולפי זכויות או עבירות של ישראל היושבים בה.

כשישראל לא היו על אדמתם היא היתה פה הארץ ציה ושממה, לא הצליחו ליישב אותה ולישב בה, כשישראל הגיעו היא פורחת כשושנה, "ישושון ציה ומדבר ותגל ערבה", אז הכל תלוי במעשיהם של ישראל.

אכן כשהיה בית המקדש קיים וישראל שרויים על אדמתם, ראינו ניסים גלויים כעשרה ניסים שנעשו במקדש, אבל גם לאחר החורבן, ובתוך הגלות, ישנם ניסים גדולים ונפלאים, אלא שצריך להתבונן כדי לראותם.

על זה תיקנו לנו חכמים זכרונם לברכה אנשי כנסת הגדולה לומר, בכל יום בתפילת שמונה עשרה "ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת".

וכתב הרמב"ם במורה נבוכים שנגלה לו סוד אחד, תקשיבו איזה סוד נגלה להרמב"ם הוא מגלה לנו, שאם יש לאדם בטחון גדול עם השם, יש לו התקשרות ודבקות בהשם, ואם הוא דבק ב' לא יוכל שום נזק ליקרב אליו, כמו שאמרנו פעם את הסגולה שאמר רבי חיים וולאז'ין, שכל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה, המאמין שאין כח זולתו יתברך ואין עוד מלבדו, ואומר שאין שום כח חוץ מכוחו של השם, באומרו כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה, יכול להנצל מכל צרה וצוקה.

ומצינו במדרש באיכה רבה פ"ד כ"ג, שאפילו רשע מכיון שהוא בוטח בהשם ודבק בהשם יתברך, אי אפשר להענישו. וכדכתיב "ואתם הדבקים בהשם אלהיכם חיים כלכם היום". מפה מובן שמשה חשש מקרח ועדתו וביקש מהשם אל תפן אל מנחתם, הם היו בטוחים שהם צודקים במהלך שהם עושים, והם פנו להשם, והם היו בטוחים אז משה אמר אל תפן אל מנחתם, כי תפילתם מסוגלת להתקבל.

סוד גדול גילה לנו הרמב"ם, מי שבוטח בבטחון גדול עם השם הוא מקושר ודבק בהשם.

כך הדבר גם בעסק התורה, כל זמן שאדם עוסק בתורה הרי הוא דבק בהשם יתברך, ואין שום שטן ופגע יכול ליקרב אליו, וכמו שנאמר גבי דוד המלך עליו השלום, שלא היה מלאך המוות יכול ליטול נשמתו, דלא פסיק פומיה מגירסא, הוא לא הפסיק ללמוד, והיה צריך השטן לעשות רעש בין האילנות כדי שיפסוק רגע מלימוד התורה ואז היה יכול לו והמיתו. כמו שכתוב במסכת שבת ל'.

הרמב"ם, תקשיבו דבר מדהים, והוא נוגע אלינו והוא בנפשנו, בנפשנו ממש, הרמב"ם בפירוש המשניות ביאר, מאי דאמרו במשנה בסוף ברכות, עת לעשות להשם הפרו תורתך, כי כשיבוא העת להפרע מהעושה רע, ולהנקם מהם, יזדמנו להם סיבות להפר התורה כדי שיבוא עליהם העונש במשפט, מה הוא אומר? אם השם רוצה להעניש יחיד קבוצת ציבור או עם, כל זמן שהם עסוקים בתורה אז הקב"ה לא יכול לפגוע בהם כי הם דבוקים בו, "ואתם הדבקים בהשם אלקיכם חיים כלכם היום", אז מה עושה הקב"ה, עת לעשות להשם, עת לפגוע בעושי הרע ולהנקם מהם, אז השם מזמן סיבות כדי שהם יפרו את התורה ואז יבוא עליהם העונש במשפט. כיון שהשנה היא קריטית וכיון שצריך להפרע מעושי רע ולהנקם מהם, מגיע זמן הבחירות שמפרים את התורה והורסים אותה, ומכפישים ומבזים ועושים כל רע, ואז זה נקרא הפרו תורתך וזה עת לעשות להשם את מה שהוא רוצה לעשות כלפי אלה שעשו רע.

וסיים על זה הרמב"ם, וענין זה ארוך ורחוק עמוק עמוק מי ימצאנו, ואנו אומר הלב אליהו הרב לאפיאן זכר צדיק לברכה, ראינו זה בשואה, שמקודם סגרו את הישיבות ולקחו את גדולי ישראל, ואחר כך יצאה הגזרה לפועל. כל זמן שלא סגרו ישיבות ולקחו את גדולי ישראל לא יכלה לצאת השואה. אומר הרב לאפיאן, שזה מה שכתוב ומה שאמר הרמב"ם וביאר, את זה ראינו בזמןה שואה. היה צריך להקדים קודם סגירת אהלי התורה וסילוקם של גדולי ישראל ועל ידי זה יכול היה לבוא הגזרה הנוראה.

אותו דבר אנחנו אומרים בענין שלפנינו, מי שרואה מה שקורה סביב המחלוקות, סביב הריבים, ההשמצות וכו', מבין שודאי לא עוסקים כעת בתורה אלא הסוגיה הבוערת זה העבודה זרה של המפלגה, וזה עכשיו עוד קל יחסית למה שיהיה ביום הבחירות, ואתם יודעים שמה שמרחף עלינו ומאותתים לנו מן השמים זה החיזבאללה כמו שהתרעתי כל הזמן, ועכשיו יש להם חוב פתוח לעשות משהו, כי הכבוד שלהם נפגע, והם לא יכלו לעבור בשתיקה ואמרו שלא יעברו בשתיקה, לאן זה יגיע ולאן זה ייגרר נצטרך להמתין ולצפות, אבל לא נכונה לנו תקופה קלה ובפרט לפי ההבנה שהסברנו עכשיו בדברי הרמב"ם.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.