טוען...

מה עושים עם סתימה בלב?

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 16.01.2016, שעה: 22:00


http://live.shofar-tv.com/videos/5782 16-1-16

"ויאמר השם אל משה, בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו". המדרש אומר, אמר רבי יוחנן, מכאן פתחון פה למינים לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר "כי אני הכבדתי את לבו".

אז רבי יוחנן אומר, מה כתוב בפסוק? כתוב "ויאמר השם אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו", משמע שהקב"ה כביכול מנע מפרעה לעשות תשובה. אז אומר רבי יוחנן, מכאן פתחון פה למינים, מי זה המינים? המינים זה אלה שאומרים שהקב"ה שלל את האפשרות של תשובה ממילא אין לאדם בחירה, ואם הם יעשו משהו והם יגידו שהם לא יכולים, הם לא יכולים להשתנות, הם לא יכולים כלום, זה רק בגלל שהשם מנע מהם. יהיה להם פתחון פה מהמעשה הזה עם פרעה.

מכאן פתחון פה למינים לומר, לא היתה ממנו שיעשה תשובה, פרעה לא יכול היה לעשות תשובה, שנאמר "כי אני הכבדתי את לבו", אמר לו רבי שמעון בן לקיש, יסתם פיהם של המינים, הטענה שלהם לא טענה ואין להם מאיפה ללמוד, ולא מפה הם יכולים ללמוד את הדבר הזה, אלא שהקב"ה מתרה באדם בפעם הראשונה, שניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל את ליבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששיגר לו הקב"ה חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה, אתה הקשית את ערפך והכבדת את ליבך, הריני מוסיף טומאה על טומאתך, הוי "כי אני הכבדתי את לבו" אז אומר רבי שמעון בן לקיש, אם ללצים הוא יליץ", איך שאתה מתנהג אני אתנהג איתך, אתה סגרת את לבך חמש פעמים ששלחתי והתריתי על ידי משה רבינו, אז מעכשיו אני אשחק איתך ואני אכביד את ליבך, זאת אומרת גם אם תרצה עכשיו לשוב בתשובה, אני אהיה זה שאכביד עליך, שאתה לא תוכל לעשות תשובה. זאת אומרת מעצמך, תיכף נבין מה זה אומר. הרמב"ם סומך פה על רבי שמעון בן לקיש ופוסק להלכה שיש רשעים לפי גודל רשעתם הקב"ה מונע מהם את התשובה. ככה פוסק הרמב"ם, יש הרבה שאומר שלא, תמיד יש אפשרות לעשות תשובה, גם הרמב"ם אומר שאין דבר שאי אפשר לעשות עליו תשובה, צריך להבין את דברי הרמב"ם, אבל פה יתורץ הכל.

מכל מקום, כתוב כאן שהקב"ה מתרה באדם, ונותן לו צ'אנס ואם הוא לא מבין אז הקב"ה נועל את ליבו מן התשובה. למה צריך לנעול? כדי לפרוע לו.

יש להבין עכשיו מה הפירוש פתחון פה למינים. כשרבי יוחנן אומר, מכאן פתחון פה למינים לומר שלא היתה ממנו לעשות תשובה, מה הכוונה פתחון פה למינים?

אלא הסכת ושמע, אחד מדרכי היצר הרע הוא, ואם נכשלים בזה רוב המון בני אדם שאם ישאלו אותו למה אינך עוזב את דרכך הרעה, הלא יודע אתה כי רע ומר עוזבו את השם, ישיב, אמת הוא שנשבר ליבי בקרבי על זאת, אבל מה אעשה שאיני יכול להתגבר על טבעי, ואי אפשר לי להשתנות. להוי ידוע שתשובה כזו היא מינות, כופר, להגיד שאתה לא יכול להשתנות וזה הטבע שלך. כי כן המינים אומרים שלא היתה יכולת ביד פרעה לעשות תשובה. זהו שאמר רבי יוחנן, מכאן פתחון פה למינים שאינם רוצים לשוב. אז יש להם תירוץ, דוגמא מפרעה, אני הכבדתי את ליבו, אז גם לי הוא הכביד את הלב, זה שאני לא רוצה להשתנות ואני לא רוצה ולא יכול – זה השם עשה. הוא שלל ממני את הבחירה.

בזה נכשלים רוב המון בני אדם, שואלים אותם למה אתה לא עוזב את הדרך, אומר תאמין לי שאני רוצה, אבל זה קשה לי אני לא יכול, ניסיתי, כמה פעמים, אני לא יכול, אני לא יכול, ואני לא יכול להתגבר. זה תשובה של מינות, וידונו אותו כמין ואפיקורס. אין דבר כזה שלא יכול להשתנות, זה רבי יוחנן.

אבל רבי שמעון בן לקיש אמר יסתם פיהם של המינים, הרי הקב"ה התרה בו, והוא לא רצה לשמוע, מה פירוש? הפירוש שהכתוב אומר "וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא האלהים", זאת אומרת אדם משיג בשכלו דברים והוא מבין שהשם הוא האלקים אבל זה לא מספיק אומרת התורה, אתה צריך להשיב את זה אל הלב, שהדברים יהיו בתוך ליבך מקויימים מובנים ומוחלטים, וצריך שיהיה שויון בין השכל לבין הלב, שהלב מסכים עם השכל. השכל קולט מהר אבל הוא לא מסכים תמיד, הוא לא מתיישב על ליבו, תיכף נלמד מה עושים. אז זה מה שאומר הכתוב זאת אומרת ידיעה ברורה בשכל כי השם הוא המשגיח בכל העולמות והוא יחיד ומיוחד בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ולכאורה כל הידיעה הזאת שייכת רק לשכל והבנה במוחו של אדם, לדעת שהשם הוא האלקים והוא המנהיג והוא המשגיח, מה שייך החיוב הזה שמחייבת אותנו התורה להשיב את זה אל הלב? למה צריך להשיב את זה אל הלב? אם אני מבין את זה בשכל לא מספיק? למה אני צריך שיתיישב לי על הלב.

אבל חידוש גדול חידשה לנו התורה הקדושה, שאפילו אם תהיה לאדם הידיעה השכלית שהשם הוא האלקים, אם לא מרגיש את הידיעה הזאת בלב לא הועיל כלום וכאילו הוא לא יודע שום דבר. זה גורנישט מיט גורנישט, בלי ידיעה שבלב זה הכל כלום, ידיעה בשכל זה לא כלום.

וכך היה רגיל הגאון רבי יצחק בלאזר זכר צדיק לברכה לומר, שכשם שמבלתי ידיעה עד "וידעת היום", אנחנו מבינים את ההבדל והריחוק מזה לזה, אחד שלא יודע כלום ואחד שיודע אנחנו יודעים מה ההבדל, מאפס לאין סוף. כך גם הריחוק מ"וידעת היום" בשכל, עד להשבות אל לבבך בדיוק זה המרחק, כמו מאי ידיעה לידיעה. אבל אני יודע, אני מבין, אני יכול לתת דרשות על זה, אני יכול להוכיח, אני יכול להתווכח, אני יכול הכל, זה כלום, אם זה לא יושב על הלב כמו שצריך בידיעה ברירה גמורה. זה מה שכתוב בתורה "וידעת והשבות" ואז ההמשך "ושמרת את חוקיו ואת מצוותיו", כשתקיים את שני הדברים, גם את ה"וידעת" עם "והשבות אל לבבך" אז תוכל, רק אז תוכל לקיים את התורה בשלמות, את כל החוקים והמצוות של השם יתברך. אבל אם אתה יודע ואתה לא מקיים אפילו דבר אחד, אז אתה לא "וידעת והשבות", אז זה כאילו לא ידעת כלום. מה תגיד? מה תגיד, למה אתה לא מקיים, הרי אתה יודע, מה אני אגיד לך, קשה לי, מה זה המילים האלה קשה לי, מה זה המילים האלה קשה לי? פירושו שזה לא התיישב אצלך בלב, למה שבת את הלא מחלל? למה כיפור אתה לא מחלל? זה התיישב לך בלב, זה אתה מבין, ולמה דברים אחרים? למה בשר ועופות אתה לא מבין? לא התיישב לו על הלב, למה? כי יש לו תאות אכילה, ותאות האכילה לא נותנת לו, אז הוא דוחה את ההתיישבות של הלב. ותיכף נראה את הדברים.

ומדוע באמת הלב לא מרגיש את מה שיודע השכל, הרי השכל צווח לו ומשכיל אותו לאמור השם הוא האלהים ואין עוד מלבדו, אבל הענין הוא כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה, פה הסוד הגדול, עבירה מטמטמת ליבו של אדם, ככה אומרת הגמרא ביומא ל"ט, כמו שבחולי הגוף, אם נעשית סתימה חס ושלום בלב, הרי האדם הזה מסוכן למות, כי לא עובר אדם דרכו כידוע, כך במחלת הנפש, לא עוברים אמרי השכל אל בתרי הלב כי הוא אטום לגמרי, עבירה מטמטמת, טמטום זה אטימה, הלב אטום, השכל מבין משיג, אומר אתה צודק זה נכון אבל, מה זה אבל? סתימה, למה אתה לא עושה אם אתה מבין? למה אבל? אבל אשמים אנחנו, למה אבל? יש לו סתימה בלב, לא עובר, נכון אתה צודק, מה אני יעשה, נכון אתה צודק מה אני יעשה, איזה מן תשובה זו? הלב סתום. עבירה אחת מטמטמת ליבו של אדם, שתי עבירות, שלש עבירות, כל יום עבירות, ועוד נבלות וטרפות, זה לא יעזור לו אפילו צנתור. ואם יעמיק בהתבוננות, יעמיק בהתבוננות ויכניס ויכניס ויכניס ככה את מה שהוא חושב אל תוך הלב לחדור לצינורות ולהגיע ללב, ויעבור את הסתימה, אז יבין לבבו כי רע ומר עזבו את השם. וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם ושילם על העוון, מדובר בעוון אחד. אוי ואבוי אם זה כמה וכל יום. אך אם עבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר, למה? כי על ידי כפילות העבירה נכפלה הסתימה בלב ונעשית עבה, ושוב לא ירגיש בליבו את חומרת העוון אשר עשה. לכן תשובתו קשה.

זאת אומרת אם פעם אחת סתימה והוא כבר מרגיש כאבים בחזה וביד בצד שמאל, כבר מתחיל להרגיש שזה הולך הכיוון, אם הוא עושה עוד פעם עבירה זה כבר סתימה לגמרי, עד שכבר הוא לא מרגיש שזה איסור, זה כבר הופך להיות היתר, כי כבר לא עובר, אמרי שכלו לא עוברים אל בתרי לבבו, נגמר לא עובר, סתום, גמרנו סתום, זה כאילו שני אנשים שונים כבר, זה כאילו אחד מדבר והשני מרגיש אבל הוא לא שומע בכלל מה שהוא מדבר. אז מה עושים? מה עושים אחד שנסתם לו הלב ככה? משתי עבירות, משתי עבירות רק, עבר ושנה כמי שהותרה לו, זהו, הוא כבר לא שומע כלום, מה עושה?

אבל הקב"ה ברוב רחמיו מרחם על בריותיו, ופותח את הסתימה, איך פותחים סתימה? על ידי ניתוח, עושים לו מעקפים, אם הלב סתום לגמרי צריכים לעשות מעקפים, אם זה לא עד כדי כך סתום אז אפשר לעשות צנתור, לפתוח את זה, להשאיר לו בלון שם. אז זה נעשה על ידי יסורים, היסורים הם פותחים את הלב, שבן אדם מתחיל לקבל יסורים מהקב"ה אז נפתח הלב להקשיב על מה ולמה. או על ידי התעוררות אחרת, והוא ראה מקרה איום ונורא שמישהו נדרס למוות והוא התעורר אוי וי איך החיים ברגע יכולים לאבד אותם, או ששמע משהו, או שמישהו עורר אותו ודיבר על ליבו, או משהו כזה, אז או מיסורים או מהתעוררות חיצונית, ושולח הקב"ה את ההתראה אל לב האדם ומזהירו עשה תשובה וחיית ורבית. אם עשה תשובה מוטב, אם לאו יקבל אזהרה שניה ביתר שאת ויתר עז. ואם לא שמע יקבל פעם שלישית, אבל אם גם בפעם הזאת לא שמע ולא היטיב דרכיו, שוב אין הקב"ה מטפל בו להזהירו כדי שישוב ועוזב אותו לנפשו על טבעו ומידותיו, ומכיון שאין לו עזר מאת השם, אז חזקתו שישוב עוד ויישאר בטמטום לבבו לעד. כי רק הבא להטהר מסייעין לו, והבא להטמא פותחין לו. אדם טימא את עצמו מעט מטמאים אותו הרבה, מלמטה מטמאים אותו מלמעלה, בעולם הזה – לעולם הבא, אתה ברצונך בדעתך עשית זאת.

אבל יש עוד אפשרות באיזו זכות שעומד תלו איזו זכות מאיזשהו כיוון מאבא מאמא מסבתא מלא יודע מה, איזו זכות שהוא עשה פעם איזה דבר גדול, או כח גדול שישבור את טבעו, רגע, אם היסורים לא הצליחו, וההתעוררות לא הצליחה, אז איזה כח גדול יכול לבוא ולשבור את טבעו? הא? כח רצון היה לו כבר קודם אם יש לו, אז למה קודם זה לא עזר? מה התעורר עכשיו? שואלים מה זה עכשיו איזו זכות או כח גדול שישבור את טבעו? זה כח של המחזיר בתשובה, שיכול לשבור את טבעו של אדם. בן אדם עם הטבע שלו בא להרצאה, עם כל הטבעים והמידות הרעות ופתאום הוא שומע דברי תורה בא לו התעוררות ופתאום הוא מחליט לזנוח את דרכו, איזה התעוררות? מה קרה פה? השם נתן לו יסורים, עבר תאונות, עבר סבל, ישב בכלא, מה לא עבר לא חזר בתשובה, פתאום הוא שומע דברים ומהדברים האלה הוא חוזר בתשובה, איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות דבר כזה? אפשר להסביר? זה לא הגיוני, זה לא טבעי.

שאלו את האדמו"ר מקוצק זכר צדיק לברכה, למה הקב"ה לא עושה מופתים כמו שהיה עושה בזמן עם ישראל במדבר או במצרים, אם יעשה מופתים כאלה כולם יחזרו בתשובה, אז הוא אומר אתם לא צריכים לזה, מופת הכי גדול זה חזרה בתשובה, אם אדם חוזר בתשובה זה המופת הכי גדול שיכול להיות. אתה יודע מה זה לשנות את הטבע? הרי יעקב אבינו שיוצא לקראת עשיו אחיו, יעקב הוא חכם גדול, הוא הסתדר עם לבן עשרים שנה ולא הצליח עליו לבן עם כל השקרים והרמאות, אז מה הוא לא יכול לשכנע את עשיו, להגיד לו כמה מילים לרכך אותו לעשות משהו? מה הוא לא סומך על עצמו שיכול לנצח אותו בדיבור, בשכנוע, בויכוח? שהוא מכין דורון לפייס את המידות הרעות שלו שהוא אוהב, את הכבוד את הגאוה את הממון, ומכין את עצמו בתפילות תפילות תפילות ומלחמה, מוכן גם למלחמה, ואיפה לבוא לדבר איתו בלשון רכה ולפייס אותו לשכנע אותו ולדבר על ליבו כמה זה לא טוב מידות רעות כוו', למה לא? כי להחזיר בן אדם בתשובה זה לא פשוט, ובפרט עשוים, להחזיר עשיו בתשובה. אז זה כח גדול מאד, מאד מאד. לא כל אחד זוכה.

אבל יש אפשרות באיזו זכות או כח גדול שישבור את טבעו ויחדש בקרבו רוח טהורה להשיג מעלת התשובה בליבו ובנפשו, זה מה שאמר רבי שמעון בן לקיש, והוא נועל את ליבו מן התשובה, כתוב שהקב"ה נועל את ליבם של המינים האלה שבאים כביכול ואומרים שאין אפשרות וכו' וכו' כי הם לא יכולים לשנות את טבעם, אז כתוב שהקב"ה נועל את ליבו כדי להפרע ממנו. מה אומר? אומר רבי שמעון בן לקיש, והוא נועל את ליבו מן התשובה, מה זה אומר, שאין לו שום אפשרות בעולם? לא, הוא אומר כמו מנעול על הדלת, מנעול על הדלת קשה לפתוח את הדלת. אבל מכל מקום יש עצה, או להביא מפתח, אם מישהו יודע איפה המפתח שפותחים את המנעול, או לפרוץ את הדלת. אז כתוב עזר מבחוץ, שיבוא מישהו עם מפתח ויפתח את הדלת. ואם אי אפשר, אז לפרוץ את הדלת, ומדויק בכתוב כי אני הכבדתי את ליבו, לא לקחתי את ליבו, הכבדתי פירושו הוספתי טומאה על טומאתו, ונעשה כבד ליבו עוד יותר שלא יהיה נעזר ממני, זאת אומרת סתימה ואטימה על אטימה, כמו שסותמים בתים של מחבלים אז שמים יציקת בטון על כל הפתחים, אי אפשר להכנס ואי אפשר לצאת, זהו, אומר השם אני אוטם את ליבו, מה זה כבד? כמו כבד שמבשלים אותו ככל שמבשלים יותר הוא מתקשה יותר, אז אני הכבדתי את ליבו, הוספתי אוטם על אטימותו, טומאה על טומאתו, שלא יהיה נעזר ממני, אם יהיה לו עכשיו גורמי חוץ או זכויות או דברים אחרים, משהו אחר, אבל כדי להפרע ממנו השם אוטם את ליבו.

אבל אף על פי כן אין הלב מסולק ממנו, מהאדם, אלא רק נעול על מסגר, הוא מטומטם וסתום שלא תעבור בו הכרת השכל, השכל כבר לא יכול להשפיע עליו, כמו אלה שאתם מדברים איתם על נבלות וטרפות והם שומעים ושום דבר לא עוזר, שום דבר לא עוזר, למה? זה הראיה, שהם כמו פרעה. מה פרעה? מתעקש, למה? הלב אטום, אטום, עבירה אחת מטמטמת, שתיים יותר, שלש עוד יותר, אחרי שלש כבר השם עוזר לו שיהיה אטום. אז אדם שאוכל נבלות וטרפות כל יום כל יומיים, שנים, ואומרים לו אתה אוכל בגלל זה אתה סתום ואטום והוא לא מבין, זה הראיה שכל מה שאנחנו לומדים זה לא נכון. הרי איך יתכן שכל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה אנשים, הרי זה ספק, זה ספק דאורייתא, איך אתה מעיז? על ספק איך אתה מעיז? ספק רעל אתה שותה? אתה אוכל? לא אוכל, מה זה זה לא רעל? כתוב לך מפורש סותמים לך את העתיד, אתה תאבד את העולם הבא, הרי אתה תהיה מטומטם ככתוב, לא יעזור לך כלום, אין לך עזר מאת השם.

אבל יש אפשרות שאדם יגיע עד משבר, והוא בעצמו יסלק את המנעולים והמחיצות וישוב לאלקים, הוא צועק תפתחו לי, תפתחו לי, אף אחד לא שומע, אם הוא ידפוק מבפנים עם המיטה עם הארון עם משהו, יתחיל לשבור את הדלת, אולי הוא יצליח לבקוע שמה את הדלת ולצאת החוצה.

והרי תדע לך שהרי פרעה הציל אותו הקב"ה והעלה אותו מן הים, ונעשה מלך בנינווה, כל המכות שהוא קיבל במצרים והוא לא נשבר, ועוד רדף אחריהם לי, והשם נתן לו לסבול על המים, אתם יודעים מה היה הגובה שלו – אמה, מקסימום 60 ס"מ, קינלי פלוס, נו, ואחד כזה שצריך לעוף בגלים שהיו שמה, איזה פחד, ובטח הוא לא היה שחיין. והוא בטח שתה גם הרבה מים, והיה לו פחד הוא רואה את כל המצרים כל העם שלו טובע לידו והוא רואה מתים מתים והוא רואה גופות צפות, והוא עדיין עף לו עף לו ככה, נו, אבל השם הציל אותו, והעלה אותו מן הים, ונעשה מלך בנינווה, וכשבא יונה וניבא על נינווה שעוד ארבעים יום והיא נהפכת, פרעה שמע ועמד מכסאו ומיד קרע את בגדיו והשיב את כל אנשי נינוה בתשובה, הטבילה בים והעליה מתוכו עשתה עליו רושם עמוק בנפש יותר מכל עשרת המכות שהוא קיבל, בקיצור חויה כזאת בתוך המים, הוא לא ישכח לעולם, הוא לא רוצה שזה יחזור עוד פעם, מיד הוא חוזר בתשובה.

רואים מפה שהיתה יכולת תשובה לפרעה גם אחרי שהוא הכביד את ליבו, גם אחרי שהקב"ה הכביד את ליבו "כי אני הכבדתי את ליבו" הנה שגם אחרי כל זה הוא ידע לעשות תשובה לבד. אז לחשוב שאין אפשרות לחזור בתשובה ולומר השם נעל לי את דרך התשובה זה לא נכון. כי אפילו אם נעל – שבור את המנעול. הנה פרעה עשר מכות קיבל והשם מעיד אני הכבדתי את ליבו, אבל לא נמנעה ממנו התשובה, עובדה שהוא חזר בתשובה לבד, רק מזה שהוא שמע שהנביא אומר שננווה נהפכת. אז כל אדם יכול לעשות תשובה אפילו פרעה הרשע.

והנה, מכל הפרשה של פרעה יש לנו ללמוד על עצמנו, לפעמים שולחים לנו התעוררות מן השמים לשוב בתשובה ע"י יסורים וכדומה, ובפרט שהקב"ה אל רחום וחנון ועשרת ימי תשובה שאז אדם אפילו אם הוא לא ראוי על פי מעשיו שיעוררו אותו מן השמים, אבל בימים האלה הקב"ה אומר "דרשו השם בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב", ואמרו חכמים זכרונם לברכה, בראש השנה יח. שאפילו ביחיד בעשרת ימי תשובה הקב"ה בא לקראתו, נו, אבל דא עקא, יש אנשים שכל ההתעוררות שלהם לא מחזיקה רק בזמן שהם בראש השנה ויום הכיפורים, שהם תחת הסיבה של ההתעוררות. אבל מיד שעבר זמן, שוב ישנים שוכבים ולא משיבים אל ליבם למהר להמלט על נפשם כמו שהיה בתחילה. תסתכלו איפה אנחנו היום לעומת ראש השנה ויום כיפור, מה חשבנו, מה התחייבנו, מה החלטנו ואיפה אנחנו.

לכן העיקר הראשון בעבודת השם יתברך, הוא במידת התשובה, העיקר הראשון הוא שיכיר אדם את עצמו, שיכיר אדם את עצמו. אז תשאלו בן אדם, אתה מכיר את עצמך? בטח שאני מכיר, אין מי שמכיר את עצמי יותר ממני, ופה אנחנו נלמד שאדם לא מכיר את עצמו בכלל. מה אדם צריך להתבונן? מה הוא, צדיק או רשע? מה הוא, אדם שעובר עבירה אחת במזיד הוא רשע, ומה הוא חושב על עצמו? שהוא צדיק. אדם מזלזל במצוה אז הוא כקל שבציבור אפילו אם הוא תלמיד חכם, אז מה הוא חושב את עצמו? תלמיד חכם. אדם חושב שאם הוא למד את כל התורה כולה זה בסדר, הכל מסודר, אבל אם אין לו יראת שמים אז אין לו כלום. אז שאלה ראשונה מה הוא,

שאלה שניה, אדם צריך לשאול את עצמך מהם כוחותיו, איזה כוחות פועלים בו, טובים, רעים, מה מתגבר יותר, איזה כוחות הוא לא יכול עליהם, איזה כוחות הוא נגרר אחריהם, איזה כוחות מובילים אותו. עוד דבר הוא צריך לברר, איך מקושרים המחשבות והדיבורים וכל המעשים שהוא עושה עם הרגשי הלב, האם זה הולך בד בבד אותו דבר, או שבפה הוא מדבר גבוהה גבוהה בפועל הוא עושה משהו אחר. ואז אדם יראה ויבחין ברור, מה לפניו, מה לקרב, מה לרחק, וצריך לשקול את כל התנועות שלו במאזניים, איך שוקלים? תשים בכף אחת את השכל שלך, תשים בכף השניה את הלב שלך, וצריך שלא יכריע האחד את חברו, אלא יהיו שוים ושקולים בעבודת השם יתברך. האם באמת מה שאתה יודע זה בדיוק מה שהלב שלך מרגיש ועושה? האם כל מה שאתה עושה זה תואם לידיעות שלך, האם הלב שלך מסכים על כל מה שאתה יודע או לא? כשאתה מגיע לחתונה ורואה את כל האוכל, אז מה אתה אומר, השכל אומר לא לאכול, אמרתי מהתחלה כשאני בא, לא אבל זה רק חומוס, לא זה רק זה, לא אני אזיז את העלים מפה, לא אני אוכל משם, לא אני אשתה רק מזה, אני אטעם רק מזה, זה בטח אין בעיה עם זה וכו' וכו', למה הלב שלך מתחיל לעשות קושיות על השכל, קודם דיברת ואמרת שאתה בא על מנת רק לשמח, להגיד מזל"ט לתת את הצ'ק וללכת, למה התעכבת? למה ישבת? למה התרת לעצמך פתאום זה וזה וזה, מה קרה? סימן שהלב והשכל לא הולכים ביחד. אז עכשיו תגיד לי ,אתה מכיר את עצמך או לא מכיר את עצמך? וזה קשה מאד הדבר הזה, אתם יודעים למה זה קשה? כי אם יש שני שכנים שדרים 15 שנה אחד בשכנות לשני אז הם כבר מכירים האחד את השני, יודעים את ההנהגות של זה, את הצעקות שלו את הזה איך הוא יורד במדרגות מי מוריד את הזה מי אומר ככה מי אומר שלום מי לא, מכירים כבר, ואם יש אח ואחות שגרים ביחד בדירת ההורים עד שמתחתנים אז יש לך יותר מכירים אח ואחות, אכלו ביחד, שתו ביחד דיברו ביחד, כל אחד ראה איך השני גדל והתפתח, יודעים בדיוק, יש לך יותר קרבה מזה שאחד יודע עד כדי כך? אפשר שהם לא מכירים זה את זה? אז איך בן אדם שהוא מורכב מגוף ומנשמה שהם דבוקים ביחד לא מכיר את עצמו, והמרחק בין השכל לבין הלב שלו טפח וחצי, איך אתה לא מכיר את עצמך, כל פעם אתה אומר יו, איך נפלתי בזה, אני אומר לך איך נפלתי בזה, תאמין לי אמרתי והתחייבתי לעצמי, אני אומר לך לא מכיר את עצמי בכלל. איך זה?

ואין מקום בגופו של אדם שלא מעורים בו שני החלקים, גוף ונפש בשר ורוח, עפר עם נשמת חיים בקרבו, והוא חי שבעים שנה ולא מכיר את עצמו כלל וכלל, לכן אמרו לנו חכמים, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, כי אתה לא מכיר את עצמך. אל תאמין בעצמך, אתה חושב שאתה מכיר את עצמך, אתה לא מכיר את עצמך.

אתם זוכרים את המעשה שהבאנו מהירושלמי, שהיה אדם תלמיד חכם עצום שבזקנותו הוא לא אמר אל תאמין בעצמך עד יום מותך, הוא אמר עד זקנתך, כי הוא ידע שהוא כבר זקן, יצר הרע מת אצלו מזמן מזמן, ככה הוא היה בטוח, לכן הוא אמר אל תאמין בעצמך עד יום זקנתך, עד זקנתך, בשמים כעסו עליו מאד, שהוא משנה את מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה, ושלחו לו מלאך בדמות אשה יפת תואר, ופתאום הוא מצא את עצמו מדבר אליה מילים שלא כהוגן, ומיד התחיל לבכות ולהתחרט, איזה שפל הוא הגיע להגיד דברים כאלה בזקנותו, מעולם לא היה לו דבר זה, ואז התגלה לו המלאך, ואמר לו אני מלאך, נשלחתי משמים להזהיר אותך שלעולם לא תאמר יותר עד זקנתך אלא עד יום מותך. זאת אומרת אל תאמין בעצמך פירושו עד יום מות,ך כולל, אז דאם לא מכיר את עצמו, כך קבעו חכמים זכרונם לברכה, צודקים.

וכמה רחוקים השכל מהלב? טפח וחצי, והם כמו זרים נ חשבים. אז אם אדם לא יעבוד על "והשבות אל לבבך", לא יעבוד על זה, אין דבר זה אוטומט, מה שאני מבין פה זה מה שאני מרגיש ואעשה, בכלל לא.

לכן צריך אדם להזהר מאד, כשם שאדם מחוייב במצות "שיויתי השם לנגדי תמיד", גם צריך לזכור "וחטאתי נגדי תמיד", זאת אומרת לזכור תמיד את החומר של הגוף וכל התולדות שלו שלא יבוא לידי חטא, כי הגוף מושך לחטאים ועוונות. הלב שני סרסורים יש לו, הענין והלב הם שני סרסורים לאדם, יש לו שני סרסורים. עין רועה והלב חומד וכלי מעשה גומרים, אז לכן כיון שהוא סרסור לעבירה הלב, אז צריך שהשכל יוכל להשתלט עליו, ולהשיב אל הלב, שלא יסרסר לעבירה, לא יתווך לעבירה. וכשאדם בא למצב שצריך לתת משהו לגוף, כי הגוף תובע את שלו, עליו להזהר שלא יימשך לטינופת ולשאול תחתית. כי אדם עלול להמשך לטינופת ויורדים לשאול תחתית.

אז ראינו שאין פתחון פה למינים, לפי רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של המינים הכל תלוי בעצמך, אם תעבוד על עצמך להשיב אל הלב את הכל, ותפתח את האטימות והסתימה שיש לך עד כדי שבירת המנעולים, אז יש לך סיכוי, אבל הרבה אנשים לא זוכים אפילו למה שפרעה זכה, פרעה זכה בסוף לעשות תשובה, לא חשוב שהיא לא התקיימה יותר אבל הוא זכה לעשות תשובה אחרי כל המכות. יש כאלה שלא יזכו, מאכילת נבלות וטרפות, והם לא פרעה, הם חושבים שהם לא פרעה. אבל הרמב"ם אמר לבנו, שיצר הרע הוא פרעה, כל מה שעבר פרעה זה היה מעצת היצר הרע, כל ההתנגדות העקשנות הכל, זה מה שיצר הרע עושה, הוא הופך כל אחד להיות פרעה, הוא לא קורא לעצמו פרעה כמובן.

אבל אדם צריך לדעת, עבירה אחת מטמטמת ליבו של אדם. שתיים זה כבר סתימה לגמרי, שלש כבר אחרי זה הקב"ה כמו שאומר רבי שמעון בן לקיש, הוא כבר אוטם לו את הלב ונועל לו את הלב כדי שיפרע ממנו, ואין לך פרעון יותר גדול שהסתימה על סתימה ואטימה על אטימה היא יותר גרועה, שאז אדם יכול לחיות בהרגשה שאין לו שום בעיה, אין לו יסורי מצפון אפילו כי הוא לא שומע את השכל בכלל כבר, גם אם השכל אומר משהו הוא דוחה ישר. בא מישהו אומר לו שמע, לא לא לא עזוב אותי אל תדבר שטויות מה אתה מאמין עזוב, בכלל לא מתחיל אפילו אצלו, לא הקשבה ולא רגע ולא נראה ובא נשמע, אתה יודע מה, תגיד מה יש לך להגיד, לא, כלום, אטום לגמרי, סותם הכל דוחה הכל לא מוכן לשמוע. מאיפה זה בא? למה אתה לא מוכן לשמוע? אומרים לך שיש סכנה, אתה יכול להנצל, למה אתה לא מוכן לשמוע? אין שום סכנות הכל בסדר. יש לך יותר אטום מזה? אחד אומר לך שמע, איך שאתה מנהל את החשבונות אתה מפסיד כסף. אני מפסיד כסף? איך אני מפסיד כסף? ישר הוא שואל איך הוא מפסיד כסף כי הוא לא רוצה להפסיד כסף, אז הוא מוכן לשמוע. כי זה כסף. וכסף מי רוצה להפסיד? אבל להפסיד חיים מה הבעיה, לא מוכן לשמוע, עזוב זה שטויות הכל שטויות, אז איך כולם, מה אתה רוצה להגיד, מה זהו.

מכאן שכל הפרשה מדברת עלינו, פרעה היה ופרעה בסוף עשה תשובה, האם גם אנחנו נזכה לזה או לא? ימים ידברו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.