טוען...

הכנה לניסיון | הרב אמנון יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 02.01.2014, שעה: 17:08


"דברו באזני העם וישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכלי זהב". אמר רבי טוביה אמר רבי יאשיה, כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה, שנאמר "התרפית ביום צרה צר כחך". אמר רבי אמי בר מתנא, אמר שמואל, ואפילו מצוה אחת. גמרא בברכות ס"ג. 

למדים מכאן כי לפני שנכנסים לחיי המעשה יש להתכונן אליהם, ז"א מי שלמד ושקד בתורה, ופתאום הוא עובר ממצב של חיים רוחניים בישיבה, או בן אדם חזר בתשובה ונכנס ללמוד הרבה, ופתאום הוא יוצא לחיי המעשה, צריך להתכונן אליהם. יש תקופות בחיי האדם שאינו מרגיש שום לחץ ממידותיו ומן התכונות הטבעיות שלו, הוא בכלל לא מרגיש אותם, כי הוא כל כך טרוד ועסוק בלימודים שהוא לא מרגיש את הטבעים שלו, את המידות, את התכונות. החכמה והחידוש מעסיקים אותו בדבקות כזאת עד שכל מידותיו הטבעיות נדחקות אל מעמקי נפשו ואינן מטרידות אותו לחלוטין. אז לכאורה הוא לא בעייתי בכלל, ממש רוחני. תקופה זו לרוב היא תקופת הבחרות והילדות, או אצל בעלי תשובה בהתחלה, והיא מסתייעת עוד גם בטבע הזמן והגיל, אולם כאשר אותו אדם מתבגר ומתחיל להתנסות בנסיונות החיים, כשהוא מחליף את מצבו ודעתו מיושבת, ולעומת זאת דבקותו בתורה ובעבודה מצטננת, הרי אז מתעוררים בו הכוחות הרעים שהיו טמונים ושקועים בו בתרדמה עמוקה, מתפרצים בתוך נפשו בסערה גדולה מאד, כל כך חזק שאין בו את היכולת לעצור ולרסן את אותם הכוחות. ז"א המעבר הזה גורם שמה שהיה אצלו במצב של בלתי נרגש, פתאום יוצא, מתפרץ ונדבק בחומר.

לכן הזהירו חכמים ז"ל את תלמידי החכמים הללו, כי ידעו להכיר את הכוחות הרדומים בעמקי נפשם, ואם ירפאו את עצמם ולא ילמדו לדעת אותם - את הכוחות האלה ולהכירם, לא יוכלו לעמוד ביום צרה, אם לא יכין לעצמו מטען מתאים של גבורה ובטחון, יראה מוסר, יכשל ויפול. צריך גבורה בטחון, יראה ומוסר, אחרת ייכשל. 

לכן אמר רבי טוביה, אמר רבי יאשיה, כל המרפה עצמו מדברי תורה, אם יגיע הזמן שאתה תרפה את עצמך מדברי תורה, תהיה נרפה, לא יהיה בך כח לעמוד ביום צרה, שנאמר "התרפית ביום צר צר כחך". 

"דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכלי זהב ושמלות". אחרי ההקדמה, יש לנו פסק ללמוד. תמוה, וכי על כסף וזהב יש צורך לפתות ולדבר באזני העם ולהפציר ולבקש מהם? וכי מה זה. אדם הוא אדיש כלפי כסף וזהב שצריך להגיד לו - דבר וישאלו וכו', דבר נא, כמו לשון תחינה. 

אולם אפשר לומר כי הקב"ה אמר למשה שיכין את בני ישראל לשינוי המצב, שהרי ידוע כי כאשר משנים את המקור מקר לחם או להיפך, צריכים זהירות רבה, שהשינוי הפתאומי לא יביא נזק לגוף, כמו שאמרו חכמים ז"ל, כל ימי עני רעים, זהו שינוי וסת של שבתות וימים טובים. כל ימי עני רעים - זה שינוי וסת, ממצב של יום חול לשבת, שבשבת יש לו יותר מאכלים מאשר ביום חול, שינוי הוסת הזה, הויסות הזה זה לא טוב, זה רעות. שינוי הוסת מזיק מאד לתכונת הנברא לגופו ולנפשו, והחכם מתנהג להסתגל באיטיות למצב החדש. כך מי שמצבו משתנה מעניות לעשירות, מקודם היה עני ואביון לבוש קרעים ודר בדירה רעועה, אוכל פת קיבר ושותה מים במשורה, בזוי ונקלה, הכל מתרחקים ממנו, פתאום זכה לעושר, מוציאים אותו מן הכוך האפל שהתגורר לארמון מלכים מהודר ומפואר, עבדים ומשרתים רצים לפניו, אין ספק כי שינוי פתאומי כזה משפיע לרעה על האדם, הן בגופו והן ברוחו. 

לכן אמר הקב"ה למשה, "לך אל בני ישראל" ותכין אותם למצב החדש, הם יוצאים בבת אחת מעבדות לחירות, משפלות לרוממות, מעניות לעשירות, המעבר הפתאומי הזה עלול להזיק להם, עשוי לגרום לאיבוד הצורה שלהם, לעקור מהם כל מחשבה של אמונה ובטחון, לכן "דבר נא באזני העם" את הגבורה והחכמה שצריך אדם להיות מצויד בהם במצב של עשירות, שלא יביא אותם להתכחש לגבורת הבורא או שיביא אותם לשכוח אותו. היתה יגיעה רבה למשה רבינו לדבר את הדברים האלה באזני העם, לכן "דבר נא".

נסיון העושר הוא נסיון קשה מאד לכל אדם, וכל שכן לבן תורה, ומה עוד כשזה בא לו באופן פתאומי, כאשר לא הכין את עצמו לכך שהוא ייפגש עם עשירות, ולא סיגל את מחשבתו להזהר מפני המציאות החדשה בשבילו, במקרה כזה עלול להתגלגל ולהתדרדר עד הדיוטא התחתונה, לאבד את כל ההישגים שצבר תוך כדי יגיעה בחיי הישיבה והלאה, לא יהיה בו כח לעמוד ביום צרה כנגד הנסיונות הבאים אליו, וכל שכן נסיון העושר. 

לכן נהג הקב"ה את בני ישראל במדבר ארבעים שנה, כדי שתתיישב התורה בגופיהם, ארבעים שנה צריכים להתיישב במדבר כדי להתכונן לכניסה לארץ, הקב"ה הכין את עם ישראל טרם ששינו את מקומם ומצבם, שיהיו מוכנים לתמורה הגדולה שתחול בחייהם לאחר כניסתם לארץ. בארץ זה ההיפך הגמור ממהות החיים במדבר, במדבר היו מופשטים לגמרי מעסקים מדיניים וארציים, הם לא באו בקשר עם שום אדם ולא היה להם מגע עם הבריות, התעסקו רק עם ענני כבוד, המן, השראת שכינה, לימוד תורה, משה רבינו, אהרן הכהן והזקנים. אחרי שמתרגלים לאוירה עליונה כזאת תחת חינוך של מלאכי מעלה, קיים חשש גדול שהמעבר הפתאומי לחיים בארץ, להתיישב בכרמים בשדות עם בתים ועבדים וכל טוב, זה יביא להם משבר במצב הרוחני. המעבר מחיי פרישות ובדידות לחיים מדיניים ושפע חומרי ללא הכנה עשוי להזיק למעלתם הרוחנית וגם למצב הגשמי הגופני. לכן ניהג אותם הקב"ה ארבעים שנה במדבר להכינם לשינוי המצב ולהודיעם את אוירת הארץ.

אנחנו רואים במקום אחר דוגמא עד כמה זה משפיע. "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים" מלאכים שליוו את יעקב בארץ אין יוצאים לחו"ל, ועלו לרקיע וירדו מלאכי חו"ל ללוותו. גם מלאך צריך להיות עשוי מחומר מיוחד כדי שלא ישתבש מהאויר של חו"ל, המלאכים היורדים מהשמים זקוקים לזהירות יתרה שלא ישתבשו, הרי המלאכים שבאו להפוך את סדום ולהציל את לוט, כאשר אמרו "משחיתים אנחנו את העיר" נדחו ממחיצתו של הקב"ה 138 שנה, נדחו ממחיצתן. וכשם בשם הארי ז"ל נאמר שמלאך לא היה יכול לבוא למצרים, כי אם מלאך היה עובר במצרים היה מתגשם - הופך להיות גשמי באויר של העיר, לכך עבר הקב"ה עצמו לנגוף במצרים, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח. ולכן מלאך צריך היה ללוות את יעקב אבינו לחו"ל, מוכרח היה להיות עשוי מחומר צלול וזך ביותר כדי שלא יקלוט את האויר של חו"ל, כל שכן אדם שהוא קרוץ מחומר שהוא קל ונוטה להיות מושפע מחומריות, שצריך להיות מוגן ומוכן שלא ישטף במים הרבים והעזים של חומריות, עליו להכין את נפשו וגופו בחומר דק ועדין של תורה ויראת שמים כדי שיוכל לעמוד בפני כל הנסיונות בחיים, שלא יעבירו אותו על דעתו ועל דעת קונו. אדם שיוצא להפסקה מלימוד חוזר כבר אחרת ללימוד, אדם שיוצא לטיול, אוה, כמה צריך עכשיו להחזיר את הברן של הלימוד, אדם שנוסע לחופשה ארוכה, ווי ווי ווי, אדם שיוצא לחו"ל וחוזר כבר הוא שוקל אם לא כדאי לעבור לשם. 

"לא תתאווה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו ושורו וחמורו", מקשה בעל הטורים, למה כתוב "ושדהו", למה הוסיף כאן בעשרת הדברות ושדהו ולא הזכיר את זה בפרשת יתרו? ותירץ מפני שכבר הגיעו קרוב לארץ והיה להם שדות, אז לפי שמתקרבים לארץ הגיעו לשינוי המצב והמקום, וכאן מתעורר הטבע שלא נתגלה להם קודם, המידות קמות לתחיה ולכך היו צריכים להכנה יתרה להזהר מחמדת הטבע. לא תתאווה בית רעך שדהו גם, כי עכשיו אתה תראה שיש לו שדה כזה ואתה עלול להתאוות, הכוחות הרדומים שלא היו במדבר, כי לא היה מה להתאוות, לכולם היו תשעים חמורים מלאים כסף וזהב, אבל פה אתה תגיע, לאחד יהיה יותר לאחד יהיה פחות, אתה עלול להתאוות, מזהירה התורה - "לא תתאווה בית רעך", את הבית שלו, שדהו, עבדו, אמתו, שורו וחמורו, תראה, כל הכוחות האלה עלולים להתפתח מיד איך שתכנס, תזהר. 

בהיותם במדבר תחת ענני הכבוד היו רחוקים מן המוחש של שדות כרמים ופרדסים, הכל היה מכונס בתוך פינה בלב, הכל קיים באדם, אבל אינו נגלה אליו, אבל עם הכניסה לארץ תתעורר החמדה, לכן באה זהירות יתרה והכנה רבה לחיים גשמיים. צריכים להתאמן הרבה בתורה וביראת שמים כדי שיוכלו לעמוד מול הטבע שמתעורר ומשתלט על האדם. 

יש אנשים לפעמים יוצאים מן הלימוד ומחליטים לפתוח עסק, זה לא פשוט בכלל, קודם כל צריכים לדעת את כל הדינים שעלולים להתקל בעסק, ואחרי זה צריך לבדוק שהמידות והחמדה והתאוה והבצע כסף וכו' וכו' והעין רעה לא פתאום יתחילו לצוץ ואתה הולך לאבד כל מה שעשית כל מה שהכנת, כל מה שלמדת ואמרת לאחרים והיה פשוט לך כיון שלא היית בנסיון כזה, אבל אם אתה מגיע לנסיון - עכשיו כל הכוחות יתפרצו. 

אז לכן צריכים הכנה, מאיפה לומדים? "דבר באזני העם וישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכלי זהב", צריך לבקש מהם שיקחו? צריך להסביר להם מה כרוך בכך, עכשיו הם יקחו ויתעשרו, ואח"כ עלולים לשכוח את ה', אח"כ לא צריכים אותו, יש לי מלא כסף, יש לי הכל, מה אני צריך? אז לכן צריך הכנה לכל מעבר שהוא. 

אז שלא יחשוב אדם שבעצם הנה אני שנים כבר ברוך הכל בסדר, אין לי שום דבר, אין לי שום בעיה, אין לי מידות רעות, הכל, זה מתי שאתה נמצא במצב רגיל, אבל אם אתה מגיע למצבים שאתה תתקל בנסיונות, שמה יתעוררו המידות, אז צריך הכנה, צריך לתרגם את כל מה שאתה לומד לשפת המעשה, כשתגיע למוחש זה יעבוד, אז לכן צריכים לשים לב שכל אחד יקח בחשבון, יש מצב שלומדים ויש מצב שמבצעים, בין הלימוד לביצוע יש מרחק גדול, כשמגיעים לשלב של הביצוע עכשיו לא מספיק רק הידיעות, צריך עכשיו לשלוט במידות, ומי שלא הכין את עצמו ברור שהמידות ישלטו בו. לכן התורה אומרת "לא תתאוה" כי זה ברור שתתאוה לבית שלו, ואתה תתאוה לשדה שלו ולשור ולחמור ולאמה ולעבד וגם לאשתו וגם לכל מה שזה, לכן תזהר מאד, יש בך את המידות האלה, אבל אם לא תכין את עצמך לא תוכל להתמודד בשעת הנסיון.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".