טוען...

שירת הכלבים | הרב אמנון יצחק שליט"א

 בית מדרש 'קהילות פז, בני ברק
 תאריך פרסום: 24.01.2015, שעה: 20:10


ה' שבט תשע"ה - ספר שמות פרשת בא - שירת הכלבים

"ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה".

בילקוט שמעוני שמות קפז', רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינה בן דוסא: היה מתענה שמונים וחמש תעניות, אמר: כלבים שכתוב בהם והכלבים עזי נפש יזכו לומר שירה זו? "באו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני השם עושינו".

 

נענה אותו מלאך מהשמים ואמר: ישעיה עד מתי אתה מתענה?! גזרה היא מלפני הקב"ה, יום שגילה סודו לחבקוק הנביא, לא גילה דבר זה לשום ברייה שבעולם, אלא בשביל שאתה תלמידו של חכם גדול לכך זקקו לי מהשמים ושלחוני אליך לומר: כלבים כתיב בהם: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", ולא עוד, אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספרי תורה תפילין ומזוזות, עד כאן דברי הילקוט.

 

רבי ישעיה התענה שמונים וחמש תעניות, למה? כי לא הבין איך יכול להיות שכלבים שתכונתם עזי נפש, הם אומרים בפרק שירה את הפסוק: "באו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני השם עושינו", זה ההיפוך הגמור של התכונה הטבעית שלהם.

 

אצל הכלבים אין הבדל בין אדם פשוט למלך, על מי שזז הם נובחים, ופה : "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", היפוך של הטבע, אבל זה הוא לא ידע, הוא לא ידע איך יכול להיות שבפרק שירה הם אומרים כך: כל בעל חי אומר פסוק כפי התכונה הטבעית שלו, והכלבים שהם עזי פנים ועזי נפש, הם אומרים פסוק בואו נשתחווה ונכרעה.

 

אבל התענית שלו עשתה כזה רעש בשמים, ששלחו לו מלאך מיוחד שיפסיק אותו מן התענית, אלמלא שבא המלאך, מי יודע לכמה מאות תעניות הוא היה מגיע עד שיסבירו לו, בודאי שהוא השתדל לפני שהוא התענה לברר לחקור לחשוב לשאול, ורק אחר כך הוא עשה תענית, שמונים וחמש תעניות, עד שבא המלאך ואמר לו: עד מתי אתה מתענה!? יש בעיה, גזרה היא מלפני הקב"ה.

 

מי עוד זכה לשמוע את התירוץ למה הכלבים אומרים פסוק זה! חבקוק הנביא, אך מאז לא גילה הקב"ה לשום ברוא בעולם את הסוד הגדול הזה, אבל משום שאתה תלמידו של חכם גדול כלומר: בשמים אומרים: גם אם אתה מתענה, וגם אם אתה שואף כל כך לדעת את האמת, עדיין הזכות של עצמך לא מספיקה, אלא בגלל שאתה תלמיד של תלמיד חכם גדול, כמו רבי חנינה בן דוסא שכל העולם עומד בזכותו, אז מגלים לך: לכן זקקו לי מן השמים ושלחוני לומר לך: כלבים שכתוב בהן: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו".

או! עכשיו מבינים! מה זה בואו נשתחווה ונכרעה?! אתם שומעים דבר כזה: הכלבים

הגיעו למדרגה, שהם לא רצו להפריע לעם ישראל בגאולה, והם בטלו את תכונתם של עזי נפש, וכולם שתקו למרות שהיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים וטיבעו של הכלב כשהוא שומע רעש הוא מיד נובח, והם אמרו: "בואו נשתחווה ונכרעה לפני השם עושינו כרצונו יתברך להוציא את ישראל ממצרים!

 

ההשגות של הכלבים באותה העת היו יותר גדולות מפרעה החכם ומכל המצרים מכל החרטומים, וגם משמונים אחוז מבני ישראל שלא רצו לצאת ממצרים, הכלבים הגיעו למדרגה גבוה ביותר! הם ממש השתלבו בתוכנית של הקב"ה ואמרו: זה הזמן שנשתחווה ונכרעה לפני השם עושינו. מבהיל על הרעיון, מבהיל!

ולא עוד שאפילו מהצואה שלהם יה בביי! מהפסולת של הפסולת של הכלב הטמא: מעבדים עורות וכותבים בהם ספרי תורה תפילין ומזוזות! איזה סוד גדול יש בזה יה בביי!

 

הערה חשובה מהמאמר המופלא הזה: זה העניין להבחין בין הכמות לאיכות.

כמו בעניין התפילה ובכל מצווה: כתוב שחסידים ראשונים היו שוהין שעה אחת.

גמרא בברכות לג': אומנם יתכן שגם איש פשוט יכול להיות שוהה שעה אחת, אך איש פשוט שישהה שעה אחת זה נקרא שעה של כמות, כשמדברים על חסידים הראשונים שהם שהו שעה אחת מדובר לא בשעה אחת של זמן בכמות אלא באיכות של הזמן, זה לא דומה, כלומר: יש הבדל בין איכות לכמות מאוד רחוק, המדרגה של הראשונים מימה שאנשים יעשו עכשיו משהות של שעה, מאוד רחוק.

 

כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "משמת בן עזאי בטלו השקדנין", גמרא בסוטא מט': בודאי שהיו שקדנים גם אחרי מותו אפילו בדורות אחרונים אנחנו יודעים שהסטייפלר זכר צדיק וקדוש לברכה אמר: שבצעירותו הוא היה לומד שלושים ושש שעות רצוף, עד שהיה נופל, ואחרי זה מתעורר והיה לומד עוד שלושים ושש שעות רצוף, והוא אמר שבזקנותו כבר לא היו כוחות אז הוא למד רק עשרים וארבע שעות ברציפות. זה בזקנותו, זה שקדן או לא שקדן!

 

הגאון מווילנא היה לומד עשרים ושתיים שעות כל יממה, והיה מקפיד חצי שעה כל שש שעות: "שיתין נשמי", שלא יטעם טעם מוות, זה שקדן או לא, שקדן!

 

אבל הגמרא אומרת שמאז שמת בן עזאי בטלו השקדנין, אבל היו אחרי גם כן שקדנין גדולים!! אבל זו מדרגה אחרת לגמרי לגמרי!! הם השיגו כמות, אבל לא איכות של בן עזאי, מעבר לזמן שאדם נותן , צריך גם את איכות הזמן, ועל זה מדגישים חכמים שבטלה במותו של בן עזאי, ולא נמצא מי שיגיע למדרגה זו שלו.

 

השל"ה הקדוש אומר על הפסוק: "כי לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש ירצה, רוצה השם את יראיו", ומזה לא בגבורת הסוס יחפץ? מה השם התפעל מתחרות סוסים, לא בשוקי האיש ירצה: או בכוח שוקיים של איש ירצה? רוצה השם את יראיו!

אומר השל"ה הקדוש: שאם אדם לומד תורה, בגבורת הסוס, שהסוס ישן "שיתין נשמי", כלומר הוא ממעט מאוד בשינה ולומד ברציפות, אומר השם לא רוצה בגבורת הסוס.

אל תבוא לי עכשיו עם "השיתין נישמי" והעשרים ושתיים שעות שלך! לא מדובר על הגאון אלא על הדוגמא.

ואני לא מתפעל מזה! רוצה השם את יראיו: יש יראת שמים בתוך זה?! או אין יראת שמים בתוך זה!!

אם אין יראת שמים לא שווה שום דבר, וכלום אין לך!

"והיה אמונת עיתך חסן ישועת חכמת ודעת, יראת השם היא אוצרו", ועל הפסוק הזה דורשת הגמרא: שזה כנגד זמ"ן נק"ט: ששה סדרי משנה (זרעים מועד נשים נזיקים קדשים טהרות), את כל הגמרא: בלב בכיס בראש איפה שהוא רוצה, ויש לו את הכול וכל זה לא שווה כלום אם: "אין יראת השם אוצרו".

אומר על זה רבי חיים מוולוז'ין בנפש החיים: שמשל לאדם שאמר לחברו: העלתה לי כור של חיטין לעליה אמר לו כן, אמר לו: נתת בהם קב חומטין? אמר לו לא, אמר לו: אם כן חבל שהעלית!

מה זה אומר: במשל חוטין בלי החומר הזה שנקרא חומטין שהוא משמר מפני התולעים ושלא יהיה ריקבון בחיטה, אם לא שמים אז כמה שתישאר יותר החיטה היא תרקב, לכן חבל על כל המאמצים כי לא יהיה לזה קיום, אם לא הכנסת קב חומטין לא שווה שום דבר.

אותו דבר: אם אדם לומד תורה ולא לומד מוסר שהמוסר שהקב חומטין, זה היראת שמים לשמר את התורה, "חבל שהעלית", לא יהיה שום דבר מזה כלום! כי אם אדם ילמד תורה ויתגאה: הפסיד כבר הכל.

כמו שאומר רבנו בחיי בחובת הלבבות בשער ייחוד המעשה: שיש דרגות: כל אדם כמו שיש תלמיד חכם יותר מחברו, עד שהוא מגיע לדרגה תשיעית, שזה חכם גדול לפני הנביאים זה דרגה אחרונה לפני, אבל אומר יש רק סכנה אחת גדולה שיכולה להפיל את ההישגים של האדם וקוראים לזה: "מידת הגאווה", אם הוא יתגאה בתורתו, או יתגאה על אנשים, האדם הזה מפסיד הכל! ולא עוד, אלא שהקב"ה מתעב אותו! "תועבת השם כל גבה לב".

ומה הפיל את אחיתופל? שהיה כאורים ותומים, ושואלים אותו כשואלים את האלוקים! וחכמים לא הגדירו אותו אדם, מה קרה לו שהוא איבד את הכל!? ודואג האדומי שהיה אביר הרועים שהיה ראש הסנהדרין, ודוד המלך היה שואל את אחיתופל בעצתו וקרא לו: "רבי אלופי ומיודעי", מה קרה שהם איבדו את עולמם? והם היו דורשים שלוש מאות הלכות במגדל פורח באוויר! מה קרה!!?

טינה היתה בליבם!! ג א ו ו ה, הם לא היו לשמה תמיד חשבו על עצמם, איבדו את הכל.

 

וגם המסילת ישרים: מביא את כל אלה שנכשלו בגאווה כמו ירבעם קורח ועוד. ואומר הגאווה הפילה את כולם, מה זה הפילה? הם איבדו את העולם הבא!! ומה עם כל התורה שלהם? לא מועיל להם! כי זה לא היה לשמה כלל, זה להתגדר להתהדר על אחרים. זה ממש לא פשוט מה שאדם חושב.

ועוד כתוב: "ולמדתם ועשיתם" כל שהוא בכלל עשייה הוא בכלל לימוד, אבל מי שהוא לא בכלל עשייה ולא עושה את מה שהוא לומד אפילו שכר לימוד אין לו, זה עומד לו לרועץ יותר! אתה ידעת ולא קיימת.

כלומר: יש הרבה דברים שהם התחלה והבסיס והיסוד בשביל שאדם יקרא תלמיד חכם {לא היום} כשאומרים תלמיד חכם בגמרא, מדובר בתלמיד חכם באמת שיש בו את כל כליל המעלות, שצריך להיות בהגדרה שמגדירה תלמיד חכם. ואומרים שאפילו רבב שלא ימצא בבגדו, ולא רק בבגדו בחליפה אלא: בגופו באכילתו בדיבורו בכל תנועה ותנועה שלו, שהרי אם תלמיד חכם מוחזק כתלמיד חכם.

 

כרבי יוחנן שאמר: "היכי דמי מחילול השם? כגון אנא, שהולך ארבע אמות בלא תפילין, ובלא דברי תורה, זה חילול השם! מה חילול השם: יכול להיות שהוא חולה ולא מרגיש טוב, למה זה חילול השם? אם הוא משלם כסף מיד, יגידו שהוא גזלן, שהוא לוקח על חשבון האטליז, שהוא לא משלם, עושים בהקפה בהנחות או משהוא אחר.

לא פשוט, בכדי להיות תלמיד חכם שלם, זה לא פשוט בכלל.

{והיום מדביקים את זה לכל אחד, היום אין פחות מהר הגאון והצדיק והחסיד וכו' היום זה לא מתחיל בפחות מזה אם מתחיל בפחות מזה זה לא כלום}.

 

ופה אנחנו רואים: שהשקדן בן עזאי, הוא היה אחרון השקדנים, ואחריו כל מי שיהיה שקדן בכל שיעור שלא יהיה, חכמים קבעו: בטלה, שבטלה השקדנות כבן עזאי! כלומר: האיכות של שקידתו שלו זה מסוג שהוא לא רק בכמות אלא בשיא האיכות, אומר צריך כמות ואיכות, לא מספיק כמות, "לא! בגבורת הסוס יחפץ"! לא!

כך גם בעניין אהבת התורה, ישנם הרבה אוהבים ומתייגעים בתורה , באמת אוהבים ומייגעים בתורה, ואם אינם מבינים משהו: מצטערים ועמלים בתוספת יגיעה על מנת להבין.

ידוע שהחזון איש: בשביל תוספות אחד היה יכול להישאר שבועיים ימים, היה הולך כמו סהרורי, מקצה החדר אל קצה החדר, בכדי לדעת לעמוד על התוספות הזה לא מדלג דבר, אבל זה דווקא בענייני הלכה, או בענייני פשט.

אבל להתענות שמונים וחמש תעניות שהוא לא מבין את השירה של כלבים?!

לכך לא כל אחד מסוגל, איפה מצינו כזה דבר כששואלים משהו למה אתה מתענה הוא אומר: לא יודע קראתי שהכלבים אומרים "בואו ונשתחווה ונכרעה" ואני לא מצליח להבין את זה, אז מה בשביל זה אתה מתענה שמונים וחמש תעניות, מה עם הביטול תורה שלך?! הרי איכות התורה שלך תרד! אדם חלוש מתענה! מה אתה לא חושש שיתבעו אותך על ביטול תורה?! בימינו ככה היו צועקים עליו, נו! אז אתה לא יודע נו, תמשיך תמשיך יש עוד מה ללמוד לא רק על הכלבים.

 

אבל לא! הוא רוצה להבין את השירה של הכלבים.

בודאי שיש להניח שהוא חקר והתייגע הרבה בכדי להגיע ולהבין עד שהתחיל להתענות, ורק משנוכח לדעת שאינו מסוגל בשום אופן להבין החליט להתענות, והמלאך בא ואומר לו: ישעיה! {בשמים אין רבי, והגאון והחסיד וכו'}, ישעיה! שואל המלאך: עד מתי אתה מתענה!? ואם לא היו שולחים אליו מהשמים שיפסיק בודאי היה ממשיך בכך כדי להבין את שירת הכלבים.

מה אפשר להסביר על התמיהה שלו? התמיהה של רבי ישעיה בכך: שכתוב שהכלבים

הם עזי נפש, איך הם זכו לומר שירה: "בואו ונשתחווה ונכרעה ונברכה לפני השם עושינו"! כיצד יתכן שהם יזכו לומר שירה זו? כי שירת כל בעל חי תואמת את טבעו, ואינה בהפך ממשמעותו, ואילו כאן הרי זה דווקא ההפך מן המשמעות הטבעית שלו.

כאן באה תשובתו של המלאך: כלבים כתוב בהם "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", שמעשה זה היה ההפך לגמרי, מגדרו הטבעי של הכלב.

 

מה אנחנו מבינים: שהיה כלב ראשון גיבור המנהיג של הכלבים שעבר ואמר: רבותי אני נותן הוראה שהחלטנו שאנחנו לא נחרוץ את לשוננו כנגד בני ישראל ולא נשמיע את קולנו עד שהם ישתחררו מפה? מה היה שם!

מה היה עם החמורים שנתקדשו: "קדש לי כל פטר חמור" מה נתקדשו החמורים! חמור נועד רק למסע, מה נהיה קדוש פתאום?! בכור אדם ובכור חמור קדושים? אותו דבר! מה זה?

צפרדעים: מחליטים כולם נכנסים במסירות נפש לתנורים?! מה הולך פה, ובני אדם לא יכולים להיות באחדות! לא יכולים להחליט כמו כלב לפחות: "בואו נשתחווה ונכרעה ונברכה"

מה שהרב רוצה שכולם יהיו באחדות, מה לא יכולים להיות באחדות? לא נלמד מהכלבים?! איך זה?

כאן באה התשובה של המלאך: כלבים כתוב בהם: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", שהמעשה הזה היה ההפך לגמרי מגדרו הטבעי של הכלב, ועוד בפרט שהיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים, שאז ידוע טבע הכלבים לצעוק עוד יותר, ומכיוון שעשו פעם אחת נגד טבעם! זכו בגלל זה לומר את השירה הזאת!

ומכאן אנו למדים עד כמה גדול העיקר הזה של כפיית וכיבוש היצר הרע אפילו פעם אחת.

מי שמסוגל לכבוש את יצרו אפילו פעם אחת.

והכלבים זכו שמעבדין מצואתן: הקלף של ספרי תורה תפילין ומזוזות.

 

מזה מוכח כמה גדול כוחו של מי שמסייע לעשות דבר טוב! לא זה שעושה דבר טוב, שזה לאין ערוך יותר, לא זה שהוגה רעיון טוב שבעקבותיו ילכו רבים שזה לאין ערוך יותר, אלא רק מסייע למי שעושה מצווה או דבר טוב, רק זה! אם אדם זוכה להיות מסייע שהיינו טפל לעושה מצווה, הנטפל לעושה מצווה כעושה מצווה.

 

מה גודל השכר שלו? הנה כלב בהמה טמאה פעם אחת שינה את טבעו, למה זכה?! שתנא קדוש צריך להתענות שמונים וחמש תעניות להבין הכיצד על מה ולמה?! ושולחים לו מלאך מהשמים וזוכה שיגלו לו מה שנסתר מימי חבקוק הנביא, ולא גילה את הסוד הזה הקב"ה לשום אדם בעל שום מעלה, למה? שינוי של הטבע פעם אחת, זה המסייע לעשות דבר טוב, אז מה שכרו של מי שעושה מעשה טוב! ומי שעושה הרבה מעשים טובים, ומי שמזכה את הרבים!! ומי שמחזיר בתשובה יהודים!!! יה בביי!!!!

נוח: היה בתיבה והוא עשה גמילות חסד עם בעלי חיים, כששם בן נוח יצא מן התיבה, יש מדרש שאומר אברהם שאל את שם ויש מדרש שאומר שדמשק אליעזר שאל את שם: "באיזה זכות יצאתם מן התיבה? היה מבול!"

אמרו: "בזכות שעשינו גמילות חסדים עם בעלי חיים".

מה למד אברהם אבינו מזה? אמר: "אם הם עשו חסד עם בעלי חיים להאכילם ולהשקותם ומזה נבנה עולם שלם! אני יעשה חסד עם בני אדם, "ויטע אשל", אכילה, שתיה ,לינה, לוויה לבני אדם", ומה הוא עשה באמת הוא בנה את כל העולם: "אלה תולדות שמים וארץ אל תקרא בהיבראם אלא באברהם" זה מה שהוא עשה.

 

מה אני למדתי מזה??!! אם אברהם אבינו עשה חסד עם בני אדם ערלים, גויים עובדי עבודה זרה! אז נעשה חסד עם הבנים של הקב"ה, נו! זה מעלה גדולה לא? והמסייע לדבר כזה מה שכרו? אם המסייע למצווה גדול שכרו.

 

מה היה הסיוע של הכלבים במצרים: הם פשוט לא נבחו ולא הפריעו, ששום יהודי לא יהיה טרוד מהנביחה, זה הכל, לא עשו מצווה כמו החמורים, החמורים סייעו בפועל: נשא על גבם את כל הכסף והזהב, והם נתקדשו נהיו קדושים, ולבהמה אין דעת, וגם לא שאלו אותו שמו לו על הגב והלכו איתו! כן אבל יצא שהוא סייע, למה? לדבר מצווה, ואם הוא סייע לדבר מצווה הוא נתקדש, פש... איזה מעלות! לא יאומן כי יסופר.

 

הצפרדעים נכנסו בלי שאלות השם ציווה שהם יהיו בכל ארץ מצרים, נו! גם תנור לוהט זה מקום, והם נכנסו לתנורים.

 

מי למדו מהם? צדיקים, שזכו לכזה פרסום גדול בעולם, חנניה משאל ועזריה, למדו קל וחומר: ומה צפרדעים שלא נצטוו בקידוש השם הם נכנסו לכבשן האש, נכנסו לתנורים, אז אנחנו שאנו מחויבים בקידוש השם, על אחת כמה וכמה, ומזה שהם למדו הם נכנסו.

 

המהר"ל מפראג מסביר נקודה חשובה בזה: מה זה קשור לצפרדעים נכנסו לא נכנסו? מה התבוננו בהם בכלל חנניה משאל ועזריה? אלא הזוהר הקדוש אומר: כשהקב"ה ברא את העולם הוא התייעץ עם כולם, ובסוף הוא הגיע למסקנה עם כולם ואמר "נעשה אדם".

 

אומר הזוהר הקדוש: מה זה נעשה אדם: אני אקח כוח מכל ברוא שיש בעולם, ואני אשעה אדם שיש בו את כל הכוחות שיש בבריאה, ובכל אדם יש את כל הכוחות של כל הבריאה.

לכן כתוב: "הווי עז כנמר" מה אני נמר? "גיבור כארי, קל כצבי" מה יש לי אומץ של אריה או יש לי קלילות כצבי, למה אני מושווה לכוחות האלו? כן כן! בכל אדם יש את כל הבחינות של כל בעלי החיים כולם, כל הכוחות שיש בטבע אדם הוא עולם קטן, כל מה שיש בעולם הגדול, יש באדם עולם קטן.

 

עכשיו לבקש מהאדם למסור את נפשו זה נגד טבעו.

פעם הוציאו אדם להורג, שאלו אותו מה בקשה שלך אחרונה? אמר להם שום דבר אין לי זמן! פש...... גיבור לא מפחד מהמוות, קחו אותי, בדרך שהלכו נפלה אבן מהגג, והוא שמע את השריקה ישר זז הצידה, אדם רואה משהו מתקרב ישר עיניו נסגרות, כי טבעו של אדם לברוח מהמוות, אדם רואה סכנה ישר קופץ ונבהל, אך איך מבקשים מהאדם נגד טבעו: תיכנס לאש!

אלא שהם התבוננו בצפרדעים, כיון שבצפרדעים יש את הכוח של מסירות הנפש להיכנס אל תוך האש, והיות ונאמר "נעשה אדם" לכן יש בנו מסירות נפש כמו שיש בצפרדעים, אז יש לנו כוח למסור את נפשנו, אז נכנסו חנניה משאל ועזריה ל"גוא אתון נורא יקידתא", אתון נורא.  גומא שעושין לשרוף בה אבנים לסיד והוא כבשן שבכל המקרא :תנור אש הבוערת.

אז מה ראינו? מי שמסייע לדבר מצווה כמה גדול שכרו, ואנחנו מדברים על כלב, שהוא  בעל חי טמא ולא בעל דעה וכך הוא זכה שאפילו מהצואה מהפסולת של הפסולת של גופו: מזה עושים עורות ספר תורה, תפילין ומזוזות! האם זה יאומן, אז מה זה אדם שמסייע. היאומן כי יסופר!

 

עכשיו נסתכל בהיפוך:

אוי ואבוי מי שלא מסייע לדבר מצווה, מי שחלילה מפריע לדבר מצווה להתקיים.

מצווה אחת: מפריע, מזלזל, מרחיק! ואם הוא עושה את זה למזכה הרבים ומונע ממנו.

הרי כתוב אפילו עוברים במעי אימן מקללין אותו, שנאמר: "מונע בר יקבוהו לאום".

 

אוי רחמנא לצלן מה שקורה בדור הזה! כלומר: יכולים לעמוד בדור הזה אנשים שאפילו לדרגת כלבים של מצרים לא הגיעו, ובמקום לסייע שיתקדש שמו יתברך, עוקרים תורה: במקום להחזיר עטרה ליושנה, נפלה עטרת ראשינו. זה לא יאומן.

אז אם אדם מסייע לחברו, ועוזר לו לבצע משאלת למלא משאלת ליבו ללמוד תורה, כמו שכבוד הרב זכה לסייע ליהודי ללכת ללמוד תורה, והרבה זכויות צמחו מזה כבוד הרב! הרבה מאוד.

אדם לא יודע אפילו מפעולה אחת מה יצמח, אפילו שכח שעשה טובה למישהו והשתדל בעבורו, ולא עוד אלא שנסע איתו למרחק, ולא מצאו את הראש ישיבה, והלך הרב וחיפש את הרב של הראש ישיבה, ואמר לו והשפיע עליו שיקבל את התלמיד ושילמד אותו, ואפילו הכין איתו את הדף גמרא בכדי שיצליח במבחן, ואכן הצליח ונתקבל.

כמה שכר מגיע לו על הדבר הזה שהרי העמיד את אותו אדם שקפץ לקראתו ואמר לו: "אתה הצלת את חיי!"

 

אבל חבל שמאז שהיה זיכוי הרבים גדול זה מתהפך לרעה עכשיו, וכנראה שכבוד הרב צריך ללכת אליו שוב ולהגיד לו: אי אי אי!! למה תפסיד כל מה שעשית? לא חבל שכל מה שעשית תפסיד בחדא מחתא {בנשימה אחת} , ביתך מדבר סרה, ממי שעושה מעשים טובים, למה תדבר סרה?

אבל לא משנה הרווח עד עכשיו הוא רווח עצום ואין הפסד לכבוד הרב ישתבח הבורא ויתעלה שמו, אבל אפשר להמשיך עוד עוד.

מכל מקום: כמה גדול כוחו וכמה גדול כבוד שמים מזה של מי שמסייע לתורה, וזאת השירה החשובה ביותר שיכול אדם לשיר להגדיל כבוד שמים.

אין שירה יותר גדולה מזאת!

לסייע ללמדי התורה לחפצים בתורה, למבקשים את האמת.

צריך אדם לזכות, על זאת צריך להתפלל.

אולי כדאי שאדם ירגיל את עצמו בשירתם של הכלבים ויאמר תמיד בואו:

 "בואו ונשתחווה ונכרעה נברכה לפני השם עושינו". אמן ואמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב "ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר .