טוען...

תשובה ברגע האחרון | הרב אמנון יצחק

הורדת MP4 Email Telegram Twitter Facebook Whatsapp

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 31.12.2013, שעה: 17:21


"ויחזק ה' את לב פרעה ולא שילח את בני ישראל". הרמב"ן בשמות ז' ג' מביא את השאלה הידועה, אם הקשה הקב"ה את לב פרעה, מה פשעו? הלא ניטל ע"י זה כח הבחירה שלו, והוא מביא מה שאמרו חכמים ז"ל במדרש, שני טעמים: טעם ראשון כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חינם להתחייב למנוע ממנו דרכי התשובה, אז לכן "ויחזק ה' את לב פרעה ולא שילח את בני ישראל", כי פרעה ברשעו שעשה לישראל רעות גדולות חינם, נתחייב למנוע ממנו דרכי התשובה.

טעם שני, כי לא היתה תשובת פרעה לכבוד ה', ומה שרצה לשלח את ישראל היה מפני שנלאה לסבול את כובד המכות, לכן חיזק ה' את ליבו ואימץ את רוחו לסבול את המכות, כדי שישלח את ישראל מרצון וחפץ לב לעשות רצון בוראו. אז מה הטעם השני אומר, שהתשובה של פרעה לא היתה לכבוד ה' אלא מה שהוא רוצה לשלוח את ישראל זה בגלל שאין לו כבר כח לסבול את כובד המכות, לכן חיזק ה' את ליבו ואימץ את רוחו לסבול את המכות כדי שישלח את ישראל מרצון וחפץ לב לעשות רצון בוראו. נתן בו כח לסבול את המכות כדי שישלח אותם מחפץ לב, כדי לעשות את רצון בוראו. 

הטעם הראשון נמצא בהרמב"ם בהלכות תשובה פרק ד' הלכה ג', הטעם השני בספורנו, בשמות ז'. בשני הטעמים קשה, איך שילח פרעה את ישראל באחרונה, לטעמו של הספורנו עוד אפשר לומר כי במכת בכורות לא חיזק ה' את ליבו, כי אם היה סובל גם מכה זו מבלי לשלח את ישראל, אם האדם לא יירא גם מאימת מוות אינו בסוג אדם בעל בחירה. אדם שכבר לא מפחד מהמוות ולא מחשבן למוות כבר נשללת ממנו הבחירה, אין מה שירתיע אותו כבר. 

חכמים ז"ל אמרו, לעולם ירגיז יצר טוב על יצר הרע, נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע, נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה, גמרא בבכות ט'. מוכרח מדבריהם, כי הזכירה הזו של יום המיתה מועילה לכל, וכל שכן כשאדם רואה כי אין בית אשר אין שם מת אי אפשר מבלי לעשות תשובה, אז אם בן אדם לא מתיירא כבר מן המוות הוא לא בסוג בן אדם בעל בחירה. אז לכן לפי הספורנו, עוד אפשר לומר שבמכת בכורות לא חיזק ה' את ליבו, כי אם היה מחזק את ליבו גם במכה זו, אם היה סובל את המכה ולא משלח את ישראל אז הוא כבר לא היה בגדר אדם. 

ובאמת אנו רואים את פרעה ועבדיו עולים ממכה אחת לחברתה, במכה שניה שהיתה קודם שחיזק ה' את ליבו נאמר, "ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל ה'", קריאה זו תשובה היא על אשר חטא לומר לא ידעתי את ה', ואומר להם העתירו אל ה', קודם הוא אמר לא ידעתי את ה' עכשיו הוא אומר העתירו אל ה', זה במכה השניה. אח"כ במכה השלישית הודו גם החרטומים כי אצבע אלהים היא, אז הנה הם עלו, עלו דרגה, יפה. במכה הרביעית כבר נתרצה במקצת גם באופן מעשי, כמו שאמר "לכו זבחו לאלהיכם בארץ", ואח"כ אמר "אני אשלח אתכם". אך גם במכה השישית, אחר שחיזק ה' את ליבו, הגיעו חלק מהם למידת היראה, כמו שנאמר בהתראה למכה השביעית, "הירא את דבר ה' הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים", אף כי יראים אלה שאנחנו קוראים עליהם שהם יראי ה' רדפו אח"כ אחרי עם ישראל כמבואר בחכמים ז"ל. אבל גם יראת העונש בשעת מכה מדרגה היא, ובמכה השביעית כבר אמר פרעה בפה מלא - חטאתי הפעם, ה' הצדיק. וידוי זה עשה רושם, כי זכה בגלל זה לקבורה, כמו שאמרו חכמים ז"ל. 

במכה שמינית אמר "לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים". במכה התשיעית אמר "גם טפכם ילך עמכם, רק צאנכם ובקרכם יוצג", נו, ואם עלה מפעם לפעם אפשר לומר כי במכה העשירית השלים את תשובתו ושילח את ישראל מרצונו הטוב לכבוד ה'. זה הטעם שאמר הספורנו, שמה שה' חיזק את ליבו לקבל את המכות עד הסוף, זה היה כדי שישלח את ישראל מרצון וחפץ לב לעשות רצון בוראו. זה לפי הטעם של הספורנו. 

אבל לפי טעם הרמב"ם, שה' חיזק את לבו על הרעות שעשה קשה, אם מניעה של תשובה מאת ה' היא איך אפשר לעשות אחרת? אז אם חיזק ה' את ליבו על הרעות שעשה זה קשה, כי אם ה' מונע מאדם תשובה, איך אפשר לעשות אחרת? הלא הרמב"ם אומר, ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה, וכבר אמר לו הקב"ה, אין אתה משלח, כדי להודיע לבאי עולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב, אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו. ואם כן, איך שילח פרעה את ישראל אחר שנגזר עליו שלא לשוב מחטאו, יהיה קשה עכשיו לפי הרמב"ם. אז מוכרחים לומר כי גם עונש זה ככל העונשים שזמן קבוע להם, כמו שאומרת הגמרא בעבודה זרה נ"ה, רעים בשליחותם ונאמנים בשבועתם, כמו שהיסורים והמלאכים שמביאים לאדם את היסורים והמחלות הם רעים בשליחותם, הם באים להרע לו, אבל הם נאמנים גם בשבעותם לצאת בזמן שקצבו להם, לכן יש זמן גם למניעת דרכי התשובה, וכאשר כלה זמן המניעה יכול האדם לשוב כמו קודם הגזרה. אז הוא נמנע מלשלח את ישראל חמש מכות ראשונות, ה' חיזק את ליבו חמש מכות אחרונות, ובאחרונה הניח לו, עד העשירית הוא מנע ממנו ע"י החיזוק, אבל אחרי זה שחרר אותו מזה ועכשיו אתה יכול לעשות תשובה. אז כמו שאמרנו שבעונשים יש להם זמן קבוע, אז יש גם זמן למניעת דרכי התשובה, וכשכלה זמן המניעה יכול אדם לשוב כמו קודם הגזירה. וכן הדעת נותנת, כי המקור המובא בחכמים ז"ל על העונש הזה, למה ה' העניש אותו בעונש כזה, זה ממה שנאמר "אם לליצים הוא יליץ", מתרה בו פעם ראשונה שניה שלישית ואינו חוזר בו, נועל את לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אתה מנעת ברצונך - עכשיו אני מונע ממך בלי רצונך. אמנם נועל בפניו את התשובה, זה אומר שיש מנעול, פרוץ אותו, אם אתה רוצה אתה גם יכול לפרוץ אותו. אבל כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקב"ה אצלו חמישה פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה, אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך. לפי זה הדין נותן כי העונש על זה יהיה מידה כנגד מידה, אם חמש פעמים לא שב כרצונו תהיה המניעה גם חמש פעמים. לכן אחר המכה העשירית חזר בתשובה ושילח את ישראל.

וכן מובא בהרמב"ן על הפסוק "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם", כי לא היה בלב פרעה לרדוף אחריהם, אפילו אם יברחו, אלא שיעשה משה כרצונו, ז"א היתה לו דעת גמורה על דעת שהם בורחים גם, ועל כן הוצרך לומר שה' יחזק את לבו לרדוף אחריהם, כי בלא החיזוק הוא לא היה רודף, חיזוק כזה - שאלה חדשה יש בו, כיון ששב פרעה מרעתו באמונה וגם במעשה, שהוא שילח את ישראל, ויותר ממה שביקשו דרך שלשת ימים נלך במדבר, שמשמע מזה כי ישובו למצרים אח"כ, והוא שילח אותם בכל אופן, אפילו אם יברחו לגמרי, היש בעל תשובה גדול מזה? ולמה נענש עוד? ובעונש גדול כמקדם? ועוד כתב הרמב"ן, ולמט האמר פעם אחרת "הנני מחזק את לב מצרים ויבואו אחריהם" כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל והם הולכים ביבשה בתוכו, איך ימלאם ליבם לבוא אחריהם להרע להם? הרי ברור שההשגחה האלקית מסייעת להם ולא יעזור לכם כלום, אז איך ימלא ליבם לבוא אחריהם להרע להם? ואין בכל המופתים כפלא הזה, אומר הרמב"ן, וזה באמת שגעון להם, אבל סיכל עצתם וחיזק את ליבם להכנס לים. אומר הרמב"ן, ולדעתי גם הרדיפה עצמה שגעון הוא, אחרי שראה כי ה' הולך לפניהם יומם ועמוד ענן להנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש להאיר להם, איך מלאו ליבו לרדוף אחריהם? האם לא ידע מזה? הלא שלוחים שלח עמהם כמו שמובא במכילתא על הכתוב "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם", מאיפה הוגד לו? כי השלוחים שראו שאין ישראל חוזרים אחר שלשה ימים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי. מהלך זה שלא רק הוא נס ואינו בדרך הטבע כלל, אלא שיש בו כבוד וגדולה לישראל במידה שאין דעת האדם משיגה, אתם מתארים לכם ענן גדול, פרוז'קטור ענק הולך לפניהם להאיר להם. וענן אש מאיר להם בלילה, מלפנים ומאחור, מה זה? רואים את הכבוד ואת השמירה שהקב"ה עושה לעם ישראל, איך ימלא ליבך לרדוף אחריהם, איך תוכל נגדם? ודבר זה לא היה כמוהו בכל ימי הבריאה, לא לפניהם ולא לאחריהם, ואחר שידע כל זה האם היה בכוחו לחשוב לרדוף אחריהם ולהרע להם? האין זה שגעון? ומלבד זה קשה מה שהוא רדף אחרי בני ישראל בראותו כי אינם הולכים בדרך ישוב אלא במדבר, במקום של נחשים ועקרבים, הלא ימותו כולם בדרך הטבע, אז מה אתה צריך לרדוף אחריהם אם הם נכנסו למדבר הם לא יוכלו לצאת ממנו. כמה יש להם כבר אוכל שהם יכולים להחזיק מעמד? וכל שכן הרדיפה בתוך הים, דברים היוצאים מדרך הטבע המה, ורק מפני שחיזק ה' את ליבו אז הוא רדף אחריהם. נו, ולמה? ולמה? ולמה? למה ה' חיזק את ליבו? שאלה חוזרת, אז למה הוא חיזק את לבו? 

אך הכתוב מגלה לנו בעצמו את תשובת השאלה, "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם וידעו מצרים כי אני ה'", כל המטרה זה "וידעו מצרים כי אני ה'". החיזוק הזה הוא לא מסוג החיזוק הראשון של חמשת המכות האחרונות כדי למנוע מהם את דרכי התשובה, אתה לא שמעת לי חמש פעמים אז אני אתן לך סגירה של לב למשך חמש מכות, זה לא מאותו סוג של "חזקתי" "ויחזק ה' את לב פרעה", זה משהו אחר, אלא אדרבא, אדרבא אדרבא, להורות להם דרך האמת שיכירו את ה' וישובו בתשובה שלמה. מטרת החיזוק הזה "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם" היתה למען העמידם על האמת, "וידעו מצרים כי אני ה'". כי הרודפים הלא היו מאותם שהיו יראי אלקים במצרים, וכיון שהגיעו מעט למדרגת היראה היה ביכלתם לעלות יותר ולהגיע לידיעה ברורה ורחבה באמונה, ולו חכמו והתחרטו חרטה גמורה על מה שחטאו, היו ניצולים מיד, והיו זוכים גם להתגייר, ולקבל את התורה, כמו שזכו הערב רב, אך כשלא שבו כראוי נענשו בעוונם. 

מזה רואים שחסד ה' אינו פוסק, אתם שומעים, הקב"ה סוגר חשבון עם הבן אדם, חמש פעמים לא שמעת לי חמש פעמים אני לא אתן לך גם לשמוע, תקבל מכות, אבל זה לא מכת שונא, זה מידה כנגד מידה, זה ככה התהלוכות שהקב"ה מתהלך איתנו מידה כנגד מידה כדי שנוכל לדעת מזה מה עשינו, מה חטאנו, מה שגינו, נגמר החמש נגד חמש, עכשיו אני עוזר לך לעשות תשובה, אני מחזק את ליבך הפעם שתרדוף אחריהם כדי שתראה בעיניים את הניסים והמופתים שאני עושה להם כדי שתדע את ה', ותחזור בתשובה ותתגייר, ותרויח ותנצל. 

רואים את חסד ה' שאינו פוסק, לא די מה שהורה ה' יתברך להם מדרך האמונה וכל חלקיה במכות מצרים, אחרי שהיו רעים וחטאים לאין שיעור, אלא שעוד רצה להשלים אותם בהכרה ברורה של ידיעת ה', וקיים בהם "תשב אנוש עד דכא" - עד דכדוכה של הנפש, בשעה שרדפו אחרי בני ישראל בים עוד חיכה ה' יתברך אולי יחזרו בתשובה, אולי בתוך הרדיפה לקראת הים הזועף יחשבו מחשבה של תשובה וינצלו, יחשבו מחשבה של תשובה ויינצלו, ואתם יודעים מה, שהקב"ה ריגש עליהם את הים והרים אותם, הוא השליך אותם מתים בלא מתים לחוף, כל אחד עף לרגליו של בן ישראל שהוא שעבד אותו, בשביל שיראה לפני שהוא מת איך הקב"ה סוגר חשבון, ברגע הזה גם היה יכול לעשות תשובה, ולא עשה, כמו בדור המבול, נח כבר בתיבה, אתם חוזרים או לא? אף אחד לא חוזר. בלבלבלבלבלבלבל בולעים מים בלבלבל תחזרו בתשובה - אף אחד לא חוזר. 

מעשה כזה ארע אצל בני קרח, הבנים של קרח, שהם שבו בתשובה באמצע הבליעה שהם נבלעים כשפתחה האדמה את פיה, בשעה שפתחה הארץ את פיה ובלעה את קרח וכל עדתו וגם המה היו בתוך הבלועים, באמצע הירידה הרהרו בתשובה ועשה להם הקב"ה נס וביצר להם מקום בגיהינום וניצלו. אם קרה דבר כזה אצל בני קרח, הלא הוא דבר פלא שהיה רק פעם אחת בבריאה, אנשים גדולים היו בני קרח, שהרי הם זכו אח"כ לרוח הקודש, אח"כ, אתם שומעים? ולחבר עשרה מזמורי תהילים והם אמרו אותם ממקום שנתבצר להם וכל ישראל כולל משה נתקרבו לשמוע אותם, את עשרת המזמורים האלה. וכל ישראל נוהגים לומר מזמור שלהם לפני תקיעת שופר בראש השנה, למה? להזכיר לנו שאפילו אתה בדרך לגיהינום, אתה עוד יכול להרהר בתשובה ולחזור. להורות שיש אפשרות לאדם לשוב ברגע האחרון של חייו, וברגע אחד. אז גם זה יכלו לעשות המצרים, ולזה דחף אותם ה', וידעו את ה', וחיזקתי בשביל שידעו. 

עוד דבר נלמד מזה, מה שנוגע לגדלות האדם, חסד ה' הזה מורה לנו כי יש אפשרות של תשובה גם בתוך היסורים היותר גדולים, גם בשעה שאדם שקוע באימת מוות של מיתה משונה תיכף ומיד, בשעה זו אפשר לאדם היותר פחות, היותר מושחת, לבוא לתשובה שלמה ומאהבה. דבר זה מחייב אותנו בלימוד המוסר חובה רבה, כי דרכו של אדם להתנצל בזה שאיננו בטוח בתועלת שיוצאת לו מן הלימוד, לו היה כל אחד בטוח בתועלת של מחשבה אחת שלו, ובתועלת של הרגשה אחת שלו, אז לא היה מתרשל בזה, כי עבודה קלה היא, מחשבה הרגשה ופריה רב. אבל אחרי שלמדנו את השיעור הזה בטלה כל התנצלות, כי אין מי שמחזיק פה מעצמו גרוע כאיש מצרי, ולו חיכה הקב"ה באותה שעה לתשובה. גם האיש המצרי, זה ששעבד את היהודים והיה שותף לרצח עם ועשה את כל העוולות והכל ולא שמע בקול ה' ומרד והכל, גם לו חיכה הקב"ה לתשובה, גם לו חיכה הקב"ה לתשובה. יו? והראיה שהקב"ה השאיר בסוף את פרעה חי מכולם, והוא נהיה מלך על ננווה, ויונה הנביא כשבא אליו הוא עשה תשובה עם העם שלו, הוא לא עשה שום קונצים, ישר ישר הוא עשה תשובה, כבר למד. אמנם היא לא החזיקה מעמד רק ארבעים יום וננווה נהפכה בסוף, אבל לענין התשובה הוא תפס את הפרנציפ, אז אף אחד לא מחזיק מעצמו פה מצרי, נכון? אז אם ה' ציפה אפילו למחשבה, להרהור אמיתי, שאדם יעשה תשובה, אין אחד שלא יכול, אפילו בשיא של השיא של היסורים הכי נוראים אפילו על סף מוות. אז שלא ישלה אותך יצרך הרע ויאמר לך מה יועיל, כל חייך אתה עברת עבירות ועכשיו אתה רוצה ברגע האחרון להרהר בתשובה, עזוב אותך, תהיה רציני, אל תעשה כזאת, לא לשמוע לו! ראיה מהמצרים, אחרי כל מה שהם עשו ה' עוד חיכה להם בתוך הים שיהרהרו בתשובה, "וחיזקתי", "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם וידעו מצרים כי אני ה'". 

ובכן רבותי, יש תשובה לכל, ועל הכל, צריך רק לעשות תשובה. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...